לא משנה איזה מההסברים הוא הנכון – בכל מקרה זה אומר שלא כדאי לאכול במסעדת הדייגים.

אכן.

מצד שני, החומוס שלהם היה מצוין עד כדי כך שהצטערנו שלא הזמנו חמש צלוחיות חומוס (מנה מבישה בגודלה על תקן של סלט פתיחה) במקום הדגים שאכלנו (שדווקא היו טעימים).

אה. וגם הצ'יפס היה קר.

עד כמה שידוע לי המיים בברזים ביפו מגיעים מהמוביל הארצי ולא מן הנמל.
האם לפני שהמיים היו מזוהמים המלצריות היו קופצות החוצה ומביאות כוס מי נמל לסועדים?

התנהגותם החצופה שחצתה קו אדום מזכירה לי שראיתי פעם כתבה על אולמי חתונות שמגישים שוב מזון שנותר בצלחות סועדים.

אני בעד תשובה ג', ובעד לשלוח מכתב תלונה למועצה להגנת הצרכן. ואני גם מקווה שהדגים שאכלתן שחו במים מינרליים ולא במי הנמל המזוהמים

תשובה ג' כמובן.
הייתי עונה משהו כמו "אני רוצה מי ברז, ודרך אגב אם תעיזו להגיש לי מים מלוכלכים אני לוקח דגימה ושולח למשרד הבריאות".

[...] עוד קצת קיטורים: שרון מזכירה לנו על בנדיקט וחסות רקובות. רונה הלכה למסעדת ג'ירף שם היא חיכתה חצי שעה למנה. שרון ורונה לא קיבלו כוס מים במסעדת הדייגים. [...]

הממם, לפחות לגבי השאלה המפחידה מכל יש לי תשובה – הרתחת מים הורגת את כל החידקים שמסתובבים בהם (כמו שכל מי שבדרכו לטייל במזרח או במדינת-העולם-השלישית-החביבה-עלייך יודע)(מה שהם לא מספרים לך במרפאות המטייילים זה שבדרך כלל איפה שאי אפשר לקנות מי-שתייה זה גם בדרך כלל המקום שבו מרתיחים מים בסיר על אש חיה. מה שאומר שלמים יש טעם דוחה של מרק שרוף, מה שגורם לך לא לשתות בכלל בסופו של דבר, שזה תמיד רעיון מבריק כשאת בעצומו של טראק בהימאליה).

[...] מים בששון [...]