ב-2003 הבלוג הישן-עתיק-מת שלי באנגלית זכה לאזכור קטן בויינט מחשבים. בלוגים היו משהו מוזר שכזה באותם ימים. וזה גם עיצבן אותי כי הייתי צריכה לעשות לעצמי ולבלוג אאוטינג בעבודה. ופאקינג אין לכם מושג כמה שעיצבן אותי שהייתי צריכה לעשות את זה. יש אנשים שעד היום צוחקים עליי בגלל שהתעצבנתי כל כך (והיום זה נראה מגוחך). אחרים צוחקים עליי בגלל אינצידנט הגרביים (מי שצריך יודע. מי שלא, שיחפש בגוגל).
אבל האמת היא שאותי בעיקר עיצבן שכתבו עליי שם שאני אנימטורית. זה עיצבן אותי כי אני לא. הלוואי שכן.
מאז זרמו המון מים מזוהמים בירקון, והנה היום מתברר שאני אמנם לא אנימטורית, אבל שהבלוג הזה, כן כן, ערימת הקיטורים היבבנית-טכנולוגית-אורבנית-קולינרית-חתולית-סריגתית הזו שאתם קוראים הרגע ממש, הוא בלוג בנושאי סביבה ואקולוגיה.
אכן, כך אמרה רחל טל-שיר במוסף "גלריה" של "הארץ", והיא בוודאי צודקת (אם נפעל לפי אסכולת נחום ברנע לפיה העיתונאי בודק עובדות ולעומתו, הבלוגר אינו יודע על מה הוא מדבר וממציא דברים).
נכון, יש פה ושם פוסטי קיטורים על נושאים סביבתיים, ואני בעד כדור הארץ וכל זה (אפילו יש לי חולצה כזו), אבל הנושא ה"ירוק" אינו עומד לנגד עיניי. להפך, אני שוקלת להדפיס יום אחד את הבלוג הזה על נייר מולבן ולא ממוחזר ולכרוך אותו בפרוות ארנבות רכה כדי שישמש אותי ככרית בנסיעות אוטובוס ארוכות במיוחד.
ואתם יודעים מה? נניח שהעובדה שפה ושם אני מתבכיינת על העובדה שלא מכבים את האורות בעיריית תל אביב בסופי שבוע, או מעלה תיאוריות מוזרות על כך שפלורנטין מלוכלכת כי העיריה לא מציבה כאן פחי אשפה, ואפילו, חלילה, משועזעת (מילה חדשה!) מכך שקניתי שקית בד רב פעמית וארזו לי אותה בשקית ניילון.
אבל זהו שרוב הבלוג הזה כולו סתם קיטורים. אמנם היה מאוד נחמד אילו הייתי מקדישה את חיי לסביבה וכל זה, אבל אני לא.
הכתרתי בידי "הארץ" כבלוגרית סביבתית מוצדקת כמעט כמו הכתרתו של ההיתוך הקר בידי "טיים אאוט" כבלוג העוסק בתחום ביקורת התקשורת. אלא שרחל טל-שיר, ככל הנראה, לא קוראת כל כך טוב. בין היתר, כי אני חוששת שבניגוד למיניפוסט הקטן אצלי בסיידבאר, אני כמעט משוכנעת לחלוטין שלא כתבתי מימיי על פרסומות לשמירה על הסביבה שממלאות את תיבת הדואר שלי. הגילוי הזה אודות הפוסט המדובר היה חדש ומפתיע עבורי.
אגב, אם חפצה נפשכם לעיין בבלוג אקולוגי נחמד, קפצו אל הבלוג של "משמר המועצה" של החברה להגנת הטבע בתל אביב, ותתעצבנו.
(גילוי נאות: אני הקמתי עבורם את הבלוג)
נ.ב.,
אנשי "עכבר העיר" היקרים: נחמד באמת ששמתם בסופו של דבר לינק לחיץ ותקני אל הבלוג שלי. אבל למה לעזאזל הייתם חייבים להפנות אל עמוד האודות שלי שהוא הדבר הכי משעמם ביקום?
"הנושא ה"ירוק" אינו עומד לנגד עיניי. להפך, אני שוקלת להדפיס יום אחד את הבלוג הזה על נייר מולבן ולא ממוחזר ולכרוך אותו בפרוות ארנבות רכה כדי שישמש אותי ככרית בנסיעות אוטובוס ארוכות במיוחד." מעולה!!! מעטים האנשים שיש לי הכבוד ליהנות משנינותם הסארקסטית ועוד בכזו רמה
צחקתי עד כאב פיזי מתון. גאונות לשמה 
גם התחביר שלה משעזע.
והיתוך קר למפגרים הוא בין השאר בלוג ביקורת תקשורת, כשהביקורת נמתחת באמצעים סאטיריים. פיצה שרגא, למשל: הכי סאטירה ביקורתית נגד התקשורת.
(הגבתי כבר בטוויטר, ואני לא חושב שיש טעם למחזר תגובות ציניות)
אגב, אם יוצא לך לדבר עם אנשי סניף תל אביב של החברה להגנת הטבע, תוכלי בבקשה לשאול אותם מה המשמעות של http://teva-tlv.org מבחינתם? זה נראה קצת מצחיק שאתר רציני בשנת 2009 לא מצליח לעבוד בשום דפדפן.
אם היא רוצה לכתוב שהבלוג שלך עוסק במדעי החצץ והאבנים – שתכתוב. הרי כל פרסום הוא פרסום טוב, ואם זה יביא לך עוד כמה קוראים – זה טוב שבעתיים.
[...] הזה נכנס גם לשם. שרון גפן קיבלה המלצה גם היא באותה כתבה ולא נשארה חייבת (אחרי הכל, ידוע שהנושא המרכזי ששרון עוסקת בו בבלוג שלה [...]
לדעתי אל תעצרי בתואר הזה, המשימה הבאה היא להיות מוכרזת כבלוג בישול (בסופו של יום את אוהבת פנקייק), בלוג טכנולוגיה (זכית בסמססונג), בלוג יצירה (כי הדבקת פסיפס על שולחן איקאה), בלוג משפחה (כי הזכרת את האחיינים פעם) והיד עוד נטויה.
בהצלחה במשימה.
טוב, שכנעת אותי סופית, את פשוט ירוקה פנאטית. כל הזמן הזה ולא ידעתי.. מזל שיש עיתונאים מושחזים שחושפים את העובדות.
ובכן, פחדן אנונימי עלוב שכמותך – כל פרסום הוא אולי טוב, אבל אזכורו של הבלוג שלי בכתבה הזו מעיד בעיקר על מצבה הרע של העתונות.
שכחת בלוג חיות. יש לי חתול והוא נושך לעתים.
חוצפנית הכתבת הזאת, גם הבלוג שלי ירוק על כל רמ"ח איבריו, שכן אני ממעט לכתוב בו ואף אחד לא מגיב, ככה שאלפי ליטרים של דיו אינטרנטית נחסכים.
זה מה שקורה כשכותבים על פילים סגולים.
באמת שכחתי שאני בכלל בלוג בנושאי טלקומוניקציה!
[...] אותי ככרית בנסיעות אוטובוס ארוכות במיוחד." שרון גפן מבהירה: אני לא [...]
לדעתי מגיע לך פרס נובל לשלום על הבלוג הזה.
וגם מדליית זהב אולימפית על ריצת 200 מ' משוכות.
משוננת, שכחתם? ומושחזת וישירה ואמיצה גם.
אני דווקא מוצא את עמוד האודות שלך כמשעשע למדי.
"משועזעת" – גדול! אימצתי.
[...] לסוכן CIA נובמבר 22, 2009 – 2:10 pm | מאת sickbar שרון גפן, שהיא אקו-בלוגרית מפורסמת ולכן ברור שתכתוב על יונים, פרסמה את זה בהיתוך. [...]