ברוכים הבאים לוורדפרס. זה הפוסט הראשון; אפשר למחוק או לערוך אותו, ולהתחיל לכתוב.
30784 items (16526 unread) in 102 feeds
ברוכים הבאים לוורדפרס. זה הפוסט הראשון; אפשר למחוק או לערוך אותו, ולהתחיל לכתוב.
בתחילת החודש טסתי במסגרת העבודה ל-5 ימים בלונדון. עם הנחיתה וההתאקלמות הבנתי שהסמארטפון שלי מסרב בכל תוקף להתקבע על רשת סלולארית מקומית. אחרי יום וחצי ועשרות בקשות של נציגי התמיכה של פלאפון לכבות ולהדליק את המכשיר, הם נברו עוד קצת עמוק במוחם והגיעו למסקנה שהבעיה היא במכשיר שלי, ונדבר כשתחזרי לארץ. התקלה נסגרה. מעבר לתלונה הצרכנית, חשוב שתבינו את נקודת הפתיחה של הסקירה הזו – במשך חמישה ימים בלונדון הסתובבתי עם טלפון שאינו מסוגל לקבל או להוציא שיחות וסמסים.
מספר ימים לפני הטיסה, מבלי לדעת על התקלה שצפויה לי, החלטתי בהחלטה רגעית להזמין שירות שנחשפתי אליו לא מזמן – ראוטר סלולארי אלחוטי בשם WebbingSpot. המליצו לי לא להסתמך על כמויות או איכות נקודות ה-wifi ברחבי לונדון. בדיעבד הסתבר לי שמדובר היה על החלטה נכונה מפני שבזכות הראוטר הייתי מסוגלת לתקשר עם העולם באמצעות האינטרנט. אציין שפניתי לחברה בבקשה לקבל את המוצר לסקירה, והם בתמורה החליטו להעניק לי אותו בהנחה. ועכשיו, לסקירה:
ההבטחהבאתר האינטרנט שלה מבטיחה החברה ראוטר סלולארי להשכרה על פי מחירון fixed, עם מכסת גלישה מכובדת ( 300 MB ליום). הראוטר מגיע עם שליח למזמין באמצעות שליח עם סים מקומי של מדינת היעד ואמור לאפשר גלישה פשוטה וזולה ביחס למחירים המופרעים של חברות הסלולאר. הראוטר יכול לשמש עד חמישה מכשירים בו זמנית ללא התקנה מיוחדת של תוכנה או חומרה.
בחרתי בראוטר שמציעה החברה ולא ב-netstick מפני שנסעתי עם לפטופ + סמארטפון, והיה לי חשוב כמובן שגם הסמארטפון ישמש לי לגלישה.
הזמנה ומשלוחאת ההזמנה מבצעים על פי תאריכי הטיסה באתר החברה. התשלום מבוצע באמצעות כרטיס אשראי ונתבקשתי לשלם 50 ₪ נוספים עבור משלוח עד הבית באמצעות שליח (משלוח + איסוף על ידי שליח עם החזרה לארץ).
תכולת הערכההשליח מביא איתו קופסת פלסטיק ממותגת, קשיחה וסגורה היטב. היא מכילה את הראוטר (המכיל מבעוד מועד את הסים המקומי של מדינת היעד), כבל USB להטענה, חוברת הפעלה קצרה וחיבור לשקע קיר (מומלץ כמובן להצטייד מראש במתאם חשמלי של המדינה אליה אתם טסים – את המתאם החברה לא מספקת) .
הפעלה ראשונית ותפעולתפעול הראוטר מסתכם בלחצן POWER יחיד המאפשר הדלקה וכיבוי. נוריות חיווי מציינות את סטטוס הפעילות – מצב סוללה, קליטת רשת סלולרית ושידור אלחוטי. נדרשות לראוטר כ-30 עד 40 שניות להידלק, להתחבר לרשת הסלולרית ולהתחיל לשדר. לא נתקלתי בבעיות קליטה מיוחדות מלבד בזמן נסיעה ברכבת התחתית.
הרשת האלחוטית שהמכשיר מייצר מוגנת באמצעות סיסמה. את ה-SSID (שם הרשת האלחוטית) והסיסמה שלה ניתן למצוא על מדבקה קשיחה בגב הראוטר. זה יופי של פתרון מפני שכך לא צריך לשנן סיסמאות או להיאבק עם קונפיגורציות מיותרות.
חווית הגלישהבאתר האינטרנט מציינת החברה שמהירות הגלישה משתנה בין מדינה למדינה, אך בדרך כלל מדובר על מהירות שנעה בין 2Mbps – 4Mbps. אני מתוודה שלא בדקתי בפועל את מהירות הגלישה, אך לא הרגשתי איטיות מיוחדת ברמה שממש הפריעה לי לעסוק בענייני בעת הגלישה. השימוש הסטנדרטי שלי בלפטופ כלל דפדפן הפתוח באופן קבוע על אתרי חדשות, ג'ימייל, פייסבוק ואאוטלוק ארגוני.
גם במהלך הלילה, בו ישנו הקולגות שלי ואני בחדרים נפרדים במלון, גילינו להפתעתנו שגם מקומה אחרת לחלוטין במלון הם מצליחים להתחבר ולגלוש במהירות סבירה ונוחה בלפטופ מהחדר שלהם.
ניצול מגבלת השימושארבעה אנשים השתמשו במידה כזו או אחרת בראוטר במשך חלקים מכובדים ביום לגלישה, לג'ימייל ואאוטלוק, פייסבוק וכן גם לפחות שעה וחצי של שיחות סקייפ. לאחר חמישה ימים ניצלנו 750 מתוך 1500MB שהיו זמינים לנו.
בחישוב מהיר שעשיתי על פי הנתונים באתר פלאפון – 750MB היו עולים לי כ-6,200 ש”ח (פלאפון גובים כיום 699 ₪ עבור 80MB).
ניתן לעקוב בזמן אמת אחר ניצול השימוש בחבילה באתר החברה לאחר התחברות עם שם משתמש וסיסמה, דבר שהיה שימושי במיוחד מפני שדאגתי מאוד מחריגה.
נושא החשמל והטעינה היה הדבר היחיד שהשאיר אותי מבולבלת מספר פעמים. על פי אתר החברה הטענה מסודרת ומלאה של המכשיר אמורה להספיק ל-4 שעות שימוש ביום. זאת משום שהראוטר נכנס למצב Sleep לאחר כ-10 דקות ללא שימוש, ובתנאי שאין מכשיר העושה שימוש ברשת האלחוטית.
הניסיון שלי מראה אחרת. היו מספר פעמים בהם גיליתי שהסוללה הזדקקה לטעינה לאחר כשעה או שעה וחצי. תחושתי הייתה שהסוללה אינה מחזיקה מעמד כפי שציפיתי, ולכן כבר מהיום השני דאגתי להסתובב עם כבלי ההטענה.
התנהגות בלתי צפויה נוספת ששמתי לב אליה הייתה שכאשר הראוטר מחובר ללפטופ או לחשמל לצורך טעינה, הוא לא נכבה לחלוטין, אלא מפעיל את עצמו מחדש לאחר כיבוי. במהלך השינה ניתקתי אותו על מנת שלא ישדר לי ליד הראש במהלך כל הלילה או ישתמש בחלק מנפח החבילה מבלי שאתכוון לכך.
שיחות סקייפדקות Skype Out לישראל שרכשתי בעבר איפשרו לי לבצע שיחות קול מהסמארטפון על אף התקלה של פלאפון. השתמשתי בסקייפ בשיחות היומיות שלי למשפחה וחברים באמצעות הראוטר של Webbing ואיכות השיחה הייה טובה מלבד delay קצר.
איך לשרוד בחו"ל רק עם אינטרנט וסמארטפון לסיכום ההוצאות, מדובר על כ-470 ₪ (כולל 20 ש”ח ששילמתי עבור Skype) המהווים פתרון לאלו מאיתנו שחווים קשיים לשרוד יום בלי אינטרנט, גם בחו"ל. חשוב לזכור שמלבד חבילת הגלישה, יש לשלם לחברות הסלולאר גם סכומים נאים ומוגזמים על חבילות השיחות והסמסים.
עם קצת תושייה הקורא הממוצע של ניוזגיק ישכיל, כמוני, להתקין אפליקציות כמו Viber ו-What's App, וכמובן Skype ופתרתם גם את עניין המחירים המחרידים על שיחות וסמסים.
אין לי שמץ של ספק, החיבור הסלולארי האמין של Webbing הציל אותי לא רק מהסתמכות על רשתות אלחוטיות לצורך גלישה מזדמנת, אלא גם מניתוק מוחלט בעת שהייה מחו"ל ואולי אפילו יותר חשוב מחיוב סלולארי אימתני. מהירות ואיכויות הגלישה, גם כאשר מספר משתמשים גולשים בבת אחת הוכיחו את עצמן כשימושיות גם במסגרת נסיעת עבודה. מדובר על שירות שללא ספק אשתמש בו בטיסה הבאה שלי בחודש הקרוב. אך כמובן, בעקבות החוויה שעברתי, לא הייתי ממליצה לכם להסתמך על האינטרנט בלבד. מדובר על פתרון מצוין עבור גלישה אך לא כדאי לטוס לחו"ל עם מכשיר תקול או חסום לחלוטין מגישה לרשת הסלולארית המקומית.
הייתי שמחה אם Webbing יציעו חבילות מעט קטנות או גמישות יותר – אחרי הכל אחרי בנסיעה שבה הרגשתי שבה השתמשתי לא מעט בנפח הגלישה התברר שחזרתי עם מחצית ממה ששילמתי עליו. קצת חבל לי על מחצית הסכום שנשאר ועל אי השימוש.
אמליץ לכם:
האתרים השונים של קבוצת Envato (אולי אתם מכירים את אתר תבניות הפרימיום המעולה ThemeForest שלהם) מציעה תבניות פלאש לעמודי פייסבוק, תוספי וורדפרס ופיצ'רים נוספים לוורדפרס וטוויטר במחירים זולים וסבירים.
הנה כמה דברים מעניינים שמצאתי שכנראה יעניינו גם אתכם:
תבניות פלאש (באנגלית) לעמודי נחיתה בפייסבוק
בצעו חיפוש של המילה Facebook באתר ActiveDen ותוכלו לרכוש תבניות פלאש חכמות שישמשו אתכם לעמודי נחיתה מצויינים לפייסבוק. חלקם כבר מעודכנים ל-iframe וחלקם עדיין ב-FBML.
המחירים נעים בממוצע בין 15$-30$ לרשיון רגיל (הקפידו לקרוא על הבדלי הרשיונות)-שווה במיוחד.
תוספי וורדפרס בתשלום ב-Codecanyon
ב-Codecanyon תוכלו למצוא לא מעט תוספים מיוחדים בתשלום, שיפתרו לכם בעיות שונות – בין אתר מרובה שפות ללוח שנה יפה וכו'.
פיתוחים שונים עבור Facebook לשילוב בפלטפורמות שונות ב-Codecanyon
חפשו את המילה Facebook וקבלו סקריפטים מגוונים, כמו סקרים שמפרסמים את הבחירה באמצעות לחצן לייק ישירות לפייסבוק ועוד.
התפתחות: מרכזי השירות והתמיכה הטכנית של ויזה כאל לא עובדים בפורים, בזמן ששאר העולם כן. לכן, לא היה מי שיעזור לי.
רכשתי את הכרטיס במקום אחר בהפרש של 40 יורו, לא פחות ולא יותר.
____________________________________________________________
יש לי כרטיס אשראי של ויזה, אשר ניתן לעקוב אחריו בנוחות באמצעות אתר האינטרנט של ויזה. אבל יש לי בעיה רצינית עם ויזה כאל כבר מספר שנים והיום נתקלתי בתוצאה הכי מרגיזה של הראשים הכנראה לא מאוד מבריקים במחלקת האינטרנט \ אבטחת המידע:
1. ויזה כאל מכריחים אותי לטמטם את הסיסמאות שלי – בימים אלו, כמעט כל אתר אינטרנט תקין מעודד אותך לקבוע לעצמך סיסמת login מסובכת אך זכירה. זה בכל זאת הא’-ב’ של אבטחת מידע אישי באינטרנט. אבל ויזה בשלהם כבר מספר שנים – לא מאפשרים לצרף תווים כמו &*^ וכו’ כדי לסבך את הסיסמה שעלולה לאפשר לכל אחד שליטה מוחלטת על כרטיס האשראי שלי – לא, הם דורשים סיסמה הכוללת אותיות באנגלית ומספרים בלבד. נוסיף לכך את העובדה שהם מגבילים את אורך הסיסמה ל-8 תווים וכל גיק ממוצע כמוני מיד ירגיש שהוא מנהל את הכספים שלו בכספת חצי פתוחה.
2. ניגשתי להזמין היום בערב כרטיס להופעה בחו"ל מאתר אירופאי – מהר מהר, ביום שבו החלה המכירה כדי שלא ימכרו כל הכרטיסים, כי כבר שילמתי על מלון וטיסה. הכנסתי את פרטי כרטיס האשראי באתר האירופאי המאובטח, והפלא ופלא צץ לי מסך של ויזה כאל, בעברית והכל – Verified By Visa. זה שירות חדש שמעולם לא שמעתי עליו,שדורש ממני להתחיל ולסיים תהליך רישום לחשבון נפרד של ויזה כאל מזה שכבר ישלי, כדי לסיים את התשלום.לאחר שאעשה זאת השירות אמור "לאבטח" את הרכישה שלי (איפה הייתם עד היום?).לחיצה על לחצן על ה"לא תודה" מחזירה אותי לעמוד התשלום עם ההודעה שמציינת שלא ניתן להשלים את הרכישה. התעצבנתי – אבל בסדר, מה רע בעוד קצת אבטחה, למרות שזה עיכב והרגיז אותי (למה להכריח? ואם לא בא לי?).
כך זה נראה ויש גם את ה-URL של שירות שנראה לי כמו צד ג’ בנושא שלא ברור לי מדוע אני מוסרת לו את פרטיי:
אוקיי, ננסה שוב. ביצעתי הרשמה –ושוב מכריחים אותי להשתמש בסיסמה שגורמת לי להרגיש לא מאובטת בעליל גם במנגנון המאובטח "החדיש". לוחצת על סיים. לא עובד. הפרטים פשוט לא נשלחים בחזרה לאתר האירופאי. שוב- לא עובד. שוב ושוב ושוב – לא עובד. הפרטים לא נכונים, נסה שוב. ועכשיו אני תקועה בלי כרטיס להופעה (עם כרטיסים שעלולים להגמר מחר, ואז תקועה עם טיסה ומלון מיותרים). מחלקת התמיכה של האינטרנט (שכידוע פועל 24 שעות ביממה) לא פועלת 24 שעות ביממה, והרבה ניסיונות חיוב שאני מקווה מאוד שלא חויבו.
אני לא האקרית, אבל יש פה כמה סימפטומים שעלולים להעיד על בעיה קשה יותר, בייחוד בנושא "טמטום" הסיסמאות – ושאף אחד לא יגיד לי שזה ניסיון להקל על המשתמשים כדי שיהיה קל יותר לזכור. אם הייתי הבוס של מנהל מחלקת אבטחת המידע \ אינטרנט הייתי צועקת קצת.
אז מה למדנו?
- תכריחו אותנו להקשיח את הסיסמאות שלכם! זה כרטיס אשראי, לא אתר הומלס.
- אם אתם מוציאים שירות חדש אל תכריחו אותי להשתמש בו, במיוחד אם לא עובד.
- מחלקת התמיכה של האינטרנט צריכה לעבוד 24 שעות ביממה, או שתכבו את הפיצ’רים שלכם ברחבי הרשת בשבת אם אין מי שיתמוך בהם (סתם).
- באתר ויזה כאל אין אפילו לחצן "צור קשר" מוחבא לתלונות. רק שעות קבלת קהל בבית ויזה כאל. נהדר.
- אם אני מפספסת את מכירת הכרטיסים בגללכם, אני אמצא דרך לגרום לכם לפצות אותי.
שני תוספי וורדפרס מצויינים שנתקלתי בהם לאחרונה פתרו לי שתי בעיות ב"פורטל" של פרוייקט כלשהו:
- Easy Comment Uploads מאפשר לכל משתמש, גם אם אינו רשום כלל לבלוג, לצרף קבצים לתגובות שהוא מפרסם. לא מדובר רק על קבצי תמונות, אלא גם קבצים מסוגים שונים כמו PPT, XLS וכו’. מכיוון שאני לא מומחית אבטחה, לא הייתי מאפשרת את האופציה הזו בבלוג רגיל ופתוח, אך אני בטוחה שמי שזקוק לאופציה הזו ישמח לדעת שהיא קיימת.
- CSV User Import – השם מתאר להפליא. מאפשר לכם לייצר קובץ CSV על פי פורמט פשוט באקסל, ואז לעלות בקלות ומהירות את הקובץ והתוסף מייצר את היוזרים. חשוב לציין שהתוסף לא שולח למיילים של היוזרים החדשים הודעה על כך. אזהרה קלה: בעמוד התוסף באתר וורדפרס 2 משתמשים העידו שבגרסאות האחרונות של וורדפרס התוסף לא עובד, אז כדי שלא יהיו פדיחות גבו את מסד הנתונים שלכם לפני שאתם מריצים את התוסף.
אם אתם קוראים את הבלוג הזה, אני לא צריכה לספר לכם על החרדות של רובנו מהגישה שיש לפייסבוק ולמפתחי אפליקציות בפייסבוק לנתונים שלנו. מצד שני, יש לנו עדיין יכולת שליטה מסויימת על הנתונים שאנחנו מוסרים. הנה טיפ קטן לפעולה פשוטה ומהירה שכדאי לעשות מדי פעם: סיקרו את רשימת האפליקציות שהתקנתם בעבר, או בעצם נתתם להם הרשאות קריאה של נתוני הפרופיל שלכם, ומחקו אותן.
עשיתי זאת ממש עכשיו וניסיתי להבין מדוע, למשל, מפתחי אפליקציית Park Fight של גולדסטאר הרגישו צורך ממשי לגשת לתמונות או לפרטי החברים שלי:
אז איך עושים זאת? בקלות. הכנתי סרטון קצר שמדגים כיצד. עקבו אחר ההוראות מכל עמוד פייסבוק.
במידה ואתם מהירי קליטה רוצים לחסוך לעצמכם את הצפיה, גשו פשוט לכתובת הבאה (יתכן שתצטרכו להתחבר לחשבון המשתמש שלכם בפייסבוק): [www.facebook.com]
Microsoft WebMatrix היא פלטפורמת הפיתוח המייקרוסופטית ל-web שאימצה בחום לאחרונה מערכות קוד פתוח רבות, וביניהן וורדפרס. זו לא פעם ראשונה שאני מופתעת מכך שמייקרוסופט עושים משהו טוב שקשור לבלוגים – כבר ב-2006 (2006?!) הופתעתי לטובה מ-Windows Live Writer, שבעיניי הוא עדיין כלי הפרסום הנוח והטוב ביותר שנתקלתי בו עד כה.
לפני כחודשיים נפגשתי עם גיא בורשטיין ממיקרוסופט שהציג לי את היתרונות של פיתוח אתר וורדפרס חדש באמצעות WebMatrix. עבורי היתרון הגדול ביותר היה הממשק ה-Visual Studio-י שמקבל על ניהול הפיתוח ו"המשחקים" עם התקנת וורדפרס מקומית, וכן התמיכה שמציעה מייקרוסופט לא רק על ידי שילוב התקנת הוורדפרס בגלריית האפליקציות הזמינות, אלא ספציפית את וורדפרס בעברית.
החסרון היחיד בעיניי הוא העובדה שהתוכנה מאפשרת ליצור ולערוך התקנות וורדפרס חדשות, אך לא "להוריד" התקנות קיימות ולעבוד איתן. בימים הקרובים אעשה ניסיון להעביר את ה"פיתוח" (אם אפשר לקרוא לזה כך) שלי על וורדפרס, אשמח לעדכן אתכם בהמשך.
בינתיים הסקרנים שביניכם יכולים להיעזר במדריך הנפלא של רן בר זיק לוורדפרס על Microsoft Webmatrix.
מאמר מקסים שבודק את ממשקי המשתמש של העתיד כפי שהוליווד מציגה אותם. אהבתי את האבחנה המעניינת על ההבדל, שבעוד במציאות הממשקים הופכים לפשוטים יותר (כמו במקרה של אפל) בסרטים הם מסובכים מאוד.

השבוע נתקלתי (דווקא בגלובס לסטודנטים, מכל המקומות) בכתבה שהיללה את יכולת המותג הוותיק של הביטלס לשמור באדיקות על איכותו. אנשי חברת Apple Corps בשיתוף עם פול מקרטני, רינגו סטאר ומנהלי עזבונותיהם של לנון והאריסון מחזיקים את הזכויות על המותג הזה כל כך קרוב לליבם, ומצליחים לשמור עליו איכותי ורווחי בכל דרך אפשרית 40 שנה אחרי התפרקות הלהקה.
ה-09.09.09 הוכרז כיום חג למעריצי הביטלס ברחבי העולם. The Beatles : Rock Band, משחק מגניב מבראנז'ת Guitar Hero יצא לעולם, ויחד איתו גם הקטלוג השלם של הלהקה לאחר שעבר רה-מאסטרינג, דבר שלא נעשה לפני כן, במעבר לקלטות ודיסקים בעשורים האחרונים. הצלילים אמורים להיות כל כך נקיים וחדים שאפשר לשמוע את לנון מגרד מאחורי האוזן או משהו כזה.
אוקיי, נניח. תמסטרו מחדש כמה שתרצו, אובלדי אובלדה הוא עדיין חרא שיר. אבל זו לא הנקודה.
מבחינה שיווקית המהלכים האלה נכונים ועובדים. זה די גאוני, גם אם המספרים שעולים מהמהלך הכפול בתחילת ספטמבר מעוררים קצת שאלות. הביטלס מצליחים להכניס כמויות של כסף, גם בעידן שבו אנשים כבר לא משלמים יותר על מוסיקה, או קולנוע או ספרים כי אפשר להשיג הכל באינטרנט. דורות צעירים של מעריצי ביטלס ממשיכים לצמוח כל הזמן והם מגלים מחדש את האפיל של הלהקה, אבל האם הקסם הזה יכול להמשך לנצח? האם מאוד לא סביר להניח שכמו שהבייבי בומרס יפרדו בשנים הקרובות משוק העבודה, גם בעלי האינטרס, "האקדחים הכבדים" של אפל ייעלמו עם הזמן מהנוף ונזכה לפחות ופחות ווריאציות על המקור? אי אפשר לדעת. רק השנים יגידו. מה שבטוח הוא שאותנו, המעריצים, עלולים עוד להשאיר עם טעם רע של תאוות בצע. לא חבל?
(התמונה – by-nc-sa by Hourman @ Flickr)
הקשבתי היום בעניין להרצאות בפאנל הראשון בכנס ריאליטי ואינטרנט של עמותת אשנב. להפתעתי הייתה שם הסכמה על כך שריאליטי אמיתי קיים רק באינטרנט ולא בטלוויזיה. אני לא מסכימה בכלל, בעיקר בגלל שבאינטרנט המציאות יכולה להיות מעוותת ויש גם לא מעט אנשים באינטרנט שמאוד לא מחוברים למציאות.
אחת ההרצאות כללה סיקור נרחב על הריאליטי האינטרנטי של משפחת לנדנברג ושל מורן לביא היבאזזית ונזכרתי בנושא שעלה השבוע אצל סטיב רובל שכתב עד לא מזמן את הבלוג הסופר-חשוב Micro Persuasion, אבל החל מהשבוע סגר את הבלוג (יותר נכון, החליף אותו) ועבר למודל שנקרא Lifestraming.
בלוגינג זה כבר מיושן, הוא טוען, היום אנחנו כבר חיים ברשת ב-Flow ו-Lifestraming מתאים ל-Flow.
Lifestream היא משפחה של כלים שמאפשרת להציג את רצף הפעילויות של משתמש באינטרנט. אני למשל כותבת כל היום בבלוג, בטוויטר, בפייסבוק, שומרת סימניות בדלישס ועוד ועוד. עמוד Lifestream הוא עמוד שמרכז קישורים לכל הפעילויות במקום אחד. כלי אחד שעושה זאת לדוגמה הוא Friendfeed – כך נראה ה-Friendfeed שלי, וכל אחד יכול ליצור לו Friendfeed משלו בהרשמה פשוטה.
סטיב רובל עשה את השינוי ועבר למודל Lifestream וכשסטיב רובל אומר משהו (ועוד בסדרת פוסטים שכזו), תסמכו עליו שהוא הסנונית הראשונה המבשרת על שינוי גדול שכנראה בשלב כלשהו ירעיד בלוגוספירות או לפחות ישנה אותן.
יש היום כלים שונים ליצירת Lifestram אישי – Mashable סקרו בזמנו מספר כלים, סטיב רובל משתמש ב-Posterous.com (שתומך בעברית, בדקתי), ולמי שרוצה להתעמק בנושא אפשר גם לקרוא הרבה יותר ב-למרבה האירוניה- בלוג שעוסק בלייפסטרימינג. השאלה הגדולה והחשובה היא האם נראה Killer App שירכז לנו את הלייפסטרימינג, ואיך קהילת וורדפרס או אוטומטיק יאמצו את הטרנד לחיקם? נחיה ונראה.
השבוע ניסחתי את חוק אלון. החוק אומר כי "בכל רגע נתון אין זה יתכן מבחינה פיזיקלית שסביבת העבודה של אלון תהיה מסודרת". וניסיתי, באמת שניסיתי. מיינתי מספרי טלפון, מיינתי פתקיות פוסט-איט שהיו דבוקות לקיר, לקיבורד, למסך ומה לא, דיללתי דפים שעליהם רשימות לקוניות של פעילויות שעליי לעשות. הבעיה בצורה שבה אני עושה סדר היא שאני מתחיל ברוח טובה, אבל מהר מאוד פעילות הסידור הופכת להעברה מאסיבית של פריטים לקופסאות ולמגירות. כתבה מעניינת שהדפסתי אבל אין לי זמן לקרוא? לקופסא. מכתב ממשרד התחבורה שקורא לי לחדש רישיון? לקופסא. וכך הלאה, "מתמיינת" לי סביבת העבודה אל תוך קופסאות שנערמות אחת על השנייה. מדי פעם, כשהסטטוס הקופסאי קשה מנשוא ואי אפשר יותר עם מגדלי הקופסאות, אני מחליט שהגיע הזמן לשנס מותניים ולעשות מעשה. אני פותח את הקופסאות, עורם את תכולתן, ובאקט נחוש והחלטתי מעביר את כל הפרטים לקופסא אחת גדולה. פתרתי את הבעיה.
או שלא. זה לא פתרון מה שאני עושה. זה גורם לי לפספס הזדמנויות, לאחר את המועד בדברים חשובים יותר ופחות, לאבד ידע ומידע, וכמובן - לא למצוא את מה שאני צריך כשאני צריך אותו. רק אתמול, כשמיינתי עוד דברים לקופסא, ראיתי כמה דברים שווי עשייה יש לי, המוזנחים להם. גרוע מכך, גיליתי שכשאני מסדר אני למעשה מעביר את הפריטים מפורמט אחד לאחר. לדוג' - לא פעם אני מגיע ל 25 טאבים פתוחים בפיירפוקס, עד שמחליט שאי אפשר וחייבים לצמצם אותם. אז אני עושה מהם בוקמרקס שאני לא חוזר אליהם ושוכח מקיומם, וכך שוב מאבד מידע יקר.
בתור סטודנט אין ספק שהציונים שלי נפגעו בגלל חוסר הארגון הזה, חוסר הפרודוקטיביות והיכולת לשבת על התחת ואשכרה ללמוד. ההתמהמהות והבלאגן חגגו, ואני נפגעתי.
בקיצור, כדי לא להלאות אתכם יותר מדי בצרותיי הארגוניות, המצב קשה. הפוסט הזה נכתב במטרה לשמוע ולשאוב מכם את הדרכים בהן אתם נוקטים בשביל לסדר את החיים. עצות קטנות כגדולות יתקבלו בברכה. ספרו לנו כיצד אתם פרודוקטיביים, כיצד אתם שומרים על סדר, כיצד אתם לומדים. ספרו לנו בתגובות ובואו נפתח דיון. אולי נלמד משהו האחד מן השני.
הפוסט הבא פורסם כבר באפריל 2008 בבלוג הלימודים שלי. הוא עדיין קיים אך לאחרונה החלטתי לצמצם ולרכז את התכנים שאני כותבת. זו הסיבה שאני מפרסמת מחדש - וגם מעדכנת - פוסטים נבחרים ממנו.
סטודנטים רבים לא יודעים לנצל את הטכנולוגיות והכלים הקיימים באינטרנט לטובתם. החלטתי לסכם את מעט הנסיון שצברתי בתור סטודנטית בשביל עבודה נוחה יותר ברשת:
Google Docs - כשאתם רוצים שסיכומי השיעורים שלכם יהיו זמינים מכל מקום בעל חיבור אינטרנט, צרו אותם כמסמכים ב-Google Docs. מעבר לזמינות, היתרונות של Google Docs הם הכלים המאפשרים לכם להזמין משתמשים אחרים לצפות במסמך (קריאה בלבד), או לעריכת המסמך אונליין (קריאה ועריכה). בצורה כזו, מספר סטודנטים יכולים לערוך מסמך אחד בו זמנית, מבלי שיצטרכו להעביר באימייל את המסמך למספר אנשים בכל פעם שישנה גירסה חדשה, וכך נותרים מבולבלים עם מספר גרסאות.
כדי ליצור מסמכים ב-Google Docs (ניתן ליצור מסמכי עיבוד תמלילים כמו ב-Word, מצגות כמו ב-PowerPoint וגליונות אלקטרונים כמ ב-Excel) כל הדרוש הוא חשבון ג'ימייל וניתן לגשת אליהם בכתובת http://docs.google.com .
מנסיון אישי: המרצים שלנו מעדיפים (מטעמים קונסטרוקטיביסטיים וכו') להטיל עלינו מטלות קבוצתיות. מרבית המטלות שהגשנו עד היום היו כאלו, וברגע שהשימוש ב-Docs לצורך איסוף החומר ועריכת המסמכים הפך לטבעי, עבודה על המטלות הפכה לקלה הרבה יותר.
Wiki - וויקי הוא אתר שבו כל מבקר יכול לערוך את הדפים. זאת בניגוד לאתר רגיל, בו רק למנהל האתר או מורשים מטעמו יש אפשרות לערוך את הדפים. צורה זו של כתיבת אתר מאפשרת לאסוף ידע מהמבקרים, ולבנות דפים בנושאים שונים, בהתאם לנושא סביבו נבנה הוויקי. כולם מכירים היום את וויקיפדיה וגם משתמשים בה [קרדיט לאתר מוזילה על ההגדרה].
גם אתם יכולים ליצור לעצמכם "וויקיפדיה" פרטית, והיא יכולה לשמש ל-1001 דברים; וויקי הוא כלי נהדר לאיסוף תכנים או קישורים באופן שיהיה זמין לאחרים, וגם לעריכת טקסטים משותפת לצורך כתיבת עבודה או אפילו ניהול פרוייקט לימודי בסיסי. היום ניתן לפתוח וויקי אישי עם תמיכה עברית מלאה ב-wiki.co.il וכל הנדרש לכך הוא הרשמה.
חיסרון אחד של וויקי כזה הוא שנדרש מעט זמן להבין כיצד כותבים בשפה ה"וויקית" בעזרת כלי העריכה המובנה. כפתרון, ניתן להיעזר בכלי ההמרה ממסמך Word או HTML לתחביר הוויקי.
חיסרון נוסף לעומת Google Docs הוא שאת הטקסטים לא ניתן לייצא למסמכי Word או Power Point בקלות.
del.icio.us - כאשר אתם מבצעים מחקר לצורך כתיבת עבודה, היכן אתם שומרים את הסימניות שלכם? קרוב לוודאי שבכלי הסימניות שבדפדפן שלכם. הבעיה היא שאת הסימניות האלה קשה לארגן בקטגוריות נוחות לשימוש, לא ניתן לגשת אליהן ממחשב אחר וכדי לחלוק אותן צריך לשלוח אימייל עם הכתובת. הפתרון לבעיות אלו הם כלי שיתוף הסימניות, והבולט והמוכר ביניהם הוא del.icio.us. אחרי הרשמה קצרה לאתר, ניתן לשמור בקלות סימניות שיהיו נגישות לכם ולגולשים אחרים (כמו הסטודנטים שאיתם אתם עובדים על הפרוייקט) מכל מחשב. הסימניות זמינות לכולם, ומנגנון התיוג (מילות מפתח) שמצמידים לכל סימניה מאפשר למצוא בקלות סימניות. צפו למשל בסימניות שלי בדלישס, שתייגתי כקשורות ללימודים: [del.icio.us] .
שדרגו את המחקר שלכםכאשר חוקרים ומחפשים מקורות עבור עבודה שאתם כותבים, אתם יכולים להניח קצת לוויקיפדיה ולמצוא הרבה מאוד השראה בדברים שאחרים כבר כתבו, או לפחות את הביבליוגרפיה שלהם. אתרים מבוססי תוכן גולשים יכולים לעזור:
scribd הוא אתר לשיתוף מסמכים שניתן לחפש בו על פי מילות מפתח וגם להוריד בפורמטים נוחים כמו PDF או Word. תוכלו למצוא שם עבודות מחקר של אחרים, ספרים שלמים ומאמרים מכל תחומי החיים.
SlideShare, גם הוא אתר תוכן גולשים, והוא גן עדן לאוהבי PowerPoint. לפני מספר חודשים הכנתי עבודה על פרוטוקול SMTP (נשבעת). לא מצאתי שום דבר מעניין בחיפוש, בעיקר בגלל שאין שום דבר מעניין לומר על SMTP. ביקור אחד ב-SlideShare הוביל אותי למצגת הזו, שעזרה לי לסיים את המצגת שלי.
השתמשו בבלוג אישי לתיעוד הלימודיםבלוג ציבורי החשוף לכולם יכול להיות בעייתי בתור בלוג המתעד סיכומי שיעורים (מבחינת זכויות יוצרים וכו'), אך בלוג אישי הזמין רק לכם יכול להיות אחלה פתרון. הפוסט המקורי מתאר מדוע מערכת בלוגינג מתאימה לתיעוד סיכומי שיעור:
הפוסטים נשמרים בסדר כרונולוגי הפוך, כך ששיעורים ישנים יותר רחוקים יותר בארכיון.
כל קורס הוא קטגוריה בפני עצמה, כך שלחיצה על שם קטגוריה תעלה את רשימת סיכומי השיעורים שלו. אפשר לשמור ביחד עם סיכום השיעור את ההקלטה שלו, וגם קישורים רלוונטים. אפשר לשלוח פינגבקים לסיכומי שיעורים קודמים שרלוונטיים לשיעור הנוכחי, כדי לא לאבד את הקשר. נוסיף קצת תוספים כמו זה שממיר את הפוסטים לקבצי PDF ואת יכולת החיפוש המובנית של וורדפרס, ויש לי פתרון מדהים לשנת הלימודים הקרובה.
וכרגיל, אני אשמח לתגובות, הערות ומחשבות :).
Compact (מבית Template Fusion) היא תבנית קלילה ומיוחדת בעלת עמודה אחת בלבד. נבדקה בפיירפוקס, באקספלורר 6 & 7 ובגוגל כרום.
תנאי השימוש המקוריים של התבנית (ולכן גם של התרגום) הם CC-Attribution. משמעות הדבר הוא שמותר לעשות בתבנית כל העולה בדעתכם בתנאי שתשמרו את הקרדיט, כולל קרדיט התרגום שלי, בצורת קישור.

מחשבות בעקבות הכתבה המעניינת של עידוק
עידו קינן פירסם השבוע כתבה שעוררה שוב, בפעם השלישית בערך, דיון אודות תשלום לבלוגרים, גילוי נאות, קוד אתי ועוד נושאים שמסביב. הנושא שחשף עידו בכתבה לא הפתיע אותי. אני עובדת בבלינק כבר שנתיים ולומדת על פעילויות כאלו כל הזמן, גם בתור בלינקית וגם בתור בלוגרית. חלקם נסיונות מעניינים להשתלב בבלוגוספירה, חלקם מוצלחים פחות.
גם אני כתבתי על הנושא הזה בסיבוב הקודם, לפני שהתחלתי לעבוד בבלינק. על הגילוי הנאות, על הקוד האתי, על נסיונות לא מוצלחים להשתלב. כן, ניסינו כבר אז לפתור את הנושאים האלו.
השבוע קראתי וקראתי. קראתי את הכתבה שוב ושוב, את הפוסטים שנכתבו בתגובה לכתבה, את התגובות והטוקבקים, וכולם שואלים אם זה בסדר או לא, ואם צריך קוד אתי או לא, וחלק מהמגיבים קבעו שהם לא יקראו יותר בלוגים שסומנו כמסחריים.
אבל נראה שאף אחד מהגועשים והרועשים לא עצר לרגע וחשב לעצמו מה עומד בבסיס העניין. הבסיס הוא הבלוגרים. בלוגרים שאתם מכירים או לא מכירים, שאם תרצו או לא, מוחמאים כשמציעים להם משהו שבוודאי ישמחו לקבל. אני נשבעת הם קיימים, הם כותבים וחלקם מקבלים יותר תגובות או טראפיק מכולנו ביחד ולא כואב להם בעצם היושרה לקבל איזה צ’ופר. למה? כי הם סטודנטים שהיו רוצים לקבל קצת כסף כדי לשלם את שכר הלימוד הקרוב. או אולי הם בלוגרי טכנולוגיה שהיו רוצים לקדם את עצמם בעזרת סקירה של מוצר טכנולוגי חדש שאף אחד לא התנסה בו (אקסלוסיביות היא מצרך נדיר וחשוב בבלוגוספירה, שלא קיים מספיק לדעתי). אולי הם כמוני, פריקים של X (דל, נוקיה, מה שבא לכם) שגם ככה אוהבים וחולמים בלילה על המוצר, אז למה שאני אגיד לא אם יציעו לי? אולי זה מישהו שממש בא לו לקבל כרטיס זוגי לסרט בשביל הדייט הבא? סתם, בשביל הכיף. כי זה מה שהבלוגינג הזה אמור להיות, כיף. לא? בגלל הכיף הזה אני התחלתי לכתוב (שמתם לב מה קרה לבלוג ברגע שזה נהיה קצת פחות כיף?).
אני נזכרת כל יום מחדש שיש עשרות או מאות או אלפי בלוגרים בישראבלוג ובתפוז ובבלוגר שלא פועלים על פי הסטנדרטים והקודים שנבחנו בסיפור הזה - וזה לא דבר רע, להפך. הם אפילו לא מודעים לגמרי לסטנדרטים ולקודים וכל מיני מילים מסובכות שנזרקו. הם לא מרגישים צורך להוכיח את עצמם לאחרים, והם לא מודאגים מכך שכמה בלוגרים חושבים שזה לא בסדר. זה הרגע להזכר במשהו שכולנו יודעים –”טוב” הוא סובייקטיבי וכך גם מותר או אסור או ”הדבר הנכון לעשות”.
האמת היא, וזה משהו שאני רואה מהצד שלי, יש המון אנשים שבכנות שמחים ומחמיא להם כשמזמינים אותם, שמשתפים אותם, ששואלים אותם מה דעתם או שעונים להם על שאלות, כי מה בסך הכל משמח (רוב ה)בלוגרים? בשביל מה כותבים? קצת הכרה ומילות הזדהות מקוראים, תגובות מעניינות, טראפיק.
אתם יודעים שאני צודקת. תנו לי את זה ואני אשמח.
כן, אני מבינה ומרגישה את הנושא הכואב שבבסיס הויכוח. אני מבינה, מאמינה ועושה את העבודה שלי בבלינק בידיעה ממקור ראשון שבלוגרים הם לא באנרים ואם מנסים להתייחס אליהם כשטח פרסום שאפשר להדביק עליו מה שרוצים זה לא יעבוד בגלל שהם פשוט לא שטחי פרסום. בפניות שלנו לבלוגרים תמיד אזכיר (והזכרתי) את חשיבות הגילוי הנאות, שהוא קריטי כדי שכל הצדדים יהיו בסדר, ואני מקפידה גם לעשות בעצמי את מה שאני מטיפה.
מצד שני, יש נטייה לנסות לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה; לכעוס כאשר ארגונים וחברות לא מראים נוכחות באיזורי השיחה או לא עושים את מה שאנחנו חושבים שהם צריכים לעשות, וגם לקרוע את הצורה למי שמעז לנסות וטובל אצבע במים – בתמורה מורידים לו את האצבע כי הוא לא ידע שבין 2-4 אסור לטבול אצבעות, או איזה חוק עלום ולא כתוב אחר. ואני? אני חיה על הגבול שבין שני הצדדים בדילמה הזו, ואני מרגישה שאני בדרך לפיצוח, גם אם רק חלקי.
ואלו שתי האגורות האישיות שלי בנושא, והן מייצגות את דעתי האישית והכנה. עכשיו אני יכולה ללכת לישון.
הכלים השונים של Google Docs הפכו בשנתיים האחרונות לכלי הקולבורציה הנוח והמיידי ביותר עבורי (עם אחרים ועם עצמי). כפי שחלקכם ודאי יודעים אני לומדת לתואר טכנולוגיות למידה והמשימות בתואר, רובן ככולן זוגיות או קבוצתיות בהגדרתן.
ל-Docs יש חסרונות רבים כמו תמיכה לא אחידה בכיווניות כתיבה ימין-לשמאל ועיצובים שאובדים בזמן השמירה כמסמך Office. אך מכורח הנסיבות והקושי להפגש כמעט כל ערב כדי לעמוד בקצב המשימות ביעילות, פיתחנו יכולות עבודה מרשימות עם הכלי, וזה חוסך ועוזר המון. היום אנחנו אפילו מקבלים החלטות כיתתיות כמו קביעת תאריך שנוח לכולם בעזרת טבלת Excel פשוטה ב-Google Docs.
השבוע גיליתי תוסף ל-Office שמקל על החיים אפילו יותר – קוראים לו Offisync והוא חוסך את הצורך בגישה ל-Google מהדפדפן כדי לנהל מסמכים, כמו העלאת קבצים או הורדת קבצים בחזרה לאופיס.
Offisync מוסיף תפריט שיופיע בלחיצה על לחצן ה-Office Button ומשם ניתן לבצע שמירה של מסמכים ל-Google Docs או משיכת מסמכים מ-Google Docs. מי שמכיר את שיטת פרסום הקבצים מ-Office ב-SharePoint יבין את הרעיון מהר.
את Offisync מורידים ומתקינים בקלות והוא תומך גם ב-Office 2007. כך למשל נראה חלון השיטוט במסמכי ה-Google Docs השונים שלי:
ב-YouTube איתרתי את סרטון ההדגמה הרשמי הקצר להתחלה מהירה:
ואם כבר עוסקים בגישה מהירה יותר ל-Google, התקינו את gAttach. האפליקציה הקטנטנה תגדיר עבורכם את Gmail כתיבת הדואר ברירת המחדל שלכם (במקום את Outlook). אחרי ההתקנה תוכלו להשתמש בתפריט ה-Send As של ווינדוז לשליחת קבצים ישירות ל-Gmail, שהיא בוודאי תיבת המייל המועדפת על רובכם. הקובץ נשמר כמייל חדש ב-Drafts וכל שנותר הוא להכניס כתובת מייל וללחוץ על Send.
זוכרים שהתלוננתי על כך שאני לא מצליחה להתרכז ולקרוא בגלל הרגלי האינטרנט שלי? זה עדיין המצב, אבל לפני מספר חודשים מצאתי פיצ'ר קטן שעוזר לי. הוא נקרא Readability - בוקמרקלט שגוררים לשורת ה-Bookmarks. לחיצה עליו הופכת את העמוד ל"עמוד קריא" על ידי הוצאת כל המרכיבים המסיחים מהעמוד ומשאיר רק את הטקסט. כך למשל נראה עמוד מ-Slate אחרי הטיפול של Readability:

Slate ו-Readability
מיותר לציין שגם הרבה יותר נוח וחסכוני להדפיס את העמודים ש-Readability מייצר. החסרון היחיד הוא שאין עדיין בתמיכה בכיווניות ימין לשמאל, ושלחתי כבר הצעת שיפור למפתחים בנושא הזה.
ואם כבר עוסקים בנסיונות לשפר את הריכוז, למה לא להתקין גם את WriteRoom ל-GoogleDocs (פותח על ידי רן יניב הרטשטיין), שימנע מכל דבר אפשרי להפריע ולהסיט את תשומת לבכם בזמן שאתם עורכים מסמכים ב-Google Docs.
העלאת תמונת רקע אינפורמטיבית לחשבון הטוויטר שלכם יכולה לעזור להציג בקלות אינפורמציה רבה עליכם ועל התכנים שאתם כותבים עליהם, ובעיקר להוסיף פרטי יצירת קשר נוספים. לאחרונה החלטתי ליצור רקעים יפים יותר ללקוחות שלנו (בבלינק) וגיליתי שהעימוד הנוקשה של טוויטר מקשה על התאמת הגרפיקה.
בחיפוש מהיר בגוגל גיליתי שאחרים כבר נתקלו בבעיה ויצרו Templates לעיצוב עמוד הטוויטר.
הראשון שניסיתי היה טמפלייט בפורמט PPT שהתגלה כלא מדוייק במיוחד. אחרי שהעליתי את הרקע (למשל באורקל) גיליתי שהפרופורציות אינן נכונות. ובכל זאת, הטמפלייט מאפשר לקבל די בקלות את תחושת הגודל בעמוד הטוויטר.
את קובץ ה-PowerPoint יש לשמור בפורמט JPG או GIF ולהתפלל לאלוהי הטוויטר שהתמונה תעלה בהצלחה
טמפלייט נוסף הוא טמפלייט בפורמט PSD (פוטושופ) והוא מדוייק יותר, וכמובן מאפשר עריכה גרפית נוחה ומוגבלת פחות לעומת PowerPoint.
ואם אתם צריכים קצת השראה, למה לא לשטוף את העיניים ב-20 לעמודי טוויטר מוצלחים?
טיפ – קחו בחשבון שברזולוציות נמוכות יחסית כמו 1024×768 התמונות לא יראו מצוין, ו”יתחבאו” מאחורי עמודות התוכן.
השבוע הושק talker.co.il, שירות המתממשק לטוויטר ומאפשר לנהל את חשבון הטוויטר שלכם בעברית. הביצוע יפה ומרשים, עמוד הבית כיפי ומעניין. נענע מכנים בעמוד הבית את talker כ"twitter הישראלי", וממשיכים להפגין שליטה טובה יותר בטרנדים מאשר אתרי תוכן אחרים (נענע היה גם האתר הגדול הראשון שאימץ את Facebook Connect).
אבל - ואני שואלת בכנות - מה המטרה של talker? להנגיש את הטרנד לישראלים? האם זה אומר שבנענע וב-devunity חושבים שהמחסום שעומד בפני Twitter בארץ הוא מחסום השפה? *
אני מאמינה, ותנסו לשכנע אותי אחרת, שבעולם הרשתות החברתיות השפה היא לא המחסום שמונע מטוויטר להפוך לטרנד בישראל. אם אכן זה היה המקרה, סנוז, תואם הטוויטר של תפוז, היה הופך לטרנד כבר לפני שנה. אם האנגלית בפייסבוק הייתה הבעיה, לא היינו שומעים רק תלונות על הממשק העברי של פייסבוק שכנראה לא אומץ באופן משמעותי.
אז אם נסתכל על נסיונות העבר, נראה שהשפה היא לא הבעיה. ישראלים כבר מסתדרים היום באופן כללי עם "אנגלית אינטרנטית", וככל שהזמן עובר ילדים מתמודדים ומתרגלים יותר ויותר לאנגלית באינטרנט.
המחסום הוא תרבותי. אני לא סוציולוגית, אבל אני מנסה להבין בעצמי ובמסגרת העבודה שלי בבלינק כבר מספר שנים מה גורם לישראלים להפנים טרנדים באינטרנט בעוצמה נמוכה ובאיחור יחסי ועדיין לא מצאתי את התשובה, ולכן גם לא מצאתי פתרון. הבנה של הסיבות שמונעות מישראלים לאמץ טרנדים באותה מידה או באותה מהירות יסייעו לכל מי שעוסק באינטרנט הישראלי בצורה כלשהי.
מצד שני, יכול להיות שצריך לקבל את המצב כמו שהוא, ולצאת מנקודת הנחה ש"ככה זה", ולהתאים את עצמנו לאופי המשתמשים- גם זו אפשרות.
עדכון - והנה נתקלתי עכשיו בפוסט של אוריאל אוחיון שמנסה להסביר מדוע טוויטר לא תופס בארץ. אני מסכימה עם מרבית הדברים שכתב, אבל אני עדיין מתעקשת שהסיבה לחוסר ההצלחה (נכון לעכשיו) מורכבת הרבה יותר.
* אגב, אהבתי את התוספת לעמוד הבית שממליצה לעקוב אחרי טוויטריסטים בולטים ומוכרים. זה משהו שטוויטר יכולים וצריכים להשתמש בו כדי למנוע את התחושה המוזרה בדקות הראשונות שגורמת למשתמשים לשאול "טוב, נו. מה עכשיו?".
בעוד אני מאמנת בחזרה את שריר הבלוגינג שלי, אין מנוס ואין בושה בכך שאחלוק איתכם את כמויות המידע הענקיות שעוברות מול עיניי במהלך היום.
ומהטוויטר (saritamar@) :
תהנו בדפש מוד מחר!
על Feedburner כתבתי בפרדוקס מספר פעמים במהלך השנים. בתחילה כהמלצה על שירות פופולרי, בהמשך על כך שהם אינם אמינים במיוחד, אפילו נפרדתי מפידברנר לתקופה מסויימת. השירות המגה-פופולרי שהפך לסטנדרט בבלוגוספירה נרכש על ידי Google ב-2007 ומאז חווה רצף של תקלות מביכות. במהלך השנים כולנו נתקלנו במספרי הקוראים שנפלו ל-0 אחת למספר חודשים ולמספרים שביננו, נתפסו מעט כמפוקפקים.
ובכל זאת, אלטרנטיבות אין ממש. פידברנר הוא הסטנדרט ו-וידג'ט מספרי הקוראים עדיין מופיע אצל כולם בשביל האגו. אחרי שב-2007 הפיד של הפרדוקס התאחד באופן מסתורי עם הפידים של הבלוגים האחרים שלי הכרזתי שנמאס לי, וניסיתי תוסף בשם Fedafi שפשוט הפסיק לתפקד בשלב כלשהו. לאחר מכן הייתה תקופה שהשתמשתי בפיד הרגיל של וורדפרס, מבלי לדעת כלל מה מספר הקוראים (וביננו, עדיף שלא אדע), ומתישהו ב-2008 יצרתי פיד חדש לפרדוקס רק כדי להתאכזב מהם שוב בשבועות האחרונים.
בעקבות המיזוג הסופי עם Google בחודשים האחרונים לא רק שלא רואים שיפור - כתובות הפידים בפידברנר של כולנו השתנו לכתובת שונה רק במעט, והמעבר היה כואב. במשך ימים, והיום זה היה בולט במיוחד, פידים של בלוגים לא היו זמינים, ואני חייבת להגיד שלא ממש ברור במה כל זה תורם לבלוגרים? למה לא להודיע באופן מסודר ל-Publishers על השינויים והעדכונים (נגיד, במייל. אני לא קיבלתי שום כלום, גם לא אחרים ששאלתי)?
בקיצור, פידברנר מפשלים. תמיד הייתי מופתעת מהשליטה המוחלטת שלהם, ועכשיו אני עוד יותר מופתעת מכך שעד היום לא קם תחליף משמעותי. יעשו בשכל החברים ב-Automattic (כי אם מישהו יכול לעשות זאת, זה הם) שיפתחו או יקנו שירות מתחרה שישקשק את העניינים ויעיר קצת את החבר'ה בפידברנר. בסופו של דבר רק הבלוגרים יהנו מזה.
פוסט מעניין בבלוג UI Patterns סוקר בקצרה את תופעת מחזור חיי המשתמש (User-life circle) במוצרים ואפליקציות. אני מגדירה את עצמי כ-Early Adopter (אולי לא ממשכימי הקום, אבל אני בהחלט מתעוררת מוקדם), ובתור כזו הספקתי לראות בשנים האחרונות בדיוק את התהליך הזה, בו משתמשים מדלגים במהירות מסקרנות וחשש - להתמכרות מאושרת. בעיניי זה בלט במיוחד עם Facebook ו-Office 2007. אני בעצמי בעיצומו של תהליך רב-שנתי שכזה עם אייפודים.
הבעיה היא שככל שמספר האפליקציות והטרנדים גדל, תהליך האימוץ מתקצר למספר חודשים, אולי אפילו שבועות, בהן יש למוצר או אפליקציה חדשים חלון הזדמנויות למשוך פנימה את המקדימים ולהפוך לתופעה.
עוד סיטואציה מעניינת היא עליה במדרגה עם בלוגים, ואם תרשו לי להכליל - ברשתות חברתיות שבולטות במיוחד בשנים האחרונות:
A good example of such a life-cycle are the one of bloggers. Many bloggers start their activities using a free blog service like blogger.com or wordpress.com. Over time the demands of the blogger to the chosen service changes as the popularity grows… This is a good time for the blogger to buy a domain and setup a new specialized blog for himself…
הפוסט ב- UI Patterns מחדד בצורה טובה את העובדה שלכל אפליקציה או יישום יש מספר שלבים של אימוץ, ובכל שלב תמצאו קהל אחר לגמרי. כל מי שעוסק בתחום הזה בצורה כלשהי צריך להסיק מכך שעבודה עם אפליקציה חדשה דורשת תכנון של כמה שלבים, לכמה קהלים. צריך לדעת לפנות לאלו שאימצו מוקדם ולנצל את ההזדמנות להשתפר בפשלות הקטנות שהם יספיקו לתפוס. כדאי גם להתכונן לכך שאם אין לכם אפשרות להציג את האפליקציה שלכם אצל אופרה, העבודה הקשה באמת תהיה למשוך את המיינסטרים, וכדאי גם לקחת בחשבון שהמיינסטרים לא ישתכנע כל כך מהר.
ועכשיו כשהמחשבה הזו יושבת לי טוב בראש, אני שוב מנסה לנחש מה יהיה טוויטר הבא, או פייסבוק הבא. והכי מסקרן אותי - איך וורדפרס נכנסת לתמונה? כי בינתיים נראה שהחבר'ה ב-Automattic (וקהילת וורדפרס כולה) עושים עבודה טובה ולא מפחדים מטכנולוגיות או מטרנדים חדשים, הם פשוט זורמים עם הגיקים. מתי נראה את וורדפרס הבאה?
- I'm not addicted to Twitter לקוח מ-gapingvoid
האינטרנט הזה, זה משהו. המון זמן שאני מרגישה שאני מקריבה כבר יותר מדי תמורת הזכות לחיבור לאינטרנט. הקרבתי את הפרטיות שלי, הקרבתי הרבה מאוד מהזמן שלי וכנראה גם חלק מוגזם מהזמן שאנשים אחרים מפנים לחיים האמיתיים.
אבל דבר אחד שבאמת הוקרב, ובחיי שזה הדבר שהכי חסר לי - זו יכולת הריכוז שלי. אין לי דבר כזה. המעט שהיה, אותר בתיכון על ידי מאבחנת פסיכולוגית כ"דל" דבר שעזר לי לקבל קצת הקלות במבחנים, וגם אז נכשלתי. אבל היום הגעתי למסקנה שיכולת הריכוז המקסימלית שלי היא 21 דקות, במקרה הטוב. איך הגעתי למסקנה הזו? פשוט מאוד.
בטקסטים הכי רחוק שאני יכולה להגיע זה לקרוא את הפוסט כולו בגוגל רידר, אם הכותרת הייתה נדירה מספיק בעניין שסיפקה לי. כשעולה לי לשאלה לראש, אני כבר לא מנסה לפתור אותה, אני רק מנסחת את השאילתה לגוגל ומניחה ששם כבר אמצא את התשובה.
בכתה, גם בשיעור הכי מעניין אני לא מצליחה להחזיק מעמד בלי לפתוח את הלפטופ אחרי רבע שעה.
ואחרי כמעט שנתיים רצופות של צפייה כמעט אובססיבית בסיטקומים בני לא יותר מ-21:54 דקות, כל נסיון לצפות בסרט שדורש קצת מאמץ נקטע מיידית אחרי 20 דקות כי הפאנצ'ליין עוד לא הגיע (ניסיתי לראות את Intolerable Cruelty בסופ"ש. עד היום הצלחתי לצפות בדבקות בכל דבר עם ג'ורג' קלוני!!1 חוץ מ-From Dusk till Dawn, חרא סרט).
הגשתי מטלה בלימודים לפני עשר דקות. נתבקשנו לקרוא מאמר של 15 עמודים רחמנא ליצלן, ולכתוב התייחסות באורך
3 פסקאות. 3! זה לקח לי שעתיים, לא כולל הפרק של Scrubs שראיתי באמצע, אתם יודעים, כדי להתרענן.
המצב קשה.
הייתי שואלת מה עושים, אבל אני יודעת שאם אתם קוראים אותי, אתם כנראה סובלים מאותה בעיה. אני מופתעת שבכלל הגעתם עד הלום. אני מופתעת שאני החזקתי מעמד עם טקסט כל כך מאתגר
לילה טוב.
wpheb היא קבוצת תמיכה טכנית הקיימת כבר שנים ונועדה לעזור למשתמשי Wordpress עברית בבעיות השונות ששפת הקודש יוצרת בוורדפרס.
לאחר יותר משלוש שנות הקיום שלה חברים בה היום 788 חברים, חלקם משתתפים באופן פעיל (בעיקר אלו שמעוניינים לענות על שאלות) ואחרים קופצים כשהם יכולים לענות או כשיש שאלה. זה מעולה והמוני משתמשים קיבלו עד היום תשובות לשאלות שלהם. הבעיה היחידה לדעתי היא הממשק.
הממשק של Google Groups נוח ושימושי להתכתבות שוטפת בין חברי קבוצת עניין כלשהי, אך בהתחשב במספר המשתמשים ובייעוד הקבוצה (תמיכה מרובת משתמשים ושאלות רבות שחוזרות על עצמן) היא מפספסת לגמרי ולאחרונה גם יוצרת גל תלונות. משתמשים חדשים שואלים שאלות שנשאלו בעבר מספר רב של פעמים. כששולחים אותם לחפש (בקשה לגיטימית לחלוטין) ישנם כאלו שמתרגזים ומתלוננים, גם אם קיבלו תשובות לא פעם. למשתמשים חדשים שבאמת צריכים עזרה אין דרך סבירה לדעת מה כבר נשאל בעבר מפני שמנגנון הקבוצה לא מספק אף אחד מהכלים הבאים:
גם אני, בתור גיקית שנהנית לשחק עם מערכות אינטרנטיות שהתמיכה בהן היא על ידי פורום המאוכלס בעוזרים מתנדבים מקפידה להתאים את עצמי למקום. אם כתוב "לקרוא את זה לפני ששואלים שאלות!!!" אני אקרא. אם דורשים לציין מה דגם הפלאפון שלי או לחפש במנוע החיפוש של הפורום לפני ששואלים שאלה, אני באמת ובכנות עושה את זה, מפני שיעירו או לא יענו לי אם לא אעשה את זה.
במהלך השנים נעשו מספר נסיונות לתמוך במשתמשים גם על ידי מערכות כמו PHPbb או bbPress. מספר אנשים הקימו בעצמם פורומים כאלו והזמינו את משתתפי wpheb להצטרף אך נתקלו בסירוב שקט והפורומים האלו לא רק שלא פרחו אלא נסגרו מפני שלא השתמשו בהם.
לדעתי זה פספוס מאוד גדול לקהילת וורדפרס הישראלית. כל מי שאינו טרול ב-wpheb עושה את המקסימום לעזור, גם אם לפעמים זה אומר ללמד אותם לדוג במקום לדוג עבורם את הדג (קישור לפוסט ישן שלי). אני אמנם לא טוענת שאנחנו על תקן מחנכים, אבל בהתחשב בעובדה שאנשים כמו ניצן, תומר, עמרי רן וחנית עונים כבר שנים מזמנם החופשי זה לא אומר שהם חייבים לקפוץ ולענות שוב ושוב את אותן התשובות. מה גם (ואני בטוחה שרבים יסכימו איתי) ברוב המקרים חיפוש מהר בגוגל יכול לפתור את הבעיה הרבה לפני שמישהו יענה על שאלתך. תלונות יהיו תמיד אני מניחה (מישהו כתב לי היום שלשלוח אנשים לחפש בגוגל זו הדרך של חברי הקבוצה לשמור אותה אקסלוסיבית. אווו, קונספירציה) ולא נעים לשמוע תלונות כשאתה עושה משהו מרצונך הטוב.
לסיכום, ממשק שונה ומעודכן יותר היה יכול לעזור לכולם לחפש וגם למצוא הרבה יותר מהר, ולהפוך את הידע שהצטבר ב-wpheb במהלך השנים לזמין וברור יותר ואולי אפילו יקדם את הקהילה שלנו ויעזור לה להתפתח ולהפיץ את בשורת וורדפרס עוד יותר.
בפוסט קודם חשפתי בדרך לא דרך את העובדה שעידן שלומן, שעומד בראש חברת SignUp, משתמש בדומיין שהיה שייך לי והפנה לבלוג שבו אתם קוראים עכשיו לצורך חוות קישורים ממומנים נוספת מתוך רבות שיש לו (להלן – ספאם). הדומיין (שאליו אני לא רוצה לקשר כדי לא לקדם אותו בדירוג מנועי החיפוש) הוא דומיין בסיומת .co.il שלא חידשתי מפני שאין לי כסף לחידוש כל הדומיינים שלי ואני כרגע מצמצת את מספרם. כידוע לכולם, דומיינים ישראלים הם יקרים למדי. שלומן רכש את הדומיין, קרא לאתר שהקים "הפרדוקס" והוסיף גם עמוד "אודות הפרדוקס". שלומן מציג את האתר כמעין שירות לציבור שמאפשר לכל אחד להרשם ולשמור סימניות, מעין דלישס. הוא מציג קישור לעמוד התחברות ולעמוד הרשמה. אך כמובן שעמוד ההרשמה אינו קיים והרישום לא אפשרי בשום אופן, כל הקישורים המוצגים באתר הם ממומנים ומדובר על עבודה בעיניים.
את קיום התוכן המזהם הזה גיליתי בגיגול שגרתי של השם שלי וגיליתי שהוא מופיע כתוצאה שלישית בחיפוש השם שלי.
חשוב לי שתפנימו נקודה מאוד חשובה לפני שתגיבו על הפוסט: ויתרתי על הדומיין הזה במודע, ואין לי תלונה על השימוש בדומיין. שייחנק איתו מצידי. מה שחורה לי הוא אינו השימוש בדומיין, אלא שימוש במוניטין שצבר השם שלי ושם הבלוג שלי לצורך שיטות הקידום הקרובות מאוד, אם לא נושקות לספאם בהן הוא נוקט באופן סדרתי. את האתר גיליתי לאחר תחילת צום יום כיפור, לפני יותר משבוע. מיד פניתי לשלומן בקפה דה מרקר בהודעה והנחתי לעניין עד צאת יום כיפור, אז שלחתי למייל של שלומן בקשה נוספת לשנות את שם האתר מ"הפרדוקס" לשם אחר או לציין בתחתית האתר שאין לי קשר לעמוד הספאם. מאז שלחתי לשלומן מייל נוסף וגם כתבתי את הפוסט הקודם בו צוין בתגובות שמדובר על שלומן. לא קיבלתי ממנו שום תגובה עד היום, בשום צורה. עד היום אפשרתי לו להנות מחמת הספק שלא ראה את המיילים מפני שהוא בחו"ל או מסיבה אחרת, בעיקר מפני שקשה לי להאמין שהוא יעשה ניצול כה ציני ומכוון במודע. אך אתמול גיליתי ששוב בוצעו שינויים באתר לכן אני מרשה לעצמי להניח שהוא רואה את המיילים ובוחר לא לענות, אפילו לא כדי להגיד שהוא לא מתכוון לשנות כלום. לכן עידן, אני מקווה שאתה מבין שאת הזכות שלך לתגובה כבר קיבלת.
דעותי על שלומןמה שאני רוצה להגיד בעצם בפוסט הזה הוא שאני מצטרפת בהפגנתיות ובהתלהבות לשורת התלונות שעלו בעבר בנוגע לשלומן; הוא משתמש בשיטות שלטעמי ולטעם רבים אחרים הן שיטות מפוקפקות מאוד כדי להרוויח כסף. נראה שהרבה מהדברים שהוא עושה נמצאים רוב הזמן על הגבול שבין רק כמעט לא חוקי למאוד לא מוסרי, internet wise. בדרך הוא מצליח לפגוע באנשים שמנסים להרוויח את כספם בצורה הוגנת או לא להרוויח כסף בכלל, כמו רן שמתחזק את וורדפרס ללא תמורה כספית או כמוני בכתיבת הבלוג הזה על ידי התחזות או שימוש במוניטין שלהם. בדרך כלל הוא מרים את ראשו ומשתתף בדיונים אודותיו בבלוגים, וטוען להוצאת דיבה או שאנחנו כקהילה נטפלים אליו. אבל אנחנו לא היחידים; במקרה ההתחזות של wordpress.org.il נכתב עליו בפורומים של K, אנו לא היחידים שמזהים את מצגי השווא שלו: "כמי שמסתכל על האתר הנדון בעיניים של איש שיווק, הוא נראה לי יותר כנסיון ליצירת רווחים מאשר נסיון אמיתי לתרומה פילנטרופית לקהילת המשתמשים. אם אני טועה, אני מתנצל על כך, אבל זוהי תחושת הבטן שאני מקבל אחרי שיטוט באתר הנדון".
לפי קפה דה מרקר שלומן הוא סטודנט בן 24, בדיוק כמוני. פה פחות או יותר נגמר הדמיון ביננו. אני קמה בבוקר, הולכת לעבודה ומרוויחה את כספי בלי בלי לפגוע באף אחד, כי אני יודעת שזה אפשרי. שלומן הוא כנראה סוג של קפילטליסט מעוות שמצדיק כל מעשה שלו, אפילו הטעיית גולשים, בזכות לעשות כסף: "אתר ( לא משנה מה תוכנו ) צריך להיות רווחי. אני לא מנהל עמותה וולנטרית אלא עסק שצריך להראות רווחים." האם אתה חייב גם לדרוך על אנשים אחרים בדרך ולפגוע בהם? האם אתה חייב להשתמש במוניטין שאינו שלך כדי להרוויח עוד כמה שקלים? תעשה את הקופה היומית שלך, תהנה. אבל למה על חשבוננו?
אני מכבדת את הקהילה האינטרנטית בה אני מעורבת. שלומן מוכיח באופן סדרתי שהוא אינו מכבד אף אחד או אף קהילה, ולגמרי במודע. את שלומן אני מכירה אינטרנטית כבר מ-2005. אי אפשר להניח שהשימוש בשם הבלוג שלי נעשה בתמימות. ב-2006 הקדשתי פוסט מחמיא למערכת הבלוגים שהקים, בעיקר כי לא הבנתי בזמנו לצורך מה הוא יצר אותה, והוא גם הגיב בתודה על הפוסט. מאז הוא הגיב פה מספר פעמים, וגם פנה אליי בבקשת טובה אישית להשתמש בפוסט שלי באתר שאותו הציג בפניי כאתר סקירות אובייקטיבי של חברות אחסון. מאוחר יותר למדתי על השיטות בהן השתמש באותו אתר , הבנתי שניצל טקסט שלי לצורך עשיית כסף עבורו והתחרטתי על הרשות שנתתי לו להשתמש בטקסט שלי. ולמרות כל אלו, הוא אפילו לא טורח להתייחס למיילים שלי.
מאז תחילת הסיפור הזה פנו אליי באופן אישי מספר לא קטן של קוראים ואנשי אינטרנט עם סיפורים ותלונות עליו ועל שיטותיו, בעיקר כאלו שנפגעו אישית, ומחזקים את ידיי. אם הייתי מפרסמת את הדברים שנאמרו לי, הוא באמת יכול היה לטעון להוצאת דיבה כי מדובר על מילים חריפות וקשות (שלהם, לא שלי) ולכן לא אעשה זאת, אבל תוצאות החיפוש בגוגל ידברו בעד עצמן. בדיוק כמו רן, קשה לי להאמין שהקדשתי פוסט שלם למישהו שבאמת לא זכאי להתייחסות ולא אכתוב עליו שוב, אך הפוסט הזה נכתב כדי לצוץ בתוצאות החיפוש של האדם הבא ששוקל להעסיק את שלומן.
ושיהיה לכולם חג שמח!
. גם לך, שלומן.
היה כיף בוורדקאמפ 2007, וההרשמה לוורדקאמפ 2008 כבר פתוחה:
השנה יערך הכנס בשני אולמות במקביל, ויציע הרצאות, פאנלים וסדנאות במגוון תחומים. הפעילויות מתאימות למשתמשים מתקדמים, מתחילים ואף למתעניינים שאינם מכירים את מערכת וורדפרס. תכני הכנס יועברו על ידי אנשי מקצוע מעולם האינטרנט, העסקים והאקדמיה , מהארץ ומהעולם. בואו להתעדכן בתכנית הכנס.
תוכנית הכנס עדיין בבנייה, אבל אם אתם מתעסקים בוורדפרס בצורה כלשהי - כדאי לכם להגיע!
פרשייה חדשה מסעירה את השריתוספירה (*), אבל אני מחכה עוד כמה ימים כדי לכתוב עליה אם אראה לנכון. בינתיים אני טרודה ממשמעות המוניטין שנוצר לי, אם בכלל, בבלוגוספירה \ אינטרנט הישראלים.
מאז הוקם הפרדוקס לפני יותר משנתיים וגם בגלגולו הקודם ("העיגול") שמי נקשר לקהילת וורדפרס ולבלוגינג (עצמאי בעיקר). מה שעשיתי מבלי לדעת הוא לבנות לעצמי מוניטין, שאמנם פחות מקובל ממוניטין רשמי בעולם ה"אמיתי" אבל זה מוניטין, בסופו של דבר.
בזכות הפרדוקס נוצר לי מוניטין כלשהו שגרם לחבר'ה שהקימו את שמה ז"ל לצרף אותי לקבוצת העורכים, מבלי להכיר אותלי אישית ורק על סמך הטקסטים שכתבתי. זה המוניטין שאח"כ השיג לי עבודה בבלינק שם אני עובדת כבר יותר משנה. זה המוניטין שנוצר לי בעקבות תרומה לקהילת וורדפרס על-ידי תרגום תבניות, כתיבה בוויקי, עזרה בקבוצת התמיכה של וורדפרס ובזמנו גם במתן עזרה למשתמשי בלוגלי בפורום התמיכה של בלוגלי. זה מה שגורם לכך שעד היום אני מקבלת בקשות עזרה והצעות עבודה דרך טופס יצירת הקשר של הבלוג הזה, ולעובדה שכשאני מציגה את עצמי לאנשים "מהאינטרנט" הם אומרים "אה, שרית מהפרדוקס".
היום יש לי עבודה בתחום המדיה החברתית והבלוגים, ואני בונה לעצמי מוניטין גם בעולם האמיתי. אבל -ויגידו המזלזלים אשר יגידו - הפרדוקס עדיין חי, קיים, מתעדכן ככל האפשר וגם מייצג אותי נאמנה.
ועכשיו נתקלתי במצב שבו מישהו משתמש בשם הבלוג שלי על גבי דומיין שהיה מזוהה איתי עד לא מזמן, כדי לקדם את מטרותיו המסחריות, ועולה לי דאגה אמיתית: האם יש באמת משמעות למוניטין אינטרנטי? האם יש לי דרך להגן על הבלוג שלי ועל היכרות הגולשים איתו? נניח ולא הייתי עובדת בבלינק, ובתור סטודנטית ענייה הייתי מרוויחה את כספי מעבודות וורדפרס מזדמנות שמגיעות אלי דרך טופס יצירת הקשר בבלוג, והבלוג הזה היה מקור רווח. האם לא מדובר על שימוש בשם אינטרנטי המזוהה עם וורדפרס לצורך קידום מטרות של מישהו אחר?
כיצד הייתה מגיבה חנית אם מישהו היה פותח בלוג שנקרא "הבלוג של אח"י דקר", כותב בו כמה פוסטים קצרים וחסרי משמעות ושם בו פרסומות אדסנס (בעצם, מרוויח כסף על חשבון השם שלה)? מה היה עושה יובל דרור אם היה מגלה שמישהו זר פתח בלוג עצמאי וקרא לו "הגלוב"? קרה בעבר מקרה שבלוגר פתח -בתמימות, לכל הדעות- בלוג שנקרא "דברים קטנים". נשמע מוכר? בהחלט. במקרה המדובר, כשהבין פתאום שהשם זהה לשם הבלוג של שרון החליט לשנות אותו. שרון פנתה לבלוגר התמים וביקשה אם יוכל לבחור שם אחר שכן היא מזוהה כבר עם שם הבלוג. הוא הסכים. אבל מה עושים כאשר זו לא טעות תמימה והצד השני מתעקש להשאר בשלו ולהרוויח על חשבוני?
אני מניחה שמה שאני שואלת הוא האם לנו בתור בלוגרים שעוסקים ומשקיעים בפעילות סביב הבלוגים שלנו כל כך הרבה, יש אפשרות להגן על המוניטין שאנחנו מקפידים כל כך ליצור לנו גם אם באופן לא רשמי. אני לא בטוחה שיש פתרון או תשובה משפטיים לשאלה שאני שואלת, אבל זו נקודה למחשבה שרציתי לזרוק ולשמוע את דעתכם לגביה.
* שריתוספירה זו המצאה של שרון, לא שלי, והיא באה לתאר את העובדה שיש לי יותר מדי בלוגים.
"We call this principle Plug and Play. Or at least, Microsoft calls it that because it hasn't got it yet. In the Mac world we've had it for so long we didn't even think of giving it a name." - Douglas Adams
הפוסט הזה נוצר בהשראת Electric E המגניבה. אחד הדברים שאני הכי נהנית לעשות כשמשעמם לי זה למצוא את תוכנות ל-Windows שהן באמת נדרשות, אבל במייקרוסופט לא טרחו לספק לנו אותן.
חשבתם פעם, לדוגמה, מדוע אי אפשר לעשות Pause בזמן העתקת קובץ? או למה אי אפשר לשלוח להדפסה מספר מסמכים בבת אחת? כל מה שאתם צריכים היא גישת Screw You בריאה ויכולות חיפוש סבירות בגוגל. הנה כמה תוכנות מומלצות שגם מותקנות אצלי:
abrViewer.Net -אם אתם חובבי מברשות Photoshop ואוספים המון כאלו, תאהבו את abrViewer. זו אפליקציה נפרדת מ-Photoshop שמאפשרת צפייה מקדימה במברשות ובמה שהן מכילות. זה כלי מעולה שמאפשר לבחור בקלות את סט המברשות המתאים לכם.
FileBox eXtender - מסכי הדיאלוג של שמאפשרים שמירת קובץ או פתיחת קובץ ב-Windows כמו ב-Office למשל לא מאפשרים שיטוט נוח במיוחד בין התיקיות במחשב. Filebox eXtender מוסיף שני לחצנים לחלק העליון של מסכי הדיאלוג האלו ובעזרתם ניתן ליצור קיצורי דרך לתיקיות שונות ובכך מאפשר גישה נוחה אליהן.
Places Bar Editor - עושה משהו דומה ל-Filebox eXtender, ותרשו לעצמכם לבחור את הנוח לכם. במסכי הדיאלוג האמורים ישנו בצד שמאל חלק קטן של המסך שנקרא Places. הוא מאשר לבחירה לשמירה או פתיחה את ה-Desktop, את תיקיית My Documents וכו'. Places Bar Editor מאפשר לערוך ולהוסיף תיקיות נפוצות שלכם לצורך שמירה נוחה בהן.
Net Set Man - כשתשמעו מה תוכנה זו עושה לא תבינו למה זה לא מגיע מובנה ב-Windows כבר מזמן. אם אתם כמוני ועוברים ביום בין מספר חיבורי רשת ומספר קונפיגרציות (Wireless, חיבור עם כבל, הגדרות DHCP או כתובת IP קבועה), שינוי ההגדרות מספר פעמים ביום יכול להיות דבר מעצבן מאוד. Net Set Man מאפשר לקבוע רצף של הגדרות שונות על פי הצורך. לדוגמה, קונפיגרציה לכרטיס ה-Wireless בבית עם כתובת IP קבועה וקונפיגורציה עבור הלימודים עם DHCP. המעבר בין הקונפיגרציות נעשה על ידי לחיצה פשוטה וקל מאוד לקבוע קונפיגרציות חדשות.
Print Conductor - יוצרת מעין "Playlist" להדפסה. כל מה שצריך לעשות הוא להוסיף לרשימה את הקבצים השונים שאתם מעוניינים להדפיס, לבחור את המדפסת ולתת לתוכנה לעבוד. זה קסם!
Tera Copy - עושה משהו מאוד פשוט ונחוץ. היא מאפשרת העתקה מהירה יותר של קבצים וכן מאפשרת לעשות Pause ו-Skip בזמן העתקת או העברת קבצים וכו'.
שמתי לב בתקופה האחרונה שאני מגנט של טפילים. אני לא מתכוונת לכאלו שצריכים עזרה במשהו ממשי, כמו שאקשר אותם למישהו או אעזור להם לפתור בעיה טכנית. עם זה אין לי בעיה. אני מתכוונת לאנשים שצריכים שיקשיבו להם כל הזמן, שיתחשבו כל הזמן אך ורק ברגשות שלהם, שלא מסוגלים להקשיב לי כשאני צריכה אותם. הם ידרשו ממני להיות נחמדה ומבינה למרות שהם לא נותנים לי שום דבר בתמורה. האשמה היא ברובה גם עליי; אני נהנית להקשיב ולחלוק את המעט שלמדתי ב-24 השנים שלי פה, אולי גם לשמוע שעזרתי למישהו. מרבית האנשים יודעים מתי להפסיק אבל אני מוקפת בכאלו שלא.
הבעיה בדרך כלל צצה כשאני מרגישה שאני משקיעה יותר אנרגיות בלפתור את הבעיה שלהם, או מקשיבה במשך שעות לסיפורים שרק חוזרים על עצמם. בשלב הזה אני בדרך כלל מתאוששת ומבינה שזה מוגזם, אבל לא מצליחה להתרחק, כי הם יודעים שאני זמינה. זה קרה כמה פעמים בשנה שנתיים האחרונות. כמה כאלו הצליחו לגרום לי לפקפק באינסטינקטים שלי ולשכוח לגמרי שגם לי יש אינטרס לשמור על ה-well being שלי ולא רק של אחרים, חשובים ככל שיהיו.
והבעיה הכי גדולה? שאני לא מצליחה לזהות אותם מראש. אין לי מושג גם איך אפשר לזהות אותם מראש. כשאני כבר מזהה אותם, אני צריכה לחתוך אותם מהחיים שלי (ואת זה אני הכי שונאת) כי מרביתם לא מבינים מה לא בסדר במה שהם עושים, וזה גוזל כל כך הרבה אנרגיות.
אני מניחה שזה מסוג הדברים שלומדים להמנע ממנו ככל שגדלים.
לא רק שכותבים עלייך את הטקסט הנפלא הבא (נטלי קרמר, העם איתך!):
ראיונות עם נשים מנהלות מתחום ההיי-טק נוטים להפוך לא פעם למפגש מתסכל במיוחד: אף שמדובר בנשים מבריקות ומצליחות על פי כל קנה מידה אובייקטיווי, הניסיון להוציא מהן אמירה משמעותית ומעניינת משולה להכאה בסלע נטול טיפת מים.
אלא הסיכוי למצוא תיק מאמם ללפטופ כמו זה באיזו חנות מקרית הוא אפסי.
הכי שווה להיות גיקית שיכולה להרשות לעצמה לקנות תיק ללפטופ ב-£100.
ואני עדיין לא מבינה איך אפילו מגיב אחד לא מחה על הטקסט המעלף הזה בדה-מרקר.
בחודשים האחרונים אני מרגישה כאילו האינטרנט לא מאפשר לי לברוח. הפרדוקס הוקם כשאחי עוד היה חולה והיה בעיקר מקום באינטרנט לברוח אליו. כתבתי אז בעילום שם ושמרתי על הפרטיות שלי בקנאות. מאז לא מעט אנשים כבר מכירים אותי, חלק בזכות הבלוג הזה וחלק מבלוגים אחרים שלי. אותם אנשים כבר עוקבים אחרי גם בטוויטר, גם בפרינדפיד, גם בפייסבוק ואולי גם בעוד מקומות שלא ידועים לי. אנשים זרים לי לחלוטין יודעים עליי דברים שצפים פתאום באמצע התכתבות וירטואלית וזה גורם לי לאי נוחות ברמות חדשות.
ועכשיו הגלגל התהפך ואני מרגישה כאילו אין יותר לאן לברוח באינטרנט (הישראלי, לפחות). אם אני רוצה לכתוב עליו ועל איך שאני מרגישה אני לא יכולה, הוא בכל מקום. את המחשבות על הדייט הפוטנציאלי אני לא יכולה לתעד בפייסבוק כי הוא ברשימת החברים בפייסבוק, ואם אני רוצה לכתוב מה אני באמת חושבת על הלימודים, אני לא יכולה- מרצה שלי רואה את הסטטוסים שלי בפייסבוק. הקולגות לעבודה מכירים את כל הבלוגים שלי ואפילו את הכינויים האנוניימים שלי בתפוז.
אני נשבעת שבשבוע שעבר שקלתי לכתוב מחשבות שלי במחברת. מחברת אמיתית, שיהיה משהו שהוא רק שלי.
אני היחידה שמרגישה ככה?
היום לפני שנתיים אחי נפטר. במבט לאחור אני יכולה לספר שיש חלקים שלמים בשנתיים האלו שאני לא זוכרת, והיו לי חודשים קשים במיוחד מאז, אבל אני שמחה להגיד שהתגברתי על הקשיים בהצלחה. זה לא פשוט, האמת. עצב כזה נוגע בכל תחום של החיים וגם אחרי שהכל כבר מסתדר, פרידה ממישהו אהוב או דברים הכי קטנים שלאדם אחר לא היו מהווים מכשול ביום יום, מצליחים להציף הכל מחדש.
אבל לאחרונה הבנתי - ותסלחו לי על הפילוסופיה בגרוש, אתם יודעים שאני נמנעת מזה בדרך כלל - שאני הרבה יותר חזקה מכל זה, ושאדם צריך להפסיק לחפש תשובה אצל אחרים. יש לי עבודה מדהימה, יש לי חיים נהדרים, ואני שמחה שלמדתי את זה עכשיו ולא בגיל 40 או 50, כשכבר די מאוחר.
והנה שיר ששנינו אהבנו עם קליפ שתמיד הצחיק אותנו בצורה קשה. אז כדי לא לדכא אתכם (ואותי) הקדישו כמה דקות לפו פייטרז:
כך נראה החצי שלי בשולחן שאני חולקת עם אביעד במשרד בבניין התאגיד בלינק.
ילדים, נסו לאתר את הפריטים הבאים:
בהצלחה!
את התבנית Milky Conversations תרגמתי לא מזמן אך היא הכילה שתי בעיות קריטיות שגיליתי לא מזמן:
תיקנתי היום את שתי הבעיות האלה והעליתי את הגרסה המתוקנת, אתם מוזמנים להוריד אותה ולהנות ממנה. אתם יכולים לראות אותה בפעולה בבלוג הזה אגב (חוץ מהשפתיים הורודות, זו תוספת שלי).
כבר תקופה ארוכה שאני ביחסי אהבה-שנאה עם Feedburner. מצד אחד הוא סטנדרטי וקל לשימוש, מצד שני יש לי הרבה מאוד תלונות כלפיו. אם תשימו לב אני לא מודדת את מספרי המנויים ב-RSS של הפרדוקס בגלל תקרית ישנה ומעציבה עם (שלא הצלחתי להתאושש ממנה עד היום) Feedburner אבל בבלוגים האחרים שלי חשוב לי שיהיו לי מספרים די מדויקים עבורם.
אחד מהפיצ'רים השימושיים יותר של Feedburner הוא המנויים במייל - בכל פעם שמתפרסם בבלוג פוסט חדש, המנויים מקבלים על כך הודעה במייל. הבעיה היא של-Feedburner יש שתי מגרעות עיקריות: הראשונה היא שתוכן המייל שנשלח למנויים הוא בבסיסו באנגלית ולכן ההודעה שמקבים נראית רע מבחינה ויזואלית, וכך גם כל תהליך הרישום. השנייה היא של-Feedburner לוקח זמן רב מדי לשלוח עדכונים במייל - לפעמים אפילו יותר מ-12 שעות.
בזמן האחרון חיפשתי תחליף, אם לא למונה מנויי ה-RSS אז לפחות לניהול המנויים במייל. התוסף המוכר ביותר הוא Subscribe2 אבל שמעתי עליו יותר מדי תלונות. בכלל, הדעה הרווחת היא שתוספי עדכונים במייל של וורדפרס נוטים לא לעבוד. זו הסיבה שהגעתי ל-Post Notification עם ציפיות נמוכות למדי, אבל אז גיליתי ש:
א. בנסיונות שביצעתי ב"שתי האגורות שלי" הוא עובד בהחלט.
ב. הוא מתורגם חלקית לעברית - הטקסטים שתורגמו הם אלו שהמשתמש רואה. הניהול עצמו לא מתורגם, אבל לי אישית זה לא ממש מפריע.
ג. הוא שולח את העדכונים יחסית מהר. יתכן שזה לא מדויק וזה תלוי במספר המנויים (ניסיתי לשלוח לשתי כתובות מייל שלי), אבל אני בטוחה שהוא שולח תוך פחות מ-12 שעות וזה כבר שיפור עצום.
ד. ממשק הניהול מאפשר להוסיף למאגר הרשומים אוסף גדול של כתובות אימייל בבת אחת. ניסיתי בעזרת יבוא קובץ CSV מ-FB והצלחתי להוסיף כחמישים מיילים בשנייה. פשוט וקל.
ה. ניתן לשנות בקלות את העיצוב של האימייל שנשלח לקוראים בעזרת עמוד HTML פשוט.
כמו שאתם רואים, היתרונות רבים מול Feedburner. אשמח לשמוע אם יש לכם נסיון עם התוסף הזה, או האם יש לכם נסיון בתוספים נוספים שהשביעו את רצונכם. אני מתעמקת בימים האחרונים בתוסף ובתבניות שלו כדי להכיר אותו קצת יותר לעומק, ובעיקר עושה איתו ניסויים.
עכשיו אני רק מחכה לאתר תואם Feedburner שיציג נתונים שלא משתנים מדי שעה..
כן, אני אוהבת גאדג'טים, זה לא חדש. גם אסף אוהב. כשראיתי פרסום לתערוכת הגאדג'טים בגני התערוכה זה נשמע די מבטיח. אז סחבנו את עצמנו אתמול בערב (יום שבת) ליום הראשון של התערוכה עם ציפייה לראות קצת גאדג'טים. אמיתיים, אתם יודעים. כאלה שאין לנו כסף לקנות אבל כיף לבהות בהם.
מה שקרה הוא שברגע שגילינו שיש תור של 15 דקות הצטרפנו אליו בלי להתלונן, והרגשתי שהקהל שעומד מסביבנו מזכיר לי באופן מופלא את בני עירי * . לחשתי לאסף בשקט ש"אני מקווה שזו לא תערוכה של טלוויזיות עם עוד איזה גאדג'ט וחצי".
התיאור הזה הוא תיאור מדוייק של התערוכה המאכזבת הזו. במרכז הביתן - המון טלוויזיות. המון המוני טלוויזיות, ודוכנים שמוכרים כבלים לחיבור המוני הטלוויזיות. לצדדים המרוחקים של הביתן נדחקו כל הגאדג'טים האמיתיים: הטלפונים של HTC והלפטופים של Dell.
בקיצור, אלא אם יש לכם חיבה בלתי נשלטת למסכי טלוויזיה אל תלכו לתערוכה, ושמרו לכם את 15 הש"ח (אחרי הנחה!) למשהו טוב יותר.
* אני בת-ימית.
כשתקראו את הפוסט הזה אהיה באמצע ההתארגנויות האחרונות שלי לטיול שחיכיתי לו כל כך הרבה זמן. אני טסה ללונדון לחמישה ימים ויש לי כרטיס ל-Hard Rock Calling. אני אהיה בהופעה ביום הראשון ויופיעו בו ג'ון מאייר, שריל קרואו ואריק קלפטון. כן, אריק קלפטון. אני, בהופעה של אריק קלפטון (!).
קשה לי שלא להתלהב, זו בכל זאת הפעם השנייה שלי בלבד בחו"ל. בפעם הראשונה הייתי בת 12 והיינו בצרפת, אז זה לא ממש נחשב.
הכנתי כבר את ה-IPOD עם מפות ומשחקים (ואת הפרקים האחרונים של Heroes, כדי לא להשתעמם), בניתי לי מפה ב-Google Maps עם כל המקומות שאני רוצה לבקר בהם, וגייסתי את שרון למצוא לי אפליקציה ל-Nokia E65 שלי ששולחת תמונות ל-Twitter.
כך בדיוק חנונית של Web 2.0 טסה לחו"ל. צפו לעדכונים בטוויטר.

בעקבות עניין הקרדיט בתבניות, החלטתי לעשות משהו שהייתי צריכה לעשות כבר מזמן.
תרגמתי לעברית את תבנית ה-Basic שנקראת Ultimate Diva Sandbox. תבנית Basic היא תבנית וורדפרס שלא מכילה כלל שום הגדרות עיצוב (מבחינת עמודות, צבעים וכו'), רק את החלקים החשובים ביותר של תבניות וורדפרס. תבנית כזו היא נהדרת למי שרוצה לבנות תבנית עם עיצוב אישי שלו לחלוטין, או למי שרוצה לתרגל קצת CSS (לצורך העניין, את העיצוב הנוכחי של שתי האגורות שלי יצרתי בעזרת התבנית הזו). היא נבדקה בוורדפרס 2.5.1.

בנוגע לקרדיט לתבנית הספציפית הזו: