אני רק רוצה לחזור על ההמלצה מהפוסט הקודם לעניין צחצוחי השיניים…
בעניין הפייסבוק – אני חושב שהשוני מלינקדין, נגיד, זה בעיקר העניין של ההגדרה בפייסבוק של "חברים" שלא קיימת בלינקד.
אם אני מסתכל אצלי ברשימת הפייסבוק – בעצם יש בה רק בלוגרית אחת שעונה להגדרה של נוכחות וירטואלית (קרי – נפגשנו ברשת, מדברים ברשת, אבל לא נפגשנו מעולם).
מצד שני – יש לי שם חברים שפגשתי פעם אחת (גם אם לתקופה של כמה ימים) – ומאז לא נפגשנו, ויש קשר ספוראדי של אימיילים. איך הם נכנסים להגדרה?
ומצד שלישי, יש בחור תמוה מלבנון שהחליט (לפי שם המשפחה) שהוא קרוב שלי ושלח לי בקשת חברות – מה עושים במקרה כזה? (הוא ללא ספק אינו קרוב משפחה)
אני חושב, שוב, שהכל נעוץ במילה הזו -friends. מה זה אומר בשבילנו, ולכן הרתיעה האפשרית – של מי שלא מחפש לצבור לו רשימה ארוכה של כאלה בפייסבוק – מהכללת אנשים שלא עונים להגדרה האישית שלו, גם היא היא שונה ממה שפייסבוק כנראה מתכוונים.
מבחינתי, חבר עונה בין השאר להגדרה – "מישהו שאשמח לפגוש אותו (שוב)"
והרשת שלי (שם) עובדת לפי זה פחות או יותר (חוץ מאחד, שביקש חברות לפני שהתעמקתי בפייסבוק, והחסן ההוא מלבנון שאני רוצה לפגוש דווקא, אבל לא מוכן לנסוע עד אליו בשביל זה. אולי מפגש באמצע הדרך – תאילנד כזה)

אפילו לא ידעתי שיש לך כובע.
נו שויין, כנראה שעכשיו אני היחידה בארץ שאין לה פייסבוק.

בכנות, הייתי מוסיף אותך, אבל עכשיו אני מעדיף לחסוך לך התלבטויות.

מרץ' – יש הרבה כובעים! שאני סרגתי! (דווקא שקלתי לצלם את עצמי אוכלת כובע ולשים את זה בפרופיל שלי, אבל החלטתי שזה מטופש מדי)
בסוף גם את תיכנעי. זה רק עניין של זמן.

צפריר – זה פחות לבטים כמו שזה נסיון סוציולוגי-פילוסופי לעמוד על טיבם של קשרים וירטואליים.

התשובה לשאלתך: הכל לגופו של ענין. בלי כללים.

זה מאד אישי, יש את אלו שיוסיפו את כולם ויש את אלו שיוסיפו רק בני משפחה.
אני חושב שההגדרה היא קודם כל מה את רוצה לכתוב שם (עדכונים אישיים מהסוג שלא שמים בבלוג) ומי את מוכנה שיקרא את זה.
היתרון הגדול של פייסבוק לדעתי הוא שאף אחד חוץ מהחברים שלך לא קורא את העדכונים שלך. את יכולה לכתוב בחופשיות על מקום העבודה שלך (בשמו), כי כל מי שקורא כבר יודע את זה ממילא או שלא אכפת לך שידע. זה ההבדל המהותי בין האתר הזה לפלטפורמות אחרות, לדעתי.
גם אצלי יש כמה "חברים" שחרגו מהכללים שהתוויתי לעצמי, זה לא נורא כל כך, אבל רובם המוחלט של האנשים אצלי הם כאלו שאני אכן בקשר אתם ממילא מחוץ לפייסבוק.

ואגב, הצעת חברות שהתעלמו ממנה לא מופיעה ומציקה אצל המבקש לאורך זמן, מה שגורם להתעלמות להיות תגובה אפשרית, לא מעליבה ולגיטימית מאד.

(אל תתפלאי אם שאר השרוניות לא יאשרו לך חברות. מה שכן, אני חבר בקבוצה בשם "My Name is Eliram", שזה פתרון יפה לתקשורת עם אנשים על בסיס רעוע יחסית, בלי לשייך אותם לקבוצת החברים שלי)

מבחן "הצריך" מגיע רק לאחר שביססת את הנוכחות הוירטואלית.

אם את מכירה את האדם לפחות מבחינה וירטואלית, ושניכם נוכחים במעגלים הוירטואליים ההדדיים – אני לא רואה שום דבר רע בחברות וירטואלית בסביבה וירטואלית.

כמו שאמרתי לך בשיחה שלנו: הנסיון ליישם את כללי חברות הבשר ודם על חברויות וירטואליות הוא לא נכון מיסודו לדעתי.

בצל – אהבתי את הגדרת ה"מישהו שאשמח לפגוש שוב". יש בזה משהו.

אלירם – לא. מקום העבודה שלי לא יתואר גם בפייסבוק. במקרה הטוב, צפויים עדכונים בנוסח "שרון משועממת גם היום". ולא מסיבות של פרנויה, אלא מסיבות של חוסר עניין לציבור.
עד כה, השרונגפניות האחרות טרם השיבו לבקשת החברות שלי. אני מאוכזבת קשות! (לא באמת).

אביעד – שוב. השאלה היא מה המשמעות שאתה מייחס לנוכחות הוירטואלית הזו. אתה קורא פסיבי של הבלוג של מישהו – האם זו נוכחות אמיתית שלהם בחייך?

אה
אני פשוט מוסיף כוסיות ואנשים שאני חושב שראיתי ברחוב.
תנסי.

אז זו דרכך הפולניה להגיד שאת יושבת בחושך וסורגת ומחכה שיציעו לך חברות בפייסבוק?

כמו שכתבתי במקום אחר באותה סוגיה בדיוק:

בינתיים, ב-facebook, האפליקציות פותרות הכל.
הנה אפליקציה שהיא סוג של פתרון שגרם לי להרגיש יותר בנוח עם הסוגים השונים של חברים: Friends Organizer, או בגירסתו המתקדמת, Circles of Friend (http://www.facebook.com/apps/application.php?id=17164669112 ), מאפשר לסדר את החברים באיזה קבוצות שרוצים ולהציג לפיהן את החברים בעמוד. אפשר בסדר היררכי ואפשר סתם לפי הקשר. אני חילקתי לאנשים מ"בחוץ" (מהאוף-ליין), אנשים מהאוף-ליין שאני לא רואה לעתים קרובות ואנשים מהאון-ליין. מבהיר לא רע את סוגי הקשרים.

בדמיוני ראיתי משהו מהודר יותר כמו צילינדר.
סתומה שכמותי, אפילו ראיתי את אחד הכובעים הסרוגים הנ"ל והתלהבתי ממנו אבל נראה לי שכובעי צמר הם לא לעיסים במיוחד והחוטים עלולים להסתבך בשיניים :S.

ובקשר לפייסבוק – לעולם לא אכנע.. לעולם לא.. לעולם.. הממ..

דוד – לא. חוצמזה, אם נדמה לך שראית אותי ברחוב, למה להוסיף לפייסבוק במקום להגיד שלום?

זוש – גם לא. (האמת, אני עוד צריכה לחפש אותך שם, למרות שאת נופלת בצורה די מובהקת לקטגוריה ב')

Islay – תודה. מעניין!

מרץ' – פחחח. צילינדרים. אני. ממש. זה יותר מופרך מהרעיון שאעשה פייסבוק.

ורציתי לציין שגם קלינגר נשבר, כמדומני.

את יכולה לסרוג כובע מקדאיף, ולאכול אותו – זה בטח יהיה יותר טעים

גם אני נכנעתי לספרפנים לא מזמן, והיום מצאה אותי דרכו חברה מדרא"פ ממנה לא שמעתי זה 7 שנים כמעט, ולא יכולתי לאתר (כי האימייל כבר לא פעיל וכו'). אז אולי יצא מזה משהו טוב.

אווו כובע מקדאיף! לחלופין אפשר לסרוג כובע ספגטי בולונז!

כולם אומרים כל הזמן שהפייסבוק הזה מצויין כדי לחדש קשרים. אז אתמול בלילה ניסיתי למצוא חברה נעלמת מתקופת הצבא שאני פשוט לא מוצאת בשומקום. והיא לא היתה גם בפייסבוק. התבאסתי.

מה קטגוריה ב'? הבטחת לי גלידה!

אז יאללה, פתחי אירוע בפייסבוק!
(או ווטאבר. צלצלי מתישהו. זה מספיק טוב.)

לי יש כובע וסגרתי את הפרופיל שלי בפייסבוק.

נו, אז חבר אחד פחות ברשימה.

יש עוד דרכים למצוא אנשים מהעבר, את יודעת.

בלשים פרטיים? לא, כי הבחורה אפילו לא מופיעה בגוגל!
(כלומר מופיעה פעמיים. משנת 2003. באיזו עצומה)