בלוגים ששרון קוראת » עוד בלוג תל-אביבי

Feeds

30784 items (16526 unread) in 102 feeds

• 2jk.org:: Intellect or Insanity (477 unread)
• Absolut Carmel (18 unread)
• AlleyMule
• ‫Connected (95 unread)
• ‫Morning Candy‬ (493 unread)
• ‫OMG (17 unread)
• ‫We CMS‬ (142 unread)
• ‫ברמה העקרונית (14 unread)
• ‫גם-שם (292 unread)
• ‫האויב הציני (3 unread)
• ‫הבלוג של אלית (35 unread)
• ‫הבלוג של רן יניב הרטשטיין / Ran Yaniv Hartstein's Blog (76 unread)
• ‫המכללה‬ (107 unread)
• ‫הסיפור האמיתי והמזעזע של‬ (175 unread)
• ‫הפנקס הפתוח‬ (80 unread)
• ‫הפרדוקס‬ (21 unread)
• ‫הצלחת המעופפת - לא מדע בדיוני‬ (96 unread)
• ‫יונית מוזס‬ (40 unread)
• ‫לא שומעים!‬ (266 unread)
• ‫מדע בזיוני (120 unread)
• ‫פרסום גרילה באינטרנט - ינאי הנגבי (65 unread)
• ‫רויטל סלומון‬ (208 unread)
• ‫תחשוב טעים, יהיה טעים.‬ (138 unread)
• Bitterness Inc. (37 unread)
• Candy's mini blog (60 unread)
• CityMule - 'Brief Mainstream Reviews for the Masses'
• Content / Interactive (3 unread)
• Hope is the thing with Feathers (26 unread)
• It's All About Causality
• Press REC & PLAY (9 unread)
• rez plz (4 unread)
• shuru HABITU oor oo (32 unread)
• The Collective Blog feed (10 unread)
• The Daily Dolly (73 unread)
• things.co.il (62 unread)
• Touching Is Not Permitted (89 unread)
• TumbLizard (1 unread)
• xslf.com
• Yellow Spot (2 unread)
• אלעד בבלוגלי (127 unread)
• אנחנו בדרך להיות פרה קדושה (13 unread)
• אנקדוטות (58 unread)
• אסכולת הכורסא (518 unread)
• בטחון בתנועה (67 unread)
• בלוג דמיוני (104 unread)
• בלוג זה לחלשים (48 unread)
• בלונדינית בעיר הקודש (12 unread)
• בצק אלים (50 unread)
• ברכה גולשת בבלוגלי (2 unread)
• גרבילים של תשוקה (31 unread)
• דברים קטנים (136 unread)
• דברים קטנים באמת (18 unread)
• דיליש
• הבלוג של אחי דקר (61 unread)
• החברים של ג'ורג' (697 unread)
• החיפוש אחר המשהו (14 unread)
• היתוך קר למפגרים (1373 unread)
• המרתף (87 unread)
• המשתה - אייל גרוס (40 unread)
• הרהורים של אבא (177 unread)
• ואן דר גראף אחותך (86 unread)
• וובסטר 3 - חנן כהן (225 unread)
• זו ש -.- .- -. (40 unread)
• חדל קשקשת ברשת
• חדר 404 (2154 unread)
• חומוס להמונים (192 unread)
• חורים ברשת (2802 unread)
• חיבור (19 unread)
• טייק 2 :: יעל הראל (16 unread)
• טל גלילי (138 unread)
• ישראלים באפלה (109 unread)
• כוסית עם אובססיית שואה
• כי וטרינר חייב להיות משוגע
• כרובית ירדה לעולם (7 unread)
• לא יפה, לא אופה ולא מוצצת
• לא רואה בעיניים (96 unread)
• לחתוך את הקיווי (11 unread)
• לטאת האמבט
• ללא אליבי (30 unread)
• מִלָּה (14 unread)
• מהדורה אחרונה (177 unread)
• מתעוררת למציאות (108 unread)
• נגיסה מהתפוח (1 unread)
• ניימן 3.0 (411 unread)
• נפלאות התלונה (11 unread)
• סטארטר (45 unread)
• סימן שאלה (29 unread)
• סינמסקופ (1104 unread)
• עוד בלוג תל-אביבי (164 unread)
• עומר קפלן (36 unread)
• עונג שבת (270 unread)
• עלילות נויפלד בעיר זרה
• עתיד מזהיר (19 unread)
• פיראנה קארינה (40 unread)
• צריכה לחשוב על זה (681 unread)
• קודח (2 unread)
• רק אי שפיות (60 unread)
• רק רשת (1 unread)
• שידורי ניסיון (147 unread)
• שתי האגורות שלי (1 unread)
• תודעה כוזבת (261 unread)
• תעשו לט גו

עוד בלוג תל-אביבי (150 unread)

• January 30, 2010
• 2:34

  אם אתם עדיין רוצים לקבל תוכן ב-RSS

   » ‎ עוד בלוג תל-אביבי

  אז אתם צריכים להירשם לפיד הזה:
  [feeds.feedburner.com]

  הבלוג עבר דירה:
  [www.tlv1.co.il]

• December 23, 2009
• 4:18

  מה יהיה עם הפיתוח של תל-אביב בשנה הבאה?

   » ‎ עוד בלוג תל-אביבי

  אתם מוזמנים לראות את דעתי בבלוג החדש שלי כאן.

  אם אתם עדיין כאן - הבלוג עבר דירה לכתובת הזו:

  [www.tlv1.co.il]

  נתראה שם.

• December 17, 2009
• 22:37

  הבלוג עבר ל-tlv1.co.il

   » ‎ עוד בלוג תל-אביבי

  הודעה חשובה מאוד:

  הבלוג עבר ל-tlv1.co.il.

  לבלוג יש גם פיד חדש לכל מנויי הרסס.

  מנויי המייל לא אמורים להרגיש את השינוי וימשיכו לקבל את העדכונים כמו שהיה עד עכשיו (אני מקווה).

• December 16, 2009
• 1:38

  ג’אם למען כיכר דיזנגוף ביום ששי הקרוב בצהריים

   » ‎ עוד בלוג תל-אביבי

  ביום ששי הקרוב בשעות 11:00 עד 14:00 יתקיים ג’אם ברוח השבת כיכר דיזנגוף על הגשר לא רחוק ממזרקת אגם. כל הפרטים בהזמנה:

  

• December 15, 2009
• 4:45

  רם כרמי והחיסול הממוקד של שדרות תרס”ט

   » ‎ עוד בלוג תל-אביבי

  היה היה רחוב בתל-אביב שקראו לו שדרות תרס”ט. הרחוב הזה, עליו השלום, שכן בין אחד העם לשמריהו לוין, בין דיזנגוף לבן-ציון. הוא לא היה רחוב מיוחד וגם לא שדרה מופלאה, אבל היו לו שתי חנויות ספרים של סטימצקי, אחת של מוזלים ואחת של אמנות ועיצוב, וקיוסק סנדויצ’ים חביב. הייתה לו גם כניסה צדדית לגן יעקב, כניסה לביתן הלנה רובינשטיין לאמנות בת-זמננו, שורת בתי מגורים מהצד השני ואפילו תחנת אוטובוס אחת (של קו 5).

  גם היום רחוב תרס”ט (הקרוי בכלל שדרות תרס”ט) עדיין קיים ומונח באותו מקום בתל-אביב. אבל עכשיו הוא כבר לא רחוב, אלא ציר מהיר לכלי רכב, ללא חנויות ספרים או קיוסק והדבר האחרון שאמור להיות בו הם הולכי רגל (אלא אם כן הם צריכים ללכת לתחנה של קו 5, או שהם גרים שם, או שבמקרה הם עוברים שם, שאחרי הכל מדובר במרכז אזור משובח במיוחד של תל-אביב). פעולת הרס הרחוב בוצעה ע”י האדריכל רם כרמי כאשר הוא תכנן את הקובימה החדשה בצורה של מונולית’ כאחות נוספת לכרמיפלצת מנווה-שאנן ולכרמיפלצות אחרות הפזורות בעיר.

  לפניכם תעוד וידאו נדיר של רם כרמי מדבר על ההרס של שדרות תרס”ט בשבוע שעבר באיזשהו כנס של אדריכלים (לא זוכר את שם הכנס כרגע) בגני התערוכה. החל מהשנייה ה-30 בסרטון כרמי מסביר שהולכי רגל לא אמורים ללכת יותר בשדרות תרס”ט (טוב, עם המכוערתרון שנבנה שם, אף הולך רגל ממילא לא ירצה להתקרב). בסיומו של הקטע כרמי ספק-מתנצל ואומר שזה המקסימום (מקסימום בטון במינימום שטח מן הסתם) שהוא יכל לעשות באמצעים הדלים שעמדו לרשותו (כולה 91 מיליון ש”ח אחרי חריגה מהתקציב המקורי של 31 מיליון ש”ח ועוד היד נטוייה):

  לא ברור מדוע באזור כל-כך מרכזי מרחיבים כבישים ומאפשרים נסיעה במהירויות גבוהות יחסית, תוך חיסול המרקם העירוני ועירוב השימושים שהיה במקום. מדוע היו חייבים לשים חזית אטומה כל-כך לרחוב תרס”ט? רחמים על העיר ורחובותיה וקצת רגישות לבני-האדם היו מונעים מהבטונדה הזו לצוץ. אפשר לראות כאן עוד תופעת לוואי חמורה של חניונים תת-קרקעיים כמו זה שהוקם מתחת לכיכר הבימה - חניונים תת-קרקעיים גדולים מחייבים שינוי חתכי רחובות שמסביבם ויצירת סביבה עוינת להולכי רגל בניגוד לכל  התפיסות העירוניות שגורסות שהעיר היא קודם כל להולכי הרגל ובסוף בסוף מותר גם לנסוע בה עם רכב פרטי אם ממש חייבים. במידה מסויימת חיסול דומה בוצע גם בצד השני ברחוב הוברמן, כאשר הכביש הצר שהיה שם הורחב לתלת-מסלולי מהיר, אם כי שם לא היה עירוב שימושים כמו זה של תרס”ט קודם לכן, ומראש היה מדובר ברחוב פחות טוב שפנה לחניון העל-קרקעי שהיה שם קודם. זה לא שרחוב תרס”ט היה רחוב מצטיין קודם, אבל היו לו את הרגעים שלו, כמו זה למשל:

  רחוב תרס”ט בימים טובים יותר
  

  את המימד הסמלי של החיסול ניתן למצוא בשמו של הרחוב - תרס”ט, על-שם שנת הקמתה של העיר תל-אביב. עיר שחגגה לא מכבר 100 שנים של עירוניות, וחיסול רחוב תרס”ט הוא אחת מהצורות שבהן החגיגה הזו מתבטאת.

  הערה: תודה רבה למורין על צילום הוידאו בכנס האדריכלים שאיני זוכר את שמו. הרשיתי לעצמי להשתמש באופן חופשי בפוסט בשמות שהוצעו לתיאטרון הבימה החדש (הידוע גם כמפלצריום), ותודה לכל מי שהציע שם. עוד חומרים על הבימה אפשר למצוא כאן.

  כבר לא ינגנו ברחוב תרס”ט. לכל היותר יתנו בזמבורה בכניסה לחניון
  

• December 13, 2009
• 23:14

  מקבץ לינקים לתחילת השבוע

   » ‎ עוד בלוג תל-אביבי

  1. ביום ששי הקרוב משעשה 11:00 עד 14:00 יתקיים ג’אם לשלום ולמען החזרתה של כיכר דיזנגוף למפלס הקרקע (מה שיבוא קודם) על הגשר שנמצא איפה שהייתה פעם כיכר דיזנגוף. אם כבר כיכר דיזנגוף - מורין, מור ועבדכם פתחו בלוג קטן שאמור לרכז את כל החומרים (במידת האפשר) על הכיכר הזאת.

  2. ועוד אחד על כיכר דיזנגוף. מכתב למערכת מסוף 1977 (!) שבו הלל שוקן מבכה את הטעות שעומדת לקרות כאשר כיכר דיזנגוף תורם ממפלס הרחוב ואף כותב באופן נבואי משהו:

  “הערך ההיסטורי של מונומנטים עירוניים הוא ערך שישראלים רבים לומדים להעריך בנסיעותיהם הרבות לחו”ל. הם מבקרים בערי העולם הגדולות כדי לראות במו עיניהם את אשר ראו פעמים רבות באמצעות כלי התקשורת. כמעט כולם מכירים את כיכר טרפלגר בלונדון, את שער הנצחון בפריז ואת בניין האמפייר סטייט בניו יורק עוד לפני שדרכה כף רגלם במקומות אלה. יש הנאה בידיעה שמקומות אלה שומרים על רצף היסטורי שהמבקר ער לו וממנו שואב את הנאתו. ליד ערים אלה, תל אביב היא עיר זמנית. בית הבימה על גלויה משנות הארבעים אינו דומה לבית הבימה על גלויה משנות החמישים ושוב, אינו דומה לבית הבימה על גלויה משנות השבעים, זאת משום שבית הבימה שהיה אחד מבנייני הציבור ההיסטוריים של העיר, ובכך, מונומנט מובהק, הוא בניין זמני וכבר ניתן להכנס לספקולציות באשר ללבושו בשנות השמונים.”

  3. מישהו ריכז קצת חומר על שכונת מחלול כאן (שכונת הפליטים היהודים שעמדה במקום שבו מונחת כיכר אתרים).

  4. תכירו את איתמר שמעוני, מנכ”ל חברת אתרים (יש קשר לכיכר אתרים) שבין השאר מנהל את נמל תל-אביב. שני ציטוטים נבחרים (הדגשות שלי) שמסבירים מדוע הנמל ותל-אביב לעולם לא ייפגשו והוא לעולם יישאר יעד לנערי הפריפריה:

  ““היתרון שלי הוא דווקא בכך שאני לא תל-אביבי. אני מגיע מהפריפריה, ולכן זווית הראייה שלי על המתרחש בעיר נמדדת בעיניים אובייקטיביות ומקצועיות“, אומר איתמר שמעוני, מנכ”ל חברת אתרים, המנהלת את רצועת החוף של תל אביב.”

  “לדבריו, הקונספט המוצלח שמתקיים בנמל עובד בזכות הפעלת המתחם בכל שעות היממה, אבטחה מסיבית ותשתיות מתאימות. “זה קונספט שאם ישכילו לממש אותו בערים אחרות וישקיעו במתחמי בילוי מגובים בתשתיות כמו חניונים ואבטחה, ההמונים יגיעו. הבנתי שכדי להפוך מתחם לשוקק חיים הוא חייב להיות פעיל בכל שעות היום. היה חשוב לנו לייצר תחושת ביטחון במקום והכנסנו לשם מצלמות ושוטרי יס”מ. זה עולה לנו הרבה יותר כסף, אבל מגיעים מדי יום יותר מ־15 אלף מבקרים ובליינים”, מספר שמעוני.”

  בעיניים הלא-אובייקטיביות שלי, אם צריך ערימות של יס”מניקים כדי למנוע מאלימות להתרחש במרחב (וזה בכל זאת לא עובד כמו במקרה של מאבטח הרמטכ”ל), משהו בבסיסו של העניין די מחורבן.

  5. דרור פויר לא מתבייש להודות שהוא אוהב פקחים.

  6. עידן לנדו מצטמרר מפתרונות שיווק לנוער.

  7. עירוניה - בלוג משובח על תרבות אורבנית בישראל.

  8. מהרבה ישראלים נסעו לקופנהאגן בשבועיים האחרונים וזה מצויין. גם אם האנושות לא תצליח לעצור את בזבוז המשאבים המתכלים שבכדור, לפחות קיבלנו הזדמנות להיחשף לעיר שהיא אולי המובילה בעולם בתכנון עירוני.

  9. מצאו דרך טובה לפרק מסיבות רחוב בחיפה עם מג”בניקים. זה לא שחסרות סיבות לצעירים לעזוב את חיפה גם ככה.

• December 10, 2009
• 1:01

  מהמוצדקים בשיפוצי העיר - בית הקברות ברחוב טרומפלדור

   » ‎ עוד בלוג תל-אביבי

  לפני מספר חודשים, בשיא הלחות והחום, מורת הדרך אנתיאה הזמינה אותי לסיור בבית הקברות ההיסטורי ברחוב טרומפלדור. בית הקברות הזה הוא אתר ביקורים מומלץ בכל מקרה, ועכשיו על אחת כמה וכמה. במסגרת חגיגות המאה לעיר לא כל הכסף בוזבז על אירועים חד-פעמיים, וחלקו הלך גם לשיפוץ של בית הקברות החשוב הזה (שיפוץ שממש התבקש). קברים רבים שופצו וחודשו וגם הוסדרו לא מעט מעברים בין הקברים (בין השאר ע”י שימוש בדק עץ כמו בנמל) וכן התווספו מפות הדרכה בכניסה והסברים נוספים על תהליך השימור שעבר ועובר על בית הקברות הזה.

  כך למשל, כל קבר שעובר שיפוץ מסומן באופן הבא:
  
  שקט. משפצים
  

  וכך נראה גם אחד מלוחות ההדרכה בכניסה שמסבירים על תהליך השימור:

  עקרונות לשימור מצבות
  

  קצרה היריעה מכדי לתאר את חשיבותו של בית הקברות הזה וחשיבותם של הקבורים בו (כל הדרך משמעון רוקח ועד שושנה דמארי כולל מאיר דיזנגוף ומשה שרת), וזה בהחלט מעשה ראוי ביותר שנעשה סופסוף בעיר תל-אביב ע”י העירייה. אני יכול רק להמליץ לכם לבקר במקום ולראות את ההבדל בין לפני לאחרי, אבל אם אין לכם זמן כרגע אז תרשו לי לחלוק אתכם גלריית תמונות שצילמתי במקום. תודה רבה גם לעירייה וגם לאנתיאה שדירבנה אותי לבוא איתה לסיור.

• December 06, 2009
• 21:02

  האלימפיאדה האורבנית הראשונה

   » ‎ עוד בלוג תל-אביבי

  זהירות, קורע.

• 6:41

  כולם הולכים לקופנהאגן

   » ‎ עוד בלוג תל-אביבי

  ועידת האקלים הגדולה בהיסטוריה מתחילה מחר בעיר הראוייה מכולן לארח אותה. מישראל יגיעו כ-70 אנשים לפחות (כל אחד לחלק מסויים של הועידה). הציפיות לקראת הועידה הזאת הן עצומות, אבל קיים ספק רב אם נצליח לעצור את עצמנו מלכלות את משאבי הכדור (ובעיקר את הנפט). אחרי הכל, אין שום סיבה שלא נחיה טוב היום והמחר כבר ידאג לעצמו (או שלא).

  אני לא נוסע לקופנהאגן, אבל יצא לי להיות ביום חמישי בארוע של שגרירות דנמרק בלובי של מגדל המוזיאון לקראת הפתיחה. הדוברים בארוע היו השגרירה הדנית בישראל, ליסלוטה פלסנר, והשר גלעד ארדן ונאמרו בו הרבה דברים נוקבים כרגיל באירועים כאלה. אני חזרתי הביתה עם כמה פרסומים על טכנולוגיות לצמיחה בת-קיימא (בדנמרק) וגם מאמר הקושר בין התחממות גלובלית לסכסוך האלים במזרח התיכון (עוד לא קראתי, אבל נשמע מעניין). חוצמזה, בארוע עצמו הוגשו מאכלים על טהרת הצבע הירוק, כמו מרק אפונה ונענע (טעים!), גיוזה תרד וגבינת צ’דר עם מרווה (ממש טעים ומומלץ!).

  אוכל ירוק
  

  השגרירה הדנית דיברה הרבה על כך שהם עושים מאמץ גדול להיות “שגרירות ירוקה” ואף רכשו אופניים לסידורים בתוך תל-אביב לטובת העניין לעובדי השגרירות. בתור בונוס השגרירה הדגימה רכיבה בלובי של המגדל לקול תשואות הקהל. עכשיו היא תגלה גם שבתל-אביב שבילי האופניים הם בדיחה לעומת שבילי האופניים של קופנהאגן.

  השגרירה הדנית על אופניים
  

  ההזדמנות האמיתית לדעתי בועידת קופנהאגן היא לאו דווקא ההסכמות שלא יושגו שם לגבי שום דבר, אלא העובדה שאלפי מקבלי החלטות ופעילים מכל העולם יחשפו לתכנון העירוני הדני (ולעוד כמה צדדים טובים של דנמרק, למרות החורף) שמוביל במתן עדיפות להולכי רגל ולאופניים. לשמחתנו הרבה תל-אביבים וישראלים יהיו שם, ונקווה שהם יחזרו עם קצת יותר השראה משם. קבלו את יאן גהל שמסביר במה דברים אמורים:

  לקריאה נוספת:

  אביב לביא במעריב על התירוצים הישראליים לקראת קופנהאגן

  אייל דץ בוואלה! עם וידאו מהארוע

  שחר פלד במעריב מדווח מהארוע

  האתר הרשמי של ועידת האקלים בקופנהאגן

• December 04, 2009
• 22:45

  מקבץ לינקים לסופ”ש

   » ‎ עוד בלוג תל-אביבי

  1. כיכר דיזנגוף ממשיכה לייצר פוסטים איכותיים בשאיפה לקראת תיקון. יודן כותב כאן כמה זה פשוט, ואליאב מסביר על הנזק בהפרדת המפלסים.

  2. לא יאומן כי יסופר. אכיפת נת”צים מקצרת את זמן הנסיעה בתחבורה הציבורית. בישראל! אגב, יצא לי השבוע לראות שני שוטרים אוכפים את הנת”צ ברחוב דיזנגוף - סחתיין למשטרת התנועה ולישראל כץ. צעד קטן לנת”צ, צעד גדול למדיניות תחבורה שפוייה בישראל.

  3. הצעת חוק למען הגדלת עצמאות סגני ראש העירייה זוכה להתנגדותו של חולדאי. הוא מעדיף אותם קשורים, מעוכים ומפוחדים כמו שהם עכשיו.

  4. ניסן שור מפרק את חבר המועצה יניב ויצמן ואת סיעתו “רוב העיר” (הצעירים-אלעק) בטור שלו השבוע בטיימאאוט (דפדפו לעמוד 28) ואני מצטט:

  “אני מאחל לכלבלבים המפוחדים של חולדאי עוד הרבה שנים בעירייה. שימישיכו להצביע בעד הנגד ונגד הבעד, ושתמיד ילכו על בטוח. זה לא מסוכן ולא מלוכלך. כמו זיון במעבדה כשכולך עטוף בקונדום, למרות שבשביל להזדיין צריך גם להצטייד בזקפה וזה, אפעס, לא המקרה כאן.”

  5. נעם הופשטטר, מראשי התקציבולטור, מסביר לחולדאי מי עובד אצל מי וכך הוא כותב (תוספות לינקים שלי):

  “המצב חמור אפילו יותר משהוא מגוחך. את עיריית תל-אביב יפו מנהלים פוליטיקאים שלתפישׂתם התקציב העירוני הוא מידע מוגבל, שצריך ומותר לחסום בפני התושבים. כך, לאתר העירייה הועלו תקצירי התקציב הקודם רק אחרי שעיר לכולנו סרקה ופרסמה אותו אצלה באתר. רק לאחרונה, בעקבות מכתב ביקורת ועצומת תושבים, העלתה העירייה לרשת את כל תקציב 2009 כתמונה (PDF). “הוגנות ושקיפות”, קוראת הכותרת באתר העירייה – רק שכחו לספר שהמידע קיים מזה חודשים ברשת האינטרנט הפנימית של העירייה, ושאפילו עכשיו, תקציבי 2006-8 זמינים על המחשבים בבניין העירייה כ-PDF, אך לא באתר העירייה (וכן – באתר התקציבולטור).”

  6. Momentum - מגזין לאנשים עם הנעה עצמית (עם דגש רב על נושאי אופניים וגם קצת על הולכי רגל ואחרים).יש בו כתבה למשל, על הפחת חיים במרחב הציבורי בניו-יורק ויש לו גם בלוג משובח.

  7. California City - הזיות מגאלומניות במדבר.

  8. יאיר טוען שההקלה בשעות הבוקר בכביש 1 היא זמנית כמו כל הקלה בכבישים. חוצמזה, הוא מפנה ללינק הזה שמראה שהמדינה לא כל-כך מעוניינת לעודד חיסכון בדלק (במיוחד כשההכנסות מהמס על הדלק הן 12 מיליארד ש”ח בשנה!).

  9. רשות תחבורה מטרופולינית לא תוקם בעתיד הנראה לעין בתל-אביב, כמו שלא תהיה בה רכבת קלה. בינתיים המדינה תמשיך לקבל הכנסות מבזבוז הדלק, והעירייה תתנגד לכל שיפור מינימלי בתחבורה הציבורית.

• 0:16

  תחרות מתן שם לבניין הבימה החדש

   » ‎ עוד בלוג תל-אביבי

  בעקבות מקבץ הלינקים על הפיאסקו של בניין הבימה, איתי הציע תחרות מתן שם ואף נותני חסות היתוליים לבניין הבימה החדש, והנה תגובתו:

  “כיריית פתיחה (או כבלוק ראשון): דומני שהיה/יש אולם בשם “בימרתף” (הבימה+מרתף).
  אולי בדומה לכך “קובימה” (קוביה+בימה).
  או “הבימניון” שזה הבימה + קניון/מימדיון.
  או “בומבה-בימה”. מדבר בעד עצמו.
  ניסיתי עם מבצר, קופסא, וכו’ - ולא הגעתי לשם קולע.”

  בהשראת יוחאי, אני מציע את השם שהוא העניק למבנה - “המפלצריום”.

  הפרס למקום הראשון בתחרות הוא מודל מוקטן של בניין הבימה החדש לשימוש כמקלט אטומי נייד.

• November 30, 2009
• 4:58

  סוף עידן הרכב הפרטי?

   » ‎ עוד בלוג תל-אביבי

  אנחנו עוד רחוקים מספר שנים מסיום עידן שלטון הרכב הפרטי, אם כי לאט לאט מחלחלת ההכרה שהמכוניות צריכות לעבוד בשבילנו במקום שאנחנו נעבוד בשבילם. מעניין לראות שהבעיות שמביא איתו הרכב הפרטי לתפקוד העירוני היו מובנות מאליהן כמעט מראשית שלטונו גם בארץ וגם בעולם.

  חיים יערי כתב על כך כבר ב-1965 בכתבה שנקראה “המערב הפרוע ברחובות תל אביב”, ונשארה רלוונטית גם לימינו (תחליפו את המילה נמיר בחולדאי). יערי מתלונן על עצימת העין של העירייה לנוהל החנייה על מדרכות העיר (שאז עוד היה בלתי-חוקי) שהחל רווח אז ואף הוסדר מאז בחוק עזר עירוני. מעניין שגם אז הרבתה העירייה להתלונן על חוסר סמכויות תוך המשך עידוד השימוש ברכב פרטי לכל מטרה:

  “המוכים ביותר על ידי המכונית הם תושבי תל-אביב. העיר העברית הראשונה הפכה אסקופה נדרסת תחת גלגלי המכוניות. לא מרדכי נמיר וחבריו, כי אם האוחזים בהגה הם שליטיה האמיתיים של תל-אביב. הם נוהגים בה כאילו הייתה אחוזתם הפרטית. גם החוק אינו חל עליהם, הם דורסים את החוק ב”גלגל גאווה” ואין פוצה פה ומצפצף.”

  וממשיך יערי:

  “כלום מעוניינים אנו לעודד את השימוש במכונית הפרטית? האם מעניינו של המשק הלאומי הוא, שכל זוג יסע לקולנוע במכונית מיוחדת, יתפוס ברחוב נפח פי עשרה מזוג הולכי רגל, ישרוף יותר בנזין ושמן, יזהם יותר את האוויר וירבה רעש? מי מעוניין בכך? הנה מתלבטת תל-אביב בבעיית הצפיפות בכבישים ונשמעות הצעות לסגור רחובות בפני תנועת רכב פרטי, אך באותו זמן יוצאים מגדרנו כדי לעודד שימוש בלתי חיוני ברכב פרטי, אף במחיר הפרת חוק וחינוך להפרת חוק.”

  את תחלואי הרכב הפרטי שראה יערי ב-1965, ראו בניו-יורק טיימס כבר ב-1947 במאמר שנשא את הכותרת: “The Last Traffic Jam” ובו נאמר:

  The average U.S. citizen completely ignores the regularity with which the automobile kills him, maims him, embroils him with the law and provides mobile shelter for rakes intent on seducing his daughters. He takes it into his garage as fondly as an Arab leading a prize mare into his tent. He woos it with Simoniz, Prestone, Ethyl and rich lubricants—and goes broke trading it in on something flashier an hour after he has made the last payment on the old one.

  במאמר כבר חוזים את פקק התנועה שיחתום את עידן הרכב הפרטי:

  Man steadfastly refused to see that nothing could solve the traffic evil but the fast-multiplying automobile itself. The problem would end for good on the day of the last traffic jam—at that shrieking moment when every highway, street, road and lane in the nation was so clogged with cars that none could ever move again. Only then would man be free of the monster. But would he accept his freedom? It seemed doubtful. It would be too easy to lay boards across the tops of a billion sedans and start all over again with jet propulsion, foam rubber wheels and special lighters for the motorist’s neon-trimmed opium pipe.

  אחרי עשרות שנים כבר מתחילים לראות תוצאות ברורות של שלטון הרכב הפרטי בכל ערי העולם, והתוצאות האלה לא טובות במיוחד. לצד הנזקים הסביבתיים והאורבניים, ואולי בגללם, מתחילה לתפוס תאוצה תנועה של ירידה מהרכב הפרטי כסוג של בחירה בחופש, ואפילו מעין סמל סטטוס חדש. כך לפני חודש בניו יורק טיימס כבר מדווחים על הטרנד שמחלחל אט אט באומת הרכב (ומתפשט גם דרך בלוגים כמו זה מדאלאס), אחרי שביפן כבר תקופה ארוכה קונים פחות ופחות מכוניות. יש מקום לאופטימיות.

• November 27, 2009
• 23:06

  מקבץ לינקים לסופ”ש

   » ‎ עוד בלוג תל-אביבי

  1. שוקי גלילי מתפייט על חתולים וחרא.

  2. שרון גפן מדווחת מהשטח הבוער (באמת בוער) בפלורנטין. לא ברור עדיין מה גרם לשריפה, נבדק נושא פינוי פסולת, וכן השפעת כמות חלוקת הדירות בבניין שעלה באש על התוצאות הקשות של שני הרוגים ומעל 20 פצועים. למזלם של מקבלי ההחלטות, ההרוגים הם עובדים זרים, מה שמקטין בסדרי גודל את השערורייה הזו.

  3. תל-אביב במקום ה-50 בבנייה לגובה, אבל עובדים לשנות את זה. אני עדיין מחכה לדרוג איכות חיים הראשון שתל-אביב תצליח להיכנס אליו.

  4. אליאב מתפעל מעבודת המיתוג שעושים במודיעין.

  5. יודן רופא בפוסט מעמיק על הקשר שלו למשנתו של כריסטופר אלכסנדר.

  6. איתמר כהן על שיטת השקשוקה של נחמה רונן, תאגיד המחזור, וערוץ 2.

  7. גל מור על התקציבולטור של עיר לכולנו. המידע מבקש לצאת לחופשי.

  8. מתי נתחיל לספור אנשים לפחות כמו שאנחנו סופרים מכוניות?

  9. רשת חברתית חדשה בישראל מבוססת מיקום - מייהוד.

  10. גבי טרטקובסקי סוקר מספר תערוכות תל-אביביות משמעותיות במוזיאון ארץ ישראל כולל זכרונות מגן החיות וההיסטוריה הסודית של העיר.

  11. נהלי העבודה של החברה העירונית מוסדות חינוך בתל-אביב.

  12. קפה קנביס ראשון בארה”ב נפתח לפני שבועיים במזרח פורטלנד ומיועד לאלו שיש להם אישור רפואי לעשן את החומר הירוק. בארץ גם עושים צעדים ראשונים בתחום

  13. אז כמה באמת עולה לנו חנייה בחינם? הרבה יותר מדי כסף:

• 6:00

  שינויים במדדי הצריכה. סוף עידן התמ”ג בקופנהאגן?

   » ‎ עוד בלוג תל-אביבי

  במסגרת ניקוי החומרים שעל השולחן, הגיע הזמן להתייחס לשינוי במדדי הצריכה שמובילה ממשלת צרפת (וכאן יש פרוט נרחב של השינוי) וצפוי לחלחל למדינות מערב-אירופאיות אחרות ומשם אולי גם אלינו ולמקומות אחרים. את השינוי מובילים ג’וזף שטיגליץ ואמרטיה סן. שטיגליץ זכור לטוב מספריו המשובחים בנושא גלובליזציה (שאף תורגמו לעברית) - Globalization and its Discontents, שהציב את הבעיות שהגלובליזציה של ימינו גורמת (העברת עושר והון בצורה שמעודדת משברים, ריכוז הכח במוקדים הולכים וקטנים ויצירת חוסר יציבות פוליטי עצום ביותר ויותר מדינות). בספרו השני, Making Globlization Work, שטיגליץ עובר דרך שורה ארוכה של נושאים (מרישום פטנטים על תרופות של עמים ילידים ועד דיקטטורות הנפט של אפריקה) ונותן פתרונות מוצעים לסוגיות האלה.

  במוקד השינוי עומדת ההבנה כי המדד שעדיין רווח בימינו למדידת הצלחה כלכלית של מדינות, הלוא הוא התמ”ג, לא משקף נכונה את איכות החיים של האזרחים שלהן, ובייחוד במדינות המערב. כשאמריקאי בלוס אנג’לס נוסע לסופר במשך 45 דקות (נסיעה קטנה בלוס אנג’לס) וחוזר משם בעוד נסיעה של 45 דקות הוא מייצר יותר פעילות כלכלית (שריפת דלק ובלאי רכב) מצרפתי בפריז שיורד מהבית והולך 5 דקות כדי לחזור הביתה עם בגט טרי, כמה גבינות ובקבוק יין. האם האמריקאי, שייצר יותר פעילות כלכלית והעלה את התמ”ג של מדינתו בשיעור רב יותר, באמת חי יותר טוב מהצרפתי במקרה הזה? האם תאונות דרכים צריכות להיחשב כהצלחה כלכלית? במדדים הנוכחיים זה המצב, מכיוון שתאונת דרכים מייצרת פעילות כלכלית ומעלה את התמ”ג. תאונת דרכים לבטח לא מעלה את איכות החיים, למרות ההוצאה הכספית של בית החולים, חברת הביטוח ושריפת הדלק של מי שנתקע בפקקים מאחוריה.

  לפיכך, בצרפת, שאולי יותר מכל אומה מערבית אחרת מקדשת את הבטלה, החליטו להיות הראשונים לשנות את המדד כדי שיהיה אפשר לבטא איכות חיים גם של פעילויות לא מסחריות כמו קשר עם המשפחה וישיבה על ספסל בשדרה (שתי פעולות שהתמ”ג לא יודע למדוד), ולקחו את הטובים ביותר לשם כך.

  הצעד של צרפת מביע אי-אמון חריף במדד הנוכחי של התמ”ג. מדינות שנמצאות בתאוצה כלכלית אדירה, כמו סין, לא לוקחות בחשבון עדיין נזקים סביבתיים בכלל, ולכן מאחורי “סיפור ההצלחה” הסיני מסתתרת טרגדיה אנושית של עשרות מיליוני סינים שלא רק שלא משתתפים בחגיגה הכלכלית, אלא משלמים בבריאותם על “ההצלחה”.  בהערת אגב ניתן לציין שהמדינה שלכאורה ניצבת בחזית הקידמה הכלכלית והשוק החופשי, ארצות-הברית, מתנהגת כאחרונת המדינות הסובייטיות לא פעם כאשר מדיניות סחר החוץ שלה מביאה לתעריפי מכס שעומדים בסתירה לעקרונות המקודשים של הסחר החופשי, למשל במקרה של סחר הצמיגים עם סין, כך שדי ברור שמאחורי רטוריקת השוק החופשי הרווחת (גם אצלנו בישראל) מסתתר הרצון לשוק חופשי, אבל רק כל עוד זה טוב לחזקים.

  כל ברדק המדידה והסחר הזה הולך להתנגש לתוך ועידת קופנהאגן הקרובה. מדינות העולם לא יוכלו לחכות יותר, ויצטרכו להתחיל להשתמש במדדים שיכולים לבטא גם שמירה על הסביבה. זו חוכמה קטנה מאוד לחשוב שיש צמיחה כלכלית, כאשר הבסיס של צמיחה זו בנוי על ניצול הולך וגובר של המשאב המתכלה היקר ביותר (נפט). זה כמו לחיות טוב על חשבון קרן חיסכון הולכת ומצטמקת. כשהקרן נגמרת, החיים הטובים נגמרים. אם הועידה בקופנהאגן הזו תצליח, מנהיגי העולם יצטרכו לשוב לבתיהם ולחשוב מחדש על כל הגרפים שבהם הם השתמשו עד היום כדי לדעת איפה המדינה שלהם מדורגת. אם הועידה תיכשל (בהערת אגב, אני מאמין שכך יהיה, בעיקר בגלל חילוקי דעות בין סין לארה”ב) נמשיך במירוץ המטורף לכלות את המשאב הטבעי החשוב ביותר שיש לנו בשם ההצלחה הכלכלית.

  ולסיום, גם בארה”ב יודעים שתמ”ג הוא לא מדד להצלחה:

• November 25, 2009
• 4:30

  שוב נשוב לכיכר דיזנגוף - מפגש פעילים ביום שני הקרוב

   » ‎ עוד בלוג תל-אביבי

  הדרישה להחזרת כיכר דיזנגוף למפלס הקרקע הולכת וצוברת תאוצה. בהפגנה למען ביטל ההפרדה המפלסית לפני כחודש היו בכיכר עשרות תושבים (אשר העפילו למפלס של המזרקה שרוב הזמן נטוש), שני חברי כנסת (דב חנין וניצן הורביץ), ושלושה חברי מועצת עירייה (נח עפרון, רוחיק גלעד-וולנר וראובן לדיאנסקי). בהפגנה עצמה נישאו נאומים חוצבי להבות שכמעט מוטטו את הכיכר. בייחוד נעמו לאוזניי דבריהם של הורוביץ וחנין על עיר לאנשים ולא עיר למכוניות. שני חברי-כנסת שמבינים מה זו עיר יכולים כבר להקים שדולה רצינית.

  מור גלבוע, איש יקר וראש החזית להורדת הכיכר למפלס הקרקע, מארגן מפגש פעילים בשבוע הבא (יום שני), ב-30 בנובמבר בשעה 20:00. כל הפרטים כאן. אתם גם מוזמנים להצטרף לקבוצה שהולכת וגדלה של המאבק הזה. פרט מעניין נוסף הוא השאלה האם יוקם חניון תת-קרקעי (ומיותר) מתחת לכיכר כשזו תרד אל הקרקע. מעניינת אף יותר היא הסתירה בין דוברות העירייה שמאשרת קיומה של תוכנית כזו לבין חולדאי שבישיבת מועצת העירייה ענה על שאילתא ואמר שאין תוכנית כזו. כך ממש על-פי חן שמש בהעיר. התוכנית להקמת החניון פורסמה מאז גם בידיעות. צר לי על כך שחולדאי שוב נתפס כאן בקלקלתו (וגם חוסר התיאום בינו לבין הדוברות שלו. ממש מביך).

  מור גלבוע בחברה טובה
  

  בהערת אגב, ניצלתי את ההזדמנות של ההפגנה בשביל להחליף כמה מילים עם ח”כ ניצן הורביץ. עדכנתי אותו לגבי הצעתו של נח עפרון להקצאת נת”צ באבן-גבירול (הורביץ לא היסס וטען שהוא בעד). ביקשתי ממנו לבדוק את הפער בין הדרך הסביבתית-חברתית שבה הוא פועל לבין הדרך האנטי-סביבתית ואנטי-חברתית שבה פועלת סיעת מרצ המקומית. נקווה שהוא ירד לעומקם של דברים (בכל זאת, כשמרצ בתל-אביב מצביעה בעד המשך שלטון הרכב הפרטי ונגד תחבורה ציבורית זה עלול להשליך גם על מרצ הארצית).

  לקריאה נוספת על הכיכר והסיבות להחזרתה למפלס הרחוב מומלצת במיוחד תגובתו של דג כאן. נתראה במפגש הפעילים.

• November 22, 2009
• 20:10

  אחת עשרה שנים, חולדאי אחד, אפס במדרכות

   » ‎ עוד בלוג תל-אביבי

  לא מזמן הייתי בארכיון העירוני של עיריית תל-אביב. הארכיון הוא מקום מופלא, עם עובדים מסורים, ובו חומרים רבים שאינם מצויין באינטרנט וגם בעתיד לא יהיו בו. בין השאר מצויים בו פרוטוקולים של ישיבות מועצת עיר מהשנים שלפני 2005, פרוטוקולים שמגלים הרבה על המציאות הנוכחית שלנו וגם על דברים שנאמרו, הובטחו ונשכחו.

  בין שאר החומרים המצויינים שניתנים לקריאה בארכיון נתקלתי במקרה בפרוטוקול מתחילת 1999. השנה הראשונה של חולדאי בתפקידו כראש עירייה, קצת לפני באג אלפיים. מי שהייתה האופוזיציונרית מספר 1 באותן שנים, חברת המועצה גילה הרץ, העלתה שאילתא הנוגעת למדרכות העיר החסומות ע”י רכבים חונים. חולדאי טעם שהוא עובד על זה ורואה לעצמו כמטרה לשחרר את המדרכות מהחנייה הדו-גלגלית. בתחילת כהונתו חולדאי טרם אימץ את הסלוגן “אין לי סמכויות”, שבשנים האחרונות נמצא בערך במחצית מהמשפטים שלו, ולכאורה מדבריו לגילה הרץ עולה כי חולדאי באמת חשב על הנושא הזה בזמנו. עברו 11 שנים מאז, ילדים קטנים שהיו בכיתה ב’ התגייסו לצבא, סטודנטים הספיקו להקים חברות סטארט-אפ ולעשות אקזיט, ראשי ממשלה התחלפו, מלחמות התחילו והסתיימו ובמדרכות תל-אביב אין שינוי. הרכבים עדיין שוכבים עליהן וחולדאי עדיין ראש העירייה. ממש כאילו מדבור בסטטוס-קוו היסטורי.

  בין שאר הפרטים שעולים מהפרוטוקול חולדאי מדווח שהטעות ההיסטורית של איפשרו חנייה על מדרכות העיר עברה ב-1991, ושהוא מנסה לתקן את העוול ההיסטורי.

  ברשותכם, אני אצטט את תשובתו של חולדאי להרץ וגם אשים פה לינקים לצילומים של הפרוטוקול עצמו לנוחיותכם. כך אומר חולדאי במרץ 1999 (הדגשה שלי) :

  “כבודו רוצה להחזיר את המדרכות לתושבי תל-אביב. כבודו אמר את זה, כבודו כתב את זה, והגברת הניכבדה [השגיאה באיות במקור וכך גם שאר השגיאות בהמשך הציטוט], שעומדת מולו, יודעת את זה. אבל, אנחנו חיים בתוך עמנו, ויש לנו בעייה שמיספר כח-האדם לאכיפה, יכולת היציאה למכרז על נושא גרירה, מימוש תוכנית התחבורה הכוללת, שנועדה לתת תחליפים ובהתאם. ואם חברי-המועצה הנכבדים ישתפו איתנו פעולה, במיסגרת בנייתה והגשמתה של תוכנית התחבורה, שעליה אנו שוקדים כרגע, הרי נגיע, בסופו-של-דבר, לכך, שהמדרכות יחזרו לבעליהן החוקיים, קרי, הולכי רגל.

  פרשת המדרכות בעיר תל-אביב היא פרשה כאובה, שאינה נוגעת רק לעניין החנייה. היא נוגעת למיספר התמרורים המונחים עליהן, מיספר האובייקטים המונחים עליהם, פחי-הזבל שהונחו עליהן, ועוד 1,001 מיטרדים, שבמיסגרת התקציב הקיים, רק בעבודה יסודית, תיכנון מתאים ותקציב, נצליח להחזיר.

  ולכן, בואו, את ואני, ניראה את זה כמטרה משותפת.

  תודה.”

  עברו 11 שנים מאז שחולדאי נכנס לתפקידו. אין תזוזה בנושא הזה (כמו בנושאים אחרים). הרלוונטיות מתחדדת על רקע ההודעה לעיתונות של עיריית תל-אביב בנוגע לעידוד הליכה ברגל לעבודה. ביום רביעי הקרוב יתקיים כנס בנוגע לנושא הגעה לעבודה באופן סביבתי. בין השאר נראה מה ההבטחות של העירייה בסוף 2009 שוות (לא הרבה יותר ממה שהן היו שוות ב-1999). אותי באופן אישי מעניין האם וכיצד העירייה סופרת הגעה של אנשים לעבודה באמצעות הליכה ברגל.

  השאילתא של הרץ על מדרכות העיר. חלק 1 (קליק להגדלה)
  

  החלק השני של השאילתא כאן

  החלק השלישי והאחרון כאן

  המצב של מדרכות תל-אביב מתבטא בתמונה הבאה (כל המכוניות חונות באופן חוקי):

  11 שנים של חולדאי והמכוניות עדיין חונות על המדרכה
  

  אגב, אם נעשה ספירה קלה נגלה שבמהלך שלטון חולדאי סך התקציב העירוני שהוצא עומד על יותר מ-30 מיליארד ש”ח. מעניין לכמה כסף חולדאי התכוון שצריך כדי לתקן את המצב הנוכחי. משעשע שאנשים עדיין חושבים שחולדאי הוא סוג של איש ביצוע (אולי דומה יותר לאיש קרטוע).

  בבניין המדרכות ננוחם ובא לתל-אביב גואל.

• November 21, 2009
• 17:46

  הפיאסקו של בניין תיאטרון הבימה החדש - מקבץ לינקים

   » ‎ עוד בלוג תל-אביבי

  במקום מקבץ לינקים רגיל, הפעם יעסקו הלינקים במבנה אחד ספציפי שלאחרונה זכה למנה של ביקורות בעיתונות - מבנה תיאטרון הבימה החדש. מדובר בעוד מבנה המנציח את מורשת חולדאי לשנים ארוכות. לצד מבנה המגורים הגרוע ביותר שחולדאי חתום עליו, מגדל נוה-צדק, מצטרף למורשת חולדאי מבנה הציבור הגרוע ביותר שנבנה בתקופתו - הבית המחודש של התיאטרון הלאומי שמזכיר יותר מקלט אטומי מאשר מבנה שקשור ליצירתיות. חראם על השחקנים והיוצרים שזה יהיה ביתם החדש.

  פוסט זה מתכבד לעשות סדר בים הביקורת שכבר נכתבה על מבנה זה. אם יש לכם עוד לינקים אתם מזומנים להוסיף. הבה נתחיל:

  1. יוסי קליין תוקף בהארץ. ככל הנראה הכתבה הכי טובה בנושא זה עד כה, ואני מצטט:

  “את בניין הבימה החדש יהיה קשה להעלים ושאלת יופיו או כיעורו איננה יותר על הפרק. אין עכשיו עובדה מוצקה ממנו. השאלה היא, איך צמח דבר כזה ממש מתחת לאפם של גדודי אדריכלים, אנשי תרבות, אבירי שימור ועיתונאים דעתנים. הניסיון להפקיד את השמירה על ערכים תרבותיים בידי אדריכלים, לא שונה מהפקדת חתול על שמנת. מישהו שמע על אדריכל שמתייחס לאיכותו של בניין הבימה? כשאני שואל אותם על כך, הם מגלגלים עיניים לשמים ומניחים אצבע על שפתיים. דני קרוון קיבל אותו כנתון, ניצה סמוק לא רוצה להתייחס, דניאלה פוסק, אדריכלית העיר בשעה שהתוכנית אושרה, מסרבת אפילו לשמוע את השאלות.”

  2. רותי שוחט בהארץ מסבירה על תהליך הבנייה (שבכלל הסתוותה כשיפוץ) שחרג מ-31 מיליון ש”ח ל-91 מיליון ש”ח ועשוי לחרוג שוב בהמשך (אל תעשו עניין. מה הם כבר 60 מיליון ש”ח בין חברים הכיס שלכם לפיאסקו הזה).

  3. מאמר מערכת שוב בהארץ מסכם ומספיד:

  “כל העיכובים והעלויות הללו היו כמובן נשכחים אילו חזרו השחקנים והקהל למבנה ידידותי, מזמין ואהוד. אך יש מקום לספק, בעיקר כאשר משווים בין קופסת “הבימה” המסתמנת ובין מבנים דומים בעולם, המתנאים בסגנון קליל ופתוח. את “הדיבוק” הזה כבר מאוחר להוציא מהבימה, אבל אולי מוסדות אחרים ילמדו לקח כלשהו ממחזה זה אודות מידתיות, נמהרות ומגלומניה.”

  4. האדריכל ארז אלה בראיון בגלריה (עוד לא יצאנו מעיתון הארץ) מחווה דעה:

  “הבניין אטום לחלוטין ולא מקיים שום קשר לרחוב. זה לא עומד אפילו בסטנדרטים של שיעור באורבניזם שנה א’. מעציב אותי שלא היה דיון מעמיק בשיפוץ של הבימה. התיאטרון מתחרה היום בהרבה מדיומים אחרים, ונראה שלא היתה שום מחשבה על כך. לדעתי יש פה הזדמנות אדירה שהוחמצה, גם מבחינת התיאטרון וגם מבחינת העיר”

  5. ניסן שור בטיימאאוט (צריך לדפדף לעמוד 50) מייחל לסקאד שיהרוס את מבנה הבימה וכותב:

  “זה אפילו לא פיל בחנות חרסינה. זו גופה של ממותה שמוטלת באמצע בית קפה קטן ואינטימי, ספקטקל פנטזיסטי שיצא מכלל שליטה אבל אפילו לא יכול להינות מאפקט פולחני של יצירה קאמפית. סתם מכוער, כמו שאומרים.”

  6. אדר’ יוסי מטלון מצר על בניית הקופסה.

  7. רותי דירקטור לא מאמינה למראה עיניה.

  יש הרבה מאוד לקחים שצריך להפיק מהסיפור של הבימה. סוגיות של שיתוף ציבור, מכרזים לתוכניות, התאמה בין מבני הציבור לעיר ועוד ועוד. הנושא של השיפוץ והרחבת הבניין ראויים ודאי לעבודת מאסטר באדריכלות. אם יש כאן לפחות מידה של (אי-)צדק היסטורי ניתן למצוא אותה בכך שלא רק לדרום העיר יהיה מבנה מזעזע של רם כרמי (התחנה המרכזית החדשה שהיא המבנה הגרוע ביותר שנבנה בתולדות מדינת ישראל). עכשיו גם למרכז העיר, בלב האליטה התרבותית יהיה גוש בטון ענק ומיותר של רם כרמי, גוש שיותר מהכל ישמש כמורשת אדריכלית לתקופה בה תל-אביב איבדה הרבה מהרגישות האנושית שהייתה לה כדי להראות שיש לה כלי גדול במיוחד. סר פטריק גדס ומאיר דיזנגוף (שהניח את אבן הפינה לתיאטרון הבימה הראשון בשנות ה-30) מתהפכים בקבריהם.

• November 20, 2009
• 17:50

  הרפר ריגן - שווה לקפוץ לגשר

   » ‎ עוד בלוג תל-אביבי

  במסגרת השלמת החסכים התרבותיים שלי הייתי השבוע בהצגה “הרפר ריגן” בתיאטרון גשר. מדובר במחזה בריטי של מחזאי צעיר ובולט בשם סיימון סטיבנס שעושה לעצמו שם בווסט אנד. על העיבוד העברי והבימוי של המחזה אחראי עודד קוטלר, כאשר בתפקיד הראשי משחקת ליאורה ריבלין.

  ראשית, צריך לציין שמדובר בהצגה טובה מאוד, אם כי לא קלה לצפייה. המחזה עוסק בפריצת חומות וביציאה מעולם אשר מוגן בשקרים לעבר השלמה עם החולשות האנושיות שלנו (ויש הרבה מהן במחזה). התפקיד הראשי במחזה זה הוא תפקיד נשי, מה שנותן פרספקטיבה שבמחזות מודרניים (שברובם אם יש תפקיד ראשי אחד הוא של גבר) חסרה לרוב. עוד מהלך יוצא דופן הוא המבנה הבסיסי של המחזה. לא מדובר כאן בהתחלה-אמצע-סוף קלאסיים אלא במסע דרך אינטראקציות. גיבורת המחזה, הרפר ריגן (ליאורה ריבלין), נמצאת על הבמה לכל אורכו כאשר בכל סצינה נמצא איתה על הבמה אחד משחקני המשנה (בין היתר בעלה סת’ ריגן, המשוחק ע”י דבל’ה גליקמן המצויין) ולעתים נדירות שניים. המחזה מותח את גבולות היכולת של ליאורה ריבלין, והיא מצידה מתמודדת עם התפקיד בהצלחה רבה.

  המחזה עצמו מאוד מאופק ברובו, המהלכים מרומזים לא פעם וכל סצינה עטופה בשכבות של רבדים ואופציות לפרשנות - מההתחלה עם הבוס שעוגב על הגיבורה ומנסה לחסום אותה מלנסוע, ועד המפגשים הכמעט-מיניים-אימהיים עם הנער בן ה-17 על הגשר בלונדון. הרפר, אישה בגיל העמידה, שוברת את החומות שהיא הציבה לעצמה במהלך החיים, סוגרת חשבונות ישנים עם אמה, מורדת בסמכות ובסוף מגיעה לסוג מסויים של גאולה והשלמה עם המציאות כשהיא חוזרת לבסוף הביתה.

  כמו כן נעשתה עבודה טובה מאוד בכל הנוגע לתפאורה במחזה. הבימות הקטנות שנכנסות ויוצאות מהבמה מאפשרות יצירה של הצגה אשר קופצת ממיקום למיקום במהירות רבה. לשמחתי, נכתבו כבר ביקורות טובות על ההצגה הזו שמתארות בפרוט רב יותר את תוכן המסע שאותו עוברת הרפר ריגן - שרית פוקס במעריב וגם סיריוס בלק מצאו שההצגה הזו בהחלט מצדיקה נסיעה ליפו. ההצגה הזאת מאוד מומלצת לכל מי שעדיין חושב שתיאטרון זה מקום שבאים אליו כדי להתרגש (ולא כדי לראות מופעי בידור זולים).

  גילוי נאות: תיאטרון גשר נתן לי הזמנה (זוגית!) להצגה הזו שלאחריה אף התקיים מפגש קצר עם יוצרי ההצגה. מספר בלוגרים נוספים (קומץ די מעניין) קיבלו גם הם הזמנה (עדיין אין לנו נישה של בלוגרי תיאטרון ממש כמו שיש בלונדון. יכול להיות שזה גם קשור לכמות העשייה כאן ושם). לא התחייבתי לכתוב ביקורת על ההצגה ובטח לא ביקורת חיובית. בנוסף, גיליתי שאני נהנה הרבה יותר ללכת לתיאטרון (במיוחד כשמדובר בהצגה טובה) מאשר למופעי החבובות של מועצת העירייה.

  עוד הערה אחת: תודה למי שהמליץ לי ללכת ל”אין נופים אבודים” של רות קנר בסוזן דלל. ההצגה הזו עושה חסד גדול עם תמר ברגר, יעקב שבתאי, אריה פילץ, כרם חינאווי ודיזנגוף סנטר. הרגשתי כאילו אני נמצא בתוך סיור ארכיאולוגי בקינג ג’ורג’ פינת דיזנגוף ולא על כסא באולם.

  המלצות להצגות נוספות יתקבלו בברכה.

• November 19, 2009
• 16:51

  יחי התקציבולטור!

   » ‎ עוד בלוג תל-אביבי

  מחושך לאור! מעבדות לחירות!

  הסבר בסרטון:

  כל הפרטים כולם באתר התקציבולטור שמאפשר בפשטות יחסית חפירות עומק בתוך התקציב העירוני (כולה 4.5 מיליארד ש”ח, לא משהו רציני). החובבנים שמנהלים את העירייה כמובן מנסים להסביר שמדובר ברעיון לא טוב עם כל השקיפות הזו וחיזוק החברה האזרחית. מה שבטוח לא טוב זה להשאיר את כל המידע הכספי חסוי בידי החובבנים של חולדאי כאילו מדובר במידע בטחוני רגיש - פעם החובבנים שלו מאבדים לו את הדומיין, פעם אחרת מערכות חיוב הארנונה מתפרעות.

  שאפו גדול מאוד לתנועת עיר לכולנו שעומדת מאחורי המהלך פורץ הדרך הזה. מדובר באקט אופוזיציוני בכיר ביותר, כזה שמשאיר את הממסד השולט עם המכנסיים למטה. שאפו ענק באופן אישי לנועם הופשטטר ואלון פדן על היוזמה והפעולה. על רקע ההסתרה המתמשכת של כל מסמך אפשרי (תנסו למצוא באינטרנט פרוטוקולים של ועדות הכספים והנכסים, למשל) מצידה של העירייה, מדובר בהדלקת פרוג’קטור והארת חלק מהמרתפים העירוניים החשוכים.

  עכשיו צריך לדרוש שהעירייה תפתח את התקציב של השנה הבאה מראש.

  עוד מדווחים על הנושא:

  יוחאי עילם סופר את הכסף במדרגות

  עידו קינן מתרשם מהרצון של העירייה להשאיר אותנו בחושך

  וואינט מרחיבים בנושא תהליך הפיצוח

  הארץ משקפים את הנושא

• November 18, 2009
• 0:20

  תזוזות ראשונות לקראת פתיחת התקציב העירוני לציבור

   » ‎ עוד בלוג תל-אביבי

  מסתבר שגם בעירייה שמתנגדת לשיתוף חומרים עם תושבי העיר, יש לפעמים תמורות מינוריות בכיוון החיובי כשמתחילים להפעיל לחץ. עד לפני מספר ימים אם הייתם מנסים למצוא את התקציב העירוני באתר העירייה הייתם מגיעים לכאן (הקאש של גוגל שוב מספק את הסחורה) ומקבלים מסמך איזוטרי שמתחזה לתקציב, אבל למעשה כולל תקציר מאוד מקוצר שלו בלבד.

  עכשיו, בעקבות לחץ של עיר לכולנו, השתנו הפרטים והתקציב של השנה היוצאת עלה כולו בפורמט pdf. יפה לראות שכשהעירייה רוצה (או כשמפעילים לחץ בנקודות מסויימות) היא מסוגלת לעלות מסמכים לאינטרנט, גם אם כבר עשו את זה כבר לפניהם.

  כמובן שזה לא מספיק. בעוד חודש וחצי התקציב של השנה הבאה (איפשהו באזור 4.5 מיליארד ש”ח) יגיע לאישור, והפעם יהיה הרבה יותר טוב אם הציבור יוכל לדעת מראש מה קורה ועל מה הולכים להצביע ולבדוק את העניינים בעצמו באמצעות תקציב בפורמט של רשומות, למשל באקסל. בדיוק בשביל זה יש את העצומה הזו שהולכת וצוברת תאוצה.

  עדיף שבמקום שהעירייה תמשיך לגרור רגליים בניסיון להחזיק את כל המידע העירוני אצלה היא תשתף ותחזק את הציבור של העיר באמצעות העלאה של כל מה שאפשר לרשת וזה כולל את כל סדרי היום של הועדות השונות ובמיוחד ועדות הכספים, הנכסים ותכנון ובנייה והפרוטוקולים של ועדות אלה. אנחנו עוד לא שם, אבל כל חתימה על העצומה עשוייה לקרב לעתיד עירוני שקוף יותר.

  עוד פרטים בנושא אצל שוקי.

• November 16, 2009
• 22:05

  באריקיפה לומדים ללכת, בניו-יורק משתמשים באוטובוסים, בתל-אביב ממשיכים להתפלל

   » ‎ עוד בלוג תל-אביבי

  בדרך-כלל כשמשווים את תל-אביב לירושלים או להיפך מתייחסים לירושלים כעיר של אנשים יראי שמיים ובעלי אמונה בעוד בתל-אביב כולם משוחררים ופרקי עול. מסתבר שהמציאות קצת שונה. בעוד שבירושלים אנשי העירייה יצאו מחידלונם, הפסיקו לחכות לחסדי שמיים, והתחילו לערוך שינויים מסיביים בקווי האוטובוסים, להקצות נת”צים חדשים, ומתקרבים גם לפתיחת של הרכבת הקלה (ללא מטר אחד של בנייה תת-קרקעית), בתל-אביב נושאים עיניים לשמיים ומתפללים לאלוהי הרכבת התחתית תוך מלמולים חסרי פשר שיותר מתאימים לישיבה בבני ברק מאשר לעיר חופשית של אנשים חופשיים (לכאורה).

  למזלנו, בעולם הגדול לא כל האנשים עשויים מהחומר הרך במיוחד אשר ממנו עשויים נבחרינו העירוניים, ושם דברים זזים.

  בניו-יורק, למשל, אחרי שהתפללו במשך 70 שנה להרחבת הרכבת התחתית (בערך אותו הזמן שמדברים עליה בתל-אביב), הפסיקו לחכות. בכתבה מצויינת בפורבס על ג’נט סדיק-קאהן, אשר נושאת באחריות על חלק ממכלול התחבורה בעיר (שגם שם לראש העירייה יש מגבלת סמכויות, אבל זה לא הופך אותו לאימפוטנט מוצהר) היא אומרת את הדברים הבאים (הדגשה שלי):

  Sadik-Khan says she’s working on express buses as a way around a 70-year federal backlog in subway and rail construction. Her first success: a high-speed bus line in the Bronx, which she says has reduced commute times by 24%. Riders pay fares before boarding, and buses run along dedicated lanes with coordinated traffic signals.

  לא מסובך. אצלנו חולדאי, טיומקין וחבריהם מעדיפים להמשיך להגיד למה אי-אפשר, לשחק בלמי יש יותר קטן, ולהצביע נגד כל שיפור בתחבורת האוטובוסים בעיר.

  אבל לא רק בעולם המערבי יש תמורות חיוביות, גם בקצה של העולם השלישי קורים דברים. באריקיפה, העיר השנייה בגדולה בפרו, הפכו את רחוב הקניות המרכזי למדרחוב. כמובן שלפני כן הייתה התנגדות גדולה של הסוחרים (”איך אנשים יגיעו לקנות?”). אחרי שסגרו את הרחוב לתנועת כלי רכב הפדיונות גדלו וכולם הרבה יותר מרוצים. אפשר וכדאי להפוך את שינקין למדרחוב. במקום זה מתכוונים להרחיב בשינקין את הכביש בצורה די עקומה. משום מה העירייה מתעקשת להרוס גם את הדברים הטובים שיש בעיר. ככה זה נראה באריקיפה:

  כשרואים מה קורה בניו-יורק וגם באריקיפה אפילו יותר קשה להבין איך דווקא כאן אנחנו תקועים עם מדיניות תחבורה כל-כך מיושנת.

• 2:30

  להגיע לעבודה באופן סביבתי - הזמנה לכנס

   » ‎ עוד בלוג תל-אביבי

  בעוד כשבוע וחצי, ביום רביעי, ב-25 במנובמבר, יתקיים הכנס הרביעי של “מגיעים לעבודה בירוק” בבית המועצה לישראל יפה (רח’ רוקח 80, תל-אביב) בשעות 9:00-12:15. הכנס מאורגן ע”י ארגון תחבורה היום ומחר.

  הכנס יעסוק בדרכים כאלה ואחרות להגעה לעבודה מלבד נהיגה לבד ברכב הפרטי כל הדרך לשם ובחזרה. מלבד הליכה ברגל, יש גם תחבורה ציבורית, קארפולים ועוד שלל אופציות שהעומס הסביבתי שהן מטילות על המערכת מצומם יותר מהאופציה שהופכת להיות יותר ויותר מקובלת. בנוסף, מומלץ גם לעיין במדריך למעסיקים שמלווה את הכנס, ובאתר התחרות שתתקיים בנושא.

  התוכנייה המלאה מופיעה בתמונה שבהמשך. בין הדוברים בכנס נמצא גם ח”כ דב חנין, וגם חבר המועצה משה טיומקין (שהתנגד להקצאת נת”צ באבן-גבירול) שידבר על קמפיין של העירייה לעידוד הליכה ברגל לעבודה. מעניין האם מדובר רק בהודעה לעיתונות או שהעירייה מתכוונת גם למדוד את אחוז התנועות לעבודה באמצעות הליכה ברגל כדי לדעת האם הקמפיין מצליח וגם לשפר את התשתית של ההליכה ברגל בעיר (חזון אחרית הימים).

  ההרשמה לכנס היא ללא תשלום במייל: bar.kayima@gmail.com

  

• November 15, 2009
• 6:23

  תקציב לכולנו

   » ‎ עוד בלוג תל-אביבי

  תקציב עיריית תל-אביב הוא כ-4.5 מיליארד ש”ח בשנה. זה לא הרבה כסף אם משווים את זה לתקציב משרד הביטחון או למחזור היומי בוול סטריט. אבל, במונחים של רשויות מקומיות בישראל, זה התקציב הגדול ביותר, וזה גם בערך פי 15 מתקציבו של המשרד להגנת הסביבה.

  התקציב הענק הזה לשנת 2010 הולך להיות מאושר ע”י חולדאי והמריונטות בהופעה משותפת במרכז עינב לקראת סוף דצמבר, בלי שאנחנו נוכל לדעת על מה הם מצביעים בכלל, בגלל שהתקציב לא עולה אף פעם לאתר העירייה, לא לפני האישור וגם לא אחריו. בעצם, זה לא חייב להיות ככה. עיר לכולנו החליטה (סופסוף) לצאת למאבק משמעותי בנושא דמוקרטיה ושקיפות ואין משמעותי מהתקציב. עיר לכולנו דורשת מחולדאי להעביר את ספר התקציב בפורמט נוח לחיפוש ואני מצטט:

  “התקציב העירוני, המהווה את תוכנית הפעולה השנתית של העירייה, מכיל מידע חשוב שאין לו תחליף באשר למדיניות הקואליציה ולשימוש בכספי התושבים. העברתו כקובץ נתונים פתוח תגביר את יכולות התושבים ונציגיהם לקרוא בתקציב, לחפש בו ולנתח אותו.

  כעת, כשמתקרב הדיון במועצת העירייה בהצעת התקציב 2010, אנו מפנים אליך מבעוד מועד דרישה דומה: העבר לרשות הציבור את הצעת התקציב לשנת 2010 כקובץ אלקטרוני המאפשר שימוש ברשומות השונות באופן חופשי, לא יאוחר מ-15.12.09 - המועד האחרון להעברת ספרי הצעת התקציב אל חברי המועצה.”

  מדובר בדרישה מהפכנית ממש מול עירייה עם ניהול טוטאליטרי שמאלצת אנשים ללכת לבית-משפט כדי לעמוד על זכויותיהם הדמוקרטיות המינימליות.

  אם גם לכם זה נראה טריויאלי שבעיר הזאת הציבור יהיה יותר חזק (או פחות חלש, תלוי איך מסתכלים על זה) ממה שהוא כיום - העצומה הזאת מחכה לחתימה שלכם.

• November 14, 2009
• 13:54

  שביל האופניים הכי מצחיק בעיר - באנדרטת המייסדים

   » ‎ עוד בלוג תל-אביבי

  בתל-אביב יש לטענת העירייה קרוב ל-100 ק”מ שבילי אופניים. למעשה 99.5 אחוזים מתוכם הם ציורי מדרכות שלא קשורים לכלום וודאי לא לתנועה של האופניים והולכי הרגל. אבל, לצד החובבנות של העירייה בנושא והביקורת שעולה, צריך לראות גם את הצד החיובי של השבילים האלה. הצד הזה הוא הצד הקומי. שבילי האופניים בתל-אביב נועדו להעלות חיוך על פני העוברים ושבים בסך-הכל, ולמעשה מי שעומד מאחורי השבילים האלה שואב את השראתו בו זמנית מאפרים קישון, שהבין טוב מאוד את נפשם המיוסרת של הישראלים אשר דורשת גיחוך עצמי, ודודו גבע, שידע להעביר את מהות קיומנו דרך איורים.

  והנה במקרה נתקלתי בשביל האופניים שיותר מכל מאחד את האיור והגיחוך ומיקומו הגיאוגרפי הסימבולי מעיד על מצבנו כאומה וכעיר. כן, כמו שאומרת הכותרת, מאחורי אנדרטת המייסדים, מול ביתו של דיזנגוף, היכן שב-1948 הוכרז על הקמתה של המדינה, מסתתר לו שביל האופניים המושלם. אי-אפשר להסביר במילים, הנה התמונות:

  שביל האופניים מצד שמאל. הרמפה מצד ימין
  

  רוכב האופניים לא מתבלבל
  

• November 13, 2009
• 21:55

  מקבץ לינקים לסופ”ש

   » ‎ עוד בלוג תל-אביבי

  מקבץ קצרצר:

  1. ג’יין ג’ייקובס כתבה הרבה על אורבניזם ומה עושה עיר למקום מוצלח להיות בו. עכשיו הכתבים שלה בנוגע לכלכלות עירוניות זוכים לעדנה מחודשת. מומלץ בחום.

  2. ללי ציפי מיכאלי מקריאה שירה במסדרונות העירייה.

  3. 150,000 אלף ש”ח מפרידים בין ילדים עם ליקויים כאלה ואחרים בדרום העיר לאפשרות לקבל נקודת פתיחה פחות גרועה בעתיד. זה בערך רבע מההנחה בארנונה שניתנת לשגרירויות וקונסוליות בתל-אביב.

  4. בלוג די חביב מהעיר עמן.

  5. אתנחתא קומית: סניף מפלגת העבודה בשכונת נווה-שאנן בחיפה נסגר. יש איזשהו צדק היסטורי בכך שהמפלגה שהרסה את חיפה מגיעה לסוף דרכה גם בעיר שפעם נחשבה “אדומה” (בתרגום לעברית מדובר על מקום שבו כולם הולכים לישון בעשר כדי לקום מוקדם בבוקר לעמל היום). חיפה עדיין לא החליטה איזו עיר היא רוצה להיות ואם בכלל היא רוצה להיות עיר או פרבר מרוחק של תל-אביב, אבל אפשר לקוות שבעתיד היא תשתחרר משלטון מפא”י.

• November 12, 2009
• 20:59

  רון חולדאי וקואליציית הסמרטוטים נגד שיפור התחבורה הציבורית בתל-אביב

   » ‎ עוד בלוג תל-אביבי

  בפוסט זה אני מעוניין לחזור רגע לישיבת מועצת העירייה האחרונה שהתקיימה ב-19 באוקטובר האחרון במרכז עינב. אם הייתי מצליח למצוא את הפרוטוקול של הישיבה הזו באתר העירייה הייתי שם פה לינק וממליץ לכם לקרוא בעמודים 35-44 את הדברים המדוברים.

  ד”ר נח עפרון, חבר מועצת העירייה מטעם סיעת עיר לכולנו, הגיש הצעה לסדר שנגעה לכך שמועצת העירייה תחליט לבקש הקצאת נת”צ ברחוב אבן-גבירול (משרד התחבורה התחייב להקצות נת”צ בכל פעם שהעירייה תבקש. העירייה לא ביקשה מעולם הקצאה כזו תחת חולדאי). מדובר באחד מהצירים הראשיים של תל-אביב, שבמסגרת השיפוץ שלו נעקרו עצים והפחיתו את כמות הצל של הולכי הרגל, נצבע שביל אופניים פארודי ושופרה במידת מה הנגישות לרכב הפרטי המזהם והבלתי-יעיל. כמובן, הפקקים והגודש בכביש הזה לא נפתרו. על אבן-גבירול עוברים 17 קווים שונים של אוטובוסים (בין היתר 26 המשובח שהוא היחיד שנוסע לכל אורכו, וכן קווים חשובים לא פחות שנוסעים על חלק מהרחוב כגון 25 ו-24 לאוניברסיטה ו-47 ו-48 למרכז הירידים).

  הצעתו של נח עפרון באה על-מנת להתחיל לתקן את מצב התחבורה התל-אביבי במין צעד ראשון שלאחריו יבואו צעדים נוספים. במקום להמשיך לחכות לרפורמות גרנדיוזיות או לרכבת תחתית שלא תוקם לעולם (בעולם המערבי היום לא בונים כמעט רכבות תחתיות חדשות בגלל העלות וחוסר היעילות היחסי שלהן מול רכבות קלות ואוטובוסים). נח נתן נאום מופלא שאף הועלה לאתר העירייה שבו הבהיר שלמרות שצריך להאמין ולחכות למשיח, כדאי בינתיים לפעול בכוחות עצמנו למען הבאת הגאולה, ובמקרה הזה לשיפור מינורי בתחבורה הציבורית בתל-אביב באמצעות הקצאת נתיב באבן-גבירול.

  לאחר נאומו של נח עלה ראש העירייה, רון חולדאי, על-מנת להשיב לו. רון חולדאי הסתובב סביב עצמו, טען שהוא בעד תחבורה ציבורית, אבל הוא לא מוכן לשום צעד בכיוון, גם אם משרד התחבורה סופסוף מתחיל להתייחס ברצינות לנת”צים. רון חולדאי הוכיח שהוא אימפוטנט מבחינה תחבורתית, כאשר ביד אחת הוא תוקע את הרכבת הקלה בדרישה לסלילה תת-קרקעית של הקו הירוק, וביד השנייה הוא מונע כל שיפור בתחבורת האוטובוסים בתל-אביב. האימפוטנציה של חולדאי הדביקה את הסמרטוטים שהוא מכנה חברי הקואליציה וקואליציית המריונטות שלו הצביעה כאיש אחד נגד כל שיפור, ויהא זה המינימלי ביותר, בתחבורה הציבורית בתל-אביב.

  כך למשל, חבר המועצה אלון סולר מסיעת רוב העיר שאלעק התיימרה לייצג צעירים הצביע נגד שיפור בתחבורה הציבורית לכיוון האוניברסיטה. חבר המועצה משה טיומקין שחבר בסיעה שהתיימרה לייצג קשישים (ונושא בתואר חסר המשמעות של ראש רשות התחבורה בעירייה) הצביע נגד שיפור התחבורה הציבורית שמשרתת קשישים רבים שלא יכולים לנהוג או שידם אינה משגת להחזיק רכב. חברת המועצה, הקרדיולוגית ד”ר חנה תמיר מסיעת “הירוקים” גם היא מעדיפה להעמיק את התבססות העיר על רכבים פרטיים ואת הזיהום והעצבים שנגרמים עקב כך והצביעה נגד שיפור בתחבורה הציבורית. חברת המועצה כרמלה עוזרי היא סיעת יחיד המתקראת “צדק חברתי”. כמובן שגם עוזרי זו הצביעה נגד הצדק החברתי ובעד המשך הסטטוס-קוו בו למי שיש יותר (בעלי רכב פרטי) מקבל עדיפות על פני מי שיש לו פחות. מיותר לציין שצמד המוקיונים בשכר, פאר ויסנר את מיטל להבי, הצביעו גם הם נגד שיפור התחבורה הציבורית בתל-אביב. ברשותכם תרשו לי בנקודה זו לצטט את ויסנר עצמו בדבריו על חולדאי:

  “זה ראש עיר שמנהל היום את העירייה וחושב על קוסמטיקה בלבד. אדם שחושב שצריך להכניס כמה שיותר מכוניות לעיר ומצידו שתחנקו. ראש עיר שסומך על הזיכרון הקצר שלכם וחושב ששיעורי טאי-צ`י על החוף ישכיחו מכם את העובדה, שעדיין מזרימים בוצה לים. מאמין כי אם גדות הירקון יפים ומטופחים אנשים ישכחו שהנחל עדיין מזוהם.”

  לפחות חולדאי חושב על קוסמטיקה, ויסנר חושב רק על הצ’ק בסוף החודש ומצידו שתחנקו באמת עם כל המכוניות בעיר.

  למען הסדר הטוב הנה פרוט ההצבעה כפי שנרשמה בפרוטוקול.

  תומכים בשיפור התחבורה הציבורית בתל-אביב:

  1. אהרון מדואל (עיר לכולנו)

  2. רוחיק גלעד-וולנר (עיר לכולנו)

  3. יואב גולדרינג (עיר לכולנו)

  4. יעל בן-יפת (עיר לכולנו)

  5. נח עפרון (עיר לכולנו)

  מתנגדים לשיפור התחבורה הציבורית בתל-אביב:

  1. רון חולדאי (תל-אביב 1)

  2. דורון ספיר (תל-אביב 1)

  3. שולה אגמי (תל-אביב 1)

  4. שמואל מזרחי (תל-אביב 1)

  5. יעל דיין (תל-אביב 1)

  6. מיטל להבי (מרצ)

  7. אחמד משהראוי (מרצ)

  8. פאר ויסנר (הירוקים)

  9. דן להט (הירוקים)

  10. חנה תמיר (הירוקים)

  11. כרמלה עוזרי (צדק חברתי)

  12. שמואל גפן (בגד)

  13. נפתלי לוברט (בגד)
  

  14. בנימין בביוף (שס)

  15. שלמה זעפראני (שס)
  

  16. אסף זמיר (רוב העיר)

  17. אלון סולר (רוב העיר)

  18. יניב ויצמן (רוב העיר)

  19. ראובן לדיאנסקי (לתת לחיות)

  20. עומר סיקסיק (יאפא)

  21. משה טיומקין (הגימלאים) 

  כל האימפוטנציה התחבורתית הזו, הזכירה לי אימפוטנט תחבורתי אחר שהיה בזמנו ראש העירייה פה ובין היתר הרס את כיכר דיזנגוף (עוד “פתרון תחבורתי” מופרך) והיום הבן שלו מתנגד לשיפור התחבורה הציבורית בעיר. קבלו את צ’יץ’ ב-1983. כמו חולדאי, הרבה מילים גדולות, הצגות ותירוצים. מעט מאוד מעשים אם בכלל:

  לפני שניכנס לדיון על פתרונות התחבורה של תל-אביב, אני ממליץ לכם לקרוא את הפוסט של יודן מדוע הקמת רכבת תחתית בתל-אביב היא אבסורד.

• November 11, 2009
• 4:10

  הזמנה לכנס הראשון למזון וקיימות בישראל

   » ‎ עוד בלוג תל-אביבי

  בעוד כשבוע, ביום חמישי, ב-19 בנובמבר יתקיים הכנס הראשון למזון וקיימות בישראל, בנמל תל-אביב (מתחם נובה) בשעות 9:00-18:00. הכנס מאורגן ע”י מרכז השל ומכון הערבה.

  מה הקשר בין מזון לקיימות? מסתבר שכדי שנאכל (כלומר, כדי שנקנה נקניק, טונה, ביצה וירקות בסופר, או כל דבר אחר) צריכים לקרות הרבה תהליכים בדרך שבין השאר גורמים להוצאת אנרגייה אדירה, זיהומים שונים ומשונים, השלכות בריאותיות כאלה ואחרות כתוצאה ממה שאנחנו אוכלים וגם השלכות תרבותיות.

  הדוברת המרכזית בכנס היא הסופרת רות אוזקי, שבין היתר כתבה את “שנת הבשרים שלי” (My Year of Meats) ואת “על-פני הבריאה כולה” (All Over Creation), שני ספרים משובחים שבמרכזם נמצאת תעשיית המזון המודרנית ולא פחות חשוב - העצמה נשית.

  הכנס בנוי משלושה פאנלי בזק בתחילת היום ולאחר מכן כמה שולחנות עגולים בנושאים שונים. בין המשתתפים בכנס - העיתונאי אביב לביא, פרופ’ דני רבינוביץ’, ח”כ דב חנין ועוד רבים וטובים.

  כל הפרטים נמצאים באתר הכנס, וכאן ניתן להירשם.

  לסיום, לא מזמן נתקלתי בהרצאה הקצרה והמשובחת הבאה על הקשר בין מזון וצורתן של ערים:

  הערה לא קשורה: אני יודע שקצב הפרסום היה קצת איטי בימים האחרונים. הצטברו לי 138 לינקים (!) בצד והייתי צריך לעבור על כולם ולסדר אותם לפני שאוכל לכתוב שוב.

• November 07, 2009
• 20:54

  שני סוגים של גופי

   » ‎ עוד בלוג תל-אביבי

  סרטון של דיסני משנת 1950 בכיכובו של גופי שמשחק את Mr. Walker נעים ההליכות ואת Mr. Wheeler הנהג הכוחני. הסרטון לא איבד טיפה מהרלוונטיות שלו:

  מוקדש בחום (גם) לכל משתתפי עצרת רבין שחנו על כל המדרכות של מרכז העיר. יכול להיות שמורשת רבין קשורה לאקט הגס של חנייה על מדרכות והפקעתן מהולכי הרגל כצעד ראשון לשלום כלל-אזורי?

• November 06, 2009
• 5:01

  הולכי רגל חסמו את רחוב דיזנגוף לטובת מסיבת רחוב ספונטנית

   » ‎ עוד בלוג תל-אביבי

  יום ולילה ארוכים עברו על עבדכם הנאמן. הלכתי ברגל, נסעתי במוניות שירות, במוניות ספיישל, באוטובוסים, ברכב פרטי רחמנא ליצלן, בין צפון העיר, דרום העיר ואפילו רמת-גן. פגשתי כמה חברים טובים וגם שתיתי יותר מדי. איפה שהוא באמצע הדרך חיכיתי לקו 5 שבושש לבוא בדיזנגוף. חשבתי שאולי מחלף דיזנגוף שהחליף את הכיכר של פעם סופסוף נפל ובגלל זה נחסם הכביש והתחלתי להתקדם לכיוון. מסתבר שחבורה גדולה של הולכי רגל היו עסוקים במסיבת רחוב ספונטנית ופלשו לתוך הכביש בצומת של בר גיורא בצעד שסימל את שחרור העיר משלטון כלי הרכב. בדרך הם גם הכניסו ספר תורה לבית-כנסת:

  יש עתיד לעיר הזאת.

• November 04, 2009
• 4:52

  ערים מוטות דיגיטציה

   » ‎ עוד בלוג תל-אביבי

  עכשיו שהתפנה לי קצת זמן מהמחקר שעשיתי בקיץ סופסוף אני מגיע לקרוא הרבה דברים ששמתי בצד. בין השאר עברתי על המצגת המעולה הזו שיכולה לפתוח יותר מכיוון חשיבה אחד. מוצגת כאן החדירה המתמדת של תוכנות מבוססות מיקום לצד יכולת תקשורת בלתי-מוגבלת מכל מקום לרקמה העירונית. התזה המרכזית היא שכמו שהרכב הפרטי (שבזמנו סימל את הניידות האולטימטיבית) השפיע על צורת הערים במאה ה-20, כך הדיגיטציה העצומה תכוון את תכנון הערים במאה ה-21, כאשר סמל הניידות האולטימטיבי הוא כבר לא המכונית המסורבלת והענקית, אלא המכשיר הסלולרי על צורותיו השונות שנכנס בקלות לכיס.

  כמות החומרים שיש במצגת הזו נעה מדיאגרמות של קבוצת ארכיגראם משנות ה-60 ועד רובוטים של כלבים שעברו הסבה להצגה של רמת זיהום האוויר בסביבתם.

  מומלץ לצפות במסך מלא ולקרוא את כל ההערות, ומכיוון שלא הצלחתי לאמבד את המצגת כראוי בבלוג הנה הלינק למצגת.

• November 02, 2009
• 17:46

  דרישה ממבקר המדינה לבדוק את מערכת חיוב הארנונה החדשה

   » ‎ עוד בלוג תל-אביבי

  תקציר הפרקים הקודמים: בחודש יולי עלתה מערכת המחו”ג (מערכת חיוב וגבייה לארנונה) לאוויר אחרי השקעה של מעל ל-100 מיליון שקל. תוך ימים ספורים, העסק קרס ונדרשה הקצאת משאבים נוספים על-מנת להשאיר את העירייה בתפקוד.

  באחת הכתבות שסיקרו את הנושא צוטט גורם בכיר בעירייה בעילום שם כשהוא אומר:

  “מהיום שהותקנה המערכת בתחילת השנה היא אינה מפסיקה לעורר בעיות כמו גביית ריבית לא נכונה, שליחת חיובים כפולים ועוד מגוון של תקלות”.

  בעקבות כתבה זו פנה חבר המועצה לשעבר, יעקב רנר, לראש העירייה, רון חולדאי עם מספר שאלות:

  1. האם הוכנסה מערכת חדשה לעירייה?
  2. האם המערכת שהוכנסה נבדקה טרם הכנסת לשירות בעירייה?
  3. האם התגלו בזמן הניסוי, באם נעשה כזה, תקלות כאלה ואחרות?
  4. מה העלות הראשונית שנדרשה העירייה לשלם עבור המערכת?
  5. האם בזמן חתימת חוזה ההספקה ועד היום, שונה מחירה של המערכת ובכמה?
  6. האם דברי הגורם בעירייה כפי שצוטטו בתחילת המכתב נכונים?
  7. אם נכונים דבריו של אותו גורם, מה בדעתך כראש עיר לעשות על מנת להשיב כספים לתושבים ולמנוע חיובים כפולים?

  כעבור זמן מה התקבלה תשובה מאדיר שטיינר, אחד האנשים שעונים לתושבים ששולחים לחולדאי שאלות. תשובתו של שטיינר בשמו של חולדאי מתחמקת מרוב השאלות של רנר ובפרט מהשאלה בדבר נכונות הציטוט בכתבה. התשובה מצורפת לפניכם:

  תשובת העירייה בנוגע למחו”ג. מתחמקים מהשאלות הקשות
  

  בעקבות תכתובת זו שלח רנר מכתב נוסף, הפעם ישירות לשטיינר ובו הוא הזכיר לו את השאלות שנותרו ללא מענה:

  1. האם המערכת שהוכנסה נבדקה טרם הכנסתה לשירות בעירייה?
  2. האם התגלו בזמן הניסוי, באם נעשה כזה, תקלות כאלה ואחרות?
  3. האם בזמן חתימת חוזה האספקה ועד היום שונה מחירה של המערכת ובכמה?
  4. האם דברי הגורם בעירייה כפי שצוטטו בתחילת המכתב הם נכונים?
  5. אם נכונים דבריו של אותו גורם מה בדעתך לעשות כראש עיר על מנת להשיב כספים לתושבים ולמנוע חיובים כפולים?

  שטיינר, במכתב תשובה נוסף לרנר, סירב להרחיב בנושא.

  מכיוון שהעירייה סירבה לענות על שלל שאלות מהותיות הנוגעות לניהולו של כסף ציבורי רב - בהתקנת המערכת הושקעו יותר מ-100 מיליון ש”ח וגביית הארנונה מסתכמת כל שנה במיליארדים רבים של שקלים - רנר הפנה את תשומת ליבו של מבקר המדינה לנושא וביקש ממנו לבדוק את ההתנהלות בפרשה זו, ומתוך המכתב המלא של רנר אני מצטט:

  “אדוני מבקר המדינה, אי לכך אודה לכבודו, אם יורה על בדיקה של כל פרשיית המחו”ג כולל נוהלי רכישה, אישורי ועדות לקנייה, מחיר המערכת, המכרז ואת חוסר תגובתו של ראש העיר לעובדה שגורם בעירייה טען לאתר NRG מעריב, כי המערכת אינה מפסיקה לעורר בעיות - גביית ריבית לא נכונה, שליחת חיובים כפולים.  

  תושבי תל אביב יפו אשר בזכות תשלומי הארנונה שלהם נרכשים הדברים, זכאים ללא כל ספק לדעת את הנעשה בכספם.”

  אם יהיו התפתחויות נוספות בנושא זה אעדכן כאן בבלוג.

• November 01, 2009
• 4:11

  ככה חונים?

   » ‎ עוד בלוג תל-אביבי

  קמפיין סינדולים מ-1983 (אפשר לראות את המזרקה הראשונה של כיכר מחלף דיזנגוף בהתחלה):

  “מה הוא חושב? אני ציפור? אני אעוף לו מהאוטו?”

  מעניין לבדוק מה הייתה האפקטיביות של הקמפיין הזה בזמנו. אפשר לתהות מדוע היום העירייה לא עושה מיני-קמפיינים כאלה ומעדיפה לפעול רק באמצעות קנסות.

  ותודה לגבי טרטקובסקי על הטיפ.

• 4:02

  עוד קטנה מלונדון - שיתוף ציבור

   » ‎ עוד בלוג תל-אביבי

  ישנם שני נושאים שהפתיעו אותי לטובה כשביקרתי בלונדון (מעבר לעובדה שאני גם ככה אני חושב שלונדון היא עיר במגמת שיפור) - שיתוף ציבור ופיקוח עירוני. הפוסט הזה ייגע בנושא של שיתוף הציבור ובקרוב יהיה גם פוסט קטן על הגישה שלהם לפיקוח עירוני.

  למשל, נגיד שהולכים לקרוע את הכיכר ליד הבית, לשנות סדרי תנועה, ולזרוע הרס ומהומה לתקופה מסויימת. אם הכיכר המדוברת היא כיכר הבימה אל תצפו להודעה מראש, ובטח שלא כדאי לבנות על תאריך סיום, או על שיפור של המרחב הציבורי. לעומת זאת, אם נגיד שאתם מסתובבים באזור של לסטר סקוור (כיכר שולית ולא חשובה בלונדון, כידוע), אתם תיתקלו בשלט הבא, הרבה לפני שהדחפורים יעלו עליה:

  יידוע הציבור בלסטר סקוור (צילום לילה, סליחה על האיכות)
  

  הלכתי לאתר שהודעת השיפוץ מפנה אליו ומסתבר שהיה תהליך שלם של תכנון מחדש של הכיכר הזאת. באמצע 2010 עיריית ווסטמינסטר (מרכז לונדון) תתחיל בשדרוג הכיכר (ודוכן כרטיסי התיאטרון שלה) שאמור להסתיים לקראת האולימפיאדה של 2012. ככה, פשוט. בלי הפתעות, אומרים לציבור מה הולך לקרות ואפילו מאפשרים לו בקלות לקבל עוד פרטים בנושא. דרך האתר של עיריית ווסטמינסטר אפילו מצאתי עדכון לגבי עבודות לשדרוג מרחב הולכי הרגל שקורות עכשיו באוקספורד סירקוס (בעברית Oxford Circus). לא רק שהם אומרים מה הם הולכים לעשות שם בלונדון, הם אפילו עושים את זה לטובת הולכי הרגל. ככל הנראה בשיטה הלונדונרית יש יתרון מסויים על פני הנוהל עיריית תל-אביב לביצוע עבודות פתע לטובת שדרוג מרחב כלי הרכב הפרטיים.

  אם חשבנו שפה זה נגמר, מסתבר שאפילו בעבודות הכי שגרתיות, כמו שיפוץ והחלפת קווי ביוב עתיקים, לוקחים בלונדון את עניין יידוע הציבור שלב אחד קדימה:

  מחליפים ביוב בלונדון
  

  שוב, הלכתי לאתר המשובח שמסביר על הפרויקט (ושמצוין על כל לוח ורוד שכזה), ומצאתי שאפשר לחפש מידע לגבי עבודות קיימות ומתוכננות (כולל שאלות ותשובות נפוצות). האם אתם חושבים שבאתר המקביל של התאגיד העירוני “מי אביב” אתם תמצאו משהו כזה?

  לסיכום, בלונדון משקיעים לא מעט ביידוע הציבור לגבי התהליכים שקורים בעיר - בניגוד לתפיסה הרווחת בעיריית תל-אביב שלתושבים אסור לדעת כלום, ואם צריך אז אפשר לבוא גם באמצע הלילה נגיד ולעקור עצים, או להרוס מבנה כזה או אחר כאילו לעיריית תל-אביב יש מה להסתיר (כנראה שכן) והיא צריכה להתנהג כאחרון הגנבים ולפעול במחשכים. מעבר ליידוע שהוא קריטי להעצמת התושבים, משקיעים בלונדון לא מעט בשיתוף בעלי עניין במיוחד בתכנון פרוייקטים עירוניים משמעותיים. זה כבר באמת חזון אחרית הימים בשבילנו.

• October 30, 2009
• 20:12

  מקבץ לינקים לסופ”ש

   » ‎ עוד בלוג תל-אביבי

  1. ביקורת משובחת של ערן טמיר על ספרו המצויין של נתי מרום - “עיר עם קונספציה - מתכננים את תל-אביב”.

  2. אסור לנהוג אחרי ששותים. גם אם נוהגים בכורסת טלויזיה.

  3. ספר מקסים לכל רוכב אופניים בשם “Crap Cycle Lanes”. בעיריית תל-אביב משתמשים בו כמדריך לתכנון שבילי אופניים.

  4. לחיות בלוס אנג’לס בלי רכב?

  5. תחבורה או אנשים? ההסבר בקומיקס.

  6. עדיין עושים טעויות ברוח המאה ה-20 בניו-יורק.

  7. שולה אגמי היא אחת מחברות מועצת העיר שלכם (תודו שלא ידעתם) בתל-אביב. היא גם אחת מהכלבלבים הנאמנים ביותר של חולדאי. עובדה זו מסבירה אולי את הסביבה שבגללה אגמי חושבת שהכסף שלנו הוא הקופה הקטנה שלה. כמו שכבר נאמר - שולה אגמי 1 - תל אביב 0.

  8. חבורת האיש הכחול בסרטון מעולה על ההתחממות הגלובלית (דרך הבלוג החדש של דני רבינוביץ’ בנושא):

• October 28, 2009
• 23:39

  דרושות המלצות להצגות בתל-אביב

   » ‎ עוד בלוג תל-אביבי

  כבר הרבה יותר מדי זמן לא הלכתי להצגה בתל-אביב, אבל עכשיו אני רוצה לחזור ולראות הצגות על בסיס קבוע פחות או יותר. אז אתמול התחלתי לנצל את המנוי שלי בקאמרי והלכתי להצגה “כסף עובר ושווא”, קומדיה בריטית מתורגמת בכיכובם של קרן מור ושמואל וילוז’ני. הנחתי שאם קרן מור המעולה משחקת בהצגה זה יהיה טוב, וגם רציתי לראות משהו קל ומצחיק והנחתי שכך יהיה. ההצגה הייתה גרועה במיוחד, משעממת, עם גגים דפוקים והסיבה היחידה שבגללה לא יצאנו באמצע היא שלא רצינו להעיר את החייל שישן לידינו בשורה. המשחק כל-כך לא זרם בין השחקנים שלא הייתי בטוח אם הם כבר סיימו את החזרות להצגה או שהם עדיין עובדים עליה.

  אולי זה קשור לעובדה שההצגה היא בריטית והתרגום לא מצליח להתגבר על פער התרבות. גם בקומדיה “39 המדרגות” עם מושונוב (שהוא שחקן מצויין לדעתי) לא שרדתי את ההפסקה. וזה לא שאין הצגות טובות בעיר הזאת - “הרטיטי את ליבי” גרמה לי עונג רב, ואפילו בבית לסין נהניתי מכמה הצגות בזמנו (אבל עבר זמן רב).

  בקיצור, בעיר שיש בה משהו כמו עשרה תיאטרוני פרינג’ ועוד ארבעה תיאטראות גדולים צריכות להיות עוד כמה הצגות שבאמת שווה לראות. אני מבקש שתתנו לי המלצות על כל מה שראיתם ואתם חושבים שהוא טוב - הצגות רגילות, הצגות יחיד, פרינג’ ואפילו מחזות זמר - העיקר שזה יהיה טוב.

  הערה לא קשורה: אחרי ההצגה הלכנו לשתות בשופטים. התחילו להגיש שם את הסן ברנרדוס אבט 12 וגם את הדובל, כך שבסופו של דבר הערב הסתיים באופן חיובי.

• 15:00

  בעקבות החשיפה בבלוג: החלו עבודות באתר תאגיד הביוב העירוני “מי אביב”

   » ‎ עוד בלוג תל-אביבי

  בלעדי! פרסום ראשון! לפני כולם!

  פחות משבועיים לאחר פרסום התחקיר בנושא התאגיד העירוני “מי אביב” וכבר מסתמן שיש כמה תזוזות בשטח. במסגרת התחקיר המצומצם שנערך בשעת לילה מאוחרת, נתגלה כי תאגיד “מי אביב” (אשר אחראי על אספקת המים, הביוב והתיעול בעיר) בנה אתר אינטרנט מוצלח פחות מנבחרת ישראל בכדורגל. ובכן, מסתבר כי לאחר חשיפת הליקויים כאן בבלוג, פופטיץ מתאגיד מי אביב התעורר והחל לבדוק האם באמת כך הדבר. פופטיץ התקשר מיידית למשה זוכמיר, אחראי האינטרנט של “מי אביב” ועידכן אותו שלא יעלה על הדעת שכך יושמץ התאגיד המפואר, וחייבים כבר לבנות אתר ראוי ולא לזרוק את כל הכסף שהושקע בנושא לים (אליו הביוב ממילא כבר זורם).

  ובכן - כך נראה עמוד הבית של תאגיד “מי אביב” עד לא מזמן (ותודה לקש של גוגל) כאשר הנושא המרכזי בו עסק התאגיד היה כשירותו של עומר גולן לעלות בהרכב נבחרת ישראל בכדורגל. כך נראה אותו עמוד כיום - ומסתבר שתאגיד זה עוסק במים ובביוב. חוץ מעמוד הבית הספיקו גם להכניס בינתיים עמוד אודות, אם כי שאר האתר נראה עדיין בשלבי הקמה. יהיה מעניין לקרוא את העמודים שאמורים לעסוק בעבודות בשטח ובפרוייקטים עתידיים (בינתיים הם ריקים), שאחרי הכל במי אביב מתחייבים לשקיפות מול הלקוחות.

  עבדכם ימשיך לעקוב מקרוב אחרי התקדמויות נוספות בתחום הביוב העירוני. אם אתם נחשפים למחדלים מהסוג הזה רשמו לפניכם - הפרסום בבלוגים עובד.

  (ותודה לשוקי על קידום הפוסט הראשון בנושא).

• 2:01

  באתר של מיטל להבי נעלמו שני עמודים - נת”צ ופארק קריית ספר

   » ‎ עוד בלוג תל-אביבי

  שני עמודים נעלמו משום מה מהאתר של סגנית ראש העירייה מטעם סיעת מרצ, מיטל להבי. למזלנו, הם עדיין נמצאים בקש של גוגל, כך שעוד לא אבדה תקוותנו. אני מעריך שהדפים המדוברים נעלמו בטעות, ואינם קשורים לסטיות של 180 מעלות בין דבריה של מיטל להבי לפני הבחירות לבין הצבעותיה במועצה.

  כך למשל, אחד הדפים המדבר על יעילותם של נת”צים (בכתבה של יגאל חי בהארץ) נעלם. יכול להיות שזה קשור להצבעה של מיטל להבי נגד תחבורה ציבורית בתל-אביב לפני שבוע במועצת העירייה. יכול להיות שלא. הדף השני שנעלם קשור לכתבה של שני שילה בדה-מרקר על פארק קריית-ספר ועל כך שלהבי עלאק תמכה במאבק התושבים. יכול להיות שהדף הנעלם הזה קשור לכך שלהבי התנגדה להקמת גינה בקריית-ספר. יכול להיות שלא. התושבים לא הבינו, שמכיוון שלהבי מתנגדת להקמת גינה בפארק קריית ספר, עדיף להם לא לעשות שם גינון זמני ופיסול זמני, כי בסוף יבוא השופל הגדול ויגרוף את הכל.

  אני מקווה שמדובר בדפים שנעלמו בתום לב או אולי בגלל סיבה מסתורית אחרת. מה שכבר לא מסתורי הוא שמיטל להבי היא כיום אחד הגורמים המשמעותיים בעירייה שמתנגדים לגינה זמנית בקריית ספר ולקידום התחבורה הציבורית בתל-אביב.

  (ותודה לערן ורד על הטיפ. למי שלא מכיר את ערן - מדובר באחד החברים הטובים של האח הגדול, מאיר שטרית).

• October 25, 2009
• 22:13

  על שני סוגים של זונות - רון חולדאי ושלי יחימוביץ’

   » ‎ עוד בלוג תל-אביבי

  רחביה ברמן חושף התנהלות מבחילה של עיריית תל-אביב בכל הנוגע לעמותה הקרוייה “הדלת לתקווה” שמסייעת לזונות רחוב בנווה-שאנן. העמותה הזו נותנת לזונות מחסה, מקלחת, בגדים וגם אוזן קשבת לנשים שאף אחד אחר לא באמת שם עליהן. אחרי מאבק ממושך עיריית תל-אביב הסכימה לתת הנחה בארנונה לעמותת הדלת לתקווה שפועלת בתוך מרתף בנווה-שאנן. עד עכשיו העירייה דרשה מהעמותה הזו ארנונה כאילו מדובר במפעל (יותר דומה למפעל חיים). את ההנחה בארנונה (עכשיו העמותה תצטרך לשלם “רק” 3,000 ש”ח בחודש) העירייה לא מוכנה להחיל רטרואקטיבית והיא דורשת מהעמותה 90,000 ש”ח (!) וזה אומר שהעמותה הזו תיאלץ להיסגר והזונות ישפכו לים.

  ברמן מזכיר שכל שנה העירייה מתעקשת לתת חמישה מיליון ש”ח הנחה בארנונה לחברות הביטוח (זונות מהסוג שדופק את כולם) כדי שלא יעזבו את העיר (והן ממשיכות לעזוב). כל הסיפור הזה על מי חייב לשלם ארנונה ומי מקבל הנחה הזכיר לי פוסט של מישהי בשם שלי יחימוביץ’ שלא מזמן התראיינה בנושא בעלי הון ותאגידים, ואז נזכרתי ששלי בעצמה כתבה פוסט בנושא ארנונה וחלוקת העושר בתל-אביב:

  “תל אביב יפו פועלת יותר מכל עיר אחרת ולצערי יותר מן המדינה על פי המודל הסוציאל דמוקרטי. היא מאפשרת להון להתקיים, אך נוגסת ממנו נגיסות חסרות סנטימנטים לצורך חלוקתו מחדש כך שיתאפשרו כאן קיום בכבוד ויכולת להינות ממותרות ציבוריים חינם אין כסף גם למי שאין לו.”

  כמו שאתם רואים - מילה של שלי יחימוביץ’ זה לא בדיוק הדבר הכי אמין בשוק ואם יחימוביץ’ לא יודעת מה קורה בעיר שהיא גרה בה, לא בטוח שהיא יודעת גם מה קורה מחוץ לעיר.

  מה שנכון בדבריה של יחימוביץ’ הוא שעיריית תל-אביב פועלת באופן חסר סנטימנטים לחלוקה מחדש של ההון - היא לוקחת את הכסף מזונות הרחוב של נווה-שאנן ומעבירה אותו לחברות הביטוח. פעולה יותר סוציאל-דמוקרטית מזו קשה להעלות על הדעת.

  קראו היטב את הפוסט של ברמן. אפשר לכעוס על חולדאי. אפשר גם להתעצבן. אני מתבייש בחולדאי ובעירייה שהוא מנהל. לא מספיק שחולדאי מבייש את עצמו, הוא מבייש גם את העיר תל-אביב ואת תושביה.

• 20:09

  הזמנה לקורס מעמיק על יפו ודרום תל-אביב

   » ‎ עוד בלוג תל-אביבי

  המכללה הכלכלית-חברתית מזמינה אתכם לקורס להכרת יפו ודרום תל-אביב - הצדדים הפחות נוצצים של העיר. הקורס יתמקד בשכונות שפירא ונווה-שאנן וביפו ויעסוק בשלל הנושאים הרלוונטיים בהשתתפות מיטב המרצים בתחום. כך למשל, בהרצאת הפתיחה של הקורס שתתקיים ביום ששי הקרוב, שרון רוטברד יספר על הזנחת דרום תל-אביב, הקמת התחנה המרכזית ועוד פשעים אורבניים. בשבוע שלאחר מכן יורם בלומנקרנץ וששי בן מנחם יובילו סיור במשעולי שכונת שפירא.

  הקורס יתחיל ביום ששי הקרוב בשעה ב-30 באוקטובר, בשעה 11:00 בבוקר. הקורס יכלול שבעה מפגשים (שיתקיימו בימי ששי כמו שהבנתם) ויתקיים בבניין מכללת תל-אביב ברחוב יגאל אלון 30.

  כל הפרטים כולם, כולל הרשמה ודרכי הגעה כאן.

• October 22, 2009
• 1:38

  קואליציית המושב (של המכונית)

   » ‎ עוד בלוג תל-אביבי

  מועצת עיריית תל-אביב דחתה ברוב קולות הצעה להקצות נת”צ באבן-גבירול השבוע. אני עוד אפרט בפוסט נפרד על מהלך הישיבה וכיו”ב, אבל כרגע צריך להתמקד שנייה בשפה העברית.

  לפני שלושה שבועות נתרמו לא מעט פניני לשון על-מנת לתרגם לעברית את המושג “Windshield Perspective”, שמתאר את ראיית העולם הצרה שבה לוקים רוב מקבלי ההחלטות וציבור בעלי הרכבים (שזה הציבור שבאופן כללי מבוסס יותר מהציבור שאין לו רכב כמו ילדים, קשישים ועניים) ביחס לתכנון תחבורה. בעקבות ראייה צרה זו כמעט תמיד תינתן עדיפות לרכב הפרטי על-פני כל אמצעי תחבורה אחר בכל החלטה תחבורתית, למרות שרכבים פרטיים הם האמצעי הבלתי-יעיל ביותר והמזהם ביותר בתחבורה פנים-עירונית. לתאור ראייה זו אני מעדיף להשתמש במונח “חושב מההגה” או “מדברת מההגה”, אבל זה קצת מסורבל ואולי עדיף “מדבר ממושב המכונית”. מה דעתכם?

  ובחזרה לענייננו, חברי מועצת עיריית תל-אביב נדרשו לסוגייה התחבורתית הקשה: האם לקדם תחבורה ציבורית בתל-אביב? הבחירה הספציפית הייתה האם לשפר את התחבורה הציבורית ברחוב אבן-גבירול ע”י נגיסה בשטח המוקצה בכביש לתחבורה הפרטית וכך גם ליעל את השימוש במשאב הקרקע הציבורי הקרוי כביש. אחרי הכל גם מי שמשתמש בתחבורה פרטית, מתירים לו לעלות על אוטובוס, והוא אף יעשה זאת אם זה יהיה עדיף מבחינתו (ובשביל זה האוטובוס צריך לנסוע יותר מהר). חברי מועצת עירייה תל-אביב הצביעו ברוב גדול בעד המשך התבססות על תחבורה פרטית (שכאמור, משרתת יותר טוב את בעלי האמצעים מאשר את מעוטי האמצעים, פוגעת בסביבה והורסת את המרקם העירוני) ונגד שיפור קטן ככל שיהיה בתחבורה הציבורית בעיר. כיצד לכנות פעולה זו בהסתמך על הצעות המינוחים השונות שהגיעו בתגובות לפוסט בנושא?

  בכל מקרה, מספר אפשרויות כלליות יותר עלו לי בראש לתאור הקואליצייה האימפוטנטית שחולדאי מנהל ביד רמה (תגידו מה דעתכם ותציעו עוד. בסוף אני אשתמש במונח כזה או אחר)  :

  1. קואליציית הרכב הפרטי (קצת מובן מאליו).

  2. קואליציית מושב המכונית.

  3. קואליציית הזיהום (סביבתי מדי, לטעמי, אבל נכון).

  4. קואליציית תאונות הדרכים (צדקני מדי, כמה תאונות עוד לא הרגו אף אחד. הממ, בעצם כן).

  בקיצור, עוד רבה הדרך לגאולה תחבורתית - קודם צריך להגדיר את התפיסה התחבורתית המיושנת שבה לוקים 80% מחברי המועצה שלנו - אחר-כך צריך גם איכשהו להחליף את התפיסה הזו.

• October 21, 2009
• 2:26

  מחזירים את כיכר דיזנגוף - יום ששי ב-13:00

   » ‎ עוד בלוג תל-אביבי

  ביום ששי הקרוב ב-13:00 יתקיים הפנינג מחאה המוני במקום שבעבר שכנה כיכר דיזנגוף והיום ישנו גשר עילי להולכי רגל. בהפנינג יקראו אישי ציבור, תושבים וכל מיני אחרים להחזרת הכיכר לעם (בלי לבנות חניון תת-קרקעי נוסף מתחתיה). אחרי שהכיכר תשוב בסופו של יום לעם, העם ישוב גם הוא לכיכר ויבוא לתל-אביב גואל.

  יש כמובן ארוע בפייסבוק, ואתם מוזמנים להצטרף גם לקבוצה.

  הזמנה להפנינג
  

• October 20, 2009
• 3:31

  עשו לי ולבלוג נעים בגב

   » ‎ עוד בלוג תל-אביבי

  איכשהו יצא שהבלוג הזה קיבל שתי המלצות בעיתונות המודפסת בימים האחרונים.

  ענת משה עשתה פרויקט של “גיבורים עירוניים ירוקים” בזמן תל-אביב והבלוג הזה ביחד עם עבדכם הנאמן נכנס לשם (איפשהו באמצע הכתבה) לצד אנשים טובים כמו יותם אביזוהר מישראל בשביל אופניים ועוד אנשים שעוסקים ככל הנראה בדברים מוחשיים יותר מבלוגים.

  רחל טל-שיר כתבה בהארץ על בלוגים אקולוגיים והבלוג הזה נכנס גם לשם. שרון גפן קיבלה המלצה גם היא באותה כתבה ולא נשארה חייבת (אחרי הכל, ידוע שהנושא המרכזי ששרון עוסקת בו בבלוג שלה הוא סריגה וכל קביעה אחרת עשוייה לפגוע במיתוג שלה כבלוגרית הסריגה המובילה בישראל).

  תודה לזמן תל-אביב ולהארץ על הפרגון.

• October 19, 2009
• 4:18

  חדלות האישים של חולדאי מגיעה לשיא חדש

   » ‎ עוד בלוג תל-אביבי

  כתבה מעניינת בוואינט מראה שוב את חדלונו של ראש עיריית תל-אביב, הביצועיסט-אלעק, רון חולדאי. רון חולדאי פונה לנתניהו בתרגיל יח”צ שבו הוא מבקש ממנו לממן פרויקט של 10 מיליארד ש”ח (לפני חריגות של עוד כמה מיליארדים) בתל-אביב. חולדאי חושב שבעזרת מכתב לעיתון הוא יכסה על כישלונותיו התחבורתיים ב-11 השנים האחרונות. למרות שרון חולדאי כבר שנים כה רבות ראש העירייה, הוא לא הקצה אפילו מטר אחד של נת”צ בתל-אביב ולא ביקש מעולם הקצאה שכזו. חולדאי ממשיך לקשקש על כך שממשלות מתחלפות מישראל, אבל מה שבטוח, לא משנה מי יושב בראשות הממשלה או על כיסא שר התחבורה חולדאי לא ידבר איתו על הקצאה של נת”צים כדי לגרום לכך שאוטובוסים יהיו אמצעי תחבורה יעיל יותר בתל-אביב.

  אני מתכבד להביא לידיעתו של חולדאי עובדה מעניינת שלחלקכם מן הסתם כבר ידועה: בתל-אביב יש כבר מערכת הסעת המונים. קוראים לה אוטובוסים, וביחיד אוטובוס. לא סביר שחולדאי ממש יודע על מה אני מדבר אז אני אסביר - מדובר בכלי תחבורה שיכול להסיע 50 אנשים בישיבה (80 באוטובוס ארוך) ומספר כפול ואף יותר מזה בעמידה. יש גם צבעים לאוטובוסים, חלקם אדומים, חלקם כחולים ויש גם ירוקים, אבל לכולם קוראים אוטובוס ויש להם נהג מקדימה שנאלץ להתמודד על אותה זכות הדרך עם כל הרכבים הפרטיים שמסיעים הרבה הרבה פחות נוסעים ממנו באופן יחסי לשטח שהם תופסים בכביש. בגלל שאותו נהג אוטובוס נאלץ לעצור כל הזמן בתחנות ואין לו שום יתרון במרחב על אותם רכבים פרטיים לא יעילים הוא מגיע יותר לאט ליעדו ממי שנוסע ברכב פרטי ואף אחד לא רוצה לנסוע איתו אם הוא לא חייב (חוץ מבדיזנגוף, בן-יהודה ואלנבי ששם יש נת”צים).

  משרד התחבורה מוכן לתקצב ב-100% כל נת”צ שחולדאי רק יבקש בתל-אביב, וחולדאי אינו מבקש, ממש כאילו איבד את קולו. בבחירות האחרונות חולדאי הבטיח שהרכבת הקלה תיסע פה ב-2013, והרי ברור שהיא לא תהיה פה גם ב-2025, אז אם לחולדאי אין סמכויות בנושא שישב בשקט ולא יפזר הבטחות ותרגילים לעיתונות ויאשים את כל העולם כאילו הוא ראש עיריית נהריה שצריך תמיכה מהמדינה כדי לעמוד על הרגליים. חולדאי ממשיך להעמיס על העיר מכוניות וזיהום תוך התעלמות מהחלופה הריאלית בקיימת בשטח (רמז: קוראים לה אוטובוס).

  אם חולדאי באמת רציני בקטע של תחבורה ציבורית מחר הוא יוכל להצביע במועצת העירייה בתל-אביב בעד בקשה להקצאת נת”צ באבן-גבירול (אותו פרוייקט דגל של שיפוץ שלא אמור להסתיים לעולם). חולדאי מן הסתם יצביע נגד נת”צ באבן-גבירול (תוך כדי נפנוף במיטב הקלישאות: “אין לי סמכויות”, “אכלו לי” והכי חשוב “שתו לי” ). כמובן, ניתן להבין מדוע חולדאי מתנגד לתוספת נת”צים בעיר ובמיוחד באבן-גבירול - כל ההמונים שיקבלו עדיפות תחבורתית, יפריעו לו לשייט עם הטויוטה החדשה בדרך לעבודה.

  ואל תתחילו אפילו לדבר על האימפוטנציה של חולדאי בנושא האופניים.

• October 18, 2009
• 3:53

  מקבץ לינקים לשבוע חדש

   » ‎ עוד בלוג תל-אביבי

  הרבה דברים הצטברו מאז המקבץ האחרון. הנה כמה מעניינים:

  1. חיימה לרנר יהיה בירושלים (במקום שנקרא הר הצופים) ביום שלישי בערב. מי שלא ראה את האיש הגדול מהחיים הזה בלייב, שיעשה לעצמו טובה וילך. אין ראשי עיר כאלה.

  2. עדיין בירושלים. כתבה מקיפה של אלי אושרוב בזמן ירושלים על סצינת הבלוגים המקומית שם. באופן לא לגמרי ברור עבדכם הנאמן מופיע שם לקראת הסוף.

  3. השכרת אופניים בתל-אביב? אל תצחיקו את חולדאי וטיומקין.

  4. קומיקס אופניים משובח.

  5. איפה יש מסחר בתל-אביב? ברחובות העיר בעיקר. כמו שאמרה עינת ששלחה לי את הלינק מוזר שבכתבה הם צבעו דווקא את מיקומי הקניונים, או שפשוט הרבה יותר קשה למפות את המסחר ברחובות?

  6. שיא תפוקת נפט כאייטם כלכלי עם המלצה לקרוא פוסט בנושא של אמיר כרמל.

  7.  דרך פוסט של יהונתן באורבניקה על פיתוח ושימור, נגלה לי שלא רק בתל-אביב הפרויקטים החדשים הם אנטי-אורבניים במהותם. בבת-ים הולך להיות פינוי-בינוי שיחליף אורבניזם גרוע משנות ה-50 באורבניזם גרוע של ימינו בשכונה שנקראת רמות-ים. על-פי עמוד הפרויקט מתברר שבמהלך הזמן נכנסו לשכונת השיכונים שקיימת שם (ואמורה להימחק) כל מיני סוגים של עירוב שימושים וזה כידוע משהו רע מאוד-מאוד שאמור “להיפתר” עם הפינוי-בינוי שהולך להיות שם. אסור שגן הילדים והמרפאה יהיו קרובים מדי הביתה. אנשים עוד עשויים ללכת לשם ברגל. מפחיד. חבל שעד שמחליטים לתקן את טעויות העבר, יוצרים טעויות חדשות (שיהיה הרבה יותר קשה לתקן בעתיד). ככה נראית ההדמייה של הפרוייקט שנראית מעודכנת כמו Plan Voisin של קורבוזייה היישר משנות ה-20 של המאה הקודמת:

  8. קליפ מרחובות ניו-יורק שמראה את האבסורד שבנהיגה עם רכב בתוך העיר:

• October 17, 2009
• 7:46

  אם אין מים שישתו עוגות

   » ‎ עוד בלוג תל-אביבי

  הכותרת לקוחה מתוך החדשות באתר האינטרנט המשובח של התאגיד העירוני “מי אביב” שאחראי על אספקת המים, הביוב והתיעול (מלשון תעלה ולא תועלת) בעיר.

  ניסיתי להבין האם יש סדר הגיוני בהחלפת קווי הביוב בעיר ומהן התוכניות העתידיות בנושא זה. לשם כך הגעתי לעמוד הביוב והתיעול של “מי אביב” והתשובות הופיעו על המסך:

  

  כך נפתחת השורה הראשונה בנושא הביוב:

  “עומר גולן עבר העונה שדרוג בלוקרן ומאמנו ג’ורג’ לייקנס לא מתבייש להמליץ לקשטן מי צריך לפתוח לצד ברדה…”

  הסיכום של נושא הביוב והתיעול ברור והגיוני לא פחות:

  “חשוב לקחת את זה בחשבון לקראת המשחק מול יוון. כרגע, ההתלבטות של קשטן היא כאמור בין גולן לברק יצחקי לצד ברדה. יצחקי נמצא לאחרונה בכושר פנטסטי, אבל מבחינת קשטן בחירה בגולן שווה אוריינטציה מעט יותר דפנסיבית לקראת יוון.”

  מסתבר גם שליו”ר תאגיד מי אביב אין יותר מדי מה להגיד בשלב זה.

  החובבנות הקיצונית של הגופים העירוניים בכל הקשור לנושא התקשורת באינטרנט בהחלט ראוייה לציון. לסיום אני יכול רק לאחל לכם שתעברו את ימי החמסין הקרובים בשלום. אם ייגמרו לכם המים תמיד תוכלו לשתות קצת עוגות.

• October 16, 2009
• 0:37

  Just a Man and his Will to Survive

   » ‎ עוד בלוג תל-אביבי

  איזו ורסיה מבין הבאות היא ההזוייה יותר?

  גירסת הילדים האלה:

  הגירסה האקוסטית של רוקי:

  גם הקליפ המקורי הזוי, אגב.

• October 14, 2009
• 3:53

  הזמנה לכנס תחבורה ציבורית ביום שני ועוד הערות לסדר

   » ‎ עוד בלוג תל-אביבי

  כמה קטנות על תחבורה הפעם מהביצה המקומית ועד לעולם הגלובלי.

  ביום שני הקרוב ב-19 באוקטובר יחול יום התחבורה הציבורית. בהתאם לכך יתקיים כנס תחבורה ציבורית בסינמטר תל-אביב מ-9:00 עד 14:00 בחסותם של עמותת “תחבורה היום ומחר” ומשרד התחבורה. בין הדוברים בכנס יהיו מיודענו, השר ישראל כץ, ח”כ דב חנין וח”כ ניצן הורוביץ ויהיה מושב מיוחד שיעסוק בגוש דן. דובר מפתיע נוסף הוא מנחם לייבה, הסנג’ר של חולדאי, שידבר על לא פחות מאשר מהפכה תחבורתית במרכז. אם להתרשם לפי פועלם של לייבה ומפקדו הוא בודאי מתכוון להמשך המדיניות של הרחבת כבישים, הוספת מחלפים ואפס הקצאת נת”צים ברוח שנות ה-60 וה-70 של המאה הקודמת.

  אתם מוזמנים להירשם לכנס כאן, והנה ההזמנה המלאה (קליק להגדלה):

  

  באותו יום שני בערב, תתקיים החל משעה 18:00 ישיבת מועצת העיר של תל-אביב-יפו במרכז עינב. בין ההצעות שאמורות לעלות לסדר תהיה גם הצעתו המהפכנית של ד”ר נח עפרון מעיר לכולנו להקצות נת”צ ברחוב אבן-גבירול, רחוב אשר נוסעים בו לא פחות מ-17 קווי אוטובוסים שונים. יהיה מעניין לדעת כיצד חבריו של ניצן הורוביץ במועצת העיר תל-אביב (כן, אותה שלישיית סחבות המוכרת לכם בשם מרצ) יצביעו. באשר לחולדאי, הוא בטח יגיד שעד שלא תהיה רכבת תחתית בעלות של 22 מיליארד ש”ח מינימום (לפני חריגות של 50 מיליארד ש”ח נוספים) הוא מעדיף שתל-אביב תמשיך להיות ממלכה של הרכב הפרטי ושכבר 10 שנים לא התווסף מטר של נת”צ בתל-אביב, אז למה להתחיל עכשיו.

  רגע לפני שמלנכוליה לבנטינית קשה תאחוז בי שוב על רקע הכמויות הענקיות של חרא של כלבים שמכסות את המדרכות בתל-אביב (זה רק באזור שלי או שגם אתם מרגישים שהעיר טובעת בים של חרא?)  נקודת אור בוהקת של אופטימיות זרחה בשבוע שעבר בניו-יורק היכן שהתקיים הכנס העשירי של Walk 21 - הכנס הבינלאומי החשוב ביותר בנושא הליכה ברגל (ואיך יצא שלא הייתי שם, ססאממק. אה, הייתי בלונדון והיה ממש כיף!):

• October 12, 2009
• 17:15

  דיוואלי שמח - יום שבת בשעה 16:00 בפארק לוינסקי

   » ‎ עוד בלוג תל-אביבי

  רשמו לפניכם. ביום שבת הקרוב בשעה 16:00 (קצת אחרי צילומי התשדיר בדולפינריום) הקהילה ההודית והנפאלית בישראל עורכות הפנינג דיוואלי (חג האורות ההינדי) בפארק לוינסקי.

  תל-אביב עדיין נאבקת בינה לבין עצמה האם היא רוצה להיות עיר בינלאומית מדרגה שלישית או עיירה יהודית. בכל מקרה צפוי להיות שמח בפארק:

  הזמנה לדיוואלי (קליק להגדלה)
  

  אגב, בזמן שהייתי בלונדון חגגו שם את פסטיבל הדיוואלי בארוע צנוע בחסות העירייה בכיכר טרפלגר וככה זה נראה:

  Happy Diwali in London
  

  הכתום הולך טוב עם הזקן השחור
  

• October 11, 2009
• 18:29

  מחאת היטל המים - בשבת הקרובה בחוף הדולפינריום

   » ‎ עוד בלוג תל-אביבי

  כפי שראיתם בחשבון הארנונה האחרון, מדינת ישראל מתכוננת להעלות משמעותית את מחיר המים לצרכנים עירוניים המתגוררים בתחום הקו הירוק. לשם כך העיריות מייצרות מאגרי נתונים חדשים שבעתיד כמובן ידלפו וישמשו למטרות שונות ומשונות.

  אך לא כל האזרחים מוכנים לכופף את ראשם מול עריצותו השרירותית של השלטון, וכבר התחילה התארגנות בפייסבוק.

  המחאה תגיע לשיא בשבת הקרובה ב-11:00 בבוקר בצילומי תשדיר בחוף הדולפינריום (וגם במקלחות שלו). לטובת העניין דרושים שחקנים, ניצבים ושאר חברים שיזכו כולם בתהילת עולם.

  כאן ניתן לחשב כמה יעלו לכם המים מחודש ינואר וכאן ניתן להצטרף למחאה.

  ולשיר הנושא:

• October 10, 2009
• 20:26

  להתראות לונדון

   » ‎ עוד בלוג תל-אביבי

  קשה להתגבר על הבאסה של החזרה לתל-אביב. בשילוב ערימות של מיילים וסידור התזה שלי להגשה - הולך להיות שבוע איטי ושקט.

  מתישהו צריך להתייחס כראוי לנטישת הצעירים, להוסיף עוד תובנות מלונדון ולפנות זמן כדי לדסקס את השינויים התחבורתיים החיוביים שעוברים על ניו-יורק בראשותה של ג’אנט סאדיק-קאהן.

  בכל מקרה, לונדון חיזקה אצלי את מעמדה כעיר הכי טובה לתיירים וגם נתקלתי בקליפ נחמד מאוד עליה:

• October 05, 2009
• 2:58

  מסקנות ראשוניות מלונדון

   » ‎ עוד בלוג תל-אביבי

  באמצע הביקור בלונדון אפשר כבר להגיע לשתי מסקנות עיקריות:

  1. בעיריית לונדון יודעים על מרחב ציבורי יותר מכל העיריות בישראל ביחד. נראה שבכל מקום הם מכניסים שיפורים משמעותיים להולכי רגל וגם לאופניים ותחבורה ציבורית במרכז העיר. האתגר שלהם הוא להמשיך ולהתקדם לטבעות הפרבריות של לונדון. בכל מקרה, הידע שלהם (בשילוב עם רשת הרחובות ההיסטורית המשובחת) מאפשר להם לייצר מכל חצר פנימית מרחב ציבורי שאנשים נהנים להיות בו. כשאני אחזור לתל-אביב אני ארחיב בנושא כאן או בבלוג של מרחב. חוצמזה, יש להם גם קטע חזק של שיתוף ציבור. צריך לבדוק אם ניתן לצרף את תל-אביב כתת-רובע של לונדון בעתיד.

  סתם עוד מרחב ציבורי איכותי בלונדון
  

  2. אני צריך עוד ביקור בלונדון (זה הביקור השלישי שלי) ואז אולי אני אסיים לראות חלק מהאתרים שתכננתי להספיק בביקור הזה.

• October 04, 2009
• 13:46

  דרינק דה ביר אוף דה היברו מאן

   » ‎ עוד בלוג תל-אביבי

  בירה נבחרת לעם נבחר!

  

  (צולם ב-Borough Market ותודה לרון על הטיפ)

• October 03, 2009
• 4:09

  אבל בלונדון שבילי האופניים נוחים יותר

   » ‎ עוד בלוג תל-אביבי

  עוד יום מוצלח עבר על כוחותינו בלונדון. הרבה מרחב ציבורי משוחרר ועוד עבודות לשחרר מרחב נוסף, נתיבים לאוטובוס, שבילי אופניים ובעיקר מרחב משופר להולכי רגל. מישהו עובד בעיר הזאת נכון, ומתקן לאט לאט מכלול של טעויות עבר.

  משהו שהלונדונרים אימצו בעשור שלא ביקרתי כאן הוא שבילי אופניים אמיתיים כדוגמת השביל הזה במרכז לונדון:

  שביל אופניים אמיתי בגריסה הלונדונרית
  

  בתל-אביב כידוע אין שבילי אופניים אמיתיים ולא נראה שיוסיפו כאלה בעתיד הקרוב אחרי השביל במשה דיין. עמדת העירייה ששמה ז__ על רוכבי האופניים בנושא זה ניתנת לבחינה בפוסט של חברת מועצת העיר תמי זנדברג, שלכאורה מדברת על קידום תחבורה שאינה רכבים פרטיים, אבל בפועל יוצא לה משהו כזה:

  “האופציה הטובה ביותר לשבילי אופניים היא כדוגמת המודל של רחוב קפלן: שביל אופניים סלול, מופרד ומובחן, אולם שנמצא במפלס המדרכה ולא במפלס הכביש, בינות המכוניות החונות כפי שנעשה במשה דיין. שביל כזה שומר על יכולת תמרון ובריחה מקסימלית במקרה של סכנה ומצמצם את החיכוך המסוכן בין אופניים ומכוניות או אופנועים.”

  אני אמנם, לא רוכב על אופניים, אבל גם בתור הולך רגל קל לתפוס את העובדה שיש עם שביל האופניים ברחוב קפלן הזה כמה בעיות שמונעות שימוש יעיל בו וטל הרחיב רבות על השביל שבמציאות נראה כך:

  שביל האופניים המועדף על תמי זנדברג
  

  נכון שתאונה בין אופניים להולך רגל היא בדרך כלל לא משמעותית (מניסיון), אבל אם רוצים לקדם שימוש רחב באופניים בתל-אביב (20% במקום ה-5% שיש היום לנסיעות במרכז העיר) צריך לתת להם שטח בהתאם, כדי שאופניים יוכלו לנסוע במהירות של אופניים (15-20 קמ”ש) ולא במהירות של הולכי רגל (5 קמ”ש בקושי).

  רועי כתב על זה יפה מנקודת הראות שלו על האופניים, ודיון בנושא התפתח גם בבלוג של נמרוד ברנע. בעוד חודשיים וחצי תתקיים ההצבעה השנתית על התקציב העירוני שכבר שנים פועל לטובת קידום רכבים פרטיים על חשבון אמצעי תחבורה אחרים. בשנה שעברה תמי זנדברג הייתה אחת מאלו שתמכו בהצבעה בהמשך ההשקעה העצומה והגברת התלות של תל-אביב ברכבים פרטיים על חשבון אופניים, הולכי רגל ותחבורה ציבורית. אם תמי זנדברג באמת רוצה לקדם תחבורה הגיונית לתל-אביב היא אמורה להצביע האופן שונה בדצמבר הקרוב (אבל לפני זה כדאי שהיא תיסע על אופניים ברחוב קפלן).

  ועוד מבט על השביל המוצלח בלונדון:
  

  בתל-אביב , ברחוב עם חתך דומה, היו מרחיבים את הכביש לשני נתיבים על חשבון המדרכות, ומציירים ציור של אופניים על המדרכה הצרה שנשארה להולכי הרגל, וכולם היו מספרים לעצמם כמה הם מתקדמים ואיזה שבילי אופניים נפלאים יש כאן.

• October 02, 2009
• 3:35

  בלילה היא נראית הרבה יותר טוב

   » ‎ עוד בלוג תל-אביבי

  יום כיפור האחרון סיפק לתל אביב הזדמנות להתרענן ולהתאוורר קצת משאון המכוניות היומיומי. אני ניצלתי את הלילה לצלם את העיר בפוזות מחמיאות. כמעט כל הכיעור האורבני הבסיסי של תל-אביב נעלם בצילומים והנה כמה דוגמאות:

  רחוב דיזנגוף מהכיכר
  

  מלון דן והטיילת כמעט חינניים
  

  מלון מרינה יוצא להפלגה מכיכר אתרים
  

  ניסיתי את התרגיל הזה בלונדון היום, וגם כאן הלילה משפר את התפיסה (אגב, לונדון נמצאת עמוק עדיין בתוך שעון הקיץ כראוי למקום חם ורווי שמש):

  London’s Calling
  

  חג סוכות שמח לכולם!

  מצגת עם עוד תמונות מיום כיפור

• September 28, 2009
• 19:01

  איך אומרים בעברית Windshield Perspective?

   » ‎ עוד בלוג תל-אביבי

  באנגלית (או לפחות באמריקאית) הולך ומשתרש אט-אט המושג “Windshield Perspective” כדי לתאר תפיסות הקשורות לתחבורה. בתרגום מילולי לעברית זה אומר נקודת המבט שמאחורי השמשה הקדמית של האוטו.

  נקודת המבט הזו מנחה את רוב המתכננים והפוליטיקאים בתכנון העירוני וכמובן מושרשת היטב בחלקים נרחבים מהציבור, במיוחד באנשים שלא זוכרים את הפעם האחרונה שהם יצאו מביתם שלא באמצעות המכונית (ומספרם של אלה הולך וגדל). כך למשל, נקודת המבט שמאחורי ההגה הנחתה את השיפוץ של אבן-גבירול - מהמכוניות הדקלים נראים טוב, והכביש אף התרחב (מה שכמובן לא יצמצם את הפקקים אלא רק יגביר אותם), אבל לאוטובוסים הרבים לא ניתן נת”צ, להולכי הרגל נכרתו עצים שנתנו להם צל והפחיתו את הרעש של המכוניות ושביל האופניים הוא אלמנט דקורטיבי אשר מוסיף מימד קומי לרחוב ותו לא. השיפוץ של קפלן נובע מאותה נקודת מבט, וכן גם יצירתה של כיכר אתרים עם הכביש המהיר שמתחתיה וכמובן יש עוד דוגמאות רבות מספור. בדיונים על תכנון תחבורה ניתן להיתקל בנקודת מבט זו לא פעם, למשל כאשר מישהו מציע לאפשר נסיעה של אוטובוסים בלבד ברחוב קינג ג’ורג’ תמיד יימצא מישהו אחר שישאל “ואיך יגיעו לשם אנשים?”, כאילו בלתי-אפשרי להגיע שלא ברכב פרטי לשם ואין בעולם הולכי רגל, מוניות, אופניים ואוטובוסים (קו 4, 24, 25 ועוד ערימה שעוברת היום בקינג ג’ורג’ ומזדחלת יחד עם כל העולם ואשתו שם).

  דוגמאות לשימוש במונח האמריקאי ניתן למצוא למשל בתאור של נהג אוטובוס בוושינגטון שהתעצבן על רוכבת אופניים שרכבה לידו (אבל לא על ארבע מכוניות שחנו באופן לא חוקי ואילצו אותו לסטות כל פעם מנתיבו), או בניסיון להילחם בתאונות דרכים באמצעות התעלקות על הולכי הרגל ולא הפחתת המכוניות בג’ורג’יה למשל.

  בקיצור, נדרש מונח קליט ומהיר בעברית כדי שנוכל להתייחס לנקודת המבט שמאחוריה ניצב רוב אם לא כל התכנון התחבורתי והעירוני בישראל.

• September 26, 2009
• 15:52

  מקבץ בלוגים לשבת

   » ‎ עוד בלוג תל-אביבי

  במקום לינקים רגילים, הנה כמה בלוגים חדשים ומבטיחים שאני מקווה שיאריכו ימים:

  1.  בלוג מאמרים של המחלקה לארכיטקטורה בבצלאל.

  2. בלוג השיטוטים של אלישבע זלצר בתל-אביב.

  3. אסף שטיין פתח בלוג שעוסק בארגונים החברתיים בישראל.

  4. המדרכה מתחילה כאן בדרך לשינוי תחבורתי.

  5. הקואליציה לדיור בהישג יד בישראל פתחה בלוג.

  6. בלוג מלונקק היטב שמאגד את הדרך לעולם חופשי משעבוד לרכב.

  7. לא בלוג חדש, אבל בלוג מצויין על סחר וגלובליזציה.

• September 25, 2009
• 1:35

  אלה שלא נחתמו בספר החיים

   » ‎ עוד בלוג תל-אביבי

  צר לי לדכא אתכם בתחילתו של סוף השבוע הארוך הכולל בתוכו את הורסיה הישראלית ליום ללא מכוניות. הוידאו הבא מסביר הרבה דברים על העיר שלנו, האנשים שגרים בה, הנוף שלה וגזר דין מוות שחלק מעציה הותיקים קיבלו בשנת המאה של העיר:

  מכיוון שלוידאו הזה אין סאונד, מומלץ ללוות אותו עם שירו של נתן זך בביצועה של נורית גלרון:

  אגב, לא רק העירייה רוצחת עצים, תושבים ומבקרים רבים נועצים בהם סיכות בלי רחמים. בכל רחוב ראשי בעיר בגובה העיניים העצים מכוסים בסיכות, במסמרים ובשאר אלמנטים שלא ראוי לתקוע ביצור צומח אשר מיטיב איתנו, האנשים. כך זה נראה מקרוב:

  

  בהזדמנות חגיגית זו אני רוצה לאחל לכל עצי העיר אריכות ימים ובריאות טובה. מי ייתן ותישארו איתנו כדי להפחית את הזיהום מרחובות העיר, לתת צל ולשפר את האסטתיקה העירונית. אני מקווה שבעתיד לא תצטרכו לפחד שבלילה יגיע האיש הרע מהעירייה ויהרוג אתכם בחושך עם מסור.

  “אהבתי וגם שנאתי
  טעמתי מזה ומזה
  קברו אותי בחלקה של עפר
  ומר לי, מר לי בפה
  כמו עץ השדה.”

• September 23, 2009
• 17:01

  לונדון - דרושות המלצות

   » ‎ עוד בלוג תל-אביבי

  בעוד קצת יותר משבוע עבדכם אמור להיות בלונדון ולבדוק מה חדש במטרופולין (שבילי אופניים, שיפור באוטובוסים, אגרות גודש, סגירה של רוב טרפלגר למכוניות ושאר דברים שקורים בעיר מתקדמת). לא הייתי בלונדון יותר מ-11 שנה (אז המצב התחבורתי של מרכז לונדון היה גרוע אפילו יותר מזה של תל-אביב היום), ולמרות שתכננתי לחזור ללונדון זה לא יתממש עד עכשיו.

  אני אשמח לשמוע המלצות להצגות (בעיקר הצגות ולא מחזות זמר) טובות שיש להן כרטיסים בלסטר סקוור וגם אם יש משהו אחר שכדאי לראות או לשים לב אליו. אה, וכמובן המלצות לחנויות ספרים - כל המקום הפנוי במזוודה אמור להתמלא (ואז אני אצטרך עוד מדפים בבית).

  הקליפ הזה מתבקש:

• September 22, 2009
• 18:02

  מקבץ לינקים לאמצ”ש

   » ‎ עוד בלוג תל-אביבי

  1. כמה דברים ללמוד על תכנון עירוני מפורטלנד - תחבורה, בנייה וביצוע.

  2. כשההתמכרות לרכב גורמת לכך שאסור (!) לנסוע על אופניים.

  3. מאה האורבניסטים הגדולים/משפיעים ביותר על-פי סקר של Planetizen. ראשונה - ג’יין ג’ייקובס.

  4. פוסט של עבדכם על פרנק גרי ומדוע אדריכלות איייקונית מייצרת לרוב עירוניות לקוייה.

  5. דיון שהולך ומתחפר על הבינאלה לאומנות בתל-אביב שהתקיימה החודש.

  6. אם כבר אומנות - קופסאות פח מעוצבות ומטרה חברתית ראוייה.

  7. מאמר על כך שחווית התנועה היא חשובה ולא רק המהירות שבה היא מבוצעת.

  8. חבר מועצת העירייה, נח עפרון, לא בטוח אם נשאר משהו מהחגיגות.

  9. אליאב מדווח מהצד האפל של הסנטר.

  10. סוף העולם.

• September 20, 2009
• 19:18

  שתי סוכריות למוצאי החג

   » ‎ עוד בלוג תל-אביבי

  Enclosure: [download]

  מה שטוב בחגים שהם נותנים זמן לקרוא (כמעט) את כל המייל שהולך ונערם בתיבה.

  הנה שני דברים טובים שיצא לי לראות היום:

  1. פרק 3 בתוכנית “פני הארץ” של הטלויזיה החינוכית מתחילת האייטיז. מסע עם פרופ’ אניטה שפירא בתל-אביב. מסמך אורבני מעניין עם תובנות על מחזורי החיים של העיר והפרברים. זה הלינק, ואתם צריכים ללחוץ על פרק 3 מימין למטה.

  2. נוסטלגיה קיטשית בצבע מהארכיון.

• September 17, 2009
• 22:38

  שנה טובה

   » ‎ עוד בלוג תל-אביבי

  שנה טובה לכולם!

  כלב מי שלא נותן בשופר:

• 1:58

  מרומם נפש

   » ‎ עוד בלוג תל-אביבי

  איך שירדתי היום מהאוטובוס ליד “גן העיר” ראיתי התרחשות רבה וחסימת שני נתיבי נסיעה באבן-גבירול. הסיבה לא הייתה קשורה לשחרור המרחב העירוני לטובת הולכי הרגל, וגם לא שיפוץ אינסופי נוסף, אלא גור חתולים אשר נתקע בעומק הביוב והיה חשש לחייו החצוליים. בסופו של דבר כשעה לאחר שהחלו הניסיונות לחלץ את החצלצול המסכן הוא נמשך חזרה לתוך הפיח התל-אביבי ואף מצא משפחה מאמצת. כך זה נראה:

  חצול הולך לאיבוד דרך ביוב
  

  אבן-גבירול נחסם חלקית בזמן שהחצול מחשב את קיצו לאחור
  
  
  חצול משוחרר לא יוחזר
  

  ויש גם וידאו:

  ואחרי החצול הגעתי לכיכר רבין. יש משהו חגיגי ממש בשטיח הפרחים שנפרש בכיכר ולטעמי מדובר באחת ההצלחות של ארועי המאה (גם אם היה מעורב בה עיכוב מביך מאוד) והכיכר מרגישה הרבה יותר נכון עם הפרחים:

  העיר, הכיכר והפרחים
  

  סמל העיר בפרחים
  

  בשנה הבאה אני מקווה שהבלגים יתרמו לתל-אביב חצי מיליון בקבוקי בירה. אנחנו כבר נדאג לסדר אותם אחד אחד.

  מצגת תמונות משטיח הפרחים בכיכר רבין

• September 16, 2009
• 2:59

  פסז’ הוד התקומם נגד היטל המים

   » ‎ עוד בלוג תל-אביבי

  אתמול בערב, בדרך לסיבוב ליד האין-שטיח פרחים בכיכר רבין  (אבל מחר בבוקר אם לא יהיו עוד עיכובים השטיח כבר יעמוד בכיכר) חלפתי ליד פסז’ הוד האפרורי שהחליט להתקומם נגד היטל צריכת המים המיוחד ועשה לעצמו מקלחת הגונה:

  ווינט כבר הספיקו להעלות ידיעה בנושא הקושרת את מקור הדליפה לפיצוץ באחד הצינורות של תיאטרון בית לסין תוך כדי הצגה. עבדכם הנאמן מתגורר בסמיכות לפסז’ הוד ולא אחת מתחוללת שם דליפה קטנה כזו או אחרת. הגיעה הזמן שהמגה-סטרוקטורה המכוערת הזאת, שידעה ימי זוהר אי-שם בשנות ה-60 המוקדמות, תשופץ מהיסוד או שתיהרס. לחילופין, אפשר לחכות עוד כמה שנים עד שהמבנה כולו יתיישן לחלוטין ויתרוקן באופן טבעי.

  (ותודה לערן ורד על העזרה).

• September 15, 2009
• 18:00

  דיון על הספר “עיר עם קונספציה” ביום רביעי ב-18:00

   » ‎ עוד בלוג תל-אביבי

  מחר, יום רביעי, בשעה 18:00 בחנות הספרים “סיפור פשוט” אשר ברחוב שבזי 36 ייערך מפגש עם נתי מרום, מחבר הספר המשובח “עיר עם קונספציה”, אשר הרחבה לגביו אפשר למצוא כאן. באותה הזדמנות יתארח בחנות גם גלעד כהנא עם ספרו “מנוף מצביע אל הים”, אוסף סיפורי שוטטות בתל-אביב.

  עוד ארועים כאן.

• 1:56

  מי זה תכנן את תל-אביב? נתי מרום נותן את התשובה

   » ‎ עוד בלוג תל-אביבי

  בתוך מבול ספרי שנת ה-100 לתל-אביב נראה שיש ספר אחד שמומלץ לכל אדריכל, מתכנן, אקטיביסט ותושב בעיר שרוצה להבין איך הגענו עד הלום. נתי מרום, אשר נמצא בשלבי סיום הדוקטורט שלו בחוג לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה באוניברסיטת תל-אביב (בהנחייתם של ד”ר אדריאנה קמפ ופרופ’ דני רבינוביץ), כתב ספר שמצליח לסקור את ההיסטוריה התכנונית של תל-אביב מאז ימי פטריק גדס ודיזנגוף דרך העשורים של רוקח, לבנון ונמיר ועד ימינו.

  לפני שניכנס לעומק התכנים, צריך לציין שהספר כתוב טוב ומצליח ממש להחיות את רוח התקופות השונות בתכנון בתל-אביב. מחבר הספר שם לעצמו למטרה להראות שתל-אביב היא עיר מתוכננת מאוד על שלל חלקיה והספר מראה שזה אכן כך. עוד תובנות שעולות מהספר בבירור הן יצירת ההפרדה בין תוכנית גדס למרכז הסמוך לידה (כיכר המדינה) ובין מרכז תל-אביב בכלל לצפון תל-אביב לדרום תל-אביב וליפו. אחרי הקריאה בספר קל הרבה יותר להבין מדוע התחנה המרכזית מוקמה בשכונת המגורים נוה-שאנן ואילו בשכונת המגורים רמת-אביב מוקמה האוניברסיטה. התובנה המרכזית שעלתה אצלי מקריאת הספר היא שבתל-אביב הייתה הצלחה תכנונית יחסית בהתחלה בביצועם של גדס ודיזנגוף שנמשכה עד 1936 (שנת מותו של דיזנגוף) ומאז העיר הולכת ומתפרברת תחת אסכולות תכנוניות שנשארו דומות מ-1936 ועד ימינו, כאשר הכשלים המרכזיים נשארו בתחום החיבור בין מרכז העיר לחלקי העיר האחרים והקריסה התחבורתית של תל-אביב שרק הולכת ומחריפה עם השנים. שורשי הבעיות האלו צמחו בתקופתם של ישראל רוקח ומהנדס העיר שלו, יעקב שיפמן, אשר הגדילו מאוד את שטחיה המוניציפאליים של העיר בעקבות מלחמת העצמאות והם ויורשיהם לא השכילו לשחזר ולו במעט את ההצלחה של גדס ודיזנגוף בתכנון תל-אביב.

  

  והנה מעין סיכום לא ממצה של חלקיו השונים של הספר אשר ערוכים בצורה כרונולוגית ומסודרת ביותר:

  1. ההצלחה היחידה - גדס ודיזנגוף. הפרק הראשון עוסק בתוכנית גדס ובדיזנגוף. תוכנית גדס הרשמית משתרעת על השטח שתחום בין הירקון מצפון, הים ממערב, אבן גבירול במזרח ובוגרשוב-בן ציון בדרום. למעשה גם החלק שנמצא דרומית מבוגרשוב ועד אלנבי מחובר היטב לתוכנית גדס. תוכנית גדס לכשעצמה היא הצלחה פנומנלית ואחת העדויות הבודדות שישנן לתכנון עירוני מוצלח במהלך המאה ה-20 בארץ וגם בעולם. הספר מפרט על נסיבות יצירתה של תוכנית זו ועל הבלוק הגדסי שמאפשר חיים ברחובות שקטים עם גינות קטנות בלב העיר הסואנת. תוכנית גדס לא הצליחה לתת מענה לשאלת חיבורה של תל-אביב לשכונות הותיקות מחוץ לעיר כמו נוה-צדק (עד היום אין חיבור טוב בין תל-אביב לנוה-צדק) ובין תל-אביב ליפו שאז עדיין הייתה עיר נפרדת.

  2.זרעי פורענות - נמיר ושיפמן. הפרק השני בספר, לטעמי, הוא הפרק החשוב ביותר שבו מוצגים זרעי הפורענות התכנונית שהגישה המודרניסטית השרישה בתל-אביב וגרמה לכך שכל החלקים שנבנו אחרי תוכנית גדס נעים בין פרבריות מוחלטת לעירוניות לקוייה, ולמעשה כל השכונות שנבנו מאז בתל-אביב נשענות לחלוטין על מרכז העיר. מרום, אשר בילה שעות רבות בנבכי הארכיון העירוני, דולה פנינים של ממש מההיסטוריה הלא כל-כך רחוקה שבקבותיה קיבלנו הפרדת שימושים ושכונות פרבריות בצורה קיצונית בצפון העיר.

  מרום מתחקה אחר פעולותיהם של ראש העירייה ישראל רוקח ומהנדס העיר יעקב שיפמן, אשר שלטו ללא מיצרים בתכנון העיר בין 1936 ל-1950, תקופה אשר במהלכה השטח העירוני של תל-אביב גדל מ-7,000 דונם לכ-50,000 דונם, כאשר שלב אחר שלב סופחו לעיר חלקים החל מאזור כיכר המדינה (סופח בסוף שנות ה-30), עבור במזרח איילון (אמצע שנות ה-40) דרך סיפוח שכונות הדרום (מלחמת העצמאות), עבר הירקון (בערך באותו זמן) ויפו (אחרי המלחמה). אותה גדילה מואצת בשטח סיחררה את ראשם של רוקח ושיפמן, ויחד עם ההשפעה של קורבוזיה להיות “מודרניסטי”, הצליחו רוקח ושיפמן ליצור כמות יפה של תוכניות בניין עיר שעד ימינו הן מקור בלתי-נדלה לבעיות אורבניות. שיפמן ורוקח תכננו מספר שכונות (כמו יד אליהו ורמת אביב, ועוד יותר מכך השכונות האחרות מצפון לירקון) בעלות צפיפות מגורים נמוכה, הפרדת שימושים גבוהה והסתמכות הולכת וגוברת על ניידות אל מקומות אחרים כדי לספק את צרכי היומיום. למזלנו, התוכניות של שיפמן להרוס את כרם התימנים ואת נוה-צדק (וכך “לפתור” את הבעיות של שכונות אלה) לא יצאו אל הפועל. מעניין שגם ראש עיריות מאוחרים יותר (כולל צ’יץ’ ) תכננו לא פעם הרס מוחלט של חלקים אורבניים מהעיר וברוב המקרים (פרט ליפו ולשכונת מנשיה) הם לא הצליחו לחבל בעיר הקיימת יותר מדי.

  3. גישות אמריקאיות בתל-אביב. הפרק השלישי עוסק בניסיון האחרון ליצור תוכנית אב לתל-אביב, לאחר האיחוד עם יפו בתחילת שנות ה-50. העירייה רצתה להביא איזה סוג של גדס חדש לתל-אביב שיבוא מחו”ל ויתכנן את המרחב המוגדל החדש שכלל את יפו ואת שכונות הדרום. בסופו של דבר הביאו יהודי אמריקאי בשם אהרן הורוביץ שהביא את בשורת הכבישים המהירים וה-Slum Clearence לתל-אביב. הורוביץ תכנן בין השאר להרוס את שכונת התקווה וגם תרם לא מעט להזנחתן של שכונות הדרום מתוך תפיסה שהכל בדרום זמני ומיועד להריסה ולכן חבל להשקיע. שיפמן (ששינה את שמו לבן סירה) חזר מניו-יורק והביא עימו את הדוקטרינה של רוברט מוזס, אשר אמרה שכבישים מהירים עדיפים על שכונות ותיקות וצפופות, תפיסה שגרסה מרוככת מעט שלה רווחת עד ימינו בעיריית תל-אביב.

  בסופו של יום התוכנית של הורוביץ לחיסול תל-אביב לא התקבלה, אבל זה כמובן לא אומר שהמצב השתפר אחרי כן. להיפך.

  4. נמיר הוזה ועושה טעויות. מרדכי נמיר הגיע לראשות העיר ב-1959 ובתקופתו נעשו כמה מהשגיאות התחבורתיות הגדולות ביותר שתוצאותיהן מורגשות עד היום ובראשן ההתבססות המוחלטת של תל-אביב על תנועה ברכבים פרטיים. בתקופת נמיר למעשה נוצר מטרופולין תל-אביב והתחיל תהליך נהירה מתל-אביב המתקלפת לפרברים החדשים והנוצצים כמו חולון ורמת-גן. בעוד שנמיר שאף להגיע לעיר עם 600,000 תושבים תל-אביב איבדה בעשור שלו עשרות אלפי תושבים בקצב שהלך וגבר ככל שנמיר הגדיל את ההשקעות בתשתיות נוחות לרכב הפרטי שאפשרו לאנשים לגור ברמת-גן ולהגיע עם הרכב לתל-אביב. בתקופת נמיר נוצר ציר הדמים של הרברט סמואל וגם הונחו התוכניות לנתיבי איילון. מלבד הנזק התחבורתי, נמיר כשל כמו קודמיו בנושא החיבור של דרום תל-אביב וגם בתקופתו המשיכה לשלוט התפיסה שהאנשים המתגוררים בדרום גרים שם באופן זמני בלבד. הוא נתן את האישור לבניית התחנה המרכזית בלב נוה-שאנן במהלך אנטי-אורבני קיצוני. מלבד הטעויות האלה, נמיר גם קידם את פיתוח מרכז עסקים מגאלומני במנשייה, רעיון שכבר אז נראה לרבים הזוי, ולראייה היום מגדלי המשרדים שבכל זאת נבנו שם הופכים אט אט למגורים.

  קשה להעריך מי מבין ראשי העירייה של תל-אביב אחרי דיזנגוף עשה את מירב הנזקים לעיר, אבל ללא ספק לנמיר יש מקום של כבוד ברשימה הזו.

  5. ממשיכים לדרוך במקום. בסוף הספר מחבר אותנו מרום לתקופתו של צ’יץ’ ולאחריה. למרות שצ’יץ’ דיבר כמו כל ראשי העירייה לפניו ואחריו על מחוייבותו לדרום תל-אביב, ההשקעה שלו הייתה בשיקום המרכז המתפורר (השקעה שהצליחה, אגב). מעבר לכך, התכנון התל-אביבי נשאר ממוקד ברובו בתוכניות קטנות ומושתת על הפרדת שימושים והמשך הגדלת השימוש ברכב פרטי. מרום מציב בסוף הספר מעין קריאה להתוות מחדש תכנון לתל-אביב, תכנון שיאפשר לתל-אביב להיות עירונית יותר וטובה יותר לתושביה ולמבקרים בה בסופו של דבר.

  סיכום: הפוסט הזה קצר מדי וממש לא עושה חסד עם הספר המדובר. אני חושב שהספר מעמיק מספיק בלי להיות טרחני ולא צריך להיות מתכנן או אדריכל כדי לצלוח אותו בקלות. אם אתם קוראים קבועים בבלוג הזה כנראה שתכנון בתל-אביב מעניין אתכם ואתם חייבים לקרוא את הספר הזה. בין אם אתם גרים בדיזנגוף-פרישמן, כפר-שלם או נאות אפקה הספר הזה יעזור לכם להבין מדוע אתם רואים את מה שאתם רואים מהחלון של הבית שלכם.  

  גילוי נאות: הספר נשלח אליי ישירות מההוצאה, ללא התחייבות לביקורת כזאת או אחרת כאן בבלוג.

  לקריאה נוספת:

  ראיון של אסתר זנדברג עם נתי מרום

  אתר הספר בהוצאת “בבל”

• September 11, 2009
• 4:29

  מקבץ לינקים תחבורתי

   » ‎ עוד בלוג תל-אביבי

  מקבץ לינקים מהפסימי לאופטימי:

  1. שחר הזלקורן מסביר כיצד המדינה פועלת לגרום לכל מי שיכול להשתמש ברכב פרטי ולהשאיר את התחבורה הציבורית רק למוכי הגורל (קשישים, ילדים ועניים).

  2. הזלקורן מכה שנית - על הפערים בין ההבטחות לבין רמות הזיהום בפועל מרכבים פרטיים.

  3. אביב לביא מנסה להסביר לחולדאי לאט כדי שיבין מהר (כאילו חולדאי הולך לשנות את תפיסותיו האנכרוניסטיות אחרי 11 שנים על הכיסא):

  “אם אין חניה ואם הכביש פקוק, כנראה אין פה מקום לכל כך הרבה מכוניות. הגיע הזמן לבחור: מעודדים הליכה ברגל, רכיבה באופניים ונסיעה בתחבורה ציבורית או שממשיכים לדחוף אנשים לחצות את העיר לאורכה ולרוחבה בפרייבט. אי אפשר גם וגם. כמעט בכל תחום של הניהול העירוני הוכיח רון חולדאי שהוא טיפוס שיודע לחתוך. רק כאן, בתחבורה, הוא מנסה לרצות את כולם, וכשמנסים לרצות את כולם התוצאה היא שמרגיזים את כולם. את מי שחיפושי החניה מביאים אותו לידי התחרפנות, את מי שמשלם הון עתק למונית רק כדי לעמוד בפקק באבן גבירול, ואת מי שרוכב או הולך על המדרכה ונושם את העשן שכל אלה מייצרים.”

  4. עם כל העידוד הזה לנסוע רק ברכב פרטי לכל מטרה אין זה פלא שיותר ויותר ילדים הולכים פחות ופחות ברגל. אופנן מרחיב על הנזקים שאנחנו עושים היום לדור הבא.

  5. הרכבת הקלה עליה השלום הגיעה למנוחות. מסתבר שלא מדובר ברכבת קלה וגם לא ברכבת תחתית, מדובר ברכבת וירטואלית הקיימת רק בדמיון ושכל הדיבורים עליה נועדו לדחות פתרונות ישימים כגון שימוש באוטובוסי BRT, הגדלת שימוש באופניים ועידוד הליכה ברגל

  6. הזדמנות לראות בקטע של כלכליסט חלק מהאנשים שמטפלים בתחבורה הציבורית בארץ - זהירות, כמות הקלישאות עלולה להכריע אתכם.

  7. אחרי הביצים של גוראל קבלו את הגונדולות של יהב - פרויקט שהמילה הזוי קטנה עליו בכמה רמות.

  ובכל זאת הבטחתי גם לינקים אופטימיים אז קבלו:

  8. דרור פויר. בקלנועית. אני רץ לקנות אחת עכשיו.

  9. מחקר מצא ששכונות שטובות להליכה ברגל שוות יותר כסף.

  10. ארגון הבריאות העולמי פתח בקמפיין (שמתנהל די בעצלתיים) שמטרתו להביא לכך ש-1,000 ערים ברחבי העולם יסגרו חלקים מעצמן למכוניות בשבוע השני של אפריל:

• September 09, 2009
• 3:45

  גינה מיידית בקריית-ספר? מיטל להבי וסיעת מרצ מתנגדים

   » ‎ עוד בלוג תל-אביבי

  בכוחות מחודשים, ביו קיץ לחגים, נחזור לרגע קט להתבונן במעשי נבחרינו המקומיים ובעלילות פארק מגדל קריית ספר המתוכנן. אני מקווה שהפוסט שלפניכם יפזר קצת את ערפל הקרב ואת זריית החול שמתחוללת מסביב לתהליכי קידום המגדל במתחם קריית ספר.

  ראשית, נחזור להיסטוריה הקרובה, כאשר בתאריך 22.04.09, ועדת המשנה המקומית לנושאי תכנון ובנייה מקבלת מספר החלטות הנוגעות למתחם קריית ספר (ומפורטות כאן בעמ’ 17). ועדת המשנה מחליטה ארבע החלטות הנוגעות לנושא קריית ספר - לדחות את תוכנית התושבים למתחם, להכין מתווה למגדל של 23 קומות במקום, להמליץ לנייד את המגדל בתיאום עם מנהל מקרקעי ישראל (החלטה תקדימית שאין סיכוי להוציא לפועל) ולהקים גינה זמנית במקום.

  מבין ארבע ההחלטות רק בנושא אחד יש סמכות ביצוע לראשות ללא בירורים, תכתובות והצבעות בועדה המחוזית ובמינהל מקרקעי ישראל. הנושא הזה הוא הקמת הגינה הזמנית, אשר בה לרשות המקומית יש סמכות לפעול מכח חוק הרשויות המקומיות - שימוש ארעי במגרשים ריקים. על-פי סעיף 2 בחוק (כאן בעמ’ 3) מותר לרשות לגנן באופן זמני על חשבונה מגרש ריק ע”י הפעלת צו גינון. רשויות מקומיות כולל עיריית תל-אביב מפעילות צווין מסוגים כאלה בהרבה מאוד מגרשים ריקים בתחומיהן. לבעל המגרש מותר במקרה של הפעלת צו גינון לפנות לבית המשפט אם הוא רואה עצמו נפגע ולהסביר מדוע.

  סיכום קצרצר עד כאן - לפני ארבעה וחצי חודשים העירייה קיבלה החלטה לתת זכויות למגדל בקריית ספר תוך ניסיון להיכנס למו”מ עם המינהל ולניד את הזכויות האלו. פרט לכך קיבלה העירייה החלטה להקים גינה זמנית מיידית במקום בשטח שלא יפחת מ-6 וחצי דונם. ניתן לתהות מה המשמעות של המילה מיידי אם כעבור ארבעה וחצי חודשים טרם נראו ניצנים של גינה בשטח. מדובר במקרה הידוע כסכיזופריניה מוניציפאלית שבו העירייה מסרבת לבצע החלטות שהיא בעצמה קיבלה.

  ב-10 באוגוסט התקיימה ישיבת מועצת העיר האחרונה. למרות שחלף מאז כמעט חודש, טרם עלה הפרוטוקול לאתר העירייה (בעיקרון, הפרוטוקול אמור לעלות תוך 10 ימי עבודה, אבל כבר ראינו שלעירייה יש בעיית פרוטוקולים לאחרונה). אני קיבלתי לא מזמן עותק של הפרוטוקול שטרם פורסם ועליו אני מסתמך. רחל גלעד-וולנר מעיר לכולנו ניסתה לעורר את העירייה לפעולה ע”י העלאת הצעה לסדר בדבר הפעלת אותו צו גינון זמני על השטח (אותו שטח שעליו הייתה אמורה לקום הגינה המיידית). מדובר ללא ספק במעשה ראוי, שאמור היה לגרום לעירייה לבצע את ההחלטה שקיבלו נבחריה בועדת המשנה המקומית.

  חולדאי וחבר סמרטוטיו הצביעו בסופו של דבר נגד ביצוע ההחלטה של ועדת המשנה בטענה שעדיף לא להסתבך עם המנהל ולהמתין מספר שנים נוספות לפני הביצוע באופן מיידי. התירוץ היה שהקמת גינה מיידית תפגע במו”מ שמתנהל מול המנהל בימים אלה. מיותר לציין שההחלטה להקים גינה מיידית וההחלטה להיכנס למו”מ עם המנהל התקבלו באותה ישיבה מה-22.4 ולא היו תלויים זה בזה. בראייה לאחור, ניתן לקבוע כי ההחלטה להקים גינה מיידית בקריית ספר לא הייתה יותר מזריית חול בעיניי התושבים והעיתונאים שלא היססו לצהול ולשבח את ההחלטה. התושבים אפילו הרימו כוסית ובירכו על ההחלטה הזו שלא נתנה להם כלום (חוץ ממגדל עתידי מול הפרצוף).

  ראוי לציין בין המתנגדים להקמת הגינה המיידית את האנשים הבאים שהם למעשה הסמרטוטים הראשיים במופע הסחבות המכונה קואליציית חולדאי:

  1. דורון ספיר, סגן ראש העירייה ויו”ר ועדת המשנה, עמד בראש הועדה שקיבלה את ההחלטה להקים גינה מיידית פה אחד בקריית ספר הצביעה נגד הקמת הגינה ללא מתן נימוק אפילו ותוך שהוא יושב שקט שקט במשך כל הישיבה.

  2. פאר ויסנר, סגן ראש העירייה, אשר לא הפסיק להפריע לדיון, קישקש על כך שהוא בעד הגינה, ובסופו של דבר הצביע נגד.

  3. מיטל להבי, סגנית ראש העירייה, אשר הביעה את מחוייבותה לנושא מעל כל מקומון וגם בדיון עצמו (בעמ’ 122 לכשיפורסם) והצביעה נגד הקמת הגינה המיידית ביחד עם שאר סיעת מרצ.

  אז מה היה לנו עד עכשיו? החלטות ראשונות ב-22.4. ביטול הקמת הגינה המיידת ב-10.8 ע”י אותם אנשים שדיברו גבוהה גבוהה על חשיבות הפארק ותמיכתם בו לפני כן.

  ועכשיו למערכה השלישית שבה אקדח הצעצוע יורה. מחר ב-9 בספטמבר תתכנס שוב ועדת המשנה לתכנון ובנייה לדיון נוסף בנושא קריית ספר. על הפרק הפעם דיון בהמלצת מהנדס העיר, חזי ברקוביץ’, לנייד את הזכויות ממגדל קריית ספר לאזור בית הדר (חניון הרכבת הדו-קומתי) ששם מתוכננים מספר מגדלים עתידייים וכך “לפצות” את המנהל. לדיון מחר בועדת המשנה אין שום משמעות וכל יעודו הוא להמשיך ולזרות חול בעיניי התושבים ומערכות התקשורת. מנהל מקרקעי ישראל לא מקבל את העיסקה המוצעת, משום שמה שמוצע לו שווה הרבה פחות ממה שכבר ניתן לו במגדל קריית ספר בהחלטה מה-22.4. הדיון בנושא אמור לשמש כמעין שמיכה לכיסוי העובדה שהעירייה לא התקדמה מול המנהל מאז אפריל ושלמרות שחלפו ארבעה וחצי חודשים מאז ההחלטה על הקמת הגינה הזמנית באופן מיידי בשטח לא זזה אבן אחת אפילו. כמו כן, סביר להניח שלאחר שועדת המשנה תאשר את הצעת מהנדס העיר זה יוצג כהישג לתושבים ואנו נשמע אנשים כמו מיטל להבי מספרים על מחוייבותם לפארק ועל כמה הוא חשוב לתושבים ושאר מילים ריקות.

  באופן אישי, אני חייב להגיד לכם שאני מאוד מאוכזב מההתנהלות של נבחרי הציבור במקרה הזה. ספיר, ויסנר ולהבי מציגים בפנינו תיאטרון בובות שמבזה אותם ומבזה את העירייה. מעבר לכך, אני מקווה שהתושבים יתעשתו ויבינו שעושים עליהם עוד תרגיל ומשיכת זמן במטרה לעייף אותם ולגרום להם לחדול ממאבקם באמצעות דיון חסר תכלית וללא משמעות אופרטיבית.

• 0:27

  ביום ראשון הקרוב בשעה 19:00 בתמול שלשום בירושלים - שיחה על בלוגים

   » ‎ עוד בלוג תל-אביבי

  ביום ראשון הקרוב, 13 בספטמבר, בשעה 19:00 בתמול-שלשום (רח’ יואל סלומון 5) אשר בירושלים פרופ’ גדי וולספלד, ראש התוכנית לפוליטיקה ולתקשורת פוליטית באוניברסיטה העברית, ועבדכם הנאמן ישוחחו על האינטרנט ככלי להשפעה ובמיוחד על בלוגים. הערב מאורגן בשיתוף פעולה בין תמול-שלשום לשתיל במסגרת סדרה של מפגשים הנושאים את הכותרת הבמובסטית-משהו “מחר צודק יותר”. הכניסה חופשית כמובן.

  אם כבר ירושלים, אני מתכנן לעבור לפני כן בגלריה לספרות ברחוב ש”ץ, אבל אשמח לקבל עוד המלצות לחנויות טובות של ספרים משומשים באזור, במיוחד כאלה עם סטוק מכובד באנגלית. וחוצמזה, בסופ”ש הזה בירושלים מתקיימים אירועי “בתים מבפנים” עם לא פחות מ-100 אתרים שונים. שמח בירושלים.

• September 07, 2009
• 21:02

  אפשר לחזור לכתוב

   » ‎ עוד בלוג תל-אביבי

  אחרי כמה ימים צפופים של הכנות התבצעה היום ספירת הולכי הרגל בצפון-מרכז תל-אביב. תודה גדולה שלוחה לכל מי שסייע בידי. עכשיו נשאר רק להריץ מיליוני ניתוחים סטטיסטיים כדי לראות מדוע ולמה הולכים במקום אחד ובמקום אחר הולכים פחות. מתישהו, אני מקווה גם להביא את התוצאות לכאן.

  בתמונה, צעדה לזכרו של אחד מהולכי הרגל הגדולים בתולדות העיר תל-אביב, עלי מוהר.
  

• September 03, 2009
• 17:39

  אינטנסיבי

   » ‎ עוד בלוג תל-אביבי

  לא הבלוג. החיים.

  העיקר שעברנו את אוגוסט ובקרוב נוכל לכבות את המזגן.

• August 31, 2009
• 21:22

  מכונת כביסה, מישהו?

   » ‎ עוד בלוג תל-אביבי

  מכונת הכביסה שלנו מסרבת לבצע את הפעולה ההכרחית הקרוייה סחיטה (נראה שמשהו לא טוב שם בתוף או איך שלא קוראים לזה). איש התיקונים שניסינו להביא כדי להחזיר אותה לתפקוד מלא עסוק בתיקון מזגנים.

  האם יש למישהו מהקוראים המלצה לטכנאי שיכול לתקן את מכונת הכביסה ושגם לא יהיה יקר מדי?

• 2:04

  ההופעה של מדונה - 600 תאי שירותים כימיים

   » ‎ עוד בלוג תל-אביבי

  עבדכם הנאמן השתתף ביום ששי האחרון מוקדם בבוקר בסיור בלוגרים/טוויטריסטים במתחם ההופעה של מדונה אשר היה עדיין בשלבי בנייה. הסיור אורגן ע”י בלינק, מיקרוסופט ישראל ו-013 נטויז’ן ומעבר לחוויה עצמה של הסיור והמפגש עם כמה אנשים טובים, מדובר בעוד צעד קטנטן במסגרת שינויי המדיה העוברים על כולנו, ואשר משנים גם את דפוסי הפעולה התאגידיים ובכלל. על-פי אנשי מיקרוסופט ו-013 נטויז’ן סיור כזה ניתן אך ורק לבלוגרים וטוויטריסטים ולא לעיתונאים. הסיור עצמו הודרך ע”י שני בחורים חביבים מצוות ההפקה של שוקי וייס. עד כאן תאגידים ועכשיו לנתונים עצמם.

  בסיור
  

  מתחם ההופעה של מדונה מתפרש על שטח של 100 דונם, שזה יוצא ארבע פעמים גן מאיר, או 30-35 מגדלי מגורים של 30-40 קומות. כמות הקהל המקסימלית היא 70,000 איש. מכיוון שההופעה הראשונה (זאת של הראשון בספטמבר) נמכרה בזריזות, פתחו עוד הופעה ביום שאחרי, בעיקר בגלל שמדובר בתחנה האחרונה של מדונה בטור ואין לוגיסטיקה נוספת לאחר מכן שמחייבת פירוק במה מהיר. מכיוון ש-70,000 איש ו-100 דונם הם מספרים שקשה לתפוס, עדיף להתמקד במה שאפשר להעריך - במתחם ההופעה ימוקמו 600 (!) תאי שירותים כימיים, על-מנת להבטיח שאף אחד לא יצטרך לחכות בתור בזמן ההופעה אם במקרה ילחץ לו.

  עוד מספרים חזקים בנושא - עלות ההקמה היא כ-5-9 מיליון דולר (אני לא סגור בדיוק על המספר), ישנם 4 מנופים בשטח ועוד כ-1,300 עובדים שמעורבים בשלבים השונים של הקמת המתחם הענק. על הקמת הבמה עצמה עובדים 160 עובדים בשתי משמרות מסביב לשעון. בהקשר הזה, ניתן לציין את הטרגדיה ההנדסית שגרמה למותם של שני פועלי במה לפני קצת יותר מחודש במרסיי, כאשר הגג הוצב באופן רעוע וקרס. מסתבר שבעקבות הקריסה שינו בהפקת המופע את אופן הרכבת הגג, וכמו כן, הציוד שנהרס בזמנו במרסיי גרם גם לביטול המופע שהיה מתוכנן בלובליאנה לאחר מכן.

  הבמה של מדונה בהרכבה
  

  מאחורי הקלעים עצמם מדובר גם בהשקעה ניכרת, כאשר אוהלי ההפקה מצויידים בריהוט בסגנון הביטאט עם נברשות וספות עור, ומזגנים בעוצמה שמזכירה את החורף האוסטרי. פרט טכני אחרון שכדאי לציין הוא שכמות הציוד המעורבת במופע משונעת ע”י 3 מטוסי מטען ו-20 מכולות בים. מכיוון שכל שבוע מדונה מופיעה בשניים-שלושה מקומות בסיבוב הזה הציוד משוכפל שלוש פעמים על-מנת לאפשר את הדילוגים ממקום למקום. מעניין איך נראית המערכת הלוגיסטית שמנתבת את הציוד והפועלים ממקום למקום ודואגת שבכל מקום הכל יעמוד בזמן. אם בתעשיית הבנייה היו עובדים בקצב של הפועלים של מדונה היו מרימים פה בניינים תוך חודש במקום בארבע שנים.

  על רקע פקקי הענק המתוכננים צוות הפקת המופע יזם שיתוף פעולה עם רכבת ישראל וחברת דן כדי לתגבר את הרכבות מכל הארץ לתחנת ארלוזורוב לספק שאטלים מתחנת הרכבת למתחם המופע וחזרה. בהחלט מדובר בפרוספקט מבטיח, ושווה גם לעיריית תל-אביב לבדוק בעתיד שיתופי פעולה מהסוג הזה. בהקשר התחבורתי אפשר לציין גם קוריוז מוניציפאלי אחד, כאשר ראובן לדיאנסקי, חבר המועצה מטעם סיעת תנו לחיות התלונן שההופעה של מדונה (וגם ההופעות הקטנות יותר בגני התערוכה באותו זמן) תיצור פקקים אשר יטרידו את מנוחתם של תושבי צפון תל-אביב. לדיאנסקי, כך נראה, גילה במפתיע שתל-אביב היא עיר שמכורה לרכב פרטי. מעניין מה לדיאנסקי חושב על תרומתם של הפקקים באיילון/דרך נמיר/דרך השלום בבוקר ואחר הצהריים כל יום לתושבי העיר. כחבר מועצה, לדיאנסקי (שכזכור מתלונן על פקקים של מכוניות) תמך בהמשך התבססות תחבורתית על הרכב הפרטי כאשר תמך בהצעת התקציב האחרונה, ותרשו לי לצטט את עצמי:

  “מסתבר שהתקציב שמונח על שולחן המועצה הוא תקציב שכל כולו שירת הלל לרכב הפרטי, לזיהום האוויר ולתאונות הדרכים. בעמודים 37-39 בתקציב הבלתי-רגיל מפורטות תוכניות העירייה למימון חניוני הענק והאוטוסטרדות שאומורות לשרת אותן (15 מיליון ש”ח בחניונים ו-30 מיליון ש”ח באוטוסטרדות). כך למשל, מבואר בספר התקציב ש-11.4 מיליון ש”ח אמורים לעבור כדי להפוך את ציר שלבים לאוטוסטרדה עירונית ו-8.4 מיליון ש”ח ישמשו כדי להכשיר את הרחובות סביב חניון הבימה כדי להכיל את נפח הרכב העצום שאמור לעבור דרכם.”

  עם או בלי פקקים, נראה שההופעה הזו הולכת להיות ספקטקל אקסטרווגנטי מרשים.

  יציע ה-VIP והשירותים הצמודים שלו
  

• August 30, 2009
• 3:44

  משהו לראות

   » ‎ עוד בלוג תל-אביבי

  אבי דבאח ונדב בושם הזכורים לטוב, התחילו סדרה חדשה ביו-טיוב ששמה הוא “כך היינו” ואשר אמורה להיות מסע בין שיבולי התרבות הישראלית.

  בינתיים עלו שני הפרקים הראשונים והנה הם לפניכם:

• August 28, 2009
• 20:40

  מקבץ לינקים לסופ”ש

   » ‎ עוד בלוג תל-אביבי

  1. כתבה מעולה ומקיפה מאוד של יוסי קליין על מה שמסתמן כטרגדיה האדריכלית הגדולה ביותר של הקדנציה הקרובה של חולדאי - מבצר הבימה. קליין לא חוסך ומבקר גם את ברנז’ת האדריכלים ותהליכי התכנון שלא השכילו לשמור עלינו ועל תל-אביב מהמפלצת החדשה. כמה פסקאות נבחרות פרי עטו של קליין:

  “סיפורו של בניין תיאטרון “הבימה” בתל אביב איננו סיפור של ארכיטקטורה גרועה או טובה. זהו סיפור על חוסר יכולתו של הציבור להתגונן מפני שינויים שנכפים על סביבת המגורים שלו. אנחנו חושבים שיש מי שמגן עלינו - אדריכלים, פוליטיקאים ואינספור ועדות. אנחנו טועים. האדריכלים, הפוליטיקאים והוועדות לא מסוגלים או לא רוצים לעשות זאת ואז, כשהציבור רוצה למחות ולשנות, אומרים לו “מצטערים, מאוחר מדי, חלב שנשפך”.”

  “סמוך לאתר הבנייה תלוי שלט: “שיפוץ”. המונח “שיפוץ” מעורפל ונתון לפירושים. בבניין הבימה, הוא נמתח כל כך, עד שאיבד את משמעותו המילונית. לא ברור מה שיפצו כאן, הרי הרסו כמעט הכל ובנו מחדש. לשיפוץ יש יתרונות מינהליים ואולי אף כספיים. “שיפוץ”, במקום “בנייה מחדש”, מרגיע את הציבור ומשקיט מבקרים עתידיים. מה אתם רוצים, הרי מדובר רק בשיפוץ, תנו לעבוד בשקט.”

  והפסקה המכוננת (הדגשה שלי):

  “לכל עיר יש היסטוריה של תרבות ובניינים הם ביטוי מוחשי ומובהק להיסטוריה כזאת. כל עיר צריכה זהות, ואדריכלות טובה לא מקנה בהכרח זהות כזאת. בניין, פסל, או כיכר, נותנים לה זהות. הם כאלה לא בגלל שכך העירייה החליטה, אלא פשוט בגלל שהם שם זמן רב. למבנה ששורד זמן רב יש ערך בחיי עיר. הוא מעיד על קביעות ויציבות. רעידת אדמה מעולם לא החריבה את תל אביב, תותחים לא ירו בה ושריפות לא בערו בה, ולמרות זאת נמחקו כל הסימנים להיותה בת מאה. היא מרופטת כישישה מוזנחת. לא התקלחה חודשים אבל מורחת על עצמה איפור כבד - דקלים, למשל.“

  2. העסק עם ה-GPS והאופניים ממשיך לספק כותרות, ועכשיו רוצים להקים גם מאגר ביומטרי לאופניים.

  3. מתח גבוה באשר להקמתם של תשעה מגדלים נוספים באיילון סיטי.

  4. עוד מגדל לשימור בתוכנית גדס.

  5. מאמר מעולה על המחיר הגבוה של חנייה בחינם והשורה התחתונה:

  “Cars should subsidize people and places, rather than the other way around”

  6. נהיגה עלולה לפגוע בצורה חמורה בך ובסובבים אותך. הצעה לקמפיין ברוח קופנהאגן.

  7.ביום ראשון הקרוב (30.8 ) בשעה 19:45 תיערך הפגנה נגד המשך פינוי התושבים בכפר שלם ברחוב מדמון פינת רחוב אסא קדמוני. כל הפרטים באתר תנועת עיר לכולנו כאן. ברשותכם, אני אחזור לפרוטוקול ישיבת המועצה מה-16.02.09 שבו נדונו הפינויים של תושבי כפר שלם (הפרוטוקול כאן, עמ’ 19-32). עיר לכולנו הצביעה אז לטעמי בצורה שגוייה לחלוטין, כאשר היא איפשרה לערבב בין ההצעה של ארנון גלעדי להצעה של יואב גולדרינג בנושא, ומנסח הפשרה מעל בימת המועצה היה לא פחות מאשר רון חולדאי, ראש העירייה. הצעת הפשרה, אשר בה תמכו כל חברי המוצעה כולל חברי עיר לכולנו נוסחה באופן עמום ביותר באופן הבא (זה הנוסח מהפרוטוקול, בעמ’ 32), עם הדגשה שלי:

  “הנושא מועבר לוועדת ההנהלה, תוך המלצה לחברת חלמיש לדחות בחצי שנה את הדיון בדבר - כדי לגבש את אותם דברים שיעלו בוועדות הכנסת המיועדות, כדי לגבש את הקריטריונים לפני שיימשך איזהשהו תהליך.”

  כמובן, שנוסח כזה לא הוביל כמו שאנחנו רואים להפסקת נוהל הפינויים ולכן ההפגנה. אני מקווה שחברי המועצה של עיר לכולנו למדו מהניסיון המר הזה. שיתופי פעולה ופשרות עם הקואליציה של חולדאי, אשר בסופם מתקבלות החלטות עמומות ולא אופרטיביות כמו זו אשר מוצגת כאן, לא יובילו לשינוי המהותי באופן התנהלות העירייה אותו ביקשה עיר לכולנו לקדם בשעתו. בנוסף, תמיכה בשיתופי פעולה מהסוג הזה תהפוך את עיר לכולנו בעל כורחה לנושאת בחלק מהאחריות לשלל מחדלי העירייה, אשר כפר-שלם הוא אחד הותיקים שבהם. ואם כבר כפר-שלם אז הנה משהו אקטואלי מאוד מ-1983:

• August 27, 2009
• 3:35

  שוב דרסו אותי אופניים

   » ‎ עוד בלוג תל-אביבי

  אתמול, בעודי הולך לי לתומי לעבר תחנת האוטובוס ברחוב אלנבי, מישהי ניסתה להכניס את הסל של האופניים שלה לתוך הגב שלי תוך כדי דיווש. הסל לא הצליח להיכנס לגב שלי, אבל זו בהחלט הייתה חוויה לא נעימה, שהזכירה לי את רוכב האופניים שניסה להוריד לי את הסנדל מהרגל לפני חודש כשהלכתי בקינג ג’ורג’ (אגב, גלגל של אופניים זה ממש ג’יפה).

  המסקנה האישית שלי היא שככל שהשימוש המבורך באופניים ככלי תחבורה יגדל, כן ירבו חיכוכים מהסוג הזה שחלקם עלולים להיגמר בפציעות אמיתיות (נגיד אם הייתי בגובה ובמשקל של ילד בן 5, ואז הייתי מקבל את הסל היום ישר בתוך הראש העדין שלי). בשלב הזה ברחבי תל-אביב-יפו יש כ-700 מטרים שלמים של שבילי אופניים המצויים ברחוב משה דיין. כיום, במרכז העיר תל-אביב יש סך כולל של אפס קילומטרים של שבילי אופניים או אם תרצו ברזולוציה גבוהה יותר - אפס מטרים של שבילי אופניים.

  מסתבר ששבילי האופניים האמיתיים, כלומר אלה שמופרדים פיזית מאמצעי תחבורה אשר שונים מהם במהירות ובפיזיות (הולכי רגל, אוטובוסים ומכוניות) הם פטנט די חדש שנכנס לשימוש רק בסוף המאה ה-20. קופנהאגן נחשבת לראשונה שיישמה אותם וזה התחיל שם ב-1983. אמסטרדם הצטרפה לעניין איפשהו בתחילת שנות ה-90 למיטב ידיעתי. אם מסתכלים על העניין הכרונולוגי תל-אביב מפגרת רק ב-26 שנים אחרי קופנהאגן שהיא אחת הערים המתקדמות בעולם המערבי ובפחות מ-20 שנה אחרי אמסטרדם שמצבה התחבורתי הרבה פחות טוב מזה של קופנהאגן.

  זה יהיה די מיותר כמובן לרדת על העירייה בנושא שבילי האופניים, הרי נאמר כבר הכל בנושא ודי מזמן ובעירייה ממשיכים לקשקש על עשרות קילומטרים של שבילי האופניים בעיר. שבילים שאף אחד מאלה שמתגאים בהם (חולדאי וטיומקין, למשל) לא נוסע בהם.

  אבל לא נסיים בלי איזושהי מחשבה קדימה. אם הייתי יכול לבחור שביל אופניים אחד בתל-אביב הייתי שם אותו ברחוב בוגרשוב. מוריד נתיב חנייה (שחלקו אגב יושב על המדרכה של בוגרשוב) ומייצר שביל אופניים דו-כיווני משדרות בן-ציון אל הים. אחרי זה היה כדאי לסדר נתיב כזה גם באלנבי ובקינג ג’ורג’ (על סמך הניסיון שלי - שם ממש צריך את זה). בתור בונוס סופי - הייתי רוצה לראות גם שביל אופניים ברחוב אבן-גבירול.

• August 24, 2009
• 16:14

  מקבץ לינקים ליום שני

   » ‎ עוד בלוג תל-אביבי

  תודה גדולה לכל מי ששולח לינקים.

  1. השוטר שיודע לכתוב נפגש עם השוטר שיודע לקרוא וביחד עם השוטר שיודע להפעיל GPS הם הצליחו סופסוף לפעול נגד גנבי האופניים, ואפילו יותר מפעם אחת! פריצת דרך לקראת עתיד טוב יותר. אגב, נראה שהתקבל לעבודה גם שוטר שמכיר את יו-טיוב.

  2. פוסט משובח של אליאב על האנטי-אורבניזם של הגדלים החדשים בתל-אביב.

  3. עיריית תל-אביב-יפו לא מתקשה להיפטר מהכסף שלנו.600,000 ש”ח במקרה הזה.

  4. נתן וולוך מנסה לחמוק מהחוק, אבל בינתיים לא מצליח לו.

  5. Rush Hour ברומא.

  6. קייזר צ’יפס - באמת הופעה טובה.

  7. מנהטן - הבדל של יום ולילה.

  8. עריצות הפקידים בעיריית תל-אביב-יפו נמשכת, ומוביל מה שמדואל אומר: “הוועדה המקומית נעשית ועדת בובות חסרת ערך”.

  9. לכל מי שמחפש חומר עיוני על תל-אביב מכל אספקט שלה - מדף הספרים הוירטואלי.

• August 22, 2009
• 16:28

  יעקב רנר הלך לחפש את פאר ויסנר ומצא אותו באשקלון (בעצם גם שם הוא לא נמצא)

   » ‎ עוד בלוג תל-אביבי

  פוסט אורח מאת חבר מועצת העירייה לשעבר, יעקב רנר.

  פאר ויסנר, כידוע למיעוטכם, הוא סגן ראש עיריית תל-אביב מטעם סיעת “הירוקים” ומקבל בתמורה לשירותיו בתפקיד זה משכורת נאה ומכובדת (32,000 ש”ח) מהכיס שלכם. יעקב רנר, האופוזיציונר החוץ-פרלמנטרי, שלח לפאר ויסנר כ-20 מכתבים בנושאים שונים מאז דצמבר 2008 ועדיין לא קיבל תשובה לאף לא אחד מהם. הנושאים בהם פנה רנר לויסנר נוגעים הן לבירור סמכויותיו ותפקידו של ויסנר (אין תשובה), בירור לגבי עמדותיו בנושאי מגדלי כיכר המדינה ואסותא שאושרו להקמה (אין תשובה) ועוד שלל נושאים (שגם לגביהם אין תשובה). לאחרונה, הבליח ויסנר לרגע בהקשר של עיריית אשקלון.

  רנר תוהה האם ויסנר שכח שהוא מקבל שכר (שכר יפה אפשר להגיד) מתושבי תל-אביב-יפו שמהם הוא מתעלם, וכך כותב רנר לויסנר במכתב מלפני שבועיים:

  ראיתי היום באתר האינטרנט Nrg כי פורסם שמפלגת הירוקים שבראשותך מעורבת במאבק בעניין תחנת הפחם באשקלון. לא הופתעתי משום שזכורים לי מאבקיך הרבים על גבי כלי התקשורת  בעבר אשר הוסיפו לך פרסום אישי.

  איני מופתע מזה שפניותיי אליך ,החל מחודש דצמבר 2008 , בהיותך סגן ראש עיר בשכר עם תנאים שמאפשרים לך להשיב למכתבי, לא זוכים לתגובה.

  על מנת לרענן את זכרונך להלן נושאי המכתבים ותאריכים:

  29.12 צא לחופשה מתפקידך כסגן ראש העיר

  13.2. גיבוש תקציב העירייה - העדרותך למרות שאתה מקבל שכר עבור עבודתך בעירייה

  25.2 אישור תוכנית המגדלים בכיכר המדינה בניגוד לדעתך

  1.3 תתפטר מהקואליציה העירונית

  28.4 כפילות בתפקיד לכאורה

  28.4 מה מידת האחריות האחריות המוטלת עליכם כסגני ראש העיר

  4.5. כפל תפקידים מכתבי אליך מ 28 אפריל 09 טרם השבת

  4.5 תזכורת מס’ 1 לאי קבלת תשובתך למכתבי אליך בעניין הסמכויות מ 28 אפריל 09

  7.5 סגן ראש העיר כנראה בשכר מר ויסנר לא עונה לפניות אליו

  10.5 טרם מצאת לנכון לענות לפניתי הציבורית אליך מ 28 אפריל 09 ו 4 במאי 09

  14.5 סגן ראש העיר מר ויסנר ממשיך לא לענות לפניות בעינינים ציבוריים

  17.5. תשובותיך לא מגיעות עד מתי תמשיך בדרכך הלא ציבורית?

  18.5 האם תהיה מוכן לוותר על הרכב מטעם העירייה לטובת רכיבה על אופניים לעבודה?

  23.5 מגדל באתר אסותא לשעבר, מה ההחלטה המחייבת?

  27.5. כנראה שמתן תשובות לפונה אליך לא עומד בסדר החשיבות שלך

  31.5 פנייתי אליך מתאריך 23.5.09 בעניין מגדל באתר אסותא לשעבר, מה ההחלטה המחייבת?

  5.7 השעה את עצמך מתפקידיך בעיריית ת”א-יפו

  14.7 אי מתן תשובות לעניין סמכויות ותחומי אחריות שהוענקו לך

  צר לי כי הרשימה היא ארוכה, אך היא עניינית. אם היית משיב על מכתבי בזמן, רשימה זו לא הייתה מתארכת.

  אני רוצה להאמין שסוף סוף תמצא את הזמן, במסגרת תפקידיך כיו”ר הירוקים, הסיוע שאתה רוצה להעניק לתושבי אשקלון ותפקידך העיקרי כסגן ראש עיריית ת”א -יפו בו אתה מקבל שכר, להשיב ולהתייחס לפניותיי.

  בכבוד רב,

  יעקב רנר

  חבר מועצת העיר ת”א-יפו לשעבר

  הערה של לרמן: בעוד שרנר מחפש את ויסנר בתל-אביב, מסתבר שגם באשקלון מחפשים אותו.

• August 21, 2009
• 3:09

  היה טוב אצל הקייזר צ’יפס

   » ‎ עוד בלוג תל-אביבי

  היה שווה הערב בהופעה של הקייזר צ’יפס בגני התערוכה. הסולן שלהם, ריקי וילסון, טיפס בשלב מסויים על אחד העמודים שעל הבמה (אני בטוח שהאנשים בהפקה רעדו באותו שלב), כפי שנראה שהוא עושה ביותר ויותר הופעות בזמן האחרון. בכל מקרה, הנה קליפ אקטואלי מתמיד שלהם:

  The Angry Mob

  We are the angry mob
  We read the papers everyday
  We like who we like
  We hate who we hate
  But we’re also easily swayed
  

  
  …וחוצמזה היה משעשע להתקל בהם שעה אחרי ההופעה במולי בלומס ליד הבית (הם מזהים פאב טוב כשהם נתקלים באחד).

• August 20, 2009
• 1:12

  נתגלה מאגר וידאו חשוב באתר של אור ירוק

   » ‎ עוד בלוג תל-אביבי

  מסתבר שבכל הזמן שאנחנו מדסקסים את נושאי הולכי הרגל ונושאי תחבורה אחרים, מישהו כבר עשה כמה קליפים בעניין. לצערי, מי שעשה את הקליפים המצויינים ואפילו העלה אותם ליו-טיוב הצליח להחביא אותם עמוק עמוק באתר של עמותת אור ירוק. רחוק מהעין ורחוק מגוגל. אני מקווה שראשי עמותת אור ירוק ובראשם המייסד אבי נאור שיש לו זכויות רבות בנושא התחבורה בישראל, ישכילו לעשות שימוש טוב יותר באינטרנט ובמיוחד בקליפים המושקעים שלהם.

  בינתיים הנה כמה קטעים מובחרים שאהבתי במיוחד:

  1. האבסורד של הולכי הרגל בישראל - קליפ קצת דידקטי מדי, אבל מוסיף הרבה. שימו לב לכך שמשטרת התנועה לכאורה אוכפת את נושא מתן זכות קדימה ב-1:29 (אני לא מכיר איש או אישה שאי-פעם קיבלו דוח בישראל על העברה הזאת). הערה נוספת: אי-אפשר לחנך הולכי רגל לחצות במעברי חצייה, כאשר אלה אינם קיימים (הקטע המצולם בהרברט סמואל הוא אחד המקומות המסוכנים בעיר להולכי רגל וזה בגלל שמדובר בכביש מהיר מאוד עם מרחק אדיר בין מעברי חצייה מרומזרים בו - אין מעבר כזה מפרישמן ועד אלנבי):

  2. האבסורד של הסטודנטים באוניברסיטת חיפה:

  3. קטע פסטורלי משהו (ברוח אליפות העולם באתלטיקה המתקיימת בימים אלה) מצומת גיתי שבשומרון (אל תשאלו אותי איפה זה), שמראה על שוויון בין יהודים לערבים בכביש:

  עוד קטעי וידאו בנושא הולכי רגל

  ועוד קטעי וידאו בנושאים נוספים (באמצע העמוד)

• August 17, 2009
• 5:10

  מי הם האורבניסטים הגדולים ביותר?

   » ‎ עוד בלוג תל-אביבי

  פלאנטיזן עושים סקר בשביל לענות על השאלה שבכותרת.

  כרגע מובילה בענק ג’יין גייקובס, אבל אחריה יש דרוג צפוף של דמויות שכל אחת מהן אחראית להרבה שינויים שכבר קרו בתכנון הערים ולכאלה שעוד יקרו. כשמסתכלים על הרשימה הזו מסתבר שיש לא מעט אנשים שהייתה להם השפעה על המציאות ועל המחשבה האורבנית כשלפחות 60 הראשונים ברשימה הם דמויות משפיעות מאוד בתחום (במקום ה-60 כרגע ממוקם דונלד אפליארד, שהראה כבר ב-1981 את הנזק שעושה תחבורה פרטית מהירה לקשרים בין אנשים בעיר).

  יש לי כמה פייבוריטים בסוף העשירייה הראשונה שספריהם הם קלאסיקות אורבנית - וויליאם ווייט שפתח את הדרך להבנה של שימוש חברתי במרחב. ביל הילייר, אבי תורת ה-Space Syntax שמראה את ההשפעה הרבה שיש לרשת הרחובות על שלל נושאים אורבניים החל מהליכה ברגל ועד פשיעה. יאן גהל, הגורו מדנמרק שמתקן את ערי העולם לאט לאט וכריסטופר אלכסנדר, מי שהוא אולי הארכיטקט החשוב ביותר של ימינו. עוד שמות בולטים בסקר - חיימי לרנר, מיודענו מקוריטיבה במקום ה-19, דונלד שופ, שהבין שחנייה זולה עולה מאוד ביוקר במקום ה-30, ז’נט סדיק-קאהן, ראש מחלקת התחבורה של עיריית ניו-יורק, במקום ה-33.

  יש שם עוד רבים וטובים (חלקם פחות טובים כמו רוברט מוזס או קורבוזייה). מי הפייבוריטים שלכם?

• August 16, 2009
• 5:00

  עזרה בדרך?

   » ‎ עוד בלוג תל-אביבי

  כפי שכבר ציינתי, בתחילת ספטמבר מספר חברים ואני נצא לאחר-צהריים של פורענות בתל-אביב בו נמדוד תנועה של הולכי רגל באזור הצפון הישן. קודם כל, תודה לכל מי שענה לפנייה הקודמת לעזרה, אבל אני אשמח אם יהיו לי עוד שניים-שלושה סופרים כדי להבטיח כיסוי גיאוגרפי נאות של השטח (וגם להתמודד עם מצב שחלק מהחברים לא יוכלו להגיע ברגע האחרון).

  אם אתם או מישהו שאתם מכירים מעוניין לעזור למחקר שלי אני אשמח מאוד אם תפנו אליי במייל - yoavlerman בג’ימייל דוט קום. מדובר בכמה שעות ברחובות תל-אביב (שבחלקם יש תנועת הולכי רגל ערה ובחלקם לא ממש).

  חשוב לציין שיינתן גם תשלום תמורת ההשתתפות במשימה ואסירות תודה נצחית.

• August 15, 2009
• 14:05

  בעקבות המפגש עם השר להגנת הסביבה, גלעד ארדן

   » ‎ עוד בלוג תל-אביבי

  לפני כשבוע, איתמר כהן (הידוע גם כאופנן) אירגן מפגש של בלוגרים סביבתיים עם השר להגנת הסביבה, גלעד ארדן. עבדכם הנאמן נכח במפגש וחזר עם מספר רשמים. קודם כל, צריך לברך על עצם קיום המפגש שמראה שארדן והדובר שלו, שרון אחדות, מחוברים למגמות השינוי במדיה. ארדן פתח את המפגש בנושא מוגבלות הסמכויות של משרדו. אכן, ניהול הסביבה בישראל מתבצע ע”י עירבוב של משרדי הפנים, הביטחון, התשתיות, התחבורה, האוצר, השיכון וגם הרשויות המקומיות, כאשר למשרד להגנת הסביבה יש סמכויות בנושאים איזוטריים בדרך-כלל והוא נמצא רוב הזמן בעמדה הגנתית ללא יכולת אמיתית לנהל את הסביבה בישראל. ארדן אמר שהוא פועל לתקן את המצב הזה, כך שהמשרד להגנת הסביבה יוכל לעמוד באתגרים הנדרשים ממנו יותר טוב כבר בקדנציה הזו ועוד יותר בקדנציה הבאה של מי שיהיה השר אז.

  מעבר לכך, ארדן השמיע מספר הצהרות לוחמניות באשר לנוהל אותו ישראל צריכה לאמץ בנושא ההתחממות הגלובלית ולמדיניות פליטת הפחמן שלנו שאמורה להתיישר בסופו של דבר עם המדינות המתקדמות. נראה מה יקרה בנושא בועידת קופנהאגן ואלו מגבלות יוטלו על ישראל בעקבותיה.

  בשיחה עם השר ציינתי בפניו שהפתרון הסביבתי לבעיותיה של ישראל הוא בתכנון עירוני מושכל שיאפשר מגורים במידת צפיפות גבוהה ואיכותית, שתחסוך משאבי קרקע ותשתיות, ועם שימושי קרקע מעורבים שיפחיתו את כמות הנסיעות הנדרשת וכן יאפשרו למערכת תחבורה ציבורית טובה להתקיים. אני לא בטוח שארדן הבין את הנושא, כי התשובה שלו הייתה קשורה יותר לתקן לבנייה ירוקה שקשור לאספקט אנרגטי בכל בניין ובניין, אבל לא לוקח בחשבון את הכבישים ואספקטים תשתיתיים אחרים שתכנון עירוני כולל מתייחס אליהם.

  כיום התכנון העירוני בישראל מכוון ע”י שלל משרדי ממשלה שעובדים כל אחד בנפרד מהשני כאשר הבולטים שבהם הם משרדי הפנים, התחבורה, התשתיות, והשיכון וכמובן מינהל מקרקעי ישראל. אוסף האינטרסים של משרדים אלה בשילוב עם הסמכויות החלקיות שיש לכל אחד מהם מכביד מאוד על כל אפשרות ליצור מקומות עירוניים בישראל שלא כרוכים בבזבוז אנרגטי קיצוני ופגיעה הרסנית בסביבה. מכיוון שבזמן הקרוב ארדן לא ימצא את הזמן לצלול לתוך נבכי התכנון העירוני ולמשרדו גם אין סמכויות כרגע בתחום, אני הייתי מציע למשרד להגנת הסביבה להרים את הכפפה ולהקים אגף לתכנון ערים, שיתווה בהתחלה את החזון העירוני-סביבתי למדינת ישראל ולאחר מכן יהפוך אותו לאמנה ישראלית שעליה יהיו חתומים שאר משרדי הממשלה. לאחר מכן, כמובן, המשרד להגנת הסביבה יצטרך גם לקבל סמכויות כדי להביא לתכנון עירוני שיאפשר לנו להקטין את פליטות גזי החממה, הזיהום, גריסת האזורים הטבעיים והחקלאיים ושאר העיוותים שמייצר התכנון העירוני בישראל כיום.

  לסיכום, אני חושב שארדן הוא בחירה לא רעה לתפקיד השר להגנת הסביבה, ואני מקווה שישכיל להביא שינויים מועילים בטווח האורך ע”י מהפך משמעותי בתפיסת המשרד את תפקידו ובאופן שבו המשרדים האחרים פועלים מול המשרד החשוב הזה.

• August 14, 2009
• 19:58

  מקבץ לינקים לסופ”ש

   » ‎ עוד בלוג תל-אביבי

  1.החידלון התחבורתי של תל-אביב במספרים. יהיה יותר גרוע בהמשך.

  2. עידו קינן מזהיר מפני כסת”ח בנמל שעלול להתסיים בנפילה כואבת.

  3. בברלין, בית-זונות מציע הנחה ללקוחות אשר מגיעים באופניים או בתחבורה ציבורית.

  4. צפיפות לבדה לא מספיקה כדי לבנות אורבניות - צריך גם עירוב שימושים.

  5. הלל שוקן מסביר לחולדאי שעדיף לרדת מהריסת היכל התרבות:

  “אני שוב רואה עצמי כמי שנחלץ לעזרתך במעמד בו אתה מתעתד להצטרף לקודמיך מחריבי גימנסיה הרצליה, אונסי בית “הבימה” (עכשיו מתבצע האונס השלישי בבניין אומלל זה), משחיתי בית הכנסת הגדול ומסרסי כיכר דיזנגוף. כל אלה פעולות של קודמיך בתפקיד שנתנו ידם להרס נכסי תרבות מיוחדים שהוקמו במהלך השנים בעיר החשובה בישראל, זאת שעליה אתה מופקד כעת לעוד קדנציה אחת.”

  6. רמזורים? לא בטוח שהם משפרים את התנועה.

  7. משחק טוב בניהול תחבורה.

  8. בעתיד יהיו לנו עוד הרבה מקרים כאלה בכל הארץ.

  9. מדינת ישראל מבזבזת עוד משאבי קרקע. ככה זה כשיש עודפי אדמה פנוייה בארץ ישראל.

  10. חנן כותב על כל מה שחשבתם שאתר צריכים לדעת על אופניים חשמליות וגם על דברים אחרים.

  11. מי שרוצה להצטרף לתוכנית עמיתי אברט לצדק חברתי לשנה הקרובה - עכשיו זה הזמן.

• August 13, 2009
• 0:49

  ספר ראשון של צ’אק פאולניק בעברית - רדופים (Haunted)

   » ‎ עוד בלוג תל-אביבי

  בשעה טובה ובמזל טוב תורגם ספר ראשון של הסופר האמריקאי צ’אק פאולניק, שאולי יותר מוכר לכם כמחבר של מועדון קרב (שעדיין לא תורגם לעברית). הוצאת זמורה-ביתן אזרה אומץ והציאה את ספרו התשיעי, Haunted, של פאולניק לאור תחת השם “רדופים”, ועל כך מגיע להם שאפו גדול ואני מקווה שיתרגמו גם את שאר ספריו בעתיד הלא רחוק. אני לא מתכוון לתת ביקורת מלאה על הספר כאן, בשביל זה אתם יכולים לקרוא את הניו-יורק טיימס שכבר נתן שתי ביקורות די ממצות כשהספר יצא, והביקורות שיצאו עכשיו בעברית חוזרות על התמות שהעלו מבקרי הטיימס בזמנו.

  מדובר באוסף של 23 סיפורי אימה בסגנונו של פולאניק והספר בהחלט מומלץ לקריאה, למרות שמדובר לדעתי באחד הספרים הפחות טובים של פאולניק, בודאי בהשוואה ל-Diary, Survivor, Choke או Fight Club. בתוך ההייפ התקשורתי שצ’אק עורר בזמנו עם יציאת הספר זכה לבולטות מיוחדת הסיפור הקצר “Guts” או בעברית “קרביים” שחלק ממנו ניתן לקרוא כאן. השמועות אומרות שבזמנו אנשים התעלפו בזמן הקראת סיפור זה בסיבוב ההופעות של הספר (אגב, יש לי הקלטה של הקראה של Guts ע”י פאולניק בדיסק חתום, אבל אני גולש). אם כבר עסקינן בסיפור “קרביים” ובקשר בין מציאות לדמיון הלינק הזה לא מומלץ להורים לילדים קטנים, וגם על הלינק הזה לא כדאי ללחוץ.

  שוב, לא נותר אלא לברך על כניסתו של פאולניק לשפה העברית ולקוות שאחד-עשר הספרים האחרים שהוא כתב יתורגמו גם הם בהמשך.

  לקריאה נוספת:

  אתר הספר Haunted

  אתר המעריצים של פאולניק

• August 09, 2009
• 19:27

  כמה הערות לקראת ישיבת המועצה מחר

   » ‎ עוד בלוג תל-אביבי

  כבר מזמן לא כתבתי כאן על נבחרי הציבור שלנו בתל-אביב-יפו. אמנם, חברי מועצת העירייה שלנו הם לא בדיוק המודל הרצוי לאנשי ציבור ומנהיגים, אבל איתם נתקענו כאן בעיר ומן הראוי להסב מדי פעם את תשומת הלב לפעולותיהם הנרפות במועצת העירייה שלנו.

  מחר ב-18:00 תתכנס מועצת העירייה באולם הכנסים בקומה ה-12 של העירייה (ולא במרכז עינב שנמצא בשיפוצים). לפני פתיחה, הנה ההזמנה הרשמית של העירייה לישיבה. שימו לב שבהזמנה זו רב הנסתר על הגלוי. כך למשל, בסעיף הראשון מופיע התקשרות עם אברהם יצחק פיינטוך וחיים גבריאל פיינטוץ על פי תנאי מכרז עלומים. מהם תנאי המכרז ומיהם אותם פיינטוך ופיינטוץ - לחולדאי הפתרונים. בסעיפים 4 ו-5 מופיע לדיון פרוטוקולים של ועדת כספים בהם מיליוני שקלים (שאתם שילמתם) מועברים מיד ליד - איפה הפרוטוקולים האלה?

  אתמול בכיכר חולדאי דיבר גבוהה גבוהה על חרות ושוויון. חרות מושגת גם באמצעות מידע שהשלטון צריך לשתף בו את הציבור. חולדאי יודע לדבר, אבל מסתיר מידע ומתאמץ למנוע העצמה אזרחית בתל-אביב בדרך לאותה חרות קסומה.

  למזלנו, אנחנו לא תלויים רק בחולדאי ואוסף משרתיו. סיעת האופוזיציה, עיר לכולנו, פרסמה סדר יום מלא יותר שבו אכן מופיעים פרטי המכרז של פיינטוך ופיינטוץ, אם כי עדיין חסרים הפרוטוקולים הסודיים של ועדת הכספים. כמו כן, עיר לכולנו פרסמה את רשימת השאילתות שלה וההצעות לסדר למחר. בסדר היום המפורט יותר ניתן לקרוא כי גם גלעדי ומסלאוי מהליכוד הגישו הצעות לסדר מחר אם כי הן מנוסחות רק ברמת הכותרת ולא ברור האם יש מאחוריהן הצעות החלטה או שהן אמורות לשמש כבמה לנאומים חסרי השפעה ואולי כותרת במקומון.

  כך למשל, מסלאוי אמור להעלות מחר הצעה לסדר בנושא הקיצוץ בתקציבי שיקום שכונות. שיקום שכונות הוא התקליט השחוק של מסלאוי. הוא מדבר על זה הרבה, אבל לא עושה כלום, כך למשל ב-12.11.06 הוא העלה הצעה בנושא (בעמ’ 3-8 ) ללא החלטה ובעקבות זה הוקמה איזו ועדה שלא עשתה כלום מלבד להיות ועדה שלא עושה כלום. אחר כך- רגע לפני פרוק המועצה הקודמת מסלאוי העלה עוד הצעה (בגלל שמההצעה הקודמת לא יצא כלום) ב-03.08.08 (עמ’ 24-45) ואחרי זה התקיים דיון בישיבת המועצה האחרונה של המועצה הקודמת ב-07.09.08 בנושא (עמ’ 48-59).

  האם מסלאוי העלה איזושהי הצעת החלטה קונקרטית הנוגעת לתקציבי שיקום שכונות? לא. בסך-הכל עמד בשלוש הזדמנויות שונות על הדוכן וקישקש להנאתו. גם מחר הוא יקשקש ושום דבר לא ישתנה. האם מסלאוי מסוגל לנסח הצעת החלטה אמיתית ולהביא אותה למועצה? אני בספק אם הוא יודע איך עושים זאת אחרי 11 שנים בקואליציה. הגיע הזמן שחברי מועצת העיר יגישו הצעות לסדר הם החלטות אופרטיביות בתוכן ולא ישתמשו בהצעות לסדר כבמה לנאומים המכסים על חוסר עשייה.

  עד כאן מסלאוי וקשקושיו, ונעבור לנושא לעוס במקצת, שיעלה מחר - פארק קריית ספר. בזמנו, ועדת המשנה המקומית קיבלה החלטה גרועה לאשר מגדל במקום פארק על כל השטח (עמ’ 14-17), כאשר כל סיעות הבית היו שותפות למחדל הזה כולל סיעת האופוזיציה, עיר לכולנו. בסעיף 2 של ההחלטה אישרה הועדה המקומית הקמת גינה זמנית בשטח, ולמרות שלחפו שלושה וחצי חודשים מאז קבלת ההחלטה טרם נראתה גינה בשטח. רוחיק גלעד-וולנר מעיר לכולנו תעלה מחר הצעה לסדר בנושא עם צד אופרטיבי בתוכה שיקרא למועצת העיר להפעיל צו גינון על השטח כפי שניתן לה על פי החוק (בעמ’ 3). מי שאמורים לתמוך בצו הזמני מעבר לרון חולדאי ודורון ספיר הם סיעות מרצ והירוקים. לפני הבחירות פאר ויסנר (האיש והסגנות בשכר) כתב על כך שהוא יסייע בנדון וסגנית ראש העירייה מיטל להבי ממפלגת מרצ לאחר קבלת ההחלטה (הגרועה) בועדת המשנה המקומית כי:

  “אני רוצה להגיד כל הכבוד לתושבים. התכנית המלאה עוד תחזור לוועדה, אבל נדאג שההחלטה אכן תקוים.”

  מחר נראה האם ויסנר ולהבי מסוגלים להצביע כפי שהם מדברים.

  
  

• August 07, 2009
• 15:12

  מה העניינים? הורסים בניינים

   » ‎ עוד בלוג תל-אביבי

  לא מזמן הרסו את הבניין הותיק שהיה לידינו ואשר עמד זקוף מאז שנות ה-30. לטובת הריסת הבניין הביאו שופל קטן, אשר נאבק בבניין במשך ארבעה ימים רצופים שבמהלכם הדירה שלנו לא הפסיקה לרעוד ממש כאילו מדובר היה ברעידת אדמה ממושכת בעוצמה של 4.8 בסולם ריכטר. בסופו של דבר השופל ניצח בקרב והבניין החמוד נאסף אל אבותיו. בעתיד יעמוד במקומו בניין קצת יותר גבוה עם המון חנייה תת-קרקעית.

  ככה זה נראה לפני העימות בין השניים:

  

  וככה זה אחרי שהשופל ניצח:

  

  ויש גם תעוד בוידאו:

  המצגת המלאה של התהליך כאן

• August 06, 2009
• 4:02

  עדיין חסרים פרוטוקולים של ועדת תכנון ובנייה בתל-אביב

   » ‎ עוד בלוג תל-אביבי

  לפני מספר חודשים העליתי פה פוסט בדבר חסרונם של הפרוטוקולים של הועדה המקומית לתכנון ובנייה באינטרנט בניגוד לחוק. זמן קצר אחר כך, עיריית תל-אביב-יפו התחילה לפרסם את הפרוטוקולים המדוברים באינטרנט בעמוד מכובד ביותר. עד כאן הכל טוב ויפה וכולנו יכולים להעביר שעות של הנאה בקריאת היתרים לשימושים חורגים ברישוי עסקים (עוד חניונים “זמניים” ) ואישור תוכניות בניין עיר (ביקשתם שבעה מגדלים ליד הבית? קיבלתם!)

  אבל, הועדה המדוברת עוסקת בעוד כמה דברים ואותם עינינו לא זוכות לשזוף. כך למשל, הפרוטוקולים העוסקים בהיתרי בנייה (מרפסת פה, הגבהת מגדל שם) “נתקעו” אי-שם בחודש ינואר. האם הועדה לא אישרה לאף יזם תוספת של 10-15 קומות ולאדון זוכמיר סגירת מרפסת? אישרה גם אישרה, אבל שכחה לפרסם. מעבר לחוסר בפרוטוקולים של ההיתרים גם ועדת רשות רישוי (היתרים רגילים לעסקים וכיו”ב) לא מפרסמת את הפרוטוקולים שלה, למרות שיש לה דף אינטרנט משלה שתופס מקום ועומד ריק.

  אני מקווה שמדובר בגליץ’ ולא יותר ובעירייה יקפידו יותר בעתיד על פרסום ושקיפות כפי שכתוב בחוק.

• August 05, 2009
• 16:48

  זהירות, קיטש לפניך!

   » ‎ עוד בלוג תל-אביבי

  אבל קיטש חביב להפליא:

• August 03, 2009
• 10:56

  הביאנלה השנייה בבת-ים יוצאת לדרך - קול קורא

   » ‎ עוד בלוג תל-אביבי

  הביאנלה הבינלאומית לאדריכלות הנוף העירוני בבת-ים יוצאת לדרך בפעם השנייה וכך נאמר בקול הקורא:

  “פעולה עירונית 2010 תתמקד במתח בין הזמני לקבוע, בין המתוכנן והנחווה. נבקש להאיר את יחסי הגומלין הדינאמיים בין תכניות עירוניות ארוכות טווח שמטרתן לייצר סדר, לבין המצבים היומיומיים של אי סדר הנוצרים כתוצאה מהטמעת השינויים במרחב. הביאנלה תבקש ליצור פעולות עירוניות הנובעות מתוך הגדרת המצבים הזמניים כהזדמנויות אורבניות וכחומר גלם של המרחב. הביאנלה תשאף לבחון אפשרות לעגן את המצבים הזמניים בהגדרה סטטוטורית. הפרויקטים יציעו שינוי של דפוסים וגישות ויפעלו ליצירת סטנדרטים חדשים של תושבות עירונית המבוססת על שותפות בתהליכים המתחוללים בעיר, הפעולות העירוניות יגדירו מחדש את יחסי הגומלין בין התושבים, בעלי העניין, המתכננים והרשות העירונית.

  אנו מבקשים לקדם פרויקטים אשר בוחנים ומחדשים את אופני השימוש במרחב העירוני, תוך התמודדות עם האתגרים האקולוגיים, הכלכליים, הסטטוטוריים (חוקתיים) והחברתיים שעומדים בפני החברה האורבנית בעולם.”

  מהניסיון שלי כמשתתף בביאנלה הראשונה לא נותר לי אלא להמליץ למי מכם שיכול להגיש מועמדות לביאנלה השנייה - מדובר בחוייה כיפית ולא-סטנדרטית בשום מובן במרחב האורבני. הנה נוסח ההזמנה הרשמית כפי שהגיע אליי למייל:

  “אנו מזמינים את כל המתעניינים, המעורבים והעוסקים בעירוניות, להציע פעולות של התערבות במרחב העירוני של בת-ים במסגרת הביאנלה .תבחרנה הצעות המבטאות אופני חשיבה חדשניים, ומציגות מתווים להתפתחות סביבת חיים איכותית ומיטיבה לעיר ולתושביה .נא לשלוח את ההגשות למייל: application.batyam@gmail.com “
  

  תאריך להגשה: 30 באוגוסט (סוף החודש הזה).

  שאר הפרטים מצויים בקול הקורא.

• August 02, 2009
• 4:49

  יורים, מגרשים ובוכים

   » ‎ עוד בלוג תל-אביבי

  ערב קשה במיוחד עבר על מרכז תל-אביב. הסיפור הגדול הוא כמובן הרצח בסגנון האמריקאי במרכז הקהילה הגאה ברחוב נחמני, מרחק צעדים בודדים מביתם של יוחאי וגליה. כרגע, הפוליטיקאים מבית הקהילה ההומו-לסבית מדברים בתקיפות על פשע שנאה, שעל פניו היא המוטיבציה המתבקשת למעשה. כולם מקווים שלא מדובר בסכסוך אישי או משהו אחר, וכמובן שמייחלים לכך שהרוצח (אם ימצאו אותו בכלל) הוא חובש כיפה ועדיף כזה שמזוהה עם ש”ס, שאותה מיהרו לתקוף עוד בטרם יבש הדם שבמרתף. האם תל-אביב תראה השבוע מהומות בסגנון הלילה הלבן של סן פרנסיסקו מ-1979? הכל תלוי בזהות הרוצח, והאם יהיה ניתן לעשות בו שימוש פוליטי.

  פרט לרצח המזעזע במרכז ההומו-לסבי, עוד אקט שמכוון נגד קהילה אחרת התרחש לא רחוק משם - הגירוש של הזרים לובש אופי שמזכיר את הגירוש מתל-אביב ב-2003. למגורשים צפוייה תקופה קשה בבתי מעצר. למי שיישאר בעיר, צפוייה ירידה במחירי השכירות.

  וממש בשולי החדשות - שני אנשים מתו בכביש הדמים על-שם הרברט סמואל היום 400 מ’ מהבית שלי. בשבילם אף אחד לא יצעד ולא ירים שרשרת אנושית - השגיאות של התכנון בתל-אביב ובישראל בכלל לא נושאות אופי פוליטי כל-כך ברור כמו שנאות החינם שאנחנו אוהבים לטפח, למרות שבסופו של דבר הן הורגות הרבה יותר אנשים.

  תנחומיי למשפחות ההרוגים בהרברט סמואל ובמרכז ההומו-לסבי. החלמה מלאה לפצועים. קצת יותר אנושיות וסובלנות לכולם.

• July 31, 2009
• 20:53

  מקבץ לינקים לסופ”ש

   » ‎ עוד בלוג תל-אביבי

  1. אביב לביא בטור משובח על חניון הבימה:

  “הגיע הזמן להבין שקצב בניית החניונים והחניות לעולם לא ישיג את קצב הגידול בכניסת הרכבים לעיר. זה מרדף מתיש וחסר סיכוי שכדאי לוותר עליו מראש. הגיע הזמן לנהל את הביקושים, במקום להשקיע את כל המשאבים בניסיון לרצות אותם - ולהיכשל. הרי רון חולדאי הוא ראש עירייה יעיל שיודע לנהל כספים; רק לחשוב מה הוא היה יכול לעשות למען התחבורה הציבורית בתל אביב במאות המיליונים שהוא מתעקש לקבור מתחת לאדמה. מאות מיליונים שיניבו, כך מתוכנן, חניון אולטרהמשוכלל וסופר-מודרני, שמאות נהגים יעמדו מדי ערב בפקק שיוביל אליו, וכיאה לנהגים ישראלים, בוודאי גם יקללו את ראש העירייה.”

  2. שר הפנים, אלי ישי, הוא לא חבר של חולדאי. חוצמזה, בהחלטה ראוייה ומתבקשת מאליה אלי ישי ביטל את נוהל חדרה-גדרה, שהביא לכך שישראל השנייה כרעה תחת הנטל התקציבי של הפליטים ומחפשי העבודה שהגיעו לכאן ונאסר עליהם לשהות במדינת תל-אביב העשירה. אני מניח שבעיריית תל-אביב מתגעגעים למאיר שטרית.

  3. למי שפיספס - העימות בין מיקי רוזנטל לאלי גולדשמידט (הפרונטמן של סמי עופר) השבוע בעקבות שידור “שיטת השקשוקה”.

  4. באר-שבע?

  5. אז מה באמת מסוכן לילדים בימינו? מכונית.

  6. אל תרכבו על אופניים בלי קסדה חסינת כדורים.

• July 29, 2009
• 16:27

  חם בקיץ

   » ‎ עוד בלוג תל-אביבי

  קשה לישון. אגב, גם אצלכם יש מכת נמלים?

• July 27, 2009
• 18:48

  דרושה עזרה בספירת הולכי רגל בתל-אביב

   » ‎ עוד בלוג תל-אביבי

  עבדכם הנאמן עסוק הקיץ במחקר קטן על הולכי רגל בתל-אביב ועל-מנת לבצע חלק מהמחקר הזה אף זקוק לעזרה ולכך מוקדש הפוסט הקצר הזה.

  אני מתכנן למדוד תנועת הולכי רגל בכמה נקודות באזור הצפון הישן של תל-אביב בשביל המחקר שלי באחד מימי השבוע בתחילת ספטמבר עם החזרה לשגרה מחופשת הקיץ. בשביל לעשות את המדידות האלה אני זקוק למספר חברים שיפשטו יחד איתי על הרחובות. אם אתם או מישהו שאתם מכירים מעוניין לעזור למחקר שלי אני אשמח מאוד אם תפנו אליי במייל - yoavlerman בג’ימייל דוט קום. מדובר במשימה של יום אחד שמעבר לעזרה שהיא תיתן למחקר שלי, אני מקווה גם שתהיה מהנה למשתתפים.

  חשוב לציין שיינתן גם תשלום תמורת ההשתתפות במשימה ואסירות תודה נצחית.

• July 25, 2009
• 17:11

  מקבץ לינקים לשבת

   » ‎ עוד בלוג תל-אביבי

  1. דיון מעניין על המרחב סביב תחנות הרכבת וכיצד ניתן לעשות בו שימוש להעלאת הכח של ישובי הפריפריה שיקבלו בקרוב תחנות משלהם.

  2.כביש שש פתח עוד קטע השבוע בכיוון צפון, על-מנת לקצר את זמן הנסיעה מגוש דן לטיולים בגליל, להרחיב את הטבעת של גוש דן צפונה לאזור זכרון, לחסל את שאריות משאבי הקרקה באר. ישראל, ולהעמיק את הפערים בין בעלי הרכב (להלן: האנשים) ואלו שאין להם רכב (להלן: השקופים). נחמיה שטרסלר, הקומיקאי הידוע, יצא במאמר שכביש שש הוא הכביש החברתי ביותר שיש - כמובן, בהינתן שהשקופים הם לא חלק מהחברה ורק אנשים בעלי רכב נספרים. דני רבינוביץ’ התייחס לבדחן שטרסלר במאמר תשובה והסביר את האינטרסים הכלכליים שמאחורי הכביש:

  “קברניטי קבוצת אריסון וקבוצת לבייב חברו באמצע שנות ה-90 לקונצרן סלילה קנדי גדול, הקימו את חברת “דרך ארץ” וקיבלו את זיכיון בניית הכביש ותפעולו. סמוך לזמן ההוא כבר היו ברשותן נתחי קרקע גדולים לאורך התוואי המיועד, ובשנים הבאות נבנו בהם מתחמי מסחר, תעשייה ומגורים. זה הכסף הגדול שבשולי הכביש. הוא גרם לפערי הפיתוח, התעסוקה ומחירי הנדל”ן בין המרכז לפריפריה להתרחב עוד יותר. הוא ולא “פתרון בעיות התחבורה של המדינה” היה הסיבה לקידום המיזם הזה מרעיון תכנוני מעורפל לעובדה קיימת. לכן לא פלא שסלילת הכביש התחילה במרכז הארץ ורק עכשיו היא מזדחלת לגליל.”

  עוד התייחסות לנושא יש אצל יאיר אסף-שפירא שמביא גם נתונים על שיעור אחזקת הרכב באזורים השונים בארץ ומוסיף:

  “בפריפריה, שבה היינו מצפים למצוא שיעור בעלות על רכב גבוה יותר מבמרכז, המצב דומה לממוצע (צפון הארץ), או גרוע בהרבה מהממוצע (בדרום). רמת המינוע הגבוהה ביותר היא דווקא בטבעת שמקיפה את תל-אביב - בעיקר ראשון-לציון, רחובות, פתח-תקווה, וגם (קצת פחות) נתניה וחדרה. אלו הנהנים העיקריים מכביש 6.”

  עוד התייחסות לכביש שש יש אצל אביב לביא.

  3. יובל אדם כותב על פרדוקס החיסכון בזמן.

  4. הרכבת הקלה בגוש דן? ביאת המשיח נראית קרובה יותר.

  5. מסתבר שתושבי נחלת יצחק ביקשו בשנות ה-50 להיפרד מתל-אביב (שבה הם היו ונשארו במיקום שולי) ולהסתפח לגבעתיים. שר הפני בזמנו קיבל את בקשתם, אך בג”ץ ביטל את ההחלטה השאיר אותם בתל-אביב בסופו של דבר.

  6. מיכאל יעקובסון יצא לחיפה תחתית וחזר כדי לספר.

  7. איזה כיף בסן פרנסיסקו.

  8. גם בירושלים כיף:

• July 24, 2009
• 2:44

  כשההיתוך פגש את מאיר שטרית - הפגנה נגד המאגר בשבת ב-19:00 ברחבת הסינמטק

   » ‎ עוד בלוג תל-אביבי

  מחר, 19:00, שבת, רחבת הסינמטק, עוצרים את המאגר הביומטרי. בכלל, עצרות מחאה בסינמטק הם ארועים מהנים הרבה יותר מאשר הפגנות ענק בכיכר רבין.

  בהקשר של המאגר הביומטרי (ואם תרצו, אז בהקשר של חלמאות מדינת ישראל בכל הנוגע למידע דיגיטלי) ככה נראה האתר של ועדת וינוגרד היום (זו הועדה שחקרה בזמנו את הסיבות למכלול הכישלונות הישראליים במלחמת לבנון השנייה). מסתבר שתוקף הבעלות על הדומיין של ועדת וינוגרד פג ובמחיר זעום של 80 ש”ח קבוצת חברים קנו את הדומיין ואת כל המידע הדיגיטלי שאוחסן בו. מחר מישהו אחר יקנה מהמדינה את הנתונים הביומטריים שלנו עקב רשלנות.

  ולסיום, הנה כמה לינקים מהבלוגר היתוך ק. למפגרים הקשורים מוביל ההצעה למאגר, מאיר שטרית.

• July 21, 2009
• 22:49

  עיריית תל-אביב מתפרקת בעקבות כשלון בניהול מערכת החיוב הגבייה החדשה

   » ‎ עוד בלוג תל-אביבי

  רק לפני חודש עיריית תל-אביב-יפו פתחה את מרכז השירות החדש והמשופץ בבניין העירייה ואפילו דאגה להפעיל את כל אורותיו הזורחים למרחוק ואת מדרגותיו הנעות (והנאות) 24 שעות ביממה, 7 ימים בשבוע, כיאה וכנאה. קליפת האורות והזכוכיות לא הצליחה להסתיר את העובדה שמערכת הנתונים החדשה של מרכז השירות מתפקדת כמו צינור ביוב עם סדקים - כל רגע העסק יכול לקרוס והחרא יעוף על כולם. אז היום, העסק התפוצץ ברעש גדול כאשר עובדי מרכז השירות נטשו את משמרתם והפסיקו את מתן הישרותים לתושבים עד להודעה חדשה. הסיבה לסכסוך העבודה היא מפני ש:

  “העובדים מוחים על התקלות והעומס הרב שנוצר במהלך העבודה כתוצאה מתוכנה חדשה הנקראת מחו”ג, שהוכנסה לשימוש במרכז השירות.”

  ובעברית מדוברת - העירייה ניסתה להכניס מערכת מידע חדשה הנקראת מחו”ג (מערכת חיוב וגבייה) לשם התגברות על בעיות בגבייה וניהול חובות ארנונה. פרויקט המחו”ג עצמו מנוהל באופן חובבני ע”י אנשים שלא הייתי נותן להם לנהל את חשבון המכולת שלי וסובל מדחיות רבות וחריגות תקציב. מזה כמה חודשים שבועדת הכספים נדרשים אישורים לטובת העברות כספים נוספות בעבור חריגות הפרויקט כאשר בועדה הכספים האחרונה הגדילו את האשראי של הפרויקט בעוד 15 מיליון ש”ח (אלעק תקציב מאוזן) ובזאת שלפניה לקחו מיליון ש”ח מאיגוד ערים דן לתברואה (כלומר, חירייה) לטובת החריגות בהתקנת המערכת. כמו כן, מעיון בתקציב הפיתוח של העירייה  (כאן בעמוד 14) עולה כי השנה הועברו 10 מיליון ש”ח נוספים למערכת מתקציב זה המתווספים ל-95 מיליוני ש”ח שעברו לפרויקט מאז 2006. למרות הסכומים העצומים שהושקעו במערכת המידע האימתנית הזו ספק אם יכולות ניהול המידע שלה משתוות לאלה של פנקס קטן ועט. קשה גם להבין מהו הסכום המדוייק שהושקע במערכת הזו עד כה (אם כי אפילו מהספרים שציינתי פה, כבר עברנו את ה-100 מיליון ש”ח ועוד היד נטוייה).

  בנוסף לכישלון הניהולי תושבי העיר נפגעים בעצמם ע”י חיובים לא ברורים של המערכת שקמה על יוצריה ומאיימת להטביע את העירייה וכך נאמר בזמן תל-אביב:

  “לדברי גורם בעירייה, “מהיום שהותקנה המערכת בתחילת השנה היא אינה מפסיקה לעורר בעיות - גביית ריבית לא נכונה, שליחת חיובים כפולים ועוד מגוון של תקלות”. “

  לאורו של הפיאסקו הניהולי המדובר, חבר מועצת העיר לשעבר, יעקב רנר, שלח היום מכתב לראש העירייה, רון חולדאי ובו הוא דורש מחולדאי להשיב על השאלות הבאות:

  1. האם הוכנסה מערכת חדשה לעירייה?

  2. האם המערכת שהוכנסה נבדקה טרם הכנסתה לשירות בעירייה?

  3. האם התגלו בזמן הניסוי, באם נעשה כזה, תקלות כאלה ואחרות?

  4. מהי העלות הראשונית שנדרשה העירייה לשלם עבור המערכת?

  5. האם מזמן חתימת חוזה האספקה ועד היום שונה מחירה של המערכת, ובכמה?

  6. האם דברי הגורם בעירייה [שמצוטט בכתבה] הם נכונים?

  7. אם נכונים דבריו של אותו גורם, מה בדעתך כראש עיר לעשות על מנת להשיב כספים לתושבים ולמנוע חיובים כפולים?

  לסיכום, אל תתפלאו אם תראו פרויקטים כאלה ואחרים מקוצצים בעיר (למשל פרוייקטים של מחזור) - מישהו הרי צריך לממן את חגיגת הבזבוז של המחו”ג. אני רק מקווה שבעירייה ישפרו בהרבה את רמת ניהול הפרויקטים ויזכרו ששיפוצים וקוסמטיקה הם לא חזות הכל.

• 16:23

  בעקבות השחרור של טיימס סקוור

   » ‎ עוד בלוג תל-אביבי

  נניח שאתה ראש עירייה. במרכז העיר שלך יש כיכר (שהיא לא באמת כיכר) אשר פקוקה תמיד וכבר 80 שנה חושבים איך “לפתור” את בעיית התחבורה שלה. אם קוראים לך מייקל בלומברג והעיר שלך היא ניו-יורק מה שתעשה יהיה לסגור את הכיכר לתנועת כלי רכב. מסתבר שזה יכול להיות פתרון לא רע.

  אני מניח שרובכם כבר שמעתם שלפני יותר מחודש סגרו חלק משמעותי מטיימס סקוור בפני כלי רכב על-מנת להחזיר את טיימס סקוור לאנשים. עיריית ניו-יורק שמה בולדרים זמניים ושאר אמצעים זולים ביותר כדי לבחון את גבולות הסגירה הסופית שאמורה להתבצע בשנה הבאה לפי התנהגות הולכי הרגל וכלי הרכב במקום. כך, לפני שיוצאים לפרוייקט תשתית יקר, ניתן לבדוק האם הוא יצליח או לא. ללא ספק, מדובר במהלך אמיץ מאוד של בלומברג וכל מחלקת התחבורה שלו שהדפו לא מעט טענות על כך שזה יפגע ב”נגישות” של העיר. זהו מהלך פורץ דרך ממש, במיוחד בגלל שהוא בוצע בכיכר המפורסמת ביותר בעולם, וייתן השראה לראש עיריות רבים נוספים הן בארה”ב וגם מחוצה לה. שחרור הכיכר אינו רק פועל למען הולכי הרגל, אלא גם לטובתם של רוכבי האופניים שלאט לאט חוזרים להיות אמצעי תחבורה אמיתי בניו-יורק (עם שבילים אמיתיים). סגירת טיימס סקוור ושאר השינויים שעוברת ניו-יורק הם בהחלט סיבה טובה לקפיצה לביקור נוסף בעיר הזאת כדי להנות ממנה אפילו יותר מאשר בעבר. נראה שגם הניו-יורקרים נהנים מהשבת המרחב ועוד תמונות ודיווח על האנשים נהנים שם יש כאן.

  המאמר המעניין ביותר שקראתי בעקבות סגירת טיימס סקוור לכלי רכב הוא זה של תום ונדרבילט (Vanderbilt) שגם עוסק בהיסטוריה התכנונית של העיקר ופקקי התנועה הנצחיים (למרות שלניו-יורק יש רכבת תחתית) והניסיונות לפתור אותם שוב ושוב:

  “Times Square has been congested (and contested) for as long as it has existed, and no amount of tinkering with the traffic lights seems sufficient to solve the problem.”

  וההרחבה שלו היא על כך שבעיית התנועה בטיימס סקוור היא של הולכי רגל ולא של מכוניות תוך חלוקת מרחב מעוותת לחלוטין בין שני משתמשים אלה בדרך, כאשר עוברים פי שבעה הולכי רגל מאשר מכוניות בטיימס סקוור מדי יום, אך ניתן להולכי הרגל רק 11 אחוז מהשטח.

  “Whether it succeeds may, in part, depend on reconfiguring the notion of success. For the real Times Square “traffic problem” nowadays is one of pedestrians. More than 356,000 pedestrians travel through Times Square on an average day, according to the New York City Department of Transportation, while the number of cars is closer to 50,000. Despite this mismatch in “mode share”—the fact that people are not drawn to the place for its automobile-oriented delights—only 11 percent of Times Square is devoted to pedestrian use (and these small scraps are fought over between fast-jaywalking locals and meandering, signal-obeying four-abreast groups of tourists). For many New Yorkers, Times Square has become an anti-place, a media abstraction best not actually visited, but for those who must, those who work there, surveys have shown a vast majority dislike it, with “pedestrian overcrowding” being the primary reason.”

  מסתבר גם כי ביטול ציר התנועה לכלי רכב לא סתם את כל עורקי העיר וניתן לייחס זאת גם לפרדוקס של בראס (Braess Paradox) שמראה שלפעמים תוספת של נתיבי תחבורה לרכב פרטי מגדילה את כמות זמן הנסיעה של כולם עקב האופטימיזציה שעושה כל נהג למסלול הנהיגה זו. עוד על הפרדוקס המרתק הזה ניתן לקרוא כאן.

  לסיכום, בניו-יורק, העיר שעברה הריסה אורבנית גדולה מאוד במהלך המאה ה-20 ע”י רוברט מוזס, שרק רצה עוד ועוד מחלפים וכלי רכב (והשפיע לצערנו בצורה ישירה גם על התכנון בתל-אביב) נראים ניצני התאוששות לקראת חזרה למקום אנושי יותר. בתל-אביב, אנחנו יכולים עדיין לחלום על החזרת הכיכר המרכזית שלנו, כיכר דיזנגוף, להולכי הרגל.

• July 18, 2009
• 20:35

  תל-אביב במספרים - הרבה חנייה, מעט תחבורה ציבורית

   » ‎ עוד בלוג תל-אביבי

  הפוסט הזה מבוסס על יום עיון שהועבר לחברי תנועת “עיר לכולנו” בנושא תחבורה וחנייה לפני כשבוע. “עיר לכולנו” הבטיחה גדולות ונצורות בתחום התחבורה בעיר, אך מאז שככה המולת הבחירות נושא זה זכה להתעלמות כמעט מוחלטת מצידה של מי שהתיימרה להיות תנועת אופוזיציה לוחמת למדיניות החניונים והמחלפים של חולדאי. מדיניותו של חולדאי מעודדת את המשך כניעתה של העיר לרכב הפרטי, הגדלת הזיהום, בזבוז תשתיות ושטח ופגיעה בכל אמצעי התחבורה האחרים. אני מקווה שבעקבות יום העיון הקצר “עיר לכולנו” תתעורר וגם תפעל בנושא שהיה מרכזי בקמפיין הבחירות שלה אך נזנח ביום שאחרי.

  בכל מקרה, אני שמח לחלוק אתכם כמה תובנות ונתונים שעלו ביום העיון המדובר. ליום העיון הגיעו שני דוברים - ד”ר יודן רופא שאני מניח שרוב הקרואים הקבועים כאן כבר מכירים, ומתכננת התחבורה בקי שליסלברג מחברת PGL, שעומדת בחזית התחבורה המתקדמת בישראל. קודם כל, זו הזדמנות טובה להודות לבקי ויודן שהשקיעו מזמנם בנושא וכמו תמיד, למדתי כמה דברים חדשים משניהם.

  יודן פתח בנושא “הצנתור של תל-אביב”. כידוע, לתל-אביב יש תוכנית מסוף שנות ה-90 לצנתור, שבוצעה בחלקה,  ועדיין מנחה את מדיניות תכנון התחבורה בעיר. תוכנית זו אמורה לאפשר ליותר כלי רכב פרטיים לזרום פנימה והחוצה ממרכז העיר ע”י הרחבת כבישים, הגדלת מחלפים ובניית חניונים. כמו שאמר יודן, תוכנית צנתור היא משהו שמדמה לב, אשר עורקיו סתומים ונדרש לפתוח אותם או לייצר מעקפים על-מנת לתת לדם לזרום. אבל - האנלוגיה הנכונה לעיר היא מוח ולא לב. העיר היא כמו מוח - מרכז בקרה חושב ומנהל. מוח צריך הרבה נימים דקים וצפופים על-מנת לאפשר העברת מסרים וידע במהירות ולחולל את תהליך החשיבה והתגובה כדי להפעיל את הגוף. באותה מידה, עיר צריכה הרבה רחובות קטנים וצפופים וצמתים למפגשים רבים יותר שיספקו יותר הזדמנויות למפגשים ולפעולה במרחב, על-מנת שיהיו יותר תהליכי חשיבה ויצירה בעיר. צנתור העיר עומד בניגוד גמור לאופן בו העיר נדרשת לפעול.

  בשלב השני של הרצאתו עבר יודן לנושא החנייה והעודף העצום שיש לנו ממנה. למעשה, העירייה מסבסדת את החנייה בצורה כזו שלכל חשבון ארנונה למגורים מוצמדים שני תווי חנייה אזוריים (ואזורי החנייה שלנו הם ענקיים) בחינם. החנייה ברחוב ניתנת בחינם ובשפע, כך שהביקוש למוצר המאוד-מאוד זול הזה (יותר זול מלחם אחיד בסופר) הוא עצום ועובר בהרבה את ההיצע. האבסורד הוא שהחנייה הטובה ביותר - החנייה ברחוב, ניתנת בחינם בעוד שהחנייה בחניונים תת-קרקעיים יקרה הרבה יותר, ואין מוטיבציה להשתמש בהם, אלא להמשיך לחפש את אותו מוצר חינמי הקרוי חנייה בכחול-לבן ליד הבית (ולצורך העניין אם אתה גם בפרישמן, גם רחוב בלפור נחשב ליד הבית מבחינת תו החנייה). עוד בנושא כשל השוק בחנייה בתל-אביב אפשר לקרוא כאן וגם כאן.

  אחרי יודן עלתה בקי שהביא מצגת ובה ניתן לראות שתל-אביב היא עיר עולם רביעי - רמת שרות של תחבורה ציבורית כמו בעולם השלישי (קצת מעל קאראקאס, מעט מתחת לקהיר) עם כמות מקומות חנייה שעולה בהרבה על ערי העולם המערבי. כמו כן, בקי ציינה שחוסר שיתוף הפעולה בין משרד התחבורה, עיריית תל-אביב ומפעילי האוטובוסים פוגע בעיר בכל יום שעובר. דוגמה לכך ניתן למצוא בעובדה שבתל-אביב כבר לא הוספו נתיבי תחבורה ציבורית שנים ארוכות. משרד התחבורה מוכן לתקצב את נתיבי התחבורה הציבורית, אבל העירייה מתנגדת ליצירת נתיבי תחבורה ציבורית חדשים (ואחר-כך מתלוננת שאין לה סמכויות בנושא התחבורה הציבורית במין פזמון חוזר). ועכשיו למצגת עצמה:

  
  שימו לב במיוחד לשקפים הבאים:

  שקפים 3-7 מתבססים על נתוני UITP וברובם לא השתנו מאז ההשוואה ב-1995 (תל-אביב לא השתתפה במדידות של UITP אחר-כך). שימו לב במיוחד לכך שכמות הנת”צים בתל-אביב ל-1,000 נפש (שקף 4) נמצאת בתחתית (וכמו שכבר נאמר לא מתווספים נתיבים חדשים לתחבורה ציבורית) ואילו בכמות החנייה במרכז העסקים הראשי של העיר (המע”ר) ל-1,000 מקומות עבודה, תל-אביב מובילה ובגדול (שקף 5). ניתן להוסיף שמאז ביצוע ההשוואה עלינו טיפה באורך רשת הרכבות הפרבריות (שקף 3) שבו היינו אחרונים בדירוג. כמו כן, המשכנו להגדיל את הפער בראשות הטבלה של ערים עם כמות החנייה הגדולה ביותר (שקפים 26-27).

  עוד שקפים מעניינים הם שקף 14 שבו ניתן דירוג יחסי של נגישות לתחבורה ציבורית מול רכב פרטי לאזורים שונים בגוש דן ובתל-אביב. שימו לב שאין לתל-אביב סיכוי להתחרות באזורי התעשייה של רעננה או פתח-תקוה בנגישות של רכב פרטי ומוטב לה להתרכז ביתרונות הנגישות שלה באמצעי תחבורה אחרים. שקף 15 מראה מפה של הקווים התדירים היחידים בגוש דן (4 ו-5 כמובן שם). בהקשר זה ניתן לציין שלמרות שעל אבן-גבירול עוברים 17 קווי אוטובוס שונים, רק קו אחד נוסע לכל אורכו של הרחוב המרכזי ביותר כיום בתל-אביב (קו 26) ותדירותו נמוכה. עוד כדאי לשים לב לעלייה העצומה בחלוקת תווי החנייה לתושבים (שניים בחינם לכל חשבון בארנונה, שנאמר לי זה עולה יותר) בשקף 23. לבסוף, כדאי לעיין בשקף 30, שעורך השוואה בינלאומית של תקני חנייה במרכזי ערים נבחרות - ניתן לראות שבתל-אביב אוהבים חנייה והרבה. בשקף 34 יש הצעה לתקן חנייה מתוקן.

  לסיכום, ניתן לראות שבתל-אביב יש המון חנייה זולה במרכז העיר שלא מצליחה לעמוד בביקוש (ככה זה כשנותנים דברים טובים בחינם, כולם לוקחים) וכמות עצומה של חניונים ציבוריים יחסית למרכזי ערים אחרות. בנוסף ברמת התחבורה הציבורית אנחנו מדורגים במקום הראוי לערי העולם השלישי.

• 10:05

  עיריית תל-אביב נגד הפליטים הסודנים והפריפריה הישראלית

   » ‎ עוד בלוג תל-אביבי

  כשמאיר שטרית ורון חולדאי משתפים פעולה, אנחנו כבר יודעים ששום דבר טוב לא יצא מזה. במסמך שנחשף בהארץ מתברר שהכח המניע מאחורי נוהל גדרה-חדרה הוא עיריית תל-אביב “הליברלית” בכבודה ובעצמה. כנראה, שרון חולדאי ראה שכל העסק עם הפליטים כאן קצת יוצא משליטה והולך להכביד על התקציב העירוני. ברור שבמצב כזה עדיף להעביר את הנטל לעירייה שתהיה מסוגלת לשאת בו - ערד למשל, שעברה פשיטת רגל ויש בה ראש עירייה ממונה. כמובן, שהלחץ שחולדאי וחבריו הפעילו על משרד הפנים לא מונע מהם להמשיך לנסות להצטייר כהומנים, ליברלים או כל קשקוש אחר, שנועד להסוות את העובדה שקבוצה הולכת וגדלה של אנשים שאין להם תרומה חיובית למאזן התקציבי של העיר אינם רצויים פה, ואם אפשר למקם אותם בערד או בכל מקום שאנחנו לא מגיעים אליו אף פעם, מה טוב.

  עוד לקח שניתן להסיק מסיפור חשיפת המסמך המזעזע הזה (ומומלץ גם לעיין במוסף השבת של מעריב בנושא זה) הוא שבפעם הבאה שחולדאי או מישהו מכפיליו טוענים שאין סמכויות כדאי לקחת את דבריהם בערבון מוגבל מאוד. אמנם אין להם סמכויות ישירות לפעמים, אבל כמו שנאמר במכתב של יעקב גנות, ראש מנהל האוכלוסין, לראש עיריית ערד (הדגשה שלי):

  “ההחלטה בדבר אישור שהיית אוכלוסיית המסתננים מחוץ לחדרה לגדרה התקבלה במסגרת דיונים שהתקיימו עם הגורמים השונים הנוגעים בדבר, לאחר שהתקבלו תלונות רבות בהתייחס לתופעה ובמיוחד לאור הלחצים הכבדים שהופעלו על ידי עיריית ת”א“.

  מסתבר שכשעיריית תל-אביב באמת רוצה משהו שנדרשת לו פעולה במישור הלאומי ועירוב של משרדי ממשלה, אז היא יכולה לעשות זאת. לצערנו, העירייה מפנה את משאביה על-מנת לפגוע בקהילות של פליטים ממדינות עולם שלישי דיקטטוריות, בצורה שלא הייתה מביישת משטרים אחרים שהגבילו זכויות תנועה בעבר, ולא על-מנת לשפר את התחבורה הציבורית, למשל.

  אם יש משהו רומנטי שמעלה נשכחות שמזכיר משטרי אימים בשילוב של משרד הפנים ועיריית תל-אביב במקרה זה הוא ההומאז’ שהם ביצעו כאן לתחום המושב שהותר ליהודים ברוסיה הצארית, ואני מצטט מתוך ויקיפדיה:

  “הצארית יקתרינה הגדולה יצרה בשנת 1791 את תחום המושב באזורי השוליים המערביים של האימפריה, ובו הותר ליהודים לחיות ולפעול. תחום המושב כלל את רוב שטחי פולין לשעבר, וכמעט את כל שטחי אוקראינה וליטא, שהיו מיושבים בריכוזי יהודים. יצירת תחום המושב גררה עקירה וגירוש של יהודי מוסקבה וסנט פטרבורג אל תוך גבולותיו (ולמעשה, זו הייתה אחת המטרות העיקריות לשמן נוצר). בהמשך, נאסר גם על יהודי קייב לגור בתחומי העיר (אף שקייב נכללה גאוגרפית ב”תחום המושב”).”

  לא נותר לי אלא להתבייש (ולחתום על עצומה בנושא) בכך שהעיר שלי והמדינה שלי פועלות יחד נגד בני-אדם המשתייכים לקבוצות הנמצאות בתחתית החבית של האנושות, כפי שפעלה יקתרינה הגדולה נגד אבות-אבותיי ברוסיה ובפולין. כבר אי-אפשר להשלות את עצמנו יותר שתל-אביב היא אי של ליברליות וסובלנות בתוך מדינה שאינה כזו. אצלנו פשוט הגזענות מסתתרת מאחורי נהלים בירוקרטיים ומליצות שאינן שוות את הנייר שעליו הן כתובות (והנה נייר אחד כזה - בעמודים 23-27 בדיון מועצת העיר האחרון).

  דבר אחרון, יש לא מעט קולות בחברה הישראלית כמו זה של משה פייגלין שטוענים שמכיוון שרוב הסודאנים והאריתראים כאן (שבאים ממדינות שספק כמה מאיתנו מסוגלים למקם בתוך אפריקה) הם מסתתני עבודה ולא “פליטי רצח העם בדארפור” אין שום בעייה להעלות אותם על מטוס ולגרש אותם לארצותיהם הנעימות והבטוחות. כמובן, בדיקה קלה של המציאות (בדיקה בגוגל, איפה שהמציאות תמיד מסתתרת) מעלה למשל שסודאן ואריתריאה נמצאות בין 21 המדינות בהן יש הכי פחות חרות. כך למשל נאמר על סודאן:

  “Africa’s largest country has been embroiled in nearly continuous civil wars since it gained independence from Britain and Egypt in 1956. President Omar Hassan al-Bashir, who first came to power in a 1989 military coup, was the target of an arrest warrant issued by the International Criminal Court in March on charges of war crimes, crimes against humanity, and genocide for his role in Sudan’s ongoing violence in Darfur. It is widely believed that his government has directed and assisted the systematic killing of tens or even hundreds of thousands of people in the war-torn region since 2003 through its support of militia group”

  וגם על אריתריאה יש כמה דברים יפים להגיד:

  “The Eritrean government maintains an iron grip on the country’s political and social structures. National elections have been postponed indefinitely, independent political parties do not exist, and the government controls all broadcast media and restricts independent print publications. Journalists arrested in a 2001 crackdown remain in prison. The country’s long-standing suppression of democratic and human rights at home is accompanied by an aggressive foreign policy, which has included conflict with Ethiopia, support for antigovernment rebels in Somalia, tension with Yemen, and meddling in Sudanese civil conflicts.”

  נכון, ישראל ותל-אביב לא אחראיות למצב של סודאן ואריתריאה ולאזרחים מוכי הגורל שלהן ויש לנו מספיק בעיות משלנו כאן. השאלה היא האם אנחנו צריכים להתאכזר למי שנמלט ממדינות אלה (ודי ברור למה הם נמלטים משם) או לפחות להסתכל לעבר ההיסטוריה שלנו ותחומי המושב שבעברנו ולפעול במסגרת רחבה יותר עם העולם המערבי כדי להתמודד עם מגיפת הפליטים (שרק תלך ותגבר) בצורה ראוייה. כמובן, שאם אנחנו עיריית תל-אביב אנחנו נעדיף לזרוק את הפליטים על מישהו אחר (וחלש מספיק כך שלא יוכל להחזיר אותם אלינו), לעצום עיניים, לנשום עמוק, ולהזכיר לעצמנו כמה ליברלים, סבלניים והומניים אנחנו, ואיך זה שרק אצלנו הומואים יכולים להתנשק ברחוב (כלומר, אם הם לא הומואים מסודאן או מאריתריאה, שילכו להתנשק בערד כבר עם החברים שלהם).

• July 17, 2009
• 15:15

  מקבץ לינקים לסופ”ש

   » ‎ עוד בלוג תל-אביבי

  1. מסתמן פתרון לגודש התחבורה בתל-אביב - הפחתת הנסיעה באופניים חלודות.

  2.מיכאל יעקובסון יצא לסיבוב ויקיפדי בנוה-שאנן.

  3. יאיר מעדכן לגבי כמה באמת עולה כל העסק המיושן הזה עם המכוניות.

  4. שכונת הדר בחיפה - דינמיקה של חיכוך.

  5. מאמר מעניין על תוחלת החיים של דיירי סלאמס בבריטניה לעומת שכונות אחרות.

  6. לאט אבל בטוח - חוזרים ללכת ברגל לבית הספר.

  7. אם יש חנות פתוחה בשבת, אזי חרדים יתקפו קשישים. שיעור בלוגיקה מאת הרב שמעון אשר.

  8. ישראל תחת מקפת מגדליזציה - העיקר שלכל מגדל “ירוק” מוסיפים עשרות אלפי שטחי חנייה.

  9. פרוייקטי הדיור הגרועים בעולם.

  10. תמונה קשה אחת.

• July 15, 2009
• 16:48

  מאיר שטרית ומאגר האימים

   » ‎ עוד בלוג תל-אביבי

  בפעם הקודמת שבה מאיר שטרית ופועלו התארחו בבלוג, זה היה כשהוא היה שר הפנים ובאופן מפתיע רבע שנייה לפני הבחירות המקומיות, משרד הפנים סירבל את נוהל העברת הכתובת לתל-אביב (ורק לתל-אביב, לא לירושלים, לא לגבעתיים, רק לתל-אביב) והדובר שלו שיקר אז בכתבה של יגאל חי בהארץ בלי למצמץ כדי לכסות את המעשים. ועכשיו אותו מאיר שטרית יקר ומיותר רוצה לקטלג אותנו באמצעות מאגר ביומטרי. הסרט הזה לוקח את המאגר שלב אחד קדימה:

  אגב, אותו שטרית מיודענו מעדיף לא להיות מצולם בשעה שהוא מקטלג אותנו. ככה זה נראה בכנסת (ומומלץ לקרוא את הפוסט של יהונתן קלינגר בנושא):

  פרטים נוספים ניתן למצוא באתר המאבק נגד חוק המאגר הביומטרי (כמו למשל את המאמר הזה של אביב אילון).

• 0:40

  קריאת השכמה בארה”ב

   » ‎ עוד בלוג תל-אביבי

  ג’יימס קנסטלר (James Kunstler) חזר מהכינוס ה-17 של ה-CNU שהתקיים לפני חודש בדנבר והוא כרגיל, לא רגוע. הוא התחמם על ההצעה לבנות רכבת סופר-מהירה בדרום-קליפורניה במקום להסתפק ברכבת זולה הרבה יותר שגם תעבוד, וכמובן שנים אחרי שכבר היה צריך לעשות זאת, וכך הוא כותב:

  “The sad truth is it’s too late now.  But the additional sad truth, at this point, is that Californians (and US public in general) would benefit tremendously from normal rail service on a par with the standards of 1927, when speeds of 100 miles-per-hour were common and the trains ran absolutely on time (and frequently, too) without computers (imagine that !). The tracks are still there, waiting to be fixed.  In our current condition of psychotic techno-grandiosity, this is all too hopelessly quaint, not cutting edge enough, pathetically un-”hot.” The fact that it is not even considered by the editors of The New York Times, not to mention the governor of California, the President of the United States, and all the agency heads and departmental chiefs and think tank gurus and university engineering professors, is something that will have historians of the future rolling their eyes.  But for the moment all it shows is that we are collectively too stupid to survive as an advanced society.”

  קנסטלר לא נכנס רק באמריקאים, סרקוזי מראה לו שהטיפשות שוכנת גם מעבר לים:

  “Also ironically proving that America is not alone in techno-triumphalist mental illness was another big article in the same magazine featuring French President Nicolas Sarkozy’s neo-Modernist fantasies for vast new construction projects in Paris.  Note to Sarko: the developed world’s metroplexes are headed for shocking contraction, not further expansion. I know this is counter-intuitive, but a little applied prayerful research will bear it out.  And, by the way, the last thing any city on earth needs is more skyscrapers — i.e. buildings that have no chance of ever being renovated when they reach the senility stage of their design-life.  For really mind-blowing statements, this one from that article is a standout: “Paris’s current problems as a city can be traced to the very thing that makes it most delightful — its beauty.”  Right.  So, the solution will be to make it more like Houston.”

  ובסוף, בכל זאת יש תקווה על-פי קנסטלר ומקום שבו עדיין חושבים:

  “To put it bluntly, the Congress for the New Urbanism (CNU) is perhaps the only surviving collective intelligence left in the United States that is producing ideas consistent with the reality.  They recognize that our survival depends on down-scaling and re-localization. They recognize the crisis we will soon face in food production, and the desperate need to reactivate the relationship between the way we inhabit the landscape and the way we feed ourselves. They recognize that the solution to the liquid fuels crisis is not cars that can run by other means but on walkable towns and cities connected by public transit.”

  כלי חדש למאבקים ותכנון

  בפורטלנד מתכננים מחלף חדש ומפלצתי כדי להחליף את הגשר הקיים שמחבר בין פורטלנד לפרבר הצפוני שלה - העיר ונקובר השוכנת במדינת וושינגטון (זו לא ונקובר המפורסמת מקנדה). הפרוייקט אשר נושא את השם Columbia River Crossing ומעורר מהומה רבה. גוגל פיתחו פלאגין מבוסס על Google Earth שמאפשר לקבוצות כאלה ואחרות ולמתכננים ולהציג ולבחון פרוייקטים ומפות. כך למשל, אחת הקבוצות שמתנגדת לפרויקט המפלצתי עושה שימוש בכלי הזה כדי לבחון את הפרויקט, להראות כיצד התחבורה שהוא יחולל תגרום לפגיעה עצומה בשכונות הסובבות אותו, וכן להציע פתרונות תחבורתיים אחרים. ועכשיו צריך לעשות דבר כזה להרחבה המתוכננת של מחלף השלום שתנגוס בנחלת יצחק וביצרון תוך כדי הגדלת הזיהום.

  Transition Towns - משהו בכל זאת הולך להשתנות

  אמיר כרמל מצביע על מגמה אופטימית שהתחילה באיים הבריטיים ונושאת את השם Transition Towns - ערים וקהילות שכבר עושות צעדים פרואקטיביים לקראת עולם עם מחירי אנרגייה גבוהים משמעותית מהיום וכך הוא כותב על המוטיבציה להתפשטות התנועה:

  “כאשר מבקשים מאדם לפעול לטובת Climate Change למעשה מבקשים ממנו להקריב כיום חלק מההנאות של אורח החיים המודרני, למען טובת כלל האנושות. אנו מבקשים שיסע פחות, יוותר על רכב השטח המהודר בעבור מכונית קטנה ומשעממת. כמה אנשים באמת מוכנים לתרום מעצמם למען האנושות? מעט מאוד!

  אולם אם נצליח לשכנע את בעל רכב השטח שמחיר הדלק יעלה מאוד בעתיד הלא רחוק (זה טענת Peak Oil), וכשזה יקרה אף אחד לא יקנה ממנו את הרכב (זה פחות או יותר מה שקרה לפני שנה), יתכן שנצליח להגיע להרבה יותר אנשים. כי כך אנו פונים ליצר ההישרדות הפרטי של האדם ולא למצפון שלו.”

  לסיכום, נראה שישנם ניצנים קטנים בשולי השיח בעולם המערבי שמוכנים להתמודד עם שני האתגרים הגדולים של האנושות בימינו - ההתחממות הגלובלים וסוף עידן האנרגייה הזולה. אני מקווה שהשיח אותו מובילים הניו-אורבניסטים בארה”ב יוביל לפחות את האמריקאים לתכנון נכון והגיוני יותר של הצורה בה הם חיים.

• July 12, 2009
• 3:34

  ברלין - קליפ שני

   » ‎ עוד בלוג תל-אביבי

  בסך הכל ניסינו לחזור למלון בשלום. בתחתית תפסה אותנו מסיבה של סטודנטים שנמצאים בברלין במסגרת תוכנית החילופים של Erasmus. ככה זה נראה:

  צילום ועריכה: מורין

• July 11, 2009
• 19:57

  שיר אחד למוצ”ש

   » ‎ עוד בלוג תל-אביבי

  משהו טוב:

  פוסטים כבדים יותר יחזרו ברגע שאני אסיים שתי עבודות שנשארו לי מהסמסטר שחלף.

• July 10, 2009
• 1:55

  האם צינה תתעורר ותשוב לחיים?

   » ‎ עוד בלוג תל-אביבי

  עיריית תל-אביב-יפו מפיקה היום ארוע ספורטיבי ונחמד בכיכר צינה דיזנגוף תחת הכותרת “צינה מתעוררת”. אפשר אמנם לתהות האם ארוע ספורטיבי ראוי שיתקיים בחודש יולי במרכז העיר (מכירות בקבוקי המים בפיצוצויות הקרובות ירקיעו שחקים מחר), אבל ללא ספק מדובר ביוזמה לא רעה לתת כבוד למה שהייתה פעם הכיכר המרכזית של תל-אביב והקליימקס אמור להיות במסיבת רחוב משעה 14:00.

  בכל מקרה משעה 15:00 מתוכננת גם עצרת המונים (עשרה אנשים ככה) להחזרת כיכר צינה דיזנגוף לעם. אפשר לקוות שאם יעשו מספיק אנשים פעילות אירובית על הכיכר היא תקרוס ותבוא הישועה לצינה.

  ברשותכם, קטע היסטורי מ-1978 (השנה בה נחנכה הכיכר בצורת הנוכחית דמויית המחלף) אשר מעלה את הטענה (המשעשעת) כי עכברים הם האחראים להריסתה של כיכר דיזנגוף המקורית:

  רק כדי להעמיד דברים על דיוקם (כמה טעויות עשו בטלויזיה של 1978 ) - התחרות לתכנון הכיכר בוצעה ב-1934 והכיכר המקורית נחנכה ב-1938 (ולא כפי שנאמר בסקר שהתחרות בוצעה ב-1941). הגבהת הכיכר בוצעה כדי לתת פתרון לתנועת רכב פרטי בשנות ה-70 כחלק מהעמדת הרכב הפרטי בראש המדרג התחבורתי בעיר (ולא כחלק מתוכנית לחיסול עכברים).

• July 08, 2009
• 1:05

  אין כבר חומוס כל הלילה בתל-אביב

   » ‎ עוד בלוג תל-אביבי

  חומוס אשכרה בירמיהו כבר לא עובד 24 שעות, אלא סגור בין 2:00 ל-6:00 בבוקר. תל-אביב עצמה היא כבר מזמן לא עיר של 24 שעות, מקסימום 20 וגם זה בקושי. התעייפה קצת מי שהייתה רק לפני 10 שנים עדיין עיר בלי הפסקה. אני חושב שזה היה הקלף הטוב היחיד שהיה לתל-אביב במשחקי השוואה לערים בינלאומיות והיא זרקה אותו והפכה לעוד עיר פרברית כמו חיפה/הרצליה מנומנמת ופוחדת מהחושך. חבל.

• July 07, 2009
• 11:46

  ברלין - קליפ ראשון

   » ‎ עוד בלוג תל-אביבי

  אשה קטנה, גבר גדול, גלילי נייר טואלט, קרב איגרוף. עבדכם זכה להיות אחד השופטים בקרב זה (קיבלתי חלילית על מילוי התפקיד!). הבחורה ניצחה בנקודות.

  הארוע צולם ב-White Trash Fast Food. תודה לניימן על הטיפים ולמורין על הצילום.

• 0:32

  הזמנה ליום עיון בנושא הליכה ברגל לבית הספר מחר

   » ‎ עוד בלוג תל-אביבי

  באיחור רב אני מתכבד להודיע לכם על קיומו של יום עיון בנושא הליכה ברגל לבית הספר מחר, יום רביעי, ב-8 ביולי. יום העיון יתקיים בפרדס חנה כרכור, במרכז הפיס שבדרך למרחב בשעות 8:30-12:30. את יום העיון מארגנים בשיתוף פעולה ארגון “תחבורה היום ומחר”, המועצה המקומית פרדס חנה כרכור ומטה הבטיחות שלה ומחוז חיפה של משרד החינוך.

  סדר היום כולל דיון על ההשלכות בנושא הבריאות, הבטיחות ואיכות הסביבה הגלומות בהליכה ברגל לבית-ספר וגם דוגמאות מיישומים בשטח של פרוייקטים בתחום ברעננה, בקרית אונו ובראשון לציון.

  את הרישום ניתן לבצע במייל: baregel@gmail.com ואפשר גם להתקשר למיקה מורן בטלפון: 054-7277510

  סדר היום המלא

• July 06, 2009
• 16:26

  בחזרה לשטייטל

   » ‎ עוד בלוג תל-אביבי

  חזרנו מברלין. למי שעוד לא היה - מדובר בעיר פסיכית, עם היסטוריה מטורפת (שאחראית בין השאר לרצח של חלק נכבד ממשפחתי) שנמצאת בעוד שלב פסיכי בחייה. קחו את ירושלים, תשלבו עם ניו-יורק, תכפילו ב-50 ותתקעו את זה בצפון-אירופה. בהחלט שווה לבקר בברלין כדי לנסות ולהבין קצת את שורשי הטירוף שמלווים את העיר הזו מאז ועד היום. חוצמזה, מאוד מעניין שם, ויהיו עוד דיווחים כאן בבלוג.

  בינתיים, נראה שמחזה האבסורד בעיירה הים-תיכונית שלנו אינו פוסק לרגע. זה מתחיל בדברים קטנים - אורות מיותרים (”תאורה מינימלית” לפי העירייה), ומדרגות נעות (גם כאן), ממשיך בכריתת עצים ותיקים באישון ליל (העיקר להקטין את כמות הצל הקטנה ממילא בעיירה), ומסתיים בגירוש זרים כאלה ואחרים (אחרי נסיונות עבר לעשות אותו דבר בדיוק). מניסיון העבר, לאחר תקופה של גירוש זרים יורדים מכירי השכירות בתל-אביב לזמן מה ולכן הייתי ממתין כרגע עם מעבר הדירה. מה שבטוח שלא חסר בעיירה שלנו יהודים טובים שיודעים למלא הוראות בלי לשאול שאלות - אם אלה יהודים טובים לגירוש אנשים ואם אלה יהודים טובים לכריתת עצים.

  עזבנו את ברלין מזמן, אבל ברלין לא באמת עזבה אותנו.

• July 04, 2009
• 3:00

  תמונה ליום שבת

   » ‎ עוד בלוג תל-אביבי

  שבת מנוחה

  

• July 03, 2009
• 3:00

  תמונה ליום ששי

   » ‎ עוד בלוג תל-אביבי

  שמיים של תקווה

  

• July 02, 2009
• 3:00

  תמונה ליום חמישי

   » ‎ עוד בלוג תל-אביבי

  זה סופי. יוחאי השתגע.

  

• July 01, 2009
• 3:00

  תמונה ליום רביעי

   » ‎ עוד בלוג תל-אביבי

  התמונה הזו צולמה מחוץ לעיר ומייצגת אדריכלות מופרכת במיטבה היוצרת חללים ללא שימוש המתכתבים עם השומקום:

  

  זווית נוספת כאן

• June 30, 2009
• 3:00

  תמונה ליום שלישי

   » ‎ עוד בלוג תל-אביבי

  תיבות הדואר האלה נהנות מחברה טובה.

  

• June 29, 2009
• 3:00

  תמונה ליום שני

   » ‎ עוד בלוג תל-אביבי

  פרויקט התמונות ממשיך. המערבלים האלה נצפו מתפנקים ברחוב פרישמן בדרך למילוי הבור ההיסטורי:

  

• June 28, 2009
• 3:00

  תמונה ליום ראשון

   » ‎ עוד בלוג תל-אביבי

  כל עוד אני בחופש, תעלה כאן מדי יום תמונה כזו או אחרת.

  ולפתיחת הפרויקט - הומלס מחכה למשכנתא:

  

  זווית נוספת כאן.

• June 27, 2009
• 19:54

  בתנועה

   » ‎ עוד בלוג תל-אביבי

  במצב בו תיבת המייל גולשת, החום משתולל וסוף הקיץ נראה רחוק מתמיד, עדיף לעזוב הכל ולתת לעניינים להיפתר מעצמם. נתראה אחרי ברלין.

• 14:01

  עוד מקבץ לינקים לסופ”ש

   » ‎ עוד בלוג תל-אביבי

  מרוב לינקים לא רואים את היער:

  1. גם בישראל חוזרים בשעה טובה ולאט-לאט לרחובות הערים.

  2. איתן בן-זאב, מנכ”ל ביג, חושש מכך שכמו בארה”ב גם קניוני החוצות שלו המבוססים על אחידות מוחלטת והתבבסות על רכב פרטי יקרסו. הפתרון שלו - השמדת הערים. כבר מזמן לא נתקלתי בטיפוס אנכרוניסטי כמו בן-זאב שחושב שאנחנו עדיין בשנות ה-80.

  3.ביפן - פרחים נגד גנבים.

  4. אליאב מסביר את אחד מעקרונות העירוניות על-פי ג’יין ג’ייקובס - בלוקים קצרים.

  5. אמיר כרמל מחדד את הקשר בין שיא תפוקת נפט והצללת מדרכות.

  6. מצגת מעולה של עירית סולסי על חיזוק והעצמה עירונית בישראל.

  7. שיא טירוף חדש.

  8. הגנה לאופניים בלילה:

• June 26, 2009
• 19:01

  מקבץ לינקים לסופ”ש

   » ‎ עוד בלוג תל-אביבי

  תודה לכל מי ששולח לינקים - השבוע נקבע שיא חדש.

  1. צ’יקי הקריא שירה ממגפון במרפסת ועוכב לחקירה. צ’יקי, בפעם הבאה שאתה רוצה לעשות רעש, קח חסות של נייקי או איגוד הקבלנים או משהו. רק כשיש כסף מאחורי העניין זה בסדר. דיווח על הנושא בווינט.

  2. תומר ליכטש מתייחס לעיכובו של צ’יקי ותרשו לי לצטט:

  “צ’יקי לא נעצר על רקע פוליטי, לא מטעמים ‘ספרותיים’ ולא פליליים. הוא נעצר מסיבות בטחוניות ומסיבות כלכליות ומסיבות כלכליות-בטחוניות. השאלה אינה נוגעת לאיכות השירה או לפופולריותה בכלל, אלא לאופן המסויים שבו הוצגה - ללא אישור, ללא תיאום. באותו רגע קוטלגה הקראת טקסט מאקט אמנותי כ’פעילות בלתי מתואמת’. רצון חופשי, חופש ביטוי, אלה מקוטלגים היום תחת קטגוריה ברורה: תאמו איתנו קודם. ובלחש אומרים: “אנחנו רוצים לראות מה יוצא לנו מזה”. עכשיו, יצא לי לשוחח עם כמה קפיטליסטים בחיי. הם לא אוהבים לשמוע מלים כמו “כלום”, “אין”, “לא”.”

  …

  “אני לא אומר שהשוטר טיפש. לא בהכרח. מה שכן, המלה כתובה, הדיבור חופשי, חופש ביטוי, חופש תנועה, חופש התקהלות, ערכים אלה, סיכנו בעיניו את תל-אביב. הם נחשבו להפרעה. לעומת זאת, הפיכת העיר לבית ברבי מצועצע לרגל חגיגות המאה - נחשב ‘תרבות’. בשם התרבות העירונית המתוכנתת הזו נמחקת אמנות הרחוב מהקירות, בעלי עסקים עצמאים שאינם מסוגלים (או מוכנים) לשלם כסף לפרסום בלוחות מודעות (שהופרטו לפני כמה שנים) נקנסים ומופעי רחוב לא-מתואמים נחשבים כהפרעה ומטופלים בהתאם.”

  3. בניגוד לצ’יקי שמקריא שירה ולא חוסם את המרחב הציבורי, כשחולדאי חוסם ומפקיע את המרחב הציבורי לטובת אירוע פרטי, יש אינטרסים כלכליים ברורים והכל מתואם עם הרשויות. שני אקטים שמסבירים טוב מאוד מה ראוי לתל-אביב (השתלטות כלכלית על מרחבים ציבוריים) ומה לא (הקראות שירה).

  4. 25 אלף דולר ויש לכם חתונה במוזיאון תל-אביב, ואם צריך יסגרו אותו בשבילכם וימנעו מהקהל הרחב להיכנס ועוד יוציאו קטלוג מיוחד לחתונה המוזיאלית שלכם.

  5. ואם כבר כסף עירוני - עיר לכולנו פותחת קורס לציבור הרחב בנושא תקציב העירייה. עוד פרטים באתר עיר לכולנו (ויש גם קבוצה בפייסבוק).

  6. חבר ועדת המשנה לתכנון ובנייה, אהרון מדואל, מדווח על אי-סדרים רציניים בעבודתם של פקידי הועדה ובראשם היועצת המשפטית, שרי אורן (הדגשה שלי):

  “הדיון בוועדה היה סוער. מתברר כי שרי אורן, היועצת המשפטית, ומהנדס העיר חזי ברקוביץ, לא מילאו אחר החלטת הוועדה המקומית מלפני כחודש, לפיה יש לערער לוועדה המחוזית על הפיכת השטח ברחוב בן יוסף ברמת אביב (גן הזיכרון) לשטח לבנייה רוויה. שרי אורן טענה כי אינה שלמה מקצועית עם הערר, ולכן אינה יכולה להכינו. לשאלתי מדוע התנגדה אם כך לדרישתנו לקחת עו”ד פרטי לצורך הערר, התפתלה גברת אורן וענתה כי היא תלווה את הצוות המקצועי בעניין. הוחלט כי הערר יוגש באופן מיידי, בתקווה שלא איחרנו את המועד.”

  נראה שפקידי העירייה מפרים את החלטותיהם של נבחרי הציבור - לדעתי, מדואל צריך לערב את מבקר המדינה בנושא זה. המבקר כבר מכיר מקרוב את הבלגן של הועדה המקומית וודאי ישמח לעזור.

  7. אמנון רכטר מרחף הרחק מעל כיכר אתרים אותה תכנן אביו ואומר:

  “היה לו קשה עם זה שהציבור לא הבין את האמירה הארכיטקטונית של המקום. זה הקדים את זמנו, אך אני שמח כי היום הכיכר זוכה אט-אט לעדנה. הרבה אנשים שאני פוגש מדברים על הכיכר באהבה רבה. מלבד זה, היא נותנת השראה לעבודות סטודנטים “.

  הציבור דווקא הבין יפה מאוד את האמירה הארכיטקטונית של כיכר אתרים - “אל תבואו, בבקשה, אלא אם כן אתם צריכים להשתין” . גם התחנה המרכזית החדשה היא מוטיב חוזר בעבודות סטודנטים ובעלת ערכים אדריכליים לא פחות ברורים.

  8. הקרב על מגדל אסותא עוד לא הסתיים. מגדל נוה-צדק של הצפון הישן עוד לא סגור.

  9. ישראל כץ הוא שר התחבורה. מינוי מופרך כזה לא היה כאן כבר שנים. צפו להמשך הגדילה של הפקקים באופן אקספוננציאלי בעוד שכץ מתאמץ בכל כוחו להפחית את האפשרות של ישראלים לנסוע באופניים לעבודה.

• 2:10

  פתקים צהובים דביקים

   » ‎ עוד בלוג תל-אביבי

  קליפ נחמד שמזמין לתערוכה הזו (שלא מומלץ להגיע אליה ברכב פרטי):

  (שימו לב לאברהם שיין ב-0:55)

• June 24, 2009
• 1:39

  התחבורה של 1983 (הייתה כמעט גרועה כמו התחבורה של היום)

   » ‎ עוד בלוג תל-אביבי

  קטע הוידאו הבא מדבר בעד עצמו:

  שימו לב שכבר ב-1983 צ’יץ’ בכבודו ובעצמו אימץ רטוריקה מהפכנית שלא גובתה במעשים והמשיך להכניע את תל-אביב לרכב הפרטי, למרות שכבר אז הבינו שהשקעה באוטוסטרדות ומחלפים לא תתרום שום דבר לפתרון בעיית הגודש בכבישים, אלא רק תחריף אותה. 26 שנה אחר-כך ראש העירייה הנוכחי (הכושל לא פחות מצ’יץ’ וגם מההוא שהיה קדנציה אחת ביניהם ואף אחד לא זוכר מה הוא עשה) מתהדר גם הוא ברטוריקה יפה, וממשיך להזרים עשרות מיליונים לטובת שיפור התשתיות לרכב הפרטי (ואנחנו בהחלט רואים שכל ההשקעות האלה שיפרו עד מאוד את המצב) ביחד עם אוסף סגניו הנאמנים שאוהבים לדבר הרבה גם הם.

  (ותודה רבה לגבי טרטקובסקי ששלח לי את הלינק)

• June 21, 2009
• 14:23

  המוזיקה של 1983

   » ‎ עוד בלוג תל-אביבי

  דני דותן מוסר לכם ד”ש חם משנת 1983. בקרוב נעיין בעוד קטע משנה זו.

• June 20, 2009
• 20:02

  הקרנה נוספת של הסרט “עידן הטיפשות” ביום שני הקרוב

   » ‎ עוד בלוג תל-אביבי

  ביום שני ת ב-22 ביוני, בשעה 19:30, במכללת סמינר הקיבוצים (אולם 70) תתקיים הקרנה נוספת של הסרט הסביבתי המדובר של השנה האחרונה - “עידן הטיפשות” (באנגלית: Age of Stupid). ההקרנה בחינם.
  

  על הטלטלה שקיבלתי מהסרט המצויין הזה כבר כתבתי כאן, ותודה ליאיר אנגל שכתב על ההקרנה הנוספת.

  לינק להזמנה המלאה להקרנה

• 15:02

  בחינה סופית בצרפתית

   » ‎ עוד בלוג תל-אביבי

  מחר יש לי בחינה סופית, אחרי שנה של לימודי צרפתית. אני מקווה שיהיה bonne chance במבחן, ושאולי גם אוכל להסתדר יותר טוב בחוף של תל-אביב הקיץ.

  בינתיים, הנה ארוחת הבוקר של ז’ק פרבר (Jaques Prevert):

  התרגום המלא כאן.

• June 19, 2009
• 16:40

  מקבץ לינקים לסופ”ש

   » ‎ עוד בלוג תל-אביבי

  1. כשעיריית תל-אביב רוצה היא משנה מסלולי אוטובוסים. עיריית תל-אביב הכשירה עוד חנייה מצפון לירקון לטובת נהגי הרכב והזיזה כך את מסלולו של קו 13 שלא מסוגל יותר לעבור ברחובות שהוצרו (פסטרנק וטאגור) לאחר תוספות החנייה. מי שנדפק זה הזקנים שגרים באותם רחובות ובקושי מסוגלים ללכת עד תחנת האוטובוס (שלא לדבר על לנהוג). קשישים שלא  מחזיקים רכב הם לא באמת בני-אדם מלאים, בניגוד לבעלי מכוניות ולכן העירייה לא סופרת אותם. הצלחה נוספת של חולדאי וטיומקין (מסיעת הגימלאים, לא פחות) לפגוע בקשישים ובהולכי הרגל.

  2. לינק שיעשה לכם כיף - גלריית גרפיטי מעולה מתל-אביב.,

  3. צביקה בשור השתגע, עזב את תל-אביב ועבר לגור (זמנית?) ביבנה. עכשיו הוא מגלה איך זה לצאת לתל-אביב ואיך זה לנסוע בתחבורה ציבורית ביבנה. צביקה, תהיה חזק!

  4. אז מה באמת מושך אנשים צעירים לעיר מסויימת? הכתבה הזו מנסה לענות מדוע אמריקאים צעירים משכילים ממשיכים לנהור לפורטלנד למרות שאין סיכוי שהם יימצאו שם עבודה בשעת מיתון זו.

  5. וואינט מדווחים על מחסור עצום במקומת חנייה בתל-אביב בכתבה שכאילו נכתבה ב-1972. מה שחסר בתל-אביב זה לא מקומות חנייה, אלא דרכים נוחות להגיע לצרכי היומיום בלי להשתמש ברכב פרטי. בשביל זה צריך להגביר את עירוב השימושים בצפון העיר ובדרומה, כך שאנשים שגרים בקריית-שלום, כפר-שלם וצהלה לא יצטרכו לנסוע למכולת, אלא יוכלו להגיע אליה ברגל. כמובן שצריך גם לשפר את התחבורה הציבורית, אבל בשביל זה גם צריך להגדיל את הצפיפות (בלי לחפור עוד חניונים) בצפון ובדרום העיר וגם במרכז העיר. כמובן, שכל מגמות התכנון העכשיוויות ממשיכות לתכנן לטובת גידול מתמיד בתחבורת רכב פרטי בתל-אביב ובמטרופולין בכלל, במטרה להגדיל את השעות שמתבזבזות בפקקים ואת זיהום האוויר (וזה גם טוב בשביל כותרות מגוחכות שמספרות על מחסור במקומות חנייה, שימשיך לגדול בשנים הקרובות, עד שתפיסת התכנון תשתנה).

  6. כתבת בחירות הזויה מלפני שנה בה סגן ראש העירייה, פאר ויסנר, מדבר על 10 קווי מוניות שירות חינם בעיר בסבסוד העירייה. איפה ויסנר היום? עדיין על כסא הצ’קים של סגן ראש העירייה. והרפורמה בתחבורה? אוויר חם שמזמן נעלם. נראה לי שזה זמן טוב להתחיל לעבור על הכתבות מתקופת הבחירות ולראות איפה ההבטחות ואיפה העשייה בשטח.

  7. סן פרנסיסקו - פשוט כיף.

• June 18, 2009
• 2:21

  שכונת שפירא - עכשיו הספר

   » ‎ עוד בלוג תל-אביבי

  במסגרת מבול הספרים על תל-אביב ששוטף אותנו השנה לכבוד חגיגות המאה יוצאים גם ספרים שנוגעים במקומות שעד היום לא כתבו עליהם כמעט כלום, בעיקר משום שהם לא נמצאים בקרבת המיתוסים העירוניים כדוגמת רחוב שינקין, הפינגווין ובריכת גורדון. כזה הוא הספר לא ביפו ולא בתל אביב שנערך ע”י אדר’ שרון רוטברד וההיסטוריון מוקי צור (423 עמ’, 2009, הוצאת בבל ומרכז בינ”ה). הספר המרתק הזה מספר את סיפורה של שכונת שפירא שנוסדה ב-1924 ע”י מאיר געצל שפירא מחוץ לתחום העיר תל-אביב והייתה שכונה יפואית למעשה לאורך שנים רבות.

  

  בניגוד לספרים רבים בתחום הזה שבהם היסטוריון יחיד מספר ועורך את ההיסטוריה שאותה הוא מנסה לספר, כאן מדובר במאמץ עריכה בלתי-מבוטל ששוזר בסדר כרונולוגי סיפורים רבים אשר מסופרים ע”י מספרים רבים שחיו בשכונה בעבר (וחלקם אף גרים בה כיום) ודרכם אנו נחשפים להיסטוריה המגונת של אחת השכונות ההטרגוניות בתל-אביב ובישראל בכלל. הסיפורים עצמם נאגרו באמצעות “חוג סיפורי השכונה” שהוקם ופעל במתנ”ס שבשכונה. לצד הטקסטים הסיפוריים ישנם גם מסמכים מקוריים רבים מגנזכי העירייה ומארכיונים אחרים שמהווים עדות לחיי היומיום בשכונה שגם כיום היא בת חורגת ודחוייה של העיר תל-אביב.

  הספר מגולל את חיי שכונת שפירא מהתקופה שקדמה לה (שלהי שלטון העותומנים בארץ) דרך הקמתה בשנות ה-20 של המאה הקודמת והתרחבותה בשנות ה-30 ועד ימינו אנו ממש. חלק נרחב מהספר מוקדש לשנות ה-40, בהן שפירא הייתה קו חזית במאבק בין היהודים לערבים, ולמרות המצב הלאומי ששרר בארץ שכונה זו (ושכונות דרומיות נוספות) המשיכו להוות חלק מיפו מבחינה מוניציפאלית, דבר שגרר קשיים אינסופיים, במיוחד בכל הנוגע לחינוך ושירותים עירוניים אחרים.

  כך למשל מגולל שמוליק שמשי את סיפורם של מושון ויעקב (עמ’ 211), צמד חופרי הג’ורות (בורות ניקוז), ששימשו את דיירי השכונה שלא הייתה מחוברת למערכת הביוב העירונית. בסיפור מפורטים נהלי העבודה של השניים והבדיקות שהם ערכו בטרם חפרו ג’ורה במקום מסויים, והאושר של הדיירים כאשר חפירת הגורה הגיעה לסיומה והתאפשר להם להתרחץ בשקט. סיפור מעניין אחר נוגע לימי מלחמת העצמאות (עמ’  283), כאשר תושבי שכונת שפירא ניסו לנכס לעצמם באופן פיראטי חלקים מפרדס, אשר ננטש ע”י בעליו הערבים, והבריטים שעברו במקום הסירו חיש קל את סימני הגידור.

  חלק ניכר מהספר עוסק כאמור בשנות ה-40 רוויות הדרמה והקשיים. באמצעות מסמכים רבים ניתן לראות את מאבקן של השכונות היהודיות של יפו לנסות לפתור את בעיית השירותים שלהן, כולל החשש המתמיד שלא יימצא לילדיהן מקום בבתי-הספר של תל-אביב, משום שזו אינה מקבלת מהן מסים מלאים. את המסים שילמו תושבי שכונת שפירא ואחיותיה לעיריית יפו שלא נתנה להם את השירותים שלהם נזדקקו ובראשם ניקיון, ביוב וחינוך. ועד השכונות היהודיות של יפו ניהל תכתובות רבות מול עיריית תל-אביב והמוסדות הלאומיים ואף הציע להקים מועצה מקומית נפרדת לשכונות היהודיות של יפו על-מנת שהם יוכלו לגבות מסים בעצמם וכך לשרת כמיטב יכולתם את השכונות בהם הם גרים ללא תלות ביפו או בתל-אביב. הצעה אחרת שגם היא לא התקבלה היה לספח את שכונת שפירא ואחיותיה לתל-אביב, אבל עיריית תל-אביב ועיריית יפו העדיפו להשאיר את המצב על כנו. קריאה של מסמכים היסטוריים אלה מעלה תהייה האם בכלל השתנה המצב מאז שנות ה-40 ועד ימינו ביחס שבין הממסד התל-אביבי לשכונת שפירא ואחיותיה מהדרום. ביותר ממובן אחד נראה שגם כיום תל-אביב ושפירא לא ממש מחוברות.

  בסיכומו של דבר, הספר הפוזיטיבי הזה עושה חשק לצאת ולהסתובב בשכונת שפירא ולאתר את המקומות עליהם מסופר ולחשוב עליהם כפי שהם מתוארים - לעבור ברחוב חובות הלבבות, לסייר ברחוב בעל העקידה וכמובן להסתכל על שלטי הרחוב המגוונים ברחוב חסדאי קרשרש. לטעמי, הספר הזה ומוסד חוג סיפורי השכונה שקדם לו, יכולים לשמש כדוגמה פורצת דרך לספרים נוספים שיספרו את סיפורן של שכונות ותיקות נוספות ברחבי הארץ, שגם להן יש היסטוריה שהמיתוסים הישראליים לא החשיבו. הייתי שמח לראות ספר כזה יוצא למשל על שכונת נווה-שאנן המנומנמת בחיפה שבה גדלתי.

  שכונת שפירא לעת ערב
  

  גילוי נאות: הספר נשלח אליי ישירות מההוצאה (וכמובן שלא התחייבתי לכתוב כאן ביקורת כלשהי עליו).

  לינקים לקריאה נוספת:

  כתבה על הספר בעכבר העיר

   אתר הספר בהוצאת “בבל”

• June 17, 2009
• 0:49

  החיים הם ממתק יקר

   » ‎ עוד בלוג תל-אביבי

  נראה לי שאין פה מספיק קליפים של פורטיס.

• June 14, 2009
• 23:30

  הפנינג שירה בבית הסופר - מיום שלישי עד יום חמישי

   » ‎ עוד בלוג תל-אביבי

  השבוע, מיום שלישי עד יום חמישי יתקיים הפנינגד שירה אלטרנטיבי בבית הסופר (קפלן 6, ליד בית העיתונאים) משעה 18:00 ועד חצות. בתמונה מתחת אתם יכולים למצוא את התוכנייה המעניינת הכוללת ערב סקסמניאקי (יונה וולך) ביום שלישי, ערב שירה צעירה ביום רביעי וגם ערב במה פתוחה ביום חמישי וכמובן יהיו מלא דוכנים, מוזיקה וכיו”ב אמצעי הפנינג.

  ערב אחד: 30 ש”ח, שלושת הימים: 70 ש”ח.

  כרטיסים בטלפון 03-9653256/7 או במייל: sofrim-frida@bezeqint.net
  
  הזמנה להפנינג
  

• June 12, 2009
• 22:27

  מקבץ לינקים לסופ”ש

   » ‎ עוד בלוג תל-אביבי

  1. מישהו כבר נוסע כאן על מוניות קו 4א’? אני כמעט לא רואה מוניות כאלה על בן-יהודה (ואני נוסע על קו 4 באופן קבוע), ותגובה זו בבלוג קוראת להגשת תלונות בנושא.

  2. נראה שעצי הסיסם באבן-גבירול קיבלו חנינה זמנית. אני מקווה שלא מדובר בשמחה מוקדמת כמו שהייתה בפארק בחניון קריית ספר.

  3. הזמנה להצטרפות ל-Urban Exploration כאן בישראל.

  4. תעוד של משאית גדולה הורסת את נוה-צדק.

  5. תל-אביב מציינת את יום הגאווה, שבמובנו הרחב אמור לציין את קבלת המיעוט וזכויותיו. למרות זאת, חברי מועצת העיר שלה עדיין לא רואים את העובדים הזרים ממטר ויכולים לפתוח את מצעד הבושה. רק סגנית ראש העירייה מיטל להבי וחבר המועצה ראובן לדיאנסקי הצביעו בעד מתן היתר לפליט הסודאני, סיימון דוקה, לפתוח את חנותו בשבת וכך להתפרנס בכבוד. עיר לכולנו ביחד עם סיעות הגימלאים, הצעירים, הירוקים ותל-אביב 1 הפנתה עורף לשכבה שנמצאת בתחתית הסולם בתל-אביב. כנראה שאין על מי לסמוך אם אתה סודאני בישראל.

  6.אם מפרסמים - מורידים את העצים. בנתניה, עובד של חברת שלטי פרסום כרת עצים כדי לפנות מקום לשלט פרסום. שלט הפרסום, כפי שמופיע בכתבה, מבטיח “סטנדרט חדש של איכות” בעוד פרוייקט מגורים פרברי. כנראה מדובר בסטנדרט שלא כולל עצים.

  7. פוסט מעולה על אובדן העיר ומדרכותיה במאה ה-20.

• 13:33

  יוממי ישראל התאחדו - הזמנה לסיור ותחרות

   » ‎ עוד בלוג תל-אביבי

  ארגון “תחבורה היום ומחר” שמח להזמין את כולכם לתחרות מגיעים לעבודה בירוק, אשר מיועדת לעודד את השוק הפרטי לפעול לשיפור האלטרנטיבות התחבורתיות העומדות בפני העובדים, בעוד הרשויות המקומיות ומדינת ישראל טומנות את ראשן עמוק עמוק בחול וממשיכות לקדם מדיניות תחבורה שהייתה מיושנת כבר ב-1978.

  תמר קינן, מנכ”ל העמותה, כותבת במאמר בנושא על הרעות החולות של תחבורת מטרופולין תל-אביב - הרכבת הקלה שהיא הבטחה על הקרח, תקני החנייה המופרכים וחוסר הרצון לאכוף ולסמן נת”צים במרחב המטרופוליני, אשר מובילים יחדיו את כל יוממי ישראל בביטחה אל הפקק האולטימטיבי

  כחלק מהמאמץ לעודד את מעסיקי המשק לפעול בכיוון הנכון יתקיים סיור ביום רביעי, ב-24 ביוני, בין השעות 9 בבוקר ל-12 בצהריים ובו יוצגו גם מספר פתרונות סביבתיים המקודמים ע”י מקומות תעסוקה בתל-אביב הכוללים בין השאר חלוקת קורקינטים חשמליים ושימוש ברכב לפי שעה באמצעות Car2Go. על מנת להירשם לסיום צרו קשר עם נירית טופול במייל: nirit_topol@yahoo.com .

  לינקים לעיון נוסף:

  אתר תחרות מגיעים לעבודה בירוק

  מדריך למעסיקים על תחבורה בת קיימא

• 2:59

  קיץ מסוג שהיה כאן כבר פעם

   » ‎ עוד בלוג תל-אביבי

  זרעי קיץ רומזים איזה קיץ הולך להיות - קיץ לח מאוד!

• June 10, 2009
• 0:48

  תל-אביב-יפו - עיר אחת, שני פרברים וסוביניר

   » ‎ עוד בלוג תל-אביבי

  השבוע עובר עליי בקריאה של ספרים תל-אביביים ובכנסים כמו זה שהיה היום על תל-אביב. המפה הקוגניטיבית שעולה בראשי בעקבות כל החשיפה לחומר הזה היא שהעיר הקרוייה תל-אביב-יפו מורכבת למעשה מארבעה חלקים שונים שלא תוכננו להתנהל תחת שלטון מוניציפאלי משותף ומאז חיבורם הם נמצאים בקרבות תמידיים אחד מול השני והם מוגדרים כדלקמן:

  1. העיר תל-אביב - העיר תל-אביב “המקורית” היא מה שנתפס עדיין בדיבור הישראלי והתל-אביבי כ”תל-אביב”. זו העיר שמתחילה באזור נוה-צדק, דרך אחוזת בית ותוכנית גדס עד הירקון בגבולות הים ואיילון. זו העיר הכוללת את מבני גדס והחלק שמאיר דיזנגוף כיהן כראש העירייה שלו בימי חייו. שם קרו מרבית הארועים המיתולוגיים התל-אביביים גם בעבר וגם בהווה.

  תל-אביב. לעולם תסתיים מלאכת הבנייה
  

  2. הפרבר הראשון - דרום תל-אביב - הפרבר הזה כולל את שכונות דרום תל-אביב שעד קום המדינה היו למעשה חלק מהשטח המוניציאפלי של יפו, למרות שאת שירותיהם קיבלו מתל-אביב (הארנונה הלכה אז ליפו). השכונות הכלולות כאן הן קודם כל שכונת שפירא שהייתה הראשונה לקום בשטח מחוץ לתל-אביב עוד ב-1924 וכן פלורנטין, נוה-שאנן, התקווה וכפר-שלם שבכלל הוקמה על חורבות הכפר סלמה אחרי קום המדינה. שכונות אלה ברובן נבנו על-פי קווים אורבניים טובים ברוח שנות ה-20 וה-30, מה שאיפשר להן לקיים הרבה מסחר פנימי (חוץ מכפר-שלם שכאמור הוקמה על חורבותיו של כפר ערבי מאוחר יותר) ורשת רחובות עירונית. תל-אביב לא רצתה לקבל את שכונות דרום תל-אביב לשטחה, אבל בלית ברירה אחרי מלחמת העצמאות הן סופחו לתל-אביב (ואז גם שוכנו פליטים יהודים במה שהיום נקרא כפר-שלם). הנתק ההיסטורי והתרבותי מתל-אביב לא אוחה והתפיסה שעמדה בבסיס הקמתן של היותן שכונות פרבריות בשולי העיר עדיין רווחת הן בקרב השלטון העירוני והן בקרב תושבי דרום תל-אביב ולא נראה שזה ישתנה בעתיד הנראה לעין.

  שכונת שפירא. תל-אביב לא רוצה לדעת.
  

  3. הפרבר השני - צפון תל-אביב - הפרבר הזה כולל את כל מה שנבנה מצפון לירקון ושייך לתחום המוניציפאלי של תל-אביב-יפו. החלק המערבי של צפון הירקון (רמת אביב) אמנם תוכנן להיות חלק מתל-אביב עוד לפני הקמת המדינה, אבל החלק המזרחי של צפון תל-אביב פשוט נכפה על השלטון העירוני בתחילת שנות ה-50, כמו למשל שכונת רמת החי”ל שהייתה בכלל אמורה להיות חלק מרמת-גן. שכונות עבר הירקון נבנו לאחר שתוכנית גדס הגיעה למימושה, חלקן על אדמות פרטיות (החלק המערבי) וחלקן על אדמות מדינה (החלק המזרחי). בבסיס התפיסה של שנות ה-50 עמדה בנייה “מרווחת” ופרברית ועד היום שכונות אלה מהוות מחסני שינה בלבד, כאשר כל אחת מהן קיבלה את חלקה ומשאביה מתל-אביב על-פי כוחה הפוליטי במהלך השנים.

  4. הסוביניר - יפו - סיפוח יפו המוחרבת נכפה על תל-אביב לאחר קום המדינה למרות התנגדות של המערכת העירונית בתל-אביב. הדבר האחרון שתל-אביב רצתה לקבל ולשקם היה עיר ערבית הרוסה. היום יפו היא צל של עיר המשמשת מצד אחד כסוביניר של עיר ים-תיכונית ומצד שני כתזכורת לכך שהייתה גם עיר נוספת בשטח המוניציפאלי של תל-אביב-יפו.

  יפו. טובה לצילומים.
  

  לסיכום, בראייה היסטורית, תל-אביב כישות עצמאית המסוגלת לקבוע את גבולותיה בעצמה התפתחה בצורה די עירונית עד 1948 והתעקשה בתוקף לא לקבל עליה חלקים נוספים. עם קום המדינה תל-אביב אולצה לקבל שלושה חלקים נוספים - פרבר דרומי, פרבר צפוני ועיר ערבית הרוסה שהגדילו את שטחה הכולל בערך פי שבע, אבל עד היום שלושת החלקים האלה לא הצליחו להתחבר לתל-אביב וליצור ביחד עיר אחת שהיא גדולה מסך מרכיביה, ולמעשה התפיסות העירוניות השונות של ארבעת חלקים אלה מעולם לא יושבו.

  אני חושב שבעתיד יצטרכו לקום 4 תת-עיריות שונות (יש ניסיון לא דמוקרטי לעשות משהו כזה עם המשלמה ביפו) כדי שכל אחד מארבעת חלקיה של תל-אביב-יפו יוכל להתמודד עם חלק מהבעיות המקומיות שלו אשר לא ניתנות לפתרון ברמה הכלל-עירונית ובפרט בנושאי החינוך והדיור.

  עד כאן פוסט קצר ולא ממצה זה ותודה לאדר’ שרון רוטברד ולירון בלסלב שנתנו לי הרבה חומר למחשבה.

• June 09, 2009
• 3:23

  ספרי ההיסטוריה של תל-אביב

   » ‎ עוד בלוג תל-אביבי

  בפוסט זה אני מתכוון להציג בפניכם את המדף הקטן של ספרי ההיסטוריה התל-אביביים שלי. אין כאן התיימרות לגעת בכל הענף הענק של התחום שרק הולך וגדל בקצב אקספוננציאלי, אלא להציג את המדף האישי שלי, שאפילו עליו יש מספר ספרים שטרם קראתי.

  היסטוריה תל-אביבית
  

  ברשותכם, סקירה מהירה של הספרים שמופיעים בתמונה למעלה:

  1. תל-אביב - העיר האמיתית מאת פרופ’ מעוז עזריהו (363 עמ’, 2005, הוצאת מכון בן גוריון שבאוניברסיטת בן-גוריון). לטעמי, מדובר בספר המקיף ביותר על תל-אביב והספר הראשון שהייתי קורא כדי להבין את רוח העיר. עזריהו מתחיל את הסיפור מההקמה המיתית של אחוזת בית ומתקדם מהר מאוד עד לעידן ה’עיר בלי הפסקה’ דרך הקריסה האורבנית של שנות ה-60 וה-70. בספר עצמו יש גם ניתוחים מאלפים ומרתקים של מקומות בעלי משמעות רבה לתל-אביב - רחוב דיזנגוף, רחוב שינקין, כיכר רבין וחוף הים וכן עמידה על המאבק הנצחי בין תל-אביב לירושלים. הספר עצמו כבר אוזכר בעבר מספר פעמים בבלוג זה, הן כדי לעמוד על דעתו של דוד אבידן על תל-אביב ועל הנובו תל-אביבים והן בהשוואה לחיפה. הייתי כותב עוד ועוד על הספר הזה, אבל זלי גורביץ’ כבר עשה את זה מצויין.

  2. עיר לבנה, עיר שחורה מאת אדר’ שרון רוטברד (352 עמ’, 2005, הוצאת בבל). אחרי שקוראים ונכנסים בעובי המיתוסים התל-אביביים אך טבעי שמגיע הזמן לנתץ אותם. הספר מספר את סיפורה של תל-אביב מהזווית של העיר השחורה שלה - יפו ושכונות הדרום. הספר מציג הרבה מסמכים היסטוריים במיוחד מיפו על התהליך שעבר עליה בזמן שבמאבק בין העמים היא הפסידה לתל-אביב ונותן פרשנות חדשה לתהליך הייצוג של “העיר הלבנה” של תל-אביב. לשמחתי (ולשמחתכם) על הספר נכתבו ביקורות ארוכות ושונות זו מזו - אחת של ד”ר יודן רופא והשנייה של ד”ר חיים יעקובי.

  3. חלום שהפך לכרך מאת אילן שחורי (423 עמ’, 1990, הוצאת אביבים). הספר הכבד הזה סוקר לעומק את 15 שנותיה הראשונות של תל-אביב (מגיע עד 1924). ומכיל כמויות אדירות של מסמכים ותיאורים מראשית העיר. הספר היה במשך שנים out-of-print, אבל עכשיו לכבוד שנת ה-100 הוא יצא במהדורה חדשה ומעודכנת קצת וניתן להזמינו ישר מהאתר של אילן שחורי. למרות חשיבותו הרבה של ספר זה, טרם נמצאה בידי שעת הרצון בה אגש להתמודד איתו ולכן לא אוכל להפליג כאן בשבחיו (וגם לא מצאתי עליו ביקורות באינטרנט).

  4.  ימי דיזנגוף מאת יואב רגב (208 עמ’, 2006, הוצאת אחיאסף). הספר הזה סוקר באמצעות מסמכים את התפתחותה של תל-אביב עד מותו של דיזנגוף ב-1936. הספר עצמו רחוק מלהכיל את העומק שיש בספרו של שחורי, וגם כתוב בשפה יבשושית משהו, כך שלטעמי ניתן להסתדר בלעדיו גם אם אתם פריקים של ההיסטוריה של תל-אביב (מה שכן, הספר קצר ואפשר לקרוא אותו תוך יום).

  5. לא ביפו ולא בתל אביב מאת אדר’ שרון רוטברד ומוקי צור (423 עמ’, 2009, הוצאת בבל). הספר הזה מספר את סיפורה של שכונת שפירא שנוסדה ב-1924 מחוץ לתחום העיר תל-אביב. מלבד מסמכים היסטוריים רבים הספר מגולל את סיפוריהם של תושבי השכונה בעבר ובהווה ודרכם מביא את הסיפור של שכונה זו. יש כאן ניסיון פורץ דרך ממש לספר סיפור על שכונה לא-מיתולוגית לא דרך מספר יחיד, אלא באמצעות אוסף מספרים לצד מסמכים רבים. אני חייב להגיד שהספר מרתק, במיוחד התיאורים של שנות ה-40 בשכונה בזמן שהיא נאבקה להצטרף לתל-אביב (אז שפירא כמו כל שכונות הדרום הייתה חלק מיפו). בזמן הקרוב אני מקווה לכתוב כאן בבלוג ביקורת מקיפה הרבה יותר על הספר.

  6. דיוניסוס בסנטר מאת תמר ברגר (240 עמ’, 1998, הוצאת הקיבוץ המאוחד). עוד ספר שמחכה לי בסבלנות על המדף ואני מתקשה להרים אותו. אולי אני לא באמת מעוניין לקרוא על גלגולו של כרם חינאווי ואחר-כך שכונת הצריפים נורדיה אל מה שכיום מכיל את חדר הכושר שלי ומסמל באופן בוטה את הדת החזקה בעולם - דת הצרכנות. בכל מקרה, גדי אלגזי הביע את דעתו על הספר הזה באריכות.

  7. מכתבים לצינה מאת דניאל אופיר (29 עמ’, 2009, הוצאת בית התנ”ך). כשדניאל אופיר, מנהל עמותת בית התנ”ך אשר יושבת בבית דיזנגוף (רוטשילד 16), נתן לי את החוברת הקטנה הזו הוא אמר לי: “השנים הכי טובות של תל-אביב בראשותו של דיזנגוף היו אחרי שצינה נפטרה וכל מעייניו של דיזנגוף היו מוקדשים לעיר תל-אביב”. מקריאה בחוברת זו אפשר להתרשם שדיזנגוף בערוב ימיו ניצח על תור הזהב הגדול ביותר של העיר תל-אביב (1931-1936) - בניית העיר הלבנה (שהוכרה 60 שנה אחר-כך ע”י אונסקו), פתיחת מוזיאון תל-אביב (לא ע”ש סמי עופר), פתיחת המכבייה, חנוכת כיכר צינה דיזנגוף (במפלס הולכי הרגל), הנחת אבן הפינה לבניין הבימה (שבימים אלה הופך לקסרקטין סובייטי), פתיחת יריד המזרח (שגווע) ועוד ועוד מפעלים רבים. מפיו של דיזנגוף ניכרת התנופה שעברה על תל-אביב במה שכנראה הייתה התקופה הכי טובה בתולדותיה.

  8. נוה צדק מאת חנות הספרים סיפור פשוט בנוה-צדק (32 עמ’, הוצאה מקורית בשנת 1942 ע”י ספריית ראשונים). החוברת הזו היא כולה מסמך היסטורי וניסיון לספר את ההיסטוריה של נוה-צדק במלאת 55 שנה לקיומה. מעבר לאנקודוטות ולסיפורים שבה, החוברת הזו מראה שמאז ומתמיד תל-אביב ושכונותיה היו כר טוב לסיפורים, מיתולוגיות וחקירה היסטורית. נותר רק לקוות שמדף ההיסטוריה התל-אביבית ימשיך לצמוח ולהתרחב.

• June 08, 2009
• 14:10

  לקראת שבוע הספר בסימן מאה שנה לתל-אביב

   » ‎ עוד בלוג תל-אביבי

  ביום רביעי ייפתח שבוע הספר בכיכר רבין (ויימשך עשרה ימים). השנה, בעיקר בגלל ציון שנת המאה וטחינתם עד דק של מיתוסי העיר, יצאו הרבה מאוד (אפילו יותר מדי) ספרים חדשים על היסטוריה ומיתולוגיה בתל-אביב. על-מנת לעשות קצת (ממש קצת) סדר בבלגן, אני מתכוון להקדיש מספר פוסטים השבוע לספרים שיצאו בעבר על תל-אביב ועל חלקם ארחיב.

  בהמשך השבוע יעלה עוד חומר לבלוג, אבל בינתיים אני רוצה לחלוק אתכם שני צילומים (לא הצלחתי לבחור איזה מהם יותר טוב) של מדף הספרים התל-אביבי שלי:

  בזווית ישרה
  
  
  על הצד
  

• 1:51

  היר ווי אר בכיכר דיזינגוף

   » ‎ עוד בלוג תל-אביבי

  מור גלבוע, ממייסדי החזית להורדת כיכר דיזנגוף בחזרה לעם, הפנה את תשומת ליבי שהקליפ הפותח של היר ווי אר (Here We Are) צולם במרכז העיר - כיכר דיזנגוף לפני שצ’יץ’, שיפמן (אחד מסגניו) ולישר (האדריכל שתכנן את ההגבהה) הרגו אותה.

  אז היה ברור “הנה אנחנו כאן, במרכז העיר - אוכלים, מדברים, הולכים, קונים” כמאמר השיר באנגלית. והיום - ירמי קפלן כבר לא מזמין אותנו לכיכר דיזנגוף. מי ייתן ובמהרבה בימינו כיכר דיזנגוף תחזור למפלס הולכי הרגל ותשוב להיות הכיכר המרכזית של תל-אביב:

• June 06, 2009
• 15:10

  קיבלתי טלטלה

   » ‎ עוד בלוג תל-אביבי

  אתמול צפיתי בסרט “עידן הטיפשות” (Age of Stupid) ויצאתי מההקרנה די בהלם. הסרט תוקף ישירות את המצב הנוכחי בו המערכת האזרחית-פוליטית-כלכלית שלנו מתעלמת לחלוטין מהעובדה שאנו נמצאים רגע אחד לפני שואה אקולוגית שתמחה את הציויליזציה שלנו. כמו שאומר הארכיבאי בסרט - אנחנו עסוקים בלנקות חול בין האצבעות ברגליים בזמן שצונאמי ענק עושה את דרכו אלינו.

  הסרט הבריטי המדובר והמשובח הזה מתואר מנקודת מבטו של ארכיבאי בשנת 2055, אחרי שהציויליזציה האנושית הושמדה, אשר מנסה דרך ארכיונים משנת 2008 להבין מדוע התעלמנו מהאתגר הגדול ביותר שעמד בפני האנושות מאז ומעולם. הסיפור כמובן מתבסס על תופעת ההתחממות הגלובלית שמעריכים שאנו נמצאים שנים בודדות לפני שהיא תהפוך לבלתי הפיכה ותגרום לכדור-הארץ לצאת לחלוטין מהאיזון האקולוגי הנוכחי שאיפשר את התפתחות האנושות.

  את תוכן הסרט עצמו מרכיבים סיפוריהם המשולבים של חמש דמויות אמיתיות מימינו. אלוין דובראני הוא גיאולוג נפט בגימלאות מניו-אורלינס שביתו וכל רכושו נמחקו על-ידי סופת ההוריקן קתרינה. אלוין חושב שהשימוש הנוכחי שאנו עושים במשאב הנפלא והסופי בהחלט הקרוי נפט הוא כסילות מוחלטת. פרננד פארו הוא מדריך טיפוס הרים צרפתי בן 82. דרכו אנחנו נחשפים לתהליך העלמות הקרחונים ממקור ראשון. לייפה מאלמי היא סטודנטית מניגריה שחיה בעוני מחפיר בלב אזור עשיר בנפט וחולמת להיות רופאה. ג’ה וודיה הוא יזם הודי שעסוק בפתיחת חברת תעופה זולה בהודו בדרך להגברת הקצב בו אנו מחסלים את בנק המשאבים של הכדור. לבסוף, את הנקודה המקומית שלנו משלימים ג’מילה ועדנן ביוד - שני ילדים פליטים מעירק שחיים בירדן אחרי שאביהם מת בפעולה של הצבא האמריקאי בעירק.

  את אופציית התיקון מביא בסרט יזם תחנות הרוח הבריטי, פירס גיא, שנתקל בהתנגדות תושבים להתקנת טורבינות רוח בשטח שאינו מנוצל ליד איטדיון של מרוצי מכוניות. ובביקורת המשובחת הזו יש התייחסות טובה לטיפשות האדירה:

  This was best summed up by the anti-wind farm protestors, jubilant after the Bedfordshire Council (not far from where I’m writing) had rejected the application for 15 wind turbines to be placed on unused land, next to a gas guzzling speedway track, said: “of course we recognise we must all go green, but….”

  It’s this gigantic ‘but’ that I believe is the core of the film. Will a sequel, made in 2055, portray the great efforts we made to reverse the effect of carbon upon the planet? Or will this ‘but’ have wiped us all out?

  למרות המסר האפוקליפטי של הסרט רוח הדברים היא שאנו נמצאים ברגע ההכרעה. הדור שלנו יכריע במהלך השנים הקרובות האם האנושות תמשיך לחיות על כדור הארץ, או שניגרר להתמוטטות כתוצאה מקריסה אקולוגית. הנקודה היא שאנו עדיין יכולים לבחור - הדור שאחרינו כבר לא יוכל להחזיר את הציויליזציה האנושית למסלול במידה ואנחנו ניכשל בעצירת ההתחממות. על רקע הסרט הזה עצוב לחשוב על המשך הבניה מבוססת הרכב כמו שעשינו במאה ה-20 ואנחנו עדיין עושים כאן ובשאר העולם. מה יעשו עם כל הבניינים והכבישים האלה בעוד 20 שנה, כאשר עלות הארגייה תהיה גבוהה הרבה יותר? מעבר לכך, המחשבה על השואה האקולוגית העולמית שמדפקת על דלתנו מעמידה את הסכסוך הטריטוריאלי על גבעות הטרשים של ארץ-ישראל באור קצת מגוחך ופטתי.

  יוצרי הסרט מעודדים לצאת לפעולה בנושא והכינו אתר עם הרבה מידע בנושא לקראת ועידת קופנהאגן בסוף השנה שתעסוק בנושא זה.

  דבר אחרון - נתקלתי בסרטון מעולה שנקרא “Wake Up, Freak Out - then Get a Grip” שמתאר בצורה ברורה את ההתחוממות הגלובלית ומדוע אחנו עומדים לעבור את נקודת האל-חזור שלה.

  התסריט המלא של הסרטון כולל לינקים לכל החומר הטכני:

  ודבר אחרון באמת - תודה רבה לשי גולוב שהזמין אותי לצפייה בסרט במסגרת פסטיבל אקולנוע בתל-אביב.

• June 05, 2009
• 18:05

  מקבץ לינקים לסופ”ש

   » ‎ עוד בלוג תל-אביבי

  1. חגיגות העשור לסרט Fight Club. קבלו את ההומאז’ המצויין מאת JoBlo וחבורתו.

  2. עיריית תל-אביב מציגה גם היא מחווה למועדון קרב. המועדון אמור להיפתח כל יום חמישי וששי במתחם יד חרוצים בואך רחוב שונצינו, כאשר מרבית הקרבות יתרחשו באזור 3 בלילה בסגנון קרב המונים. אחד החוקים הצפויים בתקנון של “מועדון קרב יד חרוצים” יהיה - אם זה הלילה הראשון שלך ביד חרוצים, אתה חייב להידקר. מה קרה ל-”No shirt, no shoes” הישן והטוב?

  3. הילה קובו סוקרת את בעיות רוכבי האופניים בתל-אביב. שימו לב למשפט המשעשע של טיומקין, ראש הרשות העירונית לתחבורה וחנייה: “הלוואי שכל השבילים בעיר יהיו כמו אלה בקפלן ובאבן גבירול”. בזמן האחרון נורא קשה להשיג ירוק בעיר הזו, אבל נראה שבעירייה לא חסרים חומרים פסיכדליים. יואב שרמן משרטט בעצמו את שבילי האופניים בעיר.

  4. בעוד שטיומקין יושב במשרד (ומתעלם מהמציאות), ראש עיריית לונדון, בוריס ג’ונסון, יוצא לסיבוב על אופניים בשטח וכמעט נפגע. בוריס, אתה תמיד מוזמן ללמוד איך עושים שבילי אופניים “מצויינים” - צא לסיבוב באבן-גבירול.

  5. שימו לב לרשימת המתחמים המיועדים לבינוי-פינוי באתר משרד השיכון. דרור גרשון מסביר מדוע תקני החנייה המופרכים שלנו שדורשים חפירת מחסני חנייה ענקיים בכל פרויקט כזה, מונעים מהתחדשות עירונית להתקדם.

  6. ח”כ אופיר אקוניס מצא מטבע של עשר אגורות מתחת לפנס - חנייה בתחנות אוטובוס בשבת. נשמע שאקוניס באמת ניחן בחשיבה תחבורתית מתקדמת וצפוי לשפר את מצב התחבורה העירונית לפחות כמו שפלסטר יכול לרפא סרטן.

  7. יהודית נאות מתה, אריאל שרון בקומה, והמצב בחירייה (שאמורה הייתה להפוך לפארק שרון בזכות מאמציהם של נאות ושרון) - עדיין חרא!

  8. עזרא אוחיון מוצא סיבות לאופטימיות בוואבן, גרמניה.

  9. אביב לביא בטור מצויין על מדיניות העירייה שמחריבה את העצים נותני הצל ברחבי העיר ומונעת מתושבי העיר ללכת ברגל בשעות היום:

  “הרחובות ששופצו ועוצבו מחדש הם רחובות לוהטים, אבל אנחנו לא רוצים לחיות בסרט הוליוודי. על אי התנועה שמחלק לשניים את אבן גבירול המשופץ, גאוותה הגדולה של העירייה, מזדקרים בנחת דקלים. אחלה עץ דקל, באמת, אלא שבשעות הצהריים הוא מטיל צל כמו חייל רזה שעומד דום במגרש מסדרים שטוף שמש.”

  10. נועה קושרק מצאה את בית הקברות אליו נשלחים העצים שלנו לאחר שהוחלט להיפטר מהם, בגלל שעשו יותר מדי צל.

  11. קופנהאגן - עיר מעניינת ואתר מעניין.

• 3:33

  בלוגים ככלי לשינוי חברתי - הייתכן?

   » ‎ עוד בלוג תל-אביבי

  לפני חודש השתתפתי ביחד עם שרון ויוחאי בפאנל על בלוגים ככלי לשינוי חברתי, ועכשיו עלה הסיכום של הפאנל הזה בבלוג שמלווה את הקורס של שתיל בתחום.

  נראה שחלק ממשתתפי הפאנל עושים את צעדיהם הראשונים בתחום ואפשר לציין את הבלוג המעניין הזה שעוסק בטבח בכיכר טיאננמן ואף מריץ עצומה בנושא (וגם יוחאי התייחס באריכות לציון 20 שנה לטבח).

  חוצמזה, עוד מספר בלוגים חברתיים-נישתיים עושים את צעדיהם הראשונים לקראת העמקת השיח בתחומם ואני מחזיק להם אצבעות ותורם לינקים:

  1. בלוג של פרויקט קולנוע וזכויות אדם.

  2. בלוג של מידע מקדם מפנה בבריאות הנפש.

  3. בלוג של הקהילה מסביב לבית תפילה בגן יבנה.

  4. מועדון הג’ז של מצפה רמון לא מוותר.

  ולסיכום, תרשו לי רק לחזור על מה שאני חושב שהוא הכי חשוב לבלוג שמנסה ליצור איזשהו שינוי - להתמיד (במיוחד לשרוד את ההתחלה הקשה עד מאוד), להשתמש בלינקים בלי חשבון ולהבין מהו קהל היעד ששואפים להגיע אליו באמצעות הבלוג.

• June 04, 2009
• 3:32

  כנס מחקרים על תל-אביב בחוג לגיאוגרפיה

   » ‎ עוד בלוג תל-אביבי

  החוג לגיאוגרפיה וסביבת באדם מציין את סוף השנה ומקיים כנס קטן שבו יוצגו כמה מחקרים טריים שעוסקים בתל-אביב. הכנס יתקיים ביום שלישי בשבוע הבא, בתשיעי ביוני, באולם 120 בבניין יד אבנר בשעות 12:00-15:45. הכתובת היא זליג 10, תל-אביב (זה מחוץ לקמפוס של האוניברסיטה, אי שם בתוך שכונת אפקה).

  בין ששת המחקרים שיוצגו יהיה מחקר של ענת גולדמן על החצרות האחוריות של תל-אביב (לא התחנה המרכזית, אלא החצרות שיש מאחורי הבתים שלנו ממש),  מחקר של תמיר ארביב הנוגע לאספקטים רבים בשכונת התקווה וגם מחקר מעניין של ירון בלסלב על התפתחות שכונות עבר הירקון בין 1942-1967.

  בקיצור, יהיה מעניין וסביר להניח שנשמע בכנס כמה דברים חדשים באמת על תל-אביב.

  לינק לתוכנייה המלאה

• June 03, 2009
• 13:56

  חגיגת סרטים אקולוגיים בתל-אביב ביום ששי

   » ‎ עוד בלוג תל-אביבי

  ביום ששי הקרוב, בחמישי ביוני, המיטב של פסטיבל הקולנוע האקולוגי (שהתקיים בירושלים) יגיע לתל-אביב בצורה של מרתון סרטים. החגיגה הקולנועית תתקיים החל מ-10:00 (עד 16:00) בבית המועצה לישראל יפה בשדרות רוקח 80 (זה בפארק הירקון, 5 דקות הליכה מהמיני-גולף לכיוון איילון. נראה לי שמוניות קו 5 עוברות לא רחוק משם). יוקרנו שלושה סרטים באורך מלא וכן יתקיים ארוע פתוח לחלוטין עם סדנאות סביבתיות והקרנת סרטים קצרים.

  הסרטים שיוקרנו:

  10:00 - הכל אודות מים (זוכה ציון לשבח בפסטיבל)

  12:00 - ים כרישים (זוכה פרס חביב הקהל)

  14:00- עידן הטיפשות (הסרט שפתח את הפסטיבל).

  מחיר כרטיס לסרט אחד הוא 20 ש”ח, לשני סרטים 35 ש”ח ולכל שלושת הסרטים המחיר הוא 45 ש”ח (רכישת הכרטיסים במקום).

  את כל הפרטים אתם יכולים למצוא באתר הפסטיבל, ואם אתם ממש רוצים עוד פרטים אתם יכולים לדבר עם שי גולוב במייל ecocinema@gmail.com.

  אני מתעתד לצפות בסרט עידן הטיפשות (Age of Stupid) שעושה ניסיון להסתכל על משבר האקלים מנקודת ראותו של ניצול בשנת 2055 שמעיין בארכיבים של שנת 2008 ומנסה להבין איך הכל השתבש וכדור הארץ נחרב. קבלו טריילר:

  
  

• June 02, 2009
• 23:27

  ברלין, רבותיי, ברלין!

   » ‎ עוד בלוג תל-אביבי

  אני מתכנן לנסוע לברלין בעוד כחודש לבדוק הכצעקתה. לא נראה לי שיהיה חסר מה לעשות שם, אבל לפני שנגיע לשם, צריך לארגן טיסה+מלון ועדיף בזול ובמיקום טוב.

  כל המלצה ולינק למלון/צ’רטר/חבילה לברלין תתקבל בברכה.

  ברשותכם, קנדי מבקש להגיד משפט לסיום:

• June 01, 2009
• 2:11

  הצלחה בכיכר ביאליק

   » ‎ עוד בלוג תל-אביבי

  לאחר אירועי הלילה הלבן וחנוכת כיכר ביאליק המחודשת באפריל, ניתן לשוב ולדון באיכותו של המקום המצויין הזה, אשר ללא ספק נמצא בעמדת מפתח להיות הפיאצה הראשונה של העיר. למרות שנראה שהניסור של הפסיפס של גוטמן והעברתו לשדרות רוטשילד יפגע במידה מסוימת בהיסטוריה של הכיכר, נראה לי שהבריכה הקטנה המחודשת במרכז הכיכר היא דווקא פתרון אלגנטי, נעים והכי חשוב - שימושי וכזה שאפשר לשבת עליו (ואנשים יושבים). ועכשיו נשאר רק להמתין לפתיחתו של בית העיר שיהיה המוזיאון לתולדות תל-אביב בבניין העירייה הישן והמפואר.

  כיכר ביאליק המחודשת. אפשר לשבת
  

  כמובן, עדיין יצטרכו להחליט איפה בדיוק תיכנס עגלת המשקאות וימוקמו הכיסאות והשמשיות בכדי להפוך את הכיכר ליעד מרכזי ושוקק חיים שיהיה באמת כיף לשהות בו בחברתם של רבים אחרים.

  כיכר ביאליק הישנה. אי-אפשר לשבת על גדר הפסיפס
  

  בסך-הכל נראה שהשיפוץ שיפר את איכות הכיכר ונשאר רק לוודא שזו אכן תהיה כיכר ולא מגרש חנייה:

• May 29, 2009
• 17:05

  מקבץ לינקים לחג”ש

   » ‎ עוד בלוג תל-אביבי

  1. בלוג אורבני חדש ומומלץ בעברית בהשראת ג’יין ג’ייקובס.

  2. שלמה שמיר על חלק קצת פחות מוכר בהיסטוריה של תל-אביב.

  3. צ’יקי כותב על החיים הטובים של התפרנים בתל-אביב:

  “מצחיק שיש אנשים שחושבים שתל אביב זו עיר מנוכרת. הם כנראה שותים ברשת קפה כשרה בקניון עזריאלי. כמובן שיש אזורים מנוכרים כמו רמת החי”ל, שעדיף בדרך כלל לאבד איבר קטן (זרת? הסחוס שבין הנחיריים?) ולא להגיע לשם לפגישה. אבל החלום התל אביבי הוא חלום זול של אנשים זולים – אני חושב שזה עדיין חלום נהדר עבור בני 17 שגרים בדרום הארץ, ומדביקים טקסטים מעיתונים על הקיר, עם חלומות על כיבוש תל אביב. החיים במרכז-דרום תל אביב שלי, האזורים שבהם דב חנין קיבל מעל שישים אחוז מהקולות, לא שונים בהרבה מהחיים בתל אביב הקטנה של נחום גוטמן. כמעט לאף אחד מחבריי אין טלוויזיה או אוטו. אלא שמול הזולות הזו, ביחס מהופך, מסתתר החלום – והוא עצום ולווייתני, של מטרופולין בינלאומי, של כיבוש העולם – תל אביב היא ילד כחוש שמחזיק בידו חוט ובקצהו צפלין ענק וצבעוני.”

  4. אם כבר תפרנים - סלון מזל עומד בפני קריסה וזקוק לעזרה.

  5. סיפור טוב על גינה קהילתית בבת-ים.

  6. מידע בדבר הפרטת קרקעות ישראל.  שני כנסים בקרוב:

  א. יום ה’ 4.6 כנס חירום בנושא הרפורמה במקרקעין והרחבת סמכויות הות”ל בשעה 15:45, אולם טדי קולק, מכון ירושלים לחקר ישראל, רחוב רד”ק 20, ירושלים.

  ב. יום א’ 31.5 כנס הוועד הציבורי נגד הפרטת מקרקעי ישראל. בשעה 18:00 בבית הספר אורט יד סינגלובסקי (אולם שפע בחטיבת הביניים), רחוב הטייסים 28, תל אביב.

  7. הבור בפרישגוף מתמלא בבטון ובכסף.
  
  ממלאים את הבור
  

  8. השביל הלבן בלב תל-אביב נחנך בשעה טובה. איזון טוב בין מקומות מוזנחים (כיכר דיזנגוף ובית דיזנגוף) למקומות שחודשו (גן מאיר ובית התמר).

  9. Her name was Lola

• May 28, 2009
• 3:08

  טיראנה - עיר ענייה עם ראש צבעוני

   » ‎ עוד בלוג תל-אביבי

  לטיראנה, הבירה של אלבניה הידועה גם בתור המדינה הענייה באירופה יש ראש עירייה מפתיע. בעיר שמתנהלת בסטנדרטים של עולם שלישי ראש העירייה אדי ראמה עושה לאט לאט מהפך בהתייחסות למרחב הציבורי ושיפור מסויים ובלי להוציא הרבה כסף (ככה זה כשאתה נמצא במדינה ממש ענייה) - פשוט ע”י צבע והרבה ממנו על הבניינים המכוערים (והמכוערים פחות) של העיר. צבע שמשנה את הפרספקטיבה ואת ההתייחסות לחלל כולו. אולי זה לא מפתיע שהוא זכה בפרס שנקרא ראש העיר הטוב בעולם ב-2004. והנה כתבה שמספרת את הסיפור של טיראנה הענייה:

• May 26, 2009
• 3:12

  הילדה חיותה רואה מגדל באסותא

   » ‎ עוד בלוג תל-אביבי

  תקציר הפרקים הקודמים:

  המנגנון של העירייה מבקש לייצר עוד ועוד הכנסות מארנונה ומקורות אחרים ללא ראייה אורבנית הגיונית כלשהי. באחד מהסיבובים להגדלת הארנונה עולה על הפרק המתחם הישן של בית חולים אסותא ברחוב ז’בוטינסקי.  היזם בוילמגרין יורה גבוה ומכוון ל-38 קומות באזור ועל כך כתב ד”ר יודן רופא בחוות דעתו לגבי המגדל:

  “התכנית למגדל מגורים במתחם אסותא מהווה כניסה אלימה למרקם החיים של התושבים בשכונה, של העוברים ברחובותיה, והמשתמשים בשטחים הפתוחים שליד המתחם. מעבר לדברים מדידים כמו הגדלת ההצללה בעונת החורף, ההשפעה על משטר הרוחות, או הגדלת כמות התנועה באזור, מיקומו של בנין גבוה בלב אזור מגורים נמוך יותר יוצר אצל שכניו תחושת נחיתות, תחושה שיש מישהו הגר מעליך ושולט על חייך. זאת הסיבה העומדת בשורש כל ההתנגדויות לבניינים גבוהים בלב סביבות מגורים קיימות. בדיוק כדי למנוע את האלימות הזו, שבה בעלי קרקע יכולים לפגוע באיכות החיים של שכניהם קיים המקצוע של תכנון הערים, מתוך מטרה להגיע לאיזון נכון וצודק של התועלות והחסרונות.”

  תוכנית המגדל מייצרת התנגדות רבתי שאף מתבטאת בתצוגת מחאות ציוריות כמודגם בתמונה שלפניכם:

  מחאה נגד מגדל אסותא. מומלץ ללחוץ להגדלה
  

  יודן מוסיף בנוגע לציפוף המגורים בתל-אביב כדלקמן:

  “למעט שכונת פלורנטין זהו האזור הצפוף ביותר בתל-אביב. הצפיפות ברוטו בו היא בערך פי 3 מהצפיפות הממוצעת בתל-אביב כולה. נכון הדבר שיש צורך ואף ערך להגדיל את הצפיפות העירונית של תל-אביב, אך קשה לראות מדוע יש להתחיל דווקא באזור זה. אם כן, אז יש לעשות זאת בתכנית כוללת אשר תוסיף זכויות בניה וערך כלכלי לכלל תושבי השכונה, ולא לבעל קרקע אחד.”

  בעקבות מסכת ההתנגדויות, חזי ברקוביץ’ מהנדס העיר מוותר על 12 קומות ארנונה ומציע להקים מגדל של 26 קומות. בסופו של דבר הועדה המקומית לתכנון ובנייה בתל-אביב-יפו (בעברית זה אומר הנבחרים שלכם במועצת העירייה ובראשם רון חולדאי) ממליצה על הקמת מגדל של 20 קומות בשטח ומעבירה את המלצתה לועדה המחוזית שדנה בנושא השבוע. ומה מחליטה המחוזית? אם ניחשתם שהמחוזית הציעה בנייה מרקמית השומרת על זכויות הבנייה על הקרקע תוך מניעת הפגיעה בשכונה ובמרקם של תוכנית גדס, טעיתם ובגדול. המחוזית למעשה מגביהה את המגדל ל-26 קומות וכך מחזירה לעירייה עוד 6 קומות ארנונה.

  אבל כאן לא נגמר הסיפור. מסתבר שבישיבת הועדה המחוזית, מהנדס העיר, חזי ברקוביץ’, הציג עמדה מנוגדת לועדה המקומית (שבראש יושב מיודענו רון חולדאי) וקרא לבנייה של 26 קומות ולא 20 כפי שהמליצו נבחרי הציבור שלנו. כיצד זה מהנדס העיר מציג עמדה הסותרת את עמדתם של נבחרי הציבור בדיון בועדה המחוזית? למעשה, נבחרי הציבור שלנו היו למרמס תחת שלטון המנגנון הפקידותי. למזלנו, חבר מועצת העיר לשעבר, יעקב רנר הגיש דרישה ממבקרה העירייה, חיה הורוביץ, לחקור התנהלות זאת בנושא מגדל אסותא, וכך אומר רנר לאתר מחלקה ראשונה:

  “למיטב ידיעתי והבנתי, ההחלטה המחייבת היא של הוועדה המקומית, שהתקבלה לאחר שמיעת התנגדויות התושבים. אם אומנם הגיש מהנדס העיר הצעה המנוגדת להחלטת ועדת בניין ערים, יש בכך לכאורה פגיעה במינהל תקין, וערעור מעמדה של ועדת בניין ערים ויכולתה לקבל החלטות המחייבות את עיריית תל אביב”.

  אני מקווה שחברי מועצת העיר שלנו מכל הסיעות יעמדו על כך שקולם יישמע ודעתם תיחשב בתכנון העיר. במקרה הנוכחי, רמיסתם של 31 חברי מועצת העיר (כולל יו”ר הועדה המקומית, רון חולדאי) ע”י מהנדס העיר מהווה פגיעה בדמוקרטיה התל-אביבית-יפואית ולמעשה עושה חוכא ואיטלולא מפתקי הבחירות שלנו.

  לסיום, במהלך שיטוטים בגוגל כהכנה לפוסט זה נתקלתי באזכור לבית החולים אסותא בשיר ילדים שטותי משהו של חנוך לוין, אשר נקרא “הילדה חיותה רואה ממותה”:

  הילדה חיותה הגרה ברחוב ז’בוטינסקי,
  מול בית החולים ליולדות אסותא
  נסעה אל הדודה בלונדון לראות ממותה
  עמדה לה חיותה ליד הממותה,
  הביטה מבסוטה,
  פתאום נפלה הממותה,
  ישר על מי? – על חיותה!
  הדודה צועקת: חיותה! חיותה!
  ואין חיותה.
  בערב בא מנוף גדול, מרים את הממותה,
  שני פועלים מקלפים מן הרצפה את חיותה,
  מקפלים לארבע בניחותא,
  שמים במעטפה, מדביקים בול
  ושולחים להורים של חיותה,
  הגרים מול בית החולים ליולדות אסותא.
  מוסר השכל:
  אמרה אימא של יקי ליקי –
  אם כבר לראות חיות,
  מוטב לראות תולעים בקקי.

  לינקים לקריאה נוספת:

  - יודן חווה את דעתו על התוצאה התכנונית

  - חוות הדעת המפורטת של יודן לגבי למגדל אסותא

  - יעקב רנר דורש לחקור את ההתנהלות בעיסקת אסותא

  - סיכום ממצה של החלטות ועדות התכנון עד כה במגדל אסותא

• May 23, 2009
• 17:12

  אין, אין, אין מסיבה (ברב קוק)

   » ‎ עוד בלוג תל-אביבי

  אחרי ניסיון החבלה במסיבת יום העצמאות בפלורנטין הממסד העירוני מכה שוב והפעם הוא סוגר את המסיבה המסורתית ברחוב הרב קוק, הידועה גם בכינוי “רייב קוק”. מיותר לציין שתושבי הרב קוק התכוננו לשלם על אבטחה ועשו את התיאומים כפי שבוצעו בשנים הקודמות מול המשטרה והעירייה, אבל העירייה סירבה לאשר להם לחבר את עמדת הדיג’יי לחשמל (תחת הכותרת המפוצצת של סירוב למתן רישיון עסק).

  רייב קוק בשנה שעברה. השנה אסור לשמוח בתל-אביב
  

  לצד ביטול עוד מסיבת רחוב בתל-אביב, העירייה הוציאה השבוע הודעה בדבר אישור מסיבות פלורנטין שצוטטה בכל המקומונים, ובעיקר מבטאת את הלחץ הפוליטי שבו מצוי סגן ראש העירייה, אסף זמיר, שנאלץ להראות סוג של פעולה לאחר הפגיעה המתמשכת בלובי בעלי הברים בעיר שעזרו לו להיכנס לכסא. לצערי, בהודעה שצוטטה בהרחבה מופיעים מושגים עלומים כמו “צוות היגוי עירוני בנושא מסיבות רחוב” (האם הצוות הזה דן בביטול רייב קוק?) לצד התבטאויות שלא אומרות כלום כמו שהעירייה “תהיה מוכנה לשתף פעולה” ואמירה שכמובן מחביאה את הקטץ’ הגדול “בכפוף לשיתוף פעולה מצד בעלי הברים”, שמאחוריה מסתתר אילוץ דרקוני על בעלי הברים בפלורנטין שהם לא היו מסוגלים לקחת על עצמם ביום העצמאות האחרון וגם לא יקחו בעתיד (התחייבות לאחראיות על כל המרחב הציבורי בשכונה, כלומר הרחובות והמדרכות שעליהם אמורות להיות אחראיות העירייה והמדינה).

  למזלנו, לממסד העירוני של תל-אביב אין השפעה באמסטרדם ובברלין, כך שעדיין ישנם מקומות שיתאפשר לחגוג בהם הקיץ גם לתושבי תל-אביב. בנוסף, עדיין מותר לשמוע מוזיקה של מסיבות (עד שגם לזה יידרש רישיון עסק) והנה אחד משירי המסיבות הגדולים בהיסטוריה הציונית (וכבר היה מי שאמר “אנשי המסיבה בבית”):

  ועוד שיר אחד שלא יוצא לי מהראש:

• May 22, 2009
• 15:08

  מקבץ לינקים לסופ”ש

   » ‎ עוד בלוג תל-אביבי

  1. ראם מאיר כותב על החוויה שלו באירועי בתים מבפנים בתל-אביב. יגאל חמיש מרחיב על התצפיות שלו.

  2. אם כבר בתים מבפנים, אז הנה עצומה שקוראת לייסד ארוע שכזה גם בחיפה. עיריית חיפה צריכה להרים את הכפפה כמו שעיריית ירושלים עשתה ולחגוג את האדריכלות שלה.

  3.עזרא אוחיון מזהיר מקניית דירה במגדל (במיוחד בפרברים) שעלול להפוך למלכודת סלמס בעתיד.

  4. מאבק התושבים מול מגדל אסותא נכשל. בניגוד להמלצת הועדה המקומית לבנות מגדל של 20 קומות, הועדה המחוזית אישרה בנייה של מגדל בן 26 קומות במקום. משום מה בדה מרקר הגבהת המגדל מ-20 ל-26 קומות מוצגת כהישג לתושבי האזור. אני מקווה שחבר הועדה המחוזית, רון חולדאי, שהוא גם יו”ר הועדה המקומית יערער על החלטה זו של המחוזית שלא קיבלה את המלצת הועדה שבראשה הוא עומד.

  5. העירייה והמשטרה החליטו שבמקום לבטל את מתחמי הבילוי עדיף לסגור את העיר. ניסן שור מתייחס בצורה פיוטית לרעיון העיוועים בטור שלו בטיימאאוט (עמ’ 30).

  6. אמנם אסור לבלות בתל-אביב (כי שני אנשים שהולכים ברחוב בלילה עושים רעש), אבל שופלים ומשאיות מוזמנים לרקוד כל הלילה.

  7. אם כבר טיימאאוט, בעמוד 20 הממשלה נסוגה מתמיכתה בהורדת כיכר דיזנגוף ותיקון עולם.

  8. הרפורמה של קווי האוטובוס עדיין תקועה (רק 5 שנים). גם הרכבת הקלה נראית רחוקה מתמיד. העיקר שממשיכים להוסיף עוד כמה מחלפים לרכב פרטי (רק לפני שבוע פתחו את 20/5). זה בטוח יעזור - בלוס אנג’לס ניסו את זה וזה עובד נפלא.

  9.משרד התיירות אולי יעזור בנושא שבילי האופניים בתל-אביב ובישראל בכלל.

  10. הפוסט על האופניים החשמליות התעורר שוב.

  קיר בשכונת מונטיפיורי
  

• 0:50

  כנס על הרפורמה במנהל מקרקעי ישראל ביום ראשון באוניברסיטת תל-אביב

   » ‎ עוד בלוג תל-אביבי

  ביום ראשון הקרוב ב-24 במאי בשעה 12:00 תקיים האגודה לצדק חלוקתי כנס שכותרתו “הרפורמה במקרקעי ישראל יוצאת לדרך - מי בעד?”. הכנס יתקיים באוניברסיטת תל-אביב, באולם אפטר שנמצא בבניין נפתלי (מדעי החברה) וצפוי להסתיים בשעה 17:00.

  בין הדוברים בכנס ניתן למצוא בין השאר את ח”כ ד”ר דב חנין, וכן את איריס האן, נציגת הגופים הסביבתיים במועצה הארצית לתכנון ובנייה ועוד דוברים מעניינים לא פחות כמו פרופ’ ערן פייטלסון מהאוניברסיטה העברית ואחרים.

  לבירור פרטים והרשמה ניתן להתקשר ל-04-8555456 או לשלוח מייל ל: iadg@idg.org.il

  לינק לכל פרטי הכנס

• May 21, 2009
• 2:15

  בזכות הניו-אורבניזם

   » ‎ עוד בלוג תל-אביבי

  קליפ מצויין שגם זכה בתחרות בנושא:

• May 19, 2009
• 17:37

  מילה טובה

   » ‎ עוד בלוג תל-אביבי

  הצהרה: פוסט זה נכתב ללא התערבות של דוברות עיריית תל-אביב-יפו.

  אני שמח לבשר ש-106 ובכלל אגף הפיקוח הפתיעו אותי לטובה השבוע במענה מהיר לשורת מפגעים ברחוב, ותוך עדכון שוטף לגבי המתרחש. לפני מספר ימים הרחוב בו אני מתגורר עבר מלחמה קטנה (עבר פה שופל ואני חושב שעוד כמה דברים מכיוון שחצי מהבניינים בשיפוץ). שני בולדרים (או בלשון של העירייה - סטופרים) שעומדים בקצה המדרכה נפלו (אחד כלל הנראה סתם מונדליזם אקראי) וגם מספר אבני מדרכת התנפצו.

  בקיצור, הרמתי טלפון ל-106 ומסרתי להם סקירה של כמות המפגעים ברחוב. יום אחרי קיבלתי שיחה מפקח שכבר עשה סיבוב ברחוב ותהה כיצד כל הנזק קרה (שופל וחברים כבר אמרנו) והבטיח לטפל במקרה בדחיפות. יום אחרי קיבלתי שיחה נוספת מאגף הפיקוח שבה הם עדכנו אותי שהעניין בטיפול, המדרכה והבולדרים יתוקנו בקרוב מאוד. היום קיבלתי שיחה נוספת ממערכת שמנטרת את איכות הטיפול של מוקד 106 בתלונות תושבים, וכמובן שמסרתי להם שהטיפול בהחלט משביע רצון, אפילו מצויין במקרה הזה. בכל מקרה, היום (שלושה ימים אחרי הדיווח הראשוני) כבר שתלו מחדש את הבולדר האחרון ונותר רק לחכות לתיקון קטן של המדרכות.

  הבולדר השני מימין (זה שנראה חדש) חזר למקומו
  

  ולכם חברים , כל שנותר לי לומר הוא שאם יש לכם מפגע ברחוב, נזק או כל דבר אחר - תרימו טלפון ל-106, הם עוד עשויים להפתיע אתכם.