כל התגובות האלה היו מאדם אחד, לא?
אבל תוסיפי שבתגובות בבלוג שלך אפשר למצוא בין השורות ספוילרים לגלקטיקה.

מוטי – שלושה או ארבעה מהם. ועדיין. כל האנשים האלה הם אנשים שזו היתה תרומתם היחידה כאן לי ולבלוג אי פעם, ובוודאי גם בעתיד.

אני מבקשת – ספוילרים לגלקטיקה, ומתכונים למצהבריי!

שרון, Take it easy. ארבעה טרולים קטנים עלייך.
חוצמזה, אין שום רע בלכתוב שטויות מדי פעם, אבל חייבים לעזור לך להיפטר מאהבתך לסושי גרוע במיוחד.

מתכון למצהברייט? ביצה מעורבבת היטב במצה מפורקת, לא?
וגם – יש אנשים שפשוט לא שווים את תשומת הלב. אם את בזה להם בכל מקרה, את בזה גם לדעתם עליך, לא?

צחקתי (בלב) מהסורגת מכוער חעעעעע

______ – באופן מפתיע, תתפלא לשמוע שאני לא לסבית. כמה מחברותיי הטובות ביותר הן אמנם מחובבות הז'אנר, אבל אני דווקא לא. סתם פמיניסטית, ואפילו לא מוצלחת במיוחד. וגם רווקה סטרייטית מרירה להפליא (ואם פספסת את ההיבט הזה שלי בבלוג, אז אתה כנראה לא באמת קורא אותו).

ואני חייבת לתהות כאן – בהתחשב בעובדה שמעולם לא נפגשנו, ושמימיי לא ציינתי כאן בבלוג את חיבתי לבנות המין הנשי (שוב, כי אני לא לסבית) – מדוע למעשה בער לך להוציא אותי מהארון? במחי מקלדת, בשם הפתיחות, הסובלנות, והדאחקה האנטי-טרולית, לקחת לעצמך כאן חופש ברמות שאני לא מרשה אפילו לחברים טובים בהרבה שלי, אי שם בקשקוש הזה שנקרא "העולם שמחוץ לאינטרנט".

אין לך ולא יהיה לך לעולם החופש לשחק כך בחייהם של אחרים, לנופף בשבילם בנטיותיהם המיניות (האמיתיות או המדומיינות על ידך), ולמעשה לפגוע בפרטיות שלהם ברמות שפשוט לא ייאמנו. בשלוש מילים קטנות המלוות בסימן קריאה אחד, יצאת בעיניי אפילו יותר גרוע מאותם טרולים מעליבים שהתלוננתי עליהם בפוסט שלי.

אז במטותא ממך, לפני הפוסט המתייפייף הבא שלך על שיוויון, פתיחות כלפי האחר, אתיקה ופרטיות באינטרנט ומה לא – תחשוב לחמש שניות. בעיקר אם יש לך כוונה לכתוב פוסט על הקוד האתי של הבלוגרים.

הוד מעלתה – אני אכן סורגת די מכוער!

מורין – 'צמעי, חיפשו מצהבריי, הגיעו אליי לבלוג.
אין ברירה. הייתי צריכה לשים מתכון. צריך לספק את רצון הציבור, לא?

לרמן – אני דווקא נהנית בד"כ מסושי טעים. אלא שהובע בשלב כלשהו זלזול של מישהו כאן בסושיה החביבה עליי, ולכן גם זה נכנס לשם.

(ופשוט פעם לא היו פה טרולים. וזה לא היה לפני כ"כ הרבה זמן)

שלום שרון,
הבלוג שלך מלא בחוש הומור וכל הכבוד על הכתיבה. אני רציתי להתקבל
לתוכנית "פילוסופיה וכו'.." ולא התקבלתי. לאחר קריאת הבלוג שלך,
אני די שמחה.
גילה.

גילה – תאמיני לי שיותר טוב ככה. בטוחני שיש תוכניות MA מוצלחות יותר ויקרות פחות.

[...] ולאחר התנצלות, לאחר שציינתי בפניו שהוא טועה לגביי. את התגובה שלי, אני משאירה [...]

אבוי. קראתי את התגובות ונראה לי שתגובתך למגיב נבעה מהלך הרוח של מישהי שמטרללים לה את הבלוג. הוא כתב "לסבית" כי זה עלבון שנוהגים להוסיף לנשים קצת דעתניות ופמיניסטיות מדי, (אם היה כותב "לזבית", אני חושבת שאי ההבנה היתה נמנעת).

ובקשר לפוסט עצמו – אוי, חשבתי שאת לוקחת את התגובות הפקאציות בהומור. מסתבר שיש גבול לסבלנות כשמעליבים אותך, שזה לחלוטין מובן. תמחקי אותן בלי להסס בכלל, ואם את יכולה טכנית, גם חסמי. למה שאיזו פקאצה משועממת וקנאית תהרוס לך את הגינה ואת המצברוח?!

כמו שלרמן אמר: Take it easy . כמו בחיים, כך בבלוג: יש כאלה שמסכימים איתך, ויש כאלה שמתעצבנים ממך. אם את כותבת על נושאים קונטרוורסלים – תמיד יהיו גם תגובות שליליות…

יוחאי – זה ברור. מצד שני, כמות העלבונות הזו שבאה במקביל לעליה הלא מוסברת בפופולריות של הבלוג מעיקה ומטרידה במקצת.

מניפולציה פופוליסטית.

אם מישהו מגיב על פוסט מסוים או התבטאות מסוימת בכך שזו היא מניפולציה פופוליסטית, לפרסם בעקבות כך פוטס "התברר לי שאני מניפולטיבית ופופוליסטית" – זה הרי יהיה מניפולציה פופוליסטית. (מצטער, טיעון מעגלי)

אדגים. נניח שאת מפרסמת פוסט בו את מכנה אותי "חרמן זקן" ואני קורא אותו ונניח שאני מחליט להגיב ומסביר מדוע לא(!) אפרסם עליך פוסט בו אכנה אותך "פרג'ידית צעירה" (שכידוע זה ההפך מחרמן ומזקן).

לקחת את שתי המילים האלו, אפילו לא את המשפט המלא (שמתחיל ב"לא") ולעשות עליהן ספין, זה סתם להוציא את הדברים מהקשרם ולנהוג בחוסר הגינות ("התברר לי שאני לא הוגנת"?).
אני לא בטוח אם זה משהו שמופיע בקוד אתי, זה משהו שנהוג בין אנשים.

אגב, התברר לי שאני טרול. לא, בעצם התברר לי שאנשים משתמשים ב"טרול" בלי להכיר את המושג.

ארז – אני ממליצה לך בחום, מאחר שנראה שאתה ממש לא מחבב אותי, לנקוט באחת מארבע הפעולות שהצעתי בפוסט הזה.

(ואגב, לא אני קראתי לך טרול. למרות שאני מתחילה לראות את קווי הדמיון… משהו עם לעמוד מתחת לגשר ולצעוק)

זה רק בגלל שאת מי שנכנס, נהנה מהבית הפתוח ואין לו מה להגיד לא שומעים.

בהחלט חושבת שלמחוק אותם וזהו, בלי שום התייחסות, זו הפעולה הנכונה. או כמו שנהוג לומר במחוזותינו – "אל תאכיל את הטרול".

זהו, שלצערי, בכל המקרים שפורטו כאן, אלה היו הביקורים הראשונים של אותן נשמות טובות.

ואני לא מוחקת תגובות, אלא אם כן בעיניי עשוי להיגרם נזק כלשהו לכותב התגובה או למישהו שהוא כתב אודותיו. שייקחו אחריות על מה שהם כותבים.

תפני אותם אלי, אני כידוע פותחת גרונות מקצועית וטרולים הם המטרה המועדפת עלי.

כפרע שלי – הם אינם ראויים לטיפול המסור של מקצוענית שכמותך.

אבל יש לי מסור חלוד ומסמרי פלדה …כמה מאכזב.

אני מתנצל מעומק ליבי על שהבעתי זלזול בסושיה האהובה עלייך. כעונש, לא אביע יותר דעה על דגים בכל מצבי הקיום שלהם, בין אם מגולגלים בתוך אצה, שוחים בוורשה עם גזר בזימים בתוך אמבט של ג'לי ובין אם הם נוגסים לתיאבון ברגלו של גולש קליפורני.
אם בכל זאת ארגיש צורך להביע דעה, אוודה היטב שהיא עולה בקנה אחד עם דעותיה הצודקות תמיד של המארחת האדיבה, בעלת הבלוג.
ושוב סליחה.

זה נשמע כמו קוד אתי קצת נוקשה למגיבים. מותר להתנגד לסושיות.
מותר גם לא להסכים ולהתווכח. אחרת יהיה ממש לא מעניין.

(ותודה על זה שבגללך יש לי עכשיו בראש אימג' מטריד של גפילטע פיש טבול בוואסאבי שטורף אנשים)

ולגבי המצבריי – ממליצה על זו של אייל שני שנה שעברה (לא המצבריי, המתכון) –
http://food.walla.co.il/?w=//891309

תודה, חולפת – ייבדק בפסח הבא!

[...] חודש, התעצבנתי נורא מזה שבפוסט זועם במיוחד בו קראתי לכל דכפין להעלות את מפלס העלבונות כלפיי, [...]