בהתחשב בזה שאין לי מושג על מי את מדברת לא יצאת חרא.

או. אין ספק שאני בלוגרית חראית. אני אפילו יותר בלוגרית חראית מהרבה בלוגרים אחרים שאני מכירה.

[אבל השלמתי עם זה. ואני משתדלת להיות נחמדה רוב הזמן. עד שאין לי ברירה אלא לפתוח על מישהו ג'ורה עצבנית במיוחד.]

והשאלה הפילוסופית שלי היא: האם האנשים היו חארות לפני שהם פתחו את הבלוג, ופיתיחת הבלוג רק הציפה את הנושא ?
או שמה הם הפכו להיות כאלו רק בעקבות פתיחת הבלוג ואז הפסקת הכתיבה תגרום להם להיות אנשים חיכניים ונחמדים שוב.

אני חושבת שזו שאלה שכל אחד מאיתנו צריך לשאול את עצמו, לא?

הסיפור שמאחורי הכללים נשמע מעניין, אפשר אולי לשמוע אותו במקום להסיק אותו מחיבור עוקב של הסעיפים, בבקשה? עם ציטוטים ומראי מקום?

(כלל מס 11. הבלוג מתפקד כזכרונו החלופי של הבלוגר וגוגל מחליף את פונקציות השליפה ממנו)

זוש – הסיפור (שאכן היה מעניין, גם אם מטופש קלות) מתפרש על פני שלושה בלוגים שונים, תכתובת ענפה במייל, ופוסט אחד (לא אצלי) שנמחק.

רמז: את יכולה למצוא רמזים לעניין בתגובות האחרונות כאן בראש הבלוג, ולעקוב אחר חלק מן הקישורים.

זוש,
להערכתי כל הכללים מאונדקסים במיילים והתכתבויות שהיו אתמול.

שרונג,
[מחכה למכות על קוד אתי]

זה לא קוד אתי, זה בדיוק מסביר מהן נורמות – אני חושב שכדאי להבין את זה. נורמות הן כללים של ביטוי, שהם לא כפופים לחוק ונערכים במסגרתו. האדון הנכבד אתמול לא הבין את הכללים, ובמקום לשחק עם חבריו הבלוגרים בקפה, שהיא כידוע פלטפורמה כזו, הוא החליט לנסות לעשות ספין. לכן גם מה שהוא כתב בבלוג שלו נראה ככה. תביני שמבחינתו יציאה נגד אלפא-בלוגרית כמוך גורמת להעלאה של הפופולריות שלו, זה לא משנה בכלל מי צודק.

יהונתן - אני לא בטוחה שהוא יודע מי אני. אני בספק אם היציאה שלו נגדי היתה מאחר שהוא יודע שאני "אלפא-בלוגרית" וניסה לתפוס על זה רייטינג. ואני לא אומרת את זה כי אני משוכנעת שאני לא, אלא פשוט כי הוא מהקפה.

והקפה, כידוע לכולנו, הוא ספירה אחרת שיש לה דמויות משפיעות משלה. אני לא מוכרת במיוחד בקפה (ואני בספק אם הייתי מוכרת לו לפני שבוע בכל פלטפורמה שהיא מלבד PDF). אני סתם מישהי, ולא משנה מאיפה, שהיתה לא נחמדה אליו ויכלה לדפוק אותו מבחינה אקדמית.

וכמובן שכמה שיותר צהוב יותר טוב, ומושך יותר קוראים (בלי קשר למי שאיני), ומכאן כותרת הגועל-נפש-על-גבול-תביעת-דיבה אצלו בבלוג (וגם הפוסט המטופש שהחליף אותו, על כל גדלות הרוח והטמטום שבו).

אה, ונורמות זה אמנם מחייב (יחסית) אבל זה לא קוד אתי רשמי, ולכן אין כאפה.

כלומר, את מנסה להוציא עצמך מהבוץ בטענה שכולם חארות, אלה כללי המשחק, ותעופו מהעיניים?

מודי – אני לא זו שבבוץ כאן. וכן, כולם חארות, ויש כללי משחק.

שרון,
כמו שגרסתי בסמינר שלי, להערכתי יש שלוש נורמות עיקריות: לינקוק, אטריביוציה ואותנטיות. כל השאר פרוץ לגמרי.

איך שלא תקרא לזה, זה לא קוד אתי, אם בכלל, יש כאן הגדרה של הגבולות של המעשים הלא-אתיים (או אולי סתם "לא נחמדים") שאפשר לנסות ולעשות, תוך הגדרת מערכת התגובות האפשריות הנפוצות אצל בלוגרים אחרים.

העיקר בעיניי זהו הכלל האקסיומטי הבסיסי שממנו נגזר הכל: בלוגרים הם חארות.

That's what I call entertainment , I love the way he tried to twist things around to try and make you look like you did something wrong but ended up looking like a complete moron.

This reminds me of the guy who made a racist comment in Israeli. After warning him, I deleted his comment and blocked him from commenting on my LJ because I could guess that he will try to reach me there and convince me that he did nothing wrong.
He made all the way over there to whine over it anonymously, because some people are just that desperate.

כשאני מתעצבן על איזה אירוע גם אני פולט ללא הרף שרוב האנשים רעים מיסודם (ע"ע בעל זבוב). זוגתי מתעמתת איתי כל פעם מחדש וטוענת שאני רואה את התמונה בצורה מעוותת. יש אנשים רעים, יש אנשים טובים אבל רוב הזמן, רוב האנשים נמצאים במאבק בין שניהם ונאחזים במעט נורמות והרגלים בסיסיים שמנחים אותם. גם הקומון סנס זה רק אוסף האמונות הטפלות שאספנו עד גיל 18 (איינשטיין).

בסופו של דבר אני יוצא מהויכוח בכך שאני כנראה טועה, וכנראה לא רוב האנשים רעים (למרות שהרגו את פיגי). ייתכן שזה קשור בכך שאני רוצה להמשיך לחיות בשלווה עם בת הזוג שלי, אבל סביר יותר שהיא פשוט צודקת. לפחות עד הפעם הבאה שמישהו מעלה לי את הסעיף.

הפוסל במומו פוסל

ליאור – שלא יהיה לך ספק, אני מגדירה את עצמי בתור "בלוגר מניאק" לכל דבר. אבל בלוגרית מניאקית שמכירה את הכללים (כי למדה אותם על בשרה).

חומי – תודה רבה. לא הבנת כלום.

אווו… מסתבר שהייתי צריכה לעקוב אחרי התגובות כאן יותר מקרוב…
[הולכת להביא פופקורן ולקרוא את התגובות שפיספסתי]

שוש – זה לא כ-ז-ה מעניין.
(בעיקר מצחיק ומפגר, זה מה)

אני חושבת שהמונח שאת מחפשת הוא "מגוחך".

גאוני.

אני רק תוספת
12. לא תנסח/י קוד אתי בשעה שאת/ה עצבני/ת

את מכירה אותי בתור מישהי עצבנית?
(חוצמזה שזה לא קוד אתי, זה סתם כללים בשביל מי שלא מבין מה זה בלוגרים ולא יודע שהם חארות)

את צודקת.
לטוב ולרע זה נכון.
בבכי ובצחוק.

זו לא הפעם הראשונה ביקום הבלוגי שנעשו חלופי פוסטים מתלהמים.
סוג של התנצחות מילולית, או ניסיון חיסול חשבונות כתוב דרך הבלוג.
זה גם סוג של תקשורת, לא?

[...] שכבר כתבתי, בלוגרים הם חארות. בניגוד אליי, יש גם כאלה שעושים מזה כסף לפעמים. למשל, [...]

[...] גפן כותבת אצלה בבלוג, כבר פעם שניה, שבלוגרים הם חארות כתשובה לפוסט של עומר רוזן על חונטת [...]

[...] מאוד ממליץ ליחצ"נים לעקוב אחרי הנקודות של שרון גפן בפוסט הזה, שניתן לתמצת ב"בלוגרים הם חארות, ובמקרה הטוב לא [...]

[...] גפן, אף היא בלוגרית פופולארית ניסחה את הדברים באופן בוטה יותר: "בלוגרים הם חארות" (כך במקור) ואין [...]