והנה דילמה קאנטיאנית מוסרית מהסוג שמטריד אותי רבות:
בכל פעם שמנקים את חדר המדרגות של הבניין שאני מתגוררת בו, המנקה תולה את שטיחוני הכניסה על המעקה של המדרגות.
אני נוהגת בדרך כלל להחזיר למקום הן את השטיחון שלי והן את השטיחון של הדירה הסמוכה לזו שלי.
שכניי, לעומת זאת אינם נוהגים כך. האם אני צריכה להתעצבן ולהפסיק להיות נחמדה?
וידוי: התחלתי לנהוג כך לא מתוך טוב לב, אלא מאחר שפעם כמעט הפלתי את השטיחון של השכנים על ראשה של השכנה המטורפת מלמטה בעת שהחזרתי למקום את השטיחון שלי. היא כמעט חטפה התקף לב, ואני קיבלתי על הראש במבטא רוסי כבד.
ובכל זאת – לא משנה מדוע אני עושה זאת, אני עדיין עושה להם טובה.
לא לגעת להם בשטיחון, מי יודע איזה חיידקים עוברים להם בסוליות.
אנשים כפויי טובה!
כן! ואפילו יש להם כלב!
(קטן, מעצבן, רשע, נובח על כל מי שעולה במדרגות מבעד לדלת!)
מותק, אני רואה שנושא ההדדיות לא פתור אצלך. ראי הפוסט על החברה הבלתי מתקשרת.
אני לא מבין בקאנטיאניות, אבל נראה לי שזו דילמה מתחום אחר לגמרי. אולי חשבונאות?
מאמי, אם לא תיתן לי לינק, איך אני אראה את הפוסט שלך?
חשבונאות? אני זו שבסדר כאן, ומתכופפת ליישר להם את השטיחון. הם אלה שלא.
(וייתכן שהם גם אלה שלעתים זורקים לי חתיכות נייר קטנות מול הדלת)
והאמת, אני חייבת לרגע אחד, לשים את הצחוקים בצד, ולהגיד משהו בשיא הכנות:
קצת מתחיל לעלות על העצבים הניתוח האישיותי הצדקני שכל הבלוגוספירה זוכה לקבל ממך בשבועות האחרונים.
עם כל הכבוד להיותך אדם שהוא אולי טוב ומוסרי יותר מכולנו, תרגיע קצת. באמת.
ואם, כשאתה אומר שהדדיות זה לא הצד החזק אצלי, אתה מתכוון לזה שאני משתדלת להיות בסדר עם אחרים, והם משתינים עליי בקשת – אז כן. בהחלט.
אז מה, שנפסיק את הדיאלוג? טוב. תגובה אחרונה.
http://www.meshune.net/blog/?p=1037
הגבתי ככה בגלל שהפוסט הנוכחי מאד מאד דומה לפוסט שפרסמת לפני יומיים. זאת חברה מאד מאד טובה ואלה שכנים מעצבנים. זאת לא מתקשרת ואלה לא מורידים את השטיח.
זהו, שדיאלוג אינו דיאלוג כשכל מה שצד אחד עושה זה ללמד את הצד השני כיצד עליו לנהוג בכל עת, לפי הסטנדרטים שלו שאין מלבדם.
לגבי החברה האבודה – יש לא מתקשרת, ויש נעלמת בהפגנתיות באופן שככל הנראה אמור להעביר לי מסר כלשהו בעניין יחסינו-לאן.
להבדיל אלף אלפי הבדלות בעניין השכנים – אני עושה מעשה קטן ופשוט, מבלי לחשוב על כך בד"כ (עד הבוקר). הם לא. לא מפריע לי לעשות זאת, אבל כן, כעת משחשבתי על זה, קצת מפריע לי היעדר ההדדיות שבעניין. זה נימוס בסיסי.
תודה. אחשוב על מה שכתבת.
פתרון טוב יהיה להדביק להם את השטיחון לרצפה עם דבק מגע. ככה המנקה לא תרים אותו ואת לא תצטרכי להחזיר אותו.
כמו כן, יהיה מעניין מבחינה מדעית לברר כמה זמן יקח להם להבין שאי אפשר להזיז את השטיחון.
תעשי פייסבוק!
אני דורשת שתדפיסי חולצה כזו ותבואי איתה לגיקניק!
אבל זה לא משתלב בתוכניות הלבוש שלי, מצטערת.
לא אכפת לי! אם באמת היית רוצה שאפתח פייסבוק, היית מקריבה למען המולדת!
אני פעם אחת החזרתי לשכנים גם, ואחרי שהם לא החזירו לי אני כבר לא מחזירה להם.
פויה שכנים פויה!
מעניין מה מיצפטל הארנב היה אומר על זה.
נתאי – נקודה מעניינת (אגב, כל הפרוייקט שלכם ממש מעניין).
ודווקא אין 100% מיצפטליות בהקשר הזה – בכל זאת, יש שלוםשלום בחדר המדרגות. ועדיין, אין מספיק איכפתיות לצורך הדדיות של שטיחונים.