האח הידד. עכשיו גם יש צ'אט בפייסבוק. כעת תוכלו להשתמש בפייסבוק גם כדי לצ'וטט עם האנשים שאתם ממילא מדברים איתם גם בגוגלטוק (ובמסנג'ר, ובמייל, ובטלפון), או שאתם אולי רוצים לשמור איתם על קשר, אבל לא באמת בא לכם לדבר איתם.
ואיך את מגלה שיש צ'אט בפייסבוק? דרך הצ'אט בפייסבוק:
[הצילומסך פורסם באישור, תודה עירית!]
AKA סיבה #141 למה לא להרשם לפייסבוק (אבל מי סופר)
מצד שני אני מנסה את טוויטר לראשונה. אני בטוח שזה יהיה בזבוז זמן אסטרונומי, אבל יתן לי להשאר יחסית אנונימי כלפיהם.
מישהו בכלל משתמש בטוויטר בארץ? הלכתי לחפש "טוויטר" בעברית בגוגל…
כאילו, אני לא רוצה להיות ניטפיקר או משהו, אבל בתור מישהי שיש לה גם טוויטר, גם טאמבלר, וגם מספר לא ידוע של בלוגים – אני לא בדיוק מבין למה התלונות.
וחוץ מזה, פייסבוק זה משעמם.
פייסבוק זה מאוד משעמם. אבל גם החדשות זה משעמם.
יש לי שני בלוגים (למרות שההיתוך זה לא ממש בלוג, אם ללמוד מדולי, זה בטח אגרגטור), טאמבלר וטוויטר. היו פעם שני בלוגים אחרים. שניהם נסגרו מזמן. חוצמזה שמי שמדבר – זה לא שלך אין שלושה בלוגים וטאמבלר (לא יודעת אם יש לך טוויטר או לא).
אגב במקרה או לא. כשמחפשים "טוויטר" עברית בגוגל, התוצאה הראשונה היא עמוד הטוויטר שלך.
לא כתבות על טוויטר, לא פוסטים, לא עמוד הבית של טוויטר, רק העמוד של שרי.
ולא, אין עמודי טוויטר של אף משתמש אחר בכל שאר עמוד התוצאות הראשון (לא טרחתי לקרוא הלאה).
איך עשית את זה?!?!?!?!?
אין לי מושג. אולי כי שיחקתי עם טוויטר וזנחתי אותו שנים רבות לפני כולם? וגם כי הפייג'ראנק שלי ושל ההיתוך הקר מספיק גבוהים כדי שיספיקו שני לינקים עם המילה "טוויטר" כדי להשתלט על זה לגמרי?
(ותודה לאל – זה לא ככה אצל כולם. האח!)
היה לי טוויטר ובו 3 עדכונים שהוזנו בתקופה של יומיים. אחרי חצי שנה סגרתי את הדבר המיותר הזה. ואת הטאמבלר פתחתי רק כדי שגם לי יהיה דברים קטנים מאוד. אני מעתיקן. sue me
ר"ש – אתה לא הראשון. וגם אני לא. אז למי אכפת?
לפייסבוק.
ההיתוך הוא כן בלוג!
כנטולת מסנג'ר וגוגלטוק (אבל בעלת סקייפ שאין לאף אחד וגם ככה פעיל רק בעבודה), דוקא שמחתי לאללה על הצ'אט בפייסבוק.
מייל זה הרבה פחות קז'ואל וטלפון זה בכלל לאירועים רציניים…
אני חצי צוכה וחצי בוחק על הדרך שבה אנשים ממהרים לברוח מאמצעי תקשורת אחד למשנהו ולתת לזה צידוקים קונטקסטואליים במקום להגיד "נמאס לי מהממשק" או "אני בורח מחבורת האידיוטים שהיו לי שם". אצל אחד האימייל הוא בחשיבות עליונה, אחר אומר לי שלא אסמוך על אימייל וSMS איתו ואקפיד רק על שיחות טלפון, ואני, ששוכח מי התקשר ומתי, ושוכח להחזיר שיחות שנכנסו באמצע יום העבודה כשלא היה לי זמן לענות, ומעדיף מייל כי זה תעוד שנשאר באופן הכי קבוע וניתן לחיפוש אחורה.
איך אני יכול לזכור מי מכל רשימת עשרות האנשים שאני איתם בקשר כל שבוע, או המאות בכל שנה, מהו מוד התקשורת המועדף עליו ולאילו צרכים? אני מעדיף לשמור על שני דברים קבועים – אימייל וטלםון סלולארי. משגע אותי כשמישהו מחליף אחד מהם. מוזר לי כשמישהו מעדיף מדיום תקשורת אחר משני אלו. ידידה נתנה לי פעם הרצאה ארוכה למה עכשיו שיש לה פייסבור היא סגרה את חשבון הדואל שלה ואת הMSN מסנג'ר כי פייסבור נותן לה הכול. אמרתי לה שמה שבטוח, זה ינתק אותי ממנה, כי פייסבוק, עם כל הכבוד, זה לא פתרון חליפי כי הוא לא פתוח, והיא לא הבינה על מה אני מדבר (וזה עוד לפני שהיה שם צ'אט. לא מבין את זה.). היום היא חוזרת החוצה לבלוג והאימייל הישנים שלה, ולא כי היא מתגעגעת למי שלא בפייסבוק אלא כי הרצון לברוח מפייסבוק אחרי תקופה הוא ברור ומובן.
דולי – אם ההיתוך הוא בלוג, הרי שאת בלוגרית (ועוד בלוגרית מוסיקה!)
Islay – למה בעצם אין לך שום מסנג'ר? ולצורך זה, למה את שולחת לאנשים הודעות בפייסבוק במקום במייל?
עירא – מותר לשאול כמה זמן השתמשת בפייסבוק? והאם באמת השתמשת בו, או שרק היה לך שם חשבון? אני אמנם לא ממש מחבבת את האתר הזה, אבל לצרכים מסויימים (בעיקר רכילותיים, אבל גם כדי להתעדכן בנושאים חברתיים מסויימים), הוא בהחלט נוח, והופך לצערי להכרחי במידה מסויימת.
האמת? מסנג'ר פשוט מפחיד אותי. קצת פספסתי את הרכבת הזאת של המסרים המיידיים. כל הזמן יש לי הרגשה שאני מפספסת משהו. אני לא מבינה מתי רואים אותי ומתי לא, האם אנשים שנראה שהם און ליין הם באמת און ליין, איך זה נראה מהצד השני כשמוחקים מישהו, איך זה שפתאום הופיעו עוד אנשים בשיחה והאם הם היו שם כל הזמן בלי שידעתי וכו' וכו' תעלומות מאיימות. פער טכנולוגי אדיוטי ביותר, אבל חזק. הסקייפ קצת הכניס אותי לעניינים לגבי איך משתמשים בזה, אבל לא עד הסוף.
לגבי פייסבוק, כמו שאמרתי, זה יותר קז'ואל, זה קצת דומה לשיחה חיה עם הצורה שבה זה משורשר, וחוץ מזה, ליאהו מייל יש קצת בעיות בזמן האחרון ולא תמיד הוא נוח וזמין אז אני מחפשת אלטרנטיבות (זמניות). אבל אם את רומזת באמצעות סמיילי ירוק שאת לא מתה על זה, אני יכולה לעבור למייל.
Islay – האמת היא שבמידה מסויימת, אני לגמרי מבינה על מה את מדברת כאן. בזמנו, טיפחתי שנאה עזה (שמקורה פשוט במבוכה שכזו) כלפי IRC (שהתקדמה גם אל SL וצ'אטים תלתמימדיים שתיימאפסיים), פשוט כי תמיד הרגשתי שאני נכנסת באמצע שיחות של אנשים אחרים.
האנשים שנראה שהם און ליין הם ככל הנראה און ליין. ואם מחקת/חסמת אותם, הם פשוט לא יראו אותך יותר. ולא אמורים להצטרף אלייך אנשים לשיחה, אלא אם כן בן שיחך הוסיף אותם בלי להגיד לך, ואז הוא פויה! בכל מקרה, האמת היא שמסרים מיידיים זה בעצם נורא כמו טלפון – בד"כ שיחות אחד על אחד בזמן אמת (לעתים עם השהייה כשמישהו הולך לעשות פיפי, ורצוי שיתנצלו/יודיעו).
הבעיה שלי עם ההודעות בפייסבוק היא שזה קצת טיפשי – פייסבוק שולח לך מייל שאומר לך לגשת לתיבה שלך בפייסבוק לקרוא את ההודעה. לא עדיף ישר לשלוח מייל?
ומספיק, די עם יאהו מייל. תצטרפי אלינו בג'מיל (שיש בו גם צ'אט מובנה). שמעתי שיש לעידוק כמה הזמנות מיותרות!
מעולם לא פתחתי פייסבוק ולעולם לא אעשה זאת, יש לי מספיק הסחות דעת שמונעות ממני זמן יקר של עבודה ושינה, ופייסבוק לא ישפר וסביר שיפגע במצב עוד יותר.
מעבר לכך, מעצבן אותי שאנשים באמת זונחים את שאר אמצעי התקשורת בשבילו, מתכננים בעזרתו אירועים סגורים שאין להם דרך לזמן אותי פנימה אם אין לי שם מנוי, מפרסמים תמונות שאני לא יכול לראות, זו מערכת שפחות או יותר מסובבת לך את היד מאחורי הגב ואומרת – "בא לך להשאר בקשר עם החברים שלך? בו ספר לנו עליך את הכל, ותן לנו לעקוב אחריך, פרסם אצלנו את היצירות שלך ותן לנו בלעדיות הפצה ופרסום שלהן ללא תמורה, ואם אתה רוצה להראות אותן לחברים, רוץ תביא לנו גם אותם".
אנשים שמשתמשים באתר עם הסכם "פרטיות" ו"הגנה" שכזה, לבריאות שיהיה להם, אבל אני מוותר.
כלומר, במידה מסויימת, היבבות שלך הן בערך מקבילות לכך שאני אפצח בשורת פוסטים אנטי-לינוקסיים (ובניגוד אליך, אני שיחקתי קצת בלינוקס מתישהו)
ואגב, יש בפייסבוק אפשרות לשלוח זימונים לאירועים גם לחברים חסרי פייסבוק. והיא אפילו לא מכריחה אותך להצטרף. סתם, שתדע. כנראה שיש סיבה אחרת שבגללה אתה לא מקבל זימון.
א. מוגדרים שם ארועים פתוחים לקהל הרחב (גראגז' גיקס וכאלו), אבל עדיין אין לי איך לראות מתי הם ומה קורה שם אם אני לא מחובר ומזוהה. אם זה פתוח אז שיהיה פתוח.
ב. אנשים לא שולחים לי זימונים כי אני לא חבר באתר. אין לי מושג כמה פשוט להם לזמן אותי, אבל העובדה שחלקם שולחים לי במיוחד מיילים לחוד בג'מיל לספר לי על ארועים או להראות לי תמונות שהם העלו, ואני לא מדבר על אנשים שלא יודעים להפעיל מחשב או לקרוא הוראות באנגלית, אז אני מניח שפייסבוק לא עושה להם חיים קלים לשתף את החומר עם לא-חברים.
ג. דיברתי על זה עם לפחות עשרה מחברי שיש להם פייסבוק, ןשאלתי אותם מה הם מפיקים מהאתר שאין להם בכלים ואתרים אחרים ולא היה לאף אחד מהם תשובה לתת לי. אפילו אחת מתחמקת. מה שגורם לי להבין שההגדרה (של חנן כהן?) די קולעת – שפייסבוק הוא הדבר הכי קרוב לאוננות שאפשר לעשות במשרד בזמן עבודה ונחשב עדיין התנהגות לגיטימית.
ד. הכעיה שלי היא לא רק בזבוז הזמן ואיבוד הפרטיות – אני גם מעדיף בהרבה אתרים פתוחים כמו פליקר או הבלוג הפרטי שלי מאשר אתר סגור לחברים בלבד, שלוקח בעלות על המידע והיצירות שלי. מה כאן ההתבכיינות? אני מדמיין שיום אחד הם יפשלו עוד פעם בגדול כמו עם "ביקון" ואנשים יצעקו אבל ישארו. אם את לא רואה את הבעיות האתית שיש לאתר הזה, שיבושם לך.
א. כאן אתה נוגע ביתרון העיקרי של פייסבוק – האירועים האלה מתפרסמים שם גם בגלל שזה נוח, וגם בגלל שככה אתה יכול לדעת מי צפוי להגיע לאירוע שאתה מארגן, או לאירוע שאתה מתכוון ללכת אליו. אין ספק שזה חרא של פתרון, בהתחשב בסגירות של המערכת (שאני האחרונה שתסנגר עליה), אבל זה עובד.
ב. זה קל עד כדי כך:
ג. היתרון של הכלי הזה (שהוא חסר תועלת לכשעצמו) הוא באינטגרציה של כל מיני שירותים שאתה משתמש בהם ממילא. ברור שאתה יכול להשיג את כל זה דרך 400 שירותים אחרים, אבל יש בזה יתרונות. וזה לא שגוגל לא הולכים בדיוק לאותו הכיוון ממילא.
ד. אני חוששת שפספסתי את הנקודה שבה פייסבוק לוקחים בעלות על היצירות שלי. ובהתחשב בעובדה שאני בוחרת כמה מידע לספק לאתר, הרי שבסופו של דבר, אוכל להאשים רק את עצמי אם אני לא קוראת את ההוראות (ע"ע אורלי יקואל וגרופטוויט אמש).
אבל כבר סיכמנו שאני בלוגרית מוזיקה.
[...] ולסיום, כמו גדי שמשון, אני לא כותבת אף מילה על הצ'אט בפייסבוק. [...]
שרון, אני מסתכל על התמונה הזו ואומר לעצמי "הממ… היא בעצם יצרה מייל חדש, שמה `קבוצה` ב-To והוסיפה עוד מישהו שלא בקבוצה…".
בסופו של דבר פייסבוק הרי לא מחליף את האי-מייל ואני לא רואה סיבה להשתמש גם באי-מייל וגם במשהו נוסף (אני מאלו שבאו לבי"ס בלי מחברות וכתבו הערות בשולי הספרים, כך שתהיה נקודת מיקוד אחת).
מייל הוא משהו שיש לכל אלו שיש להם פייסבוק, מייל הוא משהו שיש לכל אלו שאין להם פייסבוק אבל יש להם סקייפ, מייל הוא משהו שיש לכל אלו שאין להם פייסבוק או סקייפ אבל יש להם טוויטר – למעשה, נראה שכל מי שיש לו חשבון אינטרנט, גם אם הוא לא משתמש בשום שירותי רשת כלשהם – יש לו כתובת אי-מייל. ומי שאין לו אינטרנט? יש לו טלפון (נייד או סלולרי – כזה שמתחבר לאינטרנט או כזה שלא).
אני משתמש בדוא"ל ובטלפון (סלולרי פשוט, אפילו בלי מצלמה או mp3, לרוב משמש אותי לשיחות. אני לא שולח SMSים אלא אם כן זו תשובה ל-SMS שקיבלתי). אני לא רשום לרשתות חברתיות ולא מבין למה אנשים חושפים מידע אישי ברשת (אפילו בלוג אין לי).
אני מודה, אולי זה הגיל שגורם לי להתקבע במה שאני משתמש ועובד איתו כבר במשך שנים ארוכות (עדיין באותו בנק בו פתחתי את החשבון הראשון שלי, עדיין מחובר לבזק בבית – מעולם לא שקלתי מעבר – ועדיין עובד עם אותו ספק אינטרנט שנרשמתי אליו בפעם הראשונה. אני לא אוהב שינויים), אבל בכל זאת אני לא רואה את עצמי נרשם לאחת מהרשתות החברתיות הקיימות – גם אם הרשת מציעה תשלום לחבריה עבור תוכן שהם כותבים.
[חוזר לשבת בפינה ולהתבייש...]
לא. בסה"כ הוספתי כתובת מייל. פייסבוק מציע לך להזמין את החברים שלך לאירוע, או אנשים שאין להם פייסבוק. אלה וגם אלה יקבלו הודעה (במייל ו/או בפייסבוק) הכוללת את פרטי האירוע ומאפשרת להם גישה אליו (גם אם אין להם פייסבוק).
שינוי זה לא תמיד רע, אבל גם לדבוק במה שעובד זה לא רע. צריך איזון. וכל עוד לא מוותרים על יותר מדי בגלל אחד מהשניים, אני לא רואה את הבעיה כאן או כאן.
דוגמה קיצונית להתנגדות לשינויים: אבא שלי עבר למצלמה דיגיטלית לפני שנתיים, ועדיין מתעקש לשלוח למשפחה וחברים תמונות במייל, למרות שאנשים כבר צעקו עליו בגלל זה. הצעתי לו לפתוח פליקר, והוא סירב נחרצות כל פעם מחדש (אמר שהוא רוצה לבחור את התמונות שהוא שולח. אמרתי יופי, אתה יכול לבחור איזה תמונות להעלות. אמר שזה לא אותו דבר. עדיין לא הבנתי את זה)
אני יודע שמה שעשית בתמונה בא מפייסבוק. ניסיתי להגיד שיותר קל בדוא"ל. את יכולה להזמין אנשים לאירוע כלשהו ע"י שליחת אי-מייל לאלו שפשוט יש להם כתובת אי-מייל (בלי קשר אם יש להם פייסבוק, טוויטר, לינקדאין, פליקר או מייספייס). את יכולה ליצור קבוצות בדוא"ל (משפחה, חברים, עבודה – את אפילו יכולה ליצור קבוצה במייל של כל החברים שלך בפייסבוק!) ולהחליט שאת שולחת מייל לקבוצה מסויימת או למספר קבוצות (וגם להוסיף אי-מיילים בבודדת). מה שאת עושה בפייסבוק זה אותו דבר (רק ששם אין לך קבוצה של מי שאין לו פייסבוק).
ברגע שאת לוקחת את קבוצת אלו שיש להם אי-מייל ואלו שאין להם אי-מייל (אבל יש להם טלפון) – למעשה את יכולה להודיע על כל אירוע לכל מי שאת רוצה (בלי קשר אם יש להם פייסבוק או מייספייס, בלי קשר אם הם מחוברים דרך אינטרנט זהב או נטויז'ן ובלי קשר אם יש להם נוקיה או אריקסון. את אפילו לא צריכה לדעת מה יש להם).
אפרופו מצלמה דיגיטלית – גם אני עברתי די מזמן למצלמה דיגיטלית. אני לא שולח תמונות במייל (ולא יוצר פליקר ומעלה אליו מסיבות של פרטיות. והסיפור שרץ עכשיו בבלוגוספירה הוא בדיוק החשש הגדול שהיה לי תמיד). אני כן דואג לברור את התמונות ולפתח אותן (בחנות צילום. כמו שעשיתי עם המצלמה הקודמת שלי). אני לא סומך על שום גיבוי בשום צורה דיגיטלית ומפתח תמונות בדיוק כמו במצלמה הפילם שלי (מה שכן, בדיגיטלית אני לא חוסך בתמונות ומצלם חופשי – לפעמים 2-3 פעמים את אותו הדבר – פעולה שלא הייתי עושה לעולם עם מצלמת הפילם שלי – גם כי זה יקר יותר וגם כי אין כל כך הרבה תמונות בכל פילם). אני מגבה ל-CD ושומר כמה שיותר זמן במחשב, אבל הגיבוי הכי חשוב שלי הוא האלבומים (אני דואג למשל להשאיר חלק מהאלבומים אצל ההורים. מבחינת הגיבויים ב-CD – אני משאיר הכל בבית).
לפעמים אני מקנא בכל האנשים האלה שיכולים לקרוא אי-מיילים תוך כדי עמידה בפקק (ולא, אני ממש לא מקנא באילו שקוראים אי-מיילים בשירותים
), אבל זה עובר לי בשניות. אני מעדיף את הישן והמוכר, גם אם זה "עולה" לי יותר (בזמן, נוחות וכו').
נו, באמת. ברור שזה אפשרי. אבל ברגע שהתירוץ ל"אני לא אוהב את פייסבוק" הוא "כי אני מפספס אירועים בגלל שזה גן סגור", וזה לא לגמרי גן סגור, הרי שהתירוץ נופל.
אין סיבה אמיתית להשתמש בפייסבוק ליצירת אירועים, ובכל זאת, השתמשתי בו פעם או פעמיים. בין היתר כי לא באמת התחשק לי לקבל 10 או 20 מיילים של אישור מהאנשים המעורבים. מי שרוצה – מאשר. מי שלא – אומר לא או אולי. נכון, יש את האפשרות הזו גם בגוגל קלנדר, אבל גם גוגל קלנדר יכול להיות סגור לגמרי או פתוח לחלוטין (שלא לדבר על אזורי הזמן המעוותים של גוגל קלנדר).
ומכאן שכל מה שנשאר לנו זו הנוחות. בין אם באיתור אירועים מעניינים (ומה לעשות ואם אתה לא חבר, ולא שלחו לך הזמנה, זה כן סגור בפניך), עיון ברשימת מוזמנים וסטטוס ההגעה שלהם, או בתיאום שלהם מבלי לפצוח בדיון ארוך ומייגע שמתפרש על פני מיילים רבים. וחוצמזה – שסוגיית המאסה מנצחת כאן. אם מבין חבריי המקוונים, ל-90% יש פייסבוק, ייתכן בהחלט שאעדיף להשתמש בזה ולא במייל (מה גם שלא תמיד אפילו יש לי את המייל האמיתי של אותם אנשים [מצביעה], אבל יש לי אמצעי תקשורת [עקום] כלשהו עימם דרך האתר הארור הזה, שבו משום מה רוב האנשים מוסרים לפחות מידע מינימלי אמיתי על עצמם, כגון כתובת דואל.
ובקיצור: לא רוצה, לא צריך. אל תעשה פייסבוק. אל תעשה פליקר. תמשיך למסור מיילים מזוייפים (אני יודעת שאתה כבר לא עושה את זה כאן), ולהיחרד מהיקום. אני ממליצה גם שתנתק את עצמך מהטלפון הסלולרי (כי יכולים לאכן את המיקום שלך), ושלעולם לא תעשה ויירלס, כי האוויר מזוהם. אם אי פעם ארצה לתקשר איתך, אני חושבת שאשלח אליך יונה. היא כבר תמצא אותך איכשהו. אלא אם כן היא תמות משפעת העופות.
עכשיו בחייאת, שניכם. קחו את הפרנויות שלכם, ותהנו מהן. זה לא שאני לא מבינה אותן, כי אני מבינה אותן היטב (שלא לדבר על ההשלכות החברתיות של כל החרטא הזו), אבל תמיד ישנה אותה נקודה שבה הסיבה הופכת לתירוץ והתירוץ הופך לפוזה שבלעדיה כבר אי אפשר, וזה מייגע.
בועז, אגב המשפט "ולא יוצר פליקר ומעלה אליו מסיבות של פרטיות. והסיפור שרץ עכשיו בבלוגוספירה הוא בדיוק החשש הגדול שהיה לי תמיד" – אתה מודע לזה שזה יכול לקרות בדיוק באותה מידה לחברה שנותנת לך את שירותי המייל, נכון? זאת אומרת, אני לא חושבת שעכשיו צריך להפסיק להשתמש גם במייל, אבל זה קצת wishful thinking לחשוב שהמייל שונה בנושא הזה משירותי רשת אחרים.
חוצמזה ש"הסיפור שרץ עכשיו בבלוגוספירה" לא כל כך נובע מכשל טכנולוגי כמו שהוא נובע מכשל אנושי מאוד בהבנת הנקרא…
Islay – לא, זה לא יכול לקרות באי-מייל.
שרון – זה לא היה באג כלשהו? אני יודע שזה לא כשל טכנולוגי, פשוט טעות של מתכנת, לא? (וטעות של מישהי שסמכה קצת יותר מדי על המתכנת ולא ניסתה עם חשבון חדש).
אגב, שרון, סעיף 2.1.4 בתנאי השימוש זה רציני? (רק אל תתבעי אותי…)
מדובר בבאג שככל הנראה צויין מפורשות בהוראות ההרשמה ליישום…
וברור שזה רציני. אבל אני לא יוצאת עם פרנואידים שאני לא יכולה לעשות להם פוק בפייסבוק.
אה, זה לא יכול לקרות? טוב, אם אתה אומר.
אני לא מסכים עם בועז, כי אני כאיש טכני שעבד אצל ספקי אינטרנט וגם חברות תוכן יודע מה קורה מאחורי הקלעים וזה מחריד לגלות את זה, ולכן גם מצד שני אני לא מסכים עם בעלת הבית.
אם עמדתי לגהי פייסבור עדיין מתפרשת אצלך כפראנויה אין לי מה להוסיף. המידע האישי שלי מפוזר היום ברשת הרבה יותר מדי בהמון עותקים ומקומות (ולפני שלושה שבועות אפילו התקשרה אלי(?!) סטוקרית שמצאה את מספר הטלפון שלי באתר במקום מוסתר-משהו בקוד HTML ישן, שמאז הועף משם).
אין לי פראנויות יותר מלהפיץ מידע אישי כי אחרי 17 שנות אונליין נשאר לי כבר מעט מאוד להסתיר. הבעיה שלי עם פייסבוק היא אתית/מוסרית ולא פרנואידית, אבל את מוזמנת להמשיך לחשוב מה שבא לך. אני רגיל שלאנשים יש דעות קדומות עלי עד שהם יושבים להכיר אותי F2F, ככה זה בחיים.
נו, אני רואה שאת עונה לי גם ב"המרתף". עניתי לך שם אבל שם שנינו לא מקבלים התראות על תשובות אז חתכתי והדבקתי לך (כי אני מאמין גדול בשמירת עותקים מרובים ברשת של מידע איכותי!).
הטיעונים שלי כאן הם לגבי היכולת האינדיבידואלית לשמור על הפרטיות, ולכן זה לא המשך לדיון הזה בדיוק, שבו דנתי יותר בבעיה המוסרית של אתר חברתי סגור שמתיימר להיות תחליף של הרבה אתרים פתוחים.
א. צינזרתי לך את הפוסט, כי Islay לא ממש היתה מרוצה מהעובדה שחשפת כאן את שמה (שלחה לי מייל בנדון). אז הנה אתה, חובב פרטיות שכמותך, פוגע בפרטיות של אנשים אחרים.
ב. אם אתה נותן לפייסבוק את הסיסמה שלך לג'מיל שלך, הרי שאתה אידיוט.
ג. כל האנשים שביקשתי שלא יתייגו את תמונותיי בפליקר בשמי המלא כיבדו בקשה זו. (ממך לא ביקשתי כי אתה אפילו לא מסוגל לאיית את שם המשפחה שלי כהלכה, ומכאן שזה לא מטריד אותי במיוחד ביחס לגוגל).
ד. אני לא יודעת מה המדיניות שלך לסיסמאות באתרים שונים, אבל אני די מקפידה להשתמש בסיסמאות שונות באתרים השונים בהם אני משתמשת.
א. אכן קיבלתי ממנה הרגע מייל שמושך את האישור הקודם. הופתעתי אבל כיבדתי, וגם תמונותיה הורדו מהפליקר שלי (למרות שאישרה לי אותם בעבר). מותר לאנשים לשנות את דעתם.
ב. מסכים.
ג. עכשיו שאני יודע שגם לך יש בעיות עם הנושא, פתרתי גם את הבעיה הזו (למרות שאת כותבת בעברית את שמך המלא בכל מקום, והאיות שבחרת לך באנגלית שונה מכל מי שראיתי עד היום, מיהונתן ועד דייויד).
ד. ראי ב'.
ה. אם עוד מישהו חוץ מש. ו-I (שם מלא שמור במערכת) רוצה להמחק מהפליקר שלי, שיודיע. כנ"ל לגבי קורא הרססים, רשימת הכתובות בג'מיל שלי וספר האוטוביוגרפיה החושפני שיוצא בחודש הבא.
אכן. יש לי בעיות עם הנושא, ולכן ברוב המקרים בהם תמצא את תמונותיי ברשת, הן אינן מתוייגות, או שהן מתוייגות כ"שרונג" (בשני המקרים לבקשתי). אני חושבת שזו זכותי המלאה לבקש מאנשים שלא לתייג אותי או שאם הם כבר עושים זאת, שיתייגו אותי כהלכה (נדמה לי שאפילו ביקשתי ממך בתגובה לתמונה שלי מוורדקמפ אצלך בפליקר).
ובאמת סליחה ששם המשפחה שלי אינו תואם לאיך שנדמה לך שעליו להיכתב (לא אני בחרתי אותו, מן הסתם). אני מבטיחה לשנות את דרכיי בעתיד.
א. לא ביקשת שאתייג.
ב. אמרת לי שאני לא יודע לאיית (ולא היא, אלא שמתוך האיותים האפשריים, משפחתך הולכת עם הפחות נפוץ). טעות שאחר היה מבין ומתקן, את הפכת ללגלוג.
אני לא מבין למה אני מרגיש כאילו מנסים לריב איתי, אבל אני שונא עימותים, אז אני מגיש בזאת את התפטרותי מהשיחה הזו.
א. לא. ביקשתי שתתקן את השם שלי (דווקא הייתי מאוד מרוצה מהתמונה ההיא, האמת)
ב. לא לגלגתי. אלא שכאשר מאשימים מישהו בכתיבה לא תקנית של השם שלו, מן הסתם, תגובת האינסטינקט תהיה סרקסטית משהו. אין מנוס מכך. זה שווה ערך לכך שאגיד לך שעליך לכתוב את שמך abramoff ולא abramov כי יש לזה יותר תוצאות בגוגל.
צר לי שאתה מרגיש כך. שיהיה לך ערב מצויין.
מה זה "הסיפור שרץ עכשיו בבלוגוספירה" ?
רון – היה סיפור. נגמר כבר. עד הסיפור הבא.