הדבר הראשון שראיתי כשפקחתי עיניים ברביעי בבוקר היה סמס לקוני. "הפסדנו". רגע אחרי שהלב שלי החסיר פעימה הצלחתי למקד את המבט מספיק כדי לגלות שמדובר בבחירות התל אביביות, ולא באלה שהוציאו אותי משלוותי בשבועות הארוכים האחרונים.
אז קודם כל, לא עושים דברים כאלה. לא, באמת. לא עושים דברים כאלה! אני סוג של ירושלמית עכשיו, יש לנו לב חלש! ובכלל, עד שלישי בלילה עוד לא ידעתי אם הצ'ייסר שהרמתי היה בתקווה לירושלים משוחררת ומשתפרת, או שבעצם אני צריכה להטביע בו את יגוני.[1]
אז ברוח ההפסדנו הכללי, שרונג ביקשה פוסט אופטימי. תוך כדי שניסיתי להסביר לה שזה לא יילך כי על מה בכלל יש לשמוח, שמתי לב שבעצם אני דווקא כן אופטימית. אופטימית באמת, אפילו שהייתי בטוחה שכל מה שאני ארגיש תהיה תחושת הקלה מהולה בקצת דכדוך.
נכון, ברקת לא היה בשום שלב מועמד החלומות שלי ואין ספק שמערכת הבחירות אצלנו היה קשה וכואבת וכרוכה בהרבה אילוצים ערכיים ואידיאולוגיים. אבל אחרי שכל העולם ואשתו הסבירו לי שהעיר מתחרדת, שלנשים כמוני אין מה לחפש שם, שאין מה להלחם על העיר כי לחרדים יש רוב,[4] שהחילונים הם מיעוט וגם אם לא – אנחנו אדישים, וצינים, ו"לא יוצאים מהבית" – שממילא אין סיכוי…
קמנו בבוקר וגילינו שדווקא היה.
וזו הסיבה שבגללה הסתובבתי כל אתמול עם חיוך.[5] כי גם אם ברקת לא יהיה מי שיאחה את הפצעים של העיר המורכבת והמגניבה הזו, וגם אם הגרעון ישאר, וארנה לא תבנה, והרכבת תקלה, וכן גשר המיותרים לא גשר המיותרים, ושכר הדירה ימשיך להיות מופרך והשכונות רפאים, וגם וגם וגם – ברביעי בבוקר גיליתי שאת הקול שלנו, זה שגורמים מסוימים מנסים בעקשנות להעלים,[6] אי אפשר להשתיק כל כך בקלות.
ובשביל זה, אפילו רק בשביל זה, הכל היה שווה.
1וחוץ מזה, צאו מהסרט. "הפסדנו"? השתגעתם? עם כל ההיסטריה וסיקור מירוץ הסוסים[2] בין המועמדים לעיריה, כמעט ששכחנו שהשאלה היא לא רק מי יהיה ראש העירייה, אלא גם איך היא תראה. ועירייה שבה יש נציגים ממספר רשימות מגוון, נציגים שבשאיפה, יציגו חלופות ואופוזיציה לוחמת[3] זה הרבה מאד. ועוד לא אמרתי מילה על שלושים וחמישה אחוזים מהקולות שהבהירו בקול רם וברור שלא מדובר במיעוט בלוגרים קולני אלא במיעוט גדול ומשמעותי. או על אחוזי ההצבעה, בכל הארץ, ששינו מגמה וסוף סוף התחילו לצמוח מחדש, גם אם לאט. ועל האפשרות לבחור בין טוב (או לפחות בסדר) לבין טוב יותר, ולא לנסות להבין מי הרע במיעוטו. אני גאה בכם נורא.
וחוץ מזה, תמיד אתם מוזמנים לעלות לירושלים.
2 מי חשבה שיום אחד התואר בתקשורת יוכיח את עצמו.
3 לא, כי שני חברי מועצה באופוזיציה זה מצב מאד בריא. בטח.
4 חשבתי שרבע מאוכלוסיה זה לא ממש רוב. מצד שני, מעולם לא הייתי חזקה במתמטיקה.
5 אולי היה לזה גם קשר לשנ"צ שהרבצתי ולסרט בערב. מי יודעת.
6 ואף מילה על "הארץ".
בטח שהיה שווה. ועכשיו יש משהו שלא היה קודם – תקווה. ובעיניי זה המון.
היית מעדיפה שאני אשלח "ערה?" בארבע בבוקר ולא "הפסדנו"?
[...] בפוליטיקה של זהויות קטנוניות, ולא של מהויות. ניצחנו, אמרה העלמה עפרונית, אחד משלנו נבחר, השמענו את קולנו. החילונים הירושלמים [...]