ובזמן האחרון, אני קצת מזיזה את עצמי לכיוונים שחשובים לי, וקצת נתקעת.

קצת שואלת, קצת בודקת אפשרויות בענייני המשך לימודים. ואז נעמדת במקום.
קצת חושבת קדימה והצידה ומסתכלת אחורה לבחון החלטות וטעויות קודמות.
קצת מנסה להחזיר את עצמי לסדר ולשיגרה שנדפקו בחודשים האחרונים.

ורוב הזמן, אני קצת נתקעת עם כל זה, דוחה את העניינים, מדחיקה אותם.
שוכחת לפעמים (קצת בכוונה, אפילו). גם אם אלה דברים שאני רוצה וחשובים לי.
כי יותר קל לא לעשות עם זה כלום, או להחליט שמתעסקים בזה אחר כך.

שלל תקלות מוזרות נחתו עליי בשבוע האחרון – ביניהן חור בגודל שלא ייאמן באיזה צינור ברכב, ומקלחת דיאט קולה מפתיעה לטלפון הסלולרי.

ואני תוהה אם התקלות האלה הן מטפורה מוזרה למשהו, שצריכה להגיד לי משהו, או שאולי זו סתם קארמה רעה במיוחד.

או שאולי זה הכל אצלי בראש וזו סתם הצטברת מקרית של עניינים שצריכים להיעשות במקביל לדברים שפשוט נוחתים עלייך ככה סתם ודופקים את המצב. אבל מסתדרים בסוף. כי הם תמיד מסתדרים בסוף למעשה, ולפעמים קשה לשים לב לזה, אבל אני תמיד אופטימית באופן כמעט- מטופש. אני פשוט גם קצת נרגנת בדרך.

ובכל מקרה, צפויה רגיעה מסיבית ביום שני, אחרי שאסיים רשמית את כל מה שאני חייבת במסגרת לימודיי לתואר, ואוכל לחייך ולנשום ולהירגע.