אושיית בלוגים אחת ואנוכי שוחחנו קודם על ענייני העברת בלוגים. העיתוי, כך נראה – מיאוס כללי שלה מישראבלוג, ואולי בכלל מכל פאזת הבלוגינג, בשילוב עם הבלוגיה הקטנה והחמודה שצמחה לה בבלוגלי (מבוססת וורדפרס! קולולולו!)
והיא שאלה, אבל בצדק: ואם אני אעבור לוורדפרס – לא יהיו לי כמעט כניסות או תגובות!
והיא צודקת: איש אינו נהנה באמת מלצעוק לתוך מערות חשוכות וריקות כשכל מה שמתקבל בחזרה הוא הד של עצמך.
לפחות לא לאורך זמן. אלא אם כן הוא מטורף (ואולי בכל בלוגר יש מן המטורף הקטן הזה?)
כי אפשר לדבר המון על הנושאים הטכניים של מיגרציה של תוכן, פתיחת בלוגים וכו'. זה הכל יפה וטוב. כתבו על זה כבר רבים וטובים בכל מקום. אין לי אפילו כוח לאסוף את הקישורים מרוב שהם רבים.
אז מה את עושה עם הקוראים שלך? כן כן, אותם אנשים דעתנים שליוו אותך לאורך כל הדרך ושהודות להם, הבלוג שלך צמח למה שהוא היום. והרי בלי קוראים – אין מגיבים, ובלי מגיבים – לא כ"כ כיף לכתוב בלוג.
רק על עצמי לספר ידעתי, והרי אני כלל לא אושיה. וגם לא הייתי בגלגולו הקודם של הבלוג הזה.
סתם אחת שהיו לה 35 או 40 מנויים, מספר סביר, אך לא מדהים של כניסות ולא מצאה עצמה מעולם (וגם לא רצתה למצוא) בטבלת המקובלים של ישראבלוג. אבל כן אחת שהגיבו אצלה אנשים מעניינים, ושהיא נהנתה ממה שהיה להם להגיד.
ובכל זאת, אני חושבת שלעבור משם לפלטפורמה עצמאית היה צעד נכון. זה מצב שמרגיש הרבה יותר בריא בעיניי. ולו בשל העובדה שקיבלתי החלטה מודעת עם המעבר הזה שמוטב לי להיות קצת יותר "אני" כאן (כי כוסאמק, כל אחד יכול למצוא את פרטייך האישיים עכשיו שיש לך דומיין), וכתוצאה מכך, אולי גם קצת פחות רעה משהייתי.
פופולריות היא לא שם המשחק כאן. מה שחשוב בעיניי יותר זה להנות ממה שאת עושה, ומהאוירה בה זה מתבצע (ובניגוד לכותרת – אני ממש לא באה לכתוב כאן מדריך "כך תעברי לוורדפרס, תשיגי מיליון קוראים ותרוויחי ממון והשפעה")
לא עברתי מהסיבות ה"נכונות" – לא אחת מאותן מחאות עקרוניות על זכויות יוצרים, קניה/מכירה, מודעות ובאנרים. סתם סוגיה טיפשית של שימושיות שעיצבנה אותי על בסיס כמעט יומי, ואמירה מרושעת אחת שפגעה בנקודה כואבת אצלי.
בחרתי שלא לעשות מיגרציה של פוסטים מישראבלוג (האמת, האפליקציה של שחר שמש לא היתה קיימת באותו שלב), שכפלתי פוסטים בין שני הבלוגים, ובמשך חודש ניג'סתי לכל קוראי הבלוג הישן שילכו
לקרוא את השני. חלק עברו, חלק לא. מי שלא – לא נורא.
בכל מקרה, עם כל הכבוד (ויש המון כבוד. תמיד) לקוראים ותיקים – מאיפה יגיעו אלייך עכשיו קוראים חדשים? אז זהו, שמהלינקים.
ולא אותם לינקים שאת אולי מטפטפת בבלוגים אחרים שאת מגיבה בהם (כאמור, הקו בין "בלוג יפה, מוזמנת לשלי" ו"הממ מעניין מאוד מה שאמרת על מכניקת קוואנטים" דק מאוד).
ראשית, שני האגרגטורים הגדולים שמשום מה כולם קראו (כי למה לכם להתעסק עם קוראי RSS או גרגריוסים כשמישהו אחר בוחר עבורכם בלוגים שמעניינים אותו?) משום מה אינדקסו אותי. עניין של עיתוי כנראה.
שנית, ויותר חשוב לדעתי – אותו מרתון תבניות עיצוב לוורדפרס שארגנה שרית מהפרדוקס. באמת שלא התכוונתי, סתם חשבתי שיהיה נחמד לנצל את כישוריי המקצועיים הזעומים, לגייר איזו תבנית או שתיים (או ארבע או חמש) ולהחזיר משהו לקהילה. אז יצא טיפה יותר משתי תבניות.
והאמת – אני חושבת שקיבלתי מכך הרבה יותר ממה שתרמתי, כי הגיעו אליי אנשים מעניינים, וגם אני נתקלתי ככה באנשים מעניינים.
ומה שבטוח, אף פעם לא מזיק לזרוק כמה מילים נפוצות פה ושם כמו "נינט", כדי שיגיעו אלייך כמה פקאצות דרך גוגל.
למעט חיבתי לדברים דביליים במיוחד, אפילו לא מעניין אותי מי ירה בתמרה וייס, אבל מתברר שכל העולם ואחותו חייבים לדעת ועכשיו. אני בעיקר משועשעת מהעובדה הזו.
אז מה המסקנות:
- תהיי קרציה מנג'סת ותגרמי לקוראים שלך להיות מודעים.
- שיהיה לך מזל עם אנשים אחרים שמלנקקים אלייך (ושגם יטרחו לשנות את הקישורים לבלוג הישן שלך)
- קצת פעילות לא הזיקה לאפאחד. זה אפילו לא מחייב מאמצים משמעותיים.
- SEO, כך נראה, אכן עובד, אבל יש מצב שיביא לך את הקוראים הלא נכונים (אשר יזעמו קשות על כך שאינך נמסה למראה הפוני של נינט)
והכי חשוב: פשוט תהני מהבלוג שלך (ומהעובדה שהוא עכשיו שלך שלך ורק שלך. וגם קצת של הקוראים. לפעמים).
ואם אפשר, נסי שיהיה מעניין. אבל אם את נהנית – סביר להניח שהוא מעניין.
מה זה החידון הזה???
אכן, המורכבות כאן גדולה. מוטב שתישארי בישראבלוג. יותר טוב שם.
מה, לנינט יש פוני?
כך אומרים. לא בטוחה שזה נכון. אולי זה הכל קונספירציה של התשקורת.
אני מוחה על המתמטיקה הקשה במנגנון האישור של התגובות!
בתור אחת שנאבקת בנפלאות הוורדפרס כבר כמה שבועות, אני יכולה לציין יתרון מאוד פשוט וברור של פלטפורמה רבת משתפים כישראבלוג: כשלא מסתדרים עם אחד הפיצ'רים, יש את מי לשאול ויש ממי לקבל עזרה, ובעברית. כמויות הטקסט באנגלית שצלחתי כדי להרים דף מסכן הן די זוועתיות, ויש שאלות שאצטרך עבורן לדוג מישהו שמבין, כי לא מצאתי תשובות טקסטואליות (לא אומרת שאין, אבל לא נגיש לאנשים בעלי יכולת חיפוש בינונית פלוס)
אוי אוי אוי. אני עוד חייבת לך עזרה עם זה. אני כ"כ מצטערת! (כל הזמן הזה יושבים אצלי בראש יסורי המצפון בקשר אלייך. נשבעת!)
אם את רוצה – נראה איך אפשר לעזור לך במהלך הסופ"ש, OK?
מזל שיש מחשבון בילט אין בווינדואוז, בחיי.
אם תוכלי, אשמח מאד מאד,
אבל בבקשה בלי ייסורי מצפון, ובודאי שאת לא חייבת לי דבר!
גם אם לא, הבטחתי ולכן אני צריכה לקיים.
הממ מעניין מאוד מה שאמרת על מכניקת קוואנטים
בלוג יפה, מוזמן לשלי.
אם השאלה היא במתמטיקה, למה התשובה היא בספרוּת?
אגב, הבעיה האמיתית של וורדפרס ככלי לבלוגרים, לדעתי, היא מנגנון התגובות. השרשור, השרשור הוא מה שמאפשר טכנית את הפיכתו של הבלוג לשיחה. זה כמובן תלוי באופי הבלוג והבלוגר/ית, אבל יש אנשים שקשה לי לדמיין את הבלוג שלהם ללא השיחות בתגובות. סביר שמתישהוא זה ייפתר ומישהו יכתוב (/יתרגם?) את הפלאגאין, בינתיים, היות שלא ראיתי כזה באף בלוג עברי מבוסס וורדפרס, אני מניחה שאין. כשיהיה, אפשר יהיה להגיד (לענ"ד) שהפלטפורמה באמת בשלה.
(ובשמחה הסופ"ש, אם ייצא לך, כאמור, אינשאללה ותודה!
אני מניחה שלא אמור להיות כ"כ קשה לעברת את תוסף השרשורים.
ודווקא נדמה לי שהוא מותקן אצל שחר שמש בבלוג. לא שנראה שמשתמשים בזה אצלו יותר מדי בתגובות. לא יודעת למה. אולי זה לא עובד, ואולי הם סתם עצלנים.
תוסף התגובות מותקן אצלי, לא מעוברת. מכיוון שגם אני עברתי מישרא, זה נראה לי הכרחי. זה עובד אחלה, אבל נראה מזעזע באקספלורר.
כן, יש חשיבות רבה לסוגיית השרשור, אבל כבר התרגלתי בלי, האמת. אנטרופיה זה הרבה יותר כיף.
[...] כך תעברי לוורדפרס, תשיגי מיליון קוראים ותרוויחי ממון והשפעה (מתוך דברים קטנים) – האמת, שרון לא ממש מסבירה איך לעבור לוורדפרס, או איך להשיג מיליון קוראים וגם לא ממש משהו על ממון והשפעה, אבל היא כן עונה לאלה שחוששים לעזוב את ישראבלוג** כי, מאיפה יבואו המבקרים?בצירוף מקרים מעניין אגב, שאליו שמתי לב רק עכשיו, שרון בעצם מסבירה כיצד השיגה קוראים חדשים בעצמה ויישמה חלק מהדברים שעליהם כתוב בהמלצה הראשונה בפוסט הזה. כנראה שזה עובד. [...]
וורדפרס הוא כלי תכנה מעולה לפי כל אמת מידה: הוא פשוט להפעלה, כולל את כל תכונות הבסיס הדרושות לתפעול יעיל ובר הרחבה הן בצורה והן בתכונות.
לא מפתיע שבחרת בו. הוא נותן לך את המקום להתבטאות האישית והמקצועית שלך, שאני, באופן אישי אוהב.
האמירה המרושעת הייתה שלי?
חלילה וחס, יריב! זה סתם היה מקרה אומלל של איזו פקאצה אחת שבמקרה, בטח אפילו בלי להתכוון, התפלקה לה יציאה מרושעת ברמה כזו שמצאתי את עצמי על סף דמעות. (ובמקום זה מצאתי לנכון להיפטר מהפקאצות ע"י השארתן מאחור)
מקצועית?! אני? התבלבלת עם מישהו אחר. אנחנו כאן לא מקצועיים בכלל ונהנים מכל רגע!
לעומת זאת, וורדפרס זו אחלה פלטפורמה, שמפתיעה אותי (ליתר דיוק – קהילת המשתמשים שלה היא זו שמפתיעה) בכל פעם מחדש עם היכולות המדהימות שלה.
לפרנק- בדקתי אצלך, אתה צודק, יש כזה, אבל באקספלורר לא נראה שיש כזה אלא נראה שמישהו בלינדר לך את הדף. מה אחוז הגולשים כיום בפיירפוקס, לדעתך?
זו ש – שאלת, והנה נתונים מהירים (שלאו דווקא מתאימים לשוק הישראלי אבל בכל זאת מעניינים)
http://www.w3schools.com/browsers/browsers_stats.asp
מעניין למצוא מישהו מאחד האתרים הגדולים שיכול לזרוק אחוז אמיתי כלשהו לגבי הכניסות אליהם. אם נניח שאתר גדול כדוגמת וינט או נענע משקפים בצורה נאותה את הציבור כולו (בניגוד לאתרים בעלי דת פלטפורמאית מסויימת המתהדרים ב-85% המשתמשים בדפדפן זה או אחר)
לזו ש:
לפי הסטטיסטיקות שלי, כ-20 אחוז מהקוראים שלי משתמשים בפיירפוקס (אני לא בטוח אם הוא סופר אותי או לא). אני מניח שבאופן כללי האחוז קטן יותר, אולי אפילו קטן בהרבה. אבל מכיוון שייבאתי את הבלוג מישרא, היה לי חשוב בכל זאת לשמור על ההיררכיה בתגובות. אגב, הבעיה באקספלורר נובעת מאי-התאמה של התוסף לעיצוב שלי. אולי אם הייתי יושב קצת על התאמה הייתי מצליח לסדר משהו.
אצלי זה 38% לפיירפוקס מול 55% לאינטרנט אקספלורר.
(מעניין מה היה אם הייתי משתמשת ב-IE)
[...] בשלושת הימים שעברו מאז ששמעתי על בלוגלי, הספיק כבר כל העולם ואחותו לדבר עליהם. אז מה? שזה יפריע לי? מפתאום! ראשית, אני חי הרי בתוך בועה משל עצמי. שנית, אחד מאבות המערכת הוא תום סלע – שגם מאפשר לי לאחר בלוג צנוע זה על שרתו, ולכן מקבל פה זכויות מיוחדות – ושלישית, בא לי להודיע על הפלטפורמה – ולמי איכפת אם זה באיחור? [...]
אוקיי, אבל זה עדיין לא מסביר למה נטשת את המקרר P:
נו, ההשראה פשוט נעלמה (ובינתיים גם התקלקלה לי המצלמה)
הנתונים מרשימים, ודי מנוגדים לאלה הידועים לי (כחמישה עד שבעה אחוזים), אז או שהשואש נהיה משמעותית פופולרי יותר תוך כמה חודשים, או שיש טיפונת, רק קצת, הטיה בסטטיסטיקות המצוטטות, של אתר שמלכתחילה מתמחה בטכנולוגיות רשת, וכנ"ל לגבי משתמשי וורדפרס. אני חושבת שהסטטיסטיקות שלכם מוטות על ידי אחוז גולשים גדול יחסית של ארלי אדפטרס\חובבי קוד פתוח.
גם לך התקלקלה המצלמה? (אייקון משתאה) מדובר בקללה!
ברור לי שהנתונים אצלי מוטים באופן משמעותי – גם כי אני משתמשת בשוא"ש כברירת מחדל (איזה כיף שמותר לי להגיד את זה עכשיו בקול רם), וגם בגלל סוג הקוראים. מן הסתם יש הבדל משמעותי בין הקורא(ת) הממוצע(ת) בישראבלוג, לקורא/ת הממוצע/ת של בלוג נטול פלטפורמה קהילתית.
מקרה פסבדו-מקלוהניסטי קלאסי שבו המדיום הוא המסר.
או ליתר דיוק – המדיום הוא שמשפיע על המדיום ממנו ניגשים אל המסר.
ולא זו בלבד שהמצלמה שלי התקלקלה, אלא שגם שלי מטושטשת! (אלא ששלי מסרבת לצלם במטושטש, הזונה הקטנה)
איתך בכאבך! (לפחות התקלקלה בתקופת האחריות, הזונה?)
הו, הלוואי. מדובר בטרנטה בת שלוש או ארבע שבהחלט עשתה את שלה, ואם היה לי כסף היתה מוחלפת בחדשה ונוצצת יותר כבר מזמן מזמן.
וואו, כמה זמן לא שמעתי את השם הזה, מקלוהן.
3 שנים מאז שנה א'…
אגב, הידעת שהמדהיום הוא המסג'? הופתעתי מאוד להיתקל בתקליט הזה אחרי שקראתי קצת על מקלוהן:
http://www.ubu.com/sound/mcluhan.html
נו, אז אצלי זה בערך 10 שנים אחרי שנה א'. סיים שיט, דיפרנט פיפל.
תודה על הלינק! אם כבר, אז תרשה לי להפנות אותך גם לספרון בשם The Medium is the Massage שמציג את אותם הרעיונות בצורה כמעט קומיקסית והוא פשוט מענג.