אפשר אולי רק להשוות את האינצידנט הבא לסיפורו המיתולוגי של לרמן על "איפה פה זה הלילינבלום?", ואולי לא.
ייתכן שזה מטומטם בהרבה.
הזמן: יום שישי, בשעה 22:30.
המקום: רחוב אבא אבן, בלב אזור התעשיה הפקוק לעת ליל של הרצליה פיתוח.
הנפשות הפועלות: שרון* ואחיה החייל. שני מיזנתרופים שונאי אדם אך אוהבי המבורגרים.
מכונית נעצרת לידם:
"סליחה, איפה זה אזור התעשיה של הרצליה פיתוח עם כל הפאבים והמסעדות?"
מסביבכם, יא אהבלות. מסביבכם.
שלחנו אותם לכיוון ההפוך – אל המרינה. כי אנחנו רעים ככה.
* שמפתחת באותן שניות ממש כאב ראש מעיק שבוודאי אשמות בו המשקפיים החדשות שהיא משום מה החליטה ללבוש היום (ומאז התדרדר לרמות קטלניות ממש), ולכן סיבולת הטמטום שלה נמוכה במיוחד.
ואת לא מפחדת לפעמים שהם ימצאו אותך ויחזרו בשביל לדפוק לך מכות?
ואולי הם אפילו קוראים את הבלוג הזה, וידאגו שאקזימט יפסיק לסנן תגובות זבל?
להגיע ביום ששי בערב להרצליה פיתוח?! מה שאנשים מוכנים לעשות בשביל המבורגר…
לרמן – מה לעשות? ההורים גרים בצ'כונה*.
הטריק הוא פשוט ללכת קצת ברגל בדרך להמבורגר. כל עוד לא דורסים אותך ערסים שיכורים, הכל בסדר.
* צפונית דוחה יוצאת מהארון אך מתכחשת לסטיגמה, כי זו לא אשמתה.