מאז הצבא (שזה, אוי, 12 שנה), אני נוטה להסתובב עם שלושה עגילי כסף מהסוג הכי פושטי שיש באוזן שמאל. סתם. כי ככה בא לי. הם לא זזים משם אלא אם כן אני נאלצת לענוד עגילים מהסוג המהודר יותר לרגל איזה אירוע. אחת לכמה זמן הם משחירים ואז אני מחליפה אותם בשלישיה חדשה, כי זה קורה לעתים עם תכשיטי כסף מהסוג שלא עולה הרבה כסף כי אין בו כמעט כסף. והמאמץ הכרוך בהברקה של משהו שעולה 11 ש"ח פשוט לא שווה את זה. ניסיתי.
הם שם, ואני מסובבת אותם בהיסח הדעת מעת לעת. זה כבר חלק ממני.
והנה פתאום פתאום הבחנתי שחסר אחד. ההוא שבאמצע.
בטח הסתבך לי בשיער, או נפל במקלחת או בלילה. היה ואיננו.
אני מרגישה קצת עירומה.
את יכולה לקנות כאלה מזהב לבן אם את ממש רוצה להשקיע, או לחפש מי שמוכר עגילים מארגנטיום (argentium). זוהי סגסוגת חדשה יחסית של כסף, שלא נוטה להשחיר. היות שתכשיטנים הם שמרנים, אין לצפות למצוא כאלה בארץ, אבל ב-ebay ואחיותיה, אני מניהח שתוכלי למצוא (אני קונה בריו גרנדה אבל זה אתר שדורש רישום מסורבל והוכחה שאת מהתעשייה). זה לא אמור לעלות יותר מ-10%-20% מעגילי כסף העשויים סגסוגת סטרלינג.
אני מכיר את ההרגשה, זה קורה לי כל פעם שאני מפסיק להסתוב עם משהו שהיה צמוד אלי הרבה זמן – דבר שקרה כבר כמה פעמים בחיים:
* אם הזכרת צבא, אז היתה לי הרגשה דומה (אבל לר בדיוק) כשהשתחררתי והפסקתי ללכת עם נשק.
* מאז שהייתי בן 12 בערך היו לי שרשראות על יד שמאל (מסגנון אלה שמחזיקות דיסקית, נו טוב – שוב צבא). כמה שנים אחרי הצבא הורדתי אותן ובמשך כמה שבועות הרגשתי ערום.
ועוד כמה דברים פחות מעניינים.
זוש – תודה על הטיפ! בהחלט אחפש!
למרות שהכי פשוט להיכנס לחנות של פקאצות ולקנות רביעיית עגילים (צריך גם אחד לאוזן ימין), ולגמור עניין בפחות מ-50 ש"ח
עודד – מעניין, אבל טבעי, מובן והגיוני.
איזה אומואית עגילים זה לבנות