ובמיון הערימה השבוע – על טכנולוגיה ועיצוב, הדרת נשים עקיפה וישירה, שפה ורשתות חברתיות וגם שירה (טוב, נניח).
טכנולוגיה, עיצוב וההמוןבין שתי ערים, כותב טל מלך עילם ומציג את דילמת הפשוט ומוגבל לעומת מסובך ופראי בעיצוב מערכות מחשב (כמובן שיש לא מעט מערכות שהן מסובך ומוגבל). איכשהו זה מגיע לפילוסופים צרפתיים וריבוד חברתי. פסקה לדוגמא:
וכאן נשאלת שאלת מיליארד הדולר: האם הם (פוקו, דרידה ושות' א.צ.) עושים את זה בכוונה כדי להיות פלצנים, או האם באמת יש דברים שאי אפשר להעביר בצורה פשוטה? האם מערכות המידע בתוך ארגונים הן מורכבות יותר כי באמת התהליכים שם מורכבים יותר מאשר כל הדברים שפושטו עד עכשיו? או שאולי, בשני המקרים, אנחנו תקועים בסיפור של עצמנו, שלא מאפשר לנו לפשט דברים, לפרק אותם לאטומים קטנים של פעולה או רעיון, קטנים ויעילים אבל פחות מרשימים?
הציטוט שלעיל קצת מרדד את הדיון, כי הוא מניח שפישוט הדברים הופך אותם לפחות מרשימים ואילו הדיון שם מתקיים גם אם נניח שהפישוט הופך את הדברים ליותר מרשימים, לפחות מבחינה ויזואלית.
רנדז (מייקל לופ) כותב A Design Primer for Engineers ובו הוא מנסה להסביר לגיקים (האלו מהמערה) מה עושה המעצב ואיש השימושיות ומה הם צריכים לעבוד ביחד. הפוסט הזה הוא קריאה משלימה ללינק הקודם והוא בהחלט קריאת חובה לאלו מכם ששואלים את עצמם את השאלה – מעצב גרפי? מה הוא יכול לעשות בפוטושופ שאני לא יכול לעשות ב-GIMP? ומה זו בכלל שימושיות.
Prior to Steve Jobs’ return to Apple, there was a decent centralized usability team equipped with those fancy rooms with one-way mirrors and video cameras. I’m certain these folks did significant work, but when Jobs returned, he shut it down and he cast the design teams to the wind. Each product team inherited part of the former usability team.
Now, I arrived after this reorganization occurred, so I don’t know the actual reasoning, but I do know I never saw those usability labs used once and I would argue that in the past decade Apple has created some of the most usable products out there. My opinion is that the choice to spread the usability design function across the engineering team was intended to send a clear message: engineer and designer need to party more… together.
[הערת מערכת: בזמן האחרון לופ הולך ונהיה קצת טרחן וגם הפסקנות שלו מתחילה להעיק. כמו-כן, אפרופו שימושיות - מתי הוא יהפוך את כותרות הפוסטים ללינקים?!].
מספיחי הדרת הנשים העקיפה יותר ופחות
ואם הזכרתי את פוטושופ, אז אסור לפספס את Adobé – מוצר הטיפוח האטלטימטיבי:
משום מה אני זוכר שזו הייתה ג'ימי לי קרטיס שהצטלמה או-נטורל כמחאה על השיפוץ שלה באחד המגזינים או אחת הפרסומות. היא דאגה שהצילום יתפרסם בדיוק בזמן הפיסרסום המלוטש (לא מצאתי בגוגל. אולי זו מישהי אחרת?).
ב-Jezebel, שמכריז על עצמו כמגזין Celebrity, Sex, Fashion for Women. Without Airbrushing, כותבים כל הסירטון החמוד של הילדה שמוחה נגד המגדריות בצעצועים (דרך בעלת השליטה שפתחה בלוג מקצועי Oracle Forms Community, תעקבו אם אתם בקטע של מסדי נתונים או אורקל):
וקצת באיחור, הנה פלאש-מוב המרגשים והמוצדקים:
את הפלאש-מוב הבית שמשי הזה תיכננתי לשתף בפוסט שלם על פלש מוב והחד פעמיות שלו, שהיה אמור להיות הקדמה לפוסט על תיאטרון אימפרוביזציה באופן כללי – פוסט שבעצמו היה אמור להיות הקדמה לפוסט על אמנות גנרטיבית ובלשנות חישובית. אני עוד אגיע גם לזה, ובינתיים – היציאה האחרונה של ImprovEverywhere, טרי משבוע שעבר – No Pants Subway Ride 2012:
ומספיחי המחאה
ליף תרצה בתשלום: בגלובס מראיינים את רועי נוימן "הדובר של המחאה החברתית" שמעיד שהוא חולם "על חברה משלי – 'רועי נוימן יחסי ציבור בע"מ', אולי דובר של חברה גדולה", ואז קולט את הטעות היחצנית של דובר המחאה ונסה למזער נזקים, ומוסיף "למרות שיש לי בעיה לעבוד אצל הטייקונים". ראיון מלא אגו שפשוט נתקע בגרון. מסקנות – לשדרג את פויר, גיבור מעמד הפועלים (דרוש לינק), מכותב הנאומים של דפני ליף לדובר. האגו עדיין יהיה שם אבל לפחות יצטרף אליו גם כישרון ואמונה בצדקת הדרך. הצעה לדיברור: "אני שיכור ומאוחר / ויש לי עבודה מחר" (נאג' חמאדי).
אקדמיה רשתות חברתיות וכו',language is a social art, בציטוט הזה נפתח המאמר Mark my words! Linguistic style accommodation in social media, של כריסטיאן דנסקו-ניקולסקו-מיציל ואחרים (אלו שנשאר לשם שלהם מקום). קראתי את זה כשזה התפרסם לפני שנה ועכשיו הגיע הזמן לקריאה מחודשת בעיון. אמנם אקדמי אבל קריאה מומלצת לכל המתעניינים בשפה, ברשתות חברתיות ובדינמיקה של שימוש בשפה בקהילה. מאמר המשך נשלך ל-WWW 2012 ובעוד שבוע נדע שהתקבל (הסיכוי הוא 100%, מהכירות עם עבודות קודמות של הכותבים מיציל, קליינברג, לי ופנג).
Free online Natural Language Processing Courseועוד אקדמיה להמונים – עוקבי הטוויטר (או דגש קל) שבכם כבר עודכנו שאוניברסיטת סטנפורד מאפשרת קורס עיבוד שפה (NLP) שיועבר חינם אונליין. את הקורס יעבירו כריס מנינג ודן זו'רפסקי, מבכירי אנשי נ-NLP. ממש עכשיו קיבלתי אימייל שמספר שנרשמו כבר 45000 משתתפים. וואו! תנו קפיצה לדף הקורס כדי להתרשם.
ונקנח בבדיחה - שימעון פרסנשיאנו האהוב כתב שיר (עיני ביתא ישראל) לילדה אתיופית אותו הלחין עידן רייכל. השיר כמובן עלוב ביותר ומזל שעבדכם, בור סוד שאינו מאבד טיפה (אבל רק אם היא מיותרת לחלוטין) זוכר את נאום ההשבעה לנשיאות שם אמר פרס: "לא חלמתי להיות נשיא [כיחכוחים בקהל], חלומי כנער היה להיות רועה צאן או משורר של כוכבים". ובכן – מזל שהחלום לא התגשם. אם כי גם כנשיא הוא לא משהו. אולי כדאי שינסה להיות רועה צאן.
רגע, עידן רייכל? אתיופים? גזענות? מ.ק. 22: