זיו כתב אצלו, במסגרת איזה פוסט את המשפט הבא שאהבתי:
היינו אצל ההורים שלי. אבא שלי אמר שהוא הולך לרכוש לה בלונים (הוא לא אמר לרכוש, אני כותב כי אני אוהב את המילה) ונסע לו
אני בכלל אוהבת להשתמש במילה "בעליל". כי היא רשמית כזאת ואין לי יותר מדי תירוצים להשתמש בה. אבל זה לא קשור לכלום בעצם. ואולי כן.
כי אחר כך הסתובבתי בבית וחשבתי על דברים שאנחנו אוהבים סתם ככה. מילים, פריטים, הרגלים, שאנחנו אוהבים מכל מיני סיבות מטופשות כאלה שכל אחד אחר בטח יצחק עלינו בגללם, כי אנחנו היחידים שאצלם בראש זה הגיוני.
ככה למשל, אני ממש אוהבת להסתובב בבית בחצאית מהסוג המסמורטט ובלי נעליים, כי אצלי בראש זה מרגיש משום מה נורא כפרי.
ומה איתכם? ספרו לי על איזו שטות משלכם.
אני אוהבת לקרוא פוסטים כאלה ב2 בלילה.
סתם ככה
איזה פרוייקט מבורך.
1. אני אוהב את כפתור הסנוז שלי. אני מכוון את השעון עשר דקות לפני הזמן שאני צריך באמת, רק כדי שאני אוכל להרגיש את ההרגשה הנפלאה של להתעורר, ללחוץ על כפתור, להפוך צד וללכת לישון.
2. (אני לא מאמין שאני מספר את זה) כשאני כבר קם, אני אוהב לבלות חצי דקה בלעשות את הריקוד של מאט הרדינג. זה כיף. במיוחד בתחתונים וקרוקס.
3. אני אוהב, לפעמים, להגיע למקומות בלבוש טיפה יותר רשמי ממה שצריך. חולצת כפתורים לאוניברסיטה, או חליפת שלושה חלקים לחתונה של חבר, או חולצה עם צווארון למשחק כדורסל שכונתי. סתם, להרגיש שהשקעתי יותר מאחרים. זה באמת טפשי.
4 ואחרון. אני אוהב, בסוף המקלחת, לקחת נשימה עמוקה ובתנועה חדה לסובב את הברז עד הצד הכי ימני שלו, וליהנות לעשר-עשרים שניות מהשוק של המים הקרים. בדירה הקודמת שלי היה ברז מהסוג האנגלי, עם ברז לקרים וברז לחמים, והתענוג הזה נשלל ממני לשנה תמימה.
כל פעם שאני מחפש קופסת גפרורים או מצית אני חייב, אבל ממש חייב, לעשות ביד תנועה של מי שמדליק גפרור. אני מדבר לעצמי בידיים.
אני אוהב לנסוע על אופניים בלי ידיים. זה נותן תחושת חופש. ולשחות בעירום, מאותה סיבה.
אני אוהב בחורות בחצאית מהסוג המסמורטט ובלי נעליים.
יש לי חיבה למילים thrice ו fortnight
לא שיש לי הזדמנויות להשתמש בהן.
(פעם שלישית, שבועיים)
מילים מומצאות, כמו חצול או פינוקות, תוצר של שיבושים בשיחות לילה מאוחרות ביני לבין הזוגי.
וגם: להישאר במיטה אפילו שעתיים אחרי שכבר התעוררתי, ביום ראשון בבוקר (לא קרה כבר הרבה זמן, לימודים וכו', אבל מתכוונת לחזור לזה
).
אני אוהבת לרחרח את פחית הקפה לפני שאני מכינה את המשקה ממש. יש משהו מאוד נעים בניחוח של קפה, אפילו יותר מלשתות אותו.
אני מכורה קשות לסבונים נוזליים ומרבה לנסות ניחוחות חדשים שיוצאים לשוק (פסיפלורה-חלב רימונים-מלפפון חמוץ וכדומה).
אני אוהבת להגיד "שאלה יפה ובמקומה"
כנראה שיש דברים שהם דווקא מובנים יותר משנראה לנו – שמלות וחצאיות "היפיות" זה תענוג, בעיקר בקיץ, סבונים ושמפואים מוזמנים להמשיך להגיע בכל ריח אפשרי ואני אמשיך לקנות אותם (בקצב אפילו גדול משאני יכולה להשתמש), אני עדיין מחכה לסבון שיגיע כבר בריח של הקפה ואין כמו הסנוז ("נודניק"?) – במיוחד במכשירים שמרשים לך לבחור כמה ארוך הוא יהיה.
אם כי אני דווקא נהנית בסוף המקלחת לסובב את הברז לאט לאט לצד השני, לחכות לשלב בו החום הופך בלתי נסבל ורק אז לסיים את המקלחת. מקלחת קרה היא מקור לעוגמת נפש מבחינתי.
עוד לא הוזכר, אבל אחד האהובים עלי – ריחות של ספרים. מן הריח החדש של הדפוס ועד לריח המאובק של ספר ישן, דרך הספרים שאצלי כבר כמה שנים ומוחזקים באותה שידה יחד עם כל הסבונים הריחניים (והנרות והבשמים) עד שהם מקבלים ריח של חנות-סבונים.
איזה פוסט כיפי.
אני אוהב להוריד בביטורנט. העיקר להוריד. ומהר. לדעת שאני מנצל את רוחב הפס לעשוק את התאגידים האמריקאיים.
נתקלתי בפוסט הזה דרך הגוגל רידר
שני דברים שאני נורא אוהב, להיתקל בבלוגים חמודים במקרה בשעה של שעמום בלילה ולראות זריחה בטעות…
אני אוהב את המילה "לכאורה". אפשר לעשות איתה הכל, בלי חשבון. למשל "אמא שלך זונה, לכאורה".