אלמלא הייתי שוכחת לפרסם אתמול בלילה את הפוסט הזה, הרי שלעולם לא הייתי מבחינה בעובדה החגיגית שזה עומד להיות הפוסט ה-700 בבלוג. אין צורך בברכות ואיחולים. זה בעיקר סתם אומר שיש פה יותר מדי פוסטים, ובאופן אירוני, חלק מהפוסט מדבר בדיוק על זה.
הבחנתי לאחרונה בכמה שינויים באופן הבליגה שלי:
- פחות פוסטים של שטויות נוסח "תראו מה מצאתי". זה נובע מן העובדה מכך שכל החומר הדבילי הולך ישירות לבלוג היתוך קר למפגרים
- פחות פוסטים. אני מניחה שזה נובע בעיקר מכך שאני הרבה יותר עסוקה בעבודה (ואני לא רואה את זה משתנה בקרוב לצערי), אבל כאמור, נובע גם מסעיף #1.
- יותר פוסטים רציניים (יחסית לעצמי). אם כבר אני מצמצמת את מספר הפוסטים ליום, אני מעדיפה קצת שהפוסט היחיד שלי באותו יום יהיה שווה משהו (בעיניי), ולא יהיה סתם יציאה מפגרת. בשביל היציאות האישיות המפגרות קיימים הדברים הקטנים באמת.
האמת, אני די מרוצה מהטרנד הזה.
עם זאת, אני משועשעת/מופתעת מהעובדה שהשבוע האחרון (שבהחלט היה בו ריכוז די גבוה יחסית לעצמי של פוסטים רציניים) ניתן אולי לקטלוג כ"שבוע הפמיניסטית הזועמת"*. אבל לפחות בעיניי, זה היה שבוע מוצלח למדי – הן מבחינת איכות הפוסטים שהתפלקו לי, ועוד יותר מבחינת איכות הדיונים שהלכו בו, שהיו מרתקים בעיניי.
עניין אחד שנובע בוודאות מבלוג ההיתוך הקר, ומשעשע אותי למוות הוא העובדה שלמרות שמאז ומעולם חיבבתי את הסיפורים המוזרים/פסיכיים בחדשות (אני מהאנשים שבשבילם נברא מדור "מסביב לעולם" במוסף 24 שעות), הרי שבחודש וקצת מאז שהתחלנו להריץ את הבלוג הזה קצת יותר ברצינות – הראש שלי נהיה מעוות לחלוטין. כמעט כל דבר הופך לבעל פוטנציאל "התכה". ולא משנה אם זה פיל שמשחק בקקי או (עוד) מטייל שהלך לאיבוד בעין גדי ומת מהתייבשות**
מצד שני, אני חייבת לציין שאני ממש נהנית מזה. בתור אחת שממילא חוטפת דכאון אטומי מהחדשות, ומעדיפה/משתדלת להדחיק, הרי שהעולם המוזר והמציאות המבחילה שאנחנו מתקיימים בהם נראים יותר טוב כשמסתכלים על היקום במשקפיים קצת יותר הומוריסטיות והרבה יותר ביקורתיות. זה מעין שיפט מחשבתי מעוות שאני חייבת להמליץ לכל אחת ואחד מכם להתנסות בו מפעם לפעם, כי אחרת העולם מדכא מדי לפעמים.
* אגב, אני לא ב-PMS השבוע. סתם, למקרה שתהיתם.
** שקלתי אתמול, ממש ברצינות, לכתוב על זה. בסוף החלטתי שלא, כי זה כבר *באמת* חסר רגישות. לא שזה אומר שאני מצדיעה לתבונתם האינסופית של כל האנשים האלה שהולכים לאיבוד במדבר ומתים מהתייבשות כי 40°C בחוץ והם לא חשבו שזה רעיון טוב לקחת איתם מים, או אלה שטובעים בכנרת כי הפלא ופלא הם לא יודעים לשחות.
כבר ראית את זה?
בועז – שור ברור! אחד מהשירים שברשימה הוא שלי
(לא אומרת איזה, אבל תרגיש חופשי לנחש)