טוויט קטן של ארז וולף לפני שעתיים שלח אותי למאמר של רועי שלומי ב-ynet על איגוד האינטרנט הישראלי והביא לי את הסעיף עד כדי נסיון להרים את נס המרד באמצעות טוויטר על מנת לגרום לאנשים נוספים לקרוא ולהתעצבן מהעניין הזה, ואם אפשר אז עד כדי השקעת 70 שקלים לצורך הצטרפות לאיגוד האינטרנט הישראלי ושינויו מבפנים.
נתחיל בעובדות, כפי שאני רואה אותן כאן:
ברשותי כיום שני דומיינים מז'אנר קו.איל. כל אחד מהם עולה לי כ-80 שקלים לשנה.
מרגע רכישת הדומיין אצל החברות השונות שזכו לפריבילגיה של אישור מטעם האיגוד לפעילותן כרשמיות דומיינים, ועד לרגע בו מאשר האיגוד את רכישתו (כנראה באופן ידני לחלוטין), חולפים לעתים ימים שלמים (חווינו זאת על בשרנו למשל במהלך הקמפיין של חד"ש בבחירות, עת נאלצנו לעכב את עלייתו של מיניסייט מסויים בגלל הבירוקרטיה הזו).
כשאני משלמת על שם דומיין, אני משלמת על שם דומיין. ועל התשתיות הטכניות הנדרשות לתפעולו. שרתי DNS וכו'.
אני צרכנית. אני לקוחה של איגוד האינטרנט הישראלי.
אני משלמת על מנת לקבל שירות מסויים, ואני רוצה שהוא יהיה יעיל ובמחיר טוב.
השירות, כאמור – מרגיז.
המחיר לדומיין co.il (80 ש"ח) כפול ממחירו של דומין com (10$).
אתם יודעים איך זה שתמיד אומרים שמחירי הספרים בישראל יקרים יחסית מאחר שהשוק קטן, והעלויות להדפסה הן גבוהות?
אז זהו, שהנקודה הזו קצת פחות מוצדקת בעיניי כאשר מדובר בנכסים דיגיטליים (מאה אלף מהם בקירוב).
מלבד ההוצאות הטכניות על תפעול כל הסמטוחה הזו, האיגוד משקיע גם סכומי כסף לא מבוטלים במלגות לחוקרים, קמפיינים לחינוך הורים ונוער לשימוש נכון באינטרנט, כנסים וימי עיון ועוד.
המטרות האלה חשובות. מאוד. וכחוקרת בתחום לשעבר (ואם אירשם יום אחד לדוקטורט אז אולי גם בעתיד), ומישהי שפשוט אוהבת את המדיום הזה וחיה אותו/בו ומתפרנסת ממנו, אני האחרונה שתתנגד לכך.
אלא שהשאלה כאן היא פשוטה: כמה כובעים חובש האיגוד, והאם כובע א' של האיגוד חייב לממן את כובע ב'?
במייל שקיבלתי לפני שעה שבירך אותי על הצטרפותי לאיגוד, פורטו מטרותיו – קידום השימוש באינטרנט לצרכי מחקר, פיתוח, חינוך, תעשיה ותרבות.
וזה סבבה בעיניי. אם דמי החבר שלי באיגוד אכן ישמשו לצורך זה, מה טוב.
מצד שני – דמי רישום הדומיין שלי אינם צריכים לשמש לצורך זה.
כשאני הולכת לאכול במסעדה, מקובלת עליי העובדה שמחיר המנה שלי מגלם בתוכו את דמי השכירות של המקום והשכר של המלצריות והבחור ששוטף כלים. מחיר המנה שלי אינו (אמור) לגלם בתוכו גם את מחיר שיעורי הבלט של בנו של בעל המסעדה "שהוא באמת ילד נורא מוכשר".
הצטרפתי לאיגוד כי אמנם שיעורי מחול הם מאוד חשובים, אבל מחיר ההמבורגר שלי לא צריך לממן אותם לאפאחד.
אם אתם קוראים את הבלוג הזה, קרוב לודאי שגם אתם משתמשים באינטרנט (לא ידוע לי על מהדורת דפוס לבלוג), ואני רוצה לקוות שגם לכם חשובה הדרך בה מתנהלים הדברים האלה, שמשפיעים על כל אחת ואחד מאיתנו. וגם אתם יכולים להצטרף לאיגוד האינטרנט הישראלי. זה עולה בסה"כ 70 שקלים (יש הנחה לסטודנטים, אגב), ואם מספיק אנשים יצטרפו לאיגוד ויצביעו למען המטרות שחשובות לנו, כבעלי דומיינים, כצרכנים, כגולשים, אולי אפשר יהיה גם לשנות שם משהו.
האסיפה הכללית של האיגוד תתקיים בעוד שבועיים, ב-15 לספטמבר. אני מתכוונת להיות שם.
תצטרפו, תבואו גם!
לקריאה נוספת:
עדכון: רימון לוי, נשיא האיגוד, שלח מייל לכל המצטרפים החדשים. קבלו:
