30784 items (16526 unread) in 102 feeds
AlleyMule
Connected
(95 unread)
Morning Candy
(493 unread)
OMG
(17 unread)
ברמה העקרונית
(14 unread)
האויב הציני
(3 unread)
הבלוג של אלית
(35 unread)
הבלוג של רן יניב הרטשטיין / Ran Yaniv Hartstein's Blog
(76 unread)
המכללה
(107 unread)
הפנקס הפתוח
(80 unread)
הצלחת המעופפת - לא מדע בדיוני
(96 unread)
יונית מוזס
(40 unread)
לא שומעים!
(266 unread)
פרסום גרילה באינטרנט - ינאי הנגבי
(65 unread)
רויטל סלומון
(208 unread)
Candy's mini blog
(60 unread)
CityMule - 'Brief Mainstream Reviews for the Masses'
shuru HABITU oor oo
(32 unread)
The Daily Dolly
(73 unread)
TumbLizard
(1 unread)
Yellow Spot
(2 unread)
אנקדוטות
(58 unread)
בלוג זה לחלשים
(48 unread)
בצק אלים
(50 unread)
דברים קטנים באמת
(18 unread)
הרהורים של אבא
(177 unread)
חומוס להמונים
(192 unread)
חורים ברשת
(2802 unread)
טל גלילי
(138 unread)
מִלָּה
(14 unread)
מהדורה אחרונה
(177 unread)
ניימן 3.0
(411 unread)
עלילות נויפלד בעיר זרה
רק אי שפיות
(60 unread)
תעשו לט גו
ייתכן שמי שהבלוג הזה עדיין בקוראי הרסס והיו בין קוראי הניוזלטר של פעם יתעניינו בפרויקט שאני מעלה בכמה חלקים לבלוג העברי שלי.
הנושא הוא חווית הזהות ברשת. זה פרויקט מלפני חמש שנים שחצי נגנז אבל החלטתי לפרסם אותו בכל זאת. בעיקר מטעמים נוסטלגיים.
הקדמה עם התנצלות והרקע לפרויקט כאן. והחלק הראשון על תשומת לב כאן.
החלק השני, על זהות וממשקים, כאן.
בו!
הופתעתם?
בכל מקרה, אמנם החודש לא היתה תכנית טובה כמו בחודש שעבר, אבל עדין היו כמה הברקות ששווה לראות.
Valentino / Diane Birch
הבמאי Dennis Liu אחראי על קליפ הממשקים של the bird and the bees / again and again
האורחים של הערב היו קבוצת במאים צעירים שנפגשו בלימודי אמנות בקולג' ומאז יוצרים יחד וכבר עשו קליפים לאמנים שווים ביותר. ממה שהראו משלהם אהבתי את מה שעשו ל- Good Song / Blur ביחד עם דיוויד שריגלי Shrigley.
עוד קליפ שלהם לקולדפליי. שבטח רובכם מכירים…
ולסיום, קליפ חדש, מצחיק ומטריד של ספייק ג'ונז. LCD Soundsystem / Drunk Girls
וסוף כל סוף יש אתר כמו שצריך של התכניות הקודמות.
[www.bugvideos.co.uk]
(נ.ב. בעלי אתרים ברשימות בקרב הקוראים – עניין של שבוע או משהו כזה ויעלה עמוד הבית החדש)
שימו לב לדפוסי עיצוב ששווה ללמוד מהם. האלמנטים הקטנים שנאספו כאן נפוצים יותר ויותר ולא במקרה. למעשה, הם תוצאה של שנים של אבולוציה ממשקית.
זה היה מאמרון קליל, בואו ונעבור להארד-קור.
דיאגרמה של כלים לעיצוב שירותים לפי הדיסציפלינות שהם מגיעים. שווה הדפסה ותלייה מול העיניים במשרד.
ומבט יותר מפורט – אתר שאוסף כלים תקשורתיים לעיצוב שירותים וכולל גם קייס-סטאדיז שמדגימים אותם.
[www.servicedesigntools.org]
אוסף מאמרוני הסבר של מועצת העיצוב הבריטית על מתודות שונות בתהליך העיצוב.
[www.designcouncil.org.uk]
ציר זמן של פרויקט גנרי. עם כל כלי ושלב אפשרי בדרך. כולל גם לא מעט שיווק.
[project.cmd.hro.nl]
[שולי] מספרת לנו על הזדמנות די מיוחדת - מלגה לשלוש שנים בתכנית רב תחומית של האוניברסיטה הפתוחה באנגליה. מטרת התכנית לחקור טכנולוגיות לשיפור המודעות של ילדים לגבי יציבה בעת נגינה על כלים (התחלה ממחקר על החזקת קשת) באמצעות ממשקים מולטי-מודליים. מאוד רב תחומי, כפי שאתם יכולים לדמיין. יש מעצבים שהם גם מוזיקאים בקהל? עוד פרטים כאן.
סריקות של סנדוויצ'ים. בשביל זה יש אינטרנט. [יותם]
[scanwiches.com]
מוזיאון מכונות ארקייד רוסי, שבגרסה הרוסית מכיל אמיולטורים לחלק מהן. אם נחשפתם רק לארקייד מערבי, עולם חדש מחכה לכם. אם גדלתם ברוסיה בשנים המתאימות - חגיגת נוסטלגיה. מה שמזכיר לי, כמו שסיימון מאנרי אומר: "ברוסיה, נוסטלגיה נחשבת מחלה. או לפחות כך זה היה פעם, בזמנים טובים יותר." [בוריס]
[www.15kop.ru]
סדרת ויזואליזציות של רמות החיבוריות השונות שלנו.
[www.psfk.com]
האוסף מבוסס חלקית על אוסף עיצוב מידע המומלץ הבא (50 דוגמאות מרהיבות).
ואוסף אינפוגרפיקה מלוטש ממגזין GOOD בפליקר.
ואם עיצוב מידע זה לא הקטע שלכם, מה לגבי עיצוב סביבת העבודה של סופרי מד"ב ופנטזיה?
[www.whereiwrite.org]
בנפתולי הזנב של אמזון. חולצה עם הדפס של שלושה זאבים משכה ביקורות אירוניות שעודדו את המכירות.
[news.bbc.co.uk]
בלוג ביקורת סביבה עירונית ברוח ג'יין ג'ייקובס.
[eliavism.blogli.co.il]
בלוג יחסי הציבור של ניר הירשמן מכיל מאמרים בהירים שחושפים את מאחורי הקלעים של מקצוע שרבים מהעוסקים בו מנסים להציגו כסוג של וודו.
[nirhirshman.com]
אלפאגיקס - סדרת מפגשים חדשים באוריינטציה אינטרנטית/טכנית. במפגש הראשון: אפליקציות סמנטיות, שרדינג, ובניית אפליקציות לרשתות חברתיות.
[alphageeks.blogli.co.il]
הניוזלטר של גווינית' פאלתרו (כן, כן, תתפלאו, אבל היא עושה דברים די מעניין מבחינת תוכן-סלבריטי-אישי-ברשת) מציג סדרה של פליי-ליסטים למסיבות קיץ שחוברו על ידי כל מיני מעניינים. כולל אחת של אורביט.
ובאיחור מסוים, פרויקט הפנסיה שבאזילה עשו למגדל. איחור-איחור, אבל הנושא חשוב, והאופן בו בוצע הפרויקט עם הבלוגרים מוצלח מאוד בעיני.
[blog.buzzilla.com]
אדוה צוללת אל נבכי הקוגיטו הקרטזיאני.
[advashaviv.cafe.themarker.com]
[advashaviv.cafe.themarker.com]
[advashaviv.cafe.themarker.com]
על התופעה של הומלסים מחוברים. [סער]
[online.wsj.com]
אחת הבעיות שלי עם רוב כלי התקשורת האינטרנטיים שמטרתם לפתור את קשיי התקשורת של המאה העשרים ואחת, היא שהם ממשיכים להתבסס על תפיסות חשיבה של אמצע - סוף המאה הקודמת. נדמה שהם מתבססים כולם על תפיסה שנוצרת כאשר אנשים יוצרים מוצרים בשביל עצמם, ולא בשביל אנשים אחרים. מכיוון שהאנשים שעוסקים בפיתוח לאינטרנט מגיעים מאסכולה מסויימת, כך נראים גם המוצרים.
אבל אני יכול לראות איך Google Wave מגיע גם לקהלים אחרים. כמובן שזה ידרוש הטמעה, ופיתוח, ובעיקר זמן. אבל יש כאן משהו שיכול לעשות שינוי אמיתי. צריך לזכור שהרבה פעמים מהפכות מתחילות במשהו שנראה לא משמעותי. מה שהכי משמעותי כאן, הוא השאלה שהתחילה את הפרוייקט: "איך האימייל היה נראה אם היו ממציאים אותו היום?".גוגל חושבים שיש להם תשובה.
וזו, לפחות חלקית, היא תשובה אחת.
היום קצר ומגוון.
אל! האמת מאחורי השליטה העצמית.
[bit.ly]
הגארדיאן על תחייתו המחודשת של סימן הקריאה.
[bit.ly]
הואניטי פייר על מלחמות המייל בין אייקוני הספרות של ניו יורק. כי כולם בני אדם.
[bit.ly]
קצת אינטרנט. איך שירותי הרשת של העולם המערבי נאכלים למוות על ידי העולם השלישי ומדוע יש פוטנציאל שגם אנחנו נפסיק לקבל שירותים שונים מאתרים אהובים.
[www.nytimes.com]
יש לי חשבון בפייסבוק כבר חצי שנה. יש לי חשבון בטוויטר כבר חודש. כמו שחלק גדול מאלו שמכירים אותי יודעים גררתי רגליים לפני שהצטרפתי, אבל הרגשתי שזה אחד מאותם דברים שצריכים לעשות מבחינה מקצועית, במיוחד עבור מי שמתעניין בקשר בין פסיכולוגיה לטכנולוגיה. אופן השימוש שלי ברשתות האלו מגוון, אבל אני משתדל להשתמש בהן בעיקר לשימושים מקצועיים, עם גלישות פרטיות מדי פעם.
יש כאלו שטוענים שרשתות חברתיות בכלל והסטטוספירה בפרט הן תופעות חברתיות שליליות, אשר גורמות לנו לפגיעה ביכולת שלנו להפנים מידע, מחלקות את תשומת הלב שלנו לרסיסי תוכן ובכלל גורמות לנו להתעסק בצורה ולא בתוכן. באופן אישי, אני חושב שמדובר במגמה חברתית שלא קשורה דווקא בשירותים כמו טוויטר או באינטרנט, אלא התחילה כבר לפני כחמש עשרה שנים ורק מאיצה את עצמה. טוויטר היא רק דוגמא לתרבות אשר מקדשת רדידות ושטחיות. ואם אנחנו מסתכלים לרגע במשתמשי הרשתות החברתיות, באלו שיודעים באמת להשתמש בהן אפשר לראות שיש קצת פאנאטיות בטרמינולוגיה שהם משתמשים בה.
"מה, אתה לא בפייסבוק? כ-ו-ל-ם בפייסבוק, אתה צוחק עלי?"
יצא לכם כבר לקבל הודעת SMS שמפנה אתכם לסטטוס של מישהו בפייסבוק? או שמישהו מספר לכם שיש לו כבר 3000 עוקבים בטוויטר? עבור אנשים שלא מעורבים בתופעה הזו, כל העניין הופך מוזר ונוכרי מרגע לרגע. אבל אם מתעניינים בזה קצת, הרי שאפשר להבחין שפייסבוק בשנה שעברה, וטוויטר בשנה הנוכחית מייצרות המון רעש ודיון שעוסקים בעצמן. כלומר, אחד העיסוקים המרכזיים של אנשים בטוויטר הוא לדבר על טוויטר, בדיוק כמו שבשנה שעברה הם דיברו על פייסבוק. הם מדברים על עצמם, על איך הם משתמשים בשירות הזה, איזה פלאגינים עוזרים ואיזה לא עובדים ובכלל, הם מתייחסים למי שלא משתמש, או לא מבין - כאדם פחות ערך.
גם המאפיינים התרבותיים של המדיה החברתית הם כאלו שדומים למנגנוני ההשתתפות בכתות. אם תחפשו מידע שעוסק בכתות, תראו שיש להן כמה מאפיינים משותפים:
הם משתמשים במניפולציות פסיכולוגיות על מנת לגייס, לחנך ולשמור על המשתתפים שלהם
כל משתתף ברשת חברתית יעשה פעולות שונות כדי לגרום לאלו שלא משתתפים להצטרף גם. הם ישלחו לכם מיילים של הזמנה. ישלחו לכם לינקים שיסבירו לכם למה אתם ממש, אבל ממש חייבים להיות שם. משתתפים חדשים מתקבלים בזרועות פתוחות על ידי משתתפים ותיקים: "יופי שפתחת חשבון, בוא לשלי". המרדף אחרי חברים (בפייסבוק) או עוקבים (בטוויטר) מתוגמל בתחושת שייכות וערך עצמי. תראו לי משתתף שיש לו כמה מאות עוקבים ופתאום יפסיק להיות משתתף פעיל.
נוצרת חבורה אליטיסטית וטוטליטארית.
הפעילים במדיה החברתית שולחים טוויטים והודעות אחד לשני, ואחר כך מדברים על זה באמצעים אחרים. פעילים במדיה חברתית מאמינים שכולם צריכים להיות בטוויטר או בפייסבוק. אלו שאין להם פרופיל מקבלים יחס מזלזל או מתעלם. אפילו עסקים או חברות שאין להם פרופיל בפייסבוק נחשבות לחברות שלא מבינות עניין. אם יש לך עוקבים זה טוב, אם אין לך זה גרוע.
חוסר יכולת לקבל ביקורת.
אם אתה מעביר ביקורת על טוויטר מייד מכריזים עליך כאדם פרימיטיבי שלא מבין מהחיים שלו. אין לך פרופיל בפייסבוק? אתה פשוט מפגר. או זקוק לחינוך מחדש. או שניהם. מייד יצוצו לפחות חמישים מומחים שיתנדבו "לחנך אותך". תמורת כסף כמובן.
יש מייסד שכולם מחכים לדבריו, שיודע יותר טוב מכולם מה צריך לעשות ומחליט בעצמו.
לפני כמה חודשים מרק זוקברג החליט שפייסבוק משנה כיוון ומעמידה במרכז הממשק את הסטטוס. למה? כי "אני יודע יותר טוב מהמשתמשים מה הם צריכים". אבל בלי קשר, גם האנשים הבולטים בהיררכיה של פייסבוק, טוויטר או שאר האפליקציות החברתיות נוהגים בצורה דומה: הם מצהירים כל מני הצהרות בומבסטיות, הם מספרים כל הזמן את מי הם פגשו ועם מי הם אכלו, ומבלים המון זמן בקידום עצמי.
הם חושבים שהמטרה מקדשת את האמצעים בגיוס מאמינים חדשים.
עזבו את הבעיה השולית שעדיין לא הצלחנו לראות אתר מדיה חברתית אחד מפתח מודל כלכלי שמחזיק את עצמו. ולא, אני לא מתכוון לרעיון שמישהו יקנה את האתר שלך בתור מודל כלכלי אמיתי. אבל תסתכלו על זה, כל חשבון לינקדאין שולח מאות מיילים של ספאם כדי לגרום לך להרשם לאתר, כל משתתף בפייסבוק נתקע עם אפליקציות מפגרות שמציקות למשתמשים אחרים להצטרף ולגלות פרטים חסויים, וכל מומחה למדיה חברתית מסביר לכולם שהם ממש, אבל ממש חייבים נוכחות בטוויטר. אחרת הם פשוט לא קיימים. וזה לא רק אנשים - גם חברות "חייבות" להיות בטוויטר, ו"חייבות" לשלם למישהו כדי שיסביר להם כיצד להיות "חלק מהשיחה", ולמישהו כדי שינטר את הנוכחות שלהם בטוויטר. ואם אתה שואל שאלות כמו "האם ההשקעה מחזירה את עצמה" אז מסבירים לך שאתה פשוט לא מבין.
רק המייסדים והאנשים שבראש הפרמידה באמת מרוויחים משהו אמיתי.
אין ספק שטוויטר ופייסבוק משפיעות על הדרך שבה התקשורת האנושית מתפתחת, ואין ספק שזה משפיע על האינטראקציה בין אנשים. אבל יש ספק רב מי מרוויח מכל הסיפור הזה. תחשבו לרגע מה באמת יצא לכם מאלפי השעות שהשקעתם בעידכון הפרופיל שלכם בפייסבוק, בתגובות לאנשים אחרים או בטוויטים על לינקים שמצאתם. אז נכון שמצאתם אחרי עשרים שנה את האהובה מהתיכון, ולפעמים אתם משיגים איזה קשר עסקי פה או שם, אבל האנשים שמרווחים בעיקר, הם שני סוגים של אנשים: בעלי החברות והאתרים האלו, וקומץ המאמינים הראשיים שלהם - המומחים למדיה חברתית. כל אותם סקובלים, ארינגטונים ודומיהם. כל השאר - משקיעים מאות שעות, אפס תמורה כלכלית. עם כל הכבוד, עם קהילה אי אפשר לקנות לחם בסופר.
אל תטעו, למדיה החברתית יש ועוד תהיה השלכה רבה על דברים שונים ומגוונים בתרבות שלנו. אבל צריך תמיד לזכור שלא הכל מושלם, שיש תופעות רעות מאד שמתרחשות במדיה החברתית, ושצריך להזהר ולהיות מודעים. אם רק תסתכלו על הקלות הבלתי נסבלת של הפצת שמועות חסרות כל בסיס היום, תראו שאנחנו מצליחים גם להפיץ מידע שקרי באמצעות ריטוויטים במהירות גדולה פי מליון, ולא רק ידיעות חשובות. הזמן שאנחנו מקדישים לדברים האלו בא על חשבון משהו, כיוון שלא נוצר עוד זמן במהלך היום.
בקיצור - מומלץ להרגע קצת. לא חייבים לעדכן את הסטטוס שלכם חמש מאות פעמים ביום, אלא עדיף שניים שלושה עדכונים משמעותיים. לא מוכרחים חמשת אלפים עוקבים בטוויטר, מספיקים גם כמה עשרות אנשים חשובים. אתם לא צריכים לשכנע את סבתא שלכם לפתוח חשבון, כי זה לא ממש ישנה לא את החיים. ותמיד, תמיד, זו לא הכמות אלא האיכות שמשנה בסופו של דבר.
חפשו אותי בטוויטר. או שלא.
מה היה קורה אם הייתם יכולים להזיז דברים באמצעות המחשבה? עכשיו אתם יכולים להתחיל לעשות את זה באמת.
[tinyurl.com]
למה לעזאזל השואה מגיעה לכל מקום שקשור בטכנולוגיה? ואיך פייסבוק קשורים לכל זה?
[neteffect.foreignpolicy.com]
למה החברה שלנו אוהבת להתעסק בשאלה החשובה לכאורה "האם האישה ההיא בתולה או לא?" ואיך המיתוס הזה משבש לנו את החיים.
[www.salon.com]
כתבה מעניינת על שימוש ברובוטים כדי להלחם במבריחי גבול. אולי זה יעיל יותר מלהפציץ?
[www.wired.com]
ולסיום, כתבה חשובה: האטלנטיק מקבל גישה למחקר אורך שנמשך כבר 72 שנה ובודק מה עושה אותנו מאושרים.
[www.theatlantic.com]
הינה תיבת כלים שגם סבתא שלכם יכולה להנות ממנה.
סדרת Better, שמאחוריה אחת מהבלוגריות של לייף-האקר אוספת יחד תסריטי גריז-מונקי לפי אתרים. מה שזה אומר, תכל'ס, זה שלכמה מהאתרים הכי פופלאריים ברשת מתווספים שיפורים מרנינים. פליקר, אמזון, ג'ימייל ועוד.
[https:]]
מקצרי כתובות למיניהם הם מאוד שימושיים, אבל מה אם אתם רוצים לדעת לאן מובילה כתובת מקוצרת? הינה פיתרון פשוט ומבריק שמגיע בשני טעמים - סקריפט למקופף או תוסף לשועל. (מוקדש לקוראת מ.)
[longurl.org]
הכלי הכי מוצלח שנתקלתי בו להורדת וידאו מושתל. לא רק שהוא מוריד הוא גם ממיר עבורכם. תענוג. שימו לב שעוברות כמה שניות לפני שמתחילה ההורדה.
[www.downloadhelper.net]
Covered. גרסאות כיסוי לעטיפות קומיקס מהמאה האחרונה. שווה הצצה.
http://coveredblog.blogspot.com
מאגר התמונות הענק של Life עלה לרשת. אלפי תמונות שעשו היסטוריה.
http://www.life.com
אנחנו נרדפים. אתר שסוקר בכל רגע נתון את רשתות השיתוף, אתרים חברתיים ובלוגים ומדרג את השירים הפופולריים ביותר ברשת.
http://wearehunted.com
הרפתקאותיו הסודיות של אביר היטי. נשבע לכם.
http://yetiknight.tumblr.com
שאלה מעניינת בפוסט בודד בבלוג. האם הגיע הזמן להוציא מהמחזור את הלוגו בשחור לבן? הרי כבר אין דרך להפריד ביניהם?
[tinyurl.com]
נקודות למחשבה בנוגע לעיצוב ממשקי מגע. בעולם שבו אנחנו יותר ויותר מחוברים לסלולרי שהופכים להיות תלויים במסכי מגע, זה טיפה חשוב.
[idlemode.com]
מה עושים כשגונבים לך את העיצוב שאתה כל כך אוהב? לא בטוח שהדרך הנכונה היא לצעוק. אגב, במקרה הזה באמת יש מה לגנוב…
[digitalmash.com]
סטטיסטיקה שימושית: פריסה עולמית של קליינטים של דואר. בפעם הבאה שאתם מעצבים רשימת תפוצה.
[www.campaignmonitor.com]
איך לזהות איכות בעיצובי רשת. צילומי מסך מעניינים.
[wefunction.com]
ולסיכום, על הקו הדק בין מקוריות לעבודה טכנית.
[blog.signalnoise.com]
מאמר די מעניין מהוול סטריט ג'וקנל, שמסביר מדוע כשבועת הדוט קום התפוצצה לא קרה כלום, בזמן שדווקא ענייני נדל"ן הפילו את הכלכלה העולמית.
[online.wsj.com]
מאמר מעניין (אם כי ארוך מאד) מהניו אטלנטיק על ההבדלים בין המוח האנושי לבין מערכות מחשוב, ולמה דברים שנראים דומים אף פעם לא באמת כאלו. מעורר מחשבות על עתיד המוח האנושי והאינטיליגנציה המלאכותית.
[www.thenewatlantis.com]
מאמר חריף מאד על הטויטריזציה של התרבות, ומדוע לעשירים באמת אין חשבון ב Twitter. לא מה שחשבתם.
[www.nytimes.com]
אחרון על טויטר להיום. פרהד מוג'ו שואל את עצמו מה צריך לעשות אדם שלא רוצה לפתוח חשבון בטוויטר. מה זה אומר?
[www.slate.com]
משהו מקומי. מאמר מעניין מנקודת מבט אמריקאית על הסיבות שבגללן ישראל תתקוף את אירן בקרוב (בניגוד לעמדת האמריקאים) ואיך זה יעזור לישראל לחזור לעמדת המעצמה האזורית שכולם צריכים לפחד ממנה, גם אם לא נצליח בהתקפה בכלל.
[www.slate.com]
מי שולט במי בדיוק? האם אתם שולטים בחיים שלכם ברשת או שהרשת שולטת בכם? ואיך (שוב פעם) פייסבוק עושה לנו את זה?
[nymag.com]
(פוסט שהתחבא לי בטיוטות, אלא אם נתקפתי אמנזיה)
ברכות jibjab באנימציה חמודה מבית b3ta.
[www.robmanuel.com]
פיטר סרפינוביץ' - 50 "חיקויים" בשתי דקות.
קמפיין חינוך מיני סקוטי בסגנון ספרי ילדים ישנים.
[www.bebooksonline.co.uk]
בפעם הבאה שמישהו שואל משהו בפורום אתם יכולים טפשי בפורום, אתם יכולים לענות לו כמו שמגיע לו. "תן לי לגגל את זה עבורך".
כתבה של ה-BBC על יום הקניות הכי עמוס ברשת מכילה הצצה נדירה למרכז הלוגיסטי של גוגל באנגליה.
[news.bbc.co.uk]
דחיינות. הסרט. (לא המצוייר שרובכם מכירים)
אדיפוס. כפי שהוא מסופר בעזרת לוחיות רישוי קליפורניות.
[www-chaos.umd.edu]
אני רק רוצה להיות מפורסמת.
Click here to view the embedded video.שעשועי בומבוקס 100.
Click here to view the embedded video.מדיה חברתית אמיתית. גולשים מעלים את המוזיקה שלהם ליוטיוב, גולש אחר בא, לוקח, עושה מיקסים ומעלה לרשת מחדש. מיקס מאקס.
Click here to view the embedded video.
צ'ארלס דארווין מהרהר בשאלה האם כדאי להתחתן או לא. סריקה של כתב היד ותעתיק. לא יאומן.
תגליות מדעיות חדשות שואלות: מה נשים רוצות? מאמר שגרר עניין רב בבלוגוספירת המין.
פיליפ פולמן על האיום על חירותנו.העריצות החדשה היא הניסיון להרדים אותנו ולגנוב לנו את החופש בשנתנו.
בערך פעם בשבועיים מתלהט איזה דיון ברשת בנושא של האינטרנט לאן? או מודל התשלומים העתידי של הרשת, או עתידה של העיתונות בעידן האינטרנט. כל השאלות האלו הן שאלות גדולות וחשובות, ויכולות לפרנס לפחות עשרה כנסים שנתיים ולתת לבלוגרים ברחבי העולם אפשרות לכתוב על זה ולהתווכח עם עיתונאים / מוזיקאים / פרשנים מהיום ועד אוגוסט 2015.
נראה שהדיונים הללו בעצם הם עקרים ומיותרים. כל הויכוחים בנושאי עולם ישן מול עולם חדש הם ויכוחי סרק, מפני שההיסטוריה כנראה כבר הראתה לנו שאת הנעשה אין להשיב. אפשר להצטרף לפעמים כדי להשפיע על כיוון הזרימה, אבל אי אפשר להשיב את המים לתוך הברז.
הסיבה היא שאנחנו, בני האדם השתננו. אנחנו יצורים אינטיליגנטים (בדרך כלל) ואנחנו אוהבים לדבר ולשמוע את עצמנו מדברים. היום אנחנו גם יכולים להחליט איפה אנחנו מדברים (בלוגים, רשתות חברתיות, מעלים סרטונים ליו טיוב), ואנחנו יכולים להחליט לאן לגלוש ומתי לצרוך את המידע שאנחנו יוצרים. לאט לאט, ולמרות הנסיון של הגופים ששולטים במידע אנחנו יוצרים ערוצי מידע חדשים, ורטיקליים שמתמחים בתחומים מסויימים. את חדשות הפסיכיאטריה שלי אני לא צורך רק דרך עיתוני הפסיכיאטריה המקובלים, אלא דרך רשת שלמה של בלוגים ושל אתרים מקצועיים שלא מנוהלים על ידי הגופים המרכזיים בתחום. את חדשות הטכנולוגיה שלי אני כבר מזמן לא קורא במגזינים המודפסים ואתרי הטכנולוגיה שבבעלות התאגידים. אני צורך אותם מאנשים כמוני וכמוכם, שעם הזמן יצרו להם מוניטין חדש, של כתיבה ביקורתית ומעניינת. יש גופים חדשים שעושים חיבור של מקורות מידע אלטרנטיבים, שהיום נגישים לי בדיוק באותה מידה שאני יכול לקבל מידע מהמקורות הישנים. מרחק של לינק.
הגופים הישנים, ובין אם זה ממשלות, תאגידי תקשורת, חברות מוזיקה או אפילו סתם חברות לא מסכימים לעולם הזה שבו אין להם שליטה על המידע שמגיע לאנשים. אנחנו מצד שני, לא מאפשרים להם מנוחה. הם מנסים להחזיר את השליטה לידיים שלהם. אבל בני האדם מסתבר, תמיד ימצאו דרכים חדשות. אז יתבעו את ה - Pirate Bay. נו אז? מהריסות קאזה לא קמו שיטות יעילות יותר להפצת תכנים? קראתי בכתבה מסויימת (נדמה לי שאצל מייקל ארינגטון מ Techcrunch) שאחד מראשי תעשיית המוזיקה אמר על התביעות שתובעים אנשים שמורידים מוזיקה: "אנחנו כבר מזמן הבנו שהתעשיה עומדת לשנות את פניה והמודל שלנו קורס. אנחנו פשוט מנסים להרוויח עוד כסף בנתיים, עד שנחשוב מה לעשות"
וזו השורה התחתונה. הם כבר הבינו שהעולם השתנה. הם פשוט רוצים לעשות עלינו עוד סיבוב עד שייגמר. חג חירות שמח!
מסתבר שיש יותר מ 111 שיטות שונות לטיפול באוטיזם, אבל אף אחת מהן לא ממש פותרת את הבעיה. למה ומדוע הורים פונים לגורואים?
[www.slate.com]
רבקה טרייזר על השימוש ב Freedom, תוכנה שמנטרלת לכם את האינטרנט, ואיך היא שינתה את החיים שלה…
[www.salon.com]
ולשאלה החשובה באמת: האם הטלפון הסלולרי שלכם באמת יכול לגרום למטוס ליפול מהשמיים, או שזו סתם דרך לגרום לכם לשלם יותר?
[www.slate.com]
הטכניקות המעניינות והאכזריות שבהן הוליווד משתמשת כדי לחסוך בהוצאות. נשמע מוכר.
http://www.thedailybeast.com/blogs-and-stories/2009-04-02/haggling-with-the-stars/
כתבה קשה לקריאה על מה שקורה בזימבבווה. אנשים פשוט שוכבים ומתים מרעב בבתי הכלא כי הממשל לא חושב שצריך לתת להם אוכל.
[tinyurl.com]
ולסיום, פנינה אמיתית: ההסטוריה של הדמוקרטיה, אבל מאויירת.
[kalman.blogs.nytimes.com]
אין טעם להרחיב פה במילים, כי יש פוסט די ארוך בבלוג שלי. תקראו שם.
מדי פעם אני מכניס כאן פוסטים שעוסקים בעולמות התוכן האחרים שמעניינים אותי. הפעם נעסוק במשהו מאד מעניין עבורי, ושהוא הסיבה האמיתית שאני לא מפרסם פה המון טקסטים על טכנולוגיה, אינטרנט ודברים אחרים.
מסתבר שבעולם שלנו, כולם בעצם נרקיסיסטים. השאלה היחידה היא רק עד כמה אנחנו נרקיסיסטים.
[tinyurl.com]
הידעתם? אפשר לזהות נרקיסיסטים על פי פרופיל הפייסבוק שלהם. וזה אמור להיות חידוש?
[tinyurl.com]
עולם חדש של אינטימיות מצפה לנו, כשכל החיים שלנו בעצם נמצאים בחוץ. מה זה עושה לתחושות החשובות האלו, שמסייעות לנו להגדיר את עצמנו?
[tinyurl.com]
על סוגים חדשים של מחשבות שווא אצל אנשים, או איך מחשבות שווא הן תלויות תרבות. האח הגדול חוזר בענק.
[www.nytimes.com]
שישה טרנדים עתידיים בפסיכיאטריה. למי שזה באמת מעניין אותו.
[www.currentpsychiatry.com]
בעברית קוראים לזה פרסונליטיס. למה ומדוע דווקא העשירים ביותר מקבלים לפעמים טיפול ברמה נחותה יותר מהאדם הממוצע.
[www.slate.com]
עד כאן להפעם. אם אתם מעוניינים לקרוא יותר דברים על פסיכיאטריה, או על הקשר בין נפש לטכנולוגיה אפשר לעשות את זה בבלוג שלי שעוסק בדברים האלו - דברים שעוברים לי בראש.
99 דברים שהייתם צריכים כבר לעשות באינטרנט אלא אם כן אתם ממש ממש שמעון פרס (לוזרים).
http://www.youshouldhaveseenthis.com
אינפוגרפיקה של הטרילוגיות המפורסמות ביותר בקולנוע, מסודרות לפי איכות.
[tinyurl.com]
נצחון הבולשיט. טאמבלר משובח.
http://bullshit.tumblr.com
סרטון. אני רק רוצה להיות מפורסמת.
[www.youtube.com]
האנשים שהביאו לכם את desktop tower defence, מביאים לכם עכשיו התמכרות חדשה. The Space Game. ראו הוזהרתם.
[www.casualcollective.com]
רק תראו איזה דברים מעניינים אפשר לעשות עם גרפים, טבלאות ועוגות.
http://www.verysmallarray.com
התראה מאוחרת, אבל יש עוד שבוע. ב 29 במרץ (יום א' הבא), אני מרצה בכנס דהמארקר TheMarker Com.vention . ביקשו ממני לדבר על פסיכולוגיה ואינטרנט. זה בערך כמו לבקש ממישהו לדבר על פוליטיקה. בתור פסיכיאטר מומחה עם רקע די מכובד בתעשיית האינטרנט, מדובר בשילוב של שני הנושאים שמעניינים אותי ביותר : נפש האדם, טכנולוגיה והאינטראקציה ביניהם.
אני מתכוון להתמקד בהרצאה שלי באפליקציות הרשת הפופולריות (לדוגמא בלוגים, פייסבוק וטוויטר) וכיצד הם מגיבות ומפעילות מנגנונים פסיכולוגיים בסיסיים שלנו כבני אדם. הבנה של המנגנונים הפסיכולוגיים שלנו כשאנו מגיבים לממשקים יכולה להפוך את האפליקציה שלכם למשהו הרבה יותר מוצלח - או הרבה יותר גרוע, תלוי בישום. נראה מה נספיק לעשות בחצי שעה, אבל אני מבטיח לנסות שההרצאה מעניינת. אני אשמח לראות אתכם שם, וגם לדבר אחרי ההרצאה.
ההרצאה שלי תתקיים בשעה 15:00.
הופה, הנה קיבלתי את העיצוב החדש של פייסבוק. ובעיצוב החדש, המוטיב המרכזי הוא תזרים בלתי פוסק של דיווחים על החיים של האנשים האחרים, אלו שהגדרתי או שהגדירו את עצמם כחברים שלי. ובשידור הבלתי פוסק הכל נכנס - כל העדכונים, שינויים, הערות, תמונות, המלצות, חשבונות, טענות ומענות - הכל נכנס לאותה רשימה בלי שום סדרי עדיפויות, בלי הדגשה ובלי סימני פיסוק. הכל כולל הכל.
ואיזו הפתעה זו לגלות שהחיים של כולנו די משעממים.
כלומר, בהחלט מעניין לדעת מה אחרים עושים, ולי באמת מעניין לפרסם את הדברים שאני עושה, אבל אחרי ששמו לנו בפנים את מה שידענו (אבל לא רצינו לומר בקול), אפשר לשים את האמת על השולחן: הפייסבוק הזה, ורוב הרשתות החברתיות איתו הם פשוט בדיחה גוזלת זמן. procastination לשמו. ועכשיו את מה שהדחקנו אל התת מודע שלנו אנחנו רואים מול העיניים ולא יכולים להכחיש למרות שאנחנו משתדלים. בממשק החדש לא חשוב כמה איקסים יופיעו כדי שנוכל לסנן עוד ועוד אנשים, בסופו של דבר נשאר עם המון מידע על אנשים עם חיים די משעממים ושמגדירים את עצמם חברים שלנו.
אם לא ברור, אנחנו, כל אחד מאיתנו, משעממים באותה מידה עבור אנשים אחרים.
כמובן שאני לא ממציא כלום. הסוציולוג הראשי של פייסבוק פרסם ממצאים מעניינים על הרשת הזו בשבוע שעבר: לרוב האנשים אין יותר מ 150 "חברים" ברשת, ומתוכם הם נמצאים באינטראקציה עם לא יותר מ 7 אנשים. כלומר אלו האנשים שבאמת מעניינים אותנו, שבאמת חשובים ושבאמת באמת לא משעממים אותנו. אז בשביל מה כל הטקס והטררם שמסביב? לא חבל על הזמן?
אני חושב על פתרון, בו כל התוכנות ידעו לדבר אחת עם השניה, כמו שאומרים כבר שנים על הרשת הסמנטית. ואז כל אחד יבחר לעצמו איפה הוא מרכז מידע על עצמו, ואחרים יוכלו באמצעים כאלו ואחרים לבחור איזה עדכונים לקבל, מכל המקומות ברשת, בענן או איך שנרצה לקרוא לזה. ולא נהיה תלויים בפייסבוק ובחברים פיקטיביים כדי לקבל מידע על חברים אמיתיים.
אבל עד אז אני אשנה את הסטטוס שלי ל"מנסה להתעסק בפוקוסים ורזולוציות". מאד חשוב שתדעו, זה יכול להיות חשוב למישהו.
איך לגלות מידע רפואי באינטרנט בלי להפוך להיפוכונדר
[www.slate.com]
עוד קצת על הויכוח הבלתי נגמר בשאלה אם האוטיזם נגרם על ידי חיסונים או לא. אני לא חושב ששני הצדדים מצליחים לדבר אחד עם השני. או אפילו מנסים.
[www.salon.com]
למה אנשים נדבקים במחלות בבית חולים? אולי כי הרופאים לא הולכים הביתה כשהם חולים בעצמם.
[www.slate.com]
ניתוח פסיכו-ביולוגי של הנושא הנדוש הזה, נו אתם יודעים. דתות.
[blog.wired.com]
הוול סטריט ג'ורנל על שירותי בריאות חדשים דרך האינטרנט ואיך הם משנים את עסקי הבריאות.
[online.wsj.com]
פריטיפיי. אייקונים ודסקטופים למי שאכפת לו מהמחשב שלו.
[prettify.tumblr.com]
עשרת הדברות לעיצוב טוב.
[www.vitsoe.com]
הליגה לטיפוגרפיה ניידת. מאגר חביב לגופנים איכותיים וחופשיים לשימוש.
http://www.theleagueofmoveabletype.com
אינפוגרפיקה מעניינת של מספר הקישורים היוצאים בכל אחד ממאת האתרים המובלים ברשת.
[www.nickbilton.com]
The Vignelli Canon הוא ספר בן 98 עמודים שעוזר להסביר בצורה טובה את השימוש והחשיבות של טיפוגרפיה בעיצוב. ועכשיו אפשר להוריד גרסת PDF בחינם.
[www.vignelli.com]
25 עיצובים נפלאים לבקבוקי יין. רק בשביל הגיוון.
[www.designer-daily.com]
חומר חם לסוף שבוע קריר.
כתבה מעניינת של אנדי באיו מוואקסי על תופעה שלא הכרתי, שנקראת Scanlation. שילוב של סריקה ותרגום. מסתבר שבארצות רבות בעולם סורקים מגזינים שלמים ומתרגמים אותם לשפת המקור, בשיטות של crowd-sourcing, שבהם הציבור משתתף במאמץ התרגום. על האקונומיסט בסינית ועל דברים אחרים.
[waxy.org]
מה אפשר ללמוד מפרשת ברני מיידוף, היהודי החביב שהצליח להרוס את החיים למשפחה, לחברים ולעשרות אלפי אנשים אחרים. אפשר לדוגמא לנסות להבין אכזריות אנושית מבחינה ביולוגית.
[www.salon.com]
הצד האחר של הגלובליזציה. איך היצירתיות ומקוריות זורמות מהעולם השלישי אל המערב, וכיצד דווקא המדינות שנחשבות פחות מפותחות ישפיעו על העתיד.
[www.fastcompany.com]
הפורנוגרפיה החדשה במאה העשרים ואחת מתבטאת בבני נוער ששולחים אחד לשני תצלומי עירום של עצמם באמצעות טלפונים סלולריים של הדור השלישי. האם אנחנו מגדלים דור שלם של עברייני מין?
[www.salon.com]
פול גראהם משתף אותנו בדברים שהוא למד מניהול אתר קהילתי בשנתיים האחרונות. על סוציולוגיה וטכנולוגיה.
[www.paulgraham.com]
יצירתיות בחינוך מסוג אחר ממה שאנחנו רגילים במקומותינו. עזבו את הבדידים, מסתבר שאפשר, ואולי רצוי ללמוד בכיתות בעמידה במקום בישיבה. הניו יורק טיימס מדווח.
[www.nytimes.com]
במקום לבכות כל הזמן שהעיתונות מתדרדרת, והעיתונים מפסידים, אולי כדאי כבר להפסיק להתבכיין, להתחבר למציאות ולפתח איזו אפליקצייה לאייפון וחשבון בפייסבוק?
[tinyurl.com]
ונסיים במשהו חשוב מאד: על החשיבות של טמטום, והרגשה כללית שאתה מטומטם בהצלחה של מחקר מדעי. ולא, זו לא כתבה מפגרת.
[jcs.biologists.org]
השבוע ראיינו אותי לכתבה על סצנת הבליינד-דייטינג הנעלמת. חבל שלא ראיתי את הקומיקס הזה קודם, כי אז היינו יכולים לדבר על סצנת הדייטינג הנעלמת. השורה התחתונה, אני לא חושב שזה טוב או רע, זה פשוט שונה ואנחנו צריכים ללמוד להתמודד עם השינויים האלו. מותר אפילו להתגעגע לימים פשוטים יותר.
מדריך פרקטי לעיצוב לרשת, מאת מרק בולטון. ראשית, הוא כנראה יודע על מה הוא מדבר, ושנית - זה רק 12 פאונד לגרסת האונליין.
http://www.fivesimplesteps.co.uk
מאמר חשוב, שכדאי לכל העוסקים בפיתוח ועיצוב לרשת לקרוא. על ההתמודדות עם ההתקדמות המקצועית בעולם שרץ קדימה ולא מחכה לנו.
[thinkvitamin.com]
מסקיצה למוצר מהפכני. הסקיצה הראשונה של twitter, ככה יוצרים מהומה.
[flickr.com]
סמאשינג לא מפסיקים להפציץ מדריכים. בטח בגלל שהם רוצים להעלות את הדירוג בגוגל, אבל עדיין זה מאד רלוונטי. 9 טעויות שמישות נפוצות בעיצוב לרשת. פנינים.
[www.smashingmagazine.com]
חמשת פרוייקטי עיצוב המידע המוצלחים של שנת 2008
[tinyurl.com]
ואחרון חביב - איך לבחור שם לסטודיו לעיצוב החדש שלכם?
[breadlinedesign.com]
החיים ימשיכו אחרי הבחירות המדכאות האלה, בהן בעיקר אפשר לקוות שלא יקרה הגרוע מכל.
אחת הסוגיות שמתגנבת לישראל בדלת האחורית, והיא איום על הדמוקרטיה ועל החיים האישיים של כל אחד מאיתנו היא היוזמה הנכלולית של חוק המאגר הביומטרי.
סוף סוף יש אתר שמסביר בצורה מאוד פשוטה כמה זה מסוכן, גם עבור כל אלה שחושבים "אבל אין לי מה להסתיר." או "אבל זה חיוני בשביל הביטחון."
אתם יודעים שאני בדרך כלל מתבטא בזהירות כמעט בכל תחום. הנושא הזה הוא גורלי בעיני. תעבירו את זה הלאה.
ולמי שמתעצל ללחוץ על הבאנר, הינה ההודעה ששלחו המתנדבים שמאחורי האתר (גילוי נאות: גם אני עזרתי קצת):
מדינת ישראל ומשרד הפנים מובילים מהלך להנהגת זיהוי ביומטרי ואגירת הנתונים הביומטריים של כל תושבי ישראל.
המהלך תופס תאוצה בימים אלו, מאחורי עשן המלחמה והבחירות.*
המדובר באמצעי פיקוח קיצוני הטומן בחובו סיכון זכויות בסיסיות של כל אחד מאיתנו ולאחר יישומו לא ניתן יהיה להשיב את הגלגל לאחור. לא בכדי מתנגדים לחוק לשכת עורכי הדין, הוועדה לפרטיות במשרד המשפטים והאגודה לזכויות האזרח.
הנושא לוקה בבורות בציבור הרחב והקושי להבהיר אותו ואת הסכנה החריפה שעומדת בבסיסו מסייעים למשרד הפנים לזרות מלח בעיני האזרחים ובאופן ציני להציג את החוק כאמצעי להגברת הביטחון האישי.
בימים האחרונים הרכבנו אתר שמרכז בתוכו מידע רב באשר לחוק, למצב הנוכחי שלו, מאמרים מאת מומחים בעלי שם בנושא, אוסף שאלות ותשובות, דרכי פעולה ועוד.
החוק עומד לגעת עמוק בחיי כל אחד אחד מאיתנו ואינו זוכה לחשיפה ולדיון ציבורי כלל. החלטה שתחדיר אצבעות בלתי מתפשרות למקומות האינטימיים ביותר שלנו בלי לבקש רשות עומדת לעבור באין רואים.
האתר קם כדי להציף את הנושא למודעות.
הכנו באנרים להפצה באתרים התומכים בנושא, ווידג'ט חדשות שמעדכן בנושא וניתן להתקנה באתר שלכם, מייל ויראלי שמציג את הנושא ואת האתר ודרכי פעולה סטנדרטיות בסיסיות שמוצגות באתר עצמו. סרטון אנימציה להצגת הנושא בדרך.
אתן ואתם מוזמנימות להציג באתר/בלוג/פורום/מייספייס/פייסבוק שלכם באנר המפנה לNO2BIO, להתקין ווידג'ט, לתרום מידע, דרכי פעולה, אלמנטים רשתיים ומה שתחשבו שנחוץ כדי לגרום למעגל המודע למשמעות החוק להתרחב ולכלול כמה שיותר מאיתנו.
אנחנו רוצים ומקווים שחוק האח הענק יעלה לדיון ציבורי, תקשורתי ופרלמנטרי משמעותי ועמוק.
כי טביעת אצבע אי אפשר להחליף
* החוק ליישום המהלך אמנם עבר בקריאה ראשונה בכנסת ועומד בפני דיון בועדות הרלוונטיות אך במשרד הפנים לא ממתינים לאישורו הסופי.
כבר עתה נחתם חוזה שנוי במחלוקת עם חברת HP ליישום הזיהוי הביומטרי, יצא מכרז לייצור מיכשור להרכשת זהויות ורשות שדות התעופה והנמלים הכריזה על תחילת יישום הזיהוי הביומטרי בטרמינל 3 בנתב"ג ובמעבר טאבה בשנה הקרובה. לפי החוק, לכשיעבור, שנת מאסר מאיימת על כל מי שיתצנגד לתהליך הרכשת הזהות הביומטרית.
מה לעשות כשהילד שלכם גורם לכם להתפרצות זעם בלתי נשלטת?
[www.slate.com]
איך יכול להיות שאמאזון מצליחה בזמן שכל האחרים נכשלים? ואני אומר שזו הוריאציה המודרנית של אכול ושתה כי מחר נמות.
[www.slate.com]
צרור עצות בנושא הכאוב והשחוק - איך להציל את העיתון האהוב עליכים. האם אנחנו צופים בהתקרבות המחודשת של המיקרופיימנטס?
[www.time.com]
פרד ויילסון על שורת הסטטוס. אני מסכים שזו בעצם הפעולה החברתית העיקרית שמשותפת לכל החוויות החברתיות והרשתות החברתיות החזקות בימנו. השאלה היא למי זה מועיל ואיך אפשר לעשות עם זה משהו?
[www.avc.com]
כאילו שלא ידעתם (אלא אם הצלחתם להתעלם ממה שאנחנו טוענים באתר שלנו). יותר מדי מידע גורם לפגיעה נוירונלית.
[blog.wired.com]
אם אתם מכירים את הוידאו בו צריך לספור מסירות כדור, עם תוצאות מפתיעות, תהנו ודאי מהקמפיין הבא.
סרטים נוספים באותו כיוון בערוץ המלא ביו-טיוב.
historical tweets מתעד צילומי מסך של דברים שכתבו דמויות חשובות בחשבון הטוויטר שלהן.
http://historicaltweets.com
טעון יפה הוא המוזיאון לפרילואודרים (הסרטונים שנטענים לפני שהאתר עולה)
http://www.prettyloaded.com
מבט מבפנים על איך משווקים סרטים. סיפור עצוב מאד.
[www.newyorker.com]
הרובוטים הטובים ביותר של שנת 2008
[singularityhub.com]
נא להמתין יש תקלה בשידור
[test-pattern.com]
דפנדר אוף דה פאבאייקון. נשבע לכם.
[www.p01.org]
מהדורה מיוחדת למכורים לאינטרטנט. וגם לשאר המתעניינים
ריקי כהן שלחה אותי למאמר מעניין על ההבדלים בין קהילות אורגניות לקהילות לא-אורגניות (פרטים שם) ומה אפשר לעשות בעניין.
[www.socialmediatoday.com]
פרהד מוג'ו על ג'ימייל ואיך היא החריבה את השוק של מיקרוסופט אאוטלוק. לכאורה.
[www.slate.com]
וול סטריט ג'ורנל, שמבינים טיפה בכלכלה בעוד כתבה על המודל הכלכלי של מתן דברים בחינם, ואיך אפשר לעשות מזה עסק בעולם של מצוקה כלכלית.
[online.wsj.com]
העתיד של הרשת נמצא בדברים הקטנים. תזה מעניינת מאד לקריאה.
[www.ideasonideas.com]
איך לבנות קהילות שלמות באמצעות פוסטים ב twitter? אה בדיוק.
[tinyurl.com]
לכל הגברים, זו לא הכתבה בשבילכם. מחקרים מדעיים מתקדמים מגלים מה מפעיל את התשוקה של הנשים.
[www.nytimes.com]
ברוס סטרלינג חושב ששנת 2009 תהיה השנה שבה הפאניקה תנהל את החיים שלנו, ולא רק במובנים הכלכליים.
[www.seedmagazine.com]
וידויו של מכור אמיתי למצגות TED. האמת, אפשר להתמכר בקלות, זה מסוכן.
[www.nytimes.com]
דאלטון קונלי, ראש המחלקה לסוציולוגיה באוניברסיטת ניו יורק על התרבות הדיגיטלית ומה שהיא עושה למשפחות.
[www.salon.com]
שלוש אסטרטגיות למוצרי Freemium: הקומבינציה בין חינם לתשלום שיכולה לעשות את ההבדל.
[tinyurl.com]
7 טרנדים פופולריים בכתיבה על הרשת. או נושאים פופולריים שתמיד אפשר לכתוב ושום דבר לא יהיה חדש בהם. כמו רשימות ממוספרות.
[tinyurl.com]
עצות מרחוק. פרשן אמריקאי נותן עצות כיצד להפסיק את ההברחות לרצועת עזה. עצות בשקל ושבעים או רעיונות לא רעים בכלל?
[www.slate.com]
פוסט מבריק על תופעת ה"מומחים למדיה חברתית" שצצים מתחת לכל טוויטר רענן. הפוסט מתייחס לטוויטר, אבל נכון באופן כללי לטכנולוגיה.
[www.fanboy.com]
האטלנטיק כותב על הצוות הטכנולוגי של הניו יורק טיימס, אשר מנסה לנווט את הגבירה האפורה באוקיינוס הסוער של התקשורת ושל העידן הטכנולוגי. אם העיתונות הישראלית היתה מנסה רק רבע מהדברים שהם עושים שם…. לתשומת לב העורכים.
[www.theatlantic.com]
קווין קלי (שמזמן לא קישרתי לדברים שהוא כותב וחבל) טוען שבעולם המודרני בעלות על מוצרים שונים הופכת הכרחית פחות, ויש אפשרויות טובות ויעילות יותר.
[www.kk.org]
המזימה נגד גוגל. מגזין ויירד מסקר את הדארלינג של תעשיית האינטרנט, וכיצד מתארגנת קונספירציה כדי להוריד אותה מגדולתה. כידוע, כולנו אוהבים לשנוא את אלו שמצליחים.
[www.wired.com]
לורנס לסיג מסביר במאמר בניוזוויק איך הרגולטורים דואגים להחניק יצירתיות ולהחריב כל חלקה טובה בטכנולוגיה המודרנית. מזכיר לכם משהו מקומי?
[www.newsweek.com]
השתתפות ברשתות חברתיות הופכת עם הזמן לחלק חשוב מהחברה בכלל ומעסקים בפרט. חברות ענק משקיעות מליארדים באתרי רשתות חברתיות וטכנולוגיות בתחום. למרות זאת בעולם שבו הצלחה כלכלית ותעסוקתית קשורות יותר ויותר ברשתות חברתיות מרבית האנשים מתקשים לתפוס את הערכים והתמורה שאנחנו יכולים לקבל מהרשתות החברתיות והמקצועיות שלנו.
גם כאשר מתחילים להבין במה מדובר, ואפילו רוצים להיות חלק מרשת חברתית זו או אחרת, הם טועים לחשוב שהצלחה ברשתות חברתיות תלויה רק במה שהם עושים. ממש לא. ההצלחה תלויה בעיקר במגעים שלהם עם אנשים אחרים ובתגובות למה שאנשים אחרים עושים.
ראשית, מרבית האנשים מתייחסים לפעילות ברשת חברתית כמשהו זמני או משהו שקורה למשך פרקי זמן מוגבלים. דוגמאות טובות לכך יכולות להיות שימוש ברשת חברתית למציאת עבודה או כדי לסגור עסקה, זאת בניגוד להשתתפות ברשת חברתית כחלק מתהליך מתמשך. זו כמובן טעות ויש לכך סיבות רבות. פעילות ברשת החברתית רק כאשר "אתם מוכרחים" משמעותה שאתם תהיו במצב של לחץ וחרדה ויהיה ממוקד יותר במה שאתם יכולים לקבל ורוצים לקבל מהרשת החברתית שלכם ולא במה שאתם יכולים לתת לה. מכיוון שיחסים בין אנשים עליהם מושתתת כל רשת חברתית מתבססת על יחסי תן וקח, השתתפות בגישה כזו תיצור רושם שאתם רק לוקחים ולא נותנים דבר. לכן הזמן הטוב ביותר להשתתפות ברשת חברתית הוא כשאתם לא צריכים בעצם שום דבר ספציפי, ולהתמקד במה שאתם יכולים לעשות עבור אחרים ולא במה שהם יכולים לעשות עבורכם.
שנית, אחת הטעויות הנפוצות בנוגע ליחסים בין אנשים ברשתות חברתיות היא שהדרך הטובה לשמור על קשר היא לעדכן אחרים במה שאתם עושים, בדברים שחשובים לכם או בהשגים שהגעתם אליהם. למרות שזה יכול להיות שימושי לפעמים, יכולות להיות אסטרטגיות טובות לא פחות בשביל להתעדכן במה שאנשים עושים כמו Google News Alerts שמאפשרת להכניס שמות של אנשים, ארגונים או נושאים שאתם רוצים לקבל עליהם עדכונים. כך שאם אנשים היו רוצים להתעדכן במה שאתם עושים הם בטח היו מוצאים דרך אחרת לעשות את זה בצורה יעילה יותר. מה שאנשים רוצים זה שאתם תתדעכנו במה שהם עושים. וזה בעצם משהו אחר לגמרי, שאם אתם מבינים אותו, הבנתם את כל הרעיון. לא רק שהם רוצים שאתם תתעדכנו, הם גם רוצים לדעת שהתעדכנתם. אם הראתם להם שהתעדכנתם ושאתם שמים לב לעדכונים הרי שחיזקתם את הקשר החברתי.
שלישית, חשוב להשתמש בקצת "אינטילגנציה רגשית" במאמצים לניהול הרשת החברתית. כדי לעשות את זה כהלכה, אתם צריכים להכיר את עצמכם בצורה טובה. אתם צריכים לדעת מתי אתם במצב נפשי מתאים לפעילויות חברתיות אשר לא ירמזו על רמות חרדה או לחץ לא מתאימות. אם אתם יודעים מה אחרים יכולים לעשות על מנת לעזור לכם להגיע למטרתכם אתם יכולים להבהיר את זה להם, ויהיה להם יותר קל לסייע לכם. אינטיליגנציה חברתית היא חלק חשוב בהצלחה שלכם ברשת החברתית. הידיעה מה אנשים ברשת שלכם רוצים ומה חשוב להם מאפשר לכם לסייע להם, ובהמשך גורם להם לרצות לסייע לכם באותה מידה. צריך להיות רגישים ולאפשר לאנשים ברשת שלכם לבחור אם, מתי ואיך הם מסייעים לכם ולא לדרוש את זה מהם. בצורה זו אתם מעלים את המוטיבציה שלהם.
חלק מהאנשים עושים את זה באופן אינטואיטיבי. הם לא יודעים להסביר למה הם מצליחים מבחינה חברתית. אבל הרוב הגדול של האנשים שמצליחים מבחינה חברתית עושים את זה בצורה מתוכננת ומשקיעים בזה מאמץ ומחשבה. עניין של תובנה וסדרי עדיפות. מה סדר העדיפות שלכם?
ערוץ החדשות הפאן-ערבי אשר (יחד עם אל-ערבייה) בניגוד לכל רשת חדשות אחרת מחזיק סניף פעיל בעזה בימים אלה החליט לשחרר את כל החומר המצולם שלו מעזה תחת הרשיון המתירני קריאייטיב-קומונז, כולל האפשרות לשנות, לערוך ולהפיץ מחדש גם בערוצים מסחריים. התחנה המואשמת לרוב על ידינו כספקית תקשורת מוטה ואנטי-ישראלית, משחררת את השליטה מהחומר המצולם.
אני לא יודע אם חוק הצנזורה מאפשר זאת, אבל היה מעניין לראות איך ערוץ 2 ודומיו היו עורכים את החומר ועדיין מספקים את אותו סיפור חדשותי שראינו בשלושה שבועות האחרונים. ובכל מקרה, אם פרסום החומר הזה, הזמין לכל אחד בעולם, אכן אסור על פי חוק הצנזורה יש לשאול, על צנזורה ממי מדובר? האם החוק מבקש להגן על האינפורמציה היוצאת מעזה מלהגיע לידיים הלא נכונות, של מי הן אותן ידיים? שלנו? הציבור הישראלי? האם הידיעה שלנו על הקורה בעזה היא האיום למטרות המבצע?
בכל אופן, זו הזדמנות טובה להציץ בוידאו של אשף ההרצאות המוח שמאחורי CC, לורנס לסיג, מציג את משנתו בכנס של אל-ג'זירה ב-2007:
החבובות הם היום בידיים של דיסני, אבל לא תמיד דיסני ממש יודעים מה לעשות איתן.
[www.muppetcentral.com]
סוג של שביב תקווה, קרה כאשר בקיץ האחרון עלו כמה סרטונים ליו טיוב. רובם מחוות לז'אנרים מוכרים.
[www.muppetcentral.com]
אבל התחייה האמיתית היא בזמינות קטעים ישנים, כמו הביצוע המרנין הזה לדני-בוי שאם הוא לא מצחיק אתכם, אין לכם לב יהודי (או אחר). ודיסני ממשיכים לשבור את הראש איך לעשות כסף מכל האהבה הזאת, כשאפילו החומר שהמעריצים יוצרים יותר מעניין מרב מה שיצרו לאחרונה עבור הנכס.
שקיפות ראוייה לציון מצד ח"כ מיכאל איתן שפרסם בבלוג שלו סיכום של התרומות שקיבל והוצאות הקמפיין.
[www.miki.org.il]
צ'ארלי ברוקר על נישואין והאישה הבלתי אפשרית שהוא מחפש.
אולי פשוט אין לו את גן המונוגמיה.
איך החיים האורבניים מעמיסים על המוח.
ככל ששיוויון ההזדמנויות בין גברים ונשים גדל, כך הפערים בין המגדרים גדלים. מחקר מפתיע.
[www.nytimes.com]
סטבן הוקינג מסביר למה לחלל?
[www.cosmosmagazine.com]
מימטיקה היא המדע שחוקר את הממים. (מם - meme) וממים "הם יחידות מידע שמועברות שמשתכפלת ממוחות ומאגרים לא חיים של מידע, כגון ספרים ומחשבים…בשימוש רחב יותר, המושג "מם" משמש לפעמים ככל פיסת מידע שמועברת ממוח אחד לשני…ממים יכולים לבטא חלקי רעיונות, שפות, חלקיקים אלמנטריים, מנגינות, דגמים, כשרונות, ערכים מוסריים או אסתטיים או כל דבר אחר שנלמד ומועבר לאחרים כיחידה אחת…ממים מתרבים על ידי חיקוי של פרט אחד בידי השני, ולכן יש צורך במוח מפותח מספיק כדי להבין את ההתנהגות שמחקים אותה…"
סרטונים ויראלים ברשת מתנהגים לפי עותם עקרונות, אבל צריך להיות כל הזמן בעניינים כדי לעקוב אחריהם. כדי שנוכל להיות בעניינים, האתר RocketBoom הפיק סדרה של סרטונים משובחים בסגנון Know Your Meme. וזו רק דוגמא:
אה, וכדי שלא יהיה משעמם: הויראלים הטובים ביותר של 2008, לפחות לפי סאלון.
כמה אתרים חדשים, שיהיה במה להתעסק בסוף השבוע. למי שיש זמן, או שלא נופל עליו כלום, או שלא גייסו אותו, או שלא צריך לעבוד, או שרוצה הסחת דעת. בקיצור, למתי מעט.
שחקנים הוא הבלוג החדש של דרור קרן ואלון נוימן. הם מבטיחים שלושה! סרטונים חדשים בשבוע. טוב, לפתוח בלוג זה הדבר הקל ביותר כידוע, ואני מקווה שהם ישרדו את החודשים הראשונים. נחיה ונראה.
[israblog.nana10.co.il]
המזלג הוא הבלוג האישי של המעצב רונן ברלינר. בלוג עיצוב אינטראקטיבי מהיר (ואיכותי- אסור לשכוח איכותי ) המציג בעיקר קישורים זריזים לאתרים הטובים, היעילים והחכמים שכל מעצב אינטראקטיבי רוצה וצריך לראות.
http://www.hamazleg.co.il
דף ועיפרון הוא בלוג איור חדש, המציג גם ראיונות עם מאיירים מהארץ ומהעולם.
http://alfon.blogli.co.il
פרוייקט אמת אחרת. הפרוייקט מתרכז בהבאת מידע אלטרנטיבי וליתים שנוי במחלוקת על העין הציבורית הישראלית. המידע מוצג כמאמרים וסרטים דוקומנטריים מרחבי העולם. לתאוריות הקונספירציה שלום.
http://emetaheret.org.il
טל טבקמן על אינטרנט עיצוב וקוד.
[www.tabakman.com]
אגב, אם אתם רוצים שנדווח על אתרים חדשים ומעניינים כל מה שצריך לעשות זה להשתמש בלינק משמאל בעמוד הראשי…
Normal 0 false false false EN-US X-NONE HE MicrosoftInternetExplorer4
במסגרת האסטרטגיה של הרחבת המותגים של 'הארץ' לטריטוריות חדשות, ניצלו האנשים הטובים משוקן את הבחירות הקרובות להשקת אתר פוליטי חדש, פוליטיקו שמו. מה שיפה באתר הזה, הוא שברור לכולם שהתועלת היחידה שיש בפרוייקט עבור הגולשים היא שזה מוסיף עוד עמודי פרסומות מפולחים עבור מפלגות שמחפשות איפה לשפוך את הכסף שלנו (מימון בחירות או לא?).
וכך אנחנו מקבלים אתר, שלא מוזכר בו בשום מקום שהוא אתר של קבוצת הארץ, שמכיל רק תכנים שנלקחו מקבוצת הארץ, אבל מדבר בסגנון שלא שייך למותג של הארץ (או שמא דווקא כן?) כך שאנו מקבלים כתבות בסגנון "למי יצביעו תומכי יוסי בובליל?". כמו שגאידמק הבין בדרך הקשה, תומכי יוסי בובליל יצביעו בדיוק למי שהם הצביעו בבחירות הקודמות, ולא חשוב אם שפרה תגיד משהו אחר. טקסטים כאלו, שמופיעים באתרים כאלו נועדו לעשות דבר אחד בלבד: למכור שטחי פרסום. מכיוון שברור לכל שאין לאתר הזה כל זכות קיום בפורמט הנוכחי שלו, אנחנו צריכים לעשות דבר אחר: לא להכנס לאתר, למרות שהוא מקודם באתר של הארץ.
אני לא מאמין גדול במחאות אינטרנטיות. אבל כדי שגופי התקשורת יבינו שעדיף שהם יספקו לנו מוצרים ראויים, ולא חיקויים דלוחים לאתרי פוליטיקה מחו"ל, הם צריכים להרגיש את זה במקום היחיד שכואב להם - בכיס. אפשר היה להרים אתר פוליטי ראוי שתהיה לו זכות קיום לאורך כל השנה, ולא אתרי אד הוק שנעשים בזריזות ונראים תלושים מהקונטקסט. אמנם עדיף לקיים פרוייקט קבועים הקשורים לאסטרטגיה ברורה שנועדה לחזק מותגים קיימים, אבל אם מתעקשים על אתר נפרד (ואני יכול לנחש למה), אז לפחות תכבדו אותנו, את עצמכם ואת המקצוע שלכם ותעשו את זה כמו שצריך.
תכירו את סבתא קונקשן. נערות הזוהר הטובות שמביאות את הסריגה האורבנית לתל אביב.
עזבו אתכם מההיא הסורגת באח הגדול. זה טרנד יותר בינלאומי ומצליח משנדמה לכם. תראו איזה יופי:
חנוכיה סרוגה
מהרו לשדרות בן גוריון פינת שלמה המלך, לפני החוליגאנים…
בקרוב האתר
עדכון: מוקדם מוקדם בבוקר, כפי הנראה לפי הבירורים עד כה, פקח של העירייה תלש הכל ולא השאיר זכר. למה? ככה! סוג של אלימות שלטונית רפלקסיבית. הרי לא מדובר במשהו שמשחית את הספסל, זה אפילו לא גרפיטי (וגם גרפיטי לא רצוי להשמיד ללא הבחנה). קשה לי להאמין שהפקחים מקבלים הנחייה: אם אתם רואים משהו יפה ומחמם לב, תשמידו אותו. למה שהתל אביבים לא יוכלו להינות גם מהפריחה של האמנות האורבנית? מספיק ערים בעולם כבר למדו להתמודד עם זה ולא באופן כה שריר לב. עצוב.
זה לא מה שיש לי לומר על Orange Time החדש. אבל לפני שאתפנה לכתוב על זה, רציתי רק לשאול שאלה. איך זה שבתוך כל העיצוב המושקע והמוקפד של Orange Time, יחד עם ייבוא הבלוגרים הכוכבים של השכונה, הצליחו לבנות לכוכבים האלו עמוד בית שמצליח בקלות רבה כל כך למחוק את התוכן של הפוסטים שהם מקבלים כסף כדי לכתוב?
טקסטים נפלאים כמו "שימו לב, לפני שאתם מתחילים: תקלת "הפתח בחלו…" ממש מגרים את את הקורא המזדמן , ששמע שיש דבר כזה כמו בלוגים לקרוא את הפוסט השלם. ואל תגידו לי שהאתר אמור לפנות לקוראים הקבועים של הבלוגרים האלו. כי בשביל זה לא היו משלמים להם.
לא חבל?
עצות לבלוגר מצטיין, מאת אריאנה הפינגטון וחברים. החברים מחזיקים בלוגים שמופיעים באופן תדיר ברשימת האתרים המקושרים ביותר.
[www.slate.com]
הדבר הכי קשה בכתיבת בלוגים הוא מציאת רעיונות לפוסטים חדשים. עבורכם אספנו 37 רעיונות לפוסטים ויראלים לשימוש חופשי.
[bit.ly]
תכנים שיכולים לעניין משתמשי וורדפרס מתקדמים אפשר למצוא ב ThemeShaper שעוסק כמובן בעיצוב מתקדם לתבניות.
http://themeshaper.com
עוד פעם. אחת הדרכים הכי טובות עבור בלוגר לייצר תוכן שאחרים אוהבים לקשר אליו הוא לעשות "רשימת 10 הכי" או 15″ הכי." כי זה הכי קל. אז הנה 25 דרכים לבנות לעצמכם קהילה.
[www.chrisbrogan.com]
notcot.org היא רשת תוכן שפועלת לפי עיקרון פשוט - גרידים בסיסיים, מציפים תוכן משובח מתוך בלוגים (שממליצים עליו יוזרים או העורכים) שמלווים אותו בצילומים שהם ממתקי עיניים בלתי רגילים.
נוטוקוט בעיקר בעיצוב, אמנות וסגנון חיים עם נגיעות טכנולוגיה.
[www.notcot.com]
נוטקוטור מתמקד באופנה.
[www.notcouture.com]
ליקוויריוס באלכוהול.
[www.liqurious.com]
טייסטספוטינג מבוסס על ההנחה שאנחנו טועמים קודם כל עם העיניים, והלך איתה עד הסוף.
[tastespotting.com]
ממכר ומומלץ ביותר.
הודעה קצרה לקוראי קולקטיב שלא מחוברים אלי בערוצים אחרים.
בשבוע הבא אני בארץ ואני מעביר כמה הרצאות. פרטים נוספים בלינקים.
1. על שיווק ובעיקר שיווק נרטיבי, במסגרת ההרצאות של ההם. יום שלישי, 20:00, תל אביב, מיקום מדוייק יעודכן כאן בימים הקרובים, אבל מתבשל מיקום מגניב. (שימו לב - אין דגש מיוחד דווקא על אינטרנט, אבל ההרצאה מתאפיינת באקלקטיות הרגילה בסגנון עדות הקולקטיב)
2. שתי הרצאות על קומיקס במסגרת כנס קאבום! (שמומלץ בפני עצמו) ביום חמישי.
כמו שכתבתי במקום אחר, כרגע נראה שזה הביקור היחיד שלי בארץ בשנה הקרובה, אז אם הסתקרנתם אי פעם לשמוע אותי מדבר על אחד מהנושאים הנ"ל - זה הזמן.
אשמח לראותכם.
נוסטלגיה היא מפלטם של המשועממים. תשאלו את שיר הראפ המלא של רובוקופ.
אה, ויש גם גרסה מיוחדת של הטורף. טייק וואן.
עוד תופינים אחרי הקיפול
מי שמצליח לעקוב אחרי סאטרדיי נייט לייב מכיר את ה'ראפרים' האלו. בקרוב האלבום אבל בנתיים הסינגל Jizz In My Pants יעשה לכם נעים במכנסיים.
ממשלת יפן דואגת לעתידו של המזון שאנו אוכלים.
ציפי, תגידי לי כן. שיר מאת livniboy, כמו שאובמה היה רוצה.
ולסיום. אתם יודעים עד כמה חשוב להיות אקטואלים. זו בדיוק הסיבה שהקישור הבא טרם הגיע ליוטיוב וצריך לקפוץ לאתר אחר. Bleed The World. שימו לב למילים ולביצוע המשובח. True.
http://www.bleedtheworld.com
ג'פרי זלדמן מציג, 20 סימנים לכך שאתה לא רוצה להכנס לפרוייקט הזה. ויש כבר יותר מ 200 תגובות!
[www.zeldman.com]
כמה שירותי רשת שימושיים:
campeignMonitor העלו גרסה חדשה שמשלבת את שני המוצרים הקודמים שלהם. לאור החוק החדש נגד ספאם, עדיף שהדואר שאתם שולחים ינוהל כראוי.
http://www.campaignmonitor.com
Sifter, אם אתם רוצים לדבג את הפרוייקט כמו שצריך.
http://sifterapp.com
Helvetireader הוא סקין ל Google Reader, שגורים לאפליקציה להראות כאילו מעצב תיכנן אותה.
http://helvetireader.com
myFonts. כי אתם צריכים את מנת הגופנים היומית שלכם.
http://new.myfonts.com
לכל מי שצריך איזה איפסום אחד לפחות, כדי לשים פסקאות בכל מני גדלים וצורות.
http://html-ipsum.com
24ways. כי דצמבר הוא החודש של מפתחי האתרים.
http://24ways.org
[עדכון 10.12 23:55. כל החומר ירד בהצלחה מהשרת. ממחר נעבוד על הרמת האתר במיקום החדש.]
בעלי אתרים וקוראים יקרים,
אנחנו יודעים שאתר רשימות היה off-line רב היום. הבחנו בזה במקביל אליכם.
אנחנו עצובים, מופתעים ומזועזעים לספר לכם שנודע לנו שהשותפים הטריים שלנו, חברת InfinityIT, פטרו את עובדיהם והכריזו על פשיטת רגל. כך נודע לנו מעובד שהוא חלק מצוות שעבד מולנו במסגרת שיתוף הפעולה. לא הצלחנו לדבר עם מישהו נוסף שם.
כמעט מיותר לציין, אבל למען הסר ספק: לא היה לנו מושג שזה הולך לקרות, וכנראה שגם להם.
מה עושים?
1. ברגעים אלה ממש אנחנו עובדים על העברה של כל הנתונים של שרת רשימות, שכרגע מאוחסן בנטויז'ן. (עבר בשלום)
2. לאחר שנקבל את הנתונים, נתקין את האתר, כמו שהיה עד לשלב הנפילה היום, על שרתים שיסופקו לנו על ידי Sweethome, החברה שתרמה את שירותי האחסון לפרויקט מאז לידתו ועד לאחרונה.
זהו תהליך שייקח זמן, ייתכן שאף מספר ימים. כל החומר ישנו. כל החומר של האתר, כל האתרים, כל התגובות, עד היום בצהריים כשהאתר נפל.
כל עוד זה מתבצע, התנועה מהדומיינים תופנה לכאן כדי שכולם יוכלו להבין מה קורה ולהתעדכן במצב. לגמרי במקרה, ודי במזל, הבלוג הזה מותקן על ספקי שירות פרטיים שלנו.
כמובן שתלויה ועומדת השאלה מה לעשות אחרי שהאתר ישוב לתפקד, מבחינת הפיתוח שלו לטווח רחוק. יש לנו כמה רעיונות רדיקליים בקשר לזה, כאלה שאינם תלויים בחסדי צדדים חיצוניים, אבל כרגע הפוקוס הוא שני הצעדים הרשומים מעלה.
אנחנו יכולים רק לדמיין איך אתם מרגישים ; אתם יכולים רק לדמיין מה אנחנו מרגישים.
אך למרות המצב הקשה - נתתם בנו אמון בעבר בעצם זה שבחרתם לנהל את האתרים שלכם מעל הפלטפורמה של רשימות, נתתם בנו אמון במשבר הקודם, ולא נאכזב אתכם.
שלכם,
צוות רשימות.
למי שמתחיל לקנות באי-ביי באופן קבוע, יש כלים שמומלצים בחום.
תוסף הפיירפוקס לאי ביי מבית אי ביי עצמה מביא לדפדפן שלכם את כל המכירות שאתם מעורבים בהן כקונים או מוכרים, כולל מוצרים שאתם רק מסתכלים עליהם + התראות יעילות ועוד.
[en-gb.www.mozilla.com]
Shortship הוא תוסף פיירפוקס שמאפשר לכם לראות מחירים באי-ביי עם המשלוח משוקלל. כשאיביי מדרג מוצרים לפי מחיר הוא מדרג אותם רק לפי המוצר התוסף הזה מוסיף לתמונה את עלות המשלוח. בנוסף - הוא ממיר את כל המחירים לאותו מטבע, מאפשר לפלטר פידבקים ועוד.
[www.shortship.com]
Goofbay. יש הרבה אתרים שמרכזים כלים לאי-ביי, אבל גופ-ביי הוא ידידותי וחינמי. יש בו מגוון מנועי חיפוש שעוזרים לכם למצוא מציאות, בין השאר מכירות שעומדות להיסגר במחירים נמוכים, ומנוע חיפוש לרשומות עם שגיאות כתיב (שגיאות כתיב גורמות לרשומות אלו לא לצאת בתוצאות חיפוש להרבה משתמשים, אז התחרות פחות גבוהה). הכי חשוב - האתר מכיל כלי סנייפינג חינמי שבשילוב בוקמרקלט מאפשר לכם לעשות סנייפינג ולצאת בחיים (סנייפינג - לנצח מכירות ברגע האחרון באמצעות תוספת קטנה).
[www.goofbay.com]
ולסיום אם אתם רוצים דברים ממש ספציפיים, יש שלל סקריפטים של גריז מונקי לאיביי. אם אתם הולכים לאיבוד בכמות - תמיינו את הרשימה לפי כמות האוהדים של התוסף.
[userscripts.org]
הסבר קליל על למה סנייפינג מומלץ, אחרי הקיפול…
למה סנייפינג עובד?
לקונים מתחילים באיביי, לעתים קרובות מתסכלת הסיטואציה בה מישהו לוקח פריט ברגע האחרון, או שמלחמת המחירים מטפסת.
זה נכון שבפריטים שיש עליהם הרבה בידרים זה סנייפינג רק מונע את זה שמישהו יחטוף את זה ברגע האחרון בעזרת העלאה של שני דולר, או משהו כזה. אבל בפריטים שיש עליהם פחות בידרים, למשל פריטי אופנה (בגלל מידות, צבעים וכו'), דברים אחרים שטעם משחק בהם תפקיד מרכזי, או סתם פריט שיש לו מודעה גרועה / בשגיאות כתיב. זה יכול לשנות את המחיר מאוד מאוד.
לתת את המחיר המקסימלי שלך תמיד מוריד את הסיכויים לקבל מציאה ובידרים מנוסים יודעים את זה.
מה שגורם להמשך שהוא עניין די פשוט של תורת המשחקים…
נגיד שיש פריט שגם א' וגם ב' מאוד רוצים. א' מוכן לשלם עליו ארבעים דולר ולעלות לשבעים אם ילחצו אותו, ב' מוכן לשלם עליו שישים ולעלות עד שמונים, אבל מקווה לפחות. אם יילחצו את ב' לקיר הוא מוכן לעלות עוד, אולי א' מוכן לעלות יותר, לא ברור.
(כשמדובר, למשל, בפריט מעצבים של 150 פאונד שהמחיר שלו נפתח בעשרה המלחמה יכולה להגיע עד להנחה קצת יותר "רגילה" של 30%. בפריטים נחשקים על ידי הרבה בידרים, כשמסתכלים על תיעוד מחירי סגירה לפריטים דומים בחיפוש המתקדם, רואים שהרבה פעמים יש מעט "עסקות חלומיות".)
נגיד שהפריט נפתח ב-20 והקפיצות הן של שתיים.
בתנאים רגילים ב' מנצח, או בשישים ושתיים, או בשבעים ושתיים, תלוי בתגובה של א' כשהוא ינסה להעלות, אבל עם סנייפינג זה מה שקורה…
ב' נכנס ראשון וכותב שלושים, כי בידרים קלאסיים רוצים עסקה זולה ולא שמים את המקסימום על ההתחלה. המחיר עולה ל-20 והוא המוביל.
א' (שהיה יכול מלכתחילה לעשות סנייפינג, אבל נגיד שהוא מנסה ברגיל) א' רושם ארבעים, אבל אז ב' מבין שיש תחרות ומעלה למוכנות האמיתית שלו, שהיא שישים, המחיר עולה מיד ל-42. (זה יכול לקחת יותר קפיצות, אבל זה מה שיקרה בשלב מסוים). ב' עדיין מוביל.
אם היה תהליך רגיל, אז מלחמת ההצעות (bidding frenzy) הייתה מטפסת. א' היה נותן את המחיר הסופי האמיתי שלו, וב' את שלו, והמוכר היה שמח. או אולי א' היה מבין שב' עקשן ומוותר – פחות סביר במוצר נחשק.
רק שאם א' רושם עכשיו שבעים במנגנון סנייפינג, ב' נרגע, ומופתע כשפתאום ברגע האחרון א' לוקח בשישים ושתיים. רק אם ב' היה שם מההתחלה את הסכום הכי הכי גבוה שלו, הוא היה מנצח, וסביר שבעסקה לא משהו (וזאת הסיבה שלא סביר שהוא יכתוב מלכתחילה את המחיר הסופי סופי שלו).
הדבר היותר מעניין זה שאם א' היה רושם ארבעים (או שבעים אם הוא רוצה להיות יותר בטוח) במנגנון הסנייפינג מלכתחילה, מאוד יכול להיות שהוא לוקח את זה בחמש השניות האחרונות ב-32.
בנוסף זה גם מספק הגנה מסוימת מהמצבים שאין בידינג והמוכר מנסה להיכנס בשם אחר לקראת הסוף ולהעלות. וכמובן זה מוריד קצת את החשיבות להיות ליד המחשב לקראת סוף המכירה.
Goofbay.com הוא אתר שנותן מנגנון פשוט ונוח כזה, שאפשר אפילו לארגן לו בוקמרקלט לפעולה של לחיצה אחת. הוא משתמש ב-API של איביי כמו הרבה שירותי צד שלישי, אבל כמו לא רבים, הוא חינם.
מה שהוא מבקש אחרי הרשמה מינימלית זה את מספר הפריט מאי ביי, וההצעה שלך, ופרטי הלוגין (פעם אחת) ואז הוא מגיש אותה חמש שניות לפני סגירת המכירה.
מאוד יעיל. צריך רק לשים את הפריט ב-watch ולשים לב שלא טיפס המחיר בגלל בידרים אחרים. אם כן – מעדכנים את הסנייפ.
עוד דבר שיש בו זה חיפושים שונים שעוזרים למצוא מוצרים שנכתבו עם שגיאות כתיב (מה שגורם להם להיעלם מעיני הציבור והרבה פעמים להיות מציאות) ועוד כל מיני חיפושים שעוזרים לעלות על המציאות. והכול בחינם.
יש באתר מדור בו אפשר לראות את רשימת הסנייפינג האחרונים שהצליחו של אחרים, אם נכנסים לכמה פריטים שיחסית מבינים בהם ומסתכלים על תיעוד הבידינג בעמוד המוצר, רואים כמה שזה יעיל. עם שעונים, למשל, תחום בו יש היצע מאוד גדול באיביי התוצאות של סנייפינג הן לפעמים מדהימות לגמרי.
דיסקליימר 1: הפוסט כתוב בשפה סטרייטית, בפוקוס נשי. כמאמר המשוררת, עברית היא שפה סקס מאנייקית. עם זאת הוא פונה לגברים, נשים, כל מה שבאמצע והצידה וכל האוריינטציות. עד כאן דיסקליימר לשוני.
דיסקליימר 2: אזהרה! הפוסט הזה מדבר באופן פתוח ומפורט עד גרפי על מין וצעצועי מין. אם אתם נבהלים מזה, אזי, אם לשאול ביטוי מהפרק (המרתק והמומלץ בחום) של רדיו-לאב על הזרע - "זה הזמן לצאת לגינה להסתכל על הארנבים." לשם הקלה על מי שקורא אותנו במקום העבודה, כל התמונות בלינקים חיצוניים, והמשך הפוסט אחרי הקיפול.
דיסקליימר 3: מאחר והפוסט הזה מתייחס לתחום בעל השלכות רפואיות ונפשיות אני אעיר ששום דבר כאן הוא לא תחליף להתייעצות עם נשות מקצוע, הכל כאן נכתב במסורת הפרואם.
סקס תמיד היה אחד התחומים הראשונים בו מיושמות טכנולוגיות חדשות, בעיקר טכנולוגיות מדיה. האינטרנט, שמציפה למעלה את עולם המיניות האנושיות במלוא עושרו, ומעצם זה מגבירה לגיטימיות של חקירה והתנסות, יצרה תופעה של גיקים של סקס. ברגע שהתעשייה מבינה שהקהל יותר רחב מבעבר ויותר מתוחכם, וברגע שהידע זורם חופשי בינו ובין קהילת החוקרים, המטפלים והמעצבים, מתחילים לראות חדשנות מעניינת.
ויברטורים לא היו תחום דינמי במיוחד, הויברטורים של שנות השמונים והתשעים, אליהם נחשפתם אולי דרך מודעות בעיתונות היו, בסך הכל, מאוד דומים. רבים מהם היו מאיכות נחותה, לעתים אף מסוכנת (גומי נקבובי יכול לגרום לזיהומים ולהעביר מחלות). היו חריגים, כמו המוט האגדי של היטאצ'י, שחגג לאחרונה שלושים שנות "מסאז". השיא היה, לכאורה, הדגמים שכונו בישראל "רולס רויס", אלה המשלבים חדירה במקביל לגרוי של הדגדגן (אנא הימנעו משימוש בכינוי הוולגרי, השוביניסטי והמצמרר "מאלצי אורגזמה". זה ביטוי עם סתירה פנימית, שלא לומר כאפה פנימית. לפנים.), וזכו לפרסום בזכות דגם ה- rampant rabbit שהוזכר בסדרה "סקס והעיר הגדולה" (בחלק השני של פוסט הזה נסביר למה זה לגמרי בסדר לא להסתדר עם הקונצנזוס מוטה הנרתיק הזה).
בשנים האחרונות מופיע דור חדש ומרגש של ויברטורים. בין הטרנדים הבולטים - ויברטורים נטענים (טוב לאיכות הסביבה, והם גם חזקים יותר), שימוש בסיליקון רפואי (חומר הגייני מאוד, שמוליך חום היטב והוא חלק מאוד למגע, בעיקר כשהוא רטוב), ויברטורים חרישיים ללא ויתור על עוצמה ועוד.
הינה דוגמאות לויברטורים טכנולוגיים שווים:
איך להתאים את העיצוב של הויברטור לעיצוב שלך?
הטכנולוגיה לא פותרת הכול, כמובן, לפעמים היא אפילו מסבכת. מה גם שהויברטורים הנ"ל נוטים להשתייך לסוג היקר (והאמת, יש מקומות שאת פשוט לא רוצה להתקרב אליהם עם דברים זולים). אז אם ויברטור רציני הופך להשקעה? איך בוחרים? חומרים, אחריות, חברה מוכרת וחנות אמינה - כל אלה חשובים מאוד (הינה מדריך מפורט איך להיזהר עם שמות של חברות שאפשר לסמוך עליהן מבית ויולט בלו). אבל הסוד האפל של תעשיית צעצועי המין הוא שלא לכל אחת מתאימים אותם ויברטורים.
מאחר וויברטורים מיוצרים בכמויות תעשיותיות הם מיוצרים עבור ממוצע נשי מדומיין ולא ממש קיים. ממש כמו שהבגדים בחנות לא יושבים בול כמעט על אף אחת. אם יש משהו שגם המציאות וגם המחקר מוכיחים זה שהדקויות של העדפות מיניות מגוונות כמעט כמו הדקויות של מראה הפנים שלנו. בהתאמה, במה שחוקרי הסקס החדשים אוהבים לכנות "אנטומית העונג הנשית", יש, למשל, נשים שעוצמת הגרוי שהן מעדיפות היא שהפרטנרים ישבו בחדר השני ויחשבו על הדגדגן שלהן, ומצד שני כאלה שאם היו לוחצות לכן על הכתף בעוצמה שהן רוצות שילחצו להן על הדגדגן הייתן אומרות "איה!" (לפחות בלב). אלה כמובן דוגמאות קיצוניות. בדרך כלל מוטב פשוט להתקדם בהדרגה וזהירות (ולדבר, כמובן), אבל מה עושים עם ויברטורים?
בניגוד לבגדים, לויברטורים אין תאי מדידה. זה מצב רצוי, כי אף אחת לא רוצה לקנות משהו שנוסה קודם. עניין של הגיינה. הצרה היא, שכשעומדים בחנות ומחזיקים משהו שנראה כמו דולפין מאיים בגודלו* קשה קצת להבין איך זה יעבוד. כבר שמעתי מנשים שעשו טעויות וויותרו על העניין לתמיד בעקבות חוויה רעה אחת. אז הינה גישה מומלצת שגובשה בעזרת חברה מבינת עניין.
ברמת העצה הפשוטה, אם מה שאת אוהבת זה מגע מרפרף של אצבע על הדגדגן וזה מה שעושה לך את זה, אין לך מה לקנות ארנב דו-קני רב פעלים וכפתורים. אם יש לך דגדגן שאוהב גרוי עקיף, שימי לב אם החלק שמגרה את הדגדגן הוא יחיד או צמד מחושים ובחרי בסוג השני (נכון בעיקר לגבי "ארנבים" למיניהם). אם את אוהבת גרוי של נקודת הג'י - לכי על ויברטור שהחלק החודר שלו מעוקל כלפי מעלה.
אם המגע שאת אוהבת ממש ממש עדין ומרפרף, אולי בכלל צעצועי מן ממונעים זה לא בשבילך. גם אם את לא אוהבת רטט מהיר אלא רק עיסוי עדין ואיטי, יכול להיות שבכל מקרה עדיף לך להישאר עם עצמך ועשר אצבעותייך (ואלה של המאהב/ת), אבל אולי קצת חקירות והתנסויות צופנות לך הפתעות מענגות.
בסופו של דבר, תסתכלי טוב על המכשיר ותנסי לחשוב איזה אופן מגע הוא בעצם מדמה, וזה לא תמיד פשוט (עיין ערך חיות).
מלבד זה - שימי לב שלא כתוב על הויברטור "novelty use". אמנם "נובלטי" הוא סוג של יופמיזם שחולקות חברות מסויימות וביטוי שבחלק מהארצות הוא דרישה חוקית, כדי להפריד צעצועי מין ממכשירים רפואיים, אבל לפעמים, ובעיקר שמתלווה אליו המילה use, מעיד על זה שזה "ויברטור צעצוע" - שבעצם לא בנוי כדי שממש ישתמשו בו, או לשימוש חיצוני בלבד כמוט מסאז'. חשוב ללכת על איכות, על חברה מוכרת, לא לפחד להשקיע כסף, ולעשות מחקר מקדים ברשת.
* טרנד שלעולם לא יהיה לי ברור: ויברטורים שמעוצבים כמו חיות חמדמדות. למה שמישהי תרצה להכניס דולפין גמדי לנרתיק? אני לא רוצה להדיר אף קבוצה, אבל זה נשמע לי יותר כמו פטיש אקזוטי מאשר משהו שצריך להוביל עיצוב ויברטורים לקהל הרחב. הויברטורים החדשים נוטים להיות מופשטים יותר, נו פאן אינטנדד, וזה עובד טוב יותר, בעיני, גם מאלה שנראים כמו זין. ** הערה לקוראים בעלי מערכת רבייה זכרית. ויברטורים לבנים הם חולייה מאוד חלשה בשוק (אלא אם המטרה שלכם היא גרוי אנאלי, ויש אפילו קטגוריה חדשה של "ארנבים לגבר" עם גרוי מקביל של הפירנאום ובלוטת הערמונית). ברמת סימולציות נרתיק, הטריקים הם, לרב, פאתטיים לחלוטין. העצה שלי לגברים - במקום לבזבז את הכסף על ויברטורים עבורכם, תדאגו להיות בעלים של ויברטור עבור הפרטנרית. יש תופעה שלא רבות מתוודות אודתיה, של בנות שמצליחות לגמור (בסדר, בסדר, עבור נשים רבות האורגזמה זה לא הכול, ידוע.) רק לבד ו/או עם ויברטור, אז בין אם משלימים עם זה או רוצים לשנות את זה בהדרגה (נושא לטור אחר, באתר אחר), תופתעו באיזו הערכה תזכו, לעתים, אם תדעו להגיש אותו ברגע המתאים (ובאופן המתאים). קיט בסיסי של ויברטור דגדגני קטן, שקט ולא מאיים (אבל חזק ואיכותי) ולצידו ויברטור ארנב (קצה דגדגני מפוצל יהיה שימושי יותר, מאחר ולפי הספרות המקצועית רב הנשים מעדיפות מגע לא ישיר, לפחות בהתחלה), יביאו אתכם רחוק. לא לשכוח לקנות גם מטליות חיטוי. קיצורי הדרך האלה, אגב, אינם תירוץ להישאר בורים באנטומית העונג הנשית. *** אזכור כבוד, אם כי לא מדובר בויברטורים, לכריות הליברייטור. סדרת אביזרים פשוטים, שהם בהחלט הברקות עיצוביות. אחת מהן גם הופיעה בסרט האחרון של האחים כהן. אגב, מדור הצעצועים באתר שם מכסה לא מעט דגמים חדשניים ומובילים שלא הוזכרו כאן - מטיטניום ועד כאלה שמתחברים לאי-פוד.
**** אני מודע לזה שתוכן הנ"ל יכול לעורר מחלוקות וטרולים - אנא, נסו לשלוט על עצמכם. המטרה היא לקיים דיון פתוח, חיובי ולא שיפוטי. אני לא אחשוש למחוק.
Fray, מגזין תרבות דיגיטלית יחודי נפח את נשמתו בתחילת העשור. פריי היה אחת הסיבות שהתחלנו את קונספציה. אבל לאחרונה הוא חזר, במתכונת מעט שונה אבל יחודי כמו תמיד. הגליון השני. גיקים.
[fray.com]
Star wars; a new Heap. או איך ג'ון פאוארס הפסיק לדאוג והתחיל לאהוב את כוכב המוות.
[canopycanopycanopy.com]
צנזורה. אנחנו מתלוננים על חברות ענק על כך שהן מתנהגות בצורה פוגעת בנו כאשר הן מצנזרות תכנים באינטרנט. אבל מצד שני קיימת חברה שצריכה לפעול על פי סט שונה של חוקים בכל מדינה בעולם. בתאילנד אסור לדבר על המלך. בגרמניה אסור להכחיש שואה. בסין אסור הכל. איך מגלים מה מותר?
[www.nytimes.com]
כך חולפת תהילת עולם: על החיים הקצרים ומלאי הדלק של מותג ההאמר. הרכב המיותר של האגו.
[www.salon.com]
פול גראהם על תרבות שפועלת במשבר, ואיך המיקוד התרבותי משתנה לפי הצרכים של אותה תרבות.
[www.paulgraham.com]
הניו יורק טיימס על מצב המלחמה בעבריינים ברשת, ואיך אנחנו נמצאים בצד המפסיד. קצת מפחיד.
[www.nytimes.com]
נו טוב, ברור ששפרה מהאח הגדול לא היתה הראשונה לסרוג בגדים לעצים ושיחים.
[deputy-dog.com]
מי אמר שהסמיילי הראשון הגיע עם האינטרנט?
[inspireme.lasoeurkaramazov.net]
סט של תמונות נפלאות של סאן פרנסיסקו. מסע ברחובות לאורך השנים.
[flickr.com]
אם כבר רטרו, אז רטרו עד הסוף. מסתבר שלאמריקאים יש תחביבים מוזרים, כמו לנסוע לקרוז עם נעימת נושא, כמו טיול בקריבים בסגנון סדרות טלויזיה. מישהו רוצה לשייט יחד עם כוכבי ספינת האהבה? או שאתם דווקא חובבי סטאר טרק?
[usedwigs.com]
עשר שנים לתחנת החלל הבינלאומית. תמונות.
[www.wired.com]
נניח שלעסק מסויים (נניח חברה לשיווק ואסטרטגיה פרסומית) יש רשימת תפוצה שבה היא שולחת פעם בשבועיים דיוור שמרכז את הפרסומות הטובות ביותר בכל העולם, עם קישורים רלוונטיים לעוסקים בתחום. כדי לממן את העלויות של איסוף החומר והמשלוח, החברה מצרפת פרסומת אחת עצמית/למוצר לכל דיוור. נניח שהמנויים של רשימת הדיוור יכולים לצאת בכל רגע שהם רוצים והם נרשמו לרשימה כבר בעבר מרצונם החופשי.
זה, ספאם זה?
הבעיה היא ששיטות שיווק לגיטימיות הפכו ללא לגיטימיות בגלל הספאם, ואנחנו נמצאים בעולם שבו הגבולות כל כך פרוצים, שמשהו שנראה פעם לגיטימי, ברור ומובן מאליו - כבר לא ברור בכלל. הבעיה שלי היא שהחוק לא ברור. הכנסנו חוקים במקום שהרגולציה עצמית היתה צריכה להספיק אבל לא הצליחה לעמוד בפרץ. וככה זה נראה…
סלייט בכתבה מעניינת על aXXo, האיש שאחראי באופן אישי ל30% מתעבורת הסרטים הלא חוקיים ברשת, או כמעט 20% מתעבורת האינטרנט. איך בונים מותגים.
[www.slate.com]
קוי וין על משחקים, גיל, רשתות חברתיות ועיצוב. לפעמים הכל עניין של פרספקטיבה
[www.subtraction.com]
אחת הבעיות בהסתמכות על אלגוריתמים מתמטיים כדי לחזות התנהגות והעדפות אנושיות היא שבעצם, אף אחד לא יכול לחזות התנהגות אנושית. לא באמת. זו הסיבה שיש חברות שמוכנות לשלם הרבה כסף תמורת שיפור האלגוריתמים שאנחנו מתבססים עליהם. כי מי באמת יכול היה לחזות את נפוליאון דינמיט או את האח הגדול?
[www.nytimes.com]
בערך פעם ביום אנחנו שומעים על איזה חבורה של פיראטים מודרניים שהשתלטו על עוד ספינת ענק במפרץ עדן ורוצים כמה מליונים תמורת שחרורה. אבל יש כאלו שטוענים שיש מישהו שיש לו אינטרס לממן את כל האופרציה הזו. ואלו לא הסומלים.
[www.thedailybeast.com]
מי לא מכיר את ה LoLcats? אותם חתלתולים חמודים שיש להם מה לומר על כל מה שקורה? עכשיו, בשלב הפילוסופיה, נשאלת השאלה מה אומר ההומור שלנו על מצב המין האנושי?
http://www.salon.com/mwt/feature/2008/11/15/pathos_lolcats/
אתרי שפרסמתי את ההערה הקצרה על מערכת הבחירות האחרונה לרשויות המקומיות, זכיתי למטר תגובות נעלבות ומעליבות. חלקן אפילו אישיות. ניסיתי להבין מה גרם לתגובות הרבות הללו להופיע דווקא בהמשך לשורה קצרה בה התייחסתי לאפקטיביות עבורי של ההתנהלות של הקמפיינים בתל אביב, במיוחד לאור היותי תושב עיר אחרת. למיטב הבנתי אחת הסיבות לתגובות הוא שלא הרחבתי מספיק את ההסבר וכיוון שניסיתי להעביר משהו אבסטרקטי הקורא יכול לפרש את כוונתי על פי העולם הפנימי שלו ולכן להגיע למסקנה שונה מזו שאליה התכוונתי.
אז מה בעצם הפריע לי?
הדוגמא הפופולרית היום לקמפיין מוצלח בסביבות דיגיטליות, ואין אף אחד שמערער על הצלחתו, היא הקמפיין של אובאמה לנשיאות ארצות הברית. אם אפשר ללמוד משהו מהנצחון של אובמה זה שהעבודה מתייחסת לאסטרטגיה משולבת של קמפיין בעל מגוון דרכי הפצה - טלוויזיה, סלולר, אינטרנט, עיתונות, הרחוב וכו'. כל מדיה מטופלת באמצעות היתרונות היחסיים שלה ויש גם אינטראקציה בין מדיה למדיה - איזכורים לנאום בחירות בכינוס כלשהו מופצים בעזרת הודעות SMS שמפנות לקישור ביוטיוב. אם יצא לכם לראות את אפליקציית יום הבחירות של הקמפיין שתוכננה במיוחד לפלטפורמת Iphone אתם בטח יודעים למה אני מתכוון. באפליקצייה, שמחוברת למאגר הבוחרים הרשומים, למאגר המתנדבים של אובמה, לרשימת המתלבטים וגם לgoogle maps, מאפשרת אחרי שהצבעת להתחבר ולראות מי מבין התושבים באיזור שלך עדיין מתלבט וטרםן הצביע, ללחוץ על שמו ולקבל את מספר הטלפון שלו - ולשוחח עמו ביום הבחירות שיחת שכנוע אישית.
כדי שכל זה יעבוד, צריך תנועה עממית יחד עם ניהול אסטרטגיה ארוכת טווח. אנחנו צוחקים על האמריקאים על כך שמסע הבחירות לנשיאות מתחיל שנתיים לפני מועד הבחירות. אבל זה הזמן שלוקח לתנועה עממית אמיתית, בעלת השפעה לצמוח. זה הזמן שלוקח למסרים לחלחל. כל אותם מאות אלפי מתנדבים של אובמה לא הופיעו חודש לפני הבחירות. הם שוכנעו, הם התווכחו, הם הושפעו ממגמות בכלכלה ובחברה, ובעיקר נמאס להם ממה שהיה קודם.
אצלנו חושבים על הצנחות ושינוי שמות. הנה, רק השבוע אנחנו שומעים על "תנועת שמאל חדשה". נביא כמה ותיקים, נצניח חברי כנסת ממפלגת העבודה הגוססת, נחבר אותם למרצ, נקרא לזה "התנועה הדמוקרטית" וכולם יצביעו לנו כאנחנו יפים. נו באמת. אם אנחנו רוצים שינוי אנחנו צריכים לעבוד על הטווח הארוך. להקים רשתות חברתיות שתפקידים להשפיע, ליצור מומנטום, לייצר שיחה. כמו שהבלוג של טיב טעם שנולד כשהתפוצצה הפרשה לא עבד כי הוא הסריח מיחסי ציבור (ובשר רקוב), כך גם הקמפיינים האינטרנטיים לא עבדו: כי הם לא ישבו על תשתית אמיתית. הם התקיימו רק במוחם של המאמינים. אני לא חושב שמאה בלוגרים אידאולוגיים זה תשתית. מאה בלוגרים זה גרעין. אם הגרעין רוצה להפוך לתשתית, הוא צריך להתחיל עכשיו לחשוב על הבחירות המקומיות של שנת 2013. אם רוצים להפוך את התנועה הזו למשהו חשוב באמת, צריך לחשוב על הבחירות הכלליות של שנת 2012.
מה שאני קיבלתי, זה לא תהליך שכנוע אפקטיבי ומתוכנן - אלא התנפלות חסרת שיפוט עלי כמצביע מתלבט. מצד אחד המגיבים בשכר של חולדאי, מצד שני הבלוגרים האידיאליסטים שעסקו בלהכפיש אחד את השני ולהציג את ערוותו של השכן, ובגלל הזבל הזה שנשפך עלי, הגולש המזדמן, לא הצלחתי בכלל להבין למה חנין טוב או רע. רק שיהיה ברור, בשאר חלקי הארץ התמונה היתה עלובה עוד יותר.
לכן, הדבר היחיד שהצלחתי להבין זה עד כמה אני לא רוצה להיות חלק מכל העניין. אני חושב שזה בדיוק הפוך למטרה של תומכי חנין ומביני האינטרנט, כיוון שאני דווקא מצביע פוטנציאלי (במידה והייתי תושב תל אביב). משמח אותי לקרוא ששוקי גלילי, אחד מאנשי חנין, מתכנן כבר את ההמשך. משמח אותי לקרוא שהלהט לא נעלם. אבל צריך לזכור שלמרות ההישג היפה, מה שקובע זה מה שעושים עם התנועה העממית אחרי הבחירות. אובמה יודע את זה, ולמרות שהוא ניצח בבחירות - הפעילות שלו ממשיכה ב Change.gov. מה אנחנו עושים כדי למנף את המומנטום? איך אנחנו מנקים את הלכלוך שהבחירות האלו השאירו? ומה עושים כדי שהטעם הרע של הבחילה יעלם.
עדכונים במקומות אחרים:
למה מקלחת היא המודל האידיאלי להפסקה קריאייטיבית בזמן משבר? אפשר להזמין מקלחת במשרד?
[cameronmoll.com]
אנדי רותלדג' חושב שהמשבר הכלכלי מהווה מכה לחברות עיצוב/פיתוח גדולות ולשכירים והזדמנות לחברות קטנות ולפרילאנסרים. יש משהו במה שהוא אומר בנוגע להזדמנויות שבמשברים, אבל זה לא עוזר למפוטרים.
[www.andyrutledge.com]
גוגל השיקה מדריך חינמי למתחילים לאופטימיזציית אתרים עבור מנועי חיפוש. לא בטוח שיש הרבה דברים חדשים, אבל חשוב לדעת מה גוגל חושבת על העניין.
[www.google.com]
טרנדים בעיצוב אתרי עיתונים. לקרוא ולהפנים.
[www.smashingmagazine.com]
התשובה: כי אני לא תושב תל אביב.
גם אם הייתי תושב תל אביב, בתור תושב האינטרנט אני חייב לומר שההתגייסות והמלחמה בין תומכי חנין לאנשי חולדאי ברשת פשוט גרמו לי לבחילה. הצלחתם להמאיס את שניהם עלי ואני בכלל לא צד מעוניין… אני לא בטוח שזה היה הרעיון.
אפרופו בחירות, ביבי והחבר'ה השיקו אתר חדש. אבל מה, משום מה יש דמיון מחשיד לאתר של ברק אובמה. כלומר, קצת יותר מזה.
כתב על זה עידו קינן, אבל בשמנטורה עשו גם פוטומונטאז'.
עידו קינן כותב היום בבלוג שלו פוסט מעניין ורלוונטי מתמיד על המוות בטרם עת של מהדורת הדפוס של עיתון הארץ שפורסמה באתר הארץ, ועל המבנה החדש של האתר. בשורה התחתונה טוען עידו:
לכאורה, אין רע בתוספת תכנים. בפועל, הצורך “לחדש” הופך את אתר האינטרנט לפח הזבל של סוכניות הידיעות. כל מה שיש הופך באופן אוטומטי לראוי לפרסום, ללא קשר לשאלה האם מדובר בידיעה חשובה או בעלת משמעות כלשהי לציבור הקוראים. לא מדובר כאן רק על כפילויות מיותרות שהן, נניח, חלק מחבלי הלידה הטכניים של האתר החדש, אלא על עומס של תכנים מיותרים. דוגמה ל”תוספת התכנים” היא למשל ידיעה מאת “סוכניות הידיעות” (מי זה?) על מצבם הבריאותי הירוד של 97.5% מהעיתונאים בסין, אינפורמציה מיותרת שהייתי שמחה לו הייתה נחסכת ממני.
הפוסט של עידו, הוא בדיוק מה שחסר באתרי החדשות של ימינו. טקסט שנכתב, נערך, נכתב מחדש לאורך זמן ומצליח להציג טיעונים ומסקנה אשר שלובים זה בזה. מה שעידו רומז עליו הוא מה שהמציאות כופה עלינו: רדידות ושטחיות במסווה של זריזות ועדכניות. בעבר היתה טענה שבלוגים יוכלו לספק את העומק והפרשנות שאתרי החדשות לא מספקים. אבל מה שאנחנו רואים שמתרחש הוא שנוצרו שני מעמדות של בלוגים: בלוגים חובבנים ובלוגים מקצועיים שהם בעצם אתרי חדשות במסווה, שגם הם נמדדים לפי כמות התכנים ולא לפי עומק התוכן. הפרשנים החובבניים עובדים במשהו אחר ולא מסוגלים לספק פרשנות עומק באיכות קבועה או בתדירות קבועה.
בנוסף, כיוון שיכולת השקעת תשומת הלב שלנו הולכת ויורדת, אנחנו עוברים לפלטפורמות ממוקדות עוד יותר, ועוברים למדיה הדורשת פחות תשומת לב ופחות השקעה וחשיבה כמו Twitter או וידאו-בלוגים. התוצאה הסופית היא שרמת הדיון, רמת החשיבה על הדברים והרמה הכללית הולכים ויורדים ולו רק בגלל הזמן שאנו מקצים לעניין.
מה הפתרון? אני לא יודע. אני חושב שחלק חשוב מהפתרון הוא מה שאנחנו לא נעשה אף פעם: נוותר על חלק מהדברים כדי שלשאר הדברים תהיה משמעות. הנסיון שלנו לתפוס את הכל, לאחוז את המקל בשתי קצותיו: להיות גם אתר חדשות זריז וגם בעל משמעות, לכתוב עמודי דעות בלי להשקיע זמן בארגון המחשבה פשוט בלתי אפשרי. אנחנו צריכים להגדיר מחדש סדרי עדיפויות, לזרוק חלק מהעיסוקים לפח כדי שנוכל להחזיר משמעות לתכנים.
Yes We Can. אומרים לפחות.
חוג מתמטיקה בגיל 3. קורס פיזיקה מתקדם בגיל שש. סדנאות הכשרת מנהיגות לפני גיל שבע. למה ההורים מצפים ליותר מדי מהילדים שלהם?
[www.slate.com]
הניו יורק טיימס בכתבה מעניינת על ניהול קמפיינים בעידן הווב 2.0. זה לא שאובמה ניצח בגלל האינטרנט, אבל טכניקות מהרשת גלשו לכל ניהול הקמפיין שלו. איפה אנחנו ואיפה אובמה
[tinyurl.com]
איך הטכנולוגיה עשויה למנוע את המשבר הגלובלי הבא. כתבה באינפוגרפיקה.
[www.wired.com]
סת' מקפארלאנד הקים אימפריה על בסיס הסדרה פאמילי גאי. לא ראיתם? לא העיקר כרגע. רק לאחרונה הוא סגר עסקה של מאה מליון דולר עם פוקס. מה זה אומר עליו ומה זה אומר עלינו?
[www.fastcompany.com]
קורי דוקטורו מסביר על הסיבה שהמלחמה על זכויות היוצרים צריכה לעניין אותנו. הכל קשור בזה. כל מה שאנחנו רואים, שומעים, אוכלים ויודעים. ועד כמה המצב שלנו הולך להיות קשה.
[www.locusmag.com]
פוסט מעניין על ההשפעה של גודל מסך הסלולרי על גודל הפונט שמוצג. למעצבי מובייל בלבד.
[bryanrieger.com]
כפתורים, כפתורים, כפתורים. אוסף מאמרים על כפתורים בסביבות אינטרנט. לשמור לשעת הצורך.
[www.lukew.com]
איך להכין דמו למוצר שלכם לכבוד הכנס הקרוב?
[particletree.com]
ה Usability Post הוא בלוג שעוסק בשמישות. עיצוב כידוע הוא לא רק יפה, אלא גם שמיש.
http://www.usabilitypost.com
ונסיים במשהו קצת אחר: פוטושופ לאייפון.
[links.designer-daily.com]
מה קורה אם לוקחים תמונה רגילה ומטשטשים חלק אחד ממנה? קונטקסט שונה לחלוטין.
http://yougotblurred.com
מותג הקאז'ואל הזה מטוקיו מחזיק אתר אינטרנט שאם עדיין לא ראיתם - אתם חייבים לראות - ולא תוכלו להמשיך לשום אתר אחר.
[www.uniqlo.jp]
לא ברור לי איך לא קישרתי את זה כבר עשרים פעמים קודם, אבל הנה סקירה ממצה של כל הממים האינטרנטים מאז ועד היום.
[bit.ly]
כבר כמה שנים שבמגזין Wired יש מדור שנקרא Artifacts from the future שמראה צילומים מהעתיד.
[www.metafilter.com]
יש דברים שאף פעם לא משתנים וכל המבוגרים רוצים מדי פעם לחזור ולהיות ילדים. הנה קצת חול עבורכם.
http://thisissand.com
אלוהים אדירים! גרסת המדע.
http://ohmyscience.org
100 עטיפות האלבומים הטובות בכל הזמנים.
[tinyurl.com]
בלי לנקוט עמדה, כולם מסכימים שעבודת השטח והרשת של קמפיין אובמה הרבה יותר טובה, מדברת עם השטח ומחוברת למה שקורה במציאות. מזכיר נשכחות.
אם זה לא מוצג כראוי.
מסתבר שלא הרבה.
אחד הדברים המוזרים שמאפיינים את תעשיית האינטרנט המסורתית בישראל (ולחשוב שיש כבר דבר כמו תעשיית האינטרנט המסורתית!) היא שהם מפגרים בכמה שנים אחרי מגמות שמתרחשות בעולם. בניגוד לרוח היזמות אשר מניעה סטרטאפי אינטרנט רבים לנסות ולחדש. חלקם גם עושים זאת בהצלחה לא מבוטלת. אבל במיינסטרים של האינטרנט הישראלי - אתרי החדשות, הפורטלים ואתרי הכלכלה שמרנות היא שם המשחק.
יש סיבות טובות לשמרנות הזו: בגלל גודל השוק כל אחד מפחד לנסות ולעשות שינויים דרסטיים כי הסיכונים גדולים מדי. אם עוזבים אותך רק מאתיים אלף גולשים שלא מרוצים מהעיצוב החדש אתה נופל חמישים מקומות אל מקום אחרי רוטר.נט. אם אתה מכניס איזה שדרוג טכנולוגי שדורש דפדפן שקיים רק בשנתיים האחרונות מייד חמישים אחוז מהשוק שמתקינים גרסאות גנובות של מיקרוסופט (ולכן אקספלודר 7 לא עובד להם) לא מסוגלים להסתכל באתר שלך. לצערנו התוצאה של המציאות הזו היא קבעון. לפני חצי שנה האתרים הכלכליים בפרץ של יצירתיות החליטו שלגולשים יש מסכים יותר גדולים מ 800 על 600 ובכך יישרו קו עם המגמה של לפני שנתיים בעולם. וחוץ מזה? יוק.
אבל לפעמים יש הזדמנויות פז. הכניסה של ערוצי הטלויזיה לאינטרנט היא אחת מהן. מדובר בכוחות חדשים, שהנסיונות הקודמים שלהם היו בעידן אחר לגמרי והכניסו תקציבים ורוח חדשה לאתרים שלהם. נענע10 היתה הזדמנות כזו שעדיין לא ברור אם הצליחה. וגם האתר החדש של קשת- Mako. אתר שעובדים עליו שנתיים וחצי ומשקיעים בו מליוני שקלים חייב להביא משהו חדש לרשת הישראלית.
אבל כמו שאמרנו, כלום לא קורה באינטרנט.
אז עשינו יחסי ציבור. העיצוב באמת מהודק, והגלילות החביבות עשו לי את זה (כל הכבוד למנטיס), עם הקפדה על הפרטים הקטנים והאייקונים. אבל הדבר היחיד שבאמת אפשר לומר על האתר של מקו הוא שזה פחות או יותר אתר ערוץ טלויזיה שהיה צריך לקום לפני שלוש שנים. אפשר לנסות לנחש למה זה לקח שלוש שנים (עוד התקנה של Vignette? אלוהים ישמור. לא למדתם מהטעויות של ויינט?) אגב, מותג טלויזיה הוא מותג קלאסי למשהו שאפשר למתוח למותג וידאו באינטרנט. המותג שלכם כל כך חלש שאתם צריכים עוד מותג להחזיק? ואז לקלקל אותו בשניה עם חסות של הפיצה השכונתית?
ברשת קרו כמה דברים בשנים האחרונות שבגללם כל כך חיכו בישראל לאתר של רשת. קוראים לזה וידאו ברשת. יש אתרים כמו יוטיוב שמראים את הפוטנציאל ואתרים כמו Hulu שמממשים את הפוטנציאל. אצל מאקו, השמרנות יורה להם ברגליים: אתר של ערוץ טלויזיה שמנסה להתחפש לפורטל חדשות ובידור ומצליח כמעט להסתיר שמדובר באתר של ערוץ טלויזיה. רוצים לשרוד את העידן הטלויזיוני? תנו לאנשים לראות שידורים של התוכניות שלכם באינטרנט. זו הסיבה שאנחנו נגיע לאתר שלכם. לא בשביל חדשות כי יש מי שעושה את זה טוב יותר. לא בגלל פורומים (יש! זה בדיוק מה שאנחנו צריכים!). לא בגלל מנוע חיפוש אתרים (שמעתם על גוגל?). ובטח לא בגלל משחקים.
בהצהרה שלכם לעיתונות דיברתם על תוכניות להיות יותר מאתר חדש עבור קשת. אל תנסו להיות כמו האתרים האחרים בארץ. אתם יודעים לעשות תוכן וידאו. פורטלים ואתרי חדשות כבר יש לנו יותר מדי.
נכון שמאד מעצבן כשאתם באמצע עיצוב או תכנות ואתם צריכים איזה תו או אות ואין לכם גישה זריזה אליו? קופי פייסט.
http://www.copypastecharacter.com
סיימתם את הסקיצה ואתם צריכים אישורים מחמישה אנשים בשתי חברות שונות? עכשיו אפשר לנהל את התהליך ברשת. עם גרסאות!
http://www.getsignoff.com
מדריך מנסיון אישי להתחלת עסק פרילאנס בעיצוב.
[justcreativedesign.com]
צרור שימושים שונים לעיצוב פסקאות וטיפוגרפיה. שלא ייצא שוב אתר משעמם.
http://www.divitodesign.com/2008/10/18-…….-paragraphs/
נגמרו הרעיונות? צריכים קצת השראה? הנה נקודות התחלה. קצת שבלוני כי אפשר למצוא השראה טובה לא פחות בכל מקום פרט למחשב.
http://www.smashingapps.com/2008/10/20/27-….-web-design-inspiration.html
המאמר החשוב ביותר בכל צביר הלינקים הזה הוא הקישור הבא: שיקולים חשובים בעיצוב אשר ישפיעו על הגולשים בעלי עוורון צבעים כשהם מגיעים לאתר שלכם. מכיוון ש עד 9 אחוזים מאוכלוסיית הגברים סובלת מעוורון צבעים חלקי עד מלא, מדובר מכמות גולשים משמעותית.
[particletree.com]
אנדרו סאליוון, אחד מכותבים הבלוגים המשובחים והוותיקים ביותר בנמצא, מסביר מדוע הוא כותב בלוג. טקסט מומלץ לכל מי שאוהב לקרוא דעות, וממש לא מיועד לאנשי בלוגים
[www.theatlantic.com]
ולעומתו, פול בוטין, כתב טכנולוגיה ותיק טוען שבלוגים הם כל כך 2004, שכדאי לסגור אותם ולעבור לטוויטר ולפייסבוק. בעקרון אני חולק על דעתו. השימושים האפשריים והמשמעויות של נוכחות בפלטפורמות השונות הם שונים לחלוטין, ולמעט המקרים של חולי טכנולוגיה, יש עדיפות לבלוגים בקצה אחד של הסקאלה ולנוכחות בפייסבוק או רשתות חברתיות בקצה השני של הסקאלה.
[www.wired.com]
פול גראהם שואל את שאלת השאלות של הסטרטאפיסטים: האם כדאי לפתוח סטרטאפ בשיא המשבר הכלכלי.
[www.paulgraham.com]
בגלוב אנד מייל הקנדי התפרסמה כתבה מעניינת על הדור שנולד לעידן גוגל. האם הם טיפשים יותר? מה עושה הטכנולוגיה ליכולת החשיבה שלנו? ומה יקרה להם בעוד ארבע שנים.
[bit.ly]
כבר נמאס לקרוא טקסטים על הכלכלה הקורס. אבל אם נסתכל לרגע על איסלנד - המדינה שהאזרחים שלה היו מהעשירים בעולם והיום לא יכולים לקנות דגים, צריך לחשוב מי המדינה הבאה בתור לקריסה כלכלית, ועד כמה
[www.slate.com]
חזרתו של כלי המפיק של פאוורפוינט, כלי פשוט שמאפשר לחבר בין מצגות ופסקול.
אתר בעברית שפותח צוהר לעולם של רובי און ריילז, ופיתוח מהיר וגמיש באמצעות הפלטפורמה.
[www.rubyonrails.org.il]
"דפי רמאות" למעצבי פרונט-אנד. [חנן כהן]
[sixrevisions.com]
קווים מנחים להצלחה ברשת. ספר מרשים ויזואלית ועשיר בתוכן מבית taschen. שימו לב שאפשר לדפדף בכל הספר באתר (לינק leaf through).
כלי מגניב שישאיר ביו טיוב רק את התגובות הראויות לקריאה באמצעות זיהוי וסינון מאפייני תגובות רעות. מי מפתח כזה לטוקבקים בישראל?
[www.chrisfinke.com]
מה מעצבי ווב יכולים ללמוד מעולם עיצוב המשחקים על יצירת חוויות?
[www.boxesandarrows.com]
איך ליצור פנקסי אנימציה מגניבים בעזרת פליקר והמוצרים של moo.
[www.moo.com]
איך להשתמש בטורקי המכני של אמזון ליצירת תעתיקי הקלטות בזול. [waxy.org]
האם מועדוני הקריאה ואירועי הקראה באמת טובים לספרות או סתם מהווים מועדון חברים חסר משמעות?
[www.maisonneuve.org]
"יום אחד, סטיב ג'ובס ימות". כך נפתחת הכתבה של מגזין אסקוויר על סטיב ג'ובס והמסע רב השנים שלו אל האלמוות. יש יותר מדי כתבות על סטיב ג'ובס אבל דבר אחד בטוח: המוניטין של האישיות שלו כל כך משמעותי, שהוא מצליח לשנות תעשיות שלמות.
[www.esquire.com]
כבר כתבתי על זה פעם , אבל מחקר ישראלי-גרמני משותף יצר תוכנה שגורמת לנו לראות אנשים יפים יותר. האם היופי הוא רק חיצוני, או שיש לנו התניות שונות שקובעות עבורנו מה יפה ומה לא כל כך.
[bit.ly]
עשר שנות גוגל והרבה ביטים שזרמו בוייפיי. סלבריטאי אינטרנט באו וחלפו אבל אף אחד לא בדק מה קרה לאלו שחמש עשרה שניות התהילה שלהם השפיעו על החיים שלהם. מי זוכר היום את ג'ני-קאם או את מאהיר קאגרי? ומה נגמר עם פיטר פן?
[www.pcworld.com]
פרוייקט מעניין של מייסד מטהפילטר שמסכם ועוקב אחרי המצב הכלכלי - בשפה שבני אדם יכולים להבין.
http://www.themoneymeltdown.com
אין ספק שהמצב לא טוב. גם אם הצלחתם בצורה מופלאה כל שהיא לטמון את הראש בחול ולהתעלם מקריסת הדולר, או מסגירת הבנקים, אתם צריכים להיות הלן קלר בכדי לא לשים לב שהבורסות בכל העולם קורסות וכולם בלחץ. גם בתרחיש האופטימי ביותר שתצליחו לקרוא המצב יהיה גרוע יותר לפני שיתחיל להשתפר.
וזה דווקא טוב לכולנו.
כי הכל אותו דבר. בשנתיים האחרונות אנחנו רואים ירידה ביצירתיות של אנשי הטכנולוגיה. לא שהם לא יצירתיים, או שאין להם רעיונות, או שהם לא משקיעים את הזמן בחוכמה. אבל כמה רשתות חברתיות עם טויסט כבר אפשר לראות ולחשוב שהמציאו את הגלגל? כמה סטרטאפים של שיטות פרסום אפשר למצוא? על כמה אפליקציות ניהול זמן לאייפון אפשר לשמוע? זה נשמע אותו דבר, נראה אותו דבר ועושה אותו דבר.
כי התחיל להיות משעמם באינטרנטנט. בדרך כלל תקופות של שפל הן המנוע החזק ביותר ליצירתיות ויוזמה. בזמנים שבהם כולם מצליחים, החברות משתדלות לעשות יותר 'מאותן הדבר' כי אם משהו מצליח אין שום סיבה לבדוק אותו או לשנות בו משהו. בזמן הזה השדרוגים הם תיקונים קטנים או שינויים לא מהותיים שנועדו לשמר את ההצלחה. אבל בזמן של שפל כלכלי, אתה צריך להיות חדשני בכדי שיבואו אליך ולא אל המעתיקן שלך. התפוצצות הבועה של ההיטק הביאה לנו את ווב 2, את פליקר ודלישס, את 37signals ואת פייסבוק.
כי היו יותר מדי פראיירים. אחרי ההתפוצצות של של הבועה של ההייטק, הסטרטאפים שהביאו לנו את כל האתרים הגדולים שכולנו משתמשים בהם התחילו בקטן. כמה אנשים ישבו וחשבו על רעיון טוב ולימדו אותנו שאפשר להגיע למימוש הרעיון בלי קרנות הון סיכון, על בסיס של קוד פתוח, שפות פיתוח מהירות, שרתים חלשים ומוטיבציה. הכסף הגדול היה בתמונה אבל לא כמטרה העיקרית, לאחרונה זורם כל כך הרבה כסף שהמודל העיקרי של סטרטאפיסט הוא איך לעשות 'מכה' ולא איך ליצור משהו בעל משמעות. מכיוון שיש גם המון קרנות, איינג'לים עם כסף פנוי וכל מני אנשים שחושבים שגם הם יוכלו לעשות מכה - נגרמת שוב תופעת המעתיקנים, וחוזר חלילה.
כי המודל של העיניים כמודל בודד הוא מודל אדיוטי. המודל הכלכלי של רבות מהחברות בימנו - גם המצליחות ביותר - הוא כמה שיותר גולשים שווה יותר כסף. בעקרון זה נכון, אבל השאלה היא איך ממירים את הגולשים לכסף. טויטר לא יודעת לעשות את זה. גם מייספייס ופייסבוק לא כל כך מצליחות, אבל הן שוות מיליונים (או היו שוות עד לאחרונה). עכשיו יחזרו המודלים הותיקים יותר: כסף תמורת שירות. כסף תמורת פרסום. כסף תמורת תמיכה. כסף תמורת עבודה.
כי זאת הזדמנות גדולה. כי כשיש עומס יתר של תכנים יש הזדמנות לאנשים ליצר פילטרים חדשים. כי כשהעלויות של מיחשוב מבוזר יורדות אפשר להמציא דברים שלא חשבו עליהם כשזה היה יקר מדי. כי כשאין כסף אפשר להמציא מודלים חדשים של קוד פתוח ותוכנות בתשלום צריכות להצדיק את עצמן מחדש. כי כשלאנשים אין כסף הם צריכים לעשות דברים עם הזמן שלהם בחכמה ובזול ובמענה ישיר לצרכים שלהם.
זו הזדמנות.
שרה סילברמן נרתמת לקמפיין של ברק אובמה, בתת קמפיין שמטרתו לעודד צעירים יהודים לבקר את הסבים שלהם בפלורידה ולשכנע אותם להצביע אובמה. לחובבי הז'אנר הסילברמני.
The Great Schlep from The Great Schlep on Vimeo.
מגוון מגדנות בהמשך.
קליפ עתיר כוכבי שנות השמונים של מייקל ג'קסון. שלא מוכן להתאמבד.
[uk.youtube.com]
ג'ון טיילור מדברת על הריבות שהיא עושה באופן מעורר השראה. לחובבי מזון וזה גם מצולם נורא יפה.
ופרסומת מצחיקה בכיכוב אמפנדה (שזה הסמבוסק של הלטינים).
צ'ארלי ברוקר במיטבו: "פוליטיקאים קוראים לקווים מנחים חדשים עבור פרסומות שעשויים להביא לזה ששדיה של אווה הרציגובינה יוצאו להורג על ידי כיתת יורים."
וסטיבן פריי מקטר בפודגרמה שלו, בחן חסר מתחרים, על נושא דומה. תקנות שמתערבות בתוכן בטלויזיה והאבסורדים שהן מובילות אליהם (למשל: על דמויות במרדף מכוניות להיות חגורות תמיד).
[fry.positive-dedicated.net]
על הקפצ'ה שהיא טורקי מכני שמתרגם סריקות של ספרים לתועלת הציבור.
נובה ספיבק מספר על בואו של המוח העולמי. זה רק אני, או שמאז שהוא נהיה סטארט-אפיסט קצת נחלשה אצלו הביקורתיות?
דיינה בויד דנה (בעצבנות מה) בשינויים בדפוסי הדייטים של צעירים באמריקה, ומדגימה את ההבדל בין ניתוח אנתרופולוגי מבין עניין ובין השלכה בין-דורית.
אגב, הנ"ל עומדת להצטרף לחברת המחקר העצמאית של מיקרוסופט. יהיה מעניין.
איך להשתמש ב JQuery לאנימציות רקעץ בכלל כדאי ללמוד את הספריה הזו, כיוון שגם מיקרוסופט וגם אדובי הודיעו על כוונה להכליל אותה בסביבות הפיתוח שלהן.
[snook.ca]
ועוד ספריה שווה (שהשתמשו בה בעיצוב החדש של נענע). גרסה חדשה 2.6 לספריית הממשק של יאהו.
[developer.yahoo.com]
עוד 2.6 (מה יש למספר הזה לאחרונה?). גרסה חדשה לתוכנת העיצוב GIMP, המתחרה האמיתית היחידה של פוטושופ. בחינם.
http://gimp.org
כתבה מעניינת למאפייני אתרים על עיצוב ממשקים מוכווני משתמשים. דברים שצריכים לזכור באפיון כדי להפוך את המשתמשים למרכז האתר.
[www.thinkvitamin.com]
מגזין חדש לעוסקים בתעשיית העיצוב לסביבות דיגיטליות. מגזין מודפס. באמת.
[scrollmagazine.com]
נניח שיש לכם נוכחות קטנה ברשת. נניח שזה בלוג או חשבון בפייסבוק. ואתם מדי פעם כותבים בבלוג שלכם איזה טקסט או שניים. וכותבים תגובות באתרים של חברים שלכם. מעלים תמונות לפליקר או פיקסה. שומרים בוקמרקים בדלישס, שומעים מוזיקה בשירות כמו last.fm. מחפשים דברים בעזרת גוגל. בקיצור, מנהלים חיים באמצעים דיגיטליים. הבעיה במציאות הזו היא שאנחנו הולכים ומתפזרים, משאירים פירורי לחם של נוכחות בכל מני אתרים - כשלפעמים אנחנו בכלל לא זוכרים שהיינו שם, לפעמים אנחנו זוכרים אבל לא מצליחים למצוא את הפירורים שוב ולפעמים היינו מעדיפים לשכוח.
צריך להדגיש שמרבית הגולשים באינטרנט עדיין לא נתקלים בבעיות שתיארתי, אבל מצפייה בדפוסי הגלישה של כמה גולשים "קלים" אפשר לומר שהבעיות האלו זוחלות אט אט לכיוונם, גם אם הם לא מודעים לכך. כמות המשתמשים ברשת עצומה, וגם אם הם רק מחפשים בגוגל, קוראים בויינט, מסתכלים בתמונות של הנכד בפליקר וכמובן מנהלים חשבון בנק דרך הרשת. והנה יש כבר ארבע נקודות שבהן גם הגולש הפשוט משאירים עקבות של נוכחות.
כבר יש אנשים עם פתרונות לבעיה: כבר כתבתי על FriendFeed שמאפשר לאסוף בצורה אוטומטית תכנים שכתבתם באתרים שונים באינטרנט. יש גם שירותים כמו disq.us שמאפשרים ניהול מרכזי של תגובות שנכתבות באתרים שונים (לא שברורה התועלת עבורי, עבור הקוראים של האתר שלי או עבור הקוראים באופן כללי) אבל גם שירותי התגובות מתחברים בצורה יפה לשירותים כמו FriendFeed ומציגים תגובות כאייטמים חדשים. באתר של FF אפשר גם להגיב לכל אייטם מכל אתר אחר, ולנהל שם דיונים שלמים ברומו של עולם. בקיצור, עידן ה Web 2.0 מעולם לא נראה מקושר יותר.
אבל הבעיה הולכת ומחריפה כי משתמשים שהגיבו לתמונה שהעלתי לפליקר והוצגה בבלוג שלי לא מודעים למשתמשים שהגיבו לאותו דבר בדיוק כשהוא הוצג בחשבון שלי בפייסבוק, ובוודאי לא כשזה מוצג ב FF. אנחנו עדים פרגמנטציה הולכת וגדלה של השיחות באינטרנט עד שנגיע למצב שאנחנו לא מסוגלים לעקוב אחרי הדברים הקשורים אלינו (ובוודאי לא לעקוב אחרי דברים אחרים שמעניינים אותנו).
במוקדם או במאוחר יגיעו מתווכי מידע חדשים. גופים/אתרים/שירותים אשר יספקו תעבורת תוכן דו כיוונית שמאפשרת לנו לנהל במקום אחד את כל השיחות שלנו, גם אם אנחנו לא משתתפים בהן באופן פעיל. שירות שיספק לכל אתר אחר דרך להתחבר אליו ולקבל את כל סוגי המידע שכל האתרים מספקים כך שאנחנו נוכל להחליט איפה אנחנו מרכזים מידע על דברים שקשורים אלינו. (אני לא מתכוון לשירותים כמו OpenSocial שמספקים רק מסגרת, אלא דרך להעביר את המידע עצמו). ככל שאנחנו נרשמים ליותר ויותר שירותים הדרך אל המידע שלנו הופכת ליותר ויותר מסובכת. האיים הללו של המידע, ויותר מכך הדיונים בנושא איי המידע הללו הופכים לנגישים רק עבור פריקים של אינטרנט וטכנולוגיה בזמן ששאר בני האדם מתחילים לגלות סימנים של "עייפות טפסי הרשמה".
זו הזדמנות גדולה, אם אני לא טועה.
Netcraft חברה שבדרך כלל עושה דברים יפים, החליטה לחרוג השנה מהשבלונה המוכרת של חברות אינטרנט ובמקום לשלוח ברכת שנה טובה מיותרת שכוללת אנימציית פלאש מתחכמת שהשקיעו בה המון זמן אבל אף אחד לא יזכור אחרי סוכות החליטו שם החברים לפתח אפליקציית אינטרנט שמראה גם יכולות וגם מקוריות.
Good news Bad News הוא שירות שקורא חדשות מאתרי חדשות ישראליים שונים באמצעות RSS ומאפשר לכל גולש לדרג את הידיעות לפי התחושה: טוב או רע. אחרים יכולים לבוא ולקרוא ידיעות לפי מצב רוחם - רק טובות, רק רעות או את כולן. שימושי? לא ממש. מעורר מחשבה? בהחלט.
העדפת חדשות על ידי בחירת הציבור ובעצם כל יישום של אינטיליגנציה קולקטיבית נוטה ליפול לכמה מכשולים כמעט קבועים: מיעוט משתתפים תמיד יגרום להטיה של התוצאות ועד שלפעמים לא ברור למה ידיעה שוייכה למדור מסויים. בנוסף, ברגע שאנשים מבינים כיצד ניתן לתמרן את התוצאות מייד יופיעו אנשים שמתמרנים את התוצאות לטובתם. ברור שבמקרה הספציפי הזה אין כל אינטרנס להשפיע על התוצאות, אבל גם אין אינטרס אמיתי לאנשים להשתתף באפליקציה…
אבל גם לחדשות על ידי עורך יש חסרון. ראו את ראיית העולם הצרה של עורכי מעריב, ידיעות או ישראל היום. גם שם מדובר בחדשות מטעם. העתיד אם כן, יכלול שילוב כלשהו של עורכים יחד עם בחירת הגולשים. ומתי הוא יגיע. אתם תגידו.
השוואה טובה בין פלטפורמות RIA שונות שקיימות כרגע בשוק. אדובי עדיין מובילה אבל גוגל ומיקרוסופט מזנבות במרץ.
[particletree.com]
יש לכם תלונות על מוצרים של חברת אדובי (וכל מי שמתעסק באינטרנט מכיר אותם…)?
[dearadobe.com]
תמונת מצב של סטנדרטים לפיתוח אתרים ברשת. אמצע-סוף 2008.
[alistapart.com]
נסיים בהורדות ועוד כאלו דברים.
טקסטורות משמשות לדברים רבים. עיצוב, עמודי בית, שומרי מסך. למה שלא תורידו כמה?
http://textureking.com/
למכורים בלבד: פרוייקט מיוחד לחובבי טיפוגרפיה שסורק את טוייטר ומודיע לכם על הודעות רלוונטיות.
[www.typesites.com]
פוסטים מעניינים בשכונה המקומית שלנו.
ענר רבון מצלצל בפעמוני האזעקה, אבל נראה שאף אחד לא מקשיב: "כמו אותה תזמורת כינורות מפורסמת על הטיטאניק כך בועת האינטרנט העולמית. התמוטטות פיננסית? משבר נפט? מיתון עמוק? בטקראנצ’ ובמאשבל עסקים כרגיל. עוד אפליקציה לפייסבוק, עוד פיצ’ר ביוטיוב ואף מילה על המשבר המאיים על עצם קיומה של הקיסרות. כמו אם לרוצח סדרתי המסרבת להכיר בפתולוגיה של בנה, כמו בן זוג מקורנן אך מאוהב, כך גם הסצינה - מכחישה, מדחיקה ושותה עוד כוס יין אחת אחרונה."
[bit.ly]
רוני שני על עוד סוג של מכחישים סדרתיים. "כמו במשל שלושת הקופים, כך גם המו"לים הישראלים מתעלמים מהמציאות; אוטמים אוזניהם לחבטות שספגו תעשיית המוזיקה והקולנוע, עוצמים עיניהם לנוכח מחירי הדלק המאמירים (שסייעו לאמזון לרשום רווחים נאים ברבעון האחרון), ונמנעים מדיבור אודות הזווית האקולוגית או הפן החברתי-תרבותי של עסקי הספרים. לבד מהתלהמות אקראית אודות מחירי הספרים, לא נערך בארץ דיון ציבורי רציני על השינויים שעוברים על עולם הספרות. הנוגעים בדבר מעדיפים להביט אחורה בערגה ולהתעלם מהאתגרים הטכנולוגיים שבפניהם ניצב הענף."
[www.ironnysh.com]
דניאל רבנר על אלו שלא מתעלמים מהשינויים הגדולים בעולם הטלויזיה (ומה עם אלו שאצלנו כן מתעלמים): את התכנים של אתר הוידאו הולו לא ניתן לראות מחוץ לארצות הברית, אבל מהמודל שלו אפשר ללמוד הרבה. נתחיל מהשורה התחתונה: בהתייחסות לשוק האמריקאי בלבד, הרווח המשוער של Hulu ב2008 יהיה זהה לרווח של Youtube וזאת למרות שיוטיוב אחראית ל34 אחוזים מהסטרימיניג בשוק האמריקאי לעומת 0.7 אחוז של הולו.
[www.ravner.tv]
גל מור על עוד סוג של הדחקה: "אני קורא את מאמרו של דן כספי, "גם טוקבק עלול להרוג", בעקבות הפיגוע שפצע את פרופ' זאב שטרנהל ומתקשה להבין."
[www.holesinthenet.co.il]
ואחרי שאני קורא את כל אלו, אני חושב לעצמי. יש אנשים שגם אם המציאות תעמוד להם מול הפנים ותתקע להם אצבע בעיניים הם יחשבו שזה סתם שבב עץ שעף ברוח.
הכלל הידוע בשיווק הוא שהראשון שעושה משהו הוא חדשני, פורץ דרך ונועז, השני והשלישי מהירי תגובה וזריזים ואילו הבאים בתור חקיינים יבשים שלא הצליחו לעשות משהו מקורי. כמובן שאפשר להעתיק את המודל הזה לפרסום, ניהול מוניטין, מחקר, פיתוח מוצרים חינוך וכמעט כל תחום בחיי היומיום שלנו.
בעידן של רשתות חברתיות, דירוג גולשים ומיקרו-סלבריטאים אנחנו מופצצים כל הזמן במסרים ואמצעי שיווק חדשניים שהופכים בתוך שלוש שעות לטרנד הלעוס של שבוע שעבר. לכן אני מתקשה להבין למה מיקרו-סלבריטאים שמשתדלים לקבל את חמש עשרה שניות התהילה שלהם בתוכנית טלויזה משעממת כמו "האח הגדול" מתעקשים להוסיף את קולם לבדיחה הזו באמצעות פתיחת עוד בלוג פיקטיבי של הכלב של אחת המתחרות? (סחתיין על העיצוב)
על מי זה בדיוק אמור לעבוד?
כאשר נגמר לכם מה ללבוש, הכנסו למנוע החיפוש שאתם צריכים.
http://pleasedress.me
האם מאיץ החלקיקים בשוויץ כבר הספיק להרוס את כדור הארץ?
[www.hasthelhcdestroyedtheearth.com]
הגיע הזמן לבחור צד. הצד שלו או הצד שלה?
http://www.sidetaker.com
אין חדש באנשים שמצלמים את עצמם, אבל הבחור הזה מצלם את עצמו כבר 17 שנה, כל יום, מכל הכיוונים.
[www.youtube.com]
אחרי שפרצו לחשבון הדואר של שרה פאלין, פרצו גם לחשבון של ברק אובמה. (פארודיה כמובן)
[www.theonion.com]
איך יוצרים תעבורת בלוגים? עושים רשימות והרשימה הטובה ביותר לענייננו היא 50 הפוסטים עם התעבורה הגדולה ביותר בעולם. מעגלי נכון?
[bit.ly]
השבוע יצא לי להיות יותר מדי שעות תקוע בפקקי תנועה שונים ומשונים. הבילוי העממי בשעות האלו (בהנחה שאתה נוהג ולא נוסע באוטובוס או ברכבת) הוא האזנה לתוכניות רדיו. בסוף ובאמצע השידורים המראיינים/קריינים מזמינים את הציבור לשלוח אליהם דואר אלקטרוני עם תגובות והצעות.
למישהו יש מושג למה בשנת 2008 לכל התוכניות האלו יש כתובות ב Gmail ולא כתובות של תחנת השידור? למה יש להם כתובת כמו Blabla.galgalz@gmail.com או stam.reshetb@gmail.com ? הרי גם אם החשבון בשרת אחר אפשר לגשת אליו דרך ה Gmail של הקריין. כל כך קשה לארגן כתובת דואר נורמלית במדינת ישראל?
הניו יורקר מסקר את חייו הכפולים והמשולשים של הזיקית, או פרדריק בורדין, אשר עשה קריירה בלהתחזות לאנשים אחרים.
[tinyurl.com]
כיצד משפיעים עסקי המוזיקה על הדרך שבה מוזיקה נשמעת?
[bit.ly]
סקס והאולימפיאדה. מה עושים שם כשהחושך יורד, כשהקור מגיע ושהאנשים עייפים, עצובים וצריכים רק חיבוק.
[www.timesonline.co.uk]
אתם יודעים מה דעתי על תחזיות נכון? אבל תמיד נחמד לדעת מה יקרה לגוגל בעוד עשר שנים.
[blogoscoped.com]
כתבה מצויינת מהניו יורק טיימס. מה הרשת עושה לתחושת הקרבה והיחסים בין האנשים. במיוחד לכל אלו מאיתנו שלא משתמשים בטוויטר, פריינדפיד או מכורים לפייסבוק.
[bit.ly]
מאמר מעניין על המבנה הנפשי והמאפיינים של אנשים יצירתיים. יצירתיות היא חלק חשוב מהאישיות שלנו, מרבית הדברים המעניינים, החשובים והאנושיים הם תוצאה של יצירתיות, אבל מה מאפיין דברים יצירתיים?
[www.psychologytoday.com]
הפעם פוסטים מקומיים רבים עם דגש על אינטרנט.
יהודי שהתפכח כותב אצל עידו קינן: "נודע לי הבוקר מעיון ב”אתר” הכופרים הלאומי “הווינט” נוטף הרעל כי בזנבה “שבשוויצריה” ייערך היום “ניסוי מדעי” “במאיץ חלקיקים” אשר אמור ואף עלול להביא את עולמנו לידי כליה!!!!! וזו כיוון שיש גבול להתגרות של בני ה”אנשו” הפשוטים בהקב”ה…" בדיוק כך!
[www.room404.net]
ישן וטוב: ניבה שושי מפרסמת אצל עידו קינן מאמר מעניין על תהליכי הכתיבה של העיתונות: " אני לא יודעת איך עיתונאים קמים בבוקר וגם לא איך הם ישנים בלילה, אבל ראיתי על זה כמה סרטים. בגרסה ההוליוודית, כפי שהיא שמוצגת, למשל, בסרט “27 שמלות“, העיתונאי מחפש סיפור טוב, מוצא (אותה), מתאהב בה, מבקש מהעורכת הביצ’ית לגנוז את הסיפור ומוצא את עצמו בבוקר שאחרי עם הסיפור המצויין מרוח בעמוד הראשון ועם סטירה מצלצלת מרוחה על הלחי שלו. אבל הסוף טוב. הוא תמיד טוב. הוליווד סולחת למי שמפרסם סיפורים בעמוד הראשון של הניו יורקר."
[www.room404.net]
אמיר דותן ממשיך בכיוון שבו התחיל לאחרונה וקורע לגזרים את אתר המשטרה: "הפתרון האיפיוני במקרה הזה בעייתי מאוד ואינו מתאים לאתר הנועד לאפשר גישה למידע רב, שסביר להניח שאינו מוכר לרוב המשתמשים. הרצון להציג את המידע כסביבה מוכרת לאנשים הוא הגיוני ברמת העיקרון אך המטפורה במקרה הזה היא המפלט הקל ביותר, ובטח גם ממתק עיניים שהצליח לסנוור את האנשים שמחזיקים את הכסף. במקום לבנות תחנת וירטואלית בכדי ליצור סביבה מוכרת אך מאוד מוגבלת, היה צריך לבחון לדוגמא אפשרויות חיפוש מתקדמות ותצוגת מידע בצורה יעילה יותר."
[www.amirdotan.com]
רוני שני כותבת על ההשפעה של האינטרנט על המוח והתפיסה האנושית. "אבל אם בגורביץ נפלה שלהבת, מה יגידו אזובי? האם האינטרנט, כמו סירונית מצויה, באמת מצליחה לפתות גם את החזקים שבינינו להניח את הספר מידינו ולבוא לשקוע בים של טוויטרים קצרים ונטולי אתגר מחשבתי?"
[www.ironnysh.com]
אופיר כהן על התרגיל המבריק הסדרתי של גוגל: לעשות רעש ממוצר כל האחרים עושים גם הם. "ערב ההשקה, גם אני קיבלתי את הלינק לחוברת הקומיקס, קראתי כמה טורים של בעלי דעה וכשהגיע הרגע הורדתי את הדפדפן החדש-דנדש מהאריזה, ולקחתי אותו לנסיעת מבחן (עם הניילונים והריח החדש של הפלסטיקים…). אכן, כיאה למוצרים מבית גוגל, כרום הוא דפדפן מגניב, מהיר, פשוט להפעלה ויציב למדי. יחד עם זאת, המהפיכה האמיתית בהשקה של כרוםאינה קשורה במוצר עצמו, כי אם בדרך הפצתו - שיווק חברתי ופתיון קישורים דביק ואיכותי."
[bit.ly]
איך מבצעים מניפולציה על הציבור? משתמשים באינטרנט ומשנים אותו. האח הגדול ו 1984 מתחילים להתגשם: "המערכה באינטרנט היא לא רק בטוקבקים. בלוגרים משני הצדדים כבר עוסקים זה חודשים בהתקפות בלתי פוסקות זה על זה, בתשבוחות למועמד שלהם, ובנסיון למצוא פרטים מביכים על הצד השני. והנה אנו רואים פן חדש של המאבק הדיגיטלי: רבע שעה לפני ההכרזה על שרה פיילין כמועמדת לתפקיד סגן הנשיא, בוצעו שלושים שינויים בדף שלה בויקיפדיה - כולם, ככל הנראה, על ידי אדם אחד."
[www.mazhir.com]
רוצים להצטרף לשכונה? שלחו אלינו מייל מהכפתור בטור השמאלי.
בחרו את המיקרוסלביריטאים החביבים עליכם ברשת. 15 דקות תהילה שנמשכות לנצח.
[men.style.com]
ניתוח של סוגי מוזיקה פופולרית על פי אברי הגוף שמהווים את נושא השיחה. הויזואליזציה עושה את העניין מעניין יותר.
[www.fleshmap.com]
ג'ושוע קאלאהן עושה אמנות מאותם גרפים שרואי חשבון וכלכלנים כל כך אוהבים לשנוא.
[www.joshuacallaghan.com]
לימדו לדבר כמו שיודה מדבר.
[www.yodaspeak.co.uk]
משחק יריות בתוך פאב-אייקון. סוג של מופרעות.
מודעות מוזרות מקרייג ליסט מולחנות ומחוברות לוידאו קליפ. מומלץ ביותר.
קטוריאליסט - סרטוריאליסט לחתולים.
[thecatorialist.blogspot.com]
שרבטו וקבלו שרבוט בחזרה. ממכר ביותר. [עדן]
[www.sketchswap.com]
האמת העצובה על מערכות יחסים. מצגת סטיק-פיגרז.
[www.fliggo.com]
ריקי כהן מספרת איך הרשת גאלה אותה.[www.notes.co.il]
האם גברים משעממים ומה יש למדע לומר בעניין? מאמר בעייתי אך מעניין. [ע]
[moreintelligentlife.com]
האם תרבות אינדי-עירוניים-מאגניבים (לך תתרגם היפסטרז לעברית) היא מסימני מותה של התרבות האלטרנטיבית? או אולי תמיד זה היה ככה, רק שהכותבים המעצבנים והדוגמטיים של אד-באסטרז מספיק מבוגרים עכשיו כדי לקטר על הדור שהולך ופוחת. (עדיין, על אף שחרור הקיטור של כותב שורות אלה, יש שם כמה תובנות מעניינות על תרבות עכשווית ותרבות צעירים ו"שוליים" בכלל).
[www.adbusters.org]
סקוט מקלאוד בקומיקס שמציג את גוגל כרום, פרויקט הדפדפן של גוגל ומסביר כמה מהעקרונות הטכנולוגיים באופן שווה לכל נפש. מלבד העובדה שהקומיקס מעניין גם כקומיקס וגם כמאמר טכנולוגי, מקלאוד מוכיח שוב שעיקר כשרונו בתחום הקומיקס העיוני (במובן של נון-פיקשן).
[blogoscoped.com]
כל דיון על אינטרנט, או אחד המטה-דיונים הדיונים האקדמיים שמתרחשים מדי פעם ברשת מגיע בסופו של דבר לשאלת ההגדרות. כמו של web2.0 יש חמישים ואחת הגדרות ואף אחד כנראה לא יצליח להגיע להגדרה מוסכמת, כך גם ההגדרה האולטימטיבית העוסקת ברשת, בשיחות ברשת ובמהות הבלוגים. גם ב Cluetrain manifesto הוותיק הגדירו את הרשת כשיחה. כלומר מה שמתרחש ברשת הוא שיחה, או מליארדי שיחות קטנות, והשיחה הזו היא מה שמגדיר את מהותה של הרשת ואת נקודת ההתייחסות שבה אנו אמורים להסתכל על אינטראקציות ברשת. כמובן שלוגיקה זו גוררת מסקנות שונות כמו
"בלוגים בלי תגובות הם לא בלוגים".
האם המטאפורה הטובה ביותר עבור שיחות היא בלוגים עם מנגנון תגובות? קחו לדוגמא את האתר של נעמה כרמי. אין שם תגובות מזה שנים אבל הוא אחד הבלוגים הטובים בתחומו בארץ. האם האתר הזה הוא בלוג או לא? אני חושב שהבעיה העיקרית של השיחה על בלוגים היא שהיא נשלטת על ידי תפיסה דיכוטומית של מה נכון ומה לא נכון. בלוגים הם טכנולוגיה ופורמט. גם לפורמט הזה יש הבטים שונים. אבל דבר אחד הופך לברור יותר ויותר: חלק גדול מאד מהבלוגים הם לא שיחות אלא הרצאות. כנראה שמדובר במרבית הבלוגים.
אם נשתמש במטאפורה של הרצאה (במובן של מצגת בכנס), הרי שכמה עשרות או מאות של מאזינים מגיעים למקום מסויים כדי לשמוע את מה שיש לך לומר. התגובות במטאפורה זו היא אותם מאזינים שקיבלו את זכות הדיבור לאחר ההרצאה שלך, כדי לחוות את דעתם. חלקם יעשו זאת באופן אנונימי, וחלק יציגו את עצמם. אבל דבריהם יופיעו בקונטקסט של הדברים שלך, כאשר השקף האחרון שלך מופיע מאחורי הגב שלהם (או מולם). רוב הבלוגים הם בדיוק כאלו: מקום שבהם אנחנו יכולים לומר את מה שאנחנו רוצים לומר בלי הגבלה. אם אנשים רוצים להגיב, שיגיבו. אם לא - אז עדיין יש זכות קיום לבלוג. בלוג כזה מספק הרבה צרכים נרציסטיים, אבל לא רק צרכים כאלו. ואלו הצרכים הראשוניים שקימים אצל כותב.
כמובן שיש בלוגים שלא מנוהלים כמו הרצאות אלא יותר כמו פורומים. בעל הבלוג פותח דיון, או מעלה נושא ומשם השיחה זורמת לכיוונים שונים. יש בלוגים שבתוכם או סביבם התפתחה ממש רשת חברתית (במובן החברתי ולא הטכנולוגי). עם אתרי לווין ושיחות שמתנהלות באתרים שונים ובתגובות. למרות שפה בקולקטיב יש תגובות, עצם האפשרות אינה ברורה מאליה, ויש צורך לעשות אותה בצורה מודעת. חלק מהאתרים דווקא מפסידים מקיומן של התגובות ועדיף היה אם דווקא היו סוגרים את האפשרות הזו.
הדבר היחיד שבטוח הוא שתמיד יהיו אנשים מעצבנים שחושבים שדווקא ההגדרה שלהם לאיזו תופעה היא התשובה היחידה האפשרית. כבר אמרתי שההגדרה שלי היא הנכונה ביותר?
אורורה (שחר) הוא שמו של סרט קונספטואלי שפרסמה חברת אדפטיב פאת', אחד הכוחות היצירתיים שעצבו ומעצבים את השיח על חווית משתמש והקשר שלה לממשק. הסרט נוצר במסגרת פרויקט מעניין של מוזילה-לאבז.
זאת הגרסא בלי ההערות, אבל מהפוסט הזה יש קישור לפרקים השונים מוערים ומומלץ לדפדף אחורה לסדרת הפוסטים שמאירה צדדים שונים שלו (כי חשבו בו על פרטים יותר קטנים משאתם מתארים לעצמכם).
Aurora (complete video without commentary) from Adaptive Path on Vimeo.
אם אתם רוצים מבט מרתק אך קליל אל העתיד שנוגע ברשת הסמנטית, הוא עושה את העבודה. כמו כל סרט ספוקלטיבי, ובדומה לאותו סרט קונספט ידוע של אפל (שהשם שלו ברח מזכרוני כרגע, אבל אני בטוח שמישהו מהמגיבים יכול להזכיר לי), גם בו יש בעיות ומן הסתם הוא מחמיץ לעתים, אבל מבחינתי בתקופת המלפפונים של הקיץ, זה אחד התוצרים הכי רעננים ומעניינים שנראו לאחרונה ברשת, ובטח שזאת "קריאת החובה" למקצועני הרשת לחודש אוגוסט.
(פינת המרמור: כבר שני סטארט-אפיסטים ישראלים שדיברו איתי התייחסו לסרט הזה כ"הגרסא הבאה של פיירפוקס". גררר.)
A5 מספר 6 בנושא סקס, מבקש להזכיר שהגשת העבודות היא עד סוף אוגוסט.
בהמשך, קול קורא מבר אילן לחוקרי אינטרנט…
קול קורא לכנס השנתי השלישי של פורום דוקטורנטים חוקרי אינטרנט וטכנולוגיה:
פורום דוקטורנטים חוקרי אינטרנט וטכנולוגיה שמח להודיע על קיום הכנס השנתי השני. הכנס יתקיים ביום ראשון, כ"ה בחשוון תשס"ט, 23 בנובמבר 2008, באוניברסיטת בר אילן.
מטרת הכנס להפגיש בין חוקרים צעירים העוסקים בחקר חברתי-כלכלי-פוליטי של הרשת ושל טכנולוגיות מחשב אחרות. נשמח לקבל הצעות להרצאות (כ-20 דק' באורכן) ולמושבים (שלוש עד ארבע הרצאות, שעה וחצי בסה"כ). נא להגיש תקציר בהיקף של 250-350 מילה של ההרצאה המוצעת. בהצעות לפאנל יש לכלול תיאור של הפאנל, שמות ופרטי המרצים ותקציר לכל הרצאה. נא לשלוח את ההצעות כקובץ word לדוא"ל internetbiu@gmail.com
מועד הגשה אחרון: יום ראשון, כ"א אלול תשס"ח עשרים ואחד בספטמבר 2008
למידע נוסף ניתן לפנות ל internetbiu@gmail.com
מה כדאי לעשות מול לקוח פוטנציאלי, עוד לפני שאתם שולחים את הצעת המחיר? להתחיל בדיונים.
[www.andyrutledge.com]
ועוד אחד של אנדי רותלד'ג. על מקצוענות ואיך מגיעים אליה. השאלה העיקרית היא האם כדאי להתחיל כפרילאנסר או לא?
[www.andyrutledge.com]
שאלת השאלות לפרילאנסר המתחיל והותיק: מתי להציע ללקוח תמחור גלובלי ולא תמחור לפי שעת עבודה?
[tinyurl.com]
ונקנח בכמה כלים שימושיים:
DevSnippets, כשאתם באמצע פיתוח אתר ללקוח שלכם וחסרה לכם בדיוק פיסת הקוד ההוא, או עיצובון קטן לטופס.
http://devsnippets.com
CodedPreview מספק לכם מקום להציג את התבניות שאתם בונים עבור הלקוחות שלכם, בצורה יפה ואסטטית.
[www.codedpreview.com]
אחד המוצרים הכי מגניבים ששיחקתם איתם בחיים שלכם עלה לאוויר.
חלקכם מכירים אולי את פוטוסינת' מהדמואים השונים שקישרנו אליהם בשנתיים האחרונות. ובכן, עכשיו עלה האתר לאוויר וכל אחד יכול לקחת ערימת צילומים ולהפוך אותם לסינת'. יש גם אפשרות למקם את זה על המפה.
כדור ארץ וירטואלי מלא, תלת מימדי, עם זום אין סופי על המקומות המעניינים שתיצור האנושות ביחד?
מי אמר שמיקרוסופט לא עושה לפעמים דברים מגניבים…
הינה הראשון, המאוד גרוע שלי. וזה לקח בדיוק חמש דקות. עיקר הפרטים בחפץ הנוצרי שעל מדף (סתם הצקתי לו, רציתי לראות את זה עובד).
והינה ניסיון לאמבד, שאני לא יודע אם יעבוד…
עכשיו מי מתכנת מאש-אפ שאוסף תמונות של יוזרים שונים מפליקר לפי תגים ותופר אותן יחד?
Swift היא אפליקציית PHP לשליחת דואר למנויים שאתם יכולים להתקין בשרת שלכם. ימבה-פיצ'רים. שווה בדיקה.
http://www.swiftmailer.org
המדריך האולטימטיבי לשיפור הדירוג של הבלוג שלכם במנועי חיפוש.
[yoast.com]
Daytum הוא כלי נחמד לניהול פרטי המידע היומיומיים שלכם. אחר כך אתם יכולים לארגן, לשתף או סתם לקבל סטטיסטיקה על הפרטים.
http://daytum.com
iterasi יעזור לכם לארגן את הרשת שסביבכם. מכירים את האתרים האלו שמאפשרים לכם לשמור בוקמרקים? פחחחח. למה לא לשמור את כל העמוד?
http://www.iterasi.com
הבעיה העיקרית שלנו עם אתרי חדשות היא שאנחנו כבר לא יודעים על מי לסמוך. NewsCred מנסה לפתור את הבעיה על ידי מתן דירוג לכל טקסט, על פי המוניטין של המקור שלו.
http://www.newscred.com
ארוך אבל שווה. ד"ר מייקל ווש במצגת מולטימדיה שמציעה מבוא אנתרופולוגי ליו-טיוב.
אם הסגנון נראה מוכר, זה בגלל שד"ר ווש אחראי ללהיט הויראלי שהסביר את ווב 2.0 לסבתות ברחבי העולם. (אחרי הקיפול)
ספגטי מערבי הוא סרט חדש של PES, אשפי הסטופ-מושן שעמדו מאחורי סצינת הסקס של שתי הכורסאות על הגג. [איתן כספי]
עוד יצירות אחרי הקפל.
סקייטבורד אנושי.
GAME OVER
והסרט הכי ידוע שלהם - סקס על הגג.
ד"ר תמר אילת-יגורי: לבחור כמו פרפר: רעיון, החלטה, פעולה ומימוש בתהליך הבחירה.
[www.notes.co.il]
נחמן גרשונוביץ: "בנק הרעיונות נשדד" - עד עכשיו נשמר הדבר בסוד, אבל לאחר תקרית השוד, נחשף הבנק שמטפל ברעיונות עבור כותבים ואמנים. מאיפה באים הרעיונות, ולמה סופרים תמיד משקרים בתגובה לשאלה.[www.notes.co.il]
יוסי לוי: אל תלכו למלרם. מלרם היא חברה פרטית הנותנת שירות של בדיקת רופא כאשר מרפאות קופ"ח סגורות. חברה זו אינה בוחלת בקטנוניות ביורוקרטית כדי להרוויח עוד כמה עשרות שקלים מאנשים הנמצאים במצוקה. אל תלכ למלרם.
[www.notes.co.il].
עידו הרטוגזון: ראיון עם מבקר תרבות הצריכה קאלה לאסן (כותב שיבוש תרבות, שאחראי על יום ללא קניות, שבוע ללא טלויזיה וכו')
[www.notes.co.il]
כידוע לכם יש לי תחומי עיסוק לא אינטרנטיים מעניינים, כך שאני קורא תמיד טקסטים שקשורים בבריאות הגוף והנפש.
פרונטליין תמיד היתה תוכנית תחקירים טובה. הפרוייקט הנוכחי שלה עוסק בהשוואה של מערכות בריאות בארצות קפיטליסטיות שונות וכיצד הן מתמודדות עם העליה באורך החיים, עם הצמצום במשאבים שמופנים לבריאות מטעם המדינה ועם מגוון המחלות החדשות שאנו מתמודדים עמם. ומה שעצוב כאן זה הכיוון שאנו הולכים אליו. [שוש פורבס]
[www.pbs.org]
למי שיש קצת זמן להעביר - PsychCentral מציגים רשימה של עשרת סרטוני הוידאו הפסיכולוגיים הטובים ביותר לדעתם. יש שם כמה פנינים כמו ג'יל טיילור מספרת על האירוע המוחי שלה או המחקר על התובנה של החולים. כדאי לפנות קצת זמן כדי לצפות בהם.
[tinyurl.com]
אסי סיקורל על ויאגרה לנשים. "..מסתבר שמכרה הזהב הכחול שהמציאו בפייזר לא מספיק בכדי לחיות בעושר ועושר עד עצם היום הזה. צריך עוד קצת כסף בשביל זה. לכן, מאז ועד היום מנסים בחברה לאתר שווקים חדשים לתרופה. לא מדובר בגברים שטרם טעמו מן הכחול הכחול הזה, אלא בנסיונות שונים לטיפול בבעיות שונות.".
[docurel.com]
מדוע "פלסבו" אינה מילה גסה? אולי כי כמו בטיפולים אלטרנטיבים, גם בטיפולים קונבנציונלים לאפקט של הסוגסטיה יש חשיבות גדולה? מאמר מעניין על הקשר בין אמונה להחלמה.
[tinyurl.com]
מה עדיף? רופא עייף או רופא שלא יודע מספיק על המטופל שלו? השילוב של שניהם כמובן.
[www.slate.com]
על האפקטים הפסיכולוגיים של מלחמה ממושכת. כתב ה BBC חוזר לאחר עשור לדבר עם אנשים בבגדד. תמיד אפשר לקפוץ לשדרות ולעזה כדי לבדוק את התגובה המקומית.
[tinyurl.com]
מסתבר שיש מושג שנקרא pergorexia, שמתייחס לנשים בהריון שמנסות לא לעלות במשקל בזמן ההריון. כתבה על מה שזה עושה לאמהות ולעוברים.
[tinyurl.com]
הניו יורק מגזין על ניתוחים פלסטיים ומה שהם יכולים לעשות לנשים. על כל היתרונות והחסרונות שלהם. כל פעם שאני רואה סלבריטאית אני רואה את הניתוחים ולא את הסלבריטאית, וחבל.
[nymag.com]
במדור הזה אנחנו ממליצים על פוסטים שהתפרסמו בבלוגים ישראליים שונים (ומשונים)
נטקרפט מעצבים מחדש את אתר nana10 החדש גם הוא. "…אם היינו מתחילים מהתחלה, כנראה שהיינו עושים אותו אחרת לגמרי. אבל אחד הרעיונות המרכזיים של פרויקט recrafted, הוא שהוא יהיה מציאותי וישים ולכן החלטנו לנסות ולהיצמד לחלק מהעקרונות שהנחו את האתר כגון: קוד הצבעים, הגריד והשפה הגראפית הכללית, התכולה של העמוד והמיקס של התוכן."
[www.netcraft.co.il]
ניב קלדרון עושה ביקורת מוצר מפוכחת לאייפוד שלו, שלא נופלת מהרגליים כמו רוב הסקירות של מוצרי אפל. "…לא מאמין שיש מישהו שקורא פה שלא ראה איך נראה אייפון מבחינה ויזואלית. אייפוד טאץ' נראה אותו דבר פחות רטט, פחות שן כחולה ופחות יכולת לנהל שיחות טלפון ומצלמה. מעבר לזה, הכל אותו דבר והוא דק יותר מהאייפון ומגיע ארוז במגן פלסטי סקסי עם תופסן."
[www.nivcalderon.com]
העוגיות חזרו מחופשה ממושכת ומבטיחים ללמד אותנו איך להתגבר על עקומת הלמידה של web2.0 "…מחיר האמיתי של היכולת לבצע שימוש טוב באמת במערכות ווב 2.0 הוא הצורך ללמוד מחדש ובאופן אישי תחום רחב של כישורים שלא נזקקנו להם עד לאחרונה. על הצורך הזה צמחה תעשיית צד שלמה שמוכנה תמורת המחיר הנכון לכתוב בשבילי בלוג, להפיק לי סרטון פרסום ויראלי, למצוא לי חברים בפייסבוק ולשלוח בשבילי הודעות טויטר בשרשרת."
[tinyurl.com]
איתמר שאלתיאל על קוד פתוך, crowdsourcing וגוגל. "…ויקיפדיה מניחה שבני אדם טובים מיסודם, ושהם מוכנים לעבוד בחינם, בשיתוף פעולה, כדי ליצור דבר מה גדול מהם. נול מניח שאנו יצורים מונעי אינטרס, הכמהים לפרסום וכסף. שתי ההנחות נכונות, במידה."
[www.hahem.co.il]
גל מור על האבולוציה של הפולקסונומיה, עוד באזזוורד של עידן הווב 2.0 שההייפ שעשו לו פגע בהבנה של היתרונות והחסרונות שלו. "..שיא ההייפ של ה-Web 2.0 היה גם שיאו של התיוג החברתי, אז גובשה התפישה כי השיטה הזו מאפשרת חופש ביטוי גדול יותר, על מנת שכל קהילה תאתר את התכנים בקלות בהתאם לשפה המשותפת של חבריה."
[www.holesinthenet.co.il]
פוסט אורח אצל רואה שחורות, שבעצמו רואה שחורות בנושא המאגר הביומטרי העתידי של מדינת ישראל. ולי יש על זה סיפור אישי בפוסט קרוב. "..זה מביא אותי לנקודה האחרונה: ההסתמכות על חקיקה כאמצעי להסדרת הגישה למאגרי מידע. זו אולי הבעיה העמוקה ביותר, והסיבה המרכזית להתנגד להקמתו."
[www.mazhir.com]
אורן צור מנתח מהביט סטטיסטי את שירות "ספרים נוספים" של אמאזון. "….מערכות המלצה אוטומטיות (recommender systems) הן עניין לדון בו. יש בזה הרבה עניין מדעי ולא פחות מכך עניין מסחרי. אבל לא במערכות המלצה יעסוק הפוסט הזה אלא בבן דוד קרוב שלהם - רשימות לקריאה נוספת. לפני כמה חודשים אמזון הוסיפו פיצ'ר חדש לחנות הספרים שלהם והוא 'ספרים קשורים' (books on related topics). בינתיים הפיצ'ר הזה לא זמין לכל הספרים (למעשה הוא זמין רק למיעוטם) והוא בהחלט סובל מכמה מחלות בהן אנסה לדון כאן.."
[www.sciencefriction.net]
ורק חבל שדולי הפסיקה לעדכן.
לוגולוגו משחקים בלוגואים של החברות המוכרות בעולם, ונותנים פרשנות אחרת.
[logologos.blogspot.com]
איזה יופי. אוסף של תמונות מהספריות היפות ביותר בעולם. מתחשק לי לעזוב עכשיו את המחשב וללכת לקרוא ספר.
[m3.bestpicever.com]
מכירים את ענני התגיות שמופיעים בכל מני אתרים ואמורים לעזור לנו להתמצא אבל לא בדיוק עושים את זה? עכשיו אתם יכולים לעשות ענן מילים מהטקסט החביב עליכם, ולהפוך אותו לפוסטר!
http://wordle.net
הידעתם? הסינים כל כך אוהבים פיג'מות, שהם מסתובבים איתן ברחוב.
[pictureyear.blogspot.com]
נוסטלגיה: עשרה אתרי אינטרנט פופולרים והאבולוציה שלהם.
http://www.wakeuplater.com/…popular-websites.aspx
הרשימה המלאה של כל הבעיות שמקגייור הצליח לפתור.
[en.wikipedia.org]
הניו יורקר סוקר את תעשית המריחואנה הרפואית בקליפורניה וכיצד היא שינתה את תעשיית הגראס המקומית. סקירה מעניינת במיוחד למי שחובב את weeds מצד אחד, ולמי שמתעניין כצרכן מצד שני.
[tinyurl.com]
סלייט על האבולוציה של סצינת המכות האולטימטיבית בקולנוע, ויש גם מצגת וידאו.
[www.slate.com]
ההכנות לאולימפיאדה תופסות תאוצה שנים לפני המועד הקבוע, וחברות רבות מגוייסות כדי לפתח את כלי הנשק הבאים של הספורטאים: הציוד הספורטיבי. מדובר בתעשיה שמגלגלת מיליארדים ומשתמשת בטכנולוגיה הכי מתקדמת. איך אנחנו בונים ספורטאים ביונים.
[tinyurl.com]
איך לעשות כסף מהתינוק שבדרך: מדריך לסלבריק'ה המתקדם, מאת באנג'לינה ושותפים.
[www.slate.com]
הניו יורק טיימס ממשיך בדיון הבלתי נגמר בשאלה האם דור האינטרנט מאבד את יכולות הקריאה שלו בגלל הרשת. דווקא מעניין.
[tinyurl.com]
מגזין סאן פרנסיסקו מתעד את הזוגיות והפרידה כאשר הם מתבצעים בפומבי, ברשת, דקה אחרי דקה.
[www.sanfranmag.com]
ופוסט אחרון קצת אחר, לטובת קוראינו שגולשים גם ב YNET, NRG, NANA10 ושאר האתרים הישראלים. דרק פוואזק, שיש לו דברים חכמים בדרך כלל לומר, על 10 דרכים שבהם ניתן לשפר את מנגנוני התגובות. חובה.
[powazek.com]
בגלל נסיבות שלא היו בשליטתנו, פספסנו כאן בקולקטיב כמעט לחלוטין את הדיון על העיצוב החדש של נענע10. אפשר לראות בפיספוסים כאלו יתרון וחסרון כאחד: חסרון, כי לא הספקנו להשתתף בדיון שהסעיר את הבלוגוספירה במשך כמה ימים "עוד פעם האליטיסיטים האלו לא משתתפים", ויותר מכך - הדיון היה מאד מעניין ועלו בו קולות רבים ומגוונים שהצליחו למקד את תשומת הלב במורכבות הרבה של פיתוח ואחזקת אתרים גדולים בעידן בו סף הגירוי של הגולשים הולך ויורד והנאמנות של הגולשים הולכת ולא חוזרת.
היתרון שלנו נובע מכך שעכשיו אנחנו יכולים לבוא עם פרספקטיבה של זמן, לקחת קצת מכל אחד ולסכם את הדיון. מי שלא פרסם פוסט מימיו יודע עד כמה קשה לבוא עם רעיון מקורי ואינטיליגנטי המוצג בדרך חדשנית שתיצור דיון אינטיליגנטי וערני. אבל אני לא מתכוון לעשות את זה בכלל. אני מעדיף להתמקד בכמה הערות קצרות שלדעתי לא הושם עליהם מספיק דגש בדיונים האחרים.
ראשית, צריך לזכור שרובנו לא קהל היעד. באופן אישי, גם לפני העיצוב מחדש לא גלשתי בנענע וסביר להניח, במיוחד לאור העיצוב הלא נעים שגם עכשיו לא אתחיל לגלוש שם. מסתבר שרוב המשתתפים בדיונים לא רוצים לגלוש באתר הזה ונותרנו עם השאלה העיקרית: מי הם הגולשים שאליהם נענע10 מכוונים? מי לעזאזל קהל היעד? בני 15-30? האם יש אוכלוסיה אחת שאפשר לכוון אליה אתר כזה? אנחנו רוצים צופי טלויזה שעברו לרשת? גולשים שיעברו לטלויזיה? האם זה אתר חדשות, אתר תרבות או אתר שירותים (אליבא דה naname משמאל) ואיך בדיוק האתר פונה לקהל היעד הלא ברור שלו?
כל השאר: העיצוב, הפלאש, הוידאו, האפור, הפורומים, הבלוגים והפרסומות, הטקסטים והתוכן, הטרמינולוגיה שנבחרה והקופי שמוצג - הכל נגזר מקהל היעד ומהאסטרטגיה שנבחרה. מכיוון שאלו לא ברורים לי וגם לשאר האנשים שמשתתפים בדיונים, אז אנחנו יכולים להמשיך להתלונן ולא להיות מרוצים, כי אנחנו לא מסוגלים לקרוא את המחשבות של אלו שעשו את האתר. ונענע10? תהיו בטוחים שהם עכשיו חושבים על אותם דברים בדיוק.
שנית - הטכנולוגיה. אז נכון ש"לכולם יש פס רחב". אפילו אם פס רחב בארץ זה 750kb. וכולם משתמשים באקספלודר 7. נניח. אבל חבר שלי שהסתכל קצת על הקוד של העמוד הראשי, וגם בדק כמה העמוד שוקל, גילה שהעמוד הראשי לבדו שוקל 1.7 מגה בייט. לא 170kb. שימו לב: 1.7MB. יש תוכנות ששוקלות פחות. ומה הפלא כאשר המתכנתים השתמשו בשני Javascript Frameworks שונים באתר אחד (Jquery, YUI). יש בעמוד הזה לא פחות מ 30 קבצי JS ו CSS מקושרים, פרסומות ששוקלות 200 קיי כל אחת, וכל וידג'ט בטולבאר השמאלי הוא כמה קריאות נפרדות לשרת. אז מה הפלא שזה לא עובד כל כך טוב? צריך לקחת את המתכנתים, לטלטל אותם בשיטות של השב"כ ולשלוח אותם להוריד את משקל העמוד לפחות מ 100 קיי, ואת מספר הקריאות לשרת ב 75%. רק אחר כך אפשר לדבר על אתר שאולי יעבוד.
ודבר אחרון: שמישות מהי? כל פעם אני מתעצבן מחדש כשאנשים מדברים על שימושיות של עיצובים. חברים יקרים. עיצוב הוא אף פעם לא שימושי (אלא אם אפשר להשתמש בו לדברים אחרים). עיצוב יכול וצריך להיות שמיש. דבר יכול להיות שימושי רק אם יש לך דרך השתמש בו, במוצר. שמישות היא המילה המתארת את הקלות של העבודה עם המוצר. שימושיות היא המילה המתארת את המוצר עצמו ומתייחסת ליחסים בין המוצר לבין המשתמש בו. אם הכספומט מסובך לתפעול ומבלבל הרי שהוא מאד שימושי אבל בכלל לא שמיש. אם מצאתם אתר ווב 2.0 מעוצב למשעי וקל לתפעול שמאשר לכם לנהל את רשימת השערות שנושרות לכם בלילה מהראש - עבור רב האנשים האתר יכול להיות שמיש, אבל בוודאי שלא שימושי. עברית אכן שפה קשה ולפעמים לא שמישה, אבל היא מאד שימושית. כדאי להשתמש בה בצורה נכונה.
האתר באוויר, אפשר להוסיף פוסטים ולערוך פוסטים. גם התגובות עובדות.
יש בעיות שכבר עלינו עליהן ומטפלים בהן (למשל חלון העדכונים בעמוד הראשי).
מאחר והאתר באוויר אז מעכשיו העדכונים על המצב יחזרו לבלוג המערכת.
לבעלי האתרים ברשימות וציבור קוראי האתר שלום,
כפי שסיפרנו בעבר, בחודשים האחרונים פעלנו לסיום הפרטים הסופיים של התקשרות שתבטיח פתרון בר קיימא לפרויקט רשימות מתוך רצון להתגבר על הבעיות עליהן סיפרנו לכם ולהמשיך לצמוח.
הגיעה העת להציג בפניכם את השותפים שיעזרו לרשימות להתקדם אל עתיד טוב יותר.
Infinity IT הינה חברה מובילה בתחומה המספקת פתרונות ושירותים בתחום מערכות המידע והטכנולוגיה ומתמחה גם בפרויקטים בתחום האינטרנט. מנכ"ל Infinity IT, שלומי לוי, יצר איתנו קשר זמן מה אחרי ההודעה על הקשיים שלנו והציע לפעול ביחד להבטחת עתיד האתר. מלבד המומחיות הטכנולוגית שלה, Infinity IT היא חברה בעלת מודעות חברתית מפותחת ושיתוף הפעולה שלה עם רשימות הוא במסגרת רצונה לתרום לקהילה ולתרבות העברית ברשת.
בחרנו ב- Infinity IT בשל יכולתה להעצים רשימות בהיבטים טכנולוגיים ובממשק. מהצד שלנו - המוניטין של אתר רשימות, ההיכרות עם עולם הבלוגים והיכולת להמשיך לאפיין ולנהל פלטפורמה מובילה שממוקדת בצרכיו של קהל היעד הייחודי של אכסניית רשימות. מצד Infinity IT - יכולות פיתוח מהיר וגמיש בטכנולוגיות העדכניות ביותר.
בתהליך הדרגתי תהפוך Infinity IT לשותפה במיזם רשימות במהלך ארבע השנים הקרובות.
צוות קונספציה ימשיך להיות מעורב באתר, בהתנדבות ובאופן הרגיל - אפיון האתר, עיצוב חזותי, קשר עם הכותבים ומיון פניות, ניהול בלוג המערכת וכד'. כמו כן, נשארת בידי קונספציה שליטה במתכונת האתר שנותרת, בשלב זה, ללא שינוי.
במהלך השבוע הקרוב, יעבור האתר לשרת בלעדי וחזק מבית Infinity IT. תנאי האחסון והתקשורת יורחבו על פי צרכי האתר. במקביל יחל תהליך פיתוח מחדש של הפלטפורמה - מערכת ניהול התוכן של רשימות. הפיתוח ישפר את המהירות והיציבות, ובהמשך הדרך יוסיף למערכת תכונות רבות שהכותבים מצפים להן. התכנון הוא שמירב הפלטפורמה המחודשת תתבסס על מרכיבי open source ותתרום לפרויקטים הרלוונטיים ברשת.
אנחנו שמחים ונרגשים להודיע על שיתוף הפעולה, זהו סופו של חיפוש ארוך ועקשני אחרי השותף הנכון ואנחנו מאמינים שמצאנו אותו.
עם הפנים לעתיד,
צוות קונספציה - ירדן לוינסקי, אילן גליני ואורי ברוכין
שאלות ותשובות (אזור מתעדכן)
מה עם זכויות יוצרים על החומרים ברשימות?
כמעט ומיותר לציין - כמו שהיה תמיד, זכויות היוצרים על החומרים המפורסמים הן של בעלי האתרים שכתבו אותם. סביר שבעתיד ישולבו מנגנונים שיאפשרו לכותבים לאשר פרסום של התכנים שלהם, אבל כל פרסום מחדש יהיה מותנה באישור והבחירה תהיה בידי בעלי האתרים.
אתם מתנדבים צעירים שיוצרים קשר עם ארגון עסקי ממולח, איך אתם יודעים שלא דפקו אתכם?
ראשית, אנחנו אולי מתנדבים במסגרת של רשימות, אבל יש בין שלושתנו ניסיון עסקי לא מבוטל. שנית, את ההתקשרות ליווה מהצד שלנו עו"ד אורן שנקר, מומחה בתחום ה- M&A בכלל ובארגוני טכנולוגיה בפרט.
אז כמה כסף עשיתם?
כסף לא החליף ידיים בהתקשרות הזאת.
ואם יהיה כסף?
כשיהיו הכנסות, הן אמורות להתחלק בין הצדדים, תוך הסכמה לעיקרון לפיו גם לכותבים צריך להיות חלק ברווחים שקשורים ישירות ליצירתם. אבל כמו שציינו, בינתיים הפרויקט ממשיך להיות בלתי מסחרי והתנדבותי מצד שני הצדדים, כתרומה לקהילה ולתרבות העברית העצמאית ברשת.
האם יש תכניות למסחר את האתר?
אם בשימוש במילה מסחור הכוונה היא לבאנרים מזמרים או חסויות וולגריות כמקובל באתרי התוכן בישראל - לא, אין תכניות כאלה. שני הצדדים מודעים לעובדה שהמתכונת הייחודית של רשימות היא הגורם המרכזי להצלחתו ולעולם לא נפגע בה באופן כזה. יש מחשבות על דרכים ליצירת הכנסות למיזם, כדי להבטיח את קיומו ארוך הטווח, אבל אלה יגיעו לפי העקרונות שהזכרנו קודם, ובכל מקרה לא צפויות בשנה הקרובה.
האם כותבים שיחליטו לעזוב, כעת או בעתיד, יוכלו לייצא חומרים?
מעולם לא הכרחנו אף אחד להישאר אצלנו, זה משהו שעומד לחלוטין בניגוד לתפיסת העולם שלנו. בשלב הזה, למי שיחליט לעזוב נוכל להציע רק את המידע הלא מעובד מהטבלאות הרלוונטיות עבורו מתוך מסד הנתונים. בפלטפורמה החדשה יהיו יכולות ייצוא מתקדמות ופשוטות יותר.
למה לא שיתוף פעולה עם אתר תוכן?
במהלך השנתיים האחרונות עשינו ניסיונות רציניים לשיתוף פעולה אסטרטגי עם רב אתרי התוכן המובילים בארץ. עם כולם, לצערנו, הגענו למבוי סתום. גם במקרים בהם לא ניסו "לקנות אותנו בזול", אחת הסיבות הנפוצות הייתה התעקשות של רב גורמי התוכן שהפלטפורמה אליה נעבור תהיה פלטפורמה סגורה שלהם, שהיא אותה פלטפורמה שמנהלת את כל התוכן והאפליקציות שלהם, מה שהיה מכניס את רשימות לתוך צוואר בקבוק פיתוחי חדש. בסופו של דבר, אנחנו מאמינים שמצאנו שיתוף פעולה סינרגי באמת.
האם תפתחו את הפלטפורמה החדשה תחת פרויקט קוד פתוח X?
טרם נתקבלה החלטה סופית על סביבת הפיתוח, יש שיקולים לכל מיני כיוונים. בכל מקרה - יהיה מדובר בפלטפורמת קוד פתוח.
לוחות זמנים?
מעבר השרת יסתיים עד סוף השבוע וצפוי לגרום להקלה משמעותית בעומס על האתר ומערכת ניהול התוכן, מה שישפיע לטובה על היציבות. כחלק ממעבר השרת ירד האתר ל-12 עד 24 שעות. פיתוח הפלטפורמה החדשה יתחיל בשבועיים הקרובים וצפוי להסתיים תוך ארבעה עד שישה חודשים.
שאלות נוספות?
אתם מוזמנים לכתוב בתגובות, נשתדל לענות על הכול בזמן תגובה סביר.
ההודעה עולה כאן, מאחר ואתר רשימות מורד ל-12-24 שעות הקרובות.
כפי שהתרענו לפני מספר שבועות, אתר רשימות עובר לשרת חדש.
מדובר בשרת בלעדי (=רק רשימות מאוחסן עליו ומשתמש במשאביו) וחזק, בסביבת אחסון ותקשורת שאמורה לצמוח עם האתר לפי צרכיו עם הזמן. לאחר השלמת המעבר יורגש שיפור במהירות מערכת הניהול של האתר כמו גם ביציבות הכללית של האתר ומערכת ניהול התוכן של האתרים.
זהו צעד ראשון שהוא חלק מהמהלך הגדול להבטחת עתיד האתר, פרטים נוספים ממש בקרוב, אולי אפילו כאן עוד לפני העלייה חזרה לאוויר.
אנחנו יודעים שקשה להסתדר יממה בלי גישה לבלוג, אבל מקווים שהשיפור יצדיק את זה ומודים לכותבים ולקוראים על הבנתם.
[יותם הדר] היה הראשון לשלוח את הכתבה על החשיפה האפשרית של בנקסי. חיבבנו את בנקסי לאורך השנים, ונמשיך, קצת עצוב אבל האם זה באמת מפתיע שבעצם הוא ילד פרברים? הרי יש סיבה שהאמירות שלו אומצו בכזאת אהבה על ידי אנשי אנרכיזם הכורסא באשר הם. ולא סתם גם בישראל קבוצות אנרכיסטיות מלאות בבני מעמד בינוני מכפר סבא… כנראה שמעמד הפועלים עסוק מדי בנסיונות להפוך להיות מעמד בינוני מכדי לאמץ את האידיאולוגיות האלה, בוודאי שבגרסתן הדוגמטית והשטחית.
ואם כבר מזכירים אשפי שיווק, מייקל ביירות כותב על צד המכירה שבעיצוב ובעסקי הקריאטיב בכלל, תוך השוואה לסדרה האמריקאית Mad Men.
[designobserver.com]
ז'ניה מנהל דיאלוג מעניין עם ספרי נרניה והקשיים שהם מעלים כאשר חוזרים אליהם כמבוגרים. הבעיה של סוזן, למשל.
[www.hahem.co.il]
הרבה מה לראות ולקרוא ב"ארכיבלנדר" בלוג ויזואלי של קבוצת סטודנטים שנוגע באדריכלות, עיצוב, אמנות, אירועים שקושרים בתחום וחומרים להשראה. לא רק לארכיטקטים לעתיד, אלא לכל מי שמתעניינים בעיצוב.
[archiblender.blogspot.com]
סטיבן פריי מדבר, בסגנונו הנלבב, על עתיד השידור הציבורי בכנס של ה-BBC.
[stephenfry.com]
מבט לתוך עולמו של חייט עילית מברוקלין.
אם עוד לא קראתם את המאמר של קווין קלי בוויירד, על ה- worldwide computer כריס אנדרסון מסביר למה אתם צריכים.
אנדרסון תחת מתקפה מסוימת לאחרונה, אבל יש לו תשובות די משכנעות, בעיני. (אפילו אמרתי על זה כמה דברים מבולבלים לכלכליסט)
אז יצא הטריילר המלא הראשון. ויזואלית הוא מרשים מאוד. בלייד-ראנר פוגש את הפאנלים המושלמים של מור וגיבונס שהופכים לפריימים בשר ודם כאילו כלום. הם צריכים לקבל קרדיט קו-דיירקטורז (מן הסתם גם הפעם, כמנהגו, מור יסרב שישימו את השם שלו על הסרט ויעביר את ההכנסות לשאר הצוות).
כמה ממשפטי המחץ הבולטים שם, וכמה מהסצינות שנחרטו טוב טוב בזיכרון של מי שקרא את מה שהוא אחת יצירות הקומיקס הטובות של כל הזמנים, בטח ובטח הכי מוצלחת בז'אנר שלה, והאוגדן (אוסף חוברות קומיקס כספר) הכי רב מכר בהיסטוריה.
אבל לצד הרושם, אני מודאג מאוד.
היצירה המקורית היא כל כך רחבת יריעה, שבהנחה שהסרט החדש הוא סרט ולא טרילוגיה (לפחות), די מטריד לחשוב מה ייזרק החוצה. ויותר מזה, מדובר ביצירה שעושה שימוש מושלם ומאוד ספציפי בתכונות שמייחדות את הקומיקס כמדיום סיפורי, אני לא בטוח שסרט קולנוע יכול לשאת על כתפיו מנגנונים שקשורים לקומיקס, בעיקר במקרה הזה שמשתמש ללא הרף בהדהוד של קומפוזיציות קפואות שמשקפות אלו את אלו ושלובות באופן מרהיב עם עלילת הקונספירציה.
איכשהו, קשה לי לדמיין שלא נישאר עם שובר קופות ריקני.
ורורשאך היה אומר: "המממ…"
ותשאלו: "ברוכין, זה מה שמדאיג אותך בזמנים קשים אלו?" והתשובה: "אנחנו כאן כדי להזכיר שזה משהו האינטרנט הזה. זה שהחיים לא משהו, בשביל זה אתם לא צריכים אותנו. את זה כולנו מצליחים יפה מאוד לבד."
ב-12 ביוני ארגנתי בגראז' גיקס פאנל בנושא Sustainability of Open Source. אני מפרסם כאן סיכום חלקי ביותר של האירוע שאליו הגיעו למעלה מ-100 איש, אתם מוזמנים להגיב ולהמשיך את הדיון כאן. (גרסה מקוצרת של הפוסט באנגלית מפורסמת בבלוג של הגראז').
זה התחיל כשצביקה נטר ואני דיברנו על האופציה של לעשות אירוע בגראז' גיקס בו אציג קצת את הפרויקטים שבהם אני מתעסק בניו יורק. די מהר הגענו למסקנה שבביקור הקצר שלי בארץ, מה שמעניין אותי זה יותר לשמוע מה אחרים עושים ולא שוב להציג את הדברים שלי. ככה הגענו לרעיון של פאנל בנושא קוד פתוח ויותר מזה, בנושא קוד פתוח בר קיימה (Sustainability Of Open Source).
עשיתי מחקר שטח כדי לראות את מי יהיה מעניין לשמוע, התייעצתי עם אנשי הגראז' צביקה וטל (שלצערי לא יכל הגיע), עם יעל טלמור מזולו, עם ארז וולף ועם גיא ורדי. בעזרתם בנינו פאנל של חמישה דוברים שלכל אחד מהם היה נסיון וזווית שונה לנושא:
גלעד בן יוסף ותיק בקהילה, ממקימי עמותת המקור, הגדיר את התהליך שעובר פרויקט בדרך שמצאתי מאוד מאוד מעניינת. כל פרויקט מתחיל כ-Seed מה שגלעד תיאר כשגעון של מפתח יחיד או יותר שפשוט "Wants this to happen". לדבריו זה המצב של רוב הפרויקטים ב-Source Forge. השלב השני הוא שלב ה-Startup שבו יש כבר משהו שעובד ומתקדם ונראה מבטיח 'Early adopters' אבל רובם הם המפתחים והשלב מתאפיין בגדול ב"This is Cool". השלב הנכסף הוא שלב ה-Mature שבו פרויקט הוכיח את עצמו כדי להיות ראוי ל-"This is useful" - הוא מספק צורך אמיתי, קהילת המשתמשים והמפתחים גודלת באופן בריא ואפשר לדבר על פיתוח ברמה של לוקליזציות, תרגום לפלטפורמות שונות, ואפילו מונטיזציה. גלעד והחברה שלו מפתחים תכניות הכשרה למנהלים ויש עוד הרבה מה ללמוד ממנו מעבר למצגת המרתקת שהעביר באירוע.
אחריו עליתי אני (מושון זר-אביב) ודברתי על שלושה פרויקטים: פרויקט הקוד הפתוח הראשון שלי Atlas Gloves ממשק ג'סטות ידיים לגוגל ארץ שבגישת עשה-זאת-בעצמך מיצר חווייה היי-טקית (כמו ב'דוח מיוחד') באמצאים לואו-טקים (שני כדורי פינג-פונג ומחזיקי מפתחות עם נורות LED). הפרויקט זכה להצלחה די גדולה אבל מלבד העובדה שתיעדנו אותו בסדר ושמנו את כל הקוד ברשת, לא ממש היתה חשיבות לזה שהקוד היה פתוח. הפרויקט השני שהצגתי - ShiftSpace הוא הפרויקט המרכזי שלי שגם היה התיזה שלי במאסטר ב-NYU. שיפטספייס היא פלטפורמת אופן סורס שמאפשרת ליצר ממשקים מעל אתרי אינטרנט - סוג של User Generated Content דרך User Generated Interface. דיברתי על שני ערוצים מקבילים של פיתוח: פיתוח תוכנה ופיתוח קהילה. בצד של פיתוח הקהילה גם הזכרתי את התחרות שיזמנו שבה חילקנו מלגה שקיבלנו בין מספר מפתחים שעכשיו עושים שימוש בפלטפורמה שלנו. בסוף גם הזכרתי את Kriegspiel משחק מחשב שמבוסס על משחק לוח שהמציא הפילוסוף הרדיקלי הצרפתי גי דבור (ממייסדי הסיטואציוניסטים שכתב גם את 'חברת הראווה') ואיך במקרה הזה הבחירה בקוד פתוח היא גם דרך לייצר דיון סביב חוקי המשחק וגם אסטרטגיה אפשרית (אם כי שנויה במחלוקת) להתמודד עם איום בתביעת IP מצד האלמנה דבור.
המבנה שגלעד הציע בא לי ממש במקום וגרם לי קצת להרגע לגבי התסכול שלי מזה שאני עוד לא יכול להגיד על שיפטספייס "This is useful" מצד שני, אני יכול להתנחם בעובדה שאנחנו בהחלט כבר נמצאים בשלב ה"This is cool". פרויקט אחר שכבר בהחלט יכול להתפאר בבגרותו וביעילותו הוא Asterisk מערכת טלפוניה דיגיטלית פתוחה שהאיש שלה בארץ, ניר סמיונוביץ' היה הדובר השלישי שלנו. ניר חלק מנסיונו בניהול חברה שמתמקדת בשירותים מבוססי קוד פתוח. הוא גם נשטף נוסטלגיה והעלה זכרונות ממסיבות הלינוקס הראשונות שהיו עורכים בטכניון. גיקים או לא גיקים 
מאיר קריחלי מאנשי What'sUp וזולו, הציג מערכת ניהול אתרים חדשה בשם להק שהוא עובד עליה ונמצאת כרגע עדיין בשלבים ראשונים שלפני חשיפה ציבורית. לדעתי מאיר הצליח די יפה לענות על החשדנות הבסיסית שמלווה כל יוזמה ליצור מערכת ניהול תוכן חדשה (בסביבה כה רוויה במערכות קיימות וותיקות). הוא מנה קומבינציה של אופציות שהוא בונה אל תוך הבסיס של להק, אשר אין זמינות במערכות קיימות גם לא ע"י הוספה: מחוייבות לריבוי שפות וbidi מהרמות הכי בסיסיות של המערכת, הרחבה של מודל הוויקי לכלל האובייקטים במערכת ברמת חיווט בין שפות, הרחבה של מודל הוויקי לכלל האובייקטים במערכת ברמת עריכה משותפת ושמירת גרסאות, שימוש בדג'אנגו - פריימוורק על בסיס פייתון (אלה הכמה שאני זוכר). מעבר לאמירה האופן-סורסית האופטימית "If you build it they will come", מאיר טוען ש-"If you don't build it, they won't come" ומבחינתו הצעד הראשון, עוד לפני פניה לקהילת מפתחים או קהילת משתמשים, הוא לבנות את היסודות - להגדיר את ההצעה הבסיסית שעל גביה יתפתח הפרויקט. להק היא בעיני עוד בשלב ה-Seed מערכת מאוד מבטיחה ואני ממליץ (ומתכוון אישית) לעקוב אחרי ההתפחות שלה.
הדגשים על שפה ונושא של לוקליזציה בלהק הובילו לתוך הפרזנטציה של אורן גולדשמידט. אורן שעוסק בפתרונות מבוססי קוד פתוח לארגונים בשוק הערבי, חילק את הפרזנטציה שלו לשני חלקים. בראשון נתן מספר דגשים לגבי דרכים להפוך את התוכנה שלך לבעלת רלוונטיות מסחרית. הראשונה, הגדרת קהל יעד (מפתחים וגיקים / אנשי IT ומערכות גדולות / משתמשי קצה). השניה, בחירת רשיון - בזמן שה-GPL (הרשיון הויראלי אשר מחייב כל העושה שימוש בו לשחרר גם את הקוד שלו כפתוח ובאותו הרשיון) הוא קונסטרוקטיבי מבחינת פיתוח תאגידים וחברות גדולות נזהרים ממנו כמו מאש ובכך נמנעת האופציה המשותפת בין יוזמות עצמאיות לבין חברות מסחריות אשר יכולות לספק תמיכה כלכלית במוצר או אפילו לשלם משכורת למפתחים שיעבדו עליו. במקום הזה הטיף אורן לבחירה ברשיון כפול או אפילו משולש, אשר יכול לאפשר למפתח יותר מאופציה אחת של איך לשחרר את הקוד בהמשך. את החצי השני של הפרזנטציה של אורן, הוא הגדיר כפרפרזה על כותרת הפאנל: "Sustainability Of Through Open Source" או היכולת של חברות ותרבויות לקיים עצמן.
אגב קוד פתוח, יוחאי בנקלר, פרופסור (משלנו) בהרווארד שנחשב לאחד התיאורתיקנים המובילים בחקר המדיה החברתית, מגדיר את תופעות הקוד הפתוח כחלק מתופעה כלכלית רחבה יותר שהוא מכנה Commons Based Peer Production תופעה ששותפים לה גם ויקיפדיה, הבלוגוספירה ותופעת הקראודסורסינג. ההתרגשות מהתפתחות של תופעה חדשה כזו ומהפוטנציאל שלה ספציפית באיזור שלנו אפיינה את הדיבור של כמה מהדוברים וגם כמה מהקהל. ללא ספק ישנו פוטנציאל אמיתי לשיתוף פעולה איזורי, מעבר לגבולות פוליטיים ואידיאולוגיים, סביב נושאים טכנולוגיים, מופשטים מהמטען הפוליטי. בראשם לוקליזציה לשפות RTL (ימין לשמאל). שיתופי פעולה כאלה כבר מתקיימים כיום ברמה מאוד בסיסית של אחד-על-אחד, אבל הפוטנציאל הוא אדיר.
הערב נמשך הרבה מעבר למצופה עם דיונים על המקום של קוד פתוח בחינוך, על בעיית העיצוב בקוד פתוח, על הברית הישראלית עם מיקרוסופט ובאמת קצרה היריעה… שמחתי לראות שהיו עוד המון שאלות בקהל שלא הצלחנו להגיע אליהן ותוך כדי פינוי הכסאות והשולחנות עדיין אנשים התווכחו בלהט על הנושאים שעלו בפאנל. אני ממש ממש נהנתי ואני מאוד מודה לאנשי הגראז' על ההזדמנות הזאת, לפאנליסטים שהשקיעו הרבה מזמנם (הפאנל פותח במודל די אופן-סורסי) ולקהל.
סלקט בלוג, של הגולשים רבי הזכויות גל ממליה ולירון זהבי, מביא לינקים נבחרים על תרבות הגיימינג, ועל ההשפעה שלה עלינו. כל זה בלי אף מילה על המשחקים עצמם.
[selectblog.co.il]
באתר של H&M (לפחות באתר הבריטי, חלק מהארצות שונות), לוקחים פלאש וידאו והולכים איתו עד הסוף, עדיין תוך שמירה על מרכיבים אינטרנטיים. התוצאה מרשימה ואפקטיבית. תבדקו את "מדריכי הערים" של לונדון, רומא ואוסטרליה, או את מדריך האיפור.
הפסל הקינטי ש-BMW יצרו כדי לספר את ההיסטוריה שלהם. לראות כדי להאמין.
[www.coolhunting.com]
יזיזות, דף מוצר.
"הייטחן?" עידו קינן משחזר את להיט היו-טיוב במיומנות מרשימה.
[www.room404.net]
מלחמה, מדריך הישרדות. מצמרר.
[www.myfirstwar.co.il]
האם תבחינו בין הלוגו האמיתי ללוגו המשובש?
[www.logoblog.org]
אתר האמנות של נועה נהרי.
http://www.noart.co.il
האם ADHD, מצב שמוגדר כהפרעה ומהווה בעיה קשה לסובלים ממנו היה בעצם יתרון אבולוציוני ששעכשיו לא בא לידי ביטוי? האם הסובלים עתידים להיות בעלי יתרון על פני שאר האנשים בעתיד?
http://www.slate.com/id/2193472/
תאוריית הזנב הארוך של כריס אנדרסון עומדת מאחרי חלקים רבים בהתנהגות אתרים ברשת, וככזו היא גם מושא לווכוחים רבים. אניטה אלברס מנסה לקעקע את התואיה וטוענת שמי שמרוויח זה דווקא האתרים הגדולים ולא הקטנים, אבל כריס מחזיר לה בדוגמאות נגדיות.
http://tinyurl.com/4y5vjx
http://www.longtail.com/the_long_tail/2008/06/excellent-hbr-p.html
הוואניטי פייר! חושף עוד מהשיטות המלוכלכות של פוקס ניוז: עם צילומים המראים איך אנשי הפוטושופ של פוקס מעוותים את הפנים של אנשים שהם לא אוהבים. התקשורת מספרת לנו את האמת?
[tinyurl.com]
הביזנסוייק מספר את האמת: אל תמהרו לוותר על העבודה שלכם בשביל מיזם החלום. אפשר ואף רצוי להתחיל במקביל.
[tinyurl.com]
ועוד מהביזנסוייק - ספיישל על עיצוב לרשת. מאתרים ועד אייפון, ממייספייס ועד חיפוש וקהילות, עיצוב יקבע מה יצליח ומה לא כל כך.
http://www.businessweek.com/…….sign.htm
בדיחה. אז מה קורה כשמכניסים מיני סלבריטאי רשת לתוך בר אחד? כנס אינטרנט…
[www.wired.com]
תחזיות בשקל (מחודש מאי). עשרת התחזיות הטכנולוגיות לעשור הקרוב, כי כמו שאתם יודעים, אף אחד לא זוכר לך אם טעית לפני עשר שנים. אבל יש לי רושם שהחוזים כאן די מבינים על מה הם מדברים.
http://blogs.barrons.com/techtraderdaily/…..-top-10-tech-trends/
מי שלא מכיר את פרקי המיוזיקל המיתולוגיים של באפי קוטלת הערפדים, לא ידע הומור מימיו. שלבו את זה עם המוניטין של סדרות כמו Firefly ותקבלו יוצר שהמוניטין שלו הולך לפניו. Joss Whedon הצליח פעמים רבות בקריירה שלו לעשות דברים חדשניים, מוזרים ומעניינים.
לכן תשמחו לדעת שחודש יולי 2008 יהיה החודש שבו תוצג בחינם, דרך הרשת אופרת האימה המוזיקלית Dr. Horrible Sing Along Blog. היא תופיע ברשת בשידור ובהקרנות חוזרות רק למשך שבוע ואז תעלם.
קחו את סדרת המופת הסימפסונים ותכניסו אותה לתוך משחק המוות המופתי quake III. מה תקבלו? מי הורג ראשון את הומר?
Procastination. הפעולה שאנחנו עושים כשאנחנו לא עושים כלום.
טוב, זה מצחיק אותי, אבל ההומור לא רע בכלל גם עבור אנשים שלא מתעסקים בפסיכופרמקולוגיה…
ונסכם בנוסטלגיה: 25 סצנות הפתיחה הטובות ביותר של סדרות פעולה משנות השמונים. באמת.
http://thepopcorntrick.blogspot.com/…credits-of-1980.html
האם בחירת הגופן שבו אתם מדפיסים את קורות החיים שלכם משפיעה על הסיכוי שלכם לקבל עבודה?
[www.surl.org]
'הצ'קליסט בנושא נגישות שהבטחתי לעצמי שלא אכתוב לעולם'. כך נפתחת כתבת חובה לכל מי שבונה אתרים. ויש גם גרסת צ'קליסט להורדה והדפסה.
[northtemple.com]
'מתי זה טוב' הוא שירות אינטרנטי המסייע לכם (ובחינם) לתאם מועד לפגישה או מסיבה עם חברים/מכרים/עובדים. והוא תומך גם בעברית!
http://www.whenisgood.net
ShortWave היא אפליקציית JS עבור פיירפוקס שמאפשרת לכם חיפוש מהיר ומותאם אישית.
http://shortwaveapp.com
קורס מבוא לפיתוח לרשת על פיס טנדרטים מטעם החברה שמפתחת את Opera - הקורס בחינם, ומספק את הבסיס הפרקטי לפיתוח אתרים.
[tinyurl.com]
למה מפתחים כך כך גרועים בבחירת צבעים? מאמר מצחיק ועצוב בו זמנית, עם כמה רעיונות פרקטיים.
[tinyurl.com]
ומשהו גם למעצבים: על כתב היד של מעצב הגופנים החביב עליכם. סקירה מרשימה עם כמה הצצות למי שמשפיע על מה שאנחנו רואים.
[www.themaninblue.com]
נסיים במצגת עבור כל האנשים שצריכים גם לעצב ממשק וגם להתמודד עם כמויות המידע ההולכות וגדלות של ימנו.
[tinyurl.com]
אחד התחומים המעניינים שהתרבות הויזואלית מתגלה בהם, הוא תחום האופנה. פרסמנו בעבר לינקים לבלוגים של צילומי אופנת רחוב, טרנד שבולט בשנתיים האחרונות, וגם יש בו שחקנים ישראלים חזקים.
הפעם רציתי להביא כאן, בגישה קצת יותר פרקטית, כמה אתרים מומלצים שעוסקים באופנה מהצד של אופנה גברים. שנמצאת בתהליך תחייה אינטנסיבי המונע, באופן אירוני, גם על ידי הטרנד המטרוסקסואלי, וגם על ידי הריאקציה אליו. הם מומלצים מאוד גם לאוהבות האופנה שביניכן, ואלה שרוצות לעזור לגברים בחייהן להתלבש נכון.
השורשים ההיסטוריים של אופנת גברים מאוד שמרניים, מאחר והמקורות הם דברים כמו מדים (חליפות) או בגדי הפנאי של האצולה (חולצות פולו, למשל). אולי זאת הסיבה שבישראל, תרבות אנטי-פורמלית כאידיאולוגיה, הרבה מהידע הזה נעלם והתמסמס מאז ימים דור הסבים. כמה גברים ישראלים יודעים איך לבדוק אם ז'קט/בלייזר מתאים (בקלות יותר מעשרה משתנים)? כמה גברים יודעים להבדיל בין חולצת כפתורים מתאימה למה שמכונה man-blouse (בעיקר בעולם שמוכרים בו חולצת ארוזות לפי מידת הצווארון)? איך מתאימים סגנון וגובה צווארון למבנה הפנים והצוואר? סוג קשר עניבה לצווארון? גזרת מכנסיים לגובה? כמה גברים יודעים אפילו איך צריכה "לשבת" חולצת טי מחמיאה (לא כולל זמרי היפ-הופ)?
בתור מישהו שגדל רב החיים במושב (אחלה מקום, אבל לא בדיוק בירת אופנה), ורק לפני חודשיים בערך, למרות כמעט שש שנים במצטבר בלונדון, הצליח, סוף כל סוף, לקשור עניבה בלי להסתכל במקביל על תרשים מהאינטרנט, ככל שאני נחשף למורכבות של התחום, אני מבין שיש דברים שפשוט לא מלמדים אצלנו (אולי אם הלכתם ללמוד עיצוב אופנה בשנקר). אז נכון שרב הישראלים לא צריכים להתלבש בלבוש ממש פורמלי כמעט אף פעם, אבל אחד הדברים המגניבים הוא שלידע הזה כמעט תמיד יש גם יישומים יותר יום-יומיים, שיכולים לשדרג איך שאתם נראים בעבודה (מוכח כיעיל לקריירה), בטח ובטח כשיוצאים לבלות או לאירוע. ובכלל, בשלב הזה נראה לי שבאופנת גברים שלושת-רבעי עבודה בערך זה לקנות בגד שפשוט מתאים לכם, ורב הגברים הישראלים שאני פוגש לובשים בגדים שהם פשוט לא במידה או בגזרה שמתאימה להם.
אז אחרי ההקדמה הארוכה הזאת, הינה שורה של אתרים עשירים ויזואלית שמעקב אחריהם יבטיח מטמורפוזה…
סקוט שומן, הוא הסרטוראיליסט (סרטוריאל = מחוייט), יוצא לרחובות הערים הטרנדיות בעולם ואל קבלות הפנים של תצוגות אופנה ומצלם גברים שמתלבשים טוב.
[www.thesartorialist.com]
[stylemens.typepad.com]
המקבילה הנשית והצרפתית שלו, מכילה אמנם בעיקר צילומי נשים (לא שזה רע) אבל לעתים קרובות גם גברים. זה תוכן שהתרגום של גוגל מסתדר איתו מספיק כדי שתבינו במה מדובר.
[www.garancedore.fr]
אמנדה ברוקס היא יועצת אופנה שכותבת לווג ולמגזין של הניו-יורק טיימז. מה שנחמד בבלוג שלה זה היכולת שלה לסמן טרנדים מוצלחים באמצעות חיבור בין תמונות שהיא מצלמת ברחובות ניו יורק, ותמונות קלאסיות של אייקוני אופנה מכל הזמנים: שחקני קולנוע, כוכבי רוק, סלבז של עולם הפוליטיקה והאקדמיה וכו'. התוצאה היא שורת קייסים מאוד משכנעים לשדרוג מידת המחשבה המושקעת באיך שאתם מתלבשים.
[www.mensvogue.com]
כנקודת מוצא שמרנית, "מלתחה נאותה" הוא בלוג דקדקן לאופנה פורמלית.[asuitablewardrobe.dynend.com]
בגישה יותר נינוחה וידידותית למתחילים, "מנשן" מלמד מה מותר ומה אסור ומצויין בלהגן עליכם מפני טרנדים מיותרים, שלא לומר מפני טרנדים שכרגע מוטב להם להישאר בתחומי האוכלוסייה הגאה (שכדאי להכיר בזה שהם, כמו ברב תחומי סגנון החיים, האוואנגרד, וגם להשאיר להם את זה).
[manshion.net]
אם אתם רוצים משהו יותר מופרע ומתקדם, אזור הגברים של אתר פאשן-אינדי יציע לכם את מיטב היציאות הטרנדיות של מעצבי העולם. רבות מהיציאות מזעזעות למדי. ראו הוזהרתם.
[fashionindie.com]
"קמפט" אוסף לינקים רלוונטיים מרחבי בלוגספירת סגנון החיים והאופנה. מוטיבציה נוספת, למי שצריך, היא טיבול בהפניות לתמונות אופנה של נשים יפות.[getkempt.com]
מנז-פלייר, מפרסם פוסטים מגזיניים של מיטב כותבי האופנה מרחבי הרשת, כך שהוא נקודת מוצא טובה לגילוי בלוגים ומקורות נוספים.
[www.mensflair.com]
הבלוג היומי של מהדורת הגברים של ווג. לא רק אופנה.
[www.mensvogue.com]
בלוג שמתמחה בטיפים ופתרונות בתחום האופנה לגברים נמוכים. לגברים במידות גבוהות יש חנויות מיוחדות כבר שנים, אבל כשגבר נמוך מנסה להתלבש כמו שצריך הוא מגלה על מה בחורות מקטרות כשהן אומרות שתעשיית האופנה לא מייצרת בגדים למבנה הגוף שלהן. אם אתם מטר שבעים וחמש ומטה (ואני מעריך שרב הגברים הישראלים שם), כדאי ללמוד קצת את הנושא.
[shortshrifted.com]
אם חלק מהגברים שם בחוץ מרגישים התנגדות מחוספסת גואה בהם, תזכרו שכשאתם מרגישים טוב בבגדים שלכם, זה משפיע לטובה על הביטחון העצמי שלכם ומצב הרוח הכללי, וזה לא יכול להיות רע, נכון?
אם יש לכם אתרי אופנה אהובים משלכם, אשמח לשמוע. ואם יש איזה בלוגר/ית אופנת גברים ישראלית שהיא לא רק "אופנת רחוב" היפר צעירה וטרנדית, עוד יותר.
אחי רז נפרד מאוסף הדיסקים שלו, מסביר למה ומספק כמה תובנות יפות על כשלי העיצוב של אריזת הדיסק המסורתית.
[www.songsandinterfaces.com]
הבת של סקוט מקלאוד מראיימת את ניל גיימן (וידאו).
[community.livejournal.com]
הבלוג של דניאל רבנר סוקר וידאו מקורי ברשת, סדרות אינטרנט, תוכן ניו מדיה וקרוס מדיה.
[www.ravner.tv]
דרור פויר על האלוהים שאין.
[www.notes.co.il]
יש מן טרנד כזה לסנגר על פרדריק ורתהם, הנמסיס של הקומיקס האמריקאי. מעניין, אם כי לא השתכנעתי. [רוני]
[www.slate.com]
מה ייעלם מהחיים שלנו במאה הקרובה? עם החולשות הפיוצ'ריסטיות הרגילות, אבל עם בונוס עיצוב מידע. [יותם]
[www.rossdawsonblog.com]
המגזין, שיופץ ברחבי תל אביב ובאתר אינטרנט, מחפש עבודות של יוצרים שעוסקות בסקס. ניתן לשלוח חומרים בכל מדיה (טקסטואלית או ויזואלית): שירה, פרוזה, צילום, ציור, רישום, קומיקס, עבודות מחשב וכו'.
הדד ליין הוא הראשון לאוגוסט. פרטים נוספים כאן.
הסצינה הידועה מטרון, סווידד. [דורון]
[blog.wired.com]
ועידת וידאו 3D. מדהים. [דינה]
[www.musion.co.uk]
אז מה צריך להיות במלתחה איכותית של גבר לפי אסקווייר? קצת פורמלי, אבל $5000 ותוכלו להיראות כמו מיליון. המיליון הראשון, לפחות.
[www.esquire.com]
ג'ואל ויטץ', האיש שנתן לעולם את וויבל ובוב, ואת הגיריות המרקדות, באחד השירים המוצלחים יותר שלו לאחרונה.
[www.weebls-stuff.com]
את ציר הזמן של אנציקלופדיה ynet ראיתם?
[go.ynet.co.il]
איזה סוג של פמינסטים אתם? (מסתבר שאני ג'נדר אבולישוניסט, שובב שכמוני.)[www.okcupid.com]
בלוג שהוא בנק רעיונות למיזמים לשינוי חברתי וסביבתי, ושואף להפגיש בין יזמים חברתיים לרעיונאים חברתיים.
[socialidea.blogli.co.il]
גלריה חדשנית שרותמת טכנולוגיה לתצוגה מדהימה של התמזה.
[news.bbc.co.uk]
האמת, לא רציתי כל כך לכתוב על הבלוג החדש של ארקדי גאידמק משהו, אבל כשארקדי גאידמק פותח בלוג בעברית, ועוד בתפוז, אז אני לא בטוח שאפשר או מותר לעבור על זה לסדר היום בלי לכתוב משהו על הבלוג החדש של ארקדי גאידמק .
אין שום קשר בין האתר שארקדי גאידמק פתח לבין בלוג.
מדובר באתר יחסי ציבור לאדם שמנסים להצר את צעדיו בתקשורת הממוסדת (ולא כל כך מצליחים). אז הוא פתח ערוץ שיווק, שמריח כמו ערוץ שיווק, במדיה עוקפת צנזורה. האתר לא מעניין אותי כקורא, אבל מעניין אותי כמי שמנסה להבין הצלחה של אתרים באינטרנט. בנתיים, למרות 360 התגובות ועשרות אלפי הכניסות בבלוג החדש של ארקדי גאידמק, התוכן היחידי שם הוא סיפורי גבורה של הנדבן הידוע ששמענו במקומות אחרים. חברת יחסי הציבור עושה את עבודתה נאמנה אבל הסגנון והתוכן כל כך מסריחים משיווק, שהם פשוט לא אמינים. מצד שני, אחרי שארקדי פתח בלוג, אל תתפלאו עם עוד שלושים חברי כנסת או פוליטיקאים דמיקולו יפתחו אתרים בתפוז/ישרבלוג/בלוגלי בלי להבין איך לעשות את זה כהלכה ואיך לא לגרום למהלך לקלקל להם את המוניטין.
לא שזה ישנה משהו אצל קהלי היעד.
ועכשיו אני אספר לכם על הדבר היחיד באמת שיוצא מהבלוג הזה: אפשרות לשפר את ה pagerank שלכם בגוגל, ואת מספר המבקרים בבלוג שלכם. ארקדי גאידמק כבר אמרנו?
המלצות על אתרים ישראליים חדשים יותר וחדשים פחות, מפי הגבורה:
פשיטא
אבי ורשבסקי מוסר שהאתר פעל בקרב קבוצת פיילוט עד לאחרונה ועולה עכשיו בגרסה מעודכנת בעקבות מסקנות שעלו מההתנסות בו.האתר שואף לחדד את הרלוונטיות של התלמוד ליומיום ,וגם לממש חלק מהפוטנציאל הגלום בדמיון שבין השיח התלמודי והשיח האינטרנטי.
לקט שיבולים
שרון גרינברג מפנה אותנו לבלוג של ה CTO שלו: "היא כותבת בלוג מאוד מעניין בנושא תכנות לאינטרנט, היא מביאה דברים מקוריים ומאוד שווים (אי אפשר להגיד עליי שאני משוחד ;-))"
יעל מבקרת רק עוד קצת בקולנוע.
לאחר כעשור של ביקורות קולנוע, מאמרים, ביקורת בתי-קולנוע, והרבה "מסביב", ב-20 ליולי 2008, האתר יפסיק להתחדש. לקראת הסיום, אנו מזמינים אתכם לצאת איתנו ל"סיבוב פרידה" - סיור מודרך ב"יעל מבקרת בקולנוע", בו מדי מספר ימים נפנה זרקור לעבר פינה כלשהי באתר: נפלס את הדרך בין קורי עכביש ותילי אבק אל ימי האתר הראשונים, נסע דרך תקופות שונות ורגעים משמעותיים, נציץ מאחורי הקלעים, נסכם את פעילותנו ו… ניפרד.
קחו את הלוגו של מיקרוסופט ושל אפל, ערבבו ומה תקבלו? ומה עם סוני וניו יורק? או לינוקס וסבון לוקס?
[marioav.blogspot.com]
[marioav.blogspot.com]
אוסף עצום של צילומי ספינות טרופות מכל רחבי העולם.
[tinyurl.com]
סטיב באלמר לא כל כך אהוב בכמה ממדינות העולם, כך שאין פלא שהוא כמעט משתתף בתגרות מדי פעם.
[tinyurl.com]
רשימות רשימות. 75 כישורי חיים שכל גבר ראוי שידע, יישם ויתרגל.
[www.esquire.com]
זה הזמן שלכם להכין לוגו כמו של ברק אובמה. כמעט.
http://logobama.com
באתר של Cubecraft תוכלו להוריד ואז לבנות דמויות נייר. רק מקוביות.
http://www.cubeecraft.com
רשימה מטורפת של 133 בלוגים שעוסקים בעיצוב חולצות T. זהו, הלך הערב.
[hideyourarms.com]
ונסיים בשאלה החשובה - האם החיים המודרנים הרגו את הנקודה-פסיק.
[www.slate.com]
התחיה של ספרות המדע הבדיוני בשנים האחרונות מבוססת על שתי מגמות: הנהירה לספרות הפנטסיה, והאלמנט הטכנולוגי שמשפיע על כל הבטי חיינו. אבל למדע בדיוני קלאסי יש כל מני הבטים שאינם רק טכנולוגים.
[tinyurl.com]
האינטרנט לימדה אותנו שהכל צריך להיות בחינם. אבל לקווין קלי יש כמה רעיונות טובים יותר, שלפעמים יגרמו לנו גם לשלם. ברצון.
[www.kk.org]
פעם, השמות הללו היו מוכרים לכל גולש ברשת. הם הקדימו את זמנם, או ששרפו מהר מדי את המזומנים ונעלמו. מה קרה לאגדות האינטרנט של פעם ואיפה האנשים היום?
[www.thestandard.com]
סמס, אחת ההמצאות הפרימיטיביות ביותר מאז הטלקטקס משנה את חוקי השידוכים. קל מדי?
[www.salon.com]
הרשת, כידוע היא ביתן של מאות תרבויות וקבוצות. רבות יותר ממספר האומות והעמים על פני כדור הארץ. אבל מכיוון שאנחנו מדברים על רשת גלובלית חובקת הכל, צריך לשאול מהן סיכויי ההשרדות של תת התרבויות האלו מול ההמון הזועם.
[www.thestar.com]
לינדה סטון שואלת אם לא הגיע הזמן להוציא לפנסיה את To-Do list הקלאסי כיוון שהוא לא מסייע לניהול הזמן שלנו (ובדרך לסגור את כל הסחות הדעת הטכנולוגיות)
[tinyurl.com]
וטים האנקין חושב שטכנולוגיה עושה אותנו לאנושיים יותר. אני לא בטוח שאני מסכים אבל יש משהו בדבריו על האפשרויות שנפתחות בפנינו עם הנגישות לטכנולוגיה.
[timhunkin.com]
אשתדל לסכם אונליין את הכנס
מושב ראשון: היבטים אישיים
התערבויות טיפוליות בעזרת האינטרנט, ד"ר אודי בונשטיין
יש שאלות בנוגע ליכולת לבצע טיפול באמצעות הרשת. הנקודה הראשונה החשובה היא שהרשת מאפשרת מצד אחד קשר ומצד שני מדגישה מאפיינים המנעותיים. הרשת היא מרחב מעברי הבנוי מיסודות מנוגדים כמו ריחוק ומיידיות, תקשורת דלה ועשירה, אנונימיות וחשיפה, הונאה וכנות, רציפות ואי רציפות.
דרכי ההתערבות שקיימות ברשת כוללות פורומים מקצועים (של תמיכה ושל מומחה), אתרי יעוץ, אבחונים מקצועיים ופרוטוקולים לטיפולים התנהגותיים וקוגניטיביים, טיפולים דינמיים. הרצף של סוגי הטיפול נעים בין מפגש מלא לחלקי ובין ארעיות לקביעות. כמו כן יש צורך להתייחס לעושר המילולי והזהות (גלויה או לא) כאשר מתייחסים למסגרת טיפול.
הרציונל התיאורטי מתייחס לעובדה שטיפול נפשי מבוסס על קשר בינאישי, והרשת מספקת/עונה לצורך זה, כך שאנחנו יכולים ברשת באמצעות הטכנולוגיה לאפשר את הקשר.
עקרוות ההתערבות הטיפולית ברשת יכלול הפניה ראשונית עם הגדרות מטרות ראשוניות. אבחון והיכירות (שהרוב חושבים שחייב להיות פנים אל פנים), הגדרת מטרות אמצעים וחוזה טיפולי, וההתערבות עצמה.
לסיכום: הרצף הטיפולי אפשרי והטיפול באינטרנט הוא נקודה או נקודות על פני הרצף. כך שאפשר לשלב בין צורך אנושי בקשר, חרדות מהקשר לבין טכנולוגיה כדי לייצר הזדמנות טיפולית. צריך לזכור שחסר מידע מבוקר על הטיפול והשלכותיו והנושא עדיין בחיתוליו. יש צורך בניסוח קוד אתי רלוונטי להתערבויות והקודים הקיימים אינפ מספיק ממוקדים, ויש צורך בהכשרה והדרכה ספציפיים כיוון שהדינמיקה והעוצמות שונים.
שימוש באינטרנט בקרב אוכלוסיית הסובלים מחרדה חברתית: ד"ר צופי מרום.
חרדה חברתית היא הפרעת החרדה הנפוצה ביותר אך הוכרה כקיימת רק בשנות ה 80. הקריטריונים לחרדה חברתית היא מצוקה וחרדה ניכרת באינטראקציה חברתית, בה האדם נחשף לקהל, גורמת לחרדה מופרזת וכתוצאה לסמפטומים חרדתיים פיזיולוגיים ולהמנעות. התוצאה היא סבל רב ופגיעה תפקודית משמעותית עבור האדם, כיוון שגם סיטואציות מאד נפוצות יכולות לגרום לחרדה קשה (כמו ארוחה משפחתית, עמידה ברמזור אדום, קשרים רומנטיים או כניסה לגן ילדים על מנת לקחת את הילד שלך).
הטיפול יכול להיות פרמקולוגי, טיפול התנהגותי קוגניטיבי פרטני או קבוצתי. הוכח במחקרים שונים על יעילות טובה של טיפול קוגניטיבי התנהגותי. הטיפול יכלול טיפול קוגנטיבים על מנת לעזור לאדם לשנות תבניות קוגניטיביות וכן דגש על שיפור כישורים חברתיים.
ברשת, הסובלים מחרדה חברתית יכולים לקבל מידע על ההפרעה, קשרים בינאישיים ורומנטיים, ומסגרות טיפול שונות. מכיוון שלסובלים מהפרעת חרדה יש פרשנות יתר של הופעתם (הרעה לטעמם), של התגובות שלהם והתוצאה היא חשיבה שהם נשפטים באופן שלילי והם מגיבים בהמנעות. מכיוון שברשת הם יכולים להמנע מהסמפטומים השונים
כמו סמפטומים גופניים ופרשנותם. השימוש ברשת יכול לשמש עבורם כמקום שבו הם פחות חשים בדידות אבל לחזק את ההמנעות שלהם. אנשים עם חרדה חברתית שמשתמשים ברשת כתחליף לקשרים מחוץ לרשת בעצם יסבלו מקשרים מוגבלים כיוון שהרשת מוגבלת.
טיפולים ברשת לחברה חברתית יכולות להיות על ידי שימוש בדואר אלקטרוני, על ידי תוכנות ספציפיות או תקשורת עם מטופלים בין מפגשים פנים אל פנים על מנת לדאוג להמשכיות הטיפול וחשיפה מתמשכת לחרדה.
טיפולים בחרדה חברתית מצליחים ברשת כיוון שיש תחושת אנונימיות שמורידה את החרדה. ישנם טיפולים חדשניים בעזרת מציאות מדומה שנמצאו מאד יעילים. בעתיד נוכל להעלות את הנגישות של הטיפול, לשלב מערכות לבדירה עצמית אובייקטיבית ולצפייה בהתנהגות ממשית של המטופל.
טיפול בנעלי בית: האם ניתן לטפל באמצעות האינטרנט - יעקב ברמץ.
סוקר את ההבדלים בין מפגש פנים אל פנים למול מפגש באינטרנט. ההבדל העיקרי לדבריו הוא שבטיפול ברשת אנחנו מפעילים את המוח ובטיפול פנים אל פנים אנחנו מפעילים את "הלב" הרגש. בגלל ההבדלים במדיה התקשורתית הטיפול הופך לשונה.
בהרצאה היו תאורי מקרה שבאו להדגיש שבאינטרנט התקשורת מבוססת על מילה כתובה והיא מזמינה מעורבות של השכל, ונשאלת השאלה האם ואיך אפשר להתגבר על הבעיה הזו.
למי מתאים טיפול ברשת: בעלי מבנה אישיות נוירוטי נורמלי, יכולת התחברות ופרידה נורמלית ללא קשיים, יכולת הכלה והרחבה של מסקנות מהפרט לכלל. כל מי שמתאים לטיפול פסיכולוגי קצר מועד יכול להנות מטיפול ברשת.
שיחה עם חנה איסלר מחברת כל האמת על הגברים ברשת
מתארת את השיחות שעשתה עם מאות גברים ברשת. ברשת אתה עוסק בשיווק עצמי בלתי פוסק, מפתח מיומנויות לא להפגע מדברים שנאמרים, אפשר לדבר חופשי, אין חסימה של המוח על הלב. לדבריה הדמות באינטרנט זהה לאישיות שלה בחיים. מספרת שביצעה סקרים בנושאים שעיניינו אותה, כמו סטוצים, סקס, סייברסקס. קשה מאד לעשות סייברסקס כי צריך גם להיות שחקן במצלמה, גם לכתוב תוך כדי וגם לאונן.
בנושא המחוייבות היא טוענת שלאחר מאות קשרים המסקנה הבסיסית היא שאין דבר כזה "ללא מחוייבות רגשית" כיוון שתמיד יש משמעויות רגשיות לקשר בין שני אנשים. אין "גולש ממוצע", כל סוגי האנשים (צעירים וזקנים, גרושים ורווקים ונשואים) נמצאים ברשת ומנשים ליצור קשר וכולם מכחישים כל הזמן את המציאות הזו, ועסוקים בשקרים.
לדבריה הרשת היא אמצעי תקשורת נוסף ורציף שיכול לחזק קשר זוגי.
מי שרוצה לדעת יותר, שיקנה את הספר 
מושב II: הביטים קבוצתיים
האם הפרטי והאינטימי אינם עוד. ריקי כהן.
המתבגרים מתייחסים ליומנים האישיים שלהם ברשתות החברתיות כפומביים מלכתכילה. ישנה תחושה עמומה של פרטיות שלמבוגרים חסרים כלים להבין את העמימות הזו. אי אפשר לראות את הפרטי בלי להסתכל על הציבורי, כשני חלקים של השלם. ניתן לראות זאת בפרופיל האישי של המתבגרים. אחד הדברים שהם מתייחסים אליהם הוא הנוכחות של חשיפת הגוף אשר נראית מוזרה למבוגרים אבל מהווה חלק אינטגרטיבי מבדיקת הזהות של הצעירים.
מתארת סיטואציה שבה אם מודאגת פנתה בנוגע לגלריית תמונות של נער שצילם עצמו מאונן, וזאת למרות שמאות צופים שחברים ברשת הקהילתית לא הרגישו צורך להתלונן. לא ברור מי ואם אמורים לפקח על התכנים. רוב המשתתפים כותבים את השמות האמיתיים והתכנים מאד חושפניים. חלק מהצעירים מתייחסים לתכנים בוטים כהומור, כסלנג או כאמצעי תקשורת.
בני נוער לא מתייחסים לרשימת החברים כחברים אלא לקהל שאליו משדרים את החיים. חדירת הריאליטי מאד מחזקת את ההתנהגות הזו של הצעירים. בארץ בניגוד לארה"ב הצעירים יוצאים ונפגשים, והתפקיד של המפעילים הם לא להיות השוטר הרע אלא רק להתערב בנקודות משבר.
פרטיות סובייקטיבית ברשת. כרמל ויסמן
שואלת האם יש פרטיות ברשת. מתייחסת לקטע וידאו ביוטיוב שבו נער ישראלי מספר על חווית האונס שלו. האם מותר לפרסם כתבה בעיתון שמקשרת לתוכן שפורסם ברשת, מזכירה את פרשת טור היומנאים של ארז ארליכמן.
נשאלת השאלה איך אנחנו, שכותבים באינטרנט, מסתובבים עם תחושה שהרשת היא פרטית? יש כותבים שמאיימים על קהל הקוראים שלהם שהם יסגרו את הבלוג. יש לאנשים תחושה מדומה שהם יודעים מי הקהל שלהם. במיוחד בני נוער לא מודעים לגודל הקהל או לקהלים עתידיים. כלומר במיוחד בני נוער לא מבינים את המשמעות האמיתית של פומביות. בראיונות הסתבר שלמרות שהן מאד נחשפות ברשת, הן מסננות חלקים גדולים ולרבות מהבלוגריות יש יומן אמיתי מנייר שם הן כותבות באמת את הכל.
התפיסה האלטרנטיבית של פרטיות בקרב בני נוער היא הזכות להסתיר מידע מהקרובים אלינו ולהתוודות בפני הזרים. לבני הנוער יש אסטרטגיה חדשה של פרטיות: ההורים, בגלל חסמים אורייניים וטכנולוגים פשוט לא מסוגלים להגיע למידע. בנוסף הם מצפינים את הסוד באוקיינוס המידע הפומבי.
התאומה הוירטואלית שלי. דבורית שרגל
דבורית מספרת את השתלשלות העניינים שהביאה לפתיחת הבלוג שלה בשם בדוי, על התחושות שהופיעו לאחר ההצלחה המטאורית של velvet והקינאה שהיא חשה כלפי התאומה הוירטואלית שלה. אני לא ארחיב כאן יותר מדי כי כל השתלשלות האירועים פורסמה במקומות רבים אבל מה שמעניין כאן ביותר הוא הקונפליקטים והתחושות שיכולים להתעורר מול דמות שאינה קיימת במציאות.
(אני אעדכן את ההרצאה שלי בהמשך)
פאנל III: הבטים תרבותיים
התמזגות אדם מכונה: ד"ר דורון פרידמן
הרשת משתנה בקצב כזה מהיר שקשה מאד לבצע מחקרים על הרשת. כמו שאי אפשר לקחת רק ילדים בגיל שלוש ולהסיק רק מזה על התנהגות בני האדם. החזון של חוקרי המציאות המדומה ואנשי הסייברספייס היא מצב של ניתוק המוח מהגוף והכנסתו לעולם של מציאות מדומה. מזכיר את הסיפור של הקרנת הסרט הראשון של האחים לומייר עם הרכבת שהקהל ברח מהאולם, ומסביר שזה המצב שבו אנחנו נמצאים כיום מול המציאות המדומה: שזה חריג עד כדי כך שזה מפחיד אותנו.
מחקרי Presence מראים שאנחנו לא צריכים לשחזר באופן מלא את המציאות ומספיק לתת רמזים למציאות ולתת למוח להשלים את המידע. הכוונה היא להגיע ל Full Immersion שבה אנחנו לא נרגיש שאנחנו בחלל וירטואלי (היום מרגישים את המכשור שסביבנו, המקלדת, הקסדה).
הראה סרטון של אדם משותק בארבע גפיים שבאמצעות המחשבה מורה לדמות שלו במציאות הוירטואלית ללכת ולדבר עם אנשים.
אנשים תרבות ומידע, פרופ' שיזף רפאלי
מתנגד לעמדה שעלתה בהרצאות הקודמות שאנחנו יוצרים את התרבות. מזכיר שרוב האנשים לא משתתפים באופן פעיל ביצירה (חוק 1-10-89), ולטענה שאנו לא משתנים ומשכפלים את עצמנו לרשת. להיות דיגיטלי זה להפוך לעולם שבו הסימבולי, היצוגים הופכים להיות אמיתיים. אנחנו חיים בפרדוקס שבו דברים שלא אמורים לעבוד עובדים. איך ויקיפדיה מתקיימת למרות שהיא לא אמורה להצליח? איך כולם נותנים הכל בחינם, וממשיכים להרוויח? אם מידע זה עיקר חיינו, אם הממשי הולך ומוחלף על ידי הסמבולי, אם כולנו עוסקים בשינוי ויצירת מידע ורובו מחולק בחינם, כיצד אנו לא לבושים סחבות? איך אנחנו מסבירים מבחינה פסיכולוגית עולם שבו מצפים מאיתנו להפוך מפאסיבים לאקטיביים בזמן שאין מנגנוני תגמול על העבודה והיצירה שלנו?
אנחנו נכנסים בעצם לעולם שבו אין לנו מושג על התהליכים הפסיכולוגים שמפעילים אנשים. מזכיר את יוחאי בנקלר שטוען שרבדים פסיכולוגים שהוגבלו על ידי אמצעי התקשורת מתחילים לצאת כיום ואנחנו בעצם הרבה יותר יצרנים, יותר סולידריים ממה שאנחנו מעריכים את בני האדם. קאר לעומתו טוען שכל המודלים החינמיים יתמוטטו כיוון שבני האדם מונעים על ידי סיפוקים מיידים וצריכים לקבל סיפוק מיידי לפעולות שלהם ולסיפוקים הללו יש משמעות כלכלית.
האדם בתהליכי שינוי חברתי אינטרנטי: ד"ר יאיר עמיחי-המבורגר
ברשת יש הרחבה של האני, אדם יכול לצאת מהמגבלות של הגוף ושל המרחב הפיסי. הגולש מרגיש שהוא אזרח העולם הגדול ויכול להשפיע על דברים שקורים במקומות מרוחקים. האינטרנט יכול להיות מנוף לשינוי חברתי ולדוגמא "הצבא הירוק" של אל גור שמתעתד להשפיע על מדיניות ארה"ב בנושאי הסביבה וכל התהליכים הללו מתרחשים רק באמצעות הרשת.
כבר כיום ניתן להקים מיזמים רבים לתועלת הכלל. היחודיות של הרשת היא שכל יכולת הופכת לזמינה לטובת הציבור. בעצם אדם בהונגריה יכול לסייע לאנשים בצד השני של העולם ולהעזר בו. מימד הזמן הופך לנגיש יותר כיוון שהכל מגיע אליך וכל יחידת זמן הופכת למשמעותית. כל אחד יכול - גם אנשים שלא יכלו לחשוב על התנדבות (כי היו זקוקים לעזרה בעצמם) יכולם לעזור עכשיו לאנשים אחרים.
האדם הופך ממקבל לנותן ויוצר שינוי פסיכולוגי משמעותי. הרשת מאפשרת להגדיר מחדש את ה"אני". הקונפליקט בין אינדיבידואליזם ושייכות יכול להגיע לאיזון טוב ברשת כיוון שיש כל כך הרבה אפשרויות לביטוי עצמי ועוד יותר אפשרויות לשייכות לקבוצות ספציפיות.
האינטרנט יוצר מצב שניתן להגיע למימוש עצמי (על פי מסלו) בצורה הרבה יותר זמינה.
אינטרנט וגלובליזציה: העולם השטוח של פרידמן וחוק הזנב הארוך של אנדרסון -ד"ר אשר עידן
המושג העיקרי שאנחנו צריכים לדון בו הוא פוסט-מודרניזם. אנחנו לא יודעים כמעט כלום על טבע האדם אלא יודעים קצת על תקשורת המונים, קצת על תרבות אירופאית מערבית. המושג תקשורת בא מהעולם הקדם מודרני שבו ישבו סביב המדורה והיתה תקשורת. תקשורת ההמונים אינה בעצם תקשורת, אלא שידור להמון ושטיפת מוח. ההמון תמיד חכם יותר מהגאון כיוון שגאונות היא מיתוס מודרני שנוצר על ידי תקשורת ההמונים שנוצרה עם הדפוס המודרני.
ווב 2.0 היא טכנולוגיה שמאפשרת לממש את הרעיונות של היידגר, פוקו ואחרים. הטכנולוגיה של הרשת היא מה שתאפשר את הדקונסטרוקציה של התרבות המודרנית: אין עלות, אין אקסקלוסיביות, הרמה נשארת גבוהה למרות שכל הדיוט יכול להשתתף, המהירות ומהו המבנה הארגוני שיוצר את העולם החדש הזה (ראה קליי שירקי "לארגן ללא ארגון: מטקסונומיה לפולקסונומיה"). הסיבה לכך היא שאנו מפחדים לאבד שליטה ואנחנו נצמדים למנגנונים הישנים.
הסינגולריות של ריי קורצוויל היא פונקציה של הפוכה של חוק הזנב הארוך. הכוחות האקפסוננציליאים של הרשת מאפשרים כח עצום לאדם שמקרבים אותו לסינגולריות.
לפרויקט הזה חיכיתי שנים. לארי ליבוביץ', הראוי לכל הוקרה, הקים אתר שמתעד באופן מקיף למדי את אלבומי העולם המופלא. אלבומים גרפיים מרהיבים שיצאו בשנות ה-70, גירו את הדמיון והרחיבו דעתו של דור שלם.
לארי מספר לנו: "הכל התחיל כשבני הגיע לגיל שבו אפשר להתחיל (לפני שנה),לאסוף אלבומים כמובן , ההיצע של האלבומים בשוק לא היה יודע מי יודע כמה והוא החל את הרקורד האספני שלו בתמונות שחקני כדורגל. לאחר שקנה מאות מעטפות ולא הצליח להשלים את האלבום, הביט בי בעיניים מתוסכלות ושטח את מררתו לפני. הבטתי בעיניו ונזכרתי.
נזכרתי באלבומי העולם המופלא שאספתי בילדותי. כלל מי שהיה ילד בישראל של שנות ה-70 זוכר את האלבומים הללו. מעוררי סקרנות, גרפיקה מרהיבה, ידע ואופקים מכאן ועד איי פיג'י.
החלטתי- בו ברגע- שאני מתחיל פרוייקט לטובת הקהילה, הילדים שהיינו אז והילדים שלנו היום. לטובת הערך ההיסטורי והחינוכי של אלבומים אלו, נכנסתי להרפתקאת העולם המופלא.
נפגשתי עם החברה בעלת הזכויות (נירם) הגעתי אל חורי חורים על מנת להשיג את האלבומים ולאחר סריקה דקדקנית של כל קלף וקלף, התוצאה לפניך כל אלבומי העולם המופלא נגישים באתר שנבנה לטובת הפרוייקט ועלה לאוויר לפני מספר ימים."
באתר ניתן להיכנס לאלבומים עצמם, לקרוא בכל שבוע בבלוג השבועי,על קלף אחד ולהעמיד אותו באור הזרקורים,כולל הטקסט המלא והמקורי שלו ,פורום ועוד.
בלוג העולם המופלא
[www.haolamhamufla.co.il]
אתר העולם המופלא
[www.haolamhamufla.co.il]
פורום העולם המופלא
[www.haolamhamufla.co.il]
ביטוי הקולקטיב הידוע "בשביל זה יש אינטרנט!" מזמן לא היה כה נכון.
חדשים ברשימות
גלית חתן: עורכת וכותבת בגלובס. כאן עוסקת בלייף סטייל.
[www.notes.co.il]
מרית בן ישראל: סופרת, כותבת על אמנות בינתחומית.
[www.notes.co.il]
עידן לנדו:תחבירן ופולמוסן. נזהר בצוננין.
[www.notes.co.il]
דב אלבוים:ספר, סופר וסיפור
[www.notes.co.il]
יעל שכנאי: עורכת, סופרת, בעלת הוצאת הספרים "רימונים.
[www.notes.co.il]
ליאור שמיר: מדען רב תחומי.
[www.notes.co.il]
מעידים על עיסתם
נינה רמון: מעבר לקשת זה כאן
[www.notes.co.il]
לימור שיפוני: סיפור סיפורים, פרסום, מכירות, שיווק וכל השאר[www.notes.co.il]
תומר פרסיקו: היהדות היא מעצם טבעה רבת פנים: המצב היחיד בו כל היהודים קיימו מצוות היה בגלות - לפני ואחרי תמיד התקיימו בו זמנית אינספור וריאציות על הנושא היהודי. כנראה שכך זה אמור להיות.
[www.notes.co.il]
שלומית ליר: שואה, זכרון ועצמאות מאחורי משקפים כהים[www.notes.co.il]
לאה אהרונוביץ: מנסה להבין האם קיימת שמישות ירוקה.
[www.notes.co.il]
יוסי לוי: זיכוי מס על הוצאות טיפול בילדים - עוד צעד קטן בהגדלת אי השוויון במסווה של קידום מעמד האישה, צעידה בדרך לשוויון ומתן תמריצים ליציאת נשים לעבודה, הורה בית המשפט המחוזי על מתן סובסידיה לעשירונים העליונים, שתשולם על ידי כולם.
[www.notes.co.il]
נחמן גרשונוביץ: "מה אני, אוויר?" - עד עכשיו היה האוויר בלתי-נראה. מעכשיו, הוא נראה מאוד… תרסיס חדשני יאפשר לצבוע אותו בשלל צבעים. על התואר הנדיר 'דוקטור בכימיה של הצבע', ותגלית שנחשפה במקרה.[www.notes.co.il]
כשעוד הייתי צעיר ופוחז, וממש עבדתי בחברות אינטרנט, אחד החברים שלי היה זקוק לעזרה תכנותית קלה לקראת השקת איזה ביטא של מוצר שהסטרטאפ שלו בנה. הוא ביקש ממני לבוא ולעבוד כמה ימים אצלו בחברה ולסייע בתכנות ועיצוב ה Frontend של המוצר. באותה תקופה הייתי בחופשה מהלימודים כך שהיה לי קצת זמן פנוי. הגעתי לשם בבוקר וגיליתי שטרם חשבו בדיוק מה אני צריך לעשות. אחרי כמה שעות של עבודה על הפרוייקט יצאנו לארוחת הצהריים ואני כחייזר המקומי שאלתי מה תוכנית העבודה. עדיין לא היה ברור מה צריך לעשות כדי לעמוד בדדליין. כל שעות אחר הצהריים המשכנו בעבודה רגועה ולקראת הערב כששאלתי מתי נגמר יום העבודה קיבלתי תשובה שאחרי הפיצה יעשו ישיבה ויחליטו. כשיצאו מהישיבה אמרו לי שנותרו עוד כמה משימות קטנות אותן השלמתי עד חצות. כשיצאתי מהמשרד, ברבע לאחת בלילה, אמרתי לחבר שלי שאני לא מתכוון להגיע למחרת בבוקר.
באותו לילה הבנתי שחיי הסטרטאפיסטים לא מתאימים לי. אני לא חולק על חשיבות היזמות, המוצרים הנפלאים שנולדים במוחם הקודח של היזמים או היתרנות בעבודה בסביבה מאתגרת וחדשנית. אבל בזבוז הזמן שהתלווה לזה פשוט שיגע אותי. לא שאני טוען שרק בסטרטאפים יש בזבוז זמן ואבטלה סמויה. בשביל זה יש את כנסת ישראל.
אז למה אני מספר את הסיפור הזה?
לאחרונה התחלתי להתעצבן מהתרמתפיסת העולם הסטרטאפיסטית. לא באשמתם כמובן. מודל ההשקעה של קרנות הון הסיכון, התרבות הכלכלית המערבית, עיתוני הסנסציה הכלכלית הקרויים דהמארקר וגלובס ושינויים דמוגרפיים ותעסוקתיים גם הם יכולים להיות הגורמים לתופעות שאפרט. בקיצור, מה שמעצבן אותי זה שהסטרטאפיסט המצוי לא רוצה לראות את הילד שלו גדל. הוא חושב איך לברוח מהילד שלו.
תארו לעצמכם מקום בו אנשים אינטיליגנטים, מוכשרים ומוצלחים חושבים כל הזמן איך ללדת ילדים ולהיפטר מהם במהירות האפשרית, רק כדי שיהיה להם זמן לילד אחר, בעל סיכויים טובים יותר או תכונות יפות יותר. אם אפשר להעביר אותו למוסד או שמישהו יאמץ אותו זה טוב, ורצוי שזה יקרה לפני שהוא מגיע לגיל שלוש. עדיף כמובן שנמכור את העולל לאיזה גוף חיצוני, נניח כהורה פונדקאי. וכך אפשר לקבל את הכסף עוד בשלב הביטא.
אנחנו רוצים שהילדים שלנו יגדלו ויתפתחו. אנחנו רוצה לגדול יחד אתם ושיהיו להם ילדים ונכדים. אנחנו רוצים לתת להם את הטוב ביותר, את השנים היפות שלנו כדי שיהיה להם טוב. אבל למה אין לנו יזמים שרוצים שהילדים שלהם יגדלו, יתפתחו ויצליחו?
בגלובס תמיד בוכים שאין נוקיה ישראלית, שיש רק טבע אחת וצ'קפוינט אחת ושכולם מוכרים את הסטרטאפים שלהם מוקדם מדי. השאלה האמיתית שאנחנו צריכים לשאול את עצמנו היא למה זה קורה? גם אני רוצה 400 מליון דולר בבנק. אם תשאלו יזם עם טיפה נסיון הוא יספר לכם שקרנות הון הסיכון דורשות ממנו תכנית עסקית שכוללת הכנסה של 200 מליון דולר ב תוך כמה שנים. לא תמצאו יזמים שקמים ואומרים "אני רוצה שני מליון דולר הכנסה בשנה ואני אהיה מרוצה עד הגג."
ננסה לרגע לחשוב על זה בצורה אחרת: חברה אחת מתוך 10000 מצליחה להמכר למישהו בסכומים של עשרות מליונים. כל השאר ייסגרו, ימכרו בהפסדים או לא יצליחו לגדול ויתמזגו בשקט. אבל אם את והחבר שלך מקימים חברה (שזה בדרך כלל מספר היזמים לסטרטאפ), שמפתחת מוצר אינטרנטי, ש 1000 אנשים בלבד מוכנים לשלם בשבילו 20 דולר בחודש, אז יש לכם הכנסה של 20000 דולר בחודש, או כמעט רבע מליון דולר בשנה. ואם יהיו לכם רק 8000 לקוחות בכל העולם שיהיו מוכנים לשלם את הסכום הזה, אז יש לחברה שלכם הכנסות של שני מליון דולר בשנה. האם עסק שהמחזור שלו הוא שני מליון דולר בשנה עם תחזית לחמש בשנה הבא הוא עסק טוב? (כן, אני יודע שיש גם הוצאות).
אז איפה האנשים שרוצים לגדל ילדים?
עוד מיצב אינטרנט מהמם מבית היוצר של אנשי wefeelfine, הפעם עם אתרי היכרויות.
[www.coolhunting.com]
פוליטיקאים ותינוקות - גלריית תמונות.
קרן הון הסיכון בזמר לא מתביישת לספר על ההשקעות שהחמיצו. [אור-טל]
[www.bvp.com]
אין הרבה מאשאפים שימושיים בעברית, אבל הינה אחד. דירה דירה ממעך מפות ומודעות דירה.
[www.diradira.co.il]
ספיישל יום העצמאות של בלוג אופנת הרחוב הישראלית ILook.
[israblog.nana10.co.il]
אמנות אריזת המתנות היפנית.
[pingmag.jp]
ולסיום, קמפיין חדש ומצחיק מאוד של סובארו (כולל בחירה מבריקה בפסקול), והאתר האינטראקטיבי המשעשע שמלווה אותו.
התרשמתם? לשמחתכם נבחרתם לצלם את קמפיין הפרינט…
[www.sexysubaru.com]
תערוכה העוקבת אחרי הקשר בין עיצוב גיבורי על ועיצוב אופנה. (קצת תמונות, יותר טקסטים)
[www.metmuseum.org]
דאגלס ראשקוף מסביר את המשבר הכלכלי.
[www.arthurmag.com]
צ'ארלי ברוקר על פינאנטס, סארטר, ואקזיסטנציאליזם. טור פילוסופי יחסית של הכותב השנון.
[www.arthurmag.com]
רוצה להיות חבר שלי? תגדיר. טור מנצח בתחרות טורים על אהבה פוסט-מודרנית שערך הניו יורק טיימז.
לאן נעלמו כל הגברים הטובים? הסבר על פי תורת המשחקים.
[www.slate.com]
שאלה שנשאלתי פעמים רבות וכדאי שכולנו נדע לענות עליה. איך לומדים לכתוב לאינטרנט.
[tinyurl.com]
סימנים של חיים. מה צריך להראות לאנשים כשמנסים לעצב אפליקציה חברתית.
[bokardo.com]
יהאו! משחררת לציבור ספריה שלמה של אלמנטים גרפיים שמשמשים לעיצוב אפליקציותשונות כמו יומן, טבלאות, תיבות בחירה ועוד ועוד והכל במגוון פורמטים לשימוש באפליקצית העיצוב החביבה עליכם [יותם הדר]
[thegraphicmac.com]
פרובוקטיבים כרגיל, החברה מ 37signals טוענים שצריך לדלג על שלב העיצוב בפוטושופ בבניית אפליקציית רשת. יש להם כמה טיעונים משכנעים אבל אני לא מסכים עם הטענה הכללית שלהם.
[www.37signals.com]
Typogridify היא פלטפורמה לעיצוב מבוסס טקסט. מה ששמעתם.
[csswizardry.com]
סרט קצר על קיר אחד בבואנוס איירס ומה שקרה לו.
מה קורה כשבחורה צעירה מנסה להתקבל לעבודה במשחק?
עוד אחרי הקיפול…
פעם קראו לזה עליזה בארץ הפלאות. אבל הו דה פאק איז אליס? שיר שמורכב מקטעי סאונד שנלקחו מתוך הסרט המצוייר של דיסני.
בפינה השבועית איך אלוהים הביא לנו את היפנים כדי לשפר לנו את המצברוח. קבלו את השיר האלמותי we are the world בגרסת החקיינים היפאנים. שימו לב לסינדי לאופר!
ג'והן רסיג לקחת את שפת התכנות למעצבים Processing, והמיר אותה לג'אווהסקריפט. עכשיו לשימוש בעמוד הווב הקרוב אליכם.
[ejohn.org]
איך אפשר להרחיב את הוורדפרס שלכם ולהשתמש בפונקציות אישיות כדי להשיג תוצאות טובות יותר?
[tinyurl.com]
היום מקובל להשתמש בתכנים שלך מ Flickr, Twitter, Upcoming ושירותי רשת אחרים ולשלב אותם באתר האישי. אבל באתר של דנה ג'ונס יש אינטגרציה ברמה גבוהה כזו שזה נראה פשוט חלק מהתוכן של האתר. והנה הסבר איך עשו את זה.
[jontangerine.com]
לא יודע אם זה תיבת כלים או קריאה מונחית אבל Information Design Patterns הוא אתר שמלווה עבודת מאסטר שמציגה את כל האלמנטים הנפוצים של תצוגת מידע, יחד עם הרציונל מאחריהם, דוגמאות והדגמות.
[niceone.org]
מזמן לא הייתי ב Design MeltDown, אתר שמרכז דפוסי עיצוב וממשק מכל רחבי הרשת, ממויינים לפי קטגוריות
http://designmeltdown.com
מהדורה מס. 259 של A list apart היא מהדורת חובה לכל מי שעובד, עבד או יעבוד עם לקוחות.
[alistapart.com]
למה בני האדם אוהבים מבנים סימטרים? מסתבר שיש לזה הסבר הגיוני
[www.slate.com]
אמילי גולד היתה העורכת של הבלוג הפופולרי gawker. עכשיו הניו יורק טיימס חושף את האמת על המיקרוסליבריטאים והמשמעות של חשיפת החיים שלך ברשת.
[tinyurl.com]
לשלומי צ’רקה, מאייר ועורך, היה רעיון יצירתי ומצוין: לבקש מזמרים ישראליים טקסטים שנמקים אצלם במגירה מבלי שהולחנו, ולהעביר אותם לטיפולם של מאיירים וקומיקסאים ישראליים שיאיירום (יאיירוהם?). התוצאה שצ’רקה חלם עליה הייתה ספר קומיקס מוזיקלי כל כך מיוחד, ששווה לחגוג רק בשבילו את שבוע הספר.
[haoneg.com]
גם כשהשמיים נקיים סביב העיירה קוינסי, מעל העיר יש ענן שלא נעלם. הסיבה היא האינטרנט. כדי להפעיל את כל האתרים שאליהם אנחנו גולשים אנחנו צורכים אנרגים, המון אנרגיה, כל כך הרבה אנרגיה שאנחנו משפיעים על הסביבה.
[tinyurl.com]
השמועות אומרות שיותר ממליון בני אדם חיים מקנייה ומכירה של מוצרים באתר Ebay. עכשיו, כשהדולר כל כך נמוך, יכול להיות שאתם בין הקונים, אבל האם באמת אתם מפרנסים כל כך הרבה אנשים?
http://www.slate.com/id/2191776
ולסיכום, לא לרציניים בלבד. 25 האנשים המצחיקים ביותר באמריקה (לפי אנטרטיינמנט וייקלי). למה רלוונטי? כי יש אינטרנט.
[www.ew.com]
BUG07, עוד אירוע בסדרת הקרנות הוידאו-קליפים, התקיים אתמול בסינמטק הלאומי בלונדון. ערימה של הברקות ויזואליות שונות, משונות ומגוונות.
כשירות עבור אחי במכורה הינה המיטב (הרב חדש, אבל האורח המיוחד היה דוגל ווילסון הגאון, אז יש שניים ישנים):
sia, בסגנון עדות סינדי שרמן:
הציפור והדבורה, בסגנון עדות המקינטוש:
עוד רבים וטובים, אחרי הקיפול.
דוגל ווילסון, הקליפ השני שביים, התקציב - 500 פאונד. מעורר השראה.
דוגל נוסף - ג'ארוויס קוקר מאחורי ההגה.
ודוגל אחרון - גולדפראפ. הומאז' לסצינה ממחזמר שכוח.
בין השפתיים, מטריד משהו.
ונסיים בשתי אתנחתות קומיות. המועמד הצרפתי לאירוויזיון (טראק מצויין יחסית למה שהולך שם לרב)
ומעוף הקונאקורד, רוצים לעשות משהו מיוחד לנשים של העולם. על רולר סקייטים.
כידוע לכם יש לי שני כובעים, והשני הוא התחום שמעניין אותי יותר מסביבות דיגיטליות: נפש האדם. בחודשים האחרונים אני חבר בועדה המקצועית של איל"ב: האיגוד הישראלי לפסיכולוגיה ברשת, וטרחנו רבות כדי לארגן את הכנס השנתי (החמישי) של האיגוד, תחת הכותרת "פסיכולוגיה ברשת: האם יש חיים אמיתיים במציאות וירטואלית?"
באתר שלי שעוסק בתחום של נפש האדם כתבתי אתמול:
רציתי היום לשתף אתכם ברציונל שעמד מאחרי הארגון של הכנס השנה. רוב הההרצאות והכנסים שעסקו בעבר בנושאים המחברים בין רשת (בעיקר אינטרנט אבל גם סלולר או טלויזיה אינטראקטיבית) עסקו בהבטים השליליים שלה על הצדדים הפסיכולוגים. לכתוב על פדופיליה, הטרדות ומקרי תקיפה וגם על כל מני תופעות ביזאריות שאפשר למצוא באתרי אינטרנט זו הדרך הקלה עבור עיתונאי מתחיל. זו גם הרמה הרגילה של סיקור טלויזיוני על דברים שמתרחשים ברשת. "450 אלף ישראלים בפייסבוק!". "פיתה אותה בצ'אטים וגנב ממנה את הבית!". הכותרות הצהובות הללו מתעלמות משינויים פסיכולוגיים וחברתיים שמתרחשים ומניעים את הרשת, ומורידות את רמת הדיון (והעניין).
הפוסט המלא נמצא שם, אבל בלי קשר, אשמח אם תקפצו לאתר של הכנס ועוד יותר נשמח אם גם תגיעו לכנס. זה עולה קצת כסף (למימון עלויות) אבל הכנס השנה (לדעתי המשוחדת) הוא הטוב ביותר שאורגן בתחום הזה בארץ ויהיה מעניין.
פעם, לפני הרבה הרבה שנים, בארץ רחוקה, היה אתר שקראו לו hot wired. וזה היה לפני גוגל ולפני פליקר ולפני פייסבוק. זה היה בערך כשיהאו! המציאו את יהאו!. באתר הזה המציאו את הבאנר (נשבע לכם) ואת המגניבות, אבל אחרי לא הרבה זמן נולד להם אתר אינטרנט למפתחי אינטרנט בשם Webmonkey. והקוף נפטר בגיל צעיר וחזר לתחיה ושוב נקטף בדמי ימיו.
היום, Wired, המגזין והאינטרנט, זה ששרד את הבועה הראשונה והבועה השניה מציג את הקוף שוב פעם. שימושי.
FedEx מתכננת את השלב הבא של המהפכה הדיגיטלית. קוראים לזה לוגיסטיקה. ואם תחשבו על זה, מה זה אמאזון בלי מטוסים? סטימצקי.
[www.wired.com]
רשימת קריאה. האתרים והספרים הטובים ביותר כיום בנושא פרסום. ככה הם אמרו.
[www.slate.com]
תארו לכם מדינה שבה אפשר להגדיר מישהו, כל אדם, כמסוכן לציבור. לעקוב אחריו, לצתת לטלפון שלו בלי צו שופט, לעצור אותו בהאשמות סודיות שאסור לו לדעת מהן למשך תקופות ארוכות. עכשיו תחשבו על ארצות הברית, The home of the free, בערך בשנת 2008.
[tinyurl.com]
אלקס בוגוסקי בנה את חברת הפרסום שלו על טהרת מחשבי אפל. עכשיו נראה אם הוא יכול להציל את מסע הפרסום של מיקרוסופט ולקרוע את אהבתו הראשונה לגזרים.
[tinyurl.com]
איך התאבדות של נערה בשנת 2006 ותביעה של אמא שלה בשנת 2008 יכולה לגרום לכל האתרים החברתיים לסגור את הבסטה בהקדם.
http://machinist.salon.com/blog/2008/05/16/myspace_mom/
פרוייקט ענק של FastCompany שסוקר את התפשטות האמפרייה הסינית לתוך אפריקה, ואיך המערב (אירופה וצפון אמריקה) מאבדים את השפעתם. השאלה היא כיצד השינויים הגאופוליטים הללו משפיעים עלינו?
[tinyurl.com]
נקנח בניתוח מעניין של עטיפות דיסקים של אמנים מוכרים, בהשוואה למה שהם עשו בדיסקים שלהם לפני שנים רבות. ניתוח עם טעם של עוד מוזיקה.
[www.subtraction.com]
ארז וולף מצא אתר שמסייע לעשות צילומי מסך באינטרנט בלי כל עלות. שימושי לכל מי שרוצה להראות דוגמאות של הקולקטיב באתר שלו.
[www.superscreenshot.com]
אדיקטומטיק הוא מעין שילוב של מנוע חיפוש ושל אגרגטור תכנים. למכורים לחדשות ולאינטרנט.
[addictomatic.com]
מגיבים בהמון מקומות ורוצים לדעת מה קורה עם התגובות שלכם? רוב הפתרונות הקיימים מאפשרים לכם לעקוב אחרי התגובות לתגובות רק באתר יעודי שאתם צריכים להרשם אליו. אבל מה אם האתר היעודי הזה יהיה במחשב שלכם? הורידו והשתמשו.
http://commentedon.com
תרגומית הוא תרגומון עברי-אנגלי כמו בבילון. אבל הוא בחינם - לא כמו בבילון.
http://www.tirgumit.co.il
משהו למעצבים: gridFox הוא פלאגין לפיירפוקס שמאפשר לכם לראות את העיצובים שאתם רואים/עושים על פי גרידים. שימושי ביותר.
[www.puidokas.com]
ונסיים בפוסט כמעט אולטימטיבי לכל מי שצריך תמונה ומהר. תמיד אנחנו מתחילים לחפש תמונה ברגע הלא נכון, ואז כמו שמרפי יודע, אנחנו גם לא מוצאים אותה. אז הנה. מישהו טרח וסידר קבוצה עצומה של מאגרי תמונות לפי צרכים: צריכים תמונה של משהו עתיק? צריכים תמונה של משהו רפואי? צריכים משהו מהיר? או משהו איטי? לשמור.
[tinyurl.com]
בינואר 2005 הכריז ניקולאס נגרפונטה, ממקימי מעבדת המדיה של MIT כי תוך 4 שנים בכוונתו לחמש את ילדי העולם השלישי במחשבים ניידים אשר עלותם לא תעלה על $100. הOLPC (One Laptop Per Child) יצוייד בקוד פתוח מכף סוללה ועד אנטנת wi-fi, יתרום לחינוך ויצעידו את העולם המתפתח מעבר לפער הדיגיטלי אל עבר המחר.
באפריל השנה הרעידה את עולם הקוד הפתוח הודעתו של נגרפונטה כי יתכן מאוד ולא ירחק היום בו 'שוגר' - מערכת ההפעלה של הOLPC תרוץ כתוכנה מעל למערכת ההפעלה חלונות של מיקרוסופט.
לפני שנצלול אל סלע המחלוקת, מעט רקע נוסף. בשלוש וחצי השנים מאז השקת הפרויקט הפך ה'לאפטופ ב$100′ לספינת הדגל של היזמות הטכנולוגית/חברתית. נגרפונטה, מה שאני מכנה ה-'TED-Guy' האולטימטיבי, הרבה להציג את הפרויקט בכל הזדמנות וגרף שבחים וגלי הערצה מכל עבר. הוא הציג לקול תשואות המערב את 5 העקרונות המנחים את עמותת המחשב לכל ילד: [1] בעלות של הילד, [2] גילאים צעירים, [3] רוויה בהפצה, [4] חיבוריות [5] וקוד חופשי ופתוח. 'שוגר' תכלול את כל מה שמערכת הפעלה צריכה, ממעבד תמלילים דרך דפדפן אינטרנט ועד וידאו ואודיו ולוקליזציה מלאה לכל שפה, גם לכאלה שעוד לא המציאו להם מקלדת. אם יש כל בעיה טכנית ניתן בקלות להבריג ולתקן ואם התוכנה אינה מספקת, אל חשש… הקוד פתוח וידידותי להאקינג שהיא ללא ספק הדרך הטובה ביותר ללמוד. חובבי טכנולוגיה ציפו בכליון עיניים להשקת המחשב החביב אשר יאשש את תקוותם כי בידינו לתקן את העולם דרך ביטים, צ'יפים, ו'ידג'טים וגאדג'טים.
בוסטון, ווי האב א פרובלם…הפרוטוטייפ הוצג כבר האמצע 2006 אבל היצור שתוכנן לתחילת 2007 החל רק בנובמבר באותה השנה. כבר עם הצגת הפרוטוטייפ היה ברור שהיעד של ה$100 יהיה קשה להשגה וגם $130 או $150 הם בכל זאת סכום פעוט למחשב נייד. בסופו של דבר את ה-XO המחשב הראשון מבית ה-OLPC עלה ליצר $200.
התכנית היתה לגרום למדינות להשקיע ברכישת כמויות גדולות של מחשבים ולהפיצם דרך משרדי החינוך שלהן. ניגריה היתה הראשונה להכריז ביולי 2006 על הזמנה של מיליון מחשבים, אבל אחרי הבחירות במדינה התחלפו סדרי העדיפויות והעסקה לא יצאה לפועל. גם ראש ממשלת תאילנד התחייב לפרויקט אך אחרי הקוּפ הצבאי כבר לא היה עם מי לדבר.
גם קדאפי, הדיקטטור החביב על המערב, התחייב לעסקת מיליונים אבל חזר בו בעקביות ולמעשה סגר במקביל עסקה לרכישת כמות גדולה של מחשבי ה'קלאסמייט' גם הם ב-$200 לחתיכה. מי שעומד מאחורי ה'קלאסמייט' הן אינטל ומיקרוסופט אשר לא התכוונו לשבת בצד בזמן שמחשב ירוק ותמים מלמד את כל העולם השלישי שאינפורמציה רוצה להיות חופשית ושלא צריך חלונות בבקתות מקש. קדאפי וכמותו ממשלות אחרות, עשו חישוב פשוט שמחשב ב-$200 עם מערכת הפעלה בחינם שווה פחות ממחשב ב-$200 בתוספת מערכת הפעלה ששווה $200 אבל ניתנת בחינם. את הצורך שזיהה הOLPC ואת ההשראה שיצר בשוק ניצל ה'קלאסמייט' בהצלחה שמשאירה את הXO מאחור.
אבל זו לא היתה הבעיה היחידה של הOLPC. המחשב אמנם חכם, צודק, חזק בתיקשורת אלחוטית ומסוגל להיטען מחדש בהנף מנואלה ידנית, אבל הוא לא מאוד חזק ויציבותו שנויה במחלוקת. גיקים רבים אשר שלמו $400 (כפול) למכשיר על מנת לספנסר ילד בקניית המחשב שלהם, מצאו את עצמם מספר חודשים לאחר הרכישה עם בעיות בהפעלה ולעיתים אף קריסת מערכות מלאה. 'שוגר' שהיא גרסת הפצה של לינוקס אינה דומה לשום הפצה אחרת ויש לה ממשק כל כך יחודי שגם מפתחים מפותחים במיוחד מתקשים לתקן בה באגים, או יתרה מזאת לפתח עבורה תוכנות חדשות.
השתלשלות האירועים הזו מובילה אותנו להודעה הדרמטית של נגרפונטה לצעוד יד ביד עם ביל גייטס, המולטי ביליונר הג'ינג'י מרדמונד שנחשב בעיני טכנו-אוטופיסטים רבים להתגלמות השטן עלי אדמות.
הרצחת וגם ירשת?הכיצד? הלא, יותר מכל הבטחותיו כלפי העולם השלישי, מסמן הOLPC ומחוייבותו לקוד חופשי ופתוח, קרב אחרון וצודק אל מול האימפריאליזם הטכנולוגי שמסמנת מיקרוסופט. הילדים בקמבודיה, ניגריה ופרו חמושים במחשבים הירוקים לא רק כדי להלחם בעוני ובאי יציבות פוליטית, הם אמורים היו להיות האלטרנטיבה לכלכלת השוק החופשי שמבטיחה למיקרוסופט חופש אינסופי ומונופול חסר תקדים. אותם נכשלים היו אמורים להציל אותנו מעצמנו, לעשות לנו "ריסטרט" לעולם טוב יותר, בו ילדים ינחו את הדרך אל כלכלה צודקת וחופש לאינדיווידואל ולא רק לתאגיד.
הפוריטנים פחות יטענו כי אם מסתכלים על השורה התחתונה, אין מה להתלונן, הרי בסופו של דבר המטרה של "מחשב לכל ילד" מתממשת ויש לברך על ההרתמות של ענק כמו גייטס, אשר גם אם אינו טהור בליבו, ללא ספק יודע דבר או שניים יותר מנגרפונטה באיך משנים את העולם בעזרת טכנולוגיה. והרי בתוכנות קוד פתוח ניתן להשתמש גם על מערכת הפעלה קיניינית כמו חלונות. יש (כמו נגרפונטה) שיאמרו שאם מיקרוסופט מתגייסת על מנת לספק מחשבים זולים לילדים בעולם בשלישי, הרי שיוזמת הOLPC משיגה את מטרותיה.
אני מודה שאינני מרגיש בנוח בצידוד מוחלט באף אחד מהצדדים. אבל אני לא חושב שהשתלשלות האירועים צריכה להצביע על כשלון ההתנגדות העממית במאבק כנגד האימפריאליזם הטכנולוגי של מיקרוסופט. הרי הדרך לרדמונד רצופה כוונות טובות, אבל סובלת מכשל תפיסתי רחבה יותר. מה שמיחד את הקוד הפתוח אינה בהכרח רק האתיקה של חופשיות האינפורמציה אלא התהליך השיתופי המבוזר. האידיאולוגיה של הטכנואוטופיסטים מMIT התבטאה בגישה ריכוזית אשר תקעה בחצוצרות והכריזה על מהפיכה: "מחשב לכל ילד, מה דעתך קדאפי?" את השינוי שבמהותו ביזור של כוח ביקש נגרפונטה לקדם דרך האוחזים בכוח ואלה, שהינם אכן תאבי כוח פנו אל האוחז (יש יאמרו הצד האפל של) הכוח.
אז מה? חרב המקדש? לא בהכרך.אני רוצה להציע תרגיל מחשבתי:
מה אם נחליף את המילה "מחשב לכל ילד" ב"סלולרי לכל ילד"?
הרי גם ככה הסלולרי הוא להיט ענק בעולם השלישי, באפריקה הטמעת הסלולרים גדולה מבכל מקום אחר בעולם ואנשים בכפרים ללא מים זורמים מחזיקים לעיתים במספר מכשירים.
מה אם נתמקד רק במערכת הפעלה?
כך נוכל להשאיר את התרגילים ביצור חומרה זולה לאלה שגם ככה עומלים על המלאכה - יצרני הסלולרים. אם כצפוי יהפוך הטאץ' סקרין א-לה-אייפון לסטנדרט במכשירים סלולרים, הרי שלא צריך לוקליזציה של מקלדת, פשוט מורידים חבילת שפה והרי המכשיר דובר סווהילית.
מה אם אותה מערכת הפעלה תהיה קרוס-פלטפורמית?
היא תיקח את האייפון בסיבוב ותוכל לרוץ על מכשירים רבים של חברות מתחרות אשר יכירו בפוטנציאל של השוק החדש אך לא בגישה מונופוליסטית. הרי עוד לא קיים מונופול תוכנה סלולרי, לא בעולם השלישי ואף לא בראשון.
מה אם נמקד את מירב הפיתוח ברשת?
הרי המעבר לאפליקציות רשת הוא כבר היום מגמה מובילה בפיתוח וצריכת תוכנה ורק מונופולים כמו זה של מיקרוסופט (אינטרנט אקספלורר) עוצרים אותה מלשעוט עוד מהר יותר קדימה.
מה קיבלנו?
[1] בעלות של הילד - בטח, [2] גילאים צעירים - למה לא?, [3] רוויה בהפצה - זה כבר יש, [4] חיבוריות - ,wi-fi bluetooth, סלולר, מה ש'תם רוצים… [5] וקוד חופשי ופתוח - גם זה אפשר.
אין ספק שתוכנה היא אידיאולוגיה. הOLPC עם כל הכוונות הטובות ועם הקמפיין המפואר שסביבן אכן הופך לנגד עיננו לסוכן של אימפריאליזם טכנולוגי. אבל אנחנו צריכים ללמוד מהטעויות של נגרפונטה. כדי להוביל שינוי תרבותי עולמי שבמרכזו חינוך, צמיחה מלמטה-למעלה וביזור כוח, יש לפעול בצורה מבוזרת, מרושתת, על כמה ערוצים במקביל. את המהלך לתוכנה פתוחה לסלולרי מובילה ענקית מפוקפקת אחרת, גוגל, שיש לה המון להרוויח מקוד פתוח ומאינפורמציה חופשית (שכן יש לה מונופול על הדרך לנהל אותו). על אף שגוגל עומדת מאחוריה, אני מאמין שיוזמה כמו האנדרויד, מערכת ההפעלה הפתוחה לסלולרי, תאפשר נסיון נוסף להוביל מהלכים לצימצום הפער הדיגיטלי ולטריפה מחודשת של הקלפים בקרב על חופשיות האינפורמציה (ואם אפשר גם האנשים שחולקים אותה).
בפעם הבאה נצטרך להיות חכמים יותר וריכוזיים פחות.
כאשר עלה המותג של NRG לאוויר,הבעתי הסתייגות (תסלחו לי שאני לא מוצא בשעה הזאת את מראי המקום) מהבחירה ליצור מותג נפרד, ובעיקר מרמת העצמאות שקיבל NRG. בניגוד לידיעות, שעלו מההתחלה, ובשלב מוקדם יחסית של התפתחות הרשת בישראל, עם ynet (שעל אף העצמאות החזותית שלו, יש בשמו זיקה חזקה לקבוצה), למעריב כבר היתה נוכחות רשת, שהקהל התרגל אליה, והמעבר היה חד ופתאומי.
הנטייה ליצור מותג חדש עבור כל מוצר/שירות/הצעה חדשה היא נטייה נפוצה בהרבה קטגוריות. בלי להיכנס לתיאוריות של ארכיקטורת מותג וניהול פורטפוליו, העניין שחשוב לזכור הוא שכל מותג אוכל כסף. היצירה שלו זה עוד החלק הזול. ההשקעה העיקרית היא יצירה של זיהוי ואסוציואציות סביבו בקרב קהלי היעד, ושמירה על החוזק שלו לאורך זמן. כל המותגים נולדים בטור של ההוצאות, לא בטור של הנכסים. רובם גם מסיימים את חייהם שם.
עם זאת, היו אלמנטים מקוריים ומעניינים בשפה העיצובית של המותג (עבודה טובה של ניאו-גרופ, אם כי לא בליגה של ברודי), עליהם העיבה ארכיטקטורת מידע מפוקפקת. בעייה שזכורה לי למן ההתחלה ולא תוקנה עד הסיבוב הנוכחי, היא שברמת ניווט, מדור במובן של תת-ערוץ ומדור במובן של טור קבוע נראו בדיוק אותו דבר וזכו במרבית ההקשרים לאותו משקל.
(אחת המשימות שהוטלו עלי בזמנו ב-ynet, עם עליית האתר, הייתה לנסות למפות אותו, זה לא היה פשוט בכלל.).
למרות קשיי הניווט, לפחות המיצוב של המותג היה ברור: יותר מגזיני, יותר צבעוני (בעיקר הצבע הצהוב), יותר אישי, פחות ממלכתי. הבידול מהמתחרה העיקרי היה מאוד ברור. שאלה שאולי לא נשאלה במספיק קפידה, היא - האם הפונקציה הזאת מחזיקה מותג תוכן באופן תחרותי מספיק, בהתחשב בהתנהגות של צרכני התקשורת הישראלים? הקשיים שממשיכים ללוות את המותג, מעידים על כך שכנראה שלא ממש…
(קולגה אחד אמר אז: "זה עקבי עם כל האסטרטגיה של מעריב, להעתיק כל מה שידיעות עושים רק לעשות אותו יותר פופוליסטי וצהוב".)
בשלב השני של חיי נרג', הוגדלה המילה מעריב בתוך העיגול של הלוגו (holding shape בעגה המקצועית) - כלומר הובלט הקידום של מותג האב. העמוד הישן ירד בינתיים, אבל עד לפני כמה ימים היה אפשר למצוא במקומות שונים באתר גרסאות עם שני משקלים של היחסים בין NRG והמילה מעריב.
השלב הטרמינלי משהו שאנחנו רואים בעמוד החדש - משקל זהה ל-NRG ולמעריב.
החדשות הטובות הן שרב בעיות ארכיטקטורת המידע טופלו. העיצוב החדש הוא נקי, מסודר, שמרני כמעט. אפשר להאשים אותו בדמיון ל-ynet, אבל הוא כל כך גנרי, שאפשר להשוות אותו לאתרי עיתונים רבים בעולם. היתרון הוא שמישות מאוד גבוהה. אגב, סחתין על התפריט הנפתח, תודה לאל שסוף כל סוף מעצבים מצליחים לדחוף חידושים שכבר כמעט עשר שנים אתרי תוכן מסרבים לאמץ (מסוג הדברים שירדן ואני לא הצלחנו, בדרך כלל, למכור ביואל, בזמנו.). הייתי מרחיק לכת ואומר אפילו שבמובנים מסויימים השמישות של עמוד הבית החדש עולה על זאת של ynet, שבעיקר בסיבוב העיצוב האחרון חוטא כמה חטאים מעציבים. (winwin, עם כל הכבוד ל-SEO שלכם - לא נשכח ולא נסלח (-: )
החדשות הרעות הן שלמעשה, ברמת זהות המותג, הושלכה לפח כל השפה העיצובית שאופיינה, בין השאר, על ידי אותן קוביות מעוגלות פינות, וניכרה בטיפול המקורי בתמונות באתר. (בריף משוער:" גם אנחנו רוצים סוג של בננות."). האתר החדש כל כך נקי ושמרני, שאין לו אופי בכלל, מלבד צבעוניות מסויימת, גנרית למדי גם היא.
המגמה ברורה: המותג לא ממריא בעצמו, ומעריב בחרו להגביר את הקרבה כדי להעניק לו את ההילה של מותג האב שהנכסיות שלו עדיפה. אבל כמה באמת עובר האופי של מעריב בעיצוב החדש? לא ברור.
אני לא בטוח שבטווח הרחוק מעריב יימחקו את NRG כמותג נפרד. אני כן חושב שבשלב הנוכחי, הם היו יכולים באותה מידה למחוק אותו.
(מישהו יודע אם זאת עבודת עיצוב אין-האוס או שאחד המשרדים מעורב בזה?
הורדת סרטונים שלמים מ Youtube בפורמט mp4 איכותי.
[googlesystem.blogspot.com]
מצרך למעצבים: אלמנטים של טפסים בדפדפנים שונים בפורמט PSD שתוכלו לשתול בעיצוב של המוקאפ שלכם.
[www.designerstoolbox.com]
אייקונים חינמיים באיכות לא צפויה. שווה הצצה.
[dryicons.com]
לכל בעליה הבלוגים העצמאיים על וורדפרס, מומלץ לקרוא את הדיון העירני על העדר פונקציית קאשינג מובנית במערכת והבעיות שהיא גורמת לאתר שלכם.
[www.codinghorror.com]
אם אתם עובדים על מק ומתקשים להתרכז במה שאתם צריכים לעשות עכשיו. [איתן כספי]
[willmore.eu]
אופטימיזציית מנועי חיפוש למעצבים. אם אף פעם לא הבנתם על מה מדברים ובדיוק עכשיו החלטתם שהגיע הזמן - אז הגיע הזמן.
[www.webdesignerwall.com]
ב Graphic Leftovers תוכלו לשווק את שאריות העיצוב שלכם - מאייקונים ולוגואים דרך טמפלייטים ומילים אחרות.
[graphicleftovers.com]
6 מילים הוא מיזם קטן ונפלא של האחים ארנון ובן נתן, בהשראת הספר "Not quite what I was planning". עיתונאי הציב להמינגווי אתגר, לכתוב סיפור ב-6 מילים. המינגווי כתב סיפור, והעיד עליו שהוא הסיפור הכי טוב שכתב. ועכשיו גם אתם יכולים לנסות לכתוב את הסיפור הכי טוב שכתבתם.
מסתבר שאפשר לפי מבנה הפנים לדעת מי מעוניין בסטוץ קצר של סקס ומי מעוניין ביחסים ארוכי טווח.
[www.timesonline.co.uk]
ניל פאומגרטן כותב ביו יורק מגזין על החיים של המעליות. כתבה מצויינת שמראה שכותב טוב יכול לקחת נושא טריוויאלי כמו מעליות ולהפיק משהו מעניין שיגרום לנו לקרוא עד הסוף. הסרטון המלווה מראה את ניקולס וייט, שנתקע במעלית למשך 41 שעות.
[www.newyorker.com]
[www.newyorker.com]
כתבה מעניינת על המותג הזה שכולם מכירים בשם 'ברק אובאמה'. והרי מדובר במותג שחשבו בו על הכל - מהלוגו ועד הלבוש, ומהטקסטים ועד המסר.
[www.fastcompany.com]
רשימת מאה האינטלקטואלים המובילים כיום בעולם. כרגיל, ריכוז הישראלים כאן לא פורפורציונלי למספר הישראלים בעולם.
[www.foreignpolicy.com]
הנה, זה מתחיל לצאת. פייסבוק בחיים האמיתיים. עכשיו תחשבו לרגע מה קורה אונליין.
[www.todaysbigthing.com]
הפרופילים האישיים. רשימת השירים שאתם אוהבים, רשימת החברים שמופיעה בפייסבוק, רשימת הספרים שלכם בוישליסט של אמאזון. שמתם לב שהרשימות האלו הופכות את כולם לאליטיסטים תרבותיים רק כי אנחנו יודעים שגם אחרים יראו מה מופיע אצלנו?
[www.salon.com]
ולסיום, על זה אנחנו מבזבזים חלק מהחיים: 50 תוכניות הטלויזיה הטובות של כל הזמנים. אפשר להתחיל להתווכח.
[www.empireonline.com]
יתכן פסטיבל הסרטים החביב עלי בעולם! לפני 4 שנים כתבתי עליו:
אני חייב לציין את מה שאני רואה כתוספת יוצאת מגדר הרגיל לפסטיבל של השנה: פסטיבל סרטי הווידיאו בני השנייה. Offf קרא להגיש הצעות לסרטונים של שנייה, ו-Media Temple, הספונסור של התחרות, הבטיחה לזוכה בתחרות הביזארית אירוח לכל החיים. ההקרנה של למעלה מ-70 סרטים, כולל הקרדיטים, ארכה פחות משלוש דקות, והיתה מצחיקה עד דמעות. הסרטונים הטובים עשו שימוש מופלא במציאת נקודת האיזון שאִפשרה לקהל להשלים בראשו את השניות הקודמות ואת השניות הבאות. תפישות הזמן והתנועה צומצמו למינימום, והפורמט הוכיח את עצמו להפליא.
השופט בתחרות היה Deep Dread – פונקציית פלאש רנדומלית שבחרה בזוכה המאושר. הבחירה, למרבה המזל, היתה מוצדקת.
הדד-ליין לפסטיבל השנה נדחה עד ל-5 באפריל, אתם יודעים כמה שניות יש עד אז?
אני ממש ממליץ להשתתף! פרטים נוספים ב - ONE SECOND VIDEO FESTIVAL
מת בעירק (Dead in Iraq) הוא השם שבחר ג'וזף דלאפה (Joseph DeLappe) לעבודת האמנות (?) האחרונה שלו. מת בעירק (Dead in Iraq) הוא גם השם שבחר דלאפה כשם המשתמש שלו במשחק "הצבא של אמריקה".
America's Army משחק פירסט-פרסון-שוּטר (First Person Shooter) אשר פורסם על ידי צבא ארצות הברית ככלי לגיוס צעירים לצבא. המשחק כשלעצמו הוא מאוד מעניין ככלי תעמולה. על מנת להגיע לשלב המגניב של להסתובב עם החברה ולירות ברעים תצטרכו לעבור טירונות והכשרת לש"ב - מה שנותן למשחק נופך ריאליסטי כביכול ומאפשר למשחקים בו להרגיש שילוב של פטריוטיות, רצינות וכמובן מנה גדושה של חדוות ההרג הישנה והטובה של הז'אנר. אלמנט מעניין נוסף במשחק הוא שהיחידות של המארינז הנלחמות ב"רעים" הן קבוצות של משתמשים אשר למעשה נלחמות בקבוצה מקבילה של משתמשים אשר מהמסכים שלהם רואים את אויביהם כ"הרעים". זה מוסיף פן פואטי למשחק כשכל האש שנורת היא בעצם Friendly Fire המאפשרת לקרוא את הפעילות של צבא ארצות הברית דרך הביטוי - Self-Defeating. "הרעים" המדוברים מיוצגים על ידי יחידות פָרַמיליטריות כלשהן הגדילו המעצבים לעשות בכך שלא שמו קאפיות על ראשי המחבלים, הרי שלא מדובר בגזענות, צבא ארה"ב מחזיק בסיסים ויחידות חמושות היום כמעט בכל פינה בעולם. נוכל להסתפק בכך ש"הרעים" אינם אמריקאים. (למרות שהם כן…)
בכל אופן, בחזרה לטוראי מת בעירק המדובר. כשמתחיל סיבוב משחק והיחידה מתכוננת להכנס ב"רעים" הטוראי הסורר מוריד את הנשק (משתמט) ומתחיל קשקשת ברשת. דלאפה מחזיק ליד עמדת המחשב שלו רשימה של ה-4000+ חללים אמריקאים במלחמה וקורא את שמם, דרגתם והמקום שממנו באו - שם אחד אחרי השני. הוא עושה שימוש בממשק הצ'אט המובנה של המשחק. מה שמתקבל הוא מעין מאש-אפ מטריד בין יום הזכרון לבין רמבו, כשהצ'אט במשחק מתרגם בזמן אמת את הטקסט המוקלד לדיבור מחשבי מתכתי. באמריקה'ז ארמי החיילים שמתים לא מדממים אבל דלאפה נותן בהם שמות. באמריקה'ז ארמי גם לא ניתן לדבר ולאחוז בנשק באותו זמן, אבל אתה יכול לדבר גם אחרי שנפלת בקרב, מה שהופך את הקול המתכתי וחסר החיים של דלאפה (שהוא תמיד אחד הנופלים הראשון ביחידה) למצמרר אף יותר.
לאחרונה יצא לי לראות את דלאפה בריטואל שלו בלייב במרכז האמנות וטכנולוגיה Eyebeam בניו יורק, הוא כבר היה לקראת ה-4000 ועמד להדביק את ספירת הגופות. בשלב מסויים אחד המארינז ביחידה שלו הוריד את הנשק ושאל:
"Is that a tribute, or a protest?"
("האם זו מחוות כבוד, או מחאה?")
דלאפה לא ענה, הוא אף פעם לא עונה, רק ממשיך:
Christopher R. Kruse, 23, Army Sergeant, Nov 13, 2007 Emporia, Kansas
Casey P. Mason, 22, Army Private 1st Class, Nov 13, 2007 Lake, Michigan
רוב התגובות להן הוא זוכה הן:
Dead In Iraq, STFU
Dead In Iraq, STFU
ואז חברים לנשק אחרים מפצירים: "אל תשתמשו בשם שלו, אתם משחקים לו לידיים." מדי פעם הם מצליחים להעיף אותו מהמשחק, אבל אז הוא מציץ מתוך סרבר אחר וממשיך:
Peter W. Schmidt, 30, Army Specialist, Nov 13, 2007 Eureka, California
Kenneth R. Booker, 25, Army Sergeant, Nov 14, 2007 Vevay, Indiana
כשנשאל למה רק חיילים אמריקאים, הרי יש פי 500 חללים עירקים חפים מפשע… לדלאפה יש תשובה מצויינת בעיני. הוא אינו מעוניין להפיל את האשמה של המלחמה על החיילים הצעירים או על המתחיילים בפוטנציה. האשמה הזו היא משותפת לכל האמריקאים. דלאפה פשוט ממשיך לספק את השירות שהציעו יוצרי המשחק: יצוג ריאליסטי של חיי הצבא. יצוג שהתבוסה העצמית והמוות הקר והמתכתי הם חלקים בלתי נפרדים ממנו.
אני ותיק במונחי אינטרנט. יש האומרים שאני יכול להיות מזקני השבט. אני זוכר את התקופה שעוד לא היו שכונות ב Geocities, ולי היה שם אתר אישי. אני זוכר את עלייתם ונפילתם של האתרים האישיים. לכל אחד יש בית, כך הם טענו. כל אחד יכול לבנות בית. ואני בניתי שם בית וקישטתי אותו. אחר כך בנו שם שכונות וערים ואני הרגשתי שיש לי שכנים מוזרים. כמה שנים אחרי זה גאוסיטיז עברו דירה ואני, אני עברתי בית. שכחתי איך היה הבית הקודם, אבל הוא לא שכח אותי.
את הבית השני שלי בניתי בעצמי. קראו להם אתרים אישיים פעם ואני שלא רציתי לקרוא לו אתר שוב פעם בניתי קירות וקישטתי את העמודים. ושמתי שם פרוייקטים שלא היה להם בית אחר ואנשים באו לבית שלי וביקרו בו והביאו כיבוד ומתנות. היה נחמד בבית לתקופה מסויימת, עד שהייתי צריך לעבור עבודה. וכשעברתי עבודה לא היה לי זמן לבית שלי, כי התחלתי במקביל לעסוק בבניין מוזיאונים, ושכונות שלמות. והבית ננטש. במקום לכתוב בבית שלי כתבתי במקומות אחרים ולאט לאט למדו להכיר את מה שאני כותב. ואני ביקרתי בבתים של אנשים אחרים ובשיכונים ציבוריים וכתבתי גם שם בספר האורחים. היו הרבה חברים, כי באותה תקופה המציאו את הבלוגים. ובלוגים כידוע אינם אתרים אישיים אלא משהו אחר לגמרי. ובלוגים כידוע, יש מליונים. לכל אחד יש בלוג הם טענו. ובאמת, כל אחד יכול היה לפתוח בלוג.
אז אחרי שמשתמש חרוץ חשף את הצביעות של הקמפיין של דאב, הינה האשמה קצת יותר קשה מצביעות. שמגיעה מגרינפיס.
פשוט מאוד לחתום על המכתב למנכ"ל יוניליוור.
לכל מי שחושב על עבודה מהבית, עבודה לבד או סתם פרילאנס.
עסקים קטנים יכולים להוביל להכנסות גדולות. כולם כותבים על ההצלחות והרווחים של ענקים כלכליים אבל גם אם תרוויחו מליון לשנה תוכלו לצחוק כל הדרך אל הבנק .
[tinyurl.com]
טיפים פרקטיים, בעיקר בנושאים כלכליים לאנשים שמחזיקים עסק כפרילאנסר. במיוחד אני חושב שחשוב לפתוח חשבון נפרד לעסק מהחשבון המשפחתי בבנק. בצורה כזו אפשר לדעת מה בדיוק התזרים וההכנסות מול ההוצאות. [www.salon.com]
עשרה דברים שאסור בשום פנים לפרילאנסרים לעשות: להראות סקיצות בלי חוזה, לעשות הנחות גורפות, לעשות טובות, להעתיק ממישהו אחר ו….
[tinyurl.com]
אתר על לכל האנשים שמקימים עסק לבדם, ומתכננים להשאר לבד אבל להמשיך לגדול.
[www.workingsolo.com]
טיפים שתרצו להכיר לפני שאתם נכנסים לפרוייקט פיתוח חדש.
[tinyurl.com]
מאמר ישן אבל מקיף וראוי לקריאה אם אתם רוצים להקים לעצמכם עסק חדש ולצאת לדרככם כפרילאנסרים. [tinyurl.com]
פסח תמיד היה חג חשוב במסורת היהודית. גם למוישה אופניק.
סימפוניה לקולות מחשב.
בפעם הקודמת בסדרה Lost: מה???
מפגשים מהסוג האינטרנטי. פרק חדש של סאות' פארק עושה פארודיה על האינטרנט, וזה רק במידה ולא שמתם לב שאפשר לצפות בכל הפרקים של כל העונות חינם באינטרנט בצורה חוקית למהדרין.
http://www.southparkstudios.com/episodes/166179/
הפנינו בעבר לסיפור המרגש של איה ושל נד. אתר החפצים המעוצבים אטסי עשה כתבת וידאו קצרה על סיפור האהבה הטרנס-אטלנטי והחתונה שלהם, שגם היא בעבודת יד.
האם אתם מאושרים? סקירה רוחבית, יעילה וחסכונית, של ערימת ספרים על מחקר האושר מהזמן האחרון. מניסיון, יש פער גדול בין איך שהספרים האלה משווקים, ובין התובנות האמיתיות שהתגליות והמחקרים שהם סוקרים יכולים לספק. קצת כמו ספרי עסקים - הרבה פעמים מוטב לקרוא על מאשר את.
[www.nybooks.com]
עוד מאמר רחב יריעה ומרתק מבית מגזין "המאמין". על הקשר בין מיתוג מפלי הניאגרה (הידעתם שיש להם ברז כבר שנים?) והתפתחות המיתוס המודרני של ירח הדבש. עם גיחות לפמיניזם, מיניות, מרילין מונרו, והתופעה האמריקאית של "נשות הכובע האדום".
[www.believermag.com]
אסי מנתח את טרנד הבהייה ביו-טיוב.
[no-mans-blog.com]
ויש עוד…
דבר ראשון, כי יש לי עבודה ואף אחד לא משלם לי ימי חופשה בשביל לבלות בכנס בנושא אינטרנט. אתם יודעים, הרי גם אם אתה מתעניין בתחום מסויים, פעיל בו, וכותב עליו זה לא אומר שמקום העבודה שלך יאשר לך שני ימי עבודה להיות בכנס. הדרך השניה היא לקחת יום חופש ולבוא על חשבונך לכנס, אבל בשביל דבר כזה צריך מוטיבציה גדולה מאד, משהו שיגרום לך לשלם כסף בשביל לבוא לכנס כזה. לצערי, גם השנה לא היה שם שום דבר מעורר מוטיבציה. גם כרטיסים בחינם לא עשו את ההבדל.
מלבד ארגון טוב (וזה כולל המון דברים), יש שני דברים חשובים שחייבים להיות בכנס כדי שהוא יהיה מוצלח. תוכן טוב והרבה הפסקות. צריך תוכן טוב ועניין כדי שתהיה סיבה לאנשים לבוא והפסקות כדי שאנשים ידברו אחד עם השני, ואם לא מוצאים איזון טוב בין השניים אז הכנס נועד לכשלון. הבעיה העיקרית בכנסים מסחריים היא שכדי להוזיל את העלויות עבור המארגנים ולהעלות את ההכנסות (זה ביזנס), צריך הרבה נותני חסות. ובמקומותינו נותני חסות צריכים לדבר.
רן הרנבו כתב היום על הכנס (בלי להיות בו, כמוני)
אחד הדברים שתמיד משעשעים אותי בכנסי אינטרנט, הוא הפער העצום בין הידע של הדוברים בפאנלים, לידע של היושבים בכיסאות. כנסים, לפחות בארץ, נוהגים לארח כל מיני מנכ"לים עתיקים שמדברים בניימדרופינג על דברים שהם - איך נאמר זאת בעדינות - לא ממש מבינים בהם. כל זה בזמן שבלוגרים, יזמים, אנשים מהתעשייה, יושבים בקהל מובכים ומסתכלים אחד על השני במבט מיואש. כנס טוב מביא אנשים שעושים. כנס ממומן היטב מביא ספונסרים או אגרטלים עתיקים למלא את החלל שבין ההפסקות.
יש דרכים אחרות לעשות כנסים. יש כנסים כמעט ספונטניים כמו אירועי BarCamp. שם פשוט מודעים על תאריך, ופותחים את הרשימה למרצים שמבקשים לומר משהו שלדעתם מעניין. היתרון בספונטניות, באנושיות ובגמישות של הפורמט (אם נתעלם לרגע מהבירות שנשפכות שם כמו מיים) מפצה על מרצים פחות טובים לפעמים. מצד שני אף אחד לא יעז בתוך הקהילה שלו למכור שטויות כמו שמרצים מטעם ספונסרים מרשים לעצמם בכנסים ממומנים.
יש גם כנסים אחרים. כנסים שמתארגנים בשיתוף קהל היעד, על ידי אנשים שמגיעים מתוך קהל היעד. הדוגמא הידועה ביותר בתחום הרשת הפופולרית היא סדרת הכנסים של Carsonified. מי אלו? זאת חברה שהתחילה בתור סטודיו לעיצוב, עברה לפיתוח אפליקציות רשת ועכשיו מתעסקת גם בארגון כנסים לתחום. אלו אנשים שגדלו עם התחום ומדברים בשפה המתאימה. המרצים בכנסים האלו מגיעים חלקם מהחברות הגדולות ביותר, אבל רק אלו שיש להן קשר ישיר לתחום ההרצאה. סמנכ"לית השיווק של בזק לא תדבר שם על פייסבוק כי היא לא מבינה בזה באמת. וזאת למרות שהחברו הגדולות ביותר בעולם נותנות חסות (בתשלום) לכנסים האלו. ויש עוד דוגמאות טובות לא פחות, כמו Event Apart, שהתחילו כרשימת תפוצה לעוסקים באינטרנט, הפכו לאתר ועכשיו עושים גם ימי עיון.
אלו הכנסים שאנחנו צריכים לראות בארץ. זה מה שהתעשיה שלנו צריכה באמת. אם מישהו רוצה לקחת על עצמו את העניין אנחנו רוצים לעזור, ולהקים את זה איתם. יש לנו קצת נסיון בדברים האלו.
לפעמים אתה רוצה לעשות כרטיס ביקור בתוכנה החביבה עליך. הנה כמה תבניות מוכנות.
[tutorialblog.org]
האם האתר נפל או שזה רק אני?
[downforeveryoneorjustme.com]
ציוד חובה לכל מחשב נייד. שרוול!
[tillymoss.com]
מישהו מהקולגות במשרד מציק לכם? הנקמה יכולה להיות יותר מתוקה מסרט של דיסני.
[tinyurl.com]
כמה בני חמש אתם יכולים לקרוע במכות?
[www.howmanyfiveyearoldscouldyoutakeinafight.com]
דברימגניבים. קליפים, צחוקים, מוזיקה, עיצוב, תרבות, יו טיוב, לינקים, מוּזרוּיות, טיפוגרפיה, פורנוגרפיה, חברה, מכות, חתולים, רוסים, jpg-ים, gif-ים,הגות; דברים מגניבים.
[dvarimagnivim.blogli.co.il]
"דיג'יי! "
"אתה לא יכול לומר לי מה לעשות. אתה לא אבא שלי!"
[transition.turbulence.org]
definitely.
[www.d-e-f-i-n-i-t-e-l-y.com]
אפשר לשחק עם הבחורה הזו כל היום…
[cubo.cc]
פורנו לעיוורים. עוד סיבה שבגללה המציאו את האינטרנט.
[www.pornfortheblind.org]
סטיב זיסו וחברים. גרסת הלגו.
[www.flickr.com]