בלוגים ששרון קוראת » Bitterness Inc.

Feeds

30784 items (16526 unread) in 102 feeds

• 2jk.org:: Intellect or Insanity (477 unread)
• Absolut Carmel (18 unread)
• AlleyMule
• ‫Connected (95 unread)
• ‫Morning Candy‬ (493 unread)
• ‫OMG (17 unread)
• ‫We CMS‬ (142 unread)
• ‫ברמה העקרונית (14 unread)
• ‫גם-שם (292 unread)
• ‫האויב הציני (3 unread)
• ‫הבלוג של אלית (35 unread)
• ‫הבלוג של רן יניב הרטשטיין / Ran Yaniv Hartstein's Blog (76 unread)
• ‫המכללה‬ (107 unread)
• ‫הסיפור האמיתי והמזעזע של‬ (175 unread)
• ‫הפנקס הפתוח‬ (80 unread)
• ‫הפרדוקס‬ (21 unread)
• ‫הצלחת המעופפת - לא מדע בדיוני‬ (96 unread)
• ‫יונית מוזס‬ (40 unread)
• ‫לא שומעים!‬ (266 unread)
• ‫מדע בזיוני (120 unread)
• ‫פרסום גרילה באינטרנט - ינאי הנגבי (65 unread)
• ‫רויטל סלומון‬ (208 unread)
• ‫תחשוב טעים, יהיה טעים.‬ (138 unread)
• Bitterness Inc. (37 unread)
• Candy's mini blog (60 unread)
• CityMule - 'Brief Mainstream Reviews for the Masses'
• Content / Interactive (3 unread)
• Hope is the thing with Feathers (26 unread)
• It's All About Causality
• Press REC & PLAY (9 unread)
• rez plz (4 unread)
• shuru HABITU oor oo (32 unread)
• The Collective Blog feed (10 unread)
• The Daily Dolly (73 unread)
• things.co.il (62 unread)
• Touching Is Not Permitted (89 unread)
• TumbLizard (1 unread)
• xslf.com
• Yellow Spot (2 unread)
• אלעד בבלוגלי (127 unread)
• אנחנו בדרך להיות פרה קדושה (13 unread)
• אנקדוטות (58 unread)
• אסכולת הכורסא (518 unread)
• בטחון בתנועה (67 unread)
• בלוג דמיוני (104 unread)
• בלוג זה לחלשים (48 unread)
• בלונדינית בעיר הקודש (12 unread)
• בצק אלים (50 unread)
• ברכה גולשת בבלוגלי (2 unread)
• גרבילים של תשוקה (31 unread)
• דברים קטנים (136 unread)
• דברים קטנים באמת (18 unread)
• דיליש
• הבלוג של אחי דקר (61 unread)
• החברים של ג'ורג' (697 unread)
• החיפוש אחר המשהו (14 unread)
• היתוך קר למפגרים (1373 unread)
• המרתף (87 unread)
• המשתה - אייל גרוס (40 unread)
• הרהורים של אבא (177 unread)
• ואן דר גראף אחותך (86 unread)
• וובסטר 3 - חנן כהן (225 unread)
• זו ש -.- .- -. (40 unread)
• חדל קשקשת ברשת
• חדר 404 (2154 unread)
• חומוס להמונים (192 unread)
• חורים ברשת (2802 unread)
• חיבור (19 unread)
• טייק 2 :: יעל הראל (16 unread)
• טל גלילי (138 unread)
• ישראלים באפלה (109 unread)
• כוסית עם אובססיית שואה
• כי וטרינר חייב להיות משוגע
• כרובית ירדה לעולם (7 unread)
• לא יפה, לא אופה ולא מוצצת
• לא רואה בעיניים (96 unread)
• לחתוך את הקיווי (11 unread)
• לטאת האמבט
• ללא אליבי (30 unread)
• מִלָּה (14 unread)
• מהדורה אחרונה (177 unread)
• מתעוררת למציאות (108 unread)
• נגיסה מהתפוח (1 unread)
• ניימן 3.0 (411 unread)
• נפלאות התלונה (11 unread)
• סטארטר (45 unread)
• סימן שאלה (29 unread)
• סינמסקופ (1104 unread)
• עוד בלוג תל-אביבי (164 unread)
• עומר קפלן (36 unread)
• עונג שבת (270 unread)
• עלילות נויפלד בעיר זרה
• עתיד מזהיר (19 unread)
• פיראנה קארינה (40 unread)
• צריכה לחשוב על זה (681 unread)
• קודח (2 unread)
• רק אי שפיות (60 unread)
• רק רשת (1 unread)
• שידורי ניסיון (147 unread)
• שתי האגורות שלי (1 unread)
• תודעה כוזבת (261 unread)
• תעשו לט גו

Bitterness Inc. (37 unread)

• April 19, 2012
• 15:07

  ‫דברים שסיפרתי לעמרי ביום השואה‬

   » ‎ Bitterness Inc.

  פעם בשבוע אני אוסף את קורנפיין הקטן (כבר חמור גדול) ואת חבריו מאיזה חוג שיש להם בכפר הירוק ומקשיב לשיחה. שלושה ילדים חכמים, מנהלים שיחות שנעות בין הארי פוטר למורה (השנואה) לטבע. השבוע נסבה השיחה על יום השואה. כמובן שהיתה השוואה מה יותר עצוב, למות בשואה או למות במלחמה (בכל זאת, יום הזכרון לחללי מערכות ישראל מעבר לפינה). כרגיל עלתה השאלה, למה הגרמנים עשו דברים כאלו ליהודים, ואיזה מן רעים הם. בפעם הראשונה שאל אותי עמרי – "אבא, איך אתה מסוגל לנסוע כל כך הרבה לגרמניה ולעבוד אתם, אחרי מה שהם עשו לנו?". שאלה טובה.

  אחר כך עברה השיחה לגזענות ולשנאת הזר. ניסיתי להסביר להם למה הכי קל להאשים את השונה והאחר בכל דבר רע שקורה לך. דיברנו על ההבדל בין אחד, מנחם בגין, שהפנים את האוניברסליות של לקחי השואה וקלט פליטים מויאטנם, לבין אחד, אלי ישי, שאמר שעובדים זרים מביאים מחלות. דיברנו על ועידת אויאן, שבה כל מדינות העולם עמדו מלכת ולא רצו לקלוט את היהודים ומה השיעור שאנחנו צריכים ללמוד מזה לעתיד. נכון, זה לא מעניין כל כך כמו סיפורי מקלחות, יערות ורכבות. אבל לא פחות רלוונטי.

  בסוף ישבנו אתו מול המחשב, וראינו שוב את הסרט שבו סבא יוסי, שהיה ילד בן 5 ברומניה בזמן השואה, מספר את הסיפור שלו לנכד שלו עמרי. אולי נעלה את זה בהזדמנות לאתר.

   

   

  
• February 03, 2012
• 16:36

  ‫שלא נשכח‬

   » ‎ Bitterness Inc.

  מודעה שהתפרסמה היום בידיעות אחרונות.

  

  למי שלא שם לב, אנחנו בתחילת פברואר. אבל היי, שלא נשכח.

  
• January 19, 2012
• 18:58

  ‫איך עושה סוס?‬

   » ‎ Bitterness Inc.

  השבוע בפינתנו "סיפור בתמונות", נבחן את אחד הצעצועים החביבים על בתי הקטנה, הפרינצ'יפסה.

  

  זה משחק ילדים סטנדרטי, בו הילדים צריכים לשלוף צורות עץ ולהשיבם למסגרת, תוך זעקות (של ההורים) – "איפה סוס? איפה פרה? יופי!". עד כאן – נפלא. אלא שלמשחק הספציפי הזה יש טוויסט. מאחורי כל חיה, מסתתר התוצר אותו מנפיקה החיה לאדם. נדגים – הנה כבשה.

  

  מה עושים מכבשה?

  

  נכון! צמר.

  ומה עושים מתרנגולת?

  

  ניחשתם?

  

  נכון. ביצים.

  והחיה הבאה:

  

  ובכן, מה עושים מפרה?

  

  נכון, חלב. זה קל. אבל עכשיו מגיע החלק באמת קשה. ילדים -

  

  מה לעזאזל עושים מסוס? אתם בטוחים שאתם רוצים לדעת?

  

  דבק!!

  
• January 09, 2012
• 0:04

  ‫ואף על פי כן, יאיר לפיד‬

   » ‎ Bitterness Inc.

  נפתח במשל, ברשותכם. א', חבר טוב מהזוועה הצרופה המכונה בה"ד 1, עבר לפני מספר שנים לארצות הברית, התאזרח ונהיה מעורב לעומק בפוליטיקה הפנימית. הוא התעסק הרבה בנושא ביטוח בריאות אוניברסלי לכל תושב, פעיל בתנועת ה- occupy ואחד האנשים החביבים עליי ביקום. שמאלני גאה. לפני מספר חודשים הוא שלח לי טקסט מתוך האתר "תיקון עולם" בו הוא מסביר מדוע לא יצביע בבחירות הבאות בכלל ועבור אובמה בפרט. הטיעון המרכזי שלו הוא – המערכת רקובה, המועמדים ה"שמאליים" הם לא באמת שמאלניים עד הסוף כי א. ב. ג. ד. וכד'. חזקה על א', שהוא גם אדם רציני וגם סופר חכם (בדוק) שהוא יודע על מה הוא מדבר ובאמת אובמה לא בסדר מהרבה בחינות. אבל מה בדיוק האלטרנטיבה? ג'ורג' קלוני התבטא בנושא לא מזמן:

  I’m disillusioned by the people who are disillusioned by Obama, quite honestly, I am. Democrats eat their own. Democrats find singular issues and go, ‘Well, I didn’t get everything I wanted.’ I’m a firm believer in sticking by and sticking up for the people whom you’ve elected.

  If he was a Republican running, because Republicans are better at this, they’d be selling him as the guy who stopped 400,000 jobs a month from leaving the country. They’d be selling him as the guy who saved the auto-industry. If they had the beliefs, they’d be selling him as the guy who got rid of ‘Don’t Ask, Don’t Tell,’ who got Osama bin Laden. You could be selling this as a very successful three years. [...]

  את הטקסט המלא אפשר למצוא כאן. הטקסט של קלוני נוגע למחלה הכי ממארת של השמאל הישראלי (ושל האמריקאי, מסתבר). הנטייה לבחור איזו שהיא פרמוטציה של האמת, הצדק והמוסר שרק מי שעומד בה, ובדיוק בה, ראוי לתמיכתנו. התשובה שלי לא' היתה ועודנה – מה האלטרניבה שלך? סנטורום? נניח שאובמה הוא רק 55% בסדר. לא עמד בכל הציפיות שיצר, לא Hope ולא בטיח. ראית מי רץ מולו? כל אדם כמו א', שלא יצביע לאובמה כי הוא לא מספיק שמאלני, יקבל משהו כל כך הרבה יותר גרוע (ואת זה הוא יגלה בדרך לגוואנטנמו).

  עכשיו לנמשל: על מנת שיהיה ברור מההתחלה, אני לא אוהב את יאיר לפיד. כבר שנים שאני לא אוהב אותו, בעוצמות משתנות. אני לא אוהב אותו כי הוא אחד הכותבים המוכשרים בעברית שהחליט לקחת את הכתיבה שלו לפוליטי, הקלישאי והמתחנף לאמצע. אני לא אוהב אותו כי כשחבר שלו אודי היה בשלטון הוא כתב טורים שנזפו בנו, הישראלים, על שאנחנו מעיזים להתלונן כשיש לנו מדינה כל כך סבבה. אני לא אוהב אותו כי הוא כתב את "אחיי העבדים" וכמו שכבר אמר פעם אסי דיין – "אל תקרא לי אחי ואל תזיין את אחותי". אתה לא עבד ואין לך מושג איך החיים שלנו. אני לא אוהב אותו כי קשה לי עם מישהו שהמורשת שלו מבית אבא זה לייצר מנדטים משנאת האחר ("הדרת חרדים", זה תופס?). בקיצור – לא מהיום ולא מעט.

  ועדיין – אני חייב לומר לכם, אחיי השמאלנים, מרעילי הבארות, חיילים נאמנים בגייס החמישי – יכול להיות שאין ברירה אלא להצביע ללפיד. אני מסתכל על הטיעונים למה לא שרצים עכשיו בטוויטר:

  1. הוא קפיטליסט, ניאו ליברל ושחצן – יכול להיות, אבל ככה גם המנהיג הנוכחי, רק שהוא גם פשיסט ושר החוץ שלו פוטיניסט.
  2. הוא לא עשה עד היום שום דבר למען המדינה – טיעון מעניין. אתם מעוניינים באיש צבא שבע קרבות? מופז, אניוואן? לפיד הוא סופר, תסריטאי ופובליציסט. לא מת על הכתיבה שלו, אבל שוב – מופז.
  3. הוא מיינסטרים. הו לא, אימה קדושה! מיינסטרים זה רע, קיצוני ורדיקלי זה טוב. שלא תבינו לא נכון – אני סנוב מוצהר, קשה לי עם הישראליות ה"אותנטית" והרעיון שלי של גיהנום זה מתחם הקניות בצומת ביל"ו ביום שבת. ועדיין – לא היה נחמד להכניס קצת רעיונות שמאלניים למיינסטרים? ראיתם איך נראה העם שלכם לאחרונה? רק היום מישהי (בת 22-24) אמרה לי – "אבא של יאיר לפיד היה שמאלני, לא?" ניסיתי להסביר לה את ההבדל בין שמאל מדיני, שמאל כלכלי ושנאת חרדים פשוטה. אם היה אפשר לראות מבט זגוגי דרך טלפון נייד – זה היה זה. "מבחינתי – כל מי שיפה נפש הוא שמאלני". העם שלכם, ואת זה מראים כל הסקרים, זז ימינה בטירוף. הוא גזעני יותר, מפולג יותר, שוביניסטי יותר וחסר כל לכידות פנימית. זה לא מקרי כמובן, זו תוצאה של שנים של פילוג וסכסוך על ידי מפלגת השלטון וגרורותיה אבל זה לא משנה. זה המצב. בעם הנוכחי, במצב הנוכחי, הסיכוי של מישהו שמאלני "אמיתי", איזה מן דב חנין שכזה, להבחר לראשות הממשלה זהה לסיכוי שלי להשתתף במרתון תל-אביב הקרוב (רמז – שואף ממש לאפס).

  אבל מעבר להכל, באמת, מעבר למי הוא יאיר לפיד, יותר חשוב להגיד מי הוא לא. תסתכלו על התמונה למטה, עכשיו תסתכלו אליי, עכשיו למטה, עכשיו אליי. אני על סוס.

  כל קול שלא יילך ליאיר לפיד יילך לאנשים האלו. יריב לוין מפחיד אותי. הוא מפחיד אותי כי הוא לא נראה כמו הפסיכופטים הסטנדרטיים של הימין (בלי שמות, אין לי כסף ספייר). הוא לא נראה כמו אופורטוניסט מיוזע שעובר ממשרת דובר למשרת שופר. הוא נראה כמו אדם נורמלי, עם חוש הומור, שמנוי וגמור אתו לבטל את זכויות האזרח של כל מי שאינו עומד ושר את המנון בית"ר (לא "פה זה ארץ ישראל, טועמה", המקורי). יחד עם ח"כ שאמה והקונסיליירי נאמן הם מפחידים אותי פחד מוות. באמת. וכרגע, היחיד שנראה שיש לו איזה שהוא סיכוי לעצור את הרכבת הזאת לאבדון הוא לפיד. אז גם אם הוא לא מספיק שמאלני בשבילכם, תחשבו לחמש דקות, בצורה קרה מאוד ולא רגשית, מה האלטרניבה. מקיאים קצת בפה ועושים את מה שצריך.

  

  
• December 25, 2011
• 18:38

  ‫הייתי רוצה להגיד שאני מזועזעת‬

   » ‎ Bitterness Inc.

  בצירוף מקרים משעשע, קרה שאני מקבל הודעות לעיתונות מחברת הכנסת אנסטסיה מיכאלי. אל תשאלו למה. הנה אחת שקיבלתי אך השבוע:

  
  

  [www.ynet.co.il]

   

  הייתי רוצה להגיד שאני מזועזעת מהודעת היועץ המשפטי אבל האמת היא שזו הוכחה נוספת לכל מה שאמרתי עד עכשיו

  ולא אגיד עליו שום מילה נוספת כי החלטתו מדברת בעד עצמה. 

  בנוגע לטיב ההחלטה, לגבי, חנין זועבי, מבחינתי חברת הכנסת לשעבר, הרי שהיא עושה את עבודה כעוכרת ישראל נאמנה כך שאין לי טענות כלפיה,

   אך עצם ההחלטה היא בגדר נתינת רוח גבית וצלש לטרור בארץ ובעולם כולו. היא בגדר הכשר משפטי לחוליות טרור באשר הם שמגובות מרגע זה מהיועמש הישראלי בעצמו. 

  
  

  לא נותר לי להזכיר שמי שמרחם על אכזרים סופו להתאכזר לרחמנים.

  לגבי ההתנצלות שנדרשת לחנין זועבי על פי ההחלטה, מיותר לציין שלא אתנצל חוץ מלחיילנו האמיצים ולמשפחותיהם הנדירות, על הבגידה ועוגמת הנפש שהם כנראה חיים. 

   

  מצורפים מכתבים ששלחתי לאחר המשט ליועץ המשפטי ולשר הפנים.

  
   

  Best Regards,

  MK Anastassia Michaeli             ח"כ אנסטסיה מיכאלי

  PA  972-506230040

  PA 972-506286082

  _____________________________________________________________________________

  Knesset of Israel, Jerusalem   91950, Tel: 972-2-6408600, Fax: 972-2-6753631

  כנסת ישראל, ירושלים 91950, טל: -6408600972-2, פקס: 972-2-675-3631

  anmichaely@knesset.gov.il

   

  עד כאן המכתם המופלא של ח"כ מיכאלי. הייתי רוצה להגיד שאני מזועזע מרמת הכתיבה וההתנסחות שמתאימה לילד בכיתה ז', אבל אני לא. הייתי רוצה להגיד שאני מזועזע מההתקפות הבלתי פוסקות על הדמוקרטיה, אבל אני לא. הייתי רוצה להגיד שאני עצוב, מופתע, מבואס מהכיוון שאליו הולכת המדינה הזאת אבל זה לא מחדש כלום.

  (במאמר מוסגר – אני חושב שחנין זועבי עושה שירות נוראי לאוכלוסיה אותה היא אמורה לייצג. פעם אחרונה שבדקתי – לערביי ישראל יש לא מעט בעיות שצריכות טיפול יותר דחוף ממשט זה או אחר).

   

  
• July 26, 2011
• 17:09

  ‫גנבתם את כל המטע, תולעים‬

   » ‎ Bitterness Inc.

  החברים בגוגל פלוס שלחו לינק להרצה של ד"ר ירון זליכה. בהרצאה הוא מסביר שיש כמה סוגי שחיתות. יש את אלה שגונבים לך תפוחים. יש את אלו שכורתים ענפים שלמים עם תפוחים ויש את אלו שגונבים לך את כל המטע. זה בדיוק מה שקורה בישראל. ממשלות ישראל לדורותיהן לוקחות את ההון ומחלקות אותו לקבוצה קטנה של משפחות. זו הרצאה קצת ארוכה, אבל היא מרתקת ושופכת אור מדהים על כמה אקסיומות שכולנו לוקחים כמובן מאליו – החרדים אשמים כי הם לא עובדים, אין כסף בגלל הביטחון, הערבים אשמים כי הם ערבים. פשוט נפלא. תפנו לעצמכם שעה וארבעים ותראו את זה. לא תצטערו, מבטיח.

  
• July 06, 2011
• 9:07

  ‫עדיף עכשיו, כשהם קטנים‬

   » ‎ Bitterness Inc.

  בעוד חמישים, מאה שנה, כשהיסטוריונים יעשו אינספור דוקטורטים תחת התואר "עלייתה ונפילתה של האימפריה הציונית", הטקסט "תורת המלך" יהיה קריאת חובה (מספר חמש בביבליוגרפיה, אחרי דו"ח ההתנחלויות של שלום עכשיו ופרקים של האולפן השקוף באדיבות ערוץ 24). יובל דרור עשה עבודת קודש וליקט משם ציטוטים כדי שתבינו מה הטקסט המכונן של הציונות הדתית בימים אלו.

  העתקתי רק פסקה אחת: "כאשר דנים בהריגת תינוקות וילדים – הרי שמצד אחד אנחנו מסתכלים עליהם כעל חפים מפשע גמורים, שהרי הם לא ברי דעת ולכן אינם נידונים על כך שעברו על שבע מצוות ואין לייחס להם כוונת זדון. אך מהצד השני יש חשש גדול מפני מעשיהם כשיגדלו… על כל פנים אנו למדים שיש סברא לפגוע בטף אם ברור שהם יגדלו להזיק לנו, ובמצב כזה הפגיעה תכוון דווקא אליהם."

  אם זה היה טקסט הזוי שמישהו הזוי כתב ניחא. אבל זה לא. זה הטקסט שאומץ בחום על ידי הרב דב ליאור, יקיר הציונות הדתית, זה שחברי הכנסת שלכם נזעקו להגנתו כשזומן לחקירה במשטרה. שמעתי השבוע את ג'קי לוי ואברי גלעד מגחכים – "זה ילמד אותו אילו טקסטים לאמץ". זה לא מצחיק. הציונות הדתית היא לא ג'קי לוי (גם ג'קי לוי הוא לא ג'קי לוי, אבל מילא). הציונות הדתית היא זאת שמסבירה שעדיף להרוג גויים כשהם קטנים. מי יודע למה הם יגדלו.

   

  נ.ב.

  התשובה שלנו צריכה להיות לעזוב עכשיו. כל זמן שהילדים *שלנו* קטנים. בכל זאת, עלולים לגדול להיות סמולנים, ר"ל

  
• June 27, 2011
• 14:57

  ‫יכולת לרקוד קזאצ'וק – יתרון‬

   » ‎ Bitterness Inc.

  מתוך תיאור משרה שנתקלתי בה היום בלינקדאין:

   

  Desired Skills & Experience

  Software Development Models: Agile Scrum, Waterfall, Iterative

  Architectural Models: Client/Server Two-tier, Three-Tier, Distributed Multi-Tier, web, thin & thick-client, component based. 

  Programming: Object Oriented, Java, J2EE, JNI, C++/C, MFC, Visual Basic, Visual Basic Script, .NET, ASP, JSP, servlets, JS, D/HTML, COM/DCOM/ActiveX, Web Services – WSDL, Perl, SQL, Windows Native API, XML Xalan, Xerces, Style Sheets, PKI, MS ADO, ODBC, JDBC

  Development Tools: Visual Studio, Eclipse, Visual Source Safe, Install Shield, Android, iPhone

  Platforms / Environments: Microsoft Windows, Linux

  Database : SQL Server, Oracle, MySQL, Ingres, 

  Applications / Middleware / Protocols /Best Practices: Microsoft Office Suite, Microsoft Project, Clarity, Version 1, Visio, Apache, IIS, VMWare, TCP/IP, UDP, LDAP, [HTTP] HTML, XML, SSL, PKI, Web Services, SOAP, WSDL, TIBCO, UML (Rational Rose), ITIL, KCS, QC, User Centered Design

  Well Experienced with: VOIP, SIP, VoIP clients, QoS, billing, WEB infrastructure,

  Software Development Models: Agile Scrum, Waterfall, Iterative

  Architectural Models: Client/Server Two-tier, Three-Tier, Distributed Multi-Tier, web, thin & thick-client, component based.

  Programming: Object Oriented, Java, J2EE, JNI, C++/C, MFC, Visual Basic, Visual Basic Script, .NET, ASP, JSP, servlets, JS, D/HTML, COM/DCOM/ActiveX, Web Services – WSDL, Perl, SQL, Windows Native API, XML Xalan, Xerces, Style Sheets, PKI, MS ADO, ODBC, JDBC

  Development Tools: Visual Studio, Eclipse, Visual Source Safe, Install Shield, Android, iPhone

  Platforms / Environments: Microsoft Windows, Linux

  Database : SQL Server, Oracle, MySQL, Ingres,

  Applications / Middleware / Protocols /Best Practices: Microsoft Office Suite, Microsoft Project, Clarity, Version 1, Visio, Apache, IIS, VMWare, TCP/IP, UDP, LDAP, [HTTP] HTML, XML, SSL, PKI, Web Services, SOAP, WSDL, TIBCO, UML (Rational Rose), ITIL, KCS, QC, User Centered Design

  Well Experienced with: VOIP, SIP, VoIP clients, QoS, billing, WEB infrastructure,

  וכל זה בבנאדם אחד. מדהים. אני מאחל להם בהצלחה במציאתו. וכל זה

   

  
• 14:44

  ‫חוץ מהקוטג', מרקיז, הכל בסדר.‬

   » ‎ Bitterness Inc.

  לאחרונה אני חושב הרבה על הצלבנים. אפשר להתווכח על המניעים שלהם, צדקתם ההסטורית וכל זה, אבל בשורה התחתונה הם הגיעו לשכונה הדלוחה הזאת באמצע הלבנט והקימו ממלכת ("ממלכת ירושלים") שהחזיקה מעמד בין השנים 1099-1187 (שמונים ושמונה שנים) לפני שהמוסלמים גרשו אותם מכאן. אני מסתכל מחלון הקומה העשירית באיזור התעשיה של רעננה על הבתים הנבנים מכל עבר, על העצים הניטעים, על השדות החרושים וחושב – האם ככה הסתכלו הצלבנים על הכמות העצומה של המצודות שבנו בארץ ישראל, מביירות ועד רפיח ואמרו לעצמם – ואללה, חתיכת ממלכה יש לנו פה.

  יותר ויותר אני מסתובב בתחושה שכל מה שיש פה סביבנו הוא ארעי ודינו לחלוף יותר מהר ממה שאנחנו חושבים. לא ארעיות במובן המתחכם של תלמידי פילוסופיה שנה א' בגילמן אלא בשטח. מי שמסתכל על תצלומי אוויר של רצועת עזה ורואה מה נישאר מדוגית, ניסנית, אלי סיני מבין שאותה תמונה יש מצב לראות במקום רעננה, כפר-סבא ויהוד.

  לפני שאתם רצים להידחק אל מדי הב' ולעצור את הסורים על הגדרות, אני מאמין באמונה שלמה שמה שיפיל את המדינה הזאת הוא לא אויבים מבחוץ אלא התפוררות פנימית. רומא לא קרסה כי הונדלים נהיו חזקים, היא נפלה כי החיילים שלה הפסיקו לעמוד על החומות. הם היו עסוקים מדי במלחמות פנימיות, בנאמנויות שבטיות  השחיקה ההולכת והגוברת של כל ערכי הערבות ההדדית שהיו פה בחמישים השנה האחרונות היא הסכנה הקיומית האמיתית למקום הזה. הגענו למצב שמי שיכול, עוזב. כל השאר עסוקים או במכירת חיסול של כל מה שהיה פה ליזמים זריזים או בעמל אינסופי רק כדי להמשיך לשרוד. כמו אוגרים על גלגל, רק שכל כמה זמן בא מישהו ומוסיף להם משקולות על הרגליים. אתם חושבים שהקוטג' זו הבעיה? טעות. זו ההעלאה בשווי הרכב, אלו המיסים על הדלק, אלו המיסים על המים, אלו המיסים על האוכל, זו ההפרטה של מערכת הבריאות, אלו מחירי הנדל"ן הלא הגיוניים ומעל לכל זו מערכת החינוך. כי זה שתמשיכו לדפוק אותנו זה סבבה אגוזים, אבל זה שאנחנו לא רואים שום תוחלת לילדים שלנו במקום הזה, עם כיתות של 40 ילדים, מערכת שלא מגבה מורות וגננות מול הורים וילדים אלימים ושום שיפור נראה לעין, זה כבר סיפור אחר.

  

  בשורה התחתונה, לא פלא שכל הפוליטיקאים ששים להצטרף לעגלת הקוטג'. אם נתעסק בקוטג', לא נחשוב על החינוך, הבריאות, התשתיות, הפרנסה. כל אותם דברים שברמות שונות של תאוצה הולכים ומתדרדרים. אבל היי – מלחמה על על הקוטג'!

   

   

  
• June 20, 2011
• 11:39

  ‫כל מלה בסלע‬

   » ‎ Bitterness Inc.

  בניגוד לתדמית של רובכם, יש לא מעט אוהדי בית"ר אינטליגנטים שמסוגלים לחבר שני משפטים. אחד החביבים עליי כותב את "אופסייד סטורי" והפוסט של היום פשוט מעולה ונכון כל כך. די, ארקדי. עשית עלינו את הסיבוב, זה הזמן להניח לנו – יאללה, לפירוק

  ובהזדמנות זו – לחבריי אוהדי הפועל (כן, כן, אני יודע). כל מה שעושה לכם הטביב מגיע לכם. כי מי שהולך לישון עם עבריינים מורשעים ממיאמי ועושה כאילו לכסף שלהם אין לו ריח, שלא יתפלא אם יתעורר עם גבי קצרה.

  
• June 03, 2011
• 12:55

  ‫לא עושים קיזוז באמצע העונה‬

   » ‎ Bitterness Inc.

  לכבוד החבר גדעון סער

  משרד החינוך

  ירושלים השלמה, המאוחדת, הבלתי ניתנת לחלוקה, הנצחית, המדהימה השולתתתת1111!

  מכובדי,  דבר ראשון – אין הורה שפוי בדעתו שלא תומך בקיצור החופש הגדול. לא הצלחתי למצוא את הכתבה שהתפרסמה לפני כמה שנים ב"הארץ", אבל היחס בין ימי החופש של הילדים בארץ לימי החופש של ההורים מזעזע. ווית' אול דו ריספקט לגילדת המורים, לא יזיק לילדים חופש גדול של חודש במקום חודשיים. אז כולנו בעד. באמת. אבל כמו שכל חובב ספורט יודע, אי אפשר לשנות את החוקים של הליגה באמצע העונה. גם אם זה לטובה (כמו פיינל-פור בכדורסל) וגם אם מדובר בזוועה ספורטיבית כמו הקיזוז של המר"ן לוזון. פשוט לא עושים דבר כזה. נגמרת הליגה, מודיעים שמשנה הבאה הליגה תתנהל לפי חוקים אלו וכאלו ואז אנשים יכולים להיערך בהתאם וכפר סבא תתאים את עצמה לא לעלות גם בשיטה החדשה.

  לא ייגרע כלום מכבודך אם תגיד – חבר'ה, טעינו. הקיצור בעינו עומד, אבל הוא לא רלוונטי לשנה הזאת אלא רק לשנה הבאה. אני מבין זה בניגוד מוחלט לאינסטינקטים של פוליטיקאים שמעוניינים ברווח קצר מועד וחשיבה לטווח ארוך היא מילה מגונה, אבל בכל זאת. אתה עושה משהו טוב (אם כי לא מספיק), תעשה אותו כמו שצריך.

   

  
• March 04, 2011
• 11:48

  ‫נקמתו של סבא איציק*‬

   » ‎ Bitterness Inc.
  var addthis_product = 'wpp-252'; var addthis_config = {"data_track_clickback":true,"ui_language":"en"};

  בגיל 55 פיתח סבא איציק תחביב חדש (הוא עדיין לא היה אז סבא, אבל לצורך הסיפור תקבלו את הכינוי בהבנה) – צליאק. לרבים מכם צליאק נשמעת כמו מחלה נוראית, אבל בשביל סבא איציק, אחרי 55 שנים של אכילת כיכר לחם לפני השינה (צריך לנגב את הרוטב של הסלט) הצליאק היה תחביב חדש ומסעיר. הוא הצטרף לאגודת הצליאק הישראלית, קנה חוברת מתכוני צליאק "לאכול עוגות בלי לחטוף הלם אנאפילקטי שיחייב אתכם להזריק אדרנלין ישר ללב או למות בייסורים" מאת בני סיידא, הוא ארח בביתו ירידי מכירות של מועדון הצליאק האזורי בו יכולת לקנות פיתה לחולי צליאק (40 ש"ח לאחת, לא סיפור), עבאדי לחולי צליאק (מבוסס על טפיוקה ומלט) וכמובן גולת הכותרת – בירה לחולי צליאק (הראשון שמראה לי איך נראה סורגום בטבע מקבל פיתה נטולת גלוטן). יש לו סטוקים של פיצות מוקפאות, עוגות נטולות הכל וקרקרי הלחמית שלו הם להיט בקרב הנכדים (למרות שבינינו – מדובר בקלקר חום). בקיצור – סבא איציק לקח את הצליאק שלו בסבבה והדבר מספק לו עניין רב. כן, לא קל לו, אבל יש שבוע אחד בשנה שבו סבא איציק מסתכל סביב על כל הילדים והנכדים ומחייך מתחת לשפם (עם שם כמו סבא איציק חייב להיות שפם, נכון?). פסח. מגיעים הקינוחים של פסח ופתאום סבא איציק כבר אחד מהחבר'ה (זה שהוא הדביק אליו לתחביב עוד בני משפחה זה סיפור לפעם אחרת). אי אפשר להכין עוגות עם קמח ובינינו – עוגת מצות עם שוקולד ויין זה משהו שהפסיק להצחיק בערך בגיל 10, אז מתחילים להיות יצירתיים בקינוחים. לפתנים, פירות וכל מיני תופינים ומגדנות שיש רק שני דברים שמשותפים להם – את כולם יכול סבא איציק לאכול בהנאה גדולה וכולם מיותרים לחלוטין מבחינתנו אחרי שלוש שעות של טחינה אינסופית ונסיון נואש להבין מה הלחן של "ההרים רקדו כאילים, גבעות כבני צאן" (למען הסר ספק – צליאק זאת מחלה רצינית ואנחנו מאוד בעד מודעות לה החל מגיל צעיר. סאם אף אאור בסט פרנדס, וגו')

  (*השמות שונו על מנת למנוע מבוכה גדולה בא' משפחתית הבאה).

  

  
• December 31, 2010
• 10:38

  ‫חגו של הקדוש סילבסטר‬

   » ‎ Bitterness Inc.

  השנה היא 1998. דצמבר. הולך ומתקרב האירוע הכי גדול בשנה – הסילבסטר. אני זוכר את עצמי ברמות חרדה והתרגשות מטורפות. לאיזו מסיבה נלך. יש כמה. יש אחת בבית חנן, יש אחת על גג בפינסקר שאמורה להיות סוף הדרך ויש אחת בפלורנטין ששם האלכוהול חינם. והבחורות, הו הבחורות. באיזו מסיבה יש יותר סיכוי למצוא בחורה עם סטנדרטים מספיק נמוכים בשביל שיקרה משהו מעניין. בכל זאת – השאלה היחידה שתישאל מחר בבוקר היא – נו, אז יצא לך משהו? ואז, קצת לפני חצות – רגע השיא (של הייאוש). עם מי לעזאזל נתנשק. אלוהים איזה סיוט. כמובן שבבוקר אחרי – רק שיפוץ בדיעבד של הסיפורים (גם לחברים, גם לעצמי) גרם לי לשקול לעבור את זה שוב בשנה שאחרי.

  השנה היא 2003. דצמבר. הולך ומתקרב אחד הערבים המעניינים בשנה – הסילבסטר. בת זוגי ואני שוקלים ברצינות לצאת לבלות. בכל זאת, סילבסטר. אנחנו כבר שנתיים ביחד, ובינינו – אף אחד מאתנו לא חיית מסיבות מי יודע מה. אז יודעים שצריך לצאת, אבל אין לנו כל כך כוח, אז אנחנו מביאים סרט טוב בדי.וי.די (פעם היו ספריות וידאו, ילדים!), מזמינים ווינגס מדומינוס ומתנשקים בחצות מעל כוסות של דיאט קולה. אושר.

  השנה היא 2010. דצמבר. הולך ומתקרב עוד ערב בשנה. ליתר דיוק, ה- 31.12 הוא ערב שהמיוחד בו הוא הצורך לזכור לשנות את השנה על צ'קים הנחתמים ביום שאחרי. מדי פעם מגניבים מבטי אשמה אל בן/בת הזוג. האם הם מצפים שנארגן בילוי? אבל מחר הילדים הולכים לבית הספר, ולקטנה יש חום ומישהו צריך לתאם עם הגנן. לא נורא. סתם ערב. אולי בכל זאת? כל שנה אנחנו מבצבצים (שילוב של צב וביצה) בבית, אולי דווקא היום נלך על בילוי. טלפון לסבתא. סבתא הולכת למסיבה. טלפון לדודה מיכל, גם דודה מיכל הולכת למסיבה. טלפון לעוד סבתא – יאללה, תזרקו את הילדים אצלי.
  האח. לחבריי הרווקים – להוציא שלושה ילדים מהבית שקול לחלוטין לכל תריאטלון / איירון-מן שאתם עושים. מתחילים בשחייה – להלן, הנסיון לקלח שלושה ילדים. שלב שני – ריצה: תיק לבכור, תיק לגדול (אסור להגיד בינוני!) מזוודה לתינוקת ולבסוף – החלק הרכוב – להצליח לדחוס את שלושתם למכונית, להסיע אותם לסבתא ולחזור. ואז אתה מגיע הביתה, נטול ילדים ומלא כוונות ומגלה את בת זוגך נוחרת מעדנות במיטה. אין לך לב להעיר אותה, אז אתה מכבה את האור, מכסה אותה בשמיכה ויורד למטה בשקט. שנה טובה, אהובתי.

  

  
• August 22, 2010
• 15:15

  ‫מי אמר שאין מגזיני ספורט בארץ?‬

   » ‎ Bitterness Inc.

  זה הזמן להודות – לא גדלתי על כדורגל בבית. בזמן שאבות אחרים לקחו את הילדים שלהם למגרש אבא שלי היה עסוק בבטחון המדינה, אז אותי לקחו להופעות של מקהלת הנערים של טלץ בפסטיבל ישראל (שכה יהיה לי טוב). אהבתי כדורגל מיד שניה –  מה שהחברים שלי אהבו זה מה שאני אהבתי, בלי להבין למה. באיזה שהוא שלב זה נהיה טפשי להחליף קבוצה, אפילו שאתה יודע שאתה לא מתאים לה, והיא לא כל כך מתאימה לך. ככה יצא שאני אוהד של בית"ר שמצביע מרצ, אוהד של ליברפול שלא היה שם מעולם (ואין לו שום עניין לתקן את זה) ואוהד של בוסטון שאבא שלו מביא לו בשמחה רבה חליפה של הלייקרס מארצות הברית (הוא עד היום לובש אותה לריקודי עם, השם ירחם).

  לא ברור איך – אבל עדיין יצאתי חובב ספורט. זה קצת כמו קרחת. אתה יכול להתכחש לגנטיקה עד שלב מסוים, אחר כך זה כבר משיג אותך. עכשיו, אין דבר שאני אוהב לקרוא יותר מאשר מאמרים על ספורט. ככל שהנגישות של שידורי הספורט יורדת, אני מוצא את עצמי שוב חי מרשמים של אחרים. גם בשנים שהיתה לי אנרגיה לקום באמצע הלילה לראות כל משחק NBA ו- NFL אפשרי בטלוויזיית 14" מעאפנה שמחוברת לממיר אנלוגי של הוט, הכתיבה של עיתונאים כמו ביל פלאשקה בחו"ל וכתבי "העיר" ו"חדשות" (בתקופה שעוד היו שם עיתונאים ולא היפסטרים) גרמה להכל להראות יותר מרהיב, יותר קסום.  כשגדלתי ניסיתי את כוחי בכתיבת ספורט כזאת. מספר חודשים זעומים ככתב ספורט בעיתון "תל אביב" (שחבל מאוד שהרגו את הארכיון שלו, היו שם דברים לא רעים). לפעמים יצאו דברים יותר טובים (כמו זה וזה), אבל בדרך כלל זה נגמר בראיון עם לירון בסיס או רונן חרזי שאתה כותב את התשובות של השחקן לפני שאתה שואל אותו את השאלות.

  

  בשנים האחרונות למצוא כתיבת ספורט מגזינית טובה זה משהו ששמור לאנשים עם הרבה סבלנות. לא תמצאו את זה באתר של ערוץ הספורט, גם לא בווינט. הבלחות של שלח ופוהורילס ב- NRG, שלומי ברזל בהארץ, קיפניס בגלובש ודוד רוזנטל בוואלה. כל בוקר לעבור על כל האתרים בקריז כדי לקרוא ניתוח אינטליגנטי של המתרחש בליגת הפחים של לוזון. זה לא חיים זה. אבל – נראה שיש אור בקצה המנהרה שלשם שינוי אינו הרכבת של צ'רלטון – האתר דה-באזר. רונן דורפן (אותו אני קורא באדיקות במגוון אתרים תמוהים בהם הוא נדד בשנים האחרונות וישראל היום הוא בהחלט אתר תמוה) אסף סביבו את מיטב כותבי הספורט העבריים לאתר חדש שמרכז כתיבת ספורט שאתם יכולים לקרוא בלי להרגיש כאילו האי.קיו שלכם נמחק. לא ברור לי איך האנשים שעורכים את מוספי הספורט בעיתונים הגדולים עוד ממשיכים למלא אינצ'ים על גבי אינצ'ים עם הבלים של כתבי חצר, גרזנים מטעם ודוברים בשם וקוראים לזה "פרשנות"? אני, את הספורט שלי צורך מדה-באזר. שרק יביאו את דוד רוזנטל ושלומי ברזל לכתוב שם ואנחנו מסודרים. אפשר לשלוח את כל שאר עיתונות הספורט לנופשון בטורקיה. אומרים שפיני בלילי עומד לחתום עם איזושהיא קבוצה שם. תיהנו.

  
• July 06, 2010
• 11:09

  ‫רוק דה קסבה‬

   » ‎ Bitterness Inc.

  למי שעוד לא ראה, חיילי נח"ל (ככה מספרים) עושים פלאשמוב בקסבה של חברון:

  קראתי הבוקר בישראל היום שהלוחמים "ביזו את המשימה, את היחידה, את המדים ואת צה"ל" ולא נותר לי אלא לומר – אח שלנו, תרגע. הכל טוב. אני חושב שסרטים כאלו מראים נקודה חשוב – כולנו אנשים. גם החיילים שלנו. סרט כזה עושה יותר טוב לצה"ל מחמש מאות הודעות לעיתונות של החבר בניהו.

  

  
• July 04, 2010
• 11:06

  ‫קרטל גז? איזה קרטל גז?‬

   » ‎ Bitterness Inc.

  קצת מביך שרוב הדברים שבוער לי לכתוב עליהם בימים אלו קשורים לצרכנות, אבל כנראה שזה חלק מההשלמה עם תהליך הפיכתי לבורגני מושלם, פרברי להחליא. ובכל זאת – יש בכפר-סבא (העיר עם הכי מעט זכאים לבגרות בשרון, אבל היי – הכי הרבה מתגייסים לקרבי!) סוכנות גז בשם "סופרגז". נניח שאתם לקוח של סופרגז, ואתם רוצים לעשות מעשה תמוה במיוחד כמו, נגיד, להזמין בלון גז. אתם מוזמנים לשלם דרך מענה קולי איכותי במיוחד ואז לחכות שיגיע הבחור של הגז. מתי הוא מגיע? ביום ראשון בבוקר. מתי בדיוק? ביום ראשון בבוקר.

  

  אמור אדם מן היישוב, שכאמור היה רוצה להשתמש בגז על מנת לבשל את פתו הדלה, לשבת ביום ראשון בבוקר ולחכות למוביל הגז. אז ניסינו. הוא לא הגיע. התקשרנו לשאול למה הוא לא הגיע – אמרו שהוא היה והשאיר פתק. אז זהו שלא. חיכינו ליום ראשון הבא. הוא היה אמור להתקשר חצי שעה לפני שהוא מגיע, כדי שנדע. התקשר – לא הספקנו להגיע כי האיש של הגז ווייטס פור נו וואן. חיכינו עוד שבוע. מגיע יום ראשון – הוא לא הגיע. הוא התקשר, היא היתה בממתינה, אז הוא נסע. וזהו. אין גז. שיחות חוזרות ונשנות לסופרגז העלו שיש לנו פתרון – אנחנו יכולים להשאר גם ביום שלישי בבית. כי גז, כידוע, זה משהו שמיועד לאנשים שלא עובדים.

  אבל אנחנו צרכים מודעים. לא שותקים. ספק  א' דופק אותנו, אז אנחנו הולכים לספק ב'. אז התקשרתי ל"מתחרים" של סופרגז, להלן – פזגז. אמרתי להם שאני רוצה לעבור. אחרי שניסו למכור לי מחמם מים מבוסס גז (מאוד הגיוני לנסות למכור דבר כזה כשבחוץ 35 מעלות) שאלו אותי למה אני רוצה לעבור. אמרתי להם שבסופרגז השירות ממש לא טוב. "אהה", אמרה המוכרת בפזגז. "אם ככה, אז תשאיר טלפון ואנחנו נחזור אליך". אני עדיין מחכה.

  כל השמועות על קרטל גז הן מופרכות לחלוטין. חברות הגז נאבקות אחת בשנייה בעוז על מנת להשיג לקוחות חדשים. באמת.

  

  
• March 31, 2010
• 16:45

  ‫החידה השבועית לקמל"ר‬

   » ‎ Bitterness Inc.

  לכבוד תא"ל שוקי בן ענת, קצין מילואים ראשי.

  תרשה לי לקרוא לך קמל"ר, ברשותך.

  אני מאותם אנשים תמוהים שעדיין עושים מילואים ביחידה שבה רוב מכריע מהאנשים מתנדבים, חתומים על כתב הסכמה לחריגי קריאה, מגיעים כל פעם שצריך ובקיצור – טיפשים בלי הפסקה.

  לאחרונה נסעתי עם הילדים למבצר אנטיפטרוס (פארק אפק) שהוא כידוע פארק לאומי, תחת הטיפוח של רשות שמורות הטבע, או משהו כזה. החלטתי לעשות ניסוי – שלפתי את תעודת "משרת מילואים פעיל" ואת כרטיס המאסטרקארד שקיבלתי מהעבודה. על הראשון הציעו לי 15 אחוז הנחה על הכרטיס שלי, על השני 30 אחוז הנחה לכל בני המשפחה.

  שלא תבין לא נכון. כרטיס המאסטרקרד שלי לא מיוחד. פחות או יותר כל עובד מתחיל בחברה שלנו (או בכל חברה אחרת בהיי-טק, אני מניח) יכול לקבל אותו.

  ואז נשאלת השאלה – למה לעזאזל אתם טורחים לייצר את התעודה המביכה הנקראת "משרת מילואים פעיל"? למה לא פשוט לשים לנו "L" גדול על המצח וזהו?

  בפעם הבאה שאצטרך לבחור בין לבוא למילואים ולהשקיע עוד קצת בעבודה, נחש מה כדאי לי לבחור?*

  חג שמח!

  

  * אני אבוא למילואים, אבל רק כי, כאמור, אני אדיוט.

  

  
• March 03, 2010
• 15:56

  ‫כי אתם זונות, זה למה*‬

   » ‎ Bitterness Inc.
  • בפורים האחרון החלטנו לקחת את הבנים ("זרעי השטן") לסרט. הזמנו כרטיסים באינטרנט. רשת גלובוס החליטה שכעונש על זה שחסכנו להם עבודה, ניענש בחמישה שקלים תוספת לכרטיס. לא חמישה שקלים עמלה על קניית כרטיסים אונליין. חמישה שקלים פר כרטיס. מה שאומר ששני ילדים פלאס מבוגר שווה ביחד 120 שקלים. תוסיפו לזה פופקורן ושתייה והגעתם ל- 200 שקלים. כמובן שהפופקורן ישן ומגעיל, המסך קטן והכל. האלטרנטיבה היא מנוי חודשי ל- rapidshare, עניין של 7 יורו, יחד עם אתרים שנותנים רשימות של סרטים מדובבים להורדה (לא ניתן שמות כדי לא לנחס) ואפשר לראות את הסרט בבית. בפעם הבאה שיהיה פאנל שדן במצב בתי הקולנוע בארץ וישאלו למה הם במצוקה, תענו להם את התשובה בכותרת.
  • שבוע לפני כן, לקחתי את קורנפיין הקטן וחבר שלו הג'ינג'י למשחק כדורגל. באותו יום היה את הדרבי התל-אביבי, אבל אנחנו (בעיקר משיקולים של פחד, עלות ופחד) הלכנו למשחק של הפועל כפר-סבא נגד בית"ר- שמשון תל-אביב. אין מה להגיד – הליגה הלאומית הפכה לליגת הפחים של ישראל. במשך שנים הייתי צופה בליגה הלאומית בימי שישי בצהריים. אף פעם לא היה שם כדורגל וירטואוזי מי יודע מה, אבל היה מתח, היה עניין, היתה ליגה. תודות לחבר לוזון וליגת ה- 16 קבוצות שלו התרוקנה הלאומית ממעט העניין שהיה בה ומה שנשאר זה לגנוב את הנעליים.
  • את המשחק הזה ראינו בחינם, כי חבר סידר לנו הזמנות (והאצטדיון ליד הבית שלנו). אבל הליגה הלאומית במצב כל כך רע שיש מצב שגם אם ישלמו לנו לא נבוא יותר. למה? תקראו את הכותרת.
  • ועוד דבר בעניין הזה – בית המשפט פסק השבוע כי אין דילול תכנים בין ערוץ 5+ לערוץ 5+ לייב/גולד/פלוס/שוטף + 30. זובי אין דילול. מה קרה לשידור המשחקים של הליגה הלאומית שפעם היו משודרים פעם בשבוע בערוץ ספורט 5 הרגיל? לאן הם נעלמו? אז נכון, הצ'רלטונים מגעילים ת'שועלים, אבל השחיטה הכשרה שערוץ הספורט עושים בתכנים שלהם איומה לא פחות.
  • אחרון חביב – ערוץ 10. באמת מגניב שהצלחתם להשיג את גיא פינס שישדר אצלכם. בטח היתה תחרות קשה בהתחשב בזה שהוט תפוס, יס תפוס, ערוץ 2 זה כבר מזמן ערוץ הבידור וערוץ 24 זה ערוצומומי (ושיראל!) אבל לא שמתם לב שאין לכם יותר פריים-טיים? יש לכם בדיוק שעה של פריים טיים ביום. אתם עוד טורחים להחזיק מישהו שעושה פרוגרמינג במשרה מלאה? הרי בסוף השבוע אתם שמים את "סודות הקוסמים". במהלך היום, רפי רשף מוארך מדי שבוע בעוד חצי שעה, נשות הטייסים, לונדון וקירשנבאום חדשות ואז רגע – שעה שלמה של פריים-טיים. איזה שוק. אז בשעה המסכנה שאתם צריכים למלא בשבוע, באמת לא יותר מדי עבודה, אתם שמים שעשועון חדש עם דרור רפאל? לא עדיף נשות הקוסמים?

  * סליחה מהזונות. באמת. יחסית להנהלת ההתאחדות, רשת גלובוס וכל שאר החברים בפוסט – אתן נשמות, אתן.

  

  
• January 27, 2010
• 9:49

  ‫לא רק דוד לוי וסילבן שלום‬

   » ‎ Bitterness Inc.

  זה שאנחנו מדינה פרובינציאלית להחריד זה לא חדש, אבל מסתבר שאנחנו לא היחידים שמתביישים בשרי החוץ שלנו שמדברים אנגלית קלוקלת. חברים בגרמניה שלחו לי השבוע סרט של גונטר אוטינגר, הנציב החדש של האיחוד האירופי מטעם גרמניה. בתחילת הסרט הוא מתבטא על כל ש"אנגלית היא השפה של העסקים" וממשיך לנאום באנגלית שהיתה גורמת לסילבן שלום להרגיש טוב עם האנגלית שלו.

  זה כמובן בא בהמשך לאנגלית המופלאה של שר החוץ החדש של גרמניה, גווידו ווסטרואלה שכבר זכה לכמה מערכונים בטלוויזיה על חוסר היכולת (או הרצון) שלו לדבר אנגלית. בוידאו למטה רואים כתב של ה- BBC מנסה לשאול אותו שאלה באנגלית על מדיניות החוץ שלו ומקבל תשובה (בגרמנית!) בסגנון – דיס איז דויטשלנד היר.

  כאמור – נחמד לראות שיש דברים שהם אוניברסלים.

  

  
• January 26, 2010
• 12:08

  ‫גיא הופמן ושמעון ב- DLD‬

   » ‎ Bitterness Inc.

  Shimon playing with Guy Hoffman @ DLD 2010
  
  Amazing stuff…

  

  
• January 14, 2010
• 10:18

  ‫בטח שמתם לב ש…‬

   » ‎ Bitterness Inc.

  1. הרווק היא טראש טהור ונפלא. באמת. הסירו מלבכם כל תקווה לרומנטיקה, אשליה של תחרות כלשהי ותראו שזו תכנית שהרבה יותר קרובה ל"פלייבור פלאב" מאשר ל"הרווק" האמריקאית. אוסף הצ'פצ'ולות (מלה שאני מנסה להשתמש בה פעם ביום) שנמצאות שם נראית כמו אלו שלא התקבלו למיונים של "הדוגמניות" (רמז: הדרישות היחידות הן העדר אבר מין גברי ומודעות עצמית). מומלץ בחום + אלכוהול.

  2. יש פה מישהו שלא יושב כל יום ורואה פרק של "הסימפסונס"? כי באמת, זה הדבר היחיד שגורם לי לצחוק בקול רם בימים אלו.

  3. לגבי קונאן – מדובר במלך העולם. באמת. מי שרוצה את תקציר הבלגן שם מוזמן לראות פה את כל הבדיחות של כולם על הנושא (לא כולל לנו, שיוצא קצת אפס בסיפור הזה)

  4. הערה שנייה לחברים ב"יס" – לשים את קונאן, ג'יי לנו וגי'מי פאלון כל ערב זה מקסים, אבל זה לא באמת נופל תחת ההגדרה של "קומדיה", לא? מה עם להביא, אני לא יודע, קומדיות, לערוץ "yes stars comedy"?

  5. מישהו חייב להגיד – איזה כיף ש"סרוגים" חזרה, אבל זה (עדיין) לא זה. זה טוב, אבל זה לא מצוין, כמאמר הפרסומת של קרן ההשקעות שהפסידה הכי הרבה בתקופת המשבר.

  6. העונה השלישית של "מעורב ירושלמי" הסתיימה אתמול ואיך נאמר – היה אפשר לוותר עליה. זאת היתה עונה אחת יותר מדי של אחת הסדרות היותר טובות שנעשו כאן. אותו דבר לגבי העונה האחרונה של "סקראבס" שלמעט פרק הסיום המרגש היתה בינונית ומטה. כנראה שהיכולת לדעת מתי לגמור בזמן היא לא טריוויאלית כמו שבר רפאלי היתה רוצה שתאמינו.

  

  

  
• December 31, 2009
• 10:59

  ‫במקום ביקורת שנונה על גמר הישרדות הפיליפינים‬

   » ‎ Bitterness Inc.

  בימים כתיקונם, היתה מופיעה פה ביקורת שנונה (בעיניי מחברה, לפחות) על גמר הישרדות הפיליפינים שארע אתמול. על זה שהתחלנו לראות אחרי 45 דקות וסיימנו יחד עם כולם, על הנלעגות של המושבעים והפיינליסטים עם הטקסטים הכתובים מראש, על כמה עצוב שטלכו לא זכה וכמה טוב ששי זכה ולא טומי (כן טומי – זה לא מספיק להיות יפה וחזק. זה משהו שהובן פחות או יותר בשנייה שריצ'רד האץ' זכה בעונה הראשונה). אבל באמת שאין לי כוח. צפניה עושה את זה לא רע בכלל. הנה משהו במקום.

  (ותודה לזיבלונים)

  
• December 28, 2009
• 14:43

  ‫שיר השוק‬

   » ‎ Bitterness Inc.

  אני יודע שזה נושא שכבר טחנתי עד דוק, מוץ וזרא, אבל בכל זאת. אני מכריז בזאת, שאני מוכן להעביר את כל נכסיי, התחייבויותי הכספיות וספקי השירות שלי לגופים שבהם יפורסם מחירון אחיד שאינו ניתן למיקוח. באמת. השבוע החלטתי לטפל בכל מיני מנהלות, בנקים, וספקי שירות אינטרנט. שיחות לבזק, קווי זהב, הוט, נטוויז'ן ואחותם הסתכמו במשא ומתן ששב ומוציא אותי מהכלים. כי אין לי בעיה לשלם מחיר מסוים, אבל בתור ישראלי, אני תמיד חי בתחושה שהשכן שלי (המטאפורי) שיותר טוב בלצעוק, לנתק ולדפוק על שולחנות טלפוניים מקבל מחיר יותר טוב. זה נכון עם *כל* ספקי השירות וזה נכון עם הבנקים. מצד שני – גם ספקי השירות והבנקים מניחים שזה המצב – התנאים שנותנים לך מלכתחילה בנויים לזה שתתמקח ואם לא התמקחת – הם הרוויחו. ומי לא מתמקח – הזקנים, העולים החדשים והאשכנזים. זה כל כך מייאש לחיות במדינה כזאת, שבא לבכות. שוב אני אומר – בנק שיבוא ויגיד – "אלו התנאים שלי, ולא משנה כמה תתמקח, הם יישארו אותו הדבר" זה יהיה הבנק שבו אשים את כל הכסף שלי פלאס משכנתא פלאס דרושות.

  ובאותו עניין – שוקי גלילי, החומוס והאגדה, מריץ קמפיין אינטרנטי בעד ביטול עמלות העו"ש של הבנקים. אני כמובן תומך גמור. במיוחד בימים בהם הבנקים מציעים אפס אפשרויות למשקיעים / חוסכים, דמי הניהול על העו"ש הופכים למזעזעים במיוחד. אל תישארו כבשים חולבות (כן, אני יודע שאני מערבב דימויים מעולם החי, אבל זה נכון במקרה הזה) – לכו לכאן להשפיע.

  
• December 10, 2009
• 16:45

  ‫אייפון וטעמי‬

   » ‎ Bitterness Inc.

  אז אתמול הושק האייפון העברי הראשון. מהדורות החדשות דיווחו בהרחבה, צוותי צילום נשלחו לסנטר לכסות (יש שמועה שיש גם חנות בקניון איילון, אבל מי ייכנס לקניון איילון בשביל כתבה? איתי אנגל?) ולא נותר אלא לשפשף עיניים בתדהמה ולשאול – למי אכפת?

  שלושה מפעילים סלולרים נגררו לתחרות "מי ימצמץ ראשון" וחתמו על חוזים דרקוניים עם אפל ועכשיו הן יעשו הכל כדי לשכנע אתכם שכדאי להזדרז לקנות. מריל-לינץ' מעריכים ששלוש החברות ביחד ימכרו 400 אלף מכשירים. מעניין לקרוא את ההערכות של מריל-לינץ' בהקשר של שוק הסאבפריים בארצות הברית, אבל נעזוב את זה. הנקודה היא שאלו חדשות בנות שלוש שנים, כל ה- early adopters שרצו אייפון כבר השיגו אותו, ועמך ישראל לא הולך לשלם 6000 ש"ח בשביל טלפון מחורבן והאפשרות לראות חדשות ערוץ 2 בפקק ביציאה מכפר-סבא.

  לכן אני מצהיר בזאת חגיגית – שלוש החברות גם יחד יגיעו לפחות מ- 300,000 חתיכות תוך שנה. יש לי התערבות בנושא עם מר שפר שאומר שהן יעברו את ה- 400,000, ולא כי הוא חושב שזה טלפון טוב, פשוט כי הוא חושב שאנחנו עם שעובד אך ורק בשיטת העדר.

  

  תמונה מתוך קבוצת אייפון לישראל בפייסבוק

  ההתערבות, כמקובל במקומותינו, היא על טעמי.

  מי שרוצה להצטרף – מוזמן.

  (במאמר מוסגר – לפני שנה וחצי שוחחתי עם ד"ר הופמן על האנדרואיד ואמרתי לו שזה בחיים לא יתפוס, כי עם אייפון בשוק הפרטי ובלקברי בשוק הקורפורייט, אין מצב. אז ההערכות שלי בתחום נוטות להיות מטופשות לחלוטין)

  וכן, יותר קל לדבר על זה מאשר על המאגר הביומטרי, כפי שאבחנה לילך סיגן ב"גלובס"

  
• October 20, 2009
• 14:30

  ‫בדרכים‬

   » ‎ Bitterness Inc.

  את הפוסט הזה אני כותב מהבלקברי שלי. אל ייקל הדבר בעיניכם – בשבילי מדובר בפריצת דרך לא קטנה. במאבק המתמיד ביו פןסטים ארכניים ומנומקים לטוויטים קצרים עם אורך חיים של פרפרים, האחרונים תמיד מנצחים, כי אותם אפשר לעשות "על הדרך". עד היום כתיבת פוסטים חייבה אותי לשבת מול המחשב. נכון – אני יושב רוב היום מול המחשב, אבל אני יותר מדי עסוק בעבודה בשביל הפוסטים הפרטיים. אולי באמצעות התוכנה החדשה המופלאה הזאת (ותודה ל yosit@) אני אצליח להחזיר קצת יותר תכנים לבלוג.

  בברכת ת'ורה חתי אלנצר

  

  
• September 14, 2009
• 17:49

  ‫שאול גולן‬

   » ‎ Bitterness Inc.

  תרשמו לכם את השם – שאול גולן. זה השם של הפפראצי שצילם את רונה רמון "מייד לאחר היוודע דבר האסון". תוסיפו לזה את שילה דה-בר. זה עורך העיתון של המדינה שהחליט שזה משהו שצריך לפרסם. שאול גולן ושילה דה-בר. תודה לכם שהדגמתם למה אנשים מפסיקים לקרוא עיתונים, בעיתון של המדינה של מבחין בין פפראצי שלא מדונה ללצלם מישהי שעולמה חרב עליה לפני שנייה. העיקר שהראיתם למעריב מה-זה. נכון, אתם לא לבד. ועדיין – שתרוויחו הרבה כסף מהתמונה הזאת. ושתקנו בה תרופות.

  

  
• August 23, 2009
• 9:54

  ‫משרתם של שני אדונים‬

   » ‎ Bitterness Inc.

  משהו קצר, באמת.

  אני לא אוהד כדורגל שרוף. אני הולך אולי לשניים שלושה משחקים בשנה (בעיקר כשמשיגים לי הזמנות לתאי כבוד שונים ומשונים). אני מנסה למנן את כמות צפיית הספורט שלי (ולא, Friday Night Lights לא נחשב לצפיית ספורט) והצלחתי לפתח לעצמי שגרת ספורט/טלוויזיה ברוכה בשנים האחרונות (לפחות בכל מה שקשור לכדורגל ישראלי).

  1. לא משלם לצ'רלטון (ספורט 1 ו-2). אין לי שום דבר נגד ערוצי פרימיום, אבל בשביל הכסף שהם לוקחים, שיתנו מוצר פרימיום ולא משחק שנראה כאילו צולם על ידי מגמת טלוויזיה בתיכון מטרו-ווסט ברעננה. רוצים כסף? תנו שידורים כמו של בני-אדם.

  2. רואה את המשחק המרכזי רק אם ברקוביץ' מפרשן אותו. כן, אני יודע שהוא ערס, אבל הוא מצחיק.

  3. לא שומע את אופירע ולא נכנס לאתר שלה. אני יודע שאם הייתי מקיא יותר הייתי שמן פחות, אבל זה הורס את הריפודים באוטו.

  4. אני מקפיד לראות את "הראשון בשער". כן, כן, אני יודע. פיתחתי טכניקה – אני מקליט במקס, ואז מריץ את בוני/נוימן ורואה רק את תקצירי המשחקים. זאת הדרך הכי נורמלית לראות מה קורה בליגה.

  השנה, אין לי משחק מרכזי ואין לי תקצירי משחקים. למה? אמה. כי עמוס לוזון (או שזה אבי? אלי? מישהו מבדיל?) לא עובד בשבילי – הוא עובד בשביל בעלי הקבוצות (שזה הוא, בעצם). זאת אומרת שיותר חשוב לו שבעלי הקבוצות יהיו שמחים (הם אלו שבוחרים אותו) מאשר שאני אהיה שמח. שיקול לגמרי לגיטימי מבחינתו, אני חייב להודות. אבל השנה בפעם הראשונה התחילה הליגה ואין לי מושג מי משחק נגד מי ומה היתה שערוריית השיפוט הגדולה במשחק של מכבי. תודה עמוס/אבי/אלי.

  נ.ב.

  עוד הערה קטנה לערוץ 10 – באמא שלכם? יש לכם כל כך הרבה אלטרנטיבות אחרות? תנו ללוזון הצעה שהוא לא יכול לסרב לה (להלן: שקל תשעים למשחק) והעסק שלכם. נאלץ לוותר בצער על עוד תחקיר מעמיק של אמנון לוי ברווח בין החדשות לשלישיית התכניות של שליין אותו אתם מכנים פריים טיים)

  

  
• July 28, 2009
• 0:20

  ‫פחד ותיעוב בסנופי דיסקו‬

   » ‎ Bitterness Inc.

  החלטנו לקחת את קורנפיין הקטן והלורד פונטלרוי לחופשה באילת. הרעיון היה ללכת על מלון “הכל כלול” ככה שנוכל כל היום לרבוץ בבריכה, לנשנש ארטיקים כיד המלך ולא להתעסק ב”מה אוכלים לארוחת צהריים” (זה תמיד נגמר בברגר-קינג, מנסיון העבר). הזמנו שלושה ימים במלון ספורט של ישרוטל ואחרי נסיעה ארוכה ומתישה (פרטים בהמשך) הגענו למלוןעל מנת להתקל בג’ונגל של אנשים שעושים צ’ק-אין. וכשאני אומר ג’ונגל – אני לא מתכוון ל”הרבה מאוד אנשים דחוסים בתנאים סב-אופטימליים”. אני מתכוון ל”אוסף של חיות”.

  

  (כן, זאת הנעל החתומה של טל ברודי. כן, מישהו השאיר עליה כוס קולה. למה מי זה טל ברודי?)

  כבר נדרשתי לנושא בעבר, אבל יותר ויותר אני (והקרובה לי) מסתכלים סביבנו בהשתאות ותוהים – מי אלו האנשים האלו? איך הגענו למצב שאנחנו חיים אתם? דוגמאות למכביר ראינו בסוף השבוע – אנשים שזורקים מסטיקים על הרצפה בחדר האוכל, אנשים שמנפצים בקבוקי וודקה בבריכת השחייה של הילדים, אנשים שמשאירים את הילדים (הגדולים) בבריכת הפעוטות ונעלמים, אנשים שזורקים זבל בכל מקום ואולי הדבר הכי מאפיין – אנשים שנדחפים למעליות לפני שאלו שהיו בפנים הספיקו לצאת. באמא שלכם.

  אין לי שום ספק שיש אנשים כאלו בכל מקום בארץ. איכשהו הקונספט של “הכל כלול” מתורגם מיידית ל”הכל מגיע” ו”הכל מותר”. וכל הדברים שאנחנו רואים באוכלוסיה במינונים משתנים (ההולכים וגדלים עם הזמן) מזוקקים ל- 70% גועל.

  זה לא שלא נהנינו. בכל זאת – בריכה. ארטיקים. שמש. קצת זמן עם הילדים לפני שנכנסים לשגרה של בית-ספר. אבל מסתבר (ולא בפעם הראשונה) שמצבנו הכלכלי לא תואם את רמת הסנוביות שלנו. בהנתן זה שמצבנו הכללי בסדר (טפו טפו), כנראה שאנחנו סנובים לאללה.

  ובחלומי – יש בית מלון שבו העובדים מונחים להעיר לברברים על התנהגויות כאלו. השארת ילד בבריכה והלכת – יבוא מישהו ובתקיפות ידרוש ממך לקחת את הילד. לא רוצה? שלום. דחפת במעלית? שלום. עישנת בחדר האוכל (לא מומצא)? שלום. אין שום צורך שמלון כזה יעלה יותר ממה שעולה מלון ספורט היום. לא ביקשנו פסיליטיז שונים. רק תרבות שונה. כמובן שהיחידים שיגיעו למלון הם אנחנו ורענן שקד, ועליו אי אפשר באמת לסמוך.

  עוד דבר שמטריד אותי הם צוותי הבידור של מלונות ישרוטל. מעבר לעובדה שמדובר בעבודה איומה (אלוהים, שלוש פעמים ביום לעשות את “כל הילדים קופצים רוקדים” זה משהו שמצדיק נכות קבועה מהמוסד לביטוח לאומי), הצגות הבידור שהם מעלים הן ההפרות הכי בוטות של זכויות יוצרים שנראו בצד הפחות אופנתי של שביל החלב לאחרונה. שמנו לב לזה כבר בפעם שעברה (אז זה היה ב”המלך שלמה”) אבל הפעם זה באמת היה מוגזם. מעשה במפלצת בשם “גרעפס” שפוגשת חמור מדבר בשם “ריקו”, והולכת להציל נסיכה מדרקונית חרמנית. אפילו לורד פונטלרוי, ילד בן שלוש וסיגריה צעק “הנה שרק!”. זה והעובדה שכל השירים “המקוריים” לקוחים במקרה הטוב מ”סבא טוביה” ובמקרה היותר סביר פשוט שירים מהפסטיגלים לדורותיהם (ככה קורנפיין הקטן הסביר לנו). גורם לך לחשוב שאם אקו”ם וה- RIAA היו משקיעים באזור הזה במקום להציק למי שמוריד שיר באי-מיול, אולי היה יותר סיכוי ליצירה מקורית בארץ.

  

  ואי אפשר בלי קצת טכנולוגיה. בדרך לאילת החלטנו לנהוג ולא לטוס. גם כי זה תיק לטוס וגם כי זה יקר. הערכנו לא נכון את מספר תחנות הדלק שיש בין מצפה רמון ליטבתה (ההימור שלי היה: לפחות 1) ומצאנו את עצמנו בצומת ציחור עם מד דלק שאומר שיש לנו עוד 75 ק”מ עד לאפס המוחלט. בשלב זה הרגעתי את זוגתי – אין מה לדאוג. נפתח ג’י-פי-אס ונראה איפה תחנת הדלק הקרובה. לרשותנו עמד 1 כפול בלקברי, 1 כפול תוכנת הניווט של אורנג’ לבלקברי ו- 2 כפול ילדים חביבים במושב האחורי, עם צפי לאובדן סבלנות שסופו מי ישורנו.

  ניסינו את האפליקציה של אורנג’, באמת שניסינו. מדובר בפיסת תוכנה מחורבנת במיוחד. את הממשק המזעזע אפשר לשרוד (בקושי). גם את האיטיות המחרידה (הדלק הלך ואזל). אבל את הדבר היחיד שנדרש מהתוכנה – לדעת למצוא משהו על מפה בקרבת המקום בו אתה נמצא – היא לא עושה.. גם בדרך חזרה ניסינו את התוכנה. יש לה אפשרות להתשמש במפת סימון שבילים וחיפשנו אולי לסוע דרך בקעת הירח. גם כאן – היכולת לעשות חיפוש אשר ימוקם על מפה (משהו שיש לגוגל מפס) היא כל כך טריוויאלית, ועם זאת לא קיימת. מכיוון שגוגל מפס לא מעוברתת היטב (לא הצלחנו להוסיף שכבה של תחנות דלק בגרסת המובייל) לגולשים הסלולריים שבינינו יש עוד זמן עד שנקבל את התנאים שיש לגולשים בחו”ל. בשורה התחתונה -  מדובר בבזבוז של זכרון שאפשר למלא באיזה סודוקו לטיסות.

  

  
• July 19, 2009
• 10:20

  ‫‬

   » ‎ Bitterness Inc.

  [Trailer] Robogeisha
  
  יא אלוהים. אני ממש, אבל ממש, מקווה שמדובר בפרודיה

  

  
• July 12, 2009
• 12:03

  ‫פרופסור מקס‬

   » ‎ Bitterness Inc.

  דבר ראשון, גילוי נאות: לפני כמה שבועות פנו אליי (דרך טוויטר) מיחסי הציבור של יס, והציעו לי לקבל יס מקס HD לחודשיים ניסיון, כולל כל הערוצים הרלוונטיים בתמורה לזה שאכתוב על זה בבלוג. חשוב להבהיר – בשום שלב לא נאמר לי מה לכתוב, איך לכתוב ולמה לכתוב. ביקורת כנה ומנומקת היא כל מה שנדרש. זה יהיה לגיטימי מצד ששת קוראיי הבלוג להתעלם לחלוטין מהפוסט ולהגיד שמכרתי את עצמי בזול. מצד שני – יש לי יס מקס HD אז לכו לנענע.

   

  הממיר

  הממיר של יס מקס HD הוא יפה לאללה. אם לצטט את חברי הטוב הרקמר הומולקה, מדובר במכשיר “כוסית”. הוא שחור, עם לדים כחולים ולוק של האובליסק מ-“ 2001”.

   

  

  יס מקס HD בפעולה (הכבשים לא כלולות במבצע)

  הממשק

  יס עשו עבודה יפה לשפר את הממשק על הממיר, כולל השלט החדש. שיש לו פיצ’ר מגניב במיוחד – הכפתורים מאירים כשלוחצים עליהם בלילה! מה עשיתי לפני זה. מצד שני – נוסף לשלט כפתור “VOD” שמעורר תקוה שה- VOD יגיע בקרוב גם לאלו מבינינו שלא מחוברים ל”האלופה”. החסרון המרכזי של הממשק החדש הוא שהוא א-ט-י. אטי ברמות של “הוט”. בתור זפזפ-על שרגיל לעבור בין ערוצים ותיאורים של תכניות ב- EPG בקצב מאוד מהיר, הממשק החדש מבאס סוסים. אני מנסה בכוח למצוא מלה טובה להגיד על הממשק החדש ואומר רק שהוא יפה. לא מהיר, אבל יפה. כמו דוגמנית טיפוסית.

   

  התוכן

  פה מתחיל הדיון המענייין בעיני. עם כל הכבוד לממיר, לשלט, למסע הפרסום עם הדינוזאורים ולכפתורים שזורחים בחושך (w00t!) כל זה לא שווה כלום אם אי אפשר לראות שידורים ב- HD אמיתי. החדשות הטובות הן שכל התכנים שקיימים ב- HD נראים מדהים. גיליתי שאני יכול לשבת שעות ולראות את הטור דה פראנס, שהוא ללא ספק הארוע המשעמם ביקום (חוץ מעונה חדשה של אמנון לוי) פשוט כי עם היס מקס HD זה נראה כל כך יפה שבה לבכות. התחושה העמומה שלי היא שעם שתי תחתיות העראק שאני מכנה משקפיים, גם אם הייתי נמצא בנקודת הזינוק, על אופניים, שני מקומות בפאטון מאחורי לאנס ארמסטרונג, הייתי רואה פחות טוב מאשר בבית. גם ערוץ הנשיונל ג’יאוגרפיק HD הוא סוף הדרך ולהקתה – אתה מרגיש כאילו שמו אותך על גב הדולפין ומוצא את עצמך לוקח אוויר מבלי דעת כשהוא צולל. לא מצאתי יותר מדי טעם בערוצי הסדרות HD. עם כל הכבוד – אין הבדל גדול בין איש משפחה ברזולוציה רגילה או לא. זה עדיין הסדרה הכי מופרעת בטלוויזיה. ערוץ הסרטים לעומת זאת – פשוט תענוג. במיוחד עכשיו עם מרתון סרטי הקיץ שכל כולם אפקטי מחשב ופיצוצים שנועדו לחפות על דלות עלילה. השילוב של הענק הירוק ואיירון מן ב-HD ברצף (רק עכשיו גיליתי שהסרטים קשורים!) היא בדיוק מה שצריך אחרי יום של 450 מעלות בצל.

   

  הפספוס

  הפספוס הגדול של כל העסק הזה הוא ערוץ הספורט HD. באמת. בדרך כלל אני שמח לפרגן לערוץ הספורט (בעיקר כי התכניות שלו שתי רמות מעל הליגה שהן מכסות) אבל הפספוס פה הוא עצום. אז הבאתם את גמר ווימבלדון, באיכות מדהימה, כזאת שמאפשרת לראות את החורים ברשת. יופי. אבל ברגע האמת, להלן – סוף השבוע המופלא שעבר על הטניס הישראלי, כשלתם. הטלוויזיה שלנו היא כבר מזמן לא מדורת השבט, אבל בשבת האחרונה התקבצו בבית שלנו במערב ג’לג’וליה די הרבה אנשים שבאו לראות את אנדיוני ב- HD. אז באו. ערוץ הספורט שידר שקופית “שידורינו יתחדשו בשעה 17:00” ואז הביאו שידורים חוזרים של וימבלדון. מבקרי טלוויזיה אוהבים רגעים – רצח רבין כרגע שהגדיר את ערוץ 2, מלחמת לבנון כרגע שהגדיר את ערוץ 10. זה היה יכול להיות הרגע שמגדיר את ספורט 5 HD. אז זהו, שלא.

   

  שורה תחתונה

  בשורה התחתונה, האמת חייבת להיאמר – אחרי שבוע נסיון, לא מרגיש שיש מספיק תכנים בשביל להחזיק מקס שלישי בבית… אבל עוד חזון למועד

  

  
• July 08, 2009
• 9:37

  ‫מציאות של חיי נישואין‬

   » ‎ Bitterness Inc.

  אז סיימתי לראות את פרק הסיום של גריי’ז אנטומי (היה מעולה!) במקס HD החדש שלי (עוד פרטים בהמשך) והתמה המרכזית שלו (תמיד צריך תמה מרכזית בפרק של גריי’ז) היתה שהחיים קצרים. לך תגיד לזה/זאת שאתה אוהב שאתה אוהב אותה עכשיו ורוצה תמיד להיות אתה. זה נשמע כמו רעיון טוב, ובאמת היה פרק מרגש. אז הלכתי ואמרתי לזאת שאני אוהב שאני אוהב אותה ותמיד ארצה להיות אתה. מה היתה התגובה – “זוז, אתה מסתיר לי וואן טרי היל”.

   

  

  

  
• June 14, 2009
• 13:21

  ‫תגלית מדעית מרעישה‬

   » ‎ Bitterness Inc.

  רכבתי אתמול עם ההכטר את רכיבת השבת באופניים. יצאנו בשש וחצי (כן, לפנות בוקר) ממזרח כפר-סבא והתכנון היה לרכב לאורך מקורות הירקון עד רידינג פלאס רכיבה על הטיילת עד בית האצ"ל ובחזרה. לקחנו הערכה זהירה שייקח לנו עד 10:00 להגיע למנוחה ונחלה (קרי גרניטה קפואה בנמל). בפועל – סיימנו כבר בתשע, מה שמרמז על מהירות לא סבירה למסלול שלנו. דבר זה הוביל אותנו לתגלית מדעית מרעישה, המאפשרת להסביר איך רכבנו כל כך מהר:

  
  moar funny pictures

  

  
• June 10, 2009
• 17:30

  ‫קסם בוהדנה‬

   » ‎ Bitterness Inc.

  הסדרה הכי טובה היום בטלוויזיה שאתם לא רואים (בהנחה שאתם רואים “הפמליה” באדיקות) היא “פולישוק”. באמת. היא סובלת משיבוץ בלתי אפשרי ולא מעט מגרעות ועדיין – היא פשוט מעולה.

  פולישוק (בכיכובו של ששון גבאי הנהדר) הוא ח”כ נעבעך אמיתי שמצא את עצמו בתפקיד השר לקידום חברתי (זה לא המשרד של סילבן?), איפה שזורקים את כל מה שאף משרד אחר לא רצה – קשישים, נוער בסיכון, אתיופים וקשישים אתיופים בסיכון. חמוש ביועצת תקשורת הורמונלית (שירי גדני) ובמנהלת לשכה (חנה אזולאי הספרי) הוא מנסה לשרוד במדמנה הפוליטית הישראלית. אמנון דנקנר משחק את יו”ר הסיעה של פולישוק – חומי שליט (קריצה ברורה, אולי מדי, לטומי לפיד ז”ל) וגיא לואל מגלם את קוזו, היועץ הפוליטי של שליט שתפקידו לגרום לכך שפולישוק לא יעשה יותר מדי בעיות למפלגה.

   

  

   

  שמואל הספרי הצליח לכתוב דרמה חדה, שנוגעת בנושאים מאוד כאובים בחברה הישראלית. היא נוגעת בהם בלי למצמץ ובגלל זה היא לא כיפית כמו “מסודרים”. הרבה יותר כיף לראות את תומר לוי מתקתק בחורינות מאשר לראות את הסצינה בה כבוד השר והמאבטח רודפים אחר בריון בן 8 בבית הספר “נבגים” בנתניה, בעוד שאר הילדים מתכוננים למסכת בנושא “יום ללא אלימות”.

  ובכל זאת – תנסו להתגבר על זה שמשדרים שני פרקים יום אחרי יום, אחרי 15 שעות של צביקה הדר מדבר ללא הפסקה וצביקה פיק שותק ללא הפסקה (יכול להיות שדנה אינטרנשיונל היא בובת פיתום של צביקה ובגלל זה הוא לא מדבר כשהיא שם?) ותמקססו את זה. ביום שבוא יו”ר הועדה למעמד אישה, הגברת ציפי חוטבלי, יחד עם סגנית השר אורית נוקד מצביעות נגד הארכת חופשת הלידה מ- 14 ל- 16 שבועות, תתגברו על הדמות של גיא לואל שהיא באמת מיותרת ותתרכזו בזה שפולישוק היא היא סדרה הריאליטי שלנו.

  והנה ההשראה:

  נ.ב. קצת ארוך:

  התכנון המקורי שלי היה לשים לינק לפרק של פולישוק. כל הפרקים זמינים ב”מקו”.

  תכנון מקורי זה דבר נחמד, “מקו” זה לא. נגן הוידאו שלהם הוא כל כך מעולה, למעט חוסר היכולת שלו לתמוך ביכולות הבאות:

  1. לעבוד בפיירפוקס

  2. לאפשר קישור ישיר לוידאו

  3. לצלוח פיירוולים ארגוניים

  שלוש תכונות שהופכות את הצפיה בוידאו ב”מקו” לבלתי אפשרית בשבילי. דרך אגב – לכו ל- ynet ותראו איך שם עשו את זה נכון.

  אז לא, לא יהיה פה קישור לוידאו של פולישוק, למרות שמאוד רציתי. אני הייתי חושב שאתר שהרייזון ד’אטרה שלו זה להראות קטעי וידאו, ישקיע, נגיד, לא יודע, בנגן וידאו טוב?

  

  
• June 07, 2009
• 10:22

  ‫ככה זה כשילדים בני 12 עורכים אתר‬

   » ‎ Bitterness Inc.

  את זה ש- E Online הוא אתר מזעזע (לא רק בגרסא הישראלית, מיינד יו) כבר מזמן הפנמנו. כשמי שעורך את האתר חושב ש”החצויה” זה הדבר הכי טוב שהתרבות המערבית הנפיקה, מתקבלות ידיעות כמו זאת:

  

  באמא שלכם! דיוויד קרדיגן? 

  

  
• May 27, 2009
• 9:49

  ‫אימפריות נופלות לאט‬

   » ‎ Bitterness Inc.

  קבוצתי משכבר הימים זכתה אתמול בגביע המדינה. ישבתי בסלון, בדיליי של 40 דקות (שילוב של יס מקס וילדים שזקוקים נואשות למקלחת) עם קורנפיין הקטן על הכתפיים וצפיתי במחשק הראשון של בית”ר החדשה, הצנועה. זאת שנלחמת על הסמל ולא מחפשת לעשות סיבוב על הפריץ.

  כבר האשימו אותי הבוקר בזה שיש לי מנטליות של אוהד הפועל תל-אביב, אבל הגביע הזה משמח אותי פי 10 מהדאבל של עונה שעברה. איכשהו, כשאתה בא מפוצץ בסגל וטחון בכסף, אם אתה לא לוקח דאבל –אכזבת. אבל אם אתה בא קטן, בקבוצה על סף תהום, בדרך למפרק ובידיעה ששנה הבאה אללה יסתור ופתאום אתה לוקח גביע מיניב קטן – אתה מלך.

  אני מתגעגע לתקופה שבית”ר היתה “קבוצת גביע”, עם לוגו בעברית שיש בו גם כדורגל ולא רק אריות. במובן מסוים – בית”ר ירושלים היא מדינת ישראל. מהתחלה צנועה ומנטליות של אנדרדוג, פתאום באה תקופת שפע והפיכה לאימפריה שמיידית הביאה אתה סיאוב, יהירות ואובדן הצידוק המוסרי. אין הבדל בין האריות בלוגו של בית”ר הגאידמקית לאריות שהחזיק גנדי בפיקוד מרכז. גם אין הבדל בין המשיחיות של ישראל פוסט ששת הימים ו”אנחנו מאמינים בני מאמינים” עם לייזרים וזיקוקים בטדי. לא לנו סמלי הראווה האלו. לא רוצה אימפריה.

  

  
• May 25, 2009
• 13:47

  ‫סטרייט טו VOD‬

   » ‎ Bitterness Inc.

  אז עוד יומיים עולה ב- VOD של הוט הסדרה “החצויה”, ואתם כולכם עדיין עסוקים בשאלות קטנוניות האם מותר להתאבל ביום העצמאות (לא), האם מותר לקנות באמפמ (לא) והאם מישהו יזכור את מירית וקנין עוד יומיים (ממש לא). העלייה של החצויה “סטרייט טו VOD” היא ארוע חשוב. אני מהסס מלכנות אותו “מכונן”, אבל הוא חשוב. במשך שנים היה בארץ מונופסון של גוף שידור אחד ויחיד (ערוץ 1) שהיה היחיד שקבע מה משודר והיחיד שהיה יכול לקנות יצירות מגופי יצירה עצמאיים (או לייצר עוד סדרה על יהדות ספרד עם מנשה רז, מה שיותר מגניב). היום השוק קצת יותר טוב, אבל עדיין, מדובר בשוק קטן ובעייתי. יכול להיות שתהיה לך סדרה יומית טובה (?) וברגע האחרון יחליט מישהו להפוך אותה מסדרה יומית לסדרה שבועית. אתה תלוי לחלוטין בקפריזות השיבוציות של מישהו שלפחות לצופה ההדיוט מהצד (עבדכם הנאמן) נראה שהוא משבץ רק אחרי שהוא מוריד כמה ראשים טובים. 

  ואז מגיעה החצויה. שתי מילים על הסדרה עצמה – מדובר בסדרה שתתקשה להיכשל. קחו כמה כוכבני נוער לוהטים (יון תומרקין, מאיה שואף, עמית פרקש וכל מי שהתקרב להיי-סקול מיוזיקל), תוסיפו כמה שחקני חיזוק איכוצ’יים, תמקססו את העלילה של “דמדומים” וקיבלתם את הדבר הבא: “…מה שאלה לא יודעת זה שליאו הוא למעשה ערפד בן 300 שנראה כמו תלמיד תיכון חתיך בן 15. היא אינה מעלה בדעתה שליאו בעצם בא לחפש אותה ושהוא זה שיעזור לה לגלות את ייעודה. בעזרתו של ליאו היא מגלה שהיא "חצויה" - חצי ערפד חצי אדם - והיחידה שיכולה להציל את העולם…”

  כן, גם לי יש קצת טעם של קיא בפה אחרי שקראתי את זה, אבל ברור לי שזה יהיה להיט. וברור גם שכל ילדה בת שלוש עשרה שתבוא ביום שאחרי לבית הספר בלי לדעת מה היה אתמול ברומן המתרקם בין ליאו ואלה תהיה פחות או יותר באותו מקום חברתי כמו הילד שהגיע בכיתה ד’ לירושלים וכששאלו אותו איזה קבוצת כדורגל הוא אוהד הוא ענה “נראה לי הפועל, לא?” (ד”ר צבי אומר שעוד כמה שנים בתרפיה והזכרון הזה יהפוך להיות משהו מבנה אישיות).

  הנקודה היא כזאת – אל תתבלבלו עם קונוטציית ה”סטרייט טו וידאו” שנהגה לסמן מוצרים מזעזעים במיוחד שהמסך הגדול לא מסוגל להכיל. כן, כבר היו סדרות כאלו (רד-בנד), אבל הן היו מוצרי נישה קטנים. פה מדובר עם סדרת דגל. זאת הולכת להיות סדרת להיט. כל הילדות ירצו לראות אותה. ותוך חודשיים, כל גופי השידור ירוצו אחרי חברת ההפקה ויתאימו את לוח השידורים שלהם אליה. סטרייט טו VOD היא העתיד. במקום יס הייתי משקיע קצת פחות בהגנבות סטייל “לתכנת את המקס מהבית” (למרות שזה רעיון חמוד) ויותר בלדחוף את ה- VOD שלהם. במקום ערוצי הברודקסט הייתי מנסה לגדל קצת ענווה. זה טוב לקארמה.

   

   

  נ.ב.

  חוק יריב לטלוויזיה # 35: אין שום משדר טלוויזיוני שצריך לקחת יותר משעה וחצי (כולל פרסומות). באמת. עוד לא נולדה חתיכת התוכן שתהיה לעיסה עד כדי כך.

  

  
• May 24, 2009
• 15:14

  ‫יומן הישרדות / 23.5.2009‬

   » ‎ Bitterness Inc.

  אז זהו. נגמרה עוד עוד עונה של הישרדות 10 (לא היה עדיף לקרוא לה “הישרדות ישראל?” ככה בעונה העשירית זה יהיה “הישרדות 10 10”. אבל מי בערוץ 10 חושב עד עונה עשירית. עוד יומיים סוגרים להם את השלטר). רציתי, באמת שרציתי לעשות בלוגינג כל העונה ולייב בלוגינג של הגמר אבל יש גבול לכל תעלול ולהתגבר על הגאג-רפלקס זה דבר אחד כשמשלמים לך (געגועים למיקוניס?) ודבר שני כשזה בשביל הכיף שלך. אז הנה חמש נקודות שעלו לי בכל זאת בתום העונה:

  • ראשית, אין שום דרך לראות את הדבר הזה בלי יס מקס. באמת. הגמר אתמול היה שלוש שעות שמתוכן 30 דקות טובות (מועצת השבט) ושאר הזמן – פרח השכונות. באמת. מירית עטויה בוילון, מהדסת לה במורד המדרגות לכל שאגות של אלפי פקאצות, עשרות מתמודדות ששוכנעו שמתאים להן שורטס (לא!) ושהן יכולות בלי חזייה (ממש לא!), רקדנים תמוהים, סאונד מחורבן וזוארץ שעושה פאוזה מלאכותית לפני כל קול גרמו לי לקלל בקול ולעשות (כרגיל) שימוש יתר בכפתור הפאסט-פורוורד של השלט. אחר יס מתפלאים למה אני מחליף שלט כל שלושה חודשים. לסיקור מקיף אל הגמר לכו לצפניה
  • למרות כל זאת, הופתעתי לטובה שאריק זכה. כמו מנו בשעתו, אריק היה היחיד שהבין את המשחק. כמובן, אם זה היה תלוי רק בהפקה גם הזוכה היה נקבע באסאמסרונים ואז פרח השכונות היתה לוקחת בהליכה, אבל למרות ההסתחבקויות שלה עם כל המושבעים הם החליטו לתקן את העוול ההסטורי שבגינו נעמה קסרי מופיעה מדי יום על המסך שלנו ונתנו את התואר לאריק. קצת ריחמנו על נטע-לי. גם כי הסרט שעשו לה היה מביך (סודוך אחרי גלישה? תשדיר שירות לבולימיה?) וגם כי עד כדי כך לא היה לה סיכוי שרוב המושבעים אפילו לא טרחו לשאול אותה שאלות (או שהם שאלו וההפקה פשוט ויתרה עליה). נאחל לנטע לי שתצליח בדרכה, שיהיו לה הורים קצת יותר מפרגנים וחוזה דוגמנות סטנדרטי. שבינינו – זה בדיוק כל מה שכל פליטי האי יכולים לאחל לעצמם גם ככה.
  • בחזרה לעונה – אמרתי את זה בעבר. אני מבין את הצורך של ערוץ 10 למתוח כל פרק על שניים. איטס דה אקונומי סטופיד. אבל אם אתם מנסים (לקראת הכניסה לחדר העריכה של העונה השלישית) לנסות ולהבין למה לא היה את הבאזז שהיתה העונה הראשונה – הנה טיפ – נשבר הזין מהמונולוגים למצלמה של המתמודדים. לפני כל אתגר לשמוע שלושה מתמודדים שונים שמספרים שהאתגר הזה הוא נורא חשוב זה מצחיק בהתחלה, אבל די נמאס אחרי נגיד, הפרק הראשון בעונה הראשונה. צריכים למתוח? תביאו פתרונות יצירתיים. באמת.
  • בעיית “המתיחה” לא קיימת רק בהישרדות. גם במרוץ למיליון מותחים עד זרא את העונה ולוקח חודש עד שמעיפים מישהו וגם אז אלו הבלונדיניות שהיו הסיבה היחידה לראות את המירוץ. דרך אגב, איך בדיוק רן הוא “מנכ”ל של חברת הייטק מצליחה”? לפחות לפי כרטיס הלינקד-אין שלו, לא מדובר בהייטק. יושב כבודו האבוד של ההיטק לאלתר!. אבל אני סוטה – גם במירוץ מותחים עד אין קץ, וגם פה הדיבורים על, לפני ואחרי המשימה מיותרים ברובם, אבל איכשהו ב”הישרדות” הצליחו העונה להבריח את אחרוני הצופים הנאמנים שלהם.
  • עוד מלה על איתי – אחינו, תתבגר. במקום אריק – גם אתה היית מדיח את עצמך. המשחק הזה הוא לא על חברויות ולא על אחוות לוחמים. זה משחק. במאמר אנתרופולוגי מוסגר – כמה עוד עונות של הישרדות 10 נראה עד שנמצה את כל הדימויים הצה”ליים? סכינים? כדורים? בשבקינים?

  

  
• March 24, 2009
• 12:50

  ‫10 סיבות למה לא לחזור לישראל‬

   » ‎ Bitterness Inc.

  חבר טוב שמבלה את ימיו בארצות הניכר ועסוק בעיקר בלבנות רובוטים מגניבים  שקוראים להם “שימון” התלבט איתי במסנג’ר אם לחזור לארץ או להמשיך בקריירה העניפה שלו בחו”ל. ניסיתי להסביר לו למה לחזור לארץ זה לא רעיון כזה טוב. זה לא הלך. שלחתי לו את התמונה הזאת. לא עזר. אז החלטתי להכין רשימה של 10 סיבות למה לא לחזור לישראל*. לא דברים גדולים כמו מלחמות שטפונות וכאלו. הדברים הקטנים שמטריפים. 

  לא כדאי לחזור לישראל כי..

  1. ברגע שתעלה על האופניים בישראל, כדאי שכבר תדביק את כרטיס האד”י שלך לקסדה. חי לא תצא מזה.
  2. הסיפורים על ערבות הדדית (“בניו יורק היית יכול לדמם על המדרכה”) – אלו סיפורים. היום זה התחלף בהתערבות הדדית. לכל אחד יש את הזכות להגיד לך מה לעשות בחיים שלך, אבל אף אחד לא יתן לך להכנס לנתיב. בחיים.
  3. מערכת החינוך.
  4. שוק העבודה הוא קטן, קטן מדי. מרמה מסוימת של מקצוענות אין לך ברירה אלא להתרחב. מספיק להסתכל על אוטובוס העסקים של לופטנהזה המקוללים כל יום ראשון אחה”צ בשביל להבין.
  5. 394,577 אנשים חשבו שליברמן זה מה שצריך פה.
  6. אם אתה רוצה לראות גם Lost וגם BSG אתה חייב להתחיל לחפור באינטרנט או להוציא 500 ש”ח בחודש רק על טלוויזיה.
  7. אם משכירים לך ציוד, אז זה אומר שאתה בעצם קונה אותו, ואם אתה רוצה להחזיר, לך תתקווד. מה, לא קראת את התקנון, סעיף קטן 7.8?
  8. אנשים פה לא מאותתים.
  9. משבר כלכלי או לא משבר כלכלי, מחירי הדירות לא יורדים. למה צריך לשלם מיליונים בשביל מקום לגור? אם לצטט: “וישלם משכנתא כל חייו”
  10. ב”ילו מרקט” שישי שעבר נכנס ילד בן 15 וניכש לאדם שעמד לפני בתור. “עשה טובה, קנה לי סיגריות מלבורו מדיום”. “אין בעיה מותק”, ענה לו האיש מול פניה ההמומות של המוכרת. כי חוקים – זה לאחרים.

   

   

  מקווה שהרשימה תעזור לך להחליט.

  * אם הייתי זונת SEO כמו כולם, הייתי קורא לזה “פרויקט שיתופי” ושלוח לשלושת החברים שעוד נשארו לי ברשת.

  

  
• March 22, 2009
• 14:14

  ‫דו"ח הישרדות / 22.03.2009‬

   » ‎ Bitterness Inc.

  השבת שלי דווקא התחילה טוב, הצלחתי לגרד את עצמי מהמיטה ויצאתי לרכב (לרכוב?) ל- Spin-n-go בבני ציון. הייתי היחיד בלי בגדי רכיבה מקצועיים. איזה אפס. בילוי בפארק הוביל אותנו לחפש ארוחת צהריים בכ"ס-סיטי. פתחו לפני כמה שבועות בקניון החדש בורגרס בר חדש. זה פשוט פסיכי מה שהולך שם - אנשים עומדים בתור כאילו בוקששתר עומד ומחלק המבורגרים חינם. וויתרנו, הלכנו לאל-דיוואן באזור התעשייה התמוה של כ"ס-סיטי. תשע בערב - הילדים שפוכים, האשה עסוקה, מגיעה הבחירה השבועית בין המירוץ להישרדות. על פניו - רציתי לראות המירוץ. באמת שיצאו לי מכל החורים קניבה, בארו ופפאיה. אבל אז, משום מקום, נפלנו על לקט. לקט. לא יכולתם לעדכן ב- EPG? אשקרה דאגתי למרגלית ולמיכל, כל אחת מהן מתמודדת עם זיהום מסוג שונה…

  אבל יש לקט, אז ראיתי את נטע לי, בדרך להיות המיכל החדשה (לא, לא מיכל מהישרדות, מיכל מהמירוץ). גבי וגבי וגבי וגבי. מי שמדבר על גבי, אני אכנס באם אמא שלו. כמובן שכשהגיע המכתב, נראה היה שגבי ביקש מהמזכירה שלו שתכתוב אותו. "שלום גברת זלצרמן". אלוהים, איזו אומללות. אבל במסגרת ההבנה שלי את נפש הנטע-לי ("המממ… קוקוס") ככל שגבי יענה אותה, כן היא תעיף את איגור יותר מהר.

  מה שמביא אותי לאיגור. מאדר פאקר גאנג באנגר. מעולם לא היה שימוש יותר מצחיק במילים לועזיות שלא בקונטקסט הנכון. אולי חוץ מאנסטסיה עם "קול כלב ביג'י יאמו" (השיבוש במקור). אין ספק שהראש של איגור כל כך עמוק בתחת של עידן שאם עידן פותח את הפה, אפשר לראות את הרסטות של איגור קצת מאחורי השקדים.

  

  תמיד חלמתי להיות יד ימין של מנהיג חזק

  מי שלחלוטין לא דיברה כל הפרק היא מירית. האם זה אומר שההתלבטויות שלה נגמרו? היא בחרה להסתבן עם הנטורופת? ומה קורה עם המזימות של אופיר? רק הנגלה על הגלוי, והסיבה לזה היא שמשבוע לשבוע, האתגרים הופכים ליותר מופרכים. לוקח 10 דקות רק להסביר מה היה באתגר. מה היה רע לעשות 10 שלבים לאתגר החסינות במקום 50? זה פשוט נמשך ונמשך ונמשך עד אין קץ.

  בסוף זכה איתי, הבנאדם עם הכי מעט מודעות עצמית ביקום. טוב, אולי חוץ מרן, מהמירוץ שגורם לי להתבייש בעובדה שאני בהיי-טק. "אני בפוליטיקה", זאת תשובה עדיפה היום.
  בשבוע הבא:
  1. איגור מאדר פאקר גאנג באנגר מתפוצץ על נטע-לי והיא בוכה. ואוכלת קוקוס.
  2. אופיר ממשיך לספר לנו (ולעצמו) איך הוא זומם ומתכנן בלי לעשות משהו באמת.
  3. מועצת שבט של 15 שעות.

  

  
• March 16, 2009
• 18:34

  ‫דו"ח ריאליטי / 16.3.2008 - מיה, תיכף תקבלי בוקס‬

   » ‎ Bitterness Inc.

  (דיסקליימר: כן, מזמן לא כתבתי. נקסט)

  אז ככה, קצת קשה לכתוב על הישרדות והמירוץ למיליון בבת אחת, אבל היי - אם אני מצליח לראות את שניהם בו"ז (פלאס המירוץ האמריקאי) אתם יכולים לקרוא על שניהם ביחד…

  —

  נתחיל ב"הישרדות". עד הפרק האחרון היה מדובר באחת העונות המשעממות שנצפו. שני רגעי השיא עד כה היו ההדחה של מעיין הליצנית (ללא ספק אבידה לקהל חובבי הביקיני) שבו אופיר הוכיח עד כמה הוא שחקן נפלא (שדעך מאז) וההדחה של אפרת. אין כמו לראות מישהו בליינד-סיידד לחלוטין. אם היה אפשר לעשות קומיקס עם הבעות הפרצוף של אפרת עם כל קול נוסף, זה היה יכול להיות מדריך נפלא לכלל הכי חשוב שלומדים - "הקוף בעיני אמו, צבי" (אלכרד' בעין אמהו - ע'זאל ביורם בינורית). או בעברית פשוטה - אל תסטלבתי על השוגר-דדי של חברתך לצוות. לא רעיון טוב. נקמה של נשים היא דבר נפלא. היא גרמה לנטע-לי ואנסטסיה להדיח את עצמן ממקומות  5-6 (אחרי שלישיית הבנים + אפרת) למקומות אללה ביערף. ועדיין - זאת עונה מצ'עממת. יש שני אומואים (בחיבה!) שמבינים את המשחק ואוסף דוגמנים שמסתובבים המומים בינות לעצי הקוקוס. ואיגור. שאני באמת לא יודע מה הוא. יותר ויותר מתעוררת לי התחושה שהעריכה של "הישרדות" היא פרסומת סמויה ל"יס מקס". אני לא מצליח להעלות בדעתי שום דרך לראות את זה שלא בפאסט פורוורד.

  —

  עכשיו למירוץ. ההתחלה היתה איומה. הסרטונים בהם מוצגים המתמודדים היו אמינים כמו הפרומואים של הישרדות - "שלום! אני רופא שמסתכל על צילום רנטגן. היי! זה סרטן! היי! הנה האקסית שלי מציצה בחלון עם רולר בליידז. הבה ואזרוק את החלוק ונצא יחדיו לשדירה למרות שאנחנו לא סובלים אחד את התחת של השני!". אבל עם הזמן זה הולך ומשתפר עד לרמה ש"המירוץ" היא היום הריאליטי המועדפת עליי מבין שתיהן, למרות שכפורמט - היא משחק הרבה פחות חברתי. כמה הערות:

  • אני היחיד שמוטרד, שלא לומר סובל מבחילה קלה, כל פעם שתום ואבא שלה (החורג) מופיעים על המסך בקריאות "חומד" "פופי" "מתוקי" "בוטן" ומה לא? יש מצב שמעיפים אותם לפני שאני מאבד גם את ארוחת הערב הבאה שלי?
    
  • אני היחיד שממש מת להוריד כאפה גם לעמיחי וגם רן? שניהם כאלו אנשים דוחים שמתעללים בבנות הזוג שלהן. הנה המלצה למיה - תסתכלי על מיכל ותראי איך את תראי עוד עשרים שנה. הבחורה נופלת ובונה לעצמה סיפור שלם איך בעלה (מנכ"ל של איזה היי-טק הוא?) דואג לה. טוק אבאוט חיה בסרט.
  • למרות שאני מאוד מחבב את חנה ומרגלית, ה-זוג של המירוץ הן כמובן הדס וענבל. הבנות שהתחילו בתור שתי אהבלות שחורדיניות שההפקה הכריחה להתלבש בוורוד תואם, המשיכו בתור כאלו ששופכות בושם על חבל כדי להצית אותו אחרי שקשרו אותו למרכב של הג'יפ הפכו לאט לאט לזוג הכי סימפטי של העונה. הם סבבה, הן לא תופסות מעצמן, ואמן אמן שיעיפו את כל הגברברים המעצבנים שסביבם.
  • קצת הערה על הפורמט עצמו - זה רק אני או שלא טסים פה לשום מקום? החישוב שלי הוא ארבעה פרקים למדינה. אם משווים למירוץ האמריקאי שם היחס הוא פחות או יותר מדינה לפרק (גג שני פרקים למדינה) נוצרת תחושה קלה של, איך לאמר את זה, קמצנות? קצת יותר "המירוץ לדירה" מאשר המירוץ למיליון, לא?

  

  

  
• February 04, 2009
• 12:21

  ‫ליברמן מבין ערבית‬

   » ‎ Bitterness Inc.

  זה טוב. כי צריך מישהו שידבר אתם בשפה שלהם. עכשיו חזרו אחרי איבט:

  1. ווין אל-ענזה, אבו-ג'מיל?

  2. ג'יב אל הוויה, ג'יש!

  3. קיינה נאמנות, קיינה אזרחות.

  

  ליברמן מבין ערבית

  (אילן בר-מגן, דרך עידוק)

  

  
• February 01, 2009
• 16:03

  ‫לחברים מקומה 9‬

   » ‎ Bitterness Inc.

  מוקדש באהבה לחברים והחברות מקומה 9. ת'ורה חתי אלנצר!

  

  
• January 28, 2009
• 14:50

  ‫לוט בערפל‬

   » ‎ Bitterness Inc.

  סוד גלוי הוא שאני עובד בסאפ (אס-אה-פה, אומרים החברים בגרמניה). כמו כל האנשים בתעשיית ההיי-טק  גם אנחנו חיכינו שיגיעו ה”בשורות “, יעני הפיטורים. לכולם היה ברור שזה יגיע, השאלה היתה רק מתי  וכמה. אז הבוקר בדרך לעבודה  הבלקברי זמזם והגיע אימייל מההנהלה. כ- 3000 “משרות יבוטלו “ (זאת הטרמינולוגיה הרשמית) עד סוף 2009. בחברה של 51,000 עובדים זה לא הרבה.  כמובן, שאם אתה אחד מה- 3000 זה לא עוזר לך האחוז של אלו שנשארו.* לקח כמה שעות, ואתרי האינטרנט הישראלים התחילו לצאת בכותרות:

  “העתיד של SAP לוט בערפל” מספרת לנו שירה חורש בגלובס. שימו לב – חברה שהרוויחה 1.98 מיליארד יורו ב- 2008. לא הכנסות, רווח נקי – 2 מיליארד יורו בשנה. איך הגעת ללוט בערפל?

  

  אבל שירה חורש היא צדיקה גדולה לעומת גיל קול מ- ווינט. “SAP מפטרת עשרות עובדים בישראל”. ואללה? על סמך  מה בדיוק הכותרת הזאת? אין אף עובד בישראל שקיבל מכתב פיטורים, לא ברור עוד כמה עובדים יפוטרו בישראל (אם בכלל) אבל “ל-ynet נודע”. פשוט תת-רמה של דיווח עיתונאי חסר כל שחר ומופרך.

  

  חבל שמר קול מ- ynet לא קרא את הידיעה שהעלו חברים שלו מכלכליסט, ששם היה דיווח מאוזן, עם תגובה אמיתית של מישהו מסאפ. כנ”ל גם בדה-מארקר ששם הסבירו שאם מניחים קיצוץ רוחבי, אז אפשר להניח שככה וככה אנשים יפוטרו בארוץ (דרך אגב – רק במהדורת ה- IT של דה-מארקר, לא בראשית)..

  בשורה התחתונה, זה יום עצוב, במיוחד בחברת ההיי-טק היחידה שיש לה ועד.  אבל כנראה שהרבה יותר עצוב למי שצריך לקבל את המידע שלו מהעיתונים הכלכליים שלנו.

  * במאמר מוסגר – אני לא מבין למה חברות כמו סאפ, אורקל, אי.בי.אמ ומייקרוסופט צריכות לפטר עובדים. אלו חברות רווחיות בטירוף, שיש להן מספיק כסף לשלם לכוווולם משכורות. בסוף היום הן מפטרות כי הרווח למניה בנאסדק הוא 32 סנט לדולר ולא 42 סנט, ואז האנליסטים יעשו צק צק צק. מצד שני – כל פעם שאני מעלה את הטיעון הזה לאנשים שמבינים בכלכלה, הם אומרים לי “מה אתה, ילד?”. כנראה.

  

  
• January 25, 2009
• 23:01

  ‫קרוס פוסטינג להמונים‬

   » ‎ Bitterness Inc.

  שני פוסטים מהבלוג האחר -

  1. למה פלטפורמות זה דבר רע (בגללן אין לי פנס לאופניים) פה.

  2. מה יקרה לדברים שאתם עובדים עליהם עוד שלושים שנה? פה

  

  
• January 20, 2009
• 0:45

  ‫יומן עזה # 2‬

   » ‎ Bitterness Inc.

  הֵן אֶפְשָׁר, הֵן אֶפְשָׁר,
  שֶׁיִּהְיֶה זֶה פָּשׁוּט כְּבָר מָחָר.
  הֵן אֶפְשָׁר וּבַגִּ'יפּ שֶׁעָבַר,
  שָׁאֲגוּ בַּחוּרִים כִּי נִגְמַר.
  הֵן אֶפְשָׁר, הֵן אֶפְשָׁר
  שֶׁיִּהְיֶה זֶה פָּשׁוּט כְּבָר מָחָר

  (חיים חפר)

  כבר יומיים שהשיר הזה מזדמזם לי בראש. התגובה הקבועה שאני מקבל היא “מה נכנסת ליום הזיכרון”. לא קשור ליום הזיכרון. קשור לזה שפעם ידעת כשמלחמות נגמרות. היה עובר מישהו בג’יפ ושואג שזה נגמר. היום – כולם מחפשים “תמונת ניצחון”. אלוהים שבשמיים. אין כבר שום סאבסטנס, נשאר רק הפוטואופ והפוטושופ.

  ———————————————-

  כמובן, יש סאבסטנס וזה אנשים שמתים, פצועים או שבויים, בתים הרוסים, פרדסים שרופים ועסקים שפושטים רגל. כל הפוליטיקאים רצים להגיד למה המבצע היה לא בסדר בשביל להשיג קולות. כל הפרשנים בשביל שיזמינו אותם לתכניות. כמה רעש. אני קצת תקוע באמצע.  איכשהוא יצא שכל האנשים שאני אוהב לקרוא באינטרנט (למשל) נמצאים בצד מאוד מסוים של המפה, זה ששם אותי עם רוצחי התינוקות של מאי-לאיי והפסיכופטים של קובריק. כי אין שום דבר באמצע. או שאתה מפגין בסינמטק (הו, הבועתיות) עם דגלי פלסטין, או שאתה משפריץ זרחן על תינוקות לפני שהגיע מגש הרוגעלך של הבוקר מהמטבח של האוגדה.

  ———————————————-

  ואם כבר זרחן, כל כך הרבה אנשים מדברים על השימוש בזרחן, כולל לשים תגים של “אמנת ז’נבה” וכל כך מעט מבינים על מה מדובר. כרגיל, החברים ב- Danger Room מסכמים בצורה הכי אינפורמטיבית. כל השאר – זורקים בלי לחשוב. פתאום – כשאנשים מדברים על משהו שאתה מבין בו, אתה מבין כמה השיח פה נהיה רדוד ושטחי, בלי שום בדיקת עובדות. הנה דוגמא.

  ———————————————-

  השחרור שלי היה הרבה יותר פרוזאי. אתמול בלילה הייתי אמור לעשות משמרת לילה באוגדה, אמרו לי שלא צריך לבוא ושאני אשאר בכוננות. היום בבוקר הלכתי להזדכות על הנשק בבסיס (בכל זאת, ילדים קטנים בבית) ואמרו לי – ואללה, אם אתה כבר פה, בוא נשחרר אותך. אם יש דבר שלמדתי בסדיר – נותנים לך, תברח. הייתי מחוץ לש”ג לפני שיבש הטונר במדפסת שהדפיסה לי את האישור על 23 ימי מילואים. זהו. אין “מסיבת סיום מלחמה”, או איזה טקס עם גבי אשכנזי. החברה בג’יפ ששואגים שנגמר – הם עדיין בפונדק אסא בצומת אורים. עומדים בתור לפרגיות בפיתה.

  ———————————————-

  חייבים להגיד משהו על זה שעליתי 3 קילו במילואים האלו. אני אמור להציג את עצמי בתור איזה מסכן, מילואים וזה (“זה נשמע כמו אוי אוי אוי”, היה אומר הרקמר הומולקה), אבל בשורה התחתונה – בחמש בבוקר באוגדת עזה האפשרויות הקולינריות הן רוגעלך או רוגעלך. לפעמים – עוגיות עם מילוי ריבה (תכל’ס – סופגניות מלבניות). בין זה וארוחות תחנות הדלק הבלתי נלאות, האפוד הקרמי נסגר עליי קצת פחות טוב בסוף המילואים מאשר בתחילתם.

  ———————————————-

  את רוב שעות הערות שלי בשבועות האחרונים (אלו שלא הוקדשו לטבח ילדים חפים מפשע ו/או שולה המוקשים) ביליתי מול ערוצי החדשות. אחד הדברים המדהימים הוא הפער בין אל-ג’זירה באנגלית לזה שבערבית. גם עם הערבית הספרותית החורקת שלי הצלחתי לקלוט את הפער המטורף באינטונציה, בהסתה. אין מה להגיד – פילוח מדויק של קהל. לאלה ששואלים – למה לראות אל-ג’זירה מלכתחילה – כי שם אין את סילבן שלום באף פאנל.

  ———————————————-

  צריך להגיד ביושר – היו איתי אנשים במילואים שהייתי מעדיף שלא יהיו. כאלו שנעמדו מול הפלזמות בזעקות “יש” כל פעם שטיל הוריד בית וראית את הדם עולה להם לורידים “כנס בו!”. החדשות הטובות (מבחינתי, אני מניח) הן שהם המיעוט. 99 אחוז מהאנשים שהיו איתי בסיפור המתיש הזה, סדירים ומילואימניקים, עבדו מאוד קשה בשביל לזכור שני דברים – א. אין שום שמחה מלראות מישהו מת. גם אם זה מישהו רע. ב. זה לא GTA IV. אלו אנשים. ובתים של אנשים. כל מי שיושב היום וסופר כמה בתים נהרסו, לא מתקרב ללהבין כמו שלבים עוברת “מטרה” לפני שהיא מאושרת. החל מרגע שהמח”ט רוצה שבית מסוים ירד, יש בערך 20 גורמים שונים שצריכים לאשר את הסיפור הזה לפני שזה מגיע לטייס במטוס. וגם הטייס במטוס יכול להחליט ברגע האחרון שזה לא נכון. אז נכון – טעויות קרו. כשאתה במצוקה, ומחליט לירות x פגזים לתוך שכונה צפופה, בהסתברות של y אחד מהם יפגע במקום שהוא לא צריך. מצד שני – אם האופציה השניה היא שחיילים שתחת אחריותך ימותו – אז פאק איט. נוותר על נסיעה ללונדון בשנים הקרובות. גם ככה יקר שם נורא.

  ———————————————-

  אני מסתכל על הפסקה למעלה ואומר לעצמי – אי אפשר היה לזקק את זה? לצאת עם מסר יותר פשוט? כנראה שלא. יש מעט בלוגים/מאמרים שקראתי שהצליחו לבנות התייחסות לא שטחית למבצע הזה. הרד”פ (כאן וכאן, לקרוא לפי הסדר), גל מור (כאן) וזהו. כל השאר זה או מאמרים מנומקים למה אנחנו “בקצה הרחוק של פשעי מלחמה” או טוקבקים למה יונית שוכבת עם ערבים. ואני אומר – אם לא מתכווץ לך הלב כשאתה רואה ילד בוכה כי הרסו לו את הבית – אתה לא יהודי. ואם אתה אוטומטית חושב שפסילת רע”מ-תע”ל-זריקת זרחן-פגזים על אונרא זה הכל אותו הדבר וכל מה שהיינו צריכים זה לשבת איתם ולשיר ביחד קומבאיה – אתה לא ישראלי. ואין פה שחור ולבן. הכל גוונים אינסופיים של אפור. כל מי שיש לו דעה נחרצת על המלחמה הזאת מפחיד אותי נורא. איך אתם יודעים? על סמך מה?

  ———————————————-

  “אבא, נכון אתה החייל שלי”? שאל אותי קורנפיין הקטן היום. הם הכינו חבילות בגן למשלוח לחיילים. הוא לא הצליח להפנים את הקונספט של משלוח מתנות רנדומלי. ישב עם פונטלרוי וקישטו את החבילה בהמון אהבה. הסברתי לו שאני אקבל חבילה מילד אחר (תומכי לחימה באוגדה לא מקבלים חבילות, הם רק טוחנים רוגעלך, אבל מילא) אבל זה לא משהו שמסתדר לו. הוא הכין חבילה לחייל שלו, ואני החייל שלו. מ.ש.ל.

  ———————————————-

  בדרך לבסיס שמעתי את רזי ברקאי מראיין שני חיילי מילואים - “האם המבצע נגמר בזמן”. שזה קונספט מרתק. הדעה שלהם היא כנראה ולידית באותה מידה (אם לא יותר) מזו של כל 50 הפוליטיקאים שעמנואל רוזן הצעיד כדי לענות על השאלה “האם צריך לעשות עסקה עם גלעד שליט”?. לטעמי – כל מי שבכלל עלה לשידור כדי לענות על השאלה אינו ראוי לייצג אותי. מצד שני – זה משאיר לי פחות או יותר את גיל קופטש והוא אף פעם לא אהב אותי יותר מדי.

  אז יש לי דעה (מנומקת) אם המבצע נגמר בזמן (כן). אבל אני לא אטרח. כי הנה החוק מספר אחד של דיונים פוליטיים – בדיונים פוליטיים, אף אחד לא משכנע אף אחד אחר. כולם מדברים רק כדי לשמוע את עצמם. בדוק.

  ———————————————-

  עכשיו בחזרה לעבודה. אני ניצב מול הררי האי-מיילים, המסמכים והפגישות שמחכים לי, ונמלא ייאוש שקט. כמו סם טיילר, שחזר מ- 1973 למנצ’סטר של ימינו ולא מבין מה הוא עושה כאן.

  

  
• January 04, 2009
• 18:18

  ‫יומן עזה 1#‬

   » ‎ Bitterness Inc.

  במוצאי שבת שעברה לקחנו את קורנפיין הקטן ואת הלורד פונטלרוי ל"פיראט האדום". הם קיבלו 50 ש"ח כל אחד מהסבתא כדי שיקנו לעצמם מתנה לחנוכה. לשלוח ילד בן חמש למצוא לעצמו צעצוע בחמישים שקל מתברר כתעלול קצת אכזרי, אבל בכל זאת. בכניסה הגיע הטלפון שהזדהה כ"Miluim". נפרדתי מהבלוג, האשה והילדים, שיניתי סטטוס בפייסבוק ונסעתי ליחידה. שעות על גבי שעות של תדריך כשהמסר העיקרי - זאת מלחמה, עוברים למצב חירום, כולם צריכים להחליף את הסוויצ'. כמובן ש"כולם" לא כולל את הצבא עצמו, כי מלחמה או לא מלחמה, עדיין צריך לעשות מטווח יום (20 כדור) לחכות שעה ואז לעשות מטווח לילה (עוד 6 כדורים). אין מה להגיד, 26 כדורים שנורים על גבעת חול זה בדיוק מה שיציל אותי לכשאתקל בחוליית עז-א-דין אל קסאם.

  ———————————————-

  יום שני בבוקר, הייתי צריך להיות ב- 08:00 במטה אוגדת עזה, אי שם בדרום החם ("דחף אותי לשם!"). שעון מעורר ב- 05:30, מעבר ביחידה כדי לחתום על נשק, שעתיים בכביש שש, התברברות קטנה בדרך והופה. אני באוגדה. עם שלפוחית עמוסה בקפה של תחנות דלק (אלונית - טוב, סונול - בינוני, ילו - מזעזע) אני נכנס לחמ"ל והתחושה הראשונית היא של בלגן מטורף. מליון אנשים, חמישה מיליון מחשבים, כבלים וטכנאים (כמו אנשים, רק עם עבודה) ורעש. כל חמש דקות מישהו צועק "שקט". זה לא עוזר. בשלב הזה אני עוד אומר לעצמי - תראה את זה כהזדמנות, תעשה LiveBlogging מהחמ"ל, ידה ידה ידה. כמות העבודה, הלחץ הכי פוסק והעובדה המצערת שמחרימים לך את הפלאפון בכניסה הופכים את הקשר לעולם החיצוני לבלתי קיים. יאללה בלגאן

  ———————————————-

  אחד הדברים שמטריפים אותי בכל מפגש עם המערכת הצה"לית הוא הכמות הבלתי נתפסת של מערכות המחשוב. אני אישית מתפעל שני-שלושה צגים שמריצים כשמונה מערכות שונות, לא כולל 4 מערכות אי-מייל שונות. מבלי להיכנס לפרטים, אפשר רק לומר שכל אחת מהמערכות עושה 80% ממה שהיא היתה צריכה לעשות, מה שמחייב מערכת אחרת ל- 20% הנותרים ואיכשהוא - בסוף אתה גומר עם אקסל ועם יומן מבצעים צהוב סטנדרטי ("למי יש עט?"). כמובן שאף אחת מהמערכות לא מדברת אחת עם השנייה, אבל זה בסדר, כי זה הולם את התרבות הארגונית הכוללת של הגוף שאותו הן משרתות. הנסיון לחתום על מחשב על מנת להתקין מערכת שמראה משהו נתקל בחומה בצורה של עלמות חן שכרגע נורא עסוקות בלהכין תה. צודקות. קר.

  ———————————————-

  באופן כללי, נראה כאילו הצבא למד המון מאז לבנון. המפקדים נחושים. הפקודות ברורות. רק הלוגיסטיקה עדיין קקה. האוכל מזעזע (לא, חמגשית עם "מירינדה" זה לא אוכל. באמת שלא), ברגע האחרון נזכרים שחסרים אנשים, אין מספיק טלפונים אין מספיק צגים ותמיד יש בלגן. כשאתה 12 שעות במשמרת על דיאטה של רוגעלך וקולה זירו (זה מה שיש במכונה), הכי מגניב זה לדבר בטלפון עם מישהו בקריה ולשמוע אותו צועק לחבר'ה "בשביל את הסטייק אנטריקוט". מאדר פאקר.

  ———————————————-

  ועדיין - בתוך הכאוס, אתה רואה אנשים שקורעים את עצמם כדי לחפות על חולשות המערכת. אנשים שמטריפים את כל מי שצריך כדי שלא בטעות נפגע בבית ספר מלא אזרחים, אנשים שערים 24 שעות רצוף עם שעת שינה אחת (שעת שינה: המצב בו אתה יושב בכיסא, מכורבל בפליז וראשך מונח על המקלדת) כדי לאפשר למילואימניקים לצאת קצת הביתה לראות את הילדים, אנשים שמוכנים לדפוק מכות לכל אלופי המשנה שמתרוצצים בין הרגליים, רק כדי לנסות ולמנוע את השיגור הבא לעורף. כמו שכתבו המש"קיות על צמיד הזיהוי - "עזה אל האש - כבוד!"

  ———————————————-

  באופן כללי - אני מתקשה למצוא משהו שיותר מעצבן מביקורי קודקודים. באים מהמרכז, עם עדת חנפים, שלישים ואחשדרפנים. "מה שלומכם? הכל בסדר?" "לא. אני רוצה קפה ואין לי איפה להכין אותו." "אהה. והמערכות? הכל מתקתק?" "לא. אין לי הרשאות וכבר שבוע אני מנסה לקבל". "אהה. ואיפה רואים את הסרטים המגניבים של המחבלים המתפוצצים?" "בקרוב ב- VOD של הוט. עכשיו לך ותן לי לעבוד." אני מת להגיע למצב כזה של עייפות שבו אני סוף סוף אוכל לשחרר את המשפט האלמותי - "מודיע בהכנעה, אדוני הגנרל, שאני אדיוט".

  ———————————————-

  מאוחר בלילות, אני מגיע הביתה. מנסה לשמר חיים נורמליים. פותח טלוויזיה. "נמלטים", "דקסטר". לא מסוגל. רק קומדיות טפשיות וקצרות. תודה לאל שיש את ברני.

  ———————————————-

  פעם אהבתי את כביש 6. באמת. הוא מקצר נורא. אני עכשיו ממש שונא אותו. כמעט כל יום, מקרית גת ובחזרה. קצת בית. קצת יחידה. הרבה אוגדה. קפה באלונית. סנדביץ' בבית-קמה. בכל צומת בדרום יש לפחות ניידת משטרה אחת. מעט מכוניות, נוסעות מהר. שלא יפול עליך איזה קסאם. מה עם לשים שכפ"ץ? בשביל מה חתמנו על קרמי? עזוב. לא נוח לעבוד אתו. יהיה בסדר.

  ———————————————-

  אחד הימים השבוע. לא ידוע מתי ואם הולכים להיכנס. מתוך יומן מבצעים של מש"קית - "רוני דניאל אומר שהצבא נערך לכניסה קרקעית ביום שישי בבוקר. נא להרוג את רוני דניאל"

  ———————————————-

  באמצע הכל, מבלה כמה שעות עם הילדים. אני רואה שקורנפיין לוקח קשה את כל הסיפור. הוא מתמודד על ידי המצאת תחבולות. "אבא, תגיד לכל החיילים שיתגלגלו בבוץ ואז אי אפשר יהיה לראות אותם". אחיו הקטן (הלורד פונטלרוי) עסוק במכניקה. "איזה רובה גדוללללל! מפה יוצא אשששש!". לא משהו שילד בן שלוש אמור להתעסק בו.

  ———————————————-

  הכנסו עוד מילואימניקים לסבב, יצא לי להגיע לעבודה. פעם ראשונה מאז שהתחיל. מסתכל מסביב, לא מבין מי אלו האנשים האלו. במה הם מתעסקים. דיסוסיאציה מטורפות. אולי זאת היתה טעות לבוא. אני כל כך שקוע במה שקורה שם, שהכל מסביבי נראה כמו סרט, ולא איכותי במיוחד. אי-מייל על זה שמעכשיו אפשר להשתמש באחד המונחים ב- lowercase ולא חייבים לעשות אותו ב- capitals. ואללה. אני אמור לשבת ולבנות לעצמי יעדים ל- 2009. הנה היעד הראשון - "שאף אחד שאני מכיר לא ימות". מתקשרים מהיחידה. אתה עושה משמרת בשני, שלישי, רביעי ושבת. יש משהו שאתה צריך? שנדאג לך? לישון. בעיקר לישון.

  

  

  
• December 29, 2008
• 0:05

  ‫Turtle 8‬

   » ‎ Bitterness Inc.

  אז ככה, איכשהוא נהיה כל הבלגן בעזה, ויצא שאני לא פה (זה רק נראה ככה). אני אנסה לכתוב מרחוק, אבל זה לא יהיה פשוט.
  כמה הערות בכל זאת.
  # קורנפיין הקטן בתגובה למשפט "ממחר אבא בצבא" - "אבל אבא, מה עם תמות בצבא? לפעמים חיילים מתים". כדי להבטיח שזה לא יקרה, הוא לימד אותי כמה מהלכי קראטה וקונג-פו שהוא המציא לבד. מלך.
  # דו"ח הישרדות של יום שישי יידחה. על קצה המזלג - יופי של טוויסט, ככה צריך להיות פרק של "הישרדות". עכשיו תחשבו שהיו מחברים את ההפתעה הזאת לפרק הפתיחה, היה יכול להיות בומבה של פרק. בפרק הבא - נתן כורת לנטע לי אצבע כדי שהיא תבין למה הוא מתכוון.
  # כואב הלב להגיד, אבל "אחרי הבחירות זה יעבור" היא התכנית הכי מצחיקה בטלוויזיה שאתם לא רואים (בעיקר כואב להשתמש בקלישאה). גורי אלפי נותן הופעות שהן טור דה פורס קומי. למי שהפסיד - תחפשו ב- VOD את הבדיחה על מתי כספי והנחליאלי. גרם לנו להשפריץ מרק מיסו מהאף.
  # מלחמה מלחמה, אבל אם כתוב בפקודות מטווח יום ומטווח לילה, אז יורים 20 כדור, מחכים שעתיים שיחשיך ואז יורים עוד 6 בלי לראות את המטרות בשיט. אין מה להגיד - אני מרגיש כל כך כשיר…
  # עדכונים (אם יהיו) - בטוויטר [twitter.com]

  

  

  
• December 25, 2008
• 12:17

  ‫דו”ח הישרדות – 25.12.2008 / “מגדל אננס, רעות”‬

   » ‎ Bitterness Inc.

  נו. בשעה טובה חזרה לחיינו “הישרדות”. אחרי הזוועה של “האח הגדול” (אני מאוד מקווה שכל פעם שארז ואסי יסתכלו במראה הם יראו את הראיון של עינב בובליל ב”פנאי פלוס” מצד אחד ואת ליאון מתפרק מצד שני), סוף סוף אפשר לחזור לריאליטי כמו שצריך. יחד עם “הישרדות גבון” האמריקאי שרץ לנו במקביל, אפשר לומר שהחיים לא רעים.

  אלא אם כן אתה גר בשדרות, כמובן, כי אז באמצע הפרק יש לך “צבע אדום”. החדשות הטובות, תושבי שדרות היקרים, הן שלא הפסדתם כלום. במיטב מסורת העונה הראשונה גם העונה אנחנו צפויים לפרקי מסטיק אינסופיים. בלה, בלה, בלה, בלה. “הרגשתי שאנחנו יוצאים להרפתקאה”, מהגג הנטורופת ממכמורת. “זאת היתה נראית לי הרפתקאה מדהימה” נותן לו קונטרה “יזם, שוק ההון, ארסוף”. “זאת וואחד הרפתקאה” מראה להם מה זה “מתווכת, מנהטן”. המקום היחיד שבו ראיתי תיאורים יותר שקריים של מקצועות הוא בג’יי-דייט, אבל זה כבר סיפור אחר.

   

  ציטוט השבוע: “מיכל נראית כאילו היא בדרך לעוד לקוח מרוצה” / אירית

  

   

  חשוב להתאים את הציפיות לעובדה שמדובר בפרק ראשון. יהיו כאלו שימהרו לחגוג על הרייטינג הנמוך, וכל השאר סתם יסתלבטו על הפשאלה של הפרומו, אבל בינינו – זה היה פרק פתיחה סטנדרטי. העתק פחות או יותר אחד לאחד של “הישרדות איי הפנינה” האמריקאי, רק ששם היה רופרט שעל הפרק הראשון שדד את הציוד של השבט השני וזכה לתהילת עולם. פה, יש לנו אוסף יבשושים שעדיין לא הפנימו את הכלל הכי חשוב – בריתות עושים בפרק הראשון.

  דרך אגב – החברים שנשלחו לאי הגלות. לא ראיתם את הסדרה עד היום? הקונספט חדש לכם? אלוהים שבשמיים. נדמה כאילו תנאי מוקדם להצטרפות לסדרה הוא חוסר הבנה מוחלט של הז’אנר.

  אני חושב שהיה סביר להניח שנראה את רנין/נסרין עפה כבר בשבת. גם ערביה, גם היתה איטית להחריד במשימה (לא כמו אריק, אבל הוא לא ערבי) וגם באה לא טוב לנתן, הרמבו דה-לה-שמאטע של השבט. מה שבאמת יפה, זה שעל פניו “קניבה” הוא השבט עם החזקים, הגברים וזה שאמור לקרוע את כולם. כמה נחמד שהם הפסידו באתגר לאוסף המיספיטס של “בארו”. יש תקווה לחננות!

  

  

  
• 11:36

  ‫סיפור החנוכה‬

   » ‎ Bitterness Inc.

  כן, אני יודע שזה דביק בטירוף. להורים בלבד.

  

  

  
• December 24, 2008
• 10:16

  ‫מיקה הלכה לאיבוד‬

   » ‎ Bitterness Inc.

  מיקה, כלבתנו האהובה, הלכה לאיבוד. קמנו בבוקר, מצאנו את הרצועה שלה בלי כלב בקצה, את שער החצר פתוח ועקבות של כלב בכל מקום. יש סיכוי סביר שמישהו לקח אותה ואם כן - אמן שתקנה בזה תרופות.

  מיקה היא כלבה בצבע חום, כמעט בת שנה, מעורבת וטובת מזג. המוצא הישר - אפשר ליצור קשר דרך הבלוג.
  

  

  mika

  

  

  
• December 22, 2008
• 16:57

  ‫למה לא להזמין אחים‬

   » ‎ Bitterness Inc.

  אתמול חגגנו חנוכה בגן של קורנפיין הקטן. מסיבות חנוכה הן באופן מסורתי פסגת היצירה של גננות. חינוך נגד אלימות? קבלת השונה? הכנה לכיתה א’? עבודה פרטנית עם ילדים? פחחחח.. אין זמן. צריך להתכונן לחנוכה. וכשאני אומר להתכונן – אני מתכוון לחזרות מפרכות מדי יום, אינספור יצירות סביב סביבונים, חנוכיות, סופגניות וריקודים מעופרת יצוקה. נשבע לכם, הילדים מתכוננים להופעת חנוכה יותר ממה שבבימה מתכוננים לפרמיירה. קורנפיין ממלמל “כד קטן” מתוך שינה כבר שבועיים.

  כשמגיע הרגע, דרך אגב, רוב ההורים לא רואים שום דבר מההופעה, כי הם עסוקים בלצלם. האמא בסטילס, האבא בוידאו, עומדים כמו עדת פאפארצי שמנסה לתפוס את פריס הילטון בלי תחתונים (איכס).

  אבל לא על זה רציתי לדבר. רציתי לדבר על ההזמנה שקיבלנו לארוע. משהו די סטנדרטי (חנוכיה וגו’), רק שהפעם הוסיפו שיר. להלן השיר:

  למה לא להזמין אחים / חיה שמש

  רָצִיתִי שֶׁאִמָּא שֶׁלִּי תָּבוֹא

  וְתִהְיֶה רַק אִתִּי בָּחֲגִיגָה

  וְאָמְנָם הִיא יָשְׁבָה לָהּ מִמּוּל

  וְכֹלהַזְּמַן הִסְתַּכְּלָה רַק עליי וְלֹא עַל שָׁאוּל

  שָׁאוּל הוּא אָחִי הַקָּטָן הַתִּינוֹק

  לֹא מִזְּמַן הִפְסִיק לינוק

  כֹּל הַזְּמַן בַּבַּיִת צוֹרֵחַ

  וְרֹאשׁוֹ עֲדַיִן קֶרַח.

  וּבְדִיּוּק כְּשֶׁרָצִיתִי שֶׁהִיא תִּרְאֶה

  אֵיךְ שֶׁאֲנִי גָּבוֹהַּ לְמַעֲלָה קוֹפֵץ
  נָפַל לְאָחִי הַקָּטָן הַמּוֹצֵץ

  וְאָז הוּא צָרַח כָּרָגִיל עַד הַשָּׁמַיִם

  וְאוֹתִי אִמָּא כְּלָל לֹא רָאֲתָה בֵּינְתַיִם

  אֲפִלּוּ שֶׁקָּפַצְתִּי יָפֶה אַחַת וּשְׁתַּיִם

  וּבַסּוֹף עוֹד לִי הִיא אָמְרָה

  “ הָרִיקוּד שֶׁרָקַדְתָּ הָיָה מַמָּשׁ נִפְלָא!”

  וּבְעֶצֶם אֲנִי יוֹדֵעַ שעליי

  כְּלָל לֹא הִסְתַּכְּלָה…

  (ניקוד באדיבות סנופי)

  גם אם נתעלם מהחריזה המביכה,  זה לגיטימי לחלוטין לבקש לא להביא אחים למסיבה. באמת. אבל האם הדרך היחידה לעשות את זה היא על ידי זה שמסכסכים בינם ובין האחים שלהם? אי אפשר להגיד דברים כמו “נא לא להביא אחים”. זאת עוד דוגמה קטנה (ומעצבנת) לאחת הבעיות המרכזיות שאנחנו רואים היום בחינוך הממלכתי – עצלנות מחשבתית. קופי פייסט של שיר מוכן מתוך “האוגדן לגננת – מהדורת תשמ”ז” וזהו. לחנך ילדים זו עבודה קשה. באמת. בת זוגי ואני מתמודדים עם שניים והגננות מתמודדות עם שלושים (שזה מעצבן לכשעצמו). אבל חמש הדקות של שיקול הדעת שנדרשו מהגננת בשביל להסביר לילדים / הורים למה לא להביא אחים (רשימה חלקית: כי אין מקום, כי יהיה חושך וזה יפחיד אותם, כי הם ישתעממו) בלי להגיד להם - “כי הם יקחו את תשומת הלב של אמא” זה לא משהו שהיה לוקח יותר מאשר להדביק את השיר הדבילי הזה בהזמנה.

  

  (התמונה מפליקר של “יהדות תימן”)

  

  

  

  
• December 21, 2008
• 1:28

  ‫בטח שמתם לב ש…‬

   » ‎ Bitterness Inc.
  • העונה החדשה של “יס” הגיעה והמקס לא עומד בעומס. דקסטר, קוראים לי ארל, גיבורים (בשבוע הבא), דספרט, איש משפחה ועוד רבים וטובים.
  • הדיילי גילטי פלז’ר שלי בשבוע האחרון היא ללא ספק “Life on Mars”. שידור יומי של סדרה כל כך שווה הוא פשוט מצווה.
  • זה אולי חסר רגישות, אבל יש מצב שמישהו מוריד איזה קסאם/גראד/שיהאב 8 על פורט מרשל וגואל אותנו מ”נשות קבע”? סדרה שהתחילה סימפטית והפכה למשהו יותר תמוה מ”ג’אג – עונה 10”
  • הנה עצה בחינם. תמקססו את “ראשון בשער”, תעבירו באיזור 22:40 להקלטה ותראו בפאסט פורוורד ככה שאתם רואים רק את התקצירים (אפשר ורצוי ב- Mute). קיבלתם אחלה תוכנית. באמת.
  • אחרון חביב – קשה לי להודות, על “עד הבחירות זה יעבור” היתה מצחיקה השבוע. באמת. צחקתי הרבה, במיוחד הכניסות החזיתיות ב”שבוע סוף”. מה שמוכיח (שוב) שזה שאתה פרנואיד, לא אומר שלא רודפים אחריך.

  החיים על מאדים – השיר, לא הסדרה.

  

  

  

  
• December 19, 2008
• 1:07

  ‫פוצ’מוי נטוויז’ן‬

   » ‎ Bitterness Inc.

  אם יש דבר שאני פשוט לא מצליח להבין, ואלוהים עדי שאני מנסה כבר הרבה שנים, זה את חוסר ההבנה המוחלט של חברות ישראליות במתמטיקה של שימור לקוחות מול גיוס לקוחות חדשים. החשבון הולך ככה – לגייס לקוח חדש עולה כסף. אתה נותן לו הנחות, מבצעים, כרטיסים ללונה-גל ומייבש חסה בחינם. תוסיפו לזה את עלות מערך המכירות השיווק ומה לא ותבינו כמה זה עולה. לעומת זאת – לשמר לקוחות קיימים זה דבר יחסית זול. צריך להחזיק מרכז שירות טוב וצריך להשתדל, ככה על הדרך, לא לזיין את הלקוחות הוותיקים שלך יותר מדי. רק קצת. ולחבק אותם אחרי.

  

  אני לקוח של ברק-נטוויז’ן מ- 2003. לדעתי – אני לקוח שלהם הרבה לפני, רק שבטח הם לא מנהלים רישום כל כך רחוק. אני הלקוח המושלם – אני כמעט ולא צורך תמיכה טכנית (אני יודע לעשות ריבוט לבד!), אני לא בודק חשבונות ואני לא מנג’ס. אתרע מזלם, ואני נשוי למישהי שהיא בדיוק ההפך – בודקת כל חשבון, משווה ספקים, כל מה שצריך. בחודש שעבר היא שמה לב שהם העלו לנו את המחיר. לא בהרבה. בארבעה שקלים. אבל העלו לנו את המחיר, ולא טרחו להגיד. בדיקה מהירה באינטרנט העלתה שהמחיר (החדש) שאני משלם הוא קצת יותר ממה שמשלם לקוח חדש שמקבל מהירות פי שניים ממני. שוב פעם, לאט.

  המחיר שאני, לקוח של 5 שנים, משלם על 2.5Mb > המחיר שלקוח חדש משלם על 4Mb. איך מגניב?

  אז התקשרתי לשירות הלקוחות של נטוויז’ן. אמרו לי – ואללה, נכון. רק מחודש הבא יהיה חוק שמחייב אותנו להודיע לך שנגמרה לך ההתחייבות. בינתיים – אין חוק. היתה פה “תקלה”. אמרתי – מגניב, תנתקו אותי. כי הנה עוד שיעור ממנהל עסקים א’ ללא כלכלנים – חסמי היציאה והכניסה למעבר בין ספקים בתחום הזה הם בדיוק אפס. שיחה אחת למתחרים ואני מחובר תוך שעה. מרגע שכולם (חוץ מאבא שלי) עברו להשתמש בג’ימייל וכבר לא מתבססים על כתובות האימיילים של הספק, באמת שאין שום סיבה להצביע פרס.

  היה עוד דין ודברים עם מנהלת בשירות הלקוחות שניסתה להסביר לי שאני סתם עושה פרינציפים. אני והזקנים ששולחים מכתבים למערכת ו/או מתקשרים לגדעון רייכר ב”יש עם מי לדבר”. כך או כך, מחר זה ייגמר. נטוויז’ן יעשו את השיקול הפשוט. 100 לקוחות. נזיין את כולם, ב- 10 שקל. הרווחנו 12,000 שקל נוספים לשנה. 10 מתוכם יתקשרו לצעוק, נוריד להם את המחיר ב- 10 שקל. עדיין עשינו משהו כמו 8000 ש”ח רווח על ההעלאה. לא מגניב?

  

  במאמר מוסגר – נטוויז’ן הם לא היחידים שעושים את זה. מדובר בתופעה ישראלית. בתור לקוחות ותיקים מאוד של אחד הבנקים שממתגים את עצמם כ”בנק של היי-טק”, אנחנו מקבלים בדיוק את אותם התנאים כמו מי שהצטרף אתמול. המזל היחיד של הבנקים הוא שחסמי הכניסה יותר גבוהים. אבל יום אחד – גם על זה נחטוף את הג’ננה.

   

  נ.ב.

  הפוסט הזה נכתב על הגרסה החדשה של Windows Live Writer. איזה ממתק של תוכנה. הבטיחו ספל-צ’קינג גם בעברית, עוד לא הצלחתי להפעיל. אבל חוץ מזה – ממשק הרבה יותר נקי, חיבור לטוויטר… אמריקה.

  

  

  

  
• December 15, 2008
• 12:31

  ‫שודרג‬

   » ‎ Bitterness Inc.

  הבלוג שודרג ל- WP2.7. האח, הוזזה והכל.

  

  

  

  
• 11:20

  ‫קרן ברק - מקום 32‬

   » ‎ Bitterness Inc.

  קיבלתי מכתב תודה היום מקרן ברק (טוב, לא אני, כל מי שמנוי בקבוצת הפייסבוק שלה). הנה המכתב, למי שלא חבר קרוב של קרן כמו שאני:

  "שלום לכולם,

  עברנו מאבק לא פשוט, בתקציב מוגבל ובאווירה סוערת ולמרות שהדרך רחוקה מלהסתיים הרי שיום ההצבעה בפריימריס הוא ציון דרך אדיר עבורי אני גאה בכם.  בזכותכם מקומי ברשימה הוא 32.

  תודה לכל הפעילים והחברים ברחבי הארץ שהאמינו בי ועבדו בשבילי בחירוף נפש מתוך אמונה אמיתית. תודה לכל מי שהיה בקלפיות ביום ההצבעה. תודה לכל מי שעשה טלפונים.תודה לכל מי שענה להם. תודה לכל מי שהגיב בפורומים השונים. ובקיצור תודה לכולכם.

  אני מבטיחה להמשיך להיאבק על האמונה שלי ובתקווה להיתקל באוזניים קשובות,

  שלכם. קרן ברק"

  אז הנה כמה בקשות שיש לי מקרן:

  1. תמשיכי את הבלוג. תמשיכי את הקבוצה בפייסבוק. להקים ערוץ תקשורת אינטרנטי זה חשוב. להמשיך לקיים אותו אחרי שהסתיים הקמפיין זאת החוכמה. תשאלו את אובמה.

  2. תאבקי לא רק על האמונה שלך. תאבקי גם על האינטרסים שלנו. אני יודע, קצת פחות מגניב.

  3. קרן ברק היא רק דוגמא. באמת. כל הפוליטיקאים שלנו גילו את האינטרנט בשנה האחרונה. איי דייר יו, איי דבל-דייר יו, להמשיך ולעבוד דרכו גם אחרי הקמפיין.

   

  עוד כמה קטנות:

  1. השמועות על כך שניצן הורביץ יהיה מועמד מטעם מרצ הן הדבר הכי נפלא ששמעתי כבר הרבה זמן. אם הוא מצרף לרשימה את איתי אנגל, יש להם את הקול שלי.

  2. מי שעוד לא ראה את הבלוג-פוסט של ציפי לבני לגבי גלעד שליט - שיראה עכשיו. סוף סוף מנהיג שאומר את האמת. אני לא אצביע קדימה, כי למרות הסימפטיה שלי ללבני, אני לא יכול להצביע לרשימה עם מופז, הנגבי, רוחמה אברהם ואלי אפללו. אבל עדיין. סחתיין על לבני.

  

  

  

  
• December 09, 2008
• 18:26

  ‫משהו שאמרתי?‬

   » ‎ Bitterness Inc.

  

  

  

  
• December 08, 2008
• 23:51

  ‫פריימריז בליכוד‬

   » ‎ Bitterness Inc.

  איזה בלגן. ימשיך למחר, ייגמר באחת, אני כוסס ציפורניים בטירוף. אם כבר כל המערכת ממוחשבת, למה אי אפשר לראות גרפים מגניבים כאלו של התקדמות? איך נדע מה קורה עם קרן ברק - לוחמת ומנצחת? באתר של הליכוד יש את "ליכוד TV" (לינקים בעברית? אתם בסדר?) שהוא פשוט מקסים - מצגת של תמונות ע"ב פליקר שפשוט נותנת תחושה של הבנה במדיה. יש גם עדכונים מהבלוג של מיקי איתן (היחיד מהליכוד שאני מאמין שבאמת כותב פוסטים בעצמו) אבל חדשות על מצבה של קרן - כלום. נצטרך לחכות ל- 01:00 בלילה לתוצאות? אלוהים שבשמיים.

  האופציה האחרת היא לחכות למחר בבוקר ואז להיות תלוי באפרת רייטן ודן מנו בשביל החדשות הפוליטיות שלי? איפה, איפה ערוץ החדשות כשצריך אותו.

  

  

  

  
• December 04, 2008
• 10:45

  ‫אופס # 235‬

   » ‎ Bitterness Inc.

  

  

  

  
• December 03, 2008
• 11:28

  ‫לוחמת ומנצחת‬

   » ‎ Bitterness Inc.

  לא יודע מה אתכם, אני יודע למי אני מצביע בפריימריז בליכוד*. גבירותיי ורבותיי - "קרן ברק - לוחמת ומנצחת". נתקלתי בשלט הבחירות שלה בפקק בדרך לעבודה (למה בעצם לא באתי היום באופניים? כזה יום יפה…) ובהיותי גיק, התעצבנתי משם הדומיין שהיא בחרה - www.kerenbarak.co.il. למה co.il? כמה זה מסובך להבין שאם אתה ארגון ולא חברה (אני מניח שיש איזושהיא עמותה בסגנון "הוועדה פור רי-אלקשן אוף בארטלט") צריך להשתמש ב- org? מישהו יכול לבקש מרזי להביא את האחראי על האינטרנט?

  

   

  אבל, לא יכולתי להאתפק ונכנסתי לאתר. משהו ב"ל" הליכודית פשוט עושה לי את זה. מודה. דבר ראשון הלכתי לחלק הביוגרפיה. מי את קרן ברק, מושא אהבתי החדש?

  ובכן, קרן ברק היא בת 36 (בגילי!) ובזמן שאני לא עשיתי יותר מדי, היא כבר עשתה תואר שני, היתה מראשונות הלוחמות בצה"ל, ומאחוריה נסיון של להיות דירקטורית בנמל חיפה. תמיד חשבתי שדירקטורים הם אנשים בני חמישים פלוס עם סיגרים עבים וז'קטים אפרפרים שיושבים סביב שולחנות מהגוני (לא יודע מה זה, אבל מהגוני זה באמת נשמע משהו של דירקטורים) מבהיקים ומחלקים ביניהם את הכסף של העובדים. אבל לא! יש גם דירקטורים אחרים! יש את קרן ברק! והיא גם לא גבר, גם לא בת חמישים פלוס וגם בת להורים יוצאים מצרים ופולין (בו זמנית). אח, כמה החיים שלי מחווירים לעומתה.

  חיפוש מהיר בגוגל מראה שקרן ברק עשתה את העבודה בכל מה שקושר ל- SEO. האתר שלה יוצא ראשון. ישר אחריו יש איזה מאמר מזעזע על קרן ברק אחרת שהיא קרחת. איכס**.

  המשכתי להסתובב באתר. שמחתי לראות שיש קבוצת פייסבוק לתמיכה בקרן. כמובן שהצטרפתי. בהקדמה לקבוצה נאמר: "חסכתי לך יועצים, ספיניסטים, לוביסטים וקופירייטרים שינהלו קבוצות תמיכה בפייסבוק בשם מועמדים שגילו את האינטרנט ואת הליכודבאותו שבוע". כן, כן, נחסך לי המון. מה שכן, מבט על רשימת המצטרפים הראתה שיש ביניהם וביני חברים משותפים. אנחנו צריכים לנהל שיחה ארוכה.

  בחזרה לקרן. הדף הכי מרשים הוא דף ההישגים של קרן. פילטור מהיר של כל המשימות בהן קרן עוד תנצח, משאיר לנו את הקרבות בהן היא כבר ניצחה:

  • היא השיגה מנהל תקין ונקי משחיתות בנמל חיפה. האח!
  • היא השיגה סביבה ירוקה, ייצור מקורות אנרגיה חלופים, מיחזור, חינוך ועידוד השימוש בחומרים ידידותיים לסביבה. האח!
  • היא השיגה חקיקה המסייעת לענף החקלאות ולחקלאים. האח!
  • היא קידמה את הנושאים החברתיים בוועדות הכנסת. הם כולם מקודמים!

  כל זה עד גיל 36?! מה עשיתי בזמן הזה. אלוהים.

  בשורה התחתונה - חבריי חברי הליכוד. באמא ש'כם - תצביעו לקרן ברק! אתה יהיה הרבה יותר מצחיק בכנסת. אלוהים יודע שאנחנו זקוקים לזה.

   

  * אני לא חבר ליכוד. דווקא חשבתי להירשם לכל המפלגות כדי שאני אוכל לקדם אנשים שאני אוהב בפריימריז, למעט שני דברים - זה עולה כסף, ומשום מה אסור להיות חבר ביותר ממפלגה אחת. קרציות.

  ** קרחת זה דווקא יפה.

  

  

  
• November 23, 2008
• 15:41

  ‫אתה יודע שאתה מרעננה כשאתה נגד Jingle Bells?‬

   » ‎ Bitterness Inc.

  זה הזמן להודות שאני לא זוכר כלום מתקופת התיכון שלי. חושך מוחלט. חוץ משלושה ארבעה אנשים (טוב, אחד) שאני מדבר איתם (איתו) ברמה של פעם בשנה שמתי איקס גדול על כל החיים שלי מהתקופה ההיא. השילוב של הסמית'ס, משקל עודף ופה גדול במיוחד לא השאירו לי סיכוי גדול במיוחד בכל מה שקשור למקובלות חברתית. אז הזכרונות שלי עקרונית מתחילים מהתיכון. לפעמים זה יוצר סיטואציות לא נעימות - לפני שנתיים פגשתי באירוע חברתי מישהי שטענה שהיתה אתי בכיתה כל התיכון. ניסיתי, באמת שניסיתי, אבל אין לי שום ריקולקשן. למרות זאת, כשבשבוע שעבר שלח לי מישהו בקשה להצטרף לקבוצה "אתה יודע מרעננה כש..." בפייסבוק. לא התאפקתי והצטרפתי. מודה - הצחיק אותי. למרות שזה מיועד בעיקר לאנשים שצעירים ממני בעשור, זה עדיין העלה לי זכרונות משועשעים.

  אחד הדברים שאני  כן זוכר את בית הספר היסודי שבו למדתי. בי"ס ברטוב, שאז פשוט קראו לו "ממלכתי ב'" היה יופי של מקום. כשעוד לימדו ילדים חקלאות בבתי ספר והיו מסדרי בוקר והכל. ביום שישי ראיתי במקומון את הידיעה הזאת - "צלצול בית הספר פוגע ברגשות השכנים". מסתבר שהשכנים של בי"ס ברטוב לא אוהבים שיש בצלצול של בית הספר את Jingle Bells, שכידוע משויך לחג המולד וזה של נוצרים עכו"מ, ימ"ש, טפו!

  זה שרעננה הולכת ונהיית דתית זה לא חדש, ולא חסרים סיפורים של היהלומנים החרדים שדופקים בדלתות של האנשים עם מזוודות מלאות ביורו כדי לקנות ב- 1.5 מיליון דולר 750 מ"ר קרקע רק בגלל שזה קרוב לבית כנסת. אבל זה מאפיין של כל מה שקורה פה מסביב. אני קורה לזה תסמונת הוינקר - אנשים כבר לא מאותתים כשהם מחליפים נתיבים / עוצרים / מה לא. האיתות הוא הדבר הכי בסיסי שמעיד על התחשבות בין שני נהגים - "אחי, אני מאט, שים לב". במקום זה היום - "אני עוצר. יש לך בעיה עם זה?". אותו דבר ברעננה. עיר שהיתה מופת של דו-קיום בין דתים וחילוניים, של קליטת עלייה מדרום אפריקה, ברה"מ, ארגנטינה ואיפה לא. כל זה נמחץ תחת הגל של חוסר התחשבות מינימלי ו"ככה אני רוצה. יש למישהו בעיה?".

   

  

  

  
• November 19, 2008
• 12:03

  ‫יש דברים שלא משתנים‬

   » ‎ Bitterness Inc.

  (צולם בתרגיל אי שם בצפון הארץ לפני שבועיים)

  

  

  
• November 17, 2008
• 19:49

  ‫אגודת ההורים שלא רוצים ילדים בובלילים

   » ‎ Bitterness Inc.

  אחד הדברים שמטריפים אותי בתור הורה אלו ימי הולדת. אין לי בעיה עם הרעש (אני לא שומע באוזן אחת גם ככה), עם התכנים ואפילו לא עם ההורים שמשתוללים ומזמינים קייטרינג מטורף למסיבת יום ההולדת שנתיים של אופל (יש לבטא Oh-pal). מה שמטריף אותי זה החינוך לבריונות שמשרישים כל המפעילים/ליצנים/קוסמים/נואשים שמנהלים את האירוע הזה. קורנפיין הקטן מחונך מגיל צעיר (לא תמיד זה עובד, גראנטד) להקשיב למה שאומרים לו. אז אם בובי המפעילה אומרת לכולם לשבת בשקט ורק מי שיישב יפה ויצביע יקבל פרס, זה מה שהוא עושה. כמובן שבמציאות, רק מי שנדחף וצועק מקבל פרס מבובי המפעילה ומי שיושב בשקט מקבל א-פייג.

  עכשיו אתה הורה ויש לך שתי אפשרויות - אחת היא להגיד לילד להפסיק לשבת יפה, להידחף ולצעוק, כי רק ככה הוא ישיג דברים בלבאנט. השנייה היא להיות צודק ואז להתמודד עם כאב הלב שכרוך בלראות את הילד שלך בוכה כי עד שהגיע תורו כבר לא נשארו פרסים.

  לא יודע מה לעשות. הדבר היחיד שעולה בדעתי כרגע זה להקים ארגון צרכני, שבו יהיו כתובות ופרטים של ספקי שירותים שלא מגדלים את הילדים שלכם להיות בהמות ברבריות. כמובן שמדריך השירותים הזה ינוהל על ידי קהילה של הורים. הקוסם מתגמל דחיפות? ציון נמוך. הליצנית אומרת לנערת יום ההולדת לבחור רק את הילדים שהיא באמת אוהבת ומביישת את שאר הילדים? ציון נמוך. הבנתם את הרעיון.

  

  Technorati tags: parenting

  

  
• September 29, 2008
• 13:57

  ‫שנה טובה!

   » ‎ Bitterness Inc.

  שנה טובה מכולנו - גיא, עמרי, דקלה ויריב….

  

  

  
• March 12, 2008
• 15:36

  ‫דו"ח הישרדות, 12.3.2008

   » ‎ Bitterness Inc.

  חדי העין שבין קוראינו (וקוראותינו) הבחינו שביום ראשון לא היה דו"ח. אכן. שילוב של צינון קשה ונסיעה דחופה לאמסטרדם גרם להשבתה כללית של כותב הבלוג. שבתי מאמסטרדם (תודה ללופטהנזה שהצליחו לאחר בארבע מתוך ארבע טיסות, לפספס לי את הקונקשן וכו') חולה הרבה יותר וכל נסיון שלי לדבר נשמע כמו דארת' ויידר.

  חשבתי שאני אתנחם בפרק מיוחד שבו נסגרת המלכודת על דן. אז חשבתי.

  • דבר ראשון, אני מתקשה להאמין שהשורדים היו שעה וחצי על העמוד. לנו בבית זה הרגיש כמו עשר שעות. אפילו החיינדעלעך של משה והגלידה מתחילים להימאס.
  • אין דרך יפה להגיד את זה, אבל נעמה ומרינה הן פשוט המכשפות ממקבת' (חסרה להן אחת לשלישיה). יושבות להן ומלחששות וזוממות בציפיה דרוכה לנפילה של דן. זה שהוא סחב אותן עד פה - אז מה. זה שהוא ירד כדי לאכול גלידה - זה בלתי יסולח.
  • מצד שני - היי, זה המשחק. כמו במקרה ויקה, גם כאן עלה לדן השתן לראש. אין מתחרה שלקח את "הישרדות", אחרי שויתר במודע על אתגר חסינות. וטוב שכך.
  • באי המתים נועם ממשיך להתחרפן ומסובב לו עם טוגה וכתר קוצים. אפשר להעמיד אותו בזוית מסוימת ולהתשמש בצילום בשביל למשוך תיירות נוצרית לישראל, אם אתם מבינים למה אני מתכוון.
  • קפון מגיע לאי וגם הוא מבין שיש פה הזדמנות לחזור למשחק. ואללה.
  • הפרומואים מבטיחים שבשבת אולי שני המתמודדים החזקים של הישרדות (נועם ודן) יעופו. אז מבטיחים. גם הבטיחו שקה-פוני יעשה משהו בשבת. חוץ מלעוף בחינניות - הוא לא עשה כלום. אז מי שרוצה - שיאמין לפרומואים. אני הולך לטחון סטרפסילס.

  

  (נעמה, מרינה ורוחה של ליה)

  Technorati tags: הישרדות, ערוץ 10, Survivor, TV

  

  
• March 06, 2008
• 19:04

  ‫דו"ח הישרדות, 6.3.2008

   » ‎ Bitterness Inc.

  קוראי הבלוג הנאמנים (ואחותי) מתלוננים לאחרונה על מהירות הפוסטים ואורכם. ואללה, צודקים. הבעיה היחידה היא שאני על סף טביעה בעבודה וקרוב מאוד להכרזה על פשיטת רגל וירטואלית, בה אסרב לקבל אי-מיילים / טלפונים / סמסים / טוויטרים מכל סוג עד שלא אסיים לטפל בכל אלו שהצטברו ללא מענה.

  אבל די לבכיינות (מסוג אחד) ובואו נדבר על בכיינות מסוג אחר - שחר.

  • נחמד מאוד שהגעת למשחק, נחמד מאוד מצד ההפקה שנזכרו בקיומך. באמת. שמעתי תיאוריות שההפקה החביאה אותך עד עכשיו. אנה טטגליה הס קאמ טו פליי! (למי שלא זיהה את הרפרנס - הנה)
  • כמובן שהכל נראה מופרך לחלוטין - האם באמת שחר כזאת מעצבנת? למה לא ראינו? מהמעט שראינו, שחר היא סוג של קדושה מעונה שמרינה מתעללת בה מילולית. עריכה מגמתית? אתם אמרתם.
  • שחר מחליטה להטריף את יעל ומשה. במקרה של משה היא מסבנת לו את הגב (תרתי משמע) ובמקרה של יעל - היא מוכנה אשכרה להקשיב לה טוחנת את המוח עם אסטרטגיה בגרוש.
  • אז בשביל החברים יעל ומשה - הנה החישוב האסטרטגי. היה נכון להדיח את ליה. כי אם הייתם מצטרפים לליה-קה-פוני-שחר ויוצרים חמישיה - הייתם בעמדת נחיתות. אם עכשיו לעומת זאת תצטרפו עכשיו ותעשו ברית של ארבעה - אתם בעמדת שוויון. ועכשיו עם ארבעה קולות, נגד ארבעת הקולות של דן-מרינה-נעמה (כן, תמיד אחד מהם יזכה בגרזן, כי השאר לא מסוגלים לזכות באתגר אלא אם כן הוא לא משנה שום דבר) - זה מתחיל להיות מעניין. אם חפצי חיים אתם - זה הזמן לחבור.
  • כמובן שאז השאלה תהיה את מי להעיף קודם - דן הכי מאיים, אבל נעמה ומרינה בתחרות קרובה לגבי מי יותר מעצבנת/בהמתית.
  • ואם כבר מדברים על בהמות - מה זאת היתה השאלה על ה"נתונים הפיסיים" של מרינה, מר מושיק "ערכים" ליפץ? האם יש דרך שבה יכולת לצאת יותר שוביניסט ויותר קטן? התשובה היא כן - בשאלה של מועצת השבט הבאה.
  • שלא תבינו לא נכון - גם בגרסה האמריקאית נותנים למושבעים את ההזדמנות לשפוך את מררתם, אבל זה קורה פעם אחת, בסוף המשחק. משבוע לשבוע יושבים המרירים של סבאנה ואחרי אינספור התייעצויות מצליחים לצאת עם ההעלבה הכי מביכה וקטנונית של מצאו (מביכה להם, זאת אומרת).
  • באמת שכבר אין כוח לדבר על ההפקה. אבל איפה בדיוק הנקמה שהבטיחו לנו? נו, באמת.

  שבת שלום!

  Technorati tags: הישרדות, ערוץ 10, Survivor

  

  
• March 02, 2008
• 17:16

  ‫דו"ח הישרדות, 2.3.2008

   » ‎ Bitterness Inc.

  "מניאקים, כל היחידה הזאת מניאקים" (סרג'יו קונסטנטה, שם, שם)

  איך בדיוק קרה שלא היתה הדחה? חלק מאיתנו טורחים ורואים פרקים בניכר דרך חיבורי רשת יקרים במיוחד (22 יורו ליום אינטרנט בהיידלברג) על חשבון זמנם (וחשבון החברה שמשלמת להם את ההוצאות נסיעה) וכל זה בשביל מה? בשביל שבסוף לא תהיה הדחה? אז נחמד מאוד שעשיתם אתגר חסינות שדורש 5 אחוז כישרון ו-95 אחוז מזל עיוור (אולי שוב יעל תזכה, מי יודע) ואתגר כוח כפול שסוף סוף הסתדר (אפילו ההפקה הודתה בזה עם הערת ה"שיניים"), אבל איפה ההדחה שלנו? נועם משתעמם ומשעמם (לפחות את פלח האוכלוסיה שגולשים בטנגה לא עושים לו את זה) ואנחנו רוצים לראות מישהו הולך הביתה. זה יכול להיות מישהו ראוי, מישהו רפוי, או מישהו הזוי. העיקר שמישהו ילך. על זה בנוי המשחק.

  (more…)

  

  
• February 24, 2008
• 15:14

  ‫דו"ח הישרדות, 24.2.2008

   » ‎ Bitterness Inc.

  אזוי. איזה פרק מעפאן היה השבוע. באמת שמתחיל להישבר לי מהתכנית הזאת ומי אשם - נכון. ההפקה. חבר קרוב העיר לי לא מזמן שעד "הישרדות" היתה "ההפקה" מונח ברנז'אי בלבד ופתאום זה נהיה חלק מהז'רגון של כל עם ישראל "ההפקה סידרה לדן" "ההפקה דאגה למרינה לאתגר קל". כמובן, שבתור ברנז'אי ותיק הוא היה קצת עצוב שעם ישראל מטנף לו את המילים שהוא אוהב בנוכחות המיוזעת שלו, אבל אני, בתור חבר ותיק שלו, לא ממש אכפת לי כשהוא עצוב. אני רגיל.

  • דבר ראשון - אי המתים. שמישהו כבר יגיע לורה (ולכל חברי סבאנה לשעבר) ויוריד להם פטיש חמש קילו על ה"ראוי" שלהם. אלוהים שבשמיים, אתם פה במחנה קיץ של הצופים? סמינר דו-קיום בגבעת חביבה? חלאס! זה המשחק, ככה משחקים אותו, אין שום שחקן רציני בהישרדות לאורך השנים שלא גנב, רימה, שיקר ומה לא. ההסבר היחיד להתנהגות המזויפת/מטורפת הזאת הוא שאתם חושבים שלצופים בבית יש איזו שהיא השפעה על תוצאות המשחק, והרי אנחנו יודעים שאין להם. רגע… הממ….
  • בואו נפתח שוב את נושא הסמסים. איך שאני מבין את זה - מי שמחליט אם הזוכה ייקבע בסמסים או על ידי המושבעים זה ערוץ 10. לא 'ההפקה' ולא אף אחד אחר. עכשיו - אם זה באמת המצב ולפני שהם עזבו את האי המושבעים לא הצביעו לזוכה, אז ערוץ 10 לקח פה הימור מטורף - מצד אחד, ישראלים אוהבים סמסים וישמחו להצביע למי ש"ראוי". אין ספק גם שזה יעזור להחזיר את ההשקעה הכספית בעונה. מצד שני - זה מאוד משנה את המשחק. ברגע שצופים מעורבים, המתמודדים יהפכו להיות יותר ויותר אקסצנטרים כדי לתפוס זמן מסך, יתחילו בפרובוקציות תמוהות והמשחק יהפוך להיות הרבה פחות 'אסטרטגי' והרבה יותר 'חיינדעלעך' לילדים בני ה- 14 עם האצבע על ה- send של הפלאפון. לא בטוח שהפורמט (שהאמריקאים אוהבים לשנות מדי שנה) יחזיק כזה שינוי דרסטי.
  • אם כבר מדברים - זה רק אני או שנדרשת הגבלת גיל (מצד ההורים!) קצת יותר מחמירה על הסדרה? אני מכיר ילדים בני חמש שרואים את זה (לא אצלנו בבית).
  • אם נחזור לסמסים - יכול להיות שאנחנו, הגרעין הקשה שרואה כל עונה של הישרדות, היחידים שזה יפריע להם. זה פחות או יותר ההימור שערוץ 10 הולכים לקחת (כנראה)
  • ובחזרה לפרק - לא יודע מה החברים בהפקה שותים, מה הם מעשנים שם, אבל אין ספק שמדובר בחומר חזק במיוחד שהופך אנשים לטפשים כמו נעליים. איך לקחתם את "הכוח הכפול" שהפך לכלי חשוב והחזרתם אותו להיות שווה שום דבר? שוב פעם "שני קולות לשני מתמודדים שונים"? מה חשבתם לעצמכם, אני לא יודע. אם הכוח הכפול היה נשאר כמו קודם, אז דן היה יכול להושיב בצד שתי בנות, ויחד עם משה, גיא וקה-פוני להעיף את ליה בשקט. במקום זה, נאלץ דן למכור את גיא לנעמרינה בשביל להציל את התחת שלו לעוד שבוע אחד. כמובן שמבחינת דן - לא היתה לו שום אופציה אחרת.
  • בשבוע הבא דן יזדקק לזכות בחסינות, אחרת קה-פוני בדרך הביתה.
  • היש מישהי יותר מסכנה מ"שחר"? אפילו לא פעם אחת שמעו אותה הפרק. הלב נכמר.
  • זהו, רק עוד מלה על מושיק המושבע - את כל הקרדיט שצברת כמתמודד חזק ומעורר השראה, אתה מבזבז כמושבע קטנוני וטרחן. חלאס.

  Technorati tags: הישרדות, ערוץ 10, Survivor

  

  
• February 21, 2008
• 18:28

  ‫דו"ח הישרדות, 21.2.2008

   » ‎ Bitterness Inc.

  עבדכם הנאמן חולה, אז אין דו"ח היום. להתראות ביום ראשון.

  

  
• February 17, 2008
• 15:49

  ‫דו"ח הישרדות, 17.2.2008

   » ‎ Bitterness Inc.

  בוקר טוב לכל המתעמלים והמתעמלות. שחר חדש על שבט טאיינו - שחר בלי חצי מהצמד ורליה. שחר, שלפחות מבחינה אסטתית גברית אגוצנטרית (כן, אתם) הוא הרבה פחות משמח. מצד אחד - בין לשטוף את העינים בורה ורגליה הארוכות לבין עידן ותלתלי הערווה שהוא מגדל על החזה - עדיף ורה. מצד שני דן - האסטרטג היחידי במשחק (חוץ ממושון) זיהה ובצדק שלקה-פוני (בעברית: הפוני שלי) יש את אותו חוט שדרה כמו של הנחש שהם כרסמו לארוחת הבוקר.

  • דבר ראשון - האתגר בין נועם למושיק. יש לאמר שמושיק נראה שם די אומלל (קצת כאילו לא כל כך בא לו להמשיך עם הסיפור הזה). לתדהמתנו גילינו שמי שהכי חשוב למושיק זה הילדים והאשה שלו (באמת?!), אבל מצד שני העברנו פרק שלם בלי שהוא יזכיר את הבת שלו בחיוך תמוה. הדרך שבה הוא סיים את האתגר היתה מעוררת כבוד ושווה להשוות אותה למה שהיו עידן וגיא עושים, בתור הסלף-פרוקליימד נושאי המורשת.
  • קצת על סיפור הנחש - הבנו. הרגתם נחש. סחתיין עליכם. למה אתם צריכים לדבר על זה במשך שעות על גבי שעות על גבי שעות? דיבורים כמו חול ויש נחש לאכול.
  • נגמרו כל הדיבורים מגיעים למעשים. קה-פוני עסוק כל כך הרבה בלהכנס לתחת של דן מנו שכל פעם שדן פתח את הפה היה אפשר לראות את הראש של עידן מציץ לו מאחורי השקדים. שלא יובן לא נכון - אין לנו בעיה עם חנפנים, זו טקטיקה לגיטימית לחלוטין במשחק הזה. הבעיה שלנו היא עם אנשים שמדברים על עצמם בגוף שלישי ויותר מהכל סובלים משגעון גדלות מעורר פלצות - "דן מנו ראה דרך כל המסכות וזיהה את עידן קפון בתור אסטרטג" (קה-פוני, שם, שם). נו באמת. מושון ראה דרך כל המסכות וזיהה את עידן קפון כמישהו שמדבר על עצמו הרבה יותר ממה שאחרים מדברים עליו.
  • מגיעים לאתגר הכוח הכפול. דן זוכה. צריך להבין - כל המלכלכים על זה שההפקה עוזרת ל"מנו תחמנות" שוכחים שדן פשוט מנצח אתגרים אחד אחרי השני. חסינות, פרס וכוח כפול. אין מה לעשות והוא פשוט מתמודד חזק.
  • אחר אתגר הכוח הכפול, בעוד קה-פוני מתכבל לו בנעימות עמוק בתוך המעי הדק של דן, ממשיכות ורה וליה לעשות שטויות. הייתם מצפים משתי בחורות משכילות (אדריכלית ומנהלת שיווק. בכל זאת) שלא יהיו כל כך טפשות אבל באמת שהן עושות כל מה שהן יכולות בשביל שידיחו אותן. הרי מספיק שליה היתה עושה לדן קצת חיינדעלאך והיא כבר היתה מתקדמת בחיים. דן מחפש שותפים ליום (שיבוא, לא לדאוג) בו נעמרינה יתהפכו עליו יחד עם יעל. אבל לא - ליה מוכרחה להמשיך ולחנך את דן. כזה אוטיזם רגשי לא ראינו מאז, ובכן, מושיק.
  • וכאן הסיפור האמיתי של הפרק. מושיק חוזר לחבר המושבעים. שזה לא כזה מפתיע, בדרך כלל קצת אחרי האיחוד מביאים את המושבעים. אבל הניסוח של חפרני היה קצת מטריד - "המושבעים יקבעו מי יעלה לגמר". הלו? זה רדיו?! בהישרדות המושבעים קובעים מי יזכה. העליה לגמר נקבעת באתגרים. אם המושבעים כאן יקבעו מי יעלה, אז מה יקבע מי יזכה? רמז - מתחיל בס' ונגמר בניצנים. אם זה באמת מה שהולך לקרות, אז תגידו עכשיו ונפסיק לראות. באמת. לא סחבנו אותכם על הגב עד עכשיו בשביל עוד מפגן sms-ים אה-לה צביקה הדר.
  • לא היה פריוויו לשבוע הבא או שפספסנו?

  Technorati tags: הישרדות, ערוץ 10, Survivor

  

  
• February 14, 2008
• 14:54

  ‫דו"ח הישרדות, 14.2.2008

   » ‎ Bitterness Inc.

  הפי ולנטיינז דיי! במיוחד לעידן שהגעגועים למושיק גורמים לו לעמוד לבד ולהתייפח מתחת לזרם המים השוצף כמו אחרונת סצינות הבחורה המתייפחת במקלחת.

  ציון מקס: 2-2.5

  •  חברים, אין דרך יפה להגיד את זה, אבל סבאנה מורכת מאוסף של מוגבלים רגשית, נעדרי כל חוש הומור, פרנואידים ומתגעגעים בצורה פתטית למנהיג שכבר לא יחזור. בקיצור - אשכנזים.
  • בג'בארו לעומת זאת - צהלה ושמחה. סשן הצחוקים של נעמה ומרינה על "ראוי / לא ראוי" היה מצחיק במיוחד. כמעט מצחיק כמו אוסף תמונות התועבה של מרינה שהגיעו לידי הבלוג (דפדפו, דפדפו למטה)
  • שימו לב - משימת הדגים (או יותר נכון הפרס שלה) היה טריק קלאסי של "הישרדות". נותנים משימת פרס ממש שווה, אומרים למנצח לבחור מי הולך איתו/איתה ואז שולחים אותם למקום מרוחק לחגוג. זה משיג שתי מטרות - מצד אחד זה גורם לאלו שלא נבחרו להתמרמר (במיוחד אם המנצח היה בברית שלהם) ומצד שני זה מאפשר למנצח ואלו שאתו לכרות בריתות/לתכנן וכו'. בשביל שזה באמת יעבוד צריכים לקרות שני דברים - הפרס צריך להיות שווה, והחבורה צריכה להתרחק. אבל פה זה הישרדות ישראל, אז המנצחים הרחיקו עד מאחורי העץ.
  • למרות זאת - הפרצוף של יעל כשהיא אכלה אורז היה שווה הרבה.
  • ביום שבת - האריה הזקן נגד העגל הצעיר. מצד אחד - מושיק כבר ניצח פעם אחת. מצד שני - נראה שמה זה בא לו כבר להתחפף הביתה.
  • לגיא יש חסינות (מי אמר שהוא לא יכול לזכות בכלום?) ועכשיו נשאלת השאלה - מה יהיה בשבת? איזה סוג של אתגר כוח כפול? איכשהוא החסינות הפכה לקצת פחות חשובה, לפחות עד שהמסגרות של השבטים יישברו.