בלוגים ששרון קוראת

צלם אחד כנראה חושב שלהעליב אנשים בספאם זו דרך טובה לשווק את שירותיו. הצלם שלח הודעת-פייסבוק לאילנה ברודו, שממנה משתמע שאין פלא שהיא לא מוצאת חתן עם תמונת פרופיל כל כך מכוערת, וכתב שישמח לעזור לה עם זה:

ביג מיסטייק:

אבן דרך הונחה אתמול בדברי ימי הרשת והניסיון לפקח עליה באמצעות חוקים. ניסיון ממומן היטב של תעשיית התוכן לדחוף שני חוקים חסרי תקדים בתחום זכויות היוצרים הסתיים בתבוסה כאשר יוזמיו הודיעו על הקפאת הצעות החוק למועד לא ידוע.

לאמר סמית, חבר הקונגרס שיזם ודחף את חוק SOPA הודיע אתמול על משיכת ההצעה עד להשגת הסכמה רחבה יותר. “שמעתי את המבקרים ואני מתייחס ברצינות לחששות שלהם”, הוא אמר, “ברור שעלינו לבחון מחדש את עמדתנו בנוגע לדרך הטובה ביותר לטפל בזרים שגונבים ומוכרים מוצרים וחדשנות אמריקנית”. SOPA ביקש לחייב אתרי מסחר אלקטרוני לחסום גישה לאתרים מפרי זכויות יוצרים, ממנועי חיפוש לחסום תוצאות חיפוש המפרות זכויות יוצרים ומרשתות חברתיות לחסום גישה לאתרים כאלה. נוסף על כך, הצעת החוק ביקשה להטיל אחריות ועונשים על אתרים בהם מפורסמים תכנים הפוגעים בזכויות יוצרים. רק לפני יומיים אמר סמית לוול סטרט ז’ורנל שאין בכוונתו להקפיא את הצעת החוק למרות הביקורת. הארי רייד, יוזם הצעת חוק מקבילה בסנאט בשם PIPA, הודיע אף הוא על משיכת ההצעה.

המבקרים, בהם חברות האינטרנט הגדולות פייסבוק, גוגל, יאהו, לינקדאין ורבות אחרות, טענו שהצעות החוק יעניקו עוצמה חסרת תקדים למחזיקי זכויות יוצרים שתאפשר להם לפגוע במתחרים לגיטימיים ובאתרים המתבססים על תוכן גולשים כמו טוויטר ויוטיוב. לדבריהם, החקיקה תהפוך על ראשה את תהליך ההתראה והסרה המעוגן בחוק “דיגיטל מילניום” ומאפשרת למי שנפגע מפרסום לפנות ולבקש את הסרתו. אם שירותים מקוונים יחששו מתביעות, הרי שהחוק גם יפגע בחדשנות הטכנולוגית, אמרו המתנגדים.

הקפאת החקיקה היא תוצר ישיר של מחאה מתוכננת רחבת היקף שהייתה השבוע ברשת נגד SOPA ו-PIPA. לפני שלושה ימים, ב-18 לינואר, הוחשכו עשרות אלפי אתרים במסגרת המחאה, בהם ויקיפדיה, וורדפרס.קום ואחרים. יותר משמונה מיליון אנשים חיפשו את פרטיהם של חברי הקונגרס שלהם בכדי להביע את מחאתם על החוקים.

הבוקר (שעון ארה”ב), המנהיגים בסנאט ובבית הנבחרים הודיעו כי החקיקה תידחה עד להודעה חדשה לאחר שבימים האחרונים חברי קונגרס רבים, לרבות חלק גדול מהתומכים המקוריים בחוק, פרסמו הצהרות אשר מתנערות מהחקיקה. התרשים הבא מתאר את ההבדל הדרמטי בתמיכה בהצעות החוק בעקבות המחאה:

מקור: ProPublica.org, פייסבוק

האם זה הסוף לניסיונות להגביל את האינטרנט באמצעות חקיקה דרקונית? התשובה היא לא. סמית כבר יוזם הצעת חוק אחרת, H.R.1981, שהשלכותיה האפשרויות אף יותר מסוכנות מ-SOPA. ההצעה מציעה לחייב את ספקיות האינטרנט לתעד את כל פעילות הרכישות של המנויים ברשת במטרה לפעול נגד פדופילים.

אין גם טעם להתבונן בניצחון של מתנגדי החוק באור רומנטי מדי. הגולשים לא ניצחו את תאגידי התוכן לבדם. גם המתנגדים נהנו ממימון של חברות אינטרנט גדולות וחזקות שמפעילות לוביסטים בגבעת הקפיטול. הפלת החוקים היא לפני הכל הורדת ידיים של חברות גדולות מתעשיה אחת לחברות גדולות מתעשיה אחרת. השבוע ייתכן שחזינו בנקודת מפנה בעימות הזה, כאשר התברר שכוחן המשותף של חברות האינטרנט הגדולות והגולשים שמתגייסים למאבק ביחד איתן חזק יותר מתאגידי הבידור והתוכן. עמק הסיליקון גבר על הוליווד.

ראו גם: אנונימוס נוקמת את סגירת Megaupload ב”אם כל המתקפות”

לחצו “אהבתי” ותקבלו אספקה שוטפת של חורימבה גם בפייסבוק

משרד פרסום בבריטניה הכין מאשאפ מחווה מקסימה לכבודו של סר דייוויד פרדריק אטנבורו, הקריין המיתולוגי של סרטי הטבע, BBC.

אטנבורו בן ה-85 השלים לקריין זה עתה את הסדרה האחרונה שלו עבור ה-BBC. לרגל האירוע המרגש עלה הסרטון הבא המשלב בין קטעים שובי לב מסרטי טבע שקריין אטנבורו על רקע שירו של לואיס ארמסטרונג, What a Wonderful World.

תודה לאיריס ששלחה לנו את הטיפ בחורימבה מייל.

ובעניין דומה: סרט תיעודי חדש של ה-BBC, עוקב אחר ציפורים במעופן בדרך שאיש לא עשה בעבר. הסרט צולם ב-HD בזוויות אקסטרים שהנפיקו יחד תוצאות מדהימות.

עגורים מעל ונציה:

הקונדור מעל האנדים:

תוכי מקאו באמזונס:

נשר Fish עיטם קולני (תודה לארז ארליכמן על התיקון) דג פלמינגו:

שקנאים מנשנשים סרדינים ואנשובי:

אווזים מעל לונדון. הם עקבו אחר כריסטיאן מולק במטוס הזעיר משום שחשבו שהוא אמא שלהם:

שקנאים חומים ו-Devil Rays במופע אקרובטיקה מרהיב בים קורטז, מקסיקו:

ראו גם:

תמונות נהדרות שזכו במיטב של נשיונל ג’יאוגרפיק ל-2011

עולם החרקים המופלא של נדב בגים (תמונות)

באג 2000: החרק הגדול בעולם יכול לאכול גזר

קליק על “אהבתי” ותהיו חברים שלנו גם בפייסבוק

סגירת אתר ההורדות Megaupload לא תעבור בשתיקה, אותתו בקבוצת ההאקטיביסטים אנונימוס כשפתחו במתקפת Ddos כוללת על אתר משרד המשפטים האמריקני DoJ.gov, אתר ה-FBI, משרד זכויות היוצרים, אתר איגוד תעשיית המוזיקה האמריקנית RIAA, אתר איגוד תעשיית הקולנוע MPAA, אתר חברת המוזיקה EMI ואתרים נוספים שקמים ונופלים לסירוגין בשעה זו בעקבות מלחמת הסייבר שפרצה בין לילה. נראה שזה רק גל התקפות ראשון וצפויות עוד בהמשך במסגרת Operation Blackout של אנונימוס.

“היום שחששנו ממנו לצערנו הגיע. ממשלת ארה”ב מצנזרת את האינטרנט. זו שעת פעולה. לא נשב ונשתוק בשעה שנוטלים ממנו את זכויותינו. משלים אותנו בתחושה מזויפת של חופש בשעה שאנחנו לא יכולים לעשות את מה שנרצה ואפילו מה לחשוב. הממשל האמריקני מיישם שיטות צנזורה כמו חסימת DNS, צנזורת מנועי חיפוש, צנזורת אתרים ועוד אמצעים שסותרים את ערכי והרעיונות שסותרים את ערכי אנונימוס והאבות המייסדים של האומה הזו. אל תחשבו שמשום שאתם אינכם אזרחי ארה”ב עניין זה לא נוגע לכם. עלינו לפעול נגד המגמה המסוכנת לפני שתגבר. זו קריאה למחאה עולמית. ספרו לבני משפחה, לחברים, לשכנים, בכל רשת חברתית וקהילה וספרו להם על מה שזוממים נגדכם. הצלחת המחאה נגד הממשל האמריקני תסייע להרתיע ממשלות אחרות ללכת בדרכה”.

מאות ואולי אלפי אנשים משתפים פעולה במתקפות האלה ומתאמים ביניהם איזה אתר יהיה הבא ליפול. כל חברה או ארגון שמפיצים סרטים, מוזיקה או תוכניות טלוויזיה או אחראי בעקיפין או ישירות על זכויות יוצרים נמצאים על הכוונת. בעיני אנונימוס, כולם נושאים באחריות על סגירת Megaupload.

Megaupload נסגר אמש על ידי הבולשת הפדרלית. על פי טענת ה-FBI, האתר אחראי להפסד של יותר מ-500 מיליון דולר בהכנסות בשל אחסון מדיה פיראטית כמו סרטים. לאתר יש יותר מ-150 מיליון משתמשים רשומים, 50 מיליון מבקרים יומיים והוא חולש על כ-4% מתעבורת המידע באינטרנט, על פי משרד המשפטים האמריקני. על פי וול סטריט ג’ורנל, עובדי Megaupload נעצרו במקביל להסרת האתר מהרשת. ארבעה מהעובדים נעצרו בניו זילנד! לא ברור אם מנכ”ל האתר, מפיק הראפ סוויס ביטז, נעצר אף הוא.

ב-Megaupload הגיבו במילים האלה, על פי דיווח של AP: “העובדה היא שרוב התנועה ב-Mega היא לגיטימית. אנחנו כאן כדי להישאר. אם תעשיית התוכן רוצה לנצל את הפופולריות שלנו אנחנו מוכנים לפתוח עמה במשא ומתן. יש לנו כמה רעיונות טובים”.

לפני פרוץ המתקפה פירסם משרד המשפטים האמריקני הצהרה המהללת את הפשיטה, שתואמה עם גופי משטרה ברחבי העולם, וכינתה אותה “אחת מהחקירות הפליליות הגדולות של זכויות יוצרים בארה”ב והאשימה את האנשים ששמותיהם מופיעים בכתב האישום בקשירת קשר לבצע הפרת זכויות יוצרים, הלבנת כספים ועבירה פלילית על שני סעיפים מהותיים של איסור הפרת זכויות יוצרים”.

עיתוי הפשיטה לא נתפש על ידי המוחים כמקרי, בשבוע של מחאת האינטרנט הגדולה נגד SOPA, החוק שצפוי להטיל על בעלי אתרים אחריות על הפרת זכויות יוצרים במתחמם, גם אם לא פירסמו אותם. החוק יאפשר למשרד המשפטים האמריקני ולבעלי זכויות יוצרים לבקש צווים שמורים לרשתות פרסום, מנועי חיפוש, אתרי תוכן, ספקיות אינטרנט, ספקי מערכות תשלום וארגונים אחרים להפסיק העברת תשלומים לאתרים ולחסום שירותים מקוונים החשודים בהפרת זכויות יוצרים. בכך הם מאפשרים למעשה לצנזר תוכן שאינו לרוחם של בעלי האמצעים, חברות רבות מתעשיות הבידור והתוכנה ונוקט פרשנות גמישה בהגדרת המושג “תוכן מפר זכויות יוצרים”.

המבקרים, בהם חברות האינטרנט הגדולות פייסבוק, גוגל, יאהו, לינקדאין ורבות אחרות, טוענים שהחוק יעניק עוצמה חסרת תקדים למחזיקי זכויות יוצרים באופן שיאפשר להם לפגוע במתחרים לגיטימיים ובאתרים המתבססים על תוכן גולשים כמו טוויטר ויוטיוב. לדבריהם, החקיקה תהפוך על ראשה את תהליך ההתראה והסרה המעוגן בחוק “דיגיטל מילניום” ומאפשר למי שנפגע מפרסום לפנות ולבקש את הסרתו. אם שירותים מקוונים יחששו מתביעות, הרי שהחוק גם יפגע בחדשנות הטכנולוגית, אומרים המתנגדים.

עשרות אלפי אתרים הוחשכו אתמול במסגרת המחאה, בהן ויקיפדיה, וורדפרס.קום ואחרים. חלק מהמבקרים הצביעו על הפשיטה של אתמול דווקא כהוכחה לכך שלא נדרשים חוקים נוספים במאבק נגד הפיראטיות המקוונת. נראה שהמחאה הצליחה שכן סנטורים שתמכו ב-SOPA ובהצעת חוק נוספת, PIPA, הודיעו על נסיגתם מתמיכתם. גם הבית הלבן שיחרר הצהרה מסתייגת בחשבון הטוויטר שלו לפני מספר ימים, שהדהדה בריטוויט מחשבון הטוויטר של הנשיא, ברק אובמה: “כל מאמץ נגד הפיראטיות המקוונת חייב להגן מפני סכנה של צנזורה מקוונת”.

גם לאחר הפלת Megaupload נותרו שפע של אלטרנטיבות להורדה ושיתוף של תכנים פיראטיים ברשת. סביר להניח שבמשרד המשפטים האמריקני וב-FBI לא יירתעו וימשיכו במאמצים להפלתם. האם הפיראטיות תוכחד? הניסיון מלמד שלא. כפי שקרה בעבר בתקופות של חקיקה אגרסיבית (ראו תקופת היובש בארה”ב בשנות ה-20′ של המאה הקודמת) תוצאת המהלך עשויה לעודד את העבריינים לרדת למחתרת ולעסוק בסחר לא חוקי בערוצים אחרים, פחות חוקיים.

הקריאה של Megaupload לתעשיית התוכן לשבת ולדבר אינה מופרכת. מלחמת החורמה רבת השנים בפיראטיות לא הביאה הישגים ניכרים. הפיראטיות זמינה יותר מאי פעם והמאבק בה, סביר להניח, רק יסייע לה להשתכלל. הגורל העגום של קודאק כמו גם המאבק חסר הפשרות של ענקים מאובנים בקידמה מוכיח שמי שמנסה ללכת נגד רצון אומת האינטרנט בסופו של דבר נכשל ומוחלף על ידי חברות שמציעות מודלים עסקיים גמישים יותר. האם בהוליווד לא למדו כלום מהסגירה של נאפסטר, לפני קצת יותר מעשור? תוכנת שיתוף הקבצים הפופולרית באותם ימים חוסלה בעקבות מאבק משפטי של תעשיית המוזיקה, אך החלל שהותירה אחריה נסתם על ידי שפע של אלטרנטיבות לאחר זמן קצר.

ראו גם:

אפליקציית חרם צרכנים אפקטיבית נגד הסופה שבדרך

MegaUpload זה לא הורדות.נט: זיר”ה יורדת נמוך

אתמול כתבתי פה על כרזות הסרטים המשעממים של אביב מזרחי, שקרא לגולשים לשלוח לו כרזות משלהם. אסף טיקבק שהוא מציע ללכת על סרטים ישראליים, ונתן סיפתח עם כרזות משעממות לקזבלן ולוואלס עם באשיר:

מדי חודש האסטרונאוטים בתחנת החלל הבינלאומית לוכדים רגעים יפהפיים של כדור הארץ בתנועתו. הצגנו את הסרטונים המדהימים האלה כאן לא פעם אבל כדאי לצפות בווידאו הבא כי הוא עולה על כל קודמיו ושונה מהם. הסרטון הקצר הבא מציג סופות ברקים מעל אפריקה ומראה את שביל החלב עולה מעל האופק. הסרטון צולם ב-29 בדצמבר, 2011, לקראת ערב השנה החדשה. אנחנו חולפים בעזרתו מעל מרכז אפריקה, סמוך לדרום מזרח ניגר, לאוקינוס ההודי הדרומי ודרום מזרח למדגסקר. אפשר לראות שם אפילו את השביט Lovejoy שהצליח לשרוד מפגש מאוד קרוב עם השמש, זוהר באור חלש סמוך לשביל החלב (דרך גיזמודו, נאסא).

ראו גם:

טיים לאפס קוסמי 2: כדור הארץ מהחלל (וידאו)

טיים לאפס קוסמי: כדור הארץ מהחלל (וידאו)

חזרתם מהירח? יש לכם מה להצהיר? (תמונה)

הקליקו על “אהבתי” ותקבלו אספקה שוטפת של חורימבה בפייסבוק

קומיקס עלוב הוא דף פייסבוק עליו כתבנו כמה פעמים בעבר, המייצג נאמנה את הגל החדש בקומיקס הישראלי או משהו אחר שנשמע מרשים. הקומיקס של יפתח חוצב המוכשר מאויר ברישול מכוון ומצטיין בהומור שחור וחסר רחמים המשרטט מצבים ואירועים טראגיים במיוחד. לנו זה עושה טוב וכך גם לקהל גדול של אלפים שמלווה את הדף בפייסבוק. תאהבו או תשנאו, קשה להישאר אדישים כלפי קומיקס עלוב, שכלל אינו עלוב. יפתח גם אחראי לברכות המגעילות הנהדרות בדף, בהשראתwww.someecards.com, אליהן התייחסנו כאן בעבר.

לפניכם לקט דה בסט אוף של קומיקס עלוב. אפשר להקליק על כל קומיקס כדי לצפות בו בדף הפייסבוק יחד עם התגובות. רצוי כמובן לעבור לדף הפייסבוק של קומיקס עלוב שם יש עוד הרבה יצירות שלא פירסמנו.

מה קרה? מחאת הקיץ האדירה דועכת. יכול היה להיות יותר גרוע: דפני מנצלת את המומנטום לקמפיין פרסומי למוצר לא מגניב

“תמיד ראשונים בסצנה” – זק”א, זיהוי קורבנות אופנה.

יורם הביט באשתו ונדהם איך התקשה אפילו להיזכר בתקופה שהיה להם טוב. כשהיו רק נער ובובת מין תמימים, ולא היו צריכים דבר בעולם מלבד האהבה

ראו גם:

ברכות מגעילות מעולות של קומיקס עלוב

7 ברכות מגעילות ליום כיפור מושלם ולשנה החדשה (תמונות)

הקליקו “אהבתי” ותקבלו אספקה שוטפת של חורים בפייסבוק

בחזרה לעתיד היא בעיניי אחת מסדרות הסרטים המוצלחות שיש. אבל אני לא חושב שהייתי צופה בסרט המשעמם בסדרה, Stay in the Present. גם ראיון עם טום קרוז, גירסת הבמאי של ראיון עם ערפד, נשמעת לי כמו נחירון קורע סדינים – הבנתי את השטיק שלו עם הקפיצה על הספה בפעם הראשונה, תודה רבה.

“חשוב להבהיר שהסרטים, חוץ מחלקם, אינם משעממים”, אומר האיש מאחורי “סרטים משעממים” אביב מזרחי, בן 33 מת”א, כתב מחשבים ב-ynet (היי, קולגה!). “האלבום הופך אותם לכאלה על ידי שינוי שעשינו בכותרת שלהם. למה? או. קודם כל, כי אני מאוד אוהב כרזות של סרטים ואת איך שהן מוכרות את הסרט גרפית, אז כיף לי להתעסק בהן. גם מאוד משעשע אותי המתח שנוצר בין הרצינות, נניח של התמונה של מועדון קרב, לבין הכותרת המטופשת שמרמזת על סרט שאף אחד לא ירצה לראות, אלא אם אלו עיתונאים בהקרנה חינם (חשבתי לפני כמה דקות שזה אומר משהו לגבי החיים המשעממים של כולנו, אבל בדיוק נפסק לי ההרהור הזה)”.

מזרחי מקווה לקבל תרומות של כרזות משעממות מהגולשים, ואם יהיו מספיק אולי יפתח לזה בלוג. עבור המעוניינים להשתתף: “הכללים מבחינתי, ואני משתדל לא לסטות מהם: צריך לבחור סרט שהכותרת שלו מספרת את הסיפור שלו/הקונפליקט המרכזי (שם כמו ‘כלבי אשמורת’ לא אומר כלום על העלילה, ועל כן לא מתאים); אסור לשנות שום דבר בתמונה של הכרזה; וכמה שהשינוי שעשינו בכותרת יותר קטן ועדיין הופך את הסרט למשעמם – הרי זה משובח. מותר גם לקחת סרט ולהדביק לו טייטל של סרט אחר, אבל זה עדיין נסיוני”.

מה היה קורה אילו סרטים בני זמננו היו מופקים לפני כמה עשרות שנים? הבלוג הרוסי פרשר שעוסק באמנות ועיצוב שאל את עצמו את השאלה הזו ולא הסתפק בשאלות אלא גם ביצע. התוצאה היא סדרה של כרזות בעיצוב וינטג’ המפרסמות סרטים עכשוויים. הם לא הסתפקו בעיצוב רטרו אלא גם ליהקו לסרטים המודרניים שחקני עבר שעשויים היו להשתתף בסרטים אילו הופקו לפני 50 שנים.

וכך ג’יימס דין, ספנסר טרייסי וקרייק גייבל מככבים  ב”דרייב” במקום ראיין גוסלינג, צ’רלסטון הסטון והארי בלפונטה ב”ספרות זולה” במקום ג’ון טרבולטה וסמואל ל.ג’קסון, ג’ודי גארלנד וריטה הייווארת’ ב”התחלה”, פיי דאנוויי וסטיב מקווין ב”שליחות קטלנית”, וויליאם שאטנר ונטלי ווד ב”אווטאר”, פרנק זאפה, איגי פופ ודיוויד בואי ב”ביג לובובסקי” וג’ון וויין ב”סופרמן”. התוצאה מעיפה. עוד כרזות כאן. תודה למייק וייצמן על הטיפ.

הקליקו על “אהבתי” לאספקה שוטפת של חורים בפייסבוק

ראו גם:

פרסום רע: 10 כרזות פרסום ישנות שהתיישנו גרוע

7 פרסומת וינטאג‘: תמימות שיווקית בניחוח מד מן (וידאו)

10 פרסומות וינטאג‘ נהדרות שפורסמו בעיתונות העברית

אמנם השעה מעט מוקדמת בשביל משקה, לפחות בשבילנו, אך הצפייה בהחלט מומלצת. היינו צריכים לצפות עד הסוף כדי להאמין ואנחנו ממליצים גם לכם לשים את עיניכם בכוס. קייסי ניסטאט מדגים טריק של ויסקי ומים כאשר לפניו חבילת קלפים שתי כוסות, מים וויסקי. אנחנו מניחים שאין כאן אחיזת עיניים או מניפלוציה אחרת ואם טעינו נשמח לקבל תיקון או הסבר. מלבד הטריק המעניין הזה, הסרטון עצמו  נהדר.

נסו את זה בבית וגלו לנו אם הגעתם לתוצאה דומה.

ראו גם: לא רק לאנסטסיה: כוס מנצחת לוויסקי

קליק על “אהבתי” ותהיו חברים שלנו גם בפייסבוק

אם אתם מהמאמינים במשפט “תמונה אחת שווה אלף מילים”, קבלו אפליקציית רשת שתוסיף הרבה פלפל לצ’אט של פייסבוק: Smiley Time יאפשר לכם להעלות כל תמונה שתרצו ולשלוח אותה דרך הצ’אט של פייסבוק – ככה שאם אתם רוצים לשלוח לחברים שלכם תמונה של איש מקיא בפעם הבאה שהם ישאלו אתכם אם ראיתם את הפרק האחרון של האח הגדול – עכשיו תוכלו.

איך עושים את זה? בוחרים את התמונה הרצויה ומעלים אותה לאתר של האפליקציה. אחרי שתקישו קוד CAPTCHA מעצבן כדי להוכיח שאתם לא רובוטים, תמיר האפליקציה את התמונה שלכם לקוד. הקוד הוא שורה של מספרים שכאשר תעתיקו אותה לצ’אט של פייסבוק היא תגרום לתמונה הרצויה להופיע. קצת מסורבל – אבל עובד.

ראו גם: נסו את השיפורון החדש לצ’ט של פייסבוק ותוכלו להזכיר חבר בצ’ט באמצעות תמונתו.

האתר כולל ארכיון של תמונות שהעלו משתמשים אחרים, כמו גם רשימה של סמיילים שניתן להשתמש בהם בצ’אט. אם אתם מתכוונים לשלוח לחברים שלכם תמונות אישיות, מומלץ לוודא שקוביית Make Public לא מסומנת, כדי שלא תגלו שהתמונה האינטימית שניסיתם לשלוח לחברה שלכם מככבת ברחבי האינטרנט.

ראו גם: 6 דברים שלא ידעתם שפייסבוק יכול לעשות

קליק על “אהבתי” ותהיו חברים שלנו גם בפייסבוק

לאחר 131 של פעילות חלוצית בעסקי הצילום, הכריזה חברת איסטמן קודאק על כוונתה להתחיל בהליך של פשיטת רגל (הליך Chapter 11). המהלך היה צפוי זה זמן רב. מניות החברה צנחו  ב-90% בשנה האחרונה.

חברת הצילום האייקונית שהולידה את עידן צילום ההמונים לפני יותר מ-100 שנה והפכה לאבן דרך בתרבות הפופולרית נשארה מאחור בעידן הדיגיטלי ונאבקה להמציא את עצמה מחדש. בסך הכל די עצוב. הצטרפו אלינו למסע ויזואלי ונוסטלגי להיסטוריה של קודאק. גם לה יש לא מעט רגעי קודאק ששווה לזכור כשסופה קרוב.

  1. האב המייסד

איסטמן קודאק היא חברת הדמיה בינלאומית שעוסקת בתחום ציוד הצילום ותוצריו וכן שירותים בתחום. החברה פועלת מרוצ’סטר, ניו יורק וניו ג’רזי. היא הוקמה על ידי ג’ורג איסטמן (בתמונה) ב-1892.

ב-1900 נחשפה מצלמת ה-Brownie והולידה קו חדש של מצלמות זולות וקלות לשימוש

קודאק הייתה חלוצית בשיווק מצלמות לנשים. במודעות רבות נראו נשים מצלמות, שכונו Kodak Girls.

תמונה: Kodakgirl.com

 
  4. צילום להמונים

מצלמת הכיס Kodak Vest ששווקה בין 1912-1926 נחשבה פריצת דרך בזמנו . היא שקלה רק כ-300 גרם ועוביה 1 אינץ’ כאשר הייתה במצב מכווץ. היא נמכרה במיליונים

 
  5. הצטלמתם? חכו כמה ימים לתמונה

בשנות ה-30′ אנשים הצטלמו באמצעות מצלמת קודאק ובחלוף כמה ימים קיבלו את התמונה המודפסת עם הכיתוב “איזה כיף היה”

מקור

 
  6. רגע של קודאק

קודאק שלטה בשוק צילום בפילם ברוב שנות המאה ה-20 ובשנת 1976 אף הגיעה לנתח שוק של 90% בארה”ב. קודאק כל כך השפיעה עד שהסלוגן “רגע של קודאק” (Kodak Moment) הפך מזוהה עם אירועים מרגשים שחובה לתעד אותם במצלמה. של קודאק כמובן.

בתמונה: Kodak Instamatic 104. קרדיט: Wikipedia Commons

  ראו גם: רימייק: פרשנות חדשה לציורים קלאסיים (תמונות)

 
7. מפספסת הזדמנות

כאשר המתחרה פוג’י פילם חדרה לשוק האמריקני בשנות ה-80′ עם פילם ומוצרי צילום זולים יותר סירבו בקודאק להאמין שהצרכנים יפנו עורף למותג הקדוש. קודאק ויתרה על האפשרות להיות ספקת הפילם הרשמית לאולימפיאדת לוס אנג’לס (1984). פוג’י זכתה בזכות החסות במקומה, תקעה יתד בשוק ובעזרת שיווק אגרסיבי ומלחמת מחירים נגסה בנתח השוק של קודאק בשנות ה-80′ וה-90′.

בתמונה: מצלמת Kodak Instamatic 192 ששווקה בשנים 1975-1976 ומוצרי הצילום Kodak Magicube Extender ופילם Kodacolor Gold 200 110. תמונה: Wikipedia Commons

 
8. ממציאה צלמה חד פעמית, מפגרת אחרי פוג’י

ב-1987 הציגה קודאק מצלמה חד פעמית, פלינג, שנה לאחר שפוג’י עשתה זאת. זה לא עזר לה. ההכנסות ונתח השוק של החברה צנחו במהלך שנות ה-90′, עוד לפני המהפכה הדיגיטלית בתחום הצילום.

 
9. ממציא את המצלמה הדיגיטלית

למרבה האירוניה, קודאק המציאה את המצלמה הדיגיטלית הראשונה ב-1975 והקדימה את זמנה בעשורים. החברה עצמה הכירה בהישג החלוצי שלה רק ב-2001. קודאק דשדשה בתחום המכשור הרפואי והחומרים לניקוי חדר האמבט בעוד עסקי הפילם בירידה. בשנת 2003 הפסיקה החברה להשקיע בפילם ועברה לדיגיטל. אבל זה היה מאוחר מדי. בשנת 2004 נמחקה קודאק ממדד הדאו.  

בקודאק זיהו בפוג’י מתחרה עיקרית והתעלמו מתחרות משמעותית יותר מצד טכנולוגיות צילום אלטרנטיביות. בשנת 2001 צנחו מכרות הפילם אך אנליסטים העדיפו לייחס את המגמה להלם בשווקים בעקבות פיגועי ה-11 בספטמבר במרכז הסחר העולמי. בקודאק קיוו שהחברה תוכל להאט את המעבר לצילום דיגיטלי באמצעות שיווק אגרסיבי. הם טעו כאשר המשיכו להמר על צילום אנלוגי במשך תקופה ארוכה מדי.

בתמונה: מצלמת Duaflex, ששווקה בין השנים 1947-1960. קרדיט: Wikipedia Commons

 
10. דגש על שיתוף קל

בשנות ה-2000 נכנסה קודאק לשוק הצילום הדיגיטלי עם מצלמות ה-EasyShare הקלות לתפעול שהתבססו על ההבחנה שנשים במיוחד התקשו עם העברת התמונות למחשב. בתמונה: No 1-A Autographic Kodak Jr ששווקה בין השנים 1914-1927

קרדיט: Wikipedia Commons

בקודאק הסיטו את הדגש מהצילום לשיתוף. זהו רגע הקודאק בעידן הדיגיטלי. ההתחלה הייתה דווקא מבטיחה. בזכות החיבור הפשוט למדפסת המשתמשים יכלו לחבר את המצלמה ולראות את התמונות יוצאות מיד. ב-2005 דורגה קודאק במקום ה-1 במכירת מצלמות דיגיטליות בארה”ב עם הכנסות של 5.7 מיליארד דולר.

תמונה: פליקר

על אף הצמיחה בשוק, קודאק לא צפתה שמצלמות דיגיטליות יהפכו למצרך בשוק ששולי הרווח שלו נמוכים מאוד. חברות רבות נכנסו לשוק באמצע שנות ה-2000 ונגסו בהכנסות שלה. תחרות נוספת שלא נלקחה מחשבון הייתה מכיוונם של הטלפונים הסלולריים והטאבלטים שנכנסו לתמונה בסוף העשור הראשון של המאה ה-21.

מתחרות אסייתיות הציעו את מה שקודאק הציעו בעלויות ייצור נמוכות הרבה ובמחירים זולים יותר. וכך קודאק הפסידה על כל מצלמה שמכרה. בשנת 2007 קודאק כבר התדרדרה למקום ה-4 בשוק האמריקני והמשיכה להתדרדר בשנים הבאות, על פי IDC. החברה ניסתה אסטרטגיה חדשה של מיקור חוץ, סגרה מפעלים ופיטרה 27,000 עובדים, ללא הואיל. היא שרפה הון במהירות, נקלעה לסחרור ולבסוף נאלצה להכריז השבוע על פשיטת רגל.

תמונה: Kodak DC 4800. קרדיט: Wikipedia Commons.

ראו גם: זמן הקליע של גיא וינר: המטריקס בצילום מהיר (וידאו)

קליק על “אהבתי” ותהיו חברים שלנו גם בפיסבוק

אנחנו עוברים למודלים של מעגלי השפעה, איש איש והשבט החברתי שלו. במצב זה, רוב הפרסומת בנוסח הטלוויזיוני, ההמוני, לא נקלטות ברדארים שלנו ונתפשות כרעש לבן. פרסומות מבוססות הקשר כמו האדסנס של גוגל ומערכת הפרסום של פייסבוק טובות יותר משום שהן מציעות ערך מוסף של רלוונטיות וככל שהן רלוונטיות יותר כך יגדל הסיכוי שנראה בהן תוכן מועיל. ערוץ פעולה נוסף הוא בהפיכת הפרסום לחלק מה-DNA של המוצר עצמו כמו סדרשת שעולה במקביל להשקת מוצר או אפליקציית ה-GPS של Yellow לאייפון ולאנדרואיד שמבקשת לספק ערך מוסף למשתמשי הסמרטפון מעבר לפרסום של חנויות Yellow.

התובנה שחילחלה היא שעל מנת להניע את הקהל לפעולה יש צורך לספק לו תמורה רבת ערך: לגרום לו לצחוק, לגעת בו, לספק לו שירות מועיל וכו’. אין די בהפרחת סיסמאות וקילוסים של נפלאות המוצר. בעולם כה רווי במסרים וגירויים, הקהל קץ בכך והפך אדיש לפרסום אינטרסנטי שלא נותן לו דבר וגוזל את תשומת לבו לחינם.

בהקשר זה, טמפו משיקה בישראל משחק “פפסי Mini Max”, סרטון אינטראקטיבי שפותח עבור פפסי מיני מקס על גבי המערכת של “Wallstream“, פלטפורמת הפצה ויראלית עבור משתמשים המקבלים תגמולים ומתנות. המשחק מאפשר לגולש למצוא ולהקליק על מקסימום פחיות שמפוזרות בסביבת הפרסומת, במינימום זמן, על גבי סרטון ווידאו שמתפרש על פני שלושה לוקיישנים שונים. הקמפיין מופץ בפייסבוק, טאבלטים וסמארטפונים תומכי פלאש וגם באמצעות קהילת “Wallstream“.

הפרסים ניתנים למפיצי הסרטון עבור כל שיתוף. בשונה מפרסומות אחרות ברשתות חברתיות, הפעם מדובר במשחק שלא מצריך רישום, התקנת אפליקציה או כל דבר אחר, אלא משחק ישירות על הוול בפייסבוק. “בוולסטרים” מציינם כי על פי תוצאות סקר עדכני שערכו בקרב מדגם מייצג של [2500] ממשתמשי פייסבוק בין הגילאים [20-30] , נבחר הסרטון האינטראקטיבי של פפסי לתוכן הכי מגניב המשותף כרגע ברשת. שחקו במשחק.

וולסטרים מזמינה אתכם להצטרף לקהילה ולהיות הראשונים שנחשפים לקמפיינים ייחודיים וסרטונים מוטרפים ואפילו לקבל כסף ומתנות עבור השיתוף בפייסבוק.

הפוסט מוגש בחסות וולסטרים

אם חשבתם שסימס זה בית בובות וירטואלי זה מין הסתם נכון, אך בקרוב הסימים הקטנים יהפכו מסתם דמויות וירטואליות אנונימיות למזוהים יותר. הסנונית הראשונה היא The Sims 3: Showtime Katy Perry, תוספת חדשה לסימס 3 באמצעותה המשתתפים יוכלו להיכנס לעקבי הזמרת קייטי פרי בעולם המשחק.

עבור רוב אוכלוסיית העולם, זה המרחק הכי קרוב כדי לגעת בתהילה. אם לא תהיו סלבים בעצמכם לפחות תשחקו בתפקיד סלבית בעולם דיגיטלי. אנחנו כבר רואים איך EA, מפיצת הסימס, תסחוט גם את הלימון של מיסחור הסלבים בעולם הווירטואלי שלה באמצעות שיתוף הפעולה עם Showtime עד תום כך שזה יהיה בטוח לחלוטין לידוענים נוספים שיתרמו את דמותם לבית הבובות של הסימס.

ראו גם: הסימס בפייסבוק: פוטנציאל התמכרות גבוה

פרי עצמה, מעריצה של הסימס על פי עדותה, הגיבה לשיתוף הפעולה במילים הבאות: “מגניב לראות את הסימים באים להופעות שלי בסימס 3 ממש כמו מעריצים שלי במסע ההופעות בקליפורניה. תמיד חשבתי על עצמי כעל דמות מצוירת ועכשיו הפכתי לסים”.

אפשר להזמין את The Sims 3: Showtime Katy Perry בהזמנה מוקדמת.

ראו גם: פרי גאגא וקאשה: תמצית הפופ העכשווי בקליפ אחד (סאטירה)

קליק על “אהבתי” ותהיו חברים שלנו גם בפייסבוק

צילם והלשין: אסף שגיא.

פרויקט משותף של ג’נרל מוטורס וסטודנטים בוגרי בצלאל אתגר את הסטודנטים להמציא מחדש את חווית הנסיעה ברכב עבור הנוסעים שיושבים מאחור וכך נפתח לו “חלון הזדמנויות לעתיד חדש”, כפי שמכנים זאת בסרטון. ה-Spindow הוא חלון מגע דיגיטלי מבוססת מציאות מועשרת (augmented reality) שהופך את הנסיעה למשחק. אחת האפליקציות בחלון מאפשרת לילדים שיושבים במושב האחורי לצייר ציורים דיגיטליים על החלון, בדומה לציורים המצוירים באצבע על חלונות מאובקים או מכוסי אדים. אפליקציה נוספת יוצרת חבר וירטואלי שמלווה את הילד בנסיעה ומתייחס בתנועותיו לנוף הנשקף במהלך הנסיעה בעולם החיצוני ומקיים אינטראקציה עם הנוסע.

כמובן שאפשר לפתח באמצעות טכנולוגיה כזו גם אפליקציות למבוגרים כמו מידע על הנסיעה, על הסביבה החיצונית ואף כזו שתציג נוף “וירטואלי” שנשקף בדרך השונה לחלוטין מהנוף האמיתי שעשוי להיות משמים יותר. זה חזון מלהיב שרק מתחיל לגרד את האפשרויות הרבות בממשק בין המציאות הפיזית לדיגיטלית. כל אלה קונספטים ולא טכנולוגיה שנמצאת בפיתוח בשלב זה. תודה לנדב רביב על הקישור.

בהקשר זה, אם עדיין לא יצא לכם לראות את ה-Smart Window של סמסונג שהוצג ב-CES, הרי הוא לפניכם. בשונה מה-Spindow, טכנולוגיית החלון החכם של סמסונג תצא לשוק תוך חודשים ספורים ותשדרג את חוויית החלון הסטנדרטי לחלון מגע דיגיטלי, מעין אייפד ענק.

ראו גם:

חלון ראווה אינטראקטיבי

נראה באופק: רכב ספורט מעופף

קולקציית האביב של נעלי פראדה בהשראת מכוניות קלאסיות

קליק על “אהבתי” ותהיו חברים שלנו גם בפייסבוק

מינואר 2010 ולאורך חצי שנה כתבתי כחמישים פוסטים לסדרת “לאורך זמן, פייסבוק חושף את כולם”. לאור תחינות מעריצים (אחד מהם הצית ת’צמו מול המשרד שלי) ורלבנטיות כללית, אני מתכבד להציג -

לאורך זמן, פייסבוק חושף את כולם (1)

פרחות רוחניות מגעגעות: “יום קסום, יום קסום” אחת לרעותה. פרסומאים מעלים סלולרית צילומים של כל מאזט שבלסו בניסיון לשכנע אותנו (ואת עצמם) באיזשהו לייף סטייל פרובינציאלי. זכרי אלפא מלהגים סאונד בייטס אינפנטיליים במצוד אחרי עדר כוסיות שתמיד תמיד יצטלמו מוחפצות בביקיני. אחרים יסתתרו מאחורי פיסקה פואטית. ואני? מקעקע לב מסביב לחור תחת שלי, כי גם הפלוצים שלי אוהבים.

לאורך זמן, פייסבוק חושף את כולם (2)

במיוחד מיקרובים מהסוג התקליטני. המיקרובים התקליטנים לא כותבים כלום בלי לצרף קליפ מיוטיוב. טקסטים מהתחת לא הביאו אותם רחוק אז יש מוסיקה. לא צריך לכתוב, אנחנו ילדי פרחים, כן, נורית גלרון שרה באיכות חרא על צילום עטיפה משנות השמונים או קליפ עם ארבעה פיקסלים של ג’ונו ריאקטור יתן לקלישאות המיובשות שלכם אקסטרה משמעות. אהה, אני? רציתי לצרף לפוסט הזה את ואגנר אבל ההליקופטרים שלי בתיקון.

לאורך זמן, פייסבוק חושף את כולם (3)

במיוחד שרוטים. כולם פה: גברים מאוכזבים, מוזרים, מטומטמי חרדה ומשותקים רגשית. נשים בודדות, פתיניות, מרושעות מבחירה ומבועתות כרונית. וערימה של פוסט-טראומטיים שחיים בין המחשב למיטה והכמיהה הילדותית שלהם, חורכת הקרביים, לקשר. “התאבכות” הוא המונח המקצועי וזה מה שהם עושים. ילדי סערה קסומים, מתאבכים בספר הפרצופים. ואני? מתגעגע לפעם שאם הייתי מעוצבן יכלתי ללכת ברחוב, למלמל בזעם “זונה מזוינת”, לבעוט בילד ממושקף ולהירגע.

לאורך זמן, פייסבוק חושף את כולם (4)

כולם מצלמים אוכל אבל אף אחד לא מצטלם אוכל (נשים יצטלמו עם כוסית ביד). אף אחד לא נראה פוחד, מטורף, מזיע. כולם נינוחים, לכולם יש אג’נדה. כולם כשירים מינית ובעלי חוש הומור קורע. אם לא גידלה אותי פולניה חשדנית הייתי מתפנה לשים לקה שקופה על בהונות הרגל, אבל אתם מתחסדים, צבועים ומשעממים ואני? בא לי שיהיה לי צבא של קוזקים שיאנסו אתכם (גם גברים) ונתחיל, גנטית, מההתחלה.

לאורך זמן, פייסבוק חושף את כולם (5)

גברים לעולם ייקראו כ”אני לא לוזר, אני כובש רצחני עם זין תותח-על”. נשים ייקראו כ”אני לא מטורפת, אני סתם כוסית חמודה”. ביניהם מתרוצצים נברני שיווק של כל דבר, ממסיבה על הגג של די.ג’יי זוזו מוסא ועד לסדנה להעצמה אישית דרך אנרגיות מה-זה חיוביות. הכי מעצבנים הם הזומבים, שרק רוצים “להיות בקשר” כי הם בטוחים שמישהו מקשיב להם ולאוסף הקלישאות שליקטו בעמל רב. מצד שני, ספי שקד ארגן פעם תרומות לניצולי שואה, ויש את מיכאל שעשרות כלבים חבים לו את חייהם. ואני? נראה לי שאני צריך מציצה.

לאורך זמן, פייסבוק חושף את כולם (6)

הבודדים בנעוריהם מקוששים להם כעת חברים למחרוזת זכוכיות צבעוניות, שאותה הם עונדים בסוף יום משמים מול המחשב ואורו הקר. המקובלים בחברה מסתכלים בסיפוק על אלפי חבריהם. קול ממלמל בעמקי ראשם: לעולם לא אהיה לבד. כוסיות מהדרום מעלות מניפות צילומים שלהן מכל מכשיר בכל מצב, אבל לעולם לא עם פה סגור. נשים חריפות מהצפון מקוננות על אובדן המיניות, מעדכנות סטטוסים במקצב המכני של זקנה המחוברת לסלוט-משין בלאס וגאס. ואני? יודע שיום אחד נשקם את כולכם ויהיה פה שקט.

לאורך זמן, פייסבוק חושף את כולם (7)

במיוחד את השקרנים, כי השקר חושף יותר. אלה המשתמשים בשמות מאגניבים או צילומים ללא פנים, מה הם מסתירים? הפרעת אישיות לא מצודדת? כיעור חיצוני? שקרניות יושבות בסלון עם הגבר שלהן ועונות למיילים זימתיים של אחרים. שקרנים נשואים חוסמים בילדותיות את בנות זוגם. הכי אני שונא זה את העדר שנובח מאחורי כל שיירת שקרים עוברת. הם לא יעיזו להגיד כלום, מי יודע? אולי לא יאהבו אותם. אולי הם ישמעו אידיוטים. ואני? אני בא לי לרוקן משאית של כספית למוביל הארצי.

לאורך זמן, פייסבוק חושף את כולם (8)

במיוחד את המפורסמים (גם לרגע). הגברים יהפכו פרופיליהם לרשת לליקוט קרפיוני כוסיות שיתייצבו על עקבים, מתוחות חזה בתור לדלת המסתובבת (עיין דודו בוסי). הנשים יחשפו קפריזיות במקרה הטוב או בדידות במקרה השכיח (קארין ארד לשני המקרים). האנאלפבתים שביניהם סתם “בקשר עם המעריצים”, לדוגמה: “היום קניתי אייס קפה בארומה”, טראח! 200 תגובות נרגשות: “מלכה!” ואני? בא לי להשתין לכם בפה אבל זה עבר לי.

לאורך זמן, פייסבוק חושף את כולם (9)

פחות משנה מה אתה אומר, יותר משנה מי מקשיב לך. גברים עם חיבה ללייף סטייל יקיפו עצמם באודטות משוכפלות שיתמוגגו מכל מתכון לעוגת גבינה. זכרי אלפא יאגרו מעודדות מטופשות בסגנון “רמי, אתה קורע אותי”. כוסיות יחזיקו מכלאות של גברים שיריעו לכל נפיחה בתגובה בסגנון “שרון, את מלכה, אין כמוך”. נשים בוגרות וספרותיות יאספו גברים שיתחכמו איתן בלהט על ענייני דיומא. ואני? מעט חברים יש לי וגם אותם הייתי מוכר בשקל.

לאורך זמן, פייסבוק חושף את כולם (10)

כל עדר מגיב לחליל הרועה שלו. הכבשה לא יודעת מה טוב. הכבשה רוצה עשב, שמש ושיכניס לה הרועה פעם בחודש. היא בוחרת חברים לא לפי מי שהיא אלא לפי מה שהיא רוצה להיות, יחד עם נשים נהדרות וגברים מתוחכמים. וואו, אפילו תנסו את הטריק עם הגבות המורמות והשפתיים הרועדות שהייתם עושים לאמא מתי שלא קבלתם ארטיק. אבל עוזבים אתכם שניה בשקט, תחללו רגש למוסיקה או תלחכו עשב? ואני? אוכל כבש בפיתה.

לאורך זמן, פייסבוק חושף את כולם (11)

אתם רוצים שפייסבוק יאהב אתכם גם אם הוא מעגל סריגה מטופש, אבל אהבה היא אניגמה ויש בה ריח וטעם, שפת גוף ויסודות סותרים. כמה סתירה אפשר להכיל בסטטוסים מצייצים מהתחת? תחשבו שאתם מתוחכמים אבל ויתרתם על הריח שלכם. הגורל אין לו פרופיל אבל יש לו תחכום. מי שחי נטול גורל יכול לזיין ולהתחתן מהפייסבוק, למה לא? ואני? גיליתי היום שערה לבנה על הביצה.

לאורך זמן, פייסבוק חושף את כולם (12)

הוא לא רק חושף אלא שומר ואוגר כל מוחטה שהעפתם על קיר, כל בקשת חברות או מייל אינטימי בין נשואה לילד בן 25. ויום אחד, כדרכם של דינוזאורים, פייסבוק יעלם מהעולם, ואז יצביעו עורכי הדין של כונסי הנכסים עליכם כעל הנכס היחידי שיש בו ערך ואז ימכרו אתכם, כולכם, את כל שכתבתם בציבורי וכל מה שבכיתם בפרטי. אבל טמבלים אף פעם לא קוראים אותיות קטנות. ואני? היא אומרת לי שהיא אוהבת אותי ואני נהפך לכלבלב בחדר מלא כדורי גומי.

לאורך זמן, פייסבוק חושף את כולם (13)

חוץ מההמון שנוחת כמו ארבה ולא מעניין אותו כלום. אנשים צועקים: “אתה איחסה! מי אתה!” (אז מה באתם?), יריקות, ילדים נטושים רגשית בוכים. פרחות מוצלפות קנאת פין מהדסות על עקבים, מותגיות וגודש פרפורמרי שהולם בנחיריים יחד עם זיעה וריח בשר צלוי. ההמון רכון על המקלדת, סימני קריאה באשפתו, גבינים מכווצים ופה שמאיית באיטיות. ואני? מעפעף כמו בתולה שסטרו לה עם נקניקיה.

לאורך זמן, פייסבוק חושף את כולם (14)

כל אחד והפייס שלו, החושפים גיל, תזונה וגנטיקה. צעירים לא יתגלחו, כאילו שהחלטה קוסמטית מקנה סמכותיות. צעירות יבהו מאחורי משקפי אונאסיס וקרם. זקנים שמוטי עפעף יגדילו עיניים במאמץ הכרתי. זקנות ימעטו בהבעות פנים, שלא יצוצו קמטים מסביב לבוטוקס. בין כולם משוטטים השוטים, עווית חיוך מקובעת לפניהם, בלי לדעת למה, בלי להבין שהבדיחה על חשבונם. ואני? מוציא לעצמי את האצבע מהתחת ומריח.

לאורך זמן, פייסבוק חושף את כולם (15)

במיוחד את המשכפלים, המשעתקים, נברני הזירוקס של המערכת, מתרוצצים במסדרונות חשוכים, ערימת נייר בידיהם המיוזעות. משהו שמישהו כתב וששיקף את נפשם העלובה והם חייבים עכשיו לשתף עוד אומלל בתגלית. פוסט של ההוא, לינק של ההיא, רק מזה הם חיים. ואני? בואו ואפתח לכם חור חדש.

לאורך זמן, פייסבוק חושף את כולם (16)

במיוחד האינבוקס שלי שמלא באנשים שמפחדים להגיב. רגע, סדר. רק נודניקים מיובשים צריכים לפחד (טוב, זה בעצם כולכם). כל השאר תכתבו מה בכוס שלכם. לוחמים בכניסת שרות, קהל בכניסה ליד המקדונלד’ס ושרלילות? תודה. אני רציני. אני תפוס. זה לא הפוך על הפוך. כזה אני – תרצו למצוץ, אבל אין זין. יש מישהי יותר יפה, סקסית, חכמה ומוכשרת מכולכן.

לאורך זמן, פייסבוק חושף את כולם (17)

במיוחד את סוחרי הלייק. הם מלייקקים שעות. עיניהם חצי סגורות, כבדואי בטראבין: “הנה, אדון, בחייאת, מצית עובדת. שני שקל” ישלפו את מרכולת הסידקית העלובה, יסחרו במשפטים לעוסים למחצה (“תקשיבו ללב כי שם האמת”). כל זה בשביל לייק? בשביל ליטוף על הראש מאלמוני? בשביל להיות כמו כולם, מוגן ובטוח במיצי המרה בבטן הגדולה של פייסבוק? ואני? רק לעצמי הייתי עושה לייק, כזה אני, מלא בעצמי וקסום לי.

לאורך זמן, פייסבוק חושף את כולם (18)

במיוחד בקיץ. עם תצלומי חופשה סדרתיים. בנים נראים שיכורים, מסטולים. בגד ים בוקסר כהה. בנות נראות כאילו שלא מצאו קוסמטיקאית בחוף הקסום בפולינזיה. הבנים ידאגו שהבנות יופיעו ברקע והבנות יכוונו את המצלמה לחוף, כהוכחה שיש להן סיבה להציג עצמן מעורטלות. גברים לא יחייכו. נשים ימתחו כפות רגלים כמנהג דוגמניות לבגדי ים. ואני? שם קרם הגנה בתחת כי שמה השמש זורחת.

לאורך זמן, פייסבוק חושף את כולם (19)

חוץ מהחשופים. במיוחד נשים, אלמנות, בודדות, בודדים, מקוננים. זועקים את כאב המצורעים מול ספר הפרצופים, שהבא בשעריו מתבשם מאנשים נאים והדורים הנחפזים לדרכם בקשקוש עולץ (אבל הם כבר משכנו ת’לב). ומה עם המוצלפים? חסרי ההגנה? אלה שלא יודעים? את מררת מילותיהם יקיאו בין סיגריה לקפה, פרצופי הספר יביטו בהם בחלחלה מהופנטת כמו בבולעי חרבות בירידים. ואני? בא לי לצחוק, בא לי לצעוק ויש לי קקי.

לאורך זמן, פייסבוק חושף את כולם (20)

במיוחד את הפרלמנטים, אותן התגודדויות ספונטניות של אנשים שלא מעניינים ת’תחת של אפ’חד. יש פרלמנט של פרחות קסומות (אחותי, מה אני אגיד לך? הוא אמר לי, הוא עשה לי). יש את הפרלמנט של אלה שבעד חיות וגלעד שליט ונגד נאצים (חבר’ה, צריך להתארגן! דיבורים זה לא מספיק!). יש פרלמנט של פרסומאים, אחד מדבר והשאר מהנהנים במרץ (חשבתי לפתוח מסעדה ואתם תבואו לאכול). ואני? פתאום הבנתי שאם היא לוחצת מתחת לזין, שניה לפני שאני גומר, זה סבבה.

לאורך זמן, פייסבוק חושף את כולם (21)

אבל אף פעם לא את הקהל, אלה שלא כותבים ולא מגיבים. אלה שנמצאים מחוץ לזירה, מחוץ לעדשות, מצבור כהה ולא מובחן של אנשים שעוברים מפרופיל לפרופיל באותה יגעות שעובדים זרים מביטים על חלונות ראווה. מיהם? אלה שאין להם חיים לכתוב עליהם ואין להם מה להגיב על חיים של אחרים? אלה שקוראים פה בשתיקה בלי להיות חלק מהביצה. הם היו פה קודם וישארו הרבה אחרי. ואני? מרחם עליהם, נשמות תועות, דלוחות, זנוחות מעין עולם, ומתקיימות מאינרציה בלבד.

לאורך זמן, פייסבוק חושף את כולם (22)

במיוחד כלבים “מגיבנים”. כי הם חייבים להיות בראש רשימת התגובות. הכלבים יכרסמו עצם שעות במלונה, מחכים בסבלנות, מחשב פתוח, לבעליהם הנבובים שיזרקו לעברם כפיס עץ: “תפוס!” (סטטוס טרי הוקלד) ותוך שניה שורת כלבים מסתערת מהמלונות ורק השרשרת בולמת אותם. הגזעיים, בניסיון לרצות את אדוניהם, ינהלו כלבים אחרים: “שיר ואורי, יפעת צודקת!!” ואני? בא לי להחנות משאית מלאה סימטקס מתחת לעזריאלי ולהפעיל אותה מרחוק סלולרית.

לאורך זמן, פייסבוק חושף את כולם (23)

חוץ מאשר את פייסבוק, ישות מונוליטית בולעת עולם שמתפרנסת מהצורך הכפייתי של אנשים לדבר או לזיין אחד את השני. בזמן שלקח לכם לקרוא עד כאן, צוקרברג אגר עוד טרה של אינפורמציה עליכם, השעות שאתם מול הפייסבוק, איזה צילומים ראיתם, כמה שניות, אצל מי שוטטתם, מה כתבתם ובעיקר מה מחקתם, כי בסרברים של פייסבוק שמור הכל. ואני? כמו כולכם, נתין נאמן וצייתן. ששש…

לאורך זמן, פייסבוק חושף את כולם (24)

במיוחד את זונות ההטפה. כמטיפים המיתולוגים של רחוב 42, מורמים מעם על ארגז עץ. מגבר צעצוע ומיקרופון בידם. אלוהים, שטן, תתכופף, תתפלל, אור גדול, תפילה זכה, הצטללות התודעה. חרא. זה מה שזה. זונות ההטפה, בחוש שישי של זונות, ינצלו כל התגודדות אנושית לכייסות מנטלית. הן ידחפו לכם שינטו, קבלה, חוקן מדיטטיבי וצרור יבש של פרחי באך. ואני? אני אומר שאתם מסוממים מחרדה, תמשיכו ככה, לא יהיה טוב.

לאורך זמן, פייסבוק חושף את כולם (25)

במיוחד את מסדר ההיפסטרים. הם יעלו בחשיבות אגבית צילומים של אישה, קרום לחם טבול במאכל הונגרי או ציטוט קקה שלידו גם חליל ג’ובראן נראה כויטגנשטיין. מאות אלפי היפסטרים, מסתחררים ברולטה הענקית מסביב לתחת הקוסמי של פייסבוק, רוכנים לנשק את הרקטום ומופלצים ממנו במטחים קצובים לסטרטוספירה, מנופחי נאד ככדורים פורחים עם הטבעה של זין מזהב בתחת של דוגמנית אוכלת קיורטוש. ואני? אוהב אותה ורוצה לגמור לה בפה.

לאורך זמן, פייסבוק חושף את כולם (26)

פייסבוק הוא כמו האוקיינוס. חסרי החוליות הם ים הרכיכות הנסחפות עם כל גל, עוברים על פני פרופילים ומותירים בהם את חותם הסתמיות. לפעמים נראה שמתחת למדמנת הרכיכות יש איזשהו מלפפון ים ראוי למאכל, אבל לא, גל עכור דמוי נזלת מכסה גם את זה. הסרדינים, מבוהלים כלהקת בני נוער בלי וודקה, חולפים במהירות, עיני דג סוקרות את המים מחשש לטורפים. התמנון מנהל צ’טים מקביליים ומדפדף ביוטיוב בשלושה מקומות שונים. הכריש מתיז עצמו במכות זנב אדירות, קורע קרפיון שבטוח שהוא מבין במוסיקה לא פחות מדיונון הדיו. פלא שאבותינו נאלצו לצאת מהים לפני ריבוא שנים? זה לא שנגמר המקום, זה שהקהל מהתחת. ואני? בא לי לזיין את מונה זילברשטיין בחוף מציצים אבל היא מתה מזמן.

לאורך זמן, פייסבוק חושף את כולם (27)

במיוחד את הרעב. יש שבאים לדחוף המבורגר עם השפרצות קטשופ דרך חורים בשיניים ויש הנועצים מזלג אנין בבשר שכווי מזוגג ערמונים. יש שמנים מתגודדים במזללה שומנית ויש כוסיות טוחנות סלט באיטיות. יש אנורקסים שמאכלם מלוקט במנות זעירות עם כפפות לטקס ויש עממיים שאוהבים לראות יד אנוש פוערת בטן פיתה לרווחה ודופקת עם המלקחיים בעצבים על שפתי הנירוסטה של מיכל החמוצים. ואני? רק כוס אני אוהב לאכול.

לאורך זמן, פייסבוק חושף את כולם (28)

במיוחד זכרים מתרפסים. המתרפס נטול השכלה, חן, מראה או כישרון ולכן, אם ברצונו להתרבות, יאלץ לזחול על קירות של נשים, לשונו הקטנה מלקקת: “את מלכה, מרגשת, מדהימה”. מה הבעיה? שהמתרפסים מראש מעידים על עצמם שחוץ מלשרת מלכה ערפדית אין ביכולתם להעניק דבר. לא ריגוש ולא קשקוש והם גם לא מזיינים טוב, רק מכשכשים בזנב. אין כוסית פייסבוק שלא מטפחת מתרפסים על קירה. למה לבוא לקיר ריק? ואני? אל תשאלו…

לאורך זמן, פייסבוק חושף את כולם (29)

במיוחד את אלוהים. כי הוא ברא אתכם, צוקרברג, עם הרמש והעוף והלייק. כמו כל אלוהים, הוא לא סקסי במיוחד, אבל אניגמטי. הוא הבעלים שלכם ושל האדמות, המקנה, החלומות, הצילומים, מכתבי אהבה וצ’טים של שגרה. ברצונו יטיח מבול קמאי או יוסיף נוחות, לא ברמה פרטית, אלוהים מתעסק רק עם קבוצות גדולות (חצי מיליארד הולך?). האמיתי לא ימסור את החלומות שלנו לסוללת עורכי דין. ואלוהינו? היה פעם ילד כאפות.

לאורך זמן, פייסבוק חושף את כולם (30)

במיוחד את הערפדים. מאובזרים במיניות וגופה מדוגמת, בלתי מושגים כהרגלם, יפשטו עם ליל לצוד צעצועי אדם. ניתן לאתר אותם לפי ההמון שתלוי בפרופיליהם, מחכה לנשיכה, מונשם בארון מתים קטן עם מחשב. מי שחושב שאי אפשר למצוץ אנרגיה דרך הפייסבוק מתעלם מטלפתיה אנושית טבעית. אם אתה חושב עליו, הערפד מתחבר ומוצץ לך ת’מוח בקשית. זה לא מיסטיקה, זה מציאותי כמו טפטוף טחינה על אצבעות הרגלים בדוכן פלאפל בטרנסילבניה.

לאורך זמן, פייסבוק חושף את כולם (31)

חוץ ממעלימי הפרופילים. הם יגיחו באישון ליל ויגררו פרופיל לתא מטען של מכונית שחורה. זהו, אין. השירות החשאי של פייסבוק לא אוהב שמות מזויפים (אנשים מזויפים זה בסדר), ניבולי פה ומיניות. זה מבהיל כל מערכת חברתית (עיינו לני ברוס) המבוססת על מוות מבוקר ומשומר. מה שחי דורש שינוי. קליק, תפס מנעול תא המטען נסגר. מסר טוטליטרי אילם: “יבוא יומכם אם לא תהיו חמודים”. ואני?

לאורך זמן, פייסבוק חושף את כולם (32)

במיוחד את מוקדניות הצ’ט. הן יושבות להן בחלון הקטנטן השמור לאנשים שלא יכולים להרכיב משפט שלם. שם יהבהבו בירוק כמו צומת ריק בלוס אנג’לס לאחר אפוקליפסה. המוקדנית תבחן כל פניה מגבר זר לפני שתענה. גיל, הכנסה, מצב משפחתי והכי חשוב – האם יש לו נשמה? אם העסקה סוכמה מבחינה, תשקע המוקדנית בהתלהבות במלאכת הדחיה-משיכה המוציאה גבר משיווי משקלו והופכת אותו לטרף פותה. ואני? בא לי ללכת על צדפים. אני אוהב את הרעש.

לאורך זמן, פייסבוק חושף את כולם (33)

במיוחד נרקומנים של פייסבוק. אלה שלא יכולים בלי. כותבים, מגיבים, כוסיות, חרמנים, לא משנה. הקריז מערבל ת’דם וכמו כל נרקומן הם בהכחשה, יפתחו מחשב, במוחם מחשבה: נלך להוא, נגיב להיא, לייק קטן, משו מיו טיוב (עשר דקות וזהו!) – באנג, שעה מחיי אדם הושמדה.

נרקומן, ממי, זה לא מוזלמן עם סיגריה רועדת בפה, זה הבעל המתוקתק שלכן על לפטופ טיטניום, הילד בחדר על נייח של גיימרים ואמא שלו שמתעדכנת מהנייד עם סיגריה במרפסת. הנרקומנים בכל מקום, כל הזמן, מוטחים משרשרת סייבר אחת לשניה בשיטוט הקריז האינסופי שלהם ברחובות עיר כבויה, “יש לך חמש שקל?” ישאלו בקול שהסם והכאב חוללו בו שמות. מביטים בי במסכנות מוכיחה כאילו התכחשתי לכאב אנושי ואני? באימ’שלי בא לי להוריד עליכם סטירה עצבנית.

לאורך זמן, פייסבוק חושף את כולם (34)

הפיד. אותו קאט-ווק של חתלתולי טקסט קסומים. רוצה לעלות? רוצה שופוני? היה חמוד, סקסי וכללי. תאר רגש אבל לא לעומק. משהו דקורטיבי אם אפשר. כועס? תקע בדיחה. חרמנית? כתבי שנינה קטנה. כמו סרט נע של הדחקות, עובר הפיד, עם הפרעה אובססיבית לנחמדות, שמתחתיה אתם צורחים, אבל זין תרשו לעצמכם להנציח צריחה. היא הרי לא תהיה בפיד, מי ישמע? גם ככה היקום אדיש לקיום הקטנוני שלכם. ואני? קודר, חודר ובא לי לירות בשוטר.

לאורך זמן, פייסבוק חושף את כולם (35)

במיוחד את “כותבי הפייסבוק”. הם לא כותבים ספרים או מחזות, מי יקרא? מי יקנה? הם “כותבים לפייסבוק”. אדם כותב ספר, קודם כותב ואחרי שנה מקבל לייק. פה, גם עשבי בר קוצניים ינמיכו ראש מול דממת לייק ויכתבו חמוד יותר. נשים מתרשמות מכתיבה דקורטיבית, לא חודרת ממש אבל מנשקת קליטוריס. גברים? מתרגשים שציצים כותבים להם הגיגונים: “מלכה, יונה וולך”. ואני? מקיא שאריות של טוני וספה על קורקינט חשמלי.

לאורך זמן, פייסבוק חושף את כולם (36)

במיוחד את “אחוות הלוזרים”. כמו שיחות ערק של נהגי מוניות בתחנה בשעת ליל מאוחרת, כך גם אתם, תרימו מבט רק אם חתיכת לב או כוס מדמם יושלכו למרכז הקולוסיאום. אנשים כותבים ככה, מהדם, בשביל הזדהות של עלובי חיים אחרים. רק תנסה לשתף את הלוזרים המקוננים במסרים של כוח, רק תנסה לשקם להם את התום והפראות האבודים ותמצא עצמך מול עיניים מטורפות ורעות של המון שנתפס בקלקלתו. ואני? חושב שהחיים נפלאים.

לאורך זמן, פייסבוק חושף את כולם (37)

במיוחד שפייסבוק הוא רובע החלונות האדומים. רחובות קטנים והמון חנויות, לכל חנות חלון ובו עומדת זונה ומחייכת בזייפנות יגעה. אחת בחנות גוטית של חגורות וניטים, אחת בחנות פיות וקטורת ועל מצעי מיטה מסאטן שרועה (כתפיה מופשלת) גברת הזקנה בשני עשורים מצילום הפרופיל שלה. הגברים (הלקוחות)? מתהלכים מתוחי גו בניסיון לשדר לסביבה שהם השאירו בחניון לקסוס ולא טויוטה. כרגיל, אין בחלונות ארוטיקה אמיתית, ילדים או אור יום. ואני? שם חתיכת צלופן קטנה, אדומה, מול העיניים והשמיים משחירים.

לאורך זמן, פייסבוק חושף את כולם (38)

במיוחד את תולעי הזין. רכיכות לבנות שמחפשות קושי והתקשות. עם עינם האחת הם תרים באיטיות אחר פורקן, סוקרים פרופיל אחר פרופיל ומגירים עליו לייקים והודעות תולעיות: “את מיוחדת ומהצילומים שלך אני קולט שאת לא מאושרת, חבל, את נראית נשמה רגישה. שחקנית?” שעות יחפרו באדמה טחובה, מקבלים סירוב אחר שלילה, אבל תולעי הזין לא מתיאשים כי כל תולעת יודעת שיש נקב שמחכה רק לה. ואני? אינני אני שאני אני.

לאורך זמן, פייסבוק חושף את כולם (39)

במיוחד את הפידיונרים. הפידיונר, גביניו מכווצים, משדר את עצמו לעולם הרחב, לפחות כך הוא חושב. אך רק שני כיני בלורית מציצים בכיתוב כי הוא לא בפיד, צינור החמצן של הפייסבוק. אתה לא שם? חרחר בפינה עם ריאות שורקות. נכנסת? קבל לייק כי אתה חמודי. הפידיונרים מתים לפענח את האלגוריתם של הפיד אבל כמו אלוהים, הוא אדיש לקיום הקטנוני שלהם. ואני? כשאני מעליה, אני יורק לה בפה והיא בולעת.

לאורך זמן, פייסבוק חושף את כולם (40)

במיוחד טיפוסי מגיבים. קבלו אותם!

ה”כוסית”, יש לה צילומים, היא לא צריכה להתאמץ. יש ציצים, חיוך ותחת והכל בבגד ים מהסרטים (עד 35. פחד מאינטימיות. לא גומרת). יאללה מסיבה!

ה”מגניב”, פורץ בסערת טסטוסטרון לכל פוסט, שולח מייל, לינקים, אקטיבי (עד 35, חייב כוס. לרוב משיג, אם לא, מתפשר קצת ומשיג). מזיין פעמיים ואץ לדרכו.

ה”חמודה”, זורמת בקלילות, לא מותירה חותם. נגישות מינית גבוהה (עד 50, גומרת כמו קטר: “אווו!”).

ה”רוחני”, לכל סיטואציה יש לו ברכה או עצה טבעונית (מאונן כפייתי. אימפוטנט).

ה”קורבן”, חודרת בזימתיות לשיחות זכרים, מתקילה בזדוניות ומתחרמנת קשות כשמישהו מתעצבן (מטושטשת. חרא זיון).

ה”מקצוען”, איש מדיה מיומן, תגובות שנונות הן אומנותו וזכריותו. מייגע לאחר זמן (בן 40. סקס רנדומלי).

ה”שקטה”, במילמול רך תטווה חלומות במעגל הסריגה השכונתי. רוצות גבר אבל יושבות בחלוק, כי אין סיכוי (55, נטולת סקס).

ה”סטטיסטיקאי”, מחפש קשר רציני. שולח למאות נשים צילום שלו מחייך ליד בית ומלטף כלב המכוער (45 ומעלה. חובב פורנו וחסר היגינה של מיטה). כי יום אחד, מישהי נואשת תעשה לבסוף צעד קדימה.

לאורך זמן, פייסבוק חושף את כולם (41)

במיוחד את זונות הלייק. מתפשקות מתחת לסטטוסים של אחרים. רעבות ללייק שיכיר בהן, יתמקחו על כל פיסת לחם לייק עבש בפנקסנות פולנית נקמנית ולעולם לא ישבעו. אחת מתגלצ’ת על מוט ואחת מסתורית ברעלה רקומה. אחוות מוצאות להורג בשממת יער חורפי. לעיתים גם לייק אחד יספיק להן לוודא שהן קיימות (מעין “וידוא הריגה” הפוך). ואני? פעם, כשהייתי ילד, כיוונתי זכוכית מגדלת על נמלים וראיתי אותן נשרפות.

לאורך זמן, פייסבוק חושף את כולם (42)

במיוחד את הצורך שלנו באהבה. בלהיות אהובים. תקינים, מועילים (הלו?), חכמים, סקסיים בטירוף, מקסימים וקסומים (בובה?), ישרים, כנים, לא בוכים ולא חופרים. לא סתם נשמות דיגיטליות של שוטים. להיות מקובלים, כאלה שלא מתים, שווים, מעודכנים, כאלה שאי אפשר בלעדיהם, נחוצים, מחוזרים, מבוקשים, יודעים בדיוק מה לעשות ולאן ללכת. ואני? (מת עליך, בואי, עשיתי מרק).

לאורך זמן, פייסבוק חושף את כולם (43)

במיוחד את ה”רבנים”. פייסבוק הוא כמו שכונת מאה שערים, סבך סמטאות שזורות בחצרות רבנים ואדמו”רים. בכל חצר יגלגלו מאמינים עיניהם לשמים ויישבעו בבריאות ילדיהם שהרבי שלהם הכי צודק (וחכם), רגע, שקט, הס, כבוד הרב מופיע בהידור במרפסת ומשליך למאמיניו את פיסת התבונה היומית. הגברים ממלמלים בבריטון “אמן, אמן” והנשים מצווחות היסטרית: “ואין בלתו, מלך משיח!” הרב מחייך בסיפוק ומתקין את השרוך על חלוק המשי הסרוג שלו. ואני? הייתי אומר לה להחזיר ת’תפוח לנחש ושתחזור הביתה. מה יש לה להסתובב בחוץ ערומה כל היום?

לאורך זמן, פייסבוק חושף את כולם (44)

במיוחד את סופרי הסתם. הם סתם כותבים לפייסבוק. איש לא יוציא אותם אותם לאור ואם כן, מי יקרא? הם משכשכים בשלולית שמימיה העכורים מורכבים מ”אמיתיות” ו”צניעות”, לא פלא שהמים מסריחים. לרוב יפנו את שני תריסרי מעריציהם לבלוג עלום, הופעה בבית קפה שכונתי או ידגישו קשר עם אישיות ספרותית מוכרת שפעם ליטפה להם ת’שיער. ואני? חושב שפייסבוק הוא המקום שאליו הולכות מילים בכדי למות.

לאורך זמן, פייסבוק חושף את כולם (45)

במיוחד את העובדה שפייסבוק הוא גינת הכלבים של האינטרנט. נביחות, יללות, חפירות וכולם רוצים להריח אחד לשני בתחת. זוג בולדוגים שריריים סוקרים גולדנית ארוכת שיער שמפנה אליהם את אחוריה (לא מיוחמת, סתם כלבה). כלב כיס, צמוד לרגל אדונו, חושף לסת מיניאטורית באיום. כלבה זקנה מכרסמת בלאות עצם חשופה, זוקפת אוזן למשמע מהומת טסטוסטרון העולה מאגף רחוק של הגינה. ואני? וטרינר מחוזי ומזרק בכיסי, האו!

לאורך זמן, פייסבוק חושף את כולם (46)

במיוחד את חרדת המוות שלכם. בלי קשקשת, פטפטת, טיקבוק או לייקוק אתם בחושך, איפה שנגמרות המילים ומתחילה המועקה. איפה שנגמר לכם הידע ואתם בבלבלה. שם אתם אמיתיים, פה עוטפים דגים ואיזה יופי שאתם לא צריכים לפחד יותר כי תמיד יש פה עוד מצולק ריגשית להחליף איתו רסיסי רוק חסרי משמעות ממילים, שלא ינחמו גם מפגר. ואני? מפסיק לכתוב והולך עד שיעלמו אורות הסרק (אבל אני אחזור).

___________________
אריאל סמל הוא אוטודידקט מגיל 16, פאנקיסט, פינגוויניסט וצלם אופנה וקולנוע, 3 שנים פריז, עשרים שנה ניו יורק, אופנוען סופרבייק, בימוי פריים טיים לעשרות מיליונים, עובד על פיצ’ר המבוסס על סיפור חטיפתו בידי חוצנים.

חרדי זועק גוועלד במאה שערים. נשמע כמו דיווח תנועה, אלא שהפעם הקריאה לא באה מכיוונם של קנאים בהפגנות סוערות, אלא במסר שמופנה אליהם – המפגינים ותושבי העיר. ישראל חזין, זמר ראפ חסידי, שר “גיוואלד”, הומור מזן אחר שמבקש להרגיע את הרוחות ולהרבות אהבת חינם בין שני צדי המתרס. השירה היא מעין שילוב בין היפ הופ לרוק כבד על רקע תמונות מהשכונה החרדית. אהבנו.

ראו גם:

ושמישהו יעז לעצור אותן: פלאש מוב נשי נגד הדרה בבית שמש

שני “חרדים” במסע הדרה בלב תל אביב (ויראלי)

הדרת נשים: זה מה שצפוי לנו בעתיד? (וידאו)

קליק על “אהבתי” ותהיו חברים שלנו גם בפייסבוק

המידע המשותף בפייסבוק מגוון ביותר ורובו מגיע מחברים שאתם מדברים איתם לעתים רחוקות, הקשרים החלשים שלכם, ולא מחברים קרובים, על פי מחקר חדש של צוות המידע של פייסבוק. 

המחקר בחן את הקשרים החזקים והחלשים של החברים על פי מספר התגובות, ההודעות הפרטיות והתמונות שאנשים משתפים ביניהם. ככל שאנשים משתפים ביניהם יותר הקשר חזק ונחלש ככל שהמגע הישיר פוחת. על פי המחקר מתברר שחברים שכמעט אינכם פוגשים או בכלל לא פוגשים משפיעים על צריכת המדיה שלכם יותר מכפי שנדמה לכם.

בניגוד לדימוי של רשת חברים אינטימית, פייסבוק דומה היום יותר לעיתון חברתי אשר “הכותרות” המשפיעות שלו מוגשות על ידי החברים שאינם בהכרח מהחוג החברתי הקרוב אליכם אלא הידענים, כהגדרתו של מלקולם גלדוול. על פי החוקרים של פייסבוק, אתם עשויים לשתף תכנים שהפיץ חבר שהקשר שלכם עמו חלש בשיעור גדול פי 10 לעומת חבר קרוב. במילים אחרות, המידע זורם ברשת בזכות הקשרים החלשים שחושפים את החברים שלהם לחדשות ועדכונים שלא היו נחשפים אליהם בכל דרך אחרת. 

ראו גם: איך אנשים מסתכלים על פרופיל הפייסבוק שלכם?

הסיבה לכך שאולי אתם רואים בניוזפיד שלכם יותר עדכונים מקשרים חלשים מאשר קשרים חזקים היא שככל שמספר החברים שלכם גדול יותר, כך יגבר הסיכוי שרוב הקשרים האלה חלשים. אולי פשוט נכון לא לקרוא להם חברים. מספר דאנבר המפורסם קובע שכמות הקשרים הריאלית לאדם ברשת חברתית הוא בערך 150. אך סוציולוג הבית של פייסבוק (מי אמר שאין מה לעשות עם תואר ראשון בסוציולוגיה?) אומר בראיון לאקונומיסט שלא רק שהרשתות החברתיות לא הרחיבו את כמות הקשרים האמיתיים שלנו, גם בהם אנחנו מנהלים קשרים קרובים עם מספר מאוד קטן של משתמשים.

אם יש לכם מאות חברים או יותר בפייסבוק, סביר להניח שאתם מקיימים אינטראקציה ישירה ואנושית רק עם מיעוטם. רוב התכנים שתתייחסו אליהם במובן של חשיפה, הקלקה, לייק, תגובה, שיתוף וכו’ יבואו מאנשים שהקשרים הנוכחיים שלכם עמם לא ישירים.

עדיין חברים יראו עדכונים מהקשרים החזקים שלהם והם ייטו ללייקק, להגיב ולשתף תכנים של חברים קרובים מהעולם הפיזי על גבי הוול שלהם. זה הגיוני מאוד אם חושבים על זה: הסוד של הקשרים החלשים הוא בכך שהם חושפים אתכם למידע שלא מופץ בחוגים החברתיים שלכם ומה שחדש לכם עשוי גם לעניין. כך מידע זורם בין מעגלים חברתיים שונים ופייסבוק מקרב בינינו קצת יותר.

אם כן, רוב המידע שאנחנו צורכים בפייסבוק מגיע מאנשים בעלי זוויות השקפה שונות משלנו. במידע זה יש אולי נחמה לאלה שחוששים מתופעת ההדהוד (echo chamber), כאשר כל אדם יאמר את דברו וישמע הד לדבריו מהשבט שמסכים עם דעתו ברשת החברתית. בניגוד לחשש הזה, מסתמן שרשתות חברתיות עשויות לשמש מדיום דמוקרטי חשוב עבור שיח פלורליסטי. (דרך מאשבל, פייסבוק).

ראו גם: 10 הסודות של פייסבוק: מה יופיע בניוזפיד שלכם?

קליק על “אהבתי” ותהיו חברים שלנו גם בפייסבוק

בשנות ה-90′ היינו חייבים להרים טלפון לאנשים כדי לברך אותם ליום הולדתם, משחקי המחשב היו תמימים ומפוקסלים יותר, ללכת לפסיכולוג נחשב משהו שעשו אנשים שיצא להם בורג, הטלפונים הסלולריים היו כבדים מדי בשביל להיות ניידים באמת, תמונות ברשת נטענו לנצח, דקסטר הייתה תוכנית לילדים, ביצת קינדר הייתה שלמה ולא ממש ידענו מי התקשר אלינו. קבלו עוד לקט מדף הפייסבוק “סטטוסים משנות ה-90′“.

אל תפספסו את האוספים הקודמים:  העבר מת מצחוק: עוד 20 סטטוסים נבחרים משנות ה-90′ ו-20 סטטוסים נבחרים משנות ה-90′.

קליק על “אהבתי” ותהיו חברים שלנו גם בפייסבוק

פרסומת בפייסבוק קראה לי לעיין בפרויקט השגרירים של משרד החוץ הישראלי, שם גיליתי שנציב שירות המדינה, משה דיין, הוא בעצם בחורה חייכנית ומרשימה. התרגשתי מאוד לראות שתפקיד כל כך בכיר במדינתנו השמרנית-למדי, מאויש על ידי טרנסקסואלית. כשפרסמתי את התמונה המשעשעת בפייסבוק שלי, היו שטענו ששמחתי על קידום תנועת הטרנסג’נדרים בישראל מוקדמת וכי מדובר באחת מהשגרירות של ישראל.

אבל כבר באותו הלילה, זימנו לי החיים צירוף מקרים משעשע. בזמן שחיפשתי אחר מידע באתר בנק הפועלים (פעולה מייגעת כשלעצמה, בגלל מבנה קלוקל והררי מידע לא-רלוונטי שמונעים ממך למצוא את מבוקשך במהירות), נתקלתי לתדהמתי בשגרירה ההיא, מהצהריים – שכפי הנראה מחלטרת גם בבנק הפועלים בזמן שהיא בארץ, בחופשת מולדת.

ביום שגרירה, בלילה יועצת השקעות במט”ח:

באופן פרדוקסלי, בבנק הפועלים בחרו בתמונת הבחורה בעלת פיצול האישיות (או שפע הג’ובים, תחשבו כמה פרוטקציה יש לה) כדי לקשט עמוד מידע שעוסק בשאלת-האמון. באותו הרגע האמון שלי נעלם כליל, התחלתי לחשוד ולתכנן כיצד אעביר את כל הוני לאחסון תחת הבלטות במקום לסמוך על הבנק שמעסיק את האשה בעלת אלף התפקידים. עם העמלות שאני משלם לבנק, והמיסים הנוראיים שאני מקריב מדי חודש למדינה, אני מצפה שהבנקאים והשגרירים יהיו במשרה מלאה, ושיטרחו לרכוש בגדים חדשים במקום ללבוש את אותה חליפה שוב ושוב.

נפשי הרגישה לא ידעה צער על אותה בחורה מוכשרת, שנאלצת לעבוד בשתי משרות קשות ותובעניות, מבלי שתספיק אפילו להחליף את בגדיה ולהתרענן מעט בין לבין. במציאות הכלכלית של ימינו, ולאור המחאה החברתית, החלטתי להביא בפניכם – באופן בלעדי – את סיפורה קורע הלב של ע’ (אות בדויה), שהוא בעצם הסיפור של כולנו.

היא מעבירה קורסים מקוונים במכירות:

עוזרת לאנשים לנסח את קורות החיים שלהם (בכל זאת, הסברה זה המקצוע שלה):

מעבירה סדנאות וחוגי העצמה לנשים:

משלימה הכנסה כאשת כוח אדם בניאגרה:

נותנת שירותים רגישים במיוחד…

מכינה אנשים למבחני TOFEL:

מזייפת את קורות החיים שלה בניסיון למשוך אנשים להונאת אינטרנט מטופשת:

מנסה לתפוס מונית ברומניה (על חשבון משלם המיסים הישראלי?!)

גורסת ניירות רגישים להנאתה:

מעניקה תארים באוניברסיטת פרנסיס-מריון:

כבחורה ערכית, היא עוזרת לחרשים ולקויי שמיעה:

עוסקת ברפואת שיניים (התמחות בכתרים):

ועוד ועוד.

הבחורה הנחמדה הזו מדגימה נקודה מאוד משעשעת, ובו בזמן בעייתית: שימוש בצילומי אילוסטרציה לאתרים רציניים, דוגמת אתר משרד החוץ הישראלי ואתר בנק הפועלים, עלול לעתים לגרום לנזקים חמורים ביותר למותג. העובדה שהיו גולשים שקיבלו את הרושם (המוטעה מהיסוד) שמדובר בשגרירה אמיתית, מראה עד כמה התדמית שאנחנו מייצרים כשאנחנו מקימים אתר אינטרנט היא בעלת-השפעה, ועד כמה מגוחך הכל נראה כשהשטות הזו מתגלה בשיטוט אגבי ברשת.

כלקוח של בנק הפועלים, הגעתי לתמונה הזו לגמרי במקרה. בכל יום אחר, סביר להניח שהייתי מתעלם ממנה, כמו שאני מתעלם בדרך כלל מהצילומים הקלישאתיים של נציגי השירות החייכנים עם המדונה, תמונות המשפחות המחייכות, הסטודנטים המאושרים היושבים על דשא ירוק תחת שמי פוטושופ כחולים. על אנשי העסקים הקופצים באוויר, הנושפת בסביון או לחיצת היד השחוקה – אין מה לדבר בכלל. הצילומים האלו פוגעים בעסקים שמשתמשים בהם. אצל הגולש המנוסה, שביקר באי-אילו אתרים בחייו וניחן בזיכרון טוב לפרטים ופרצופים, הם גורמים לחוסר אמון ומובילים לתחושה שמנסים לרמות אותו. התמונות התקינות פוליטית, שמראות אנשים “לא ישראליים” בעליל, יחד עם צילומים מדי-מהוקצעים של אנשים בפוזות ובשיק שמריח istockphoto מקילומטרים – יוצרות זרוּת וניכור כלפי מוצרים ושירותים ישראליים. וזה לפני שדיברנו על כאב הלב שאנו חשים כשאנחנו נפגשים בע’, הנאלצת לעבוד בלמעלה מ-500 משרות בו זמנית, ועדיין לא מצליחה לממן לעצמה בגדים חדשים.

פורסם במקור ב”כאן עובדים בכיף“, האתר האישי של טל איתן

ראו גם:

מנעול בלתי נראה פותח מגירות משרדיות בדיסקרטיות (תמונה)

סומסום היפתח: חורים ברשת האח הגדול

15 השאלות הכי מוזרות שנשאלו בראיונות עבודה ב-2011

קליק על “אהבתי” ותהיו חברים שלנו גם בפייסבוק

בעוד בישראל מאכילי חתולי הרחוב נתונים תחת התקפה והם נקנסים, מוזהרים, והנושא סובל באופן כללי מבורות של התושבים והרשויות המקומיות, בניו יורק מתייחסים אליהם הרבה יותר טוב. במסגרת תחרות Giving Shelter התבקשו אדריכלים לתכנן מקומות מסתור שיגוננו על חתולים הומלסים בחורף מפני הקור העז והטמפרטורות הצונחות.

לתחרות התקבלו עיצובים יצירתיים בהם קונסטרוקציה של גלילים ריקים, מתקן עץ נושא תאים לחתולים ואחרים. העיצוב הזוכה בתמונה הראשונה כולל מערכת ניטור מידע השולחת נתונים שונים לתחנת האם כמו כמה זמן שוהה החתול במחסה ומה משקלו. העיצובים יישלחו ליוזמת NYC Feral Cat, תוכנית שנעזרת בשיטות אנושיות ללא הרג על מנת להפחית את אוכלוסיית חתולי הרחוב.

עיצוב: Co Adaptive ,Kathryn Walton

עיצוב: FXFowle

עיצוב: H3 Hardy Colla

תמונות: happykiddo, Dana Edelson

ראו גם:

עצי ים מלאכותיים מחזירים את הירוק לסביבה (תמונות)

דירה זעירה שנפתחת מארון לארבעה חדרים (וידאו)

מערכת אופניים שיתופית בקופנהגן עם טאץ’ עיצובי עתידני (תמונות)

קליק על “אהבתי” ותהיו חברים שלנו בפייסבוק

ישנם שני גורמים מובילים לגירושין, לפחות אלו אשר ניתן יה לטפל בהם לו פנו בני הזוג אל ייעוץ זוגי בטרם הניחו למצב להידרדר לכדי וויכוחים סוערים ועלבונות אשר הובילו לגירושין. גורמים אלו, הם מצב כלכלי בעייתי, ואי התאמה בתקשורת המינית. אי התאמה מינית, עשויה לנבוע מסיבות רבות, בעיות אישיות בעבודה, בעיות כלכליות, הזנחה של המראה החיצוני מצד אחד מבני הזוג או שניהם, כאשר בסופו של דבר אחד הצדדים אינו מסופק מבחינה מינית – מה שעשוי להוביל לצעדים קיצוניים כגון בגידה, או התנתקות רגשית. בכל מקרה של אי התאמה מינית וקיומם של וויכוחים בנושא בין בני הזוג ניתן להגיע לפשרה ולגשר על הפערים – ומוטה להקדים תרופה למכה ולהגיע אל ייעוץ זוגי בכדי למצוא את עמק השווה, ולהחזיר את האהבה אל הזוגיות.

כיצד ניתן לפתור אי התאמה מינית באמצעות דליה גונן ייעוץ זוגי ?

ובכן, בעיות בחיי המין, נובעות בדרך כלל כתוצאה משחיקה, היעדר משיכה מינית או בעיות אישיות. מטרתו של ייעוץ זוגי במקרים אלו, הוא להציף על פני השטח את טענותיהם של בני הזוג זו כלפי זה, ולנסות ולאפשר לבני הזוג לשטוח את טענותיהם כך שיוכלו למצוא את המכנה המשותף, ואת המוצא לקראת עתיד משותף טוב יותר. רבים טוענים, כי טענות אלו מושמעות על ידי בן או בת הזוג באופן תדיר ויום יומי, עם זאת, הצגת טענות במהלך וויכוח לרוב אינו מוביל לפשרות או רצון לגשר, ואילו כאשר מדובר על תהליך של ייעוץ זוגי, או אז ישנה גישה ניטראלית וחסרת אינטרס מצידו של המטפל, על כן חשיבותם של הדברים הנאמרים אל המטפל וממנו כלפי בני הזוג בתהליך של ייעוץ זוגי – עשויים להוביל להבנה מעמיקה יותר של צרכי הזוג, ולמציאת האפשרות לגשר על הפערים ולהסדיר את הזוגיות המינית.

האם ייעוץ זוגי יוכל לסייע גם במקרים של היעדר תשוקה מינית?

ובכן, היעדר תשוקה מינית עשויה לנבוע מסיבות הורמונאליות, לצורך העניין, כאשר אישה עוברת כריתת רחם או אברי רבייה אחרים בגופה, נפגעת היכולת לייצר טסטוסטרון המהווה מרכיב חשוב בחשק המיני. ייעוץ זוגי יוכל לאפשר לבני הזוג לאבחן את המקור להיעדר התשוקה המינית, ואף להמליץ על טיפולים אשר יסייעו בהחזרת החשק המיני והתפקוד הזוגי.

אוניברסיטת בן גוריון הולכת וממצבת את עצמה בתור הבירה הוויראלית של עולם האקדמיה הישראלי. אגודת הסטודנטים של האוניברסיטה, שניפקה לנו בעבר להיטים כמו “את עדיין נכשלת” ו”המתרגלת שלי“, חוזרת עם להיט רשת נוסף: “אימפריית בן גוריון” ובאנגלית “Empire State of Ben Gurion” על פי הלחן של Empire State of Mind של Jay-Z. עד עכשיו נרשמו כ-10,000 צפיות, נתון נאה בהחלט.

במילים שלהם: “שני הראפרים המסוקסים של באר שבע בשיתוף פעולה חד פעמי עם זמרת הנשמה המובילה בקמפוס מציגים את הלהיט החם של החורף – השיר שיסביר ויראה לכם מה באמת קורה בבן גוריון”. השחקנים הראשיים הם אייל זיידה, בן שלום וטל לבב. אל תחמיצו את הופעת האורח של דודו זר!

ראו גם:

• חיי מדף: איך תביטו במוצרי המקרר שלכם בעיניים
• תנו להיות פות בשקט (לא ליד הבוס)
• הלוחש לירקות: היפני שהופך את הסלט לכלי נגינה (וידאו)

קליק על “אהבתי” ותהיו חברים שלנו גם בפייסבוק

“פינוקי”, הכלבלב החמוד של אריק היל, נראה בשער אחד מספרי הסדרה על שמו כשהוא רודף אחרי דורה מ”מגלים עם דורה” ויורק עליה. שם הספר: “פינוקי שומר צניעות“. הוא משחק עם עצם שקשורה לבלון על שער “פינוקי והעצם של סבא“, ונושא סלסלת פירות ב”פינוקי גונב אוכל מילדים חולי סרטן“. מה קרה לפינוקי, כוכב ספרי הילדים החמוד והאהוב?

“הרעיון לאלבום של פינוקי עלה בעבודה, דרך קשקושי עבודה יומיומיים ושגרתיים עם חברה לעבודה בשם רעות בירמן, שעשע אותנו שהדמות הזו תמיד מוצגת כשמחה ואופטימית, אז חשבנו שיהיה הולם אם ייצא איזה ספר מאזן, בסגנון ‘פינוקי באושוויץ’, או משהו בסגנון”, מספר ניר פלאי, עורך תוכן וגרפיקאי באתר האינטרנט של צומת ספרים, שמפרסם את שערי פינוקי המשופצים באלבום פייסבוק. “נוכחתי עם הזמן לגלות שיש המון ספרים של פינוקי, שבהם הוא ניצב בפוזות ובסיטואציות מסויימות שמאפשרות לי להמציא כותרות בעלות הומור מאוד שחור”.

פלאי לא נדרש לכישורי הגרפיקאי המתקדמים שלו: חוץ משתילת התמונה של דורה הוא לא נגע באיורי השער, רק החליף כותרות. “לאט לאט זה תפס תאוצה”, הוא מספר, “וגם אנשים שאני כלל לא מכיר הציעו רעיונות בפייסבוק. את חלקם אף יישמתי והעלתי לגלריה”.

Sleeveface היא תופעת רשת ותיקה שבה אדם אחד או יותר מצטלם עם עטיפת תקליט באופן שגופם מתמזג עם העטיפה ומשלים אותה לכדי אשליה. אתר Sleeveface הוקם ב-2008 וזכה לפופולריות רבה מאז. גם הרשתות החברתיות סייעו לתופעה לפרוח והיום יש אפילו אפליקציית אייפון למעוניינים. ב-2008 יצא ספר ה-Sleeveface המקבץ את מיטב התמונות שהכינו גולשים והעלו לאתר. ניתן לרכוש את הספר דרך אמזון והוא מומלץ ביותר.

סוד הקסם של Sleeveface הוא בשילוב בין רף כניסה מאוד נמוך (יש צורך רק בתקליטי ויניל ישנים שעדיין נמצאים בבתים רבים (זה לא אותו דבר עם תקליטורים), מצלמה וחיבור אינטרנט) לתוצאה שפשוט כיף לראות כאשר האשליה מתעתעת במיוחד. אספנו כאן מבחר תמונות הפרצוף-תקליט מהאתר. אם יש בביתכם תקליטים ישנים נשמח אם תצטלמו איתם, שלחו אלינו בחורימבה מייל ואולי נפיק גלריית פרצוף-תקליט על טהרת המוזיקה הישראלית. (תודה למייק וייצמן על הטיפ).

ראו גם:

עטיפות אלבומים מפורסמים ללא המתים (תמונות)

25 עטיפות האלבומים הגרועות ביותר בכל הזמנים

מיאו, סמים ורוקנרול: עטיפות אלבומים חתוליות (תמונות)

קליק על “אהבתי” ותהיו חברים שלנו גם בפייסבוק

מכירים את הסצינות האלה בסרטים, בהן הבוס לוחץ על כמה כפתורים וצועק על המזכירה שלו שלא תעביר לו שיחות? אז לעופר לשם, יזם מכפר-סבא, יש רעיון לייצר מערכת כפתורים שתעזור לכם לנהל את כל ההתראות שאתם מקבלים ברשת. אמנם לא תוכלו לצעוק עליה לא להעביר לכם שיחות מטוויטר, אבל בהחלט תוכלו לראות בכל רגע נתון באיזה משירותי הרשת שלכם מחכות לכם הודעות והתראות חדשות, ולגשת אליהן בלחיצת כפתור.

ה-Desktip הוא לוח קטן שמתחבר למחשב שלכם ב-USB, וכולל שבעה כפתורים מוארים, אותם ניתן לתכנת כך שכל כפתור יקושר לשירות רשת אחר. מחכה לכם מייל חדש בג’ימייל? כפתור ה-G יואר באור ירוק. עשו לכם לייק בפייסבוק? הכפתור המתאים יתריע על כך גם אם אתם לא גולשים באותו רגע באתר – וכן הלאה. ברגע שתלחצו על הכפתורים המוארים הדפדפן שלכם יופנה ישירות לשירות המבוקש – ובא להתראה גואל.

Desktip הוא עדיין לא מוצר מסחרי, ולשם נמצא כעת בשלב גיוס ההון הדרוש לייצור שלו. כדי לגייס את הכספים הוא משתמש באתר Kickstarter, שמאפשר ליזמים להציג מוצרים ורעיונות מגניבים בפני הקהילה ולבקש מהגולשים לממן אותו באופן ישיר, בלי צורך בחברות השקעות או אנג’לים.

אם ממש בא לכם Desktip תוכלו להשקיע במיזם של לשם החל מעשרה דולרים ועד 10,000. כל השקעה מקנה למשקיע זכות למוצר – כך שאם תשקיעו 35 דולרים תבטיחו לעצמכם דסקטיפ משלכם ביום שזה יצא מפס הייצור (בתוספת דמי משלוח). אם תשקיעו 2,999 דולרים תוכלו לקבל 100 דסקטיפים הניתנים לשליטה מרחוק ולחלק אותם במתנה לכל חבריכם. (תודה ליוגב ריינהולד על הטיפ).

ראו גם:

קיבלתם הודעה כזו ב-WhatsApp?

Sober App: בדיקת שכרות וירטואלית חינם לכולם

דרגון בוט: צעצוע חכם ומתוק שקנה אותנו (וידאו)

קליק על “אהבתי” ותהיו חברים שלנו גם בפייסבוק

עדכון: מ-Waze ביקשו לתקן את תגובתם הקודמת ומסרו: “אנחנו בוחנים את הנושא, ונשקול אם להוסיף את חזרה את ההנחיה”.

“תוחזר המהממת לאלתר”, עצומה ברוח זו, שצצה ברשת אתמול, מתייחסת להוראות הניווט הקולי ב-Waze, אפליקציית הניווט החברתית בכבישים.

כך הסבירו יוזמות העצומה, אפרת כהן נוימן וחנה בית הלחמי: “לפני מספר חודשים קיבלנו את גלית, מדריכת  GPS בקול נשי, הפונה לנהגת בלשון אשה וכשהגענו ליעד אמרה: הגעת ליעד, מהממת. לאחרונה הורידה WAZE את ה”מהממת”. אנו דורשות את השבתה לאלתר! על החתום, נהגות ישראל המעולות והמהממות”.

הסבר קצר: עם פתיחת האפליקציה ניתן לשנות בה הגדרות שונות בהן “סט” ההוראות הקוליות, הנחיות הניווט שמשמיעה התוכנה בקול אוטומטי לנהג. העברית הרגילה (הקול הגברי) היא ברירת המחדל, אך ניתן לשנות את הקול האוטומטי לשפות אחרות וגם לקול נשי הדובר בלשון נקבה בדיבוב של גלית גורא עיני. הקול הנשי כלל “ביצת פסחא” בנוסח “הגעת ליעד, מהממת”.

מ-Waze נמסר: “ערכת ההנחיות הקוליות בלשון נקבה הוא רגיל לחלוטין מלבד ההנחיה של ‘הגעת ליעד, מהממת’. זמן קצר לאחר הוספת ההנחיות קול הנשי, קיבלנו כמה תלונות מאנשים שמצאו את ההנחיה פוגעת ושוביניסטית (למרבה הפלא, רוב המתלוננים היו זכרים), ולכן הורדנו את החלק של ה’מהממת’.

“בעקבות הדיון ברשת הבנו שדווקא הרבה נשים מבקשות להחזיר את ‘המהממת’ (כולל מישהי שמבקשת כפתור שיקרא לה מהממת סתם ככה), אז החלטנו להוסיף סט חדש של הנחיות שכולל גם את המהממת. נשאיר את ‘לשון נקבה’ הקיים כמו שהוא ונוסיף אחד אחר שנקרא לו ‘עברית – מהממת’ או משהו בסגנון. נשמח לעקוב אחר העצומה וללמוד כמה משתמשים מבקשים להחזיר את המהממת. בכל אופן נוסיף את הסט החדש עד סוף השבוע הבא”.

כמה שאלות פתוחות נותרו בפרשת “המהממת”: איך ייתכן שדווקא גברים שבחרו לשמוע את הוראות הניווט בקול נשי חשבו שהפנייה “מהממת” היא שוביניסטית? מה פוגע בכך? לא רק שלא מדובר בניסוח פוגעני, יש בפניות כאלה משום קריצה ותוספת הומור לקול הניווט הרובוטי. אדרבא, יש עוד הרבה מקום לדמיון, הומור והתאמה אישית בהקשר זה: הוראות ניווט בקולם של סלבריטאים,  בני משפחה וראשי ממשלות. דרך אגב, קיימים סטים נוספים בעברית שרבים ממשתמשי Waze לא מכירים. אנחנו ממליצים לבדוק את סט העברית של שימון והרס”ר בתפריט הניווט הקולי בתוך “הגדרות כלליות” ב-Waze.

ראו גם:

יוזמה חיובית של Ten: מחירי דלק על גבי מפות Waze

עיר בתזזית: התנועה בתל אביב במשך 24 שעות (וידאו)

קליק על “אהבתי” ותהיו חברים שלנו גם בפייסבוק

בסופו של דבר, מלחמות ההאקרים הישראלים בעוכרי ישראל רק יפגעו בנו, ולא מדובר על יותר מאשר נערי גבעות עם מקלדת.

בשבועות האחרונים, בעיקר בעקבות פעולתו של ההאקר 0xOmar ששחרר לאוויר העולם עשרות אלפי פרטים של אזרחים ישראלים, ובכלל זה פרטי כרטיסי אשראי, והכל ממניעים אידיאולוגיים אנטי-ציוניים, החלו פעולות תג-מחיר משני הצדדים שפגעו רק באזרחים. אחרי מספר פרסומים של פרטי אשראי ומידע אישי נוסף של אזרחים ישראלים שגרמו לנזק בלתי הפיך, ויחד עם מרשם האוכלוסין שדלף לאינטרנט ככל הנראה גרועים לא פחות מדליפתו של המאגר הביומטרי בעצמו, החל הצד הישראלי לנקום.

בתחילה התאגדה קבוצת האקרים פרו-ישראלית, שעל פי פרסומיה ניסתה לעבוד בצורה אתית ורק להראות על פגיעות במערכות אבטחת מידע של הצד השני; אלא, שמשהו קרה. אחד ההאקרים, ככל הנראה בלי ידיעת חבריו לקבוצה, החל לפרסם מידע אישי של אזרחים סעודים, ירדנים ופלשתינאים, והכל מתוך אידאולוגית תג מחיר. לדבריו, “אני יודע שהם חפים מפשע (מעט מתוכם), אבל ערבים הם ערבים”. כלומר, פגיעה באזרחים חפים מפשע היא אמצעי להחזיר לצד השני.

אותה קבוצה, כחבורה של פורעים שלוקחים את החוק לידיים ביצעה לא מעט בשבועות האחרונים, החל מפרסום כתובות מייל של סעודים ועד פרסום של “עומר כהן” של פרטי כרטיסי אשראי וכתובות דואר. אתמול פירסם ההאקר חניבעל לקטר, הטוען שהוא “האקר יהודי שחי במקום כלשהו בעולם”, שברשותו כ-30 מיליון כתובות דואר אלקטרוני וסיסמאות של ערבים אותן הוא מתכוון לפרסם בכל יום במשך 55 שנה.

זו לא הפעם הראשונה שישראלים מתנהגים כמו הערס המצוי: היו כבר פריצות שנועדו לקדם את שחרור גלעד שליט ואפילו נקמה ב2005 על השחתת אתרים ישראלים שעלתה בהשחתה של אתרים טורקים, אבל זו פעם ראשונה שהנפגעים הם אזרחים חפים מפשע, ולא אתרי ממשלה, אתרים תומכי טרור או ארגוני האקרים אחרים.

אלא, שלא רק שפעילותו של אותו האקר, הגם שנעשית ממניעים אידיאולוגיים, אינה בדיוק חוקית ולא עומדת בקנה אחד עם חוק המחשבים, אלא שפעילותיו לא שונות מבחינה חוקית מההאקרים האנטי-ישראלים, וזאת מסיבה אחת: החוק היבש לא נרטב אף פעם.

האם יכול אותו נער גבעות עם מקלדת לקום ולהתגאות במעשיו כאשר סגן שר החוץ של ישראל, דני איילון, קורא למעשים אלה פעילות טרור? האם אין שוני בין פעילותו של ההאקר והדלפת המידע האישי של סעודים, שיכולים אפילו להיות פרו-ישראלים ואנטי-מוסלמים, שכל פשעם היה לרכוש באתר קניות סעודי, לבין פעולה זהה נגד ישראלים? לא.

אל תעשו האקרים בעברית. כל הערסים יבואו. תמונה: פייסבוק

ראו גם:

האקרים סעודים הם מקור כל הרוע בעולם (תמונות)

“נקמה” ישראלית: חשפו אלפי כרטיסי אשראי של אזרחים סעודים

מיכאל האפרתי: כך סתמתי להאקר הסעודי את הפה

האם תחום אבטחת המידע פרוץ לחלוטין? האם אין כל כללי כשירות ואתיקה כדי להציע שירותים רגישים של אבטחת מידע רגיש או חקירות במידע? האם לגיטימי לעבור עבירות מחשבים חמורות ובמקביל או לאחר ריצוי העונש להמשיך ולפעול בתחום? למרבה הצער, התשובות לשאלות אלו מטרידות ובעיקר במציאות הימים האחרונים.

בתחום אבטחת המידע בישראל אין היום כל הסדרה רשמית של הכשירות והכשרות לעסוק בתחום ואין כל מגבלה על מי שעומד לדין בפלילים בגין עבירות מחשב או מורשע בפלילים בעבירות על פי חוק המחשבים להמשיך ולהציע שירותיו בתחום תוך הסתרת הרקע “התעסוקתי”.

קריאתם החוזרת ונשנית של הארגונים המקצועיים האמונים על התחום דוגמת האיגוד הישראלי לביקורת ואבטחת מערכות מידע ISACA והפורום הישראלי (לאומי) לאבטחת מידע ומר אבי וייסמן להסדיר את העיסוק המקצועי נותרת תקופה ארוכה בחלל האוויר וכל מי שמצוי בתחום יודע שהשחור, האפור והלבן מתערבבים בו בלי יכולת אבחנה. במציאות הימים האחרונים, בהם ניכרת החשיבות של אבטחת מידע מניעתית ובדיקות חדירות יזומות לאיתור ליקויים וחקר מקדים של אירועי אבטחת מידע והחקיקה מתקדמת בכיוון – חשוב לא לשכוח גם את הסדרת הכשירות והכשרות של העוסקים במקצוע. גיא מזרחי, מבכירי הענף, עמד על כך בוועדת המדע של הכנסת בהתייחסו ל”שוק הלימונים” בכוונו לשוק בו בידי הלקוחות אין כלים לעמוד על איכותם המקצועית ויושרתם של העוסקים בתחום.

כל מי שמצוי בתחום מבין עד כמה רגיש העיסוק באבטחת מידע ובחקירות מידע. העוסק בתחום מנטר, מחלץ, מנתח ומעיין במידע אישי, עסקי חשאי ורגיש בשגרת יום עבודתו ונכנס למערכות מחשב מוגנות לשם אבטחתן ומיגונן והם לשם השגת מידע וחומרי חקירה. הקו האתי והמוסרי של העוסק בתחום והרתעת המשפט הם המגנים היחידים בפני שימוש ביכולות טכנולוגיות למטרות פסולות אף שהפיתוי לעשות כן רב, ויש שאינם עומדים בפיתוי.

עבור העוסקים בתחום, פרשת הסוס הטרויאני (זו שהסעירה את המדינה בשנת 2005) הייתה קריאת אזהרה מפני שימוש לא ראוי ובלתי חוקי ביכולות של טכנולוגיות מידע לריגול עסקי והתחקות שיטתית אחר יעדים אטרקטיביים (בהם אנשי עסקים בכירים, וניסיונות כנגד עורכי דין ועיתונאים). התקשורת געשה, הקהילה העסקית הוכתה בהלם מפני חומרת התופעה ועומק חדירתה לתרבות העסקית בישראל דאז. היה נדמה שצלצול ההשכמה האמור ישנה את המציאות ויוביל לגל חקיקה, רגולציה, פיקוח ואכיפה, כדי להבטיח שלא ישנה כדברים האלה. והנה זה פלא – למרות הליך משפטי ארוך ומתיש (שנוהל במקצוענות מעוררת הערכה על ידי עו”ד חיים ויסמונסקי, ידידי מהפרקליטות) והרשעות של המעורבים, המציאות לא השתנתה.

כל מי שמצוי בתחום ילמדנו עד כמה התרחב והועמק השימוש בכלים פסולים ובלתי חוקיים בחקירות מידע ובריגול מידע: מסוסים טרויאנים העומדים להשכרה, דרך SpyPhone בהמוניהם לטלפונים סלולאריים וכלה בדלף מידע בתשלום ממאגרים ציבוריים, והחשיפות האחרונות בנושא הן רק קצה הקרחון.
קול מן העבר

והנה זה פלא, לא רק שברמת המקרו לא השתנה דבר לטובה (וההיפך הוא הנכון), גם ברמת המיקרו חוזרים ה”גיבורים” של פרשות העבר האפל ומבקשים את אמון הציבור להפקיד בידיהם את מערכות המידע הרגישות והחשאיות אף שסרחו ולאחר שבית המשפט אמר את קולו בבירור על חומרת מעשיהם. וכפראפרזה על מאמר הרב, זה חוקי אבל מסריח.

כך לדוגמה, בסערת האירועים של הימים האחרונים, חוזר אלינו קול מן העבר. מיכאל אפרתי שיחד עם אשתו רות הוסגרו לארץ והורשעו בפרשת הסוס הטרויאני ונדונו למאסר (היא לארבע שנים והוא לשנתיים) ולפיצוי כספי ניכר, חוזר אלינו כעת כמומחה אבטחת מידע.

ונזכיר למי ששכח: מיכאל אפרתי ואשתו רות הורשעו בפרשת הריגול העסקי החמור ביותר שידעה ישראל. פרשת הסוס הטרויאני שהסעירה את ישראל בשנת 2005 וחשפה כי בכירי הקהילה העסקית שכרו שירותי חוקרים פרטיים אשר עשו שימוש בתוכנת סוס טרויאני לרגל אחר מתחריהם ולהשיג מהם שלא כדין מידע עסקי ותכתובות רגישות. הפרשה כללה גם מאמצעי ריגול בוטים אחר עיתונאים וניסיון לריגול אחר עורכי דין.

בני הזוג על בסיס הודאתם הורשעו בעשרות עבירות בהן כלשון בית המשפט “עבירות מחשב, עבירות מירמה, עבירות שעניינן האזנת סתר, שימוש שלא כדין בהאזנת סתר; וכן, עבירות שעניינן פגיעה בפרטיות ניהול מאגר מידע בלתי מורשה ועוד” (גזר הדין בת”פ 40061/06) ובהחדרת התוכנה לכ-85 מחשבי קורבנות במצטבר. ובית המשפט עמד על חומרת העבירות בפירוט:

“עניין לנו במעשי עבירה קשים, שבוצעו על ידי שני הנאשמים, כל אחד לפי חלקו, תוך בניית מערכת מתוחכמת של עשייה פלילית, שנכרכה בהתנהגות מירמתית, וברמיסת כל ערך של כבוד לזולת, ולפרטיותו. הנזק שנגרם לקורבנותיהם של הנאשמים, שהיו טרף למעלליהם, אינו ניתן להערכה במונחים של כסף.. הפגיעה שפגעו, איפוא, הנאשמים דנן בקורבנותיהם, היא, לא רק פגיעה בהם ובפרטיותם, אלא גם פגיעה חובקת זרועות עולם, המופנית כלפי הציבור בכללותו, בהציבה למולו איום מתמיד של פריצה לכל הסודות והמידע האצורים במחשביו, שמחסומיהם הוסרו.” בית המשפט עוד עומד על כך שהסדר הטיעון היה משיקולים של רשויות התביעה שנקשרה עימם (בעיקר לצורכי התיק למול החוקרים הפרטיים – נ.ק.) ולולי אותו הסדר, כמאמר בית המשפט, “היו צפויים הם לעונשים כבדים מאוד, אשר אמורים היו לעמוד על שנות מאסר ארוכות.”

אשתו, רות, “פעלה בתחומי השיווק והתקשורת עם הלקוחות, וכן בתחום הפיקוח על העשייה בתוכנה בשוק המשתמשים” (מגזר הדין). כך, בפועלה למול משרדי החקירות שביצעו את הריגול העסקי ניהלה רות את הפעילות: “על מנת לוודא תוקפה של השליטה שרכשו הפולשים בשלב זה במחשב הנגוע, דאגו הנאשמת ומשרד החקירות, לסנן ולעבד את כל החומרים שהתקבלו בעקבות האמור בידי משרד החקירות, ולהעבירם לאחר מכן, אל לקוחות המשרד שהזמינו כאמור את השירות המתואר”.

ראוי לציין כי פועלו של מיכאל אפרתי היה בפיתוח התוכנה והוא הורשע כמסייע לשלל העבירות ולא כמבצע עיקרי, הרשעה שיוחסה לאשתו רות, כחלק מהסדר הטיעון בתיק.

בית המשפט אמר בפה ברור את דברו לגבי חומרת המעשה ושלח אותו ואת אשתו מאחורי סורג ובריח וחייבם בפיצוי ניכר.

והנה זה פלא, מיכאל אפרתי חוזר אלינו ועתה מציג הוא את עצמו כמומחה אבטחת מידע. בפעולה מוצלחת של קידום עצמי בגוגל (אגב, שאפו על ההישגים בקידום בגוגל!), אפרתי הצליח למרק את עברו. מי שמחפש אחר מיכאל אפרתי יוצף בתוצאות חיפוש אודות האיש ופועלו משורה של אתרים המציגים מידע סדור ומפורט אודות האיש, אך אינם כוללים ולו אזכור מרומז אודות הפרשה או אודות עברו. המידע יספר על אביו ופועלו, על תחביביו של אפרתי ועל הישגיו הגדולים, אך אודות מעלליו המפורסמים – אין.

יתר על כן, בהציעו את כישוריו בפיתוח תוכנה או בתחום אבטחת מידע, מוצג אפרתי באתר מומחים להעסקה כמומחה שנבדק ומקבל ציון של 5 כוכבים מתוך 5, הוא תו התקן באותו האתר לאיכות המומחה. רמז לא ניתן לגבי עברו או מהותה של הבדיקה שמצאו כי הוא ראוי לתו התקן והאמון. ואם בכל כך לא די, אפרתי מציג לראווה את שלל הפרויקטים בהם הציע את שירותיו ובהם, למרבה הפליאה, גם התוכנה שפיתח ומכר, Target Eye, ואשר בית המשפט הרשיעו בגין שירותים שנעשו באמצעותה (ויובהר, לא התוכנה נמצאה בלתי חוקית אלא השימושים שניתנו באמצעותה).

עתה דומה כי פרשת ההאקר הסעודי הגיעה למיכאל אפרתי בעיתוי נפלא, שכן בימים אלה הוא מציג עצמו בגאווה כמומחה אבטחת מידע ומתראיין על הישגיו בחקירת מעלליו של ההאקר הסעודי. פרשני עיתונות הצמאים לכל פיסת מידע אודות הפרשה אף מוצאים לנכון לשבץ מאמרותיו של מומחה אבטחת המידע מיכאל אפרתי ואיש אינו בודק מי האיש ומה עברו. אגב, תמוהות גם פעולותיו לגופן, שכן כל מומחה אבטחת מידע יודע כי לעת קיומה של פרשת חקירה כנגד חשוד בפריצה לאתרים או בפעולת האקינג, חשוב לשמר ערוצי תקשורת עם המבצע ולנסות להתחקות אחריהם ולנטרם כדי להשיג מידע הקושר את האיש למעשה או לאסוף עוד פרטי התקשרות לניתוחם למול כתבי עבר קיימים, ואולם אפרתי החליט להתגייס לשורות כוחות החקירה (או שמא מישהו גייסו?!) ופעל ללא לאות לסגירת תיבת הדואר באמצעותה תקשר ההאקר הסעודי עם העיתונות, ובכך סיכל אפשרות חקירה שתכליתה להתחקות אחר עקבותיו.
נקודות לזכות ולחובה

גם למי שנפגע מהפרשה של ההאקר הסעודי הציג אפרתי עצות התמגנות וסיוע לקורבנות בבלוג שהוא כתב (שנסגר היום) והוא הבהיר כי הוא יכול לסייע לאנשים לברר האם הם נפגעי הפרשה. האם עלי למסור למר אפרתי את פרטי האישיים הרגישים ואפרתי יבדוק בעבורי במאגרים האם גם אני נפלתי קורבן?! האמנם מרצון היו מוסרים אנשים את פרטיהם לבדיקה בידיו האמונות של המסייע לעבירת המחשבים החמורה בתולדות ישראל? אני בספק.

עמיתים מהתקשורת סיפרו לי על מאמציו הבלתי נלאים של מיכאל אפרתי לשווק את מרכולתו ואת הזעם שגאה בי למשמע הדברים אף אני לא אוכל להסביר. כנראה שבסופו של יום המשפטן שבי מוחה כנגד חולשתה של מערכת ההרתעה הפלילית וכישלונה לבער את הנגע מקרבנו ולסלק תפוחים רקובים מהסל. למרות שידולים ושכנועים רבים של ידידיי לרדת מהפרשה, רמיזות של עמיתים כי יש אף פוטנציאל עסקי בשיתוף פעולה עם מר אפרתי, ואף המלצות של חברים (“היית רוצה להסתבך דווקא איתו?!) החלטתי שהיושרה המקצועית שלי ומחויבותי האישית היא להצביע על הפרשה ושהציבור ישפוט. גם ניסיונותיה הרבים של רות אפרתי, במישרין ובאמצעות מקורבים, להשפיע עלי לא נשאו פרי, שכן מבית מדרשו של השופט חשין למדתי ש“מי שרחמן על אכזרים סופו להתאכזר על רחמנים”.

ואודה, שיחות עם אנשים אודות הפרשה עוררו תגובות מעורבות. היו שעמדו על זכותו של אפרתי לעיסוק וזכותו להשתקם והבהירו כי הוא שילם חובו לחברה. היו אף שציינו כי לצד פועלו הפסול בפרשת הסוס הטרויאני, יש לאיש גם מניות זכות בתעשיית אבטחת המידע הישראלית ובכינונה ואף בסיוע לתעשיות הביטחוניות.

מנגד, מומחי אבטחת מידע וארגונים בינלאומיים לאבטחת מידע עימם שוחחתי הציגו עמדה אחרת. לגישתם, מקצוע אבטחת המידע הוא מקצוע של אמון אישי ואתיקה ובו אדם מחויב לרף אתי שאינו פחות מזה של עורך דין או רואה חשבון. כשם שישנם כללי כשירות וכשרות להיות אדם עורך דין ונוהלי אתיקה המלווים אותו, כך ראוי שיוסדר גם מקצוע אבטחת המידע. שאם לא כן, כמילותיו של גיא מזרחי בוועדת המדע, אנו עתידים להיות בשוק של “לימונים” בו כל אדם מציג עצמו מומחה ואין מי שיכול לעמוד על תכונותיו של אותו מומחה. נראה כי הגיע העת להסדרת המקצוע ובה גם הסדרה של תנאי הכשירות למי שהורשע בפלילים ובעבירה שעניינה בתחום.

מיכאל ורות האפרתי לא הגיבו לדברים שהועלו כאן.

CC-by-2.0 altemark

ראו גם:

משתמשי אפליקציית המסרים WhatsApp קיבלו בימים האחרונים הודעה שמבקשת מהם להעביר אותה לאחרים. על פי נוסח ההודעה, השימוש באפליקציה יהיה בתשלום בקרוב והדרך היחידה להימנע מתשלום היא להעביר את ההודעה ל-10 משתמשים אחרים. זה כמובן שקר כלשהו.

WhatsApp כבר היום נמכרת בכסף: האפליקציה עולה 0.99 דולר להורדה עבור משתמשי אייפון או 1.99 דולר לשנה לכל השאר. משלוח ההודעה ל-10 משתמשים לא ישנה דבר.

על פי הודעת ספאם שנייה שנראה כי הגיעה מאותו מקור, כי שירות ה-WhatsApp ייסגר ב-28 בינואר בשל שימוש יתר בכינויים בשירות והדרך היחידה של המשתמש להימנע מסגירת חשבונו היא להעביר את ההודעה שקיבל לכל אנשי הקשר שלו. אם לא יעשה כך, חשבונו יוקפא וההפעלה המחודשת כרוכה בתשלום של 25 דולר. WhatsApp הכחישה את הדברים בהודעה רשמית.

אז ידוע שכולנו חכמים וכולנו נבונים ובכל זאת יש אנשים תמימים יותר שנופלים בפח. בימים של האקרים ערביים ששוטפים את המדינה בסערה לא תמיד קל להבחין בין אמת לבדיה. אם אתם מכירים פתיים כאלה אנא שתפו אותם והזהירו אותם מפני הספאם הזה. תודה לניתאי אלבוים וחנן לב על הטיפ.

ראו גם:

המרימבה של האייפון קטעה קונצרט של הפילהרמונית

אפל מתחילה לייצר את האייפד 3: יש למה לחכות?

מיקרוסופט חוטפת על אפליקציית “עוקפת גטו”: “עלולה לתרום לגזענות”

קליק על “אהבתי” ותהיו חברים שלנו גם בפייסבוק

נועם שיזף כותב על המשבר בתקשורת הממוסדת הישראלית, ומתייחס לאלטרנטיבה שצומחת לה ברשת:

בטווח הארוך יותר, ייתכן שהמשבר התקשורתי הנוכחי יצמיח גופים עיתונאיים חדשים, שיתמסרו פחות לתכתיביה של האליטה הפוליטית והכלכלית. כבר היום, חלק מהכתיבה המסעירה והמעניינת ביותר, זו שבשנות ה-90 וה-80 היה ניתן למצוא במקומונים ובמגזינים, נמצאת באתרים עצמאיים ובבלוגים. הרבה מגזינים עצמאיים (כמו זה שבו מתפרסם הטקסט הזה [העין השביעית]) מגיעים לקהלים חדשים בזכות הרשת, ובעלויות נמוכות בהרבה.

לתהליכים האלה יש אפקט פוליטי וחברתי מיידי: עיקר הדיונים והפעילות התקשורתית של תנועת המחאה בקיץ האחרון התקיים למשל ברשת, כשבמקרים רבים כלי התקשורת הממוסדים מצטטים ידיעות שהופצו קודם לכן ברשתות חברתיות. המחאה החברתית היתה אולי האירוע הפוליטי המרכזי הראשון בארץ שנולד בכלים אלטרנטיביים ובמדיה החברתית, והתקיים ללא קשר לתמיכתם, ומאוחר יותר הסתייגותם, של עיתונאים ותיקים ממנה. אין ספק שזהו סימן לבאות.

התקשורת ברשת עדיין אינה מסוגלת להחליף את התקשורת הוותיקה – לא בהיקף הכיסוי שלה, לא בעומק וביכולות התחקיר, ולא בהרגלי הצריכה של רוב הציבור; גם המודלים הכלכליים שיתמכו בה טרם הופיעו, ואיומים חדשים מכיוון הכנסת עלולים עוד לקצץ את כנפיה. הסכנה האמיתית בתיקון לחוק לשון הרע, למשל, היא לתקשורת העצמאית והאלטרנטיבית, שאינה מסוגלת לעמוד בסכומי הפיצויים המטורפים שהחוק החדש קובע. גם מגבלות חדשות בתחום הפרטיות וחשיפות של שמות גולשים שחברי-כנסת יוזמים יכולות להצביע על ניסיון לרסן את האינטרנט ולשלוט בו.

ובכל זאת, דווקא כשהתקשורת הממוסדת הופכת זהירה וקונסנזואלית יותר מבעבר, ייתכן שממש כעת נפתחת הדלת לעידן חדש, דמוקרטי ופלורליסטי יותר. לנוכח המשבר הנוכחי, זו אפשרות שראוי לטפח.

הרצאה שהעברתי בכנס אשנב על פרטיות וטלפונים חכמים: כיצד אפשר לאזן בין הזכות לפרטיות לבין הצורך שלנו לשלוט על הטכנולוגיה.

נילי אורן מדווחת: “והיום בפינתנו אמת בפרסום: משמאל תמונת הברושור של אחת מפיצות החורף של דומינוס, ומשמאל ומימין האמת המעליבה. בין מוצאי שפע עלי הבזיליקום ועגבניות השרי בגרסת המציאות, יוגרל זלזול צורב”.

חובבי סדרת הטלוויזיה הרצחנית דקסטר ימותו על הפריטים המדממים הבאים: ערכה של שש תחתיות שקופות מוכתמות בדם שמוצעת למכירה ב-ThinkGeek עבור 19.99 דולרים. על פי דברי המשווק: “תנו לאורחים להבין שלא תשלימו עם כתמים. לא תפנו את הלחי השנייה אלא תחתכו אותה! איזה אדם מתורבת מניח כוס מהבילה על שולחן עץ חשוף? אם אתם מעריצי דקסטר, רוצחים סדרתיים, משפריצי דם או פשוט חובבים של שולחנות קפה נקיים, אתם חייבים להניח יד על התחתיות האלה”.

למרבה הצער, המוצר אזל כרגע עקב הביקוש האדיר אך תוכלו להצטרף לרשימת ההמתנה באתר.

ראו גם:

• זו לא הטיטאניק: ספינת תענוגות צוללת לים באיטליה (וידאו)
• גולשים כותבים לח”כ מירי רגב עונה לשאלות הגולשים
• הילדה סופיה מול האריה מאליק (ויראלי)

קליק על “אהבתי” ותהיו חברים שלנו גם בפייסבוק

בן קלינגר, אחי הצעיר והמוכשר, כותב:

משפחה וחברים יקרים,

לפני שנה התפרסמנו באינטרנט (שי ואני) עם שעון המניפה. זה תפס אותנו בהפתעה וזכינו לחשיפה עצומה, השעון הוצג בתערוכות עיצוב בעולם – מילאנו, פריז, וינה, בריסל.
אבל.. העיצוב טרם הבשיל לכדי מוצר.
השקענו ימים כלילות בהפיכתו לכזה – אריזת מתנה חדשה, בסיס בהזרקת פלסטיק, מנגנון חדש ועוד אין-ספור פרטים קטנים שעושים את כל ההבדל.

בקישור המצורף תוכלו לצפות בסרטון שהכנו על השעון ומה אתם תוכלו לקבל בתמורה לתמיכה בנו. אם אתם עדיין לא מכירים את השעון, הוא מציג את הזמן בתלת-מימד, וצורתו משתנה בכל דקה.

כעת מה שנשאר לנו הוא לייצר כמות ראשונית, בהתאם לדרישות הספקים.
בשביל זה אנחנו יוצאים ל”סבב גיוסים”, וכאן אתם ואתר Kickstarter נכנסים לתמונה.

Kickstarter, בשלוש מילים, זוהי פלטפורמת מימון ע”י קהל. במאים, זמרים ואנשים יצירתיים אחרים משתמשים באתר כדי לגייס כספים לפרויקטים שלהם. דיוויד ברוזה וספנסר טוניק כבר גייסו בעזרתו בעבר.
אם נגייס את סכום הכסף שרצינו בזמן הקצוב – הכסף יועבר לנו ומי שתרם יהנה משלל צ’ופרים, כמו שומר מסך או שעון (בהתאם לסכום התרומה).
אם לא נצליח לגייס, אז הכסף לא יחליף ידיים – לא תחויבו בכלום ולא תקבלו כלום.

צפו בסרטון, זה יקח לכם פחות משתי דקות.

אם תחשבו על חבר שהרעיון יכול לעניין אותו – תיידעו אותו!
ואם תחליטו לתמוך בנו נהיה אסירי תודה.

תודה,
בן

ג’וני די.גווילן פימנטל, המבוקש על ידי הרשויות בווירג’יניה בחשד שהוא משסף הישבנים הידוע לשמצה, נעצר על פי דיווח של האינטרפול בלימה, בירת פרו.

גווילן, הידוע בכינוי Corta Nalgas (“חותך הישבנים”), מבוקש על חתכי ישבנים של 13 נשים צעירות בזמן שהן קנו בחנויות בגדים. בכל אחד מהמקרים פימנטל הסיח את דעתן של הקונות לפני שחתך אותן בישבן. רובן ככולן נערות או נשים בשנות ה-20 לחייהן, על פי הודעה שהפיצה משטרת מחוז פיירפקס בשנה שעברה. המשטרה עלתה על התחת של החשוד בחודש ספטמבר האחרון. אז התברר שהוא נמלט לפרו היכן שמתגוררת משפחתו.

במקרה אחד הוא התקיף קונה בחנות Forever 21 ב-25 ביולי. הקורבן בת ה-18 ערכה קניות בחנות כאשר הבחינה בבגדים שנפלו מהקולב ובגבר שהתכופף להרים אותם. על פי המשטרה, בשלב זה היא חשה בכאב חד והניחה שאחד הקולבים דקר אותה. מאוחר יותר היא גילתה שתחתוניה נקרעו ואחוריה נחתכו ודיממו.  במקרה אחר, קונה בת 21 בחנות T.J. Maxx בפיירפקס חשה בצביטה באחוריה. היא הסתובבה וראתה גבר מרים בגדים מהרצפה והניחה שנדקרה על ידי אחד הקולבים. רק כאשר שבה לביתה הבחינה בחתכים בישבנה. (דרך CNN).

ראו גם:

נער שמת בתאונת רכבת נתבע בגין “איבוד שליטה על אבריו המתעופפים”

קליק על “אהבתי” ותהיו חברים שלנו גם בפייסבוק

בפעם הבאה שתיתקלו בחבר שתמונת הפרופיל שלו היא של גלעד שליט יש סיכוי שלשם שינוי יהיה מדובר בדבר האמיתי. על פי דיווח ב-mynet, גלעד פתח לאחרונה פרופיל בפייסבוק. הפרופיל האישי כולל תמונה אחת מעניינת של שליט, שעוותה באמצעות פילטר. כמה ימים לאחר שחזר לביתו במצפה הילה, דווח על ידי משפחתו כי גלעד משלים פערים ולומד על הפופולאריות הרבה שרכשה הרשת החברתית בזמן ששהה בשבי.

בשלב הזה לא ניתן להציע לגלעד חברות, לשלוח לו הודעות, לכתוב לו על הקיר או להגיב באיזו שהיא צורה על דברים שהוא מעלה. בנוסף שליט עדיין לא עברו לטיימליין. המציג את כל הפעילויות שלו ברצף ויזואלי על פי סדר כרונולוגי. נכון לעכשיו יש לשליט מספר מועט של חברים ברשימה (הכוללים את אחותו וחברים קרובים). הוא לא שכח להצטרף לקבוצת פייסבוק שקראה לשחרורו.  שליט, ששוחרר באוקטובר 2011 משבי החמאס לאחר כחמש שנים בשבי, המליץ בפרופיל שלו על “הסל המשוגע ביותר של שנת 2011″. אביו של שליט אמר ל-mynet שקרוב לוודאי שמדובר בפרופיל שלו. עם פתיחת הפרופיל החדש אפשר לסמן איקס על הסעיף הראשון בפוסט 5 דברים לידיעת גלעד שליט עם שובו.

ראו גם:

“גלעדי”: דברים שגלעד שליט בחיים לא יעשה

גלעד חזר? צבא החברים פושט מדים ומתחיל להספים

5 דברים לידיעת גלעד שליט עם שובו

קליק על “אהבתי” ותהיו חברים שלנו גם בפייסבוק

רואים את המכשיר בתמונה? אם תצליחו להמציאו אתם עשויים לזכות בפרס בסכום של 10 מיליון דולר. הפרס, Qualcomm Tricorder X Prize, הוכרז בתערוכת CES בלאס וגאס, ויוענק לממציא שיצליח להמציא את מכשיר הבריאות Tricorder מ”מסע בין כוכבים”.

מכשיר ה-Tricorder שימש את הרופאים בסדרת המדע הבדיוני על מנת לסרוק את גופם של החולים בשיטה לא פולשנית ולקבל מיד תוצאות כמו מאפייני דם, סימנים חיוניים, דופק, לחץ דם ובדיקות אחרות שאורכות היום שעות או ימים.

“יש צורך דחוף להרחיב את פרישת שירותי הבריאות שניתנים גלובלית ולאפשר לאנשים להיות פעילים יותר בבדיקת מצב בריאותם”, אמר ד”ר דיאמנדיס, יו”ר ומנכ”ל קרן ה-X Prize, “טכנולוגיות כאלה עשויות לספק לאנשים את הכח להחליט מתי, היכן וכיצד לבקש טיפול רפואי”.

מי שיזכה בפרס תהא הקבוצה שתפתח פלטפורמה בריאותית ניידת שתספק את האבחנה המדויקת ביותר עבור 15 מחלות בקרב 30 אנשים תוך שלושה ימים. העיצוב המנצח חייב גם לכלול ממשק משתמש אטרקטיבי וכן לבדוק מאפייני בריאות כמו לחץ דם, קצב נשימה וטמפרטורה. בדומה ל-Tricorder, המכשיר הזוכה צריך לסרוק את גופו של החולה, להעריך מיידית את מצבו ולקבוע אם דרוש לו טיפול רפואי. באב קולין, יועץ בריאות בארגון “רופאים למען זכויות אדם”, הסביר שהאבחון והפניה לטיפול מתאים הם לרוב צוואר הבקבוק בעבודת הרופאים.

קליק על “אהבתי” ותהיו חברים שלנו גם בפייסבוק

מה תסכימו לעשות בשביל מבצע? אנחנו לא מתכוונים לעמידה ממושכת בתור או לדחיפות בפתיחת הסניף הישראלי של Forever 21. זה משחק ילדים. הרבה הרבה יותר אקסטרים. מה דעתכם להתפשט ולעמוד שעות ממושכות בקור העז? זה מה שעשו 250 צעירים צרפתים שנענו להצעה של רשת האופנה הספרדית Desigual לקבל בגדים חינם בשבוע שעבר. 100 האנשים הראשונים בתור קיבלו שני פריטי ביגוד חינם והנחות ניכרות על שאר הפריטים בסניף החדש של החברה בליון.

בזבוז זמן וכסף של החברה? לא ממש. התעלול היחצ”ני הזה הניב לרשת האופנה סיקור תקשורתי שלא חלמה עליו. פחות מרוצים היו 150 האנשים שעמדו שעות בתור, צולמו בבגדיהם התחתונים ותמונותיהם הופצו בכל העולם וכל זאת לחינם. אגב, ב-2003 ערכה רשת Kenvelo קמפיין בישראל במהלכו עודדו צעירים וצעירות להתפשט תמורת בגדים של החברה. אז צעירות חשפו את פלג גופן העליון עבור הבגדים וזה הסתיים בכתבי אישום. אז מה אתם הייתם עושים בשביל בגדים חינם?

ראו גם:

יום שישי השחור: צרכנים תאבי הנחות עקפו איש מת בדרך לדיל

אפליקציית חרם צרכנים אפקטיבית נגד הסופה שבדרך

קליק על “אהבתי” ותהיו חברים שלנו גם בפייסבוק

צלצול טלפון.

גנב: “שלום, ויטה?”

נכון.

“שלום לך, רציתי לעדכן אותך שאנו ניפגש היום, יש לי כוונה לרמות אותך”.

אבל רגע, איך אני אזהה אותך?

“מה זאת אומרת? אני אתלבש בשחור, מסכה תסתיר את פני, ואני מתכוון להיכנס לחדר על קצות האצבעות כשעל גבי שק גדול עם סימן של דולר”.

לפני כמה שבועות הגיע ג’וני, העורך שלי, בחזרה למשרד אחרי שבילה את כל היום בפגישות. אני כרגיל הייתי מול המחשב. ביד אחת כרסמתי כריך, ביד השנייה הקלדתי. כשהוא נכנס אפילו לא הרמתי את הראש כדי להגיד שלום, השעה היתה בערך ארבע, היו לי עוד שמונים משימות לפני שאוכל ללכת הביתה והייתי מאוד עצבנית.

“למה ניתקת לי את האייפד מההטענה?”

לפני שהספקתי לענות שלא נגעתי לו באייפד הוא כבר הבחין שהנרתיק ריק והאייפד איננו. אחרי שווידא עם העובדים האחרים בקומה שאף אחד לא לקח לו את האייפד , ג’וני חזר לתחקר אותי: “מישהו נכנס לחדר היום?”

כן, אנשים שעובדים פה.

“מי?”

לא יודעת, ג’וני, אני לא באמת מכירה כאן מישהו (כן, הייתי מאוד מעצבנת באותו יום). רגע, הבלחתי, ישב פה איזה בחור, אבל הייתי בטוחה שהוא עובד כאן.

“איך הוא נראה?”

רוסי.

“מה הוא עשה כאן?”

הוא איבד את הסלולרי שלו וביקש להשתמש בטלפון כדי להתקשר לעצמו.

ג’וני התקשר למשטרה והם אמרו שהם שולחים מז”פ. זה מאוד הרשים אותי, לא חשבתי שהמשטרה עושה CSI: דרום תל-אביב שלם בשביל טאבלט אחד מסכן. השתדלנו לא לגעת בכלום.

אחרי ארבע שעות ג’וני התקשר שוב למשטרה לנסות להבין למה אף אחד לא הגיע. “הם לא העבירו את התלונה למז”פ, ואלה הלכו הביתה לפני חצי שעה”, ברבר ביורוקרטיה. “אם אני רוצה להגיש תלונה אני צריך להגיע עכשיו לתחנת רמת גן ולתת עדות. את באה?”

“ספרי לי כל מה שהיה היום עם החשוד מהרגע הראשון שראית אותו”.

יום חמישי, השעה כמעט תשע בערב. השבוע עבר עלי כמו עדר שוורים על אוגר. אני יושבת בחדר מואר פלורוסנטים מול שוטר שמקליד כמו רופא ומכתיבה לו את השתלשלות האירועים:

המפגש הראשוני שלי עם החשוד היה בערך בשעה אחת. הוא הסתובב בין חדרי המשרד, הכין לעצמו קפה ודיבר בטלפון. אני חדשה יחסית בחברה, ולא הכי חברותית, כך שיש הרבה אנשים שאני לא מכירה. הייתי בטוחה שהוא עוד עובד. באיזשהו שלב הוא נכנס לחדר של המחלקה שלנו. היא דיבר ברוסית ונשמע קצת לחוץ. הוא הסתכל עלי וסימן עם הידיים שהוא צריך משהו לכתוב איתו, נתתי לו עט ופיסת נייר והוא יצא מהחדר. אני חזרתי לענייני. אחרי חמש דקות הוא חזר, הודה לי שנתתי לו את העט והניח אותו על השולחן. נאנחתי מאושר. אנשים היום כבר לא מחזירים עטים. טוב, אחרי הכל הוא כמוני, אירופאי.

אחרי עשרים דקות בערך הוא חזר, הפעם נשען על הדלת ודיבר איתי קצת. שאל אותי האם אני דוברת רוסית וסיפר לי שגם אשתו לא נולדה בארץ וגם הרוסית שלה משובשת. הוא נראה נחמד, קצת נבוך. גם אני השתדלתי להיות נחמדה אליו. היה לו מבטא רוסי כבד והסקתי שהוא עולה חדש, לא הרבה אנשים נחמדים לעולים חדשים.

אחרי שהספקתי לשכוח ממנו פעמיים הוא שוב חזר לחדר, והפעם נראה ממש לחוץ. הוא שאל אותי האם במקרה ראיתי את הפלאפון שלו ושהוא לא מוצא אותו בשום מקום. רציתי להגיד לו שפלאפון זו חברה ולא שם גנרי, אבל זה נראה לי קצת חסר טקט. הוא ביקש להשתמש באחד הטלפונים בחדר כדי להתקשר לעצמו ואני כמובן הסכמתי.

הוא התיישב לא רחוק ממני והתחיל לחייג ולנתק, לחייג ולנתק. בשלב מסוים התקשר גם לאשתו, שאל אותה ברוסית אם נראה לה שצריך להתקשר לחברה הסלולרית ועוד כמה דברים (“אשתו עלק, סיפר לך מעשיות, אה?”). ניסיתי בכל דרך להתעלם ממנו, מתוך שמונים המשימות נותרו לי עוד 72 שלא מולאו וממש רציתי לסיים מוקדם וללכת הביתה.

“פעם אחת מנותק, פעם אחת תפוס, פעם אחת לא עונים. לא יודע מה לעשות. נראה לך שאני צריך להתקשר לחסום את הטלפון?” עזוב אותך, אמרתי לו, הגנבים היום לא מחפשים לעשות שיחות מהמכשיר שלך, הם רוצים למכור אותו. “לא יודע, הנה עכשיו שוב תפוס, אולי מתקשרים לחו”ל?” תקשיב לי, אם מישהו מנסה להתקשר זה בטח כי הוא מצא את הטלפון ומתקשר לאשתך. גנבים לא עושים שיחות, הם עושים מכירות. אם הלך אז הלך אז הלך, כפרות, ניסיתי לחשוף אותו לסלנג הנהוג במדינה.

הוא המשיך לנסות להתקשר לעצמו ואני המשכתי לנסות לעבוד, שאל אם הוא מפריע לי ואני עניתי שלא, אתה יכול לעשות מה שבא לך, אני לגמרי בתוך המסך. רעשי המקלדת שלי ולחצני הטלפון שלו הכניסו אותי לטראנס עבודה. קולות מהרחוב התפוגגו, החדר החל להיעלם ובסופו של דבר גם הוא. כשחזרתי להכרה הרוסי התחלף בג’וני, שואל אותי בלחץ איפה האייפד שלו.

סוף פלאשבק. בחזרה לחדר במשטרה.

הבנתי שיש לכם סוג של קלסתרון.

“לא בדיוק, א’ מהמחלקה הגרפית ראה אותו גם וניסה לצייר קלסתרון. אמנם יצא ציור מאוד יפה, אבל זה בעיקר נראה כמו פורטרט של דני שובבני בבגרותו. טוב, תצטרפי עכשיו למז”פניק, נסי לראות אם את יכולה לזהות אותו מתוך הרשימה שלנו”.

שוטר חתיך ליווה אותי לחדר עם מחשב ושני כסאות, לנסות לראות האם מחזיר-העטים נמצא במאגר המידע המשטרתי. כדי לעשות זאת הייתי צריכה ראשית לתאר את החשוד כדי לצמצם את הרשימה.

“חי/מת?”

אני לא יודעת מה מצבו עכשיו.

“גבר/אישה? טוב מן הסתם גבר. יהודי, לא יהודי?”

לא שואלים דבר כזה בסמולטוק.

“אמרת שהיה לו מבטא רוסי, נכון?”

אמרתי לו בן כמה הוא נראה בערך ומה גובהו, ובתמורה קיבלתי 132 תמונות של גברים רוסים. חצי מהם נראה כמו בן אדם אחד, החצי השני נראה כמו בן אדם אחר.

היה לי מאוד משונה לגלות שמרגע שהייתי חייבת להיזכר בתווי הפנים שלו, הם נמחקו מהראש שלי לחלוטין. לא רק שגנב, הוא גם לא השאיר שום מזכרת; לא אף בולט, לא קעקוע אפילו לא שומה. פנים גנריות שחלפתי על פניהן כבר מאות פעמים. לנסות לשרטט אותו בדמיוני היה כמו לצייר בחול, כשהגלים שוטפים כל קו חדש.

כל החיים מלמדים אותנו להיזהר מאנשים חשודים, אבל כדי שנדע לזהות אותם מוכרים לנו כל מיני תיאורים סטריאוטיפים מטופשים שבסופו של דבר רק גורמים לנו לפחד מגברים שחורים. אם הייתי יכולה לתת עצה לאנשים בתחילת דרכם היא ללא ספק היתה, תמיד תחשדו באנשים שאי אפשר לזכור את הפנים שלהם. במיוחד אם הם מחזירים לכם עט.

• עוד בנושא: גיאחה ותעלומת המחשב האבוד

___________________
ויטה קיירס היא עדיין כתבת ynet מחשבים. היא כתבה על משמר ההפלות בגליון אוגוסט 2011 ועל הקלקות על שלטי חוצות בגליון ספטמבר 2010

הנה 20 התמונות הנבחרות שלנו מבין התמונות שבלטו השבוע בפייסבוק בישראל במונחים של לייקים, תגובות ושיתופים.  

והנושאים שעומדים במרכז התמונות הפופולריות השבוע: החוק החדש נגד מסתננים, הגזענות כלפי יוצאי אתיופיה, חגיגות הכניסה לפוליטיקה של יאיר לפיד, הכוס ששפכה ח”כ אנסטסיה מיכאלי, חגיגות 60 למשורר רוני סומק, החוק האוסר לאזכר סמלים נאציים ועוד תמונות מאת סאני ארזי, כרמית קארו, יגאל שתיים, טל נברו, סער שיינפיין, רינו צרור, אבי לן, רון שושני, נוי אלוש, יסמין לוי, סיגל ברנשטיין, אורלי מונק ועוד.

מוזמנים להקליק על כל פוסט כדי לצפות בתמונות בגודל מלא, לקרוא את הפוסט המלא והתגובות ולבקש חברות מכותבי פוסטים שאהבתם או לעקוב אחריהם. שקלול התמונות מתבצע באמצעות המערכת של Spythenet. נהניתם? מוזמנים לשתף את המדור עם חברים.

שחר אילן מזהיר מפני פגיעה בפרויקט הצבאי שח”ר (שילוב חרדים):

פרויקט שח”ר הוא מהדברים היותר טובים שקרו למדינת ישראל בשנים האחרונות. במסגרת הפרויקט מתגייסים גברים חרדים נשואים בין 22 ומעלה לשירות צבאי במקצועות טכנולוגיים. כ-600 חרדים התגייסו במסגרת שח”ר ב-2011. כולם למקצועות חיוניים. 90% מהם צפויים להשתלב בעבודה לאחר הצבא, רובם במקצוע שלהם. כן, כן, עבודה עם תלוש, “בלבן”. [...] את הפרויקט הזה צה”ל מסכן עכשיו. [סא"ל הרב רם] ראב”ד, מייסד פרויקט שח”ר, פרסם מכתב לחיילי התוכנית לפיו הכללים החדשים שקבע הצבא מבטלים סעיפים המיועדים לשמור על יראת השמיים של החיילים.

[...]

בתקשורת פורסם שנושא הויכוח הוא ההחלטה החדשה שכל החיילים יחויבו להשתתף בטקסים גם אם תהיה בהם שירת נשים. ספק אם זו הסיבה העיקרית. אבל אנחנו מדברים על חיילים שצה”ל מאפשר להם לא לעבוד עם חיילות. אז אי אפשר למצוא פתרון לשירה? אם זו הבעיה, שיערכו להם טקסים נפרדים ובטקסים שלהם לא יהיו בכלל זמרים.

ממקורות אחרים עולה שנושאי הויכוח שונים: למשל הטענה שפרויקט שח”ר מדיר נשים ממקצועות מחשב, ולכן צריך להפסיק עם הסדר הישיבה באולמות נפרדים. הפתרון להדרת הנשים הוא לא להפר את ההתחייבות שאנשי שח”ר לא ישבו באותו אולם עם נשים. הפתרון הוא לדאוג שחיילי שח”ר ירוכזו באותם מדורים ולא יפוזרו במדורים שונים. כך ההשפעה שלהם על שירות הנשים תהיה מזערית. אם זה אומר שחיילי שח”ר יוכלו לשרת בפחות מקצועות, אז הם ישרתו בפחות מקצועות. יש מחיר לסירוב לשרת עם נשים.

אומרים שהיה ויכוח גם על נושא ההסעות הנפרדות לחיילי שח”ר לפעולות תרבות. אם צה”ל רוצה שחיילי שח”ר ייסעו ליד ושם, שיארגן להם נסיעה משלהם. אז ההסעות יעלו עוד קצת. זה לא ויכוח על הדרת נשים.

יכול להיות שבעוד חמש שנים, אם וכאשר פרויקט שח”ר יגיע היקף של אלפי אנשים לשנה, אפשר יהיה להגמיש את הכללים בלי לסכן אותו. כרגע הפרויקט נמצא בשלב הכי רגיש שלו. הוא כבר זכה להצלחה ולכן מרגיז ומדאיג את ההנהגה החרדית. אבל הוא עוד לא הפך לנורמה ולמסלול חיים שהחרדים לא יכולים להסתדר בלעדיו.

ואילו יוסי גורביץ חושש בדיוק מהוויתורים הללו, וקורא לבטל את התוכנית:

חייל זועם בשח”ר – זועם על השינויים האחרונים שבוצעו שם – קרא לשאר החיילים למרוד, תוך שהוא מציין את ההבטחות שניתנו לחיילים ושהופרו בוויכוח האחרון בין רב חיל האוויר סא”ל משה ראב”ד והרב הצבאי הראשי. לטענתו, החיילים החרדים קיבלו הבטחות שהם לא יידרשו לשמור בלילות, לא יידרשו להשתתף באירועים “מעורבים” – כלומר, כאלה שיש בהם מבני שני המינים, דרישה שהיא מחמירה אפילו בקנה מידה חרדי – ושהם לא יצטרכו לשמוע הרצאות מנשים. אנחנו לא מדברים על שירה; אנחנו מדברים על עצם דיבורה ועצם נוכחותה של אשה. [...] דובר צה”ל מאשר את כל טענותיו של החייל המורד.

[...]

איזה מין “שילוב” זה, שבו החרדים מקבלים את כל התנאים שהם מקבלים בבית, ושבו הם עובדים בסביבה שלא דומה כלל לחברה הישראלית? איזו דוגמא נותנים להם בצבא – שמקום העבודה צריך להתכופף לדרישותיהם? הרי מי שהורגל לתנאים האלה בצבא, ידרוש אותם – ויביא את כל הארסנל החרדי הנלווה – גם במקומות העבודה. למה אנחנו מניחים – ושוב, בלי דיון ציבורי – לחרדים להפוך את החברה הישראלית לחברה מופרדת, מיזוגנית? הרי מה שקורה בצה”ל מקרין גם על האזרחות. הרי הטיעון “אם זה לא נורא לחיילות, זה לא רע גם לעובדות” עוד יגיע.

[...]

צריך לקטוע את הקשר הגורדי הזה. העניקו פטור מוחלט לכל החרדים משירות צבאי, ובו זמנית הודיעו שבתוך חמש שנים תסתיים סופית התמיכה הממשלתית ב”חברת הלומדים.” את חמש השנים הללו יתבקשו החרדים להעביר באימון מאומץ לקראת החיים האמיתיים, כשתקציב המדינה מעניק להם סיוע נדיב בהסבה מקצועית. אחריהן, מי שירצה ללמוד בישיבה יצטרך לעשות זאת על חשבון תורמים פרטיים.

ספינת התענוגות “קוסטה קונקורדיה” באורך של כ-300 מטרים שקעה אל המצולות סמוך לחופי צפון-מערב איטליה. הרשויות האיטלקיות החלו בפינוי מהיר של 4,229 הנוסעים ואנשי הצוות על האוניה, לפחות שלושה אנשים נהרגו, 50 עדיין נעדרים. אם התמונות מזכירות לכם את טיטאניק אז לא בכדי. “קוסטה קונקורדיה” היא ספינת פאר המצוידת במיטב הפינוקים והשכלולים (ראו סרטון בהמשך), אך מוזר שכל זה קורה במאה ה-21, בעידן ה-GPS והמיכשור הדיגיטלי המתוחכם.

הסיבה לתקלה אמנם אינה קרחון אך התרחיש דומה: במהלך ארוחת הערב הנוסעים שמעו קול התנגשות. רב החובל אמר להם שיש תקלה במכשירים האלקטרוניים. הפינוי החל כמעט מיד לאחר מכן והנוסעים קיבלו הוראה ללבוש חליפות הצלה ולצאת לים באמצעות סירות הצלה. המצב החריף במהירות. הפינוי נתקל בקשיים בעוד האוניה העצומה נוטה על צדה במהירות. נוסעים אחוזי פאניקה זינקו מהספינה לים. לפחות 150 מהם נמשו מהמים. (דרך BBC News, מאקו).

ראו גם:

טלפון סלולרי מצרצר בכיסו של אחד הצופים הוא מחזה נפוץ בבתי הקולנוע, בתיאטראות ובמופעים. די בכך שצופה אחד שכח להשתיק את הצלצול שלו כדי להוציא מריכוז את האמנים, להטריד את הקהל ולפגוע בחוויה. לרוב, הדרך המקובלת להתמודד עם ההפרעה היא פשוט להתעלם. לא בהופעת הפילהרמונית של ניו יורק בשבוע שעבר שנקטעה עקב צלצול המרימבה המפורסם שבקע מהאיפון של אחד מהאנשים בקהל.

הפילהרמונת ניגנה ביום שלישי בשבוע שעבר את הסימפוניה התשיעית של מאהלר באולם אברי פישר כאשר נשמע הצלצול ברגעי השיא של היצירה. כאשר המנצח, אלן גילברט, פנה לכנרים הצליל אף התגבר ונשמע חזק ובירור. באורח יוצא דופן גילברט הפסיק את המופע, פנה לאיש שישב בשורה הראשונה ושאל אותו “סיימת?”? כאשר האיש לא ענה הוא אמר “בסדר, נחכה”. צופים זועמים דרשו להעניש את האיש, לקנוס אותו באלף דולר ולהוציא אותו אל מחוץ לאולם. כאשר הצלצול פסק פנה המנצח שוב לאיש ושאל אותו אם כיבה את המכשיר. כאשר האיש סימן שכן, פנה המנצח לקהל ואמר: “אני מתנצל. לרוב, כאשר נשמעת הפרעה כזו מוטב להתעלם ממנה משום שהתייחסות אליה גרועה לעתים יותר מההפרעה עצמה. הפעם זה היה כל כך שערורייתי שלא יכולתי להתעלם”.

האיש עצמו, שלא הזדהה בשמו, אמר בראיון לניו יורק טיימס שלא עצם עין מאז התקרית. איש העסקים בן ה-60 מנוי לפילהרמונית של ניו יורק במשך 20 שנים. הוא האשים בהפרעה את השעון המעורר באייפון שלא, אשר כלל לא ידע שהיה מכוון, לדבריו, אם כי התנצל על המקרה המצער.

“אני מקווה שהצופים וחברי התזמורת יוכלו לסלוח לי”, הוא אמר, “אני מתנצל בפני כולם”. האיש התנצל גם בפני גילברט כאשר שוחחו בטלפון השבוע וגילברט אמר שהוא מצטער שהצופה נאלץ לעבור את כל זה וקיבל את ההתנצלות. איך נמנעים מפאדיחות דומות? מלבד להקפיד להשתיק את הטלפון בתחילת כל הופעה למלחין דניאל דורף יש הצעה יצירתית משלו: לשנות את הרינגטון בטלפון לתשיעית של מאהלר ליתר ביטחון.

כך זה עשוי היה להסתיים (המחשה)

אלן גילברט

ראו גם:

צומוד: ערימה של טלפונים בארוחת הערב

אנשים שמדברים בנייד עם רמקול ברחוב: תמותו!

קליק על “אהבתי” ותהיו חברים שלנו גם בפייסבוק

אם משחקים קצת עם ממשק הפרסום של פייסבוק מגלים קצת יותר מכפי שרציתם לדעת על עובדי פייסבוק. הרשת החברתית שמחה לגלות לכל המפרסמים הפוטנציאליים כמה מעובדיה מתעניינים בסקס קינקי. 40 לשם הדיוק.

אתם בטח יודעים שפייסבוק מרוויחה כסף מהאפשרות שהיא מספקת למפרסמים לטרגט חברים על פי המידע שמתפרסם בפרופילים האישיים שלהם. בעזרת ממשק הפרסום של פייסבוק אפשר לפרסם, למשל, רק לנשים רווקות המתגוררות בתל אביב ומתעניינות בחתולים וביוגה. מערכת הפרסום של פייסבוק מדירה שינה מעיני פעילים בעד פרטיות שכן היא מאפשרת לחשוף חברים או חברות גאים גם אם לא גילו ברבים את נטייתם המינית.

בעזרת מערכת הפרסום אפשר לדעת אילו חברות מעסיקות יותר או פחות הומוסקסואלים. כמובן שהנתונים על פייסבוק, כמו של כל חברה אחרת ברשת החברתית, אינם מדויקים בהכרח שכן כל חבר יכול לטעון שהוא עובד בפייסבוק ובכל זאת, מערכת הפרסום מאפשרת לבצע מחקרים שונים, רציניים יותר או פחות, כמו כמה מעובדי קוקה קולה “אוהבים” פפסי, כמה מעובדי נוקיה “אוהבים” את האייפון, כמה מתומכי יאיר לפיד אוהבים קנביס וכמה מתומכי ראש הממשלה, בנימין נתניהו אוהבים קנביס, כמה הומוסקסואלים שמתעניינים באלוהים יש בבית שמש ועוד פילוחים מעניינים.

אפשר להשתמש בפרסומות כאלה כדי לחשוף נטיות של אנשים שכן כל החברים הרלוונטיים רואים את המודעות האלה ללא קשר להגדרת הפרטיות שלהם ואם תניעו חברים לא חשדנים מקהל היעד להקליק תגרמו להם לחשוף את עצמם. גם ללא זיהוי אישי אפשר להיעזר במידע הסטטיסטי שפייסבוק מציעה כדי להשוות בין חבורת וארגונים שונים על פי הנטיות של עובדיהם וללמוד כמה פרטים מעניינים.

כמה הומוסקסואלים שמתעניינים באלוהים יש בבית שמש?

כמה חובבי ישראל עובדים בניו יורק טיימס לעומת כמה חובבי פלסטינים בעיתון. פעילים פלסטיניים יכולים להשתמש בנתון הזה כדי לטעון להטיה פרו ישראלית בעיתון.

בקוקה קולה אולי ירצו לבקש מהעובדים לא לחבב את המתחרים

חובבי קנביס: יאיר לעומת ביבי

כמה מעובדי נוקיה אוהבים אייפון?

ויש גם כאלה שמתעניינים בהרפס סימפלקס

פורסם במקור ב-Gawker.com

ראו גם:

איזה גועל: “הילד הנעדר” זה דף שמתחזה למשטרת ישראל

פרסום רע: 10 כרזות פרסום ישנות שהתיישנו גרוע

קליק על “אהבתי” ותהיו חברים שלנו גם בפייסבוק

בלומברג מדווחת דרך טוויטר שהייצור של הדור הבא של האייפד היה אמור להתחיל החודש, על פי שלושה אנשים יודעי דבר. על פי השמועות, האיפד 3 של אפל יכלול מסך רטינה בדחיסות גבוהה, מעבד ארבע ליבות A6, תקן תקשורת סלולרית מהדור הבא, 4G LTE. חברות הסלולר בארה”ב, כמו וריזון ו-AT&T החל לפרוש רשתות תקשורת מבוססות טכנולוגיית LTE כדי לתמוך בתעבורת נתונים אלחוטית מהירה.

על פי הדיווח, אפל החלה כבר לייצר את המכשיר החודש במפעל פוקסקון, שמייצר את מכשירי האייפון והאייפד עבור אפל מאז הדור הראשון של אפל. המפעלים פועלים 24 שעות ביממה כדי לעבוד בקצב ההזמנות לטאבלט.

על פי המקורות של בלומברג, דחיסות הפיקסלים באייפד החדש תהיה גבוהה מזו של מסכי טלוויזיה ב-HD, עד כדי כך שתמונות ייראו במכשיר כמו תמונות מודפסות. אם רזולוציית המסך של אייפד 2 היא 1,024 על 768 ב-132ppi, על פי נתונים שמופיעים ב-SDK של iOS 5, הרזולוציה של מסך הרטינה עשויה להיות 1,536 על 2,048. על פי מקור נוסף, ייתכן שהמסך יתמוך בטכנולוגיית FFS שתספק לו זווית ראייה רחבה יותר ונראות טובה יותר באור שמש.

עובי המסך האייפד 3 עשוי להיקבע על פי התצוגה ובהתאם לשאלה אם אפל תוכל לשמור על הזכויות בטכנולוגיית IGZO של שארפ. ישנם דיווחים סותרים באשר לזכותה של אפל להשתמש בטכנולוגיה זו. אם אפל לא תוכל להשתמש בטכנולוגיה הזו, האייפד החדש עשוי להיות עבה יותר מקודמו על מנת לתמוך בעיצוב ה-dual light bar  ורזולוציית המסך המשופרת IPS של סמסונג. שבב ה-A6 החזק יאפשר לנגן סרטונים כמעט מיד, על פי המקור של בלומברג. השקת האייפד 3 צפויה בחודש מרץ.

מאז השקת האיפד ב-2010 הפך הטאבלט למקור ההכנסות השני בגודלו של אפל לאחר האייפון וחולל קטגוריה חדשה של מוצרים עם תחרות עזה מצד חברות כמו אמזון, סמסונג ואחרות. אפל מכרה עד היום יותר מ-40 מיליון מכשירי אייפד והכנסות של 25.3 מיליארד דולר לפחות.

אז בעלי אייפד 1,2 או טאבלט אחר, על פי הפרטים שפורסמו, יש סיבה לשדרג במרץ? וכל השאר, האם אייפד 3 יהיה הטאבלט הראשון שלכם?

ראו גם:

שמונה חסרונות מהותיים של אייפד והפתרונות שלנו

נערה עם ראש של אייפד (ויראלי)

קוף אחרי בן אדם: אורנגאוטנים אוהבים אייפד (וידאו)

קליק על “אהבתי” ותהיו חברים שלנו גם בפייסבוק

עוד מקרה פישינג דוחה של דף פייסבוק מתחזה עליו מדווחים באתר המזבלה. והפעם דף שמתחזה לדף הרשמי של משטרת ישראל במטרה לפרוט על רגשות הגולשים, ולגרום להם לעשות לייק על הפוסט ולשתף אותו. בפוסט הבודד שמתפרסם בדף נקרא הציבור לסייע בחיפוש אחר ילד נעדר. הסטטוס המקורי רשם כ-1440 לייקים, 3600 שיתופים ו-500 תגובות מאז יום שלישי אך היום נמחק והועלה מחדש. אלא שהתמונה של הילד “החטוף” הועתקה מתוך ערך הוויקיפדיה ‘שלגון‘.

הטקסט המתפרסם שקרי אף הוא:

“נחטף, נעדר: בתאריך 05.01.2012 צפון תל אביב ,משטרת ישראל מחפשת אחר אורי בן ה5 שנכנס לגן ונעלם תוך 10 דקות מבקשים את עזרת הציבור לחצו שיתוף לתמונה פרסמו אותה בכל מקום אפשרי אורי לובש גינס כהה ומעיל אדום נא לעשות שיתוף ולהגיב אזור השיתוף תודה .מי שעדיין לא הצטרף לדף זה הזמן”.

אנחנו מזכירים שוב שאף אחד לא מחלק כסף על שיתופים ולייקים. הנה 5 כללי אצבע שיכולים לעזור לזהות הונאות פייסבוק כאלה. אנחנו קוראים לאגודה למלחמה בסרטן להגיש תלונה במשטרה או לפעול נגד הדף במישור האזרחי. כך תדווחו על הדף לפייסבוק:

לחצו על הקישור Report Page בחלקו התחתון של הדף משמאל:

בחרו ב-Spam או Scam ודווחו על הדף.

ראו גם:

הופל דף הפייסבוק המזויף של “צער בעלי חיים”

דיסלייק להונאות: הילד המונשם והכלב שיורדם (תמונות)

די ללייקקנות עיוורת: לייקים לא יצילו את ילדי אפריקה הרעבים

קליק על “אהבתי” ותהיו חברים שלנו גם בפייסבוק

תומר פרסיקו קורא לפרק את הרבנות הראשית. טעימה:

ברור שהמתנגדים לפירוק הרבנות, או לנתינת אלטרנטיבות חוקיות, יראים מהבעיות ההלכתיות שיתעוררו אם יהודים בארץ יקבלו שירותי נישואים וגיור מרבנים קונסרבטיבים, רפורמים או חילונים למיניהם (כן, יש גם כאלה). ואכן, אין להכחיש שאלו בעיות הלכתיות לא פשוטות, אולם בכל הנוגע לבעיות הלכתיות הכלל אמור גם הוא להיות פשוט למדי: בעיות הלכתיות פותרים בצורה הלכתית.

לאמור, אין שום סיבה לגלגל בעיות הלכתיות משולחנו של הרב לזה של הח”כ. המחוקק לא אמור להבטיח לנציגי ההלכה שהוא ידאג לגונן עבורם על עולמם. במילים אחרות, בעיות הלכתיות לא פותרים בצורה משפטית, ולא פותרים בצורה בירוקרטית. כדי לפתור בעיות הלכתיות לא מחוקקים חוקים ולא כופים הנהגות על הציבור. בעיות הלכתיות פותרים בצורה הלכתית. בכל זאת, בדיוק בשביל זה יש רבנים.

לכן לפני שזורקים לכל עבר מילים מפחידות כמו “ממזרים” או “שני עמים”, יש להבין שבעיות כאלה יתעוררו רק אם הרבנים לא ימלאו את תפקידם ויכשלו ביצירת פתרונות הלכתיים. ואם יש צורך, על הרבנים שאיכפת להם מבעיות אלה אף לערוך מהפכות הלכתיות. אבל בכל מקרה אין לגלגל את האחריות על פתרון הבעיות האלה לידי הרשות המחוקקת, ובכל מקרה אין לכפות על הציבור הכללי פתרון בירוקרטי שנולד רק מתוך האימפוטנציה הרבנית להעלות פתרון הלכתי.

חגי מטר מדווח על כנס הפעילים הראשון של ארגון העיתונאים בישראל:

ההתגברות על הפחד הייתה אחד המוטיבים המרכזיים של הכנס הזה. עיתונאית אחת אמרה שזה פשוט מטורף שאנחנו יכולים, במסגרת המקצוע, לקרוא תיגר על ההון ועל הממשל, להתמודד עם מעקבי שב”כ או עם עולם הפשע או זירות לחימה – אבל מפחדים לממש את הזכות הבסיסית שלנו להתאגד ולשמור על זכויותינו. מישהי נוספת אמרה שהיא מרגישה שאנחנו לא פחות מצבועים, כשאנחנו מסקרים את תנאי ההעסקה השערורייתיים בכל שאר חלקי המשק, אבל לא מתמודדים עם הבעיות האלה אצלנו. אחרים דיברו על כל הדרכים שבהן יוכלו לפגוע בנו, כיחידים או כקבוצה. אבל ככל שהשעות עברו, וככל שהתברר לנו כמה שאנחנו רבים ונחושים, וכמה עיתונאים מוכרים ונחשבים כבר הצטרפו לארגון, כך הפחד פינה את מקומו בפני משהו חדש: תחושה של כוח, וסולידריות. אנחנו מתחייבים לדרך חדשה, וגם זה לזו.

מותו של מייסד אפל, סטיב ג’ובס, הותיר הרבה מאוד אנשים המומים וכואבים. ג’ובס הספיק להמציא בחייו שלל מוצרים טכנולוגיים מהפכניים, ששינו את החיים של כולנו, בין אם אנחנו מחובבי חברת אפל ובין אם אנחנו משונאיה.

אם אתם מרגישים תחושת פספוס עצומה על שלא הספקתם לשבת עם ג’ובס לשיחה לפני מותו, וודאי תשמחו לשמוע על Summon Steve, אפליקציית רשת ישראלית חדשה שהיא מעין לוח-סיאנס דיגיטלי שמעלה את רוחו של ג’ובס, או לפחות גירסה דיגיטלית של ג’ובס, באוב. כך תוכלו לשוחח עם רוחו של ג’ובס, שתענה לכם על כל התהיות והשאלות שמטרידות את רוחכם.

יוצרי הסיאנס הדיגיטלי הזה הם חברת הפרסום Hooligans. “חשבנו לעצמנו כמה חבל שאי אפשר לדבר עם סטיב, להישען עליו בימים כאלו של חוסר וודאות. אנחנו מנסים לנהל עסק ויש לנו שאלות בסוגיות של ענייני מס וכו’, ואז זה קרה, אמרנו לעצמנו שחבל שאי אפשר לעשות סיאנס עם רוחו של סטיב, ומשם כבר התחלנו לעבוד על הסיאנס הדיגיטלי”, אמרה שהר לוינשטיין, אחת היוצרות, לאתר ICE לאחר שחרור האפליקציה.

רוחו הדיגיטלית של סטיב ג’ובס תענה על שלל שאלות, ויוצריה הכניסו לה שלל “ביצי פסחא” – דהיינו תשובות שנכתבו במיוחד ולא מומצאות על ידי האלגוריתם שמפעיל את האפליקציה. התוצאות המשעשעות מוצגות בפונט נקי ומדוייק, כזה שסטיב האמיתי היה מאשר בעצמו (אנחנו יודעים את זה כי שאלנו אותו). הנה מספר דוגמאות מייצגות. אתם מוזמנים לנסות להתקיל את סטיב בשאלות נוספות.

ראו גם:

עשרים ציטטות מעוררות השראה של סטיב ג’ובס (1955-2011)

דבר אחד אחרון: סטיב ג’ובס שלא הכרתם

קליק על “אהבתי” ותהיו חברים שלנו גם בפייסבוק

ריק סנטורום, המתמודד על המועמדות הרפובליקנית לנשיאות ארה”ב, הפתיע בשבוע שעבר כשקפץ משיעורי תמיכה חד-ספרתיים בסקרים הישר למקום השני בפריימריז באיווה, בהפרש של שמונה קולות מהמנצח מיט רומני. נפח חיפושי שמות המועמדים בגוגל עלה באותם ימים והגיע לשיא ביום הבחירות המקדימות. בניגוד להצלחה בקלפיות, ההצלחה בגוגל פחות משמחת את סנטורום: תוצאת החיפוש הראשונה של שם משפחתו היא אתר Spreading Santorum שמציג הגדרה מילונית: “סנטורום (ש”ע): התערובת המוקצפת של חומר סיכה וצואה שהיא תוצר לוואי מזדמן של מין אנאלי”. מי שלא הבין יכול להיעזר באיור הרקע: נתזים של נוזל חום.

סנטורום, קתולי אדוק ושמרן, הוא מתנגד קולני ופרו-אקטיבי להומוסקסואליות, כולל השוואתה לניאוף, ביגמיה, גילוי עריות, זואופיליה ופדופיליה, קריאה להחזיר את החוק האוסר על יחסי מין אנאליים והבטחה שאם ייבחר לנשיאות ישיב את מדיניות ה”אל תשאל, אל תספר” שבוטלה זה מכבר. דברים בסגנון זה שאמר בראיון הקפיצו את דן סאבג’, הומו בעל טור סקס בוטה ופופולרי, Savage Love, שביקש מקוראיו לבחור אקט מיני שייקרא על שם הסנאטור.

3000 הצעות הגיעו, חלקן של אקטים וחלקן של עצמים שקשורים למין. קורא שכינה את עצמו Wipe Up That Santorum, Anal Pokers הציע את ההגדרה לעיל והסביר: “אני חושב שעדיף שנקרא על שמו תוצר לוואי של מין. אחרי הכל, להיתקע עם אידיוטים כמו סנטורום כנבחרי ציבור זה תוצר לוואי של המנהג הרצוי-מכל-בחינה-אחרת לתת לכל בור כפרי להצביע”. ההגדרה שלו נכללה בקומץ ההגדרות שסאבג’ העמיד להצבעה, והציבור הצביע לה בהמוניו. סאבג’ הקים את Spreading Santorum ועשה “הפצצת גוגל”, קידום מלאכותי של אתר בגוגל במטרה להעביר ביקורת (הפצצה כזאת אצלנו העלתה לראש תוצאות החיפוש “כשלון חרוץ” את דף קורות החיים באתר הרשמי של ראש הממשלה).

“אם היה שם משהו כזה על [סגן הנשיא] ג’ו ביידן, הם היו נפטרים מזה. [...] הם טוענים שהם לא יכולים להתמודד עם זה, אבל אני חושד שזו לא האמת”, אמר סנטורום בספטמבר, אחרי שגוגל סירבה לבקשתו להסיר את האתר מהחיפוש, יותר משמונה שנים אחרי ש”בעיית הגוגל” שלו נולדה. תגידו מה שתרצו על סאבג’, הבנאדם יודע להגיש נקמה כשהיא קרה ומוקצפת.

_________________________-
התפרסם במקור בגירסה שונה במוסף הארץ, 13.1.2012

לכאורה, היה צפוי שזה יהיה המהלך הבא. הטכנולוגיה כבר כאן, מסכי מגע יש כמו זבל, אינטרנט נגיש יש בכל מקום, אז איך לא חשבו על זה קודם? הנה, חשבו על זה עכשיו. לי זה עדיין נראה כמו משהו עתידני שיקרה רק בשנות ה-2000 או משהו. אה, רגע. כן.

גם בשישי הזה תשודר התוכנית “בתוך הקנקן”, וגם בשישי הזה גולשי חדר 404 זוכים להאזנת טרום בכורה מרגשת.

בתוכנית הקרובה נשמע את הסיטקום החדש שמאיים לכבוש את מסכי הטלוויזיה והלבבות של כולנו – אריזה ממשלתית:

נשתמש גם בדברים שכבר הוכיחו את עצמם כהומור משובח – בדיחות צ’אק נוריס

נשתמש בחכמתם של חכמי יוון העתיקה כדי למצוא דרך לחיים.

ונעשה כמה ג’ובות מהצד בפרסום סמוי.. ולא סמוי.

ולעולם, אבל לעולם, אל תאזינו לקנקן, אלא למה שבתוכו.

______________________________________________
“בתוך הקנקן” היא תוכנית המערכונים של סמל איל גבע וצוות המורכב אך ורק מחיילים בסדיר שרוצים לעשות שטויות בזמן שידור ציבורי. בתוך הקנקן בפייסבוק, באייקאסט

פטיש המוקאפים שלי מתממש היום במשהו שמצאתי בארכיוני, ואני משתף כדי שזה יהיה שם, למקרה שמישהו פעם יתעניין בזה, יחפש את זה או סתם ייתקל בזה: סקיצות של אודי יונש, מנהל הסטודיו של נרג, לעיצוב חדש לערוץ המשחקים, עיצוב שעד כמה שזכור לי לא עלה בסופו של דבר. נשלח ב-24.5.2007.

אני לא יודע מה לעשות עם התמרור שאומר שמותר להעמיס על הגשר שסמוך לביתי עד 500 קילוגרם לכל מטר רבוע. תמרורים אחרים הצלחתי להבין והמחזתי אותם בעזרת חברים ועוברי אורח תמימים.

לאלבום המלא >>

__________________
אהוד קינן (בלוג, טוויטר) הוא עיתונאי, סטודנט לקולנוע, קומיקאי באינטרנט ונוסע בזמן. הוא כתב ביקורת על הסרט מלתעות 19 בגליון אוקטובר 2015.

מעיין כהן צילמה בגבעתיים:

טל נברו הזמינה הבוקר צ’אי ב”קפה קפה” בנמל תל אביב, וזה מה שהיא קיבלה:

טמקא מדווחים על וירוס חדש שמסתובב בפייסבוק שמבטיח להם תוכן ייחודי על ‘האח הגדול’. לפחות מי שהקליק קיבל רק וירוס למחשב, ולא את התוכן שהבטיחו לו.

I have to admit that I was wrong. Siri is helpful.
While I still think users of iPhone 4 can feel good with the piece of tech they have and wait for the iPhone 5, if you did upgrade to the iPhone 4s you should try out Siri.

Yes, at first it is strange to talk to your phone, but once you get the hang of it it becomes useful. The area in my life where I feel Siri’s power is the car.

There are times where I don’t want to talk to anyone but I need to send a quick message. Texting while driving is not something you want to try, especially with touch screen. you have to look at the screen to make sure you stroke the right letters, you need to see that you are sending the message to the right person - it’s distracting.

Wel, now i just ask Siri to send a message for me and she does that.
I speak the name of the person and Siri reads that person’s name back to me. I then dictate my message and Siri will read it back so I know she did’t do a mistake. I can then send it without looking at the screen.
It’s a life saver.

As I live in Israel, I can’t test yet all of Siri’s abilities, but after working with her for the past few days I can see where things are headed and I have to admit - I was wrong.

לא הרבה קולטים את זה, אבל המאבק על דמותו של בית המשפט העליון שמתרחש בחודשים האחרונים אינו [רק] פרסונאלי בין מנחות מנוגדים בלשכת עורכי הדין,  אינה [רק] פרסונאלית לבחירה של שופט כזה או אחר, אינו [רק] פרסונאלי על מינוי של שופט כזה או אחר לנשיא בית המשפט העליון, וגם אינו על היכולת של הכנסת לערוך שימוע לשופטי בית המשפט העליון, או אפילו מאבק על היכולת של בית המשפט העליון לבטל חוקים של הכנסת, למרות שכך זה נראה. חלק ניכר מהמאבק הוא על פסק דין שניתן בשנת 1995 על ידי מי שהיה אז המשנה לנשיא בית המשפט העליון, אהרן ברק בפסק הדין בנושא אפרופים (עא 4628/93 מדינת ישראל נ' אפרופים שיכון ויזום).

אפרופים הוא חריג משפטי, ואני מציע שתקראו את הערך בויקיפדיה לפני שתמשיכו לקרוא את הפוסט. באמת בגדול, כי אפרופים הוא פסק דין ארוך ומסובך: החלטתו של ברק לגבי אפרופים היא שצריך לקרוא את ההסכם ביחד עם הנסיבות שהובילו אליו ואת הכוונה של הצדדים, ולא תמיד את מה שהובא על הכתב.

הבעיה עם אפרופים היא כמובן חוסר הודאות המשפטית: איך אני, כצד להסכם, אדע לכשאגיע לבית המשפט מה השופט יחשוב שהיתה הכוונה שלי  ושל הצד השני. פסק הדין שניתן לפני מספק ימים בעניין הום סנטר (תא 23081-12-11 דלק נדל"ן – נכסים מניבים בע"מ ואח' נ' הום סנטר (עשה זאת‬ ‫בעצמ) בע"מ‬) הוא בדיוק כזה. בקצרה: בשנת 1995 חתמו  הצדדים על הסכם שכירות בקניון בו דלק נדל"ן השכירה להום סנטר שטח לפתיחת חנות עד לשנת 2013. לקראת סוף שנת 2011 החליטה הום סנטר לסגור את החנות (אבל לא לסיים את את השכירות, כלומר להשאיר את החנות ריקה) ולהעביר אותה למקום אחר. דלק נדל"ן פנתה לבית המשפט וביקשה שזה יתן לה צו שיכריח את הום סנטר להשאיר את  החנות פתוחה ולמכור במרכז המסחרי, בניגוד לרצונה.

הדרך בה הלך בית המשפט כאן, כאשר נתן צו זמני  מסוג כזה, היא עקלקלה מעט לדעתי. בית המשפט הסתמך, בין היתר על  הלכת אפרופים, ופסק כי "‫בסופו של‬ דבר התכלית הפרשנית של חוזה היא לרדת לאומד דעתם של הצדדים ולממש את רצונם‬ המשותף. יש לבחון את לשון הסכם בין הצדדים, בד בבד עם בחינת הנסיבות החיצוניות של‬  ‫חתימת ההסכם בכדי ללמוד על אומד דעת הצדדים. תכלית ההסכם היא זו העומדת במרכז‬ ‫ההליך הפרשני‬".

בית המשפט הסביר כי לפרשנותו ולדעתו, הצדדים לא רק התכוונו שהום סנטר תשכור את השטח, אלא גם שהיא התחייבה להפעיל בו חנות. אותה התחייבות, כמובן, אינה בהכרח באה במילים המפורשות.

הבעיה עם החלטה כזו אינה רק בחוסר הודאות שמתברר כשקוראים את הלכת אפרופים, הבעיה היא שכרגע אף אחד אינו יכול לדעת מה מצבו הודאי. האם אני, כשאני חותם על הסכם שכירות לדירה, לא יכול לשכור אותה ולהותיר אותה ריקה? האם נאסר עליי לרכוש נכס ולא להשתמש בו? פסק הדין הזה הוא דוגמא קיצונית לא כי פירש בצורה מרחיקה, אלא כי הוא הכריח עסק להפתח ולהמשיך להוציא סכומים אקטיבית (ולא רק להמנע מלעשות פעולה).

אכן, התשתית העובדתית שהוצגה בבית המשפט מראה שכנראה הום סנטר לא היו מלאכים, ושכנראה הם לא ממש היו תמי לב. אבל ההכרחה של החזקת סניף פנוי, משום מה, נראית לי כצעד דראסטי מדי. מצד שני, אני בטוח שלשני הצדדים אין מחסור בכסף והם ישמחו לערער על ההחלטה לבית המשפט המחוזי ואז לעליון, אז נוכל לצפות להזדמנות שבית המשפט העליון החדש יוכל להתפנות לפרשנות חדשה להלכת אפרופים.

אתמול הוציאו ראשי המאגר הביומטרי הודעה לעיתונות בה הם מבהירים מדוע המאגר הביומטרי הוא לא אתר קופונים, ואין שום סיכוי בחיים שהוא יפרץ. אני מסכים איתם רק בחצי מהאמירה: המאגר הביומטרי הוא לא אתר קופונים. מעבר לכך שהנסיון של גון קמני, ראש המאגר הביומטרי, בתור הממונה על אבטחת מידע בלאומי קארד היה אמור להרגיע אותנו שהוא, כממונה על אבטחה, בדק, בחן ושמר על כך שאתרי קופונים אשר סלקו את כרטיסי האשראי של לאומי קארד עומדים בתקני אבטחה, ואם הוא לא עשה זאת, מה הוא יעשה עם טביעות האצבע שלנו, עולות כמה תהיות בנוגע לשאלת ההשוואה בין המאגר הביומטרי לאתר קופונים. לצורך הנוחיות בלבד, הנה ההשוואה שלי:

באתר קופונים יש שלושה-ארבעה אנשים עם גישה למאגר המידע, במאגר הביומטרי מדובר על כל שוטר במדינת ישראל וכל עובד של משרד הפנים. כזכור, למאגר הביומטרי תהיה גישה לכל שוטר, לכל עובד של משרד הפנים, לעשרות עובדי הרשות הביומטרית, לשב"כ ולמוסד ולמי יודע מי עוד.

באתר קופונים יש רק את כרטיסי האשראי שלנו, שאפשר להחליף, במאגר הביומטרי יהיו צילומי הפנים שלנו וטביעת אצבע; לא משהו שאפשר להחליף. כן, השאלה היא מה עדיף שידלוף? טביעת האצבע שלנו וצילום הפנים שלנו, שאי אפשר להחליף אם הם הולכים לאיבוד באינטרנט, או את כרטיס האשראי, שמבוטח על פי חוק כרטיסי חיוב?

באתר קופונים יש תקנים בינלאומיים לאבטחת מידע שחייבים לעמוד בהם, כללי אבטחת המידע של המאגר הביומטרי חסויים ואסור לדבר עליו. כן; אתר קופונים הדליף מידע. האתר לא ממש שמר על הבטחון שלנו, אבל איך אפשר לדעת את זה? חברות האשראי אמורות לפקח על עמידה בתקני PCI, סטנדרט בינלאומי ומקצועי שפתוח להערות הציבור. לעומת זאת, חוק המאגר הביומטרי קובע שכללי אבטחת המידע של המאגר יהיו חסויים ולאף אחד לא תהיה האפשרות לצפות בהם.

באתר קופונים אתה לא חייב להרשם, למאגר הביומטרי אתה חייב לתת את טביעת האצבע שלך. נכון, לפעממים העסקאות באתרי הקופונים כל כך משגעות שאתה חייב לרשום עצמך לאתר, כי אף אחד לא  יכול לוותר על צימר מפנק בצפון הארץ במחיר כזה, אבל בניגוד למבצעים  האטרקטיביים, למאגר הביומטרי אתה חייב להרשם,  ואתה לא מקבל צימר בצפון, כמובן.

לאתר קופונים אתה יכול להרשם עם פרטים מזויפים וכרטיס אשראי חד-פעמי,  או לשלם בPayPal, במאגר הביומטרי לא. כן; אף אחד לא  מכריח אותך לתת לאתר הקופונים  את השם האמיתי שלך ואת תעודת הזהות שלך, במיוחד אם אתה משלם עם PayPal או עם כרטיס אשראי חד פעמי שקנית בדואר. אבל במאגר הביומטרי אתה קצת תצטרך את זה; אתה תהיה חייב  לתת את הפרטים  האמיתיים שלך, ולרשום "ישראל ישראלי"  לא תמיד אפשרי.

אז עכשיו, אחרי שהמרגיע הלאומי אמר את שאמר, אני באמת הרבה יותר רגוע. המאגר  הביומטרי לא ידלוף כי הוא מאובטח ברמה 11, בדיוק כמו שחשבו מפעילי אתר הקופונים, ובדיוק כמו שחשבו כל אחד מהמנהלים של מאגרי מידע שדלפו.

לפני כחצי שנה כתב הבלוגר יוסי גורביץ פוסט בבלוג שלו בו הוא חוזר מדברים אותם אמר עשור קודם. לדבריו "אני מתנגד לאלימות ולכל פתרון בדרכי אלימות"; הפוסט של גורביץ המשיך ואמר כי "יש, כמובן, מצבים שבהם אלימות היא נדרשת ומוצדקת, כמו התנגדות לפלישה או כיבוש. אך יש להגביל אותה לאנשים המבצעים תפקידי לחימה או נושאים נשק". כעת, מסתבר, שאותו ביטוי בו גורביץ הביע את דעתו הוא נושא חקירה של משטרת ישראל. לפחות לפי פוסט שפרסם גורביץ בסוף השבוע האחרון, הוא מנוע מלדבר על הנושא ונדרש לשמור על השתיקה על ידי משטרת ישראל (וכנראה שזו לא הפעם היחידה שיבקשו את תגובתו של גורביץ, לצערנו).

המחשבה כאילו ביטוי כל כך עדין, בו גורביץ מביע את דעתו, עשוי להוות "הסתה לאלימות" כדבריו של גורביץ. איני מנסה לסנגר על גורביץ או לפרש משפטית את האמור, אבל קריאה של המשפט בכללותו אינה גורמת לי להיות מוסת לאלימות, וגם איני מבין כנגד מי עלי להיות מוסת. חשוב לזכור, עבירות ההסתה הן מסוג העבירות שנדיר להעמיד עליהן לדין. סעיף 144ד2 לחוק העונשין,  אותו סעיף "הסתה לאלימות או לטרור" הוא מהסעיפים החמורים בחוק העונשין, אך גם דורש את הסכמת היועץ המשפטי לממשלה, בכתב, להגשת כתב האישום.

מוזר מאוד, שבימים בהם היועץ המשפטי לממשלה נדרש להחליט האם להגיש כתבי אישום על הסתה לגזענות כאשר רבנים קראו לא להשכיר דירות לערבים, אותו יועץ משפטי שהחליט לא לפתוח בהליכים נגד הרב שלום דב וולפא שאמר כי "אם הם באים לתת מכות, צריך לתת להם בחזרה מכות" על חיילים שמפנים התנחלויות, דווקא עכשיו, כשגורביץ אומר שהאלימות צריכה להיות מוגבלת לאנשים המבצעים תפקידי לחימה או נושאי נשק (התבטאות, אגב, שאני מבין בצורה אחרת ככל הנראה מאיך שהיא נאמרה: כאילו, היחידים שמוסמכים להפעיל אלימות הם נושאי הנשק או הלוחמים), החליטו משום מה לחקור אותו.

הבעיה כאן היא העקרון: חופש הביטוי דורש כי הפרסום יבחן בצורה זהירה. בית המשפט העליון עמד כבר על כך ואמר כי "על פי לשונו של סעיף 144ד2, העבירה של הסתה לאלימות או לטרור מותנית בכך שהפרסום על פי תוכנו ונסיבותיו יביא בהסתברות של אפשרות ממשית לעשיית מעשה אלימות. שני חידושים אפוא בסעיף: נדרש קשר בין הפרסום לתוצאה בכוח, אך זאת על פי המבחן של אפשרות ממשית. לא מעבר לכך אך גם לא פחות מכך" (רעפ 2533/10 מדינת ישראל נ' מיכאל בן-חורין).

אני בספק אם אחד מקוראיו של גורביץ ראה את הפוסט ואמר לעצמו "הא, עכשיו, לכשקראתי את דעתו של גורביץ על מתי הוא חושב שמותר להפעיל אלימות, אוסט ואלך לי להפעיל אלימות". אני בספק לא רק כי גורביץ אינו מקור הלכתי (בניגוד לאחרים שמסיתים לאלימות) אלא בעיקר כי הוא מפרסם את דעתו, ותו לא.

החקירה של בלוגרים על הבעת דעותיהם, שאינן אלימות ואינן קוראות לאלימות, רק כדי להרתיע אותם מלפעול במישור הציבור, מלפרסם דעות אשר אינן מקובלות במרכז המפה הפוליטית וימינה (או שמאלה) ושאינן כוללות מעשים אלימים היא לא רק פוליטית, אלא גם מסוכנת לחירות הביטוי מימין ומשמאל. אכן, אם גורביץ היה קורא לקחת לום ולבצע 'תג מחיר' במתנחלים היה מקום לחקרו. אבל על ההתבטאות הזו? ספק רב.

[פורסם במקור בעבודה שחורה]