שחר אילן מזהיר מפני פגיעה בפרויקט הצבאי שח”ר (שילוב חרדים):
פרויקט שח”ר הוא מהדברים היותר טובים שקרו למדינת ישראל בשנים האחרונות. במסגרת הפרויקט מתגייסים גברים חרדים נשואים בין 22 ומעלה לשירות צבאי במקצועות טכנולוגיים. כ-600 חרדים התגייסו במסגרת שח”ר ב-2011. כולם למקצועות חיוניים. 90% מהם צפויים להשתלב בעבודה לאחר הצבא, רובם במקצוע שלהם. כן, כן, עבודה עם תלוש, “בלבן”. [...] את הפרויקט הזה צה”ל מסכן עכשיו. [סא"ל הרב רם] ראב”ד, מייסד פרויקט שח”ר, פרסם מכתב לחיילי התוכנית לפיו הכללים החדשים שקבע הצבא מבטלים סעיפים המיועדים לשמור על יראת השמיים של החיילים.
[...]
בתקשורת פורסם שנושא הויכוח הוא ההחלטה החדשה שכל החיילים יחויבו להשתתף בטקסים גם אם תהיה בהם שירת נשים. ספק אם זו הסיבה העיקרית. אבל אנחנו מדברים על חיילים שצה”ל מאפשר להם לא לעבוד עם חיילות. אז אי אפשר למצוא פתרון לשירה? אם זו הבעיה, שיערכו להם טקסים נפרדים ובטקסים שלהם לא יהיו בכלל זמרים.
ממקורות אחרים עולה שנושאי הויכוח שונים: למשל הטענה שפרויקט שח”ר מדיר נשים ממקצועות מחשב, ולכן צריך להפסיק עם הסדר הישיבה באולמות נפרדים. הפתרון להדרת הנשים הוא לא להפר את ההתחייבות שאנשי שח”ר לא ישבו באותו אולם עם נשים. הפתרון הוא לדאוג שחיילי שח”ר ירוכזו באותם מדורים ולא יפוזרו במדורים שונים. כך ההשפעה שלהם על שירות הנשים תהיה מזערית. אם זה אומר שחיילי שח”ר יוכלו לשרת בפחות מקצועות, אז הם ישרתו בפחות מקצועות. יש מחיר לסירוב לשרת עם נשים.
אומרים שהיה ויכוח גם על נושא ההסעות הנפרדות לחיילי שח”ר לפעולות תרבות. אם צה”ל רוצה שחיילי שח”ר ייסעו ליד ושם, שיארגן להם נסיעה משלהם. אז ההסעות יעלו עוד קצת. זה לא ויכוח על הדרת נשים.
יכול להיות שבעוד חמש שנים, אם וכאשר פרויקט שח”ר יגיע היקף של אלפי אנשים לשנה, אפשר יהיה להגמיש את הכללים בלי לסכן אותו. כרגע הפרויקט נמצא בשלב הכי רגיש שלו. הוא כבר זכה להצלחה ולכן מרגיז ומדאיג את ההנהגה החרדית. אבל הוא עוד לא הפך לנורמה ולמסלול חיים שהחרדים לא יכולים להסתדר בלעדיו.
ואילו יוסי גורביץ חושש בדיוק מהוויתורים הללו, וקורא לבטל את התוכנית:
חייל זועם בשח”ר – זועם על השינויים האחרונים שבוצעו שם – קרא לשאר החיילים למרוד, תוך שהוא מציין את ההבטחות שניתנו לחיילים ושהופרו בוויכוח האחרון בין רב חיל האוויר סא”ל משה ראב”ד והרב הצבאי הראשי. לטענתו, החיילים החרדים קיבלו הבטחות שהם לא יידרשו לשמור בלילות, לא יידרשו להשתתף באירועים “מעורבים” – כלומר, כאלה שיש בהם מבני שני המינים, דרישה שהיא מחמירה אפילו בקנה מידה חרדי – ושהם לא יצטרכו לשמוע הרצאות מנשים. אנחנו לא מדברים על שירה; אנחנו מדברים על עצם דיבורה ועצם נוכחותה של אשה. [...] דובר צה”ל מאשר את כל טענותיו של החייל המורד.
[...]
איזה מין “שילוב” זה, שבו החרדים מקבלים את כל התנאים שהם מקבלים בבית, ושבו הם עובדים בסביבה שלא דומה כלל לחברה הישראלית? איזו דוגמא נותנים להם בצבא – שמקום העבודה צריך להתכופף לדרישותיהם? הרי מי שהורגל לתנאים האלה בצבא, ידרוש אותם – ויביא את כל הארסנל החרדי הנלווה – גם במקומות העבודה. למה אנחנו מניחים – ושוב, בלי דיון ציבורי – לחרדים להפוך את החברה הישראלית לחברה מופרדת, מיזוגנית? הרי מה שקורה בצה”ל מקרין גם על האזרחות. הרי הטיעון “אם זה לא נורא לחיילות, זה לא רע גם לעובדות” עוד יגיע.
[...]
צריך לקטוע את הקשר הגורדי הזה. העניקו פטור מוחלט לכל החרדים משירות צבאי, ובו זמנית הודיעו שבתוך חמש שנים תסתיים סופית התמיכה הממשלתית ב”חברת הלומדים.” את חמש השנים הללו יתבקשו החרדים להעביר באימון מאומץ לקראת החיים האמיתיים, כשתקציב המדינה מעניק להם סיוע נדיב בהסבה מקצועית. אחריהן, מי שירצה ללמוד בישיבה יצטרך לעשות זאת על חשבון תורמים פרטיים.