בשבועות האחרונים, הטוויטר שלי אכל לי את הבלוג. זה לא שאין לי מה לומר, אלא שרעיונות שהיו עשויים לצמוח לטקסט בן 500 מילה מזוקקים ל-140 תווים.

טוב. אז אולי 500 תווים, אם נתחשב גם בדיון שנוצר אודות הנושא. אבל האם כשמדובר בטקסט בן 140 תווים, הכרחי לומר אודותיו שהוא שטחי?

אלא אם כן אני מפספסת מישהו, הטוויטר שלי http://twitter.com/shari הוא הותיק ביותר מבין כל הישראלים. לא שהשתמשתי בו כ"כ עד לפני שנה וחצי.

שזה יותר מאופרה וינפרי http://tinyurl.com/dyk4kj. לא שזה משנה באמת. משום בחינה שהיא.

הבלוג הזה הוא יומיומי. הטוויטר שלי יומיומי גם הוא. אחד אמר לי מתישהו שאני בעלת אחד הטוויטרים הכי מצחיקים שהוא מכיר. הופתעתי. מאוד.

ובכל זאת, נשוב ליומיומיות: את אף אחד לא באמת מעניין מה מישהו אוכל, ובכל זאת, חפשו ‎#fiddme‏ http://tinyurl.com/d9ol3l

כי אולי לא מעניין אפאחד מה אני אוכלת, אבל אותי מעניין לספר לכם מה אכלתי ואיפה. שתקנאו. או שתצחקו. http://twitpic.com/445z8

אבל זה היה אתמול. היום היה משבר אחר: קושי למצוא שמפו נגד קשקשים (המז"א הזה יהרוג אותי) שלא נוסה על בע"ח. בסוף מצאתי.

ואפרופו שמפו, למברשת השיניים שלי היה טעם של סבון. אם אמות מהרעלה, תטוויטו ותבלגו על זה, שיבואו המון אנשים להלוויה.

רק תבטיחו לי שתעשו משם לייב בלוגינג ולייב טוויטינג. ואני דורשת גם אירוע בפייסבוק להלוויה שלי. כי בכל זאת, צריך גם שם.

ועדיין, אני דבקה בטענה שזה הכל כל כך מיותר. עטרה צדקה. צריך פרופורציות בחיים. http://tinyurl.com/cj6e53

אהבתי. אז עשיתי לה רהטוויט, וזה התדרדר משם. רק חסר היה שהנחש יאכל את זנבו. אורובורוס זה כאן.

ואולי קרע בחלל המרחב-זמן. כמו זה שנוצר עת אשר עידן המזויף http://tinyurl.com/cgce5x וזה האמיתי http://tinyurl.com/d4t96u החלו לפטפט בטוויטר.

לא שכל זה אומר משהו. את מה שחשוב לי לומר באמת אני ממילא לא אומרת כאן וגם לא אומרת שם. כי זה שלי. ולא שלכם. ואין לי מושג מי אתם. כאן או שם.

למרות שלפני כמה ימים הבנתי שצדקתי: זה פשוט מאוד עניין של מי שיודע לשאול את השאלות הנכונות. וזה כנראה הופך אותם לאנשים נכונים מבחינה כלשהי.

הגילוי הזה, ברור מאליו ככל שיהיה, עדיין הפתיע אותי. למרות שלא ברור לי למה בדיוק.

בעצם, זה נושאו של פוסט שכתבתי בדצמבר שעבר. אולי קודם.ותזמנתי לעתיד הרחוק מאוד. תזכרו בעוד 278 ימים מהיום, תזכרו שאמרתי.

אבל קרוב לודאי שבפברואר הבא לא תזכרו את זה. ואני כהרגלי אופתע לכשיעלה הפוסט ההוא. זה תמיד קורה לי.

האם הטוויטר באמת אכל לי את הבלוג? לא יודעת. 140 תווים מספיקים רוב הזמן כדי להעביר רעיון.

ולא בהכרח תמיד צריך לנפח את הרעיון לכדי פוסט. לפעמים זה מספיק. לפעמים זה לא. כדי לכתוב על טוויטר, וגם על עצמך, צריך יותר מ-140 תווים.

וכן, כל אחת מהפיסקאות בפוסט הזה עומדת במגבלות של טוויטר. ייתכן אפילו שרובן עשויות לעמוד בפני עצמן כטוויטים קוהרנטיים.

על התגובות לפוסט זה להיות בנות 140 תווים בלבד. רצוי בפורמט הייקו (כן, ‎@wecms, אני עדיין מחכה).