מיותר לומר שהיא קוראת את הבלוג שלך באופן קבוע (הגבר שלה מדפיס לה).

נדמה לי שאומרים לאסאבית. לא?

אני מצדד בישי. בפעם הראשונה שבעלבית שלי התקשר אחרי שפוטרתי העמדתי פנים שישנתי (הייתי עובד בלילות), והוא התקשר לשאול אם הכול בסדר אחרי שפיטרו אותי ואם הוא צריך לדאוג. אמרתי לו שהפיקדון שאצלו צריך לכסות את יתר התקופה ממילא, אז אין לו מה לדאוג. ואז שאלתי איך הוא יודע.
"אני קורא בבלוג שלך לפעמים".
צריך להזהר עכשיו לא לקרוא לו בשמות – שהוא ראוי לכל אחד ואחד מהם – בבלוג, לפחות עד שאני אעזוב את החור הזה.
בכל אופן, אל תרגישי נורא רע. זו מצווה לשקר לבעלי בתים. יותר מזה, אין שום סיבה בעולם שהיא תהיה מעורבת במצבך התעסוקתי. גם ככה בעלי בתים חודרים לחשבון הבנק שלנו קצת יותר מדי (וכשאני אומר קצת, אני מתכוון הרבה) לפני החתימה עם דרישות מחוצפות ממש כמו תלוש משכורת ותדפיס חשבון בנק (למה לא, בוא אני אתן לך גם דירוג אשראי ופירוט רכישות באינטרנט), כאילו שפיקדון בגובה משכורת של חודשיים ושני ערבים ושטר בנקאי שאומר שאתה יכול לקחת לי את החיים ולהכריח אותי למשכן את הכבד זה לא מספיק. אחרי ההשכרה אין שום סיבה שהם יחיו שם. כלום.
בדירה הקודמת שלי, שהייתה מושלמת אלמלא היא הייתה שייכת לאדם ש"טרחן" זו מחמאה עבורו, לא חידשתי חוזה בדיוק בגלל דברים כאלה. "מה זה?", הוא שאל אותי בביקור פתע, חצי שעה לפני שיצאתי לכיוון ההורים שלי, "הבית ריק. אתה מסתדר עם כסף?". את הבן שלך תשאל דברים כאלה, נבלה.
בקיצור, זה לא עניינה ואין סיבה שזה יהיה. סה טו.

נסי פעם הבאה להתריס..

תרמזי לה שהמדבקות על הקיר הם בעצם כן עשויות מחומרי גלם של הפרשות. ושמידי פעם השכן ההודי כן בא לבקר אז הוא אולי יכול לתקן את הפעמון..

אוי ויי. אני ממש שמחה שבעל הבית הנוכחי שלי לא עושה תרגילים כאלה (טפוטפו ועוד פעם טפו). בעלת הבית הקודמת, לעומת זאת, היתה מגיעה לאינספקציות פתע כשלא הייתי בכלל בדירה וזו בעצם אחת הסיבות שלא חידשתי את החוזה איתה.

חוץ מזה, אני מסכימה עם נמרוד, שזו מצווה לשקר לבעלבתים לפעמים. העיקר שלא תקפוץ לבקר יותר מדי.

ועל זה נאמר: גוועלד.

עדיין – עדיף בעלת בית חטטנית בדירה מאשר בעל בית חרמן מתחת לחלון.

אחרי בעלת בית אחת שהייתה נוטה לבקר בהפתעה ולהיכנס עם המפתח שלה ובלי אפילו לדפוק, למדתי את הלקח – הם כולם מטורפים.
אפשר לחשוב מה זה עניינה אם יש לך עבודה או לא, כל זמן שהשכ"ד נכנס לחשבון שלה בזמן. תשקרי להנאתך – זו באמת מצווה.

מותק, את יודעת שאני אוהב אותך אבל נשפכתי כאן מצחוק

אני עם אביעד

היא לא הציעה לשדך לך את הבן שלה או לתפור את החורים בגרביים או להכין לך כוס תה? אני הייתי מבקשת ממנה להתקשר יום מראש למרות שעם אנשים מהסוג שלה זה רק הייה מעורר את חשדה שאת מעוללת בדירה משהו שאת לא רוצה שהיא תראה.

את מגניבה.

הייתי אומר לה שהיא לא יכולה להיכנס ושהיא מוזמנת להודיע מראש בפעם הבאה.
ההערת וגם ביקרת?!

ישי – אין לה מושג במחשבים בשיט, לשמחתי. היה משהו שהיא ביקשה בזמנו שאבדוק באינטרנט כי אין לה מושג איך משתמשים בדבר הזה

נמרוד – ברור. ועדיין, זה מרגיש לא נעים. ברמה האישית. אני לא אוהבת לשקר לאנשים.

ואנדר – אכן אאוץ. וטוב שעזבת את הדירה ההיא.

cry no litra – אוי איכס. לא ידעתי שיש בך את זה! כנראה שהעובדה שחלקנו משרד במשך שנה וחצי השפיעה עלייך!

זרש – אכן כן. אין כמו בעלבית חרמן כדי להעריך את אלה שלפחות טורחים להודיע שהם נמצאים מהצד השני של הדלת.

אלמה – פוי פוי. זו מסוג האנשים שמצווה להחליף את המנעולים בגללם.

אביעד/בלונדינית – זה בסדר. גם אני אוהבת אתכם. (רק להזכיר שמישהי כאן עשויה לקבל מתנת יומולדת הרבה פחות מוצלחת מזו שתוכננה עבורה, ושמישהו כאן עשוי לנסוע לבד לכל מיני מקומות)

מרץ – נראה לך שהיא תשדך אותי לבן שלה? (אין לי מושג אם יש לה כזה בכלל) אני גרה בחור טחוב בפלורנטין!

דומ – תודה, נראה לי?

עמרי – אכן, אני מקווה מאוד שזה לא יחזור על עצמו. בפעם הבאה אני פשוט אגיד שאני כבר לא בבית.

הממ… הדבר הראשון שאני רוצה להגיד לך הוא fuck her, למה את צריכה לשקר לה? יש לך חוזה איתה שלפיו את גרה אצלה בדירה ומשלמת מדי חודש. נכון שמצב התעסוקה שלך יכול להשפיע על זה, אבל בתכל'ס זה ממש לא עניינה. הדאגה היחידה שצריכה להיות לה זה שתשלמי בזמן. אז מה אם את מובטלת, כרגע? קורה. סביר להניח שיש לך חסכונות לשלם מהם, משפחה להיעזר בה בינתיים וכו'. שלא לדבר על צ'ק הפקדון שכנראה מחכה אצלה באיזה קלסר בארון.

מצד שני, אחרי שקראתי את התגובות האחרות גיליתי כמה חודרניים להפליא ומגעילים יכולים להיות בעלי בית. בתור תל אביבי שמעולם לא שכר דירה בתל אביב (או בכלל) אני לא יכול להעיד ממקור ראשון על זה. אני רק יודע לומר שאמא שלי, כבעלת בית (לא שלי, אבל של שכניי), הרבה יותר שפויה

אולי זה קצת לא אופנתי להגיד, אבל זה נראה לי לגיטימי.
מהתגובות כאן נראה כאילו זה ממש חצוף ובלתי סביר שאדם ירצה לבדוק שהכל בסדר עם הנכס – בד"כ הגדול ביותר שלו – כשהוא נותן לאחר להשתמש בו. וכן, אם אתה מגיע בלי התרעה ארוכה מראש, אתה יכול לראות קצת יותר טוב "איך זה נראה באמת". רוצה לומר, אם הדירה הייתה במצב גרוע, עשר דקות לא היו מספיקות לך כדי לסדר. אם זו הייתה הדירה שלי (כלומר, שלי בבעלותי. לא שלי במובן שאני גרה בה) הייתי רוצה לדעת אם הדייר שלי עושה נזקים אחרי חודש, לא אחרי שנה.
בעל הבית הקודם שלי עבד בקומה מתחת (!) והיה נוהג לקפוץ, בייסקלי, בזמנו הפנוי, לפעמים סתם כדי לבקש סולם או לשאול מה נשמע. אין ספק שזה היה מעצבן, אבל כיבדתי את זה. לדעתי זו קטיגוריה שונה לחלוטין מאשר בעל בית מטריד או רמאי.

מה שמשאיר אותנו בסך הכל עם אשה חסרת טאקט שלא מבינה ששמונה ועשרים זו שעה שאנשים נורמלים ישנים בה.

אני דווקא לא חושב שזה לגיטימי כלל וכלל. אם את שוכרת נכס, את משלמת עירבון ומתחייבת בחוזה להחזירו למצבו הקודם אני לא מצליח להבין את הסיבות לביקורי פתע, או למעשה, לביקורים בכלל.

את יודעת מה, אני יכול להבין בעל בית שמסכם יום מראש שהוא יבוא לראות שהכל בסדר מהצד שלו. הקצת עובש על הקיר היום יכול להתברר בעוד חצי שנה כנזילה רצינית שתצריך לפרק קיר. אבל ביקורת פתע כדי לראות אם הבית מסודר או לא? זו חטטנות ומציצנות גרידא.

בעל הבית הקודם שלי עבד בקומה מתחת (!) והיה נוהג לקפוץ, בייסקלי, בזמנו הפנוי, לפעמים סתם כדי לבקש סולם או לשאול מה נשמע. אין ספק שזה היה מעצבן, אבל כיבדתי את זה.

כיבדת? או שפשוט פחדת לגלות שסירוב ישפיע על הסטטוס שלך כדיירת?

מפתיע אותי בכל פעם מחדש איך אנשים שאני תופס מהם אנשים משכילים ונבונים מוכנים לזרוק לפח את הכל לטובת חור כזה או אחר במרכז ת"א (ושרון, אני לא מתיחס לדירה שלך, אני מתייחס לחורים) לשעבד לחלוטין את חשבון הבנק והמשכורת שלהם ולגור תחת תנאים שבשום מקום שפוי אחר לא היו קבילים.

אתה לא מבין את הסיבות לביקור? אני דווקא כן. בעיקר כשמדובר בדייר חדש, שאתה לא מכיר ולא יודע מי הוא, מה הוא ומה היחס שלו לחוזים עליהם הוא חותם. רוב האנשים לא רוצים פיצויים או לרוץ לבתי משפט – הם רוצים שהנכס שלהם ישאר תקין ושלם.
מהתיאור של שרון לא נראה כאילו מטרת הביקור הייתה לראות אם הבית "מסודר". יש גבול גם כמה אפשר להפיל על פולניות.

כן, ניצן, כיבדתי. לא חששתי לסטטוס שלי (ממילא כולנו עזבנו את הדירה בסוף אותה שנה, ומסיבות שלא קשורות אליו) וחשבתי שמדובר בנימוס בסיסי מתבקש. אם השכן היה בא לבקש סולם לא הייתי מצפה ממנו שיתקשר יום קודם. זה לא נראה לי כמו פגיעה מוגזמת בפרטיות שלי או חטטנות מופרכת, בטח לא כ"תנאים בלתי קבילים". ואני, אגב, לא גרה בחור ולא גרה בתל אביב.

עפרונית, כשאני שוכר דירה, אני מקבל אותה לידיי למשך הזמן ובהגבלות שכתובות בחוזה. בוודאי שלבעל הבית מותר לבוא – אני אהיה האחרון לדחות אורח מביתי – אבל מכיוון שמדובר במגורים, ישנו אלמנט של פרטיות שמתלווה לכל העסק. אני לא חושב שזה לגיטימי שאדם מבוגר אחד יעקוב, יבלוש או יפתיע בביקורי פתע אדם מבוגר אחר. אגב, לרוב בני האדם שיש להם איזה עיסוק או שנים, אם הם הרסו את הדירה גם התראה של יום לא תספיק כדי לתקן.
אחרי שבעל הבית הקודם שלי – איש הוגן והגון, שלקראת סוף התקופה אצלו הרגשתי כאילו אני שודד אותו (חוזה צמוד לדולר, בדיוק בצניחה הגדולה. שילמתי בחודשים האחרונים פחות מאלף שקל בחודש שכר דירה. על דירת חדר וחצי מרווחת. לבד. אין דברים כאלה) – היה קופץ לבקר בהתראה של נקישה על הדלת וצעקת "נמרוד", ואחרי שפעם אחת הנקישה הזו הייתה בדיוק, אבל בדיוק, בעיצומו של רגע אינטימי עם מי שהייתה אז בת זוגי, דאגתי להכניס לחוזה הנוכחי – עם בעל בית הרבה פחות הוגן והגון, יש לציין, שלאורך רוב תקופת השכירות אני מרגיש כאילו הוא שודד אותי – סעיף שקובע שביקורים יעשו רק בתיאום של יום מראש, ועמדתי על הסעיף הזה כשהוא ניסה לבקר בהתראה פחותה, לא כי הבית לא היה מסודר – אני מנקה אותו באופן יסודי מדי יום שישי, כי אני שונא לחיות בזוהמה – אלא כי חשובה לי הפרטיות שלי בין ארבע הכתלים שאני משלם עליהם הרבה מאוד כסף. אני לא צריך ולא רוצה תזכורת מתמדת שיש בן אדם שהמקום שאני גר בו שייך לו. אני משלם הרבה מאוד כסף כדי שהמקום שאני גר בו, לאורך התקופה שבה אני גר בו, יהיה שייך לי, ואני אחליט מי מגיע אליו ומתי.
אני גם לא קופץ לחברים בלי לתאם מראש. וכשאני קופץ לשכנים רגע בשביל כוס חלב או כדי לברר למה השכן שהתור שלו לעשות מדרגות השבוע לא עשה מדרגות והכניסה לבית נראית כמו חורבה, ואולי בכל זאת כדאי פשוט לאסוף כסף ולשלם למישהו שיעשה את זה, השאלה הראשונה שאני שואל זה אם באתי בזמן לא טוב. ואם אומרים לי כן, מה שקורה לפעמים (יש לי חשד שהשכנים שלי מלמעלה, כשהם לא עסוקים בלהאכיל את התינוק, עסוקים באופן קבוע בלעשות לו אח או אחות. אולי בגלל זה הם לא עושים מדרגות.), אני מסתובב והולך. וזה הבדל.

דמגוגיה שלום. יש הבדל בין לבלוש ולעקוב אחרי אדם אחר, לבין להשגיח על נכס שלך. לכן השאלות מה מצב הזוגיות/עבודה/בריאות שלי הן לא לגיטימיות מבעל בית (ככזה) והרצון לבוא לבקר כדי לראות שלא צמח עובש על הקירות בגלל התנהגותי המחפירה הוא כן לגיטימי (מבעל הבית ככזה, אבל לא מהשכנים או מאמא שלי).

שאר השאלות לא קשורות, לדעתי, לשאלת "הזכויות הלגיטימיות של בעל בית". מותר לאנשים להתעניין בוילונות או במצב בריאותך. יש שרואים בזה חדירה מוגזמת לפרטיות, יש שרואים בזה חטטנות מעצבנת (אבל לא יותר מזה) ואחרים חושבים שמדובר בנימוס בסיסי – לגלות התעניינות באדם זר שאתה מצוי איתו בקשרים מינימלים.

לעניין – לא נראה לי שזה קשור לפרטיות. הקטע של לשכור מקום הוא לשלם למישהו בשביל שיתן לך את המקום שלו לתקופה מסוימת. אתה _קונה_ את המקום על תנאי. לתקופה המסוימת הזאת המקום נחשב שלך, בגלל זה אתה משלם עליו, אחרת אין משמעות לכל העניין. למשכיר אין שום זכויות על המקום בתקופה הזו ומי שחותם חוזה כזה נותן לאחרים לנצל אותו. אין למשכיר זכות לבקר, לא בהפתעה ולא בתיאום מראש. זה גם לא עניינו אם יש לך עבודה או אם אתה סוחר סמים, כל עוד הכסף נכנס לו לחשבון. או אם הדירה מוזנחת, הקירות מתקלפים ובעציצים יש אופיום.

בחוזה צריך להיות מוסדר, כמובן, שהדירה תוחזר במצב שהיא ניתנה, וכמובן יש לתת פיקדון בגובה של שניים-שלושה חודשי שכירות למקרה שתברח ותשאיר בלאגן. אבל גם לקבל כסף על מקום מסוים ולהתנהג כאילו הוא שלך לתקופה הנתונה — זה לא הולך, זה לא נכון, זה ניצול בעיני.

דום, אתה ממש טועה. כאשר אתה שוכר דירה, אתה לא _קונה_ את המקום על תנאי. אתה *לא* מקבל שום בעלות (ולו זמנית) על הנכס, בשום רגע. אתה לא מקבל שום רישום בטאבו, ולו לאלפית שניה.
אתה משלם על הזכות לגור ולהשתמש בנכס.
למה הדבר דומה?
כאשר אני שוכר רכב, אני לא מקבל בעלות על הרכב, אני משלם על הזכות ליסוע ברכב. ולא – לא מותר לי לעשות מה שאני רוצה ברכב הזה בזמן שהוא אצלי.

פוטנציאל הנזקים ששוכר יכול לעשות למשכיר גדול פי כמה וכמה מהנזק שמשכיר מניאק יכול לעשות לשוכר. ונכון שיש צ'ק בטחון, או ערבות, אבל הכיסוי שלהם מוגבל ביותר. אני אתן שתי דוגמאות, אמיתיות מהחיים:
1. שוכר, שעם תום תקופת השכירות עבר להתגורר בחו"ל. יש לציין שהוא שילם הכל בזמן, כמו שצריך ולא יהו שום בעיות. אולם – כאשר הוא עבר לחו"ל, לא היה לו מה לעשות עם הריהוט ומכשירי חשמל אז הוא השאיר אותם בדירה ולא פינה אותם. במיקרה כזה, בעל הבית נמצא בבעיה. אם הוא לא הכניס מראש סעיף לחוזה שמאפשר לו להעיף את הדברים לכל הרוחות – הוא צריך לפנות את הדברים מהדירה ולאכסן אותם במקום כזה או אחר. רק כדי לסבר את האוזן – אותו בעל בית נאלץ לשלם על אכסון של הריהוט הנ"ל קרוב לשנה.
2. שוכר שהחליט להרחיב את אחד החדרים בדירה, ושבר קיר. בעל הבית גילה את זה בתום תקופת השכירות. אז נכון שבאופן תיאורטי בעל הבית יכול לתבוע, אבל אז נכנסים לסאגה ארוכה של בתי משפט, עורכי דין (ושכר טרחה שלהם) ולא לשכוח את הזמן בו הנכס עומד לא מושכר – ולא מניב שום הכנסה.

לכן – לדעתי ביקורים זה דבר לגיטימי, בתאום מראש.
לסיום, דוגמא פרטית שלי:
לפני כשנתיים אישתי ואני רכשנו דירה. הדבר היה באיזור אוקטובר, והפינוי היה מתוכנן ליולי. בחוזה הרכישה, הוכנס סעיף שמאפשר לנו לבוא (בתיאום כמובן) לבדוק את מצב הנכס, לעשות מדידות (למקרה שנרצה להזמין ריהוט לפני שאנחנו נכנסים) וכו'. זה היה לגיטימי וברור לכל הצדדים בעניין מה הלוגיקה ולמה אני צריך את הסעיף הזה. לא כי אכפת לי איך משפחת **** גרה, אלא כי אני רוצה לראות שאין נזילות (דירת גג), שהנכס נשמר באותו מצב שבו שאני ראיתי אותו לקראת רכישה (במידה ויש לו נזק שאינו בלאי סביר – אני רשאי לבטל את הסכם הרכישה) וכו'.

הייתה לי סעלת בית שהגיעה כדי להשאיר לי צ'ק לתיקון הדוד שהתפוצץ, ואז היא ראתה שהוצאתי מיטה מהחדר והנחתי אותה בפינת האוכל (ולא ישבנו ואכלנו עליה – סתם הייתה מונחת שם), ושהוצאתי כוננית מהסלון כדי להניח שם את הטלווזיה שלי.

התקף החרדה שתקף אותה מזה שהעזתי להזיז רהיטים של סבתא שלה, ולהביא ציוד משלי (מי ישמע??), הוא כמעט בלתי יתואר (כמעט, כי הרגע תיארתי אותו). היא הייתה המומה שאני לא רוצה את אותו עיצוב של סלון, ולא מוכן לישון על מיטת וחצי נוער ומעדיף את המזרן שלי.

ובנוגע לפעמון – התשובה הנכונה היא – "נכון, התכוונתי להגיד לך שיש איתו בעיות. תתאמי איתי מתי את מתכוון להביא חשמלאי שיתקן את זה".

[...] הזה. הרבה יותר מדי צואה מרוחה על הקירות (שזה בעצם מה שבעלת הבית שלי כנראה חושבת עליי), ומסביב בובות של הלו קיטי ופוסטרים של בריטני ספירס [...]