להגיד לך שבדיוק חשבתי על המשפט הזה כשחשבתי על כמה קשה לעזוב את פייסבוק?

נו, מוחות גדולים וזה…

זו בדיוק הסיבה שבגללה אני עדיין מהססת לפתוח פייסבוק. האם זו מלכודת דבש? ולפי מה שאתם אומרים, זה אפילו לא ממש דבש, אז להיכנס מרצוני לתוך מלכודת דרעק שאי אפשר לצאת ממנה?…

זה נשמע כמו לדרוך על מסטיק: שניה אחת של חוסר זהירות, ושעות ארוכות של ניסיונות להוריד את זה מהסוליה (ולשווא, כמובן. הלכה הנעל).

את מצטרפת פה לאיזו מגמה של היסטריה סביב פייסבוק, שממש לא מובנת לי.

ביום שאחליט שנמאס לי מפייסבוק, פשוט אפסיק להיכנס לאתר. אם הוא ממש יעצבן אותי, אסמן לו שאני לא רוצה לקבל יותר דואר ממנו. ואז – מה אכפת לי שיש לי שם פרופיל?

נתאי, אני חייבת לשאול האם בכלל קראת את הבלוג שלי בחודשים האחרונים?
לא, כי נדמה לי שפספסת את כל הפוסטים האלה, עם כמות עצומה של אי-הנוחות ביחס לכלי הזה מאז ראשיתו של הטרנד הזה.

(והפוסט הזה בכלל היה הרבה יותר על בלוגים וכתיבה מאשר על פייסבוק, אבל לא נורא, נוותר לך ונדמיין שהבנת את זה)

שתי התנצלויות של מטומטם:
א. התגובה היא שלי ולא של נתאי. אני עובד על מחשב שגם הוא עובד עליו לפעמים, ולא שמתי לב שבפעם האחרונה הוא הכניס את השם שלו.
ב. התגובה לא הייתה לפוסט, אלא לתגובה של ואנדר.

פחחחחח. אכן מטומטם (אבל רק קצת)

היי שרון, פעם ראשונה שלי בבלוג – אהבתי, ולא רק בגלל שהנושאים שאת מדברת עליהם קרובים לליבי..

רציתי להגיד כמה דברים:
1. אל תיכנסי לפייסבוק אם לא עשית את זה עדיין (ביומיים שמכתיבת הפוסט הזה ועד היום). זה ממכר בהתחלה, כשאת מנסה להבין מה זו המפלצת הזו ולמצוא כמה שיותר חברים, אבל אז את מבינה שזה שיעמומון טוטאלי שהופך את ה"כלום" שעליו היתה מבוססת הסדרה "תרגיע" ואולי גם קצת "סיינפלד" – לאנדרסטייטמנט. הבעיה שאני פולני, ואני חושב בשיטת ה"לך תדע מתי זה יהיה שימושי", לכן אני לא מוחק את הפרופיל למרות שאני ממש אבל ממש רוצה
2. מחיקת בלוג היא יותר מלהשאיר פוסטים או לינקים כרוחות רפאים. יש לי בלוג אישי שרץ כבר כמה שנים, עם קוראים קבועים שאני והם מאוד קשורים אחד לשני. לסגור בלוג היא סוג של בגידה, או לפחות ההרגשה הראשונית של בגידה או נבגדות. אתה מרגיש שלבלוגר שסוגר יהיה יותר טוב בלעדיך, ולכן זה לא נעים. בשורה התחתונה, לי היה מאוד קשה לסגור בלוג רק בגלל תחושת המחויבות כלפי הקוראים..
3. קראתי תגובה שלך באנקדוטות על שיווק גרילה (ככה הגעתי אליך). אני יכול להגיד מנסיון שבאמת שלבלוגרים יש עתיד בתחום הזה, וזו ממש רק ההתחלה. תשקלי בחיוב (:

יצא ארוך קצת, לא? (:

היי גושן – תודה על התגובה.

1. אני בפייסבוק כבר כמה חודשים. לא נהנית מזה או מוצאת בזה עניין מיוחד, אבל אני שם בכל זאת.

2. אני כותבת בלוג מאז דצמבר 2000. נראה לי שניצחתי מבחינת ותק ומבחינת הבנת המדיום (כבר הזכרתי את העובדה שאני חוקרת את הבלוגוספירה באופן אקדמי?)
ובכל מקרה, המחוייבות שלך בנוגע לבלוג צריכה להיות קודם כל לעצמך. לא לאפאחד אחר. הם כבר ימצאו מישהו אחר לקרוא, עם כל הרצון שלנו להאמין שהבלוג שלנו הוא מרתק ויחידי במינו עם מלאנתלאפים קוראים. ואם הקשר בינך לבין חלק מהקוראים חשוב מספיק לשניכם – אתם לא צריכים את הבלוג. השאלה שלי כאן, שפספסת, נוגעת לאיך אתה מתייחס למה שאתה משאיר אחריך.

3. חומד, חברת SEO שיש לאתר שלה פייג'ראנק כמו של הבלוג שלי היא לא מקום שאני רוצה לעבוד בו (על תקן של SEO, לא על תקן של בלוגרית). לפני שמגיבים בידענות, רצוי לקרוא כהלכה את מה שיש לאנשים לומר.

1. לא נורא
2. אז ניצחת (: ולא פספסתי. קראתי, הבנתי והפנמתי. אני פשוט דיברתי על זווית אחרת מזו שאת דיברת עליה, זה הכל.
3. לא הגבתי ב"ידענות". בהקשר של הנושא ההוא – הכוונה היתה כן שתשקלי לעבוד כבלוגרית (אני לא מבין ב-SEO ולכן מראש לא היתה לי שום כוונה לכוון לשם). ותאמיני לי שקראתי לא תגובה אחת ולא שתיים.

יצא לי לקרוא לא מעט הודעות של אנשים שסגרו בלוג\מאסו בוירטואליה ומה שכרמל כתבה זו ללא ספק אחת ההודעות החזקות והמשכנעות שקראתי.
לרוב למקרא הודעות כאלה אני מפזם לעצמי "היא עוד תשוב" וכבר למדתי שבוירטואליה לא רצוי לצאת בהודעות פרישה גורפות כי קצת אחר כך מגיעה הודעת הקאמבק.
אבל עכשיו אני מאמין לה.
גם לי קצת עצוב.
רק טוב, כרמל.
טוב, אולי היא תפתח משהו בטאמבלר. לי זה עשה חשק להשאר בבלוגספירה, גם אם בגרסא מצומצמת.

גושן – עם כל הצער, אין כסף אמיתי בתוכן. עוד לא למדת את זה?

מוטי – אני בספק אם היא תפתח טאמבלר, היא לא נראית לי הטיפוס *אנחה כבדה*
(ולפעמים אפשר לחדול ולא לשוב. עשיתי את זה בל"ג ובחיי שלמעט געגועים ספוראדיים לאנשים, אני לא מתגעגעת כלל לבלוג ההוא)

לא מסכים (:
אני עבדתי באתר תוכן והכסף היה לא רע…
חוצמזה שתוכן לא חייב להיות טקסטואלי. תוכן ויזואלי הוא גם תוכן, יש גם "עריכת תוכן", וגם תמיד אפשר לייצר תוכן ויזואלי(וידאו) שיכניס כסף. איך, כמה, מתי ואיפה – אלה השאלות שצריך לפצח כדי לגרוף אותו..
לדעתי הצנועה כמובן (:

אז זהו, שויתרתי על לפחות משרה מדהימה אחת בתחום התוכן בגלל סוגיית ה-$$$.

וחוצמזה שיש כסף, ויש *כסף*. עוד לא עושים באמת *כסף* מבלוגינג או מתוכן אינטרנטי כאן בארץ (אלא אם כן אתה עיתונאי או עובד בגוף ממוסד וגם אז אני לא בטוחה שהמצב מדהים).

אפשר לשאול מה היה התפקיד?
הייתי שואל גם כמה הציעו לך, אבל אני מניח שזה כבר מוגזם.. (:

וברור שזה לא יהפוך אותך למליונרית, אבל מי שיצליח לפצח את הנוסחא וימצא את הפורמט המתאים\חדש וכד – כן ימצא את ה*כסף* הגדול..

לא. אין לך הפריבלגיה הזו.
(ובטח ובטח שאין לך הפריבילגיה לשאול את השאלה השניה)

כשתצליח – תעדכן, טוב?

יכולת לכתוב "אני מעדיפה שלא", אבל "אין לך את הפריבילגיה הזו" באמת נשמע יותר טוב.
אעדכן…(:

יכולתי לעשות הרבה דברים ולבחור בהרבה ביטויים.
לרוב אני דווקא מצטיינת בבחירת המילים בהן אני משתמשת, על מנת לאפיין בדיוק את התחושה שאני מנסה להעביר. גם כאן.

לא ברור לי ממה נובעת התחושה, אבל מילא..
סופש נעים.

מהעובדה שאני לא מכירה אותך כלל, ושזו הפעם הראשונה שהגבת אצלי בבלוג ולכן השאלה הזו, וגם הציפיה לתשובה, ממש לא במקום? (שלא לדבר על סוגיית הכסף)

אני לא חושב שהשאלה "מה היתה העבודה" כזו לא במקום. ולגבי הכסף – סייגתי את עצמי. אם היית שואלת אותי את אותן שאלות, ולא הייתי מעוניין לענות כי אני לא מכיר אותך, הייתי עונה לך קצת יותר בנימוס. אבל זה רק אני, ואני לא בא בטענות. זכותך להגיב איך שבא לך.
בכל מקרה, למרות שהדיון הזה קצת גלש מהנושא המקורי, זה אומר שאני לא חושב שהבלוג שלך מעניין. וראיתי שכתבת פוסט חדש, אז אני הולך להציץ (:

(זהו, שפספסת את הנקודה שבה לא הייתי נחמדה אליך באופן מכוון. זה בד"כ מה שקורה לאנשים שמגיבים כאן בצורה שמעצבנת אותי כבר מהפוסט הראשון שלהם אצלי, חמש דקות אחרי שהם הגיעו אליי לבלוג. אבל ניחא)

ממש לא פספסתי. פשוט ניסיתי להסביר את התגובה הראשונה שכנראה לא הצלחתי להעביר כמו שצריך.
מצטער שוב שעצבנתי אותך. בכ"ז, לא זו היתה הכוונה.