והיום, פוסט עם נגיעות אקטואליות. מה שאכן מוכיח שבלוגים מעבר לים הם או אישיים, או פוליטיים, ורק פה הכל סלט אחד גדול, כי החיים פה כל כך מורכבים, והפרט הוא חלק מהכלל, הכלל מורכב מפרטים רבים, יחד אנחנו מרכיבים מדינה של המון אינדיבידואלים… אז הנה גם בי זה נגע, הבחירות.
האמת, הרבה זמן התלבטתי כמו רוב האנשים במדינה כנראה. ידעתי מה לא, אבל היה לי קשה להחליט מה כן. מה מייצג הכי טוב אותי ואת כל מה שאני מאמינה בו. ההחלטה התגבשה לאיטה, והפור נפל על מרצ, כמו בפעם הקודמת. הכי נקי, הכי אני. ולמה אני חושפת את בחירתי ברבים? בהמשך הפוסט…
הפוסט בעצם מכיל 3 סיפורים בסגנון ליזי , על גבריםשעברו בחיי בזמן האחרון. והסיפורים, כמו בכותרת, אישי, פוליטי ושוב אישי…
1. אישי - פגשתי בחור. היה חמוד. דיברנו, פילרטטנו, צחקנו, שתינו לא מעט.
הגענו אלי הביתה. ופתאום, באמצע הסקס, בלי אזהרה, בחור חמוד אמר איזה משפט על הגוף שלי. בלי כוונה. נפלט לו. ואני עומדת מולו. המומה, הכי חשופה שיש. אנחנו לא ממש מכירים. איך הוא מעיז. לוקח לבחורים אצלי הרבה מאד זמן עד שהם מרויחים את הזכות לומר משהו בכיוון. אין משהו עדין, רגיש ושברירי יותר מדעתה של בחורה על הגוף שלה עצמה. לפחות אני. בזמן האחרון, אני דוקא בסדר איתו, אבל כמו כל בחורה, גם אני מכירה את כל הפגמים שבי - אני לא מושלמת, אני לא אנג’לינה ג’ולי… ואיך הוא, שמכיר אותי כמה שעות קצרות, מעז?
כמו שאפשר להבין, מתוך ההתנהגות הכלבתית במיוחד שלי לאחרונה, באותו הרגע הוא קיבל הוראה לעוף לי מהמיטה, מהדירה ומהחיים בכלל…
2. פוליטי - פגשתי בחור נוסף. נחמד. לא הלהיב אותי, לא משך אותי במיוחד, אבל סופסוף מישהו שיכולתי לדבר איתו בלי שאני צריכה לדבר 70-80 אחוז מהזמן…
נתתי לו צ’אנס. יצאנו, אכלנו, נהנינו. לא התרומם גבוה, אבל החלטתי למשוך את זה עוד קצת. דיברנו בטלפון שיחה ארוכה. גם לפני שנפגשנו. גם אחרי. קבענו להפגש ביום הבחירות. בימים רגילים, דיון על דעות פוליטיות הוא לא חלק מהאג’נדה שלי, ובטח לא כוס התה שלי… אבל בכל זאת, קבענו להפגש ביום הבחירות, והשיחה נמשכה לשם באופן טבעי. הוא שאל למי אני מצביעה. אמרתי שלמרצ. הסברתי למה הם. הסברתי למה לא כל השאר. אמרתי כמה מפחיד אותי ליברמן. וכמה אני לא מחבבת את ביבי. מצד שני, הרי אני שמאלנית ליברלית יפת נפש, ובהחלט מאמינה שיש מקום לכולם, הרי ככה זה בדמוקרטיה. גם אם אני לא מבינה את הצד השני, אני מכירה בקיומו. ואז שאלתי למי הוא יצביע. היתה שתיקה מעבר לקו. ואז הוא מלמל שאני בטח לא אשמח לשמוע את מה שיש לו לומר. ובלי הכנה מוקדמת הוא אמר ליברמן. אחר כך הוא עוד ניסה להתחמק ואמר שהוא עוד מתלבט. פלטתי אנחת רווחה. אבל אז הוא אמר שהוא מתלבט בין ביבי לליברמן. לא ידעתי מה לומר. נאלמתי דום לגמרי. ופתאום קלטתי שזו הפעם הראשונה בחיי שאני מכירה מישהו שמצביע לליברמן. ושאני זורקת אותו מייד. כי אני ליברלית, עד גבול מסוים. נזרק על רקע פוליטי. זה היה חדש לי. יש לי עקרונות…
הוא התקשר שוב ביום הבחירות. לא נפגשנו כמובן, ואמרתי לו שיהיה לו בהצלחה, ושאם אפשר, שיחשוב עוד שניה, לפני שהוא הורס לי את המדינה….
3. אישי - סיפרתי לבחור בגילי שיצאתי איתו, שאני מתכננת לנסוע ללמוד בחו”ל, בעוד שנה וחצי -שנתיים.
הבחור היה המום למדי. הוא שאל אם אני מתכוונת לנסוע ללמוד ומיד לחזור. הסברתי שלא. נסיעה כזו כנראה תהיה ארוכה יותר, ואני אשאר באותה מדינה נבחרת 5-6 שנים בסה”כ. שוב הלם בצד השני. לא הבנתי למה. הוא שאל מה רע בלימודים בארץ. הסברתי. שתיקה ארוכה. לא הבנתי את פשרה. ופתאום הוא אמר לי - איך את מתכננת לנסוע לחו”ל לכל כך הרבה זמן, וגם מחפשת קשר?
מה????? לא הבנתי על מה הוא מדבר. ופתאום קלטתי כמה שאנחנו לא באותו מקום בחיים. אני כזו, שאם אני אמצא את אהבת חיי, זה נפלא, אבל יש לי גם חיים לפני ואחרי, ובן זוג, אם הוא ירצה, הוא יצטרף, ואם לא, נתמודד… כל דבר בעיתו. הבחור רוצה להתחתן, להקים משפחה, ואין לו ממש תוכניות אחרות לחיים. יש לו כבר עבודה, יש לו דירה, וכל מה שחסר זה אישה, ואחר כך גם משפחה שלמה. אין לו שאיפות אחרות כרגע. לי יש עוד חיים שלמים לחיות. לי יש עוד כל כך הרבה דברים להספיק כבן אדם עם עצמי. ופתאום לא ידעתי לומר, מי מאיתנו יותר הגיוני, הוא או אני?
בינתים הן נעימות לי. דלת נסגרת דלת נפתחת וכאלו…
) אבל בהחלט לצאת עם צאת הנשמה, בשעות שהשתיקה אכן יפה להן…
