14:24 כשיצרו איתי קשר מערוץ 10 לקראת עליית התוכנית "אליפות המסעדות" והציעו לי להגיע לבטי ונחי שלגדות רמת הגולן אמרתי לעצמי "אוכל, גורמה, מנות קטנות בצלחות גדולות". מצד שני, מדובר במושב רמות, לא צחוק. חיפשתי שותף לנסיעה הארוכה הזו, כי להגיע לשם לבד אין סיכוי. ידידי הטקי ברמן, ניר ברמן נענה בשמחה. בטח, הוא אמר לי. אני, את, יין אדום ו- Road Trip. בחמש נמלטנו איש איש מעבודתו והתיישבנו במכונית הליסינג הסמי סגולה שלו. מתוגברים ב- mp3 של פרודיג'י איתגרנו את יכולות הניווט של עצמנו. קצת אחרי שעברנו את חדרה, צלצל הפלאפון, נחי על הקו. אחרי התנצלות קלילה שלא יוכל להיות שם, אבל תהיה שם עדי המלצרית, נתן לנו את ההכוונה הכי מדויקת שיכולנו לקבל. תרדו ביציאה מחדרה, הוא אמר בעודנו חולפים על פני קיסריה. שעתיים אחר כך עוד היינו ליד צומת אלונים בואכה יקנעם- קרית טבעון.
טוב, אמר ניר, תשלפי מפה ותאתרי כביש 72. חלפנו על פני עמק יזרעאל ולטענת ניר גם על פני שטחים שדמו באופן מפוקפק לקו הירוק. עדי המלצרית, המקסימה יש לציין, צלצלה אלינו ונתנה עוד כמה הוראות הכוונה ותאמינו לי, היינו צריכים אותן. למרגלות הכנרת המזרחי בינות עצי פרי ודשא מטופח שוכנת המסעדה של בטי ונחי. והמגע של נחי, כפי שהבנתי משיחה קצרה עם בטי, ניכר בכל פרט. החל מכלי ההגשה ועד למפות האדומות א-לה פירנצה בקיץ. כבר ברגע שנכנסנו תקתקו העקבים האורבניים על פני המרצפות והרגשתי קצת לא במקום. לא סיפרו לי על האווירה האובר רומנטית.
לא הספקנו להתיישב ועדי כבר הגישה לנו את הסלטים. סלטים זה אנדרסטייטמנט, מדובר בפיסות קתרזיס קולינרי. מתמכרת לטעמם של לבבות העוף הממולאים בשקדים ופול שבושלו בערק, ניר דווקא חילק קומפלימנטים לכבד הקצוץ בקוניאק. תאכלי את זה כמו גבינה לבנה, הוא אמר לי ועצם עיניים. לצד הסלטים הוגש לחם שלמיטב הבנתי נאפה על חלוקי נחל. משם גלשנו למנות הראשונות. ניר, אמרתי לו, זו הייתה רק הפתיחה?!
פטריות השמפיניון ממולאות גבינת הסנט מור נלעסו בשקיקה. וכאילו זה לא הספיק גם הפורטבלו בעשבי תיבול שכבו בניחותא על הצלחת מלאת התופינים שלי. אבל כלום לא הכין אותנו לקמבברט גבינת עיזים בבצק גבינת כבשים שהוגש לפה בכפית ארוכה גדושה ריבת שום. בשלב המרקים, ולא, זה לא שעוד יכולתי להכניס משהו לפה אבל המעמד מחייב בחרתי במרק החצילים וניר במרק הרגל הפיקנטי. אם שכחתי לציין, היינו הסועדים היחידים וקולות הסכו"ם המתקתק הדהדו למרחוק. ניר התמוגג, אני פחות, מרק חצילים כזה כבר אכלתי אבל זה לא כאילו שדעתי על המקום השתנתה ולא במיל.
בשלב הבשרים כבר שתקנו. הבטנו בצלחות, לגמנו מהמרלו ולעסנו את בשר הבקר על מצע האורז. האורז היה מיותר לטעמי, כלומר… אורז זה אורז. אבל בשר הבקר היה נימוח להחריד. In a good way. אוסובוקו בקר בג'ינג'ר היה ללא ספק הפייבוריט שלי. כמו שנאמר, מנה עם טוויסט. ניר נהנה דווקא מהאוסובוקו כבש. מנה שאינה בתפריט אבל אם תבקשו יפה כנראה שתקבלו היה ספריבס בשר לבן. אני מנועה מלהחוות דעה אבל שמועות ממקור ראשון טוענות שהבשר היה מושחת במיוחד.
ואם עד כאן לא הרגשתי כמו עגלה (מלשון פרה קטנה) לא נותרו לי ספקות כשחככתי בדעתי כמה נחמד היה אילו היו לי ארבע קיבות. יצאתי החוצה לסיגריה, כי אני לא מכירה עוד דרכים לעכל בנינוחות יתרה, התפרקדתי על גבול ההסבתי לשולחן הזכוכית שבחצר והקינוח הקפאיני הוגש לנו עד לשם. ניר הלך על תה צמחים ואני אמרתי שאם כבר אז כבר ובחרתי באספרסו קצר ואיטלקי. לא בצחוק, באמת מאיטליה. לצד החמים קיבלנו כוסות קטנות אבל אתם יודעים, קטן קטן ויש בו המון. כשחשבו על זה התכוונו למעדן שוקולד הזה.
די, קבע ניר, אם לא צימר ואני לא רואה צימר בנמצא אמר באותה נשימה יחד עם "מחר יש עבודה וצריך לחזור לת"א". לצערי הרב נחי לא היה שם ולהודות בפה מלא לא יכולתי אבל לחצתי את היד בחום לבטי שסיפרה שהשניים שבו לפני מספר שנים לארץ לאחר כעשור בהם עסקו בגבנות באירופה, אנגליה אם אני לא טועה. הוקסמתי ואם לאזן את זה בציניות הידועה שלי, ראיתי בעיניי רוחי איך אני עוזבת את תעשיית הכסף, מתנזרת ועושה הסבה לשוקולטיירית. אבל קולו של גידי גוב ליווה אותנו ב"כמו כלים שלובים…" כשצעדנו לכיוון האוטו והעקבים שלי נתקעו באדמה הרמת גולנית. חרדות שמא יום אחד השטח הזה לא יהיה שלנו עלו במוחי אבל מחיתי אותן כלעומת שבאו.
העיכול היה לא קל. בעיקר מנטלית. ארוחה כזו לא אכלתי מזמן. ואני בטוחה שאם היינו מתאמצים קצת גם יכולנו למצוא איזה bed & breakfast באזור להיזרק בו. המקום רומנטי במיוחד ואם אי פעם אקפוץ ממגדל השן שנקרא הציניות והמירמור שם אכרע ברך ואציע נישואים למושא החתימה הנוספת על הסכם הממון שלי. עזריאלי נראה באופק, הרגשתי שחזרתי הביתה. ולמציאות.
ניר עדיין מתמוגג. הוא עוד לא התאושש.
תודה לערוץ 10 שחשבו שאני בלוגיסטית ראויה. תודה לנחי שהתקשר אפילו יום למחרת לוודא שנהנינו. לבטי על האירוח, לעדי המלצרית על הנון שלנטיות המרגיעה, לניר על החברה ולהוריי שהביאוני עד הלום. לאתר המסעדה [nachi.co.il] התוכנית עולה ביום חמישי בשעה תשע. תהנו.
_wa.jpg)
