נהניתי לקרוא (ואני בטוחה שכך גם כל האחרים שקוראים את הבלוג הזה), ואני עוד יותר מקווה שנהניתם לכתוב.
אני חושבת שלא קיימת דרך מהנה יותר לסיכום של שנה ראשונה מוצלחת בבלוג מאשר לארח בסלון הוירטואלי שלך קבוצת אנשים שאת מחבבת ומעריכה, ושאת כולם היה לך העונג להכיר באמצעות הבלוג (או הבלוג שהיה לפניו)*.
מצחיק קצת לשבת מול הבלוג שלך עצמך, בציפייה נרגשת לראות מה הפוסט הבא שייכתב בו.**
הרעיון מאחורי ההזמנה ל"פרוייקט" שכזה, ובו הפוסטים של יום שלם בבלוג ייכתבו על ידי אורחים היה נורא פשוט – לראות מה יכתבו בלוגרים מחוץ לסביבה הקבועה שלהם, ברוב המקרים – בהחלט מחוץ לז'אנר של הבלוג שלהם, ואל קהל קצת*** שונה (לעתים) מקהל הקוראים הרגיל שלהם.
הופתעתי לטובה מהמספר הגבוה של אנשים שנענו לאתגר (בין אם ניג'סתי להם קלות, ובין אם ההיענות שלהם הפתיעה אותי לחלוטין).
התוצאות לטעמי, היו פשוט מענגות, ולא משנה שהתפרסמו כאן זה לצד זה – פוסטים שהיו רציניים להחריד, כייפיים ביומיומיות שלהם, יצירתיים וחמימים, נוסטלגיים ומרגשים, קורעים מצחוק, מפדחים בהנאה או שגרמו לי לתחושת הזדהות משועשעת ועגמומית.
נהניתי מכל מילה שבכל פוסט.
כל הפוסטים, לפי סדר הפרסום שלהם:
- יהונתן קלינגר – דברים זולים עולים יותר
- רותי מורין – כמו שדג צריך אופניים
- CrazyVet – על מה כותבים בבלוג של סריגה?
- הוד מעלתה – פוסט לתועלת המין הנשי
- יואב לרמן – להתעורר עם פינק מרטיני
- חנן כהן – הסוודר האפור
- שירה – גאידמק יקנה את נינט ואני קניתי יס מקס
- יוחאי – טריביוט שנה לדברים קטנים
- אורי קציר – הרפת"ן, החרמ"ן והדוברמ"ן
- יניב גבאי-מילר – טכנית, עדיין יום שני (שרימה קצת עם הלו"ז, אבל לא נורא)
היה כיף, ושוב תודה!
הערה למי שרוצים גם אבל איחרו את המועד: ההרשמה לסבב הבא של הפרוייקט תיפתח אי שם בראשית יוני 2008.
* וידוי קטן: אני ממש שמחה שלא צץ אף לא מתנדב אחד ששקלתי להגיד לו שאני לא רוצה שיכתוב אצלי פוסט אורח.
וגם: אורי אמנם לא עונה לתנאי המבצע המקוריים, אבל אני בהחלט מעריכה אותו ואת הבלוג שלו, וממילא, יש אנשים שלא אומרים להם לא כשהם מציעים להתארח אצלך, נכון?
** נכון שראיתי כבר קודם את הפוסטים של אלה שהקדימו ושלחו לי טקסטים, או שהשאירו לי משהו בטיוטות, אבל השתדלתי שלא להתעמק ברובם יותר מדי, שלא תתקלקל לי ההפתעה… וממילא, היו כמה שפירסמו את הפוסטים שלהם רק היום, ועוד כמה שהפתיעו אותי בספונטניות שלהם, שזה בכלל היה נחמד!
*** קצת, אבל לא ממש שונה, כי בכל זאת, הביצה שלנו קטנה וממילא כולם קוראים את כולם, לא? (לפחות בכל הנוגע לרוב האנשים שכתבו כאן).



וכמובן שעכשיו, משהשעון הכה חצות ואנחנו רשמית ב-12 ביוני, אפשר להגיד מזל טוב, עד 120 (אלף פוסטים)
חס ושלום! אני אצטרך לכתוב בלוג במשך איזה 200+ שנה בשביל להגיע להישג הזה!
(תודה)
לא, ממש לא. אני מציע להתפטר מהעבודה, לכתוב עכשיו כמה מאות אלפי פוסטים ולפרסם אותם באוטומציה במשך 200 השנה הבאות. ככה יספיק לך ולקוראים שלך לכל החיים.
צודק. צודק. על מה לעזאזל חשבתי?!
טוב נו, שיהיה במזל !!!
מה זה כאן? כל מי שכתב לך פוסט הוא חבר שלך.
הכל מאפיה וזיופים.
ראשית – לא כולם.
ושנית – האם אני צריכה להזכיר לך מי מבין חבריי הבלוגיים סירב באופן חמקני למדי לכתוב פוסט?
כי בניגוד לשאר אנשי האינטרנט, לי יש חיים
(ותמונת מפלצת חדשה מסתבר)
שמענו עליך ועל החיים שלך, מר שקד.
[...] שפרוייקט הכותבים האורחים לרגל היומולדת של הבלוג הסתיים, ובכל זאת, לעתים יש חריגים. כמו במקרים של חברות יקרות [...]