מילא זה שהבטחת לאחיינית שלך שתגיעי השבוע להורים.
ומילא זה שהבטחת לה טנטטיבית לפני כמה שבועות שמתישהו תלכו לראות את רטטוי בעברית (אני חוששת קשות מהזוועה המדובבת).
אבל למה בשם אלוהים הילדה חייבת להכריז, בשניה שכף רגלך חוצה את מפתן הדלת, שהיא ישנה אצלך?!
(כל זאת כמובן מבלי להתייעץ עם הוריה שהיו מופתעים בדיוק כמו דודתה ההמומה)
מכיוון שמוטב לדעתי שלא אני אהיה זו שתחשוף בפני בת השש את העובדה שאסור לסמוך על מבוגרים עוד בטרם הגיעה זו לכתה א', הסכמתי בחוסר רצון לא בולט מדי, והזמנו כרטיסים למחר בבוקר לזוועה המדובבת. יהיה כיף. אני מקווה.
מתוך נסיון לצאת דודה מגניבה לאללה, עברנו בדרך הביתה באיזה סופרמרקט של כופרים, העמסנו יותר מדי דברים עם שוקולד, וגם כל מיני מסטיקים בניגוד לרצוני*, כי היא עשתה קולות ופרצופים של "את דודה רעה".
וכך מצאתי את עצמי תקועה עם ילדה בת שש בבית שאינו ממש מותאם לילדים מבחינת בידור.
חשבתי שיש לי בבית את "מוצאים את נמו". מתברר שנגנב על ידי מי שלא יהיה, ושהפריט היחידי בספריית ה-DVD שלי שאיכשהו נראה לי מתאים לילדים הוא "מי הפליל את רוג'ר ראביט".
מתברר שרוג'ר ראביט זה סרט שממש לא מתאים לילדים. להפך, זה סרט (לא מדובב, תודה לאל) שקצת קשה להסביר בו עניינים של מוות, רצח, אלימות וסקס כשבת שיחך היא פקאצה בת שש בהתהוות. לפחות אכלנו מאפינס עם גלידה, ואני מקווה שזה הסיח את דעתה.
מקבץ שיחות מהצפייה בסרט:
- מה היפה (ג'סיקה) עושה לאיש הזקן ההוא?
- הם משחקים מי גנב ת'עוגיות מהמטבח. תאכלי את הגלידה שלא תימס.- למה הוא עצוב?
- כי הוא חושב שהיא כועסת עליו. עוד גלידה?- למה הוא כל הזמן שותה מהבקבוק?
- הוא מאוד אוהב תה. את בטוחה שאת לא רוצה עוד גלידה?- עכשיו הוא ימצא את אח שלו?
- לא. אח שלו מת.
- קיוויתי שהוא ימצא אותו.
- אוי נכון, הוא הלך לאיבוד בעיר של המצויירים.
עצוב. עלוב. אבל נראה לי שהיא נהנתה מהסרט (היא לא הרשתה לי להריץ את הקטעים המפחידים).
אני מקווה שהיא לא תעיר אותי באמצע הלילה ותגיד שהשופט הרשע רודף אחריה עם ידיים של מקדחה חשמלית.
אני בד"כ נהנית להיות דודה, אבל שכחתי שלפעמים, חלק מהגדרת התפקיד היא גם שהם נתקעים אצלך בבית בעל כורחך ובאים אלייך לסלון 3 פעמים ברבע שעה להגיד שהם לא יכולים לישון.
עדכון (5:43)
ססססאמק! או שהיא הילדה הכי מיוזעת ביקום, או שהיא עשתה לי פיפי במיטה.
[מדליקה סיגריה, מקללת קשות, ומקווה שיתברר בבוקר שזו רק זיעה ושתצליח להעביר את מה שנשאר מה"לילה" על הספה בלי צוואר תפוס]
* מאז 21 בפברואר 2000 (עת שברתי שן והרסתי לעצמי את היומולדת שבוע אח"כ עם כאבי שיניים נוראיים וטיפול שורש ביומולדת), הפסקתי כמעט לחלוטין (לא לגמרי, רק באופן כמעט מוחלט) לאכול מסטיקים, וגם השתכנעתי שזה הרגל מגונה, בזוי ומגעיל.
אחת מהידידות שלי אמרה שהיו לה סיוטים מהסרט הזה כשהיא הייתה קטנה, תבדקי אם היא בסדר.
עד כה, נראה שהילדה בסדר (ישנה בשלווה על הספה).
על הטראומות אני בטח אשמע מאחותי מחרתיים!
זה היופי באחיינים (או ילדים של חברים). את מלעיטה אותם בממתקים ובסרטים מפחידים וההורים מקבלים את כאבי הבטן והסיוטים.
שיהיה לכם לילה טוב, תהנו מחר ברטטוי ומקסימום, תעלימי את כל פחדיה בגלידה וגן שעשועים.
כן, זה נחמד ככה. אלא אם כן אותם אחיינים עושים לך פיפי במיטה!
(כפי שאני חושדת שקרה. גררררר!)
ממש מפחיד.
המפחיד זה שהיא אכן עשתה לי פיפי במיטה ושכמעט שפכה לי גם יוגורט תות על הספה!
הלך לאיבוד בארץ המצוירים – קרעת אותי מצחוק!
אורית – מה, לא?