שלוש מילים: הוראת קבע בבנק….

אכן. מצד שני אני עצלנית מכדי לזכור לעשות כזה.

הוראת קבע זה משעמם. אין כמו הריגוש הזה של חותמת אדומה: "התראה לפני ניתוק!", או חשבון בצבע שונה. מכניס קצת אקשן לחיים…

אל דאגה – אני אכן חיה על הקצה. עיריית ת"א דואגת להוסיף לי צבע לחיים עם ארנונות וחשבונות מים בשלל צבעים יפים.

הוראת קבע בכרטיס האשראי זה אפילו יותר קל (בשיחת טלפון אחת ל-103, וגם קל לבטל במקרה הצורך), וגם צוברים נקודות/כוכבים/בלינקים/השד-יודע-מה.

גם נכון

(בלינקיז של חשבון חשמל! מוי מגניב!)

אני נגד הוראות קבע.
לך אחר כך תוכיח שאין לך אחות אחרי שגבו ממך ב"טעות" קצת כסף מיותר….
בשורה התחתונה, הרבה יותר בטוח לא לשלם להם כמה חודשים ואז הכל במכה כשמאיימים לנתק

לדקלם את שמות כל הרחובות במדינה לא נשמע כמו הרבה עבודה. בכל עיר יש רחובות עם אותם שמות בדיוק (הרצל, ויצמן, בן-גוריון… ), חוץ מ-2 או 3 על שם ראשי העיר (למשל דיזינגוף)

ועדיין, זה כמה מאות שמות!

לא אוהב הוראות קבע, מרגיש כאילו נותן למישהו להיות איתי שותף בחשבון בנק (הבנק עושה זאת מצוין לבד…).
חוץ מזה, שרון, תנסי לא לשלם אגרות חניה לת"א. לפני כמה שנים קיבלתי בשבועיים 3 דוחות ושכחתי מהם ומהתזכורות לכמה שנים טובות.
מה שכן הכתובת הרשומה על האוטו היתה של אמא שלי.יום אחד באו 3 בבונים לבית של אמא עם מכתב שמחר באים לעקל אם לא נשלם!
ישבתי ש-ע-ה על הקו עד שענו במחלקה הנכונה בעירייה ושילמתי כל מה שביקשו(ועוד קצת ליתר ביטחון)…טיפה מלחיץ…

בדיוק בגלל זה אני *תמיד* משלמת על חניה.

הספיק לי לקבל פעם אחת דוח חניה (מעיריית רמה"ש ביומולדת שלי! פלא שאני שונאת את העיר הזו?!) כדי להישבע שלעולם לא אחנה במקומות מפוקפקים אלא אם כן ממש אין ברירה.

לי זה גרם להפטר מהאוטו

חצי שנה אחרי שחזרתי מטיול שעשיתי לפני כמה שנים באוסטרליה, הגיע אלי בדואר דוח של המשטרה האוסטרלית על נהיגה במהירות מעל המותר (באוטו שכור).
רק מהפחד שלא יתנו לי להכנס אי פעם לאוסטרליה (אם ארצה) שילמתי כמו ילד טוב.
חצי שנה אחרי זה, הגיע מכתב שאומר שהמצלמות שהם השתמשו בהם לא היו תקינות, ולכן כל הדוחות מבוטלים, וביקש לאשר את הכתובת שלי.
בערך חצי שנה אחרי זה, הגיע צ'ק מטעם משרד התחבורה האוסטרלי.
סוף הסיפור: הבנק לקח עמלה שערוריתית של עשרות שקלים על הפקדת צ'ק במטבע זר!
מוסר השכל? אם אתה ילד טוב, אתה תמיד תשלם. ככה זה.

נויף – זה יפה. באמת. ומרשים ברמות שלא ייאמנו ולא נתפסות כאן.
ועם זאת, כמובן שכאן חארות. כמו תמיד

אחרי שנים של התראות לפני ניתוק חשמל, נכנעתי ועשיתי הוראת קבע בכרטיס אשראי. כמובן שעקרונית מומלצות יותר ההוראות בבנק, אבל הפלא ופלא, הן טירטור לא נוח!
בכרטיס אשראי זה באמת נוח, ועברתי מאז שתי דירות. הפסקת הוראת הקבע (והעברתה לדייר הבא) היתה עניין של שיחת טלפון אחת (שלא כמו בבירוקרטיה של עיריית תל אביב. שם אין לי הוראת קבע. בשום אופן).

ואני שונאת את הבירוקרטיה ואת ההתראות שמגיעות כל חודש ונהיות אדומות סמוקות ומאיימות. העניין הוא שבהוראת קבע הן מגיעות משולמות כבר, המעטפות, ולא קורה כלום אם חצי שנה הן נשארות סגורות ליד הדלת לפני שאני עושה סדר.

הפרנויה שיש לנו מפני השלטונות הרשעים היא לפעמים קצת מוגזמת. צריך לדעת ממי להיזהר, אצל מי לבדוק בשבע עיניים, ואצל מי פחות.
הפרנויה כאמור לא תמיד מוצדקת, ולעומת זאת השלווה שבהורדת כמה שיותר תשלומים מהעול על הראש – גם לזכור שצריך לשלם, גם לקבל התראות ולהילחץ שמחר מנתקים – שווה את זה לדעתי.

וזה לא סותר את העובדה שחייבים, חייבים תמיד לבדוק את החשבונות, אבל מה, לפעמים אני בודקת באיחור. של חצי שנה (מלבד כרטיסי אשראי, שאני בודקת ברשת, ומשם אני גם מפקחת שבהוראות הקבע ירדו סכומים סבירים. פיקוח כללי כזה)

הוי, את כה בוגרת ואחראית שאין לי אלא לקנא בך! אפילו לזכור שצריך לעשות הוראת קבע אני לא מסוגלת!

שופוני משלב את רמת השרון עם הסיוט שבשמות רחובות: לפני כמה ימים נתקלתי בזה והחלטתי שאת זה חייבים לצלם (ובד"כ אני לא משתמש במצלמה שבטלפון שלי).

[...] שלי, הודות לקשקושי שיחה מזוהה וכו' (רבאק, אפילו המענה של חברת החשמל יודע לעשות את זה!). או שמא הציפיות הטכנולוגיות שלי [...]

[...] שוב שכחתי לשלם חשבונות. הפעם ניתקו לי את הגז. גז זה לא קריטי. אני ממילא בקושי מבשלת. גם מטופש לטעמי שניתקו אותי בגלל חוב של 200 וקצת שקלים, אבל לא משנה. [...]