מה שלא הורג מחשל, תקני קרוקס

לפני מספר שנים, שמתי פעמיי לסופרפארם, וכשירדתי במדרגות בכניסה לחנות, צנחתי בקשת לא חיננית והתרסקתי על האספלט. התעקם לי הקרסול גם כן, בצורה כל כך כואבת שממש התקשיתי לנשום כמה דקות. אף אחד לא ניגש אלי, למרות שלא מעט אנשים עברו במקום. רק אחרי שלוש דקות בערך, כשהתיישרתי וניסיתי לבצע אומדן נזקים, אישה מבוגרת אחת שאלה אם אני בסדר. השבתי שלא, לא ממש.

תוך כדי קיפצוצים הביתה והמטרת קללות על מדרגות שנתקעות באמצע הדרך, נזכרתי בכל הפעמים שבהם אני דווקא כן הושטתי עזרה לאנשים ברחוב/אוטובוס/מקומות ציבוריים שונים, ואמרתי לעצמי שלפחות אני לא דרעק כמו אלה שלא עזרו לי. גם משהו.

חזקי ואמצי, ברכות החלמה מהירה לכל המקומות הדואבים.

כן ברור שנורא קל לשפוט אנשים (בעיקר כשאנחנו אלה שצריכים עזרה).

וגם לי אין מושג מה הייתי עושה. יכול להיות שלפחות הייתי מנסה לוודא שלפחות מישהו אחר ניגש לאותו אדם ועוזר לו. בעיה עם הקטעים האלה.

לולולול תודה מותק!

גיבורה? פחח. יותר בכיוון של אין לי חשק לעמוד בתור בשביל לקנות כפכפים באיכות ירודה במחיר מופקע מקופאית מתוסכלת שלא משלמים לה מספיק כסף וגם דופקים אותה בתחת.

אכן כן. למרבה המזל (?) יש לי כזה קרחום לפריזר שאפשר לשים על דברים, אז הוא כל הזמן עובר ממרפק לברך וחוזר חלילה (עם גיחות למקפיא לצורך הקפאה מחודשת).

נפילות זה קקה. אנשים שלא עוזרים זה עוד יותר קקה.

ברור שלהגיב, כאילו דה?

להגיב? להוסיף הערה ברידר?

הרידר גם מקדם את הפוסט. שיהיה.

שרונג אשת העקרונות. עלי והצליחי! (ברגע שהעצמות העקומות יתיישרו כמובן)

אויש, מסכנונת… מקווה שהעפת את הנעליים למקום אליו הם ראויות, ושלא תניחי להן להתעמר בך שוב.

לגבי האדישות, מצער תמיד לגלות שהאמרה "כל ישראל ערבים זה לזה" הייתה נכונה אולי לפני דור או שניים. לא צריך לחפור הרבה אחורה כדי לגלות שאנשים מתעלמים, או מקסימום מסתכלים מהצד, מאנשים במצוקה. אני תמיד שואלת את עצמי איך הייתי מתנהגת בסיטואציה כזו, ומקווה שאחרת, אבל לא יכולה להיות בטוחה בזה בכלל.

וכל הכבוד על הנחישות לגבי אמפמ, מחזקת אותך במאבקך הצודק.