ì÷øàú äôñç, äáà òìéðå ìèåáä åòîå äàáéá åðéçåçåúéå äîùëøéí, îöàúé àú òöîé îäøäøú áîåùâ 'çéøåú' åáîùîòåéåúéå áòåìîé.
àéï æä ñåã ùáùðä äçåìôú ñáìúé îëàáéí çñøé ú÷ãéí, ééñåøéí ùúãéøåú, îðòå îîðé ùéðä ëîå âí àú äúô÷åã äéåîéåîé äú÷éï ùìé.
úëåôåú àîøúé ìòöîé, àå äòìéúé áúåãòúé, ùëàáéí áøîåú ëàìå–ðéúïìøàåú áäí ëìà, ùáéï ÷éøåúéå àðé ëìåàä åàéðéîñåâìú ìúô÷ã ëáòáø.îùì ðéèìä îîðé çéøåúé.
åìîä ìòöåø áëàáéí? âí àú äâåó ðéúï ìãîåú ìëìà.
àú äîçìä.
àú ëéñà äâìâìéí.
àê äðä àðé, ùéøä çåøù, ùéù ìä îçìä, ùäéà îøåú÷ú ìëéñà âìâìéí åñåáìú îëàáéíòåöîúééí, åáòìú çéøåú, àå çåôù, ôðéîéú.
÷çå àú äúîåðä îìôðé îñôø éîéí–éåí ùèåó ùîù, àçã äøàùåðéí áàáéá äðåëçé. äçìèðå, àéöé÷ åàðé, ìøãú òí ùåìé.
ëùéøãðå, ôâù àåúðå äàáéá áîìåà òå
Feeds
30784 items (16526 unread) in 102 feeds
-
2jk.org:: Intellect or Insanity (477 unread)
-
Absolut Carmel (18 unread)
-
AlleyMule
-
Connected
(95 unread)
-
Morning Candy
(493 unread)
-
OMG
(17 unread)
-
We CMS (142 unread)
-
ברמה העקרונית
(14 unread)
-
גם-שם (292 unread)
-
האויב הציני
(3 unread)
-
הבלוג של אלית
(35 unread)
-
הבלוג של רן יניב הרטשטיין / Ran Yaniv Hartstein's Blog (76 unread)
-
המכללה
(107 unread)
-
-
הפנקס הפתוח
(80 unread)
-
הפרדוקס (21 unread)
-
הצלחת המעופפת - לא מדע בדיוני
(96 unread)
-
יונית מוזס
(40 unread)
-
לא שומעים!
(266 unread)
-
מדע בזיוני (120 unread)
-
פרסום גרילה באינטרנט - ינאי הנגבי
(65 unread)
-
רויטל סלומון
(208 unread)
-
תחשוב טעים, יהיה טעים. (138 unread)
-
Bitterness Inc. (37 unread)
-
Candy's mini blog
(60 unread)
-
CityMule - 'Brief Mainstream Reviews for the Masses'
-
Content / Interactive (3 unread)
-
Hope is the thing with Feathers (26 unread)
-
It's All About Causality
-
Press REC & PLAY (9 unread)
-
rez plz (4 unread)
-
shuru HABITU oor oo
(32 unread)
-
The Collective Blog feed (10 unread)
-
The Daily Dolly
(73 unread)
-
things.co.il (62 unread)
-
Touching Is Not Permitted (89 unread)
-
TumbLizard
(1 unread)
-
xslf.com
-
Yellow Spot
(2 unread)
-
אלעד בבלוגלי (127 unread)
-
אנחנו בדרך להיות פרה קדושה (13 unread)
-
אנקדוטות
(58 unread)
-
אסכולת הכורסא (518 unread)
-
-
בלוג דמיוני (104 unread)
-
בלוג זה לחלשים
(48 unread)
-
בלונדינית בעיר הקודש (12 unread)
-
בצק אלים
(50 unread)
-
ברכה גולשת בבלוגלי (2 unread)
-
גרבילים של תשוקה (31 unread)
-
דברים קטנים (136 unread)
-
דברים קטנים באמת
(18 unread)
-
דיליש
-
הבלוג של אחי דקר (61 unread)
-
-
החיפוש אחר המשהו (14 unread)
-
היתוך קר למפגרים (1373 unread)
-
המרתף (87 unread)
-
-
הרהורים של אבא
(177 unread)
-
ואן דר גראף אחותך (86 unread)
-
וובסטר 3 - חנן כהן (225 unread)
-
-
חדל קשקשת ברשת
-
חדר 404 (2154 unread)
-
חומוס להמונים
(192 unread)
-
חורים ברשת
(2802 unread)
-
חיבור (19 unread)
-
טייק 2 :: יעל הראל (16 unread)
-
טל גלילי
(138 unread)
-
-
כוסית עם אובססיית שואה
-
כי וטרינר חייב להיות משוגע
-
כרובית ירדה לעולם (7 unread)
-
-
לא רואה בעיניים (96 unread)
-
לחתוך את הקיווי (11 unread)
-
לטאת האמבט
-
ללא אליבי (30 unread)
-
מִלָּה
(14 unread)
-
מהדורה אחרונה
(177 unread)
-
מתעוררת למציאות (108 unread)
-
-
ניימן 3.0
(411 unread)
-
נפלאות התלונה (11 unread)
-
סטארטר (45 unread)
-
סימן שאלה (29 unread)
-
סינמסקופ (1104 unread)
-
עוד בלוג תל-אביבי (164 unread)
-
עומר קפלן (36 unread)
-
עונג שבת (270 unread)
-
עלילות נויפלד בעיר זרה
-
עתיד מזהיר (19 unread)
-
פיראנה קארינה (40 unread)
-
צריכה לחשוב על זה (681 unread)
-
קודח (2 unread)
-
רק אי שפיות
(60 unread)
-
רק רשת (1 unread)
-
-
שתי האגורות שלי (1 unread)
-
תודעה כוזבת (261 unread)
-
תעשו לט גו
«
Expand/Collapse
Hope is the thing with Feathers (26 unread)
-
çéøåú
» Hope is the thing with Feathers -
ùéøä åùéø
» Hope is the thing with Feathersëáø ëîä éîéí ùäùéø äæä îúðâï ìé áøàù, åîãé ôòí âí òì äùôúééí, ëùàéï àéù ùåîò á÷øáú î÷åí ëï, àåìé âí éäéä ìé ùôí!!!!!!!!!!!!!! ðëåï ùòåùä çù÷ ìø÷åã? áååãàé ùëï. ìîä àðé îñôøú ìëí àú æä? ëé àðé øåöä ìãáø ÷öú òì àåùø åùîçä. àôúç áìåîø ùàðé òáøúé åòåáøú ú÷åôä ÷ùä îàã. äëàáéí áøâì éîéï äçøéôå îàã áùðä äàçøåðä òã ìøîåú áì éúåàøðä. äîöá äáéà àåúé ìäúðú÷ àè àè áîéùåøéí øáéí áçéé, ëîå ëúéáä ëàï, ëîå îçáøéí (ñìéçä!!!) åëîå îä'çåõ', åìäöèðó áëåøñä ùìé îåì äèé.åé, àå òí ä÷éðãì. ãéëàåï. ìôðé ùáåòééí âéìå ñåôñåó àú äî÷åø - îôø÷ éøê äøåñ - àê ãøåùåú áãé÷åú ðåñôåú áèøí éçìéèå äøåôàéí îä ìòùåú... ãéëàåï. åàæ, áùáú äàçøåðä äåçìè ìàøåæ àú ùåìé åìðñå -
äùøàä
» Hope is the thing with Feathersùàø øåç, ãøê äéöéøä, äúâìåú, äàøä ôðéîéú ëê òì-ôé ááéìåï ëùäúçìúé àú ìéîåãé äàéîåï åäåöîãä àìéé äîàîðú äé÷øä ùìé, éòì, äúøòîúé äôðéä òì ëê ùëåìí àåîøéí ùàðé îòåøøú äùøàä, ëé àðé ìà îáéðä îä æä. îä æä äãáø äæä ùãáøéé ëáéëåì îòðé÷éí ìäí, áúëì'ñ? àúí îáéðéí, úëì'ñ úîéã äéä ëì ëê çùåá ìé, ùëîòè îöàúé àú òöîé áîùøã äôðéí, îåñéôä àåúå ëùîé äàîöòé. ìîåúø ìöééï ùäòáåãä áâìåáñ ìà úøîä ìòðééï, ùí äùåøä äúçúåðä äéà ä-Main Event. îàæ áâøúé, äçëîúé åäáðúé ùäùøàä äéà îåùâ åúå ìà, åëãøëí ùì îåùâéí, éù ìä îùîòåú - àå îùîòéåú - ùåðä áòåìîå äôøèé ùì ëì àãí åàãí. áòåìí ùìé, äùøàä äéà ÷åãí ëì îåèéáöéä ì÷åí åìòùåú îùäå òøëé. ìîùì, éðéá àáéøï äîãäéí òåøø àöìé äùøàä ìëúåá àú äôåñè ùàúí ÷åøàéí ëòú. äùøàä òáåøé äéà âí äúâìåú, îä ùàåôøä-îúé-äéà-çåæøú îëðä Aha! Moment. äøâò äæä ùàú ùåîòú/øåàä/÷åøàú îùäå åðãì÷ú ìê ðåøä áúåãòä àå ááèï åàú îáéðä îùäå òîå÷ ìâáé çééê ùìê, àå äçééí áëììåúí. äçééí äí î÷åø áìúé ðãìä ìäùøàä, ëé ðéúï ìùàåá àåúä îëì îé åîä ùðëðñ ìçééðå. ëì ùöøéê ì -
ùðä èåáä
» Hope is the thing with Feathersàðé îáéàä ìëàï àú áøëúé ìùðä äçãùä :-)ì÷øàú äùðä äçãùä, åéåí äåìãúé ä÷øá, àðé ñå÷øú àú ùòáøúé áçåãùéíäììå åúåää îä, àí áëìì, äùâúé. àðé çåùáú ùääéùâ äîùîòåúé áéåúø, ìëàåøä, äåàäòæéáä àú âìåáñ, ùäéä ìé áéú çí, îåâï åúåîê.àìà ùëùòæáúé àúâìåáñ ìöàú ìãøëé ëîàîðú, ðåúøúéìôúò òí áãéãåú, àé-åãàåú åéîáä æîï ôðåé. ôðåé ìäøäø áàåúí áãéãåú åàé-åãàåú, ôðåéìçåù áîìåà òåöîúí àú ëàáéé äôéæééí, ùäøé éåúø ìà òáãúé 7-8 ùòåú øöåó, ùùéîùåàåúé âí ìäñçú ãòú îäâåó.åàíìà ãé áëê, ìëì äùòåú äôðåéåú, áäï ìà àéîðúé, ðåñôå øâùé àùîä òì ëê ùø÷ ðçúé åìàäééúé ôøåãå÷èéáéú, éòéìä åîåòéìä. áéðéðå, îé ìà îëéø, àå áòé÷ø îëéøä, àú æä,çåñø éëåìú ìðåç îáìé ìùôåè àú òöîê, áìé îçùáåú áé÷åøúéåú, îçùáåú òì äòáø åäòúéã?àéê ãåàâéí ì-WELL BEING ùìðå, îáìé ùëì äøòùéí äììå éñúåááå áøàù,áúåãòä ùìðå?àú äúùåáä îöàúéáñôøéí, åâí äåãåú ìàéîåï ùìé çîìä. çîìä òöîéú.áñôøåúäáåãäéñèéú îúåàøú äçîìä ëøèè ùì äìá ìîøàä ëàá, ëéëåìú ìøàåú àú ä÷ùééí ùìðå"áòéðééí èåáåú". àðçðå æ÷å÷éí ìçîìä, ìà ìëòñ, ëãé ììîåã ìôúç øëåúåòãéðåú àì îåì ä÷ùééí ùìðå, áî÷å -
î÷øä äçöàéú
» Hope is the thing with Feathersôåñè ùôøñîúé áãó äôééñáå÷ ùìé àúçéì áååéãåé – àðé àåäáú ìäúìáù. àåäáú áâãéí, ìáçåø, ìùìá. àåäáú áãéí,öáòéí, äãôñéí. àåäáú ìäøâéù ðùéú åéôä åæåäøú. áçèéáú äáéðééí âéìéúé àú äùîìåú, åëîä ùäï îçîéàåú ìé åîúàéîåú ìîáðä äâåó ä'àâñé' ùìé (=éùáï úåðéñàé ìà ÷èï...:-)). àú äçöàéú âéìéúé îàåçø éåúø, ñáéá äú÷åôä ùì àçøé äúéëåï. éåí àçã àáà çæø äáéúä åáàîúçúå çöàéú àøåëä îúðôðôú áöáò ëçåì ëää òí äãôñ ùì ôøçéí ìáðéí. îàåúå éåí, áò÷áåú äãîåú ùäáéèä òìéé áîøàä, äúçìúé ìàñåó çöàéåú, ëëì ùäú÷öéá äøùä ìé. äîåòãôåú äéå çöàéåú òí äãôñ, ìäï äúàîúé çåìöä öîåãä çì÷ä. ìùîçúé, äï äéå áëì î÷åí –áøùúåú äâãåìåú, áçðåéåú äîòöáéí åáùå÷ äôùôùéí, åìé äéä ëùøåï ìîöåà îöéàåú, éôåú åáîçéø ñáéø åîèä. ëùòáøúé ìëñà âìâìéí áôòí äøàùåðä, åðåëçúé ùäçöàéåú àéðï éùéîåú, ìà ëùàçøéí ìå÷çéí àåúê ìùéøåúéí, ìà äæéæ ìé. éãòúé ùàòáåã ÷ùä, àùåá ììëú åììáåù àåúï, àìå ùäñúëìå òìéé îìîòìä áëì ôòí ùôúçúé àú äàøåï, åàëï – ëê äéä. ëê, çùáúé, éäéä âí äôòí. äùàøúé àåúï. äùðä öééðúé 4 ùðéí ìëñà.
ôééñáå÷
» Hope is the thing with Feathers÷åøàéé äé÷øéí, áçåãùééí ùòáøå îàæ äòãëåï, àéöé÷ åàðåëé òáãðå òì ãó ôééñáå÷ ìòñ÷ äàéîåï ùìé.. åàí úäéúí, åáøåø ùëï, ìàîï æä ëéó, åîìîã åîùôéò åáëìì, äâùîú çìåí åäâùîú ééòåã. àæ... ëðñå ëðñå
äæãäåú
» Hope is the thing with Feathersëùäééúé áú 14 åö'åôö'é÷, ìàçø ðéúåç äøàù äøàùåï ùìé áôøéæ, äúçìúé ììëú ìîøôàú ááéå àðøâéä, ùìä àåúä îçìä ëùìé, åéåí àçã, ëùôìèúéùàðé çåìä, äéà äáéèä áé ëùáòéðéä äîåï øåê åçîìä – àú ìà çåìä, éù ìê îçìä. äéà, äîçìä, àéðä àú. ãáøéí øáéí ìîãúé îðä áîùê 7 ùðåú èéôåìéí àöìä, àê æä äçùåá áéåúø. çùåá îùåí ùëê çééúé àú çéé îàæ. àðé àéðé äîçìä, àðé àéðé äçéøùåú, åàéðé äðëåú. àðé ùéøä åäëì àôùøé òáåøé! ìòùåú ùéøåú ìàåîé, ìäåöéà úåàø, ìäúçúï, ìòáåã áâìåáñ, ììëú ìäåôòåú åìéäðåú îîåæé÷ä, ìäéåú îàîðú. ìà áâìì äîâáìåú, ìà ìîøåúï, àìà áìé ÷ùø àìéäï. ìâåó ùìé éù ÷ùééí èëðééí, àê äåà çéöåðé ìé. äåà äðñéáåú ùì çéé. àðé, éëåìåúéé åàåùøé ëìì ìà ÷ùåøéí ìðñéáåú çéé. ðñéáåú îùúðú ëì øâò åøâò, åàí àåùøé, îé ùàðé åîä ùàôùøé ìé äéå úìåééí áäï – äééúé ááòéä. àì úñúëìå òìéé ëëä. âí àúí âãåìéí, åâí ìëí äëì àôùøé. åëï, éåãòú ù÷ùä ìúôåñ æàú. áøáåú äéîéí åäùðéí, äâòúé ìàéîåùééï, ùí ìîãúé ìàîï áùéèú äñàèéä, ùäéà âí ãøê çééí, äîáåññú òì áåãäéæí èéáèé. äìéîåãéí, äàéîåï ùà
It's been a while
» Hope is the thing with Feathersùìåí ìëåìí åáøëåú. äîåï æîï ùìà ðôâùðå. àéï ìé äñáøéí àå úéøåöéí. éëåìä ø÷ ìúàø àú äîöéàåú. áàå÷èåáø 2009 çéé äùúðå ìáìé äéëø. äúçìúé ììîåã áàéîåùééï, ñåðéä ùìé ðôèøä áùéáä ÷åøòú ìá åäúçìúé èéôåì áàååñèéï. äìéîåãéí ÷éøáå àåúé ìáåãäéæí, ìòöîé, åáò÷áåú äàéîåï äàéùé ùäúìååä ìäí åàùø ðîùê òã äéåí - åëðøàä ìëì çééí - äúáåððúé áòöîé, äúëðñúé ôðéîä, äùúçøøúé îäîâáìåú ùùîúé òì òöîé áîäìê çéé, åëê ðåöøä ìé ôðéåú ìúøåí ìòåìí, ìöîåç. ðëðñä ìçéé ùìååä àîéúéú, ùàéðä úìåéä áðñéáåú çéé - äáøéàåú, ä÷øééøä åëå' -ðñéáåú ùäï çéöåðéåú ìé åàéðï îé ùàðé. ëï, âí äâåó ùìé çéöåðé ìé åàéðå îé ùàðé. áîäåúé, ääååéä ùìé, àðé ùìååä åçåôùééä. çì áé ùéðåé òîå÷. äñúâøúé áúåê òöîé, äúáåððúé åç÷øúé åìáñåó äâòúé ìîñ÷ðä ùäëé ðëåï ìé ìòæåá àú âìåáñ, ìäúîñø ìàéîåï, ìöã èéôåç ä-ååì áéàéðâ ùìé. áãéå÷3 çåãùéí ùàéðé òåøëú/ëúáú, àìà àðé îàîðú äååééúéú áîùøä îìàä, åðäðéú îëì øâò. îâùéîä çìåí. "àðùéí øáéí äôëå àáãï, úàåðä, îâáìåú, îçìä ìîåøä äâãåì áéåúø ùìäí. ãáøéí àìå ìéîãå àåúí ìùçøø àú äãéîåé äòöîé äù÷øé åàú äî
çåôù
» Hope is the thing with Feathersäîåï æîï ìà ëúáúé ëàï - àå áëìì, îçåõ ìâìåáñ - åæå òåáãäîúîéää ìîãé áäúçùá áàäáä ùìé ìëúéáä. àáì îöã ùðé, æä ø÷ çì÷ îîâä ëììéú éåúø áçéé áçåãùéí äàçøåðéí, ùì äúëðñåú ôðéîä. ëùäúçìúé ììîåã àéîåï, ìôðé ùðä ëîòè, çùáúé ùàðé áàä ìøëåù î÷öåò, åáøâò ùàñééí àú äìéîåãéí, àìê ìãøëé. áôåòì - éöàúé ìçôù î÷öåò åîöàúé îùôçä. òöí äéùéáä áëéúä, áîøçá äîàôùø, äçåîì åäîòðé÷ äæä, äùéçåú åäãéåðéí áå, ääúáåððåú ôðéîä, äçùéôä ìúëðéí åãøëé çùéáä ùìà äëøúé - ìà ùùéðå àåúé, àìà ù(âí) áæëåúí àðé ùéøä 'îùåôøú', àåúðèéú éåúø, ùìååä åð÷ééä éåúø. îàåùøú äøáä éåúø. åâí ðàäáú éåúø. äúçáøúé ìçáøéé ìñôñì äìéîåãéí áöåøä ùìà çùáúé ùúúøçù, åàú çì÷í àðé áäçìè îçùéáä îùôçä. áúåø àçú ùäéúä øâéìä ìùáú áöã, ìùîåò îãé ôòí òì îä ëì ùäùàø îùåççéí åìòéúéí ðãéøåú ìäùúìá áùéçä òöîä, ðôúç áôðéé òåìí çãù, ùáå àðé éåùáú áîòâì åàðé çì÷ îùîòåúé áå. àðùéí ôúàåí îîúéðéí ìîä ùéù ìé ìåîø... ùååä áéï ùååéí. åéù ìé àú éòì. éòì äéà äîàîðú äàéùéú ùìé. ëì úìîéã ÷éáì âí îàîð/ú àéùé/ú ùáî÷áéì ììéîåãé äàéîåï. áæëåú äàéîåðéí àéúä ä
äöòä ìàéîåï
» Hope is the thing with Feathersáùì äîçìä äëøåðéú, àðé æ÷å÷ä ìúîéëä ðôùéú øöåôä, åàëï àðé ðòæøú áìéååé øâùé áîùê ëì çéé ëîòè. ìàéîåï ääååééúé ðçùôúé ìàçø ùçååéúé úçåùä ùì îéöåé îäùéèåú äîñåøúéåú éåúø. ìôðé ùìåù ùðéí, àôé ìðãàå, çáø èåá åàéù é÷ø, äöéò ìàîï àåúé åëê äåà òåùä òã äéåí. ãøê äàéîåï, ùäòéø àåúé ìâãåìä ùì òöîé åòæø ìé ìòùåú ð÷éåï åìäéåú éùøä òí òöîé, åãøê äáìåâäæä åäúâåáåú ùìëí àìéå, ôâùúé àú äééòåã ùìé ìòåøø äùøàä, åòì ëï äúçìúé áî÷áéì ììîåã àéîåï ááéú äñôø àéîåùï. áùáéìé äàéîåï äåàð÷åãú îôðä, ëé îàæ ùäúçìúé àú äúäìéê,çìä úôðéú îùîòåúéú áçéé. äééúé ìùéøä çåøù äàîéúéú, ôâùúé àú òöîé, äáðúé àú òöîé, äúàäáúé áòöîé. åîáìé îùéí îòøëåú äéçñéí ùìé äùúôøå, éëåìú ää÷ùáä ùìé äùúôøä ìàéï òøåê, äú÷øáúé ìàáà åàç ùìé. äëðñúé ðé÷éåï åáäéøåú ìçéé. ëòú, ëù
äöòä ùàé àôùø ìñøá ìä
» Hope is the thing with Feathersîåòãéí ìùîçä. àéê äéä ìéì äñãø? î÷ååä ùäéä îöåéï ìëåìí åùëîåðé, ëì áå÷ø àúí àåëìéí îöáøéé òí èåðåú ñåëø. åáëï, ëôé ùàúí éåãòéí åøâéìéí - äçééí ùìé òîåñéí. àéîåðé ëåùø, ìéîåãéí åòáåãä áâìåáñ. àéï ìé øâò ìðùåí, àáì àðé âí ìåîãú ìðåç. æä îàã ÷ùä ìé - ìùáú òì äëåøñä äîúëååððú ùìé åìà ìòùåú ëìåí. ø÷ ìîãåè, àå ìöôåú/ìáäåú áèìååéæéä áìé ìçùåá òì òáåãä åëå'. àðé î÷ååä ùàðé àùúôø åàúî÷öò áîéåîðåú äîðåçä. àæ îä çãù? * ùåìé. äëìáä äîãäéîä ùìðå åäàäáä äçãùä, äðòéîä åäëåáùú ùìé. äàåôé ùìä äåà ìâîøé äôåê îàåôééä ùì ñåðéä æ"ì åìàè ìàè àðå ìåîãéí àçã àú äùðé. ìîùì, ñåðéä ìà äñúãøä òí ëìáéí àçøéí, åàéìå ùåìé ø÷ øåàä ëìá àçø åëáø îöàä ìä çáø ðôù ìòùø äã÷åú ä÷øåáåú. "àúä ëìá? âí àðé!" "àúä éåãò ìøåõ áîòâìéí? âí àðé!" åäåô, ðåöøú çáøåú àîéöä åäí éåöàéí ìîøãó. ìå ø÷ äéä ìðå, áðé äàãí, ÷ì ëì ëê ìäúçáø. * òìéúé ìâîø áôøñ ôøàè ìú÷ùåøú áðåùà ñáéáä, òì òøéëú îãåø àéëåú äñáéáä áàúø âìåáñ. äí øåöéí ìöìí ñøè áå 3 äîåòîãéí ãðéí áñåâéåú ñáéáúéåú. ÷åãí ëì, éù äîåï ÷ùééí ìåâéñèéí, ëé àðé, åáëï, çéøùú åâí
îúàîðú
» Hope is the thing with Feathersàåùø. æä áòöí äîöá ä÷áåò ùìé, áøéøú äîçãì. îàæ åîúîéã æä äéä ëê, àáì ø÷ á÷åøñ îàîðéí ùäúçìúé ìôðé çåãù, äúôðéúé ìçùåá òì æä. àåùø. àåùø ùàéðå úìåé áðñéáåú - ìà úìåé áùîéòä, áäìéëä, ááøéàåú. àåùø ôðéîé. îæåëê. éù ìé çáøä ùâí äéà îàåùøú åîáçåõ, ðøàä ùäàåùøéí ùìðå ãåîéí. äéà ñåáìú î-CF. äàí éëåìúé ìäâéò ìàåùø ùëæä âí ììà äîçìä? ñáéø ìäðéç ùìà. ùåîãáø ìà äéä îàìõ àåúé ìäúáåðï. åçáì. ìà öøéê îçìä ÷ùä ëãé ìäâéò ìøîä ëæå ùì àåùø. øåá äàðùéí ùàðé îëéøä çåùáéí áöåøä ùì ôòøéí - äôòø áéï äîöéàåú ìáéï äöéôéåú, äçìåîåú. "àí ø÷ äééúé îúçúðú/îøæä/îåöàú òáåãä - äééúé îàåùøú". ñúí îçùáä. äéîéí òîåñéí, ëúîéã. òáåãä, ùé÷åí, ìéîåãéí. ìôòîéí àðé îâéòä ìòøá, ðåçúú òì äñôä ùìé åáåëä îøåá òééôåú. áëé îùçøø. åäìéîåãéí - äí îòöéîéí åëéôééí, åâí úåáòðééí - àáì úåáòðééí áëê ùäí ìéîåãéí îòùééí åëê éöàåéåöà ìé ëáø ìàîï. àðé îàîðú? àðé! îàîðú! áîñâøú æå, àðé îöéòä ùéçåú äëðä ì÷øàú ùéçåú/àéðèøà÷öéåú çùåáåú (áåñ, àçåú, áï æåâ, àéøåò îùôçúé..). áîñðâ'ø/âåâìèå÷, ëîåáï. äîèøä äéà äëðä ìùéçä/
àæ ëëä
» Hope is the thing with Feathersëï ëï, àðé éåãòú. ùìåùä çåãùéí. äîåï æîï. ìà äëé éôä îöéãé ìäéòìí ììà ëì äúøàä. àáì äàîú äéà ùìà úëððúé àú æä. "àðéàëúåá òåã îòè" æä îùôè ùîòúé àú òöîé àåîøú ìòöîé ëîòè îãé éåí, àê ëù"òåã îòè" äâéò, "àåó, àéï ìé ëåç òëùéå. îçø. îáèéçä". ëê äöèøôå éîéí ìùáåòåú åùáåòåú ìçåãùéí. áàéæåùäé ð÷åãä æîï, äëúéáä ëàï äéúä ìòáåãä, ìîùäå ùöøéê ìòùåú. æàú, ëùî÷âéì, ÷øå 2 ãáøéí ðåñôéí - âí ùîúé ìá ùéåúø åéåúø àðùéí äôñé÷å ìãáø àéúé åìäúòðééï åôùåè äñúô÷å áìäúòãëï ëàï. åáðåñó, äúçìúé ìäñúâø, àå éåúø ðëåï, ìäúëðñ, òí òöîé åîùôçúé åçáøéé ä÷øåáéí. æä ðëåï ìé åðåç åðòéí, ìôçåú ìáéðúééí. àæ îä äéä ìðå (èåá, ìé..), áøàùé ôø÷éí (î÷åä ùàãéé÷ áñãø äëøåðåìåâé) - ■ äëðòúé àú áéèåç ìàåîé :-) ■ çââúé éåîåìãú. 32 ùðéí òì ôðé ëãåø äàøõ. áî÷åí çâéâä àçú âãåìä,äòãôúé äùðä äøáä ÷èðåú åàéðèéîéå. ååàìä, ñãø äòãéôåéåú ùìé äåëéç àú òöîå ùåá åëëä âí çââúé çåãù ùìí.
åìáñåó
» Hope is the thing with Feathers4. ìà ìôñôñ äæãîðåéåú · ìçååú · ìäëéø ·
çæøúé
» Hope is the thing with Feathersàçøé äôåâä ùì ëîä ùðéí, ôøñîúé èåø ðåñó á"âìåáñ" [www.globes.co.il] ñåôùáåò ðòéí åàåìé àôéìå ñúååé..
ðàçæú
» Hope is the thing with Feathersîäø, îäø îàã, ìîãúé ùìà ëì äôúøåðåú îöåééí àöì äîãòðéí, åñìéçä òí äøåôàéí äé÷øéí ùìé ù÷åøàéí ôä. 3. øåçðéåú* æå ìà îéìä âñä áàçã îäéîéí àçøé äðéúåç äøàùåï ìôðé 18 ùðä - àáà äøàä ìé ëúáä áòéúåï òì àéùä, àîðéú, ùîèôìú áàðùéí ááéå àðøâéä åîúîåããú òí àåúä îçìä ëîå ùìðå. ÷øàúé àú äëúáä åòùéúé ôøöåó "áéå àðøâéä?? ðå áàîú.. àúä îàîéï ùàí éãéä éøçôå îòìéé, äéà úòáéø ìé àðøâéä åúøôà àåúé?! òì îä àúä îãáø?!?!"
ùéòåøé çééí - äîùê
» Hope is the thing with Feathers2. ìäìçí òì äàåôèéîéåú øàéúé ôòí áéñ ãå÷å ñøè ùäîñ÷ðä ùìå äéúä ùàåôèéîéåú äéà âí îåìãú åâí ðøëùú ùéìåá ùì äùðééí. ìà éåãòú àí ðåìãúé òí äãé.àð.àéé äîúàéí, àáì àðé çåùáú ùäééúé àåôèéîéú òåã îâéì öòéø. äîçìä äëúä ëé ëáø áâéì 14, åàôéìå ìôðé ëï, åëùîçìä ëì ëê ðãéøä, îôúéòä åìà-ôùåèä-áëìì îúãô÷ú òì ãìúê ëùëì äçééí òåã ìôðééê, äàåôèéîéåú äåôëú ìëìé. ëìé äéùøãåúé.
äîåøä äëé îåöìçú ùìé
» Hope is the thing with Feathersðåéøåôéáøåîèåæéñ îñåâ 2, NF2 ëï. äîçìä ùìé ìéîãä åîìîãú àåúé äøáä éåúø îëì àãí àå ãáø àçø, åàú ùéòåøé äçééí äìå àðé ðåöøú, îôðéîä åîééùîú. çùáúé ìçìå÷ àåúí, àú çì÷í, àéúëí. 1. ìååúø òì äéåäøä ùîòúé ùëê îéé÷ì â'éé ôå÷ñ ÷åøà ìæä. àéîöúé. éåäøä äéà àîåðä îåâæîú áéëåìåú åáàèø÷èéáéåú ùìðå. øåáðå ùåàôéí ìäéøàåú èåá áòéðé àçøéí, ôðéîéú åçéöåðéú, åòåùéí äøáä áùáéì æä, âí ëï ôðéîéú åçéöåðéú. çì÷ðå äðéëø î÷ãéù îøõ øá îàã, îçùáúé åòùééúé, á"îä çåùáéí òìéé" å"àéê àðé ðøàä áòéðé àçøéí". àí æä ìà à÷ññéáé, æä èáòé. àöìé æä äéä îàã à÷ññéáé. ëì çééäééúé áîøãó îúîéã àçø àéùåø, àçø çéæå÷éí çéåáééí. ëùçæøúé îäðéúåç äùðé ùìé, áâéì 20, çéøùú ìâîøé åîùåú÷ú áçöé ôðéí, äáðúé îäø îàã ùàðé öøéëä ìáçåø áéï ìäîùéê ìãàåâ îàéê àðé ðøàéú ëìôé çåõ åàæ, áäéðúï îöáé, ìäùàø ááéú, ìäúçôø áîéèä åìöôåú áèìåéæéä òã éåí îåúé, àå - ìäôñé÷ ìãàåâ, ëé îä ùìà àòùä, úîéã éðòöå áé îáèéí, åàðé øåöä ìòùåú. ìäîùéê áçéé. ìîåã. ìòáåã. ìäúàäá. ðòöå. áèç ùðòöå. éìãéí åîáåâøéí ëàçã. àæ ðòöå. òí äæîï, ëùäúø
çùéëä
» Hope is the thing with Feathersäâåù òãééï òåîã áâøåï åäîåò÷ä áçæä ø÷ îúòöîú, àæ àéê àôùø ìëúåá? àáì àéê àôùø ùìà?! åîä òåðéí ìçáø èåá ùîùúééê ì÷äéìä, ùîñîñ ëîä äåà îæåòæò åçñø îéìéí? "âí àðé"?? àéê îúîåããéí òí äçåñø àåðéí äæä? àéï ìé éìãéí ùàðé éëåìä ìäúðçí áëê ùäí îúçðëéí ìàåøí ùì òøé æëåéåú àãí; àðé îøéîä ÷åì âãåì ëùàðé ðú÷ìú áàîéøä äîåôåáéú; àðé äåìëú ìëì äôâðä ùàôùø. îä òåã? áéâåï ÷åãø àðé ðàìöú ìäåãåú ùéù áé çì÷ ùàéðå îåôúò ùãáø ëæä ÷åøä áéùøàì 2009. éùøàì äàìéîä, äâæòðéú. ìàï îåìéëéí àú äôçã, äòöá, äæòæåò åùàè äðôù? ìæëøí. '>ëøåðé÷ä ùì äñúä éãåòä îøàù îä ùäñèøééèéí éëåìéí ìòùåú
úäééä (îòéï) ôéìåñåôéú
» Hope is the thing with Feathersîæä æîï øá ùàðé ðú÷ìú îòú ìòú áãéìîä îäåúéú ìé, äï áò÷áåú çååéåúéé äàéùéåú åäï áò÷áåú çååéåú/äúééòöåéåú ùì àçøéí. îä áéï äúçùáåú ìéçñ ùååéåðé? úðå ãòúëí òì äñéèåàöéä äôøèéú ùìé, ìîùì. àí - åæä ìà îä ù÷åøä - îòîéñéí òìéé îùéîåú áòáåãä äàí òìéé ìäúòöáï/ìäøâéù úñëåì, ùäøé îòáø ìäéåúé ðëä, éù ìé îçìä ëøåðéú ÷ùä. åàåìé òìééìùîåç ùîúééçñéí àìéé ëîå ëåìí? ëé ååàìä, æä îùîç áäçìè. åæå ìà ø÷ àðé, ëàîåø. äãéìîä äæå ðîöàú ëîòè áëì îéùåø áçééí.. àðé îðéçä ùëîå ëì ãáø, ãøåù ôä àéæåï, àáì àéæä? àéôä òåáø äâáåì åàéê îùéâéí àú äàéæåï äæä? òãëåï: äáðúé ùùâéúé áäúðñçåú. äëååðä ìà äéúä ìäúééçñ ìî÷øä ääéôåúèé ùìé (äöååú ùìé äëé îúçùá áòåìí åàéï öò÷åú)àìà ìùàåì îùäå âìåáìé éåúø - äàí áäëøç ùååéåï îùîòå æäåú - äàí éçñ æää äåà éçñ ùååéåðé? òåã äáäøä - æä ìà ôåñè îúáëééï áëìì.
äøáä æîï ìà ëúáúé
» Hope is the thing with Feathersëîòè çåãù. àéëùäå, éöà ùâí äùðä àðé ëåúáú áéåîåìãú ùì àîà. î÷ååä ùäéà éåùáú ìä òì òðï, îáéèä ìîèä åîçééëú ìàåø îä ùäéà øåàä. áëì àåôï, àéï çãù. ùåí ãáø îñòéø áîéåçã. èåá. èòéúé, ëé òí éã òì äìá, éù îùäå çãù áàåôï éçñé. çí ìé. àáì îîù çí ìé. îäáçéðä äîäáéìéú ùì äîåðç. ðëåï ùàðé ëì äéåí áîæâï, àáì äùøá ðëðñ ìðùîä. çáøä ùìé, ãåøéú, èåòðú ùäçåí äåà ëîå DEMENTOR - ùåàá îîê àú ëìäùîçä åäøöåï ìçéåú. éù áæä. åçí ìé. ëì-ëê çí ìé, ùñåâéåú, ùáòáø äéå îåöéàåú îîðé ôåñèéí æåòîéí- ãåâîú çå÷ äðëáä, çå÷ äôìéè, äçå÷ äáéåîèøé, çå÷ îåôæ, çå÷ àðàòøóàîøåìéùãîå÷øèéäôä, òåáøåú ìéãé. öôéúé àúîåì áñøè ùì ôàøä ôåñè, ùöéìîä àú òöîä ëùäéà îúîåããú òí äñøèï. ãé òöåá åîèìèì. äëé òöåá äéä ìé ìçùåá úåê ëãé öôééä áîàá÷ àøåê äùðéí ùìä, ùàí äéà ø÷ äéúä éåãòú ùçééä éñúééîå áà÷åøã öåøí - âðéáú äëåúøåú ò"é îéé÷ì â'÷ñï, ùîú áàåúå éåí... ìåç ä-VISIONS. ùîòúí òì æä? äúååãòúé ìðåùà -àéê ìà - àöì àåôøä, åçùáúé ùàéï ìé îä ìäôñéã. ÷ðéðå ìåç ùòí åúìéðå òìéå ëì îéðé úîåðú ùì ãáøéí ùàðçðå îî
äú÷ååä
» Hope is the thing with Feathers(ìà ùì ðôúìé äøõ àéîáø. ùì ùéøä çåøù) áàçú îäúâåáåú äàçøåðåú ìôåñè ä÷åãí, àîøä ìé îéùäé ùäòéöåá ùì äáìåâ äåà îëåòø åìà ÷ùåø ìëìåí. ìà îîù ä÷ãùúé òðééï ìúâåáä äæå, îùåí ùòéöåá äáìåâ îòåìí ìà òðééï àåúé, åäåà îùðé ìúåëï. ìëï âí ìà ùéðéúé àåúå îàæ ôúéçú äáìåâ. àðé îðéçä ùëåìëí, àå øåáëí, éåãòéí ùùîå ùì äáìåâ ðâæø îäôåàîä ùì àîéìé ãé÷ðñåï - Hope is the thing with feathers That perches in the soul, And sings the tunewithout the words, And never stops at all åäúîåðä ùðáçøä äéà ëîåáï ùì öéôåø - ùì éåð÷ äãáù/öåôéú :-) îòåìí ìà äúòëáúé ëàï òì áú ìååééúé äçùåáä, äðàîðä åäòé÷ùú îëåìï - äú÷ååä. æå ùìôé ãé÷ðñåï, îúééùáú áðùîä, åëîå éåð÷ äãáù, öéôåø äùéø, ùøä àú äîðâéðä äîúå÷ä áéåúø åìà îôñé÷ä ìòåìí. àú äú÷ååä ùìé àðé îãîééðú àçøú - ëáú ìååééä, ùöåòãú ìôðéé åäåìëú îàçåøéé, áå æîðéú. äåìëú ìôðéé ëãé ìîðåò îîðé îìäùúèç àôééí àøöä. äåìëú îàçåøéé ëãé ìãçåó àåúé. æå ìà ñúí ú÷ååä. æå ú÷ååä îàã àåôèéîéú. ú÷ååä ëæå, ùáìòãéä àé àôùø ìùøåã àú äîçìä äæå. ú÷ååä ëæå, ùáìòãéä ì
ëì îéðé
» Hope is the thing with Feathersøöéúé ìäúçéì àú äôåñè äæä áîùäå ÷ìéì éåúø, ëé æä áñä"ë ôåñè "ð÷åãåú", àáì áéåîééí äàçøåðéí äìá ùìé ð÷øò ìîøàä ääôâðåú áàéøàï åäðéñéåï äàìéí åäàëæø ìäùúé÷ àåúï. ìáé òí äàéøàðéí, ùîùàú ðôùí äéçéãä äéà îä ùìðå äåà ëì-ëê áøåø îàìéå.. ãîå÷øèéä. âí àðé òå÷áú áàãé÷åú áèååéèø àçø iranelection, ëé "àí ìôðé 20 ùðä äòåìí ëåìå äú÷ùä ìãòú àú îä ùîúøçù áèéàðàðîï ùáñéï, äøé ùäéåí ÷ì îàåã ìäáéï àú äîúøçù áèäøï". äáå÷ø äúáùøðå ù"äâåó äîçå÷÷ äòìéåï ùì àéøàï îñëéí ìñôéøä çåæøú ùì ääöáòåú äùðåéåú áîçìå÷ú áîéøåõ ìðùéàåú àéøàï. äâåó äîçå÷÷ îñø ëé äñôéøä îçãù ùì çì÷ îä÷ìôéåú òùåéä ìäåáéì ìùéðåé áúåöàåú". ð÷ååä. ðúôìì. * àôøåôå èååéèø, ëáø òùøåú àðùéí åâåôéí îñçøééí òå÷áéí àçøéé, àáì æä ìà îúøåîí. àðé ìà îöìéçä ìçùåá îä ìòãëï, åìîä ùæä éòðééï îéùäå? * äñúáø ìé ùëì äøåôàéí ùìé òå÷áéí àçø äáìåâ, åàçã îäí äâãéì åàîø ìé ááé÷åøú äàçøåðä ù"àðé ìà öøéê ìùàåì àéê àú îøâéùä, ëé àðé òå÷á åéåãò". àæ øåôàéí é÷øéí - àúîåì äúçìúé ì÷çú "ìéøé÷ä" áî÷åí "âáôðèéï" ìëàáéí äòöáééí, ëôé ùäîìöúí. áéðúééí, éù ÷
ùåáøú ùúé÷ä
» Hope is the thing with Feathersîàã ÷ì ìé ìúú ìàéøåòéí ìòáåø ìéãé îáìé ìäùîéò ÷åì. ëé ìà ëáòáø, îöáé äôéæé àéðå àéé àéé àéé, åëì äàðøâéä ùìé îåôðéú ìçæøä ìëåùø, åáèååç äàøåê - ìäìéëä. åçåöîæä, îòöí òáåãúé, àðé îùúúôú á÷áéòú ñãø äéåí äöéáåøé áñåâééä äøú äâåøì - àéëåú äñáéáä. ääúçîîåú äâìåáìéú îùôéòä åúùôéò òì ëåìðå, äçì îîçñåø áîéí åëìä áîâéôåú, îéãáåø åòåã åòåã. ðåùà çùåá îàéï ëîåúå, ùìà îñôé÷ àðùéí îåãòéí ìçåîøúå. æàú åòåã, îòöí ëúéáúé ëàï åîòöí äòåáãä ùàðé àãí ôòéì áçáøä, àðé úåøîú ìäòìàú äîåãòåú ìùååéåï ìáòìé îåâáìåéåú. àôéìå àðé ëáø ìà îàîéðä ìúéøåöéí äàìå. ëãé ùäøùò éðöç, îñôé÷ ùàðùéí èáåéí éòîãå îöã åìà éòùå ëìåí (ìà îéìä áîéìä, ëé àéðé æåëøú àú äöéèåè äîãåéé÷). "àéï ìçëåú éåúø ìùòú äàôñ. äéà ëáø çìôä. áäîåìú ëäðà-ìéáøîï-àåøìá ôùåè ìà ùîòðå àú ôòîåï äé÷éöä: éäåãéú åâæòðéú. éäåãéú åúéàå÷øèéú. éäåãéú åôåðãîðèìéñèéú". ëê ëåúáú éåàìä äø-ùôé á"äàøõ", å÷åøàú "ìäúðâã áëì ãøê; áëì îñìåì ôòåìä; áëì îéùåøé äçééí: áëúá, áòì ôä, áäúðäâåú. ìäöéó àú äú÷ùåøú äëúåáä åäàì÷èøåðéú. ìà ìäô÷éø àú äîøçá äöéá
á÷åìé ÷åìåú
» Hope is the thing with Feathersäëì ôúåç, àéï ùåí îâáìåú, ðùéø áéçã á÷åìé ÷åìåú. åìà çùåá òì îé, àå îä ðùéø òí ëì äðùîä. ëì ùðä àçøé ùéøú äàãí àðé ëåúáú ôåñè, ëåúáú åáåëä. ãîòåú èåáåú. ãîòåú ùì äúøâùåú. äùðä äú÷ééí äàéøåò - úùéòé áîñôø - áéåí ùéùé äàçøåï áäéëì äúøáåú áôúç ú÷ååä. ëï, ÷øàúí ðëåï. éöàðå îú"à, åäòéø ôúç ú÷ååä äîåùîöú ÷éáìä àåúðå áæøåòåú ôúåçåú åáçéáå÷ òåèó.
ùáõ
» Hope is the thing with Feathersìà îæîï øàéúé áúåëðéú ùì àåôøä àú àçã äãáøéí äîãäéîéí. ã"øâ'éì áåìè èééìåø, çå÷øú îåç éãåòú ùí, òáøä ùáõ ÷ùä åðãéø á-1996, îîðå äéà äçìéîä ëòáåø 8 ùðéí. æàú, ìàçø ùëìé ãí äúôåöõ áçì÷å äùîàìé ùì äîåç. éåí àçã äéà äúòåøøä åäøâéùä ëàá ôåòí îàçåøé òéï ùîàì, áòåöîä ùìà éãòä ëîåúä ìôðé ëï, åàåø äùîù ñéðååø àåúä ÷ùåú. äéà äâéôä àú äúøéñéí åäìëä ìàìéôèé÷ì, àê äøâéùä ëöåôä îáçåõ òì äâåó ùìä òöîä. îùí äéà òáøä ìäú÷ìç, àáì ìà éëìä ìúô÷ã äéèá. áùàøéú ëåçåúéä, äöìéçä àéëùäå ìäúìáù åìøãú ìàåèå. áàåèå, éãéîéï ùìä äùúú÷ä ìôúò. ëçå÷øú îåç, äéà îééã äáéðä ùîãåáø áùáõ, ùùéúå÷ âôä äåà äñéîï ìëê, åàîøä ìòöîä "àðé òåáøú ùáõ! How Cool", ëé äøé îúé éåöà ìçå÷øé îåç ìçååú áî÷åø øàùåï àú îåùà äîç÷ø ùìäí?! áîäéøåú ùéà, äéà äøâéùä äúãøãøåú áúô÷åãé äàåðä äùîàìéú - ìà äöìéçä ìãáø, ììëú, ì÷øåà àå ìëúåá. 4 ùòåú ì÷ç ìä ìçééâ ìîñôø ùäéà øàúä òì ëøèéñ áé÷åø áàøð÷ ùìä. äéà äøé ìà äáéðä îñôøéí, àæ äùååúä áéï öéåøéí ùòì äëøèéñ ìöéåøéí òì äèìôåï. òðä ìä ÷åì ùàîø "øøøø", ìæä äéà ääùéáä á"øøø" îùì òöîä. äàåðä äùî
àæ îä äéä ìðå
» Hope is the thing with Feathersùìåí øá ì÷åøàé äáìåâ åáøåëéí äùáéí ìùâøä. àéê òáøä òìéëí ú÷åôú äçâéí? òáåøé äéúä æå ú÷åôä îùåâòú ÷öú åòîåñä äøáä, åìà ø÷ áâôéìèò ôéù, àí ëé áìñúé àú ÷öéöåú äãâ äîãäéîåú äììå - òí çæøú åìà òí â'ìé - á÷öá îèåøó. áøàù åáøàùåðä - òáãúé. ëï, ëï, òá ã ú é. òøá çâ øàùåï, çâ øàùåï åçâ ùðé. àéìåìà äáåñ ùìé äéä ÷åøà ëàï, äééúé îñôøú ìëí àéê àðé ðäééú ååø÷åäåìéú. àáì äåà ëï, åìëí ààìõ ìãìâ òì òåáãä îöòøú æå. æä ðçîã, àúí éåãòéí, ìòáåã áçâ. ù÷è. áôøè àí ùåúôê/ùåúôúê ìîùîøú îáéðéí òðééï. òøá äçâ, ëìåîø ìéì äñãø, äéä îøâù. ñáà àñó àú ùìåùúðå - àðé, àçé àñó, ùîúçúê îéåí ìéåí, åàéöé÷ - åñéôø ìðå àéê áòø ôñç ìôðé 70 ùðä áãéå÷, äåà äçì àú îñòå îáøìéï ìà"é. ëéöã àáéå, ñáà øáà ùìé ùðøöç áàåùååéõ, ìéååä àåúå ìøëáú, ìîøåú ùäéä æä òøá çâ åäåà ðäâ ìùîåø áàãé÷åú. àéæä éåôé ùñáà áà ìàøõ áæîï. ñáà ùìé. äâéáåø ùìé. äçáø äëé èåá ùì àéöé÷, âéìé, åæåâúå äùååéöøéú, ÷àøéï, äâéòå ìáé÷åø áàøõ, åáîñâøú ôñèéáì ëåáò ìàåîðåéåú øçåá áðîì ú"à, äöéâå ìøàååä àú éëåìåúéäí. åàìåäéîä! àéæä
ùéøåú ìöéáåø äøçá
» Hope is the thing with Feathersîãé ôòí àðé îöéöä áñèèéñèé÷åú ùì äáìåâ åîâìä ùäâéòå ìëàï ìàçø ùâéâìå ùí ùì øåôà ëæä àå àçø. çùáúé ìé ùì÷áì äîìöä òì øåôà, åáèç ùîðúç, îîéùäé ùîñúåááú ááúé çåìéí áàøõ åáòåìí ëáø 20 ùðä - æå îúðä. äëøúé òã ëä øåôàéí (åøåôàåú) øáéí îñôåø. òáøúé àéðñôåø ðéúåçéí åöáøúé àéðñôå úåáðåú. àæ ìîä ìà ìúú øùéîú äîìöåú îñåãøú åîòåãëðú ìèåáú äîââìéí? äøåôàéí ùàðé îîìéöä òìéäí àéðí ø÷ î÷öåòðéí áúçåîé äøôåàä äùåðéí, ëé àí âí î÷öåòðéí áúçåí äàéùéåú. ðãéø, ëê ìîãúé åáååãàé úñëéîå àéúé, ìîöåà øåôàéí ùâåøîéí ìê ìäøâéù îåòöîú åçëîä, áî÷åí èéôùä, çìùä åôàñéáéú. ùîñúëìéí òìééê åøåàéí àåúê, ìäáãéì îàìå ùîñúëìéí òìééê åøåàéí "ôöééðèéú îñ' 32". ôòîéí øáåú îöàúé àú òöîé îúò÷ùú ìñôø ìøåôàéí äùåðéí ùàðé ëúáú åòåøëú áìåáñ åîúðãáú áá÷åì åáàîðñèé, îëøéçä àåúí ìäëéø áé, ìäëéø àåúé. äøåôàéí ùìé, ùàðé áçøúé, ùåàìéí, îúòðééðéí, îëðéñéí àú ääååéä ùìé ìîòøëú äùé÷åìéí ùìäí. àìå äøåôàéí ùðåúðéí ìê ú÷ååä åòåæøéí ìê ì÷çú àçøéåú òì çééê, òì âåôê åîöáê äáøéàåúé. ùîúáìéí àú ëì æä áçéåê. åæå äøùéîä ùì øåôàéí
áçìåó äëàáéí
» Hope is the thing with Feathersçùáú ùäùé÷åí éöáåø úàåöä ôúàåîéú, ùúçæøé ììëú ëáø ìîçøú, ùéçæøå äçáøéí ùáùùú çåãùé äëàá ðòìîå îçééê áâììê, áâììí, áâìì àó àçã, ùéçæøå äàðøâéåú åúùîçé ìöàú îäáéú, ùúôñé÷é ìäòîéã ôðéí åäçéåê òì ôðééê éäéä çéåê àîéúé, áî÷åí çöé àîéúé åçöé ùîñúéø ëàáéí. ùëì äçúéëåú ééôìå áàçú àì î÷åîï åòåìîê é÷áì âååðéí ùì åøåã. éãòú ùàìå ìà é÷øå áàîú, ìà áéåí àçã. àáì ÷éååéú. ëì-ëê ÷éååéú. áçìåó äëàáéí, àú îúàëæáú ìâìåú ùäçæøä ìäìéëä àéðä îòáø ìôéðä, ùãøåù òåã îàîõ, åäøáä îîðå; ùçì÷ îäçáøéí ëðøàä ëáø ìà éçæøå; ùàåìé ðòìîå äëàáéí áøâìééí, àáì ðùàøå åäåôéòå ëàáéí àçøéí; ùäàðøâéåú öøéëåú æîï ëãé ìäùú÷í, åàú î÷åîï úåôñú úçåùä ùì áãéãåú åçåñø ùééëåú.
ùéäéä áúðåòä
» Hope is the thing with Feathersàæ òáøúé òåã àçã. æå úîöéú äãáøéí. àï ìé éåúø îãé îä ìäâéã - äðéúåç äæä ìà äéä ùåðä ëì-ëê î÷åãîéå, ìáã îï äòåáãä ùäôòí äåöéàå âéãåìéí îùìåùä î÷åîåú ðôøãéí áâåó. àæ éù ìé úôøéí áëó éã ùîàì, ìéã äáøê äéîðéú åáùëîä äùîàìéú (=äëé ëåàá. îôúéò ãåå÷à). úàøå ìòöîëí òã ëîä î÷ìçú ãåøùú äëðåú ìåâéñèéåú åàñèøèâéä îå÷ôãú. äëàáéí ìà ôùåèéí ëìì åëìì, åàðé òì àãååéì åàåôèìâéï ìñéøåâéï éåîí åìéì. àáì... ìà îùäå ùìà òáøúé ÷åãí. áéåí ùìôðé äðéúåç òáøúé ëøâéì áãé÷åú îùòîîåú èøåí ðéúåçéåú (à÷â, áãé÷åú ãí, áãé÷ä ùì øåôà îøãí åöéìåí çæä). áöäøééí, ëùùåçøøúé ììéì, çáøðå äèåá åäîãäéí, òéãå, äâéò ìáé"ç. ëùäåà øàäùàéðé ðùàøú ììéìä, äåà äöèøó àìéðå äáéúä. ùúéðå ÷ôä åàëìðå òåâä áðòéîéí. ëëä ñúí. ëàéìå ëìåí. áòéúåé îåùìí. áàîöò äçééí. àæ äéä ðéúåç. äéå åéëåçéí òì îåòã äùçøåø äáéúä (ùåçøøúé ìîçøú). àðé øâéìä åîéåîðú. òáøúé âí àú æä åâí àú æä. ðéöçúé âí áæä åâí áæä. áéðúééí ðøàä ùäëàáéí áøâìééí, ùìùîí ðòùä äðéúåç, çìôå |çîñä||çîñä| îçø àäéä çëîä éåúø, ìàçø ùäôéæéåúøôéñè äé÷ø ùìé, ðîøåã, éáãå÷ àåúé.
ëúéáä.
» Hope is the thing with Feathersæîï îä ùàðé îáùìú àú äôåñè, åàì úèòå ìçùåá ùòöí ôøñåîå îäååä äåëçä ìîéãú áùìåúå. äå ìà, øáéí äñéëåééí ìëê ùëùúâéòå ìñåóäâéâéé, òãééï ìà úáéðå îä øöä äîùåøø. áî÷øä ëæä, àúí éëåìéí ì÷øåà àöì ôåñé âàìåø, äé÷øä - éù ìäåñéó, ùëúáä äéèá àú ùàðé îøâéùä. ôçåú àå éåúø. àú äáìåâ ôúçúé ìôðé ùìåù åçöé ùðéí, ëùäéå ìëê ëîä îèøåú - 1. ìéååé åúéòåã äîàîõ ùìðå ìäåìéã/ìàîõ 2. òãëåï äçáøéí áëì ùòåáø òìéé ñåâééä äæå, îáìé ùàöèøê ìçæåø òì æä ëì ôòí òí äæîï, ëùäåôúòúé ìâìåú ùä÷øéàä ëàï éëåìä ìäòðé÷ äùøàä, ðåñôä òåã îèøä. àæ ëúáúé - âí òì äàéîåõ/ôåðã÷àåú, âí òì ñåâéåú çáøúéåú åâí, áòé÷ø, òì äùé÷åí. çùôúé ôä äîåï, àáì àæ îä? îòåìí ìà äáðúé îä ëì ëê îôçéã áîéìä "çùéôä" ëùäöéøåó "ñåãåú äàèåí" ìà áà îééã àçøéä. äøáä îéí îúçú ìâùø, îéí ñåòøéí áéåúø, çìôå îàæ, åäéåí, äéåí îèøåú 1 å-2 ëáø ìà ÷ééîåú. àéîåõ/ôåðã÷àåú äí ðåùàéí ùøçå÷éí îîðé ùðåú àåø, åòãëåï äçáøéí æä îùäå ùëáø ìîãúé ìòùåú àçã òì àçã. (îä ùëï, éù çáøéí ùòãééï ðåäâéí ìäúòãëï ôä îáìé ìãáø àéúé áëìì, åæä ìà ëéó...). àæ ðùàøä
ìøàùåðä ááìåâ - ñ÷ø
» Hope is the thing with Feathersìà éåãòú òã ëîä æä éúôåñ, ëé øåá ä÷åøàéí ëàï ìà îâéáéí, ùìà ëáòáø. àáì.. áà ìé here goes -îä äîéìä äàäåáä òìéëí áùôä äòáøéú?ùìé - ùòøåøéäòåã ùáåò åéåí äàùôåæ. òåã ùáåò åéåîééí äðéúåç. æä ìà ðéúåç ÷ùä îãé, áèç ìà áäùååàä ìëì îä ùòáøúé.àðé ðäééú áèåçä éåúø åéåúø áçåæ÷ ùìé.îàîéðä ùúàååú äçééí ùìé úúâáø òì äëì.àîøðå ëáø ùúîéã äëé çùåê ìôðé òìåú äùçø, ìà?
äÄúÀéÈøÀ÷åÌú
» Hope is the thing with Feathersîäéåí æäå äîåðç äçãù ì-greenwash. ëï, ëï. äà÷ãîéä ììùåï ùéç÷ä àåúä ùåá åäôòí, äúôðúä ìúú ãòúä ìúçåí àéëåú äñáéáä, åëê, âíaccountability äôëä ìàÇçÀøÈéåÌúÄéÌåÌú (àäáúé!). ëàï ä-23 áîàøñ. æäå äúàøéê ùð÷áò ìðéúåç. îä äôìà ùàúîåì æîæîúé àú ëëä åëëä ùì àäåáé. "ðöç ùðîùê ùáåòééí" indeed. òëùéå ùéù úàøéê, àôùø ìäúçéì ìãàåâ ùîà äí èòå áäéîåø åæä áëìì âéãåì àçø åëùàúòåøø îäðéúåç, àååëç ùäëàáéí òåã ùí. ìà îæîï ùîòúé îéùäé àåîøú "ãàâä äéà ëîå ìæîï àú îä ùàéðê øåöä ùé÷øä". ìà éåãòú àí æä ðëåï. ëï éåãòú ùáäøáä ôòîéí, àéï èòí áãàâä åäéà ñúí îáæáæú àú äæîï åîåðòú îîê ìçéåú àú ääååä. àæ éàììä, àðé îùìéëä éäáé òì äãå÷èåøéí áøðã åìéáøîï äîçåððéí åëï, âí òì òöîé. ëé, ååàìä, ôòí àçø ôòí äåëçúé ùàðé îçåììú ðéñéí. çåöîæä, áéú äçåìéí éàìõ àåúé ìðåç, åàåìé æä ãáø ìà øò áëìì... äîòðééï áðéúåç äæä ùàçøé 10 ùðéí, äí ñåóñåó îàîöéí àú äîìöúé åòåùéí ñåâ ùì îéðé-àåáøåì - äâéãåì áøâì, âéãåì áëó éã ùîàì, ùâí îëàéá åâí î÷ùä òìé àú ää÷ìãä, åâéãåì áùëí. ëîå ùàîøúé - éäéä ãéñ÷å çãùåú
àìé÷ áìé÷ áåí
» Hope is the thing with Feathersäáå÷ø - îå÷ãí, ëì-ëê îå÷ãí - äééðå àöì ã"ø áøðã äàäåá, ùëáø éöà ìôðñéä, àê î÷ôéã ìäâéò ìáéú äçåìéí åìééòõ, åìáãå÷ åìäú÷ùø... äöèøôä âí ã"ø îéëì - áøç ìé ùí îùôçúä - ùàú çãøä úôñðå (äåà äøé áôðñéä, àæ àéï ìå çãø), ùðøàéú ëîå ãåâîðéú áú 35 èåôñ, åîñúáø ùäéà øåôàä îäåììú òí 4 éìãéí. éùáå, ùîòå, áã÷å. ã"ø áøðã, äçëí îëì àãí, îîù áã÷ ëì ð÷åãä åð÷åãä, ìà ìôðé ùôèôè àéúé, ëãøëå, òì îöá äëìëìä (àåï ãä ôééñ).ìà îñôé÷ àí öøçúé àå àîøúé ùëåàá áð÷åãä îñåéîú, äééúé öøéëä ìäñáéø åìöééø ìå àú ñåâ äëàá. àçøé ùòä åçöé, äåà äâéò ìîñ÷ðä ùëðøàä îãåáø áâéãåì îúçú ìáøê áöã ùì äøâì (òì äùå÷ ìîòìä). îééã äøéí èìôåï ìîðúç äîäåìì åäçëí ìà ôçåú - ã"ø ìéáøîï, ùîñúáø ùìîã òí äáï ùìå -åùàì àí äåà àô ôåø àéè. àô, åòåã àéê àô, òðä äìéáøîï. àæ áéåí à' ðìê ì÷áåò úåø ìðéúåç ä-8837528848 áîñôø. éäéä ãéñ÷å.
לא רואים את היער
» Hope is the thing with Feathersלא דובים. גידולים. אז הגיעו תוצאות האמ.אר.איי, והתכנסה מועצת החכמים - מומחים מתל-השומר שאספתי עם השנים וערכתי ביניהם היכרות - והם לא הצליחו למצוא איזה גידול גורם לכאבים הנוכחים. זה היה מצחיק, אם זה לא היה מצחיק בטירוף. ביום חמישי אני שובניגשת לבדיקה אצלם, כדי שיבינו בדיוק באיזה נקודות כואב ואיזה כאבים אלו (שריפה? פעימות? לחץ?). אני כבר לא נלחצת מדברים כאלו. חצי הכוס המלאה- אין שום התפרצות חדשה, ואני כן מתחזקת מאד כל הזמן (ותשאלו את נמרוד, שמקפיד להעלות את רמת הקושי של התרגילים בכל אימון ), כך שאני לא מודאגת יותר מדי - אין טעם בדאגה. אבל כואב ל. מאד כואב לי. כאבים שלא ניתן להסביר, ואני גם לא רוצה להסביר. את הזמן אני מעבירה בעבודה. מאד נעים לי בעבודה, למרות העומס, וה כיף להרגיש שאני מביאה תועלת, שלמרות מצבי הפיזי הרעוע, יש בחיי תחום שאני מתקדמת בו, והסביבה שמה לב לזה. אני מקבלת אינספור שבחם על עבודתי, על מדור סביבה. כשמסתיימת העבודה, כדי שתשומת הלב לא תחזור לגוף, לכאבים, אני מקדישה אותה לטלוויזיה, או לחברים. אני מודה, אין לי הרבה כוח וסבלנות לבני אדם בימים אלו, ולכ
דם, יזע ובחירות
» Hope is the thing with Feathersעוד אין תוצאות ל-MRI. עכשיו, שהבהרנו את זה, אפשר לדלג לדברים חשובים יותר. קו'ם כל, הבחירות. ניתן להגיד שהייתי מאוכזבת למרות שלא הופתעתי? הרי בתוך עמי אני חיה, אותו עם שהופך מיום ליום לאלים, בוטה, גזעני וחסר חמלה. הדבר היחיד שהפתיע אותי זה הצניחה החדה של מרצ. אומרים שהשמאל הציוני פשט רגל. אני לא קונה את זה, אבל כן חושבת שדרוש חשבון נפש רציני, עם כמה שלאמר את זה נהיה מאד טרנדי. כן צריך להגדיר מחדש מהי ציונות וכן צריך לחשוב מחדש למי ואיך פונים - לא למעמד העליון, השבע; לא לתל אביבים המגניבים. כן לשכבות החלשות. לא יודעת מה יקרה עכשיו. משליה את יהבי על אובמה. זה עוזר לי לפחד קצת פחות. ומעניין לעניין באותו עניין (תזרמו איתי - ימין-שמאל> קפיטליזם-סוציאליזם-> גלובליזציה) התחלנו לראות את הסדרה המדהימה ביס דוקו, דם, יזע וטי שירטים, שבארבעת פרקיה מראה כיצד 6 בריטים מאגניבים בראשית שנות ה-20 שלהם, מחליטים לבדוק היכן ואיך באמת מיוצרים הבגדים שהם אוהבים לרכוש וללבוש. הבריטים שלנו עוברים ממפעל יחסית נחשב לסווטשופ אמיתי, לקטיף כותנה.. ומגלים במה באמת כרוכה החולצה המא
חיים הזויים
» Hope is the thing with Feathersאתמול עברתי MRI בהרדמה מלאה. תקציר הפרקים הקודמים: כאבי תופת בגל ימין> האורתופד/מנתח שלי מנחש שמדובר בגידול בברך ושולח אותי לעשות MRI כדי שיידע בדיוק איפה לחתוך-> 10 דקות בתוך מכונת ה-MRI התחלתי לצרוח מכאבים, יען כי יש לי גידול וכאבים ואיני יכולה לשכב ישר-> הרדמה מלאה. היה מוזר. אני רגילה להתעורר מהרדמות מלאות ולראות מסביבי אחיות מתרוצצות, איציק מסתכל עלי בפנים מודאגים, הרופאים מחייכים ומנסים לד בר איתי ובעיקר, אני רגילה לצעוק "מורפיום" "מורפיום". והפעם - כלום. אפילו לא קצת מורפיום למצברוח... הלכנו הביתה, התמוטטתי על המיטה לשעתיים, קמתי לקפה הפוך מצויין של איציק ו... מסיבה. הצוות בעבודה הגיע לפה בהרכב מלא, בתירוץ של ציון ימי ההולדת של ינואר. אחת מהחברות בצוות היא בעלת קייטרינג בעברה והכינה אוכל גורמה, כך שהמסיבה שודרגה בטירוף. היה פשוט מצויין.. ריכלנו על הכל, החל מהבחירות וכלה בהישרדות (איזה מניאק אופיר!!). אז עכשיו מחכים שדוקטור ליברמן המהמם (על אף שם משפחתו) יסתכל על ההדמיה ויקבעתור לניתוח. תחזיקו אצבעות שמדובר בגידול פעוט, על אף כאבי התופת שהוא מס
משמעות
» Hope is the thing with Feathersתנוח דעתכם. המצב טוב בהרבה, ותודה על הדאגה, ההתעניינות וכל האנרגיות, שאספתי ואגרתי בתוכי.. כשכואב, או עצוב, אני משתמשת בהן, בחכמה ובמינון הנכון. המצב היה קשה. זה כן. הסיבות היו, כנראה, 3 במספר - מימדי האסון בעזה, ובעיקר מות הילדים, והילדים שלנו, החיילים, שנשלחו למלחמה; הכאב ברגל ימין שמתעצם ומתפשט ולא עוזב אותי לשנייה, כששום כדור לא יכול לו. אפילו MRI לא הצלחתי לעשות, כי גם המורפיום לא השפיע על הכאבים.. MRI בהרדמה עוד 10 ימים. כאבים שכאלו הם כל-כך מייאשים ומתסכלים; משברונצ'יק בעבודה ואז נפתר המשברונצ'יק בעבודה, ולא סתם, אלא בצורה הטובה והנעימה ביותר שיכולה להיות. השינוי במצברוחי היה ממש בבת אחתי, כשקיבלתי סיבה לפקוח את העיניים, מטרה, אליה אני מתעלת את כל האנרגיות שלי, והיא שעוזרת לי במאמציי להתעלם מהכאבים המפלחים. נשאבתי לתוך העבודה.. בעיקר כי רציתי ואני רוצה להשאב, להוציא את תשומת הלב מהגוף הדואב למקום בו אני יכולה להשפיע, ליצור, בו יש לי שליטה מסוימת. למזלי ולאהבתי, יש את החברים שתמיד נמצאים כאן, גם כשאיני שומעת אותם, כי הכאבים שלי רועשים מדי. השבוע קיבלתי את הנשיקה הראש
כף רגלי השמאלית
» Hope is the thing with Feathersלא, לא על המלחמה. כן, הייתי נגד מהתחלה. כבר כינו אותי בוגדת, כבר הטיחו בי שלא אכפת לי מתושבי הדרום. לא, אין לי אנרגיות לוויכוחים פוליטיים וירטואלים, והאמת שגם לא זמן לזה.אני מתחילה את היום מוקדם, הרבה יותר מדי מוקדם, בבוקר, באימונים מאימונים שונים, ובמקום להתמוטט על המיטה בסיום, דבר שאני כמהה לעשות אחרי שנמרוד נוגש העבדים פירק לי את הצורה, אני מתחילה 7-8 שעות עבודה, שלאחרונה נעשים עמוסים יותר. כך שבשש בערב, אני יכולה רק לבהות בטלוויזיה או/ו להרדם על הכורסה שלי.זו לחלוטין בחירה שלי.. רק מסבירה למה אין אנרגיות לשומדבר אחר :-)וזה עובד, מסתבר. השבוע הצלחתי פתאום, אחרי למעלה משנה, להזיז את כף רגלי השמאלית ומעט אחר כך, גיליתי אני יכולה להזיז את הרגל כולה, מצד לצד. ועדיין - אני לא שמחה. מרגישה סחוטה ומאד בודדה. היקום שלי - של כאבים בלתי פוסקים כל שנייה משניות היום, של עייפות כרונית ושל מלחמת השרדות וגם מלחמה לשמירה על האופטימיות - הוא שונה באופן תהומי מהיקום של סביבתי, או שכך אני מרגישה. ואין לי עם מי לדבר עליו, מלבד עם איציק.אז הסתגרתי.. יש את החברים היקרים שנשארים איתי למרות תקופה זו של שתי
סופשנה
» Hope is the thing with Feathersכמו שסיכמתי את 2007, 2006 ו-2005, כך תיכננתי לסכם גם את 2008. חשוב לסכם את 2008, כי את השנה הזו אני מסיימת כאדם שונה לחלוטין. לחלוטין. אדם לא יכול לעבור תהפוכות, כגון אלו אותן עברתי אני בשניים עשר החודשים שחלפו, ולא להשתנות. נפלתי לתהומות שלא העליתי על דעתי שקיימות, אך גם כבשתי פסגות רבות. שפר עלי מזלי ובדרך הקשה והמאתגרת ליוו אותי אנשים רבים מספור שסירבו לתת לי ליפול, להרים ידיים (והיו פעמים שהתחננתי)- החל מרופאים, דרך הקואצ'ר שלי וכלה במשפחה וחברים וחברים שהם משפחה. אני מרגישה שירה אחרת. אולי רגועה יותר. פחות דופקת חשבון, בטוחה יותר בעצמה ובערך שלה. בשנה הזו עברתי את אחד הניתוחים הקשים ביותר בחיי; במקביל, עברתי הקרנות, שמשפיעות בעוצמה גם עכשיו, שנה אחרי; היכרתי חברים טובים ואיבדתי אחרים; עברתי ניתוח מוח וחזרתי הביתה למחרת; הבנתי איזה כוח טמון בי; הבנתי שאיני זקוקה לאלף אנשים מסביבי כדי לדעת שאני יקרה וראויה; חיזקתי את הקשר עם אחי היקר/מוכשר/חתיך ברמות על; נכנסתי לשגרה של 9 כדורים נגד כאבים וספאזמים ביום; סיימתי טיוטה ראשונה של אוטוביוגרפיה; התחלתי לערוך את מדור סביבה ב
תודה על המוזיקה #2
» Hope is the thing with Feathersהגענו לביקורת אצל ד"ר ברנד, הנוירולוג החביב שיצא לפנסיה ושהציל את חיי, במחלקה ההמטו-אונקולוגית ילדים. בחדר ההמתנה פגשנו את ד', ילדון בן 24 עם החיוך הכי רחב שראיתי בימיי - ואלוהימה עדה לכמות החיוכים שהייתי עדה להם.. את ד' הכרתי לפני שנתיים וחצי, בנסיעה לטורקיה, ומאז אנחנו סוג של חברים. אלא שלא ראיתיו זמן רב, ובמן הזה נוספה לו קרחת ומקל הליכה. נבהלתי. "מה שלומך?"|חיוך רחב| "הכל נהדר. מה שלומך את?""אני ככה ככה"פתאום היא הופיעה. בחורה לבושה בחצאית ג'ינס, חולצה לבנה, שיער ארוך וגולש והשפתיים הכי משורטטות שראיתי בימיי, ואלוהימה עדה לכמות השפתיים שבחנתי בחיי... וגיטרה.היא התיישבה לידנו והחלה לפרוט על המיתרים, בחינניות ועדינות אין קץ. אני נשארתי ישובה על כסא הגלגלים וצפיתי בה, מוקסמת. כשד' נכנס לד"ר ברנד, איציק פנה לבחורה ואמר לה שאני מעריצה של שלום חנוך, אבל אם היא יכולה בבקשה, להסתכל עלי כשהיא שרה, כדי שאוכל לקרוא את שפתיה ולהצטרף בשירה. היא לא היתה מופתעת."כי שירי הוא בת קול ברוח..", היא החלה לשיר, בכזו כוונה ואהבה, ולא ידעה שהיא בחרה בשיר האהוב עלי ביותר של שלום. "כי שירי הוא משב הרוח
בכל זאת זה צובט בלב
» Hope is the thing with Feathersאני יודעת שכולם רוצים לדעת מה איתי, מה עובר עלי, איך הכל מתקדם, אם בכלל.. אבל המצב כל-כך מבולבל, והבלבול עבר לראש שלי (או שמא זה the other way around?), כך שאני לא בטוחה איך לעשות סדר במחשבות ובהתרחשויות ולתרגם זאת למילים. בעקרון - יש המון עבודה, גם כי, אתם יודעים - משבר כלכלי, וגם כי מדור סביבה שבאחריותי איבד כותבת ראויה וחרוצה, שסיפקה לו (למדור) חומרים רבים, אז עכשיו אני גם מייצרת ידיעות, ולא רק עורכת. ויש גם הניוזלטר הנהדר (תרשו לי, נכון?). אז אני עובדת שעות נוספות. והשיקום מתקדם לאט לאט. לאט מדי לטעמי... בעיקר כי הפצע לחץ עדיין שם (מחלים לאט לאט... שמתם לב לדפוס?), אז איני יכולה לשלב הידרותרפיה ורובוט הליכה. אבל למעשה, יש עוד סיבה והיא שכנראה יש גידול או כמה בברך, שגורמים לכך ששוק ימין כמעט שלא מתפקדת/מתחזקת. כואב מאד. מאד. כאבי תופת משתקים, שרק אדווילים כפולים משתיקים אותם, אם כי לא לזמן רב. אני על משככי כאבים כל יום, כל היום. מחכים להפניה ל-MRI ואז עד שנקבל אישור לעשות אותו ואחר כך המנתח יסתכל ויחליט היכן ומתי לנתח. אז קשה לי וכואב לי ואני מותשת. כל הזמן. מנסה שלא לי
אלימות נגד נשים - פוסט נתונים
» Hope is the thing with Feathersאתמול צוין היום הבי לאומי לאלימות נגד נשים ואיני יכולה לעבור על זה לסדר היום, כי הנושא קרוב מאד ללבי.. אז הפעם אני חורגת ממנהגי ומביאה כמה נתונים יבשים - ותודה לעירית! בשנת 2008 (עד 10.11.2008) נרצחו בישראל 10 נשים בידי בן זוגן. בשנת 2007 נרצחו בישראל 13 נשים בידי בן זוגן. בשנת 2006 נרצחו בישראל 13 נשים בידי בן-זוגן. אלימות במשפחה על פי מחקר מקיף שנעשה בישראל ב-2001 יש בישראל כ-145,000 נשים מוכות. רוב הנשים הנתונות במעגל האלימות אינן אוזרות את האומץ לפנות לעזרה, וממשיכות לחיות במצוקה ובסבל. 70 מרכזים לטיפול ולמניעת אלימות במשפחה פועלים ברחבי הארץ ובשנת 2007 טופלו בהם כ-8,000 בתי אב. העזרה ניתנת לכל בני המשפחה: ההורים והילדים. בישראל יש 14 מקלטים לנשים מ
סדר היום
» Hope is the thing with Feathersבראש סדר היום, גם הציבורי וגם שלי, נמצא המיתון (ומהבחירות אני בוחרת להתעלם). ועוד מזהירים שהמיתון האמיתי יגיע ב-2009. נורא מדכא לכתוב כל היום ולהעלות לאוויר ידיעות על הפסדים ופיטורים וחבילות חילוץ ונבואות זעם למיניהן. שלא לדבר על חברים ועמיתים לעבודה שמאבדים את מקום עבודתם אי לכך, הפוסט יהיה שטחי עד כדי סתמי, כי גם אני צריכה הסחות דעת.והרי אנקדוטות, המלצות ושאלות.המלצה ראשונה - עוגת גזר בציפוי קרם גבינת שמנת ולימון. וואו. פשוט וואו. איזו עוגה כייפית! המלצה שנייה - הסרט מיס פטיגרו ב-DVD. סרט קטן ומקסים.. מזכיר יותר מחזה תיאטרון ולא סרט. מומלץ בחום.המלצה שלישית - לשים בתיק גיליון של O ולעלעל בו כל אימת שיושבים בתורים (קופ"ח, בנק..). מבטי הקנאה של אנשים (ובואו נודה בזה - נשים) - פרייסלס.המלצה רביעית - ה-DVD של רגע עם דודלי! קנינו לאחיינת בת ה-4 שלנו וזה להיט. השוס הוא שגם אחיה, בן ה-1.4, התאהב בדודלי - מרים את העטיפה מצביע על הטלוויזיה ואומר בנחישות "דודלי!". הנהדר בזה הוא שזו מתנה גם להורים, שעבורם זו נוטלגיה. סביב שולחן האוכל, איציק דן עם האחיינית ארוכות על חביתוש... היא גם הייתה בהלם ש
לשים לזה סוף
» Hope is the thing with Feathersלספר, כלומר. חשבתי שהסוף יהיה שמח, עם ילד שאימצנו, או הריון של הפונדקאית. אני חושבת על הקוראים הפוטנציאליים, שיגיעו לסוג של קליימקס כשיקראו שאני חוזרת ללכת ונפגשת עם הפונדקאית המיועדת. ממש עצוב לי עליהם, שיקראו כמה עמודים אח"כ שאני מאבדת את יכולת ההליכה ואנחנו מבטלים את הפונדקאות.כמובן שהסוף הכרונולוגי הוא עכשיו ואני לא אחכה עד תום השיקום וכו', כי זו לא מטרת הספר. המטרה היחידה היא לעזור למי שניתן, לתת השראה לאנשים הניצבים בצמתים קריטיים בחייהם, לבעלי מוגבלויות.. הלוואי שבאמת דברים טובים יצמחו מהסיפור הלא-קל שלי.אז מה דעתכם?על סדר היום - * אתמול עברתי ניתוח להסרת גידול מכף יד שמאל, שהגיע למימדים שהפריעו לתפקודה של היד. הרדמה מקומית. עצמתי את העיניים, למרות שהפיתוי להסתכל מה קורה בתוך היד שלי היה עצום ואני קצת מתחרטת שלא עשיתי זאת.שרתי בראש את רומיאו וג'ולייט של הדייר סטרייטס, כי זה השיר הכי ארוך שאני יודעת בעל-פה. המנתח (בעז ליברמן המאמם) כנראה חשב שכואב לי, כי מבלי משים, נכנסתי לאקסטזה והתחלתי להזיז שפתיים ולעשות פרצופים, אז הוא הפסיק את מה שהוא עשה ונתן לי מכה קטנה על היד. הסתובבתי אל
סיימתי
» Hope is the thing with Feathersלכתוב.טיוטה ראשונה.
סטטוסים, עיניים ועוד
» Hope is the thing with Feathersבסופשבוע דיברתי עם חברה אהובה ויקרה על סוגייה שמעסיקה את שתינו - שינויי סטטוס שגוררים שינוי בחברות. מאז שאני נשואה, אני גאה מאד בעובדה שיש לי לא מעט חברות רווקות, או שנמצאות בזוגיות, והקשר איתן אפילו מתהדק. לא הבנתי למה מסביב שמעתי כל מיני תיאוריות על שינוי סטטוס משפחתי שגורם לריחוק בין חברות. הרי מה זה משנה? אני אותה שירה, רק עם טבעת על היד. מעניינים אותי אותם דברים - גם לשמוע על דייטים כושלים או מוצלחים - ולא מעניינים אותי אותם דברים, ובעיקר בישול/גיהוץ/כביסה וכיו"ב. ואז חלק מחברותיי הפכו לאימהות ואני כמובן שמחתי ועדיין שמחה, אלא שכן - ההתרחקות הגיעה. ולא כי עכשיו מעניינים אותן רק נושאים אימהיים - חיתולים/האכלה/משפתון וכו', הרי הן חברות אהובות שלי ועדיין מעניינים אותן אותם נושאים שחיברו בינינו מלכתחילה, אלא שאין זמן. אחרי העבודה, אוספים את הילד/ה מהמסגרת ונשאבים לשגרה של מקלחת/אוכל וכו' והופ - נגמר לו היום.אלו החיים וככה זה ואין מה לעשות, אבל עצוב לי. זה קצת גורם לי גם לא לרצות להיקשר למישהי חדשה שעשויה להית אמא עוד מעט. כי כאלו לוקחים ממני את החברות (בשורוק) ואת אהובות לבי בלי לשאול
דברים
» Hope is the thing with Feathers
אהבה וגאווה
» Hope is the thing with Feathers#1סבא שלי, ועוד שלושה אנשים בעולם (!!) הוזמנו ע"י קנלרית גרמניה, אנגלה מרקל, לשורת אירועים וטקסים לציון 70 שנה למאורעות ליל הבדולח. כחלק מזה, הוא יוזמן למשרדיה של מרקל וישוחח עמה. הסבא היקר שלי מאד לחוץ מכך שלא יהיה לו על מה לדבר איתה, אז שלחתי לו קישור לביוגרפיה שלה... לא ידעתי שהיא פיזיקאית!איציק ואני דיברנו על זה אתמול, אחרי שאכלנו צהריים עם סבא ואשתו. זה לא שאנחנו אוהבים אותו ותר משאנחנו אוהבים זה את זה, זו פשוט אהבה אחרת, שהיא מעל הכל ומהולה גם בהערצה, הערכה, השתוממות, השתאות ויראת כבוד.#2שרוני חזרה מגאנה זה מכבר ואתמול נתנה לנו הרצאה קטנה בליווי תמונות. הידעתם שיש לי חבר בגאנה? קוראים לו סמואל! שרון פגשה אותו ורציתי להשוויץ בעובדה הזו. הידעתם גם שבגאנה יש "פסטיבל הנשק"? כן, ה- gun festival. וזו מדינה דמוקרטית :-)במסגרת החלק ה"עבודתי" במסע שלה לארץ הזו, שרון סיירה במחנה פליים בגאנה, שבו 25,000 פליטים שהגיעו מליבריה לפני 14 שנים, ממנה הם ברחו כשהתרחשה שם מלחמת אזרחים. במהלך השנים, המקום הפך ממחנה פליטים למעין מובלעת ליברית קטנה בתוך גאנה. כעת, משהסתיימה המלחמה בליבריה, האו"ם מעודד
בגלל, בזכות, למרות
» Hope is the thing with Feathersהקואוצ'ר שלי ביקש ממני לברר עם עצמי איזו אמת פנימית יש לי שמעכבת אותי, כמו הרפסודה במשל הבודהיסטי, שנועדת לחציית הנהר ולא לסחיבה על הגב. חשבתי על "אנשים מתחברים איתי כי הם מרחמים עלי", תזה שכבר העליתי כאן. אבל זה לא לגמרי נכון. ההרגשה שלי היא שמשהו לא בסדר ושזו לא האמת ה"אמיתית" שלי. ביום שישי נפגשתי לארוחת בוקר לרגל יומולדתי עם חברתי הטובה ודיברנו על זה. תוך שהיא שואלת שאלות וחוקרת ומנסה להגיע לאמת שלי, אני מבינה ש"אני חושבת שאנשים מתחברים איתי בגלל המחלה". "לא נכון", היא אמרה, "את פוחדת שזה בגלל המחלה". שנים רבות ניסיתי להתנהל בעולם כאילו המחלה היא סתם עוד מאפיין זניח שלי ולא חלק מהמהות שהיא אני. כמו שאני "בעלת מוגבלות" ולא "מוגבלת", כך גם "יש לי מחלה" ואני לא "חולה".
כאן מסכמים?
» Hope is the thing with Feathers30 שנה אני חוגגת ימי הולדת ותמיד מתרגשת חודש לפני ובטח ובטח שביום עצמו. אלא שהשנה זה לא הגיע. חיכיתי חיכיתי ולא היה רמז לשום פרפר בבטן, או שירי יומולדת שמתנגנים בראש.דווקא השנה? תהיתי ביני לבין עצמי. הרי השנה הזו היא השנה בה זכיתי במתנה הגדולה מכולם - הזדמנות שנייה לחיים. אבל אתם יודעים מה? השנה זו השנה בה התרחקתי מכולם. לא פיזית, אלא מחשבתית/חוויתית/נפשית. כאילו מחיצה בלתי נראית ירדה מהשמים וניצבת ביני לבין שאר העולם. ואני עדיין מעכלת את מה שקרה וקורה לי.כי השנה, מייד אחרי שקיבלתי את חיי בחזרה, הפכה לשנה הקשה, המייגעת, המתישה והמאתגרת ביותר חיי. "אה, את רוצה לחיות?" שאלה אלוהימה. "אז קחי את החיים בחזרה ובואי נראה עד כמה הרצון הזה חזק ובכמה את יכולה לעמוד".ואף אחד לא באמת יודע מה וכמה קשה היה. הסתרתי מחברים ורק איציק ידע ויודע מה אני עוברת מדי יום ומדי לילה.כשהמנתחים למיניהם אמרו לי שאין סיכוי גם להקרנות, כי אזור האגן מלא מדי בגידולים וסבוך וכו' וכו', התעקשנו לדבר עם האחראי על הקרנות, שכבר מכיר אותי. הוא נתן לי את חיי בחזרה, כשאמר שבטח, לא אמורה להיות בעיה, למרות המקר הנדיר והקיצוני."מ
שנה מהממת
» Hope is the thing with Feathersלרגל השנה הבאה עלינו לטובה, אני מאחלת לכל אוהביי ואהוביי, שנת - * בחירות* התקררות גלובלית* כהונתו הראשונה של דב חנין כראש עיריית תל-אביב* כהונתו הראשונה של ברק אובמה כנשיא ארה"ב* טלוויזיה טובה* ספרות יפה* קולנוע מרגש, אך בעיקר עם הרבה אקשן שווה* עשיית דברים שתמיד רצינו, אבל לא העזנו * טיפוס על הרים גבוהים וקפיצה מעל מכשולים* חשיבה מחוץ לקופסה* הדדיות, הקשבה* ה ו מ ו רולכל חבריי, ואתם יודעים מי אתם וגם מה אני מרגישה כלפיכם (כי אני דואגת לומר את זה קצת הרבה יותר מדי) - אני מקדישה את השיר הבא.תפתחו רמקולים, תקשיבו גם בשבילי ואולי אפילו תשירו במלוא הגרון - ,,
אירוח שלי אצל קוראת מחשבות
» Hope is the thing with Feathersדיברנו קצת על ספרים באימיילים.. כמובן שבדיעבד, נזכרתי שיש לי עוד הרבה מה להגיד [israblog.nana10.co.il] נעים ומקסים לכולם
רזולושנס
» Hope is the thing with Feathersהחלטות לשנה החדשה, הבאה עלינו לטובה* להזיז את הרגליים* לסיים את האוטוביוגרפיה* להשמיע יותר את הקול שלי בעבודה ולהראות נוכחות. לא לחשוש * להפסיק להתחבא בבית. אז מה אם אני על כסא גלגלים? לא להתבייש.* לצאת יותר עם ג'ובי. עשיתי זאת פעם אחת וכולם ראו שיש לי "פיליפינית", אז מה? * לקרוא יותר* לטייל יותר * ללמוד להגיד "לא". לא צריך לרצות את כולם כל הזמן. יאהבו אותי גם אם אסרב מדי פעם.* (החלטה עם וידוי) להפנים שלא כולם מרחמים עלי ולא זו הסיבה שמתחברים איתי.* לחיות את הרגע הזה, להתיידד איתו ולחוות אותו. לא לחשוב על העבר, כי הוא, ובכן, עבר, ולא לדאוג מהעתיד, כי החשש המתמיד ממה שאולי יקרה, רק נותן למשהו הזה כוח, בעוד שההווה לא מקבל את הכבוד המגיע לו.* להמשיך למדוט. להמשיך להודות לאלוהימה על כל שיש לי. ויש לי כל כך הרבה.* להפסיק לשתות קולה! כל שנה אני מחליטה את זה וכל שנה זה לא עובד. אולי הפעם?* ללכת ליותר הופעות. זה כיף...* לקחת פחות ללב. יש לו קיבולת מוגבלת.* לכתוב יותר פוסטים...* לחזור לרכוב על סוסים* למצוא זמן ליישם את כל ההחלטות לשנה החדשה.
הימים חולפים
» Hope is the thing with Feathersוהשנה עוברת.אני לא מדוכאת, חלילה (בשביל זה המציאו את רסיטל!), פשוט אין לי מה לכתוב. את הבלוג התחלתי כדי לתעד את הנסיונות שלנו להיות הורם, אבל אלו מזמן על השהייה, ובעקבות התגובות, הבלוג הפך גם למקור להענקת אומץ והשראה, אבל בתקופה הזו, ואלוהימה יודעת עד מתי, אין לי סיפורי אומץ והשראה.אז אני אספר שוב שכל יום אני עובדת ומתאמנת והולכת לישון מותשת בתשע וחצי? זה משעמם כבר גם אותי.או לכתוב שאתמול בפיזיו', נמרוד אמר לי שאני מתחזקת? בתכלס', זה לא אומר כלום, כי לא הגעתי עדיין לשום הישג ממשי, כמו עמידה, או הזזה של רגל. אני לא מדוכאת. המצחיק הוא שדווקא עכשיו, אני מעוררת השרא בעצמי, שאני מצליחה לעשות את כל שאני עושה ועדיין ללכת לישון עם חיוך ולקום עם חיוך, לשנייה לא מאבדת תקווה ולא מרימה ידיים.אבל אין מה לחדש... אין איך לעורר השראה.
מעשה שהיה.
» Hope is the thing with Feathersמתוקף היותי מטופלת במחלקה ההמטו-אונקולוגית ילדים בתל השומר, אני זכאית למפגשים עם הפסיכולוגית המדהימה של המחלקה חינם אין כסף. לפחות לעת עתה. כבר כמה פגישות שהיא מעלה את הרעיון שאפנה לארכיון של בית החולים לבקש את התיק של אמא שלי ז"ל, כי היא סבורה שזה ישפוך אור על דברים רבים. שולמית הפסיכו' העלתה השערה, לפיה אמא היתה חולה בסרטן תקופה ארוכה בהרבה מהזכור/הידוע לי, מה שמנע ממני לקבל את האהבה ותשומת הלב שכל ילד זקוק להן. "את מבינה", היא אמרה, "אם ההשערה נכונה, זה יסביר המון על חרדת הנטישה שלך וגם על כך שאת מאד אוהבת לתת ולקבל אהבה ללא תנאים". הפכתי את הרעיון בראשי כמה וכמה שבועות. ביום חמישי האחרון אמרתי לה שהחלטתי לפנות לארכיון. "מה שאת לא יודעת", הוספתי, "זה שאחד הרופאים במחלקה כאן היה הרופא שלה. הוא לא יודע שאני הבת של רונית, כי מעולם לא ניגשתי אליו, לא רציתי. אבל אולי אני כן אגש ואולי גם הוא יעזור לי להבין. אני בטוחה שהוא זוכר אותה למרות שעברו 20 שנה. היא קרנה מטוב לב". שולמית חשבה שזה רעיון טוב ונפרדנו עד לשבוע הבא. אתם מבינים, אני מטופלת שם כבר 16-17 שנים. באחד הביקורים ה
התלבטות חגיגית
» Hope is the thing with Feathersכידוע (!!!), עוד חודש ושבוע יש לי יומולדת. לכאורה, עניין פעוט, מאחר שמדובר בגיל 31 בלבד. אלא שבשנה שעברה מאז יומולדת 30, העולם שלי התהפך 7 פעמים.. אמרו לי שאני הולכת למות, שאין כבר מה לעשות, התעקשנו ומצאו פתרון, בדמות הקרנות קשות שאת השלכותיהן אני חווה מדי יום ועברו כבר 9 חודשים. חודשיים אחרי ההקרנות, עברתי ניתוח מסכן חיים בעמוד השדרה, הקול שלי הצטלל, אך חזרתי לשיקום, אותו אני רק מתחילה בימים אלו (לא פר סה, פשוט יש דרך כל כך ארוכה, שזה ממש כמו התחלה) ולקינוח - ניתוח מוח. בשנה אחת עברתי מה שאדם נורמלי ובר מזל לא עובר בתקופת חיים שלמה, ומנגד - זכיתי בחיים. אז לא לחגוג?! אבל אין כוח- כולו מוקדש לשיקום ולהתמודדויות היומיומות. למעשה, היינו אמורים להיות עכשיו עם החבר'ה בשבוע בתורכיה, אך 2 פצעי לחץ וניתוחון אחד מונעים זאת ממני וביטלנו ברגע האחרון. אז גם מצבהרוח פה לא משהו... אבל מה, לא נחגוג?! אם למישהו/י יש רעיונות, הם יתקבלו, יועברו למש"ק אירועים של משפחת חורש (איציק), שיעביר אותם למקבלת ההחלטות בבית הזה (סוניה..).
התלם מתמשך
» Hope is the thing with Feathersאתמול יצאתי, לראשונה מאז שעברתי לכסא גלגלים, ללא איציק, בעזרת העוזרת (לא מטפלת!) הפיליפינית שלי (כיפאק היי לי). הלכנו עשר דקות, (לנכים שחוששים לצאת עם העוזר/ת מפאת מבוכה ובושה, אני לא ממליצה שהפעם הראשונה תהיה כרוכה במעבר בפארק בחופש הגדול.) לקפה השכונתי, שם נפגשתי עם האחות, כרמל. בין שאר השיחות המרתקות שלנו, גלשנו כמובן לשיחה על התלם, או המירוץ. אמרתי לכרמל, עם שמץ של קנאה, שהיא נפש עצמאית וחופשייה. היא הגיבה בכך שגם אני נפש עצמאית. אבל זה לא מבחירה, טענתי. נכון, אני עומדת על שלי, אני לא הולכת (הא הא) בתלם וכו' וכו', אבל זה כי אין לי ברירה. אני לא בטוחה בכלל שאם לא היתה לי מחלה, הייתי בוחרת להוציא עצמי מהמירוץ, לא בטוחה שהיה לי האומץ לזקוף סנטר בהתרסה ולהצהיר לחברה שלא, לא בא לי להתחתן, מה רע בלגור יחד? לא בראש שלי ילדים, עיזבו אותי מעבודה 9-17 במשרד ובטח שאני לא חולמת לרכוש דירה, ועוד בפרויקט לזוגות צעירים. והיא, כרמל, כן מסוג האנשים שאני מעריצה, שיכולים לשמוע ממני את המילה "מירוץ" ולבטל את הטיעון הזה במחי יד. הבחירה שלה היתה בין להיות חלק מהמירוץ לבין לא להיות, והיא בחרה (מס
הבלוג מביע התנצלותו הכנה
» Hope is the thing with Feathersומרכין ראשו על כך שאינו מחרים את האולימפיאדה, כפי שהבטיח לעצמו ולסביבה. הבלוג מודע להיעדרו של עמוד שדרה ומבטיח לעצמו ולקוראיו כי ליבו עם כל הסינים והטיבטים באשר הם. הבלוג מציין כי החלטתו להחרים את האירוע המדהים בעולם רק התגברה לאחר הצפייה בטקס הפתיחה המפחיד. אך לצערו, הבלוג נגוע בשטחיות מזעזעת. וזאת, כי למרות שלא הצליח להמנע מהצצות לעבר מסך הטלוויזיה מדי פעם, הבלוג נכנע סופית למראה הקוביות בבטנו של מייקל פלפס.
הרהורים על התלם
» Hope is the thing with Feathersאחד הזכרונות המוקדמים ביותר שלי הוא שאני הולכת לבית הספר עם חברה, כיתה א' או ב', ואמא שלה, שליוותה אותנו, שאלה מה אנחנו רוצות להיות כשנהיה גדולות, וכך התחלנו לדבר על העתיד. הודעתי בנחרצות שאני לא רוצה ילדים. אולי לאמץ. כן, לאמץ ילדים שננטשו. היא כמובן צחקה, ליטפה את ראשי ואמרה לי "חכי שתגדלי, מתוקה". גדלתי ובגיל 14 עברתי ניתוח ראש קשה ואיבדתי אך השמיעה. עכשיו, בנוסף לאימוץ, רציתי להשפיע, להותמר חותם, לחיות אחרת. חלמתי להיות עורכת דין עם התמחות בזכויות אדם, לנסוע ברחבי העולם בלי בסיס קבוע ולהשפיע, לשנות. כבר כילדה ידעתי שהליכה בתלם, לפי הנורמות של החברה, כל חברה כמעט, אומרת שעלי לעשות צבא->ללכת לאוניברסיטה->למצוא עבודה->להתחתן->לקנות דירה (רשות)->להתרבות->לפתח קריירה>לצאת לפנסיה->ליהנות מהנכדים לא רציתי את זה. לא עניין אותי. The Road not Taken של רוברט פרוסט השפיע עלי ורציתי כל כך שיום אחד אוכל לומר שהוא כאילו נכתב עלי. כשהגעתי לתיכון והצטרפתי לאמנסטי, העניין שלי בזכויות אדם רק גבר, אך בכיתה י"ב, כשעברתי זעזוע מוח ונזקקתי למכשיר שמיעה, התחלתי קצת ל
מזל טוב ליומולדת 55,
» Hope is the thing with Feathersאמא. השנה אני לוקחת את זה קשה מהרגיל. אולי בגלל המצב שלי, כי כמו שאת יודעת, כמעט הצטרפתי אלייך השנה. ואולי בגלל המספר 55, שפתאום נראה לי ממש צעיר. הזמן לא מקהה את הכאב. להיפך. כל שנה, הכאב רק הולך ומתחדד, הולך ומחריף. כל שנה, אני יכולה רק לחשוב על עוד ועוד צדדים בי ובחיי שהייתי רוצה להכיר לך. כל שנה, אני חושבת על עוד ועוד צדדים בך ובחייך שהייתי רוצה להכיר. את בטח רואה כמה קשה לי השנה. אני מרגישה שדחפו אותי מגובה רב והמצנח לא נפתח. העבודה, הפיזיותרפיה, הרובוט.. והכאבים שלא עוזבים לרגע. אולי את היית יכולה לענות לי מדוע אני דורשת מעצמי כל-כך הרבה. כל שנה ביומולדת שלך, אני מרגישה כל-כך כל-כך לבד בעולם הזה. איציק אומר שהאור שאת שמת בתוכי, נמצא שם תמיד ואני צריכה להרגיש אותו כל הזמן ולדעת שאיני לבד. תודה, אמא, על האור הזה ועל ההשגחה שלך עלי.
סטיב אוסטינית
» Hope is the thing with Feathersמתוך האתר: "ללא ספק זהו מכשיר השיקום האקטיבי החדשני ביותר ומהווה פריצת דרך בתחום התפישה השיקומית האקטיבית. מדובר ברובוט שפותח בשוויץ ובגרמניה ותפקידו הוא להוליך מטופלים שאינם יכולים ללכת בכוחות עצמם. הרובוט נרתם אל החלק התחתון של המטופל ומפעיל, על ידי מנועים חשמליים, את המפרקים של הגפיים התחתונות. ההפעלה רגישה ביותר ומאפשרת למטופל ל"לכת" הליכה שנראית נורמלית לחלוטין. השכלול של הרובוט מאפשר למטפל להוליך את המטופל במגוון רב של נתוני הליכה שונים וכן לאסוף נתונים על הליכה וכך לאפשר למטופל ללכת באותם תנאים בכל טיפול." הייתי היום בפעם הראשונה. מאד מעייף, אבל מגניב, אם כי יקר, אז נראה אם אוכל להוסיף זאת לתפריט השיקום שלי, שכרגע כולל פיזיותרפיה באופן פרטי פעמיים בשבוע. לא מספיק לטעמי, אבל מחכים לאישורים מקופת החולים להרחיב את הפעילויות. אני גם מתאמנת עם איציק פעמיים ביום לפי מה שהפיזיותרפיסט מלמד אותנו. זה מתיש.. גם עבודה במשרה מלאה, גם שיקום במשרה מלאה, גם ההתמודדות עם כאבים. הלילה ישנתי 14 שעות. ועם זאת, הכי מתיש זה לשמור על האמונה. אמונה שאני אחזור ללכת. מאד קשה, כי גם אם
מדינת רווחה זה הכי, אחי
» Hope is the thing with Feathersאתמול בערב, מהפכה חברתית. כזו מהסוג שלא האמנו שנראה בישראל. מתוך "הארץ": נכים יוכלו להשתכר עד 80% מהשכר הממוצע במשק בלא שתישלל מהם הקצבה שהם מקבלים מהביטוח הלאומי. כך סוכם לאחר משא ומתן ממושך וטעון בין הביטוח הלאומי, משרדי הרווחה והאוצר ונציגי הנכים - הסכמה שסללה את הדרך לאישור התוכנית אתמול (רביעי) בוועדת העבודה והרווחה של הכנסת. התוכנית תובא בהקדם לאישור סופי במליאת הכנסת. בהסכם שהושג, יוכל אדם להשתכר עד 80% מהשכר הממוצע, שהם קרוב ל-6,000 שקלים כיום, ואם יפסיק לעבוד או ששכרו יקטן ישוב אוטומטית לקבל קצבה בהתאם לדרגת אי כושר העבודה שנקבע לו קדם שיצא לעבוד. לכתבה המלאה אני חדורת רוח אופטימית היום. וזה מצחיק, כי רק השבוע איציק עבר מרצונו לחצי משרה וחששנו מהמצב הכלכלי. אמנם, זו רק קריאה ראשונה, אבל, כאמור, אופטימית. מקווה שעוד מדינות תלכנה בעקבותינו.
יאללה, בפסימיות
» Hope is the thing with Feathersפוסט קונטרה, לטובת מי שחושב שאני המקבילה הישראלית של מרי פופינס. הדברים שאותי מבאסים * להתעורר ביום ראשון, לחשוב שזה עדיין סופשבוע ואז להזכר בנורא מכל * ימי ראשון * כשתכניות מתבטלות * לשמוע הערות שוביניסטיות מנשים * בחום כבד ובציפייה גדולה, לקחת לגימה מהקולה רק כדי לגלות שאין גזים * לקחת שלוק מהשוקו/קפה רק כדי לגלות שהחלב חמוץ * בנימין נתניהו * כשחברות נמצאות בדכאון * להיות על כסא גלגלים * ללכת לשירותים בעזרת עובדת זרה * לנסוע לרעננה עירי ולגלות שהיא כבר לא הכפר הקטן שהיתה פעם * להידבק לשיר מטומטם ולא להצליח להפטר ממנו * לריב עם חברה * לריב עם איציק * לריב * כשסוניה מצייתת לאיציק ולא לי (מן הסתם זה כי אני מפנקת יותר, ועדיין...) * לדעת שקפיטליזם לא עובד, אבל לאלהיות מודעתלאופציה טובה יותר * אנשים שחונים בחניית נכים בלי תו * אנשים שרואים אותנו מתקרבים עם כסא הגלגלים ונכנסים פנימה מבלי להחזיק את הדלת פתוחה עבורנו * תקופות של חוסר סבלנות לקריאה * אנשים שבולעים מילים * שפתיים בלתי קריאות * כשלא עונים לי לסמסים * ויכוחים שמסתיימים פתאום עם "נסכים שלא להסכים" ומות
הדברים שאותי משמחים
» Hope is the thing with Feathers* משפחה * לדעת שמשפחות אפשר גם לבחור, ליצור * ארוחות משפחתיות * כשאחרי יום ארוך וקשה, סוניה מניחה עלי את ראשה * כשסוניה מלקקת לי באריכות ויסודיות את הרגליים, מקווה שהיא עוזרת לריפוי שלהן * לסיים את הפרוסה ולדעת שיש עוד חצי עוגה שלמה במקרר * להתעורר ופתאום להזכר שזה סופשבוע * לקבל סמס במפתיע מאנשים אהובים, כי, סתם, חושבים עלי * לשלוח סמס באמצע היום לאנשים אהובים, כי, סתם, חושבת עליהם * להכיר אדם חדש ולדעת שהנה, This is the beginning of a new friendship * להחמיא מכל הלב * באמצע החיים, לפגוש אנשים טובים * לבקש סליחה. לקבל סליחה * כשאנשים שאני אוהבת חוזרים מחו"ל. כשהם שם, אני מרגישה שאני לא יכולה לשמור עליהם * לקרוא את העמוד האחרון של הספר, להיווכח שהסוף הוא טוב ושאפשר להתחיל לקרוא בשקט * להתעורר מריח של אפייה של איציק * שיחה עם נטע, האחיינית * נטע, האחיינית * על האש * לקבל מחמאות על העבודה * לעבוד קשה * לרדת למטה בגשם הראשון * הריח וההרגשה של הגשם הראשון * ללבוש גופייה ביום הקייצי הראשון * גלידה * לראות פרק ראשון בסדרה חדשה ולהזמין אותה ביס מקס * להתעורר מניתוח ו
אל תגידו לי שכל זה לא יכול להיות
» Hope is the thing with Feathersיום שישי, שעה 18:30, מרפאת חירום של קופ"ח מכבי ברחוב ביאליק ברמת גן. כאבה לי מאד השן, אז הלכנו. כשהגענו, נוכחנו שיש כמה מדרגות ואני, הרי, על כסא גלגלים. איציק השאיר אותי ברחוב ועלה למרפאה לראות אם מישהו יוכל לעזור. למעלה הוא מצא רופאת שיניים, שיננית, מזכירה וגבר בן 50+ שבדיוק עבר טיפול שורש. האיש התנדב לעזור לו. יחד הם ירדו במעלית והעלו אותי עם הכסא 3 מדרגות. אבל אז גילינו שהמעלית צרה מדי והכסא לא נכנס. שוב איציק עלה למעלה. בינתיים, אני והאיש הכרנו אחד את השנייה. קוראים לו אריה ויש לו 3 בנות, אחרי 20 שנות נישואין. פי 4 ממני, עניתי, והצגתי עצמי. איציק ירד עם כסא ישיבה, שם אותי עליו, קיפלנו את הכסא גלגלים והכנסנו גם אותו למעלית בעזרתו של אריה. אצל הרופאה עשיתי צילום וטיפול שורש, מה שהיה די צפוי הודות לגנטיקה האומללה שלי. כשיצאנו למסדרון ב-20:00, ראינו להפתעתנו את אריה יושב ומחכה, כדי לעזור לנו לרדת. הייתי בהלם. כשחזרנו על הפרוצדורה וסף סוף יצאנו משם, ביקשתי מאריה לתת לו חיבוק. בבית, פרצתי בבכי של התרגשות. על אנשים טובים לא שומעים. אז הנה, אני מספרת.
פחות מיומיים
» Hope is the thing with Feathersאחרי ניתוח ראש, אני בבית אחרי ארוחה נורמלית ומקלחת סופר נורמלית. אז הנה כמה קטנות וקצת חוויות: * אני כל-כך גאה בעצמי. פאקינג ניתוח ראש. אני כל-כך גאה בעצמי. כמה נהדרת וכמה זרה לי התחושה הזו, של גאווה עצמית. פאקינג ניתוח ראש. * כבר אתמול בצהריים, פחות מיום אחרי הניתוח, הרגשתי שאני מוכנה לחזור הביתה. הרופאים לא הסכימו לקחת סיכון ולשחרר אותי זמן כל-כך קצר אחרי, אז בלי לומר לאף אחד - מקווה שהם לא קוראים כאן - באנו הביתה, ראינו קצת טלוויזיה, שיחקנו עם סוניה וחזרנו בערב לישון בבי"ח. זה שלא כאב לי, איפשר לי להצטרף לחיי הלילה הסוערים בבית החולים. לא, אני לא אירונית או צינית, באמת יש חיי לילה סוערים בתל השומר. * אתמול קיבלתי לבית החולים משלוח מ"גלובס" - מגש עצום בגודלו של פירות. אחרי שאני אכלתי אפרסק ואיציק אכל אננס, ראינו שבקושי גירדנו את קצהו של המגש, אז החלטנו לעבור חדר-חדר ולהציע פירות וחיוכים לחולים ולמלוויהם. מדהים כמה רגע אחד של אנושיות באמצע החולי, היגון והבדידות, יכול להפוך את היום. היה כל-כך מוצלח. * המחלקה הייתה עמוסה ואנשים ישנו בחדר אוכל, אז בלילה הראשון לא יכולתי לחזור
מורה ומחנכת בישראל
» Hope is the thing with Feathersהלא-כ"כ-ייאמן והמאד-מאד-הזוי קרה. ביום חמישי קיבלתי מייל ובו ביקשו ממני בנימוס לשלב את אחד הפוסטים שלי בספר לימוד לילדי חטיבות הביניים בחינוך הממלכתי, בנושא אחריות חברתית. הפוסט - http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=150892&blogcode=3076261 ביום שלישי הקרוב אני נכנסת לניתוח. זה די פתאומי, אבל לא ניתוח קשה בכלל. אין מה להתבאס. נכון, ססססעעעממממקקקק על העולם, אבל זו המחלה ומזל שלא מדובר במשהו קשה. שאו ברכה ומזל טוב לחברתי הוותיקה ביותר (20 שנה. יש כבוד) , טלי המהממת!!
Kiva
» Hope is the thing with Feathersזה לא סוד שאני מעריצה של אופרה ווינפרי, ועל כן היס מקס, או בשמו השני אהוב-ליבי-איפה-היית-כל-חיי, מקליט לי את תכניתה מדי יום. כשהנושא לא מעניין אותי, אני מוחקת מבלי לצפות. לפני יומיים היתה תכנית בנושא נתינה, ואופרה הזמינה את ביל קלינטון (בעלה של מי שכבר לא תהיה נשיאת ארה"ב, לצערי), שכתב בספרו Giving על איך אנשים בודדים יכולים לשנות את העולם. אחד הדברים עליהם כתב קלינטון בספרו ודיבר בתכנית הוא אתר Kiva. האתר, או המיזם, הוקם ע"י בניזוג, שלאחר ביקור במזרח אפריקה התפטרו מעבודתם והקדישו עצמם למטרה נשגבת זו. וזה עובד ככה: צוות האתר נמצא בקשר עם ארגוני microfinance ברחבי העולם, בעיקר במדינות מתפתחות. microfinance הוא מונח שפירושו הענקת שירותים פיננסיים בסכומים קטנים, כמו הלוואות, חסכונות וכד', לאנשים עניים. ארגונים אלו מוסרים להם שמות של יזמים, הם מפרסמים באתר - את השם, תיאור העסק שבשבילו הם מבקשים מימון, תמונה וכתובת אימייל. הגולש עובר על הרשימה, בוחר את מי שהכי נראה לו,בין אם מדובר בחקלאי בפרו או אופה בקמבודיה,ומלווה 25 דולר (83 שקל). כשהסכום המבוקש נאסף, צוות האתר אוסף אותו
רק לרגע
» Hope is the thing with Feathersרציתי להשוויץ! כן כן, אני.. להשוויץ... תודה לאורי, שהכניס אותי לרשימת 25 הבלוגים המומלצים, שהוא עורך מדי שנה. התרגשתי והוקסמתי בעיקר מהתיאור. נכנסתי ליתר הבלוגים המומלצים על ידו, וחלקם באמת מעניין :-) http://www.aplaton.co.il/story_433 פוטרתי על ידי הפיזיותרפיסטית שלי. בחיים לא פוטרתי, בטח שלא על ידי מטפל כלשהו, שלמעשה מעניק לי שירות. זה משעשע. מה שקרה, בקצרה, הוא שמאז שהתחלתי להשתקם שם (תל השומר), היא, שהיא בעצם הפיזיותרפיסטית הראשית, התייחסה אלי בצורה נוראית וגרמה לי להרגיש שאני לא רצויה שם ושאין לי סיכוי לחזור ללכת. אפילו חיוך אחד לא קיבלתי ממנה, שלא לדבר על חיזוקים חיוביים ומוטיבציה. השיא היה כשהיא אמרה לי שהם לא עוסקים בשיקום, אלא בתחזוקה. אחרי שניסיתי לדבר איתה על זה ונעניתי בציניות מטורפת, הלבנתי את פניה ברבים. היתה ישיבה של כל המטפלים שלי - מרפאת בעיסוק, אחות, קלינאית תקשורת והרופא השיקומי האחראי - ופשוט התפרצתי - לא בתוקפנות ולא בארס - אבל עמדתי על שלי, והיא נעלבה. זוכרים שסיפרתי איך אחרי הניתוח שהשיב לי את הקול, מצאתי את "הקול" שלי? אני אתנצל בפניה, כמובן,
פוסט דיכאון
» Hope is the thing with Feathersלמעשה, פרה-דכאון הסביבה שאני ממעטת לכתוב היא שאני חוששת לשתף בכל מה שעובר עליי, אבל מצד שני - כולכם אינטליגנטיים ולבטח יודעים שאי אפשר לעבור את כל שאני עוברת בחיוך ואופטימיות תמידיים. אם פתחתי את הבלוג הזה בשביל לעורר מודעות, אז למה להסתיר... אני על כסא גלגלים כבר שנה כמעט. אף פעם לא חשבתי שזה יקרה לי ויימשך כל-כך הרבה זמן. השיקום, אותו התחלתי רק שבוע שעבר, ייקח המון המון זמן, ובמקביל, אני ממשיכה לעבוד - 2 משרות מלאות, אפשר לקרוא לזה. והכי קשה זה הכאבים. בתוך כל אי הוודאות, קריעת התחת בשיקום ועבודה, יש את הכאבים, שלמרות התרופות, לא מרפים ממני. חלקית, זה גם ההקרנות, שמסתבר שיכולות להשפיע עוד שנה שלמה.. וההשפעות שלהן אינן רק כאבים, אלא השפעות מבחילות. ואת כל זה אני עוברת עם ג'ובי, הפיליפינית (לשיקום, איציק בא איתי. 3 פעמים בשבוע עד 12:00). מטפלת זה לא לזקנים ותינוקות? אלוהימה והחיים בירכו אותי בהרבה חברים טובים, שאלוהימה לבדה יודעת אם הייתי פה אלמלא הנוכחות שלהם בחיי. אלא שכולם עסוקים בשגרה שלהם - לימודים, עבודה, ילדים ועוד מיני דברים משמחים. כאילו עולם מקביל לעולם של
אמא ואני
» Hope is the thing with Feathersמה שמצאתי כשעשיתי סדר בזכרונות - פתקים, מכתבים ותמונות -בשביל האוטוביוגרפיה. אמא ז"לואני (סליחה על האיכות)
אצלי הכל בסדר
» Hope is the thing with Feathersבאמת שכן. יש נפילות, אבל התברכתי בקבוצת תמיכה גדולה למדי, שבעודני מנסה ללכת על חבל דק, היא הולכת מתחתיי עם רשת ענקית, למקרה שאפול. אז מה היה לנו? הזמנו כסא גלגלים חדש מחו"ל, אחרי שבדקנו אותו עם הפיזיותרפיסטית מתל השומר והכנסנו שיפורים והתאמנו אותו לגוף שלי;קיבלנו כורסת סטנד אפ מחמותי; קיבלתי העלאה; היה ליל סדר מצחיק בטירוף, למרות היעדרו של סבא; ראינו"מועדון ארוחת הבוקר" עם חברים ושוב דיקלמנו את הסרט; התגלה לי זיהום בכף הרגל והשיקום הושהה לחודש - עוד שבוע וחצי למנאייק; כתבתי לטיים אאוט קטע קצר על קורותיי במסעדת שגב אקספרס נטולת שירותי נכים; גילו לי דלקת במפרק הירך. כאבי תופת, אבל יש טיפולים להרגעה; גיליתי שלכל המטופלים במרכז ממליצים לקחת תרופות שלא ייפלו לדכאון. רשמו גם לי; עמי לקח אותנו לטיול ג'יפים בנחל כסלון. היה מהמם כחלק מהרצון לכתוב אוטוביוגרפיה, גלשתי לאמזון וחיפשתי אוטוביוגרפיות מעניינות של נשים לא פוליטיקאיות - לראות איך זה נעשה, איך בונים דמויות וכל זה. בין היתר, הזמנתי את האוטו' של השחקנית קמרין מנהיים. לא הייתי מעלה על דעתי שהיו לה חיים מעניינים, ועדיין יש, אבל הספ
10 דקות מזמנכם
» Hope is the thing with Feathersלצפייה בסרטון הבא ולהפצתו בקרב כל מכריכם: הלינק למי שרוצה לעביר חג אביב שמח לכולם!
דרושה
» Hope is the thing with Feathersאישה חמה ואוהבת בעלת לב גדול, ניסיון חיים זרועות ארוכות, כתפיים רחבות ויכולת להגיע לר"ג מעת לעת. להענקת חמלה וחיבוקים עוטפים (מאלו שמאפשרים לך להתפרק בבכי) לבחורה בת 30 יתומה מאם מזה 20 שנה, שמעת לעת מרגישה קצת לבד.
למען הפליטים מאפריקה ובכלל
» Hope is the thing with Feathersברשותכם, אני לוקחת הפסקה קצרה מהעניינים שלי - שיקום, כאבים, עבודה וכו', כדי לדבר על משהו בוער באמת, בעקבות קריאתו של שוקי גלילי. לפני שבועיים נסגרה מרפאת הפליטים בתל-אביב, כתוצאה ממחסור בכסף, תרופות וכוח אדם. העמותה רופאים לזכויות אדם שהפעילה את המרפאה קוראת למדינת ישראל להכיר בבעיה ולהעניק לפליטים טיפול רפואי. מחר, ה-8 באפריל, יתקיים דיון מיוחד בנושא בכנסת, בהשתתפות חברי וועדות הרווחה, הבריאות והעובדים הזרים. אם נותר במדינה הזו שמץ של חמלה, מוסר ואנושיות, ההחלטה שתתקבל מחר תהיה לקחת אחריות. כה מתאים שהישיבה הזו מתקיימת ערב פסח, והגיע הזמן שנפסיק להשתמש בהסטוריה שלנו כבתחמושת ונתחיל להפיק לקחים וליישמם. אנשים הם אנשים הם אנשים. בואו תצטרפו למאבק. גם נקיטת עמדה היא מאבק.
המלצות, תובנות ועדכונים
» Hope is the thing with Feathersאחרי מאבק ארוך ומתיש והודות לאנשים טובים, שהם גם חברים, אני מתחילה שיקום ביום ראשון! הייתי שם בפגישה ראשונית עם כל המטפלים והבנתי כמה זו הולכת להיות עבודה קשה וסיזיפית, ממש כמו השיקום הראשון, רק שהפעם אני גם עובדת במקביל ואני עדיין מחלימה מההקרנות+הניתוח, אז... תחזיקו לי אצבעות בבקשה, this is going to be a bumpy ride. עברנו התקף לב קשה עם סוניה. היא השתעלה ולקחנו אותה לווטרינר. הייתי בטוחה שהוא יגיד שזה רק צינון באשמת מזג האוויר המטורף. מסתבר שזו אוושה בלב והוא אמר שהיא רצינית. בכיתי כמה ימים רצוף, ממש נשברתי. לא יכולה לתאר לעצמי את החיים שלי בלעדיה. עברו כמה ימים קשים, בהם נתנו לה תרופה וחיכינו. ביום שני בערב עשו לה אקג ומצאו שהאוושה היא בדרגה 3 מתוך 6 והווטרינר מרוצה מאד ואמר שהמצב יותר טוב ממה שהוא חשב, אבל שהיא צריכה להיות על תרופות לשארית חייה. מתוקף היותי אונקולוגית, כלומר מטופלת במחלקה המטו-אונקולוגית ילדים (אין לי סרטן, אבל אין מחלקה שמטפלת במחלה שלי), מגיע לי טיפולים אצל הפסיכולוגית של המחלקה. אני מגיעה לשם כל יום ג' והיא עושה לי טוב! סדר פסח אצלנו ל-4 אנשים. כל-כך עצ
אדיוטיימנט
» Hope is the thing with Feathersהוזמנתי כלאחר כבוד, ע"י דר' נורית גוטמן המהממתלכנס ראשון מסוגו באוניברסיטת ת"א בנושא "מהליווד לת"א - תכנים חברתיים או שליחות חברתית? שילוב תכנים בריאותיים בתכניות דרמה ובידור בטלוויזיה". היא זכרה שזה הנושא שהכי מעניין אותי, כי כשלמדתי אצלה עשיתי סמינריון בזה. והיא גם קוראת את הבלוג... אז הלכתי. ברור שהלכתי. את הכנס פתח דר' בעז לב, מנכ"ל משרד הבריאות, שאמר שבישראל יש בעיות רציניות, כמו נהיגה בשכרות, ושהגיע הזמן לשיווק חברתי, במיוחד לנוכח הקפיטליזם הגואה. בהתחלה, דיברו אנשים מחו"ל והסבירו קצת איך הם עושים זאת. דיברה מישהי מהוליווד וכן שניים מברזיל. הנקודה המרכזית היתה שבאמת אחרי שנושא עולה בסדרה בפריים טיים, נמצא שיש הנעה לפעולה. למשל, הנציג מברזיל אמר שלאחר שהוכנס נושא האיידס לטלנובלה פופולרית (ע"י כך שאחד השחקנים סיפר שהוא קרא בעיתון שהמחלה עדיין חיה ובועטת), שיעור הנבדקים זינק ב-90%. ויקי בק ממרכז נורמן ליר בקליפורניה, שחוקר בדיוק את זה, סיפרה איך הם מוציאים לפועל את השיווק החברתי - בין היתר, הקימו אתר ובו מציעים לתסריטאים של התכניות השונות נושאים לדיון וכן מקרים אמיתיים,
ים, בנים ורשת ג'
» Hope is the thing with Feathersהפעם, אני אתחיל דווקא מהסוף, כי הסוף חשוב יותר. עידוק הלשין לי שהמליצו על הבלוג שלי במעריב לנוער (יחד עם בלוגו והבלוג המגה-חשוב של עמותת עלם ומגזין זברה). בגלל הסיכוי שבעקבות ההמלצה, יגיעו לכאן (גם) בני נוער לקויי שמיעה, אני רוצה ללנקק שוב לארגון בקול, שעושה נפלאות ופועל יומם וליל עבור קהילת כבדי השמיעה והמתחרשים בישראל. (אני יודעת שאי אפשר לראות את הטקסט. תאמינו לי שהיא כתבה שאני יפה. אם אתם לא מאמינים, סורו לפיצוצייה הסמוכה) תודה ליעל פלג על ההמלצה ולעידוק על הסריקה. כשנודע לי, מיהרתי להציק לבת דודתי בת ה-15 במסנג'ר. אם יצא לכם לדבר עם בת 15+- במסנג'ר, אתם בטח מבינים ששמתי נפשי בכפי, שהרי 90% מהשיחה עובר בנסיון לשמור על ראיית העיניים, יען כי כל מילה שנייה מהבהבת, ואם כבר יש מילים שכתובות בפונט רגיל ונורמלי, את לא סגורה על המשמעות שלהן. אבל היה לי חשוב לוודא שהיא וכל חברותיה יודעות שאני מגה-סלב לכמה שניות. "אמא לא מרשה לעשות מנוי. היא אומרת שזה זבל והעיתון היה יותר טוב בהרבה כשהיא היתה קטנה". צודקת,
כנסו כנסו
» Hope is the thing with Feathershttp://www.globes.co.il/serve/globes/docview.asp?did=1000318121&fid=845 בברכה
לקום מחר בבוקר עם שיר חדש בלב
» Hope is the thing with Feathersלשיר אותו בכח, לשיר אותו בכאב. לשמוע חלילים ברוח החופשית, ולהתחיל מבראשית דווקא בשיר הזה מיכלי החזיקה את ידי בחוזקה. זו הפעם הראשונה שלה, אז לא היתה לה דרך לדעת שזה השיר שהכי מרגש אותי ובו אני מזילה הכי הרבה דמעות. מדהים. אז אנחנו אחרי שירת האדם. בפעם השמינית! והאירוע הזה רק הולך ומשתבח. השנה היה הרבה יותר מסעיר עבורי.. עוד לפני האירוע, כשחברים שלא מכירים את שירת האדם, באו בחפץ לב - ואחר כך גם בכו מהתרגשות - והמנכ"ל המהמם של גלובס, איתן מדמון, רכש כרטיסים עבור הצוות שלי בעבודה. והצוות המארגן של האירוע, שבראשו עומדים חבריי הנפלאים, אפי לנדאו היזם ואחיה קמארה, מנכ"ל "בקול" (לא בטוחה שהאחרים יסכימו שאזכיר אותם בשמם). הצוות הזה - כל שנה מדהים אותי מחדש, עם ההיענות והנחישות וטוב הלב השופע. ואיזה יופי שדווקא בתקופה הכי גרועה שלי, יצא ששבתי להפגש שוב איתם וכך לקבל הרבה כוחות ואנרגיות חיוביות. ובכניסה לאירוע, עת פגשתי הרבה אנשים אהובים וגם כמה מקוראי הבלוג הסמויים באו להציג עצמם, ובאירוע עצמו, כשישבתי בין חברים ושרתי בקולי קולות, כי השנה אני נושמת.. כי השנה אפשר לשמוע אותי
שירת האדם
» Hope is the thing with Feathersיהיה כיף, והשנה, אני מתכננת לעלות לבמה לזייף וע"י כך, להביך את כולם, כולל אושיק לוי. אז כדאי.. וגם כדאי לצפות הערב במהדורת מבט בערוץ 1 :-)
שעתי טרם הגיעה
» Hope is the thing with Feathersזה היה יום ראשון (מלפני זמן רב. רק עכשיו אזרתי עוז לכתוב, אחרי שעברנו את זה.). הנוירוכירורגים חזרו סוף סוף מיפן, אחרי כמעט חודש, וציפינו לשמוע מהם מה הם ראו בהדמיות שעשיתי לפני הנסיעה שלהם. בבת אחת הרגליים הפסיקו לתפקד ורצינו לדעת למה, כלומר היכן נמצא הגידול ומתי הניתוח שיסיר אותו. חשבנו, בעקבות שני ביקורים אצל האורתופד המומחה לגידולים, שהפעם מדובר במשהו באגן. כך שאפילו הרשיתי לעצמי לשמוח קצת עמוק בפנוכו, כי אם מדובר באגן, זה לא קשה כמו עמוד שדרה, והניתוח יהיה קל מתמיד, מעין חוויה מתקנת, ובמהרה אחזור ללכת. נכנסנו והתיישבנו במשרד של דר' איקס. נראה היה שהוא מאד טרוד ועסוק. בפשטות ובמהירות, והכל תוך כדי חיוך רחב, הוא אמר שההדמיות, שהפעם עשיתי לכל גוף, לא היו טובות, שהופיעו הרבה גידולים חדשים והוא לא יכול להציע לנו שום פתרון כירורגי.
יראה
» Hope is the thing with Feathersככה הרגשתי כשצפיתי בסרט על חני קרני-עייש, ששודר בערוץ הראשון. לא רק שהיא הראשונה שילדה - ועוד פעמיים - כחולת ALS, אלא שבמהלך המחלה, היא הוציאה תעודת רואת חשבון, התקבלה לעבודה במקום נחשב ואחר כך גם הוציאה תואר שני. את המבחנים לפעמים לקח לה 12 שעות רצוף לעשות. והיא עשתה. בדרך כלל אני מתנגדת לסרטים על נכי-על, אבל פה מדובר במשהו שאינו מעבר ליכולת ה"רגילה". נכון - אני לא בטוחה מה דעתי על החלטתה להוליד בכל זאת ילדים, חוץ מזה שאני מעריצה את נחישותה - אבל כל השאר, כשבעצם אף אחד לא היה מרים גבה אם הייתה בוחרת לשכב על הספה בסלון ולראות טלוויזיה עד המוות. "כל השאר" הזה רק מוכיח שבאמת אין דבר העומד בפני הרצון, וכפי שאמרה אחת הרופאות שלה "עצמאות אינה עצמאות פיזית, אלא עצמאות של הרוח", כי כשיש עצמאות של הרוח, ידידיי היקרים, שום הר אינו גבוה מדי. אני תוהה מתי אגיע לרמה כזו של נחישות והתמדה ואמונה עצמית.. אם בכלל. וזה חשוב, כי אוטוטו אני מתחילה שיקום בתל השומר. יום-יום אגיע לשם עם הפיליפינית ואשאר עד אחר הצהריים. זה מפחיד אותי ומתסכל ומעצבן, אבל אין מה לעשות, ומזלי הוא שאני יכולה להשתקם בכ