20:26 שלום. אני רונה ואני פוליטית.
זה פשוט החינוך שקיבלתי, אתם מבינים? ההורים שלי לא זיהו את הטרנד בזמן. אבל אני עובדת על עצמי ואני משוכנעת שבסוף עם קצת עזרה אני אצליח לעקור כל שורש מחשבה שיכולה להיות מזוהה עם ימין או שמאל. למרות שיש יוצאים מן הכלל, כן? נניח להאשים את החרדים בבעיות שלנו, או המתנחלים. או להאשים את הקרטליזציה ולאהוב את השוק החופשי. זה לא עניין של שמאל או ימין - זו פשוט האמת ואין בלתה. כמו שאמרתי, אני עובדת על זה עדיין. אלוהים, תן לי את האומץ לא לשנות את מה שביכולתי לשנות, את השלוה לקבל שדבר לא הולך להשתנות מעצמו, ואת התבונה להבחין בין שניהם.
מחאה מחבקת
הקו שנקטה מחאת המאהלים על משבר הדיור פשוט מרגיז. מרגיז כי את הכעס כלפי האנשים שהעמידו אותנו בסיטואציה הזו - חיים ללא בטחון פיננסי - אין להחצין. "אנחנו" לא ימין ולא שמאל. "אנחנו" העם. ול"עם" אין דיעה פוליטית (לעוד קריאה מומלצת על מחאה וכעס). אבל מחאה מחבקת היא מחאה מתנצלת ואין לנו על מה להתנצל. הם אכזבו אותנו, לא אנחנו אותם. המצב הוא לא אשמת ארגוני זכויות האדם ולא החרדים ולא המתנחלים ולא העולים אלא אשמת ממשלת ישראל וכנסת ישראל. הם אמנם כל הזמן עסוקים בלהאשים אותנו: שאנחנו לא מתגייסים, לא עובדים, לא משלמים מיסים ושאנחנו סכין בגב האומה. אבל תנחשו מה? - החבר'ה ברוטשילד התגייסו, שירתו, למדו ועבדו ואפילו הם לא מסוגלים להפנות אצבע מאשימה כי הם עסוקים במחאה מחבקת.
ממלכתיות חברתית:
לכן גם ביבי מרגיש חופשי לבקש ממתנחלי רוטשילד להצטרף אליו "לירושלים להעביר את הרפורמה במנהל מקרקעי ישראל" (לתגובת מטה המאבק ברפורמה). משל אחים היינו - אנחנו והוא! אחד אנחנו! לנו מטרה משותפת! הוא גר במלונות פאר ואנחנו בחורבות שעולות כמו מלונות פאר. הוא מעשן סיגרים ואנחנו סיגריות. כתף אל כתף נוריד את מחירי הדיור, תוך שנה עד שלוש.
חברתיות ממלכתית:
לכן גם "אם תרצו" מצטרפים למחאה בממלכתיות: "אנו מבהירים כי המאבק איננו נגד הממשלה אלא נועד לתת לממשלה רוח גבית לביצוע שינויים שממשלה זו, ואף קודמותיה, ניסו לקדם, אך נתקלו בקשיים ובעיכובים" (אני תוהה אם הם מוכנים לתת לי להשתמש במכבסת המילים שלהם להלבין את החזיות שלי - בתמורה אני מוכנה להתחתן עם ההמנון). אחי היקרים - "אם תרצו", הריני להציע בזאת לעטוף כל הומלס בדגל להפיג את קור החורף. ניתן גם להרחיב את המבצע לקשישים שייתקשו לשלם את חשבון ההסקה בשנת 2012 בשל מחירי הגז המאמירים - הרי כשהממשלה עסוקה בלפתור את משבר הדיור ללא הצלחה, היא לא יכולה לקבוע למס על הגז תקרה - שוב ללא הצלחה, כמובן (מי יכול להעביר משהו עם קואליציה רחבה של 40 שרים על חשבון משלם המיסים?). כך גם ידע כל עובר אורח ציוני שההומלס גם הוא ציוני כשר על מנת ליתן לו מעות אחדות לפת לחם. יש אנשים שזה חשוב להם.
אגב, בנימה זו מעניין אותי. אם הממשלה מתקשה לעשות את תפקידה - זה שאנחנו הסמכנו אותה לבצע ועבורו אנו משלמים לחבריה משכורת - מדוע לא יתפטרו וייתנו למישהו אחר לנסות? סליחה, מירי רגב עלולה להעלב.
ש"ס והעבודה כמשל
לפני כשני עשורים, בימי אריה דרעי העליזים, ש"ס נחשבה מפלגה חברתית. עד כדי כך היתה ש"ס חברתית שציפו שהיא תצביע יחד עם השמאל בעד הסכמי אוסלו. אך לש"ס היו תכניות אחרות והיא נמנעה וכך נמנע באופן היסטורי "הרוב היהודי" (זה שמראה כמה אנחנו דמוקרטיים לערביינו) מההחלטה. אבל זו לא התוצאה היחידה של המעשה הזה: זה היה היום שבו ש"ס הפכה ממפלגה סוציאלית למפלגה סקטוריאלית שמרנית (פוטנציאל המצביעים מימין היה גבוה עבור מפלגה דתית מכדי שיוכלו לסרב לו) וברבות הימים נהייתה למפלגה ימנית - שותפה טבעית לליברמן - גזענית קיצונית דה פקטו. נותרת השאלה: לו ש"ס היתה חברתית באמת האם אסון הכרמל היה מתרחש?
מן העבר השני, מפלגת העבודה שנטשה את הדגל החברתי על מנת לתמוך מבפנים בממשלות מרכז לקיים שיחות שלום הפכה לא רק לנאו ליברלית אלא גם לימנית למדי. יפה הסיר היום נחמיה שטרסלר את המסיכה מעל שלי יחימוביץ' והראה כיצד חברתיות יכולה להסוות סקטוריאליות (גילוי נאות: אני לא מתה על יחימוביץ'). רק שבניגוד לש"ס שמצאה לה בוחרים בקרב האוכלוסיה הזו ההחלטה של העבודה לקרוץ לכל מי שאיננו מצביע עבודה מסורתי היתה בדיעבד מטופשת למדי. וכאילו כדי להוסיף עוד חטא על פשע, כך נשמע אתמול איש ה"עבודה" רון חולדאי: "האלפיון העליון מתקבץ בת"א? זה טוב לעיר". אנחנו, התושבים הנוכחיים של העיר הזו צריכים לעזוב כדי שתכנס אוכלוסיה שלדעתו טובה יותר? הוא נבחר לשרת אותנו, לא איזו אוכלוסיה עתידית!
שתי מסקנות ניתן להסיק מהסיפורים של שתי המפלגות הנ"ל: הראשונה, מפלגה חברתית היא מפלגה שמשרתת את האזרחים - לא אליטיסטית כמו מפא"י של פעם אלא עממית ממש. נציגיה מסתכלים בגובה העיניים אל מצביעיהם - לא מצביעיהם הפוטנציאלים - והם אינם ציניקנים. השניה היא שקיימת קורלציה בין מי שמסוגלים להישיר מבט אל הציבור הערבי - מי מן הצד המערבי של הקו הירוק ומי ממזרח לו - ומי שמסוגלים להישיר מבט אל האזרח הישראלי (שיש בתוכו גם ערבים, עולים, חרדים וכן - גם מתנחלים ולהט"בים ועוד ועוד אוכלוסיות שונות ומגוונות) שהשכר החציוני שלו עומד לפי ההערכות על 6,000 שקל.
מחאה מחבקת למרכז
במאהל ברוטשילד נמצא ה"עם". לכן אם אחליט לבצע ניסוי ולצעוק באמצע עיר המאהלים שנמאס לי שהחרדים חיים על חשבוני סביר להניח שאגרוף תשואות. יריעו לי אף על פי שמאחורי הסיסמאות להוציא את החרדים מהישיבות לעבודה יש רק אוויר: אין מקומות עבודה למאה אלף חרדים, גם לא לעשרת אלפים. זה לא שיש ביקוש בעובדים במשק. גם אם אצעק משהו בגנות המתנחלים כנראה שאקבל תגובות אוהדות למדי, זאת אף על פי שכל שעשו - עשו בחסות המדינה ובעידודה (אני לא מדברת על פורעי החוק או מדיניות עצימת העיניים). גם לטענה כאילו בשנים האחרונות היו הם כבר היו צריכים להתכונן לכך שייתכן שלא תהיה תוחלת לחיים שהם בונים אינני שותפה - אין זה מתפקידם לעשות למדינה את החיים קלים בכל החלטה העומדת לפניה - לא פינוי ולא סיפוח - לא בכך נמדדת אזרחות. אבל פטריוטיות בשקל כזו היא החמצן שנושם המרכז הישראלי, הקונצנזוס המשוכנע כל כך שהאמת נמצאת במקום כלשהו באמצע ולא מבין שהאידאולוגיה שלו לא נמצאת באמצע של שום דבר. שהוא נמצא בקצה שמרני אגוצנטרי וממש לא במרכזה של שום סקאלה אידאולוגית. שהוא אוהב אבל רק את עצמו. לכן אין ערבים בעיר האוהלים, או חרדים, או אתיופים.
ולגבי מחירי הנדל"ן
מחירי הנדל"ן בארץ נוסקים בגלל מדיניות מכוונת, ושום החלטה של צעירים להפסיק לקנות או לעבור דירה לפריפריה לא תוריד אותם. גם הגדלת ההיצע ללא שינוי מדיניות תציף את הבעיה הזו שוב בעוד חמש שנים. המדיניות הכלכלית הנוכחית טובה רק לעשירי המדינה והממשלה יודעת זאת היטב. על כן הגיע הזמן להפיל את הממשלה.
לפני שזו תפיל אותנו.
