אם מל גיבסון בסה"כ היה קצת שיכור כשבתגובה למעצרו על נהיגה בשכרות, האשים את היהודים בכל הרעות החולות בעולם…
אז כמה שיכור בדיוק צריך להיות כדי להפיק את יצירת המופת "הפסיון של ישו"?
(וזה באמת היה סרט איום ונורא, ואפילו העובדה שאחי ואני ראינו את רובו בהילוך מהיר לא הצליחה להפוך את חוויית הצפייה לפחות מתישה, למרות האתנחתות הקומיות המשעשעות שצצו בו מפעם לפעם)
ואם כבר קוראים הבוקר בוינט, כבר עדיף לקרוא, במקום דברי הבלע הטיפשיים של מל גיבסון, את הראיון עם ניל גיימן (בעצם, מלכתחילה עדיף לקרוא את ניל גיימן במקום וינט)
תגובות
אין תגובות לפוסט “הפסיון של מל”