שלוש מחשבות (ושני עדכונים) מן הימים האחרונים על דברים שעלו בקורא ה-RSS שלי.
I. ללכת בלי, להרגיש עם
כשרק החל הקטע של השיתוף בגוגל רידר (ז"א באותה שבת בבוקר שבה מעט מאוד מחבריי לגוגל שיתפו פריטים), כאשר בדקתי את האפשרות של גילוי פידים חדשים, גוגל רידר הציע לי תכנים שונים מאלה שנהג להציע לי קודם (עד לאותו שלב, ההמלצות היו לכאורה לפי תבניות קריאה דומות, למיטב הבנתי). בין היתר, נכלל שם בלוג אחד שספק אם היה מוצע לי אלמלא תכנים אלה היו מושפעים מן התכנים שקוראים "חבריי" (בלוג שיש לו מספר נמוך למדי של מנויים בגוגלרידר, אך הקשור אל אחד מאותם אנשים שבאותו השלב ראיתי את הפריטים המשותפים שלהם).
מכאן שגם אם את לא משתפת שום תכנים – את כן משתפת מידע כלשהו אודות התכנים שאת קוראת, ולו מעצם העובדה שיש לך "חברים" בגוגל.
II. דברים שלמדנו
שיתפתי פוסט שמצא חן בעיניי, מאחר שקישר אל רשימה משובחת. מורין הלכה בעקבות הלינקים, ראתה כי טוב, פנתה אל מחבר הטקסט, ביקשה וקיבלה רשות לתרגמו. תהנו.
III. ויה דולורוזה
השתלשלות עניינים שהיא אולי מקרית. ואולי לא (ואז היא מעניינת עוד יותר, אבל לא שמעתם אותי אומרת את זה): "האחת" כתבה אצלה בבלוג על Global Pandora. משם זה הגיע אל גל מור, שנתן לה קרדיט. בהמשך היום גם אורלי יקואל כתבה על זה (בלי לציין מקור), וגם אוריאל אוחיון בטקקראנץ' צרפת (גם לא). ואז זה הגיע לטקקראנץ' האמיתי (שציין את טקקראנץ' צרפת כמקור).
המסקנה היחידה שאני מוכנה לבטא בקול רם היא שאני קוראת יותר מדי בלוגים.
IV. קריאת חובה יומית
דולי הודיעה זה עתה שהיא עוברת דירה.
שיהיה לה בהצלחה, ושתהיה לכם קריאה נעימה.
V. תודו שזה מאמם. תודו שזה גם רע מאוד
לכבוד חוק הטוקבקים של ישראל חסון, והקיר של ח"כ חסון בפייסבוק, ההיתוך הקר החליף (שוב) עיצוב (זמנית). לכו לראות איזה מאמם ומושי מושלם זה יצא. אבל (הרבה) יותר ברצינות – יהונתן מסביר (שוב) בצורה מצויינת (גם מחוץ לפייסבוק של הח"כ הנכבד) למה חוק הטוקבקים הוא חוק רע ומיותר ובעייתי מכל בחינה שהיא.
אני חייב לציין שהאדום הזה זוועתי והח"כ חסון מזכיר לי את דוב נבון
יאללה יאללה יא בית"ריסט.
למען האמת אני מכביסט (מהסוג החיפאי) וזה לא נושא לבדיחה (מדובר בהתמכרות בערך כמו ההתמכרות שלך לסיגריות)
אגב הגלובל פנדורה הזה מצוין, איפושהו בדרך זה גם הגיע לוואלה (התפלאתי שהמערכת שם הצליחה למצוא משהו לבד באינטרנט, לא שאני מזלזל)
אני יכולה לציין יותר ממקרה אחד שבו גם ראיתי כתבות מרתקות באתרי תוכן מובילים בישראל, שעלו באופן מקרי זמן מה אחרי פוסטים שלי. ולא רק אחרי פוסטים שמדווחים על לינק או אתר. אי אפשר להוכיח כלום, אבל יש לי תחושה, שפה ושם הפכתי ל"השראה".
שמא במגרש המשחקים של הגדולים באמת (או באתרי התוכן שחושבים שהם גדולים), אין כזה דבר שקוראים לו קרדיט?
(ושמא זה הכל מקרי? מי יודע? מי מעז להגיד?)
תודה על ההפניה! כרמל כתבה על יחסי בלוגרים והתקשורת בישראל כאן, ובין השאר התייחסה לנושא השימוש בבלוגים כמקור או כ"השראה" ללא מתן קרדיט הולם
כן. זה לא עניין חדש. ציון מקורות ומתן קרדיטים זה הדבר הכי בסיסי שיש
(ע"ע הסמינריון של יהונתן)
ובשמחה! מצווה להמליץ וללנקק במקרים שכאלה!
גם אני ב"תודה על ההפניה" (ואפילו פעמיים, לשם וחזרה).
יאללה יאללה.
(ושוב – כל הכבוד על היוזמה והתרגום!)
וגם לחנן כהן יש מה להגיד על קרדיטים (עם או בלי קשר לעניינינו).
מה, לא ככה?
(ולא אתפלא אם בהחלט יש קשר לענייננו)
קטנה:
במידה ואני מוצאת משהו בבלוג מסויים ואז כותבת על זה, אני תמיד אציין מקור. במידה וזה מגיע דרך מייל (מהחברה עצמה או כל אדם שהוא), אני לרוב לא אציין.
מן הסתם, כשיש שירות ששווה כתיבה, אפשר יהיה למצוא אותו כמעט בכל מקום בבלוגספירה כך שאני רואה את השתשלשלות המקרים שלך, מקרית לחלוטין.
זה מה שהנחתי וקיוויתי.