תוייגתי ע”י מלקיאדס, מה שאומר שאני צריכה לשתף אתכם ב- 7 עובדות עלי שלא ידעתם. ונורא התרגשתי, כי אני בנאדם מאוד שיתופי, וחוץ מזה זו פעם ראשונה שתוייגתי וכזה. אז אולי זה סתם משחק טיפשי, אבל מה אכפת לי לקבל מחמאות, לדבר על עצמי ולהמליץ על בלוגרים שאני אוהבת?
אז דבר ראשון, מה החוקים של העניין הזה (ונורא התחשק לי להגיד כאן: החוק הראשון הוא שלא מדברים על זה, אבל התאפקתי בגבורה):
1. לשים לינק לבלוג של מי שתייג אותי ולפרט את החוקים (נעשה ברגעים אלה ממש).
2. לשתף את הקוראים ב- 7 עובדות על עצמי (פה בהמשך).
3. לתייג 7 בלוגרים אחרים עם לינק לבלוגים שלהם (מיד אחרי זה).
4. להודיע לבלוגרים האלה על התיוג, ע”י השארת תגובה בבלוג שלהם (יבוצע. מבטיחה).
דבר שני, אני יודעת שזה אמור להיות עובדות בלבד, אבל אני יצור דברן. תסלחו לי. בכל מקרה, The facts are these (אתם סופרים רפרנסים? אני חזקה היום):
1. מגיל קטן חשבתי שכפות רגליים הן דבר מוזר. לא הרגשתי ששלי קשורות אלי, הן היו יותר כמו חייזרים שמחוברים אלי משום מה. הייתי מסתכלת עליהן בפליאה, מנסה להבין מה הן אמורות לעשות בחיים והאם יש להן כוונות נסתרות. לא יודעת מתי ואיך, אבל יום אחד ניסיתי לשים צמיד על הרגל. על רגל ימין לא היה משהו. צמיד כזה. אבל מהרגע ששמתי אותו על רגל שמאל, פתאום כל בעיות היקום באופן כללי, והחוצניות של כפות הרגליים שלי באופן ספציפי יותר, נפתרו. הצמיד חיבר ביני לבין כפות הרגליים שלי, ופתאום הייתי בחורה מאוזנת ושלמה יותר (לא נפשית כמובן, אבל זה סיפור אחר). מאז יש לי תמיד צמיד על רגל שמאל, ואנחנו חיים יחד באושר ובעוני מרוד עד עצם היום הזה.
2. החיה שאני הכי אוהבת זה דרקון. אני אוהבת את כל החיות כמובן, בהיותי יצור אוהב, אבל בדרקונים יש משהו מדהים ומרשים ויפהפה. ולא אכפת לי שהם לא באמת קיימים או שזה בנאלי. אי אפשר להיות מקוריים ורעננים כמו טל הבוקר 24 שעות ביממה. מה שכן, אסור להקשיב לאנשים שחושבים שדרקונים הם מרושעים, כמו טולקין לדוגמה, שאולי ידע לכתוב אבל בבירור היו לו בעיות נפשיות. עכשיו אני, מגיל מאוד צעיר רציתי קעקוע, של דרקון כמובן. וכן, אני יודעת שזה בנאלי, אבל לא אכפת לי וכו’. הבעיה היא שיש לי פוביה מטורפת ממחטים, אז אין מצב שאני אפילו מצליחה לעבור ליד מקום שעושים בו קעקועים. פעם עשיתי לעצמי שיחת עידוד, נכנסתי לכזה מקום ושאלתי את המקעקע אם זה יהיה בסדר אם אני אתעלף באמצע, אבל הוא העיף אותי משם בצעקות. בכל יומולדת אנשים מציעים לי כדורי הרגעה או נבוט בראש כדי לגרור אותי לעשות קעקוע, אבל אני לא מסוגלת. צ’יקן.
3. יש לי בעיה עם הרבה מאכלים שנחשבים ישראליים: חומוס, פלאפל, במבה. כולם לא טעימים לי, כולם עושים לאנשים צורך להתווכח איתי כל פעם שהנושא הזה עולה. אז לא, אני לא רוצה לטעום את החומוס של אבו חסן כי זה לא מה שישנה את דעתי, ואני לא רוצה לנסות סושי עם חמאת בוטנים או פלאפל בטעם בזיליקום ועשבי תיבול. יש לי בעיות גם עם יצורים מתים על הצלחת, רוב סוגי הפירות בעולם, חסה וירקות ירוקים, ומאכלים שזזים בעצמם (ג’לי וכאלה). אבל חוץ מזה, low maintenance.
4. צמתי ביום כיפור עד גיל די מבוגר. חשבתי לעצמי שרק למקרה שיש אלוהים עדיף להיות מכוסה מהכיוון הזה. וחוץ מזה, רוב האנשים צריכים אמונה. זה מנחם אותם לדעת שמישהו שומר עליהם וגם מקל להם על החיים, ואני תמיד בעד חיים קלים. אבל שנה אחת כבר לא היה לי כוח, וחשבתי שאמונה שמבוססת על נוחות היא כנראה לא ממש מהלב, אז החלטתי לא לצום ולראות מה יקרה. ישבתי כל היום בבית וחיכיתי בחשש שיכה אותי ברק. הוא לא היכה, ואני התחלתי לבלות את כיפור בים. חוץ מזה גם החלטתי שבמקום להצהיר הצהרות מחייבות, אני פשוט אתעלם מעכשיו מהדת הלא נחמדה שלתוכה נולדתי ומשאלת קיומו של אלוהים, כיוון שזה לא באמת קשור לחיים שלי.
5. אני לא מאמינה בעב”מים. הגיונית נראה לי שיש סיכוי לחיים נוספים ביקום, ואני מאוד אוהבת מדע בדיוני, אבל אם משהו באמת ינחת פה יום אחד אני אהיה ממש מופתעת. הבעיה בעניין הזה היא שראיתי פעם עב”ם, ותאמינו לי שמופתעת אפילו לא מתקרב למה שהייתי באותו רגע. ואני אפרט בזריזות: הייתי בסיני, היה לילה, שכבתי על הגב והסתכלתי לשמיים, פתאום עבר מעלי סט גדול של אורות, זיגזג קצת להנאתו ונעלם באופק. להגנתי אני חייבת לציין שלא הייתי מסטולית, שעוד מישהו ראה את זה, ושמה שהאורות האלה עשו לא מסתדר עם שום מכונה אנושית המוכרת לי. אז עכשיו אני חייבת להאמין בעב”מים כי אני יודעת מה ראיתי, אבל קשה לי. מה שגורם לי לחשוב שגם אם אלוהים בעצמו היה מכה בי בברק ביום כיפור מהסיפור הקודם, הייתי קמה מפוחמת קלות ופוטרת את זה בתירוץ של מקריות מוזרה.
6. אני יכולה לישון בכל מקום במיטה, וזה נכון בכל מיטה שהיא. אין כזה דבר הצד שלי. אני מסוגלת לישון בצד ימין, שמאל, ליד הארון או מתחת לחלון. אני אוהבת לישון באלכסון ולתפוס את כל המיטה, ואני גם נהנית מהגודל הקומפקטי שלי ולפעמים ישנה לרוחב. כשאני מרגישה נועזת אני אפילו יכולה לישון הפוך, כן כן. אף פעם לא חשבתי שיש בזה משהו כל כך מיוחד, עד שפגשתי מישהו שהיו לו כללים מאוד ברורים לגבי איפה הוא רוצה לישון (בצד שמאל במיטה שלי כי זה ליד הקיר, בצד ימין במיטה שלו בלי שום סיבה הגיונית, זה פשוט “הרגיש לו נכון”). אני גם ישנה בכל התנוחות האפשריות - בטן, גב, על שני הצדדים, הכל לפי מצב הרוח. בקיצור, רק תראו לי מיטה ואני כבר נוחרת (לא שאני נוחרת, כן? זה היה דימוי. או מטאפורה. או סתם הגזמה קלה לצרכי הסיפור).
7. אני חושבת שחום הוא הצבע המשעמם ביותר ביקום. אני אוהבת צבעים ויש לי בגדים בכל צבע אפשרי (חוץ מורוד כי זה באמת יהיה בחורתי מדי בשבילי), אבל חום הוא פשוט שממה. והרי ברור שבגלל זה בדיוק היקום החליט לצבוע אותי כולי בחום - עור, עיניים, שיער. להסתכל על עצמי במראה זה כמו לראות צילום בספיה, רק לא נוסטלגי אלא סתם דהוי. וכיוון שאי אפשר להשתעמם מעצמך לנצח התחלתי לצבוע את השיער, כל כמה זמן בצבע חדש. לגבי העיניים אין יותר מדי מה לעשות, וצבע העור משתנה בהתאם לעונה, אבל לפחות השיער יכול להיות קצת פחות מקהה חושים. אני לא משהו בבלונד (קצת פרחית), שחור זה דרמטי ודי מורטישה אדאמס, וג’ינג’י זה הכי כיף בעולם.
ולסיום, הבלוגרים המתוייגים. גם אם לא יתחשק להם לשחק, מקסימום תדעו על חלק קטן מ- 100 הבלוגים שאני אוהבת לקרוא:
1. ואן דר גראף אחותך - אחת מאלה שגרמו לי להתחיל לקרוא בלוגים, ואחת מאלה שכמעט וגרמו לי לא לפתוח בלוג משלי. אחרי הכל, למה לטרוח בשטויות שלי כשיש אנשים שיודעים לכתוב ככה?
2. צריכה לחשוב על זה - מינימליזם קטלני. זרש יכולה בשתי שורות שנונות לסכם את מה שאני מנסה לפעמים להגיד בעמודים שלמים.
3. דברים קטנים – מסריגה ועד אינטרנט, מהיתוך קר עד מלחמה בבירוקרטיה, שום מטלה לא תכניע את שרון. אולי חוץ מהכנת ביצה קשה.
4. הרף עין משוטטת – המון מחשבות עמוקות, עצב קיומי ותקווה לחיים טובים יותר. והכל במילים כל כך יפות שגורמות לי לחשוב ששווה להיות עצובה.
5. דאלי - הבנאדם היחיד שיכול לכתוב על טוסטים בצורה מצחיקה ומעניינת. היומיום שלי מעולם לא היה כל כך פוטוגני, וחבל.
6. בלוג זה לחלשים - אחד מאלה שכל נסיעה באוטובוס מוציאה ממנו הרהורים עמוקים, וכל פוסט על נמלים מייצר תובנות חדשות. בקיצור, ההיפך ממני.
7. בחסות האלכוהול - הרבה דמיון מטורף וקיום ציני. לא הגבתי אצלו בעבר ואני לא יודעת אם זה יתקבל בברכה, אבל מה אכפת לי, הוא לא יודע איפה אני גרה.
