נרשמו רמות הזדהות מביכות עם כל מילה.
אני חושבת שאנחנו צריכות להסתובב יחד ולהפוך את השלוכיות (היחסית!) להצהרה אופנתית.

@רוני – לול גדול! זה יכול להיות משעשע!

כאילו כתבתי את זה בעצמי, בחיי.

השלוכיות היחסית כבר הייתה פעם הצהרה אופנתית. קוראים לזה "שנות התשעים המוקדמות".
והן חוזרות! תזכרו שאמרתי! הן חוזרות!

@עפרונית – טוענים שעכשיו האייטיז הם אלה שעושים קאמבק. מה שאומר שמותר לצאת מהבית בטרנינגים צבעוניים/טייץ וסוודרים שמגיעים עד הברך.

אין לך שום סיבה להרגיש נחותה מאף אחת מהן ולו לשנייה.
רובן בחורות מטומטמות עם איי קיו בגובה דשא שמבחינתן הגשמה עצמית זה להתחתן לגבר מפרנס ולהשריץ שלושה ילדים.

הכישורים הנמוכים שלהן מאפשרים להם רק לעסוק בתחומים מסוג זה שלא דורשים שום השכלה או מיומנות שדורשת הפעלת חשיבה.

או כמו שאמר חברי הטוב איתמר: "בחורות בלי דעה זה לא סקסי."

@נמרוד – או. חיכיתי לתגובה שכזו (וניחשתי שזה יגיע מבחור).

התהייה שלי תמיד היא זו:
הפרחות האלה מוצאות לעצמן חבר. הוא מתייחס אליהן טוב (אולי). הם מתחתנים ועושים שלושה ילדים. וסבבה להם.
זה ממש פשוט. והן לא ממש צריכות יותר מזה (או שהן אולי לא יודעות שהן אמורות לרצות יותר מזה).
אין שכל, אין דאגות. חופשה הכל כלול בתורכיה. החיים דבש.

נמרוד, מה זו הצדקנות דמיקולו הזו? הבחורות האלה הן גם בני אדם – אני מבין שהן לא ערביות אבל אתה לא חייב לשנוא אותן בגלל זה.

הן כנראה כן שופטות אותך, יש להן עין לזה. כשהייתי בתיכון היו לי חברות שהיו אלופות בדברים האלה. הן לא יכלו לראות אותי יוצאת ככה מהבית. בעיניהן זו היתה התאבדות חברתית (הן לימדו אותי דברים מתוך רחמים ותחושת שליחות. עם זאת, איך להשיג איש, שלושה ילדים והכל כלול בטורקיה הן לא לימדו אותי. אני לימדתי לבגרות).

שרון – מי שאלו השאיפות בחיים שלו, שיבושם. אגב, בסטנדרטים שלי הבן זוג לא מתנהג אליהן יפה. הוא לא מאפשר להן להתפתח אישית או מקצועית, בדרך כלל הוא לא שמח שלאישתו יש ידידים ומשאיר לה את כל מטלות הבית.

משה – מה צדקנות במה שאמרתי? שאני מצפה מבחורה להיות יותר מסתם תוצר קוסמטי? מצטער שאני מאמין שצריך להסתכל לנשים בגובה העיניים ואני שופט אותן באותן סטנדרטים שאני שופט גברים.

נמרוד, המסקנות המבריקות שלך זה מחקר אנתרופולוגי מעמיק או סתם גזענות בשקל תשעים?

טוב, אז אני מבין שסימנו אותי כאן כמתנשא וגזען. בסדר.
אין לי שום תגובה לזה.

"… זה בראש שלך, וזה רק נדמה לך…"
כפרחה, לא בדימוס עדיין, (תודה לאל), אני מוכרחה לומר – יקירה – גט אובר איט.
אנחנו יותר מדי עסוקות בגוון הלאק המאאאממם שיש לרימל, אבל לא מביאים אותו לארץ ולטפל בשלושה ילדים, להזמין תור אצל הקוסמטיקאית, להקפיץ את הילדים לקניון, לקרוא את לאישה מההתחלה עד הסוף ולתכנן את החופשה הבאה מאשר לשפוט משהי אחרת. מי אנחנו שנשפוט? מקסימום אפשר לתת טיפים, או לחשוב על השלוכיות כהצהרה אופנתית.
נ.ב. טרנינגים צריכים להיות מקטיפה.

יש לי שתיים כאלה במשפחה, ולמרות כל מה שתגידו, אני חוששת מערב פסח, כי ברור לי שהן שופטות אותי…
ובלי שום קשר, אני לפעמים מקנאה בהן על זה שמספיק להן בעל שעושה כסף, בית בראשון וחופשה בתורכיה הכלל כלול. באמת, בלי ציניות. אפשר לומר שהן מצאו את עצמן.
ואני בחיפוש מתמיד.

@בילי – כאילו כתבתי את זה בעצמי (רק בלי הבנותדודה הפרחות. כאלה אין אצלנו במשפחה, תנק גוד)

מוכר. אבל אני מיד שופטת אותן בחזרה כדי להרגיש קצת יותר טוב עם עצמי.

ואל תרגישי רע בנושא השלוכיות, אני חושבת שאנחנו נעשה מזה הצהרה אופנתית ונגרום לכל המטופחות רגשות נחיתות עזים. עכשיו רק צריך להכיר מישהי בלאישה שתכריז על המהפכה הזאת רשמית.

וואלה? מעניין, אני מרגישה בדיוק ההפך. אני מרחמת עליהן שיש להן יותר מדי זמן פנוי, וכנראה לא מספיק תחביבים, בשביל להשקיע כל כך הרבה במראה שלהן. לרגע לא מטריד אותי מה הן חושבות עלי. ואז, כמובן, אני מתחילה לנזוף בעצמי שאני סתם סנובית מתנשאת ששופטת אנשים לפי המראה שלהם.
לא. מושא הקנאה הן נשות אקדמיה/היי טק. כלפיהן אני מרגישה את כל מה שתארת כרגע. אני בטוחה שהן שופטות אותי וחושבות שאני סתם מזכירה מסריחה ומצטערות על הזמן שהן נאלצות לבזבז בחברתי.
כמו מגיבים אחרים, גם אני מקנאה באלה ששמחים בחלקם. אבל אני לא יודעת אם אפשר לשייך את זה למגזר מסוים באופן גורף. אני בטוחה שחלק מהפרחות עם הבעל והחופשה בטורקיה מצטערות על זה שאין להן משהו נוסף, ושחלק מהשלוכיות (לא יודעת אם צריך קאמבק לסגנון, אבל סחתיין על הקאמבק למילה) מרוצות לחלוטין מחייהן.

[...] הייתי בת שמונה עשרה, ניגשתי לחנות הלבשה תחתונה כדי לקנות עוד חזיה ב-20 ש"ח מבית היוצר של חזיות פשוטות לבחורות פשוטות1 כשניגשה אלי מוכרת ואמרה לי: "את בטוחה שאת לא רוצה ריפוד? …. [...]

אבל שרי, לפי הדברים שאת כותבת, לא הן אלה ששופטות אותך, אלא את אותן