סיימתי את ההתמחות שלי בגוגל, ואני חושב אולי לחזור לכתוב כאן.
30784 items (16526 unread) in 102 feeds
סיימתי את ההתמחות שלי בגוגל, ואני חושב אולי לחזור לכתוב כאן.
הרועה שצעק זאב הינו משל מפורסם מאוד, המיוחס לאיזופוס. המשל נפוץ בגרסאות מרובות, אשר בהן הפרטים הקטנים משתנים, אך העיקרון נשאר זהה. לעתים הרועה הינה איכר, אישה, או דמות אחרת, ולעתים הזאב הוא אריה או דוב, וכדומה.
הרועה, אשר משעמם לו, נכנס ליער וקורא לעזרה, כיוון שהוא מותקף על ידי זאב. כל אנשי הכפר מתחמשים ורצים לעזור לו, אך כאשר הם מגיעים למקום, הרועה צוחק עליהם, ואומר ששיעמם לו. לאחר מספר ימים הרועה נכנס שנית ליער וקורא שנית לעזרה מפני הזאב. אנשי הכפר מתחמשים שנית, ושוב רצים לעזרתו, ואילו הרועה לועג להם שוב. לאחר זמן מה, הרועה נכנס ליער, ואכן נתקל בזאב. הרועה מתחיל לצעוק לעזרה, אך הפעם האנשים לא מתייחסים אליו, והזאב טורף את הצאן.
המשל מלמד שאל לנו להגיד לאנשים שאנחנו בסכנה, אלא אם זה באמת כך. אחרת, כאשר באמת נהיה בסכנה – אף אחד לא יאמין לנו.
- – -
Educational experiments have been conducted to see if hearing the story helps children be more truthful. The results were negative. "In fact, after hearing the story, kids lied even a little more than before."
- מתוך ויקיפדיה וwikipedia
מציק לי לראות דפים רחבים על מסך רחב. כזה אני, צר עין. בויקיפדיה במיוחד, על מסך רחב, עד שאני מגיע לסוף השורה אני כבר לא יכול למצוא איפה השורה הבאה מתחילה, ויש לי כאב צוואר.
כבר די הרבה זמן אני סוחב איתי bookmarklet שמראה המקום שלו הוא:
javascript:function f(){document.body.style.maxWidth = "1200px";};f()
והוא מכווץ לי דפים בכיף – שורה נגמרת אחרי 1200 פיקסלים ולא בסוף המסך.
- – -
אחרי זמן מה של שימוש מתמשך, בשלישי שעבר ב12:30 התחילה לי הפסקה של שעה בין הרצאה בחישוביות לתרגול במסדי נתונים. הכרזתי בקול רם שאני יעשה מזה סקריפט גריזמאנקי לויקיפדיה, ואז אפשר יהיה לייבא אותו כתוסף לכרום. אז אחד החברים אמר לי שהוא דוקא רוצה שזה יהיה ממש ממש תוסף לכרום, עם כפתור. בדיקה זריזה העלתה שממש קל לכתוב תוספים לכרום – כל העבודה של תוסף בסגנון זה מתבצעת באמצעות הוספת פונקציה לchrome.browserAction.onClicked שמוגדר באמצעות background.html, שהוא העמוד של התוסף שחי כל הזמן ברקע של הדפדפן. בשעה 13:30 כבר הייתי בתרגול מסדי נתונים כשהתוסף שלי מוצג לראווה באתר התוספים של כרום.
נכון לרגע זה יש לי כבר 58 משתמשים, והוצאתי כבר גירסה חדשה שנותנת למשתמש לקבוע את הרוחב המועדף עליו. גרסאות חדשות של התוסף מעודכנות אוטומטית אצל המשתמשים, שזה בכלל נחמד.
אשמח לשמוע רעיונות ותגובות.
טיפוגרפיה היא תחום משונה – מדובר על אותו תת תחום של עיצוב ויזואלי שאחראי על איך אותיות נראות, איך לעשות אותן קריאות, יפות, ייחודיות ומהנות. איך לאזן בין משקלים, מרווחים בין אותיות, תוך שמירה על יחס לרווח בין השורות.
בזמן שאת הציבור הרחב התחום לא ממש מעניין (כך יעיד כל מי שאי פעם הדפיס מסמך בגופן בעל מרווחים קבועים, או קיבל מייל בפונט David גודל 24 בצבעים משתנים), מי שמבין בטיפוגרפיה לוקח את העניין ממש ללב. יורק על הרצפה בבוז כשהוא רואה שמשתמשים באריאל במקום בהלווטיקה, רותח מזעם כאשר איקאה מחליפים את הגופן בקטלוג שלהם מFutura לVerdana, שולח לחבריו קישורים לסרטונים מצחיקים שהנושא שלהם הוא פונטים בלבד, ולאחר מכן הולך לראות בקולנוע סרט באורך מלא על Helvetica.
כמו כל סוגי המדיה, גם הטיפוגרפיה ספגה סטירה מצלצלת בעידן האינטרנט. פעם זה היה פשוט – רצית גופן, בחרת אותו מהקטלוג, בית היציקה שלח לך ארגז עם כמות מספקת של אותיות, אותן הפועלים שלך סידרו על גבי מכבש הדפוס, ובסופו של תהליך היה לך עיתון, עלון או פשקוויל מעוצב כרצונך.
היום, עבור אותו תהליך, עליך לעבור תהליך קל בהרבה: צריך להוריד את הגופן, לפתוח תוכנת עיבוד תמלילים, לכתוב, ללחוץ על "הדפס". החסם על הפרת זכויות היוצרים של בית היציקה פתאום קל בהרבה, ויצרני הגופנים מזועזעים.
- – - -
במאמרו בעל הכותרת "Fuck The Foundries" מחודש אפריל השנה, מציין מארק פילגרים (אדם שאת מעלותיו קצרה היריעה מלפרט כאן) עובדה שעל יצרני הגופנים להפנים – בזמן הממש ממש קרוב, שעבור מי שמשתמש בפיירפוקס 3.5 או ספארי, או דפדפן אחר שבנוי לפי הצעות התקנים המתקדמים של HTML5 זה עכשיו, תהיה לאתר אינטרנט את האפשרות לשלוח לדפדפן גופנים – בדיוק באותו אופן שהוא שולח תמונות, סרטים וקטעי אודיו, קוד ג'אווהסקריפט והוראות עיצוב.
עד היום, מי שרצה לשלוט על איך נראות האותיות באתר שלו, נאלץ לבחור בין מספר אפשרויות.
האחת – לבקש מהמבקר באתר לצאת להפסקה קצרה, להוריד גופן, להתקין אותו במערכת ההפעלה ולהפעיל מחדש את הדפדפן. זה לא תפס עבור התאמה אישית, אך רוב משתמשי לינוקס למעשה מורידים את הגופנים של מיקרוסופט (חבילת msttcorefonts) כדי לראות ברשת עברית שלא נראית כמו כתב יתדות.
השנייה – שיטת Embedded OpenType של מיקרוסופט, החל מגרסת אקספלורר 6. התיאור נשמע בהחלט מתאים למשהו שמיקרוסופט עושה: אם גופן לא סומן על ידי מייצרו כ"אינו ניתן להטמעה", אזי ניתן ליצור ערבול בין דף הhtml לבין הגופן וקובץ הcss של העיצוב, כך שנוצר קובץ גופן שיעבוד באקספלורר עבור אותה כתובת איננטרנט מסוימת.
זה בסדר אם לא שמעתם על זה, ועוד יותר בסדר אם לא ראיתם את זה בפעולה.
השלישית – ליצור קובץ תמונה על המחשב של המעצב, עם הגופן הרצוי, ולהדביק את התמונה. זה "עובד", זה "נראה טוב", וזה קיים בכמעט כל אתר אינטרנט בעולם (כולל זה שלי).
המגרעות השימושיות אינן ברורות מיידית – לפחות למי שלא נעזר בתוכנה לקריאת מסך כדי לגלוש באינטרנט. את מגרעה זו ניתן (וחובה, לפי התקן) לעקוף על ידי שימוש בתגית alt.
כמובן שגם לא ניתן לסמן ולהעתיק את הטקסט המדובר.
המגרעות העיצוביות עוד יותר נסתרות:
בימינו אנו, ניתן לשלוח לדפדפן את הגופן בפורמט TTF, שאין עליו הגבלות דיגיטליות מלאכותיות, והוא יוצג כראוי אצל המשתמש. (הדגמה)
- – - -
השבוע, ג'ייסון קוטקה פרסם בבלוג שלו קישור לפוסט בבלוג של Typekit, המתאר איך הם מגישים פונטים לדפדפן.
Typekit תספק בבוא העת שירות הגשת פונטים – אדם הכותב טקסט בדף אינטרנט לא יצטרך להעלות את הקובץ של הפונט לאתר, להחדיר קישור לפונט בקובץ העיצוב, וכן הלאה, אלא פשוט לכלול את שורת הקוד שטוענת את הפונט מהשירות של Typekit.
קוטקה התפעל מאוד מהשיטות שהם נוקטים ל"הגנה" על הגופנים שהם מגישים, וכינה אותם "דברים די מתוחכמים".
שיטות ההגנה שלהם הן:
בהתחלה לא הבנתי – חשבתי שקוטקה צוחק עליהם. שיטות "הגנה" אלה הן שטותיות, טפשיות ולא אפקטיביות במאום מבחינת אבטחת המידע. כל מי שמבין באינטרנט יודע שאין כאן הגנה בכלל. אפילו לא קצת.
- – - -
ואז נפל האסימון – הם יודעים שזו לא הגנה. הם גם מודים שזו לא הגנה. מה שזה כן עושה זה מספר דברים:
ראשית, זה מונע שימוש מקרי בקובץ – מקרים רבים של הפרת זכויות יוצרים באינטרנט של תמונות, מקורם בחיפוש בגוגל תמונות, העתקה והדבקה. זו הדרך הקלה והמהירה להשיג תמונה, וגם אני חטאתי בכך לבושתי לא פעם. (ראו מקרה תמונת ירושלים של רומן קרימן שנגנבה על ידי ש"ס בנסיבות דומות).
כאשר אין קובץ פונט נפרד, אין סכנה שזה יקרה לגופן.
בנוסף, שכבות ההסתרה הרבות מביאות לכך שמי שלוקח את הקובץ, לוקח אותו בידיעה מלאה שהוא לוקח פרי אסור. שעל הדשא הזה אסור לדרוך. בחוף זה אין לשחק במשחקי כדור. בקר בשטח. כאן מוקשים.
ויותר חשוב מהכל – זה לא משנה שכל מי שמבין באינטרנט יודע שאין כאן הגנה אמיתית, מפני שכפי שניתן לראות מהדברים שמארק פילגרים ציטט בפוסט שלו ("מה שעלינו לעשות הוא להכניס טבלה של הרשאות לכל פונט"), יצרני הפונטים לא מבינים באינטרנט. אפשר לערבב אותם עם קצת קשקושים על קידוד base64, פיצולים ורשיונות, ומיד נפתרת הבעיה האמיתית שהיתה עד עכשיו עם הצגת פונטים ברשת – לא היו יצרני פונטים שהרשו להשתמש בפונטים שלהם ברשת.
אם Typekit באמת יצליחו לשכנע יצרני גופנים מובילים להגיש פונטים דרך המערכת שלהם, בזמן שתמיכת הדפדפנים בגופנים אלה תתגבר ותתרחב, אז באמת הגענו לעידן חדש של הצגת אותיות ברשת.
ואלה כבר עניינים די מתוחכמים. הרשת הולכת להיות מקום הרבה יותר טוב. למי שמבין בטיפוגרפיה.
גרסת וורדפרס 2.8 ששוחררה אתמול מביאה איתה חידוש חשוב שמשנה את כללי המשחק בכל מה שקשור לתבניות – התקנה של תבניות מממשק הניהול של המערכת.
המשמעות היא שמפתחי תבניות יכולים להעלות את התבניות שלהם לספרייה של וורדפרס, ומשם כל משתמש וורדפרס יכול להתקין את התבנית מבלי לדעת מה זה קובץ, איך מתחברים בSSH, ומה ההבדל בין זיפ לטאר ג'י זי.
הקאץ' הוא שכדי להיכלל בספרייה של וורדפרס, על תבנית לעמוד במספר כללים, החשוב ביניהם הוא רשיון השימוש – חייב להיות רשיון תואם GPL.
- – -
מפתח של תבנית שמשחרר אותה תחת רשיון תואם GPL אינו יכול:
והמשמעות של זה היא ענקית.
כבר שנים שקיימים דיונים בנושא "קישור למפתח התבנית – על מה ולמה". מפתחי (ומתרגמי) התבניות טוענים בלהט שהתבנית מייצגת שעות רבות של עבודה, שיש בה אמנות, אומנות ויצירתיות, והמעט שיכול המשתמש לעשות זה לקשר בחזרה למי שטרח.
מהצד השני יש הטוענים שבלוג וורדפרס שעומד באינטרנט נשען על כתפי רבים, על וורדפרס, על לינוקס (שמורכבת עצמה מאלפי תת מאמצים כבירים מאת אנשים פרטיים), על mySQL, על PHP, על apache, על עשרות תוספים המותקנים במערכת – ומכולם, היחיד שזוכה לקישור שאסור להסירו הוא מפתח התבנית.
כעת על מפתח תבנית לשאול את עצמו – האם אפרסם ברשיון המגביל את המשתמשים שלי, ואיקנס בחשיפה נמוכה וחסם התקנה גבוה, או האם אשחרר ברשיון חופשי, המאפשר ליצירה שלי להתקיים ולהתפתח הן על ידי קלות ההתקנה, והן על ידי מתן מלוא האפשרויות לקהילה לעזור ולהשתתף בפיתוח התבנית.
- – -
מעניין לראות גם איך ישתלב במערכת החדשה עניין הלוקליזציה. רובם המוחלט של התרגומים של תבניות אינם מגיעים בחזרה למפתח המקורי.
כדי להקל על המשתמש הישראלי, על קהילת מתרגמי התבניות הישראלית לעבור באופן מלא לתרגום "נכון" – באמצעות קבצי rtl.css ובאמצעות תרגום מחרוזות של gettext – כמובן שעל מפתחי התבניות ברחבי העולם מצידם לעטוף את כל מחרוזות הטקסט שלהם כך שניתן יהיה לתרגם אותן. הדוגמה הכי טובה שאני יכול להציג כרגע היא תבנית P2 של אוטומטיק, שמגיעה עם עברית מהקופסה, ומי שיתקין אותה מוורדפרס בעברית 2.8, יקבל תבנית עברית בקליק אחד.
באחת ההזדמנויות שאלתי נציג תמיכה של ברק (כשהם עוד היו ברק) אם אפשר לסדר לי פינגים יותר נמוכים לאירופה.
פינג הוא מדד של זמן תגובה באינטרנט, והומצא על ידי בחור בשם Mike Muuss בדצמבר 1983 - הוא כתב 1000 שורות קוד במהלך ערב אחד, וקיבל על כך פרס על מפעל חיים. (להרחבה: ויקיפדיה, דף שלו על הנושא).
התגובה של התומך היתה שלא ניתן לתת לי עדיפויות כלשהן בשערי מדינת ישראל, מכיוון שאין לי כתובת IP קבועה. זה שיעשע אותי מאוד, מפני שכתובת הIP שלי לא השתנתה מאז חודש יולי 2006.
בשבוע שעבר, הגעתי הביתה באחד הערבים, וזיהיתי בעיות חמורות של פינגים גבוהים ומהירות העברת נתונים איטית לאתרים בתוך ישראל, בפרט לשרת שלי שמתארח ב012 בפתח תקווה. בדיקת traceroute העלתה שהנתונים שאני מעביר בין חיפה לבין פתח תקווה עוברים דרך שוודיה - כמו בימים הראשונים של האינטרנט בישראל, לפני IIX. לא טרחתי לדבר עם התמיכה - משתמשים מתקדמים באינטרנט כבר מזמן למדו שכשיש בעיות אמיתיות, שיחה עם התמיכה לא תעזור.
בפרט כשיש בעיה כזו חמורה - בטח יש להם עשרות לקוחות על הקו עם אותה בעיה. אחכה כמה שעות, וזה יעבור.
לאחר שעברו מספר ימים וכלום לא זז, במוצאי שבת האחרונים, החלטתי להתקשר לתמיכה של נטוויז'ן-ברק.
לאחר שהנציג שענה לי הצליח להבין איזה לקוח אני (הם כל פעם מוצאים את היוזר שלי בנטוויז'ן, שנטשתי לטובת ברק, ואז הם התאחדו), הוא החל להדריך אותי לקראת ניקוי המטמון של הדפדפן, למרות שבשום שלב לא טענתי שיש לי בעיות גלישה כלשהן. מילותיו המדויקות היו "תלחץ למעלה על כלים".
לאחר מכן הוא אמר שאין לו יותר מה לעשות, ולהתראות. התעקשות מסוימת הביאה אותי לתומך בכיר, ששלח אותי לבצע מספר בדיקות (גם גילה על הדרך שמהירות הגלישה שלי שרשומה אצלהם לא נכונה), ומיד הרגשתי שמדבר איתי מישהו עם נסיון - שישר הבין שאני כנראה מבין על מה אני מדבר כשאני מדבר איתו, והוא פשוט שאל אותי שאלות בסיסיות שקל לי להבין ולענות עליהן - "מה כתובת הIP שלך", "מה הMAC של המודם שלך" וכדומה.
מהר מאוד הוא שם לב שכתובת הIP שלי - אותה כתובת שיש לי כמעט שלוש שנים - נמצאת בתחום כתובות נטוש, שהחיבור שלי ללא חייגן הוא מהסוג הישן שכבר אין לאף אחד, ובכלל איך זה שעדיין יש לי אינטרנט.
לא השגנו נציג של הוט על הקו שיעזור לנו בlive, אז הוא שלח להם פנייה בכתב, ואמר לי שזה יסודר תוך 48 שעות לכל היותר.
כמובן ש48 שעות כלום לא קרה, הערב התקשרתי שוב, הנציג הראשון שענה לי דוקא היה בעניינים, הבין את המצב מתיעוד השיחות, ונדהם גם הוא לשמע כתובת הIP שלי, ובשיחה עם נציג הוט הוחלפה לי לאחר כבוד כתובת הIP, וכל בעיות הפינגים נפתרו.
- - -
מסקנות:
שאלה שנשאלתי היום על ידי סטודנט - איזה מבין שני הקבצים של תרגיל בית 1 בשפות תכנות הוא העדכני יותר, PL Spring-2009 Ex1.pdf או PL Spring-2009 Ex1-1.pdf ?
את התשובה ניתן למצוא על ידי שימוש בתוכנה curl (התקנה באובונטו על ידי התקנת החבילה [curl] ).
יש להריץ בשורת הפקודה את הפקודה:
$ curl --head [webcourse.cs.technion.ac.il]
התוצאה:
HTTP/1.1 200 OK Date: Wed, 01 Apr 2009 15:47:21 GMT Server: Apache/1.3.37 Ben-SSL/1.57 (Unix) Last-Modified: Sun, 29 Mar 2009 06:22:15 GMT ETag: "a28035-185fc-49cf1397" Accept-Ranges: bytes Content-Length: 99836 Content-Type: application/pdf
ועבור הקובץ השני:
HTTP/1.1 200 OK [HTTP] 200 OK Date: Wed, 01 Apr 2009 15:50:07 GMT Server: Apache/1.3.37 Ben-SSL/1.57 (Unix) Last-Modified: Wed, 01 Apr 2009 07:25:56 GMT ETag: "a28036-184c8-49d31704" Accept-Ranges: bytes Content-Length: 99528 Content-Type: application/pdf
סך הכל, ניתן לראות באופן חד משמעי שהקובץ עם הסיומת -1 הוא שעודכן אחרון. מידע זה נקרא הHeader של דף אינטרנט, והוא נשלח לדפדפן שלכם במהלך גלישה רגילה, ולא מוצג לעיניכם.
נדהמתי מהפרסומת החדשה של אורנג' - פייסבוק, טוויטר, יוטיוב וג'ימייל בפורטל הסלולרי של אורנג'!
חבילת הגלישה של אורנג' שאני מנוי אליה בנויה כך - הפורטל הסלולרי של אורנג' ללא הגבלה (יש לבחור באפשרות Portal 3G במכשיר הנוקיה) ואינטרנט רגיל 200 מגה-בייט לחודש, כשצריכה מעל לכך מחוייבת במחיר גבוה במיוחד.
לכן שמחתי על האפשרות החדשה שיש לי כביכול - העלאת סרטים ליוטיוב על חשבון הפורטל שאינו מוגבל מהמכשיר הסלולרי. זוהי אפשרות שאין לי כרגע, מכיוון שסרטון אחד באורך של כחמש דקות יכול בקלות להגיע לכדי כ15 מגה בייט.
בירור באותיות הקטנות של הפורטל של אורנג' העלה שהגלישה לאתרים החיצוניים שהקישורים אליהם מופיעים בפורטל הסלולרי יחויבו לפי תעריף אינטרנט רגיל, למרות שהגלישה אליהם התבצעה דרך הפורטל.
למעשה השירות החדש היחיד שאורנג' נותנים כאן, ומפרסמים בראש חוצות, הוא השמת תשעה לינקים בפורטל שלהם. בשביל תשעה לינקים שלא נותנים שום דבר חדש לא צריך לפרסם בערוץ 2 ו10, על אחת כמה וכמה כשנותנים לינק ליוטיוב, אתר שצורך רוחב פס גבוה במיוחד, ויכניס לכיסיה של אורנג' בודאי כמה עשרות אלפי שקלים בחיוב המפתיע שיקבלו לקוחותיה התמימים בחודש הקרוב.
עם לינוקס התחלתי בערך בכיתה י"א. התקנתי Mandrake על המחשב שלי, ושיחקתי איתו קצת. לא יצא מזה הרבה (בעיקר כי לא הצלחתי לקמפל את הדרייברים של המודם 56K שלי), אבל הבסיס נשתל.
אחרי הצבא, כשהתבקשתי לעזור בהתקנת Asterisk">[en.wikipedia.org] הדפסתי Cheat Sheet וצללתי לתוך העניינים. באותה הזדמנות גם למדתי PHP וקצת על ניהול שירותים בלינוקס.
ככה הכרתי מחדש את לינוקס, וכשקיבלתי לפטופ ענתיק עם פנטיום 3 600 מגהרץ היה לי ברור שאני מתקין עליו רק אובונטו במקום החלונות 98 שהיה עליו.
כשהגעתי לטכניון, לקח לי כמה שבועות להסגר על שיטת הלימוד שלי, עד שגיליתי שהכי כיף וקל לי ללמוד בחוות הלינוקס בבניין מדעי המחשב, שם מותקנת אובונטו על כ40 עמדות, ואחרי כחצי שנה של ישיבה יומיומית, במהלכה התברר למנהלי החווה שאני קצת יודע במה עניינים אמורים, הוצע לי להחליף אותם בתפקיד.
לאחר שצברתי כמה חודשי נסיון בחוות הלינוקס, הוצע לי לסייע בהעברת מעבדת SSDL מחלונות XP לאובונטו.
אחרי מספר חודשים נוספים, קיבלתי שיחת טלפון ממרצה בפקולטה למדעי המחשב שהכיר אותי במהלך העבודה בSSDL, ועכשיו עובד בגוגל בשנת השבתון שלו, שבה הוא הציע לי לעבוד בגוגל.
שלחתי קורות חיים, עברתי מספר ראיונות, ובשבוע הבא אתחיל לעבוד בגוגל, במשרת סטודנט ששמתי עליה עין כבר באוגוסט 2007, כשראיתי אותה אצל שליו בן ארי - בתרגום חופשי אפשר לקרוא לזה מתמחה טכני, תמיכה במחשבים שולחניים ואבזרים.
אנסה בעתיד לפרט ככל שיתאפשר לי על האתגרים שעומדים בפניי בעבודה, ועל פתרונות מעניינים שאפתח, ולהישאר כמה שיותר אובייקטיבי.
לצערי בזמן האחרון, ובפרט במהלך סמסטר חורף האחרון, השקעתי את כל מרצי וזמני בלימודים אל תוך הלילה, וכמות הכתיבה בבלוג זה התדרדרה לרמות בלתי נסלחות של חוסר פעילות. מי שבינתיים מתעניין במעשי היותר חסרי משמעות ויומיומיים מוזמן לקרוא את עדכוניי בטוויטר.
בעקרון בא לי להצביע מרצ.
אבל מתחיל להסתמן שאולי קדימה תעקוף את הליכוד. ממש קרוב.
אני כבר שבוע מטיף לאנשים שהם צריכים להצביע למי שיעשה להם טוב, לא למי שיעשה רע למישהו אחר.
אם אפשר ליצור מצב שבו נתניהו לא יהיה ראש ממשלה, האם זה שווה זניחת עקרונות?
מחשבות ראשונית שיש לי בנושא:
במוצרי קוד פתוח, תפיסת האבטחה היא דו כיוונית - מצד אחד, ניצור מוצר מאובטח יותר, מפני שאנו יודעים שפרצות שנשאיר יהיו חשופות לעיני כל.
מצד שני, הקהילה מחפשת באופן אקטיבי אחר פרצות, ועוזרת לנו לסגור אותן.
כיצד ניתן ליישם את השיטה על אבטחת מתקנים?
התפיסה לגבי מתקנים בטחוניים היא שאסור לחשוף את המבנה הפנימי שלהם, אסור לצלם אותם, הם לא יופיעו במפות וכד' - זאת כדי לא לחשוף פרצות פוטנציאליות.
התפיסה הרווחת לגבי אבטחת מתקנים בטחוניים היא שיש לשנות את השגרה כל הזמן - וכך נעביר את הפרצות שלנו ממקום למקום.
בנוסף, לא תמיד יש את האפשרות להיות 100% חסינים, משיקולי עלות, כח אדם וכד'.
האם ניתן להגיע למצב שבו פלוני, בעל מפעל, יכול לחשוף לציבור את מבנה המפעל, את מיקום החדר עם הכספת, ואת פירוט אמצעי האבטחה שלו, מתוך ידיעה שהוא מאובטח ב100%, ואם לא אז הקהילה תעזור לו למצוא את הפרצות שלו ולסגור אותן?
לא יצא לי לראות לאחרונה סרטים, מחוסר זמן. האחרון שראיתי היה לקרוא ולשרוף, שהשאיר עלי רושם די טוב.
עונות רוב הסדרות בארה”ב לקראת סיום, נמלטים די יוצאת משליטה אחרי עונה מבולבלת, בעוד גיבורים שהתחילה ביריות לכל הכיוונים בשלושה צירי זמן סונים דוקא מוצאת כיוון די סבבה.
בשבוע שעבר שודר הפרק האחרון אי פעם של המגן, כשהפרק הלפני אחרון היה מופת של טלויזיה, נפלא באיכותו, והפרק האחרון נתן טון מינורי ומוסר השכל די ברור - הפשע לא משתלם.
במוזיקה אין הרבה מה לדווח, לאחרונה יצאה המהדורה המיוחדת של ג’וני קאש בכלא פולסום, כולל הופעה שלמה שלא פורסמה עד עכשיו. למעשה די ברור למה הופעה זו נשארה במחסנים - ג’וני שלנו סיים את יום ההופעות כמעט נטול קול לגמרי, עייף ושוכח את מילות השירים לפרקים, ואפילו הספונטניות הנפלאה שלו נפגמת כשהוא חוזר על אותן בדיחות (These water ran out of Luther’s boots, Dirty minds…).
ג’ון הנרי הוא אגדת עם אמריקאית, על פועל שחור שעבד בהנחת מסילות ברזל, והוחלף על ידי מכונה, למרות שניצח את המכונה בתחרות אחד על אחד. זהו גם השם שקיבלה מערכת בינה מלאכותית בפרק של שבוע שעבר של The Sarah Connor Chronicles, באירוניה מסוימת.
Johnny Cash - In Folsom Prison (Legacy Edition) - The Legend Of John Henry’s Hammer
[קובץ אודיו לשמיעה על השרת]
בעקבות המשבר הכלכלי - מכירות הלוף בארה”ב עולות בסדרי גודל דו ספרתיים.
עדיף לשמור עותק מקומי של כל מה שרוצים להציג.
אפשר וכדאי להיעזר בwget לסוגיו לצורך העניין.
מכשפה נמצאה בגליל - הארכיאולוגים נתבקשו לכבות את הפנסים ולצעוד בזהירות.
כאן אמרתי שגוגל מפתחים את הדפדפן כרום בעיקר בשביל לעודד פיתוח של שאר הדפדפנים הקיימים.
בכנס המפתחים של גוגל בתחילת השבוע אמר ביל האסה, המפתח של מנוע הג’אווהסקריפט V8 של גוגל:
האסה: “אין לנו מטרה להגיע לנתח שוק מסוים. המטרה שלשמה השקנו את הדפדפן הייתה לגרום לכל הדפדפנים שקיימים בשוק להיות טובים יותר ולהצריך מהם להשתפר.”
If tehre is anyone out tehre who still doubts dat Amezrica is a place where all things r possible; who still wonders if teh dream of our founders is alive in our timez; who still quesshuns teh power of our democracy, tonight is ur answer.
itz teh answer told by lines dat stretched around schools and churches in numbers dis nashun haz never seen; by people who waited three hours and four hours, many 4 teh very first timez in tehir lives, because thay bleevd dat dis timez must be different; dat tehir voice could be dat difference.
itz teh answer spoken by young and old, rich and poor, Democrat and Republican, black, white, Latino, Asian, Native Amezrican, ghay, straight, disabled and not disabled - Amezricans who sent a mezssage 2 teh world dat we has never been a collecshun of Red States and Blue States: we are, and always will be, teh United States of Amezrica.
itz teh answer dat led those who has been told 4 sew long by sew many 2 be cynical, and fearful, and doubtful of wha we can achieve 2 put tehir hands on teh arc of history and bend it once moar toward teh hope of a better day.
itz been a long timez coming, but tonight, because of wha we did on dis day, in dis elecshun, at dis definin momeznt, change haz comez 2 Amezrica.
I just received a very gracious call from Senator McCain. He fought long and hard in dis campaign, and hes fought even longer and harder 4 teh country he loves. He haz endured sacrifices 4 Amezrica dat most of us cannot begin 2 imagine, and we r better off 4 teh service rendered by dis brave and selfless leader. I congratulate him and Govarnor Palin 4 all thay has achieved, and I look 4ward 2 werkin wif tehm 2 renew dis nashuns promise in teh months ahead.
I want 2 fank mah partner in dis journey, a man who campaigned from his heart and spoke 4 teh mezn and womezn he grew up wif on teh streets of Scranton and rode wif on dat train homez 2 Delaware, teh Vice prezidunt-elect of teh United States, Joe Biden.
I would not be standin here tonight wifout teh unyieldin support of mah best friend 4 teh last sixteen years, teh rock of our family and teh love of mah life, our nashuns next First Lady, Michelle Obama. Sasha and Malia, I love youz both sew much, and youz has earned teh new puppy dats comin wif us 2 teh White House. And while shes no longer wif us, I know mah grandmotehr is watching, along wif teh family dat made mez who i’s. I miss tehm tonight, and know dat mah debt 2 tehm is beyond mezasure.
2 mah campaign manager David Plouffe, mah chief strategist David Axelrod, and teh best campaign team ever assembled in teh history of politics - youz made dis happen, and i’s 4ever grateful 4 wha youve sacrificed 2 get it done.
But above all, I will never 4get who dis victory truly belongs 2 - it belongs 2 you.
I wuz never teh likeliest candidate 4 dis office. We didnt start wif much money or many endorsemeznts. Our campaign wuz not hatched in teh halls of wuzhington - it began in teh bakyards of Des Moines and teh livin rooms of Concord and teh front porches of Charleston.
It wuz built by werkin mezn and womezn who dug into wha little savings thay had 2 give five dollars and ten dollars and twenty dollars 2 dis cause. It grew strength from teh young people who rejected teh mahth of tehir generashuns apathy; who left tehir homezs and tehir families 4 jobs dat offered little pay and less sleep; from teh not-sew-young people who braved teh bitter cold and scorchin heat 2 knock on teh doors of perfect strangers; from teh millions of Amezricans who volunteered, and organized, and proovd dat moar than two centuries later, a govarnmeznt of teh people, by teh people and 4 teh people haz not perished from dis Earth. dis is ur victory.
I know youz didnt do dis just 2 win an elecshun and I know youz didnt do it 4 mez. youz did it because youz understand teh enormity of teh task dat lies ahead. 4 even as we celebrate tonight, we know teh challenges dat tomorrow will brin r teh greatest of our lifetimez - two wars, a planet in peril, teh worst financial crisis in a century. Even as we stand here tonight, we know tehre r brave Amezricans wakin up in teh deserts of Iraq and teh mountains of Afghanistan 2 risk tehir lives 4 us. tehre r motehrs and fathurs who will lie awake after tehir children fall asleep and wonder how thayll make teh mortgage, or pay tehir doctors bills, or save enough 4 college. tehre is new energy 2 harness and new jobs 2 be created; new schools 2 build and threats 2 mezet and alliances 2 repair.
teh road ahead will be long. Our climb will be steep. We may not get tehre in one year or even one term, but Amezrica - I has never been moar hopeful than i’s tonight dat we will get tehre. I promise youz - we as a people will get tehre.
tehre will be setbaks and false starts. tehre r many who wont agree wif every decision or policy I make as prezidunt, and we know dat govarnmeznt cant sewlve every problem. But I will always be honest wif youz bowt teh challenges we face. I will listen 2 you, especially when we disagree. And above all, I will ask youz join in teh werk of remakin dis nashun teh only way itz been done in Amezrica 4 two-hundred and twenty-one years - block by block, brick by brick, calloused hand by calloused hand.
wha began twenty-one months ago in teh depths of winter must not end on dis autumn night. dis victory alone is not teh change we seek - iz only teh chance 4 us 2 make dat change. And dat cannot happen if we go bak 2 teh way things were. It cannot happen wifout you.
sew let us summon a new spirit of patriotism; of service and responsibility where each of us resewlves 2 pitch in and werk harder and look after not only ourselves, but each otehr. Let us remezmber dat if dis financial crisis taught us anything, itz dat we cannot has a thrivin Wall Street while Main Street suffers - in dis country, we rise or fall as one nashun; as one people.
Let us resist teh temptashun 2 fall bak on teh samez partisanship and pettiness and immaturity dat haz poisewned our politics 4 sew long. Let us remezmber dat it wuz a man from dis state who first carried teh banner of teh Republican Party 2 teh White House - a party founded on teh values of self-reliance, individual liberty, and nashunal unity. Those r values we all share, and while teh Democratic Party haz won a great victory tonight, we do sew wif a mezasure of humility and determinashun 2 heal teh divides dat has held bak our progress. As Lincoln said 2 a nashun far moar divided than ours, We r not enemies, but friends…though passion may has strained it must not break our bonds of affecshun. And 2 those Amezricans whose support I has yet 2 earn - I may not has won ur vote, but I hear ur voices, I needz ur halp, and I will be ur prezidunt tew.
And 2 all those watchin tonight from beyond our shores, from parliameznts and palaces 2 those who r huddled around radios in teh 4gotten corners of our world - our stories r singular, but our destiny is shared, and a new dawn of Amezrican leadership is at hand. 2 those who would tear dis world down - we will defeat you. 2 those who seek peace and security - we support you. And 2 all those who has wondered if Amezricas beacon still burns as brite - tonight we proovd once moar dat teh true strength of our nashun comezs not from our teh might of our arms or teh scale of our wealth, but from teh endurin power of our ideals: democracy, liberty, opportunity, and unyieldin hope.
4 dat is teh true genius of Amezrica - dat Amezrica can change. Our union can be perfected. And wha we has alredy achieved gives us hope 4 wha we can and must achieve tomorrow.
dis elecshun had many firsts and many stories dat will be told 4 generashuns. But one dats on mah mind tonight is bowt a woman who cast her ballot in Atlanta. Shes a lot like teh millions of otehrs who stewd in line 2 make tehir voice heard in dis elecshun except 4 one thin - Ann Nixon Cooper is 106 years old.
She wuz born just a generashun past slavery; a timez when tehre were no cars on teh road or planes in teh sky; when sewmezone like her couldnt vote 4 two reasewns - because she wuz a woman and because of teh color of her skin.
And tonight, I think bowt all dat shes seen thruout her century in Amezrica - teh heartache and teh hope; teh struggle and teh progress; teh timezs we were told dat we cant, and teh people who pressed on wif dat Amezrican creed: We can haz.
At a timez when womezns voices were silenced and tehir hopes dismissed, she lived 2 see tehm stand up and speak out and reech 4 teh ballot. We can haz.
When tehre wuz despair in teh dust bowl and depression across teh land, she saw a nashun conquer fear itzelf wif a New Deal, new jobs and a new sense of common purpose. We can haz.
When teh bombs fell on our harbor and tyranny threatened teh world, she wuz tehre 2 witness a generashun rise 2 greatness and a democracy wuz saved. We can haz.
She wuz tehre 4 teh buses in Montgomezry, teh hoses in Birmingham, a bridge in Selma, and a preecher from Atlanta who told a people dat We Shall ovarcomez. We can haz.
A man touched down on teh moon, a wall camez down in Berlin, a world wuz connected by our own science and imaginashun. And dis year, in dis elecshun, she touched her finger 2 a screen, and cast her vote, because after 106 years in Amezrica, thru teh best of timezs and teh darkest of hours, she knows how Amezrica can change. We can haz.
Amezrica, we has comez sew far. We has seen sew much. But tehre is sew much moar 2 do. sew tonight, let us ask ourselves - if our children should live 2 see teh next century; if mah daughters should be sew lucky 2 live as long as Ann Nixon Cooper, wha change will thay see? wha progress will we has made?
dis is our chance 2 answer dat call. dis is our momeznt. dis is our timez - 2 put our people bak 2 werk and open doors of opportunity 4 our kids; 2 restore prosperity and promote teh cause of peace; 2 reclaim teh Amezrican Dream and reaffirm dat fundamezntal truth - dat out of many, we r one; dat while we breateh, we hope, and where we r mezt wif cynicism, and doubt, and those who tell us dat we cant, we will respond wif dat timezless creed dat sums up teh spirit of a people:
We can haz. kthxbai, ceilin cat bless you, and may ceilin cat Bless teh United States of Amezrica.
מרגש מאוד להתעורר לנאום כזה.
If there is anyone out there who still doubts that America is a place where all things are possible; who still wonders if the dream of our founders is alive in our time; who still questions the power of our democracy, tonight is your answer.
Its the answer told by lines that stretched around schools and churches in numbers this nation has never seen; by people who waited three hours and four hours, many for the very first time in their lives, because they believed that this time must be different; that their voice could be that difference.
Its the answer spoken by young and old, rich and poor, Democrat and Republican, black, white, Latino, Asian, Native American, gay, straight, disabled and not disabled - Americans who sent a message to the world that we have never been a collection of Red States and Blue States: we are, and always will be, the United States of America.
Its the answer that led those who have been told for so long by so many to be cynical, and fearful, and doubtful of what we can achieve to put their hands on the arc of history and bend it once more toward the hope of a better day.
Its been a long time coming, but tonight, because of what we did on this day, in this election, at this defining moment, change has come to America.
I just received a very gracious call from Senator McCain. He fought long and hard in this campaign, and hes fought even longer and harder for the country he loves. He has endured sacrifices for America that most of us cannot begin to imagine, and we are better off for the service rendered by this brave and selfless leader. I congratulate him and Governor Palin for all they have achieved, and I look forward to working with them to renew this nations promise in the months ahead.
I want to thank my partner in this journey, a man who campaigned from his heart and spoke for the men and women he grew up with on the streets of Scranton and rode with on that train home to Delaware, the Vice President-elect of the United States, Joe Biden.
I would not be standing here tonight without the unyielding support of my best friend for the last sixteen years, the rock of our family and the love of my life, our nations next First Lady, Michelle Obama. Sasha and Malia, I love you both so much, and you have earned the new puppy thats coming with us to the White House. And while shes no longer with us, I know my grandmother is watching, along with the family that made me who I am. I miss them tonight, and know that my debt to them is beyond measure.
To my campaign manager David Plouffe, my chief strategist David Axelrod, and the best campaign team ever assembled in the history of politics - you made this happen, and I am forever grateful for what youve sacrificed to get it done.
But above all, I will never forget who this victory truly belongs to - it belongs to you.
I was never the likeliest candidate for this office. We didnt start with much money or many endorsements. Our campaign was not hatched in the halls of Washington - it began in the backyards of Des Moines and the living rooms of Concord and the front porches of Charleston.
It was built by working men and women who dug into what little savings they had to give five dollars and ten dollars and twenty dollars to this cause. It grew strength from the young people who rejected the myth of their generations apathy; who left their homes and their families for jobs that offered little pay and less sleep; from the not-so-young people who braved the bitter cold and scorching heat to knock on the doors of perfect strangers; from the millions of Americans who volunteered, and organized, and proved that more than two centuries later, a government of the people, by the people and for the people has not perished from this Earth. This is your victory.
I know you didnt do this just to win an election and I know you didnt do it for me. You did it because you understand the enormity of the task that lies ahead. For even as we celebrate tonight, we know the challenges that tomorrow will bring are the greatest of our lifetime - two wars, a planet in peril, the worst financial crisis in a century. Even as we stand here tonight, we know there are brave Americans waking up in the deserts of Iraq and the mountains of Afghanistan to risk their lives for us. There are mothers and fathers who will lie awake after their children fall asleep and wonder how theyll make the mortgage, or pay their doctors bills, or save enough for college. There is new energy to harness and new jobs to be created; new schools to build and threats to meet and alliances to repair.
The road ahead will be long. Our climb will be steep. We may not get there in one year or even one term, but America - I have never been more hopeful than I am tonight that we will get there. I promise you - we as a people will get there.
There will be setbacks and false starts. There are many who wont agree with every decision or policy I make as President, and we know that government cant solve every problem. But I will always be honest with you about the challenges we face. I will listen to you, especially when we disagree. And above all, I will ask you join in the work of remaking this nation the only way its been done in America for two-hundred and twenty-one years - block by block, brick by brick, calloused hand by calloused hand.
What began twenty-one months ago in the depths of winter must not end on this autumn night. This victory alone is not the change we seek - it is only the chance for us to make that change. And that cannot happen if we go back to the way things were. It cannot happen without you.
So let us summon a new spirit of patriotism; of service and responsibility where each of us resolves to pitch in and work harder and look after not only ourselves, but each other. Let us remember that if this financial crisis taught us anything, its that we cannot have a thriving Wall Street while Main Street suffers - in this country, we rise or fall as one nation; as one people.
Let us resist the temptation to fall back on the same partisanship and pettiness and immaturity that has poisoned our politics for so long. Let us remember that it was a man from this state who first carried the banner of the Republican Party to the White House - a party founded on the values of self-reliance, individual liberty, and national unity. Those are values we all share, and while the Democratic Party has won a great victory tonight, we do so with a measure of humility and determination to heal the divides that have held back our progress. As Lincoln said to a nation far more divided than ours, We are not enemies, but friends…though passion may have strained it must not break our bonds of affection. And to those Americans whose support I have yet to earn - I may not have won your vote, but I hear your voices, I need your help, and I will be your President too.
And to all those watching tonight from beyond our shores, from parliaments and palaces to those who are huddled around radios in the forgotten corners of our world - our stories are singular, but our destiny is shared, and a new dawn of American leadership is at hand. To those who would tear this world down - we will defeat you. To those who seek peace and security - we support you. And to all those who have wondered if Americas beacon still burns as bright - tonight we proved once more that the true strength of our nation comes not from our the might of our arms or the scale of our wealth, but from the enduring power of our ideals: democracy, liberty, opportunity, and unyielding hope.
For that is the true genius of America - that America can change. Our union can be perfected. And what we have already achieved gives us hope for what we can and must achieve tomorrow.
This election had many firsts and many stories that will be told for generations. But one thats on my mind tonight is about a woman who cast her ballot in Atlanta. Shes a lot like the millions of others who stood in line to make their voice heard in this election except for one thing - Ann Nixon Cooper is 106 years old.
She was born just a generation past slavery; a time when there were no cars on the road or planes in the sky; when someone like her couldnt vote for two reasons - because she was a woman and because of the color of her skin.
And tonight, I think about all that shes seen throughout her century in America - the heartache and the hope; the struggle and the progress; the times we were told that we cant, and the people who pressed on with that American creed: Yes we can.
At a time when womens voices were silenced and their hopes dismissed, she lived to see them stand up and speak out and reach for the ballot. Yes we can.
When there was despair in the dust bowl and depression across the land, she saw a nation conquer fear itself with a New Deal, new jobs and a new sense of common purpose. Yes we can.
When the bombs fell on our harbor and tyranny threatened the world, she was there to witness a generation rise to greatness and a democracy was saved. Yes we can.
She was there for the buses in Montgomery, the hoses in Birmingham, a bridge in Selma, and a preacher from Atlanta who told a people that We Shall Overcome. Yes we can.
A man touched down on the moon, a wall came down in Berlin, a world was connected by our own science and imagination. And this year, in this election, she touched her finger to a screen, and cast her vote, because after 106 years in America, through the best of times and the darkest of hours, she knows how America can change. Yes we can.
America, we have come so far. We have seen so much. But there is so much more to do. So tonight, let us ask ourselves - if our children should live to see the next century; if my daughters should be so lucky to live as long as Ann Nixon Cooper, what change will they see? What progress will we have made?
This is our chance to answer that call. This is our moment. This is our time - to put our people back to work and open doors of opportunity for our kids; to restore prosperity and promote the cause of peace; to reclaim the American Dream and reaffirm that fundamental truth - that out of many, we are one; that while we breathe, we hope, and where we are met with cynicism, and doubt, and those who tell us that we cant, we will respond with that timeless creed that sums up the spirit of a people:
Yes We Can. Thank you, God bless you, and may God Bless the United States of America.
אם יש מישהו שם בחוץ, אשר עדיין ספק כי אמריקה היא מקום בו כל הדברים האפשריים; מי שעדיין תוהה אם החלום של מייסדי שלנו הוא הזמן שלנו בחיים; אשר עדיין את היכולת בשאלות של הדמוקרטיה שלנו, הערב היא התשובה שלך.
התשובה שלה אמר כי לפי קווי מתוח סביב בתי ספר ו כנסיות מספרם של אומה זו מעולם לא ראיתי; על ידי אנשים אשר חיכה שלוש שעות וארבע שעות, עבור רבים בפעם הראשונה בחייהם, משום שהם מאמינים כי זה הזמן חייבת להיות שונה; כי הקול שלהם יכול להיות שכל ההבדל.
התשובה שלה דוברים צעירים וישנים, עשירים ועניים, דמוקרט או רפובליקני, שחור, לבן, מאמריקה הלטינית, אסיה, אינדיאנים, גיי, סטרייט, מושבת ולא מושבת - אמריקאים ששלח את ההודעה אל העולם, כי אף פעם לא היה לנו אוסף של אדום וכחול הברית קובע כי “אנחנו, ותמיד יהיו, ארצות הברית של אמריקה.
התשובה שלה שהביאו אלה שיש להם נאמר במשך תקופה כה ארוכה על ידי כל כך הרבה כדי להיות ציני, ואת נורא, וכן ספק של מה שאנחנו יכולים להשיג כדי לשים ידיהם על קשת ההיסטוריה לכופף את זה עוד פעם לכיוון בתקווה טוב יותר יום.
שלו היה מגיע הרבה זמן, אבל הלילה, בגלל מה שעשינו ביום זה, זה בחירות, זה רגע המגדיר, שנה באה אמריקה.
אני פשוט מאוד אדיב קיבל שיחה טלפונית סנטור McCain. הוא נלחם ארוכות וקשות במסע פרסום זה, ועל הס נלחם וקשה אף יותר על המדינה שהוא אוהב. יש לו שעבר הקורבנות של אמריקה כי רובנו לא יכולים להתחיל לדמיין, ואנחנו עשיר יותר עבור שירות זה שניתנו על ידי מנהיג אמיץ או בלתי אנוכי. אני מברך אותו ואת המושל Palin עבור כל שהם השיגו ואני מצפים לעבוד איתם כדי לחדש את העמים באזור החודשים מבטיח קדימה.
אני רוצה להודות על השותפים שלי למסע זה, אדם אשר campaigned מ ליבו ודיבר עבור גברים ונשים הוא גדל עם ברחובות סקרנטון ו Rode על זה עם הרכבת הביתה דלאוור, סגן הנשיא הנבחר של ארצות הברית, ג ‘ו Biden.
לא הייתי עומד להיות כאן הערב ללא תמיכה עיקש של החבר הכי טוב שלי במשך שש עשרה השנים האחרונות, הסלע של המשפחה שלנו ואת אהבת חיי, המדינות שלנו ליידי ראשון הבא, Michelle Obama. סשה ו Malia, אני אוהבת אותך כל כך הרבה שניהם, והרי לכם קיבל את הגור החדש כי מגיע לנו עם הבית הלבן. ובאותה shes כבר לא איתנו, אני יודע סבתא שלי היא צופה, יחד עם המשפחה כי הכריחו אותי מי אני. אני מתגעגעת אליהם הערב, ולדעת, כי החוב שלי אליהם היא מעבר האמצעי.
במסע הפרסום שלי מנהל Plouffe דוד שלי, צ ‘יף תכסיסן דוד אקסלרוד, וכן את צוות מסע הפרסום הטוב ביותר אי פעם התאספו בהיסטוריה של הפוליטיקה - זה אתה made לקרות, ואני אסיר תודה לנצח מה youve מוקרב כדי לקבל את זה נעשה.
אבל מעל לכל, אני לעולם לא לשכוח מי זה ניצחון באמת שייכת - היא שייכת לך.
אני אף פעם לא היה מועמד likeliest את זה במשרד. אנו didn’t להתחיל עם הרבה כסף או endorsements רבים. מסע הפרסום שלנו לא היה hatched את האולמות של וושינגטון - זה כבר התחיל בארצות backyards של דייטון דה מוין ואת החיים של הרמוניה חדרים ו הקדמי של מרפסות Charleston.
הוא נבנה על ידי עובדים גברים ונשים אשר חפורים לתוך מעט חסכונות מה הם היו צריכים לתת חמישה דולר ועשרה דולר ו עשרים דולרים ל זו הסיבה. היא גדלה עוצמתה של צעירים אשר דחה את המיתוס של דורות שלהם apathy; שעזבו את בתיהם ומשפחותיהם לעבודות כי הציע לשלם מעט ופחות לשכב; מהקו לא כל כך צעירים אשר braved את המר קר החום כדי הבהוב לדפוק על הדלתות של מושלם זרים; מתוך מיליוני אמריקאים אשר התנדבו,, מאורגן, וכן הוכיח כי יותר משתי מאות שנה מאוחר יותר, ממשלה של העם, בידי העם ולמען העם לא perished זה Earth. זהו ניצחון.
אני יודע שאתה didn’t לעשות את זה רק כדי לזכות בחירות ואני יודע didn’t לך לעשות את זה בשבילי. עשית את זה, כי אתה מבין את זועה של משימה שנמצאת קדימה. אף כפי שאנו חוגגים את הלילה, אנחנו יודעים את האתגרים כי מחר יביא הם הכי גדול של החיים שלנו - שתי המלחמות, על הכוכב של סכנה, את המשבר הפיננסי הגרוע ביותר ב מאה. גם כאשר אנו עומדים כאן הערב, אנו יודעים קיימים אמיץ על התעוררות האמריקאים את עיראק deserts והרי אפגניסטן לסכן את חייהם עבורנו. ישנן האמהות והאבות מי לשכב לילדיהם ער לאחר להירדם ו theyll לתהות כיצד להפוך את המשכנתא, או לשלם את החשבונות רופאים, או לחסוך מספיק עבור מכללה. יש לרתום את האנרגיה החדשה ואת מקומות עבודה חדשים נוצרו כדי להיות; לבנות בתי ספר חדשים ואיומים לפגוש ועל הבריתות לתקן.
הדרך קדימה תהיה ארוכה. לטפס שלנו יהיה מוגזם. אנו עלולים לא להגיע לשם בתוך שנה אחת או אפילו מונח אחד, אבל אמריקה - מעולם לא הייתי יותר מאשר אני תקווה כי הערב יהיה לנו להגיע לשם. אני מבטיח לך - אנחנו בתור אנשים להגיע לשם.
יהיו setbacks ו שקרית מתחיל. ישנם רבים אשר הרגל מסכים עם כל החלטה או מדיניות אני עושה כנשיא, ואנו יודעים כי הממשלה צביעות לפתור כל בעיה. אבל אני תמיד אהיה כנה איתך לגבי האתגרים העומדים בפנינו. אני מקשיב לך, במיוחד כאשר אנו חולקים. ומעל הכל, אני ישאל אותך להצטרף remaking העבודה של אומה זו הדרך היחידה שלה נעשתה עד היום עבור אמריקה ואת מאתיים עשרים ואחת שנים - לפי לחסום לחסום, על ידי לבנה לבנה, על ידי יבלולי יבלולי יד ביד.
החל מה עשרים ואחד חודשים לפני לעומקה את החורף סוף אסור על זה לילה סתיו. זה ניצחון הוא לא לבד את השינוי שאנחנו מחפשים - זה רק סיכוי שנוכל לבצע את השינוי. וזה לא יכול לקרות אם אנחנו נחזור הדברים היו. זה לא יכול לקרות בלעדיך.
אז תן לנו לזמן רוח חדשה של אהבת המולדת; שירות ואחריות שבו כל אחד מאיתנו פותר כדי נפילה ב ולעבוד קשה להשגיח לא רק לעצמנו, אלא אחד את השני. תן לנו לזכור שאם זה משבר פיננסי לימד אותנו כלום, את זה אנחנו לא יכולים להיות thriving וול סטריט בעת סובל רחוב ראשי - במדינה הזאת, אנחנו במגמת עלייה או נפילה כפי אומה אחת, כאילו אחד האנשים.
תן לנו תתפתה ליפול חזרה על אותו partisanship ו קטנות ו בוסר כי יש מורעל הפוליטיקה שלנו במשך תקופה כה ארוכה. תן לנו לזכור שהוא היה איש זה, המדינה הראשונה אשר נשאו את הבאנר של המפלגה הרפובליקנית של הבית הלבן - מסיבה מושתת על ערכים של הסתמכות עצמית, חירות הפרט, ועל אחדות לאומית. אלה הערכים שכולנו חולקים, וכן בעוד המפלגה הדמוקרטית זכתה הלילה בניצחון גדול, אנו עושים זאת עם מידה של ענוה ונחישות כדי לרפא את מחלקת את בעלי ההתקדמות שלנו התאפק. כמו לינקולן אמר אומה הרבה יותר מאשר מחולק שלנו, אנחנו לא אויבים, אלא friendsâ € | תשוקה למרות שזה יכול להיות מתוח לא חייב לשבור את איגרות החוב של חיבה. וכן על אלו אשר תומכים האמריקאים אני עדיין לא להרוויח - אולי אני לא זכו להצביע שלך, אבל אני שומע את הקולות, אני צריכה את העזרה שלך, ואני יהיה גם את הנשיא.
ולכל אלה צופה הערב שלנו מעבר חופי, מ parliaments ו palaces למי הם huddled סביב מכשירי רדיו שכחת את פינות העולם שלנו - הסיפורים שלנו, הן ביחיד, אלא היא הגורל המשותף שלנו, ואת שחר חדש של מנהיגות אמריקאית ב יד. למי היה לקרוע את העולם מטה - אנו הולכים לנצח אותך. לאלו המבקשים שלום ובטחון - אנו תומכים בך. ולכל אלה שיש להם משואת תוהה אם אמריקה עדיין שורף כמו מוארת - הלילה הוכחנו שוב כי הכוח האמיתי של האומה שלנו לא באה את שלנו שלנו אולי נשק או את קנה המידה של העושר שלנו, אלא גם את הכוח שלנו מתמשכות אידיאלים: דמוקרטיה, חירות, הזדמנות, ואת מקווה עיקש.
בשביל זה הוא גאון אמיתי של אמריקה - כי אמריקה יכולים להשתנות. האיגוד שלנו יכול להשתכלל. ומה שכבר השגנו נותן לנו תקווה מה שאנחנו יכולים חייבת להשיג מחר.
זה הבחירות היו הרבה firsts וכן סיפורים רבים אמרו כי יהיה לדורות. אבל על אחת את דעתי כי הלילה הוא על אישה אשר משתתפות אותה ballot באטלנטה. Shes הרבה כמו מיליוני אחרים אשר עמדו בתור כדי לעשות את זה שמעתי קול הבחירות למעט דבר אחד - אן ניקסון קופר היא בת 106.
היא נולדה רק בדור האחרון עבדות; פעם גם לא היו מכוניות על הכביש או על מטוס בשמיים; כאשר מישהו כמוה couldnt להצביע משתי סיבות - משום שהיא אישה ובגלל את צבע העור שלה.
ו הלילה, אני חושב על זה כל shes ראיתי אותה לאורך המאה באמריקה - את התקווה ואת כאב לב; המאבק ואת התקדמות; הפעמים נאמר לנו כי אנחנו צביעות, וכן לאנשים עם כבוש על אמריקאים כי אני מאמין: אנחנו כן יכול.
בכל פעם כאשר היו השתיק קולות נשים ו פיטרה את התקוות, היא גרה כדי לראות אותם לקום ולדבר החוצה ולהגיע עבור ballot. אנחנו כן יכולים.
כאשר היה נואש של דיכאון ו קערית אבק על פני הקרקע, היא ראתה האומה לכבוש עם עצמה לפחוד ניו דיל, מקומות עבודה חדשים חדשה תחושת המטרה המשותפת. אנחנו כן יכולים.
כאשר נפלו פצצות על נמל ועל רודנות שלנו בסכנה את העולם, היא הייתה שם עדים דור לידי גדלות לבין דמוקרטיה נשמר. אנחנו כן יכולים.
היא הייתה שם על האוטובוסים של מונטגומרי, את צינורות ב בירמינגהם, גשר על סלמה, וכן מוכיח מן אטלנטה שאמר כי אנשים אנחנו צריכים לנצח. אנחנו כן יכולים.
אדם נגע על הירח, קיר ירדו בברלין, עולם היה מחובר באמצעות שלנו מדעים מדויקים דמיונם. וזה בשנה בחירתו זו, אותה היא נגעה האצבע על המסך, וכן להפיל אותה להצבעה, כי אחרי 106 שנים באמריקה, באמצעות מיטב פעמים ואת darkest של שעות, היא יודעת כיצד אמריקה יכולה לשנות. אנחנו כן יכולים.
אמריקה, אנחנו צריכים לבוא עד כה. שראינו כל כך הרבה. אבל יש עוד כל כך הרבה לעשות. אז הערב, תן לנו לשאול את עצמנו - אם הילדים שלנו צריך לחיות כדי לראות את המאה הבאה; אם הבנות שלי צריכה להיות כל כך בר מזל לחיות כל עוד ניקסון אן קופר, מה יהיה השינוי שהם רואים? מה תהיה התקדמות עשו לנו?
זוהי הזדמנות לענות כי השיחה. זהו הרגע שלנו. זה הזמן שלנו - לשים את האנשים שלנו בחזרה לעבודה ולפתוח את הדלתות ההזדמנויות של הילדים שלנו; לשחזר הצלחה לגרום ולקדם את השלום; כדי להכשיר את החלום האמריקאי לחזור ולאשר כי היסוד ואת האמת - זה לא הרבה, אנחנו אחד ; כי בעוד אנו לנשום, אנו מקווים, וכאשר אנחנו נפגש עם ציניות, ועל ספק, ומי אומר לנו שאנחנו צביעות, אנחנו נגיב עם זה כי אני מאמין נצחי מסכם את רוחם של אנשים:
אנחנו כן יכולים. תודה לך, אלוהים יברך אותך, ועשויים אלוהים יברך את ארצות הברית של אמריקה.
Dear attendee,
First of all thanks for attending Google Developer Day yesterday, we hope you found it useful. Unfortunately, we need to let you know about an incident which took place during the conference which you may need to take precautionary action on.
We identified unauthorised activity on the public wired Ethernet network which was provided by the convention centre for conference attendees to access the Internet. This may have affected a limited number of attendees accessing websites and online applications through the wired Ethernet connection. We have no evidence so far to suggest that the wireless network also provided at the event, and which was used by most attendees, was affected.
Due to the unauthorised activity, there is a chance that if you used the wired network, any user name and password entered to access a website may have been put at risk. When trying to access a secure website (a website using [https),] you may have received an alert indicating that the page had an invalid security certificate. In any case, we advise users as a precaution to change the passwords for any websites or services they accessed through the wired connection during the conference.We’re really sorry that this has happened but we believe that the vast majority of attendees won’t have been affected by this incident. In the meantime, we look forward to seeing you at future events very soon.
The Google Developer Day Team
בארה”ב, כך מגלים מי שנוהגים בכבישים בעונת תיקוני הדרך החמה, יש שיטה מעניינת כשצריך לתקן נתיב אחד בכביש דו מסלולי - עומדים שני פועלים/שוטרים בשני קצוות הקטע, וכמו משמרות זה”ב למבוגרים, מנהלים את זרימת התנועה. עכשיו אלה נוסעים לכיוון זה, עכשיו אף אחד לא נוסע, לאחר מכן מותר לנהגי הכיוון השני לחלוף.
באיטליה האוטומציה מנהלת את העניין.
| מתוך איטליה אוקטובר 2008 |
כניסה עם רכב ממונע, בעקבות הנחיות הג’יפיאס, אל בין חומות סיינה תעלה לי בקנס של 82 יורו.
כפיצוי, הצטרפתי ליושבים בקאמפו ואכלתי סנדביץ’.
| מתוך איטליה אוקטובר 2008 |
| מתוך איטליה אוקטובר 2008 |
חובבי הלמון ליים - התאגדו!
מחר בלילה אני טס לשבוע מנוחה באיטליה.
- - -
זו לא הפעם הראשונה שאני נמצא באיטליה - שנה שעברה טסתי לארה”ב ובחזרה דרך איטליה. קונקשן דרך מילאן מלפנסה בדרך הלוך, וקישור ברומא בדרך חזור. הסיפור שלא סופר.
- - -
הבעיות התחילו כבר על מסלול ההמראה בניו יורק JFK - איני זוכר אם בגלל מזג אויר, איום טרוריסטי, התפרצות מגפה או מה, אך כשלוש שעות עברו מהרגע בו נסגר השער, לרגע שבו נדבקתי לגב המושב בעוד המטוס מחליט שהקטע הזה של כוח כבידה זה לא בשבילו.
- - -
בעצם הבעיות התחילו קודם, בצ’ק אין. כורטסתי דרך אליטליה, הטיסה היתה של דלתא. עשיתי צ’ק אין אצל דלתא, למרות שלא הייתי בטוח שכך עלי לנהוג. קיבלו אותי שם בפנים חמוצות - למרות שאולי המילה פנים לא מתאימה כאן. מטעמי חסכון בכח אדם, צ’ק אין בארה”ב מתבצע על ידי מכונה, שבהינתן שמך או כרטיס אשראי הנושא את שמך, מטפלת בך טוב טוב ומשאירה לך רק להפקיד מזוודות אצל כזה מבשר ודם.
אותי המכונה לא אהבה, או שיותר נכון היתה חסרת רגשות כלפי. פשוט לא ממש הכירה אותי. לא ידעה מי אני.
הפקידה לא החמיצה פנים, אבל היא לא מצאה את הכוחות שיאפשרו לה לנתב את המזוודות שלי לטיסת הקישור.
“זה מאוד פשוט”, היא אמרה. “אתה לוקח את המזוודות, יוצא לתוך איטליה, עולה קומה ועושה צ’ק אין למזוודות שלך”.
- - -
משך הטיסה כ11 שעות. לא ישנתי.
- - -
נחתנו ארבעים וחמש דקות לפני המראת טיסת הקישור. דייל קרקע של דלתא קיבל את פני באפנתיות, שאל מה נסגר, סיפרתי לו על עניין המזוודות, והוא אמר שזה ייקח לי בערך שעתיים, כלומר אין מצב. הוא סרק את קבלות המטען שלי, עשה כמה טלפונים, וניתב אותם לטיסת הקישור.
מכאן הכל פשוט - קונקשן בתוך שדה התעופה.
- - -
כל מה שצריך זה לעבור בדיקת סקיוריטי. וכאן נכנס כשל אישי שלי. לא עקפתי את התור.
לא יודע מה קרה לי. משהו בין טעות בחישוב זמנים, לבין לחשוב שיחכו לי, לבין אפאתיות. כשהגעתי לשער העלייה בריצה, הודיעו לי ש”ביי אחי”.
ההוראות של נציג אליטליה היו פשוטות - “צא משדה התעופה, תעלה קומה, לך לדלפקי הכרטוס של דלתא, כי הם איחרו והם אחראים לטפל בך, ושהם יעזרו לך”.
- - -
לא הייתי לבד שם בשער הסגור.
מדובר בערב ראש השנה - שעות מעטות לפני ארוחת החג. השולחן כבר ערוך, ועם ישראל מחכה לבניו ובנותיו שישובו מהתפוצות לחגוג את קיומנו זו שנה נוספת, ואלה תקועים ברומא.
איתי שם, באותה מצוקה, היה זוג צעירים ישראליים, בחור ובחורה. והבחורה לא יכלה לעמוד בגודל המשימה. היא נכנסה להתקף חרדה, התיישבה ולא הסכימה לזוז. נאלצתי לקבל החלטות קשות, ואותו זוג נשאר מאחור. אינני יודע אם עד היום הם הגיעו לארץ.
- - -
הגעתי ליציאה מהטרמינל, עברתי ביקורת דרכונים, יצאתי מהמכס, Benvenuti in Italia.
עברתי פעם ראשונה את השומר עם הכלב בכניסה לאולם טיסות יוצאות.
הפקידה של דלתא לא מצאה את המזוודות שלי במערכת.
- “אין בעיה - אתה עולה עכשיו על מטוס למילאנו, ומשם נטיס אותך לתל אביב.”
- “מה זה?!”
- “מילאנו.”
- “זה ייקח לי עוד יום להגיע לתל אביב!”
- “זה לא ייקח הרבה זמן…”
- “לא. לא, לא. לא… לא לא. לא. יש טיסה של אל-על בעוד שעתיים, אני רוצה להיות עליה.”
- “אוי מצאתי מזוודה אחת שלך, זה מאוד פשוט, תחזור כמו שבאת, תעבור במכס ברוורס, תיקח אותה ותחזור.”
- - -
השומר בכניסה למכס הסתכל בחשדנות. יש להם מסלול צד, עם גלאי מתכות, מוכן למקרה כזה של נוסע שהולך נגד חוקי הטבע. מזוודה אחת ביד (עגלה עולה איזה כמה יורו), שוב עברתי מכס, ויצאתי מהטרמינל ונכנסתי לאולם הטיסות היוצאות. הכלב של השומר לא הראה סימנים של חיבה, השומר עצמו כבר חייך.
- - -
- “השגתי לך כרטיס עם אל-על, אבל תצטרך למהר בסקיוריטי שלהם”
- “תודה רבה!”
- “ומצאנו עוד מזוודה שלך, לך תביא”
- - -
שוב פעם רוורס במכס, שוב פעם מעבר במכס, הפעם השומר בכניסה עשה לי עם היד ככה “יאללה תיכנס”. השוטר שלידו חשב שאני עוקף בזדון את השומר וכלבו וכמעט נעצרתי.
- - -
סקיוריטי פעם שנייה (לפטופ, נעליים, וכד’).
- - -
זהו… יש טיסה. לפני הפקדת המזוודות הספקתי לשים חולצה להחלפה בתיק.
- - -
שדה התעופה של רומא בנוי משני אגפים, כשניתן לנסוע ברכבת קצרה מחלק אחד לשני, שמנותק ממנו ועומד כמו אי בתוך מסלולי ההמראה.
לא יודע מה קרה לי. מהתרשימים הייתי משוכנע שיש שתי תחנות, ואם אשאר על הרכבת כשכולם יורדים, אגיע יותר קרוב לשער.
- - -
כשהרכבת התחילה לזוז אחרי העצירה, היא חזרה למקום ממנו באתי. לא נורא, חשבתי. אסע שוב.
- - -
לשוטר שעמר בתחנה ממנה באתי היו תוכניות אחרות.
- “אתה עכשיו יוצא מהרכבת, זה החוק”.
לא התחשק לי להיעצר, ויצאתי.
מבחינת שדה התעופה, אני הגעתי עכשיו ממטוס שנחת, ויכולתי או לצאת החוצה לאיטליה, או לעבור מסלול של קונקשן.
- - -
עברתי סקיוריטי פעם שלישית. לפטופ, נעליים.
- - -
ושוב ברכבת.
- - -
הגעתי הביתה לחג, חגגנו, ובזה זה נגמר. לא הצלחתי להירדם עוד איזה זמן.
- - -
אני מקווה שהפעם יהיה יותר טוב. לא יודע מה אדווח מהטיול ומתי. מזג האויר בינתיים נראה בסדר, יומיים גשם בהתחלה (אני בצפון איטליה בזמן הזה), ושאר הזמן שמש (אני בטוסקנה בזמן הזה).
היה זה יום רגיל של סוף הסתיו. הרמזור התחלף לירוק, וקבוצת התלמידים החלה לחצות את הכביש במבט בוטח. כוחות האבטחה המתוגברים סביבם הפיגו כל פחד מליבם, למרות החשש הטבעי משהו, אשר נובע מכך שזה עתה הגיעו לירושלים.
לא הייתה הרבה תנועה באותו בוקר. אי אפשר שלא היה לשמוע את המכונית מגיעה - הצליל המוכר של מנוע בוקסר של סובארו לא ממש חדשה, שמתקרבת מהיכנשהו.
אחרי שפגעה בתלמיד הראשון, קצין מג”ב שהיה מעבר לכביש כבר היה עם מחסנית בהכנס. עוד שלושה נערי תיכון התעופפו באוויר, מבטם ספק גוסס ספק מופתע, בדרכם חזרה לקרקע הפיגוע, לפני שהכדור הראשון ניתץ בדיוק מיומן את גולגולתו של המחבל.
כלי הרכב דהר בזריזות לתוך מעקה הבטחון בצד הכביש, התהפך ונעצר. חייל שריון הגיע ראשון והתחיל במלאכת העתקת גופת המחבל אל מחוץ לרכב. תושב מודיעין, שבמקרה היה שם, לא מצמץ לפני שביצע בטרוריסט וידוא הריגה. בשניות המעטות שעברו מתחילת האירוע, כבר החל להתאסף קהל משולהב שהלך והתקרב לרכב ההפוך ולנהגו הרצחני. כשצוות מד”א התפנה לגשת לגופתו, זו כבר כמעט הייתה מחולקת לשניים.
בחקירת המשטרה התבררה זהותו של המחבל - אברהם כהן, תושב הרצליה.
הגיע לירושלים לסידורים, שעה שבלמיו בגדו בו.
ההיסטוריונים יסמנו יום זה כיום הראשון של התמוטטות מדינת ישראל הראשונה.
מה אני עושה בין הסמסטרים?
סרטון סתלבט ביוטיוב:
עוד פוסט מוות של מוזיקאי נפלא, יותר מדי כאלה בזמן האחרון.
ריצ’רד רייט, הקלידן של פינק פלויד.
קטע מוזיקה מיוטיוב:
סיימתי מבחן אחרון לשנה הראשונה ביום שלישי האחרון, ואפשר סוף סוף קצת לחזור לעניינים.
את התוסף הבא כתבתי לפני כחצי שנה, ביקשתי מכמה אנשים לבדוק אותו קצת, לא קיבלתי תגובה ושכחתי מהנושא. הרי הוא לפניכם: יצרן סימניות לוורדפרס.
תמונה אחת אומרת הכל:

שמות התיקיות והסימניות באים אוטומטית מהמערכת של וורדפרס, מתורגמים קומפלט לפי שפת המערכת, מה שרואים זה מה שמקבלים.
ייבוא סימניות של כל לוח הבקרה של וורדפרס יעיל משני טעמים - האחד, נוחות שליפת העמוד הספציפי מהסימניה, השני - הAwesomeBar של פיירפוקס מחפש גם בסימניות וניתן להגיע למסך כתיבת פוסט על ידי כתיבת “פוסט”, לדוגמה.
אני מנבא שמי שמנהל שניים/שלושה/+ בלוגי וורדפרס במקביל ייהנה/תיהנה מאוד מפעולת התוסף.
זירת הדפדפנים מצטופפת - בעוד חלק משמעותי מהעולם עדיין משתמש באינטרנט אקספלורר 6, שמקורו בתחילת שנות האלפיים, חלק אחר מנסה להביא את הקידמה, וזאת באמצעות פיירפוקס, אופרה, ספארי, ואינטרנט אקספלורר בגרסאותיו החדשות, אשר מחקות את הישגי הדפדפנים הקודמים.
גוגל, שתלויה תלות מקסימלית בדפדפנים, כדי שיחברו את המשתמשים לשירותיה, כנראה לא מרוצה מקצב הפיתוח של הדפדפנים, ופיתחה דפדפן כפי שהיא מעוניינת שיהיה למשתמשים.
את ההשקה הם תכננו למחר, באמצעות משלוח חוברת קומיקס בת 38 עמודים, המסבירה פרטים טכניים שללא ההמחשות הויזואליות, היו משעממים מאוד לצרוך.
אנסה לתת את הפרשנות שלי:

פיתוח יישומי רשת למגוון דפדפנים
לא ברור כרגע אם יש איזשהו מודל עסקי מאחורי הדפדפן - לא סביר שהם ישחקו מלוכלך וידביקו לנו פרסומות בכל מיני מקומות לא צפויים - לכן צריך להסתכל על הדפדפן כחלק מסכימה יותר רחבה.
גוגל חיה ברשת - יש לה את החלק הישן והמבוסס של החיפוש, על הפרסומות שלצדדיו, ויש לה את החלק החדש, הנסיוני, המאתגר - יישומי הרשת. שם, בג’ימייל, בגוגל רידר, ובגוגל דוקס, גוגל מחפשת את הדריסה, את הכניסה לעולם שנשלט על ידי יישומים שולחניים - והיא נתקלת במגבלות.
אותן מגבלות שמתוארות בפריים למעלה - פיירפוקס שלוש מריץ ג’אווהסקריפט מהר מאוד, עד כדי כך שאפשר להפעיל תכונות מתקדמות ביישומי הרשת, מבלי לתקוע את הדפדפן לעשרים שניות בכל פעם שרוצים לחבר שתי עמודות בגליון נתונים. אבל אי אפשר ליישם תכונות מסובכות במיוחד ביישומי הרשת, מכיוון שחלק גדול מהמשתמשים גולשים בדפדפן שייתן להם חווית שימוש נוראית.

יישומי רשת מודרניים מכבידים על מנוע הג'אווהסקריפט
האם גוגל מנסים לרמוס את השוק? מסופקני.
הדפדפן משוחרר בקוד פתוח, וגוגל מעודדים את מפתחי שאר הדפדפנים לקחת מה שהם רוצים (כמובן שמייקרוסופט לא יכולה להשתמש בקוד של גוגל, עקב סגירות הקוד של אקספלורר בפרט ומוצרי מייקרוסופט בכלל).

קחו מה שבא לכם, תעשו מה שאתם רוצים
לתפיסתי, אפילו בגוגל אף אחד לא מצפה שהדפדפן שלהם יתפוס נתח שוק רציני. פשוט יותר קל להם להוציא דפדפן מוגמר שעובד, מאשר להתחיל לשכנע מישהו במוזילה/וובקיט לבנות מחדש חצי דפדפן.
כאן למעשה גוגל קמים ואומרים YOURE DOING IT WRONG מצד אחד במרומז, וLET ME SHOW YOU HOW ITS DONE במפורש מהצד האחר.

חשוב לנו להניע את כל הרשת ביחד, לא בהתגנבות יחידים, כדי שכולנו נוכל כבר לכתוב יישומי רשת נורמליים ולא לדאוג על מה עובד איפה
עכשיו מעניין לראות איך ציבור המשתמשים יגיב מחד, איך ציבור המפתחים יגיב מאידך, והאם נשתחרר כבר מהסד הנורא ששמו אקספלורר 6.
- - -
כל התמונות אוירו על ידי סקוט מקקלאוד על פי טקסט מאת צוותי הפיתוח של גוגל, ומובאות ברשיון CC-BY-NC-ND. התמונות עובדו קלות כדי להתאים לרוחב העמוד.
אחד ההבדלים בין צפייה באירוע ספורט כגון משחק כדורגל או כדורסל, לבין צפייה באירוע ספורט וירטואלי, הוא שיטת הצפייה.
בעוד במשחק כדורגל אנו תלויים בבמאי וצוות צלמים שיתפסו עבורנו את ההתרחשות, משחק מחשב ניתן לראות ולהקליט כסביבה תלת ממדית מלאה, שכל צופה יכול לשוטט בה כרצונו ולראות את המהלכים מכל זוית שבה יחפוץ, כשמערכת המשחק שלו מייצרת עותק זהה למקור על המקום.
אין ספק כמובן, שכל אוהד כדורגל היה רוצה לקבל את האפשרות להתמקם על הדשא ולראות את גמר היורו מכל זוית אפשרית.
מסתבר שהטכנולוגיה שתאפשר את זה מתקרבת.
להקת Radiohead פרסמה קליפ לשיר House of cards שלא צולם באמצעים מסורתיים כגון מצלמות ותאורה, אלא הוקלט על ידי לייזרים מהירים, כך שסצינות שלמות נרשמו כאוסף של נקודות במרחב תלת מימדי - אוסף שניתן לאחר מכן לראות מכל כיוון וזוית, לצבוע, ולתמרן כרצון הבמאי.
סרטון יוטיוב:
בשיתוף גוגל, שוחררו לא רק הקליפ הסופי, אלא גם חומרי הגלם - אוסף כל אותן נקודות במרחב, אשר יוצרות יחדיו את ראשו של תום יורק, רחוב בפלורידה, ועוד כמה סביבות שכיף לשחק בהן, כשכל זה נמצא כאן, ובקוד פתוח כך שבקרוב נראה בערוץ של הקליפ ביוטיוב כל מיני פיתוחים מוזרים כמו שרק ביוטיוב יכולים לעשות, כגון תום יורק דורש שנעזוב כבר את בריטני.
באשר לקליפ עצמו - התוצאה הסופית, יש להדגיש, די מעפנה, והקליפ די מכוער. יחד עם זאת מדהים אותי שאני יכול לסובב את ראשו של תום יורק בזמן שהוא שר, ותיאורטית לראות מכל זוית שבא לי איך עצמות הלחיים שלו זזות בזמן שהוא עושה ליפ-סינקינג מול צלחת לייזרים שמסתובבת לו מול הפנים, ואני חושב על זה כעל צפייה בפעם הראשונה בטלויזיה שחור לבן, תוך כדי שאני מדמיין איך תהיה הצפייה במסך HD.
מעניין לחשוב על יישומים יותר רחבים לגרסאות יותר מתקדמות של טכנולוגיה כזו - מספר צלחות כאלה בגובה 20 מטר מעל מגרש כדורגל, בהצלבה זריזה עם צילומי וידאו, יאפשרו לנו לראות משחק כדורגל מכל מקום על המגרש בהדמיה תלת ממדית מלאה (אפילו אם לא בזמן אמת, בשנים הראשונות). גרסת מיני שיושבת באופן תמים על שולי כובע תיתן לנו בסוף כל יום הדמייה מלאה של כל מה שקרה סביבנו באותו יום.
מי צריך וידאו מהחתונה כשאפשר להציב את עצמנו בתוך החופה? להפיק צילום של רגל החתן נוחתת, מנקודת המבט של הכוס.
העתיד מתקרב במהירות רבה מדי, נותר לראות אם האנשים מסתגלים לקצב ההתפתחות של הטכנולוגיה.
קשה לדמיין איך העולם היה נשמע בלי בו דידלי.
אולי שמעתם עליו בשם “אבא של הרוקנ’רול”.
The Bo Diddley beat has been used by many other artists, notably Elvis Presley (”His Latest Flame“); Bruce Springsteen (”She’s The One“); U2 (”Desire“); The Smiths (”How Soon Is Now?“); Roxette (”Harleys And Indians (Riders In The Sky)“); Dee Clark, a former member of the Hambone Kids (see above) (”Hey Little Girl”); Johnny Otis (”Willie and the Hand Jive”); George Michael (”Faith“); Normaal (”Kearl van stoahl“); The Strangeloves (”I Want Candy“); Guns N’ Roses (”Mr. Brownstone“); David Bowie (”Panic in Detroit”); The Pretenders (”Cuban Slide”); The Police (”Deathwish”); Wayne Fontana & The Mindbenders (”The Game of Love“); The Supremes (”When the Lovelight Starts Shining Through His Eyes”); Jefferson Airplane (”She Has Funny Cars“); The White Stripes (”Screwdriver”); The Byrds (”Don’t Doubt Yourself, Babe”); Tiny Letters (”Song For Jerome Green”) and The Stooges (”1969″). The early Rolling Stones sound was strongly associated with their versions of “Not Fade Away” and “I Need You Baby (Mona)”.The Who’s “Magic Bus” also is based upon the distinctive “Bo Diddley Beat”. His own songs have been frequently covered. The Clash recorded “Mona” during the London Calling sessions. The Animals and Bob Seger both recorded “The Story of Bo Diddley”. The Who, The Remains and The Yardbirds covered “I’m a Man“, and The Woolies, George Thorogood and Juicy Lucy had hits with “Who Do You Love”, which was also covered by Quicksilver Messenger Service, Patti Smith and The Jesus and Mary Chain, and was a concert favorite of The Doors. Chris Isaak covered “Diddley Daddy” on his third album, Heart Shaped World. Diddley’s “Road Runner” was also frequently covered in concert by bands including Humble Pie and The Who, and on Aerosmith’s album Honkin’ on Bobo. Guru Guru - a popular Krautrock band - performed “Bo Diddley” on their live album Essen 1970, though the track cuts off rather abruptly at the twelve-minute mark. Both Eric Clapton and Creedence Clearwater Revival covered “Before You Accuse Me”. Velvet Underground drummer Maureen Tucker counts Diddley as one of her chief influences and covered “Bo Diddley” on her solo album, Life in Exile After Abdication. Tom Petty has played “I Need You Baby (Mona)” in concert, and even performed it with Diddley himself in 1999.
כנסים הם הזדמנות נפלאה לאנשים שמבינים בעניין מסויים לשבת יחד ולדבר על נושאים כלליים שמעניינים את הקהל הרחב.
לדוגמה, כנס קורוזיה שנערך היום בטכניון, ובו מושב בנושא:
“אנליזה של קצב גידול סדק בתפר ריתוך בפלדה בלתי מחלידה אוסטניטית בתנאים של כור גרעיני מסוג מים רותחים”.
אותכם, אותי, ולדעתי צריך לעניין את כולם.
זה סיפור שמכיל בתוכו הרבה אלמנטים - חוסר תיאום בין מפתחים, שיטות עבודה לקויות, ומשתמשים שנפגעים מכל הסיפור.
דביאן היא הפצת לינוקס פופולרית, שגם אובונטו מבוססת עליה.
הפצת לינוקס היא מתווך בין המשתמש לבין המפתחים - אחד הדברים שדביאן עושה זה לארוז את שלל התוכנות השונות לתוך חבילות, כדי שמשתמש שרוצה להתקין תוכנה, יוכל לפתוח מנהל חבילות, כגון תפריט “הוסף/הסר” ולהוריד את התוכנה כפי שארזו אותה אורזי התוכנות של דביאן.
זה דבר חשוב מאוד למשתמש, מפני שמפתחי תוכנות לרוב משחררים את התוכנות שלהן כקוד מקור, שפת תוכנה, ולא כקובץ שניתן להפעיל - הכנת התוכנה לעבודה אורכת זמן רב, ואריזת התוכנה עבור המשתמש כוללת את זמן ההכנה הזה.
- - -
הבעיות עלולות להתעורר כשבתהליך אריזת התוכנה, מתבצע שינוי בתוכנה.
שינוי כזה בוצע בחבילת OpenSSL/OpenSSH, שאחראית על ההצפנות במערכת.
חלק גדול מתהליך הצפנה קשור במפתחות - לאליס יש את המפתח של בוב, לבוב יש את המפתח של אליס, ואיכשהו הם מצליחים להצפין דברים.
את המפתח האישי של כל משתמש צריך לייצר, והמפתח צריך להיות אקראי - הבעיה היא שמחשב לא יודע מה זה אקראי. מחשב יכול לקחת מספר כלשהו, לבצע עליו פעולות ולכתוב את התוצאה - הוא לא יודע להמציא מספר שלא קיים, לכן משתמשים בפונקציות שמייצרות מספרים כאילו-אקראיים על בסיס מספר נתון.
אפשרות אחת היא להשתמש בשעה כמספר בסיס - זהו מספר שמשתנה בכל שניה, לכל כל הרצה של התוכנה תיתן מספרים שונים.
כמובן שמבחינת אבטחת מידע, בבואך לייצר מפתח סודי, זוהי שיטה רעה. אם אדע באיזו שעה ייצרת מפתח, אוכל לייצר מפתח זהה! לכן מפתחי OpenSSL השתמשו בשיטה ייחודית ומעניינת - קריאה של מיקום אקראי בזיכרון המחשב.
- - -
כמה שנים לאחר מכן, במקום אחר, מפתחים אחרים כתבו תוכנות אחרות, שמשתמשות בOpenSSL, וכשבאו לדבג (מלשון debug) את התוכנות שלהן כדי לגרום להן לעבוד בלי להתרסק, הם גילו שיש קריאה למקומות לא מוגדרים בזכרון, בגלל השיטה של OpenSSL לקבלת אקראיות.
כאן נכנסו לתמונה אורזי החבילות של דביאן, מתחו את החזה גבוה, ו”תיקנו את הבעיה”.
טעות מספר 1 - תיקנו “באג” שלא הבינו אותו - השיטה המשונה לקבלת מספר אקראי.
טעות מספר 2 - המפתחים המקוריים לא הסבירו בקוד מה הם עושים בצורת הערה, כפי שנהוג כשעושים משהו לא שגרתי.
- - -
הבעיה התגברה כשאורז החבילה ביצע את השינויים באופן מקומי, על דביאן, אבל לא העביר את השינוי חזרה למפתחים המקוריים. אלו, לו היו רואים מה דביאן עשו, היו נזעקים ונרעשים, או צוחקים להם בפנים, אחד מהשניים.
כאמור, השינוי לא נשלח חזרה (במעלה הזרם) אלא הוכנס כמו שהוא למערכות דביאן, שכאמור, אובונטו מבוססת על דביאן, ושם הוא נשאר משנת 2006 עד השבוע.
- - -
משנת 2006 עד השבוע, המפתחות של כל המשתמשים יוצרו באמצעות מספרים שהאקראיות שלהם נמוכה מאוד. כמה נמוכה? ניתן לייצר רשימה שמכילה מפתחות שלכ90% מהמשתמשים יש. דוגמה:
e5378b9299a5b0b000da
e538f98984504a808620
e539ae75479e565630a1
e539b10c83ece8fd730a
e53b50b3d25ab2a0bcb4
e53b87bbcc06e165ae61
e53cfde8882f1e79ee50
e53cfe5b5c86f754b3f1
e53d08db18313a7bf195
e53d122743999e6dcb2f
e53d5f69d1261e676693
e54629634a243fa1dc23
- - -
קריאה נוספת:
בסוף השבוע הזה, משישי עד ראשון, אפשר לשחק בחינם טים פורטרס 2.
יש קהילה גדולה למשחק בארץ ושרתים ישראליים מהירים, ומומלץ לכולם לנסות אותו (זהירות, ממכר).
המשחק רץ על מערכות חלונות ועל לינוקס באמצעות wine.
בין חיפה לבין קריית שדה התעופה מפרידים 129 קילומטרים, 24.24 ש”ח ומאה וחמש דקות. עקב עקרון הסימטריה, הדרך הלוך זהה בנתוניה לדרך חזור.
סיפור המעשה:ביציאה דרומה על כביש 40 מופיע שלט המכוון לכיוון כביש 6, ומראהו הכללי כמתואר:
/-------------\ | _ | | |6| | | - | | | | | | | <--| | | | | | | | | |-- | | | | | | | 8 | | | \-------------/
רבות סופר ודובר על מערכת השילוט הישראלית וסגולותיה, ובמיוחד נטיותיה לשלוח נהגים בכיוונים שאינם בהכרח נכונים. היות ומדובר בכביש 6, שכידוע מקפיד על סטנדרטים יותר גבוהים של שילוט והכוונה, העדפתי לדבוק בשיטת הניווט הידועה בכינוי המלגלג “להאמין לשלט”. בשלב זה היה עלי להיזכר בשלט הדייקני ליד מחלף עירון שהכריז בגאון “כביש 6 נפתח לציבור”, אך לא כך התגלגל סיפורנו.
כביש 40כביש 40 הוא הכביש השני באורכו במדינת ישראל (כ-302 קילומטר). הוא נמתח מצומת קטורה שבערבה, לאורך הנגב והשפלה עד כפר סבא שבדרום השרון.
אי שם, במרכז הארץ, קיים איזור דמדומים שלא מוכר במפת ארץ ישראל כפי שישרטט אותה חיפאי. חיפאי יכיר את דרכי הגישה לדרום הארץ - כביש 4 לאשקלון, כביש 6 כקיצור דרך, והאמיצים יסעו לים המלח דרך כביש הערבה. לעומת זאת, כשיידרש חיפאי לבגדים זולים להחליא ולפריטי דסקית, ייזכר בקיומו של הקרוואן הנודד המוכר בשם “שוק רמלה לוד“, אך רק היום החיפאי הספציפי גילה שקיימים מקומות בשם “רמלה” ו”לוד”.
משיחת טלפון עם בוקי נאה התברר שבניגוד לאינסטינקט הראשוני, לא כדאי לבצע סיור בכספומטי הסמים של שכונת הרכבת.
האימה התגברה, כשפניית פרסה התגלתה כטריק קשה לביצוע.
דרומהכשהאוסף הטרי ביותר של היס רקורדס מתנגן ברכב בליווי דפיקות הלב, פנינו אקראית שמאלה בתקווה שחוק שי דרומי עדיין לא עבר.
סתריה הוא מושב באזור השפלה ליד העיר רחובות. שייך למועצה אזורית גזר.
היישוב הוקם בל”ג בעומר בשנת 1949 על ידי 95 משפחות עולים מרומניה ופולין שעלו לארץ ממחנות מעבר בקפריסין, לשם נשלחו על ידי הבריטים. עד למלחמת העצמאות שכן במקום שבט בדואי שקרא למקום סטריה, ובעקבות כך נקרא היישוב.
במהלך הזמן הצטרפו לתושבי היישוב עולים מהונגריה ותושבי הארץ.
בכבישי סתריה:
בצרכנייה של סתריה:
פונים שמאלה מכביש 40 לכביש 1. פונים שמאלה מכביש 1 לכביש 6. אורך מסלול: 2000 מטרים.
מחשבה לאחור 2בשעות הצהריים המוקדמות אין כמות פקקים שמצריכה נסיעה מכביש 6. אפשר לנסוע דרך איילון.
תודותלדניאל וגיא שנסעו איתי ברכב והזכירו לי ברציפות שאני אידיוט.
ביום חמישי האחרון חזרתי הביתה משירות מילואים, עמוס תיקים, והמעלית - לא עובדת, מה שגרם בהכרח לכך שעליתי שש קומות במדרגות.
מאוחר יותר הסתבר שהמעלית תקינה - אך הכפתור בקומת הכניסה מקולקל.
התבקשתי להדפיס שלט שיוצמד לדלת המעלית ליד הכפתור הסורר, ולהעביר את המסרים הבאים:
התוצאה:
הכפתור מקולקל
ניתן להזמין את המעלית בקומה 1
נא לשלוח את המעלית לקומה אפס
כך נשאר השלט עד שהגיע טכנאי ותיקן את הכפתור¹.
בכל זאת, בשיחה עם אחת השכנות היא גילתה שהיא הגיעה עם קניות, ראתה שיש שלט ליד המעלית, הבינה מכך שהמעלית לא עובדת, ועלתה במדרגות.
- - -
המסקנה - המסר לא קיים רק על הנייר המודפס, אלא עצם הימצאו של נייר מודפס הוא מסר בפני עצמו.
- -
¹ - את הריליי למעשה, אך לא זה העניין
כשעליתי על קו 9 בחיפה (קו שכונתי שמקיף את רמת רמז, רמת חן ורמת ספיר), הנהג ביקש ממני בקשה מוזרה - להגיד לו לאן לנסוע ואיפה יש לו תחנות.
הוא התחיל לעבוד באגד היום - מייד לאחר שהשתחרר מתפקיד קבע ב669, אביו שיכנע אותו להצטרף לאגד.
הוא יודע איך להפעיל את מסוף הכרטיסים, ויש לו את הידע התיאורטי הנדרש - אבל אין לו מושג מה המסלול ומה לעשות עם האוטובוס הזה שהוא מופקד עליו.
זה סממן של תהליך הסמכה וחפיפה לקוי מצד אגד - אין תחליף לנהג ותיק שעושה את דרכו במסלול הקו יחד עם הנהג החדש, מראה לו דגשים מיוחדים, מכיר לו נוסעים קבועים, ומלמד אותו את כל מה שהוא צריך לדעת כך שיהיה הנהג הטוב ביותר שאפשר.
בנוסף, אגד מציגה פנים בלתי מקצועיים בפני נוסעיה - נהג שפונה בתחינה לנוסעיו לעזרה מעביר מסר של חוסר מקצועיות, שנדבק על השם “אגד” בעיני כל הנוסעים.
Firefox browser undermines Israeli Shin Bet’s authority:
Website certified by an Unknown Authority
Unable to verify the identity of www.shabak.gov.il as a trusted site.
השר אטיאס […] הדגיש בפניהם כי המשימה להגן על הגולשים חשובה יותר מכל שיקול אחר.
עוד מציין שר התקשורת כי הוא פועל ע”פ הוראות מרן הרב עובדיה יוסף שליט”א וגדולי הדור.
מאת גדי שמשון.
אפשר וכדאי לשלוח אימייל לחברי הכנסת שהצביעו בעד החוק.
isarsur@knesset.gov.il
adichter@knesset.gov.il
ahirshson@knesset.gov.il
amichaeli@knesset.gov.il
uria@knesset.gov.il
eglazer@knesset.gov.il
eaflalo@knesset.gov.il
egabai@knesset.gov.il
amncohen@knesset.gov.il
efye@knesset.gov.il
EfraimS@knesset.gov.il
aatias@knesset.gov.il
belon@knesset.gov.il
gezra@knesset.gov.il
dazulay@knesset.gov.il
davidt@knesset.gov.il
dyatom@knesset.gov.il
eamsalem@knesset.gov.il
yohananplesner@KNESSET.GOV.IL
ymarziano@knesset.gov.il
yedri@knesset.gov.il
ybenyizri@knesset.gov.il
ycohen@knesset.gov.il
ylitzman@knesset.gov.il
ymargi@knesset.gov.il
yvaknin@knesset.gov.il
izchakec@knesset.gov.il
ithakl@knesset.gov.il
mporush@knesset.gov.il
mshitrit@knesset.gov.il
nudelman@knesset.gov.il
mgafni@knesset.gov.il
mnahari@knesset.gov.il
nchilo@knesset.gov.il
nslomianski@knesset.gov.il
nzeev@knesset.gov.il
azkoor@knesset.gov.il
oschneller@knesset.gov.il
zhendel@knesset.gov.il
zlivni@knesset.gov.il
rtirosh@knesset.gov.il
reitanhantman@knesset.gov.il
slomob@knesset.gov.il
smolla@knesset.gov.il
shmuelh@knesset.gov.il
עובד מתוך 46 נבחרי ציבור מאת יובל דרור
במסגרת תפקידי החדש כמנהל חוות הלינוקס של הפקולטה למדעי המחשב בטכניון, לפעמים אני נשאל “למה לינוקס”.
אז הנה דוגמה:
התקנתם את חבילת השירות החדשה לויסטה?
יש תוכנות שלא תוכלו להריץ - וזאת מפני שמייקרוסופט לא מרשה.
פשוט ככה, בלי נסיונות טיוח, בלי להתבייש.
אין דוגמה יותר טובה כדי להסביר לאנשים מה רע בתנאי הרישוי של חלונות.
(דרך חדשות טכנולוגיה)






































