בלוגים ששרון קוראת

« Expand/Collapse

rez plz (4 unread)

January 24, 2011
21:18
עיצוב חדש לבלוג
» ‎ rez plz

לא זה, אלא זה. כאן אני כבר מזמן לא נמצאת, אבל חשבתי שיהיה נחמד לשים לינק לטובת ה2.4 איש שעוד מסתובבים פה.
April 01, 2010
20:23
1,2,3, check!
» ‎ rez plz

המממ.

אני משתעשעת ברעיון לשקם את הבלוג הזה.

קורים לי כל מיני דברים שלא מתאימים לבמה הפומבית והחשופה של "עמודו". והל"ג, למרות נידחותו (יש מילה כזאת?), היה בשבילי אכסניה אינטימית וחמימה במשך לא מעט זמן.

אולי באמת אחזור לכתוב כאן.

והנה ההתחלה.
August 02, 2009
14:41
בדרך למעלה
» ‎ rez plz

[www.adigi.co.il]
May 18, 2009
20:09
שיחת סמס קצרה עם יוסי
» ‎ rez plz

אני [מנסה לדרוש בשלומו של יוסי החטוף לרגל שירות המילואים המיותר שלו]: אז איך הולך? עדיין אין לך מה לעשות?
יוסי: אכן. בההה. אני לא מצליח להתרכז פה.
אני: למה?
יוסי: קידוחים, מבערים וצרחות.
אני: אפוקליפטי...
יוסי: הלוואי!
April 30, 2009
1:29
Can't breath
» ‎ rez plz

אשכרה, החיים הם מה שקורה לך וכו'.

לפני יומיים נסעתי באוטובוס לעבודה ושם פגשתי קולגה, גם היא בוגרת בצלאל. סיפרתי לה שאני עייפה כי ציירתי כל הלילה, והיא שאלה אותי בתמיהה: "תגידי, איך את מסוגלת לצייר אחרי בצלאל?".

את בצלאל, כך זוכרים קוראי הוותיקים, סיימתי בפיק גדול. אוטופיה, הלא הוא סרט הגמר שלי, זכה לביקורות קטלניות למדי ולהתעלמות גורפת מהממסד. מספר אירועים שהתרחשו לאחר מכן גרמו לי עוד יותר לפקפק בעצמי.
את הפרויקט שקיבלתי בעקבות הסרט הרגתי עוד בטרם נולד, וכך גם את יתר עבודות הפרילאנס שלי, בתהליך הדרגתי בו הכל התמוסס לו לתוך האין. שקעתי לתוך וורלד אוף וורקראפט (למרות שברוב הזמן המשחק עשה לי רע). המשכתי לצייר, פה ושם, אבל התקשתי למצוא את האהבה ליצירה. הרגשתי שאני מנסה לשחזר את תהילת העבר, כמו חבורת חנונים מקריחים בשנות ה30 לחייהם שרוקדים לצלילי פרל ג'ם ומקיאים מוודקה גרועה במיוחד. אבל בעיקר שנאתי את איך שאני מציירת. זה נראה לי עקום, מכוער, מגעיל, לא ראוי, עלוב טכנית ועלוב באופן כללי.

ניצני השינוי החלו בינואר, כשהתחלתי לצייר קריקטורות בשביל "החברים של ג'ורג'", ואף הצלחתי להשלים קומיקס קצר. לא ייחסתי לכך חשיבות. סברתי כי מדובר בניצוץ קטן שבקרוב יכבה. התחלתי לעבוד ב"כלכליסט" מתוך מחשבה שחלומות בצלאל חלפו עברו להם, ושעדיף להשקיע את זמני בעבודה משרדית סימפטית ומתגמלת עד שאגלה מה אני רוצה לעשות בחיים.

ואז, כשהרפיתי מהמושכות, זה הגיע. היה זה יום לפני ליל הסדר. היה לי יום חופשי מהעבודה (כי כלכליסט לא יוצא בערבי חג). ישבתי משועממת בבית (מרוב שעמום עשיתי אפילו ספונג'ה) ושקלתי מה לעשות. ואז נזכרתי שפעם התחלתי לעבוד יחד עם יוסי על רומן גרפי, שנזנח אי שם בעמוד 8. אמרתי לעצמי שאני אנסה לצייר את העמוד התשיעי ונראה לאן זה מתפתח.

בשלושה שבועות ציירתי שישה עמודים. יותר מההספק שלי בכל החצי שנה האחרונה. שעות על גבי שעות של התייחדות עם פוטושופ ועפרונות, שינה בשעות בלתי סבירות, חלומות בהקיץ על מעשי הדמויות והדרך בה אני רוצה לצייר אותן. תכנונים לגבי מחקרים היסטוריים. נבירה בגליונות עיתונים משנות ה60 לשם השראה. פתאום אין לי זמן.

מצחיק, כשעבדתי במעריב היה לי את כל הזמן שבעולם, ולא עשיתי בו כלום. עכשיו אני עובדת במשרה מלאה, חוזרת ב9 בערב הביתה הרוגה מעייפות רק בשביל לנוח שעתיים ולפתוח שוב את הפוטושופ. זה נפלא, אבל מעייף. העבודה הפכה לטורח - היא *מפריעה* לי לעשות את מה שאני רוצה.

השדים הישנים עדיין במגירה - אותם שדים מוכרים עד זרא של חוסר ביטחון, שנאה, קנאה ורחמים עצמיים. אני מנסה להתעלם מהקולות, ופשוט לצייר, מפחד שיום אחד אני אתעורר ללא השראה, ואמצא את עצמי שוב בבוץ פוסט-אוטופיה של ימי 2006. אבל בניגוד לעבר, היום אני מנסה לחיות עם השדים האלה, מתוך מחשבה שזה המחיר. והמחיר הוא כאין ואפס לעומת העמודים שמתוקתקים בקצב סידרתי, ומפיחים חיים בירושלים של שנת 1967 על שלל דמויותיה. זה ממלא אותי גאווה.

התוצאה? אני עייפה. סחוטה. פחות מדי זמן שינה, יותר מדי זמן קפאין וניקוטין. חוסר נוחות מתפשט בכל הגוף. גיוס כוח רצון עצום כדי להחזיק את השדים במגירה ולא לתת להם להשפיע עליי. יום העצמאות נגמר, ומחר אני צריכה לחזור לעבודה. אבל היי, עמוד 15 מחכה לי!

אגב, את המנוי לוורלד אוף וורקראפט ביטלתי לפני שבועיים, לאחר ששמתי לב שלא התחברתי כבר שלושה חודשים. אולי זה הסממן הכי אובייקטיבי לשינוי.
April 22, 2009
1:21
שעה קלה על כלכלה
» ‎ rez plz

אני [מקטרת על העבודה]: כלכלה זה משעמם! למי אכפת מה "המצב בשווקים" אם הוא לא משקיע בבורסה?
שי: אבל את כן משקיעה בבורסה.
אני: WTF??
שי: את זוכרת שאמרתי לך שקניתי אג"ח ממשלתי?
אני: ... [מתעשתת] שיט! אני יודעת מה זה אג"ח ממשלתי! [מרגישה מחוללת].
April 17, 2009
16:55
Obsessions!
» ‎ rez plz

במהלך שיטוטי בlast.fm (אלי, אלי, שלא תיסגר לעולם!), נתקלתי בלהקה די נידחת בשםMarina and the Diamonds. קצת טורי איימוס, קצת דרזדן דולז, ובעיקר פופ מגניב ומדבק. כמו שאני אוהבת. שווה.

(הקליפ די מפגר, אבל לא נורא).
April 15, 2009
23:04
How to Draw Comics The Adigi Way
» ‎ rez plz

פרסמתי ב"עמודו" תהליך עבודה על עמוד קומיקס. אתם מוזמנים להציץ. יא.
March 06, 2009
3:39
יש לי בלוג חדש!
» ‎ rez plz

אחרי שהבלוג בבלוגלי לא הצליח להתרומם עקב חפיפת יתר עם הבלוג בל"ג, החלטתי להרים בלוג חדש. הוא לא יחליף את הבלוג הזה. הוא פשוט יהיה אחר.

אתם מוזמנים:
[www.adigi.co.il]

(כן, החלטתי לנצל את הדומיין החדש שלי למעשי זימה. מתישהו גם אתקן את תיק העבודות שלי בהתאם לשלל הביקורות שקיבלתי. ואז אוכל לכבוש את העולם! מואהאהאה).
February 24, 2009
16:14
כאבי פאנטום
» ‎ rez plz

עבר כמעט שבוע מאז שעזבתי את מעריב, ולמרות זאת אני מרגישה כאילו אני עדיין שם. הגוף שלי נדרך אוטומטית בשעה 5 (השעה בה בדרך כלל התארגנתי לקראת המשמרת) ובשעה 8 (חדשות הערב). אני מנסה להרגיל את עצמי לישון בשעות נורמליות, ועדיין אני מתעוררת בשעה 11 מתוך מחשבה שהיום העומד לרשותי יגמר תוך 5-6 שעות. אני עדיין ברשימת המכותבים של הבוס שלי (לשעבר! לשעבר!), ואין לי כוח לשלוח לו מייל ולהגיד לו שיעיף אותי משם. זה לא דיכאון, זו סתם תחושה מוזרה.

קניתי בגדים לקראת העבודה החדשה. איכשהו, להופיע במקום חדש עם הסמרטוטים שלבשתי למעריב לא נראה לי הולם במיוחד. בהזדמנות זו גיליתי: 1) מכנסי פדלפון שוב (!) מחוץ לאופנה, אפילו בחנויות יד שניה 2) עליתי למידה 40 (!!!!). אני מאשימה את העבודה הקודמת, שלוותה בהתקפי זלילה נואשים באחת בלילה ובבליסת ביסלי ועבאדי מהמכונה.

אה, ויש גם אוטו. ירוק-קיווי. בינתיים אין שם, אבל הדיונים בנושא סוערים ורבים.
February 20, 2009
19:03
רקוויאם למעריב
» ‎ rez plz

זה כה משונה, לא להיות במעריב אחרי חמש שנים וחצי. לחשוב שיותר לא אצטרך לעשות את הדרך המוכרת עד זרא לקרליבך, בין אם באוטו ובין אם באופניים. לא להכנס לחניון המעופש, להניד בראשי לצביקה בכניסה, להחתים את הכרטיס, לקפץ מעל הדלת המסובבת ולפלס את דרכי בסבכי המסדרונות של הקומה הראשונה. להקליד את הסיסמה ההו-כה-מתוחכמת שלי (1234 למי שמעוניין) לרשת. לחזות בנפלאות התכנות האייטיזי של תוכנת הcoyote. לנהל שיחות הזויות עם יורם המעצב. להוריד את איתי מדאגתו הכנה לחלקי בעידוד הדמוגרפיה היהודית. לגרד את ראשי נוכח פלאות פינת הקפה, שתמיד חסר בה משהו (פעם, ברגע נדיר, היו את כל המצרכים לקפה, אבל את התה הרגיל החליף תה טיבטי). לסתום את האף בשירותים ולא להסתכל על הסתימה הקבועה בתא השמאלי. לאלתר פינות עישון מפוקפקות עם ירדן, טלי וליבי (הא, רק עזבתי והורדת אותי מהפייסבוק שלך? לא אשכח ולא אסלח!). לקנות ביסלי גריל שפג תוקפו מהמכונה ולקבל שניים + שוקולד פרה עם מילוי תות שנשכח מ2007. לדבר עם גבי על ניו זילנד ואוסטרליה, ובאופן כללי לעבוד מול אנשי דסק החוץ המוצלחים. להתעצבן על טורי צד, הוראות מלמעלה, תכתיבים חסרי הגיון, חוסר מעוף ואנשים שפוקקים את אצבעותיהם לידי (סליחה, גלוברמן). לנהל שיחות עם כמה וכמה כתבים נהדרים, וכמה אנשים פחות סובלניים (מצטערת ד' שלא הכנסתי את הידיעה הבלעדית שלך לעמוד 2 אלא נאלצתי לשכתב אותה כידיעת 150 מילה בעמוד 16. אני מקווה שתסלחי לי על כך). לעבוד עם עדי ראש הדסק, שדאגה לי לסיפורי "הו" סוחטי דמעות. להעביר במסר בcoyote ציטוטים מצחיקים במיוחד של כתבים (זכור במיוחד "בקרוב שוטרי ישראל יהיו כמו הפאואר ריינג'רס"). להשתעמם עד מוות בתורנויות, פרט לאלו עם מתן אי שם ב2004, אז שמענו שירי להקות צבאיות בפול ווליום. להתווכח עם נאור רכז הצלמים על חודה של תמונה זו או אחרת. לסבול צעקות ואנשים שהשירות הצבאי שלהם בגל"צ ממשיך לזרוח מישבנם. לקנות סנדביצ'ים דוחים מאוליב פעם אחר פעם למרות שיש עוד שתי סנדביצ'יות באזור, והן ללא ספק יותר מוצלחות ויותר זולות. לקשקש עם גיל על וורקראפט, ולצחוק איתו על אווירת הצ'כונה של העיתון. לבהות בחדשות הערב מדי שמונה, ולגלות ששום דבר לא השתנה באמת במדינה.

עוד שבוע עבודה חדשה. מעניין אילו סיפורים אאסוף משם.
February 17, 2009
3:30
האתר החדש שלי!
» ‎ rez plz

סוף סוף התגברתי על יצר הדחיינות, והשלמתי את האתר שלי. התוצאה כאן: [www.adigi.co.il] (כן, עם דומיין מיוחד אפילו!).

תגובות, הערות וכו' יתקבלו בברכה.
February 14, 2009
19:20
קריקטורה לשבת
» ‎ rez plz

[www.hahem.co.il]
February 09, 2009
6:05
קומיקס חדש
» ‎ rez plz

לאחר שבוע וחצי של עבודה (עם הרבה הפסקות), להלן הקומיקס הראשון שהשלמתי מזה הרבה זמן. הוא מבוסס באופן חופשי על תרגיל שכתבתי לשיעור תסריט אי שם בשנה ב', ושאמרתי שיום אחד אני אעשה ממנו קומיקס. אז עשיתי. היה כיף.
February 07, 2009
5:39
אין חדש תחת המרץ
» ‎ rez plz

רבים טוענים שהבחירות המתקרבות זוכות לגלי אדישות יוצאי דופן. אותם אנשים לא לוקחים בחשבון את העובדה שעד לפני זמן קצר היינו עסוקים בקמפיין בחירות מסוג אחר, הכולל רקטות וילדים הרוגים. אני מוצאת את מערכת הבחירות הנוכחית מרתקת יחסית לזו של 2006: הקרב לא הוכרע, הספקנו לפצוח בשתי מלחמות (איזה כיף), יש משבר כלכלי וגם נשיא חדש בארה"ב. נכון, אחוז המתלבטים גבוה, אבל זה דווקא משום שאנשים לא ששים לזרוק את קולם (מישהו אמר הגמלאים?), אלא שוקלים את צעדיהם בזהירות, בלי התחייבות להצביע למפלגה בה תמכו תמיד.

גם אני במתלבטים, מסתבר. במערכות הבחירות הקודמות לא היה לי שום ספק למי להצביע, אבל הפעם אין לי שמץ של מושג. קראתי את המצעים של כל המפלגות הרלוונטיות (והלא רלוונטיות), ניהלתי שיחות עם אנשים, שמעתי מגוון דעות, וגם כשהיה נראה לי שגיבשתי החלטה כלשהי - מצאתי את עצמי בנקודת ההתחלה.

ציר ההתלבטות שלי נע בין מרצ לחד"ש. למרצ הצבעתי רוב הפעמים (פרט ל2006, אז הצבעתי עבודה. הטעות הזו לא תתרחש בשנית. אני לא אצביע להם גם אם אלוהים יעמוד בראשה, ולא, אהוד ברק הוא לא אלוהים למרות שהוא בטוח שהוא כזה). לחד"ש לא הצבעתי מעולם. הבעיות שלי איתה רבות: האתר הערבי שלהם מעוצב כמו בטאון החמאס, האנשים שמופיעים בתשדירים שלהם דורשים כאפות ("ברוררר שחד"ש, ברררורר שחד"ש, שתי מדינות לשני עמים, נהנהנהנהההה"), הם מדיפים ריח מבאיש של "שמאל אופנתי" שעסוק בלהצדיק את מעשי האלימות של הצד הנכבש בשם הדיכוי והרומנטיקה, הדו-קיום - מקור גאוותם - לא מתבטא ברשימה שלהם לכנסת, והכי גרוע - הם הייפ. אני שונאת הייפ. מצד שני אני מזדהה עם רוב חלקי המצע שלהם, קשה להגיד שאני ציונית וכמו דב חנין גם אני בעוונותי לא שרה את ההמנון.

מרצ, כאמור, זכו בקולי במרבית מערכות הבחירות בהם השתתפתי. הרשימה שלהם מגוונת למדי, הם פועלים למען הומואים ולסביות, היו להם כמה הצעות טובות בכנסת האחרונה, הם משתדלים להיות סוציאליסטים ולפעמים הם אפילו מצליחים בכך. אז מה הבעיה? שאני לא סומכת עליהם. אין להם את הרעב בעיניים שיש לחד"ש. הם שבעים מדי, הססנים מדי, מרופדים מדי, אליטיסטים מדי. והם גם ציוניים.

על מפלגות ימינה ממרצ אני אפילו לא מעיפה מבט. את בעיותי עם העבודה כבר פירטתי (חוץ מזה, אני באה ממשפחה של ליכודניקים אז יש לי התניה מובנית לסלוד מהם. מזלי שהם מספקים שלל סיבות עצמאיות לכך). הליכוד זה אמנם רטרו, אבל מדובר ברטרו מפוקפק וחסר טעם כמעט כמו כריות כתפיים. המפלגות הדתיות, כצפוי, הן מחוץ לתחום (אפילו רע"ם-תע"ל למרות שהמחשב המליץ לי עליהם בחום). האיחוד הלאומי היו נגד ההתנתקות וכך גם אני, אבל אני חוששת שאיננו חולקים סיבות משותפות לכך. הבטחוניזם של ליברמן הוא חידה בעיני, כי אפילו הרקורד הצבאי שלי יותר גדול משלו (אני סמלת והוא רב"ט!). פרט לכך הוא פאשיסט, ולזה אני מאמינה. קדימה? ציפי לבני בלונדינית, אבל הפן של רוחמה אברהם (לא לשכוח את הבלילא!) מוקפד יותר. וזה הדבר המשמעותי היחיד שיש לי להגיד על מפלגת הכלום הזו.

יש גם את התנועה הירוקה-מימד, שצוברת תאוצה והופכת להיות לאלטרנטיבה שמאלנית צעירה. עקרונית, אין לי דבר נגדם. מצד שני המצע המדיני שלהם לוקה במעורפלות קשה, דבר בעייתי במידת-מה, בהתחשב בהרכב הממשלה הצפויה (מי אמר ליברמן ולא קיבל?).

אז למי אני אצביע? שאלה טובה. קרוב לוודאי שאני אחליט רק בקלפי. אני לא היחידה. כמה וכמה אנשים שאני מכירה, שמצד אחד סולדים מהתמהיל הבלתי אפשרי של "יהודית-דמוקרטית", ומנגד לא ששים לתמוך בפלסטינים המדוכאים והמסכנים, לא מוצאים את מקומם. מצד שני, בהתחשב בהתחזקות הימין, מה זה כבר משנה?
February 06, 2009
14:26
גם אני לא נאמן, גרש אותי ליברמן!
» ‎ rez plz

התחזקותו של שומר הסף חייבה אותי לתגובה ציונית הולמת:

מי שמזהה מאיפה המוזיקה לקוחה הוא חנון גדול (פרזנט קומפאני אינקלודד).
January 30, 2009
13:16
Computer says aiwa.
» ‎ rez plz

עקב התלבטות יתר, החלטתי לעשות את מבחן מצפן הבחירות. המחשב המליץ לי לבחור ברע"ם-תע"ל. הצילו!
2:11
9 more shifts to go...
» ‎ rez plz

אה, כן. למי שלא מעודכן: פוטרתי. (אין צורך ברחמים, פיטרו אותי כי לא הסכמתי לחתום על מסמך נאמנות. וכמאמר הליברמן: בלי נאמנות אין אזרחות!).

20 בפברואר הוא יומי האחרון במעריב. בינתיים אני מנסה להתניע כמה קומיקסים וגם לגלגל רעיון לסרט אנימציה. כי באמת הגיע הזמן.

נתראה בלשכה?
January 10, 2009
18:43
הקריקטורה לשבת (שחביבה עלי מאוד): ...
» ‎ rez plz

הקריקטורה לשבת (שחביבה עלי מאוד):
[www.hahem.co.il]
January 03, 2009
14:15
הקריקטורה לשבת
» ‎ rez plz

לצייר ילדים זה כיף.

באופן כללי עבר עליי שבוע די נאחס. מקווה שאראה שיפור בשבוע הבא.
December 28, 2008
3:03
קריקטורה לשבת (עם הרבה תגובות!)
» ‎ rez plz

[www.hahem.co.il]
December 26, 2008
13:09
אני רוצה, אני רוצה מכונית!
» ‎ rez plz

לרגל המעבר לתל אביב החלטנו לא לקחת רכב ליסינג, אלא לקנות אוטו קטן וחביב שיחסוך מאיתנו את התענוג המפוקפק של אוטובוסים וצחנות מרכזיות.

מה אנחנו מחפשים? רכב בן כמה שנים, רצוי ידני, חובה אמין (ללא תאונות קשות ושאר מרעין בישין), עם באגז' סביר (ליתר דיוק: כזה המאפשר לשאת בתוכו אופני כביש בפירוק הגלגל הקדמי שלהם), עדיפות לטויוטה יאריס או סיאט איביזה אבל אנחנו גמישים בנושא.

אם אתם מוכרים רכב כזה, או מכירים מישהו שמעוניין להיפטר מרכבו - צרו קשר.

(kritzit, את מוכרת אוטו במקרה? :-))

תודה!
December 20, 2008
17:42
קריקטורה לשבת
» ‎ rez plz

[www.hahem.co.il]
December 13, 2008
11:02
שובן של הקריקטורות
» ‎ rez plz

לאחר הפסקה של יותר משנתיים מ"נענע", טור הקריקטורה שלי חוזר! הפעם ב"חברים של ג'ורג', תחת השם (כל הזכויות שמורות ליוסי) "אמא, הבטחת לנו קריקטורה לשבת!".

אתם ושאר מעריצי הרבים (?) מוזמנים להציץ כאן. (ובכל שבת בבוקר).

התודות ליוסי :)
November 25, 2008
2:28
רק על עצמי לספר ידעתי
» ‎ rez plz

לאחר שביסלי גריל תמים-למראה ממכונת החטיפים ב"מעריב" שילח אותי לערש-דווי של יום וחצי, הגעתי למסקנה שאין ברירה וחייבים לעבוד סוף כל סוף על האתר שלי.

אז מיינתי את אוסף האיורים, הקריקטורות, הציורים והעיצובים, הכנתי לכל אחד מהם thumbnail מפתה, ולאחר שהתגברתי על ההלם הקל מהעבודה שמרבית הציורים שלי הם בעיקר מלפני שנתיים-שלוש, ניצבה בפני דילמה נוספת: הטקסט.

התחלתי במשהו פשוט: "קוראים לי עדי גינת, אני בוגרת בצלאל, אני מאיירת וכו' כו' כו'".

ואז נתקעתי, והחלטתי לשאוב השראה מאתרי מאיירים (ומאיירות - למה 80 אחוז מהמאיירים בארץ הן נשים?). חלקם מוכשרים מאוד, חלקם ממש לא, אבל בכולם (ואני מדגישה -בכולם) הטקסט מהלל-מפאר-משבח את העומד מאחורי האתר:

"איורי הילדים של XXXX צבעוניים ותוססים, מלאי שמחה ודימיון, ונאמנים לעולמם הפנימי של הילדים, עולם של תום והתלהבות. העיצובים הגרפיים הם מקוריים ויחודיים, מאופיינים בשפה ויזואלית נקייה וממוקדת, ובאופן זה מצליחים להעביר את המסרים באופן בהיר ושלם.

עבודותיה של XXXX התפרסמו ב"ידיעות אחרונות", "מעריב", ובעיתונים ומגזינים מובילים נוספים.
XXXX הציגה בתערוכות בבית אריאלה בתל אביב, בגלריה העירונית ברעננה, במוזיאון חיפה ועוד.

XXXX אוהבת מאוד את עבודתה, את בעלה OOOO ואת שלושת ילדיה FFFF, YYYY וZZZZ".

(נלקח מתוך אתר אקראי של מאיירת בנאלית לחלוטין בעיני).

מעבר לעובדה שכתיבה על עצמי בגוף שלישי גורמת לי לסיוטים בלילה, איך אני, חסידה של "תנו לאחרים לספר בשבחי ואני אעפעף בעיני המצטנעות", יכולה לכתוב טקסט כזה מעריץ על עצמי?

כן, כן, אני יודעת, שיווק עצמי זה שם המשחק. ואני אף פעם לא הייתי טובה בכך (להלן ההצלחה המזהירה שלי בשוק הפרילאנס. טוב, זה לא רק זה). אבל לכתוב באתר שלי "רישומיה מלאי החיים של עדיגי מצליחים לאפיין דמויות בדקות מדהימה, תוך כדי שאיבת השראה מעולם הרטרו ומשחקי המחשב הדלוחים משנות ה80"?

אוף, אפילו בתור פארודיה זה לא הולך לי.

אלוהי הקפיטליזם! אני דורשת זיכוי על עצמי והחלפה במישהי שיודעת לשווק ולמקסם. ידע ב"אבא עשיר, אבא עני" - יתרון.
November 17, 2008
20:04
לרגל מאורעות היום
» ‎ rez plz

סיפור שקרה לאבא שלי.

אבא שלי, בהיותו היפי מזדקן וקאובוי וואנבי, נוהג להסתובב עם זקן ארוך ולעיתים גם עם כובע בוקרים מרשים. וגם להסתובב במקומות שאנטי ולשתות הרבה גולדסטאר. יום אחד, החליטו הוא ואשתו לחגוג את יום הולדתו בפאב תל אביבי חצי פלצני חצי שאנטי. משום מה, הפאב היה מאוד נרגש מעצם יום ההולדת. המשקאות זרמו ללא הרף לשולחנם, כולל כאלה שמעולם לא הזמינו, כולל מיני אלכוהול יקר להפליא, כולל מאכלים נאים. באיזשהו שלב, עצרה להקת הבית את הופעתה, והכריזה בפני כל הפאב: "כולם למחוא כפיים לכבוד יום הולדתו של.." והצביעה על שולחנו של אבא שלי.

לאחר ששתו, אכלו, שבעו והיו מרוצים מהשירות המרשים ומהפינוקים לכבוד האירוע, נגשו אבא שלי ואשתו לשלם את החשבון.

המלצר הנבוך גמגם משהו ואמר שהוא צריך לקרוא לבעל המקום.

הופיע בעל המקום, ולקח אותם לפינה צדדית.

"אז כמה אני צריך לשלם לך?", הקשה אבא שלי.

"אתם לא צריכים לשלם לי כלום ואל תבואו לפה יותר".

מתגלגלים מצחוק (בכל זאת, היה הרבה אלכוהול על השולחן), יצאו אבא שלי ואשתו מהפאב כשהם מתקשים להבין מה לעזאזל התרחש כאן. אבל כאמור, לא מתלוננים על מתנות חינם.

כעבור כמה ימים, צפה אבא שלי בטלוויזיה בכתבה על משפחת אלפרון והבין הכל - האלפרון האחראי על תחום הבקבוקים הסתובב לו גאה עם זקן ארוך וכובע בוקרים.

מסקנות:
1) יש צדדים טובים בלהיות חבר במשפחת פשע (או דומה לו).
2) מזל שלא היו אברג'ילים בשולחן הסמוך.
3) כובע בוקרים זו הצהרה אופנתית בעייתית.

בכל מקרה, אבא שלי למד את הלקח וקצץ את הזקן.
November 16, 2008
19:56
Warcrack is back
» ‎ rez plz

זעמו של מלך הליצ'י כיף, מטומטם וממכר. הקווסטים חמודים להפליא ואפילו אפשר להגיד שיש סיפור מאחוריהם מעבר ל"מפלצות חסרות הגיון הרסו את הכפר שלי, תחסל 10 לוחמים ו10 קוסמים כנקמה!". ויש מלא אנשים, מה שמרגיש רוב הזמן כמו מסיבה המונית לתוך הלילה (רק עם אלכוהול וירטואלי).

האמת, שבהתחלה פחדתי. פחדתי לשקוע לניוון של לפני שנתיים, לעשר שעות משחק ביום, לבכי, ליגון ולסחיטה הרגשית. אבל זה לא קרה. שיחקתי שעות, אין ספק, אבל במצבי הנוכחי אור לסוף 2008 זעמו של מלך הליצ'י הוא לא יותר מבידור קליל ומטופש לשעות הפנאי. זה נחמד שהצלחתי להציב את המשחק במשבצת סבירה להפליא, ולא לתת לו להשתלט עליי.

חוק מרפי: דווקא ביום בו מחליטים לצ'פר אותי ולתת לי עמוד קליל אחד והביתה, אני מגלה כי אני תורנית ותקועה בעבודה עד 2 בלילה. ואף אחד לא שש להחליף אותי. הו, אלוהים, מה יהיה על הNorthrend?

[טוב, נו, אני מכורה].
November 13, 2008
2:52
29
» ‎ rez plz

היה לי את אחד ימי ההולדת הכי כיפים שהיו לי בחיים. מי אמר שלהיות זקן זה רע?

[הלכה לשחק Wrath of The Lich King]
November 03, 2008
14:35
פסטיבל הגז
» ‎ rez plz

לאחר שחיכיתי וחיכיתי, ומי לא בא? (הטכנאי), התקשרתי כולי זועמת למוקד אמישראגז.

אני: גררררררררררר
אולגה: היה אצלך טכנאי, לא היית בבית.
אני: לא נכון.
אולגה: הוא השאיר פתק על הדלת האפורה שלכם.
אני: אבל אין לי דלת אפורה!
אולגה: אין ברירה, תצטרכי לפתוח קריאה חדשה והטכנאי יבוא עוד כמה ימים. אולי. [אמרה ונעלמה למחוזות הHOLD מהם איש אינו שב].

הלכתי לחפש את הפתק המדובר, במקרה שהטכנאי לקה בעיוורון צבעים, ואכן מצאתי אחד כזה - זרוק בחדר המדרגות. אינני הארי פוטר, ואני לא נוהגת לגור מתחת לגרמי מדרגות, ועל כן החלטתי: לא יקום ולא יהיה! הקץ לעוגות הבחושות ולפיתות עם חומוס! הקץ לשבועיים בלי חביתה! אני רוצה אספרסו עוד היום!

את השעה הבאה ביליתי בהכרה לעומק של נעימות אמישראגז לאורך כל הדורות, ובין לבין זכיתי להיכרות אינטימית עם רות, טניה, מירב ואולגה (הפעם אחת אחרת). הנ"ל התעקשו בתוקף כי חלון ההזדמנויות שלי, שנפתח ברגע שהטכנאי פקד את חדר המדרגות של הבניין, נסגר וכעת אין ברירה אלא לחכות לטכנאי עד קץ החומוס ועד שמסעדות תל אביב ואמפם יעשו עלי קופה. בסוף הצלחתי לתפוס אחת (נראה לי שקראו לה אניה), ובטון מעורר רחמים גוללתי בפניה את סיפורי קורע הלב, על איך עברתי לדירה חדשה וחשקתי בפסטה, ועל תקוותי שנכזבו כשגיליתי שהדייר הקודם לא שש לשלם את חובו (עד שהזמנתי משטרה, אבל זה סיפור אחר שיסופר בפעם אחרת).

אניה דמעה יחד איתי והחליטה לשגר לביתי טכנאי עוד היום.

הללויה! חשבתי.

אוי, הייתי תמימה.

הגיע הטכנאי. נחמד דווקא. בדיקה קצרה העלתה את הממצאים הבאים:
1) צריך להתקין ברז, אבל הוא לא יכול לעשות את זה כי הוא טכנאי בקרה ולא טכנאי התקנה (??). וחוץ מזה, עלות ההתקנה היא 202 שקלים טבין ותקילין.
2) צינור הגז למעשה מנותק, ובכלל אין מונה בדירה.

הפתרון לסעיף מספר 1 היה קל: שילחתי את הטכנאי האמיץ באולגה התורנית, והוא ללא ניד עפעף סיפר לה על חיי הקשים כאם צעירה לתינוקת פוחזת שמשתוקקת להקיא מתרכובת הסימילאק המשובחת שלה. האולגה נטלה בחדווה את מספר כרטיס האשראי שלי והבטיחה לשלוח טכנאי בהקדם. סעיף 2, לעומת זאת, התגלה כבעיה. אמישראגז טענו בתוקף שהדירה מחוברת לגז ומה-פתאום-אין-מונה. הטכנאי התפלץ כמה פעמים, קילל את הביג-בוסים שלו, אמר שייצור קשר עם המנהל ונעלם.

אז הנה אני כאן, יושבת ומחכה לטכנאים שונים ומשונים, ועדיין אין גז. אפילו את התינוקת הפיקטיבית שלי אני לא יכולה להאכיל, רחמים עלי.
10:50
נשבר לי הפיפי
» ‎ rez plz

כיצד בדיוק המילה "פיפי" זלגה מעולם גני-הילדים לשיח לגיטימי בקרב אנשים מבוגרים? מה זה ענייני אם "יש לכם פיפי", במיוחד אם עברתם את גיל חמש? מה רע ב"אני צריכה לשירותים" סולידי ואניגמטי?

ואיש הגז מאחר. אני רוצה חביתה, דאמיט!
November 02, 2008
15:00
העם נגעל מיגאל?
» ‎ rez plz

האמת? אני דווקא בעד פרסום הראיון עם יגאל עמיר.

לא כי אני חסידה דגולה של דעותיו (נהפוך הוא) ולא כי אני חושבת שהוא ראוי לפרסום ולרייטינג. אלא כי ההיסטריה הציבורית סביב הראיון המדובר, כאילו שידו הארוכה של הרוצח יכולה ללפות את נשמותנו התמימות מבעד למסך הטלוויזיה, הופכת אותו למעשה למפלצת, לשטן, למישהו שמעולם לא היה חלק מהמין האנושי.

וזו הבעיה. יגאל עמיר לא פעל בחלל ריק. הרבה אנשים (כן, אנשים) הנמנים על הציבור הישראלי בטוחים כי רבין היה צריך להירצח. כי יגאל עמיר עשה את מה שהיה צריך לעשות. שרבין היה הקורבן הנדרש למטרה הקדושה של טרפוד הסכמי אוסלו. זכרו את המוני בני-עקיבא הצוהלים ורוקדים אחרי ש"ממשלת ישראל הודיעה בתדהמה". גם היום, בציבור הימני-דתי, קשה להגיד שאחוז נכבד ממנו מצטער על לכתו של רבין.

וכך, למעשה, ברגע שאנחנו מוקיעים את הרוצח אל מחוץ לגבולות המין האנושי, נותנים משקל רב מדי לדבריו ומפרידים אותו מכל ההמונים שתומכים בו ובדעותיו, אנחנו רק מחזקים את הסיכויים לרצח הפוליטי הבא. אנחנו הפכנו את יגאל עמיר לגיבור, לא החיוך הנצחי שלו. ואנחנו הזנחנו את הקרקע הפוריה לגידול דיעותיו.

אז תנו לו לדבר, תנו לו להתחתן, תנו לו לעשות ילדים, תנו לו להירקב בכלא. את האנרגיות שלכם השקיעו בקלפי.
October 27, 2008
2:17
עקב המחסור העגום בגז, אני נאלצת ...
» ‎ rez plz

עקב המחסור העגום בגז, אני נאלצת לוותר על דיאטת הפסטות והחביתות הרגילה שלי ולהתעמק בעולם המסתורי של האפיה. כישורי האפיה שלי דלים למדי, ועל כן אין מנוס אלא לפנות למאגר הבלתי נדלה של מתכונים באינטרנט. והנה משהו מעניין: למרות הסברה (ההגיונית למדי) כי התלהמות הטוקבקיסטים שמורה לידיעות חדשותיות ולפוליטיקה, מסתבר שדווקא בישול מוציא את מיטב האמוציות מהטוקבקיסטים. להלן דוגמאות:

"למה? למה קמח לבן? זה רעל!!"

"איכס, איזו פשטידה מגעילה, לא אהבתי בכלללללל"

"אתם לא מתחשבים בדתיים! למה חמאה במקום מרגרינה?"

"זה לא כשר! בושה, במדינה יהודית לפרסם מתכונים לא כשרים!"

"אם לא טוב לך, אל תאכל. די לכפייה הדתית!"

"מעולה, אבל הצעה לשיפור: במקום שמן תשימו חמאה, אפשר לוותר על אבקת אפיה ולשים פצפוצי שוקולד, וגם להוסיף ציפורן טחון ודובדבנים מסוכרים ובכלל לוותר על הקמח. יוצא סבבה!!!!!"

"למה אין תמונה??"

"לא הבנתי - מקציפים את החלבונים או החלמונים?"

"נפלא, אבל למה עוגת השוקולד החמה שלכם כל כך משמינה? אי אפשר בלי סוכר?"

"כמה בטטות זה 500 גרם??????"

"אוף, איזה מתכון גרוע, לא הבנתי - איך עושים בצק עלים?"

"אין על העוגת בננות של גיסתי - כל השאר חרטה"

======

כרגע אכן יש עוגת בננות בתנור, לא של גיסתי (באמת צריך לארגן אחת). מקווה שייצא אכיל (העוגה, לא הגיסה הפוטנציאלית).
October 26, 2008
2:49
חרא סופשבוע
» ‎ rez plz

כל הדברים המוזרים והמטרידים שיכלו לקרות בסופ"ש הזה - אכן קרו. הטבעת שירשתי מסבתא שלי נעלמה באורח מסתורי שעות אחרי האזכרה שלה (כואב לי להסתכל על היד המיותמת), איקאה חרצו את לשונם לעומתי (הספרים עדיין בארגזים), כמעט דרס אותי אופנוע בדרך חזרה מהעבודה, עדיין אין גז בדירה, במקום העבודה שלי המציאו גזרה חדשה ומופרכת כדי להתמודד עם הגרעון המצטבר וכשביקשתי להרגיע את עצבי הרופפים בעזרתו האדיבה של מסטיק, נפלה לי הסתימה בשן.

וגם יורד גשם.

נראה לי שאלוהים עושה לי .LOL
October 19, 2008
18:57
עברנו דירה
» ‎ rez plz

אני צריכה לכתוב מתישהו רשומה המפרטת את קורותיו של הסלב בעיני-עצמו הידוע בכינויו "רועיכס", שאכלס את הדירה לפנינו. בינתיים אנחנו צריכים להתמודד עם החובות הרבים שהוא השאיר לנו: החשמל כבר נפרע, למזלנו. החוב לחברת הגז עדיין חי ובועט (יאי! עוד יומיים של לאכול בחוץ + פיתה עם חומוס) והארנונה עדיין בגדר סוד עד תום החגים. בקרוב יבואו הצבעים לסייד את הדירה מנזקיו הרבים של רועיכס, והמנקה עשה כבר עבודה יפה בלהבריק את הדירה ממצבה העגום, כולל השלכת חפציו הרבים של הרועיכס אל חדר המדרגות וניקוי השירותים מההפתעות שהרועיכס שתל בטרם הזיז את ריבועי הבטן המסוקסים והשעירים שלו אל מחוץ לדירה שלנו.

איכס, אני שונאת תלאביבים.

ובנימה זאת - אם מישהו מבאי גוש-דן (שלא ראה אותי שנים ונורא מתגעגע אלי) מעוניין להפגש, אשמח. קפה יש, זמן יש, מרחק גאוגרפי קצר גם יש. צרו קשר.
October 13, 2008
23:34
מבוסס על סיפור אמיתי
» ‎ rez plz

כשאורזים את הבית, מוצאים הרבה דברים מעניינים. את הקומיקס הבא יצרתי אי שם בינואר ושכחתי ממנו לגמרי. אני חושבת שהגיע הזמן לפרסם אותו, היות שהוא כבר לא רלוונטי.
20:47
אם חשבתם שפסח הוא החג הכי ...
» ‎ rez plz

אם חשבתם שפסח הוא החג הכי נורא בשנה בגלל המצות, או שראש השנה מתעלה עליו בגלל הדביקות המשפחתית, צר לי לבשר שאין ספק שסוכות מנצח בהליכה. אם בכל החגים היהודיים האחרים הדתיים ספונים בבתיהם או בבתי הכנסת שלהם, הרי שבסוכות הם מסובים בסוכתם, ותפילות ההודייה לדמון יהוה משתחררות לאוויר הירושלמי הצונן כזעקות קרב. בא לי להיות אושפיזין מרושע במיוחד.
October 07, 2008
18:58
עדכונים
» ‎ rez plz

* יש דירה בתל אביב! ושוב הוכחתי שפיית הדירות שורה עלי - מצאתי אותה תוך ארבעה ימי חיפוש בלבד. היא יותר קטנה מהדירה הנוכחית ופחות משופצת, אבל יש לה מרפסת מגניבה וחוץ מזה היא ממוקמת בין הסנטר לים, מרחק יריקה מ"בית תאילנדי". ויותר מזה אי אפשר לבקש.

* למרות התקרבותי המשמעותית למקום העבודה, נשמרת לי האופציה לעבוד שלוש משמרות בלבד בשבוע. אני תוהה אם להמשיך בסידור הנוכחי או לחזור לארבע משמרות ובמקביל לכך לדרוש העלאה במשכורת.

* וכמחאה על המעבר הצפוי, הבוילר בדירה הנוכחית שבק חיים. איך בדיוק אנשים התקלחו בימים עברו טרם המצאת דוודי המים החמים? (אה, הם פשוט לא התקלחו).

* היתה מסיבת חתונה מוצלחת וארוחת חתונה פולנית מוצלחת לא פחות. אפילו הקשיים הדיפלומטיים (כגון למקם את שני ההורים שלי בחדר אחד) עברו חלק. עכשיו כל מה שנשאר הוא ירח הדבש.

* חזרתי לענייני הקומיקס - מתקדם יפה, אבל לאט. אני צריכה לשבת לעצמי על הראש. ובהקשר הזה: אני אשמח להמלצות על מוסיקת עבודה קצבית, רצוי אייטיזים שאני לא מכירה (הכו את המומחית!). נמאס לי לטחון אוספים ענתיקות שעשיתי לאנשים שעבר זמנם.

* לפיקוס היה יום הולדת בשבוע שעבר, וקנינו לו WII לתפארת. הדבר הכי מגניב בקונסולה, אגב, זה לא החיישן הסופר מתוחכם אלא העובדה שנינטנדו מציעה להורדה את מבחר להיטי הסופר נינטנדו והסגה מאסטר סיסטם (אותם רכשו לאחר שסגה פשטו את הרגל). אח, סופר מריו ואלכס קיד, גיבורי נעורי.

* התרגום של "עולם ללא קץ", החדש של קן פולט (סקס, סמים וקתדרלות), שובר שיאים חדשים של זוועה. מתרגם יקר (או שהיתה זו מתרגמת - הדחקתי), corn זה לא תירס! לא היה תירס באירופה של ימי הביניים! ויש עוד. הספר אגב, הוא בדיוק מה שציפיתי ממנו: מיחזור של "עמודי תבל", כולל האדריכל טוב הלב שברח מ"כמעיין המתגבר", האציל הרשע שאונס כל מה שזזה והאישה העצמאית שנאבקת בכנסיה. אם כי ב"עמודי תבל" אב המנזר היה טוב ואילו ב"עולם ללא קץ" הוא רע.

* בכלל, יש לי מלא ספרים לקרוא. גם קיבלנו במעריב (במקום תלושים) שלושה ספרים לבחירה מתוך רשימת רבי המכר של כתר. הזמנתי לי את "אוסטרליץ", "עולם הסוף" ו"מעשה בטבעת". יש לי גם ערימות ספרים שטרם עיינתי בהם (אם כי הם לא מונחים ליד מיטתי).

* ובהקשר לסעיף הראשון, תהיה מסיבת חנוכת בית. צריך לחסל את האלכוהול שנשאר מהמסיבה.
September 25, 2008
20:44
ימין ושמאל, רק פול ופול
» ‎ rez plz

אם היו שואלים את עדיגי בת ה14, מעריצת "ביטלס" אדוקה, מה עדיף: ללכת להופעה של פול מקרטני או לכתוב על זה בעיתון, היא לבטח היתה פוערת עיניה בתמיהה וממלמלת: "גם וגם".
לצערי, נאלצתי להסתפק רק באפשרות השניה. אני יושבת בדסק, שומעת את ההופעה בטלוויזיה, מקבלת SMSים מכתב הבידור ומוסיפה ידע פרטי משלי (מי אמר שלחוויות מגיל 14 אין שימוש בעתיד?).

עדכון: יותר שווה לכתוב על ההופעה מאשר להיות בה, גם אם תפקידי מסתכם בכתיבת צללים. קהל יש הרבה, אבל ביטלוגית בעיתון ישראלי פופולרי (יחסית) שכותבת על הופעה של פול מקרטני שהיא לא נכחה בה יש רק אחת!
September 19, 2008
23:32
מפניני חלחלצ
» ‎ rez plz

"החלום שלו זה להיות ההוא שכותב על המאחורה של הספרים" (בתום השיר Paperback Writer)
September 11, 2008
13:02
stuffies
» ‎ rez plz

אחרי יומיים, עוד דירה נחמדה-אך-לא-מתאימה, כעשר דירות אותן פסלתי על סמך טלפון בלבד, הבחנתי בדבר מעניין בו גם נתקלתי במסעות ציד הדירות הקודמים (והרבים) שלי. במהלך שבע השנים האחרונות ראיתי עשרות אם לא מאות דירות שונות. וב90 אחוז מהם (אם לא 95) לא ראיתי את הדבר ההוא, שתמיד מסבך אותי באריזה בשל משקלו הכבד ושמעקם את קופסאות הקרטון הדלוחות שאני שודדת מהסופרפארם: ספרים. תמיד יש טלוויזיה, לרוב גדולה במיוחד. המחשב לרוב הוא לאפטופ, קטן וצנוע. המיטה זוגית. יש מערכת ישיבה מכובדת. קצת סרטי DVD. מיקרוגל ומקרר. אבל ספרים? יוק.

=========

עד שאמצא דירה בתל אביב, נגזר עלי לבלות שעתיים ביום בנסיעות. עקב כך, רכשתי בקיאות מפליאה בתחנות הרדיו השונות, בעיקר בתוכניות המשודרות אחר הצהרים ובשעות הלילה. ביום מן הימים אעלה פוסט על הביזאר החוגג בתוכנית של יוסי סיאס ("איש על הקו, שלום?", "יש לי משהו להגיד לבחור שעל הקו, אתה שומע אותי, אז תדע לך שאתה יום אחד תבכה דם! זה עוד יאכל אותך! אל תעשה את הטעות שאני עשיתי!"). ראם-FM על הטראש הנחות שלה היתה חביבה עלי מאוד, אבל הורדה מהאוויר לפני שבוע או שבועיים. חלחל"צ כבר מזמן פאסה. ואת הקונספט "לילה של אלבומים" ברדיו 88FM עדיין לא הבנתי - למה להשמיע אלבומים שלמים? אם זה אלבום שאני אוהבת, אני אוריד אותו לאייפוד ואשמע בעצמי. אם זה אלבום שאני שונאת, אז עלי להמתין 40 דקות שלמות עד שתואילו להחליף אותו באחד אחר. ולמי יש סבלנות לאלבומים בעידן השאפל? ועוד לאלו של ערן צור?

===========

ואם כבר בתקשורת עסקינן, מישהו צריך להטביע את הפקאצה שמלחששת ברדיו "ישראל מתייבשת. מה עושים?".

===========

אין לי משפט סיום.
September 09, 2008
13:31
חתול בשק
» ‎ rez plz

חשבתי שכבר ראיתי את הכל - דירות בלי מטבח, שירותים בחצר, תקרת פח, בתים ערביים עם חלון אחד. ואז התחלתי לחפש דירה בתל אביב. המחירים, כצפוי, זינקו בפראות כלפי מעלה וכך גם המראות הקשים, כגון חצי חדר עם תקרה בגובה מטר וכוכים משונים עם מדרגות פתלתלות. אבל בביזאר שיתואר להלן מעולם לא חזיתי.

על פניו, הדירה בהומלס נשמעה כדירת החלומות. שניים וחצי חדרים (אמיתיים) ליד שינקין, מרפסת ענקית, באוהאוס, מיזוג בכל הדירה, משופצת, עורפית, ומה לא. אפילו המחיר, למרבה ההפתעה, היה סביר לחלוטין. והיא גם תוארה כמתאימה ל"זוגות אוהבי חתולים". שאני לא אתקשר? אז התקשרתי.

אני: שלום, בקשר לדירה.
בעלבית: משהו אחד חשוב - בדירה נשארת חתולה.
אני: חייבים אותה?
בעלבית: כן, היא בת 12 וקשורה לדירה. היא מאוד חמודה וידידותית.
אני: רק לציין שיש לנו חתול.
בעלבית: אם כך, זה לא מתאים, החתולה שונאת חתולים אחרים.
אני: אבל רשמת דירה מתאימה ל"זוגות אוהבי חתולים". בדרך כלל זוגות כאלה נוטים לאמץ חתול.
בעלבית: אכן, זו בעיה, אבל כבר מצאתי בעבר שלושה זוגות פראיירים שמוכנים לטפל לי בחתולה, אני בטוח שאמצא גם הפעם.
אני: אוקיי... שיהיה לך יום טוב.

בפרק הבא: כיצד התייאשתי משינקין בתל-אביב וחתכתי לשינקין בגבעתיים, בתקווה שבדירות שם לא יחכו לי הפתעות בדמות חתולות רעות מזג. חבל, דווקא נורא רציתי לראות את הקטן מעיף אותה מהחלון.

-----------

אני: יש דירה בישראליס שאמנם היא לא בתקציב, אבל הם מתארים אותה כ5 דקות הליכה לים‬. ‫לול, אפילו 5 דקות ריצה זה לא‬.
שי: תלוי כמה מהר את רצה! אוסיין בולט בטח מגיע לים בדקה.
September 01, 2008
0:10
שיחה קצרה עם שי
» ‎ rez plz

אני: אתה לא יודע שהשוטר הכי טוב הוא בעצם פושע בליבו? לא קראת אף פעם ספרי בלש?
שי: הסתכלתי בבוקי נאה.

(גם זה מוקדש ליוסי)
August 28, 2008
13:43
הרהורים בעקבות פרשת רוז
» ‎ rez plz

בעונה כה דלוחה מבחינה תקשורתית, בה הכנסת בחופשה, חקירות אולמרט שייכות לעבר ואפילו קסאמים אין בגלל הרגיעה, ברור שפרשה כמו סיפורה של רוז תחרוך את הכותרות. ראשית, מדובר בסיפור הוליוודי לעילא ולעילא (הסבא ששוכב עם האמא, הילדה שאף אחד לא אהב, האבא מפריז שכן-או-לא התעלל, הסבתא-רבתא שמשלה בכולם וכו'). שנית, ישנה תעלומה והיא עדיין לא פוצחה, מה שמתבל את הדרמה במסתורין רב, ושלישית - אלמנט הזעזוע העמוק.

כבר מזמן גרסתי שהזעזוע הוא הספורט הלאומי של ישראל (כי בכל השאר אנחנו לא משהו, כפי שהוכיחה האולימפיאדה). אנשים מזועזעים. בשוק. בהלם. "איך יכולנו לתת לזה לקרות", הם סופקים כפותיהם. "הפכנו לחברה אדישה", אומרים האחרים ומהר מאוד מתחילים לתור אחר הילדה-עם-העיניים-העצובות הקרובה לאזור מגוריהם, איתה, כצפוי, לא יעשו דבר. חברי כנסת זריזים שברו את פגרת הקיץ והזדרזו לגבש מגוון הצעות חוק ש"ימנעו את הרצח הבא בישראל", למשל קורס בהורות (שם כנראה ילמדו שרצח זה לא הפתרון במקרה שנמאס לך מהילד). קווי ויצ"ו קורסים כבר עכשיו תחת העומס.

וזה מה שיפה בזעזוע, ועבד בכל המקרים האחרים בהם הזדעזענו קשות כקולקטיב אחד - השקעת מצבורי הרגשות שלנו בקצהה של הפירמידה. רוצחיה של רוז לא מייצגים את הכלל, אלא את היוצא מן הכלל, את קודקודה של השפלות האנושית, זו שאי אפשר למנוע. עצוב לומר זאת, אבל גם אם תושבי ישראל יתגייסו לבלוש אחר שכניהם, ילדים ימשיכו להירצח, כי זו לא שאלה של חוק - זו שאלה של מוסר. מצד שני, ההתמקדות בזעזוע משכיחה את השאלות הקשות, אלו שאנחנו לא רוצים לחשוב עליהן כי הן משנות את סדר העדיפויות שלנו. העובדה שמערכות הרווחה בישראל קורסות. שפנימיות לילדים בסיכון קורסות תחת העומס וילדים נאלצים לחכות כמה חודשים עד שתימצא להם מיטה פנויה. שלולא המתנדבים והנדבנים לא היתה רווחה בכלל. שעובדים סוציאלים בעיריות השונות נאלצים לגרד כסף מעמותות במקום לקבל תקציבים מהמדינה. שהמדינה מאפשרת את קיומה של מערכת החינוך החרדית, בית גידול לאלימות, שנאה, בורות וחוסר עתיד. הרי קל יותר להזדעזע מגורלה האומלל של רוז פיזאם הקטנה, זה כמעט כמו לצפות בתוכנית ריאליטי.

אבל בקרוב הפרשה תישכח, וסוגיות ביטחונית ידחקו את חיוכה הנוגה של רוז. ראש הממשלה החדש יאיים על איראן, ועוד תקציבים יזרמו לצה"ל. ואנשים יחכו לפרשה חדשה להזדעזע ממנה.

לפחות משהו טוב אחד ייצא מכל הסיפור: אולי ייבשו את הירקון. הגיע הזמן לעשות משהו עם הנחל המזוהם הזה.
August 12, 2008
19:59
ללכת כי כולם הולכים
» ‎ rez plz

מאז סיימתי את לימודי בבצלאל, היתה ירושלים חלום רחוק של תקופה מאושרת וחסרת אחריות מימי הסטודנטיאלים. בכלל, לאהוב את ירושלים תמיד נראה לי יותר מחתרתי ומגניב מאשר להשתלב בזרם התל אביבי המיוזע. אבל התקופה האחרונה בעיר הגודש היתה סיוט שלא יתואר.

אני אדייק: יש בירושלים דברים טובים. הבתים נאים יותר (ברובם). עצי אורן עדיפים על עצי פיקוס, עם כל החיבה שלי לאחרונים. מזג האוויר מושלם - נעים בקיץ, לילות קרירים ואפילו יש שלג בחורף. אפשר למצוא בקלות בירה טייבה מהחבית ושאר פנינים המגיעים ממזרח העיר.

אבל האווירה. הו, האווירה.

נתחיל בכך שכמעט כל חברי ומוקירי נמצאים כבר מזמן בתל אביב וגרורותיה, ונסיון לגרור אותם לירושלים נידון לכישלון חרוץ. מי שנשאר בירושלים הוא סטודנט, וככזה הוא עושה כל מיני דברים סטודנטיאלים כמו ללמוד למבחנים. אפשרויות התעסוקה בעיר הגודש מועטות אך לא קיימות. הר חוצבים, מרכז ההייטק המלבלב, הצטרף זה מכבר לטלביה ורחביה והפך לשכונת רפאים. אני בכלל עובדת בתל אביב, בלית ברירה, והנסיעות התכופות (שעה לכל כיוון) כבר גרמו לי למתקפות עצבים חוזרות ונשנות ולהתמכרות ל"שיחות לילה" עם יוסי סיאס, שזה בכלל עגום.
עניין מפליא הוא, התעסוקה. ירושלים היא עדיין העיר הגדולה בישראל, אבל אין בה עבודה. מצד שני, כשמפרקים את ירושלים לגורמים, מגלים שאחוז נכבד ממנה בכלל שייך למזרח העיר ואילו אחוז נכבד אחר הוא מהסוג שלא נוטה לעבוד, להלן דוסים.

האמת? מעולם לא היה לי דבר נגד דתיים ובני ביתם. אמנם לא חלקתי עימם את חיבתם לדמון יהוה (כל הזכויות שמורות ליוסי גורביץ), אבל קיומם במרחב הציבורי לא הפריע לי. הפעם נשבר לי. אינני יכולה לשאת את מראיהם ברחובותיה המזוהמים של ירושלים, על מליוני טפם ועגלותיהם, לבושים בבגדים צמודים-אך-צנועים והבעה צדקנית על פניהם. אינני יכולה לשאת את הצפירה הרמה המפלחת את השקט של שישי אחרי הצהרים, המזכירה לי ולעוד 2 החילונים שעוד נותרו בנחלאות כי השבת הגיעה. אינני יכולה לשאת את כמות המסעדות הכשרות ואת הערסיה הדתית-לייט שהחלה ללבלב לה בנחלת שבעה, זכר רחוק לאזור התעשיה של ראשון לציון. שלא לדבר על מנהגם הנלוז ללכת בכביש בשבת בצהרים כי כידוע לא נוסעים בשבת.

בקיצור, אני חיה במקום שלא רוצה אותי. ולא שכמותי. ולכן אני עוזבת. בלב חצוי, אבל בתקווה שאי שם ליד הים יהיה לי עתיד טוב יותר. לפחות יהיו שם פיקוסים.
August 10, 2008
1:41
היום בדרכי בחזרה מהעבודה, הרדיו היה ...
» ‎ rez plz

היום בדרכי בחזרה מהעבודה, הרדיו היה מוזר. השירים היו יותר עצובים, יותר שקטים, יותר ישראליים. שירי פיגועים. תהיתי איזה פיגוע בדיוק התרחש ולא ידעתי עליו, מה שקצת לא הגיוני כי הרי אני עובדת במערכת חדשות. ניסיתי לחשוב על הכותרות שהיו במהלך המשמרת. הדממת הרדיו לרגל מלחמת רוסיה-גאורגיה נראתה לי לא הגיונית בעליל. גם את מוחמד דרוויש פסלתי במהירות. גם ההפסד של גל יקותיאל בקרב על מדליית הארד לא עגמומי עד כדי מלנכוליה כלל ערוצית (למרות שזה באמת עצוב).

ואז הבנתי. תשעה באב.

כל תחנות הרדיו עברו לנוהל פיגועים בגלל איזה בית שחרב לפני 2000 שנה. פאקינג 2000 שנה. מליוני מלחמות התחוללו מאז. הרבה אנשים נהרגו. אפילו יהודים. והעיקר, מיטב שירי הנכאים נשלפים מהבויעדם בגלל איזה בית מימי הרומאים.

בכלל, זה רק אני, או שמשנה לשנה תשעה באב הופך להיות יותר ויותר מורגש?
July 31, 2008
14:15
דברי ימי לולמרט
» ‎ rez plz

כולם, כמובן, הו-כה-נורא-התרגשו מההודעה על פרישתו של ראש ממשלתנו היקר. האווירה במערכת, רגע לפני ההכרזה הדרמטית, היתה כמו לפני צפירה. ואכן, כשהזכיר את עזרתו הרבה לניצולי השואה (הידיעה שהכסף יחולק להם, או למי שישאר ביניהם, רק ב2009 נדחקה לעמודים האחוריים) לא יכולתי שלא למחות דמעה. האופוזיציה מיהרה כמובן להעביר שורת חוקים מועילים (יחי חוק האופניים! שבטח ייפול בקריאה שלישית או סתם יטורפד על ידי חוק ההסדרים). המעצבים ויונתן הכינו גריד חגיגי במיוחד, כנהוג אצלנו בפרוייקטים מיוחדים שלאף אחד אין יותר מדי מה להגיד עליהם, וכולם מיהרו להספיד את אולמרט, למרות שהוא בכלל לא פרש. הוא רק אמר שלא יתמודד בפריימריז, דבר מובן מאליו, כי גם אם היה מתמודד אני בספק אם מישהו היה בוחר בו.

ואז הגיע בן. יש אצלנו כתב, קוראים לו בן. הוא נוהג מדי פעם לכתוב. הרוח שורה עליו בסביבות עשר וחצי בערך, ואיש אינו יודע כמה מילים היא תביא בחיקה. אסור לשנות, אסור לשכתב, כמאמר סיסמת האייטיז הידועה: "אתה יודע ואת יודעת, בחפץ חשוד אסור לגעת - וגם לא להתקרב". אתמול אני זכיתי לכבוד, ונאלצתי לחכות עד חצות לביצת ההפתעה של בן. ביקשו ממני להוציא תמונות רלוונטיות, מה שהיה קצת קשה כי לא ידעתי על מה הוא יכתוב. כששאלתי, קיבלתי את התשובה המתבקשת: הוא יכתוב על פרישתו של אולמרט. מםתיע.

בן עבר בשלום, סיימנו באחת ומשהו בלילה. שעה וקצת אחרי הדדליין הרשמי. מזל שעכשיו יולי, כי באוגוסט צפוי להכנס לתוקפו נוהל המוניות החדש, כחלק מתהליך ההתייעלות בחברה. "התייעלות" היא מילה מתעתעת. מרוב כביסה היא כבר לא ראויה לשימוש. משמעותה היחידה, בשוק הקפיטליסטי של היום, היא לשלשל לכיסי הבעלים עוד כמה גרושים. זה לא בהכרח יעיל יותר. לדוגמה, על פי נוהל המוניות החדש, המוניות להסעת העובדים לבתיהם ייצאו בשעות קבועות: חצות, חצות וחצי, אחת. והנה, סיימנו באחת ומשהו בלילה, וזה קורה לפעמים כשיש חדשות. האם נאלץ לחכות לחצות של יום חדש?

אכן, ימים קשים עוברים עלינו. אולמרט יילך (מתישהו). האופציות החלופיות הן מדכאות: לבני, מופז, ברק, ביבי. אני עקרונית בעד לבני, כי היא בלונדינית, אבל זה בטח בלונד צבוע כך שהתמיכה שלי בעייתית. מופז היה הרמטכ"ל בימי הצבא העליזים שלי, כך שהוא נפסל מראש. ועל ברק וביבי אני לא אשפוך מילים מיותרות. אולי צריך לבחור בטלנסקי: הוא גם יהודי חם והוא גם מחלק מעטפות עם כסף, וזה יכול להיות שינוי מרענן כי בדרך כלל במעטפות שאני נוהגת לקבל יש רק מכתבים שדורשים ממני לשלם כסף.

אז חשבתי להריץ את החתולול לראשות הממשלה, אבל שי אמר לי שהוא לא אזרח מדינת ישראל ולא יהודי, ולכן חוק השבות לא חל עליו. שקלתי לפנות ליונה מצגר לבקשת גיור זריז, אבל יש דברים שאפילו חתולול לא יכול לסבול.
July 27, 2008
12:00
כשאהיה גדולה...
» ‎ rez plz

ושוב, כמנהגי בקודש מזה כמה חודשים, נתקפתי בשאלת השאלות: מה לעזאזל אני הולכת ללמוד באוניברסיטה?

נכון, ביליתי בבצלאל ארבע שנים ואפילו יש לי תעודה מרשימה המציינת את סיום לימודי. אבל את התעודה הזאת אני יכולה במקרה הטוב לדחוף אותה לכל מיני מקומות מוצנעים (ואכן דחפתי אותה, היא שוכבת איפשהו בין אוסף חשבונות ישנים ותלושי משכורות עתיקים). אם ארצה אי פעם להתקבל לעבודה הדורשת מיומנויות גרפיקה או עיצוב, אוכל לסמן בשקט את הסעיף "לימודים במוסד אקדמי מוכר כמו בצלאל ודומיו". בהנחה וכו'.

כשהשתחררתי מהצבא בכלל רציתי ללמוד ביולוגיה. אפילו הלכתי ליום הפתוח באוניברסיטת תל אביב, אבל אז פגשתי שם מישהי שהיתה החברה הכי טובה שלי בכיתה ט', ושניתקה איתי את הקשר בצורה מגעילה למדי. בתיכון רציתי להיות פתולוגית (ראיתי יותר מדי תיקים באפילה). קצת לפני הצבא רציתי ללמוד אנימציה בלונדון וגם לאייר. בצבא בעיקר רציתי לא להיות בצבא (עבד אחרי שנה ותשעה חודשים). בסופו של דבר סיימתי בבצלאל, חצי בגלל שאנימציה נראה לי אז רעיון מגניב וחצי בגלל שהמשפחה לחצה ("את חייבת לעשות משהו עם הכשרון האמנותי שלך!").

עברו שלוש שנים מאז סיום לימודי האנימציה שלי, ובינתיים לא עשיתי איתם יותר מדי. ניסיתי להתקבל לכמה אולפנים, שהשיבו את פני ריקם. קיבלתי עבודת פרילנס, שהצלחתי למסמס אותה לחלוטין. דגמתי כמה קורסים בפקולטה למדעי הרוח באוניברסיטה העברית, מה שנידון לכישלון מוחץ כי בעצם מעולם לא אהבתי את מדעי הרוח. אפילו הקורסים העיוניים בבצלאל, שהם סוג של מדעי רוח למתחילים, היו בגדר עינוי סיני שלא ברור לי איך שרדתי אותו. אז בעיקר עבדתי במעריב.

הרבה דברים רעים אפשר להגיד על מעריב, ורובם יהיו נכונים. הבעיה העיקרית שלי עם כל העסק שהעבודה פשוט לא מתאימה לי. אני נהנית לשכתב (פה ושם), וגם להמציא כותרות. וכשיש כתבה מעניינת אני נסחפת. זו המהות שמפריעה לי. התקשורת. הסקרנות. העבודה העיתונאית. לא אני. באיזשהו מקום, אני תופסת את את העיתונאות כשליחות. אם אני שם רק בגלל הכסף (העלוב) והשעות הנוחות, אז יוסטון יש לנו כאן וואחד בעיה.

אז לא עיתונאות, לא גרפיקה (פוי פוי חמסה חמסה), אולי אנימציה, כנראה איור אבל לא עושים מזה כסף. ושוב, מצאתי את עצמי גולשת לאתרי אוניברסיטאות שונות ברחבי הארץ, מחפשת כל מיני מסלולים הזויים וממלאת ציוני פסיכומטרי פיקטיביים כדי לחשב את סיכויי הקבלה שלי. מצד שני, להתחייב עכשיו לעוד שלוש שנים? מעבר לעבודה שאני אהיה מה זה זקנה, כמו האנשים הלא ברורים בטבעות נישואין שהיה ניתן לראות מדי פעם בבצלאל מנסים להתמזג עם הדור הצעיר והפוחז.

למה, למה כל הסיבוך המאה ה21 הזה. למה אי אפשר, כמו בעבר, לבחור במקצוע של ההורים שלך ולחיות חיים נטולי דאגות. מצד שני, לו המצב היה כך, הייתי צריכה להיות עובדת סוציאלית כמו אמא שלי וסבתא שלי. עדיף מעריב.
July 16, 2008
11:33
שבתי לגבולי
» ‎ rez plz

רציתי לכתוב משהו משעשע על קפריסין ונישואים, אבל העסקה הנקרופילית הוציאה לי את כל החשק. שלא לדבר על המשת"פיות שלי בכל העניין, כי אחרי הכל התקשורת היא זו שפמפמה על "החזרת הבנים הביתה". בעעעע.
July 14, 2008
10:15
There's no H&M in Cyprus. ...
» ‎ rez plz

There's no H&M in Cyprus. Losers.
July 08, 2008
18:36
שיחה קצרה עם שי
» ‎ rez plz

[מדברים על מקומות שווים לרילוקציה].
שי: עם המזל שלי, בטח ישלחו אותי לפפואה ניו גיני.
אני: מה רע בפפואה ניו גיני? זה קרוב לאוסטרליה!
שי: אבל יש שם פראים!
אני: גם בירושלים יש פראים.

מוקדש ליוסי גורביץ.
July 04, 2008
22:57
אני אדם רדוד
» ‎ rez plz

הלכתי אתמול לקולנוע לראות את "ואלס עם באשיר".
התרגשתי מאוד, נשמתי נעתקה במקומות הנכונים, פערתי את פי נוכח מעשי הטבח, אבל בסופו של יום כל מה שאני זוכרת מהסרט זה את האייטיז.
יאא! איזה מגניב! הוא הלך לרקוד בדיסקוטק בחופשה מהצבא ושמע מוסיקת ניו-ווייב אורגינלית! ולפני זה הם אכלו בווימפי! והאוטובוסים של אגד אדומים!

אנחה.

(שי מוסר שגם בניינטיז הם היו אדומים. קטנוני)
June 20, 2008
14:18
אני חסרת מנוחה.וכמו להכעיס, ...
» ‎ rez plz

אני חסרת מנוחה.

וכמו להכעיס, שי הסתלק לו אתמול למסע רכיבה מאומץ ועקבותיו לא נודעו עד היום. בחינות קיו5 הוכתרו במפתיע כהצלחה מסחררת, ואחרי שחזרתי מהדוג'ו, אתמול ב11 בערב מצאתי את עצמי במצב לא מוכר: לבדי, בערב (!), בדירה שלי. ניסיתי לקרוא, אך לא שרדתי יותר משני עמודים. ניסיתי להתקין ווינדוס על ההרד-דיסק החדש (אחרי שקודמו התפגר לו בטרם עת), אך כל נסיונותי לעשות BOOT מהסידי-רום עלו בתוהו. בסופו של דבר התייאשתי וחיברתי את ההרד-דיסק הכביכול מת שלי, שבמפתיע חזר לתחייה. ואז מתה המקלדת. גנבתי את זו של שי (הוא במילא לא כאן, מה אכפת לי). גם העכבר מראה סימני גסיסה, אבל את העכבר של שי אי אפשר לגנוב כי הוא צעצוע מתוחכם שמיועד לימניים בלבד. חשבתי לנצל את שובו של ההרד-דיסק למרתון של משחקי מחשב וסדרות, אבל לא התחשק לי. בסופו של דבר הלכתי לישון בשעה אחת, למרות שכלל לא הייתי עייפה.

והנה שוב אני כאן. השעה שתיים ורבע, ועדיין לא עשיתי שום דבר מועיל. ואני עדיין חסרת מנוחה. ובודדה. ועצבנית. ובא לי לבכות ללא סיבה. ואפופת רחמים עצמיים על לא כלום. ואנגסטית עד גועל. אה, ובמחזור. ועישנתי חצי חפיסת סיגריות מרוב שיעמום. וגם יש מלא כלים בכיור שאין לי כוח לגעת בהם.

למה נועד הל"ג אם לא לקיטורים?
June 07, 2008
21:31
בזאת החלטתי
» ‎ rez plz

מכיוון שאין תוצאות ללא אימון, החלטתי להקדיש שעתיים ביום לציור. לא ציירתי חודשיים, ולפני זה - כמעט שנה. אוי, כמה שזה כואב.
June 06, 2008
20:24
חידה לשבת
» ‎ rez plz

מה יקרה קודם: כל הפאצ'ים של Pirates of the Burning Sea יירדו, או שאני אלמד סוף סוף לצייר אדם היסטרי מאיים באקדח?
June 02, 2008
11:56
פאזל ב1000 חלקים
» ‎ rez plz

הMix & Match של חיזבאללה מטריד אותי.
May 25, 2008
12:52
אני יכולה להתמוגג משירי אייטיז עד ...
» ‎ rez plz

אני יכולה להתמוגג משירי אייטיז עד מחר, אבל האמת צריכה להאמר. זו הנוסטלגיה שלי:

איך, איך רציתי להיות ג'סטין פרישמן בגיל 17. לא עבד.
May 20, 2008
22:59
טבעות - הוזמנו.כרטיסי טיסה לקפריסין ...
» ‎ rez plz

טבעות - הוזמנו.
כרטיסי טיסה לקפריסין - הוזמנו.
שמלה - יש (ועוד הראשונה שמדדתי!).
מקום לחגוג בו בארץ - בתהליכים.
כאב ראש - יש.
חתן - הלך לקנות בירות.

הוריי!
April 26, 2008
1:10
הוריי!
» ‎ rez plz

[adigi.blogli.co.il] has been updated. First post. Yay.
March 09, 2008
15:44
על קוצו של יוד
» ‎ rez plz

תגידו, איך זה בדיוק קרה?

בשנה האחרונה אני רואה את זה בכל מקום: לא רק בפורומים של בני נוער עילגים, אלא גם בבלוגים של אנשים שבאופן כללי מפגינים רמת התנסחות והתבטאות נאותה והשכלה סבירה. הכוונה, כמובן, לי' הזדונית שפלשה לה במלוא עוזה לצורת עתיד בגוף ראשון: אני יעשה, ילך, יקרא, ישגה, יאיית מילים בצורה לא נכונה וכו'.

זה משגע אותי. ברגע שאני נתקלת בשגיאה הזאת, אני מגבשת דעה נחרצת ובלתי ניתנת לשינוי על האדם המדובר. רמז: לא מדובר בדעה חיובית. בכלל, עומקה של השגיאה הזאת לא ברור לי. הרי אנחנו לא כותבים סכוכית, למרות שמבטאים כך את המילה. אז למה דווקא הי' הזאת כל כך נפוצה איפה שהיא בכלל לא אמורה להופיע?

הכי מעצבן שלא התאפקתי ובאחד הפורומים בהם אני נוהגת לכתוב פרסמתי הודעה המסבירה לכל הטועים את שגיאתם. יש לציין שההודעה לא הופנמה אפילו לא אצל מששתף אחד. כל כך קשה לכתוב א' במקום י'?

← Press REC & PLAY shuru HABITU oor oo →

בלוגים ששרון קוראת » rez plz

Feeds

rez plz (4 unread)