מראש החלטתי שהעמוד שלי בקפה יכלול לינק לבלוג שלי ואפס חברים.

אולי אני מפסיד את משרת מנכ"ל רפא"ל הבא, אבל ככה בא לי.

(ד"א, עכשיו הבנתי, הכפתור של עדכון דרך דוא"ל מופיע WAY נמוך מדי, בגלל זה אני שוכח להירשם כשאני כותב תגובות ארוכות, הוא קבור עמוק מתחת לתצוגה המקדימה…)

צפריר – נראה לי שסיכוייך להתמנות למנכ"ל רפא"ל הבא היו סבירים יותר ממילא במידה ומישהו שם קוראת את הבלוג שלך, ולא כי הודות לקפה אתה מכיר מישהו שמכיר מישהו שמכיר מישהו. לא?

ותודה על הפידבק – אני אבדוק אח"כ אם יש מקום הגיוני יותר עבור הכפתור של עדכוני הדוא"ל.

זה נכון, הגיל הממוצע של אלו שכותבים גם לי בהחלט גורם לתהות, אבל לפחות הם מתבטאים יותר טוב מהמפגרים הקטנים במקושרים (mekusharim.co.il).
התגובות שקיבלתי במקושרים מוכיחות שמערכת החינוך נכשלה בלימוד כתיבה, איות ויכולת הבעה ב-20 השנים האחרונות.

סליחה, אבל למה ציפית? שגברים לא ינסו ליצור קשר עם נשים? שזה מקום שאין בו בני אדם?
ו-45 (עוד שנתיים למנאייק) זה לא זקנים, זה קשישים רגע לפני התפגרות, עם כתמי כבד על הידיים ומנוי קבוע לאורולוג של עשירים. שיתביישו להם איך הם מעזים בכלל לחשוב על זה.

כמו שכתבתי כבר על הקפה, ממלא את מקומו של האודיגו במציאת פרטנרים לשיחות אינטלקטואליות מעמיקות.

מה שמזכיר לי, דוש, שדבורית מבקשת כבר מלא זמן עוד פוסטים נוסטלגיים על אודיגו.

הבהרה: אני לא בן 45 ואני כן קורא את הבלוג של שרון!
(סתם, שידעו)
אגב, הקפה הוא אכן כלי עסקי ולא רק חברתי, אבל ההתאמה לעולם העסקי עדיין לא מיושמת כהלכה. הצעת החברות היא הדרך היחידה חוץ מ RSS כדי לקבל עדכונים מבלוג שמעניין אותך. גם אין הפרדה בין סוגי החברים השונים בעמוד המשתמש וחבל.
אני מקווה שהם ישתפרו.

אלירם, זרוק מילה לאדם שוב

גדי – אין לי ביקורת על נטייתם של אנשים ליצור קשר עם אחרים. אני בעיקר משועשעת מהיעדר הרלוונטיות של האנשים שצצים לי שם ומציעים לי חברות. וכשאני אומרת היעדר רלוונטיות אני מתכוונת לפונקציה-לכאורה שהקפה אמור לשמש בה מול זו שנראה במידה רבה שהוא משמש לה.

והאמירה "זקנים" שבכותרת נאמרה כאן בעיקר בהומור. בגיל 32, כמה עצוב, גיל 45 כבר לא נראה רחוק כפי שנראה בגיל 23.

זו ש – את באמת השתמשת באודיגו לאיתור שותפים לשיחות אינטלקטואליות מעמיקות? כי אם כן, חוששתני שאת הראשונה והיחידה…

(אמרה זאתי שאחרי שני בליינד דייטים כושלים ושלל דברים שעל גבול ההטרדה המינית הסירה את התוכנה ולא פנתה לאחור)

בהחלט, היו שיחות אינטלקטואליות מעמיקות.
בדרך כלל לפני הסקס, במקרים המוצלחים גם אחריו.

אז כנראה שרק לי לא היה עם זה מזל

גם אני רוצה להתהדר בך ברשימת החברים, אז הצעתי לך חברות בקפה.
אני נרשמתי לשם די בהתחלה, אבל גם אני לא הבנתי למה אני צריך עוד בלוג. מאז אני פסיבי שם, ורק נכנס כדי לאשר הצעות חברות (חלקם מאנשים שאני לא מכיר)…

הפרק האחרון של גלקטיקה בהחלט היה מעולה. הגילוי המרעיש, וביחד עם השיר בביצוע המעולה (שסאם רמז עליו כמה דקות לפני כן), זה השאיר הרבה טעם של עוד.

יוחאי – אישרתי לך את הבקשה. BFF לנצח! (הו אני כה נרגשת!)

הפרק האחרון של גלקטיקה היה משו-משו ברמות חדשות. מתחשק לי לנסוע להוליווד ולדרוש פרקים חדשים כאן ועכשיו. אני שוקלת צפיה מחדש בשני הפרקים האחרונים רק בשביל האינטנסיביות שהלכה שם.

הקפה הזה מתסכל אותי.
כולם שם מנכ"לים עם תואר שני בווטאבר.
יש לי הרגשה שאני הפרולטריון היחיד שם.
מה איתנו? לא מגיע לנו איזה רשת חברתית של כאלה שאין להם בגרות ומרווחים שכר מינימום?
ובקשר לגלקטיקה.
יאללה, ספרו מה היה.
בכללי אין לי בעיה עם ספוילרים (למרות שדי התבאסתי למשל כששמעתי מה הפואנטה בסרט ההוא עם ברוס ויליס והילד שרואה אנשים מתים כי תיכננתי לראות אותו מתישהו).

כן, זה מקום קצת מוזר לשכמותנו, הצעירים שאין להם רשת"ב בהגדרת התפקיד.

הספוילרים על גלקטיקה נמצאים בדיון על קרמיט (וגם הם די עקיפים). אבל אני ממליצה לך להימנע מהם ולצפות מהר-מהר בפרק החדש כי הוא היה כ-ל-כ-ך טוב שבא לי לבכות מזה.

מוטי: פתחת כאן צלקות ישנות. אבל האמא של הילד רואה אותו! היא רואה אותו!!!

סליחה.

לפני מספר ימים באמת עברתי על כמה וכמה דפים בקפה והיו לי מחשבות דומות.
עוד איזה אתר שנועד לטפוח איזו טפיחה עצמית על שכם וירטואלית ולכמת דברים שאולי מוטב לא לכמת.
יותר מידי התעסקות באגו (בהקשר הזה, האגו במשמעות של "אני") כחלק משיווק עצמי בלתי פוסק.

בסופו של דבר, הרושם שנוצר אצלי היה של וריאציה מסוימת לאתר היכרויות, ללא ערך מוסף של ממש.
באמת נראה לי שעדיפים אתרים בעלי נושא מסוים (אתר אספני הבולים למשל, אתר חובבי המוסיקה של ויולדי וכדומה) על פני שווקי בשר אלקטרוניים.

ולגבי שלל הגברברים שצירפו אותך, נדמה לי שזה פשוט חלק מבעיה רחבה יותר, של יחסי גברים-נשים (בכיוון הזה יותר. זה פחות חזק ביחסי נשים-גברים), כאשר כמעט כל צעד נעשה למען איזה אקט מיני עתידי (בין אם הוא בעל סיכוי ובין אם רק במוחו ההוזה של אותו פונה).

בדיוק אתמול, לשם ניסוי, הזדהיתי בסקייפ כבחורה בת גילי מצ'כיה ותוך דקות ספורות המסך שלי התמלא המון הודעות, חלקן בעלות אופי מיני ישיר, אחרות בעלות אופי יותר מרומז. אפילו לא ניתן להאשים בכך את "התרבות" הישראלית, כי הם באו מכמה וכמה מקומות.

אלעד – ניסחת את זה בצורה מצויינת. גם אם הייתי מנסה, לא הייתי מצליחה.

מצד אחד האגו – תראו כמה שאני מוצלח. סופסופ יש לכל האנשים האלה (שהם מן הסתם די אפורים בחיי היומיום, עם כל הכבוד לדרג) במה להשוויץ בפני העולם כולו בהיותם תותחי-על בכירים בתחום העסקים.

מצד שני, השאיפה להיות מקושר, מתוך איזו הנחה מופרכת שכמות הקישורים (בעיקר אל סלבריטיז עסקיים ו/או נשים נאות במיוחד) מעידה על הצלחה נוספת. בין אם בתחום העסקי/חברתי, ובין אם בתחום הכיבושים המיניים האמיתיים או המדומים.

וכאן מן הסתם אין הבדל בין אותו ברוקר גרוש+2 לתיכוניסט המחוצ'קן הממוצע שהיה מת שכל אותן בייבס מאממות שבדף שלו במייספייס ישימו עליו קצוץ גם בחיים האמיתיים.

(ספק אם תמונה שלי, כפי שאני בשניות אלה ממש – משקפיים עבים, שיער לא מסורק, וטישירט מעופשת היתה זוכה לאותו מספר ביקורים של גברברים. אבל את הניסוי החברתי הזה אשאיר למישהו אחר)

רגע רגע – לגבי גלקטיקה – הייתכן?
ראינו את אותו הפרק?!
עונה שלישית, פרק 20?
פרק jumping the shark מובהק!

לא יודעת מה איתך. אני נהניתי עד הגג. כ"כ הרבה חוטי עלילה חדשים נפרמו בפרק הזה שפשוט התענגתי מכל שניה.

אה, וגדי – אי שם בתחתיות הדיסק שלי כנראה מסתתרת עבודת ניתוח יסודית המתבססת על מחקר ארוך טווח בעניין האוואטר שאנשים בוחרים לעצמם באודיגו. אין לי מושג איפה היא, ואני גם די בטוחה שלא חשבתי אז לקחת דגימות מהאוואטרים המדוברים עצמם, הרי היה ברור שאודיגו תחיה לנצח.

שרון – לא מזל בכלל. נפגשתי עם משהו כמו שישה אנשים שהכרתי באודיגו. עם שניים מהם אני בקשר עד היום, שניים מילאו את תפקידם היטב ובנחמדות וחזרו אל האופל ממנו הגיחו אחרי זמן מה, שניים היו טעות. סטטיסטיקה ככה ככה. (הסטטיסטיקה שלי מג'יידייט ומקופידון דווקא יותר מוצלחת)

סוגיית התמונות מעניינת – כמו שהשבתי לאלעד, בהחלט היה מעניין לבחון את אותו המצב בדיוק, לו הייתי מציבה בפרופיל שלי בקפה תמונה הרבה יותר יומיומית של עצמי.

(למיטב זכרוני, התמונה שלי באודיגו היתה בד"כ של מוות בכבודה ובעצמה. לא שמישהו זיהה ולא שזה שינה את טבע ההודעות שזכיתי לקבל שם…)

לטעמי הם חיברו בבת אחת יותר מדי חוטי עלילה. ואת חלקם – מוקדם מדי. ואת אלה שלא מוקדם מדי – באופן לא מספיק משכנע.

הם מתנהגים כאילו סגרו להם את השאלטר אחרי העונה השלישית וחייבים לסיים ולסגור הכל מכל הצדדים.

שזה מזכיר לי את המיניסדרה המשובחת the lost room, שלמרבה הצער דחסה לתוך שלושה (ארבעה?) פרקים את מה שהיה צריך להימתח על פני עונה אחת לפחות.

שמעתי על הסדרה הזו! (ושכחתי להוריד אותה בזמנו. נו, אולי במהלך הפסח) קראתי ספקולציות של אנשים שתהו בזמנו האם בדומה למיני של גלקטיקה, גם כאן ניסו לבדוק את השטח לקראת סדרה באורך מלא. כנראה שלא, הא?

א. מומלצת ביותר
ב. כנראה שלא, וחבל שכך! זה חומר קלאסי לסדרה.

מחפשת אותה ממש עכשיו במפרץ הפיראטים. תודה על ההמלצה!

האמת את סתם מקשקשת
בעולם האמיתי
גברים מתחילים
עם נשים
גם באתרים
גם בבלוגים
וגם בקהילה עסקית מכובדת
גם במקומות עבודה
וגם בבית הנשיא
וגם בממשלה
אז מצחיק שאת רצה עם פוסט פסאבדו צדקנות כאילו ברשת חברתית
עסקית רצינית זה לא אמור לקרות

אם את חיה ברשת את לא אמורה להיות כזו תמימה
ואם את כזו תמימה אז
זה פאטתי!!!
וטפשי

מה שפתטי זו הפרוזה שלך.

אכן פוסט מיותר לחלוטין-מסכימה עם נטלי
נראה לי שאת חיה יותר מדי בסקנד לייפ
ולא יודעת על מה את מדברת בהשוואה לחיים האמיתיים
לא כל שטות צריך להעלות לרשת!!
ושרון-תדעי לקבל ביקורת
כתבת ממש שטויות

[...] הקפה שלי הוא באמת תירוץ טוב להתחיל עם בחורות ("באה לקפה?") [...]

[...] מאז כמעט ולא חזרתי לשם ולמעט פוסט אחד (שניתן לקרוא בו את סימני המצוקה) לא התבטאתי לגבי הקפה. אחרים עשו את זה. שלשום ראיתי שגם דנה רוטשילד מ"העיר" כתבה על הקפה במיאוס מופגן תוך שהיא מכנה את התופעה בשם "גרפומניה-דפרסיה". [...]

אני עם נטלי.
את מקשקשת.

אה כן. וגם עם דריה.

דריה – לידיעתך, מימיי לא הסתובבתי בסקנד לייף. אני משאירה את זה לחסרי החיים באמת. כמוך, כנראה.

נראה לי שאת ההוכחה שכתיבת בלוכג איננה ערבות לידע חוכמה או אפילו הגיון בריא

סקונד לייפ במובן של חיים שניים וירטואליים ולא במובן המופשט של המשחק
בקיצור כתבת פה פוסט דבילי בטירוף
והטפשות שלך התגלתה במלוא מערומיה
וכעת את גם לא יודעת לקבל ביקורת!!
מה את חושבת שאי אפשר לבקר גם אותך?
כל הטיעונים שלך נשללו אחד לאחד
ומגוחך שבעלת בלוג מתפלאת שמתחילים איתה באינטרנט
חחחחחחחחחחחחחחח

דריה – מעולם לא טענתי לפיקחות יתר מצדי.
לא רוצה – את ממש לא מוכרחה לקרוא בבלוג הדבילי הזה.

חוצמזה: איזה טיעונים? אפילו לא היו לי כאן טיעונים. הצגתי מצב. אמרתי למה בעיניי הוא לא מוצא חן. וזה הכל. אני הרי צדקנית טיפשה אז מה אני יודעת?

אבל את לא מבינה שככה זה בכל מקום?………………………..
מה הקשר לקפה
זה כמו לכתוב שבולגריה זה מקום של חרמנים זקנים שמתחילים עם בחורות
כי היית בבולגריה
זה אוניברסלי
בכל מקום חרמנים וגברים מתחילים איתנו
והקפה לא שונה
וזהו נמאס לי
עייפת אותי

נראה לי שיש פה חבורה מאוד מוטרדת… מה קרה בנות? אף אחד לא ניסה להתחיל אתכן?

פפפפףףף

דריה, אולי זה רק עולמי הצר והמוגבל, אבל סקנד לייף לא קיים במובן סמלי לשום דבר. עם כל הכבוד לסקנד לייף הוא עוד לא ממש אבן פינה בתרבות הדיגיטלית. אולי יום אחד.

ומילה על ביקורת: כמו שצריך לדעת לקבל ביקורת, צריך גם לדעת לתת ביקורת. ולהגיד שהיא מקשקשת ותמימה ופאתטית על התגובה הראשונה זה לא דרך לתת ביקורת, ואי אפשר לצפות ממנה להגיב ברצינות לביקורת מסוג זה. גם את לא היית מקבלת ביקורת כזו ברוח טובה.

עידו – מילא תמימות. ייתכן שאני אכן בחורה תמימה ופאתטית. לא אכחיש ולא אתכחש. וגם מילא ביקורת גסת רוח. אחרי כ"כ הרבה שנים באינטרנט ועם בלוג, זו כבר נורמה, לא?

ועם זאת, יותר התעצבנתי על זה שהיא די פספסה את הנקודה הכללית שלי (שנראה לי שבכלל פוספסה ע"י רוב מי שהתייחסו לפוסט הזה כאן בתגובות או אצלם בבלוג, מלבד אולי שוש), שאינה נוגעת כלל לסוגיה הבלונדינית, אלא בכלל לסוגיית הרשתות החברתיות הפורמליות, ועל אחת כמה וכמה כאלה שהן ברובן שטחיות למדי והתוצאה שלהן היא אכן, אותם בני 45 גרושים+2 שמעטרים את רשימת החברים שלהם בכוסיות בלונדיניות כי גם להם עצמם אין באמת צורך בנוכחות הזו שלהם שם.

ונו, אני מתארת לעצמי שזה היה הביקור הראשון והאחרון של דריה כאן בבלוג הזה שהיא ממילא כה מזלזלת בו ובכותבת אותו. (ראוי לציין שעובדה זו אינה מצערת אותי כלל)

וואו. מדהים התגובות האלו. גם כאן וגם אצל צביקה.
אם משהו יכול לשכנע אותי שהרשת החברתית של דה-מרקר היא לא מקום רציני אלא מקום שעסוק בעיקר בכוסיות ובשואו אבל עם יומרה גבוהה הרבה יותר (כמו שאת אבחנת היטב), אלו התגובות האלו.

והציטוט המצחיק מכולם (בתגובה אצל צביקה, ההדגשה שלי):

"הם הרימו שם פרויקט מרשים ביותר בקפה והוא מצליח כי הוא אמין ורציני ולא נותן לוירטואליות לפרוח. אני בקפה כי יש אנשים אמיתיים ואיורים הם פתח להתחכמויות."

להסביר מה לא בסדר בציטוט הזה זה למעשה להסביר מה לא בסדר במה שאת (שרון) אבחנת ומה לא בסדר בקפה באופן כללי.

נ.ב.
חיפשתי אתמול ולא מצאתי- יש לך כתובת לטרקבקים שגם מי שלא משתמשת ב-WP יכול להשתמש בו?

"לא נותן לוירטואליות לפרוח". כן. ממש. מי שאמר את זה בטח לא מבין מה זו "וירטואליות". מה משמעויותיה ואיך אנשים משתמשים בפער הקטן הזה שבין האני ללא-אני. ולא משנה אם הם משתמשים לשם כך בשמם המלא או לא.

דווקא בסוגיית הצביקה, אני חייבת לציין שברמה זו או אחרת, אני מבינה את הדרישה ממישהו לעמוד באופן מוחלט מאחורי הזהות שהוא בונה לעצמו.
ועם זאת, האופן שבו העניין טופל פשוט מחריד. (ואם כבר, אז למה לדרוש רק תמונות ולא שמות מלאים? אני רוצה לדעת מיהו סוחר החמוסים [שם בדוי] שהציע לי חברות!)

אני בהחלט צריכה להוסיף לינק לטראקבקים איפהשהו כאן. יבוצע בהקדם! (ז"א – בטח בדקות הקרובות, אחרי שאמצא מקום מתאים בתבנית הארורה הזו) תודה על הפידבק בנדון!

[...] יש איזה ויכוחון קטן בבלוגוספירה לגבי "קפה טוש". האמת היא שאין לי עמדה. לא שוטטתי שם כי הרעיון העקרוני (קהילה עסקית, בעיקר קהילה של ברנז'ת הפרסום וההיי-טק) לא קסם לי במיוחד. חיכיתי שאנשים יקשרו לבלוגים מעניינים שם, כי אני עצלן (בינתיים העלתה חכתי בעיקר את יצירת המופת הפיוטית הזו – וכמה פוסטים שעוסקים בקפה באופן כללי, בדרך כלל לא באופן חיובי במיוחד, כמו הפוסט המפורסם של צביקה בשור על זה שלא הרשו לו להשתמש בתמונה שלו שעברה עיבוד מחשב (זה כי הם לא אנונימיים כמו כל הילדים האלה שרצים באינטרנט. הם אנשי עסקים רציניים, ולכן הם צריכים שיראו תמונה ברורה שלך. אה, כן, וגם כדי שאנשי העסקים הרציניים יוכלו להציע חברות לכמה שיותר כוסיות)). [...]

אני די זקן ודי חרמן (למה אומרים שהחשק המיני יורד עם הגיל??).
אני רוצה להציע לך חברות, אבל אין לי בלוג בקפה.
מה אפשר לעשות?

[...] להודות על האמת, כאן בהיתוך, אנחנו מתנגדים יותר לקפה דה-מארקר ממה שאנחנו מתנגדים לזיהום [...]

[...] הצורך הזה להצהיר על קשים ולכמת אותם באופן ברור ומובחן עולה לי על העצבים. אני כבר יודעת מי החברים שלי. זמן רב לפני שבכלל דיברו על [...]