אני חושב שנתי נמצא במצב שהוא חייב להשקיע בשקוף, ואפילו אם יעמדו המון אנשים חכמים בצד ויצעקו לו "אין לזה סיכוי" הוא ימשיך. עם הרבה קשיים.

ועל זה חייבים לכבוד אותו.

והוא גם לא טיפש. ממש ההפך. יש לו ראייה מאד מפוכחת והוא לא משקיע את מה שאין לו או שאין לאחרים.

עוד באירופה הייתי סקפטי. וזאת הסיבה שלא קפצתי כולי וראשי לפרוייקט הזה. אבל אני בהחלט נותן צ'אנס ולא מרים ידיים עד שנתי יגיד "נכשלנו".

או עדיף – הצלחנו.

הבעיה היא שאלף בלוגרים לא יכולים לעשות מה שעושה עיתונאי אחד.
לא בגלל שהם פחות טובים, אלא בגלל שהם משהו אחר. כמו שאלף אופים לא יכינו לך עיתון טוב, אלא בייגלה.

עיתונאי צריך לסוע לשטח, לבדוק מה קורה, לראיין מקורות, לשמור על קשרים עם המקורות הנ"ל, להצליב עם מקורות אחרים וכו'. בלוגרים פשוט לא יכולים לעשות את זה.

חנן – אל תטעה לרגע לחשוב שאני לא מפרגנת למיזם הזה. כל הרעיונות הגדולים הטובים באמת, בטכנולוגיה, במדע, ובתרבות, התחילו מאיזה נודניק שמשהו היה חשוב לו. זה פשוט נראה כמו נסיון לעשות קצת יותר מדי מהרבה פחות מדי.

נדב – בדיוק. ולכן אני חושבת בהחלט שהבעיה היא במודל. לא ביוזמה.

[...] ושוויון תוך כדי קריצה רבתי. זו לא הסיבה שקלינגר או שרון סקפטים לגבי הצלחת הפרויקט אך הדבר בהחלט מהווה סמן חשוב [...]

הדעות שלי בנושא ידועות (ואני הנודניק מהשקוף בגוגל רידר, או לכל הפחות אחד מהם).
יש שתי בעיות עיקריות עם היוזמה הזו: האחת היא העדר תקציב, השניה היא העדר אמונה. נדמה לי שדי ברור שהאחת תלויה היטב בשניה.
העברתי חוג בית מטעם שקוף לא מכבר. חמישה או שישה אנשים ישבו, פערו עיניים למראה חלק מהדוגמאות שהבאתי להם מהעיתונות, נדהמו לשמוע חלק מהסיפורים שהיו לי לספר, הרימו גבה על חלק מהמחקרים שהראיתי להם. עם חלק מהדברים הסכימו, עם חלק מהדברים התווכחו, העלו שאלות, תהיות – ונענו. ואז שאלו אותי מה סיכויי ההצלחה של המיזם. אמרתי שסיכויי ההצלחה של המיזם תלויים בכמה אנשים יצטרפו אליו. התגובה הטבעית של אנשים לזה היא להתרחק, ולחכות שאחרים יצטרפו. אין אחרים.
ולכן אני מטפטף את שקוף איפה שאפשר. כי צריך כמה שיותר אנשים. כי צריך כמה שיותר כסף, ואני לא מתבייש לומר את זה לאנשים שאני מדבר איתם על זה. כי אפשר להצליח עם זה – ולעשות מזה הרבה יותר מאשר עם בלוגים – אבל זה דורש. ויותר מהכול, כי אני באמת ובתמים מאמין – בהסתמך על התחושה שלי, על ההיכרות שלי עם חלק מהאנשים ועל הידע שלי בתחום התקשורת – שזה יכול לעבוד, שזה יחולל שינוי כשזה יעבוד ושזה אחד המיזמים החשובים בארץ.
אז יש מצב שאני אוריד את מינון ההצקה בגוגל רידר, אבל אני לא מבטיח כלום.

דרומי,
עידוק מפרסם היום שהוא אחראי לבלוג המזויף של מופז. נחש מי נפל בפח? הבלוגרים של עבודה שחורה שעלו על השחיתות (30,000 בשביל וורספרס בלוג?)
http://www.blacklabor.org/?page_id=2907
ואם זה יתוקן:
http://sell-google.co.il/blog/2008/08/mofaz-blog

יוסי, זה רק מדגים עד כמה ה-SEO של האתר הרשמי של מופז גרוע, שאנשי עבודה שחורה לא מצאו את האתר האמיתי!

[...] רבים ככל האפשר. אולם כשבלוגרים שניזונים מהאינטרנט ולא יודעים לחפש מידע בצורה עצמאית מחליטים לכתוב כתבות עיתונאיות, הן נראות [...]

מסכים לחלוטין. אבל אם כך נראה תחקיר, אין הרבה במה להתגאות.

נמרוד – הרשה לי לשאול, בשיא הכנות, מה הרקע המקצועי שלך בתקשורת? ואם תגיד לי תואר ראשון בתחום, הרי שאצחק קשות (כבעלת תואר ראשון בתקשורת בעצמי). מהו הרקע של רוב האנשים שמתעסקים בפרויקט הזה? (עם כל הכבוד לדברי העידוד של עיתונאים ידועי שם בעמוד הבית).

אני מניח שאם עיתונאי היה מעיז לפרסם כזה "תחקיר", הוא היה עסוק עכשיו בפגישות עם עורכי דין שיסכימו להגן עליו.

לגבי הסיפא שלך: היה בעבר ניסיון להקים אגרגטור – "שמה". אבל נראה שהוא דעך לאחר פרק זמן לא ארוך. אני תוהה אם "שקוף" יחזיק מעמד יותר זמן (הניחוש שלי: כן, אבל לא הרבה יותר, למרות שאני מאחל בהצלחה למשתתפים, אפילו שהם בעיקר סוציאל-דמוקרטים ).

"שמה" היה אגרגטור אנושי, שבו במידה מסויימת, היית אמור לחוש כבוד ויקר אם מישהו מאותם אושיות אינטרנט מכובדים מצא לנכון לחלוק פוסט שלך עם הציבור באגרגטור המכובד שלהם. ולדעתי הוא החזיק לא רע כמעט חצי שנה.

אבל ברור שזה לא הכיוון. אני לא יודעת אם עדיף מודל האייל הקורא, אבל עם פחות ניטפוקים, ועם כותבים שמסוגלים לבנות משפט קוהרנטי שאינו מחייב תואר שני כדי להבין את הטקסטים שלהם (כן, זו היתה ביקורת)

לא רק תואר ראשון. הייתי ממובילי מגזין במה בגרסתו המחודשת, והבאנו אותו בכוחות משותפים לנתח קוראים שיש להתגאות בו. עסקתי תקופה קצרה בכתיבה כפרילנסר, אבל לא נהניתי והפסקתי. ערכתי כתב-עת – אמנם בתפוצה נמוכה, אין המון פילוסופים שם בחוץ – במשך חצי שנה. לא רקע מטורף, אבל רקע.

יוסי:
א. לא ברור לי למה אתה מביא את זה כטענה נגדי. אתה בעצם מסכים איתי, שצריך עיתונאים מקצועיים. ובכל זאת –
ב. nrg נפלו גם הם בפח המופזבלוג
ג. רגע לפני שהעורך התורן של עבודה שחורה עלה על העניין ופרסם אותו, הוא קיבל מייל ממקימי המופזבלוג שהתחנן שלא יחשפו אותם.

דרומי,
אין לי מושג מה בניסוח שלי היה לא מוצלח וגרם לך לחשוב שאני חלוק עליך.
הבאתי את זה בהחלט רק כחיזוק לדבריך.
עכשיו התברר לי שעורך התחקיר הוא יהונתן, שאותו אני מעריך, כך שקצת לא נעים לי ממנו שהבאתי זאת כדוגמה.

אגב, כיום ידוע לכולם שעיתונאי זה זה בדרך כלל אחד שעושה העתק הדבק מהודעות לעיתונות, אבל באותה מידה גם ברור שהוא מהווה "תעדות כבוד" לכל המגזר כיון שכן מצפים ממנו להשקיע יותר בחשיפות שלו.
הבעיה שלי עם התחקיר של יהונתן היא שהוא יכל להצהיר בשקט בתחילת המאמר שכל המידע נאסף מגוגל, זה לא מוריד מכבודו כיון שגם המינימום שהוא עושה ראוי להערכה שהרי הדבר נעשה בהתנדבות מוחלטת ולא תחת מעטה מקצועיות. דווקא משום שאין מקום לביקורת כלפי יהונתן, נראה לי שזה מהווה דוגמה נהדרת לטיעון שלך.

גם לדעתי זה אמור להיות אגרגטור אנושי בסגנון "שמה" לשעבר. אגרגטור אוטומטי (גרייפס, אוזרוקס ודומים) אוסף את כל הפוסטים מפיד מסויים וזה לא תמיד מתאים למטרת האתר הזה.
האגרגטור הזה צריך לאסוף רק פוסטים מסויימים מכל בלוג "חבר". זה יכול להיות ע"י תגית מסויימת (לדוגמה: שיוך של כל פוסט רלוונטי לטאג מסויים, קבוע ו"יוניקי" ב-del.icio.us והצגת הפיד של התגית מ-del.icio.us בצורה קריאה – מה שנותן אפשרות לכל גולש, גם זה שאין לו בלוג, לשייך כל פוסט או כל כתבה או תמונה בפליקר לאגרגטור) או ע"י כלים כמו טראקבאק ופינגבאק (כל כותב שרוצה להוסיף את הפוסט שלו לאגרגטור מטראקבק לאגרגטור – מה שנותן לבלוגרים לשייך פוסט לאגרגטור).
אני גם מעריך שהאגרגטור יכול לאסוף ולהציג פוסטים רק מ"חברים" באגרגטור כך שלא כל בלוגר יכול לשייך פוסט לשם. הרשימה יכולה לכלול רק את אלו שכרגע כותבים ב"שקוף", למשל.
קשה לי להאמין שהפורמט הקיים של "שקוף" יוכל להתקיים למשך זמן. יש את פוליטינט, יש את "שמה" לשעבר. זה צריך להיות משהו בסגנון. מין אגרגטור שכולל את הפוסטים הרלונטיים ומפנה לבלוג המקורי בו קיים הפוסט.

אני חושב שהייתרון הגדול של אתר כמו שקוף על פני אגרגטורים למיניהם הוא שאין שם רק "נכנס – לא נכנס" אלא גם עוד עין של עורך.

וכל מי שאפילו לא עשה תואר ראשון בתקשורת יכול להבין את זה.

חנן, זה עדיין "נכנס – לא נכנס", רק שאפשר שכל "כניסה" תהיה באישור של עורך (בסגנון של אישור תגובות בבלוג). עורך יכול להחליט, לאחר "הגשה" של פוסט, אם הפוסט יוצג או לא (ואולי גם לתקן שגיאות כתיב קלות בתקציר וכד'). הבעייתיות שנובעת מאישור כזה של עורך היא הבעיה ששרון הזכירה עם "שמה". בעיה נוספת היא שכשיש עורך זה מפסיק להיות "שקוף". אגב, גם אם "שקוף" ימשיכו לעבוד במתכונת של "עיתון", הסגנון הקיים של בלוג (שאני מניח שהוא סגנון זמני) לא מתאים לסוג האתר הזה.

בלוגים זה אחלה, אבל בלוגים זה רחוק מאוד מלהיות עיתונות, ואפילו אם יש להם השפעה, הם לא יכולים להיות תחליף, לא מבחינת צורת הפעולה ולא מבחינת התפקיד. לפחות מהניסיון שיש לי בעיתונות הישראלית, אני יכולה לומר לך שיש צורך עצום במשהו כמו שקוף. אני לא יודעת אם זה ילך, אני לא יודעת אם זה ה-פתרון בה' הידיעה, אבל מהתרשמותי, מדובר באנשים רציניים שעובדים נכון, ונדמה לי שכדאי למצות את כל האפשרויות לפני שמרימים ידיים ונסוגים לתחום הבלוגים. נדמה לי אגב שהרתיעה שיש לך מזה משקפת תופעה עמוקה שאנחנו לוקים בה כ"ציבור", והיא ששכחנו מה זה באמת להתאגד ולפעול ביחד כדי להשיג מטרה או לשנות את המצב הקיים. ובלוגים ואגרגטורים תמיד ישארו אוסף של אטומים בודדים בסופו של יום, אפילו אם יש ביניהם אינטראקציות.

ואת באמת רואה את היוזמה הזו מצליחה? אני שואלת את זה בשיא הרצינות (ודווקא בגלל שאת משני הצדדים)

אני חושב ששקוף נמצא עכשיו בשלבי הקמה (טוב, זה לא עניין של מחשבה, את זה כולם יודעים) ושהמבנה המיועד שלו גורם ללא מעט בלבול ואי-הבנה.
נכון, כרגע שקוף הוא בעיקר באזוורד בבלוגים של המצטרפים הראשונים, אבל השאלה האמיתית היא מה קורה ברמה המקצועית, מי הם העיתונאים שמגוייסים לשם, ואיך תתנהל המערכת. לא נדב ונמרוד הם שיקבעו את גורלו של שקוף או את אופי העבודה העיתונאית בו גם אם הם מהווים כרגע את הדוברים העיקריים שלו עבורנו.

הרצף של שתי כותרות הפוסטים האחרונים גרמו לי לעצור לרגע ולנסות להבין למה את לועסת זכוכית.

אני לא נביאה, אז אני לא יכולה לומר לך שאני באמת רואה את היוזמה הזאת מצליחה. אני יכולה לומר לך שיש בה צורך. אני גם יכולה לומר לך שאני ועוד רבים בתוך התחום היו מאוד רוצים שהיא תצליח (אם כי לא ברור לי כמה מהם רוצים גם לפעול כדי שהיא תצליח וכמה מהם מעדיפים, כרגיל, לשבת על הגדר ולחכות). אני יכולה לומר לך שלפי התרשמותי, היזמים אינם מבלשטים, אלא לגמרי mean business. בשלב הזה, החלק המשמעותי של היוזמה, והתשובה לשאלה האם היא תצליח לפחות לנסות ליישם את מה שהיא מבטיחה, יקום ויפול על השגת מימון. אם הם לא יוכלו בעתיד הלא רחוק להעסיק עיתונאים במשרה ובשכר הוגן, אז זה לא יקרה. ומאחר ונעשים מאמצים נמרצים בכיוון הזה, אני עדיין אופטימית.

[ידעתי שבגלל זה אני אוהבת אותך, כי את אחת הנשים הכי שפויות ומפוכחות שאני מכירה. גם כשאת אופטימית.]

לשאלתך שחר,

אני אמור להיות העורך הראשי של האתר, אבל כמו שיונית כתבה: כל עוד לא יהיו עובדים בשכר (טוב) התואר הזה חסר משמעות. כמובן שהכוונה היא לעובדים מקצועיים לכל דבר ועניין.

מחר ייפגשו צוות מקרב העיתונאים הבכירים לדיון על הקמת המערכת כבר בשלב זה. לא יודע מה ייצא מהמפגש הזה (אגב, יש עוד עיתונאים וגורמים רבים אחרים שהצטרפו ואינם מופיעים עדיין באתר), אבל מקווה כמובן שיהיה מוצלח.

שרון – פרגון אמיתי מתבטא בהצטרפות. זאת באמת חוכמה קטנה מאוד לשבת על הגדר ולצעוק: חבורה של מתלהבים, זה לא יצליח. עוד ספקן ועוד ספקן שיצטרפו יגרמו לזה לקרות.

אפשר לחשוב שאנחנו מנסים להריץ איזה פרוייקט מדעי פורץ דרך. סה"כ אתר חדשות ובו עשרות עובדים, ארגון קטן יחסית, שיהיה בעל השפעה מכריעה על דמותה של המדינה. לא צריך יותר מכמה אלפי אזרחים שממש רוצים את זה כדי שזה יהפוך למציאות (ויש הרבה יותר מכמה). אם כל אחד מהספקנים כאן ישנה טרמינולוגיה ל"אנחנו יכולים לעשות את זה ביחד", במקום להצלפות המתבקשות ואולי אף המעוררות אינו עקצוץ ענוג בקצות האצבעות, אנחנו פשוט נעשה את זה.

העובדה שכרגע הכל כל כך בתולי וקטן (עד כמה שניתן להתייחס כך ל-250 חברי עמותה ועוד כמה מאות תומכים שלא הצטרפו, בחלקם בלוגרים מפרגנים) קשורה לעניות דעתי בשתי סיבות:

א. אין ארגון כל כך מורכב ושאפתני שמוקם בהרף עין, בטח לא כשמדובר במודל ייחודי.

ב. אנו עובדים עם אפס משאבים. כמה משוגעים לדבר שמקדישים את זמנם הפנוי וזהו.

בימים אלה אנחנו מקימים מערך מתנדבים, בתקווה שהוא יעזור לכמה שיותר אנשים להבין שזה חלום שיכול להפוך בקלות למציאות.

האויבת הכי גדולה שלנו היא הנטיה לעצלות מחשבתית או לציניות, שתי תכונות שעוצרות את התהליך הקוגניטיבי הפשוט, שסופו ההבנה שאשכרה אפשר לחולל כאן שינויים אם רק נתאגד, במקום הזה שכולנו לא מפסיקים להתלונן עליו. שמא מישהו חושש משעמום?

נתי

[...] עצמאי נוסף? 11 באוגוסט 2008 מאת החטיבה הצעירה שרון גפן כותבת בבלוגה "דברים קטנים" על היוזמה של שקוף להקמת כלי תקשורת [...]