לא בא לי לכתוב על האם האינטרנט ניצח או הפסיד או מה. האינטרנט ניסה. אבל האינטרנט הוא רק חלק מאוד קטן של מה שהלך בעיר הזו בחודשים האחרונים, וזה היה מדהים בעיניי. די מרתק לראות קבוצה של אנשים שאכפת להם צועדת צעד אחד קדימה ואומרת "אנחנו חושבים שהדברים יכולים להתנהל אחרת" וגם עושים משהו בנדון. ואפילו מצליחים לסחוף אחריהם כמה עשרות אלפי אנשים שמסכימים איתם.
אז לא קיבלנו את ראש העיר שרצינו, אבל קיבלנו חמישה אנשים טובים במועצה. ואין לי ספק שהם יהיו אופוזיציה קולנית ונהדרת שתעשה את המוות לחולדאי, ותנסה להפוך את העיר הזו לקצת יותר של כולנו. וזה הישג לא מבוטל שיש להתגאות ולשמוח בו. וזה הישג משמעותי בהרבה ממה שהעזנו לחלום עליו באותו יום שישי שמשי על הדשא. ואני חושבת שכל האנשים שהיו אתמול בלילה על הגג הרגישו כמוני.
עד היום לא ממש ברור לי איך בכלל מצאתי את עצמי מתעניינת בכל זה (בעצם אני זוכרת בדיוק – חיפשתי דירה והתעצבנתי), אבל לראשונה בשלושים ושלוש שנותיי, חשתי שאני יכולה ורוצה לקחת חלק, קטן ככל שיהיה, במהלך שעשוי לשפר את החיים שלי עצמי. בשלב די מוקדם של התהליך הזה נפלה עליי אחת התובנות החשובות ביותר שהיו לי מימיי, כשהבנתי למה זה חשוב לי – עם כל הכבוד לרמת המאקרו הלאומית, הדבר שמשפיע באמת על חיי היומיום שלי הוא רמת המיקרו העירונית. מה שקורה בשכונה שלי אחרי הגשם, כשהאשפה שלא נאספה מתחילה להעלות צחנה, מה שקורה כשאני מחכה לאוטובוס, מה שקורה כשאני תקועה בפקק, מה שקורה כשאני מסתכלת למעלה או אל האופק ורואה שם עוד מגדל. כי אלה הדברים שכואבים לנו באמת, וביומיום.
אלה הדברים שהבלוג שלי ממילא כותב עליהם, לא?
וכן, נו, בועת הבלוגרים והטוקבקיסטים. בועת הנודניקים עם חולצות של עיר לכולנו שהתרוצצו בכל מקום. בועת הפלריגים שכיסתה את השכונה שלי באופן מעורר הערכה. יהונתן קורא לזה מדיה חברתית. יהונתן צודק. מדיה חברתית זה לא פייסבוק, אלא בני אדם.
ביום ראשון, מישהי מקבוצת הסריגה שלי העירה בנוגע לחולצת עיר לכולנו שלבשתי (מה לעשות שהלכתי משם למסיבה) שאנחנו מזכירים לה כת עם ההתלהבות שלנו והחולצות שלנו ושרק בגלל זה היא לא מוכנה להצביע עבור עיר לכולנו או דב חנין (היא גם הביעה התנגדות לחלופות, אז סלחתי לה).
האמירה הזו הבהירה לי עד כמה אנשים לא הבינו למעשה את הבעיה האמיתית מאוד, ברמת יחסי הציבור שהפעילות הזו באה לפתור למעשה – אם אין לך תקציבים של מיליונים, הדרך הטובה ביותר לעשות את זה היא כמו פעם. באמצעות האנשים. אלה שהופכים את עצמם ללוח מודעות מהלך לכמה שעות ומדברים עם אנשים ברחוב, או אומרים לכל השכונה בדיוק מה הם חושבים מבלי לומר מילה אחת.
אתמול בצהריים היה לי בראש פוסט אחר לגמרי. נורא רציתי לשבת הבוקר ולכתוב פוסט נצחון מתלהב מעצמו, או לפחות פוסט של "תראו תראו, עוד שבועיים יהיה פה סיבוב שני ושינוי אמיתי". רציתי לספר קצת על זה שהסתובבתי עם חברה ברחבי העיר וחילקנו פליירים שפעילה אחת דחפה לי ליד. שהיה אחד שעצר לנו במעבר חצייה וצפר לנו בהתלהבות בגלל שלבשתי חולצה של עיר לכולנו. ואולי גם לציין בבוז את הלוזר ההוא שבמקום לקחת את הפלייר שהושטתי לו מלמל "חנין הוא חנון". הייתי מתה לספר על הקלפי שהשקפתי בה אתמול, במעמקי צהלה, שבה הרגשתי קצת כמו המשקיף הדוס שהצטרף אלינו שאמר "אוח, תודה לאל" על כל קול של ש"ס או יהדות התורה שהוצאתי מהמעטפה.
אבל במקום פוסט נצחון שכזה, אני כן יכולה לספר על ערב שבכל זאת היה די מרגש ואופטימי, ועם אווירה של שינוי באוויר. כזו שגרמה לי להרגיש שבאמת יש תקווה לעיר הזו.
קמתי בבוקר, שמתי חולצה של סיטידב (כי זה היה הדבר הנקי הראשון שמצאתי על הכסא), וניגשתי להוריד את הפלריג שעיטר בגאווה את המרפסת שלי בשבועות האחרונים. היה יכול להיות דב. נקווה שבכל זאת יהיה טוב.
אני לא מצליחה להבין את התגובות שאומרות "אתם מתלהבים מדי", "דיברתם על המועמד כל כך הרבה שהמאסתם אותו עלינו" וכו'. זו תקופת בחירות, אם לא ידברו על המועמדים, לא יכירו אותם. גם ככה יש כאלו שמגיעים לקלפי ולא מכירים את המועמדים (או גרוע מכך – לא מגיעים לקלפי כי לא יודעים שיש בחירות). תפקידם של פעילים הוא לדבר על המועמדים. הלוואי שהרבה יותר אנשים היו מדברים ומתווכחים ומנסים לשכנע לטובת המועמד שלהם!
התגובות האלו משונות. מה אתם אמורים לעשות? לשתוק ולנסות לשכנע תושבים בכח המחשבה? פפפפףף
אדוה – הגענו לימים שבהם אנשים לא מוכנים לקבל התלהבות כנה. זה נראה להם חשוד מדי. בטח יש פה טריק. דובונים מצופים LSD, או איזשהו אג'נדה סודית של הסיינטולוגים. כל כך עצוב.
שרון – כתבתי על זה גם אצלי, על איך ההישג הגדול ביותר אולי של עיר לכולנו הוא שהיא הוציאה את האנשים… החוצה, חזרה לרוח חנוכה של "כל אחד הוא קול קטן, וכולנו קול איתן".
בדיוק. לא ייתכן שיש אנשים שבאמת מתרגשים מפוליטיקה. אזרחים מהישוב, שרוצים לראות שינוי, ואפילו מוכנים לעשות משהו בשביל זה.
כולם פסיכים. זה מה. "תקווה" זה סתם טרנד. זה לא יתפוס בחיים.
העניין הוא לא ההתלהבות. העניין הוא שאנשים התרגלו שפוליטיקה זה משהו שהגדולים עושים. עושים את זה בערוץ 2, עושים בוויינט, עושים בשלטי חוצות. ופתאום אנשים עושים פוליטיקה ביום יום, בקבוצות סריגה, במסיבות. וזה קצת מפחיד אותם, הקרבה הזו. לא צריך לפחד מהפחד. זה שינוי תרבותי שייקח קצת זמן, אבל לי ברור שהעניין הזה של פוליטיקה של אזרחים לא יילך לשום מקום.
הייתי רוצה להאמין שלפחות חלק מן האתרים / בלוגים שקמו לקראת הבחירות לא יקופלו כמו אותו פרליג אלא ימשיכו להתעדכן ולעדכן גם בתקופה שאחרי הבחירות לפחות באותו קצב שהם עדכנו לפני.
המשכיות זה דבר הרבה הרבה יותר קשה. מהבחינה הזו, צריך להוריד את הכובע בפני הבלוג עבודה שחורה.
אני חושבת שיש פה עוד משהו. במהלך העשור (וקצת) האחרונים, נכווינו שוב ושוב עם כל מני כוכבים לרגע, שעוררו התלהבות רבתי, ואחר כך התבררו כמשהו שהוא בין אכזבה לאסון (ביבי, ברק, הגימלאים ועוד). אני חושבת שלאור זה יש פחד גדול מפני בחירה במישהו חדש ולא מוכר. רוב הציבור לא עוקב אחרי פעילות פרלמנטארית, בטח שלא ח"כ מחדש, ולכן הנסיון למכור אותו כמי שיציל את תל-אביב, יוצר תחושה של חתול בשק. זו לדעתי הסיבה העיקרית שכל כך הרבה ראשי ערים מכהנים המשיכו בכהונתם.
צביקה וגם אדוה צודקים, אבל הנקודה היא שפשוט הגענו לתת קבוצה באוכלוסיה. רוב האנשים עדיין לא רצו לשמוע כמו שאמר הסלוגן אצל שוקי – הבעיה היא לא שאנשים לא יודעים אלא שאנשים לא רוצים לדעת.
הייתי בקלפי בנחלת יצחק- שמעתי הרבה יותר דיבורים על "האח הגדול" מאשר על הבחירות. בחלק מהשוכונות לא שמעו בכלל על עיר לכולנו (לדוגמה קיבלו קולות כמו לתת לחיות – למרו אחוז הצבעה גבוה יותר לדב חנין) – הרוב בכלל לא ידעו מי זה ומה זה ואם ידעו אמרו "הוא לא עומד בהתקווה" – זה רמת השיח.
כדי שזה ישתנה צריך לתקוע יתד בכל שכונה כזו, להגיע לתושבים וליצור שם גרעין פעולה שיעבוד.
ועוד משוה צביקה -האנשים הם לא היחידים שמהלך של פוליטיקה עממית מפחיד אותם. אני מניח שגם עיתונים כלי תקשורת והרבה פוליטיקאים מרגישים לא נוח עם זה.
שרון, דבר ראשון קבלי ציון מצטיין ביותר באזרחות,משקיפה בקלפי – כל הכבוד. אני בעוונותי מיהרתי לעבודה אחרי הקלפי.
אני יודעת שזאת לא ממש נחמה, אבל בסתר ליבי הירושלמי פיללתי שדב חנין לא יזכה רק כדי שנוכל להמשיך לראות אותו בכנסת. אז לפחות יש לנו את זה.
וגם אמרו בחדשות משהו על כך שיש לחולדאי אופוזיציה די חזקה, אז יש להם 5 שנים to give him hell