אין ספק שהכי כיף זה לשבת בסלון בשעה שתיים וחצי לפנות בוקר, תוך שאת שוקדת על כתיבת איזה מייל, ולשמוע רעש לא ברור מאחד החדרים הסמוכים.
להיכנס לפניקה – שמא כל מה שכל חברייך/בני משפחתך המודאגים אמרו לך על מגורים בשכונה לא טובה הוא אכן נכון?
לשכתב אצלך בראש את פוסט האבל שבוודאי ייכתב ע"י מישהו אחר בבלוג הזה לאחר שתירצחי באכזריות בידי הבחור ההודי מהבניין הסמוך שראה אותך רואה אותו מציץ לך מבעד לחלון המטבח (שדלתו מקבילה לדלת חדר השינה שלך) בזמן שמרחת פעם קרם גוף על הרגליים אחרי מקלחת.*
להניח את הלפטופ על השולחן, לדפוק שלל חפצים בעוצמה מינימלית בשולחן כדי שאם פרצו אלייך הביתה, ישמעו רעשים.
ולתור אחר אבזר כלשהו שניתן להכות באמצעותו פורצים.
לא למצוא כזה, כי בהיותך ישראלית ולא קלישאה מסרט אמריקני, אין לך בבית אלת בייסבול.
להרים את הכפכף הסגול מהרצפה (כי נראה לך שזה בטח יותר כואב מהקרוקס הירוק), ולגשת בזהירות אל המסדרון.
להדליק אחד-אחד את כל האורות בבית.
לבדוק את מצב החלונות.
לשמוח שכולם סגורים.
לגשת אל חדר האמבטיה ולגלות שהשמפו נפל מהמדף במקלחת ולקח עמו את סבון הפנים היוקרתי שבית המנורה הפלסטי והמטופש נפל מהמנורה בשירותים, ולהרגיש מטומטמת.**
לחזור לספה ולתהות מתי הדופק שלך ישוב לקדמותו.
* לא שהוא ראה הרבה, כי הייתי עטופה במגבת, ובכל זאת – באופן מפתיע למדי, אחרי האינצידנט ההוא, לקח לי בדיוק חמש דקות לתלות בחזרה את וילון הגלילה שנפל מהחלון שבוע קודם ושהתעצלתי לתלות מחדש.
** לא ברור מה נהיה שם. יותר מדי דברים נפלו, אבל נראה לי שהבום המשמעותי היה הבית המנורה. שמא ביתי החדש מתפרק?
בשבילך כולם סבונים, מה הדאווין שלך?
ניי ניי ניי ניי
עתידות: בקרוב תרגישי בבית.
בקרוב, נקווה שדברים יפסיקו ליפול כאן מתישהו מדברים אחרים. זה די עצוב.
זה מזכיר לי את הלילות הראשונים בדירתי בת"א, כאשר רעדתי מפחד מתחת לשמיכת הפוך לשמע קולות של מישהו מטפס על החלון שלי מבחוץ. כמובן שבסוף התברר שהיו אלה ענפים שהיכו על השמשה ברוחות העזות.
שלא לדבר על הפעם שבה שמעתי רשרוש חזק מגיע מכיוון ארון הבגדים שלי, ולאחר בדיקה מהירה, גיליתי שמדובר בג'וק שאיבד את דרכו בתוך שקית ניילון. *צמרמורת*
כן, אבל השאלה הנשאלת היא מה גרם לבית המנורה ליפול…לדעתי, אין ספק שמדובר ברוח רפאים.
השיגי לך ערפד-מחמד בהקדם האפשרי, ולא תצטרכי לדאוג יותר לגבי פולשים
אני לא רוצה להרוס את המסיבה חלילה, אבל מה בשמו של מוחמד גורם לך לחשוב שהמקום בו את גרה כרגע מוגדר כשכונה פחות טובה מהמקום הקודם?
בלונדינית – אני איתך לגמרי. חלק מהמגיבים (כמו חלק מחבריי/בני משפחתי) נסחפו כאן קלות (אני גם לא באמת מפחדת לחיות פה).
ההבדל העיקרי בין פלורנטין לנווה שרת: בדירה הקודמת היו סורגים. ולא היו פועלים זרים בבניין הסמוך, אלא דוסים.
אה, פועלים זרים? דווקא מהם לא הייתי מפחדת. בדרך כלל הם האחרונים שרוצים להסתבך עם המשטרה או לקחת את הסיכון של להסתבך עם המשטרה.
יקירתי, לא ציינתי את ההבדל הזה כבעיה, אלא כעובדה.
עם זאת, אני חוששת שאצל כולנו (ושקרן מי שאומר שלא) קיימת מידה מסויימת של קסנופוביה מעת לעת. זה לא עניין של גזענות כמו שזה עניין לעתים של להתרגל אל הלא-מוכר. בעיקר כשאת תופסת אותם מציצים עלייך מהחלון.
לא לא, ברור שציינת את זה כעובדה. רק רציתי להבהיר שמבחינה רציונלית זה דווקא שיפור (:
(ואם הייתי תופסת מישהו מציץ עלי מהחלון הייתי נכנסת לחרדות באופן כללי, כך נראה לי. אלא אם הוא היה חתיך. אם מישהו חתיך היה מציץ אלי מהחלון הייתי מציצה אליו בחזרה[1])
[1]אולי זה לא יפה, אבל זה נכון. לייף'ס א ביץ'.
לא חתיך. הודי. נמוך.
לא רוצה לבעס אותך, אבל גם הדוסים שגרים לי פה בחצר מציצים לי לחלון. הנשים שלהן, אגב, נעזרות לעיתים במשקפת (ומי כמוך יודעת שבצ'כונה שלי לא בדיוק צריך עזרים כדי לראות/לשמוע את השכנים).
:+)
או. נפלא. משקפות! איך לא חשבתי על זה קודם?