אני מאמינה בכל ליבי שאפשר ללמוד מהכל. גבוה, נמוך, שטוח או מעמיק. ועל ראסל ט. דייוויס אני ממילא חושבת בעיקר דברים טובים. האיש חתום בין השאר על סדרת הד"ר הו ל"מבוגרים" – טורצ'ווד. לא מזמן, במקום עונה שלישית, הוצגה מיני עונה בחמישה חלקים תחת תמה אחת – Children of Earth קראו לה. הברקה שלא נראתה כמותה כבר זמן רב מאוד על מסכי הטלוויזיה (או המחשב, לצורך העניין). (מי שטרם ראה ומתכנן לראות – שתדעו שיש כאן ספויילרים בגודל היקום).
העלילה היא כדלקמן: גזע של חייזרים (שמכונה 456 על שם התדר שדרכו הוא מתקשר עם האנושות) מגיע לכדור הארץ ודורש "מתנה": 10% מילדי העולם. הוא מפגין את יכולתו להשתלט על כל הילדים לתקופות זמן קצרות, כדי שיעבירו את המסר שלו. הוא מאיים שאם לא יקבל את ה"מתנה", תושמד מרבית האנושות במגיפה לא מוכרת שאין לה כל תרופה. הוא גם מדגים את רצינותו ויכולותיו הטכנולוגיות בהשמדת כל אוכלוסייתו של בניין ממשלתי אחד בתוך כמה דקות. כדי להעצים את האימה, נציגי האנושות מבררים מדוע זקוקים החייזרים האמורים לילדים, ומסתבר להם שילדים אנושיים הם לחייזרים כמו שאופיום הוא לבני אדם. דהיינו, הילד הוא סוג של סם, והוא לא מת, אלא מוחזק חי מתחת לחייזר, ככל הנראה בהכרה, וככל הנראה לנצח, או לפחות לכל תקופת חייו של אותו חייזר, ללא שינוי. ואיך אנחנו יודעים את זה? מאחר וכמה עשרות שנים קודם לכן קרה מקרה דומה, רק שאז דרשו אותם חייזרים 12 ילדים בלבד, וקיבלו אותם בקלות רבה למדי, מאיזשהו בית יתומים שכוח אל.
10% מילדי העולם זו בעיה לוגיסטית. בוודאי שאי אפשר לעשות את זה כמו בפעם הקודמת, בסתר ובלי שאף אחד ידע. ממשלת אנגליה נדרשת לקבל החלטות קשות. הקטעים החזקים ביותר והריאליסטים ביותר במיני סדרה הזאת מתרחשים בישיבות הממשלה, מאחורי דלתיים סגורות. אחרי שהגיעו למסקנה שאין מנוס אלא לציית לדרישות החייזרים (זאת, אגב, אחרי שהציעו להם הצעה ראשונית של 60 "יחידות" משורות האנשים שהגישו בקשה למקלט מדיני ונדחו – וההצעה נדחתה), יושבים השרים כדי להחליט לפי אלו קריטריונים תתבצע הסלקציה. דהיינו, אלו ילדים יבלו את שארית חייהם ויותר מזה כסם של חייזרים.
הרעיון הראשון שנזרק לאוויר הוא הרעיון ההוגן – הגרלה. אחת השרות דורשת שילדיהם של הנוכחים סביב השולחן ושל בני משפחותיהם יהיו פטורים. אני מניחה שכולנו יכולים להבין ולהזדהות עם הרעיון. בכל זאת, לא סביר שמקבל החלטות שיכול להציל את ילדיו לא יעשה זאת. מהון להון, רעיון ההגרלה נזנח, ובמקומו מאומץ רעיון אחר. 10% שיועברו לידי החייזרים יהיו 10% שלומדים בבתי הספר שנמצאים בדירוגים הנמוכים ביותר במבחני ההישגים. כי הרי הם חסרי תועלת מבחינה חברתית, אומרת השרה. הם לא שייכים ל"כוח העבודה של העתיד". הם יהיו אלו שיחיו על קצבאות וימלאו את בתי הסוהר. אנחנו לא צריכים אותם. ואלוהים יודע שניסינו להתייחס אליהם בצורה שווה ונכשלנו.
מה שהופך את המיני עונה הזאת למפחידה כל כך הן בדיוק ישיבות הממשלה האלו, שמתוארות בלי הנחות, עם כל הניואנסים. אתה מסתכל על זה וחושב לעצמך, שככה זה באמת קרה, ושככה זה באמת קורה. הדילמה שעומדת בפני הממשלה הספציפית היא פנטסטית. ככל הנראה, רוב הממשלות בעולם, חוץ מאשר באזורים הזויים במיוחד (נגיד, לוב), לא מתמודדות עם דברים דומים. אבל תקחו דילמות מוסריות קצת קטנות יותר מאשר ויתור על 10% מהילדים. נגיד, מה עושים עם X ילדים של פליטים אפריקנים שנולדו במדינה. או מה עושים עם XX פליטים אפריקנים שנמצאים במדינה.
האם זה כל כך בלתי סביר שהתקיימה במדינת ישראל בשבועות האחרונים ישיבת ממשלה, שבמהלכה עלה הרעיון הגאוני שפורסם בגלי צה"ל והארץ בשבוע שעבר, להקים קאצטים של עבודות כפייה בדרום הארץ – ושאף אחד לא ינסה לקרוא לזה בשם אחר לידי – ולהעביר לשם את כל העובדים הזרים האמורים, על ילדיהם? על הדבר הזה לא הצליחו עובדי החדשות להשיג אישור מאיש בממשלה, כמה לא מפתיע. אבל אני לא מאמינה שכתבת גלי צה"ל היא יצירתית כל כך.
***
ובכל מקרה, זמן לא רב לפני זה אמר שר הפנים אליהו ישי ממפלגת ש"ס – בגלוי, במפורש, לציטוט ולייחוס – דברים שיוליוס שטרייכר היה חותם עליהם בשמחה (בהתאמות מקומיות קלות, כמובן). אני אישית לא ממש בטוחה שאליהו ישי יודע מי היה יוליוס שטרייכר או אלו דברים אמר, או מה ההיסטוריה של דברים מסוג זה. אבל זה בכלל לא משנה. בורות אינה תירוץ, ואי ידיעת ההיסטוריה אינה פוטרת מכלום.
ישי מתראיין לתוכנית "פגוש את העיתונות", ומזהיר אותנו: "יבואו לפה עכשיו, על פי מה שהשר לביטחון הפנים אמר בדיון האחרון, מאות אלפי עובדים זרים עם מחלות צהבת, שחפת, חצבת, איידס, סמים ונתונים קשים". ואז שואל ה"גאון" בדמגוגיה: "האם מישהו אחד מאזרחי מדינת ישראל היו מוכנים שייכנסו לפה מיליון או 2.5 מיליון סודנים ופליטים מאריתריאה? האם מישהו במדינת ישראל היה מוכן לראות עם כל ההתייפיפות הזאת מיליון או מיליון וחצי זרים? זה לא מאיים על המפעל הציוני של מדינת ישראל?"
לי אישית יש שתי תשובות לשאלה הזאת. הראשונה היא הריאליסטית – אליהו ישי, אתה משקר. וגם השר לביטחון הפנים משקר. אלוהים יודע מהיכן המציאו את המספרים ההזויים האלו, ואלוהים בהחלט יודע שכוונתם היחידה במספרים אלו היא להפחיד את הציבור ולהסיתו. להסבר ופירוט של תשובה זו אחזור בהמשך. רק כדאי לציין שוב, ושוב ושוב – בערות היא כוח בשביל אנשים כאלו. ידע הוא כוח בשבילנו. אין לכם כוח לקרוא כל כך הרבה מלל? אין לכם כוח להתעסק בנתונים? ובכן, אליהו ישי מגיע לכם. או כמו שאמרו פעם ב"ורד הלבן", כל עם ראוי למשטר שאותו הוא מוכן לסבול (הלינק הזה הוא קריאה מומלצת בחום. חום רב).
התשובה השניה היא עקרונית, והיא שאפילו אם מדובר ב-2.5 מיליון אפריקנים, פליטי טבח, רצח עם, רעב ועבדות – אם המחיר של מניעת הגעתם הוא מה שאתה ויחידת "עוז" שלך עושים ורוצים לעשות, הרי שהתשובה היא כן בכ' גדולה. אני בהחלט מוכנה שהם ייכנסו לפה. ושיבואו במיליונים. מדינת היהודים וה"מפעל הציוני" אינם רק מפעל כמותי. הם גם מפעל ערכי, אידיאולוגי, שנוצר בגלל היסטוריה מסויימת – לפחות ברגעים המכוננים שבהם הפך מיישוב למדינה – שהתיימר ללמוד ממנה, ושעד היום מתיימר לגרוף ממנה רווחים, פוליטיים וכלכליים (לראייה הופעתו ההזויה של ביבי באו"ם, אבל זה רק פני השטח של מפעל ה"שנור שואה" הגדול שלנו). אם מה שלמדנו מההיסטוריה הזאת אלו הן רק טכניקות טובות להיפטר מזרים, הרי שמעולם לא היינו קיימים כ"מפעל ציוני" או כ"מדינה יהודית".
אם אכן אתה, מר אליהו ישי, מתכוון לשאלותיך אלו כשאלות רטוריות שהתשובה עליהן היא "לא", אני אישית חושבת שהמפעל הציוני ירוויח יותר כשראש הממשלה יהיה פליט סודני שקיבל כאן את חייו בחזרה, ושבמשרד הפנים ישב פליט מארתיריאה. יש לי איזושהי תחושה שהמדיניות ששני אלו יישמו כאן תהיה גם הרבה יותר יהודית מזו שלך. הם פשוט עוד זוכרים היטב את מה שמסתבר שאנחנו כבר שכחנו מזמן.
אבל זה לא רק אליהו ישי. הוא בסך הכל עוד סמל קונקרטי של תופעה ותיקה. אליהו ישי גם הוא אופורטוניסט שאין לו אלוהים – וזו עמדתי לגביו במלוא מובן הביטוי. אליהו ישי רוכב בדרכו לחליפת הארמני הבאה על גבם של עלובי החיים האלו משכונת התקווה שמצאו את האשם בכל מצוקותיהם. כרגיל, לא בבית. הרי את תחנת הסמים שמתחת לביתם מפעיל, כמובן, ילד של סודני. וההזנחה של שכונתם היא כמובן, תוצר של המחלות שמפיצים אותם אפריקנים, שצריך להחזיר אותם ישירות לטבח שממנו באו – אותם "מהגרי עבודה" נוסח הצפון קוריאנים שמגיעים לסין (סין מגדירה את הפליטים הצפון קוריאנים ככה, ומחזירה אותם לצפון קוריאה. העונש על עריקה מצפון קוריאה הוא מחנה ריכוז או מוות). כי "עניי עירך קודמים". כמובן, רק כשיש גורם אחר להיטפל אליו. כי עניי עירך לא באמת מעניינים מישהו באופן רגיל שאינו קשור לתעמולה, או באופן פרקטי שדורש לעשות משהו כדי לשפר את מצבם. כמה טוב לאליהו ישי שיש כאן סודנים. כי אחרת הוא היה, כשר פנים, באמת נדרש להתעסק בדברים אמיתיים כמו למשל לשפר את מצבם של אותם עלובי החיים, כלומר – ממש לעבוד בשביל המשכורת שאנחנו משלמים לו. כי אחרת הם אולי היו שמים לב שהוא זה שאחראי למצבם זה. שהוא לא איתם, אלא נגדם.
ובחזרה לנתונים – חפשו את המיליון
מנתונים שקיבלתי מאמנסטי עולה כי מאז 2005, כ-8,000 פליטים, בעיקר מאריתריאה וסודאן, חצו את הגבול ממצרים לישראל וביקשו מקלט. בסך הכל, נכון ל-2008, בישראל יש 9,137 פליטים מוכרים ו-4,631 מבקשי מקלט שבקשתם עדיין נבחנת. הארדלי מיליון, והארדלי מספר שאי אפשר להתמודד איתו או שישנה במשהו את הרכבה הדמוגרפי של ישראל.
לצורך השוואה, מנתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה עולה כי בשנת 2008 לבדה העניקה ממשלת ישראל אשרת עבודה לכ-30 אלף עובדים זרים, ומאז 1995 ועד היום קיבלו 114 אלף עובדים זרים אשרת עבודה ונשארו בישראל באופן חוקי.
אליהו ישי היה שר התעשייה, המסחר והתעסוקה ממאי 2006 ועד מרס 2009. ב-2006 ניתנו 32.7 אלף אשרות. ב-2007 הגיע מספר האשרות שניתנו לשיא של שש שנים – 36.5 אלף. ב-2008 ניתנו 30.3 אלף אשרות. אם לאליהו ישי יש בעיה עם הנתונים האלו, הוא מוזמן לבדוק אותם באתר הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, כאמור, שנמצא בכתובת www.cbs.gov.il. עם השנים, אפילו מצליחים ללמוד לעבוד עם האתר המאוד מציק הזה.
אליהו ישי, אגב, מנסה להתנער מאחריות לעניין וטוען שזו "אחריות הממשלה", אם כי המציאות מלמדת אותנו שיחידת הסמך לעובדים זרים, האחראית על "מתן היתרי העסקה למעסיקים המבקשים להעסיק עובדים זרים, ואחראית על אכיפת הוראות חוק עובדים זרים וחוקי העבודה השונים החלים על המעביד", נמצאת באחריות מלאה של משרד התמ"ת. אז מה עכשיו, אליהו? נאשים את הש.ג? גם את זה הוא כבר עשה, כשטען שארגוני הסיוע לעובדים זרים הם ארגונים ש"מסייעים לסיכול המפעל הציוני". לי, עם עולמי הצר כעולם נמלה, זה הזכיר בעיקר ציטוט נחמד שהולך כך: "תמיד אפשר לגרום לעם לעשות את רצון מנהיגיו… כל מה שצריך לעשות זה לומר להם שהם מותקפים, ולגנות את הפציפיסטים על חוסר פטריוטיות". הדובר – אחד הרמן גרינג. אני מקווה שאליהו ישי יודע לפחות מי זה היה.
הלמ"ס עוקבת גם אחרי עובדים זרים שנכנסו לישראל בוויזת תייר ונשארו כאן, דהיינו – לא חוקיים. מסתבר שמספרם מגיע לכ-107 אלף. לפי הנתונים, כ-40% מעובדים אלו הם ממדינות ברית המועצות לשעבר, וחלקם של ה"מסתננים" ממצרים מסך הלא חוקיים מגיע ל-2.4% בלבד.
בכלל, התפלגויות מדינות המוצא של העובדים הזרים, החוקיים והלא חוקיים כאן, הן מרתקות. בטח לא ידעתם שבשנת 2008, חלקם היחסי של עובדים זרים מהודו הגיע ל-9% מסך הנכנסים, וחלקם של העובדים הזרים מסין הגיע ל-7%, ירידה לעומת 2007. תאילנד והפיליפינים, וגם נפאל, ממשיכות לככב. אפריקה בקושי משחקת כאן איזשהו תפקיד.
עוד נתון ש"חביב" עלי במיוחד הוא נתון השכר הממוצע (כן, כולנו יודעים שחציון זה נתון טוב יותר, אבל הלמ"ס לא מוכנים לתת אותו, ומספקים תירוצים שונים ומשונים לכך). נתון זה מסביר אולי את אהבתנו הכל כך רבה למתן אשרות לעובדים זרים. סתם, כדוגמא, הבה נביא כאן את הנתונים לגבי ינואר-מרס 2008. שכר ממוצע למשרת שכיר, עובדים ישראלים מול עובדים מחו"ל. ובכן, בינואר 2008 העובדים הישראלים השתכרו בממוצע 8,143 שקלים לחודש. העובדים מחו"ל – 4,345 שקלים לחודש. בפברואר – 7,908 שקלים לחודש עבור ישראלים, 4,101 שקלים לחודש לזרים. ובמרס – 8,084 לעומת 4,236. למה באמת צריך להעביר מפעלי ייצור לסין או לירדן, כשאפשר לעשות סין או ירדן בישראל, וכך גם לחסוך את עלויות השינוע וכו'.
פליטים בעולם – לא ממש נוהרים לישראל
במעבר חד אני רוצה לדבר על מצב הפליטים בעולם, לפי נתוני סוכנות הפליטים של האו"ם, כדי שתבינו קצת עד כמה נתוני ההפחדה של אליהו ישי וחברו השר לביטחון פנים מופרכים. בסוף 2008 היו בעולם 42 מיליון איש שהוגדרו כ-forcibly displaced. כ-15 מיליון מהם היו פליטים, 826 אלף מבקשי מקלט שבקשתם נמצאת בטיפול ו-26 מיליון מה שמוגדר Internally displace, כלומר, נאלצו לעזוב את ביתם אך לא עזבו את מדינתם.
שתי הקבוצות הגדולות ביותר של פליטים בשנים האחרונות מגיעות מעיראק ואפגניסטן. רוב הפליטים בעולם, כ-80%, ליתר דיוק, מגיעים למדינות מתפתחות, ולא למערב. 75% מהפליטים מעדיפים לבקש מפלט במדינות שכנות למדינתם, או לפחות באזור הקרוב. כנראה מתוך תקווה לחזור הביתה יום אחד.
בהתאם לרציונל זה, המדינה שקולטת את המספר הגדול ביותר של פליטים בשנים האחרונות היא פקיסטן, כמעט כולם מאפגניסטן. סוריה ואיראן קולטות מספר רב של פליטים מעיראק. מספר הפליטים שמגיעים מאפריקה יורד כבר שמונה שנים ברציפות. לחלקים מסויימים של סודאן, חזרו בשנים האחרונות כמה מאות אלפי פליטים, דבר שהוביל לירידה של כ-20% במספר הפליטים הסודאנים שמסתובבים להם בעולם. התחדשות האלימות באזורים מסויימים במדינה גרמו לבריחה של 210 אלף פליטים, כאשר כמעט כולם ברחו לקניה, אוגנדה, קמרון וצ'אד. זאת, בנוסף ל-130 אלף פליטים סודאנים שנמצאים במצרים, אתיופיה, קניה ואוגנדה. מיליון , מיליון וחצי או שני מיליון מהם לא יגיעו לכאן. המספר המצטבר שלהם במדינות העולם לא מגיע לזה.
וממה הם בורחים, הסודאנים, האריתראים, הסומלים ושאר המסכנים שמגיעים הנה? האלימות בדארפור, למשל, הובילה למוות של בין 10,000 ל-400 אלף איש (תלוי את מי שואלים, כנראה קרוב יותר למספר השני). כמובן שהאונס נפוץ ביותר. מאות אלפים סובלים ממחסור במים נקיים, מרעב קשה, ומהיעדר כמעט מוחלט של שירותי בריאות מסוג כלשהו. גם תושבי אריתריאה סובלים ממלחמות ממושכות, בעיקר עם אתיופיה, וכן מהתעללות של דיקטטורה. לפי הערכות, כל משפחה באריתריאה איבדה בין שניים לשלושה חברים במלחמה, ואוכלוסיית הגברים במדינה הצטמצמה באופן דרמטי, עד כדי כך שכ-80% מהעקורים בתוך המדינה (ה-IDP) הם משקי בית שבראשם עומדת אישה. וכאילו שזה לא מספיק, במדינה יש בצורת בערך 17 שנה. בסומליה המצב דומה – מלחמת אזרחים קשה, רעב, מחסור במים, מחסור בשירותי בריאות.
כל המדינות האלו הן תוצר של הטרגדיה הקשה והאדמה החרוכה שהותיר אחריו הקולוניאליזם. מדינות עם תוחלת חיים מגוחכת, שיעור תמותת תינוקות בלתי נסבל, אוכלוסייה מוכה וכואבת, עם מעט מאוד סיכוי להגיע לגיל 50, לא כל כשכן להעניק לילדיהם עתיד טוב יותר. כשמעטים מהם מצליחים להגיע הנה, למדינה שהעם השולט בה היה פליט 2,000 שנה וסבל מאינספור התעללויות ורדיפות וניסיונות השמדה במהלך שנים אלו, המחוייבות היחידה שלנו היא לתת להם חיים, תקווה ועתיד. זו גם המחוייבות המוסרית שלנו לעצמנו.
ועניי עירנו אינם "קודמים". די כבר עם השקר הדלוח הזה. הם באותו מקום בסדר העדיפויות, ובאותו מקום מבחינת מחוייבות מוסרית, גם בפרקטיקה – כלומר, בתחתית, וגם בתיאוריה – כלומר, בראש. בואו לא נעמיד פנים שאחד בא על חשבון השני, או יבוא על חשבון השני, כי שניהם נזרקים לפח הזבל כדי לפנות מקום לאינספור סעיפים מיותרים ומנופחים בכל תקציב, ובעיקר בתקציב הביטחון, שבינו לבין הגנת מדינת ישראל כבר אין שום קשר הרבה שנים.
13:04 
לצד הדיונים, שעוד ימשיכו זמן רב, לצד הפאתוס המאפיין אירועים מכוננים מסוג זה, צריך גם קצת פרקטיקה, ולכן אתגייס גם אני למאמץ.
