בכל הפעמים בהן הציעו לי כל מיני דברים בגלל הבלוג, אמרתי לא (למעט זה שערוץ 10 שלחו לי כמה פרקים של תוכניות ששיעממו אותי ושהלכתי להקרנת הבלוגרים של העונה הקודמת של הישרדות). לעתים אפילו אמרתי לא בצורה מאוד לא נחמדה. אמרתי לא כי עם כל זה שדווקא מעניין לעשות כזה דבר, זה עדיין נראה לי לא מספיק מעניין, או לא מספיק משתלם, או שלא אהבתי את תנאי ההשתתפות.
מתישהו הבטחתי לעצמי שאסכים להשתתף במשהו כזה (ויש שיאמרו: להזנות את הבלוג) רק עבור משהו שיהיה באמת קיצוני, באמת מעניין, ובאמת עם תמורה הולמת.
ואז לפני כמה שבועות פנו אליי בשאלה האם ארצה להשתתף בקמפיין הטוויטר של מכשיר סמסונג גאלקסי החדש (נו, זה עם הפרסומת הממש מעצבנת של סלקום עם האישה שיולדת תינוק שרץ על אנדרואיד וכולם אומרים לה לנשום).
הדרישה היתה פשוטה: 48 שעות, טוויט אחת לחצי שעה, עם התגית #samsungalaxy
התמורה: העומדים באתגר יקבלו במתנה את המכשיר. (ובין לבין, יינתנו כל מיני צ'ופרים קטנים).
קיצוניות => יש.
מעניין => אם מחליטים שכן.
תמורה הולמת => אני חושבת שכן.
אז השבתי בחיוב להצעה הזו, וביום חמישי שעבר ארז וולף ואני שיחקנו זה מול זה (לפנינו שיחקו ניצן ברומר ודביר רזניק, ואחרינו שיחקו יוסי תאגורי וערן קאמפף). וכך החלו 48 שעות שמצד אחד היו משעשעות למדי, ומצד שני היו גם מתישות להפליא.
לגבי התוכן: מצד אחד, נותנים לך צעצוע חדש לשחק בו – לא תשחקי? שיחקתי. וחלק מהטוויטים שלי אכן עסקו במוצר. מצד שני, רובם לא.
קשה בהחלט לומר שחסכתי משבט הביקורת שלי על המוצר הנ"ל. איני מומחית לענייני סלולר, אבל אני מבינה מספיק בצרכים האישיים שלי מסמארטפונים. בניגוד לבלוגרים אחרים שאמרו שכשנותנים להם משהו בחינם, קשה להם לכתוב על זה משהו רע, דווקא בהחלט לא קשה לי עם משהו כזה. אני לא זוכרת מי אמרה את זה בזמנו, אבל כשבונים על תוכן גולשים, יתכן שהגולשים לא יספקו את התוכן שאתם הייתם רוצים לקבל.
ובכל זאת – 48 שעות של טוויטים. כלומר 96 טוויטים לפחות עם התגית הארורה. מה עושים שם? התשובה: שמים הרבה לינקים לדברים מגניבים שמוצאים ברשת. ארז אסף את כל הטוויטים שלו מן האתגר, לכדי רשימה שימושית ומעניינת להפליא. אצלי היו קצת יותר לינקים לקומיקס וגם לא מעט תמונות של החתול עושה דברים חמודים.
היו שטענו שהשימוש המסיבי בתגית ההיא היה בגדר ספאם. חלק מהאנשים שטענו כך היו אנשים שאני מעריכה את דעתם. אפילו איבדתי איזה ארבעה עוקבים (אבל צברתי איזה 15 במקומם). אנחנו לא נשוב לדיון הזה, מאחר שהוא התנהל על גבי הרבה יותר מדי בלוגים והדיון הזה מאוס בעיניי. מבחינתי, אני לא חושבת שכל עוד התוכן שייצרתי היה מעניין / מועיל, ולא כלל אך ורק דברי שבח והלל למוצר, ניתן להגדיר זאת כספאם.
נקודה אחת שציערה אותי בעניין הזה, ושבאמת הפך את 48 השעות האלה למתישות עוד יותר, ולא בהכרח ביחס לסוגיית העייפות הפיזית (נחמד לגלות שיש לאנדרואיד את היכולת לקבוע אינסוף שעונים מעוררים, שזה די יעיל אם את חפצה בתנומה קצרה בת חצי שעה). אני מתכוונת למלחמת ההתשה המבחילה שנוהלה נגד הקמפיין, מארגניו, והמשתתפים בו תוך שימוש בשלל משתמשי טוויטר פיקטיביים שהופעלו על ידי בעלי אינטרס (קרי: חברה מתחרה), שמצאו שהדרך הנחמדה ביותר לעשות משהו כזה הוא על ידי האשמת המשתתפים בקמפיין בהפצת ספאם ובעיקר על ידי הטלת רפש, זוהמה ודיבה בכל מי שהעז להעמידם על מקומם – ולא משנה אם השתתפו בקמפיין, או "סתם" משתמשים בטוויטר שלא אהבו את מה שהלך שם.
חיסול חשבונות מעין זה, הוא עניין דוחה בעיני. מעטים מאוד הם הדברים שנתקלתי בהם בימיי באינטרנט שגרמו לי לתחושת בחילה פיזית יותר מלפתוח את ה-TweetDeck ביום שישי שעבר ולראות שם מצעד איוולת מטונף שכזה (אפילו 2Girls1Cup הגעיל אותי פחות).
והטינופת רק המשיכה, ואף התדרדרה למתקפות אישיות חסרות-רחם, כולל נסיונות לפנייה אל אמצעי תקשורת שונים באמצעות חשבונות הטוויטר שלהם (שזה מגוחך בעיניי, שכן ספק אם מישהו שם באמת קורא את התגובות), והטלת רפש בכל המעורבים בקמפיין, כולל השמצות אישיות, ואמירות מעוררות בחילה על מצבנו הפיזי והנפשי.
די דוחה לחשוב על כך שיושב אי שם גבר שמן בתחתונים שהקדיש באופן כמעט בלעדי את סוף השבוע שלו לך אישית ובעיקר ולפגיעה בשמך הטוב.
האמת היא שזה אפילו די גרם לי לרצות להקיא, ולמשך מספר רגעים ביום שישי, שקלתי לפרוש ופשוט ללכת לישון. ואז התעשתתי והגעתי למסקנה ההגיונית בהרבה: אני לא מוכנה שאף פחדן מאופס שמסתתר מאחורי של זהויות בדויות לא יצליח לגרום לי להתקפל בכזו קלות. מזוכיסטי? קצת. אבל באמאשלכם, מה אתם הייתם עושים במקומי? (ותחשבו על זה טוב טוב לפני שאתם עונים).
החלטתי בזמנו שלא להגיב לטינופת הזו, והמשכתי (אמנם בעצבים מסויימים) לבהות במצעד הטוויטים המבחילים בהם נישא שמי לשווא.
האם זה היה שווה את זה? קשה להשיב לשאלה הזו. נכנסתי לעניין הזה בידיעה שאולי יהיו כמה אנשים שיתעצבנו, כמה עוקבים שימחקו אותי מהרשימה שלהם, וזהו בערך. לא העליתי על דעתי שאמצא עצמי במוקד של נסיון חיסול ממוקד היטב.
אבל האם נהניתי מהאתגר עצמו? בהחלט כן. מבחינתי, זה היה ניסוי מעניין, גם לבדיקת כושר הסיבולת שלי, אבל בעיקר כדי לראות מה עמדתי בעניין שימוש בבלוג/טוויטר שלי לצרכים שכאלה. ובין לבין, גם למדתי הרבה על הנומך הבלתי אפשרי אליו מסוגלים לרדת אנשים.
וכתוצר לוואי של מלחמת הטוויטר הקטנה שפרצה לה ברקע, גם זכיתי להכיר לא מעט אנשים מעניינים ומשעשעים, שהנעימו את השעות הקטנות של אותם לילות חסרי שינה.
האם הייתי משתתפת שוב בקמפיין הזה בדיוק? אני חושבת שכן. ואני לא אומרת את זה רק בגלל שאני אמורה לקבל מכשיר טלפון חדיש.
כאמור, הגדרתי לעצמי בזמנו כללים מסויימים ועמדתי בהם. גם בנוגע לבחירה בסוג הקמפיין הפרסומי אליו אחליט לרתום את עצמי ואת הבלוג וגם בנוגע לאופן ההתנהלות שלי במסגרתו (גילוי נאות, שקיפות, ביקורתיות, ותוכן שימושי או לפחות מעניין).
האם זה אומר שדעתי על שימוש בבלוג למטרות שכאלה השתנתה? לא בהכרח. כאמור, כללי האצבע לא השתנו.
ולך, הגבר השמן והמיוזע בתחתונים, שיושב מול הלפטופ שלו ומתחזה לאשה בעלת מחשוף עמוק ונטולת ראש, המתהדרת בפה מלוכלך יותר מחיריה (בימים לפני שהחליטו להפוך אותה לפארק), אאחל שמתחריך יחסלו את האמאמא של הצורה של העסק שלך, ויעשו זאת על ידי פעילות עסקית הוגנת ונבונה יותר. כי אם ככה אתם "עושים סושאל מדיה", אז צר לי, ידידי, אך ימיך ספורים. אני מציעה שתלך לים. ברוח אלול, אני ממליצה לך לבצע מצוות תשליך.
הערה אחרונה לפני סיום:
כל תגובה לא מכובדת ו/או תגובה "מטעם", או בכלל, כל תגובה שטיפונת לא תמצא חן בעיניי תימחק מיידית. אני כמעט שלא נוהגת לעשות זאת (למעט במקרים קיצוניים במיוחד). הפעם, אצבעי תהיה קלה במיוחד על הדק המחיקה.
במידה והאחראים לזוהמה והרפש שפורטו לעיל חפצים להגן על עצמם, הם מוזמנים לעשות זאת כאן באופן גלוי, תוך שימוש בשמם המלא. עד שזה יקרה (אם זה יקרה), אני חשה צורך לומר למגיבים מן השורה: גם אני וגם אתם יודעים היטב במי מדובר. בואו לא ניתן כאן לאף אחד תירוץ לתבוע אותי או אתכם (ואל תיתנו לי סיבה למחוק/לערוך לכם את התגובה כדי למנוע מזה לקרות).
שמפו3.14 עובד מצוין. עושה את השיער חלק, מלא נפח וברק, וללא קשרים. הוא רק מסריח ברמות שקשה להאמין וקרוב לודאי שגם יגרום לכל השיער שלכם לנשור בתוך כמה חודשים ותישארו קירחים מכאן ומכאן.
התלבטתי אם לכתוב את זה, בסוף החלטתי לכתוב בכל זאת. למרות שאף אחד לא מינה אותי, אני רוצה למחות בשם עמיתי, הגברים השמנים, שלפעמים יושבים מול המחשב גם בתחתונים. אם הייתי כותב על "אישה נוירוטית במחזור" או "מרוקאי שעלה לו הדם לראש" או (הכנס סטריאוטיפ כאן) מייד היו מתנפלים עלי. ככה זה כשאתה בהגמוניה: מותר לחבוט בך, כי אתה קטגוריה שקופה, אז זה לא פוגע, ולא רואים את הפצע.
ערן היקר, קבל את התנצלותי מקרב לב, כנציגת אוכלוסיית הנשים השמנות בתחתונים וגופיה שיושבות מול המחשב.
שרון, תרשי לי להתעלם באלגנטיות מסיפור הרקע ולומר מה אני חושב על הקמפיין ועל ההשתתפות שלך בו.
ראשית, למרות שאני מאד סקפטי לגבי האפקטיביות של קמפיין כזה, אני חושב שהוא לגיטימי. הכל היה מונח על השולחן וגולשים שקראו מה שכתבת ידעו בדיוק מה את מקבלת בתמורה. ניתנה להם האפשרות להחליט אם הם מאמינים לך או לא ואם לעקוב אחרי חשבון הטוויטר שלך או לא.
שנית, לקרוא לזה ספאם מעיד על חוסר הבנה בסיסי. ספאם הוא כשאתה שולח למישהו משהו שהוא לא רוצה, בלי שביקש וללא הסכמתו. מי שעוקב אחריך בטוויטר, יכול תמיד להפסיק לעקוב.
שלישית, ועם כל הכבוד הרב שיש לי לכל מיני בלוגרים שעושים עבודה עיתונאית לא רעה, בלוג הוא לא עיתון ובלוגר איננו עיתונאי ומשתמשי טוויטר אינם כלבי השמירה של הדמוקרטיה. הגילוי הנאות חשוב לא בגלל שבלוגים צריכים להיות כפופים לאתיקה עיתונאית אלא בגלל שבלי הגילוי הנאות אתה מרמה את קוראיך.
לא ציפיתי שביץ' כמוך תיקח ללב, איכזבת =/.
סתם, כמי שיודע איך זה מרגיש כשלא מבינים אותך, אני בטוח שזה אפילו עוד יותר קשה להרגיש שמנסים לעוות את התדמית שלך במכוון. ויש לי כמה דברים להגיד על זה:
1. כן, שיווק במדיה חברתית יגיע במוקדם או במאוחר "למיינסטרים" האינטרנטי גם בישראל – וזה הולך יותר מוקדם ממאוחר – לא משנה כמה את או אני מבסוטים מזה.
חברות גדולות יתחילו להתעניין בסוכניות שונות שיתחילו להתרבות בקצב עוד יותר מדאיג בקרוב מאוד. העניין הוא, שבניגוד לכמה עסקים קטנים, ועם כל הכבוד לאלה, החבר'ה הגדולים, אלה שגורמים לתחתונים של המשווקים להירטב, יבדקו שוב ושוב, ולעומק לפני כל עסקה משמעותית, אני חושב שהם יראו טוב מאוד שהסושל מרקטר הוא לא בדיוק סושל, והוסושל בעצם די שונא את המרקטר. וזה תכף לכל מי שטוען שהוא מומחה לשיווק חברתי אבל נכשל בהסברה מול "החברה" שאליה הוא משווק.
2. את לא חייבת כלום לאף אחד.
כתבתי על זה בפוסט האחרון, אני לא חושב שאנחנו צריכים להתנצל על יוזמות שיווקיות שלנו או כאלה שהשתתפנו בהן כל עוד כל הצדדים מודעים לתוצאות ולתנאים. ראיתי לא פעם שהצעת לעוקבייך לחסום אותך לזמן התחרות, וזה יותר מפייר לפי דעתי.
האמת היא ששוקי אמר את זה הכי טוב, ערן הצחיק אותי ממש ונראה לי שהערתי את אמא, והתמונה של השמפו די גאונית..
תתחדשי! (וזה לא פייר שאני אינסומן וכל מה שאני מקבל על זה זה צעקות מהבוס!)
זיגמונד
ואני, נאיבית שכמותי, תהיתי אם פשוט השתמשת בתוכנה מעצבנת שדחפה את הזבל שלה לכל טוויט שלך.
עם כל ההייפ של שיווק בטוויטר, לא ממש ברור לי איך קמפיינים כאלו חושבים שהם ירוויחו כסף/מכירות מהוספת האשטאג להודעות שלא קשורות בכלל למוצר שלהן.
גם חומץ עושה את השיער חלק, רך וללא קשרים, לדעתי הוא זול יותר מכל שמפו שיש ומשימוש אישי אני יכול להעיד שהריח שלו נעלם אחרי שהשיער מתייבש.
אני שונאת תגובות של "X צודק", אבל מה לעשות ששוקי ניסח את דעתי בעניין הרבה יותר טוב ממני?
ןלגבי סיפור הרקע – אני חייבת להגיד שאני פשוט לא מבינה טוויטר.
חוויה אכזרית למדי.
גם לא לישון 48 שעות וגם להתמודד עם כל מה שנכתב מסביב.
שמח שעמדת על שלך בגבורה, אני רק יכול לתאר לעצמי עד כמה זה לא היה קל…
כל הכבוד !
אני זוכר סיטואציה דומה בצבא שבא הייתי אמור להיות ער כל חצי שעה בדיוק (אני מניח שבאתגר זה היה טיפה יותר גמיש…) למשך יום וחצי וזה היה אחד הדברים הקשים…
למרות שהכל שווה למען השינה של אחרי.אם היה אפשר לקבל אורגזמה משינה…
תכלס לא מבין על מה ולמה הרעש –
מפרגן מאוד למה שעשית (למרות שאני מודה שגם לי זה קצת נמאס ההאש טאג הזה) אבל מי שלא רוצה יכול להפסיק לעקוב במקום לזיין את השכל
אני חושב שהגיע הזמן שהבלוגרים בארץ יתחילו להנות קצת מפרי העמל שלהם ברשת, כל עוד אף אחד לא שם עליהם זה בסדר שהם עובדים בישביל כלום – אבל אם מישהו רוצה לתת להם משהו אז פיתאום כל טמבל נהיה לי גאון הדור ויש לו מה לומר –
כמו שאומרים אצלנו – יללאה יללאה – לכו חפשו.
בברכת חיזקי ואימצי (אם אומרים את זה ככה בכלל)
יום טוב D:
לגמרי פיספסתי את כל זה, זה מה שקורה כשאין מחשב ולא עוקבים באדיקות אחרי הטוויטר
תתחדשי על הצעצוע, מקווה שתהני ממנו.
[...] this page was mentioned by Eran Kampf (@ekampf), Shay Ringel (@cusamano), Alon Schwarts (@schwarts), Ilil Ben-shalom (@ililush), Sagee Ben-Zedeff (@sageeb) and others. [...]
מה זה טויטר?
ומה יש לאנשים שם בראש?
hear hear
מה ששוקי אמר.
עקבתי אחרי הטויטר שלך וממש לא היתה לי בעיה שאת משתתפת בפרויקט הזה. יכולתי להפסיק לעקוב אחריך אם זה היה מעצבן אותי.
הפריעו לי דברים אחרים
א – אני לא מבינה מה הערך השיווקי של הפרויקט הזה. באמת. מה זה נתן למותג?
ב – התמונות שאת מצלמת את החתול – לא מספיק טובות. את צריכה להשתפר בעניין הזה.
ג – אני לא אוהבת את העיצוב החדש של הבלוג. ממישהי כמוך שמבינה באינטרנט יותר מרובנו – הייתי מצפה ליותר.
מה ששוקי וכו'.
אני מקווה שסיפור השמפו ירגע באיזשהו שלב. זו היתה התכתשות משעשעת בתחילה (והיא אפילו העלתה לסדר היום שאלות מעניינות), אבל זה הופך להיות מעיק מציק ומשעמם. נראה לי שצריך פשוט לעבור לדממת אלחוט בקשר לזה. לא להאכיל את הטרול.
מה ששוקי וכיוב'.
אמרתי לך אישית ואומר את זה שוב:
מתקפת הרפש הזולא השיגה דבר מלבד חשיפת פרצופיהם האמיתיים של אותם אנשים (שכאמור- כולנו יודעים מיהם ובואו נתנהג בצורה בוגרת ולא נעלה פה שמות אלא נהנהן כולנו בהבנה) ונכון להיום, בעיקר בגלל התעלול המכוער הזה, לא האינטרגיטי המקצועי שלך מוטל פה בספק, אלא שלהם.
כמו שנאמר- תפסת מרובה לא תפסת.
(אם כבר גילוי נאות – הפעילות של סמסונגלאקסי היא פעילות משותפת של מקאן דיגיטל ודהפיוז'ן, החברה שאני מנהל)
שרון, קודם כל אני ממש מחזיק ממך על זה שלא הגבת.
ברגעים מסויימים זה באמת נראה כאילו 3 – 4 אנשים (ו300 דמויות פיקטיביות) החליטו לבזבז את כל השבת על ההתקפה עלייך ועל ארז, אני חושב שההחלטה לא להתייחס הייתה נכונה.
ובלי קשר, ממש כיף שהחלטת להשתתף בפעילות – אני חושב שסוג האנשים שהסכימו להשתתף בפעילות הזאת הפכו אותה למה שהיא.
שוקי, Xslf – בקשר ליעילות של הפעילות.
נתחיל בזה שזאת הייתה פעילות מיתוג ושיחה, לא 'הארד סייל'.
רוצים לעשות 'הארד סייל'? לדעתי לא עושים את זה בטוויטר – לפחות לא בארץ.
עד שהשוק שלנו יחנך את עצמו (תהליך שיקח עוד שנה – שנה וחצי לפחות), המדיה החברתית בארץ יעילה לצרכי מיתוג והנעת גולשים (כנסו לאתר, בואו למסיבה/אירוע). קמפיינים של מכירות במדיה החברתית נועדו לכישלון, אלא אם משתמשים בסוגים מסויימים של ספאם, אבל זה כבר מכניס אותנו לפרדוקס אחר לגמרי, ואני אישית נגד…
כמה הקמפיין תרם לסמסונג? אני חושב שהזמן עוד יגיד, אבל עצם העובדה שאם תשאל היום שאלה שנוגעת לסמסונגלאקסי או לאנדרואיד בטוויטר, ויהיה יותר מאדם אחד שיענה לך (והוא לא עובד של סמסונג או שלנו) מראה שהצלחנו ליצור משהו שנראה כמו מדיה חברתית
אגב, שוקי – לא מסכים להגדרה שלך לגביי ספאם. בעיניי ההגדרה הזאת כוללת כל דבר שתופס מרחב וירטואלי, אבל לא תורם לו שום דבר.
לדוגמא – דמות פיקטיבית בפייסבוק, עם תמונה של כוסית ו1000 חברים, אבל בלי תכנים היא ספאם בעיניי.
לעומת זאת, דמות פיקטיבית של דמות מתוך קמפיין (שרה וויינשטוק של טוויסטד לקופ"ח לדוגמא) לא נופלת להגדרה של ספאם בעיניי, מכיוון שהיא כן תורמת תכנים למרחב הוירטואלי (אם אתה אוהב את התכנים או לא, זאת כבר שאלה אחרת).
קשה לקרוא לשפה שאת משתמשת בה נקיה
לול, לדעתי אפילו עניתי לך בזמנו. הו וול.
כן, בחיי שזה כבר אפילו לא באמת מעניין בשלב זה.
(כולי תקווה שלא יהיה שלב ב', כי יש לי דברים יותר מעניינים להתעסק בהם)
שרה ויינשטוק לקופ"ח כללית והפרופילים של אקי וסנדי בפייסבוק לקידום מילקי הם סבבה ולגיטמיים, כל עוד הם לא מציעים לי חברות בפייסבוק, אלא משאירים לי את הזכות לבחור האם ברצוני להיות "חברה" שלהם ולקבל עדכונים אודות הקמפיינים שלהם.
ברגע שמישהו מהם מציע לי חברות, זה ספאם.
האם זה שונה ממעקב בטוויטר, שאפשר אולי להתייחס אליו כאל לא-ספאם, אלא כאל "התראה" בלבד, כל עוד לא נשלחות הודעות?
דעותיי עדיין חלוקות ביני לבין עצמי, כי מצד אחד – זו פעולה חד-פעמית (ברוב המקרים) שמטרתה להעלות את המודעות לנוכחות של המותג במדיום, אבל מצד שני – מעניין את קצה ישבני הגדול והענוג לדעת שיש לערוץ הקבלה טוויטר.
אני מתנצלת על איכותן הירודה של התמונות של החתול בשבועיים האחרונים. המצלמה האמיתית שלי פשוט הושאלה לחברה שנסעה לחו"ל, ועם כל הכבוד למצלמפונים, זה לא אותו הדבר…
לא הפסדת כלום, מאמי.
אני בהחלט חושבת שמגיע לאנשיים לנצל את המוניטין המקוון שרכשו לעצמם.
יש כאלה שעושים זאת קצת יותר מדי, אבל זה כבר עניין שלהם ושל אלה הנעזרים בשירותיהם, ונושא לדיון אחר לגמרי.
תודה.
האמת היא שהשטויות האלה דווקא סייעו להחזיק אותי ערה. זה היה כמו לצפות בסטנדאפ גרוע, שבו הקומיקאים צוחקים רק עליי.
נו, עכשיו יהיה לך מצלמפון חדש ועם יותר מגהפיקסל (כנראה).
מקווה שיהיה לך חשק לכתוב ברצינות גם על המכשיר עצמו כשיגיע, הוא מאוד סיקרן אותי, אבל בשגרה אני שונאת די גדולה של סמסונג.
קודם כל, המכשיר עצמו ממש חמוד. הממשק אולי לא מגניבי כמו של האייפון, אבל הוא עדיין נראה יותר טוב מסימביאן.
אם את חובבת סמארטפונים, ומשתמשת כבדה בשירותים של גוגל, את הולכת להנות מאוד מהמכשיר הזה. יש לו אינטגרציה מצוינת איתם (למעט המפות של גוגל.
אני חייבת לציין אבל שכטלפון לכשעצמו – קצת פחות יצא לי להתנסות, מהסיבה הפשוטה שכידוע לקוראי הבלוג, יש לי כרגע חרא של תוכנית דטה מסלקום, ולכן העדפתי לשחק עם יכולותיו בתחום הויפי ולא להסתכן בלהיות מחוברת 24 שעות ביממה לאינטרנט הסלולרי. עם זאת, ממה שיצא לי לחטט שם, הממשק שם נראה נחמד למדי.
חסרונות (יש עוד, אבל אני כבר לא זוכרת את כולם):
א. המקלדת במסך המגע לא מספיק נוחה.
ב. אחלה יכולות וידאו, אבל אפס אפשרות להעלות את הסרטונים אוטומטית ליוטיוב למשל.
ג. אמנם יש חנות אפליקציות ובה המון אפליקציות חינמיות, אבל לא ניתן לרכוש אפליקציות המוצעות בתשלום בלבד (שוב, בטח מטעמי רישוי)
ד. גוגל מאפס לא בעברית – המפות מופיעות באנגלית ולא כוללים שמות רחובות בישראל, כנראה מטעמי רישוי.
ה. סגירת אפליקציות נעשית באופן לא ממש ברור (נניח, את לא בהכרח רוצה להשאיר את גוגלטוק או ג'ימייל מחוברים לאינטרנט כל הזמן)
במידה ומישהו לא קורא את כל היסטוריית ההודעות שלך בטוויטר, ומתחבר למחשב בזמן X ורואה את הטוויטים בלייב אודות המכשיר הנ"ל, הוא לא יודע שהשתתפת בקמפיין פרסומי. הוא חושב שקנית טלפון חדש ואת כותבת עליו. ככה שהגילוי הנאות, גם אם נעשה, הוא לא לגמרי אפקטיבי במדיום של טוויטר. הלא כן?
להבנתי, יתרון משמעותי של טוויטר (ובעצם גם של בלוגים) הוא בהיעדר האמצעיות שבו, וגם במיידיות שלו – שאל, תקבל תשובה. כמעט בזמן אמת.
אני מצטרף לקריאתו של ערןב! די להשמצת הגברים השמנים! גם חם לנו! בגלל זה אנחנו בתחתונים כל הזמן!
גם לי לקח זמן להבין למה את כל הזמן משתמשת בהאשטאג המסוים. ואני עוד חשבתי שאני לא כזו קלולס במרחב הוירטואלי…
לא שינה את דעתי עליך או על קיומך המקוון. אבל באמת סיננתי בקריאתי את ההצפה ההיא באותן 48 שעות.
אגב, גם לי יש המלצה על שמפו, איפה אני שולחת אותה?
לול. זה בסדר, נראה לי שלאפאחד מאיתנו אין עניין בשמפו חדש ומלהיב לתקופה הקרובה
פיייי, כמה רפש. יותר מגעיל מהחברים מוואינט שבאו לבקר אותי במלחמה האחרונה.
סימנת את כל המטנפים כספאם, או לחלופין עשית להם block?
זו היתה שאלה רטורית, כן?
[...] – 'בקרוב: היו"ר נוסע לניו יורק' 2. שרון גפן -'טוויטר. סלולר. ספאם. טינופת. שמפו.' 3. גל מור בחורים ברשת – ''8 המלצות בנוגע [...]
בתור אחת העוקבות שלך בטוויטר, שלא נכנסת לטוויטר לעיתים קרובות בכלל, פספסתי לחלוטין את כל הסיפור, אבל אני חייבת להגיד דבר אחד (מקווה שלא תיעלבי ולא תחשיבי את זה כתגובת נאצה):
גם בימים כתיקונם נטולי קמפיינים, את מציפה את הטוויטר שלי בכמויות טוויטים שאפשר היה בקלות לקרוא להם ספאם, אילולא עקבתי אחריך מבחירה, ואני יכולה להפסיק בכל רגע שארצה (והיו לא מעט פעמים ששקלתי. ויתרתי כי בלאו הכי אני לא נכנסת לטויטר גם ככה יותר מדי). אני עוקבת כרגע אחרי בערך 20 אנשים בטוויטר שלי, מתוכם נניח 5 כמוני שסתם פתחו טוויטר כדי לעקוב ולא מצייצים בעצמם בכלל (ואני עוקבת אחריהם רק למקרה שזה ישתנה), אבל מבין כל שאר 15 הטוויטרים הפעילים – עדיין 90% מהטוויטים בכל יום נתון הם שלך.
סתם, לידיעה.
תהיתי לפני שענית לי
לא נעלבת, לא נפגעת, ושמחה שאת מודעת לעובדה שקל מאוד להסיר אנשים מרשימת המעקב שלך. אין לי עניין להספים איש, ואין לי עניין בכך שאנשים שלא מעניין אותם מה שיש לי להגיד ייאלצו להיחשף לשטויות שמפיקה מקלדתי. אני שמחה שאת עוקבת אחריי, מקווה שאת נהנית ממה שאת קוראת שם, ועדיין מתקשה (באמת) להבין למה כל כך הרבה אנשים שאין לי איתם אינטראקציה במדיום הזה מתעקשים לעקוב אחרי השטויות שלי, שהן ברובן אישיות מפגרות ו/או משתמשות בטוויטר כבמסנג'ר רחב-תפוצה.
אני עוקבת אחריך כי את מצחיקה ואני נהנית מהשנינויות שלך (בדיוק מאותה סיבה שאני קוראת את הבלוג). פשוט הכמות והאינטנסיביות קצת מקשים לפעמים (בפרט שהם מלאים לי את הטוויטר וקוברים מתחתיהם את הטוויטים האחרים). אני מניחה שאילו היתה דרך לסנן מראש אלו טוויטים מיועדים רק לאנשים שאכפת להם באיזה בית קפה את יושבת היום או באיזה פקק את תקועה כרגע, ואלו טוויטים יש להם ערך מוסף כלשהו – זה היה נוח יותר. אבל הרי ההנאה מהטוויטים היא גם עניין אינדיבידואלי ואת זה קשה ביותר ללמד איזו מכונה או איזה אלגוריתם לעשות.