אזהרות ודיסקליימרים:
א. הפוסט הזה כולל ספוילרים כבדים לפרק סיום חצי העונה של בטלסטאר גלקטיקה. אם טרם צפיתם, הפסיקו כעת!
ב. הפוסט הזה משתמש במטפורה סקסיסטית ודוחה למדי. בנות לא אמורות לדבר ככה. סליחה.
ג. התנצלותי הכנה בפני בוב דילן, לא היית צריך לתת להם להשתמש בשיר שלך בעונה הקודמת.

אז הסתיים לו החצי הראשון של העונה הרביעית של בטלסטאר גלקטיקה, הסדרה שכידוע לכם, אני מתאבססת עליה במקצת.
אלא שרוב מה שיש לי לומר בנדון זה אוף.

There must be some way out of here, said the joker to the thief
העונה השלישית הסתיימה בגילוי מהסוג המרעיש והמהמם. הנה הצלילים המעוותים של בוב דילן, והנה ארבעה מתוך חמשת הסיילונים האבודים. וואו. הם עשו את זה כל כך טוב, שמצאתי את עצמי יושבת מול המחשב בפה פעור, ממלמלת לעצמי What the frak?‎. ואחרי שנרגעתי מההלם, וצפיתי שוב בעשר הדקות האחרונות, הדלקתי סיגריה וצפיתי שוב בשני הפרקים האחרונים בעונה. זה היה עד כדי כך פנטסטי בעיני.

All along the watchtower, princes kept the view
והנה, עונה 4, שכאמור, לפחות לדעתי, לא עומדת לגמרי בסטנדרטים של העונה הקודמת. מצד אחד, מדובר לדעתי באחת הסדרות הטובות ביותר שרצות על המסך (או בביטורנט) בשנים האחרונות, אם לא בטובה מכולן. ומצד שני, (חצי) העונה הזו היתה בין הפחות מוצלחות בסדרה. אמנם, הפרק הגרוע ביותר של גלקטיקה הוא עדיין טוב פי כמה מהפרק הטוב ביותר של סדרות רבות אחרות, אבל זה נסחב. ונסחב. למרות התהפוכות הרבות, והמעניינות, שהתרחשו שם, לא היו לי רגעים של וואו והתרגשות אמיתיים.

No reason to get excited, the thief, he kindly spoke
הסיבה לכך פשוטה, וכתבתי על זה קצת בשבוע שעבר בבלוג של צפניה: גלקטיקה, במידה רבה, הפכה למקבילה הטלויזיונית של בחורה כוסית במיוחד, שעושה עיניים לכל הבחורים, אבל בסופו של דבר, לא מוכנה להיכנס עם אפאחד מהם למיטה. וכשזה כבר קורה, נראה שהבחור סובל מפליטה מוקדמת מהסוג הרדיואקטיבי [אמרתי שיש כאן מטפורה דוחה? חכו, זה עוד משתפר!].

There's too much confusion, I can't get no relief
הבעיה שלי עם העונה הרביעית היא שמאז אותו גילוי מרעיש, היה חסר לי משהו. הדמויות אולי התפתחו, מאזני הכוחות השתנו, עברנו תהפוכות פוליטיות ודתיות. אבל לא הגענו לשומקום. יש בלגן על הסיפון, הפיכות פוליטיות אצל הסיילונים על הגבול של רצח עם, כת דתית מונותאיסטית פסיכוטית של היפים לא מקולחים, זינה הנסיכה הלוחמת קמה לתחיה (האח!), ובעיקר יש שם סמטוחה שמתאפיינת בשאלה שכבר התחילה לעצבן – "מיהו הסיילון האחרון?"

גלקטיקה, יא שרמוטה מעצבנת, תפתחי כבר את הרגליים, ותגידי לנו. כי פראק איט, די. מיצינו את השאלה הזו.

אבל לא. כי אז באה הגברת זינה הנסיכה הלוחמת שחזרה מהמקפיא, שמשמשת כאן על תקן "אחד שיודע", ואומרת בידענות – יש רק ארבעה סיילונים בצי. האם היא מתכוונת לכך שהחמישי אינו איש צבא? האם הוא בכלל לא נמצא על אפאחת מהחלליות הארורות האלה? מי יודע. רק זינה יודעת.

Businessmen, they drink my wine, plowmen dig my earth
כל הזמן הזה, הנחתי שחצי העונה הזו תסתיים בכך שנגלה מיהו הסיילון החמישי, תיפתח הדרך אל כדור הארץ, ונזכה לבלות את חצי השנה הקרובה בקשקושים גיקיים להחריד בנוסח "אני לא מאמינה שהחתול של עורך הדין העיוור הוא הסיילון החמישי", וכשהסדרה תחזור בינואר 2009 (אם לא מאוחר יותר), נוכל סופסופ ללכת לחפש את כדור הארץ, ויהיו בלגנים בדרך. כמו שצריך.

ואז באה גלקטיקה שרק מתחזה לשרמוטה, נשכבת על (כדור) הארץ בתחתונים, ואומרת, אתה יכול לזיין אותי, אבל רק בתחת. אבל במקום זה, היא מחרבנת עלינו וצוחקת לנו בפנים.

There are many here among us who feel that life is but a joke
הודות ל-Deus ex Machina מהסוג הנחות והפתטי ביותר שרק יכול להיות, הגענו באופן מפתיע לכדור הארץ (ובפיסקה הבאה נגיע אליו שוב), ואנחנו עדיין לא יודעים מיהו הפראקינג סיילון החמישי. all will be revealed בתחת שלי. זה מה.

והאמת, היא שבינינו, כבר לא ממש אכפת לי. קראתי תיאוריה שלפיה זו בטח אמא של אפולו שחשבנו שהיא מתה.
הו, ווטאבר. השאלה הזו כבר כל כך לא מעניינת אותי שמבחינתי הסיילון החמישי יכול להיות אוסאמה בן לאדן (ועכשיו שאני חושבת על זה, זה הגיוני לגמרי!).

While all the women came and went, barefoot servants, too
ובכל זאת, עם הידע המיסטי שברשותו של הסיילון החמישי או בלעדיו, הנה הגענו לכדור הארץ. חגיגות, ריקודים, נשיקות צרפתיות מפתיעות, ומופע סטריפטיז לא מספק של אפולו אהובי. סיילונים, בני אדם, טוסטרים, והיברידים, יורדים כולם אל פני כדור הארץ, שמתברר כערימת אשפה רדיואקטיבית וריקה מתושבים, לאחר שהתרחשה שם ככל הנראה טרגדיה שאיננו מודעים לה עדיין ובוודאי נבלה את כל יתר הפרקים שנותרו בסדרה בנסיון לרדת לעומקה. (אגב, זה מה שקרה בפעם הקודמת שגלקטיקה מצאה את כדוה"א)

כמובן שלפי מיטב המסורת של כוכב הקופים וכל סרטי המד"ב האפשריים, הגענו לניו יורק הפוסט-אפוקליפטית. לא ייתכן חלילה שנגיע ללונדון, או אולי לאתונה, שם ישבו האלים העתיקים שעל שמם קרויות חצי מהדמויות כאן. זו תמיד חייבת להיות ניו יורק.

None of them along the line know what any of it is worth
אז מה יש לנו כאן? המון, ועדיין כלום.
עדיין אין לנו סיילון חמישי, וכפי שמזכיר הטוק-טוק-טוק של מונה הגייגר, אין לנו כוכב לכת שאפשר לחיות עליו. במקום זה אנחנו צריכים ללכת לחפש את בני האדם האחרים ולנחש לאן הנודניקים האלה ברחו, וגם אנחנו זוכים להמשיך לנחש מי זה לעזאזל. נו, לפחות זה יהיה מעניין יותר מהחצי הראשון של העונה הזו. קוטרית ככל שאהיה, אני עדיין חושבת שיש למה לחכות בחצי השני של העונה, שיגיע אינשאללה, בראשית 2009, שזה בעוד המון זמן.

כאמור, עדיין לא קיבלנו שום סיפוק. ובכלל, גלקטיקה, יא זונה, עד שכבר נתת לנו משהו, גילינו שיש לך מחלות מין!

So let us not talk falsely now, the hour is getting late
מחר עוד ראיון עבודה. על הבוקר. צריך ללכת לישון.