30784 items (16526 unread) in 102 feeds

A Camera as Big as a New York Apartment
Heather Murphy, slate.comImagine looking at a 24-foot photograph of your face, created with such detail that if you got up on a ladder with a magnifying glass you could inspect the angles at which your eyebrow hairs were growing. This is what photographer…

I wrote seven drafts before I came to this one. I tried to write about games in general, and to build up a story that will explain why I made The Guardians the way it is. You know what? It was stupid of me to do so.
The Guardians (iTunes link) is about discovering you values by playing a choose your own advanture game. One of the value I hold up high is being direct. So why did I try to go round and round instead of just talking to the point? Because it’s hard to live up to your values when the masses are looking. The urge to please is just too big.
the Guardians is the story of the reader. After discovering she or he are part of a special group of world protectors named, well, The Guardians. The reader travels to Thonrasa, a world of talking animals who try to survive the arrival of a Darkness that is slowly destroying their world.
Each choice the reader makes changes the path of the story, there are no wrong choices just choices with different values. The point was to make a fun advanture that can also teach something.
The question you are asking yourself is “why?”
It is a good question.
I have a 5 years old daughter, since she was born I wanted to write a book for her. I wrote two books in the past, but I really wanted to write a children book. I also wanted to write a book in a new format, and also one that can be read again and again in different ways.
About a year ago I was approached by Shosh Maoz Arie. Shosh has a tool: cards that help people learn what values are important to them. It took me about a month of deep thinking before I decides to combine my wishful thinking of this strange book with the cards Shosh created. You see, as the saying goes “action speak louder than words” so what better way to discover what values you hold dear, than by making choices that can reflect on those values.
Building the story world and concept took about two months of work, and then started the hard task of shaping the application, and more importantly: write the story in a way that real values will be reflected in it.
The result? A beautiful book with Art by the talented Ron Nadel (an Israeli artist and a friend) with a fun story that after each read can tell you which values drove you.
I’m fascinated by the power games can have on us. This little book has been played by my daughter and some of her friends and after each time we had such great talks about the choices they made. It opened up a line of communication that I didn’t think exists in their young age. No, scratch that, I knew they probably feel and think in some way about these things, I was amazed that they can articulate their thoughts.
If you are a parent, I hope you download the app and read it with your kids, and I would love to hear about the talks you had after playing and discovering those hidden values.
Thanks,
Ziv

Trying to understand how to use Pinterest better, I came up with a new board - Fantastical children books
Follow it and find old and new books that you and you kids will love to read.
I will also love to hear from you guys about books I should add. Just post an answer to this post.

After too many months of preparation, coding, writing, rewriting, designing, illustrating and crying - our app is out.
The Guardians is an adventure book in which the reader’s choices lead him on different paths, and affect the outcome of the story.
After finishing the story, the reader will discover the values that guide him through life and matter to him most.
Each time the reader begins a story he can choose a new path, meet different animals, and experience a new adventure. The values unlock with every new read, helping the reader to learn more about the choices we make and what drives them.

Why The Movie Industry Can’t Innovate and the Result is SOPA
steveblank.comThis year the movie industry made $30 billion (1/3 in the U.S.) from box-office revenue.
But the total movie industry revenue was $87 billion. Where did the other $57 billion come from?
From sources that the studios at one time clai…
1920’s – the record business complained about radio. The argument was because radio is free, you can’t compete with free. No one was ever going to buy music again. 1940’s – movie studios had to divest their distribution channel – they owned over 50% of the movie theaters in the U.S. “It’s all over,” complained the studios. In fact, the number of screens went from 17,000 in 1948 to 38,000 today. 1950’s – broadcast television was free; the threat was cable television. Studios argued that their free TV content couldn’t compete with paid. 1970’s – Video Cassette Recorders (VCR’s) were going to be the end of the movie business. The movie businesses and its lobbying arm MPAA fought it with “end of the world” hyperbole. The reality? After the VCR was introduced, studio revenues took off like a rocket. With a new channel of distribution, home movie rentals surpassed movie theater tickets… And so on. What a bunch of Idiots. [flpbd.it]

I have to admit that I was wrong. Siri is helpful.
While I still think users of iPhone 4 can feel good with the piece of tech they have and wait for the iPhone 5, if you did upgrade to the iPhone 4s you should try out Siri.
Yes, at first it is strange to talk to your phone, but once you get the hang of it it becomes useful. The area in my life where I feel Siri’s power is the car.
There are times where I don’t want to talk to anyone but I need to send a quick message. Texting while driving is not something you want to try, especially with touch screen. you have to look at the screen to make sure you stroke the right letters, you need to see that you are sending the message to the right person - it’s distracting.
Wel, now i just ask Siri to send a message for me and she does that.
I speak the name of the person and Siri reads that person’s name back to me. I then dictate my message and Siri will read it back so I know she did’t do a mistake. I can then send it without looking at the screen.
It’s a life saver.
As I live in Israel, I can’t test yet all of Siri’s abilities, but after working with her for the past few days I can see where things are headed and I have to admit - I was wrong.
After months of working on the book, writing and rewriting, hammering the development side and getting absolutely stunning and fresh art, the app is almost here.
I believe that within a week or two we will be out and then… then the harder work begins. Making sure the application reaches the hands of the users.
As we do it, I will share the process with you, hoping this will help others.

“It’s Doctor Who meets Sandman by way of Miyazaki!” exclaims writer Chris Roberson on the ad copy of Memorial — a quote you might be familiar with if you’d been reading other IDW books of late (I have). If you…
I was looking for something new to read. [flpbd.it]
John Brownlee, cultofmac.com
This video of Steve Jobs from 1990 is an interesting artifact for a couple of reasons.
For one thing, it’s the clip in which Steve pioneered his famous “bicycle for the mind” analogy, which I’ve always felt is one of the most beautifu…
Found this interesting, so watch it. [flpbd.it]

Little Exoplanets Found In Tiny Solar System
By Adam Mann, wired.comNASA’s Kepler space telescope has detected two extrasolar planets that are not much larger than Earth, and possibly smaller, making them the smallest exoplanets found to date.
The two planets orbit the same star, which astronomers…
Read it and think how wonderful the universe is. [flpbd.it]

Space Travel: The Interplanetary Tours Reservation Desk
By Betsy Mason, wired.com
A beautiful idea from way back when. [flpbd.it]
For the longest time I was killing myself over a thought.
The thought was tied to a project I’m working on for a few months now.
I had to step back for about two months. It wasn’t a choice, life did their things and took my attention elsewhere. The thought didn’t leave me alone.
I wasn’t sure how to integrate two major elements that I felt are needed in that application.
and then, last night, I new what to do.
It was an application that showed me the way, one that I hated once and now sort of like. it gave me an idea for a UI that can work perfectly in the project that i work on.
It also allowed me to explore again the idea of the game elements the project needed and proved to me that it is a major issue that I have to fight for.
I hope the new idea resonant with the other guys and girls I work with. They are a smart bunch of people and this is a double edge sword. they can see I am right, or bring new arguments that will make me thing I’m wrong.

Stealthy Posters Cast Sci-Fi, Fantasy Flicks in New Light
By Scott Thill, wired.com
This line from VfV is probably the best one and the most relevant one for Israel at the moments. The government has forgotten and forsaken its job. [flpbd.it]

This Is How You Advertise For An Art School
buzzfeed.comWhat happens when you make anti-drug PSAs about art? An awesome series of photos that make me want to go to art school. Now I just need to learn how to draw. But they’ll teach me that, right?
View Entire List ›
Via: actionjacksonlovesbbq
New campaign against drug abuse in art school. Sometimes something can be too smart for its own good. [flpbd.it]
פוסטים וטורים שאולי יעניינו אותך
פוסטים וטורים שאולי יעניינו אותך
פוסטים וטורים שאולי יעניינו אותך
a peek into a special iPad project.
code name "the guardians"

פוסטים וטורים שאולי יעניינו אותך
יש לי ערוץ חדש ששכחתי לספר לכם עליו.
אז… כן.
תהנו מערוץ היוטיוב החדש.
פוסטים וטורים שאולי יעניינו אותך
הצטרפתי לתוכנית הבלוגרים של O'reilly. זה אומר שאני מקבל תכני וידאו וספרים (פורמט דיגיטלי) וסוקר אותם בזמני החופשי. אין בזה רווח כספי, הכותר נשאר אצלי (או אצל כל מי שעובד איתם). אין התחייבות לכתוב ביקורות טובות, הם בעיקר רוצים שיכתבו על הכותרים שלהם.

Gamification Master Class with Gabe Zichermann
Gamification is the term used to described the game-like experience some product use. Foursquare is a check-in service, but it has an overlay of game experience and that is what makes it so addictive. In this Video Master class, Gabe Zichermann (authors of "Game-Based Marketing") takes the viewers through the stages needed to do the same with their product.
As a game designer the thing I liked best, was seeing how mechanics I use and know for real games, can be used on almost any service or product. the examples Mr. Zichermann use are very vivid and practical. the conversation in the video between Mr. Zichermann and the participants works very nice and whether it's directed or natural it just works.
People who do not come from the gaming world will deal with a large amount of information. I feel that Mr. Zichermann divided the information into suitable chunks but I admit I can't really say if it's not overwhelming. All in all, even if it is too much to swallow, you can always go back and watch a segment again.
Games are more then a way to pass the time, and this Master Class shows it in a very good way. If you are into marketing, or someone who is working on a small startup, creating a new product – you should at least take a look at it. It won't hurt.
פוסטים וטורים שאולי יעניינו אותך
הטקסט הבא נגנב ללא בושה משותפי לפודקאסט
היי, אנחנו כאן שבועיים ברצף. מה נהיה? השבוע אנחנו לועגים לרוכשי האייפון הלבן, כועסים על סוני, מתרשמים מסוני, ובעיקר מדברים על פרק פתיחת העונה של הדוקטור והפרק השני של משחקי הכס. לכו לבלוג של הפודקאסט כדי לשמוע אותו, להוריד אותו או להירשם אליו ב-iTunesממתצאו כל נגן פודקאסטים אחר.
פוסטים וטורים שאולי יעניינו אותך
אני ודידי חנוך מדברים באנגלית על טכנולוגיה, מדע בדיוני ופנטסיה. והשבוע, בעיקר על משחקי הכס. קישורים, האזנה וכל השאר בבלוג של הפודקאסט.
פוסטים וטורים שאולי יעניינו אותך
הצטרפתי לתוכנית הבלוגרים של O'reilly. זה אומר שאני מקבל תכני וידאו וספרים (פורמט דיגיטלי) וסוקר אותם בזמני החופשי. אין בזה רווח כספי, הכותר נשאר אצלי (או אצל כל מי שעובד איתם). אין התחייבות לכתוב ביקורות טובות, הם בעיקר רוצים שיכתבו על הכותרים שלהם.
הסקירה באנגלית, אבל מאוחר יותר היום אני אעלה וידאו שיכלול סקירה גם בעברית.

There is no doubt that for many, the Internet is Facebook. it is here where we talk to friends, post images and videos, share our feelings, invite others to events, try to advance our causes and, if there isn't anything better to do, poke each other. there are games, applications that can tell us what the next best book we should buy and ways to find our next date. the ecosystem is almost complete, and in such a vast place it is not always clear how things work.
The third edition of the book brings a vast amount of information. as someone who lives within the Facebook ecosystem I found a few things I never did bother to learn myself – like how to set people as family members. there are tons of tips and tricks and tons of information in regard to the ever changing security settings Facebook give the users.
The book is well written, but it is clear that the aim here is to help those who don't understand the power that Facebook can give them. you will find there information that will help you decide if you need to open a profile or a page and how to go about and really enjoy everything Facebook offers to each type of account. the order of the information make sense and when I came to a section I didn't care for, it was easy enough to move forward and find the next interesting bit.
There should be no doubt – if you are a poweruser this book has nothing to offer you. if you are new to Facebook this book will help you a lot.
פוסטים וטורים שאולי יעניינו אותך
ביום חמישי בערב הגעתי למועצה הבריטית שממוקמת באזור הבורסה של רמת גן כדי לתת הרצאה על יצירה של קטעי וידאו. זו הייתה הרצאת מבוא שנגעה במספר נקודות בסיסיות: מה חשוב לשים לב במצלמה שבוחרים לצלם איתה, מה הכלים שצריך לעריכה ומה חשוב לשים לב אליו כאשר מחליטים לפרסם עם דגש על זכויות יוצרים ואיך יוטיוב מתייחסים לכל היצירות האלו.
ההרצאה ניתנה לקבוצה של אנשי מדע/סטודנטים/אנשים שמגישים את המאסטר שלהם/כדומה. קשה לי להחליט מה בדיוק כי נראה שרובם לא היו בטוחים איך להגדיר את עצמם כאשר נשאלו על ידי מנכ״ל המועצה כמה מהם הם מדענים. יכול להיות שמה שבלבל אותם הייתה התוספת ״אמיתיים״ לשאלה. בכל מקרה, מה שחשוב הוא שזו הייתה קבוצה מגוונת ומעניינת של אנשים שעוסקים לא רק במדע אלא בהסבר המדע -science communication- וזה היה חלק חשוב מהמפגש הזה כי החל משישי בבוקר ועד שבת בערב הם היו עסוקים כולם ביצירת קטעי וידאו ליוטיוב בהם הוסברו כל מיני עקרונות מדעיים, התפתחויות התלויות במדע, וניסויים מדעיים מרתקים שכל אחד יכול להבין ולהפנים. כל מי שהגיש את הסירטון שלו בזמן נכנס לתחרות עם פרס כספי.
לא כל הקבוצות הצליחו להגיע לקו הגמר, מתוך עשר קבוצות, חמש הגישו את הקליפים שלהם בזמן. יש עוד שני סירטונים מצוינים שהוגשו באיחור ולכן לא נכנסו לתחרות, אבל הם יועלו לערוץ היוטיוב שיפתח מאוחר יותר היום. זה היה סוף שבוע מעניין שהראה כמה דברים מעניינים אפשר לעשות עם המדע. זה גם הראה לי עד כמה מערכת החינוך שלנו נמצאת במקום רע. נכון, אי אפשר ללמד מדעים ביוטיוב אבל חשבו כמה מעניין יכול היה להיות בשיעור אם התלמידים היו נחשפים לסירטונים כאלו אלו שנוצרו בסוף השבוע, כמו אלו שקיימים כבר היום ברשת. אנשים רוצים ללמוד מדע, אנשים מתעניינים במה שקורה סביבם. אבל בכיתת הלימוד אנחנו מקבלים חומרים יבשים שנראה שאין להם קשר אמיתי לחיינו. דווקא השימוש בסירטונים כאלו ובהדגמות מהסוג שהקבוצה הזו יצרה במהלך סוף השבוע הם אלו שיכולים לגרום ליותר תלמידים להתעניין בנושאים האלו.
נדמה לנו שאנחנו נמצאים בתקופה נאורה יותר, אבל זו אשלייה. יש קבוצות גדולות בארץ ובחו״ל שפועלות ללא הפסקה כדי לצמצם את ״האיום״ שהמדע מביא איתו. עבורם הדת היא הדבר החשוב ביותר אך הם לא מסתפקים באמונה שלהם, אלא כופים את הבורות שלהם והפחד שלהם על כולנו. הבוקר קראתי את הכתבה הזו שמדברת על כך שקבוצות בארה״ב פועלות כדי לדחוק את לימודי המדע. כמו כל דבר אחר ההסברה היא הלוקה בחסר – הרבה אנשים לא מבינים איך כל "המדע הזה" חשוב להם כל מה שהם זוכרים ממדע זה שיעורי בית ספר משמימים. מערך החינוך בארץ ובעולם צריך לאמץ כמה שיותר מהר את הטכנולוגיות ההסברתיות והתקשורתיות הקיימות היום כדי למשוך את התלמידים להתעניין בתחומי המדע ולאמץ אותם. או לפחות לדעת שהם קיימים, ושהם מעניינים לא פחות מסיפורים מיתולוגיים שאחרים רוצים שנלמד.
פוסטים וטורים שאולי יעניינו אותך
היום גיליתי שאישתו של מישהו שהיה החבר הכי טוב שלי נפטרה ממחלת הסרטן.
היינו חבורה של 10 חבר'ה בערך, כל פעם עם חברה אחרת שהייתה מצטרפת לחבורה, אבל תמיד נשארנו אנחנו. היו לנו אפילו 2 זוגות שמהתחלה הגיעו כזוג, וכולנו רקדנו בחתונה שלהם כמו משוגעים.
10 שנים היינו ככה. ביחד, בכל מקום, בכל דבר, על כל מקום.
הכל עשינו ביחד – יצאנו, בילינו, כאבנו, צחקנו. חלק התחתנו, חלק הספיקו להתגרש, חלק הספיקו להתגרש ולהתחתן שוב.
אפילו היו 2-3 בנות שיצא להן להיות חברה של אחד מהחבר'ה, ואחרי שהם נפרדו הן נהיו בנות זוג של מישהו אחר מהחבר'ה, בזמן אחר, בתקופה אחרת, עם מרווחים גדולים ותמיד ברוח טובה.
חלק היו יותר ביחד, חלק פחות. כמו בכל חבורה, גם אצלנו היה את ה"בסיס הקשה", שאני, הוא, ועוד 2 חברים היינו הבסיס. לא משנה מי מהעשרה האחרים היה מגיע – אנחנו תמיד היינו שם.
ומתוך כל כל החבר'ה – הוא היה הכי קרוב אלי. הוא היה אחי, הרבה לפני שהמילה הזו איבדה את המשמעות שלה לתאר חבר ממש ממש טוב. הוא היה כמוני, עם מספיק הבדלים כדי לעשות את זה מעניין. לשבת איתו היה כמו לשבת עם עצמי, כשאיכשהוא תמיד בזמנים שהוא היה צריך אני הייתי חזק, ואיפה שאני נפלתי – הוא הרים.
חלקנו הכל ביחד, כל חוויה, כל רגע. זה היה ה"זוגיות החברית" הכי טובה שהייתה לי, הכי חיבור, הכי ביחד.
לפני כמה שנים טובות, עבר בינינו איזה חתול שחור. הפרטים לא באמת משנים, ואני לא באמת בטוח שאני לגמרי זוכר. הוא אמר, אני אמרתי, ואיכשהוא נעלם הקשר. בלי באמת להגיד את זה – פשוט… נגמר.
הרבה זמן זה כאב לי. הרבה זמן לא הצלחתי להבין איך זה קרה, מה היה שם. מצאתי נחמה בזה שאני לא הייתי היחידי שנפגע, כאילו זה עושה את זה יותר טוב ובסדר.
לימים הוא עבר למדינה אחרת, באיזור גיאוגרפי עם שעון רחוק משלנו. זה רק הגביר את הריחוק מן הסתם, למרות שבשלב הזה, הכאב כבר לא היה, הזיכרון למה כאב גם כבר התרחק, ונשאר רק החור.
ידעתי שהוא התחתן. ידעתי שגם יש לו ילד, ראיתי את התמונות בפייסבוק.
כמה פעמים אפילו חשבתי להזמין אותו להיות חבר שלי בפייסבוק, וכל פעם עצרתי את עצמי מסיבה שאני לא באמת יודע למה.
והיום גיליתי שאישתו נפטרה.
וזה הפך אותי לגמרי.
זה לא אמור לקרות לו, בשיא האנרגיה קדימה. הבן אדם עבר חצי עולם בכדי למצוא אהבה אמיתית, אחרי שנים על גבי שנים של מערכות יחסים זמניות, ארעיות, חלקן ליליות בלבד. לא משנה מה היה בינינו, תמיד הערכתי את העובדה שהוא מצא מישהי, התיישב, בנה לעצמו חיים חדשים במקום החדש אליו הגיע.
זה לא אמור לקרות. זה לא אמור לקרות לאנשים צעירים, בשיא אונם. הוא לא אמור להתמודד עם אובדן כזה, כשהוא עוד לא בן ארבעים, מחזיק ביד ילד בן כמה שנים (אלוהים, אני אפילו לא יודע בן כמה בדיוק!), ככשחברה שלי מספרת לי שהיא דיברה איתו בטלפון והילד צועק ברקע "אמא! אמא!".
איך זה קורה!? למה?! בא לי לזעוק לעולם על העוולה, על הקושי הזה, על הכעס! זה לא מעניין אותי שיש איזה סיבה יקומית לכל מה שקורה, אם זה נכון או לא! זה משנה לי שאדם שפעם חייו היו קשורים בחיי, סובל כמו שאני לא מאחל לאף אחד בעולם הזה.
ואין תשובה. אין מה להגיד. כי כשהחבר המשותף שלנו סיפר לי על זה, כי הוא בקשר טוב איתו, השיחה נגמרה 3 משפטים אחרי שהוא אמר לי.
כי אין לנו מה להגיד. יש לנו עצב גדול, וחור גדול, למרות שמדובר במישהי שאני מעולם לא ראיתי במו עיני, מעולם לא החלפתי איתה מילה, וזה בצד השני של העולם – זה פוגע במקום הכי רך.
שלחתי לו הוודעה בפייסבוק. כמה רדוד, כמה נמוך, כמה מיותר.
כמה הדבר היחידי שהרגשתי באותו רגע, בשניה של הבטן, שנכון לעשות.
אז איש יקר, היכן שאתה נמצא. אני אוהב אותך, עדיין. אני רוצה לעלות על מטוס ולחבק אותך, ואולי הייתי עושה את זה אם דברים מטופשים כמו כסף, זמן, והעובדה שאני לא יודע אם בכלל תרצה לראות אותי לא היו מונעים ממני לעשות את זה.
בינתיים, אני אכלול אותך בתפילות הלילה שלי. עד שתחזור אולי ארצה לביקור.
ואז, מי יודע – אולי נתחבק.
אני אוהב אותך,
בכאב גדול,
אני .
לפני כמה שנים, בבלוג רחוק רחוק, יצא לי לכתוב פוסטים בשעות הקטנות של הלילה על דברים שעברו לי בראש בהשפעת מוסיקה או דברים אחרים. אהבתי את הפוסטים האלו, היה בהם משהו גולמי שחסר לי קצת היום. בגל .מקרה, לענייננו.
אני תוהה מאימה להתחיל. אני מרגיש שאני צריך לסכם שנים של אירועים, אבל זה לא נכון. הקוראים שהיו לי אז כנראה לא קוראים את הבלוג הזה וגם אם כן זה לא שהיה קשה לעקוב אחרי המעשים שלי. למרות התנגדות פנימית לכל אחד מהפלטפורמות השונות אימצתי אותן בכל המרץ – טוויטר, פייסבוק, יוטיוב, מה שלא יהיה, אני שם ואני לא מפסיק לזהם את האינטרנט בנוכחות שלי. ברור לי שהחרא שאני מייצר הוא לא פחות או יותר חרא ממה שאחרים מייצרים ומזהמים איתו את הסביבה. אני רק מקווה שאיכשהו החרא שאני מייצר דומה יותר לחומר זיבול ושמתוך כל מה שאני מפזר בכל מקום יצמח משהו מעניין.
אני מוצא את עצמי קבור תחת ארבע או חמש עבודות שונות. אני תוהה אם לא עדיף לרדת מהכל ולהתרכז בעבודה אחת. התשובה המיידעת לזה היא שאני אוהב את מה שאני עושה, ובעיקר צריך את הכסף שאני מכניס. הייתי שמח לעבוד פחות, למעשה כרגע אני במצב בו אני עובד כל הזמן אבל לא מצליח להתרומם כלכלית. יש הרבה עבודות שאני עושה בעיקר כדי לצוף. יש גם פרויקטים בהם אני מעורב בתקווה שזה יהפוך למשהו שבסופו של דבר יחייב תוצאות שיאפשרו לי לנוח. בינתיים, כמו הרבה מהחברים שלי, אני לא מפסיק לעבוד ולא נראה שאני יכול להרשות לעצמי חופש בשנים הקרובות.
מה שמשמח ועוזר לי להמשיך זה שמה שאני עושה זה משהו שכיף לי לעשות. אני כותב, שזה כנראה הדבר החשוב לי ביותר. כל החיים שלי רציתי להתפרנס מכתיבה. אני לא יכול לומר שיש הרבה פרנסה בעניין אבל מישהו מוכן לשלם לי על הדברים שאני עושה וזה נחמד. אחד מהדברים שאני כותב הוא ספר, בערך, וזה תמיד מלחיץ אותי. בכל פעם שאני נכנס לפרויקט גדול אני מנסה שלא לחשוב על כישלון חרוץ ומוחלט של מה שאני עושה וקשה לי מאוד להתנער מזה. בינתיים בכל פעם שנכנסתי בכל הכוח לפרויקט מסוים צלחתי אותו והתגובות היו לא רעות, אבל לא הצלחתי למצוא את הפריצה הגדולה. אולי אני חולם ואין פריצה גדולה באמת אלא שכבות על גבי שכבות שלבסוף הופכות להיות מבנה. יש סיכוי שבעוד כמה שנים יהיה לי משהו מדהים ביד, אבל אני לא יכול לראות את זה כי אני נמצא בקומת הקרקע, מתעסק עם יצירת לבנים. אני מתחיל ללכת לאיבוד במטאפורה הזו ומרגיש שבניתי מבוך במקום בניין.
נהדר. האפליקציה התרסקה ולקחה איתה עוד שתי פסקאות. לא נורא הן עסקו בעיקר בתלונות. יחד עם זאת כבר כתבתי הרבה ואין לי כוח להרחיב עוד. אני אשמור את ההתלהבות המחודשת מכתיבה בבלוג לדברים אחרים. בינתיים הנה הפרק העדכני של המופע. תהנו.
פוסטים וטורים שאולי יעניינו אותך
אני לא יודע אם זה טוב לכם או לא אינטרנט, אבל אני מנסה עכשיו אפליקציה חדשה לאייפד ואם היא תעשה מה שאני רוצה אני כנראה אתחיל לכתוב יותר. אני לא יודע למה אני לא מצליח להביא את עצמי לכתוב על המחשב. אולי זו התלהבות כללית ואולי זה בגלל שאפל תכנתו אותי מחדש. בכל מקרה אני כרגע מעדיף להשתמש יותר באייפד.
אני חושב שזה גם עניין הניידות. אני נמצא בעיקר עם האייפד מחוץ לבית ולכן גם אם יש לי משהו לכתוב אני עושה את זה עליו. האייפון לא מהנה במיוחד לכתיבה של פוסטים. הוא מתאים יותר לכתיבה של טוויטים או דברי בפייסבוק. לבלוג אני צריך שיהיו לי יותר כלים ואני רוצה מקלדת נורמלית. כן, אני חושב שלאייפד יש מקלדת נורמלית ואני לא מתכוון להתווכח אינטרנט.
הגיע הזמן לבדוק כמה דברים. הדבר הראשון יהיה להכניס וידאו. בוא נעשה את זה.
פוסטים וטורים שאולי יעניינו אותך
הטריילר נראה משובח, אין ספק שזו תהייה עונה מעולה.
Fear the New Doctor Who Season 6 Trailer : SciFiCool.com.
פוסטים וטורים שאולי יעניינו אותך
פוסטים וטורים שאולי יעניינו אותך
פוסטים וטורים שאולי יעניינו אותך
פוסטים וטורים שאולי יעניינו אותך
הצטרפתי לאחרונה לתוכנית הבלוגרים של O'reilly. זה אומר שאני מקבל תכני וידאו וספרים (פורמט דיגיטלי) וסוקר אותם בזמני החופשי. אין בזה רווח כספי, הכותר נשאר אצלי (או אצל כל מי שעובד איתם). אין התחייבות לכתוב ביקורות טובות, הם בעיקר רוצים שיכתבו על הכותרים שלהם.
הסקירה באנגלית, אבל מאוחר יותר היום אני אעלה וידאו שיכלול סקירה גם בעברית.

Crap Detection 101: How to Distinguish Good and Bad Information Online
We are at a point where not only do we have hundred of different ways to consume information, we also have to deal with way too many sources that are less than credible. The problem is that it becomes real hard to sort them out. O’reilly’s video title “Crap Detection 101”, by author and journalist Howard Rhelngold, teaches the elements of critical thinking, and gives the viewers a solid workflow that will help them judge whether the material they are reading is to be trusted, or not.
As someone who works with educators, and also gets to talk to parents on somewhat daily basis, I was intrigued by the title. As promised it’s a “101” course in the Internet. The audience that will benefit from it are parents, teachers, elderly people – people who are using the web but are not familiar with issues like phishing, wikipedia, aggregation of information, news sources etc. Rhelngold is an interesting conversationist, and that’s how the videos are constructed – short conversations about a specific topic.
Experienced users wont find anything of value here, except for some Web sites for fact checking that could be of use. The videos cover topics like: searching and sifting through the information, dealing with hoaxes, phishing scams, talking to kids about the Internet, critical thinking, how to gather medical information and what to do with it (take it to the doctor), and a few more bits. There are 12 videos, running between 5-15 minutes.
The good thing about this title is, that Rhelngold technique are not about the tools (he give addresses for Web sites that are important) but all about the way we should think and work with information. This will makes the title relevant in the future as well, no matter what new tools show up on the scene.
פוסטים וטורים שאולי יעניינו אותך

ב-17 לפברואר יש לנו עוד ערב של הרצאות וסרט.
הפעם המסע שלנו לוקח אותנו אל הסרט "האלמנט החמישי" סרט מדע בדיוני עם סגנון ייחודי והעלילה המטורפת שביים לוק בסון ובו נחשפה לילו מולטיפאס, הרי היא מילה גובוביץ'.
לפני הסרט זיו קיטרו ירצה על ערים כפי שהן מוצגות בסרטי מדע בדיוני ועל המכוניות המעופפות ואיך זה שאין לנו עדיין כאלו.
לאחר מכן אלון רוזנבלום ייקח אותנו למסע אל מאחורי הקלעים ויספר לנו כל מיני דברים שלא כולם יודעים על מה שהביא ליצירת הסרט ואנקדוטות מההפקה.
למי שלא ראה הנה תקציר העלילה (ממש ממש תקציר מקוצר)
(מילה גובוביץ') רשע טהור מאיים על הקיום, חייל לשעבר (ברוס וויליס), והיצור המושלם יוצאים למצוא את המפתח לעצירתו.
מעבר לסגנון הייחודי יש לנו פה הופעה מעולה של גרי אולדמן בתור משרת הרשע, המון תפאורה מצוינת ומשפטים בלתי נשכחים.
ההרצאות מתחילות בשעה 21:00.
בשעה 22:00 הפסקה.
בשעה 22:30 יתחיל הסרט.
המחיר 40 ש"ח.
למי שמגיע דרך פייסבוק (תגידו להם בטלפון) העלות 28 ש"ח.
כרטיסים 035021555 ולהגיע לקופות.
סינמטק חולון, גולדה מאיר 6 חולון
פוסטים וטורים שאולי יעניינו אותך
אז.
לפני שנה בערך פנה אלי חבר ואמר לי שאני חייב להתחיל לעשות סרטים ביוטיוב. הוא הסביר לי בצורה מפורטת למה אני מתאים לזה אבל לא היה לי זמן או רצון להכנס להפקה של וידאו. באותה התקופה היו לי כמה פודקאסטים והרבה עבודה ולא רציתי לייצר עוד תוכן שלא רק שלא יכניס לי כסף אלא יעלה לי כסף. אבל, לפני כ-80 או 90 ימים (ואני יודע את זה כי אני מוציא בערך תוכנית ליום ויצאו כבר 79 כאלו) החלטתי לעשות את הצעד ולהרים ערוץ יוטיוב.
אחד מהשיקולים היו הכלי המיידי לצילום: אייפון 4 עם מצלמה קדמית. זה אומר שאני לא זקוק למצלמה אחרת ואני יכול לצלם מתי שמתחשק לי. בתחילת הדרך גם לא טרחתי לערוך כלום כמעט, פשוט צלמתי והעליתי ליוטיוב ישירות מהמכשיר.
אבל יש משהו מפתה בעבודה עם יוטיוב, זאת למרות שהערוץ רק מתחיל ולא צבר המון צופים. משהו בעמידה מול המצלמה ושפיכת המחשבות או יצירת התוכן בצורה הזו מרגש אותי. אז לא עבר הרבה זמן והתחלתי להעלות את הסרטונים אחרי שהעברתי אותם עריכה קלה. הוספתי פתיח שיצר לי אורן אובסטבלום ורצתי עם זה.
שתי נסיעות לחו"ל הביאו אותי לצלם הרבה תוכניות וחומרים שידעתי שאני עומד לערוך כשאחזור. אז למדתי איך לערוך טוב יותר ואני מודה שיש בי רעב לצלם באיכות גבוהה יותר ולעשות שימוש בכלים מתקדמים. אבל זה גם המקום בו אני עוצר את עצמי. אני עושה את הערוץ הזה כי יש לי זמן קצר יחסית. אין לי פודקאסטים ואני יכול לצלם ולערוך את התוכנית בתוך קבע שעה בערך. מה שאני כן עושה זה לשכלל את ההגשה ואת התכנים.
יצרתי לו"ז של תוכניות והשבוע היה הפיילוט. כל יום עולה תוכנית בנושא אחר. כל הנושאים הם נושאים שמעניינים אותי כמובן. זה מתחיל מסקירות טכנולוגיות ונגמר בבישול.
אם הייתי בארה"ב, כנראה שהייתי עושה ערוץ נפרד לדברים האישיים אבל אין פה מספיק אנשים שירשמו כדי להצדיק שני ערוצים.
בכל מקרה, אלו היו כמה מחשבות שרציתי לזרוק איפשהו והאמת היא שהתגעגעתי לכתיבה בבלוג.
עד הפעם הבאה.
ולמי שמתחשק – סרטון הבישול האחרון
פוסטים וטורים שאולי יעניינו אותך
ביום ראשון, 24/1/2011, הושק מוצר חדש שבא לתת פיתרון לשוק הרכב. חובבי הטכנולוגיה מסתכלים על המוצר הזה בעיניים חשדניות בעיקר כי לא ברור מה הוא עושה שהמכשירים הסלולרים החכמים שלנו לא יודעים לעשות כבר. התשובה היא שלא הרבה, אבל למוצר יש עדיין זכות קיום – אם יטפלו במספר עניינים קריטיים.
אז מה הוא הקומודו? מרכז תקשורת ובידור לרכב המבוסס על אינטרנט סלולרי. הקומודו מותקן ברכב והוא למעשה מסך 4.3 אינץ'. על הקומודו מותקנות "אפליקציות" שונות. חלק מהאפליקציות בהחלט עומדות בקריטריון של תוכנה, כמו למשל זו שמאפשרת למי שמקבל רכב מהחברה ליצור דו"ח נסיעות ברור שמציג אילו שימושים נעשו ברכב ובכך חוסך למשתמש אלפי שקלים בחודש. או תוכנה אחרת שמאפשרת להורה להגדיר כבישים ומהירויות שהוא לא רוצה שהילדים שלו יגיעו אליהם וברגע שזה קורה, SMS נשלח למכשיר של ההורה – לא רוצים שהילד יסע מעל 80 קמ"ש? ולא ירד לכביש החוף? אין בעיה תכנתו את זה ואם הילד יעשה את זה תקבלו מייד התראה.
לצד אלו יש "אפליקציות" שהן לא יותר מתת הגדרות. בחרו באפליקציית המוסיקה ותוכלו לבחור ברדיו ואז לבחור ברדיו BBC (בקיצור, בחרתם ערוץ) כל לחיצה כזו על תת סעיף נחשבת אפליקציה בספירה. אבל זה לא באמת הדברים שמטרידים. מה כן? מייד נגיע לזה. לטובת המכשיר יאמר שחברת קומודו סגרה עסקאות עם חברות המוסיקה בארץ ואתם יכולים, לראשונה, להזרים מוסיקה מכל אומן ישראלי ישירות למכשיר. פשוט בוחרים מוסיקה -> חיפוש ואז מקישים אביב גפן ויש לכם את כל האלבומים לבחור מהם.
הקומודו הוא גם מכשיר ניווט שעובד עם חברת iGO ומקבל דיווחים חיים על מלכודות לייזר ומכמונות מהירות. הוא כולל מצלמה אחורית שתאפשר לכם לעשות רוורס בקלות, הוא מסוגל לשדר לכם תכני וידאו ועוד. אז מה חסר בו?
קודם כל, לפני כל דבר אחר, אין אפשרות לסנכרן אנשי קשר. הקומודו הוא לא מכשיר סלולרי, הוא משתמש בחיבור Bluetooth כדי לתקשר עם המכשיר הסלולרי שלכם. הדבר היחיד הסלולרי שיש לקומודו הוא מודם כדי לקבל את כל הדאטה. למרות שהקומודו משתמש בסלולרי לחייג, הוא כן מכיל בתוכו אנשי קשר ואלו מועברים בצורה מאוד מסורבלת (על ידי הוצאת ה-sim מהמכשיר וחיבורו לקומודו ואז העברת המידע). זה לא נוח, וזו בהחלט בעיה.
נקודה רגישה נוספת היא השליטה הקולית. בעברית פשוט אין לנו תוכנות זיהוי קול טובות ולצערי קומודו לא מצאו פיתרון לעניין. זה אומר שהמכשיר שאמור להוסיף לנהיגה הבטוחה לא יכול לאפשר לנהג להשאיר את הידיים על ההגה בזמן הנהיגה. חבל, ונקווה שיהיה פיתרון כזה בסופו של דבר. הבעיה הגדולה ביותר היא התחרות עם הסלולרים החכמים ומכשירים אחרים הקיימים בחו"ל שעושים חיבור עם הסלולרי בצורה טובה יותר.
פורד סינק למשל קיימת רק בארה"ב ועובדת רק עם רכבי פורד אבל זו מערכת קולית מדהימה. היא מסתנכרת עם האייפון או האנדרואיד שלכם ואתם שולטים במה שאתם רוצים. בא לכם לשמוע ספר אודיו שעל האייפון? תנו פקודה קולית והרכב ישמיע לכם את הספר מתוך מערכת השמע של הרכב עצמו. רוצים ניווט? תנו הוראה לאן אתם רוצים והרכב יעשה שימוש ב-GPS המובנה שלו. השליטה הקולית היא מפתח ולקומודו יהיה קשה להתחרות עם המערכת הזו. מצד שני את הקומודו אפשר להתקין בכל רכב.
אני מאמין שיש שוק למוצר הזה. יש הרבה מאוד אנשים שנמצאים שם בחוץ ולא יודעים להשתמש באייפון או לא רוצים שום סלולרי חכם. יש הרבה אנשים שישמחו למשהו פשוט שנמצא ברכב, מספק להם תכנים שהם רוצים וכולל בתוכו מכשיר סלולרי, מכשיר GPS וחבילת תוכן במקום אחד. יהיה מעניין לעקוב אחרי זה.
המחיר? 300 ש"ח התקנה. 109 ש"ח ל-36 חודשים. 20 ש"ח לחבילת תוכן בסיסית ועוד 14.9 ש"ח לחבילת המוסיקה.
בשבועות הקרובים הקומודו יותקן ברכב שלי ואז אוכל לתת סקירה מלאה יותר ועניינית יותר על המוצר.
פוסטים וטורים שאולי יעניינו אותך
פרוייקט מגניב שכדאי להכיר, גם אם זה כמעט נגמר. שנה הבאה אקח חלק פעיל יותר.
פוסטים וטורים שאולי יעניינו אותך
פוסטים וטורים שאולי יעניינו אותך
פוסטים וטורים שאולי יעניינו אותך
כבר הודיעו לי שהשבוע הזה עומד להיות שבוע קשה. יש הרבה דברים שחייבים לטפל בהם, יש הרבה פעולות שצריך לעשות. זה קורה בכל פעם שאני חושב שהנה, צמצמתי את הפער.
אני תוהה אם נצליח לחיות בלי לחץ.
פוסטים וטורים שאולי יעניינו אותך
פוסטים וטורים שאולי יעניינו אותך
מאמר מעניין על מה שקורה פה בארץ. על הדחיקה של השמאל על ידי הימין. כתוב טוב, המון דוגמאות. מאיר עיניים.
פוסטים וטורים שאולי יעניינו אותך
יש הרבה מאוד דברים לעשות באייקון השנה, הנה כמה המלצות ליום ראשון למי שלא בטוח מה הוא צריך לעשות שם.
סדנה מקצועית: אל הוליווד ובחזרה, שיחה עם כריסטיאן אלווארט, יוצר הסרט "פנדורום" 14:00-16:00
דיון: סיכום שנתי – דוקטור הו / זיו קיטרו, דידי חנוך, עומרי בר-לב 16:00-17:00
סדנה מקצועית: רעיונאות למשחקי מחשב / אלעד "גולדי" גולדשמידט 12:00-15:00
דיון: פנטסיה יהודית / פרופ' אורציון ברתנא, ד"ר חגי דגן, הרב עדי כהן, שמעון אדף, מנחה: אביגיל נוסבאום 17:00-19:00
Game Show 2010 אירוע פרוייקטי גמר 2010 התוכנית לעיצוב ופיתוח משחקי מחשב בבית הספר לאמנות "המדרשה", בבית-ברל 19:30-21:30
דיון: זיו קיטרו ואודליה בארקין משוחחים על מין וערפדים 18:00-18:20
מפגש עם הסופר אנדריי ספקובסקי 19:00-20:00
מושב הרצאות בחמד"ע: מפלצתיות וגבורה במדע / ד"ר רז דקל, ד"ר יוסי לוי, מנחה: אושרית יקנה 19:00-21:00
פוסטים וטורים שאולי יעניינו אותך
After missing last week due to illness, we're back!
00:56: Jon Hamm as Superman?
05:00: Old Doctow Who DVDs
08:33: WildStorm is dead
14:00 Black Widow Movie
18:15 Terry O'quinn and Michael Emerson get their own show
19:12 The big Fringe debate
38:23 iCon Festival(s) preview
45:40 Nokia World
1:03:35 HTC Desire Z and Desire HD
1:09:55 Analyst predictions

ערב שני לסדרת ההרצאות החדשה במדיטק (סינמטק חולון).
הפעם אני לוקח אתכם לצלילה עמוק אל תוך מוחם של הרוצחים הסדרתיים הנוראיים בעולם, אלו שחיים וחיו במציאות, ואלו שנמצאים רק בסרטים.
מה מניע את האנשים האלו? מה שיטת הפעולה שלהם? איך הם מצליחים לשבות לא רק את מחשבותינו אלא גם את ליבנו.
כל מה שרציתם לדעת על רוצחים סדרתיים, וידעתם שלא ממש כדאי לשאול.
לכל סרט יש סיפור, ולפעמים הסיפור הזה מעניין לא פחות מאשר הסרט עצמו. כמו בסרט הקודם, גם הפעם ייקח אותנו אלון רוזנבלום אל מאחורי הקלעים של הסרט ויתן לנו הצצה מחוייכת עם סיפורים של הכרתם על ההפקה. ההרצאה כוללת קטעי וידאו מיוחדים ועוד.
הסרט להערב – שבעה חטאים בכיכובם של בראד "הקודר" פיט, מורגן "המצולק" פרימן, גווינית' "הראש" פלטרו, וקווין "האגדי" ספייסי.
למי שפספס את החיים שלו בתקופה בה הסרט יצא הנה תקציר:
שני בלשים יוצאים לחקור סדרת רציחות המתבססות על שבעת החטאים הקשים על פי הברית החדשה, מסע שהופך לאישי מאוד, מהר מאוד עד לסוף הנורא.
לכל מי ששואל, כן גם זה עותק 35 מילימטר. לא לא תהייה אפשרות לראות את זה שוב שכן הזכויות חודשו במיוחד לזמן קצר מאוד.
מדובר בתענוג קלאסי. בואו ליהנות מחווית הקולנוע כמו שצריך.
נשמח לראותכם, אנחנו מבטיחים להחזיר אתכם הבייתה מצולקים.
מחיר: כמו הפעם הקודמת, אם תתקשרו ותגידו שאתם מפייסבוק זה יעלה 28 ש"ח. מחיר רגיל 40 ש"ח.
הערב מתחיל ב20:30..
פוסטים וטורים שאולי יעניינו אותך
אז עכשיו יש לנו אתר לפודקאסט, זה אומר שזה רשמי – אני עכשיו בעליו הגאה של עוד פודקאסט.
הפרק החדש מוכן ומזומן, דברנו על הרבה מאוד דברים כמו השטויות של אפל, מלחמת הכוכבים, פרסי ההוגו ועוד.
פוסטים וטורים שאולי יעניינו אותך
ב׳-27 לחודש, כחלק מכנס אייקון TLV קבוצת קש(ו)רים ברשת מתכוננת להרים ערב על קריפטוזאולוגיה.
למי שלא מכיר את המילה המוזרה, קריפטוזאולוגיה היא תחום של מדע ביולוגיה שלא זוכה להרבה הערכה. הוא עוסק בחקר של יצורים שהקהילה המדעית מתייחסת אליהם כאל אגדות. אפשר למצוא בקבוצת היצורים האלו את הביג פוט, המפלצת מלוך נס, הקראקן ועוד. באירוע המיוחד, 4 מרצים יעלו על הבמה ויספרו לכם למה אתם צריכים להרגיש הרבה פחות רגועים כשאתם מספרים לילדים שאין מפלצות.
הרעיון מאחורי קש(ו)רים ברשת הוא לדבר על נושאים הקשורים בצורה כזו או אחרת במדע. כאשר פנו אלינו מאייקון עם הרעיון הזה לערב קפצנו על ההזדמנות. בעוד שהערבים שאנחנו מתכננים עוסקים לא פעם בדמיון – הכיוון שלהם מתייחס לטכנולוגיה ולכלים השונים שיש לנו היום ואיך הם משפיעים או ישפיעו בעתיד. לעשות ערב על מפלצות מהכיוון שלנו זה אתגר מרתק וגם תענוג אמיתי.
בחרתי לדבר על הצ'ופהקאברה. מוצץ העיזים. יש מעט מאוד מידע על היצור הזה. רוב המידע שכן יש הן עדויות חוזרות על יצור דמוי לטאה … ובכן, מוצץ עיזים. ההרצאה הולכת ונבנית עכשיו וזה מלהיב לאסוף את הנתונים ולחפש את הסיפור שמאחורי כל הדברים.
בכל מקרה, אני מקווה לראות אתכם שם. זה יהיה מעולה.
פוסטים וטורים שאולי יעניינו אותך
00:00 – Apple Vs. PC & Apple Vs. Android
21:40 – E-Ink
23:25 – Star Wars discussion, in which Didi doesn't mention that he actually translated some terrible juvenile SW novels
33:28 – Scott Pilgrim's boxoffice woes, and why they don't matter
37:03 – 42:30 X-Men First Class casting, thoughts, with some more Apple stuff tacked on
42:30 – 49:43 Dragon Age 2 trailer, and voice acting in games
49:43 – Silent Hill Past Life and horror games
54:23 – Mad Men (we sorta tie it to science fiction)
פוסטים וטורים שאולי יעניינו אותך
The official launch is here, episode 1 of Phones in Space is out. Didi Chanoch and myself set and recorded a show that starts with the Kindle and ends with Torchwood. We talk about the Android Market and the evilness that is google. We also talk about iPad and other tablets as ereaders and why Didi prefers to buy a kindle, although it's not a multimedia device.
We also talk about Comixology and DC apps and why isn't this industry moving faster and to better places. this and more (it's late and hot) you'll be able to learn right here in Phones in Space.
פוסטים וטורים שאולי יעניינו אותך
אני שמח להזמין אתכם לאירוע שני של קש(ו)רים ברשת. ערב מרתק על מדע, מוח ואינטרנט.
האירוע הפעם יכלול שלוש הרצאות שנתנו בעבר (עם שינויים קלים) כך שמי שפספס את האירוע הראשון יכול ליהנות מהן. לצידן ינתנו שתי הרצאות חדשות האחת של איתמר ויסברג והשנייה של עו"ד יהונתן קלינגר.
03-6060800 מרכזיה והזמנת כרטיסים
רן לוי
(כותב ומגיש את הפודקאסט המצליח "עושים היסטוריה!") יעסוק באבולוציה של הוירוסים והרוגלות ברשת.
ליאור צורף
(לשעבר סמנכ"ל במיקרוסופט ישראל. ממקימי תוכנית אינטרנט "שידורי הניסיון") יעסוק בדרך בה המעבר ל-Real Time Web, מצב בו כולנו מספרים לכולם איפה אנחנו נמצאים ומה אנחנו עושים דרך רשתות חברתיות, הפך את חיינו לתוכנית "האח הגדול".
זיו קיטרו
(סופר, עיתונאי טכנולוגיה, מעצב משחקים ומרצה בתוכנית לעיצוב ופיתוח משחקי מחשב במכללת בית ברל) יציג כיצד הפכה האינטרנט להעתק של התת-מודע הקולקטיבי של המין האנושי, ומה הן ההשלכות על היכולת האנושית לשתף פעולה וליצור, לפעמים מבלי להכיר באופן אישי או בכלל את האנשים איתם אנו עובדים.
עו"ד יהונתן קלינגר
(חוקר תרבות דיגיטאלית, עורך דין, יועץ משפטי ובלוגר) ידבר על יחסי אדם ומכונה, ובפרט כיצד פיתוחים טכנולוגיים משנים הגדרות לאינטימיות, יחסים ומיניות, יסקור את היכולת של אדם לנהל מערכת יחסים עם מכונה ויתהה האם אדם ומכונה יכולים להתאהב, לקיים מערכת יחסים או בעתיד אף להנשא?
איתמר ויסברג
(הבעלים והמנחה של הפודקאסט "המשחקיה" תוכנית הרדיו-אינטרנט הותיקה בארץ בתחום המשחקים. דמות מובילה בישראל בתחום משחקים וטכנולוגיה) יעסוק באופן בו שינתה האינטרנט את פניו של עולם המשחקים.
פוסטים וטורים שאולי יעניינו אותך
אחרי המלצות רבות מחברים ודרישה קולנית של מורטישיה צפינו בסרט. .
האמת היא שאחרי קריאת הקומיקס לא רציתי לראות את הסרט. הקומיקס כל כך רע שזה עצוב. מארק מילר יצר קומיקס שכל המטרה שלו הייתה להראות אלימות חסרת חן ולספר כמה סיפורים חצי גסים. הסרט לעומת זאת, הו הסרט. איזה תענוג של צפייה. לקח את הרעיון מהקומיקס ועשה אותו טוב. אני שמח שראיתי ואם אתם לא ראיתם לכו מהר לראות.
פוסטים וטורים שאולי יעניינו אותך
החלטתי לאחד בין שניים מהבלוגים – מחשבה משחקית ומהדורה אחרונה.
היו לי כבר דיונים עם עצמי (שנעשו על גבי הפורום הזה), לגבי פיצול הבלוגים וכן הלאה. אז עשיתי את זה ואין טוב מבעל ניסיון. אחרי כמה זמן עם הניסיון הזה החלטתי לאחד את הבלוגים, לפחות את זה שעוסק במשחקים. אז זהו זה, זה קרה.
משוחררים.
פוסטים וטורים שאולי יעניינו אותך
מצאתי את הסרטון הזה, מהפתיחה של חנות אפל בלונדון…
וכל מה שיכולתי לחשוב עליו הם הלבנים האדומות של העיר היפהפייה הזו. זה לא סתם חשק להיות שם, הרגשתי דקירה בחזה ואז כאב עמום שאחז בכל הגוף שלי ולרגע אחד הבליחו תמונות מימים אחרים, מטיולים ברחובות שאינם כאן וריחות היכו בי, ריחות של הלבנים האלו בקובנט גארדן ביום שני בבוקר, קרוב למאפיה קטנה שבקרן רחוב.
כמובן שהרבה יותר מרגש, זה לשמוע את השיר הזה ולחשוב על לונדון. למרות שהקליפ הספציפי הזה קצת עצוב. מצד שני עצוב לי שאני לא שם אז זה מתאזן.
פוסטים וטורים שאולי יעניינו אותך
לפני מספר חודשים פנה אלי דידי עם רעיון לפודקאסט חדש. הרעיון עניין אותי כי דידי הוא קודם כל חבר (מה שאומר שהוא מעניין כי אני לא מסתובב עם אנשים לא מעניינים), אבל חשוב יותר לעניין יצירת התוכן – דידי הוא איש הם הרבה מאוד ידע והיכולת לדבר על הידע הזה בצורה מעניינת. אתמול עלה הפרק הראשון.
הפודקאסט שואב את ההשראה שלו מהבלוג של דידי. כמו הבלוג, הפודקאסט עוסק בשילוב נושאים: מד"ב וסלולרי. באופן מדויק יותר, אנחנו מדברים על טכנולוגיה, אינטרנט, מדע בדיוני, פנטזיה ונושאים קשורים לאלו. החלטנו לעשות את הפודקאסט באנגלית כדי להגיע ליותר מאזינים ואני מודה שהיו לי חששות. אני מדבר אנגלית מהגן, נתתי מצגות באנגלית, דברתי עם אנשים מארה"ב ומאירופה בהזדמנויות ולמטרות שונות אבל איכשהו להקליט תוכנית באנגלית הביא אותי לרמות חרדה חדשות. אבל עשינו את זה, הקלטנו את התוכנית ושחררנו אותה לאוויר העולם ואפילו אייטונס אישרו אותנו ממש מהר. כעת כל מה שנותר זה להמשיך לעבוד, לעשות תוכנית טובה ולשמוע מה יש לכם ולאחרים לומר.
תהנו.
פוסטים וטורים שאולי יעניינו אותך

תמונה מיח"צ של אפל
מחר בשעה 8 בערב (השעה הקבועה של אפל לאירועים האלו) יעלה סטיב גו'בס לבמה וידבר. הוא ידבר כנראה על אייפון 4, אבל לא משנה מה יקרה הוא לא עומד להכריז על שום החזרה של המוצר המצליח ביותר של אפל.
המהומה באינטרנט היא מהומה תקשורתית יותר מכל דבר אחר. כמעט 3 מיליון מכשירים נמכרו והביקורות ברובן אוהדות את המכשיר. נכון, אי אפשר להתעלם מכך שיש בעיה עם האנטנה אבל המהומה שאנחנו רואים ושמועים עליה היא לא מהומה של 3 מיליון מכשירים כושלים. זו מהומה של כמה מאות ואולי כמה אלפים של מכשירים שמציגים את הבעיה. בזכות האינטרנט הבעיה הזו זכתה לתהודה אדירה וטוב שכך. לא משנה איזו חברה זו, היא צריכה לדעת שהצרכנים יכולים לדבר ושיש מי שיקשיב להם וידאג להמשיך ולדבר. חברות צריכות לדעת שהן צריכות לתת דין וחשבון לנו הלקוחות. אני שמח על כל המהומה שהתרחשה כי היא מזמנת הזהרה לחברות אחרות – אם חברה אהודה כמו אפל זכתה לחטוף מהמשתמשים שלה, אז חברות אחרות צריכות לפחד, מאוד.
באותה נשימה אני אחזור להדגיש, הבעיה היא יותר בעיה של תדמית מאשר בעיה של חומרה. בכל חומרה יש בעיות והמחשבים של אפל לא חפים מכך. כאשר המחשבים הראשונים עם מעבדי אינטל יצאו היו המון בעיות, אבל כל מי שהקשיב ודיבר עליהן היו חובבי אפל. כאשר הקובייה התחממה ומתה לאיש לא באמת היה אכפת ואפל פשוט הפסיקה את הייצור שלו. לאפל היו בעיות עם חומרה בעבר ויהיו לה גם בעתיד, כי אפל היא חברה של חדשנות ולא משנה כמה פעמים נדבקם מוצרים במעבדה, הכל משתנה כאשר הם יוצאים החוצה אל המשתמשים. אז מה קרה עכשיו? האייפון הוא המכשיר הנמכר ביותר בעולם, זה מה שקרה. 100 מיליון מכשירים ורובם נמצאים בידיים של משתמשים שאינם משתמשי אפל רגילים. אלו אזרחים מן השורה שלא מכירים את אפל ולא מעניין אותם להכיר את המוצרים, הם אוהבים את האייפון שלהם ורוצים שהוא יעבוד. כשיש תקלה, האנשים האלו רוצים לדעת שהם לא יסבלו ממנה והם לא אוהבים את החברה ולא מוכנים לקבל ממנה שום מריחות.
זו הסיבה שלראשונה בחייה, אפל עומדת לענות לבעיות שעלו באירוע מיוחד. במקום להוציא עוד מכתב מיחסי הציבור, סטיב ג'ובס נאלץ לעמוד מול הקהל ולהסביר בדיוק מה קרה. לא משנה מה הוא יעשה, הוא לא יכריז על שום החזרה של מוצרים. אבל הוא כן יעשה את הדברים הבאים:
מה אפל יכולים לעשות כדי לפתור את הבעיה? הם יכולים להגיד שאנשים שחווים את הבעיה מוזמנים להגיע לחנויות ולהחליף את המוצר. כבר עכשיו מגיע ליין חדש של מכשירים לחנויות של אפל והם כנראה עברו טיפול מיוחד עם צבע כדי למנוע את בעיה המגע שגורמת לניתוק השיחות. אם אפל יציעו את הפיתרון הזה הם ירוויחו כמה דברים:
איך בדיוק הם עושים את מה שכתוב בסעיף 3? ובכן, כל מי שיש לו בעיה ישמע שהוא יכול לגשת לחנות ולהחליף את המוצר. אותו אדם יתחיל לחשוב מחשבה אחת – האם הבעיה באמת כל כך חמורה עד שהוא ירצה לעמוד בתור, להחליף מכשיר, לקחת אחד חדש, לחזור הבייתה ולשחזר מידע מגיבוי? או שאולי הוא כבר למד לא להחזיק את המכשיר בצורה מסוימת והוא אוהב את המכשיר שלו כמו שהוא? קרוב לוודאי שאחוז קטן מתוך אלו שיש להם בעיות יגיעו לחנות. חודש מעכשיו אפל תוכל להודיע שמאות בודדים של משתמשים החזירו את המכשיר – סוף סיפור.
אפל יכולים גם להציע את הכיסוי המטופש שלהם חינם לכלל המשתמשים. במצב הזה הם יודו שיש בעיה בכל המכשירים והם נותנים מתנה בשווי כולל של 90 מיליון דולר (3 מיליון אייפונים כפול 30 דולר לכיסוי). בפועל הכיסויים האלו עולים דולר אז אפל סופגת 3 מיליון דולר בלבד, לא סכום גדול, במיוחד כשמשווים אותו ל1.5 מיליארד דולר – הסכום שיעלה החזר מוצרים מלא, על פי הערכות של מומחים.
יכול מאוד להיות שג'ובס יעלה על הבמה, יתעקש שאין בעיה וירד ממנה, אבל זה לא סביר למרות שזה כנראה מה שהוא היה רוצה לעשות.
אפל נכנסים לתקופה חדשה בחיים שלהם, תקופה בה הם חשופים יותר מאי פעם לביקורת. הם לא יכולים להמשיך לשתוק כמו שהם עשו בעבר כאשר נתקלו בבעיה. התגובה מחר תהייה תקדים להתמודדות של אפל עם תקלות בעתיד. עבור רוב האוכלוסיה בעולם זה לא יהיה ערב מעניין במיוחד. עבור חובבי אפל מחר, לא משנה מה יקרה, אנחנו הולכים לראות רגע היסטורי מתרחש.
פוסטים וטורים שאולי יעניינו אותך
יש רגעים של נחת באינטרנט, והם מגיעים בצורה של שילוב בין משחקים מגניבים, לעירום טוב.
אני לא בטוח אם זה סרטון ויראלי שנוצר, או שזה הדבר האמיתי. בכל מקרה אני מודה שיש אנשים מסוימים שאני בהחלט אשמח לעודד כדי להביא אותם לשחק בצורה הזו.
פוסטים וטורים שאולי יעניינו אותך

האח הקטן הסתובב לי בידיים כבר די הרבה זמן, אבל רק עכשיו כשיצא בהוצאת גרף החלטתי לקחת אותו בידיים ולקרוא אותו. זה לא הספר הטוב ביותר שקראתי בחיי, אבל אין ספק שהוא אחד החשובים שקראתי ולכן גם אתם צריכים לקרוא אותו.
קורי דוקטורוב עשה לעצמו שם של יוצר שחי את התקופה החדשה בה אנו חיים. הוא לא רק מטיף לתרבות השיתוף ושימוש ברישיון Creative Commons אלא שהוא גם חי את הרעיון. כל ספריו עד היום יצאו ברישיון שיתוף והוא אפשר לאנשים להוריד את הספרים בהרבה מאוד פורמטים, להפיץ אותם הלאה וכל זאת מבלי לבקש תשלום. מי שרצה יכול היה גם לשלם, אבל רק אם באמת רציתם. מעבר לכתיבת הספרים, קורי גם כותב באחד האתרים הפופולאריים ביותר בקרב חובבי טכנולוגיה ותרבות רשת – Boing Boing.
אני לא מחבב את קורי דוקטורוב, וחלק מהכתבות שלו נקראות לרוב כמו הטפה. אני שונא מטיפים מכל סוג, גם אם בבסיס אני מסכים איתם. קיצוניות לא עזרה אף פעם לאף אחד אבל היא כן גרמה לנזק. יחד עם זאת על הספר "האח הקטן" לא רציתי לוותר, אפילו רכשתי אותו בצורת אודיובוק והורדתי אותו בשני פורמטים. אבל לא נגעתי בו. בכל פעם שהתחלתי לקרוא התעצבנתי. ובכל זאת כשקבלתי את הספר לסקירה החלטתי להתגבר על ההתנגדות הטבעית שיש לי לאיש ולקרוא את היצירה עצמה. אני שמח שעשיתי את זה
חשוב להבין שני דברים כשקוראים את הספר. הראשון, ואולי החשוב ביותר, מדובר במאניפסט של דוקטורוב לחיים בתקופה שלנו ולאן אנחנו עלולים להוביל את עצמינו בכל הקשור להשגחה או נכון יותר לומר ריגול בלתי פוסק של הממשלה על חיינו. הדבר השני, בחלק מהזמן הדמויות לא עונות לקווי המתאר הבסיסיים שקורי יצר וזה נובע מהעובדה שמדובר במאניפסט. ובכל זאת דוקטורוב הצליח לגרום לי לשבת ולקרוא את המאניפסט שלו ואף ליהנות ממנו.
אני אמנע מלספר לכם את סיפור העלילה הכללי אותו תוכלו למצוא די בקלות במספר אתרים ברשת ואתרכז במסר – כולנו צריכים לקחת יותר אחריות על הדרך בה הממשלות היום מנהלות את חיינו ובדרך בה הממשלות משתמשות בתירוצים שונים כדי להרחיב את השליטה שלהם על כל אספקט בחיינו. בארץ ראינו בשנה אחת את האיום לחופש שלנו בדמות חוק הצנזורה על האינטרנט ובדמות חוק המאגר הביומטרי. שני החוקים האלו לא מתו ואת שניהם אנחנו עוד נראה חוזרים בשלב מסוים והם יגרמו לנו נזק. אני ממליץ שתקראו את הספר "האח הקטן" כדי שתבינו לאן דברים עלולים להגיע.
זהו לא סיפור בדיוני אלא חזון שעלול להפוך למציאות אם לא נלחם בו.
האחריות היא שלנו.
פוסטים וטורים שאולי יעניינו אותך

הדוקטור ואיימי ביקרו השבוע את וינסנט ואן גוך, והתוצאה הייתה פרק שלא אשכח במהרה.
אין ספק שזה אחד הפרקים הטובים ביותר בעונה, אם לא הטוב שבהם. הוא עבד באופן נפלא. הוא ריגש, הוא שימח, הוא העציב. הוא הציג את הדוקטור בצורה נפלאה, הוא היה טארגי בגלל שידענו שהם לא יכלו לשנות שום דבר והוא הציג שחקנים שבצעו את הטקסט של ריצ'ארד קרטיס בחיות נהדרת. אני לא נוטה לכתוב יותר מידי עם הדוקטור. כתבתי רק טור אחד בפרק אחר (בחירתה של איימי). יש שתי סיבות לכך. אחת, דידי חנוך עושה זאת מידי שבוע והניתוחים שלו נהדרים. הסיבה השנייה היא… דידי חנוך עושה את זה מידי שבוע וגורם לי להרגיש רע על מה שאני כותב על הדוקטור. אבל זה היה מסוג הפרקים של הדוקטור שאני אוהב, הפרקים שמשאירים אותך עם תחושת פליאה. לכן לא יכולתי שלא לכתוב משהו. בנוסף, זה גם פרק שהוכיח שסמית' הוא בחירה מצוינת לדוקטור הזה.
מעבר לעניין הדוקטור, הייתה לי קרבה ייחודית לפרק הזה בגלל צלילה עמוקה יותר אל עולמו של וינסנט ואן גוך בתקופה אחרת של חיי. נשכרתי לכתוב משחק מחשב בעל עלילה מורכבת מאוד ובתחילת הדרך האנשים שפנו אלי בססו רעיונות רבים שלהם על אלמנטים בציוריו של ואן גוך. התנגדתי לעניין מאחר והרעיון שהם באו איתו הגיע זמן קצר מאוד אחרי יציאת הספר המטופש של דן בראון. למרות התנגדותי חקרתי לא מעט את חייו של ואן גוך ולמדתי עליו המון ולראות אותו מתעורר לחיים פתאום על המסך עורר הרבה רגשות חזקים מאוד. בסופו של דבר המשחק לא נגע בואן גוך כלל אלא פנה לכיוון אחר, אבל כאמור את המחקר והצלילה לחייו של האיש כבר עשיתי.
אני מאוד אוהב את העונה עד כה, אבל הפרק הזה הציב רף שאשמח מאוד אם יגברו עליו כי זה אומר שמצפים לנו פרקים בלתי נשכחים…
פוסטים וטורים שאולי יעניינו אותך
עם כל יום שעובר אני מודה לאפל שהמציאו את האייפאד, ולאשתי שהכריחה אותי לקנות אותו. הדבר הזה שינה לחלוטין את הדרך בה אני עושה דברים. זה אפילו שינה את הדרך בה אני מכין סושי.
הבטחתי לאשתי שאכין סושי כשנעבור דירה. כשעברנו לגור יחד בתל אביב, הסושי שהכנתי היה מן מאכל חצי רשמי כזה שחגג את המעבר עצמו, לכן זה הפך להיות המאכל שמתקשר לנו לדברים חדשים. לצערי, בשבועיים הראשונים שלנו פה לא היה לי זמן או כוח להתחיל להכין סושי, עד אתמול בלילה.
אחד הדברים שמשמחים אותי בבית החדש הוא שיש לי מקום להכין אוכל. במקום לעבוד רק על השיש הצר שהיה לי בדירה הקודמת יש לי עכשיו שולחן אוכל. זה לא שולחן גדול אבל הוא מספיק לנו כדי לשבת שלושתינו לאכול ובהחלט מספיק כדי להכין עליו אוכל. סושי הוא מאכל שצריך מרחב מסוים כדי להכין אותו. יש את האצה שצריך לגלגל, קערת האורז הגדולה, ירקות, ביצים (דגים למי שאוכל אותם) ועוד דברים טובים. כמובן שצריך מקום גם לאייפאד.
מה אני עושה עם האייפאד בזמן הכנת הסושי? הרבה דברים. לפני כל דבר אחר, אני יכול להשתמש באחת האפליקציות הטובות לבישול BigOven Pro שמספקת גישה למעל 170 אלף מתכונים. חפשתי סושי ומצאתי המון אפשרויות מעניינות להכנה. אחרי שקראתי והכנתי מה שצריך, הפעלתי את הדפדפן וגלשתי לאחד מאתרי ההרצאות האהובים עלי והתחלתי לצפות בהן תוך כדי הכנת האוכל.
זה לא חדש, לצפות בטלוויזיה במטבח, אבל עכשיו הטלוויזיה הזו מחוברת לי למיליוני ערוצי תוכן שבאמת מעניינים אותי – אני יכול להתחבר לכונן הקשיח בסלון בו יש לי סרטים, אני יכול לצפות בסרטים וסדרות שהטענתי אל תוך המכשיר, ואני יכול לגשת למיליוני הסרטונים שיש ברשת כדי לצפות בהם ישירות מהדפדפן במכשיר. הכי חשוב, הטלוויזיה הזו הולכת איתי לכל מקום ואני יכול בקלות להפוך אותה לדברים אחרים. היא יכולה לחזור להיות ספר המתכונים שלי, היא יכולה להיות המחברת שלי (בזכות Evernote) אם יש לי פתאום רעיון שאני לא רוצה לשכוח. יכולתי די בקלות להפעיל את סקייפ ולדבר עם אנשים בלי שהידיים שלי יהיו תפוסות. יכולתי לקרוא ספר (אני קורא את Letters from the Earth של מרק טווין), או קומיקס (יש לי את Fables עליו) אם התחשק לי.
זה אולי נשמע מוזר, אבל משהו במכשיר הזה ובקלות בה ניתן לשנות את התפקוד שלו גורם לי להרגיש שאני חי בעתיד. כתבתי כתבה די ארוכה שצריכה להתפרסם במאקו בקרוב, ובשבוע הבא אני מקליט תוכנית רק על האייפאד שתעלה באתר אייפון אחד על אחד (אתר שעוסק בסקירות של אפליקציות ומדריכים לאייפון ולאייפאד). כשאלו יהיו זמינים אקשר אותם כי לא משנה מה אתם חושבים, האייפאד משנה את חוקי המשחק לחלוטין.
פוסטים וטורים שאולי יעניינו אותך
שמחתי לקבל היום שתי שיחות טלפון ממנהל החינוך בעיריית חולון. מעבר לקו של השיחה הראשונה ענתה מנהלת האגף (אני מקווה שאני לא טועה בתואר) ובשיחה השנייה היה אחראי הניהול של מנהל החינוך.
אין בעיה לשלוח בפקס את הניירת הנדרשת מעיריית נתניה. התנצלו בפני על מה שהיה ובררו שאין שום דבר נוסף שאני צריך. אלו הדברים הפשוטים האלו שגורמים לי להאמין שלאנשים עוד אכפת. תודה לכל מי ששלח הודעה/אימייל ותודה רבה ללימור ויוני מעיריית חולון. אין ספק שאנחנו מרגישים הרבה יותר רצויים בעיר החדשה שלנו.
פוסטים וטורים שאולי יעניינו אותך
היי. שמי זיו קיטרו, אני סופר ועיתונאי במקצועי ומשתדל מאוד להיות אב טוב לביתי בת השלוש וחצי. אני אשתי וביתי דיירים חדשים בעירכם, עברנו ב-25.5 לבית בחולון, אחרי הרבה מאוד שנים בהם חיינו בנתניה. המעבר היה לנו קשה ודרש לוגיסטיקה רבה אבל עשינו זאת כי האמנו שזה הדבר הנכון לעשות. מה שהטה את הכיף לטובת חולון היו הקרבה לעבודתה של אשתי, וחשוב יותר – רמת החינוך שעל פי כל הסיפורים היא גבוהה מאוד בכל המוסדות פה.
פוסטים וטורים שאולי יעניינו אותך
עם מעבר הדירה החל גם הסינון הגדול וזה מביא איתו מספר דברים שאין לי מה לעשות איתם ואני רוצה למסור למישהו שיעריך אותם.
החוקים פשוטים:
1 מי שרוצה משהו צריך לבוא לקחת
2 חברים שהיו להם ימי הולדת ולא קבלו כלום מקבלים קדימות
3 חברים מקבלים קדימות על זרים
4 כל הקודם זוכה
5 חברים יכולים לבקש שאשמור להם בצד
6 מי שרוצה משהו שישלח אימייל אל zivstuff@gmail.com
(אני יודע שהסעיפים האחרונים מבלבלים. אתם תתגברו על זה)
VHS
Highlander
The lost boys
Dark city
In the name of the father
Pink Floyd the wall
Labyrinth (with behind the scenes feature)
The doors movie
Star wars trilogy (the original trilogy) special edition
The evil dead full uncut version
CDs
Bob Sinclair champs élysées
DVD
Neil gaiman's a short film about John Bolton
הפי בייבי
The princess bride (Hebrew subtitles)
Aeon flux (not an original copy, got in from someone that doesn't want it)
Fellowship of the Ring special edition 4 DVDs set
Voices of a distant star anime (short, sci-fi)
PC GAMES
The battle for middle earth (strategy game)
דברים שונים
Sony cd Walkman (reads mp3 from disk) if you use CDs you will want this
ספרים
ספר השמות לפי הקבלה נפתלי פרום
אנציקלופדיה להריון ולידה
תינוק חדש מדריך להורים של שילב
הרשימה תמשיך להתעדכן לאורך היום.
פוסטים וטורים שאולי יעניינו אותך
אין ספק, אחרי צפייה בשבעת הפרקים הראשונים של הדוקטור החדש, שסטיבן מופט מציג לנו דוקטור הרבה יותר אנושי, והרבה יותר אפל.
במהלך כל הפרקים האחרונים ראינו את הדוקטור, לא פעם, עומד חסר אונים או מבולבל. בעוד שאפשר לטעון שהרגנרציה מבלבלת את הדוקטור הרי שהיא אמורה לעשות את זה בפרקים הראשונים ולא לכל אורך הסדרה. אנחנו נמצאים בפרק 7 והפעם לא רק שהדוקטור באמת מצטייר כחסר אונים אלא ששם הפרק מעניק את כל הכוח ושם דגש מלא על איימי.
אחרי הצפייה בפרק הזה התחלתי לתהות; מופט מכיר את הדמות והכותבים שעובדים איתו הם לא ערמה של בוגרי בית ספר שחפשו עבודה. אז אם הדוקטור לא מתנהג בצורה מוזרה בגלל "כשל" של הכותבים הרי שהמסקנה האחרת היא שמופט מכוון אותנו למקום חדש. אם לשפוט את מופט על פי הפרקים שאנחנו מכירים מהעונות הקודמות הוא אוהב לשים את הדוקטור במצבים מאוד לא נעימים, כמעט חסרי אונים. Silence in the Library אפשר לדוקטור להציג את הידע ואת התושייה הרבה שלו ובאותו הזמן הציגה לנו את ריבר סונג שידעה על הדוקטור הרבה מאוד דברים שהוא לא ידע על עצמו, כל שכן עליה ועל מערכת היחסים שלהם. ב-Blink הדוקטור מצא את עצמו תקוע ונאלץ לעזור בעקיפין לאנשים. שוב – הוא רב תושייה אבל חסר אונים.
גם בסדרה הנוכחית הדוקטור מצליח לצאת ממצבים, כי הוא הדוקטור והוא יכול לעשות דברים שאף אחד אחר לא עושה, אבל הוא משאיר תחושה ברורה מאוד של בלבול, של חוסר אונים, של פחד מבחירות. האחרון נובע כמובן מהמקום אליו הבחירות שלו הביאו אותו בפעם האחרונה אבל נדמה לי שזה הרבה יותר עמוק מזה. אין לי ספק שמופט מתייחס להתפתחות של הדוקטור לאורך העונות שהוא ינהל ולא רק לעונה הזו. הוא עומד לתת לסיפור להחשף טיפין טיפין עד שהוא יביא את הדוקטור למקום שהוא רוצה לראות אותו.
אם האמירה של סונג הייתה נכונה, הדוקטור – בשלב בו סונג והוא הופכים לזוג – עומד להפוך להיות הרבה יותר רב עוצמה והרבה יותר מסוכן ממה שהכרנו עד היום ונראה שכדי להגיע לשם מופט הולך לענות אותו עוד הרבה.
(אגב, נראה שאינטרנט אוהב כל כל את טננט בתור הדוקטור, עד שהוא מציג רק אותו בשלושת העמודים הראשונים של חיפוש התמונות).
פוסטים וטורים שאולי יעניינו אותך
אני מוצא את עצמי מתרגש מניקיון הבית החדש, זה לא קרה לי עד היום, שממש התרגשתי לנקות.
בשבוע הבא אנחנו מבצעים את המעבר ויש הרבה מה לעשות. זרקנו לא מעט דברים, ואנחנו מכינים ארגזים של דברים למסירה. הכנו את הבית לאריזה הקרובה ובמקביל אנחנו מכינים את הבית החדש. יש דברים שחייבים לטפל בהם בימים הקרובים (מנורות ונורות בבית) ויש דברים שאפשר להוסיף עם הזמן (פנסים מחוץ לבית, מראות). כרגע אנחנו מתרכזים בניקיונות. המקלחת נקייה, התריסים ברוב הבית גם כן. סיימתי לטאטא ואחרי המטבח והשירותים ישאר לנו לשטוף.
יש פה ארונות ישנים מגניבים, וצריך לנקות גם אותם, לשאוב ולעטוף מדפים בנייר ועוד מיליון דברים.
זה מרגש ואני מחזיק אצבעות שהכל יזוז מפה. יש לי הרבה דברים לעשות בחיים.
פוסטים וטורים שאולי יעניינו אותך
זה נראה כמעט מתבקש, שדווקא בזמן בו מצאנו בית שעונה על הדרישות שלנו, דווקא אז נאלץ להתמודד עם עוד משהו מעצבן.
החתולה שלנו נעלמה לפני מספר ימים ואנחנו מעבירים את רוב היום בחיפוש אחריה. במקום למיין את החפצים בבית ולהתכונן למעבר אנחנו אורבים בחצרות בתים בתקווה שהיא תואיל בטובה לבוא אלינו. במצב רגיל זה היה מעצבן, כשאנחנו נמצאים מספר ימים לפני מעבר זה בלתי נסבל. ברור לי שאחרי המעבר נמצא את עצמינו נוסעים בלילות לנתניה, אחרי שהתאמצנו לעזוב אותה, רק כדי לאתר את החתולה. המחשבה על לילות ללא שינה עושות לי חשק לאסור על גידול חיות מחמד שלא מעריכות את האנשים שתחת חסותם הן חיות.
המרדף הזה לא נגמר. נראה שתמיד יש עוד משהו. כל זה לא כולל בעיות אקוטיות נוספות שלא נעלמו עדיין וכל יום מאיימות להכניע אותנו. כשאני כותב אנחנו, אני מתכוון למשפחה באופן כללי ולא רק לתא הפרטי של מורטישיה ושלי. אבל, אנחנו לא נכנע, כי אנחנו לא יכולים, כי זה בלתי נתפס ואנחנו נמשיך הלאה עד שנישחק לחלוטין או עד שהעקשנות הזו תוכיח את עצמה.
זה מוביל אותי לנקודה הבאה. אני ממשיך להתעקש לעשות את מה שאני טוב בו ואת מה שעושה אותי מאושר אבל המאבק הזה מתסכל אותי. באיזה שלב מחליטים שמה שעושה איתך מאושר פשוט לא שווה את המאמץ? ואיך רותמים את הכישרון שיש לי ואת היכולות שאני כן מרשה לעצמי לומר/לכתוב שאין להרבה אחרים, והופך אותם למשהו שאפשר להתפרנס ממנו? המרדף הזה הוא בלתי אפשרי, למה המרדף אחרי האושר הוא עצוב כל כך?
פוסטים וטורים שאולי יעניינו אותך
בשבועיים האחרונים התרכזנו במאמץ העל של מציאת בית חדש לשכור, חוזים, חתימה והתארגנות למעבר. אני שמח להודיע שאת הרוב עברנו ובעוד כשבוע, אחרי שנים (יותר מידי שנים) בדירה הישנה והקטנה הזו, אנחנו עוברים. לא אטריח את הקוראים שהחלטו להתעניין בקטע הזה בכל ההרפתקאות שעברנו בבית בו אנחנו נמצאים עכשיו, רק אציין שזה כלל בעיקר נזילות מהשכנים שלנו בקומה העליונה ושלאחר כל השנים האלו ברור שאין עם מי לדבר. אז אנחנו עוברים. אנחנו עוברים כי הבית הזה, עבורי, הוא מקום עם זכרונות לא טובים (זה הבית של סבתא שלי אז אני מדבר על זכרונות ילדות). למרות שפה גדלנו את הילדה בשלוש השנים האחרונות, הבית הזה הוא עדיין מקום שאני רוצה להתרחק ממנו. אני מעדיף לסיים את העניין בזה ולהמשיך הלאה.
כעת מתחיל השלב הבא. הבית החדש נעים יותר ונמצא במרכז, מה שאומר שאנחנו קרובים יותר לחברים ולאחי. עם הלו"ז העמוס שלי אני לא בטוח כמה זמן יהיה לי לראות חברים, אבל עכשיו שזו נסיעה של עשר דקות ולא התארגנות של שעה אני בטוח שנראה אותם יותר מבעבר.
כמובן שכל המעבר דורש גם מיון יסודי בבית. בשנים האחרונות זרקתי המון דברים, אבל מסתבר שהצלחנו למצוא עוד שלושה ארגזים של זבל ויש עוד דברים לסדר. הכל היה יכול להיות חלק ומרגש יותר אם החתולה שלנו לא הייתה מחליטה להעלם. כשעברנו לדירה הזו, היסטריה החליטה לברוח למשך שבוע, עכשיו, יום לפני שהתחלנו להתארגן למעבר, פאניקה החליטה שתורה לעשות את הטריק הזה. אנחנו מחפשים אותה כל יום, ומורטישיה (אשתי) כמעט לא ישנה (שזה לא חדש, נראה שתמיד יש משהו שמונע ממנה לישון) ובאופן כללי הכל מעצבן בתחום הזה. אני רוצה למצוא אותה כבר ולעבור. אני חייב להשאיר את הבית הזה ואת כל התקיעות שיש בו ולעבור הלאה.
זהו, לא קוהרנטי במיוחד אבל רציתי לחלוק. אני תולה הרבה תקוות במעבר הזה. כדאי מאוד שדברים יתגשמו.
פוסטים וטורים שאולי יעניינו אותך
מסורת ישנה שאני מחזיר לבלוג הוא הטיפ השבועי לכבוד יום שישי. הרעיון פשוט: טיפ התייעלות שאפשר לקרוא בכמה דקות וליישם במהירות. ונתחיל במשהו שאני די בטוח שכתבתי בעבר אבל אני לא מצליח למצוא – מה לעשות עם כל הדברים הקטנים שבמגירה.
פוסטים וטורים שאולי יעניינו אותך
זו הייתה הכותרת המקורית של ההרצאה שלי בערב המיוחד "קש(ו)רים ברשת אותו הפקנו יחד, מספר חברים. המטרה הייתה לתת ערב של הרצאות בנושאים שונים תחת הקו המנחה של "מדע, מוח ורשת". הערב היה הצלחה מסחררת. האולם היה מלא (היו אנשים שלא יכלו להכנס) והתגובות היו חיוביות.
ההצלחה של האירוע הזה מובילה אותנו לעבוד כבר עכשיו על האירוע הבא. יש לנו אפילו נושא ותאריך כללי. אבל נעזוב לרגע את העתיד ונתרכז בהווה. או בעבר – בהרצאה שנתתי אני באירוע ואיך היא עברה שינוי כמעט ברגע האחרון.
בניתי את המצגת מתוך מחשבה על הדרך בה אינטרנט הופכת אותנו באמת ליצירתיים יותר. התרכזתי בשלושה נושאים: ידע ממנו צומחת היצירתיות, השראה שהיא הזרז שהופך את הידע למשהו חדש והכלים בעזרתם היצירתיות באה לידי ביטוי. אלא שתוך כדי עבודה ניקרה לי המחשבה שיש פה משהו אחר, נוסף. זמן קצר לפני שעליתי לתת את ההרצאה הבנתי שאני לא יכול לוותר על ההזדמנות הזו שיש לי לדבר בפני כל כך הרבה אנשים. אני לא יכול לדבר רק על יצירתיות. לכן בחרתי לדבר על הדרך בה האינטרנט יכולה לעשות אותנו אנשים טובים יותר ולמרבה ההפתעה נראה שתת המודע שלי הוביל אותי לשם כל הזמן, שכן המצגת שליוותה את ההרצאה התאימה בדיוק לנקודות החדשות. אני מביא בפניכם שני קטעי וידאו שמהווים את המצגת, יחד עם ההקלטה של ההרצאה עצמה. בהמשך יכלה גם וידאו מלא של האירוע.
תהנו.
פוסטים וטורים שאולי יעניינו אותך
בדרכו אל מקום האירוע בו ייקח את חטאי העולם על עצמו וימות, כמו שעשו אחיו לפניו, חשב בן האלוהים ׳מה הטעם?׳.
פוסטים וטורים שאולי יעניינו אותך
אתם מוזמנים בהמוניכם לאירוע קש(ו)רים ברשת.
הכינו את עצמכם לחמש הרצאות מגניבות, מצחיקות, מוטרפות ומרחיבות דעת.
פוסטים וטורים שאולי יעניינו אותך
מצטער על טינוף הפיד שלכם בזה, זה הניסיון האחרון.
פוסטים וטורים שאולי יעניינו אותך
בייבי אמילי (כינוי האינרטנט של ביתי בת ה-3, למי שלא יודע עדיין) צופה בסרט הזה מספר פעמים ביום. אני מודה שסיפור יציאת מצריים הוא בין השלושה האהובים עלי (שמשון ודניאל הם השניים האחרים), והסרט הזה – למרות שלקח לעצמו חופש אמנותי לא מועט, עשה עבודה יפה בעיבוד.
חשבתי לחלוק אתכם. ספיצית את שיר הפתיחה שגרם לי להתמכרות קשה ביותר. אני לא יכול להפסיק להאזין לו כבר שבוע.
פוסטים וטורים שאולי יעניינו אותך
אני אוהב את מרבית העבודות של ניל גיימן. בעבר הייתי אומר שאני אוהב כל דבר שהוא עשה. אבל זה כבר לא נכון. אני חושב ש-Sandman היא סדרה שייקח עוד שנים עד שמישהו יצליח להתעלות עליה, וכמה מהסיפורים הקצרים של גיימן הם אוצרות.
הספרים שלו לעומת זאת רחוקים מליצור עלי רושם טוב. עד היום היה רק אחד שמצא חן בעיני, וגם זה בצורה כללית מאוד. אבל נעזוב רגע את הספרים ונחזור לדברים הטובים – הסיפורים הקצרים שלו. אחד מהסיפורים האהובים עלי הוא בעצם שיר בשם Instructions, הוראות הפעלה. זה מדריך למטייל בארץ הפיות והוא כולל רמזים לעשרות סיפורי עם מוכרים ואהובים. חברי היקר דידי חנוך העלה לאתר שלו את הסרטון הזה והייתי חייב לחלוק אותו אתכם. ניל מקריא את השיר וברקע נראים ציוריו של אחד מאומני האגדות האהובים עלי – צ'ארלס ווס. תהנו.
פוסטים וטורים שאולי יעניינו אותך
אולי זה באמת הדכדוך של האביב (למרות שמעולם לא הרגשתי אותו), או התקופה הכללית בה אני חי כרגע, ואולי מעמסה רגשית שנגררה כל החודשים האלו והיא מאיימת להכריע אותי עכשיו. בכל מקרה במצב הרוח בו אני נמצא יצא לי לחשוב על פסח, בעקבות הסרט "נסיך מצריים" שהבת שלי בקשה לראות. בסיום הסרט, תהיתי אם היה טעם להציל אותנו, ואם היה מציל אותנו גם היום.
כי מה הטעם באמת? יש לא מעט אנשים נחמדים במדינה, והרבה פעילויות יפות אבל בסופו של היום, כאשר כן לוקחים צעד לאחור ומביטים על המכלול, מה לעזאזל יש לנו? אנשים הפכו להיות ציניים וחסרי אמונה (לא אמונה דתית, אמונה כללית בעצמם ובסביבה). הפוליטיקה מעוררת בחילה, האנשים שאמורים לייצג את הדת עסוקים בלייצג את עצמם. למרות שלכאורה אנחנו חיים בשפע אנשים נאבקים על כל שקל שהם מרוויחים ולא יכולים להרשות לעצמם לנוח. אנחנו חיים בסיוט מתמשך, אבל אין לנו אומץ להודות בזה כי אז נאלץ להתמודד עם ההשלכות של החיים בסיוט הזה.
ואנחנו לא היחידים שהתדרדרנו. הצצתם במבנים של מצריים העתיקה? נראה לכם שמישהו במצריים היום יודע בכלל איך לבנות מבנים כאלו? שלא לדבר על לנהל פרוייקט בסדר גודל הזה כדי לגרום לזה לקרות? בכלל, מישהו בעולם הזה מסוגל להרים פרוייקטים כמו בעולם העתיק? אז יש לנו גורדי שחקים. BFD, הם לא מתקרבים להוד ולחן שיש לכל העתיקות שאנחנו מוצאים ברחבי העולם. בלי שום טכנולוגיה שמתקרבת לזו שלנו בנו פירמידות במרכז אמריקה שהיום אף אחד לא היה טורח לבנות. אין מחשבה על אסטטיקה, אין מחשבה על הנאה או על תחושת הוד והדר במבנים האלו. יש מחשבה על יעילות, ואם אפשר לחסוך שקל מה טוב.
אני לא חושב שהוא היה מציל אותנו היום. אנשים חושבים שלאלוהים לא אכפת. אני חושב שהם טועים. אני חושב שאכפת לו והוא פשוט מחכה שלמישהו פה יהיה אכפת גם. אלוהים לא בא למשה בלילה ואמר לו אתה נבחרת. הוא ראה שלמשה היה אכפת יותר מלאחרים וסימן אותו כדי להנהיג את המהפכה.
Random Posts
מקור: וויקפדיה
התיישבנו לראות את הסרט האצ'יקו, המבוסס על אירוע אמיתי מיפן. כלב מזן אקיטה חזר לתחנת רכבת במשך 9 שנים, כל יום באותה השעה להמתין לאדון שלו שמת. יש מאמר שלם בוויקפדיה בו תוכלו ללמוד מה המשמעות של הכלב ליפנים ולמה הוא הפך לסמל. מה שלא תבינו זה איך הסיפור הזה הפך לסרט, אז החלטתי לחשוף בפניכם את הפגישה בה הסרט הוצג למפיק בהוליווד.
אז, על מה הסרט?
על כלב.
אוקי, זה טוב. יש בקשה לסרטי כלבים אחרי מארלי.
אחלה, בדיוק מה שחשבתי.
נהדר, אז מה הכלב עושה?
הוא נאמן לבעלים שלו.
נשמע טוב, אוקי, במה זה בא לידי ביטוי?
הוא מחכה לו בתחנת רכבת במשך 9 שנים אחרי שהבעלים מת
אה.. אוקי, והוא עוזר למשפחה בזה?
לא, לא. המשפחה בבית הוא בא לתחנה לבד.
אה… ומה הסיפור?
במשך שעה מהסרט רואים את העולם מהעיניים שלו
ואחרי זה?
הבעלים מת ואז הוא מחכה
כמה זמן?
כמו שאמרתי, 9 שנים במציאות. חצי שעה בסרט.
אה הא… ומה יקרה שם?
אנשים ידברו עליו.
יש קונפליקט בסרט?
לא, לא ממש.
יש רגע שיא?
בערך. יש קטע שהכלב ניסה להזהיר את הבעלים לא ללכת. הוא הרגיש שהאיש ימות
וואו, ומישהו ראה את זה ועשה משהו?
לא, כמו שאמרתי, הבעלים מת.
יש איזה משהו בסוף שככה יעשה את זה אקזוטי או משהו?
יש, יש. יש איש יפני שמדבר איתו בסוף.
אה. אוקי. למה?
כי הכלב יפני גם.
אז למה הוא בארה"ב?
כי זו הוליווד פה, אין מה לעשות סרט על יפן.
טוב, ומה קורה אחרי שהיפני מדבר איתו?
כלום, הכלב נשאר שם.
למה אני לא מעיף אותך מהמשרד שלי ויורה לך בגב כשאתה מתרחק?
כי אני מהעתיד ואני יודע שהסרט הופק. ריצ'ארד גיר משחק שם והכל. יש גם אפקט מגניב של שינוי עונות. הוא חוזר על עצמו… הרבה כי בכל זאת זה 9 שנים.
אה. אוקי. הנה הכסף. לך תעשה את הסרט.
אוי, תודה.
כאשר חשבתי על ההרצאה הזו לראשונה, היה לי משהו שונה בראש, אבל תוך כדי עבודה עם החומרים השונים שקראתי, ואחרי דיונים עם אשתי שעזרה לי למקד את הסיפור של ההרצאה, נולד משהו שעבורי היה מאוד מעניין.
ההרצאה החלה בשעה מאוחרת מאוד, אחרי שכל האירועים בכנס עולמות נדחו בשעה. הדחייה אפשרה לי לצפות בהפקה "זומבי.קון 2010" של קבוצת מספרי הסיפורים, אבל השעה המאוחרת עמדה להכריע אותי. אשתי דאגה שישלחו לי אוכל והמראה של העולם הכמעט מלא עודד אותי, וכך מצאתי את עצמי מספר על פלישתם של ישויות ממדים אחרים אל כדור הארץ, יצירתו של גזע הפיות, הקשר בין אטלנטיס להיי-ברזיל, כיצד חוסר היכולת של הספרדים למצוא ולו דבר אחד תרמה לגילויים רבים אחרים וכיצד טרזן נכנס ויצא מעיר בה חיים אלפי תוכים ובכל זאת הרחובות נקיים מצואה.
הבעיה העיקרית שלי עם ההרצאה לא היו החומרים (הם היו מבוססים כולם על עולם הספרות והאגדה) ולא עם החיבור בין המקומות השונים (עבודה שנהניתי ממנה מאוד גם בחיפוש החומרים וגם במציאת קשרים שונים ודמיוניים, תוך כדי שימוש בתאוריות קנוספירציה, מאמרים אקדמיים וחומרים שניתן למצוא באינטרנט באתרים שאי אפשר לערער על כך שהם מפוקפקים במיוחד) – הבעיה העיקרית שלי הייתה המצגת. אין תמונות טובות של הערים והאזורים שרציתי להציג. התמונות שכן קיימות שונות האחת מהשנייה ואסטתית זה מפריע לי במצגת. החלטתי לוותר על מצגת ולנסות לישון קצת לפני הכנס.
בבוקר, בזמן שהזנתי לאחת ההרצאות שהועברו בכנס, נזכרתי ב-Google Earth ובפודקאסט "עושים היסטוריה" של ידיד רן לוי. מעבר ליכולת לצפות בכדור הארץ, התוכנה מאפשרת ליצור קובץ של "תחנות" מוגדרות מראש ולדלג ביניהן בלחיצת כפתור. זה היה פיתרון מבריק. המחשבה על כדור הארץ עצמו, המוקרן על קיר ענק וזז לכל עבר גרמה לי לחייך באושר ויצאתי מייד לבנות את המצגת. השימוש בכלי הוא פשוט: מאתרים את המקום שאתם רוצים להראות, בוחרים את מרחק המצלמה מהמקום (zoom) ואז מוסיפים Placemark ונותנים לו שם. זהו, לבסוף מייצרים קובץ KMZ כמו זה שיצרתי להרצאה. זהו זה. כעת ניתן להפעיל את המצגת בכל פעם וגם להפיץ אותה. אפשר גם להוסיף הערות ואפילו להקליט הרצאה (לא עשיתי את זה).
אני תוהה באילו דרכים נוספים אוכל להשתמש בכלי הזה למצגות בעתיד. כל דבר ששובר את המבנה הרגיל של שקופיות שמלוות אדם שמדבר, הוא דבר נהדר שצריך לעודד. כמובן שכמו כל כלי, יהיו מי שיפריזו בשימוש ויהרסו גם את החוויה הזו, אבל זו כמובן אשמת המשתמש (כמו תמיד). אולי אכין קובץ נוסף מלא יותר של ההרצאה ואז אצרף אותו לפה – הכל תלוי בזמן שיהיה לי. בינתיים שיהיה לכם חג שמח, ואם יש לכם רעיונות נוספים לכלים כמו אלו, אשמח לקרוא עליהם.
Random Posts
טור שכתבתי באתר הכתיבה, הארות שעלו לי בעקבות הרצאה שניתנה ב-TED.
לקשמי פראטורי, בשיחה קצרה על אביה שנפטר מסרטן, והמורשת שהותיר לה – מכתבים ומחברת שכתב בכתב ידו. לקשמי מעודדת את המאזינים בשיחה זו לחזור ולהתנסות בכתיבה בכתב יד.
יש משהו מרתק בתהליך הכתיבה בעזרת עט או עיפרון על נייר. תהליך החשיבה והיצירה שונים לחלוטין מאלו שמתקיימים בזמן כתיבה על מחשב. אני אדם אחר לחלוטין כאשר אני שולף את המחברת שלי וכתב בה. זה לא רק תהליך החשיבה. כשאני עובד על סקיצות לחומרים כתובים, אני שם לב לשינויים בצורת הכתיבה, במילים בהם אני משתמש. אני מודע לכך שהרבה יותר קל לי לייצר רעיונות כאשר אני עובד עם מחברת וכלי כתיבה (אני גם שם לב להבדלים בין כתיבה עם עפרון לבין כתיבה עם עט – אבל אלו מעודנים יותר).
אם אתם מרגישים תקועים בזמן הכתיבה על המחשב, עצרו. שלפו כמה ניירות ועיפרון ונסו להמשיך משם. אתם תגלו שדברים מאוד מיוחדים מתרחשים.
זו הסיבה שמצאתי את השיחה הזו של לקשמי למרתקת. אומנות הכתיבה הידנית (מחוסר במושג מדויק יותר) הולכת ודועכת, ויחד איתה אנחנו מאבדים חלק ממה שמרכיב אותנו.
האם אתם משתמשים בכתיבה ידנית? מתי? ובאיזו צורה אתם מרגישים יצירתיים יותר, אם בכלל?
ניצלתי את העובדה שהאתר עבר שדרוג/עדכון היום (כל העניין של רשימות, למי שלא שם לב), ובדקתי את כל התגובות שהיו תקועות. רובן היו ספאם וידעתי את זה, אבל אי אפשר היה למחוק הכל כי היו שם תגובות טובות. אז עברתי על כמה מאות של תגובות ואשרתי דברים ישנים (מצטער למי שהגיב ואושר רק עכשיו). את השאר סלקתי ואני מקווה שהמערכת תדע לזהות את זה בעתיד בקלות יותר.
חוזר לעבוד על ההרצאה על עולמות נסתרים שתועבר מחר בעולמות.
בין הפרויקטים השונים שאני מפעיל, נמצאים שני פודקסטים: "מופע המק של קיטרו" העוסק במוצרי אפל, ו"אייפון אחד על אחד" העוסקת באייפון כמובן. מהם פודקאסטים? תוכניות "רדיו אינטרנט" להם ניתן להאזין דרך האינטרנט ואף להוריד אל המחשב ומשם לצרוב אותם לדיסק או לשמור אותם על נגן MP3. יש הרבה מאוד פודקאסטים בהרבה מאוד תחומים מגוונים ומרתקים.
בארץ, אחד מהפודקאסטים הותיקים והאיכותיים שתוכלו למצוא הוא "עושים היסטוריה" של רן לוי.
רן ידידי כתב מדריך למי שמעוניין ליצור פודקאסטים בעצמו. בניגוד לשאר המדריכים מדובר במדריך המכוון למי שרוצה ליצור תוכנית איכותית (בתקווה גם לתוכן איכותי).
שווה לקרוא.
יש בעיה שחוזרת על עצמה במשרדים ממשלתיים. הם צועדים חמי צעד קדימה מבחינה טכנולוגית ואז צועדים אחורה בדילוגים. זה די מדהים לראות את זה קורה, צריך כישרון אמיתי לבצע דילוגים כאלו.
Ipost הוא שירות הדואר האלקטרוני החדש של דואר ישראל ומהיום הראשון הוא מציג בעיות אקוטיות בתפיסה של יוצריו:
השירות מבוסס על פלאש ולא על HTML או קוד סטנדרטי אחר. זה עומד בניגוד מוחלט לחזון של דואר ישראל שבמכתב ללקוחות כותב ״לא ירחק היום וה-ipost יהפוך לסטנדרט החדש בעולם הדיוור״. ירחק יקיריי, ירחק מאוד אם לא תשנו את קוד המערכת מהר. עמוד הכניסה של השירות בנוי מפלאש. למה? כלומר, זה רק עמוד הכניסה, לא משהו חשוב במיוחד. כל שאר השירות, עד כה (אני כותב תוך כדי שאני בוחן את השירות) נראה כאילו הוא כתוב בקוד אחר.
שנית, למרות שהשירות מקוון (דואר אלקטרוני) הוא דורש הזדהות פיזית בסניף דואר. למה? אז יבואו ויאמרו שהשירות מספק לי מקום לשלם חשבונות ואלו צריכים להיות פרטיים. אבל הדואר שלי מגיע לתיבה ויכול להפתח על ידי כל אחד, ואם גנבו לי את הזהות במילא יכולים לקחת לי פרטים, גם בלי להכנס לי ל-ipost. כל הטרחה הזו כמעט מעליבה.
שם המשתמש שניתן לי ושאותו אין אפשרות לשנות, הוא לא השם שעודדו אותי לשריין ברישום באינטרנט. אני תקוע עם שם משתמש שלעולם לא אזכור כי הוא אקראי כמו הססמה שבחרו לי (אותה לפחות אני יכול לשנות).
שאלות האבטחה (למקרה של שחזור ססמה אני מנחש) הן איומות. יש שלוש שאלות חובה (יופי). אתם בוחרים מתוך רשימה מה יהיו השאלות האלו, אבל כל שאלה מקבלת רשימה אחרת. שאלה מספר אחת יכולה להיות רק אחת מהבאות: מספר נעליים, 6 ספרות של כרטיס האשראי, מספר הטלפון שלכם(? אה כתוב הפרטי אז זה בטח סודי), תאריך לידה של בן או בת הזוג, תאריך שחרור מהצבא, תאריך גיוס, תאריך הנפקת תעודת זהות. נהדר, גם שאלות טפשיות וגם כאלו שניתן לפרוץ בשניות (באמת? תאריכים כשאלת אבטחה? השתגעתם?). אפשרוית הבחירה לשאלה השנייה והשלישית כבר מתחילות להיות קצת יותר ענייניות אבל גם שם אלו דברים כמו: האות הראשונה של…(שם המשפחה של האמא, הסופר האהוב עליכם, השיר האהוב עליכם, הספר האהוב עליכם וכן הלאה). שאלוהים ישמור את מי שהמציא את השאלות. האינטרנט מלא בשירותי דואר אלקטורני מקוונים, מה היה קשה ללמוד מהם את הדברים האלו?
אין שדה "אל". כן, קראתם נכון. אתם לא יכולים לכתוב כתובת של דואר אלקטרוני אתם יכולים רק לבחור אחד מהרשימה. זה אומר שאם העתקתם כתובת מאתר, אתם קודם תוסיפו את הכתובת לספר הכתובות ורק אז תוכלו לשלוח. מישהו שם מעולם לא עשה שימוש בדואר אלקטרוני.
השיא של הבדיחה הוא הציטוט הבא ״כל דברי הדואר החשובים ינותבו ל-ipost ויישמרו שם לתקופה של 7 שנים״. אני בין את הקטע של חוק ההתיישנות, אבל אתם לא תחליטו לי מתי אני ארצה שימחקו לי דואר שקבלתי.
יש רשימה של שירותים שברירת המחדל אומרת שהם מאושרים לשלוח לכם דואר אלקטרוני. לא רק זה, על פי חוזה השימוש, כל מי שתאשרו יקבל את כל הפרטים הרלוונטים (ת.ז, טלפון, כתובת וכדומה) מ-ipost כדי שיוכלו לשלוח לכם מידע. תהליך ההסרה מייגע ומטומטם. יש להסיר את הסימן מכל תיבה ותיבה ולאשר את ההסרה מכל תיבה. בכל פעם העמוד קופץ לתחילתו ואתם צריכים לגלול שוב מטה עד לשירות הבא שאתם רוצים להסיר.
תלונה קטנה (ונישתית אפילו) בתקופה בה כל דביל מוציא יישום לאייפון, איך הוצאתם שירות בלי גישה נורמלית מהאייפון?
אבל נראה שאני זה שלא הבין. ipost הוא לא שירות דואר אלקטרוני, זה שירות דואר רגיל העושה שימוש בממשק אלקטרוני כדי לשלוח את דברי הדואר שלכם. הוא לא נועד לאפשר לכם לשלוח אימיילים לחברים או לעבודה. ברגע שמבינים את זה, מבינים שהשירות הזה מטופש עוד יותר ממה שנדמה. או אולי כל כך גאוני שרק הם מבינים אותו.
רותי קלנר עקרון חתומה על המכתב שקבלתי על השירות. היא סמנכ״ל השיווק והמכירות של דואר ישראל, או רק של ipost. היא בקשה ממני אישית לספר לחברים שלי (זה אתם) על המערכת של ipost ״הדבר הבא ברשת״. אז הנה. ספרתי.
זיו
אני מקשיב ל-these are the hands that built america של יו2. סתם כדי שתדעו מה האווירה בה אני נמצא.
בשנה האחרונה צמצמתי משמעותית את כמות הכדורים שאני מלהטט. אמרתי לא להרבה פרוייקטים והעפתי דברים מהחיים שלי שהיה לי ברור שאני לא אסיים. זה היה אחד התהליכים הקשים ביותר שעברתי. איך אפשר לדעת על מה לוותר? איך אפשר לנחש בצורה מושכלת איזה פרוייקט יחזיר את ההשקעה בו ואיזה יתרסק? אחרי ההשקעההמטורפת שעשינו בחברת המשחקים שלנו, החשש מלנחש לא נכון גדל עוד יותר. הייתי חייב ליצור לעצמי שיטה. כלי כלשהו שיעזור לי להחליט מה נכון ומה לא.
אז מה אני עושה עכשיו ולמה?
אני כותב ספר על האינטרט: אני עושה את זה כי זה משהו שמעניין אותי לעשות. אני אוהב לכתוב, וגם אם זה עדיין לא הספר שאני חולם לכתוב זה מקום טוב להתאמן ולשכלל את עצמי ואת הכתיבה שלי בתחום הזה – כתיבה על טכנולוגיה לאנשים לא טכנולוגים. זה מה שעשיתי עם המדריך שלי לאייפון ואני מקבל עליו לא מעט מחמאות בכל שבוע.
אני כותב את ספר האינטרנט גם בגלל שהוא מכניס לי כסף. לא הייתי נכנס לפרוייקט הזה אם לא היו משלמים לי עליו. מאחר וגם הציעו לי תשלום, ובנוסף זה נושא שמעניין אותי החלטתי לקחת את הפרוייקט.
בלוג הכתיבה: זה בלוג שחלמתי לכתוב כבר הרבה זמן. אין דבר כזה בארץ ולמרות שהתנועה אליו עדיין איטית, אני חושב שהוא יצבור תאוצה. בבלוג הזה אני חולק רעיונות, טכניקות, הרצאות על כתיבה ויצירתיות, כלים וכדומה. כל מה שעוזר לי בכתיבה, כל מה שאני מאמין בו. זו דרך לחלוק את התהליך שעובר עלי ובאותה הזדמנות לעזור לאנשים אחרים שרוצים לכתוב.
מאקו: כתיבת כתבות, בעיקר בשביל הכסף. הנושאים לרוב מעניינים אותי וכל עוד אני יכול לכתוב על מה שמעניין אוצי ולקבל תשלום, אני בעד.
הדרכות על האייפון: בניגוד למה שנדמה, האייפון אינו מכשיר שקל להבין. לפחות בארץ. תרבות באייטונס לא חזקה פה. למעט אנשים (יחסית) יש אייפוד ולכן העבודה עם המכשיר אינה קלה לרוב המשתמשים. בהדרכה אני עוזר לאנשים לעשות שימוש יעיל יותר במכשיר.
הרצאות/סדנאות: יש כמה נושאים שאני עוסק בהם ועליהם אני מרצה. בין הסדנאות יש את ״ארגז הכלים של קיטרו״, קורס מאוד מיוחד שפתחתי עם אמא שלי.
אני אוהב את כל הפרוייקטים האלו. הם כולם נבחרו כי הם מעניינים וחלק מהם מפרנסים אותי. לפעמים אני חושש שכל ההתעסקות הזו תביא אותי לעצירה מוחלט. אני לא טוב בעצירה, אני יודע רק לעבוד ולהתקדם. אבל אני מודה שבתקופה אחרונה אני תוהה אם ישטעם בכלל לעשות כל כך הרבה. אני חושב למצוא עבודה רגילה, אולי כבאי, ולעזוב את החלומות.
אולי….
Random Posts
בחודשים האחרונים עסקנו בארגון ערב הרצאות מיוחד: אתם מוזמנים בהמוניכם ל-'קשו(ו)רים ברשת'- ערב הרצאות על מדע, מוח ורשת.
הכינו את עצמכם לחמש הרצאות מגניבות, מצחיקות, מוטרפות ומרחיבות דעת.
הכנס יתקיים ביום רביעי ה-21.4 במרכז חמד"ע (הפרדס 7, ת"א),בשעה 18:30.
ההרצאות המתוכננות הן:
זיו קיטרו על תת ההכרה הקולטיבי: איך האינטרנט עושה אותנו יצירתיים יותר.
ליאור צורף על העידן החברתי: כיצד כל אחד מאיתנו הופך למשתתף בתוכנית האח הגדול ואיך זה ישנה את חיינו.
רועי צזנה על אינטליגנציה מלאכותית: היום שבו הרשת קמה לתחייה.
אמנון כרמל על הפלאג האולטמטיבי: החיבור בין המוח והמחשב.
רן לוי על רשע ברשת: האבולוציה של הוירוסים ותוכנות רעות.
הכניסה בתשלום (סמלי, לכיסוי ההוצאות בלבד) של 20 שקלים.
פרטים נוספים על המרצים ולמה אתם רוצים להאזין להם- בהמשך.
אם אתם מתכוונים להגיע- אנא כיתבו כן בתגובות לפוסט זה, כדי שנוכל לתכנן את הארוע ואת המיני-מפגש שאחריו.
Random Posts
אני עייף.
הימים נמתחים ללא קץ, אין רגע של מנוחה. העולם קורס אל תוך עצמו ושום דבר ממה שאני עושה לא משאיר חותם עמוק מספיק.
אני לא יכול להרשות לעצמי להכנע, אני אפילו לא מצליח להרגיש תחושה של שלווה כשאני חושב לעזוב הכל. תכנתתי את עצמי במשך שנים להמשיך הלאה, להיות טוב יותר, לא לוותר.
אני לא יודע לפעול אחרת ואני תוהה אם זה נכון.
עלתה תוכניית כנס מאורותPublished: November 20, 8:30 PMSource: The Bottomless Bucketלכנס "מאורות" יש עכשיו תוכנייה, מזעזעת בדחיסות האירועים מושכי הלבב שבה, ונראה לי שאני אאלץ להבריז מהסדנה של עצמי. הבעיה, כמובן, היא שאם אני אעשה את זה, יש איזה שלושה אירועים אחרים שאני אצטרך להתלבט ביניהם.אני באמת לא מבינה אנשים שבונים תוכניות בימינו. הם לא מבינים שמוחי הקטן והדואב לא מתמודד טוב עם דילמות כאלה?אה, ושכחתי: ירושלים??? בדצמבר??? של מי היה הרעיון הזה???
ולמה אני לא כותב בעצמי?
כי אני עצלן וכי לא הזמינו אותי לכנס המגניב הזה.

מה זה?
Random Posts
אז, יש כנראה תאריך השקה למכשיר הזה וזה אומר שאני נכנס לשלב נוסף של קידום הספר.
זה עדיין מרגש להתעסק עם זה, אבל מפחיד באותה המידה.
אני לא יודע לעשות יחסי ציבור לדברים שאני עושה. אני צריך עזרה עם הדברים האלו ונראה שמכל הכיוונים אני צריך לנהל את האנשים שזה התפקיד שלהם.
במקרים כאלו כל מה שאני יכול לומר הוא שאני יעשה את המקסימום, ואדאג שדברים יקרו.
הלילה אני משתתף בתוכנית ברדיו קול חי. זו תוכנית שנקראת אהבת ישראל ובה משתתפים אנשים מכל קצוות החיים בין אם הם חילונים או חרדים, ימניים או שמאלנים. הופתעתי לטובה מהאנשים שם והתוכנית עצמה הייתה מעניינת. דברנו על שפעת החזירים (מקסיקו בעגה המקומית), הייתה אחלה להקה והיו כמה אורחים נחמדים שדברו על שעוני יוקרה ועובודות אומנות.
מקווה שתאזינו, ואני מקווה שתהנו.
אני חוזר לעבוד בינתיים.
Random Posts
אני מנגן בראש את השיר של גרי ג׳ולס אותו שמתי בפוסט הקודם. אני לא יודע מה בשיר הזה גורם לי לחשוב כל כך הרבה אבל זה מה שאני עושה מאז שאני שומע אותו. אני חושב על המעשים השונים שעשיתי בשנים האחרונות, על הדברים שרציתי לעשות ולא הצלחתי ואלו שאני בדרך להגשמתם ואני חושב, בעיקר על אנשים שנתקלתי בהם ומה למדתי מהדיאלוג המתמשך איתם.
אני רעב. במשך יומיים אכלתי יותר מאשר אכלתי בשבועיים האחרונים. אני לא יודע בדיוק מה הסיבה לרעב הזה או איך בדיוק לעצור אותו וזה מטריד אותי. אני מקווה מאוד שהוא יעבור במהלך סוף השבוע.
דברים עוברים על המשפחה שלי. אני חושב שלמרות הכיוון הלא נעים בו דברים מתבצעים, היעד הסופי מאוד חיובי. אני מנסה לחשוב על החיים עם השינויים האלו, מה אני אוכל לקבל, מה יהיה לי קשה לקבל, מה לא אוכל לקבל אבל אהיה חייב, ומה לא אוכל לקבל ולא אקבל.
יש כל כך הרבה עבודה להשלים, יש כל כך הרבה פרויקטים לעבוד עליהם. אני זקוק לעוד יום בשבוע כדי לקדם את זה.
אני עייף. אני מרגיש שאני מתחיל לכתוב משפטים לסרי פשר.
Random Posts
מתאים למזג האוויר ולמצב רוח הכללי.
Random Posts
ראשון לנובמבר הגיח לו במהירות אל תנך הסצנה העמוסה לעייפה של חיי. אני לא בטוח מה הוא חשב לעצמו אבל עד שאני אברר אין ברירה אלא להתמודד עם העובדות בשטח. מחר יישרף ברובו על שחזור המחשב, בדיקה שהכל תקין ויצירת גיבוי משני כדי שאסון כמו זה שהכה בשבועיים האחרונים לא יחזור. המסקנות העיקריות הן שהגיבוי לענן הוא טוב וחשוב אבל אין כמו גיבוי מיידי וזמין של טרה כדי להזיז את הדברים קדימה.
השבוע הזה הולך להיות מוקדש כולו לבנייה מחדש של הספר. אני לא רוצה למצוא את עצמי משכתב את הסיפור שכבר כתבתי. יש לי רעיון ברור למה אני רוצה שהסיפור יעשה, עכשיו צריך לוודא שהוא באמת עושה את זה. במקביל לתחילת העבודה יש לי הרבה מאוד חובות קודמים מהשבוע האחרון בין אם אלו חומרים לאתר של הקורס שלי במשחקים ובין אם אלו חומרים אחרים שאני חייב להכין. אני חושב שאחלק את השבוע עף פי נושאים, כל יום יוקדש לתחום אחר ואני אתעסק רק בו. שה נשמע לי הכי נכון כי עברתי את שלב ה״רוצה לעשות את הדברים״ ונכנסתי לתחום המעצבן של ״חייב לסיים כבר״.
שם המשחק הוא ביצוע, עכשיו יותר מתמיד. את זה לפחות אני יודע לעשות.
שבוע טוב. ותהנו שם בחוץ.
Random Posts
אני מחוץ לבית, ממתין לגרר עבור הרכב של מורטישיה. הוא יגיע לקחת אותו למוסך ואני אוכל לחזור הבייתה. היום הזה היה מעצבן ברובו. נתחיל מכך שהשבוע אמא הייתה בבית חולים, הרכב שלי עם בעיות רציניות בהגה וכנראה בהילוכים והמחשב שלי בלי הארדיסק.
היום רצינו להניע את הרכב של מורטישיה ולא הצלחנו. הדחיפה והמאמץ גרמו לדופק שלי להשתולל וללחץ הדם לעלות ואני עדיין מותש. כונן הגיבוי החליט לעשות לי בעיות והיה רגע מפחיד בו חשבתי שאין לי יותר ולא תהייה לי גישה למידע שלי. מחר אני מתכוון לקנות דיסק גיבוי נוסף ואז אני אהיה רגוע לגבי ביטחון המידע שלי.
כל זה הוביל לכך שאין תוכניות היום והמון קברים שהייתי צריך להכין לא מוכנים. מחר הולך ליית יום של נסיעות כדי לסדר את המחשב ולטפל בכמה דברים של מורטישיה ואז לחזור לאסוף את הילדה וללכת ללמד – מערך השיעור גם במחשב אבל אותו אני מגבה במחברת אז אני אעבור על הדברים שוב הלילה.
השבוע מתחיל נאנוורימו ואני מתכוון לכתוב את ספר הילדים שלי ולסיים אותו. בשנה שעברה כתבתי המון ממנו והחלטתי להפסיק ולשנות כיוון. יו יותר מידי דברים שעמדו בדרך ולא יכולתי לחזור אליו אז נובמבר פה שוב וזה תירוץ מוצלח. בנוסף לספר אני פותח אתר חדש שמוקדש לכתיבה ואני מקווה שההשקעה הזו תהייה שווה את הזמן.
נזכרתי שהשבוע גם נותקו לנו הסלולרים, זה אחרי מרדף שלנו את אורנג' כדי להסדיר חוב. מעצבן אבל בינתיים יש לנו טלפונים בסלקום. זה שינוי גדול מאוד, אנחנו לקוחות של אורנג' מאז שנכנסו לשוק, פשוט חבל שלכאן הגענו.
וזהו זה. חוזר לחכות לגרר.
Random Posts
בעיה כל-כך קשה והפיתרון כל-כך פשוט.
Random Posts
בלוגרים/בלוגריות, פעילות/ים, ותומכי/ות המאבק בהצעת חוק המאגר הביומטרי שלום
כפי שאולי יצא לכם לשמוע אנו עומדים בשלב הישורת האחרונה של המאבק,
ובכל יום כמעט צפוייה הצעת החוק לעלות להצבעה בקריאה שנייה ושלישית.
רצינו לעדכן אתכם במספר פעולות ופעילויות:
1. היום נשלח לכל חברי הכנסת מכתב המתנגד לחוק עליו היו חתומים 32 אקדמאים
המכתב מצורף למייל זה וניתן לקרוא אותו גם בויקי של המקור – מכתב המדענים השני כנגד חוק המאגר הביומטרי. (רשימת החותמים תעלה לויקי בקרוב מאוד).
המכתב מתייחס כמובן גם מכתב המדענים שפורסם בידיעות אחרונות ב-29/7 כנגד חוק המאגר הביומטרי.
בניגוד למכתב המדענים אשר הזהיר בעיקר מפני פגיעה בבטחון המדינה, מכתב הפרופסורים מזהיר בעיקר מפגיעה בחירות ובדמוקרטיה.
מפתיע או לא, מכתב המדענים זכה לסיקור של כותרת ראשית, ושלושה עמודים ראשונים מלאים בידיעות,
בעוד מכתב הפרופסורים זכה לידיעה קטנטונת בעמוד 16, ליד ביקורת הטלביזיה.
לדעתנו, זוהי עוד דוגמא לכך שהתקשורת המרכזית בעיתונות-טלביזיה לא מצליחה/מעוניינת להבין את עיקרי המאבק,
וכך הוא מושתק תקשורתית כמעט לחלוטין. (למעט ברשת תודות לכם)
דיונים מרתקים על כך אפשר לקרוא בעין השביעית אצל חנוך מרמרי וקרין ברזילי-נהון או במכון הישראלי לדמוקרטיה את ניצן ליבוביץ
נשמח אם תוכלו להעלות בימים הקרובים פוסטים המדברים על החוק, ומקשרים לשני מכתבי המדענים.
2. בנוסף, הינה כמה שעשועים שראויים לתפוצה רחבה:
קומיקס חדש בנושא המאגר הביומטרי :
http://www.partzufim.co.il/article.php?id=19
משחק בנושא המאגר הביומטרי, למי שעוד לא מכיר :
[www.okgamestudio.com]
3. הבלוג החדש ישן של שיטרית
http://www.meirshitrit.co.il/?p=57
לבסוף – בויקי של המקור עלה העמוד המבורך – מה אפשר וצריך לעשות כנגד חוק המאגר הביומטרי.
נשמח אם תוכלו להפיצו בתפוצה רחבה, ולהזמין אנשים לשלוח מיילים לחברי הכנסת של הליכוד, קדימה וישראל ביתנו
בקריאה להצביע נגד החוק.
תודה רבה על תמיכתכם,
אתם מוזמנים לפנות אלי, או לקלינגר בכל שאלה ובקשה
שי קסירר
Random Posts
היום (17/10/09), 8 בערב, רחבת הסינמטק ת"א (רח' שפרינצק 2).
יחד נבהיר למקבלי ההחלטות המעוניינים לקדם את החוק הזה, על אף כל הסכנות, שאנחנו רציניים לפחות כמוהם!
הצלחת העצרת תלויה בכולנו, בכל מי שמבין שאין צורך במאגר ביומטרי, בכל מי שלא רוצה להתעורר במדינת משטרה והאח הגדול, בכל מי שיודע שזה עניין של זמן עד שהמאגר ידלוף ויגיע לידיים של ארגוני פשע וטרור, בכל מי שמבין שאצבע אי אפשר להחליף.
היום ב-8 בערב. כולנו נהיה שם.
עד אז, עיזרו להפיץ את קיום האירוע:
==================================
ע"פ החוק, על אזרח שיסרב לספק למאגר סריקת פנים ביומטרית וטביעת אצבע יופעלו סנקציות חמורות, בינהן אי חידוש דרכון, אי קבלת שירותים ממשלתיים, קנס בגובה 5000 ש"ח, ועילה למעצר בו רשאית המשטרה לקחת טביעות אצבע בכוח.
מיותר לציין, שעד היום משרד הפנים לא הוכיח שהוא יודע לשמור על המאגרים שלו. לראייה, ניתן למצוא ברשתות שיתוף הקבצים מאגר של כל אזרחי המדינה, עם פרטים חסויים.
אלא שדליפתו של מאגר ביומטרי מעלה סכנה חמורה פי כמה: כל מי שישיג גישה או עותק יוכל לאתר פרטים אישיים על כל אדם, וזאת באמצעות תמונה שלו בלבד! מעבר לרמיסת כל פרטיות, מדובר פה בגן עדן לארגוני טרור ופשע.
שורה של מדענים בכירים, בעלי שם, בינהם פרופ' עדה יונת התריעו על הסכנות החמורות:
אלא שלמרות הכל, אינטרסים צרים, דילים, בורות, ושחיתויות שכל קשר בינהם לטובת הציבור מקרי בהחלט, עלולים להעביר את החוק הנורא הזה, שלא תהיה ממנו דרך חזרה.
בואו נשמור על ישראל דמוקרטית. ישראל לא רוצה מאגר ביומטרי.
במוצ"ש הקרוב, ה-17 לאוקטובר, 8 בערב, רחבת הסינמטק ת"א, רח' שפרינצק 2, נקרא לאנשים ששלחנו לכנסת לעצור את הסכנה הזאת שנקראת מאגר ביומטרי.
הפיצו את עמוד האירוע, הזמינו את חבריכם:
http://www.facebook.com/l/f5386;tinyurl.com/biometricall
Random Posts
אחרי חודשיים בהם עבדנו מסביב לשעון כדי: לכתוב, לעצב, להפיק, לתקן ולהוציא לפועל את הפרויקט, מצאנו את עצמינו אתמול בערב בהשקת "אייפון אחד על אחד".
אני חייב להודות שלא חשבתי שנגיע לשם בזמן.
כשחשבתי לכתוב את הספר לא ידעתי למה הכנסתי את עצמי. כתבתי אותו בזמן שיא, כמעט ללא שינה כשאני מנותק מרוב מה שקורה כי הפכתי לעצמי את היממה.
בנוסף היה לנו את השיפוץ והחגים וגם לאחר שסיימנו עם הספר ועיצוב הכללי היו עוד המון שלבים בדרך שהיו קשים וגרמו לי להתמוטטות (כמעט).
כאשר שלחנו את הספר לעריכה לשונית גילינו שיש בעיה כי לעורכת (המעולה אני חייב לציין) היה מחשב ישן ומערכת הפעלה ישנה. בסופו של דבר על 200 העמודים המקוריים עברו עליה מודפסים, היא בצעה את התיקונים עם עט והחזירה לי.
שבוע שלם עבר רק בתיקונים בצורה הזו.
עד שהגענו לשלב הדפוס היו עוד עיקובים וכל יום שעבר הביא את יום ההשקה. לא הייתי בטוח שהספר יהיה מוכן, חששתי שגיא לא יספיק להרים את האתר דמיינתי כבר את היום שלפני האירוע ובו אני צריך לבטל והמחשבה הזו הפכה את השעות המועטות שכן ישנתי בהן למסויטות.
אבל, אשתי תמכה בי ואנטולי עזר לי להתעודד (בשעות שהוא לא היה זקוק לעידוד) וגיא עשה את הבלתי ייאמן והרים אתר לתפארת ביומיים רצופים של עבודה.
המרכיב האחרון בהשקה היה מצגת מורכבת מאוד שדרשה כמעט 8 שעות של עבודה, אותה סיימתי שלוש שעות לפני ההשקה.
הגעתי אל החנות של אידיגיטל שעתיים לפני האירוע. רציתי לבדוק שהכל עובד, שהמחשב מתחבר שלא פספסתי כלום, שהספרים במקום שכולם יודעים מה הם עושים.
לשמחתי גיליתי שהכל מוכן והכל עובד חלק.
הצוות בחנות שדיזינגוף סנטר היה אדיב ומהיר לפעול. הם דאגו שהכל יעבוד חלק, שהספר יוצג בכבוד המגיע לו ושכולנו נוכל להתרכז באירוע עצמו.
הגיעו מעל ל-150 איש, חלקם חברים, חלקם חובבי אייפון ששמעו על האירוע ובאו לעיין, לקנות ולשמוע את המצגת.
הלחץ לא עזב אותי עד שניצן מרקוביץ' האחראית על ההפקות באיגידיטל באה והזכירה לי שעשיתי את זה, ושאני באירוע שהוא לכבודי ושמותר לי ליהנות.
ואז הבנתי שבאמת עשינו את זה. שלושה אנשים שעבדו על הספר והאתר הרימו משהו בסדר גודל שקשה להעריך מהצד.
ההרצאה עצמה עברה חלק. הרעש בחנות הסיח את דעתי כמה פעמים אבל אנשים נהנו (וידאו יעלה בקרוב, למרות שאפשר לצפות בחלק מההרצאה בקטע הזה ביוטיוב), וזה מה שחשוב.
זה היה ערב מרגש ואני מודה שכמעט בכיתי מספר פעמים (אבל אני בוכה במולאן, אז אולי זה לא כזה משנה אם בכיתי או לא) ואני מודה לכל מי שהגיע.
עכשיו מתחילה העבודה האמיתית של שיווק הספר. התגובות בינתיים אוהדות.
תודה לאנטולי שעבד איתי על הספר, לגיא שעבד על האתר, למורטישיה שעזרה לי לשרוד, להורים שלי שאפשרו לי לעבור את החודשיים האלו ולהקדיש את עצמי לספר במקום לחפש עבודה, לאנשי אידיגיטל שעזרו להרים את האירוע, למיכל מיחסי הציבור, לניצן, לרון קלדס ולצוות החנות.
זיו
כתיבת ספר דורשת שימוש בכלים נכונים. במשך הרבה מאוד שנים נמנעתי משימוש ב-word ככלי לכתיבה. הוא מסורבל, מעצבן וברוב המקרים מסיח את הדעת. אני מודה שכשהייתי חייב עשיתי בו שימוש וגם את הספר הראשון שלי כתבתי עליו אבל ברוב המקרים העדפתי להשתמש אפילו בכתבן.
כשעברתי למק גיליתי שבניגוד לטענות הרווחות, יש הרבה מאוד דרכים לכתוב על המק. לא רק שיש מספר מעבדי תמלילים מצוינים (Mellel, Nisus Writer pro וגם TextEdit הפשוט) אלא שיש למק כמה כלים מצוינים שמיועדים באופן מיוחד לכתיבה.
מה ההבדל?
אנשים חושבים שמעבד תמלילים הוא הכלי שאנשים צריכים כדי לכתוב. זו הסיבה שהם מרימים גבה כשאני אומר להם להשתמש בכתבן של חלונות או ב-TextEdit. האמת היא שכדי לכתוב אתם פשוט רוצים כלי שתוכלו לזרוק לתוכו את המילים שלכם. מעבדי תמלילים כוללים יותר מידי כלים שגורמים לך להתעסק עם איך הגופן בכותרת נראה ופחות בפרק שאתה אמור לכתוב.
על המק גיליתי את Writeroom שמציע סביבה נקייה לחלוטין מהסחות דעת. כתבתי כתבה שלמה על זה אז אין טעם להכנס להסביר מעמיק. בתור התחלה, Writeroom היה בסדר גמור, אבל התוכנה שבסופו של דבר בחרתי להשתמש בה היא Scrivener.
אם אתם כותבים ספר, אני ממליץ לעבוד איתה.
הסיבות העיקריות?
1. היא מכילה כלי דומה מאוד ל-Writeroom, אפשר לסלק את כל המסכים האחרים במחשב ולהתרכז רק בכתיבה.
2. היא מאפשרת לזרוק לתוכה קבצים שימשו כארכיון: PDF, אתרי אינטרנט, קבצי קול, סרטים. לא משנה מה אתם צריכים אתם יכולים לזרוק לתוכה ולדעת שיש לכם אותם זמינים כחומרים לעיון כשצריך.
3. היא מאפשרת לפרק את הספר לפרקים, עמודים ואפילו פסקאות ולארגן מאמרים, כתבות ובעיקר ספרים בצורה נוחה.
האפשרות השלישית היא אולי החשובה ביותר. אם החלטתם להזיז פרק מסיבה כלשהי אתם לא צריכים להשתמש בפקודות "העתק" ו"הדבק" כדי להעביר חלקים בטקסט בתוך המסמך. ב-Scrivener אתם פשוט גוררים חלקים שונים של הספר ממקום למקום.
לאחר שהספר היה מוכן, פשוט בוחרים איך אתם רוצים לייצא אותו, אילו חלקים לייצא וכדומה וזהו זה, יש לכם קובץ אחד שלם ונקי.
את הקובץ הזה העברתי לאנטולי פישגנג שעבר לעבודה עם InDesign לעיצוב הספר.
מאותו הרגע את כל התיקונים והעריכות האחרונות בצענו על InDesign כך שידענו בכל רגע איך בדיוק נראה הספר ואילו שינויים יש לעשות. בעקבות העיצוב שאנטולי בחר היו דברים שהיה צריך להוסיף ולשנות. היו טקסטים שהיינו חייבים לשכתב – לקצר אותם או לבנות אותם מחדש. זה היה תהליך מאוד מוזר ומאוד מעניין עבורי לפחות.
למה בכלל הגענו למצב בו העיצוב מכתיב את התוכן?
כי עבורנו, כמו עבור אפל, העיצוב הוא חלק מהמוצר. הוא לא רק מעטפת שאמורה לגרום לתוכן להראות טוב. היה ברור לנו שהטקסט והעיצוב צריכים לשרת את הקהל שבסופו של דבר קונה מדריך לשימוש במוצר והמדריכים האלו תמיד מעצבנים ומשמימים.
בגלל שעבדנו יחד ובגלל שדאגנו שהעיצוב והתוכן יעבדו כיחידה אחת, אני מאמין שיצרנו מוצר חדש, מדריך ל-iPhone שהוא עצמו שילוב של תוכן ועיצוב.
וכמו שהבטחתי העליתי פרק לדוגמה מתוך הספר.
לא הייתי בטוח איזה פרק להעלות אז בסופו של דבר נתתי לאנטולי שעיצב את הספר לבחור.
אני חושב שזו בחירה טובה.
תוכלו למצוא את הקישור להורדה בעמוד הזה.
Random Posts
כשהספר שלי יצא, מורטישיה הכינה לי סדרה של תמונות של כל מיני אנשים שאנחנו אוהבים מסדרות שונות ושמה להם את הספר ביד (אני צריך להכין מזה גלריה).
אז לכבוד הספר החדש היא הכינה לי את זה.
צילום: mattox
ההחלטה הקשה הראשונה בכתיבת הספר על ה-iPhone הייתה זו שנגעה לסגנון.
יש הרבה מאוד סוגים של מדריכים בעולם, ולא מעט מדריכים שנכתבו על האייפון בחו"ל ולכל מדריך הסגנון שלו.
זמן קצר לפני שישבתי לכתוב את האייפון עברתי על ספרים שהיו ברשותי וברשות חבריי, ספרי הדרכה למחשבים ותוכנות, ספרי הדרכה למכשירים סלולרים אחרים ולציוד אלקטרוני באופן כללי וגם כמה ספרי הדרכה על כלי נשק, אומנויות לחימה וכמה נושאים שהס מלהזכיר כאן. ברור שיש שני סגנונות ברורים:
1. הסגנון היבש – בו עושים שימוש רוב המדריכים למחשבים ולתוכנות. יש תאור והסברים ממוספרים. זה מאוד נוח מצד אחד אבל מאוד משעמם.
2. הסגנון התאורי – הרבה מאוד תאורים וסופרלטיבים שהופכים את הקריאה למעניינת אבל לא ממש מובנת.
שני הסגנונות האלו לא מצאו חן בעיני. חפשתי משהו אחר. מצד אחד הספר הוא מדריך, הוא אמור לעזור לאנשים להבין איך עושים דברים – מה שאומר שהסגנון היבש היה הנכון ביותר. מצד שני רציתי שיהיה לאנשים כיף לקרוא אותו והדרך היחידה בה זה יקרה תהייה אם השפה לא תהייה יבשה. אז הפיתרון לא היה שילוב בין שני הסגנונות שציינתי. הסגנון התאורי פשוט מעיק. במקום החלטתי ללכת על כיוון אחר – הכל כתוב בצורה אישית – כאילו אני נמצא שם לצד מי שקורא ומסביר לו שלב אחרי שלב מה לעשות.
כשנתתי לאשתי לקרוא את הטיוטה הראשונה היא אמרה שהיא לא רגילה לראות את החלק הזה שבי. "זה כמו לדבר איתך, רק שיש לך סבלנות פה".
אני לא יודע למה היא אמרה את זה, אני הבן אדם הכי סבלני בעולם וכל מה שיגידו לכם עלי (נגיד שאני מתעצבן כשאני מסביר לאנשים דברים, או שאני מפחיד מי שלא מדבר איתי מהר מספיק) הוא שקרי.
שיר שעזר לי לשרוד: Look After You – The Fray
יישום שעזר לי בכתיבה:
בשעות שכבר לא יכולתי לכתוב יותר, אבל לא העזתי לעזוב את המחשב שחקתי במשחק קטן בשם Flight Control.
במשחק הזה אתם צריכים להנחית מטוסים בשדה תעופה עמוס. יש שלושה אזורי נחיתה וארבעה כלי תעופה שונים שנכנסים מכל הכיוונים. זה נראה כמו משחק פשוט אבל הוא מאתגר. אני חייב להודות שההתמכרות הפכה להיות רק קשה יותר, אפילו עכשיו, אז אם תחליטו להוריד את המשחק אני לא לוקח אחריות.
החלטתי, לקראת ההשקה של הספר, לשתף אנשים בתהליך של כתיבת ספר על ה-iPhone.
זה החלק הראשון.
בכל פעם, יחד עם סיפור התהליך, אני אוסיף קישור לשיר שעזר לי לשרוד ולמשחק או ליישום שעזר לי בכתיבה. מקווה שתהנו.
באחד באוגוסט (2009 כמובן) נסגרה באופן רשמי החברה בה עבדתי. ידעתי שזה עומד לבוא כמובן, קבלנו את מכתבי הפיטורים והיינו מוכנים לכך עד כמה שאפשר. כמובן שנשארה שאלה גדולה מאוד של מה לעשות עכשיו?
ב-2005 כתבתי ספר בשם המדריך השלם לעולם הקסום של בני הפיות. מאז ההשקה שלו רציתי לשבת ולכתוב ספר אבל הזמנים, החיים, העבודה והמשפחה היו תירוצים מספיק טובים לא לעשות זאת. חשוב לציין שבתקופה הזו השלמתי (במשך שלושה חודשים כמעט) טיוטה לספר ילדים אבל עצרתי כי הרגשתי שהוא לא בכיוון הנכון שלו והנחתי את כל מה שכתבתי בצד. היה לי רעיון לספר אחר אבל מעבר לטיוטה כללית מאוד לא עשיתי כלום. עכשיו, מצאתי את עצמי עם זמן, תאורתי לכתוב.
אבל על מה?
חודש לפני הפיטורים מאותה החברה כתבתי למאקו סדרת כתבות על האייפון. למען האמת היינו הראשונים שעשו את זה אך מסיבה שאני עדיין לא מבין הכתבות האלו עוד מוחזקות בשבי בעוד ששאר האתרים כבר שחררו את הכתבות שלהם. הדבר הזה גרם לי לחשוב ולאחר כמה שעות הבנתי שזה הדבר שאני רוצה לעשות, לכתוב על האייפון ולא סתם כתבות אלא ספר, ולא סתם ספר אלא מדריך שיסביר לכל אדם, לא משנה מה הרקע שלו, בדיוק מה האייפון יכול לעשות כדי לשנות לו את החיים.
זה היה רגע של בהירות מוחלטת, ושנייה לאחר מכן הבנתי שאני כנראה עושה טעות.
ובכל זאת, ביום ראשון, השני באוגוסט (שהוא גם יום הולדתי) הודעתי לכל החברים שלי, לבני המשפחה שלי ולשאר האנשים שהשנה (בה חגגתי 30 שנה על הכוכב הזה) אין מסיבה. זו הייתה הפתעה לכולם. אני אוהב את ימי ההולדת שלי. חיכיתי הרבה זמן ליום ההולדת ה-30 כי זה גיל מגניב וחשוב יותר – אנשים חושבים שהוא משמעותי וזה מתרגם ברוב המקרים להמון מתנות, יותר מהרגיל. היו מי שחשבו שאני מתכנן מסיבה והם לא הוזמנו אך לאחר זמן קצר כולם הבינו שאני באמת מתכוון לזה.
הסיבה האמיתית לביטול לא התגלתה להם במשך מעל לשבוע.
מה עשיתי בבוקר יום ההולדת שלי? את הדבר שגורם לי להרגיש הכי טוב – כתבתי.
התחלתי לכתוב את מה שעתיד להיות הספר "אייפון אחד על אחד". כל מה שידעתי הוא שיש לי חודש אחד לסיים אותו כי לפי כל השמועות האייפון כבר מגיע ואני רציתי להיות כאן עם ספר מוכן. הכרזתי על אשתי ועל חברתי הטוב אנטולי להיות השומרים שלי. המטרה שלהם הייתה למנוע ממני לחבל בעצמי ובכתיבה והם עשו זאת.
למרות שהתחננתי שייתנו לי להפסיק, הם עשו זאת.
אשתי עשתה כל מה שהיא יכלה כדי לתת לי את הזמן לכתוב. היא עבדה, אספה את הילדה, טפלה בבית, הכינה אוכל, דאגה לשתייה ומנעה מאנשים להתקרב אלי. אנטולי הקשיב לי בכל פעם שבכיתי שקשה לי ואני לא יכול לכתוב כל-כך הרבה מילים בזמן כל-כך קצר. הוא הנהן (אני חושב, לא ראיתי אותו, השיחות היו טלפוניות) ואמר לי לחזור לכתוב.
כל מה ששאר החברים והמכרים שלי ידעו באותו שלב הוא שאני כותב ספר. בכל יום שלחתי עדכון של טוויטים ועדכון בפייסבוק על ההתקדמות שלי. שבוע לאחר מכן הטיוטה של הספר הייתה מוכנה. מעל ל-50,000 מילים שכללו הסבר מלא על הספר, פירוט השימוש בכל אחד מהיישומים המגיעים עם האייפון, הסבר על אייטונס ועל חנות היישומים, המלצות על יישומים, טיפים, הוראות ושלל עצות.
שיר שעזר לי לשרוד: All Along the Watchtower (הגרסה שעשו לסדרה BSG)
יישום שעזר לי בכתיבה:
Things שעזר לי לנהל את הכתיבה ואת המטלות השונות הקשורות בה.
ולמי שעדיין לא נרשם: עמוד האירוע בפייסבוק
עמוד הספר בפייסבוק
Random Posts
אחרי חודשיים של עבודה מאומצת הספר החדש שלי כמעט כאן.
יחד איתי עבד על הספר אנטולי פישגנג שדאג לא רק לעיצוב הספר והכריכה אלא גם לביקורת בלתי פוסקת שהפכה את הספר למשהו ששווה לקרוא.
כמובן שמגיעות תודות לכל צוות אופוס: גיל המנכ"ל ששמח לקחת חלק בהרפתקה, צילה שדאגה לכל מה שהיינו צריכים, לאמירה על העריכה הלשונית ולאחרים שוודאי עזרו ועוד יעזרו בתקופה הקרובה. אז על מה הספר?
אייפון אחד על אחד, המדריך האישי שלכם לאייפון בעברית.
הספר הוא חלק מפרוייקט גדול יותר שהולך ומתגבש בימים אלו וייחשף בשבועות הקרובים עד להשקה הרשמית של הספר.
ההשקה תתקיים ב-30.9 בשעה 18:00 בחנות אידיגטל שבדיזינגוף סנטר.
• במהלך האירוע ניתן יהיה לרכוש את הספר שמחירו הרגיל 87 ש"ח בלבד בהנחה מיוחדת.
• בשעה 19:00 אני מעביר הרצאה בחנות שסוקרת 20 יישומים מעניינים בנוסף לטיפים שונים הקשורים לתפעול המכשיר.
עם יציאת הספר אנחנו משנים את שמו של הפודקאסט "מופע האייפון של קיטרו" ומעתה הוא יקרא "אייפון אחד על אחד".
למי שלא מכיר, הפודקאסט (תכנית רדיו-אינטרנט העולה באופן קבוע לרשת) מביא: חדשות, סקירות וביקורות בתחום האייפון והאייפוד טאצ', חנות היישומים ואביזרים נלווים.
משתמשים מתחילים וותיקים יכולים לשלוח שאלות באימייל ודרך סקייפ ולקבל תשובות בשידור.
עמוד הספר בפייסבוק
עמוד אירוע ההשקה בפייסבוק
מתוך הכריכה של הספר:
אייפון אחד על אחד
המדריך האישי שלכם לאייפון הופך את השימוש באייפון לפשוט וקל. הוא ילווה אתכם צעד אחר צעד בשימוש במכשיר הסלולרי המתקדם ביותר בעולם, ויראה לכם איך להתאים אותו לאורח החיים ולצרכים האישיים שלכם. הספר:
▪ יסביר לכם איך להשתמש בטלפון המשוכלל של האייפון.
▪ יראה לכם איך ליהנות מאוסף המוזיקה והווידאו שלכם באייפון.
▪ ידריך אתכם איך להשתמש בדפדפן המיוחד שנבנה לאייפון וליהנות מחוויית האינטרנט.
▪ יוביל אתכם בחיפוש ובהתקנה של יישומים ומשחקים חדשים מתוך אלפי יישומים.
▪ יעזור לכם להפוך את האייפון למשרד נייד ולהשאיר את המחשב במשרד.
▪ ידאג שתדעו איך להפיק את השימוש הטוב ביותר במכשיר האייפון וביישומים המותקנים בו.
כאמור, אנחנו מתכננים לעשות עוד כמה דברים מיוחדים מאוד בשילוב עם הספר אז צפו לעוד חדשות בימים ובשבועות הקרובים.
Random Posts
מורטישיה רכשה לי Remington Portable #1 שנולדה אי שם ב1923.
מורטישיה מקשיבה לכל מה שאני אומר, או לא אומר. זה אחד מהדברים שעושים אותה מדהימה כל כך.
ברגע שמשהו נקלט אצלה הוא מתחיל לזוז במהירות והיא מחפשת איך לגרום לדברים לקרות.
הרמינגטון הופיעה בכמה סדרות שראינו יחד. לא אמרתי שאני רוצה, רק ציינתי שזו מכונה מעולה.
הלכתי לישון ב-16:00 (הימים שלי התהפכו בעקבות הכתיבה) והתעוררתי אחרי חצות. הבת שלי (שערה כמובן) שאלה אם קבלתי מתנה. חשבתי שהיא התבלבלה (מסתבר שהיא פשוט לא משהו בלשמור סוד) אמרתי לה שלא, שהיא קבלה מתנות (כי היא קבלה בובה מדהימה של החיה מהיפה והחיה. זוג חברים שהגיעו לביקור הביאו לה).
אז הכנתי לי לשתות וסדרתי כמה דברים ואז הלכתי למחשב לכתוב ועל השולחן הייתה הפתעה.
חשדתי שזו מכונה כתיבה. ואז הנחתי יד על המתנה וזהיתי את הזווית שיש לקופסאות של מכונות הכתיבה.
בכיתי כמובן וקראתי את המכתב שמורטישיה כתבה ושאמילי ציירה עליו (ים ודגים שקופצים ועושים פלופ).
זו מכונה מדהימה והיא עובדת באופן מושלם.
אני רוצה לעבור דירה. אני צריך מקום נורמלי לשים אותה עליו. זו מכונה שצריך להעריץ. היא עובדת חברים והיא בת 86 שנים.
המחשב שלי לא ישרוד עוד ארבע שנים והמכונה הזו כן.
אני אוהב אותך מורטישיה.
זיו
Random Posts
אני רוצה
נראה כאילו עומדים לצאת מלא סרטים טובים השנה.
זה לכפר על כל השנתיים האחרונות שבהם לא יצאתי לקולנוע בכלל?
Random Posts
אוקי. אינטרנט אקספלורר הוא לא דפדפן טוב. יש דפדפנים נהדרים אחרים. אפילו אם אתם מתעקשים על אינטרנט אקספלורר כי יש לכם איזו תחושת נוסטלגיה לא ברורה אז כדאי שתדעו שבשנים האחרונות (כן שנים) מיקרוסופט כבר שדרגה את הדפדפן מספר פעמים. אנחנו היום בגרסה 8 של הדפדפן.
למה IE6 הוא רע? כי הטכנולוגיה התקדמה. יש היום הרבה מאוד דברים מדהימים ברשת שאתם מפסידים שלא לדבר על עיצובים של אתרים אליהם אתם נכנסים. יכול מאוד להיות שאתם לא מודעים לכך ואתם גולשים באתרים שנראים לכם מוזר והאשמה היא בדפדפן.
ובוא נדבר רגע על אבטחה. אתם גולשים ברשת, מקלידים ססמאות, נותנים נתונים של כרטיס אשראי מבלי לדעת ש-IE6 מאפשר לאנשים מאוד לא נחמדים לפרוץ את הנתונים האלו ולגנוב לכם אותם.
עזבו את הדפדפן הישן הזה, עברו לדברים יפים ומתקדמים יותר.
מומלץ לעבור לפיירפוקס או לספארי. שני הדפדפנים האלו מופצים בחינם והם הדפדפנים הטובים ביותר בשוק. הם מהירים, נוחים, נראים טוב ומראים לכם את הרשת כמו שהיא צריכה להראות.
למה לסבול בזמן שאתם גולשים?
שדרגו היום, עכשיו, קדימה לכו על זה.
תודה לטל גלילי על היוזמה
Random Posts
סוף השבוע כאן ובאחד מהאתרים האהובים עלי שמו את הגיף הזה

אפשר לראות את החיתוך אם מסתכלים על האיש מאחורה, אבל אורסון וולס פשוט נראה טבעי.
(אם אני דביל וזה לא אורסון וולס אל תתקנו אותי ותנו לי להרגיש טוב)
המדריך עלה למאקו.
סקרתי שם את פליקר, סמאגמאג, פיקאסה ועוד שירות מטופש (כי צריך שירות מטופש אחד).
מתחיל לכתוב עכשיו והשבועיים הקרובים עומדים להיות די לחוצים ומטורפים בחלק הזה.
חוץ מהספר יש עוד שני דברים שאני חייב לעבוד עליה: הרצאה על העקרונות החברתיים במשחקים. ההרצאה תינתן במסגרת המיני כנס האקדמי הראשון למשחקים (אירוע בפייסבוק)
ועוד כמה עדכונים.
יש לי רשימה של פוסטים לבלוג משחקים, יש לי איזה מאה ספרים לקרוא ואני מתרגש מהקורס שאנחנו עומדים להעביר.
ואני חשבתי שיהיה לי זמן חופשי עכשיו שהחברה נסגרה…
Random Posts
אני לא בטוח איך זה קרה. תכננתי שהיום אני נכנס לשגרת כתיבה קבועה וכיוונתי את היום כך שאתחיל בערב ויהיה לי זמן להוציא את כל מה שתכננתי. אבל מורטישיה הייתה עייפה והלכה לישון מוקדם והילדה היית עירנית והלכה לישון מאוחר ואני התחלתי לכתוב באחת וחצי בלילה.
אני חושב שהתרגלתי כבר לרעיון שבכל פעם שאני בוחר במודע לכתוב ברצינות דברים קורים כדי לשבש את זה. אני מתוסכל והיה שלב שכעסתי אבל הפכתי להיות אטום לזה, נראה לי. זה מציק לי אבל הימים בהם היה לי דחף לשבור דברים כי לא הצלחתי לכתוב עברו.
אני אהיה חייב לבטל את הקלטת התוכניות השבוע, אני לא יכול להרשות לעצמי לצאת מהבית להקליט ובוודאי שלא לערוך תוכניות. אני מקווה שניר יקליט עם שאר הצוות.
הולך לישון שעתיים ואז לקחת את הילדה מהגן. כעונש על השינה עכשיו, מייד אחרי שאחזור מהגן אני אשב לכתוב עד שאתמוטט ואז אקום ואמשיך לכתוב. יש עוד הרבה מילים להוציא עד שבת בערב.
Random Posts
החלקים של המדריך עולים בקצב גבוה אז שווה להתעדכן
Random Posts
החלקים של המדריך עולים בקצב גבוה אז שווה להתעדכן
Random Posts
אז עברת מחנה השמדה וסבלת במשך שנים, ראית משפחה מתה מול העיניים, נאלצת להמלט עם הפרטיזנים, רצחו בשיטתיות את מי שאתה מכיר.
אז מה? מה קרה? למה אתה בוכה?
שואה, נו, מה זה כבר קצת שואה. זה לא שאתה עכשיו בגיל מבוגר וזה לא שחייבים לך משהו.
בסה"כ שואה.
אז מה אם הכסף מגיע לך והגיע למדינה מפיצויים של גרמניה?
אז מה?
אם אתה ניצול שואה זה אומר שאתה חזק אז יתעללו בך עוד קצת, הפעם המדינה שלך. האנשים שאחראים על הבריאות שלך, האנשים שאמונים על הזכויות שלך.
אז מה אם הם מבקשים רשות לגשת לחשבון הבנק שלך ולקחת לך כסף.
אז מה?
נראה לי שצריך לקחת כמה פקידי אוצר ולשים אותם על רכבת, להסיע אותם לאיזה מקום שקט ולירות בהם בקבר אחד, כדי לחסוך למדינה הוצאות קבורה.
ביזיון
Random Posts
אז עברת מחנה השמדה וסבלת במשך שנים, ראית משפחה מתה מול העיניים, נאלצת להמלט עם הפרטיזנים, רצחו בשיטתיות את מי שאתה מכיר.
אז מה? מה קרה? למה אתה בוכה?
שואה, נו, מה זה כבר קצת שואה. זה לא שאתה עכשיו בגיל מבוגר וזה לא שחייבים לך משהו.
בסה"כ שואה.
אז מה אם הכסף מגיע לך והגיע למדינה מפיצויים של גרמניה?
אז מה?
אם אתה ניצול שואה זה אומר שאתה חזק אז יתעללו בך עוד קצת, הפעם המדינה שלך. האנשים שאחראים על הבריאות שלך, האנשים שאמונים על הזכויות שלך.
אז מה אם הם מבקשים רשות לגשת לחשבון הבנק שלך ולקחת לך כסף.
אז מה?
נראה לי שצריך לקחת כמה פקידי אוצר ולשים אותם על רכבת, להסיע אותם לאיזה מקום שקט ולירות בהם בקבר אחד, כדי לחסוך למדינה הוצאות קבורה.
ביזיון
Random Posts
נראה מהמם.
מה הסיכוי שזה פשוט נראה מהמם ויהיה מעצבן וחסר עלילה?
Random Posts
שני חברים שלי שדברו איתי על הנושא לא מבינים מה הבעיה. לקח לי זמן להבין שהטיעון העיקרי שלהם נגד ההתנגדות הוא "שבמילא המאגר כבר דלף, במילא המידע כבר בחוץ אז מה זה משנה".
כלומר, זה לא שהם חושבים שהחוק טוב, הוא לא משנה כי גם ככה הממשלה הפקירה את המידע שלנו.
אין סיבה שנפקיר עוד מידע.
אין סיבה שנפקיר את החופש שלנו.
אין מדינה אחרת בעולם שיש בה מאגר כזה.
Random Posts
הכנסו לכאן והכניסו את מספר תעדות הזהות שלכם.
השם, תאריך הלידה, כתובתכם והטלפון שלך יופיעו.
זהו מאגר שדלף כבר ממרשם האוכלוסין של מדינת ישראל.
המדינה שרוצה עכשיו את כל שאר הפרטים שלכם.
זו מלחמה על הפרטיות שלנו, זו מלחמה על הזכות שלנו להגן על עצמינו ועל הילדים שלנו ממדינה שלא מסוגלת לעשות זאת.
המאגר הביומטרי ידלוף
הוא יגיע לידי פושעים, הוא יגיע לידי מחבלים ובניגוד למצב עכשיו טביעת אצבע אי אפשר להחליף.
אל תתנו לחוק הזה לעבור, תעבירו הלאה.
Random Posts
היום הבנתי שלא כתבתי על החוק הזה כמעט כלום. אחד החוקים הרשעים ביותר שהומצאו, חוק שהופך את החזון של 1984 לחי ונושם פה במדינת ישראל.
אם חשבנו שחוק הצנזורה היה רע, חוק המאגר הבימטרי הוא לא רק רע אלא גם מסוכן.
הכנסו לאתר הזה.
תקראו את הדברים, צפו בסרטים, תבינו לאיפה אנחנו הולכים להתדרדר.
מתוך האתר של אורי ברוכין (פוסט שנכתב בפברואר):
מדינת ישראל ומשרד הפנים מובילים מהלך להנהגת זיהוי ביומטרי ואגירת הנתונים הביומטריים של כל תושבי ישראל.
המהלך תופס תאוצה בימים אלו, מאחורי עשן המלחמה והבחירות.*
המדובר באמצעי פיקוח קיצוני הטומן בחובו סיכון זכויות בסיסיות של כל אחד מאיתנו ולאחר יישומו לא ניתן יהיה להשיב את הגלגל לאחור. לא בכדי מתנגדים לחוק לשכת עורכי הדין, הוועדה לפרטיות במשרד המשפטים והאגודה לזכויות האזרח.
הנושא לוקה בבורות בציבור הרחב והקושי להבהיר אותו ואת הסכנה החריפה שעומדת בבסיסו מסייעים למשרד הפנים לזרות מלח בעיני האזרחים ובאופן ציני להציג את החוק כאמצעי להגברת הביטחון האישי.
בימים האחרונים הרכבנו אתר שמרכז בתוכו מידע רב באשר לחוק, למצב הנוכחי שלו, מאמרים מאת מומחים בעלי שם בנושא, אוסף שאלות ותשובות, דרכי פעולה ועוד.
החוק עומד לגעת עמוק בחיי כל אחד אחד מאיתנו ואינו זוכה לחשיפה ולדיון ציבורי כלל. החלטה שתחדיר אצבעות בלתי מתפשרות למקומות האינטימיים ביותר שלנו בלי לבקש רשות עומדת לעבור באין רואים.
האתר קם כדי להציף את הנושא למודעות.
הכנו באנרים להפצה באתרים התומכים בנושא, ווידג'ט חדשות שמעדכן בנושא וניתן להתקנה באתר שלכם, מייל ויראלי שמציג את הנושא ואת האתר ודרכי פעולה סטנדרטיות בסיסיות שמוצגות באתר עצמו. סרטון אנימציה להצגת הנושא בדרך.
אתן ואתם מוזמנימות להציג באתר/בלוג/פורום/מייספייס/פייסבוק שלכם באנר המפנה לNO2BIO, להתקין ווידג'ט, לתרום מידע, דרכי פעולה, אלמנטים רשתיים ומה שתחשבו שנחוץ כדי לגרום למעגל המודע למשמעות החוק להתרחב ולכלול כמה שיותר מאיתנו.
אנחנו רוצים ומקווים שחוק האח הענק יעלה לדיון ציבורי, תקשורתי ופרלמנטרי משמעותי ועמוק.
כי טביעת אצבע אי אפשר להחליף
* החוק ליישום המהלך אמנם עבר בקריאה ראשונה בכנסת ועומד בפני דיון בועדות הרלוונטיות אך במשרד הפנים לא ממתינים לאישורו הסופי.
כבר עתה נחתם חוזה שנוי במחלוקת עם חברת HP ליישום הזיהוי הביומטרי, יצא מכרז לייצור מיכשור להרכשת זהויות ורשות שדות התעופה והנמלים הכריזה על תחילת יישום הזיהוי הביומטרי בטרמינל 3 בנתב"ג ובמעבר טאבה בשנה הקרובה. לפי החוק, לכשיעבור, שנת מאסר מאיימת על כל מי שיתצנגד לתהליך הרכשת הזהות הביומטרית.
Random Posts
היום הבנתי שלא כתבתי על החוק הזה כמעט כלום. אחד החוקים הרשעים ביותר שהומצאו, חוק שהופך את החזון של 1984 לחי ונושם פה במדינת ישראל.
אם חשבנו שחוק הצנזורה היה רע, חוק המאגר הבימטרי הוא לא רק רע אלא גם מסוכן.
הכנסו לאתר הזה.
תקראו את הדברים, צפו בסרטים, תבינו לאיפה אנחנו הולכים להתדרדר.
מתוך האתר של אורי ברוכין (פוסט שנכתב בפברואר):
מדינת ישראל ומשרד הפנים מובילים מהלך להנהגת זיהוי ביומטרי ואגירת הנתונים הביומטריים של כל תושבי ישראל.
המהלך תופס תאוצה בימים אלו, מאחורי עשן המלחמה והבחירות.*
המדובר באמצעי פיקוח קיצוני הטומן בחובו סיכון זכויות בסיסיות של כל אחד מאיתנו ולאחר יישומו לא ניתן יהיה להשיב את הגלגל לאחור. לא בכדי מתנגדים לחוק לשכת עורכי הדין, הוועדה לפרטיות במשרד המשפטים והאגודה לזכויות האזרח.
הנושא לוקה בבורות בציבור הרחב והקושי להבהיר אותו ואת הסכנה החריפה שעומדת בבסיסו מסייעים למשרד הפנים לזרות מלח בעיני האזרחים ובאופן ציני להציג את החוק כאמצעי להגברת הביטחון האישי.
בימים האחרונים הרכבנו אתר שמרכז בתוכו מידע רב באשר לחוק, למצב הנוכחי שלו, מאמרים מאת מומחים בעלי שם בנושא, אוסף שאלות ותשובות, דרכי פעולה ועוד.
החוק עומד לגעת עמוק בחיי כל אחד אחד מאיתנו ואינו זוכה לחשיפה ולדיון ציבורי כלל. החלטה שתחדיר אצבעות בלתי מתפשרות למקומות האינטימיים ביותר שלנו בלי לבקש רשות עומדת לעבור באין רואים.
האתר קם כדי להציף את הנושא למודעות.
הכנו באנרים להפצה באתרים התומכים בנושא, ווידג'ט חדשות שמעדכן בנושא וניתן להתקנה באתר שלכם, מייל ויראלי שמציג את הנושא ואת האתר ודרכי פעולה סטנדרטיות בסיסיות שמוצגות באתר עצמו. סרטון אנימציה להצגת הנושא בדרך.
אתן ואתם מוזמנימות להציג באתר/בלוג/פורום/מייספייס/פייסבוק שלכם באנר המפנה לNO2BIO, להתקין ווידג'ט, לתרום מידע, דרכי פעולה, אלמנטים רשתיים ומה שתחשבו שנחוץ כדי לגרום למעגל המודע למשמעות החוק להתרחב ולכלול כמה שיותר מאיתנו.
אנחנו רוצים ומקווים שחוק האח הענק יעלה לדיון ציבורי, תקשורתי ופרלמנטרי משמעותי ועמוק.
כי טביעת אצבע אי אפשר להחליף
* החוק ליישום המהלך אמנם עבר בקריאה ראשונה בכנסת ועומד בפני דיון בועדות הרלוונטיות אך במשרד הפנים לא ממתינים לאישורו הסופי.
כבר עתה נחתם חוזה שנוי במחלוקת עם חברת HP ליישום הזיהוי הביומטרי, יצא מכרז לייצור מיכשור להרכשת זהויות ורשות שדות התעופה והנמלים הכריזה על תחילת יישום הזיהוי הביומטרי בטרמינל 3 בנתב"ג ובמעבר טאבה בשנה הקרובה. לפי החוק, לכשיעבור, שנת מאסר מאיימת על כל מי שיתצנגד לתהליך הרכשת הזהות הביומטרית.
Random Posts
הוא חייב להיות טוב
זו הייתה כתבה ארוכה ומורכבת והיא יצאה סוף סוף.
אני גמור, לילה טוב.
Random Posts

שישי עם קיטרו הוא קורס פיתוח ושיפור עצמי המופעל על ידי KiTARO ותילתן.
את הקורס מעבירים ריקי קיטרו וזיו קיטרו.
משך הקורס – 14 מפגשים שבועיים בני שלוש שעות
יום עיון יתקיים ב-7 לאוגוסט 2009, יום שישי, במכללת תילתן בשעה 9:00 בבוקר
הקורס יפתח ב-28 לאוגוסט 2009, יום שישי ויתקיים במכללת תילתן.
כתובת המכללה:
רחוב העצמאות 65, חיפה.
קומה אחרונה.
המתעניינים בהגעה ליום העיון יכולים ליצור קשר עם חגית בטלפון 054-7945361
המקומות בקורס מוגבלים. רק מי שימצא מתאים יוכל לעבור את הקורס.
תהליך הסינון נעשה על ידי ריקי קיטרו.
סילבוס מלא, ניתן למצוא באתר
פתחתי גם אירוע בפייסבוק
Random Posts
אני בוחן את הפליקציה של וורפרס באיפון. תתעלמו.
אגב, עכשיו שיש לי יותר זמן, כנראה שאכתוב יותר בבלוג.
או שלא.
מתוך ynet:
השר מיכאל איתן יקרא מחר בוועדת שרים
לחקיקה, לבחון מחדש הקמת מאגר עם מידע ביומטרי של תושבי מדינת ישראל.
בימים אלה מתקיימים דיונים בוועדת המדע של הכנסת, להקמת מאגר שיכיל טביעות אצבעות וצילום ממוחשב של הפנים של תושבי המדינה. לדברי איתן המאגר "אינו נחוץ ועלול לדלוף ולפגוע בצורה בלתי הפיכה בצנעת הפרט של כלל אזרחי המדינה".
יש סיכוי שיש לנו שר נורמלי.
Random Posts
הפוסט הזה נגנב מההיתוך הקר
כל הקישורים ממש נהדרים וחוץ מלהגיד שאני מתנגד לחוק, שהוא מטומטם ושאנשים לא מבינים את גודל הסכנה אין לי מה להוסיף.
תתחילו לחשוב אנשים!!!
שוקי גלילי מסביר שמאיר שטרית עושה רק נזק.
יואב לרמן מסביר טיפה על השחיתות מאחורי המאגר הביומטרי של מאיר שטרית.
שרון גפן מראה שמי שמטפל במידע שלנו בביטוח לאומי לא יודע לטפל במידע.
גלובס הזכירו כבר לפני שנה שמאיר שטרית מסכן את בטחון אזרחי ישראל.
כמעט עשרת אלפים אנשים חתמו על עצומה נגד החוק הביומטרי.
דורון אופק מסביר למה החוק הביומטרי רע גם לשמאלנים וגם לימיינים ומביא את עמונה כדוגמא.
ניר פסי מסביר על הסכנות שוב.
הגר שולחת את מברק צימרמן לחברי הכנסת ומשכנעת אותם להצביע נגד המאגר הביומטרי ומאיר שטרית.
אלירם מסביר למאיר שטרית שמי שצריך לטפל בשאלה האם להקים מאגר ביומטרי הוא אנשי אבטחת מידע, לא פוליטיקאים.
אבים מסביר למאיר שטרית איך אפשר להשתמש במאגר שלו.