מצאתי את עצמי מתעסקת אמש במתן תמיכה טכנית ונפשית לאחד הפרוייקטים היותר הזויים אך מעניינים שנתקלתי בהם כבר המון זמן: לעשות את סבתא מאושרת.
הזוי, כי אני לא ממש מכירה את יהונתן, למעט תגבובים פה ושם בבלוגים, ולכן זה היה מפתיע למדי.
ועוד יותר כי מתוקף היותי פדחנית, לא הייתי מסוגלת אפילו לחשוב על משהו כזה – לא להרים כזה אתר, וגם לא להציע את עצמי למישהו שהרים אתר כזה.
סביר להניח שלא הייתי מעזה לשלוח מייל קצר למישהו אפילו אם היה לי ברור שמדובר באביר חלומותיי.
מעניין, כי מסקרן לראות האם ככה אפשר באמת למצוא אהבה, ואיזה סוג של נשים עשויות לפנות אל אתר מעין זה.
בכל מקרה, לגבי המקרה הספציפי, הרי שאני אני פסולה מראש מלהגיש מועמדות מאחר שאני מעדיפה את הפרות שלי מתות, וצלויות במידה בינונית (ובכל מקרה, כאמור, אני פדחנית).
עם זאת, הודעתי לו שאם זה מצליח לו, אז עיצוב ההזמנות לחתונה – עליי.
כל העניין הזה מעורר מחשבות – כמה רווקים מרירים טרם מצאו את הרווקה המרירה שלהם פשוט מכיוון ששני הצדדים שונאי פיק-אפ בארים, ובכלל – מוכנים לעקור לעצמם את עין שמאל בטרם יירשמו לאתר היכרויות?
לא מעט נשים שאני מכירה נמצאות בדיוק שם.
מעניין בהחלט.
נו, ואני לא?
וזה מה שכל כך מתסכל. כי בגלל זה כולנו לבד.
אם אשה הייתה עושה את זה היו מכריזים עליה כעל נואשת, אבל כנראה שיש יתרון בלהיות גבר (אפילו גבר צמחוני…), יהונתן יזכה להרבה הצעות והרבה פרסום (שזו בטח המטרה המקורית).
בכל מקרה- אני את הלשעבר פגשתי באוניברסיטה בקבוצה של חננות חובבי מד"ב- מעולם לא הייתי בפיק אפ בר ומעולם לא אהיה, אז אל יאוש!
אני באמת לא יודעת אם להתפרסם בתור "ההוא שעשה אתר בו הוא מחפש כלה צמחונית" זה כזה שוס גדול. גם לא ממש נראה לי שחסר לו סיקור תקשורתי. לכן אני מוכנה לתת לבחור את הבנפיט אוף דה דאוט ולהניח שזה נסיון כנה למצוא אהבה, גם אם בדרך לא לגמרי קונבנציונלית.
אני מבין שאת הפן ההומוריסטי באתר קשה לאנשים לקבל, אני גם לא חושב שאני נואש במיוחד, אני פשוט נוטה לחשוב על לוותר על הזוגיות alltogether, אז נראה מה יהיה.
אני לא רואה מה ההבדל הגדול בין דף ברשת לבין כרטיס עם תמונה ושם בג'י דייט. הכרטיס האישי שלי בג'יידייט היה מחוסר תמונה ושם, אבל זה עניין של אופי.
כשאני התחבטתי עם הפדיחה של להכיר מישהו באינטרנט מישהו אמר לי משהו חכם מאוד "עוד חמישים שנה כשיהיו לך נכדים, אף אחד לא יתעניין איפה פגשת את סבא".
נו, חמישים שנה קדימה זה גדול עליי, אבל העיקרון נכון.
חוץ מזה שלצאת לבליינדייט שמישהו סידר זה הרבה יותר הימור מאשר לצאת עם מישהו שראית את התמונה שלו ושעבר כמה מסננות לפני כן.
דווקא בהכרות אינטרנטית יש יותר לקיחת גורל בידיים או אשליית שליטה.
מי שעדיין נתלה בפנטזיה של חילופי מבטים אקראיים מובילים לרכיבה על סוסים על רקע השקיעה, שידע שדווקא בג'יידייט או דומיו יש אפשרות לרומנטיקה בסגנון החנות מעבר לפינה.
כיום מאוהבת כבר שנתיים עד שורשי השיער, יש לי כמה תובנות על העניין.
כל מה שיש לי לומר -זה שאני נכנסתי לזוגיות שלי בעצם כסטוץ.
עכשיו לכי תספרי לנכדים ש"סבתא וסבתא חיפשו זיון"
וחילופי מבטים רומנטיים מעל סוסים לעבר השקיעה – נו, יש עם זה הרבה בעיות. זה קורה רק ב"הר ברוקבק"
רק רציתי לאמר שאם את רואה שמישהו הגיע אלייך עם הגיגול "סלקום" + "יום המשפחה" זו אני, ואת היית התוצאה הראשונה.
אבל אם אני כבר כאן אני גם אציין שהאתר הזה די מגעיל בעיני. פחות הרעיון ויותר הביצוע שמריח כמו תרגיל בקורס שיווק למתקדמים במרכז הבין תחומי. חוץ מזה שאיזו אמריקאית כבר עשתה את זה קודם (ובסוף גם עשתה מזה לא מעט כסף, כמדומני).
חנית,
מסכים איתך בנוגע לרנדומאליות, אף פעם אי אפשר לדעת מה יהיה, אבל תמיד אפשר לנסות לקדם את הגורל. וכן, אין הרבה הבדל בין זה לג'יידייט (חוץ מזה שכאן אני יכול לא להיות שכן של עשרות ערסים)
אפרת,
אני לא למדתי שיווק (למיותר לציין כי אין לי מושג מה זה שיווק למתקדמים), אבל לא נראה לי שכסף יצא מזה, מקסימום אני אוציא עוד כמה אלפי שקלים על דייטים מיותרים, לא?
לא ראיתי את האתר של האמריקאית, אם כי אתמול כשישבתי לבנות את האתר והתייעצתי עם כמה אנשים, אחת הפנתה אותי לבלוג ישראלי שמנסה לעשות אותו דבר (רק שהעיצוב שם לקה מאוד בחסר).
אני הפניתי, ולהגיד שהעיצוב לוקנ בחסר זה האנדרסטייטמנט של השנה.
מה גם שהבחור היה די מוזר.
(לא רציתי לציין את שמך מבלי לבקש את רשותך) ומפאת כבוד הבחור לא נלנקק אליו, נכון?
שיאללה. אני קמה מהמחשב לשעתיים, חוזרת, ומגלה פה עולם ומלואו של תגובות.
אישית, אני בעד היוזמה של יהונתן פשוט כי גם ככה די קשה למצוא קצת אהבה בעולם הזה, אז אם זו הדרך, יאללה, למה לא? ושימותו כל המבקרים והקנאים. כל אחד והדרך שלו.
(ואני דורשת שמישהו ישלח גם אליי לינק לאתר המכוער של הבחור ההוא, שגם אני אצחק!)
יהונתן – לקדם את הגורל זה מצויין.
אני ממש ממש בעד – וכפי שכתבתי, יוזמה משלך – זה ממש מספיק ?נ
אני מאוד התלהבתי מהאתר הזה. אם הבנתי נכון את יהונתן, הוא רוצה מראש להימנע מהרבה דייטים מיותרים. מי שתפנה אליו תהיה בחורה אמיצה מאוד. וצמחונית. זה כבר סינון דרמטי.
אף הפניתי שני חברים רווקים שלי לשם. הלוואי ויהיה להם את האומץ לעשות משהו דומה.
אני לא מבין את הרתיעה מאתרי היכרויות. בתחילת העשור, רק כל מיני מוזרים ומכוערים היו באתרים האלה.
היום, כולם שם: גם הערסים, גם הדוגמנים, גם החנונים, גם בנות כת החתן, גם פקאצות, גם בחורות ובחורים נורמליים לחלוטין. פשוט מסננים באתר, באימייל, ובטלפון לפני שנפגשים. מבחינתי, זה מצויין. אני ביישן מדי בשביל להתחיל עם בחורות בבר, וגם די עסוק. רבים ורבות כמוני יש. באינטרנט אין את הבעיות האלה. מבחינתי האישית מדובר בסיפור הצלחה שנמשך כבר שנתיים וחצי.
יהונתן – מי זאת חנית?
יוחאי – אהבתי "בנות כת החתן" חזק!
אני גם זוכרת שבשבילי רעיון של אתר היכרויות היה כמו חוגי פנויים פנויות משנות השמונים או הכי נמוך משרדי שידוכים עם וידאו.
אבל כשהדור של היום מכיר את כל עולמו דרך הרשת וה-ICQ בקרוב זה יהיה חריג לפגוש מישהו בצבא או באונ'
יש בזה פן של לצאת מהארון.
יוחאי, למה אתה לא שולח חברים רווקים שלך אליי?
בשביל מה אני מנג'סת כל כך הרבה פה בבלוג?! פויה!
דנה, תודה (אבל לא אני המצאתי את זה). אם כבר דחקאות: "למה הסדוטנטים בחוג לפסיכולוגיה לא מצביעים בכיתה? כי הם מפחדים שתיפול טבעת!". (עכשיו לצחוק).
שרון, יטופל.
דנה,
חנית ידועה בכינוי ¨אחי דק¨ר¨.
אגב, יוחאי, אני לא ביישן מדי או עסוק מדי להתחיל בבר, פשוט אין בברים שאני יוצא אליהם בנות שהן גם יפות, גם מעניינות וגם לא זנותיות.
יהונתן – האם חלילה וחס אתה מנסה לומר משהו על הסחורה בעיר הקודש?
ככל שאני יודע תל אביב לא ממש קדושה.
אבל כן. אלא אם את מתכננת להוכיח שאני טועה ולקחת אותי למקום שלא עומד במה שהגדרתי כאן.
יהונתן, אולי אולי בנורמן הקטן והחמוד תמצא בחורות שיענו על השילוב הבאמת נדיר שקשה למצוא בברים. אפשרות נוספות (שאני פחות מכיר): בוקובסקי
סליחה, יתכן שפשעתי בהיקשים שגויים.
מהנוכחות במצעד הגאוה בירושלים, הנחתי שאתה תושב העיר…
אבל אני בלונדינית מטומטמת, דברים כאלה קורים לי כל הזמן
אתה יכול לומר מה שאתה רוצה על הסחורה בתל אביב, עיר החטאים, אני לא נמצאת שם כמעט אף פעם, אז אני לא איעלב
אוקי,
אני בתל-אביב. אני לא מכיר את "הסחורה" בעיר הקודש, וההשתתפות במצעד הגאווה היתה אקט פוליטי מובהק, והייתי משתתף בו אם הוא היה גם באילת, ככל הנראה (למרות בוקר טראומטי שאולי לא ראוי לדבר עליו, שהיה צריך לגרום לי לא להגיע).
המטרה היא לא להעליב את תל-אביב, רק לציין את העובדה שכל הנשים השוות בתל-אביב לא יוצאות לברים, מה לעשות…
ועוד שטות קטנה : יש גם תמונה עם הדלאי לאמה, אז אני גר בטיבט?
יהונתן – גם אני באתי למצעד כאקט פוליטי. אבל בתור מישהי שנכחה שם אני יודעת שהיו שם ממש ממש מעט אנשים. חלק גדול מהחברים שלי לא הגיעו כי בגלל הפורמט הסופי שלו, הם החליטו שזה לא שווה את הדרך. לכן ההנחה. בכל אופן, סליחה.
בוקר טראומטי?
ולא חשבתי שהמטרה היא להעליב את תל אביב, זה היה כמובן בצחוק…
אני כל כך שונא מקלדות אירופאיות, ההחלפה של הZ והY גם דופקות את המקלדת הוירטואלית שאני משתמש בה בשדה.
על הנסיבות המצערות והטראומאטיות אסכים לספר בפרטי, לא כאן.
אני התכוונתי להעליב את תל-אביב, לא את. אני לא ממש מאמין בדמוגרפיה של הברים שם. אולי בירושלים יותר טוב, ומי יודע – אולי בעיר שבה כבר אתחיל לכתוב את הדוקטורט שלי יהיה הרבה יותר טוב.
בתל-אביב אני כבר לא אקבל דוקטורט…
אחרי סמסטר אחד בת"א, אני חייבת לציין שהאוניברסיטה הזו בלתי נסבלת. אולי זה בגלל התוכנית המוזרה שאני בה (שהיא דווקא מהנה), ואולי זו רק אני, אבל אני ממש לא נהנית מהלימודים בת"א.
מדכא, אבל נראה ששלושת הסמסטרים האלה בת"א הולכים להיות פי כמה וכמה יותר טראומטיים עבורי משלוש שנים בירושלים. מזל שנותרו רק שני סמסטרים, טפו!
תודה לאל שאם יהיו לימודי דוקטורט הם לא יהיו בפילוסופיה, ולא יהיו בת"א.
לי הספיקה שנה באוניברסיטת שייח מוניס בשביל להבין שזה לא עבורי, אבל למרות שנהנתי, אני לא יכול להגיד שלימודים בת"א בכלל מתקרבים להגדרה של אווירה אוניברסיטאית
אכן, זה מוסד לא סימפטי בעליל. אני אשמח מאוד לסיים בו את לימודיי בנובמבר הקרוב.
אני ממש מודה לכם על העדות בעניין אונ' ת"א. אמנם אחותי למדה שם משפטים ולכלכה מספיק, אבל עכשיו אני בטוחה שהחלטתי טוב ללמוד את התואר הבא בטכניון ולא בת"א.
(מדובר בתואר שיש רק בטכניון ובת"א… ובמכללות.)