ובכן, קוראים יקרים, בדיוק בעוד שבוע ויום מהיום, יחגוג הבלוג הזה שנתיים בביתו הנוכחי. כיוון שכך, לפי מיטב המסורת שהחלה בשנה שעברה, אתם מוזמנים להצטרף אליי ולחגוג לבלוג יומולדת שנתיים, יום לפני שימלאו לו שנתיים באמת*
אז איך אני חוגגת? פשוט מאוד: אתם מוזמנים לשלוח לי פוסטורח לבלוג, והיום הלפני-שנה של הבלוג יכלול אך ורק פוסטים אורחים. בשנה שעברה זה היה מצויין. אני מקווה שגם השנה זה יהיה מהנה באותה מידה, אם לא יותר.
מה הכללים?
פשוט מאוד: פוסט כלשהו ברוח הבלוג. לא חייב להיות על סריגה, גלקטיקה, רשתות חברתיות, דירות מחולקות, או טכנולוגיה.
כן חייב להיות מעניין או לפחות משעשע. ובהחלט חייב להיות כתוב היטב.**
כמו כן, למעט מקרים חריגים – אני רוצה פוסטים אורחים מאנשים שיש להם בלוגים (גם אם אני לא קוראת את הבלוג שלהם בקביעות), ולא ממגיבים חסרי בלוגים שאין לי מושג ירוק מיהם.
וזהו. מי רוצה לשלוח פוסטורח?
* למה יום קודם? כי בשנה שעברה הייתי מפגרת, אבל מסורת זו מסורת, גם אם היא בת שנה בלבד!
** אני מראש מודיעה על כך שאני שומרת לעצמי את הזכות שלא לפרסם פוסטים שלא יעמדו בתקן הפשוט הזה (או לערוך אותם על מנת להימנע מעילגות-יתר). דיסקרטיות מובטחת.
לא יכול להיות שאני המתנדבת הראשונה
מבטיחה משהו על סריגה…
היו כמה מתנדבים במייל. את לא חייבת על סריגה. מותר לך על מה שבא לך.
ואם אני מגיבים חסרי בלוגים שיש לך מושג בלונדיני מי הם?
בלונדינית כפרע, אם ממך אני לא מקבלת פוסטורח, את מקבלת מכות!
אני אשמח!
רק אמצא לי שנייה לכתוב..
(אמצא, אמצא)
קולולולו. וברור שתמצאי. איך לא?
איזה כבוד.
איזה אתגר.
איזה עומס נפשי ורגשי!
ננסה ונראה מה יצא (-:
נויף, כפרע, הכבוד והעונג יהיו בעיקר שלי!
אני רוצה!
ברוח החיבוריות והמיקרו יומיומיות אני אכתוב אותו פה ואעשה אותו קצר:
שמחתי על ההזדמנות לכתוב פוסט אורח לכבוד יום ההולדות של הבלוג הנהדר של שרון "ציחצחתי" גפן.
בימי הולדת נהוג להפריז במחמאות ואפילו במדינה ציניקנית כמו שלנו, שומרים על המנהג שנה אחר שנה. גם אני אשמור על המנהג הזה בפוסט הנ"ל.
אז לכבוד יום ההולדת של דברים קטנים אני רוצה להכריז בזאת על ההבלוג הזה כמקור מספר אחת לריפוי בעיסוק בבלוגספירה. אנו שמתעסקים ביומיום בדברים ברומו של עולם ורגילים להסתכל על התמונה הרחבה, מקבלים הזדמנות בביקור היומיומי לרדת מההר שבו אנו נמצאים ולהתעסק בדברים הקטנים, הדברים האלו שבתוך שנייה מתחילת המחשבה עליהם, עולמך מצר ברגע בעשרות קילומטרים ומתנקה מדאגות היומיום.
לולא קיומו ההכרחי של בלוג זה היינו בקלות מאבדים את עצמנו ורגלינו הישראליות והאיתנות היו מתעופפות להם אי שם בשמיים בהתעסקות בדברים הגדולים והכל כך לא חשובים.
אני רוצה לעשות טוסט לכבוד שרון "צחצחתי" גפן על היותה משרתת בנאמנות את עם ישראל. A-man.
אבל… אבל… ליאור! היית אמור לשלוח את זה במייל! עכשיו כולם ראו! איך תהיה להם הפתעה?
אופס, ככה מפספסים כשלא קוראים רססים בקצב נורמאלי ומגיעים באיחור למה שחשוב.
היום לא אספיק, אולי בשנה הבאה…
עירא, יש לי איזה סלוט פתוח בשבילך בשעה 20:20 אם בא לך
כמו שאמרתי,, היום לא אספיק… אני רץ עכשיו לארוח"צ, לקוח, מעבדת צילום, פגישה עסקית, Mashbash וב10 בלילה, אם לא אפול מהרגליים, אלחץ ריסט למוח במולי-בלום עם ידידים…
אז בואי נגיד שאני אשתדל אבל לא מבטיח?
אבוי אבוי. החיים הקשים של אנשים שעובדים!
[...] לי הערות אני אוסיף אותן בסוף. בעיקר הייתי רוצה לשמוע, להבדיל משרון, מאלה שאין להם בלוגים. כל אלה שמגיבים/מסתובבים כאן, אבל [...]